פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך קטיה,

אכן סוגיה מעניינת שמעוררת תהיה- מה קרה בזמן האחרון שאת חשה פחות חשק להיות במצבים אינטימיים. פחות פירטת על התהליך הזוגי שלכם ומה קורה בקשר, אך אני בכל זאת אכתוב מספר אפשרויות, ונסי לברר האם יש משהו רלוונטי לגבייך:

1. יתכן ויש תכנים מסוימים בתוך הזוגיות שהם לא לרוחך, ברמת התקשורת או כל התנהגות אחרת שלו- שמורידים לך את החשק.
2. יתכן ואת עוברת דברים אישיים "שלך" ללא קשר למערכת הזוגית וכל האנרגיות הרגשיות שלך והן הפיזיות מנותבות רק לשם, ואת מוצאת עצמך חסרת כוחות להשקיע בהיבט הזה במערכת הזוגי, כך יוצא שאת מכריחה את עצמך להיות איתו.
3. משברים כאלו ואחרים שמתעוררים, ברמת היומיום, או משברים לאחרונה- כמו פיטורין, מעבר דירה, משהו משפחתי שאת עוברת או עברת לאחרונה, כל דבר שיכול לערער את היציבות בחיים.
4. גלולות או כדורים אחרים שאת נוטלת העשויים להוריד חשק מיני.

נסי לבדוק האם יש משהו בדברים לעיל, ושתפי אותי בהמשך.

לפי מה שכתבת אני לא חושבת שמשהו מתאים מאחר ואני ובן זוגי בקשר טוב,מדברים על הכל והכל בסדר בכללי .
בקשר לגללות אני התחלתי לקחת לא מזמן ואני דווקא כן חשבתי שזה בגלל הגלללות ,אז הלכתי לגניקולוגית להחליף גלולות והיא הורידה לי את המינון אח בכל זאת כלום לא השתנה..
כל שאר המצבים אינם נוגעים אלי,פשוט אין לי כוח לסקס,אני מוצאת תירוצים והכל ניראה יותר חשוב מזה.וכאשר אנחנו כן שוכבים אני פחות נהנת מפעם ורק מחכה שזה יסתיים.
אני משתפת אותו בהכל וניסינו לחשוב ביחד מהי כולה להיות הבעיה.שנינו מיואשים .

שלום קטיה,

ראשית טוב ששניכם מודעים ואתם "ביחד" עם הבעיה, והבעיה לא מנותבת רק אלייך בלבד, אלא יש התמודדות משותפת של שניכם.

מעבר לזה, בשלב הזה אבקש חו"ד של דורית- אולי יהיה לה כיוון נוסף שלא העלתי.
נחכה לתגובתה.

קטיה היקרה, קראתי את ההתכתבות עם עדי, וברצוני להוסיף משהו.
ראשית, יתכן שגם הגלולות האחרות עם המינון הנמוך יותר משפיעות עלייך הורמונלית, ויתכן שאת במיוחד רגישה לשינוי. יש נשים שגלולות משפיעות עליהן יותר מאחרות.

השערה אחרת קשורה לאיכות הסקס.
האם יתכן שיש משהו שקורה (או אולי חסר לך) שכאשר זה קורה באופן קבוע - נוצרת אצלך אכזבה המקושרת לסקס. כאילו יש ציפייה סמוייה שיהיה משהו בסקס שיאכזב אותך, וציפייה כזאת מורידה את התשוקה.

השערה אחרת: האם התחלתם לגור יחד? לפעמים המעבר למגורים משותפים פוגע במערך היחסים "גבר אישה" ומערער אותו וסוחף אותו יותר לכיוונים אחרים, כמו "אבא/ילדה" או ההיפך - "אמא - ילד" או "בוסית - עובד" או ההיפך.כלומר ככל שמערכת היחסים מסתעפת והמחוייבות עולה ויש יותר ממשקים של יחסים - כמו מטלות הבית, כספים, ויכוחים שונים, מטרות שונות - הממשק הראשוני שבו נפגשתם - ממשק "הגבר /אישה" מתחיל להיחלש ולהתערבב עם האחרים.

נקודה נוספת: צריך ללמוד מה מפתה אותך או רותם אותך למחשבות על סקס, מה מדליק אותך בכיוון. יכול להיות שהתרגלת להרגיש תשוקה מינית רק עם מישהו חדש, ואת זקוקה לריגוש המיוחד הזה כל עוד יש מיסתורין, ואי וודאות, ואי בטחון - בתנאים כאלה התשוקה דווקא משגשגת!! אצל הרבה זוגות יש פגיעה רצינית בסקס דווקא ככל שהיחסים נכנסים לשיגרה בטוחה וודאית.
ואז צריך להתחיל לעבוד על דרכי גישה חדשות שיעוררו אצלך את התשוקה. אזכיר רק כמה דוגמאות, שחלקן עובדות עבור אחרים: רומנטיקה ואווירה/ מילים גסות (כן!!!)/ ביגוד סקסי/ משחקי תפקידים שמגרים את הדמיון/ מכתבי אהבה או סמסים של תשוקה ועוד...

אני יודעת שזה עלול לבאס את בן זוגך להבין שעליו להשקיע, וכי זה לא מובן מאליו שכל פעם שהוא רוצה יהיה סקס נלהב, אבל מכיוון שהבעיה שעוררת היא כל כך שכיחה - עדיף לא להתעלם ממנה ולמצוא את הפתרונות.

לדעתי זה עלול לקרות לך גם עם מישהו אחר, וזה אכן קורה להמון נשים וגם לחלק מן הגברים, שהתשוקה מתמעטת בתוך זוגיות מתמשכת, ומאוד חשוב - כפי שאת אכן עושה זאת כאן - לנסות להבין מאיפה זה בא ומה עושים עם זה.

אני יעשה כמו שאמרת..
תודה רבה לכן דורית ועדי!!

שלום לאה,

אני מניחה שבמרוצת השנים תמיד חשת את התכונות האלה וחווית אותן - כפי שתיארת זה מתבטא בכל תחומי החיים. סביר להניח שאלו דברים שמושרשים עד הרבה לפני שהכרתם, הרגלי יום-יום שכאלה שקשה לו מאוד לשנות.

אני מבינה ששוחחת איתו על כך או שאת מעירה לו, האם שוחחת איתו "רציני" על הנושא? נכון שזה עלול להעליב אותו, אך אם תמני בפניו מספר דברים שאת פשוט לא מסוגלת לסבול ולא יכולה לחיות איתם ותהיי מספק עיקשת - יתכן והוא "יעשה את זה עבורך" ועם הזמן יפתח הרגל חדש. העינין שהוא שלא נראה שהוא ממש "רוצה" בשינוי. אבל כאן אולי דווקא מתוך ה"הכרח" כביכול- הוא יאמץ את זה בסופו ש עינין להרגל, זה יקח הרבה זמן, אבל אולי יקרה.

