פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ליאת היקרה, היטבת לתאר את היחסים, ואת שברון הלב, שקורה כאשר משהו כה טוב נפסק - בלי שתוכלי להשפיע - בגלל החלטה של האחר. מה שמקשה עוד יותר זו תחושת חוסר האונים, כי זה לא שהיה משהו בעייתי בקשר, ההיפך, אין מה לתקן...ואז את עוד יותר חסרת אונים, כי אילו היה משהו מסויים שמפריע לו - אולי היית יכולה לשפר ולשנות.
אפשר רק לקוות שכמו שהוא אמר בטלפון האחרון, יתכן ובעתיד הוא ירצה לחזור - ממקום אחר, אולי כאשר ירגיש שהוא עומד במטרות החיים שלו, שכנראה עכשו הוא מרגיש שהוא לגמרי סטה מן המסלול שייעד לעצמו והוא כנראה תולה זאת בעוצמת הקשר, שסחף אותו הצידה.
לגבי כאב הלב ועוצמת הרגשות - אין מה לעשות. כל מה שאת יכולה לעשות זה לשים על כך פרשנות חיובית: עוצמת הכאב היא פונקציה ישירה של עוצמת האהבה, וזה נותן לך מדד עד כמה את מסוגלת לאהוב, ועד כמה זה יכול להיות נפלא. הרי לא ניתן לקבל רק את הטוב מכל דבר. הכאב הוא הפן השני של האהבה.
הוסיפי לתחושת הכאב - כאשר היא מופיעה - זכרונות טובים מן הזוגיות הנהדרת הזאת, וזה יהיה לך יותר קל. אל תנסי לברוח מן המחשבות והרגשות הללו, תני להם לשהות אצלך, קבלי אותם בברכה ובידידותיות, בתור חלק ממי שאת, ומנסיוני זו הדרך היותר טובה להתמודד עם שברון הלב.

ליאת,
אני לא פסיכולוגית..
אבל אני רוצה שתדעי שהבחור שהיה איתך הוא מאוד מוזר..
איך אפשר לוותר על קשר שהוא כל כך טוב.?!.
כשאוהבים לא מוותרים על מה שיש במיוחד שיש צד שתומך ועושה למען הקשר.
את כניראה "נפלת" על האדם הלא נכון.
אל תשקעי במחשבות על הבחור זה סתם יכניס אותך לדיכאון וחבל לך לבזבז את הזמן שלך
על לחכות למישהו שאומר לך שאולי הגורל יפגיש ביניכם שוב..
אל תתני לו להשלות אותך ובסוף תתאכזבי יותר..
אומרים שהתרופה לאהבה היא רק הזמן וזה מאוד נכון את תראי שהזמן יעבור ואת תכירי
מישהו שכן יהיה שם בשבילך ויעריך אותך, הוא לא יחפש דרכים לברוח וזה יהיה האחד בשבילך .
תמשיכי בחייך שיהיה לך בהצלחה :)

גם מכן עדי ודורית...

שלום לך מציע גרוש,

ראשית- מזל טוב ובהצלחה בפרק החדש בחייך.

אני לא יודעת לגבי לשים טבעת בתוך כוס יין/עוגה/לחמניה וכו'.. כבר שמענו על מקרים מאוד מביכים ואפילו מסוכנים. לכן כדי שההצעה תהיה בטיחותית לצד מרגשת, לדעתי יהיה כדאי לשלוף אותה בתחילת הערב. אם אתה מעוניין שזה יהיה מפתיע, מקורי, אולי כדאי, נניח, לבקש מהמלצר להביא לה את הטבעת באיזה כלי עם מכסה, וכשהיא תפתח אותו היא תגלה אותה- אבל לא בתוך או על אוכל. אני לא בעד שזה יגיע באופן כזה שאיכשהו עלול להיות מסוכן.

לגבי הגרושה- תלוי בטיב הקשר שלך איתה ובגבולות שלה- האם היא מכירה בכך שהמשכת הלאה, והאם בת זוגתך הנוכחית לא תיפגע מעצם נוכחותה. היום הגדול הוא שלה ושלך, ועל כן צריך ששניכם תהיו רגועים בו ולא מאויימים משום גורם. אם כיום הקשר שלך עם הגרושה הוא רופף, קונקרטי ולא חלק משמעותי מחייך- לא הייתי רואה טעם להזמין אותה. זאת בהנחה ואין לך ילדים ממנה.

המון המון בהצלחה.

