פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דנה היקרה, הצבת בפנינו בעייה מאוד קשה. ראשית, זהו הגוף שלך, הטריטוריה שלך, הממלכה שלך.
מצד שני משיכה מינית מורכבת מהמון גורמים בו זמנית, ורגישה מאוד לניואנסים קטנים,שחלקם קשורים למראה פיזי, לריח, לתחושת העור, וחלקם קשורים לרגש, לקירבה, לתקשורת טובה או גרועה, להצטברות של כעסים ומטענים.

יכול להיות שבעלך צבר כעסים עלייך בתחומים אחרים, התאכזב מדברים מסויימים בזוגיות שלכם, בהתנהגות שלך, וכל זה מוריד לו את החשק להתקרבאלייך, אבל הדרך שלו לבטא זאת - אולי גם כלפי עצמו - היא בנושא ההשמנה. מאוד יתכן שלגבי נושאים אחרים שמפריעים לו - הוא לא מרגיש שהוא יכול להציף אותם.

כבר עבדתי עם זוגות שזו היתה הבעייה המוצהרת איתה הם באו, שכביכול מה שמפריע לסקס זו ההשמנה, והתברר שיש דברים רבים אחרים שהצטברו בתקשורת ובאי מילוי ציפיות וצרכים של שני בני הזוג, שיצרו ריחוק.
אחד הזוגות איתם עבדתי, פרק בתהליך הייעוץ מטענים שהצטברו במשך כמה שנים בנושאים כמו תחזקותהבית, גידול הילדים, היחס למשפחה המורחבת, ובמהלך השיחות הללו האישה החלה ביוזמתה לעשות דיטאה - גם משום שהיא עצמה רצתה בכך - לא רק למענו - ואחרי כמה חודשים האינטימיות ביניהם השתפרה פלאים. וזה קרה עוד לפני שהיא הגיעה ליעד ההרזייה שלה. הוא מאוד העריך שהיא מתאמצת, והיא היתה מוכנה להתאמץ משום שהיחס הכללי שלו אליה השתפר. אז יש כאן אינטראקציה מורכבת של יחס גורר יחס ועוד ניואנסים רבים.

עם כל זאת, זה יכול להיות שבאמת רק ההשמנה מפריעה לו, ומאוד קשה להתגבר על אי משיכה מסוג זה. אי אפשר פשוט להגיד לו - תקשיב! זה הגוף שלה ואתה לא יכול לדרוש ממנה לרזות בשבילך, קבל אותה כפי שהיא ותתחיל להימשך פיזית.זה פשוט לא עובד כך, עם הוראות שימוש...

שלום לך אנונימי,

אני מצטערת לקרוא את מה שאת כותבת. נראה שמאוד לא פשוט לך וכמובן כשיש ילדים המצב עלול רק להסתבך..

אני מניחה שניסיונות השיחה שניסית ליצור עמו לא צלחו. אבל נשאלת השאלה היית "הבאת" את הדברים במלוא חומרתם, או שחששת מתגובתו. הוא צריך להבין שהמצב כרגע לא יכול להימשך כפי שהוא. ההבטחות שהבטיח לא קוימו וזאת כבר סיבה טובה לא לעבור לסדר היום.

את יכולה לנסות שוב לדבר איתו, הפעם ביותר אסרטיביות, ולהגיד (סוג של איום) שאת שוקלת לספר את הדברים לאביך והדבר עלול לגרום להפסקת העזרה מצידו - האם זה יכול להשפיע לדעתך?

מעבר לכך, ככל שתתעקשי ותהיי אסרטיבית והוא יבין שיש לו "מה להפסיד", כך זה יוכל לעזור. אם תצלחו את המשוכה הזאת יהיה מקום להמשיך ולפתח תקשורת נכונה - דבר שמדברייך עולה כי אין אותו ממש בתוך המערכת יחסים- ומשם הכל מתחיל- מתקשורת. תקשורת לא חייבת להיות מושלמת ותמיד בהבנה הדדית, אבל כן בהחלט צריכה להתקיים באופן כזה שיהיה ערוץ מסוים להתקשרות. כשזה לא קיים- שום הבנה לא יכולה להיות מושגת, לא לגבי הגראס ולא לגבי דברים פעוטים או רציניים מזה.

אם את לא רואה כי שיחה אסרטיבית יכולה להועיל, יש מקום לפנות ליעוץ זוגי (גם אם רק את תגשי להתייעץ לקבל כלים) ומשם לראות איך ממשיכים.

מאחלת לך בהצלחה רבה, וחג שמח.

יש שני עניינים שאני אשמח לשמוע את דעתך/הצעתך או כל דבר...
חוסר הביטחון שלי – כן, האסימון עדין מרחף לו אם כי אני מקבלת אישורים כל הזמן. אגב – סיפרתי להילה, והיא כמובן שמחה בשבילי מאוד וישר שאלה אם טוב לי באמת, אם הוא לא מנצל אותי וכו'... כשסיפרתי לו על זה הוא אמר – אני ממש לא מנצל, אני מעריך מאוד וכיף לי מאוד. ביום שישי כשחזרנו הביתה שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא בטוח שהוא לא סובל איתי. את צריכה להבין – הוא באמת אחד השווים – נראה מעולה ברמות אחרות – אנחנו מסתובבים ביחד וכולם מסתכלים עליו. הוא בן אדם מדהים – תמיד יעזור, יקשיב, יעשה וכו'... בינו לבינה – הוא יודע את העבודה, יודע לפרגן, להחמיא – יודע לשחק את המשחק. הוא באמת באמת יכול להשיג כל אחת. באמת. לא שאני ממעיטה בערכי, אבל למה שמישהו כזה, שיכול להשיג כל אחת בעולם, למה שהוא ירצה להיות עם מישהי שהיא גרושה עם ילד? למה לא ללכת על מישהי עם דף חלק? בלי גרוש על הראש, בלי היסטוריה בעייתית, בלי ילד (לא שזו בעיה, אבל זה עוד משהו שצריך להתחשב בו). אני יודעת שאני חייבת להפסיק עם החוסר ביטחון הזה – כי זה רק יהרוס לנו, ואני לא רוצה להצטייר כחלשה ולא בטוחה. אגב – במוצש הגרוש החזיר את הילד והוא היה אצלי. הילד רק ראה אותו, ירד מהידיים שלי ורץ אליו וחיבק אותו. ישבנו שלושתינו לראות טלויזיה – "אני רוצה לשבת באמצע". אנחנו יושבים ושניהם שרים את השירים מהסרט. זה מאוד מחמם את הלב, כיף ומרגש. אני ישבתי לי ופשוט שתקתי מרוב שהייתי בעננים. הוא גם אמר פעם שילדים זה לא ממש הקטע שלו, בטח לא בין הגילאים 4-14. דווקא איתו יש חיבור כלשהו. הילד גם מאוד מאוד אוהב אותו. מחמם את הלב, אין לי מה להגיד. כמו שאמרת – דברים טובים אכן קורים.
דבר נוסף – יש לו קצת טראומת חתונות. מאז שאני מכירה אותו הוא אומר שהוא לא רוצה להתחתן, בטח שלא בזמן הקרוב. נכון, גם אני לא מתכננת להתחתן מחר, אבל... אחותו הגדולה התחתנה והתגרשה, אין לה ילדים. הבנתי שהגרוש הוא טיפוס בעייתי והיא עברה איתו המון. עד כדי כך שהיא כבר בת 40 ואפילו לא חושבת על מישהו אחר. העניין הזה די השפיע עליו. היה לו חבר מאוד טוב, כמו אח, שהתרחק בעקבות האישה. עוד אחד שהתגרש, עוד אחד שאישתו זרקה אותו בלי כלום בקצה השני של העולם, ועוד אחד עם צווים מפה ועד אוסטרליה, חבר שלא מפסיק לריב עם האישה, חבר שהחמה לא רוצה... בקיצור – כל זה מאוד משפיע. עוד לא שמעתי על חבר אחד שנשוי באושר והכל טוב. אני מניחה שכל זה גם משפיע על הקשר בינינו. אולי הוא לא נותן את כל כולו מבחינה ריגשית כי הוא מפחד להיקשר ואז לקבל סטירה? לא יודעת...
ובגדול – אני כן מרגישה שאנחנו מתקרבים (גם סיפר לי על אחיו שנפטר לפני הרבה שנים), הקירבה למשפחה, חברים שלו יודעים עלי, יש תמונות שהוא מעלה בפייסבוק שלא משאירות הרבה סימני שאלה, כולם בעבודה כמעט כבר יודעים ומפרגנים כך שזה סובב אותנו.
כיף כיף כיף!!!

בהמשך לשיחתנו על חתונות כאלו ואחרות, יותר נכון - בתחילת שיחתנו, יצא לנו לדבר עלי. סיפרתי לו הכל - מהרגע הראשון שפגשתי את הגרוש ועד איך שזה נגמר - הכל כולל הכל. ההורים שלו, האחים, היחס שלהם, היחס שלו, האלימות, המילים, בית משפט - הכל!
הוא מצידו הקשיב כמובן, ואמר שהוא שמח שכל זה מאחורי. פה ושם סיפרתי לו, אבל הפעם שפכתי הכל. אני שמחה מאוד על כך. כי שוב - זה דברים שמקרבים, כי לא מספרים כל דבר לכל אחד. ומצד שני... מקווה שהוא לא יתרחק או משהו... (האסימון :) )

הי עדן,

שמחה מאוד לקרוא את ההתפתחויות. אשמח להתייחס בהרחבה, אעשה זאת מחר באופן מסודר.

נשתמע.

הי עדן וערב טוב,

אני מאוד שמחה לקרוא את מה שאת כותבת, כן, דברים טובים באמת קורים ואין לי ספק שכמו שאת חשה כי זכית, גם הוא.

לגבי חוסר הביטחון- הדבר הזה נובע בעיקר מחוויות לא פשוטות ממערכות יחסים קודמות. כשיש לנו אוסף כזה של חוויות קשה לנו מאוד לקלוט מציאות אחרת. התרגלת לMODE מסוים, קשה מאוד להאמין פתאום למציאות יומיומית שונה. מעבר לזה חוויית ההתאהבות בשיאה, ובד"כ הדבר שמתאר אותה הוא "תצבטו אותי, תעירו אותי, זה חלום".. את מרגישה בתוך ענן? סימן שאת מאוהבת... :)

את יכולה לשאול אותו, אולי בקריצה, מה גבר יפה כמוך עושה עם גרושה פלוס ילד ולראות איך הוא עונה לך על זה. אני לא הייתי פוסלת גם שיחה יותר רצינית, לא ממקום של לא בטוחה וחסרת ביטחון אלא ממקום של התעניינות איך הוא רואה עצמו בתוך קשר "כזה" ולמה הוא כ"כ מגויס אליו? מותר לך לברר, זה עדיין לא מספר שאת חסרת ביטחון.. הכל תלוי באופן בו את מציגה את הדברים.