את יכולה לקחת עוד צעד דרסטי ולהגיד לו מה זה גורם לך להרגיש- דחיה, סלידה, חוסר רצון להיות יחד, ממש להסביר לו את ההשלכות של זה וגם לשקף לו כמה זה לא נעים לך לדבר על זה ולפגוע בו- אבל אין לך ברירה. מעבר לזה הוא צריך לתת מודל לילדים- זה במאמר מוסגר וזה נושא גדול בפני עצמו (מה הם רואים ומה הם לומדים).

מקוה שנתתי לך כמה רעיונות להתמודד עם זה, בהצלחה רבה,

מישהי היקרה,צר לי על המצב אליו הגעתם בזוגיות שלכם.
אבל בעצמך את מתארת את חיי היום-יום שלכם, ותראי שזה הגיוני למה הוא לא מגיע הביתה: כאשרהוא מגיע הביתה הוא "זוכה" לעצבנות, ריבים, צרחות, קללות, תלונות, ואין לו סקס.
אי אפשר להמשיך ולעשות את כל הפעולות השליליות שתיארת ולקוות שתופיע אהבה יש מאין.

כדי שאהבה תחזור לשכון בביתכם, שניכם צריכים להכניס אותה בחזרה לבית בצורה פעילה.

אהבה זו לא רק תחושה נפלאה, זוהי גם פעולה, או ליתר דיוק הרבה פעולות אוהבות: לאהוב פירושו להיות רגיש לצרכים של האחר ולהעניק לו כמה שיותר מן הצרכים האלו. וכמו כן - לדבר דיבורים נעימים, לפרגן, להחמיא, להעריך ולהכיר במעשים טובים - קטנים וגדולים - של האחר. ועוד ועוד פעולות שמביעות אהבה. כאשר הפעולות שאתם עושים הן הפוכות - האהבה נמחקת ומתפוגגת תוך זמן קצר, ומתחילים לחפש אותה במקומות אחרים. כרגע הוא מוצא זאת אצל ההורים שלו.

אני משערת שאת לא יכולה להרים את המשימה הגדולה הזאת - להפוך את הפעולות השליליות לחיוביות - לבדך. זה אמנם לא בלתי אפשרי, אבל כאשר עושים זאת לבד זה לקוח הרבה יותר זמן, והסיכוי להתייאש באמצע הוא מאוד גדול.

לכן אם תצליחי להביא אותו לייעוץ זוגי - אני מקווה ששניכם תתחילו - אפילו בצורה מלאכותית בתחילה - לפעול פעולות קטנות שבונות אהבה, וככל שתשתפו בכך פעולה, יהיה יותר קל ויותר מהר לתקן את המצב.

נעם היקרה, לדעתי את במקום שהוא בדיוק "נכון". הצלחת להתנתק מן החבר ה"נוח" ולהבין שחשוב לך להיות מאוהבת.
העניין הוא שכאשר מאוהבים - הכל "עולה יותר ביוקר": נפגעים יותר, מוותרים יותר,מרגישים יותר חזק, מפחדים יותר שמא זה ייגמר...
ובכל זאת, כולנו רוצים להתאהב...כי זה כזה כיף.
אני מאמינה שכל מערכת יחסים הינה תיקון מסויים של כל המערכות הקודמות, ובהמשך היא מלמדת אותנו שיעור נוסף שחשוב לנו ללמוד.

כך שאת במקום הנכון, ועל פי מה שכתבת, את מאוד רוצה להתאהב, ומן הסתם את גם משדרת זאת לסביבה שלך, ועל כן סביר להניח שזה יקרה בעתיד הקרוב, לא כי אני מגדת עתידות, אלא כי זה הכי טבעי שאם תפגשי את האדם המתאים הבא, את במילא משדרת את הצרוך שלך באהבה ובזוגיות, וכל מה שעלייך לעשות הוא לחכות בסבלנות לפגוש את הגבר המתאים...חודש בלי זוגיות זה כלום...

ג היקרה, על פי מה שכתבת, את קושרת בין התקפי החרדה שהיו לך לפני שנה, לבין הפחדים לגבי בגידה והמחשבות השליליות לגבי מערכת היחסים. אני נוטה להסכים איתך:

למוח המשוכלל שלנו יש תכונה מיוחדת: כאשר הגוף מצוי בלחץ וחרדה, וכל המערכות שלנו (דפיקות לב מואצות, הזעה, אדרנלין, חולשה וכו) משדרות למוח : "מצב חרום!!!" - החלק החושב וה"מפרשן" במוחנו - הקורטקס - קליפת המוח - מחפש את ההסבר הכי טוב למה אנחנו בכזה לחץ, בכזאת חרדה, ומצליח למצוא הסבר שמתיישב היטב עם עוצמת התחושות הפיזיות. המוח שלנו בנוי כך על מנת לתת לנו את התגובה הכי יעילה במצבי חרום, במצבים הישרדותיים!!! כולנו בנויים כך, ומה שקורה לך מעיד שהמוח שלך מתפקד היטב ומנסה לשמור עלייך מפני סכנות. אלא שהמוח שלך כאן מהתל בך מרוב שהוא לוקח ברצינות את תפקידו לשמור עלייך...

לכאורה, כל הסבר אחר לא יהיה בהלימה עם עוצמת התגובות.על כן לפעמים מתלווות לתחושות החרדה גם מחשבות כפייתיות ש"מסתדרות" לנו עם התופעות הפיזיולוגיות.

מה שאני מציעה לך זה לקרוא על כך יותר, הפסיכיאטר ד"ר יורם יובל כותב על כך מאוד יפה בספרו המצויין "סערת נפש", ואולי גם במאמרים באיטרנט.
אולי תצליחי בכוחות עצמך להחליף את המחשבות השליליות בתובנות שכתבתי לך, ולקבל זאת בתור תופעה שהיא בעצם תוצאת לוואי כמעט הכרחית של מצבי החרדה.

ברגע שתביני שזהו טריק של המוח - אני מקווה שכל פעם שיופיעו לך המחשבות הללו - תוכלי להגיד לעצמך שזה טריק של המוח, ולהרגיע את עצמך, לצחוק על עצמך ועל המוח המשוכלל שלך, שעושה מה שהוא יודע לעשות - כלומר לשים פרשנות סבירה על תופעות גופניות קיצוניות, ולהצליח לעבור הלאה.
אם זה לא יצליח לך, עלייך ללכת לטיפול פסיכולוגי בגישת cbt שמאוד יעילה לתופעות חרדה ואובססיות למיניהן.