תודה עדי,

הקשר קונקרטי אך טוב בנסיבות.
יש ילדה אחת שגם פגשה את החברה הנוכחית בזמן השהות איתי בסופשים.

לגבי מה החברה תחוש אם אזמין את הגרושה - נקודה חשובה ולעניין :)

תודה

אני לא פסיכולוגית של הפורום
אבל אני מציעה לך לא להזמין את גרושתך
לא מתאים..

שמעתי על סיפורים ( בעבודה ) על גרושים שהזמינו את הגרושות להיפך.
אני מניח שכל מקרה נדון לגופו.
במקרה שלי חשבתי מה הנוכחית תרגיש החלטתי שזה לא מתאים.

יותר מזה...
בהתחלה חשבתי שארצה שהיא תהיה..אבל שחשבתי עם עצמי הגעתי למסקנה שלא!
גם כי בעצם זה פרק חדש ולמרות הקשר בגלל הילדה. לא יודע עם מתאים לי קשר איתה.ולא מתאים שהיא תהיה.
ואם אזמין אותה אצטרך גם את ההורים שלה לא? או שאין קשר.

אבל מה לגבי הילדה שבקרוב תהיה בת 3 נראה לי שלמרות הכל, כמובן, אני אבא שלה.
וארצה שהיא כן תהיה בסופו של דבר תהיה לה אמא חורגת.

אז חשבתי שאוליי הילדה שלי תהיה.
נראה לי שלזה הבת זוג לא תתנגד. ואולי אף אופתע לתשובה חיובית מאוד מצידה.

כמובן שאתייעץ גם עם העובדת סוציאלית שלוותה אותנו בגירושין ( גישור והסדרי ראייה ). כי היא מכירה את הסיפור והאנשים יותר מקרוב.

אך אשמח לשמוע עוד דעות

היי! קודם כל בהצלחה ומזל טוב!(במידה והכלה העתידית לא תסרב). לדעתי,למרות שלא קיבלתי בחיים הצעת נישואין, כדאי לעשות זאת בסוף ביין..אחרת, אם תציע בתחילת הארוחה לא בטוח שיהיה תאבון לשאר האוכל... בנוגע לגרושתך - זה עניין מאוד אישי, הכל תלוי במערכת יחסיך עם הגרושה. אם אתם בקשר טוב וגם הנשים ביניהן ביחסים טובים - אין שום בעיה, אך אם יש מתח ביניהן -אין צורך להלחיץ יותר ממה שגם ככה יהיה לחץ... זאת דעתי האישית, כמובן.. ושוב בהצלחה!

היי..לכבי הילדה לדעתי העניין הוא שונה לגמרי... אני מניחה שאתה בקשר קבוע איתה והיא חלק מהחיים שלך, לכן גם תהיה חלק מהחיים של אשתך לעתיד...הילדה אומנם עדיין קטנה, אך כבר מספיק גדולה כדי להבין שלאבא יש אשה וגם היא זאת שתהיה המבוגר האחראי בבית כאשר הילדה שלך מגיעה אליך...היא צריכה לדעת לקבל אותה(הדדי, כמובן), ואין יותר טוב מלקרב בין הבת שלך לבין אשתך לעתיד. הבעיה היחידה יכולה להיות בכך שבחתונה עצמנ לא ממש יהיה לך זמן להקדיש לילדה והיא עדיין צריכה השגחה, לכן תצטרך לדאוג להצמיד אותה לסבא או סבתא או דודה(אם יש), כדי שהילדה תוכל להיות חלק מהאירוע המשמח בחיים של אבא שלה ומצד שני לא להרגיש מיתרת או לבד.. וכמובן, לזכור אותה גם בחתונה, להתייחס גם אליה ולא רק לכלה...(כי הילדה היתה שם קודם...)

במידה וכן הילדה תהיה וזה הכיוון כרגע.
מי ישמור עליה?
אומנם יש אותי כמובן יש את בת הזוג הנוכחית יש את ההורים שלי ( סבא סבתא שלה כמובן ) ויש את הצד משפחה שלה: אחות גיס הילדים שלהם שמקווה שתכיר אותם בקרוב.

העניין הוא גם שחשבתי שהיא ואחיינית של הבת זוג יהיו שושבינות.

בכל מקרה העניין הוא שלא כולם שציינתי למעלה יוכלו להשגיח עליה כמובן שתהיה חלוקה כזו או אחרת.
והאחיינים של הבת זוג 10 כולם ויעזרו עם נבקש.
והכיף שלי בין הייתר יהיה לרקוד איתה.