נקודה קטנה לגבי היחסים האינטימיים- ממקום דתי, אבל חוויה דומה, אני יכולה לספר שההמתנה הארוכה הזאת למגע אינטימי היא היא שהופכת את היחסים לא פעם להרבה יותר משמעותיים מ"עוד קשר". אמנם כאן הסיבות הן שונות בתכלית, אבל ההמתנה לרגע הזה היא לא פעם שווה המון. אבל. צריך לזכור, ציפיות לחוד ומעשים לחוד. יתכן מאוד והרגע הזה יהיה מאוד חיובי ויתכן ותהיה גם הפתעה.

לגבי חתונות, מעבר לכך ש"יש עוד זמן" עד לקבלת החלטה כזאת, יש אותו ואת החוויות שהזכרת. אפשר להבין אותו, למה הוא מאוד מתנגד. הוא קולט כמה הסביבה שלו נכוותה מהמהלך הזה, ותולה את כישלונות מערכות היחסים האלו ב"חתונה". מאוד קל לפנות למקום הזה, נוח רגשית להגיד "אני נגד חתונות, לא מתחייב ובכך מציל את עצמי". אבל האמת הרבה יותר מורכבת. האמת היא שהמערכת עצמה, התקשורת, היחסים והדפוסים בה- לא קיבלו "טיפול" והשקעה הולמים - יש לפעמים את הנטיה להזניח בעיות, ליצור שכבות של חוסר אינפורמציה ושקיפות, הדפוסים האלה התחילו עוד הרבה לפני קבלת הטבעת וכתיבת הכתובה. כל אלו הם סמלים- לקדושת הנישואין. אבל הם לא "אשמים" בכשלונם... חשוב מאוד להפריד בין הדברים. אז נכון שחתונה היא צעד מאוד מחייב ומלחיץ, אבל אותם זוגות היו נפרדים גם אם היו גרים ביחד שנים ומתנהגים כמו "ידועים בציבור", במוקדם או במאוחר.

סה"כ, "דיה לצרה בשעתה" (זו לא צרה באמת..), כרגע תהני לך ממה שיש, קחי לך את כל החופש והדרור לקבל כל רגע באהבה ובהנאה, כי שום דבר לא מובן מאליו- ואת זה את זוכרת לאורך כל הדרך, אין לי ספק שהוא רואה בכך מעלה גדולה אצלך. את ההערכה שלך והיכולת שלך להתבונן בהכל, כולל הכל.

אין ספק שאני לגמרי מאוהבת... הוא באמת משהו אחר וגורם לי להרגיש אחרת מאי פעם-וזו הרגשה מדהימה ונדירה.
אני לא יודעת אם אני אדבר איתו עכשיו – זה עדין קצת מוקדם, ואני לא רוצה להעיר מתים – מי כמוך כבר הבינה שמעבר לזה יש לי את הפחד שלי, ובסוף אני זו שאפיל לו את האסימון בנוסף – אחרי פסח יש לי יומולדת, והוא יודע את זה כמובן. אני מחכה לזה ככ-לא כי אני רוצה/צריכה שיעשה משהו, יקנה משהו-אני פשוט רוצה לראות את ההתייחסות שלו אלי, והמשמעות שלי בעיניו. נראה לי שזה נ.צ. חשוב ביחסים, במיוחד בהתחלה. נזרום עם היומולדת ונראה מה אחכ.
היחסים האינטימיים-ברור שיש פער בין הרצוי למצוי, לא משנה כמה נחכה ונרצה. אבל יש לי תחושה שלא אתאכזב... ובלי קשר, יש משהו בחיבור הזה שהוא עושה משהו אחר לזוגיות.
לגבי החתונות, אני מסכימה איתך מאוד-ברור שלא צריך להתחתן כדי שזוגיות תתפרק. אולי אחרי הטבעת קל יותר לשחרר, אבל אם זה נועד או לא – אין קשר לחתונה עצמה. אולי באמת אני צריכה יותר לעמוד על זה בשיחות איתו, שבאמת אין קשר ישיר לחתונה, למרות שגם זה סוג של מבחן- למשל החבר הכי טוב שלו הציע נישואין לחברה, והיא מעולם לא השוויצה בטבעת ואמרה בגאווה-אני מאורסת! אני מתחתנת! אני מקווה לשנות את זה אצלו-שוב, לא בשביל להתחתן, בשביל הנוחות וביטחון בזוגיות טובה ומאושרת, ועמידה כמובן.
אני אמשיך לי ליהנות, אמשיך לעדכן ולהתייעץ כמובן! תודה!!!

יום חמישי היינו ביומולדת של אחותו בבית של אח נוסף. אפשר להגיד שהכרתי את כל האחים... היה ממש כיף. הייתי כמעט הלבנה היחידה וזרמתי עם כולם. קיבלנו מחמאות כזוג והוא קיבל מחמאות עלי, מה שגרם לו להיות גאה – אני מרגישה שהוא גאה להיות איתי. הם גם מאוד שמח שבאתי, שהחמיאו לי (באוזניו), שזרמתי ועשיתי שמח, ולא ישבתי בצד בניסיון לעכל את האווירה... אחת החברות שהיתה איתנו בפורים כבר סיכמה שהיא השושבינה... אחותו הגדולה, כשהיו שירים של העדה, ישר אומרת לי – ריקוד חתונה, ריקוד חתונה. והקטנה רשמה לי שהיא לא יודעת מה יהיה בעתיד אבל שמחה שהכרנו. בקיצור, הכל מרגיש טוב ונכון. והוא כמובן לא נלחץ משום דבר.
אנחנו גם ממשיכים לדבר על הילדים שיבואו ועל הבית שיהיה. זה כמובן גם בא ממנו. עכשיו זה עלה מדרגה כי אנחנו מדברים על היומיום עם כל הילדים, שלנו ושלי. ממש כיף שהוא לא נלחץ (ומצד שני טראומת חתונות...)
מה שכן... כנראה שבקרוב (בחודש וחצי הקרובים) דרכנו בעבודה יפרדו. הוא מחפש ואצלי לא ברור אם יהיה תקן. אני בטוחה שמבחינת הזוגיות זה יעשה רק טוב. זמן האיכות יהיה אחר, נושאי השיחה, הגעגוע... אני רק מקווה שהוא יודע להתמודד עם התחלות חדשות – אני בטוחה שכן. אני רק מקווה שאם משהו לא יסתדר הוא לא ישבר. הרי מהרגע שהשתחרר הוא בעבודה הזו, הוא הכי בכיר ודי אדון לעצמו. אני רק מקווה שיהיה לו טוב כדי שגם לנו יהיה טוב.
פשוט עם הגרוש העניין לא הסתדר וזה השפיע ותמיד גרם לי ללחץ ומתח. כל פעם שרצה לעזוב עבודה הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה כי ידעתי שהוא לא ילך וימצא, ועד שימצא לא יעבוד במשהו זמני כי הגאווה שלו יותר חשובה. ואם התחיל משהו ולא הסתדר ישר זרק הכל ועזב. ובאמת שזה גרם לי ללחצים וחרדות. אני יודעת שמדובר באדם שונה לחלוטין, ואם צריך להדביק בולים בינתיים או לנקות או כל דבר אחר – הוא יעשה את זה. אבל קשה לי להשתחרר ממה שאני רגילה ומכירה. ומצד שני סומכת עליו בעיניים עצומות.
אגב-נתתי לו מפתח לבית שלי כי אחרי היומולדת אני יצאתי לפניו. בסוף הספקתי לחזור ולקחת אות לעבודה. אמרתי לו שישמור את המפתח ושלא ידאג, מחר אנחנו לא ברבנות – הוא צחק והוא ממש לא מודאג. וכיף לי ממש. כיף לי שהוא הגבר שלי ושאני האישה שלו. אני ממש מרגישה שאני יודעת להיות האישה – כפי שאמרתי בעבר – א במובן השוביניסטי, במובן של – זה המקום שלי וזה לגמרי המקום שלך, מה שלא ממש היה עם הג'... וכיף לי וטוב לי להיות במקום הזה. בטוח לי לדעת שיש לי את הגבר שלי שיעשה וידאג.

השבוע סופסוף הייתי במשרד הפנים, שיניתי סטטוס והורדתי את השם שלו (תמיד הייתי עם השם משפחה שלי ורק הוספתי את שלו). הגיע הזמן לאחר כמעט שנה וחצי של גירושים, וכמעט שנתיים בנפרד!
משהו בזמן האחרון מרגיש לי שבא לי להיפטר מהכל - וזה מוזר כי אני מאוד סנטימנטלית. ברור שזה קשור מאוד לגבר שלי, ואני ממש מברכת על כך.
כל מה שקשור לדביל בא לי להעיף - חוץ מהגוזל שלי כמובן!!!
האמת שהעניין עם התז התחיל אחרי שהייתי איתו בתור למשהו וביקשו להציג תז. פתאום הרגשתי לא נעים שיראה שאני "נשואה". שלא יחשוב בטעות שאני לא משנה כי אולי נשאר משהו בלב. ואני לפעמים נזהרת לדבר עליו בהקשר של דברים טובים - שוב, מאותה סיבה. כי אם הוא היה מדבר על איזו אקסית עד גבול מסויים זה היה בסדר, אבל במקרה שלי יש לי אינסוף דיבורים עליו. הוא היה איתי המון שנים. אמנם הוא אקס אחר ובטח אמשיך לדבר עליו... אבל לא רוצה להרבות.
בקיצור, כולי בעננים, באתי עם התז שלי ישר אליו והשווצתי - הגיע הזמן לסטטוס ושם חדשים! כאלו שישארו עד 120!

הי עדן,

נתחיל מהסוף- קודם כל האקס שלך הוא באמת אחר. הוא היה בעלך, ותמיד יהיה אב ילדך- זה סטטוס שונה לחלוטין, ואני בטוחה שבן זוגך יכול להבין את זה לחלוטין. הגרוש הוא חלק נכבד מחייך, היה, ונשאר בכל זאת חלק מרכזי מסוים - וזה בסדר. כולנו באים עם העבר שלנו להווה שלנו.. וגם לעתיד..

אני מאוד שמחתי לקרוא אודות המסיבה, החגיגות, המפגש עם המשפחה, התגובות שלהם- כ"כ משמח ומרגש, מפרגן. כל הכבוד. הוא משוויץ בך וזאת אחת ההרגשות הכי כיפיות שיכולות להיות במערכות יחסים.

תמיד כתבתי לך שעינין ההתבוננות הפנימית שלך הוא מפותח מאוד, ואת יודעת לקחת את זה לחיים ולממש- כמו למשל, המודעות שלך מאיפה מגיעה אצלך החרדה לגבי שינוי עבודה, כישלון של בן הזוג- לקיחת האחריות "עלייך" כביכול, להיות המנהיגה, המובילה, ה"אמא" שלו. ברור ומובן ואפילו מוצדק שתחששי. אבל גם ברור לנו שאלו רק חרדות, שיושבות על חוויות לא פשוטות מהעבר, וכבודן במקומן מונח, רק שזהו מקומן בלבד- ב"אי שם", אבל אין לכך ממשות היום. אין לכך סיבה נראית לעין היום. בכל באמת בסדר. העובדה שיפרדו דרככם היא מצוינת, תוכלי לבחון את הקשר בהיבטים נוספים והגעגוע יקבל מימד אחר. זה יתן חופש לכל אחד מכם מצד אחד, מצד שני יחדד את הביטחון, האמון והתשוקה בקשר. ללא ספק עליית מדרגה. ובנינו, אם נשאל מה עדיף- בני זוג שעובדים באותו מקום או לא, עדיף שלא. כי כשלא עובדים יחד, יש בזה משהו "מבריא" ומאוורר את הקשר.