שיר היקרה, צר לי על הטלטלה ששניכם עוברים...לפעמים לומדים בדרך הקשה מה המחיר שמשלמים על היענות לתשוקות הגוף, ועד שלא מגיעים למקום הזה ונפגעים, או מרגישים את הפגיעה של בן הזוג - לא נופל האסימון.
מה שאני מנסה לכתוב לך הוא שאולי יש במה שקרה משהו טוב: הוא ראה את הנזק שיש בקיום יחסי מין מזדמנים, ויש להניח שבעתיד אם יתחשק לו פתאום משהו מעין זה - מייד יציפו אותו פחדים וזכרונות קשים וטראומטיים ממה שקרה סביב האירוע הנוכחי. אפשר לומר שזה כמו "חיסון" נגד בגידה...
וגם מן הכיוון של הנשיקה שלך - ראית עד כמה זה פגע בו. לרוב לא קולטים אתהמחיר שיש בהתקרבות פיזית למישהו אחר - עד שלא רואים את התגובה של בן הזוג הנפגע, ושניכם למדתם מכך הרבה.

לגבי שאלתך האם תגובותייך הרגשיות הינן נורמליות: לדעתי את מגיבה בצורה הכי טבעית ונורמלית שיש. ברור שזה מעורר רתיעה ואפילו גועל, המחשבה שהוא היה עם מישהי אחרת, ואני חושבת שרוב הנשים היו מגיבות כך. אגב, גם גברים מגיבים בצורה דומה כאשר הם שומעים על כך שבת הזוג קיימה יחיס מין עם גבר אחר.

נכון שיש גם תגובה הפוכה די מצוייה: יש זוגות רבים שאחרי גילוי בגידה חוזרים ליחסי מין מרובים כמו בירח דבש, כאילו כדי "למחוק" את עקבות האירוע הרע, ולבסס את "בעלות הבית" על גופו של האחר...
אבל במקרה שלכם יש גם הסיכון לאיידס, ועלייך לשמוח שיש לך תגובה של רתיעה, אחרת היה לך מאוד קשה לא לקיים איתו יחסים.
אבל חשוב לשמור על תקשורת טובה, ולעבוד עליה ולחזק את היחסים בהיבט הזה, עכשו שאתם מנועים מסקס. ראי זאת בתור הזדמנות להעמיק את הקשר הרגשי והנפשי בעזרת תקשורת טובה.

קרין היקרה, ראשית משמח אותי מאוד לשמוע עד כמה טוב לכן אחרי 6 שנים!!! זה כלל לא מובן מאליו!!!
אני מניחה שמה שעובד כאן, אצלכן, הינם שני מרכיבים עיקריים: משיכה מינית וכימייה טובה מצד אחד, ויכולת בין אישית גבוהה לתחזק את הקשר ולשמור עליו, וליצור פעולות יומיומיות שבונות עוד ועוד אהבה - מצד שני.

זה הסוד של אהבה שמתמשכת לאורך השנים, שצריך בסיס כימי טוב משולב ביכולת תקשורתית טובה.
ואם יש לכן את זה, לא צריך כל כך לדאוג,למרות הסטטיסטיקה הבעייתית.

את צודקת שאצל רוב הזוגות חלים משברים לאורך השנים, והאמת היא שכמעט אי אפשר להימנע מכך, משום שאנחנו בנויים בצורה כזאת שכל אחד מאיתנו משתנה, צומח, מתפתח, או לחילופין נעשה חולה ונתקל בבעיות אובייקטיביות שמשפיעות עליו כגון בעיות בעבודה, במערכות היחסים עם ההורים, עם הילדים...כל הדברים הללו חודרים ומהווים קושי ואתגר גם בזוגיות מתמשכת, וכמעט אין זוג שלא חווה משברים בדרך!

השאלה היא איך עוברים את המשברים הללו. יש משברים שמצליחים לעבור אותם בכוחות עצמיים, ויש כאלה שחייבים להתייעץ עם אנשי מקצוע.
נראה לי שכמעט כל זוג ניגש לפחות פעם אחת לייעוץ זוגי במהלך שנותיו ביחד...זה חלק מן ה"עיסקה" שנקראת זוגיות...

בכל מקרה, נסי לא לדאוג עכשו, כי חבל לקלקל את הכיף שיש לכם עכשו עם דאגות מיותרות. ואם מתישהו בעתיד תרגישו שמשהו מתחיל להשתבש - יש פתרונות מאוד טובים בתנאי שמגיעים מספיק מוקדם, לפני שהבעיות מסתבכות ומחמירות.

שלום שיר,

אני מתנצלת שעדיין לא הספקתי להתייחס להודעתך- לא שכחתי. אשמח להתייחס באופן מקיף מחר.

בברכת לילה טוב,

שלום יסמין,

לצערי תחושות האשמה ימשיכו להגיע כל עוד לא תמצאי לכך פיתרון הולם. יש תחושה של פרנויה מסוימת- תחושת רדיפה כזאת- רק בגלל שלא אמרת ממש את הכל. כי אם היית אומרת, לא היית מדמיינת כאלו תסריטים בראש. אני לא חלילה עושה לך "נו נו נו", אלא מסבירה מה קורה כרגע, אצלך.

אני לא יודעת בדיוק מה סיפרת לו ועד כמה הסתרת, מה שבטוח הוא שתחושות האשמה האלו הן לופ אחד גדול, שלא מביא אותך למצב של התנהלות בריאה בקשר. יש לך שתי אפשרויות- או להגיד לו את אשר על ליבך, שאת חוששת מאוד שיפגע מצד אחד ומצד שני את מעוניינת בהמשך נקי של הקשר ויש דברים על ליבך שאת חייבת לנקות. או להמשיך הלאה ולהחליט שכל התסריטים האלו אכן הזויים, ולפחות סיפרת לאקס את שורש העינין.

חשבי על ההשלכות של שתי האפשרויות, ועד כמה לפתוח נושא זה מחדש יכול לערער שוב את הקשר. אני מאמינה שתגיעי להחלטה הנכונה, ואם יש עוד תכנים שתרצי לשתף בהם כדי לכוון אותך- בשמחה.

שלום נואשת,

אני מבינה שזה מעיק לספר קצת יותר היסטוריה ורקע, אך ללא שיתוף של הפרטים החשובים וללא הסבר מפורט יותר על הבעיות והמשברים, ממה הם נובעים וכד'- לא נוכל לתת מענה מקיף מספיק.

אנא ספקי מידע רלוונטי כדי שנוכל לסייע.

שלום בדויה,

הצ' שלך, שכ"כ חיכה לך והתבייש לעשות צעד- היום הוא באמת "שלך", מספק אותך, רוצה בך, משקיע בך את כל זמנו וזה קצת "טו גוד טו בי טרו" מבחינתך. זה יותר מידי "בר השגה" עבורך.