שמחתי לקרוא וכמובן מכל הלב, מאחלת לך הרבה כיף ואושר.

קודם כל - תודה על האיחולים :)
בשבוע שעבר סיפרתי לאמא שלי ממש בקטנה עליו. סיפרתי שהוא עובד איתי (לא אמרתי מה הוא עושה), סיפרתי שהוא קטן ממני. וכשהיא שאלה אם הוא שווה, עניתי כן. למרות שברור לי שהיא התכוונה לשווה במונחים הפולנים שלה – השכלה, פרנסה שווי בבורסה... מאז לא ממש יצא לי לדבר איתה עליו, אני בטח שלא אעלה את הנושא, וגם לא ציינתי שהוא שחור – מבחינתי זה ממש לא אישו. למרות שגם מבחינתה זה לא אמור להיות אישו כי היא בעבר אימצה משפחות אתיופיות. אני חייבת להיות גזענית לרגע – אולי הדבר היחיד שיפריע לה בהיותו שחור זה העובדה שרוב האתיופים בארץ – לא שאני מאמינה שזה אומר משהו על היותם בני אדם מדהימים, וזה לפני הכל מבחינתי – מה לעשות, החברה בישראל לצערי לא קלטה אותם כמו שצריך, ולכן אין הרבה אתיופים בעמדות מפתח, כאלו שעונים על הקריטריונים הפולנים...
אתמול סיפרתי לאבא שלי, וברוב טיפשותי הראיתי לו תמונה שלו. אבא שלי בן אדם מדהים, שזורם עם הכל וכולם, כנראה עד שזה מגיע לבת שלו. אבא שלי דתי, כיפה סרוגה. אשכנזי. (שוב מתנצלת על כל הסטיגמות וההכללות). החברה שהוא משתייך אליה היא כמו ישוב של מתנחלים – כולם יודעים הכל, כולם נכנסים לוורידים של כולם. "הוא לא מכוחותינו" (מי שישמע – הפלמ"ח), "הוא יהודי בכלל?". את אבא שלי אני הכי אוהבת בעולם. ממש כאב לי. ככ כאב לי שאמרתי לו שיותר אני לא מספרת לו כלום ושיתחיל להתרגל לנכדים שחורים. הוא בכלל תפס את הראש. וזה באמת לא מתאים לו – הוא זורם עם כולם, מתאים את עצמו, הוא החבר'המן שמתערבב – באמת, בכל חברה שתזרקי אותו הוא יהיה חלק. אז מאיפה זה בא?
אין לי כוח להתמודדויות מיותרות... היה לי את זה מספיק עם הגרוש שלא רצו אותו כי לא היה מספיק טוב בשבילי – והיום אני מבינה על מה הם מדברים. אני בת יחידה, וההורים שלי רוצים לדעת שהבעל שלי שיקח אותי תחת חסותו, ידאג לי בכל המובנים, כי כשהם ילכו אני בעצם נשארת לבד...
עם הגבר שלי ברור לי שהוא ידאג לי לכל דבר. הנה רק היום מישהי מהעבודה לא הרגישה טוב בכלל והלכה לרופא. לא הסכמתי שהיא תלך לבד והלכתי איתה. היא ערביה והרופא בשטחים – נסעתי. הוא כל הזמן סימס לי, אמר שהוא יבוא לקחת אותי, ממש דאג לי כל שניה שהייתי מחוץ למשרד.
אמרתי לאבא שלי, הכי חשוב שהגבר שלי יאהב קודם כל את הגוזל שלי ואחכ אותי, ושיהיה בן אדם. אחכ כל השאר. ואני באמת מאמינה בזה. ואם תראי את הגבר שלי עם הגוזל שלי... אתמול הגוזל היה פה, וראו את שניהם ביחד וכולם נמסים... באמת. החיבור הזה שובה לב. גם הגוזל "אני רוצה שהוא יבוא", "הוא הכי חזק בעולם"...
מה את אומרת?
ושוב, אנחנו לא מתחתנים מחר, וגם לא מחרותיים, והכל בזמנו. אבל... כפי שאמרתי – עוד מעט יש לי יומולדת, אני מניחה שאמא שלי תפגוש אותו איכשהו ומתישהו בקרוב, או תראה תמונה או משהו... ואני לא חוששת כי אני יודעת טוב מאוד מי זה הגבר הזה שאיתי ויש משהו שמרגיש לי שזה זה, וזה משהו שאני מרגישה גם ממנו...

הי עדן,

קודם כל אני חייבת לציין שהפוסט שלך נגע לי ללב. גם מתוך היותי עובדת סוציאלית (התחברתי מאוד לדברים שכתבת על קליטת העדה האתיופית) וגם מתוך היותי דתיה, ובכלל את תמיד מרגשת אותי בדברייך.

אז לגבי סטיגמות, הורים, כיפות סרוגות ומה שביניהם :) כן, ההורים שלנו רוצים את הכי טוב בשבילנו. אם תשאלי מהי ההגדרה של "הכי טוב" בעיניהם, את כנראה לא תמצאי חיה כזאת התואמת להגדרותיהם. חשבי על גוזלך שלך- את רוצה את הכי טוב בשבילו. שלא יהיה מתוסכל, שתמיד ימצא את מבוקשו, וגם, כשיהיה גדול ובחורות יחכו אצלו בתור- שיברור אחת אחת וכמובן היא תצטרך לעבור איזו סדרת בדיקות אצלך - בכל זאת. את האמא. ברור, בעיקר לאור כך שאת בתם היחידה, ולאור כך שנכוות בעבר, שתהיה איזושהי התנגדות- קלה או לא. סביר להניח שגם אם הוא לא היה אתיופי, היתה התנגדות אחרת נניח. היו שאלות אחרות. הורים הם קודם כל מגוננים, זה תפקידם.

את צודקת שלא קלטו את האתיופים כמו שקלטו, נניח, את החברה הרוסית. מבלי להיכנס לתכנים הפוליטיים והמדיניים- לצערי העדה המקסימה הזאת לא קיבלה את המעמד הראוי לה. אני יכולה לשתף אותך שיש לי חברה קרובה מאוד מהעדה האתיופית, והיא אחד האנשים המקסימים וטובי הלב שפגשתי בחיי. הפסד שלנו, מדיני וחברתי, כל הנושא הכאוב הזה. זה במאמר מוסגר.

נחזור לאבא שלך- מכירה את החברה הסרוגה מקרוב, ברור לי שהוא היה רוצה במאוייו שבתו היחידה תצא עם אדם מהעדה שלכם, מהמוצא שלכם, אולי אפילו דתי או מסורתי, אשכנזי וכו' וכו' - אותן פנטזיות של ההורים שלנו ואותן הגדרות ל"הכי טוב". העובדה שהוא אדם מקסים שמקבל כל אחד וזורם היא מצוינת, כיוון שאפשר יהיה לייחס את התגובה שלו להלם ראשוני, ואח"כ הוא יתרגל לרעיון ויעבור לו. ברור שהשאלות שיטרידו אותו האם הוא יהודי- זה מובן. תני לו את הקרדיט לשאול את זה, כי הוא "בהלם" מסוים (אני יודעת, חבל, אבל זוהי המציאות). "מכוחותינו" זה דווקא המקום של האיחוד של עם ישראל, הביחד, היכולת שלנו להתמזג עם אתיופי, רוסי, בוכרי, ארגנטינאי- ולהקים בית בישראל. לצמצם את הפערים שעם השנים הולכים ומתחדדים. תוכלי להתפלסף על זה איתו פעם.. כשמעט תתרחקי מנקודת הזמן בה נפגעת ממנו.

אני מניחה שאבא שלך יספר לאמא שלך אודות הבחור, ואם לא, כדאי שתספרי לה את, אם את צופה תגובה דומה. כדי שהם יקבלו אותו ויאהבו אותו, את צריכה לשדר בהחלט נחישות, אהבה לבחור, ספרי להם כמה הוא הופך אותך למאושרת וכמה הנכד שלהם כ"כ כ"כ מחובר אליו- שזאת הצלחה אדירה בפני עצמה. אני חושבת שגם בתוכך היית רוצה שכמו שמשפחתו עשתה לך כזאת קבלת פנים מדהימה - את רוצה אותו דבר עבורו, ואת צודקת. אך חשוב שתזכרי כפי שציינת - הסטריאוטיפים והסטיגמות הם עדיין מנת חלקנו, ויש אנשים שממשיכים לפעול לפיהם. ככל שתקדימי ותכיני את ההורים לכך שזה המצב וזה לא הולך להשתנות, וטוב לך- יהיה קל יותר.

אני בטוחה שגם אביך, יעשה רגע חושבים ועוד ידבר איתך מנקודה אחרת על הבחור הזה.

אני בטוחה שגם אם הייתי מביאה מישהו אחר היו שאלות, תהיות ואלפי סימני שאלה מצידם. אבל אני בטוחה שהמוצא שלו רק יאדיר את כמות סימני השאלה...אבל כמו שאת אומרת – אני מאושרת איתו, ואין מה לחשוש! אני מקווה מאוד שאבא שלי יתרגל לרעיון, בינינו – אין לו יותר מידי ברירה. הרי כשזה זה, זה זה, ואין דרך חזרה. דווקא אני רואה נושאים משותפים ביניהם, והגבר שלי בהחלט מבין עניין ואיש שיחה, כך ש... נחכה ונראה. אבא שלי לא יספר ככ מהר לאמא שלי – זה היופי בינינו, וזה מה שכאב ככ – אנחנו מדברים על הכל כולל הכל, מאוד יודעים להפריד את הסטטוס שלנו – אב ובת. יש דברים שלא תדברי עם אבא שלך, ולהיפך, אנחנו כן. מה גם שההורים שלי גרושים (זה תורשתי...) אז הוא לא ירוץ ויספר לה. אני רק מקווה שהוא לא יתבייש בו – תביני, ביכהנס שלו זה ביהכנס הכי הכי אשכנזי מתנשא בכל העיר (וכולם אומרים את זה). עזרת נשים יותר גרועה ממכונת שיקוף בפנטגון – כל אחת שנכנסת נמדדת לפי סגנון הלבוש, המותג, כיסוי הראש, היהלום בטבעת וכמות הילדים שהספיקה להביא עד גיל 25 – ולא, אני לא מגזימה. אני זוכרת שלפני כמה שנים היתה בעזרת הנשים בחורה אתיופית שהתפללה עם עצמה כמובן, כי מי ישב לידה... (וגם אם היתה סתם ספרדייה, או אשכנזיה שלא עונה על הקריטריונים החיצוניים בעיקר זה גם היה קורה). שאלתי את אבא שלי איך זה שהיא ובעלה האתיופים (אבוי) התקבלו לבית הכנסת – "בעלה רופא". באמת מזל... אז אני לא יודעת איך אבא שלי ירגיש כשיסתובב עם הגבר שלי. ומצד שני... הגבר שלי סיפר לי על החמה לעתיד של חבר שלו שלא מקבלת אותו (בלי קשר לעדות). והוא הציע לו לקחת את החמה לבית קפה, לשבת אחד על אחד ולדבר, ובמקביל להבהיר שהוא פה ולא הולך לשומקום – זה משליך מבחינתי על הגבר שלי.
חשבתי על עצתך לספר לאמא שלי – ואני חושבת שאת צודקת מאוד. אני בהחלט צריכה להעלות את הגבר שלי בשיחה כזו או אחרת, וכדרך אגב להזכיר את המוצא שלו, אבל ממש לא לעשות מזה עניין – אמא, אבא, אני יוצאת עם מישהו והוא אתיופי... ומה שיהיה יהיה. הוא גם מספר לאנשים שאני גרושה, שיש גוזל, ואני מאמינה שיש מי שמפרגן יותר ומי שפחות. אחותו ואני מתקרבות וזה כיף, אז אני בטוחה שזה עוזר לו להרגיש נעים עם הסידור של ג+1. בנוסף – שוב, בלי סטיגמות בכלל – ההורים שלו עלו לארץ לפני 50 שנה. כל הילדים נולדו וגדלו פה, וההורים עצמם מאוד מתקדמים ביחס לשאר העדה (שוב, לדעתי זה נובע מהקליטה ה"מדהימה" של המדינה שלנו...). למשל אחותו הגרושה, בת 40, אמא שלה יושבת לה על הראש שתביא ילד לבד, בלי בן זוג. בקיצור – הם באמת מדהימים...

אני לא יודעת אם סיפרתי לך אבל אני מאומצת (כן כן, הכל קורה לי...). אני כהה, לא שחורה, אולי חצי... אומצתי בגיל 6 שבועות וההורים שלי תמיד היו גאים בי מאוד. לא הרגשתי שונה או משהו כזה. עם השנים קיבלתי את השריטה שלי בעניין, אני לא מדברת על זה ולא כלום. וגם אין לי שום רצון לפגוש את האם הביולוגית – כי טוב לי ושלם לי, ואני לא מרגישה צורך בכך. הגבר שלי יודע כמובן. לזכותה של אמא שלי יאמר – מאז שאני קטנה וקנו לי בובת ברבי, אמא שלי ישר קנתה שניים – לבנה ושחורה. אני זוכרת שבמפגש הראשון של הגן נתנו לנו לצבוע דף ובו שתי חברות – צבעתי אחת בצבע "עור" "גוף" והשניה בחום – ואני זוכרת ששאלו אותי על זה ולא הבינו מה פתאום אני צובעת בחום ולא בצבע המקובל. גם אימוץ המשפחות במרכז הקליטה – למשפחה אחת התחברנו במיוחד (לצערי אין לי שמץ מה איתם היום). היינו בקשר מצויין 3-4 שנים, אפילו הלכנו לחתונה של הבת הגדולה. הם סיפרו לנו על החיים שם, אכלנו מהמטעמים שלהם – פשוט היה קשר נדיר ביותר! האהבה שלי לשחורים (לא משנה מאיפה) היתה מאז ומעולם... (בלי קשר לסטיגמות על הגברים השחורים ועניינים של בינו לבינה...). אז אני מאוד מקווה, שלפחות מבחינתה זה יעבור. רק השווי בבורסה אולי יהיה בעייתי...

ברמה האינטימית עלינו מדרגה – עדין לא קיימנו יחסים מלאים, אבל לאט לאט הוא מבריא ואני נכנסת לתמונה. הביטחון שלי עולה ויורד. מצד אחד עולה כי אני ממש נהנית לפנק, וכיף לי, כי הוא הגבר שלי. מצד שני אני לא בטוחה כי הניסיון שלו בשמיים, ואני בשנים האחרונות לא עשיתי כלום. אבל כל זה תורם גם לתקשורת בינינו. אתמול אמרתי לו שעברו כך וכך שנים מאז שפינקתי גבר באמת, וממש התוודיתי על חוסר הביטחון. הוא מצידו מפרגן, מקשיב ומחמיא. וזה פשוט אדיר! ממש ממש כיף וטוב. אחרי חודשיים וחצי אני יכולה להגיד שאני אוהבת אותו מאוד? אני יכולה להגיד גם לו? אני ממש מרגישה שעלינו מדרגה. אם כי שנינו הסכמנו שגם בלי (סתומרת עם הפציעה) אנחנו מאוד מאוד נהנים וחושקים, וזה דבר גדול כי זה אומר שגם בלי כלום, אנחנו עדין מרגישים בשיא!
ולגבי הקליטה... כן, אין ספק שיש הבדל משמעותי בקליטת האתיופים מול הרוסים. אני יכולה להרחיב מפה עד שם. ובאמת – בזכות אמא שלי שאימצה 2 משפחות לפני 22 שנה, ראינו וחווינו מקרוב... אבל אני מניחה שזה לא המקום, ואני פשוט מקנאה בך שאת ככ קרובה לעדה ככ מדהימה!!! (עכשיו תורי :) )

סיפרתי לאמא שלי ואפילו הראיתי תמונה. אפשר לומר שזה עבר חלק מידי והיא אילו התלהבה... אני חושבת שאחותה נתנה לה מידע מקדים כי ראתה משהו בפייסבוק.
היא אפילו שאלה על המשפחה שלו - אחים, אחיות, מתי עלו וכו'... וגם שאלות פולניות כמו - איזו עדה (לפני התמונה וכשאמרתי אתיופי היא סוג של שמחה... מוזר), איפה למד, איפה גר, עם מי...
אגב, אמא שלי היום חיונית גמורה - אני מציינת זאת בהשוואה לאבא שלי.
נראה לי קצת חשוד אבל אני זורמת. ציינתי כמה פעמים עד כמה הקשר שלו עם הגוזל מדהים. כפי שאמרת!
היא גם שאלה אם בעקבותיו הכרתי חברים חדשים, בקטע חיובי כמובן.

הי עדן,

ראשית כל הכבוד שדיברת עם אמא שלך, גם אם היה לה מידע מראש- זה שירת אותך נאמנה, כך שאין לך מה לדאוג. חשוב שהיא תדע ממך את הדברים (לא ידעתי שהורייך גרושים) ואולי לא בכדי היא התלהבה, יש לה כנראה חיבור רגשי עם העדה וזה משליך גם על בן זוגך.

מעבר לזה- לא ידעתי שאת מאומצת! חייבת לציין שזה מאוד ריגש אותי, זה מחדד יותר את המיוחדות של הורייך. אין לי ספק שגם על הרקע הזה אביך יתאושש קצת, יתעשת, וידע להגיב נכון לסיטואציות. מסכימה איתך לגבי השבלוניות של החברה הדתית, זה תלוי-סביבה ואיזור, ולא בכל בית כנסת את תיתקלי בדברים האלו. מתוך היכרות אישית אני יכולה להגיד לך שיש בתי כנסת, משפחות, מוסדות ואירגונים שרק מחכים לארח ולקבל דתיים, חילוניים, מסורתיים, שחורים, לבנים, צבעוניים, לא משנה מה- העיקר לאחד את עם ישראל. זה החלק שאני יותר מתחברת אליו כמובן, וזה החלק שצריך להמשיך ולעבות בחברה הישראלית. נכון שזה "שינוי חברתי ענק", אבל כל שינוי כזה מתחיל בצעד אחד קטן, בהזמנה ובקבלה אחת קטנה של האחר. אני יכולה להגיד לך שגם אני מגיעה מבית שבו ההורים מאמצים משפחות שנקלטות בארץ ועוברות תהליכי גיור וכו'- ובין השחור ללבן (במילים אחרות- השבלונות והסטריאוטיפים) יש גם אפור ולפעמים צבעוני - צריך למצוא את הצבעים האלו.

ולמציאות..

סה"כ כל התהליכים האלו בקשר הם חשובים וטובים, גם ברמה שלך מול עצמך, ברמה שלך מול ההורים, ברמה שלך מולו ושלך מול הילד- יש פה מורכבות שלמה, דינאמית וחשובה. ההבניה הזאת של מערכת יחסים היא מאוד קריטית להמשך, והפתיחות, ההכלה, הרגישות הן מאוד יקרות וכמובן יש לשמר אותן. לסיכום, אני מאוד שמחה לקרוא את כל ההתפתחויות, העדכונים וההתקדמות שלך ברמה האישית. הביטחון שלך גם ברמה האינטימית יבנה לאט לאט, וכל עוד תמשיכי לשתף את בן זוגך יהיה לך קל יותר.

בהקשר של מה שכתבת – אני אתייחס אחרי החג, כי אני רוצה לצבור דברים ולראות איך דברים מתגלגלים – בינתיים הכל רגיל וטוב!
אתחיל בזה שבגדול אני לא הבת זוג הקנאית – מותר שיהיו ידידות, רצוי שיבלה גם בלעדי ואני באמת מאמינה ששום גבר לא צריך ידידה, נסיעה לחו"ל, פגישה בלילה או כל דבר אחר כדי לבגוד. סיפרתי לך על הידידה שלו שעבדה פה. הם ידידים ממש טובים, שגם נהנו מעוד כמה דברים אינטימיים, אבל מעולם לא ענו על ההגדרה – ביחד. למרות שלכולם היה ברור שהם ביחד. הם בקשר טוב גם היום, שנה שעברה היא באה לפה במיוחד עם עוגת יומולדת... לדעתי יש לה חבר... אני גם חושבת שהיא לומדת עכשיו אי שם בצפון וגם גרה שם... אבל... לפעמים אני רואה התכתבויות שלהם בשעות לא שעות... אני חושבת שגם ראיתי איזו התכתבות שהיא באה לפה לפני שבועיים במהלך יום העבודה – ואני פה... והוא לא סיפר. כמובן שכל ההתכתבויות שאני רואה זה כשהו עם הפלאפון לידי, אני חלילה לא מחטטת וגם לא מתכוונת. אני יודעת שיש לי בלעדיות עליו מה שנקרא... אבל אני לא יודעת איך להסביר לך, משהו לא מרגיש לי טוב בבטן. גם יש להם תמונות בפייס... קרובות מאוד... יש לו איזו תמונה איתה ממש צמודה... הכי זוגית שיש... פשוט נראה לי מוזר מאוד להיות ידיד ככ טוב של מישהו שהיית איתה במיטה ואתם חברים ככ טובים... וכאן גם נכנס הביטחון שלי במיטה – ואם היא יותר טובה? וגם ידידה ככ טובה? וגם וגם וגם... הוא קצת סיפר לי עליה, ואמר שהם עדין ידידים ממש טובים, ואני הגבתי הכי בקלילות – ברור, סבבה, מותר לך שיהיו לך ידידות... כי בינינו – היא היתה לפני, היא וכל החיים שלו, ואני לא מתכוונת לנתק אותו משום דבר ואף אחד/ת. אבל באמת שהבטן שלי מתהפכת... ומצד שני – אני באמת סומכת עליו, בככ הרבה דברים וגם בזה. בשבוע האחרון אני ממש מרגישה שאני צריכה אותו. הוא חסר לי יותר ויותר, כי הרגשות שלי כלפיו מתעצמים מרגע לרגע.
ומצד שני – קיבל בשורה טובה לגבי משהו – ישר התקשר לספר. אמר שהוא מכין לי הפתעה. שאל אם הוא יכול לקנות לגוזל שוקולדים כי הוא מתוק. הכל מרגיש ככ טוב ונכון. אולי זו בדיוק הבעיה אצלי – מרגיש לי ככ נכון עדי, באמת. כשזה זה – זה זה, נכון? וככה זה מרגיש. ואני ככ לא רוצה שיגמר, שיהרס... ולא רוצה שמשהו או מישהי תפריע. אבל האופי שלו... הוא ככ חברותי, אוהב, מעניק... גם לחברים והידידות... אז...
בגדול, אני לא מרגישה שיש לי יותר מידי מה לעשות בעניין, בטח שלא עכשיו. שוב, אנחנו רק בהתחלה, ואני באמת לא מאלו שמרחיקות וקנאיות. גם לא באמת פגשתי אותה, לא ראיתי את הדינמיקה ביניהם. ואולי באמת היא תפוסה חזק עם החבר והכל בסדר, ואולי בכלל נהיה חברות טובות בעתיד. לא יודעת... חושבת בקול. מוזר לי מאוד שהיא היתה פה ואני בכלל לא יודעת... ומצד שני כן בא וסיפר ואמר שהיא ידידה ממש טובה. מה את אומרת...?
ובהזדמנות זו אאחל לך ולבני משפחתך - חג שמח!!!