"יורד לך ממנו" כי את ציפית, במהלך הזמן, לעבודה קצת יותר קשה מצידך- ציפית שהוא יהיה קצת קשוח, קצת "רע לב", משהו בסגנון. כשזה לא קרה והוא נענה לך בכנות, עם האמת שלו, ולא שיחק איתך משחקים כאלה ואחרים- פתאום לא בא לך. :)

בואי נבחן את הדברים- איזה בן זוג את מחפשת? האם את מחפשת מישהו (לאורך טווח) שאחרי כל משבר "יעשה לך את המוות" וישגע אותך בהתעלמויות, ויתן לך "לעבוד מאוד קשה" כדי להחזיר אותו לקשר? האם את זקוקה לאדם כזה שיזכיר לך שוב ושוב כמה הוא שווה ולמה הוא שווה את המאמצים שלך? אני יכולה לספר לך שאחרי 2-3 פעמים כאלה, בהנחה ותהיי גם נשואה לטיפוס כזה- האהבה לא תחזיק את כל הקשר ותזדקקו להרבה משאבים כדי לעצור את ההידרדרות. כי אף אחד מאיתנו לא אוהב כשמתייחסים אליו כך.

לעומת זאת, אולי תרצי גבר ש"נוח לפיוס", גבר שבא לקראתך, שמחכה לצעד שלך ומרגיש בטוח בך, יעביר את זמנו איתך וישקיע בזוגיות- גם כשיש נתק.

אני רוצה שתנסי לבדוק עם עצמך לא "מה עושה לך את זה" כרגע, ביומיום. אלא מה עתיד להיות עם כל אחד מהטיפוסים שציינתי.

הייתי רוצה שתגיעי למסקנה כי את בן הזוג הנוכחי, יש לשמר טוב טוב- דווקא כי הוא לא יודע לשחק את המשחק.

אין לי ספק שזה משהו אצלי לא בסדר.. כבר התייעצתי עם מקצוען והוא הסיק שזה בגלל ה"היעלמות" של ההורים שלי בצעירותי. ושאני רגילה שבמערכת יחסים יש צד שרודף ונרדף או משהו בסגנון... השאלה איך פותרים בעיה כזאת גדולה שהתפתחה מהילדות? זה לא משהו שנפתר ברגע לצערי...

שלום בדויה,

אם התייעצת עם איש מקצוע והתחברת לפרשנות הזאת, שווה להמשיך ולברר מאיפה הדברים נובעים. ככל שתעמיקי ותבררי- יהיו לך יותר תשובות איפה כן אפשר לשנות את הדפוסים ה"בעייתיים", אלו שמעכבים אותך מלהשיג שינוי, ואיפה יש לקבל אותם כפי שהם ולנסות להמשיך להיות מודעים להם.

אז לפתור את זה ע"י המשך טיפול מסודר, קבוע, אצל איש מקצוע מכיל שיוכל לעבוד איתך על כל התכנים שאת מעלה. זאת השקעה, אבל משתלמת לטווח ארוך מאוד.

כי כרגע אין לי את הכסף לאיש מקצוע וברוך השם פתרתי את כל הבעיות האישיות שלי בכוחות עצמי, ולא לא הייתי בחיים אצל איש מקצוע, ועובדה שאני יודעת את התשובות האלו כבר בעצמי. אז בואי תנסי לעזור לי בצורה קצת יותר פרקטית בבקשה ותסבירי לי איך לדעתך אני פותרת את הבעיה הזו? כי באמת קשה לי, מצד אחד הבנאדם מדהים ויש לי קצת משיכה אליו אבל לא כמו פעם ובפנים אני כן רוצה שזה יתפתח עוד ועוד ורוצה שזה יצליח, אבל חיצונית משהו מונע ממני. יש לי איזהשהו מחסום שאני רוצה להסיר...

בוקר טוב בדויה,

אני יכולה להבין את ההתנגדות שלך להמשיך ולהבין מהו המחסום הזה דווקא בטיפול. זה בסדר שאת לא מעוניינת בדרך הזאת. אני עדיין עומדת מאחורי האמירה וההמלצה שלי שבדרך שהיא "אחד על אחד" מול מישהו מוסמך- אפשר להגיע לדברים מאוד מהותיים וכאלו שיוכלו להסביר לך מה פשר המחסום הזה. וזוהי בחירתך, ואם את יודעת את כל התשובות ואת הכל פתרת לבד- הרי שיש לך כנראה את כל הכלים.

נסי לחזור לתגובתי הראשונה אלייך ולשאלה "איזה בן זוג את באמת מחפשת". הרי שאם את מחפשת את זה הנוכחי, והוא בידייך - למה את בכל זאת כבויה בתוך מערכת היחסים הזאת? אולי את זקוקה ל"עבודה קשה" יותר בתוך קשר, כיוון שזה מה שחווית במודלים קודמים שראית, מודלים של זוגיות.

אם תצליחי להפריד שזה מה שחווית אז, והיום את חווה משהו בהווה, אחר, שעושה לך טוב- אולי גם תצליחי להצית בך משהו. כפי שכתבת- יש כאלה שזקוקים לדחיפה קטנה, ויש אולי כאלה, כמוך, שזקוקים לעבוד קצת יותר קשה כדי להשיג בן זוג- כל אחד מסיבותיו שלו.

שיהיה בהצלחה

שלום איליה,

יש מצבים בהם ההתגברות על פרידה, בעיקר טראומתית, היא קשה ואיטית. לפעמים לוקח באמת הרבה זמן עד שמצליחים להמשיך הלאה.

אתה מתאר שני דברים- האחד ברמה הזוגית, שאתה עדיין רוצה בה, השני ברמה האישית- אתה מאבד עינין בהרבה תחומים ולא מוצא סיפוק. זה ועוד זה מביאים אותך למצב של התעסקות רק בה. אם זה להגיע לבית הספר, לברר מה קורה איתה ולחשוב עליה ללא הפסקה.

כדי לעצור את הלופ הזה יש לחשוב רגע ולהבין לאן המצב הזה מביא אותך. לצערי ככל שתמשיך עם ההתעסקות בה ושקיעה במצב הזה, אתה לאט לאט תיסגר ותצטצמם עוד יותר ממה שאתה כרגע, לתוך עולם סגור, וללא רצון לעשות הרבה בנידון. עכשיו כשאתה כותב פה - זה צעד ראשון לעזור לך לצאת מזה. אני מבינה את הרצון הגדול להיות איתה לא משנה מה, אבל אין רצון כזה בצד השני וככל שתנסה- זה יתרחק ממך. לפעמים עלינו להבין שפרידות תכליתן היא להתחיל מחדש, ז"א, הסוף מביא להתחלות אחרות. אז המלצתי היא לעכל את האובדן, להמשיך לשתף מה עובר עליך. מעבר לכך אם אתה חש שלאורך הזמן אתה ממשיך לאבד עינין בכל המסביב- ללא ספק לפנות לאיש מקצוע, נוסח פסיכולוג או עו"ס, ולקבל תמיכה וכלים מתאימים. אתה צעיר, כך נראה לי- חבל לך להישאר במצב הזה.