מירב היקרה, מה שאת מספרת אכן נשמע לי בעייתי מאוד.
אם הבנתי נכון - בן הזוג שלך יצר קשר עם אחותו הביולוגית שאף היא - כמוהו - אומצה בילדותה, ומאז התפתח ביניהם קשר שנראה כמו התאהבות הדדית.
על פי על התיאורים שלך אכן קרתה כאן התאהבות. במצב רגשי כזה - בן אדם נסחף עם רגשותיו ועם תשוקותיו ומאודקשה לו לעצור ולחשוב מה זה עושה לאחרים.
זה יכול לקרות שבןאדם מתאהב באחותו הביולוגית בתנאים שתיארת,בעיקר בגלל שהם לא גדלו יחד, מצד אחד, ומצד שני בגלל שיש ביניהם משהו ביולוגי מאוד חזק שמחבר ביניהם...

יש גם משהו פסיכולוגי במצב מיוחד כזה: למצוא מישהו בעולם שגורלו דומה ומקורותיו דומים - זה קצת כמו להתאהב בעצמך: לפגוש את עצמך באמצע החיים.

בן הזוג שלך נשמע לי, לצערי, כמו משיהו שמאוד שקוע בעצמו וזה לא מפתיע שהוא נסחף אחר תשוקותיו. והנה - אחותו - קורה לה דבר דומה. גם היא נסחפת לחלוטין.

לא מצא חן בעיני שהוא הציג אותך בתור ידידה ולא בתור בת הזוג שלו!!!

וכמובן מה שמשתמע מכך שהוא לא ליווה אותך בגרידה שלך.


זו לא נשמעת כמו מערכת יחסים הדדית ובריאה ותומכת. כתבת שהוא אהבת הילדות שלך - לדעתי עלייך להתפכח מזכרונות הילדות ולשקול היטב האם הוא בן זוג ראוי לך.

אז כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון:מסתבר שהם בעצם לא אחים מהשיחות שהם ניהלו בינהם בפייס,האמאות ממוצא שונה לחלוטין,אני שותפה כמעט בכל השיחות שלהם וכמובן שזה בה ממנה,היום קבענו 3 להפגש בבית קפה הם רצו לדבר והניחתי להם למרות שהיא ביקשה שהיום אני יגיע איתו כי היא לא מוכנה להפגש לבד וכיבדתי אותה ובאתי,נתתי להם לדבר שעה חזרתי ושלחתי אותו להסתובב קצת,אחרי 10 דק הוא הגיע וביקש ממני לדבר איתה עוד מה שחשבתי שזה חוצפה מצדו,היא לא רצתה שאני ילך,הבנתי שמשהו קורה שם ולכן הנחתי להם לעוד חצי שעה,חזרתי שוב וביקשתי ממנו ללכת כי אני רציתי לדבר איתה,הוא כיבד את זה והלך לשעה בערך,תוך כדי השיחה איתה היא סיפרה לי שהוא ביקש ממנה לא לספר לי ולבעלה דברים שאישיים בינהם הלוווווו?????? מה נסגר פה?ואז היא אמרה לי מירב אני חייבת לשתף אותך אני כבר לא יכולה יותר זה נראה לי לא בריא כל הקשר הזה,שאלתי אותה אם היא אוהבת את בעלה?והיא ענתה לי בוודאי זה החצי השני שלי הנשמות שלנו מחוברות בעלי יודע כמעט הכל,אמרתי לה בגלל שהוא בעלך הוא לא אמור לדעת כמעט הכל אלא הכלללללל,היא אמרה לי את צודקת ואני מבטיחה לרדת קצת במינון של ההודעות,מה עוד שממש בהתחלה שהסתבר שהם לא אחים אחרי שבועיים של דיבורים בפייס הוא אמר לה איך שראיתי את התמונה שלך התאהבתי בך ממש ממבט ראשון,הייתי בשוק ממה שהיא אמרה לי,שאלתי אותה איך הגבת?ואז היא ענתה לי שאמרתי לו זה ממש לא במקום,אני אמרתי לה שהיא צריכה לדאוג לתא המשפחתי שלה ואם יש לה בעל אוהב ומפרגן ורוצה שרק יהיה לה טוב היא צריכה להודות לאלוהים,לא נשארתי פראיירית ומרתי לה שיש לי רגשות אליו חזקים והיא יודעת שאני כל יום אצלו לא שאני גרה איתו,זה באמת לא ברור לי מה פשר הדבר הזה,היא כל כך שמחה ואמרה לי אני מאושרת בשבילכם הורדת לי אבן מהלב,מירב אי אפשר שכל פעם הוא ישאל אותי את אוהבת אותי?את מאוהבת בי?מה זה כל השאלות האלו?אמרתי לה שהיא אשמה גם וצריך 2 לטנגו למה את עונה בכלל היית צריכה להתנתק ממנו,קשה לה הניתוק היא לא יודעת למה,אמרתי לה שיש לו המון ידידות גם נשואות שאיתם הוא מפלרטט בלי סוף,את יודעת מה הייתה התגובה שלה? אז מה אני סתם עוד הרפתקה בשבילו? הייתי בהלם ממנה וכמובן שניכנסתי בה ואמרתי לה שוב ושוב את בטוחה שאת לא מאוהבת בו?זה משגע אותי,כמו כן שאלתי אותו לפשר ההתבטאות שלו על התמונה הא הכחיש בכלל שהוא אמר לה ככה,כמה פעמים הוא קבע איתה לבית קפה ולא סיפר לי,היא זו ששיתפה אותי ואמרה לי אם את לא באה אני לא הולכת,אני זקוקה לך ויותר כייף לי לדבר איתך.דרך אגב:אני הייתי אהבת ילדות שלו ולא הוא.

מירב יקרה, הדברים שהוספת עכשו נשמעים לי עוד יותר גרועים. כלומר זו רק לכאורה היתה האחות האבודה שלו אבל מהר התברר שזו פשוט אישה שתמונתה מצאה חן בעיניו והוא נדלק עליה, וסביב זה הוא טווה שקרים והסתיר מפנייך וניסה להשפיע עליה שתשקר לך.

אתם כולכם נמצאים עכשו במערבולת של רגשות ומתקשים לחשוב בצורה שקולה.

יחסית רוב הבעיות בסיפור שלכם הן גלויות, על השולחן, בהשוואה למשברים דומים שכרוכים בהסתרות והכחשות ונעשים לגמרי במחתרת.

מצד שני , בגלל שהכל חשוף וקורה לך מול העיניים ובנוכחותך ובהתערבותך - זה מאוד קשה לתפוס מרחק ולחשוב בבהירות מה עליך לעשות.

יכול להיות שעלייך באמת לקחת כאן מרחק, אפילו שזה קשה, ולהתנתק לכמה ימים, גם כדי שאת תוכלי לחשוב מה לעשות עם זה וגם כדי שבן הזוג שלך יתחיל להבין מה עלול לקרות ליחסים שלכם אם זה יימשך.

קרן יקרה, מענין בת כמה את. את נשמעת לי מאוד צעירה...
נראה לי טבעי שבהתחלת קשר חדש את מאוד שמה לב למבנה השפתיים ואיכות הנשיקות, כי בהתחלה עדיין אין הרבה דברים שאנחנו לומדים על בן זוג חדש, וכל דבר שקורה תופס את תשומת הלב שלנו.
עם הזמן, אם תתני לכך צ'אנס ותמשיכי איתו עוד קצת, תוכלי ללמוד עליו עוד דברים חשובים, לא רק על הדברים הפיזיים אלא גם על אישיותו ומטרותיו בחיים, ומאוד יתכן שאם תתלהבי ממנו בתחומים האלו - ההיבט של מבנה השפתיים יאבד את משמעותו ויהפוך להיות פרט זניח.

מה שמאוד בולט לי ממכתבך הוא שאת עדיין מתאבלת על החבר הראשון וסופרת את ימי ההולדת שלך בלעדיו, ובמצב רגשי כזה יש להניח שתמצאי פגמים בכל אחד חדש שתפגשי, רק משום שהוא לא כמו החבר הראשון המיתולוגי.

אם את תהיי יותר מודעת לעצם העובדה שאת מאוד מנוהלת ע"י הגעגועים שלך אליו, וכי זה מה שחוסם אותך להיכנס לעומק בקשרים חדשים, אולי עצם המודעות לכך תקטין את האפקט שיש לכך כרגע.

אנחל היקרה, בגיל 23 את עדיין מאוד צעירה ויש לך עוד המון מה ללמוד מן החיים, וכך גם החבר הקודם שלך. אני כל כך יכולה להבין אותו שהוא עדיין מחפש עבודות מאתגרות, ועוד לא ברור לו מה הוא רוצה ללמוד וזה לא בוער בעצמותיו.
חישבי על כך, שאם במקרה הוא היה בן הזוג של מישהי אחרת, שונה ממך, יתכן שהוא היה נתפס בעיניה בתור מישהו אחראי, יציב, בוגר, שחשוב לו להכיר את עצמו לפני שהוא נכנס ללמוד מקצוע, כפי שלדעתי ראוי שיקרה, אלא אם כן מישהו מאוד ברור לו במה הוא רוצה לעסוק). כלומר, זה הכל בעיני המתבונן/ת...דרך העיניים שלך הוא "לא מספיק" כאשר את משווה אותו אלייך.
אני מאמינה שלכל אדם יש קצב שמתאים לו להתפתח ולצמוח, ועדיף שכל אחד יעשה זאת בזמן הנכון לו, ולא על מנת לרצות את בת הזוג שלו או את ההורים שלו.