בהצלחה רבה והמשך לעדכן,

שלום נירית,

במצב כזה המלצתי היא להיות קצת יותר אמיתית ופחות לשחק אותה קשה להשגה. ולמה? שניכם נמצאים במבוכה, שניכם כן רוצים להמשיך את הקשר ולהתראות- אך שניכם חוששים ומפחדים מה הצד השני יגיד, ונשארים מבוצרים על אחד בעמדתו. בינתיים היה יכול להירקם פה קשר משמעותי, ובגלל ה"משחקים" והמחשבות האישיות של כל אחד במבצרו- הכל מתפספס.

לכן אני סבורה שכדאי שתסמסי לו בהחלט, שהיה נחמד לראות אותו באותו מפגש ספונטני ולראות איך זה מתפתח.. חבל לך לפספס מישהו שאת חושבת עליו בכיוון רציני.

מעבר לזה, נסי להבין כי גם הבחור שנמצא מולך חושש, וגם הוא לא רוצה לקבל דחיה. ואם תסתכלי עליו באותה משבצת שאת עומדת בה- יהיה לך קל יותר גם ליזום.

תודה רבה על המענה המהיר... פשוט ההתנהלות שלו וההתנהגות שלו משדרת משהו ילדותי ולא רציני ואם זה ככה כבר עכשיו בהתחלה אז למה יש לצפות בהמשך? זה התנהגות של מישהו מבולבל ולא סגור וגם לא עקבי ולא יציב... אם אתה גבר ואתה רוצה אותי אז תראה לי נכונות... ופה הוא כאילו לא יותר מידי משקיע מאמצים... ככה אני רואה את זה... אני טועה?

שלום נירית,

יתכן ואת טועה. אני עדיין בעמדה של "יחס גורר יחס", כשאת תפסיקי לבחון אותו ואת ההתנהלות שלו מולך, וכמה הוא "גבר", יתכן והוא יחוש בטוח יותר ליזום. אני מניחה שאתם צעירים מאוד, ועל כן כל עינין החיזור הוא מאוד משמעותי. אני מסכימה. אבל בכל זאת, כשמדובר בקשר שיכול להיות קשר שהוא כן רציני- למה פשוט לא להתחיל אותו "אמיתי" ולבדוק לאן הוא זורם. כולנו בוחנים את בן הזוג במידה זו או אחרת, זה תקין ולגיטימי, אך לדעתי החודש הזה שניתן בזמנו עדיין לא מספיק, עובדה שחזרתם להיות בקשר מסוים מאז. בשניכם יש רצון להמשיך.

אז אם ממשיכים, ממשיכים נקי. הציעי לו לצאת, בדקי איך הרגשת במהלך הפגישה, ואם עדיין תחושי שהוא חסר ביטחון לאורך הפגישות ושזה לא מה שאת מחפשת- את יכולה לסמן "וי" עליו, שבדקת, ונוכחת לדעת שהוא לא מתאים לך. אך את זה טרם עשית למעשה.. בדקי- וקבלי תשוב אמיתית.

כן אבל ניסינו לתאם כמה פעמים חלקם זה גם היה ביוזמתי למשל הפעם האחרונה שהיינו צריכים להיפגש אז לא יכולתי ואז שאלתי אותו אם בא לו להיפגש יום למחרת ועל כך הוא פשוט כבר לא הגיב... הוא כאילו מנסה משהו ולא עד הסוף אולי יש לו עוד כמה אופציות אבל עדיין אני לא חושבת שזאת סיבה לא לענות בכלל... והנה אני נתקלת בכך שוב.. כל היום אנחנו שנינו מחוברים בג'ימייל ויש שם צ'ט להתכתב כבר כמה פעמים התכתבנו שם.. אז פניתי אליו היום אחרי שראיתי שממנו זה לא יבוא...למרות שניפגשנו במקרה בסופ"ש... והנה הוא לא התייחס אפילו לפניה שלי ואפילו לא ענה לי... אני חושבת שזה ממש לא יפה לא לענות... זה לא ברור לי ההתנהלות שלו לכן פניתי מלכתחילה לקבל עצה...

שלום נירית וערב טוב,

עכשיו כשחידדת יותר שאת דווקא כן אקטיבית ויוזמת, אני יכולה יותר להבין את השאלה שלך. אז תודה לך על החידוד והפירוט.

את צודקת- יש בו משהו לא בשל, לא אפוי לחלוטין להיכנס לקשר. העובדה שעדיין משחק איזה משחק של מחבואים מולך, למרות שכבר יזמת, העובדה שהוא לא עונה- יש בזה משהו חשוב.

לכן אני לגמרי איתך בעינין הזה, את בהחלט לא אמורה להמשיך ליזום אלא פשוט להיעלם כרגע מהאופק, ולראות מה מתפתח. אם הוא לא עונה ולא פעם אחת- אין לך מה להשקיע. נחכה להתפתחויות ואם תרצי המשיכי לעדכן- אשמח.

שלום לך כלה טריה,

ראשית מזל טוב.

הטרגדיה המשפחתית שאת מתארת אשר קרתה למשפחת בעלך לא פשוטה. מיד אחרי החתונה, עצב מהול בשמחה, להיפרד ממישהו כה משמעותי - ראש המשפחה - לא מצב קל לאף אחד. מבחינה זו אולי גם קשה לאחיות כי דמות נשית נוספת נכנסת למשפחה, בדיוק כשאם המשפחה נפטרה.

בעלך, שרואה את אביו לבד בפעם הראשונה לאחר חיים שלמים עם אמו, לא יכול ממש להרשות לעצמו, כנראה, לא להגיע אליו. הוא מרגיש אולי מצפון או אשמה על בדידות האב ולכן פוקד אותו לעיתים קרובות יותר. כשזה מגיע על חשבון הנישואים הטריים זה משמעותי. ולכן חשוב יהיה לבדוק עם בעלך שעות שמתאימות גם לך שיעלה אל אביו ולכמה זמן- ממש תוכנית שתתאים גם לך. נסי לבוא לקראתו ולראות מתי נוח לך שהוא יעלה לשם- כשאת למשל זקוקה לזמן עם עצמך.