כל זה - על מנת שתישקלי שאולי הגזמת עם ה"סרגלים" שעל פיהם את מודדת אותו, ותשקלי את האפשרות שיש בכך שהוא מתעכב גם יתרונות!!!

מצד שני, נדמה לי ששניכם פשוט צעירים מדי עדיין להתמסד, וחשוב שתתנסו ביחסים עם עוד פרטנרים בתקופה הזאת, ואם נכון לכם להיות זה עם זו, יתכן שזה יקרה בעוד כמה שנים. מה בוער?

לגבי הבחור הנמוך - אם זהל א מפריע לך להימשך אליו פיזית - אינני רואה למה זה צריך להפריע לך שאתם באותו גובה. נראה לי שאת קצת יותר מדי מנוהלת ע"י מוסכמות, ע"י מה צריך להיות, במקום ע"י רגשות ואינטואיציות אישיות - למצוא את הדבר שנכון לך ולאו דווקא את הדמות הגברית האולטימטיבית. גם אם תפגשי את "מר מושלם" - קרוב לודאי שתמצאי בו בעתיד פגמים אחרים, כי אין אדם בלי פגמים ומגרעות, וזה מה שהופך את כולנו לאנושיים ולשלמים, אם כי לא מושלמים...

ראשית תודה על התגובה, למדתי ממנה וחלק ממנה לא מובן לי. יש סתירה שאיננה מובנת לי.

תשובתך, לתת לו ללמוד ולהכיר את עצמו ,זה יתרון, ואח"כ לכוון את עצמו ,, מקובל ונכון מאד
צעירים להתמסד, האם יש גיל מוגדר להתמסד?? אנחנו בגילאי 23=24 האם זה לא גיל מתאים אם מצאתי גבר כלבבי.

באשר לבחור החדש הנמוך שהכרתי,, זה מפריע לי מאד,, ולכן הפסקתי את הקשר איתו,, מבחינתך, האם רק משיכה , רגשות ואינטואיציות... זה מה שחשוב,,, אני ניראת מצויין ורוצה חבר שיראה טוב, שיהיה גבוה ממני,
מה עם הילדים שלי בעתיד, האם לא יהיו מתוסכלים אם יהיו נמוכים וסביר שיהיה כך.

איך אני ארגיש איתו בעוד שנה שהגובה שלו יהיה מול עיניי...וזה מפריע

את צעירה יפה,, אל תתפשרי אם כבר בתחילת הדרך את לא שלמה,,,
עם כל הכבוד לדורית, היא מדברת ממרומי גילה, אופנה ישנה, בן גוריון היה נמוך, שמיר, ומצא אישה בגובה שלו.. אנחנו הצעירים, מעונינים לראות ולהראות הכי טוב,,, אני לא הייתי מתחבר לאחת גבוהה ממני, כי זה נראה מגוחך

אני מאמינה שיש בני אדם שזה גיל מתאים להם להתמסד ויש כאלה שממש לא בשלים לכך עדיין. אנחנו רואים את הבעייה זאת אצל המון זוגות כאשר שניהם בערך באותו גיל, האישה (בד"כ) רוצה להתחתן ואילו הגבר מאוד רחוק מן המחשבה לקחת כבר אחריות על משפחה.

כך שהמסר שלי הוא שלכל אחד יש את ההבשלה שלו, והשונות היא כאן מאוד גדולה, עד טווח של כעשרים שנים!!!

לגבי הבן זוג הנמוך, השאלה היא עד כמה זה מפריע לך. מתשובתך הנוכחית אני למדה שזה מאוד הפריע לך - גם בהווה וגם במחשבות על העתיד. לפיכך - פעלת נכון, כי זו הפרעה קשה מדי, וזה שם את הזוגיות שלכם על מסלול בעייתי מלכתחילה.

מאחלת לך הצלחה במציאת בן זוג שיהיה גם מתאים וגם ראוי וגם תאהבי אותו כמה שיותר!!!

תמי היקרה, את עכשו מתחילה לגלות מיהו בעלך במצב הרגיל, כאשר הוא חי את החיים כמו שהם, לא במצב של חיזור והתאהבות והתרגשות. ומה שאת מגלה - ממש אינו מוצא חן בעינייך...
והשאלה הגדולה היא מה תעשי עם הנתונים האלו?

רוב הנשים מתחילות לחנך, להטיף, להתלונן, לתת ביקורת, ומגלות להפתעתן שזה לא עוזר, זה רק מקשה את עורפו והוא נעשה עוד יותר "מעצבן". כי ככל שאת מנסה לשנות מישהו - כך הוא יותר מתעקש להישאר כמו שהוא.

אז מה בכל זאת כדאי וניתן לעשות?

מה שצריך לקרות זה שהוא יראה בעצמו דברים מסויימים שחסרים, ויחליט שהם מספיק חשובים בשבילו על מנת לשנות אותם בעצמו.
איך מגיעים לכך? בשיחה שבה את מנסה לשתף אותו מה חסר לך, ומה צורם לך בהתנהגות שלו. אבל עלייך להשתדל לעשות זאת לא בצורה ביקורתית כי זה יחסום אותו.
אם את רואה שזה בכל זאת חוסם אותו - עליכם להגיע בהקדם לייעוץ זוגי, שם הוא יקבל פידבק מגורם נייטראלי, שניכם תקבלו כלים איך לבנות זוגיות שמושתת על הקשבה רגישה לצרכים של הזולת. אז הוא יתחיל לקלוט שבלי הדברים הללו - האהבה והזוגיות שלכם בסכנת הכחדה.

עושה רושם שאת כבר מצויידת בעקרונות הנכונים - לפנק, לחשוב על הצרכים שלו ולהעניק לו, אולי בגלל שגדלת עם אבא שיודע לעשות זאת היטב - ואילו הוא כנראה לא גדל עם מודל כזה. הוא אגב לא יוצא דופן...אדם לא יכול בבת אחת לסגל לעצמו תכונות כאלו של רגישות והתחשבות. אלא שאם תבואי אליו בדרך הלא נכונה - זה עלול לקחת עוד יותר זמן, כי הוא עלול להתחפר בעמדות שלו ולהגן על עצמו. אז עליך להבין ששינוי כזה לוקח זמן, ודורש גישה סבלנית וחיובית. לתת לו חיזוקים בכל פעם שהוא מגלה אפילו טיפת רגישות לצרכים שלך, מתוך ההבנה שאין לו את זה באופן טבעי, ועליו ללמוד זאת יש מאין.

שלום לך שי ושבוע טוב,

הדילמה שאתה מתאר היא טבעית לחלוטין. אין שום סיבה שבחור בגילך לא ישאל את עצמו את השאלה הזאת: למה לי להישאר בקשר כזה?

לפעמים החיים מזמנים לנו כל מיני ניסיונות ש"מבגרים" אותנו, מראים לנו את הצדדים הרציניים והאחראיים של החיים, אני חושבת שזה אחד מהם עבורך. ברור שעם בחורה רווקה יהיה לך "קל" יותר מהרבה בחינות ובראשן העובדה כי אינה אמא עדיין, אינה באה עם מטען לתוך הקשר, וכמובן שילדה הראשון יהיה בע"ה ממך. בהחלט אלו עובדות שמעיבות מעט על הקשר.

הניסיון הוא למעשה מידת האהבה והחיבור שאתה חש אליה, והאם זהו חיבור שאתה חושב, לכאורה, שתוכל להרגיש למישהי אחרת. מעבר לזה, בד"כ ל"פרק ב'", ז"א, מערכת יחסים רצינית לאחר גירושין - מגיעים אחרים. מגיעים עם משקעים מהעבר. אני מקוה שהיא אכן יודעת מה היה בקשר הקודם ואילו לקחים לקחה משם, לתוך הקשר שלכם. בכל זאת, פרק ב' הוא לא פשוט לשני הצדדים וכמובן לילד.

לגבי הילד- אתה לא אבא עדיין ואולי זו הסיבה שקשה לך להבין ולהרגיש לגביו. סביר להניח שיהיה לך קשה איתו לפעמים- אם להורים ביולוגיים לא תמיד קל עם הילדים, כמובן שגם לאחרים.

השאלות שצריך לשאול מעבר לכך הן האם אתה, בגילך הצעיר, מרגיש בשל ומוכן ליצור מערכת יחסים כזאת. האם אתה חש שיש בידך את כל הכלים לכך? יש לזכור שמה שאחרים חושבים, החברה הכללית, לא באמת חשוב. אולי זה "פחות נחשב" לצאת עם מישהי עם ילד מנישואים קודמים, אבל חשוב רגע כמה זה "נחשב" ומה זה מעיד עליך, ועליכם כזוג- כשאתם בקשר ביחד. אם הייתי מסתכלת מהצד עליך כבחור צעיר שנכנס למערכת כזאת, הייתי בוודאי מאוד מעריכה אותך כאדם, ולא לשכוח שאם בחרת בה- כנראה יש לך סיבה מאוד טובה..

בהצלחה רבה

היי
אני מבינה מאוד לליבך גם לי זה קורה ואני מאורסת!!
וכל הזמן האקס צץ במחשבות ובחלומות זה פשוט מעצבן!!
אין לי פיתרון בשבילך אי אפשר לשלוט בזה..:(

תמר היקרה, אני חושבת שהחבר הקודם לא סתם צץ לך במחשבות ובחלומות. הדרך בה את מאתרת את הקשר הפיזי שהיה ביניכם מסבירה עד כמה הוא "נכנס לך מתחת לעור" - יש קשרים כאלה שיש בהם התלכדות מיוחדת של גוף ורגש גם יחד.

לדעתי, אם יש בו גם הרבה דברים אחרים שחשובים לך אצל בן זוג - מעבר להיבט הפיזי כמובן - האישיות, הכשרונות, התכונות, המטרות בחיים, הערכים שלו - אז שווה אולי לשקול מחדש את העניין. לא סתם הוא מציף עכשו את המחשבות שלך.

ברור שאם את רוצה לשקול זאת ברצינות - עלייך לעשות זאת נכון מול החבר הנוכחי, ויש כאן סיכון גדול - הוא עלול להיפגע ולא לחזור.

מצד שני - האם את רוצה להמשיך את חייך עם החבר הנוכחי כאשר הדמות שלו וההיתכנות של חיים לצידו מלווה אותך ושמה צל על החיים שיהיו לך? (כפי שכתבה לך נופר, שחווה בדיוק את זה...)

בקיצור - דילמה מאוד בעייתית, אבל העובדה שהתת מודע שלך מקפיץ לך אותה מול העיניים מלמדת שעלייך לעשות עם זה משהו. אני מאמינה שיש בנו חלקים לא מודעים שאיכשהו יודעים מה טוב עבורנו, לפעמים יותר מאשר אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחשוב בכלים המודעים וההגיוניים שלנו.

היי

הגדרת נכון בכותרת את הבעייה "משבר אמון", לא קל לשקם אמון מחדש תצטרכי להתאזר בסבלנות ולהאמין שהשנים הטובות שהייתם ביחד יעפילו על השנים הרעות האחרונות!
23 שנים זה חתיכת זמן שאפו שהגעתם עד לכאן ובהצלחה בהמשך הדרך!
בקשר לשאלות:
לא יודעת מה לעשות, זה מאוד עקרוני לי לדעת.
> אפשר להבין אותך, אבל לפעמים מאבדים את כל מה שיש לנו בגלל "עקרונות" תנסי להתגבר...
האם בזה שהוא מסרב לבדיקת פוליגרף זו הוכחה לכך שיש לו מה להסתיר?
> אף אדם לא היה רוצה שיבדקו אותו ועוד בפוליגרף מה גם שהמכשיר הזה לא מדייק ויכול לבלבל אותך עוד יותר.
האם אני אצליח אי פעם להיפטר מהספק ולתת בו אימון?
> כן! אם רק תרצי... ובתנאי שיש לך כעת פרטנר וסיוע חיצוני מקצועי.
אני ממש במלכוד , לא מצליחה לצאת מזה וזה מעסיק אותי ביום ובלילה.
> טבעי שזה יעסיק אותך, לא בריא לך להתעסק עם זה ביום ובלילה, תנסי לצמצם את בהדרגה את המחשבות המטרידות,
מבקשת עצה איך לשכנע אותו לומר את האמת או ללכת לפוליגרף כדי לשים סוף לסבל שלי.
> ההתעסקות בזה היא זו שגורמת לך את הסבל, אני יודע שאני לא מקל עלייך אבל זאת האמת ואם את אשה של אמת...תוסיפי גם את זה לרזומה שלך, האמת שאת אשה טובה והוא זה שמעד ולא משנה מה שקרה כי כעת אתם משדרגים את הקשר שלכם למשהו הרבה יותר חזק כדי שזה לא יקרה שוב - זה סוף הסבל!
בהצלחה




+ הוספת תגובה

תודה עבור תשובתך הכנה, הבעיה היא שגם אם אחליט לא להסתכל לאחור, כפי שהחלטתי בעבר, זה יעלה שוב ושוב.
אציין גם שאני נראית מאוד טוב לגילי ואני בעלת השכלה גבוהה, לא מהנשים התלותיות והמוזנחות. בנוסף מפריע לי שהוא לא מקנא או דואג ש"אני אלך לרעות בשדות זרים" , דבר זה לטענתו כי הוא סומך עלי (ובצדק יש לומר, כי אני אשת עקרונות) אבל אני מצפה לקצת קנאה בריאה כדי לדעת שאכפת לו ממני ושאני חשובה לו.

היי

תודה על התודות,
עד שאחת המנהלות תענה אתייחס למה שכתבת.

תשכחי מזה שתשכחי מזה... כלומר זיכרון עמום תמיד יישאר אצלך, כמו שאומר פתגם רוסי ישן > עין אחת קדימה ועין אחת אחורה!
את יכולה וצריכה לצרוב את מה שקרה לכם אבל לא להיתקע שם... כי זה מונע ממך את הצמיחה לעתיד טוב יותר.

כדאי לך לפתוח את נושא הקנאה מולו ומול המטפל הזוגי – נצלי את המומנטום לטובתך!

בהצלחה

סיגל היקרה,צר לי מאוד על מה שאת עוברת. כל כך חורה לי לשמוע על עוד ועוד מקרים לאורך השנים, של גברים (וגם נשים) שלא די שחרגו מכללי האמון ופגעו בבת הזוג ע"י פלירטוט או ממש בגידה - אלא שהם ממשיכים את הפגיעה ע"י שקרים והסתרות והכחשות, או מתקפה על האישה בתור חשדנית וחטטנית!
האינטרנט מלא הוראות לגברים בוגדנים -אל תודה בשום דבר שלא הוכח!!! והם דבקים בכלל הזה ומנסים לשמור על תדמיתם שלא תיפגע. כל זה במחיר נוראי לזוגיות. על מנת שהם לא יצאו "לא בסדר" הם מוכנים להקריב את האמון הבסיסי שנבנה במשך שנים, רק שלא ידבק בהם רבב.
אני חושבת שיותר קל להתמודד עם ידיעה מדוייקת של מה שקרה, מאשר עם הדאגה שממשיכה "להרים את הראש" - עד כמה ניתן להאמין לגבר הזה?! הוא עלול להמשיך לעשות מעשים גם בעתיד ועלי כל הזמן לבדוק אותו ולבלוש אחריו?! זוהי דאגה שמקלקלת כל חלקה טובה, וגבר שממשיך להכחיש לא מצליח לראות את הנזק המתמשך הזה.
ואז את נכנסת למיטה וזה כמו "לישון עם האוייב", כי את מרגישה שהגבר הזה עלוללהמשיך לעשות מעשים שיפגעו בך גם בעתיד.

אני יודעת שאינני עוזרת לך עכשו להירגע אלא ההיפך, אבל לפעמים לא נכון להרגיע, ולהכניס את הראש לאדמה ולעבור הלאה. לפעמים צריך לעמוד על שלך כדי לחולל שינוי.
עלייך עכשו לדאוג לעצמך!!! אם אינך מצליחה לסמוך עליו - עלייך לעשות צעדים שישמרו עלייך מפני פגיעות נוספות ממנו. לא לבלוע ולא לחשוש מזעמו. נראה לי שהוא מצליח להפחיד אותך ע"י הכעס שלו על עצם זה שחיטטת לו.

זכור לי מקרה שבו כאשר האישה התעקשה על פוליגרף - ואז - דקה לפני המבחן הגבר התוודה על הכל. וזה היה הרבה יותר מביש מאשר אילו היה עושה זאת "כמו גבר" על ההתחלה.
גברים מסתבכים עם שקרים והכחשות ולא מבינים שלבסוף הכל מתגלה אבל מאוד קשה לשקם את האמון לאחר כל השקרים הללו. יחסית יותר קל לשקם את הזוגיות כאשר יש וידוי אמיתי כמה שיותר מוקדם, ואז מתחילים לעבוד על הסיבות ליציאה החוצה, מה חסר בזוגיות. זה ניתן לשיקום, אם כי עדיין כואב מאוד.
לכן, לא אשת בשורות אני בנושא השקרים. זה בעיני הרע ביותר. הפלירטוט עצמו ואפילו בגידה - לפעמים אפשר יותר להבין אותם, גם כי זהו פיתוי חזק מאוד לכל אדם, וגם כי נוצרים חסרים מתמשכים בכל זוגיות, והבגידה עצמה היא קריאת התעוררות לחשוף מה חסר במערכת היחסים.

סיגל הי,
אני לא מכירה אותך...
אבל ממקום של נסיון מהצד האחר אני יכולה לאמר לך שהוא בוודאי לא יספר לך את כל האמת.
והאמת היא שלא כתבת מה היה רשום בהודעה ומה הוא סיפר לך לכן לא ניתן להתרשם.
לדעתי למה את צריכה פוליגרף זה קצת קיצוני החלטת להישאר אז למה לדעת.
ומה שברור שהוא לקח החלטה להשאר איתך למרות כל מה שהיה לו.
זה חא מספק אותך??
אי אפשר לבדוק כל הזמן את צריכה לחשוב אם את מרגישה באמת שהוא אוהב אותך ושוב לך שם התשובה שלך.
כי אותו קשר רק מצביע שאולי משהו אצלייכם צריך להבדק.
אבל זו רק דעתי....

היי

מה שאתה דוחף למגירות התת מודע שלך ביום...חוזר אליך בחלומות הלילה!
אל תקח את זה רציני מידיי, "חלומות שווא יידברו".

תתמקד בעשייה חיובית, תתמקד במצוי, בהווה,

תשאל את עצמך את השאלות הנכונות כדי שתקבל את התשובות הנכונות, למשל > איך אני מוצא קשר טוב ובריא לי מכל ההיבטים? או > מה אני צריך לעשות היום כדי שזה ייקרה? וכו,

לילה טוב

איליה היקר, נראה לי שאתה נתפס לכל סימן ונאחז בו כדי לשמוע ממישהו שאולי יש בכך סימן שזה עוד יקרה ביניכם.

עד היום יש גישות שונות להסביר מהם חלומות, אבל מעטות הן הגישות שרואות בחלום מנבא עתיד. יש בכך איזה ביטוי לתת מודע, ואין ספק שאתה חושב על הבחורה הרבה, והמוח שלך, שהוא זה ש"כותב" את החלומות, צריך להתעסק עם התכנים הללו גם בשינה שלך, כפי שהוא מתעסק עם שאר התכנים שמעסיקים אותך במשך כל יום. אלא שאתה מן הסתם זוכר את החלומות המרגשים יותר - הנעימים והלא נעימים. ודי ברור שלחלום עליה זה נותן לך הרבה עונג, ועל כן זה חוזר על עצמו.

מוכרת התופעה- להבדיל אלפי הבדלות, שכאשר נפטר בן זוג - בת זוגו חולמת עליו כאילו הוא בחיים ואני שועמת לפעמים שאלמנה כזאת מחכה ללילות כדי "להיפגש" שוב עם בן הזוג שנפטר.

לסיכום, לא הייתי מייחסת לכך משמעות מיוחדת, אלא רק הוכחה לכך שהיא עדיין מאוד מעסיקה את המחשבות שלך ביום יום,
מצטרפת להצעה של בני, לחשוב קדימה ולהתחיל ליצור קשר עם נשים אחרות, עד אשר הזכרון של חברתך לשעבר יתפוגג בהדרגה.

היי

מדברייך הבנתי שיש לכם קצר בתקשורת שיש לו השלכות על כל מערכת היחסים,
אני מבין גם שלמרות שניסיתם ללמד אותו לדבר אלייך יפה... הדבר לא צלח בלשון המעטה!
מה לעשות ואנשים לא משתנים לפי הזמנה,
השינוי צריך לבוא ממנו, תאמיני לי שלו רק יהיה לו אינטרס אישי וזוגי לעבוד על הדברים שיגרמו לקשר שלכם להיראות אחרת אז הדברים יתחילו להסתדר...

השאלה האם את מוכנה להיות הראשונה לקחת אחריות על העניינים שלך ולגרום בעקיפין שפתאום יהיה לו אינטרס להציל את הנישואין שלכם?

הדרך הקלה והמהירה שאת יכולה לעשות כאן ועכשיו היא ללכת לקבל כלים כיצד לגרום לו להקשיב לצרכים שלך בלי הצורך שלו להשפיל אותך,
כמה שיחות עם אנשי מקצוע או קורס תקשורת למשל יצילו לך את הקשר והכי חשוב הרכב יישאר אצלך בזכות ולא בחסד..
בהצלחה

נטע היקרה, אני מצטרפת למה שבני כתב לך. ארחיב רק בנוגע ל"אינטרס האישי" שבני הזכיר.