מעבר לכך, עם הזמן אני חושבת שגם האחיות יוכלו לקבל אותך יותר. יתכן וזה האופי שלהן, אך את מצידך תהיי "בסדר", תגידי שלום ושאלי לשלומן ותחייכי. קשה להישאר אדישים לחיוך :) מעבר לזה שאלי את בעלך איך הוא חש עם המשפחה שלך והאם הקבלה הטוטאלית והמיוחדת שלהם- אותו- השפיעה על ההרגשה הטובה שלו להיכנס לחיי הנישואין איתך. הקבילי זאת למה שאת חשה והסבירי לו שלצערך את לא מרגישה אותו דבר, את יודעת שזה לא "באשמתו", אך כן היית מצפה שיעשה צעד, שיפגיש יותר ביניכן, ארוחות ביחד, או כל בילוי שיכול מעט להכיר להן אותך יותר לעומק. הרי זאת רק ההתחלה ואם אפשר להשקיע בקשר- זה רק יהיה לטובה במשך השנים.

תודה עדי, דברייך עודדו אותי לחלוטין...
שאלה נוספת לי אלייך... נניח ועשיתי כל מה שאמרת, ניסיתי להתקרב אל אחיותיו, חייכתי כפי שציינת, אך שום דבר לא עזר. הן בשלהן כי זה האופי שלהן, מה אז עליי לעשות? כי בעיקרון תמיד כשאני מגיעה לארוחות משפחתיות ומפגשים אני כן מחייכת ומנסה ליזום שיחות איתן, אך תמיד זה נשאר בגדר תשובות ענייניות מצידן, וכמובן שהן אף פעם לא פונות אליי. אני מרגישה במחסום. כיצד עליי לפעול?
הדבר מציק לי ומדיר שינה מעיניי...

שוב תודה

שלום לך כלה,
ראשית יש לגייס אותו יותר, יש לשים אותו "באמצע" ולבקש ממנו לנסות לגבש ביניכן ו"לשווק" גם את הזוגיות הטובה שיש לכם יחד.


במצב כזה הייתי חושבת לגייס יותר את בן הזוג, אפילו לבקש יעוץ חד פעמי אצל איש מקצוע ולהתייעץ שלושתכם יחד לגבי המצב. אם לא מסכים, תוכלי לתאר פה או בכל פורום אחר את מה שקורה, לנסות לקבל חו"ד ולהראות לו את התשובות- אולי זה יספק ויוכל לעורר תהליך של שינוי מסוים.

בכל אופן- לא להתייאש. נסי כפי שהמלצתי לך, תקופה, גייסי אותו והראי לו כמה את משתדלת. שתפי אותו בכל דבר לגביהן- בעיקר תגובות טובות אם הגיעו מהן. נסי להראות לו כמה זה חשוב לך. ואם תזדקקי להכוונה נוספת אני פה.

בהצלחה רבה,

הי עדן,

טוב, התפתחויות מעניינות סה"כ. קורה שדברים קורים בקשר והם לא מקבלים במה, לא מדברים עליהם. זה כמובן בד"כ בתחילתם של קשרים, מרגשים, מרתקים ולא תמיד שגרתיים. כשמתרגשים כ"כ גם לא רעבים :)

העובדה שהוא מתעניין בך ומסמס היא טובה. אבל, אם את רוצה שהקשר הזה יתפתח לכיוונים רציניים ולמחויבות (שתהיי שלו, ממש כך..) - צריך לקחת אותו גם לרוח כזאת. ז"א, לצאת החוצה, להתחיל באמת לתהות על קנקנו וגם מבלי להגיד לו שאת מעוניינת במשהו רציני יותר- פשוט לזרום לשם, בשאלות, בהתעניינות ואפילו בהורדת מינון המשפטים בעלי האופי המיני, הסקסיסטי, והעלאת אחרים- רציניים יותר.

אם תראי שיש הדדיות בעינין והקשר מפתח רוח גם רצינית יותר, יהיה לנו יותר מידע האם הבחור מעוניין כמוך.

כרגע- לא הייתי מציעה להצהיר על כוונות מצידך. חכי ותראי מה יהיה בהמשך לאור ההתנהלות השונה בקשר.

הרוח הרצינית – כל השבת דיברנו, ולא על דברים סקססיטיים או משהו כזה. על החיים, חוויות, דברים שעברנו, הגירושין שלי, הקשרים שלו וכו'... הוא מצידו שיתף והקשיב לי, ודיברנו גם על דברים בכללי ומה דעתו של כל אחד בנושא. גם זה שבילינו בשלג עם הילד, אולי זה לא אומר משהו במיוחד, אבל זה כן אומר שהוא רוצה לבלות איתי גם אם זה לא אחד על אחד + אלכוהול. ודיברנו על ללכת לסרט, ארוחה – דברים נוספים. אני לא יודעת אם זה יקרה, אבל זה עלה. אני פשוט לא יודעת כמה הוא זה שיוזם, כי אני לא ככ מרגישה את זה ממנו. אבל שוב – אנחנו נפגשים כל יום כמה פעמים במהלך העבודה, אז כמה כבר יש רצון וצורך להיפגש גם אחרי. וכשאנחנו נפגשים פה אנחנו מדברים ואין שום מגע, כלום.
מה שמדהים אותי בו זה שהוא ממש זוכר דברים שקשורים אלי – זוכר פעמים שהגרוש היה פה והלא ממש התאים לי, זוכר מסמך שקשור אלי שהגיע אליו איכשהו לפני שנה ומאז נחקק לו תאריך היומולדת שלי. הוא כל הזמן שואל על הילד – וגם כשהיה אצלי, יש לי קיר עם תמונות – אז ממש הסתכל בכולן, שאל אותי, התעניין.
אני גם לא חושבת להצהיר כוונות, זה נראה לי מוקדם מידי ולא ממש לעניין. אני משתדלת להיות איתו הכי טבעית שיש וזורמת, גם אם זה אומר לדבר על הגרוש והילד – גם אם יש בי איזושהי מחשבה שאולי זה קצת מרתיע כי זה מנחית אותו למציאות – אתה בקשר (לא משנה איזה) עם גרושה+1.

עדן יקרה צהריים טובים,

מסכימה עם הדרך, חשוב רק לבדוק האם את יכולה להיעלם לו במהלך היום, להיות עסוקה יותר, לנסות לעבוד יותר ולשדר לו שהזמן למערכת היחסים הוא דווקא לא בעבודה. אולי ככה באמת המאזן ישתנה ויקרה משהו.

נשמע שהוא מאוד מתעניין בך ואכפת לו ממך, הוא "עסוק" בעולם שלך וזה מחמיא. אני מניחה שאם תשדרי אותו סוג של התעניינות ותביאי את הקשר לרמה עמוקה- של שיתוף אישי כפי שאת עושה, גם תוכלי להבחין האם הוא רציני.

עדכני....