לכל אחד מבני הזוג יש צרכים בתוך הזוגיות, וכאשר הצרכים הללו לא מתמלאים - הוא מרגיש ממורמר ומתוסכל, ומבטא זאת בכעס ובהתפרצויות בכל פעם שהעובדה שהוא אינו מקבל את הצרכים שלו מתרחשת שוב.
למשל, אחד הצרכים הקלאסיים של גבר זה שהוא יגיע לבית מסודר ושיהיה אוכל מוכן עבורו. צורך אחר הוא סקס. צורך נוסף אופייני לגברים הוא הערכה והערצה. כמובן שגם לאישה יש צרכים אופייניים: היא זקוקה להרגיש שהיא אהובה ובטוחה, זקוקה לבטחון כלכלי ופרנסה, זקוקה לשותף לשיחות, ויש עוד צרכים שלא אכנס אליהם כאן.
כל אחד מבני הזוג צריך להבין שאם הוא לא יספק את הצרכים החשובים לבן זוגו - עד מהרה יופיעו מירמור והתקשורת תהיה לא נעימה ומלאת כעסים ורעל.

אחרי זמן מה של תקשורת שלילית כזאת, אין כבר מה שיזין את האהבה. אהבה מבחינה זו זה כמו מדורה, שצריך כל הזמן להזין אותה בחמרי בעירה, אחרת היא דועכת. אתם לא הזנתם את המדורה שלכם כבר הרבה זמן, ובמצב כזה לא מתחשק לחשוב על צרכיו של האחר ולבוא לקראתו ולהשקיע בו מאמצים.

כל המוטיבציה הזו להשקיע בצרכיו של האחר קורית באופן טבעי בתחילת קשר, כאשר יש עדיין התאהבות והתלהבות וריגוש כלפי בן הזוג. בהמשך חייבים לעשות מעבר הדרגתי לכיוון סיפוק הצרכים הבסיסיים כפי שכתבתי לך קודם, אחרת אין סיבה להישאר בקשר.
מכל הפירוט הזה ניתן להבין גם מהי דרך שעלייך לעשות, אם את רוצה לשקם את הקשר. אבל מאוד קשה לעשות לבד,כי אם את משקיעה באופן חד צדדי והוא ממשיך להיות שלילי ומגעיל אלייך - זה יוריד לגמרי את המוטיבציה שלך. בגלל זה חשוב להגיע יחד לייעוץ זוגי. יחד עם זה - יש להביאבחשבון שלא כל יועץ עובד באותה דרך, ההיפך הוא הנכון, ולא כל יועץ מתאים לכל זוג. אז יתכן שתצליחו למצוא מישהו שיצליח לשים אתכם על מסלול תיקון מוצלח יותר.
לגבי המכונית, ככל הידוע לי דברים שקונים בתוך מסגרת הנישואים או הזוגיות - הם רכוש השייך לשני בני הזוג. אבל זו לא המומחיות שלי - זו שאלה משפטית.

אפשר בהחלט למצוא זוגיות בעבודה...ואם מדובר בהיי-טק הרי שמדובר בגברים איכותיים למדי....

היא חברה קטנה מאוד (כ-10 אנשים) בהם מבוגרים ונשואים...כך שהאופציה של מציאת הזוגיות בעבודה היא פחות רלוונטית...

שלום מאיה,

את מתארת דילמה מובנת ולגיטימית. ראשית ניתן מראש להתכוונן על מערכת עבודה שתכלול בה גם צעירים ואפשרויות רבות יותר להכיר. מעגל החברים הכללי הוא חשוב לפעמים יותר מזוגיות. חשוב להתערות ולחדד מיומנויות תקשורת ואולי דרך זה גם להכיר את בני המין השני- זה בכל שלב בחיים ולאו דווקא תלוי בזמן מסוים.

מעבר לזה, יש הרבה נשות מקצוע, קרייריסטיות, שבחרו בחירה מודעת ומושכלת- ללמוד, להתבסס, לעבוד ורק אח"כ להקדיש זמן לזוגיות ומשפחה. ויש כאלו שהמקום הבודד היה כ"כ קשה עבורם (גברים ונשים), שהיו חייבים למלא ולספק את החלקים החסרים בזוגיות, הבאת ילדים, בית, קן משפחתי וכו'.

כך או כך הדבר תלוי אופי ובשלות רגשית. לפעמים אנשים נוטים "לברוח" לעבודה ולקריירה מאוד עמוסה דווקא כי אינם מוכנים רגשית לתהליכים אחרים- זוהי בד"כ לא בחירה מודעת. אלא דברים שאנחנו בוחרים "באוטומט", הפועל על התת מודע. בד"כ אחרי כמה שנים של הסתגלות לעומס עבודה ולקריירה פתאום יש צורך עז לא להיות לבד, ולהתחיל להרחיב את המעגלים עד למציאת פרטנר מתאים למשפחה. כל אחד והשלב שלו. כל שלב הוא לגיטימי ותקין. אין מה לחשוש אם את עדיין לא "שם", לעומת אחרים. גם הם לא בשלב שלך, שהוא גם, לכל הדעות, שלב לא פשוט ועמוס.

לכן- נסי לחשוב על הדברים לעומק, להבין מה הצרכים האמיתיים שלך, לראות האם כן אפשר לשלב, או- לבדוק האם את בכלל רוצה לשלב שני עולמות או דווקא להקדיש עצמך לאחד. אני בטוחה שעם הזמן, בקרוב, את תמצאי את התשובה.

בברכת הצלחה,

שלום דניאל,

ראשית אני שמחה עבורך על מציאת זוגיות טובה.

לגבי מה שתיארת- הדבר הזה אופייני מאוד ל"זוגות מאוהבים", לא סתם תיארת "חיוך דבילי" על הפנים. זה בד"כ נובע מתוך רצון להיות אותו אדם נינוח, רגוע, מזמין וסימפטי לבת הזוג. לשדר רוך וקלילות ולא את מה שאומרים לך שאתה משדר- מבט קשוח יותר וכד'.

ככל שההתאהבות תחלוף (לצערנו זה קורה בסוף) והאהבה האותנטית תתגלה- גם ההתנהגויות המעושות האלה יעלמו. האדם האותנטי שבך יצא החוצה, איתו יעלמו המניירות הקטנות, הג'סטות, שנועדו למשוך את בת הזוג, אבל רק בהתחלה. אני מאמינה שזה קורה להרבה מאוד אנשים, אפילו רובנו מתנהגים כך שאנחנו מעוניינים "לצוד" מישהו, פשוט לא כולם מודעים לאופן בו אנחנו אומרים את הדברים בפני הפרטנר/ית.. בדיוק כפי שקרה לבת זוגתך.

לכן זה כנראה יעלם עם הזמן, וכל עוד טוב לך - זה מה שחשוב. אם זה מאוד מטריד אותך, ברגע שתהיה מודע לדברים ותנסה להיות כמה שיותר "אתה" - יהיה לך קל יותר, אם כי אני חושבת שאתה מתאר מניירות כאלו ואחרות שקשה להתגבר עליהן בתחילת התאהבות- זה פשוט חלק מאיתנו- למצוא חן, כדי להמשיך את הקשר, אפשר לקרוא לזה חלק הישרדותי בתהליך ההתאהבות עצמו- שישמר לבסוף את האהבה (בתקוה לאהבה ארוכת טווח), כשהיא אותנטית ואמיתית.

:-)

שלום דנה,

אני זוכרת את המקרה הזה ואני בהחלט המומה. אני זוכרת טוב את הפרטים ואף נדמה לי שיצאת די מחוזקת ומעודדת בסופה של תכתובת.

אני באמת חסרת מילים לנוכח מה שאת מתארת. אני חושבת שרק אדם בעל שני עולמות, יכל בכלל להסתיר משהו שכזה לאורך כ"כ הרבה שנים. הוא יכל לנהל שני עולמות כאלו במקביל ולתת לכל עולם את כל כולו מבלי שה"עולם האחר" יבצבץ או יפריע. אני מניחה שאפשר יהיה לתייג את ההתנהגות הזאת ברובריקות מסוימות, בתוך הפרעות כאלה ואחרות- את זה פסיכיאטר יוכל לאבחן, לצערי לא פה מעל דפי הפורום. נדרש טיפול מעמיק יותר ויסודי יותר כדי להבין מה בכלל "קורה" שם באישיותו של אדם כזה. וטוב מאוד שהטיפול מתמקד כרגע בו- כי זה המסלול הראשוני לאבחנה - אם המטפל יראה צורך לתת אחת כזאת, וכאמור יבקש עזרת רופא פסיכיאטר- אם בכלל תהיה אבחנה, או כיוון לשם.

לגבי טיפול- אני בטוחה שאפשר לטפל ואפשר לבדוק מה בדיוק קרה אצלו בשנים האלה, על מה הדברים "יושבים" ולמה לא יכל להיות נוכח אך ורק במציאות ה"ראשונה" שבנה, מה היה הצורך לבנות עוד אחת כזאת. אבל כל אלו תלויים רק בו, כלל לא בך ולא בסביבתו.. צר לי שאינך יכולה לשלוט בזה, אם היית יכולה- לבטח זה היה נותן איזו תחושת נחמה. בד"כ כשאנחנו "אשמים", אנחנו גם נוטים לשלוט במצב, ולא כך העינין פה.

אם כי, העובדה כי אין לכך קשר אלייך והוא אף טען זאת, יכולה לנחם במקצת. אנחנו נרצה להאמין שמדובר באדם עם מצוקה מאוד גדולה שלא ידע לבטא אותה, ומתוך כך שהוא אדם כריזמטי, יודע "להגיד מה שצריך מתי שצריך", להיות שם עבורכם וכו' (בקיצור, האדם המושלם), הפער בין כך לבין לבטא כאב או מצוקה- גדל אף יותר.

כל אדם מאובחן או לא מאובחן, כל אדם שהתנהגותו חורגת מהנורמה - הוא אדם במצוקה. זוהי נקודת ההנחה של הטיפול באנשים "סובלים", אנשים ש"נאלצו" לפגוע בסביבתם כה עמוק, כיוון שלא יכלו לשאת את הכאב ולטפל בו- ודרך ההתמודדות היא ההסתרה, ההכחשה, ה"מסכה" והפאסון. יש דמויות מפורסמות רבות כאלה, שהתפרסמו בזכות הכריזמה, אך בפנים עמוק היו לאנשים סובלים מאוד.

אז אני לא מתכוונת להצדיק התנהגות של הסתרה, בטח לא אחרי שחשדת הרבה זמן ו"הרחת" משהו, אבל אם יש בכך משהו מנחם- אני יכולה להבטיח לך שהוא פעל מתוך סבל ומצוקה, ומתוך חולשה של אי-יכולת לבטא את עולמו הפנימי האמיתי כלפי חוץ.

אני מקוה שהדברים שלי ניחמו אותך מעט.. פה עבורך אם תצטרכי.