אז כן - כמו שאני משתפת גם הוא משתף. אנחנו מדברים המון על העבודה אבל גם הרבה על המשפחה - שלו ושלי.
היום איכשהו יצא לנו במהלך העבודה להתכתב בעניין נשיקות בעבודה. סתם נשיקת בוקר טוב, לא משהו נעבר. הוא רשם שזה קצת בעייתי. עניתי שזה בעייתי רק אם הוא עושה מזה בעייתי (אין איסור או משהו כזה). ואז רשם - ביקשת קיבלת! העניין מבחינתי זה לא עצם הנשיקה אלא המוכנות - לא? נפגשנו מאז בעבודה וזה לא יצא, אבל שוב - הדגש מבחינתי זאת הנכונות.
עכשיו השאלה - אני מקווה שזה לא יהיה מסובך. כל מי שאני רושמת עליו - כולם מכירים את כולם, כולנו מהעבודה. חברה טובה שלי חוגגת ביום חמישי יומולדת. חשבתי להגיד לו שיבוא אם בא לו, אבל עדין לא יצא לי כי אין לי סידור לילד. היום התקשרה חברה אחרת ואמרה שהיא הולכת ליומולדת של מישהו מהעבודה (עובד איתו וחבר ממש טוב שלו) והזמינה אותי לבוא איתה. הוא לא יודע שאני יודעת. עדין. ואני תוהה מה לעשות. אם אני אגיד לו על היומולדת של החברה שלי אולי יגיד משהו על חבר שלו ויציע לי להצטרף, השאלה מה יגיד אם לא אגיד כלום. ומצד שני - אני יכולה ללכת לחברה ואחכ להצטרף ליומולדת של ההוא ואז הוא יהיה מופתע. אבל נראה לי מוזר לא להגיד לו שאני יודעת על היומולדת של החבר מהמחלקה. מה את אומרת? (כן, כן, בברלי הילס :) ).
אתמול דיברתי בטלפון מחוץ למשרד וקצת בכיתי והוא ראה והתעניין. מה שהוביל לשיחה של שעתיים בלילה - לא שסיפרתי לו בדיוק מה מי מו, רק קצת, ומשם השיחה התגלגלה והיה ממש נחמד. אחכ סימס שמעולם לא דיבר ככ הרבה בטלפון.
בקיצור, נראה לי שזורם לכיוון טוב, אני לפחות כך מקווה...

הי עדן,

לגבי העדכון- יופי, כן, חשובה המוכנות שלו. אני חייבת לציין שאני "מרוצה" מהתקדמות הקשר :) הוא מבין את המשמעות של לשוחח ולהיפתח מולך, מבין שזה מיוחד.

לגבי השאלה - אני חושבת שיהיה נכון לעדכן אותו שהוזמנת מצד חברתך ליומולדת של אותו חבר, ו"תעשה את עצמך מופתע כשתראה אותי שם" או משהו הומוריסטי אחר בסגנון. הוא אמור לדעת מזה לדעתי. ברגע שתראי מהי התגובה, תוכלי לשקול האם להזמין אותו לאירוע הנוסף- תלוי כמובן בסידור לילד.

מה דעתך..?

נראה לי שגם אני מרוצה מההתקדמות, אם כי עדין יש בי משהו שהיה שמח לאישור כלשהו לגבי הכיוון. אבל סה"כ באמת שאני שמחה!
חשבתי אולי הפוך - להגיד לו על היומולדת של החברה, להזמין אותו ולראות מה יגיד בחזרה – אני תמיד יכולה לחכות עם ההזמנה ולראות אם הוא בינתיים מזמין. אחרי שאזמין אותו, אני מקווה שיגיד משהו על היומולדת של החבר, ואם לא אני אגיד לו שאני יודעת. אני בכלל חשבתי ששנינו יכולים ללכת לשני האירועים. אני מחויבת ללכת ליומולדת של החברה, ולא רק לקפוץ להגיד שלום. לחבר שלו אני יכולה להגיע מאוחר יותר, ואפילו רק לקפוץ.
מה נראה לך?

הי עדן,

זה גם רעיון טוב, בהחלט. עדכני מה מתפתח. חשוב רק שידע שאת יודעת מזה, שלא יהיה מצב לא נעים.

אז פשוט אמרתי לו שקיבלתי הזמנה ליומולדת של החבר. שאל ממי. בהתחלה שיחקתי – אמרתי ממישהו, אבל לא ממך... ואז אמרתי לו. הוא לא ממש התייחס לזה ולא ממש אמר לי לבוא. אולי כי פשוט ברור לו שאני באה... לא יודעת. אני לא יודעת כמה ליחס חשיבות לעניין הזה. אולי בגלל שבינינו אנחנו מדברים על מפגשים כאלו ואחרים אז אני פחות מוטרדת מזה. אחכ אמרתי לו שיש ממולדת לחברה שלי, לא אמרתי לו להצטרף – זה בשני מקומות שונים, לא קרוב, ואני מאמינה שביומולדת של החברה לא ממש יהיה לו מה לעשות כי הוא לא מכיר את החבר'ה שלה. אני כן מכירה את החבר'ה שלו. אני מעדיפה להתעכב איתו על דברים בינינו ולא עם החבר'ה. גם חשבתי על זה – בזוגיות רגילה, אם הוא היה מישהו שהכרתי רק לפני שבועיים או משהו, לא הייתי ממהרת להביא אותו לחבר'ה שלי, ואני מניחה שגם הוא לא היה ממהר. ואולי זה בכלל עדיף, כי אולי ההתנהגות שלנו לפני כולם תהיה שונה כי אולי נרצה להיות ביחד אבל נרגיש שזה מוזר בינתיים. אז... נראה מה יהיה מחר.

אמרתי לו כי החבר שחוגג יודע שאני אמורה לבוא, אז לא רציתי שהוא ידע את זה בסופו של דבר מהחבר ולא ממני...

הי עדן,

טוב שאמרת לו- ככה צריך לנהוג. לגבי האם הזמין אותך או לא- זה באמת פחות רלוונטי כרגע, צריך לבחון את הקשר כפי שהוא ולראות מה יהיו ההתפתחויות. אתם "באותה חברה" תרתי משמע ועל כן כל הזמנה שלו או שלך לאירועים מקבלת פחות חשיבות נניח, לעומת אם זה היה "מבחוץ", כפי שציינת נכון.

מקוה שהיה לך כיף והמשיכי לעדכן.

אין יותר מידי מה לדווח... אני הייתי חולה כל הסופש כמו שכמה שנים לא הייתי... עכשיו הכל בסדר. אז לא נפגשנו, רק התכתבנו מידי פעם. נשמע שהוא מצפה לראות אותי אז מצויין. כבר יש נשיקות מידי פעם בעבודה, אמנם לא בשער הראשי. דיברנו על יום חופש ביחד. אני חושבת שלאט לאט אני מרגישה את המקום שלי אצלו. בלי הגדרות כאלו ואחרות, אבל כן חשוב לי להרגיש שאני האחת – במובן של – אני איתך ורק איתך, לא מנסה ולא מחפש.
אני עם עצמי על כל מיני מחשבות כאלו ואחרות. ואני לא מדברת בכלל על מחשבות בכיוון פרק ב', כי זה לא משנה – כי אני לא שם. יש משהו בדפוס הזה איתו שמזכיר קצת את הדפוס עם הגרוש ואולי זה דפוס אצלי. להיות עם זה שפחות ממני – ולא חלילה שאני לא מעריכה אותו, או מזלזלת בו או משהו כזה. אני פשוט חייבת לחשוב בקול. מסיבות כאלו ואחרות (עבר דתי אולי, הפגיעה, לא יודעת) קשה לי לצאת לדייט, קשה לי אם זה מישהו שלא זורם לי איכשהו (למרות שהמיתולוגי שלי לגמרי היה בליינדייט, אבל אולי גם זה היה בסיטואציה של "לכבוש"). ואולי עצם זה שאני היותר – יותר גדולה, משכילה, מנוסה, לא יודעת, אולי אני מרגישה את היתרון, מרגישה פחות מאויימת, מרגישה אולי בשליטה. ואז אני יכולה אולי ליפול לבן אדם שלא נכון לי – כמו הגרוש. אני לא אומרת שזה המקרה פה, אבל שוב – יש קווים דומים. עם הגרוש – ללא ספק, אני הייתי החזקה בהכל – מתחילת הקשר ועד סופו – גם בלהחזיק את הקשר, את הבית, את הילד (דברים שהם מעבר לנרכש, אלא אופי, בסיס האדם). אני הייתי הגבר בקשר ובבית. פה אני כן מנסה קצת להישען, לתת לו להיות הגבר, אבל עדין – אני היותר. ואני תוהה אם אני לא עושה טעות בדפוס הזה. שוב – לא איתו ספציפית, אלא בכללי.
אחרי שהתגרשתי כולם אמרו – טוב, תלמדי מהטעות, לא תחזרי על זה וכו'... ותמיד אמרתי – אין לדעת. כשהלב פועל מאוד קשה לראציונל לגבור. אז אני מנסה לברר את זה עם עצמי.

הי עדן,

נפלא שאת עושה "עבודה" פנימית מרשימה, יש לציין. חשוב מאוד לברר בינינו לבין עצמנו מאיזה מקום אנחנו מופעלים, מה עושה לנו את זה, ועל מה דברים יושבים - בד"כ דפוסים ומודלים מהעבר, מהילדות אפילו.

נשמע שהקשר סה"כ עושה לך טוב וזה מה שחשוב. יתכן ועם בני זוג מסוימים את חשה יותר בנוח, מעין מקום כזה בו את לא צריכה להוכיח את עצמך ולא צריכה לעמוד בדרישות גבוהות. אני לא יודעת איך היית פועלת בתוך המערכת הזוגית אילו היית בה עם מישהו נניח "במעמד" גבוה יותר- אם זה עבודה, השכלה, או כל פרמטר אחר.

אנחנו בד"כ נמשכים לאנשים מסיבות מסוימות, חבויות או גלויות. יש את ההצהרה בפועל- למה בעצם אני נמצאת איתו - ויש גם סיבות וצרכים בתוך הקשר, שאנחנו רוצים לשרת- צורך ומענה. יתכן והוא עונה לך על צרכים מסוימים, יתכן ואכן הצורך הזה מדבר על "להרגיש נוח", או בשליטה, או מנהיגה ומובילה בתוך הקשר - את זה רק את תדעי תוך המשך עבודה עם עצמך.

אשמח כמובן שתשתפי אותי מה העלת בחכתך..

אני מניחה שזה ידרוש עוד זמן מחשבה. הבעיה אצלי שיש לי נטייה לשכנע את עצמי לדברים מסויימים – כמו למשל הקשר עם הגרוש.
מה שכן, המיתולוגי שלי למשל היה בהחלט הרבה יותר טוב ממני – לא שהרגשתי פחות שווה ממנו. אבל מבין שנינו הוא היה הרבה יותר מוצלח, בא ממשפחה שהיא פשוט עילוי, חברים מדהימים – הכל באמת היה ברמה מאוד גבוהה. ואני זוכרת שהיו פעמים שהרגשתי קצת חסרת ביטחון מולו, וכל הקשר שלנו התנהל במין חוסר ביטחון של שנינו מבחינת התקשורת והקשר הסתיים כמובן. אולי אם הייתי יותר אסרטיבית כמו שאני היום... אחריו הגיע למעשה הקשר הרציני עם הגרוש. בו מצאתי את מה שלא היה לי עם האקס – תקשורת טובה, ביטחון, הוא העריך אותי ותפס ממני (לא משנה כרגע למה – כי אני יותר או פחות או לא משנה מה – שורה תחתונה – מה שהיה לי חסר מצאתי פה). אז יש לי עוד על מה לחשוב ביני לביני, וכמובן שאשמח לשתף אותך ברגע שיהיו לי תובנות...
בהקשר לקשר הנוכחי – כמו שרשמתי – אולי אני ה"יותר" אבל לגמרי נותנת לו את המקום שלו. נכון שאני נותנת את הטון – אבל זה גם כתוצאה מהסיטואציה – הוא רווק, לי יש ילד – אז העניינים די לפי מתי שנוח לי. גם בעבודה – הוא יותר חופשי להיפגש ואני זו שמוגבלת. בקיצור – הכל די סובב סביבי. ומצד שני, אני כן מנסה לראשונה להישען על מישהו – והאמת – חיכיתי לזה. להבדיל מהגרוש – עליו אפשר להישען, לפחות בחלק מהדברים. בגלל זה ככ כיף לי. אחרי הגרוש אמרתי שהפעם אני רוצה מישהו שגם אני אוכל להישען, ולא רק אני זו שעושה הכל.
בקיצור, אני מנסה להיות כמה שיותר עם עיניים פקוחות, עם אצבע על הדופק, ובמקביל לנסות גם לשחרר ולהנות. כי לא משנה לאן זה יוביל, משנה גם מה שאני לוקחת מפה, לומדת מפה – לעצמי לפני הכל, ובכלל...

הי עדן,

מסכימה עם כל מילה באשר לתובנות שאת אוספת לך בינתיים. כמובן שזה יקח זמן ותהליך ממושך עד שתמצאי את כל חלקי הפאזל.

נכון כשאת יוצאת עם רווק סביר להניח, בשל המגבלות עם הילד, שאת תתני יותר טון בבחינת מתי לצאת וכד'. מצד שני נשמע שאת מאפשרת לו הרבה מקום משלו וזה חשוב לאיזון.