נראה שהדברים מסתדרים לך מצויין ויהיה לך אירוע מאושר ... בהצלחה! אשמח לשמוע איך באמת יקרה...ובכלל האם כבר קיבלת "כן"?

:)

מזל טוב! עכשיו הכל יהיה בסדר ואני בטוחה שיעבור כמתוכנן, בכייף והנאה... בהצלחה! ותזכור שמעכשיו אתם תהיו זוג צעיר עם ילדה בת 4 (?)... ובהמשך עוד ילדים משותפים וגם התמודדויות חדשות...שאני בטוחה כי תעברו אותם ביחד בהצלחה לא פחות מההצלחה בחתונה...

הי,אני יכולה לתרום מנסיוני ....אני נשואה 9 שנים+2...ואני בכלוב זהב...בעלי לא שם עליי...ויש כסף...חסר חום,אהבה...אבל יש כסף..זה שווה?אז גם אני בצומת-לחפש מישהו פחות אמיד אבל שיואהב אותי?
אבל בכל זאת שארוסתך יעבוד,אפילו קצת,אולי הכוונה מקצועית...שינסה להבין מה הוא היה רוצה לעשות בחיים שלו,כוון של תעסוקה...(אל תשכחי שילדים-זה ה-מ-ו-ן הוצאות)...
בכל מקרה-בהצלחה...

שלום ליאל,

מעבר למה שכתבו לך פה, וכל מילה נכונה, אנחנו בוחרים בן זוג מכל מיני סיבות. אני בטוחה שבחרת נכון ואת מי שהתאים לך. כמובן שכשמתחילים תהליך של מיסוד-דירה, חשיבה על ילדים, פרנסה וכו'.

יתכן ועם הזמן הוא "יתבגר" ודווקא כן ירצה משהו יציב. לפעמים כשאין סיבה לשאוף- לא שואפים. ופתאום שיש מוטיבציה למשפחה, לחתונה-זה קורה. כך שיש לתת לזה הזדמנות.

החששות שלך טבעיים ולגיטימיים- את יכולה גם לשתף אותו בזה. נסי להבין איפה הוא עומד. הרי תמיד פתרתם בעיות.

אז כן, חתונה היא גורם סטרס לא קל וגוררת הרבה תהיות וחשיבות, אפילו ספקות. אבל בסופו של דבר הדברים מתגמדים ומקבלים את היחס המתאים להם. במקביל תוכלי לשתף אותו במחשבות האלה, אני בטוחה שאיפשהו גם אותו זה מעסיק.

שיהיה מזל טוב והרבה הצלחה

חסוי יקרה בוקר טוב,

אני יכולה להבין את גודל התסכול שלך- גם ריבים, גם זוגיות שמושפעת, גם ההיריון הנוכחי.. לא קל. אבל חשוב שתזכרי דבר אחד - ההורים באים יחד עם הבעל. אנחנו לא יכולים להפריד בין בית ההורים שלו לבינו- הוא חלק מהם והם חלק ממנו. קשה אולי לקבל את זה כיוון שאנחנו כביכול מתחתנים ויוצרים קן חדש. אבל הקן שעזבנו- הוא עדיין קיים.

בעלך קרוע בינך לבין הוריו. הוא רוצה שהם ישמשו סבא וסבתא לנכדה ולנכד הבא, ואני חושבת שעבור הילדים זה דבר חשוב, חשוב מאוד. לא כדאי לנתק אותם מהם. את עצמך יכולה לשמור על מרחק, אבל חשוב שהם יקבלו אותם כדמויות משמעותיות,זה קריטי גם להמשך ההתפתחות שלהם כאנשים בוגרים. חלק מהעינין.

אי אפשר להאשים את בעלך לאור מה שהוא עובר. ניתוק קשר עם ההורים הוא דבר מאוד מאוד קשה שכדאי מאוד להימנע ממנו. ההורים לא נשארים "לנצח", וכל עוד קיים קשר יהיה כדאי לנסות ולשמר אותו ככל שניתן. יחד עם הקושי.

יאמר לזכותו של בעלך כי תמך בך- זה לא מובן מאליו בכלל. בד"כ הבעל נוטה להיאלם בין שני הקולות אשר קורעים אותו רגשית. שימי עצמך במקומו- מה היית עושה?

שלום לך איילת וערב טוב,

קודם כל- מזל טוב. עדיין, למרות הקשיים- נולד לכם בן בכור בשעה טובה!

לעניינינו- מה שאת מתארת, לא אחדש לך, טבעי לחלוטין. אף אחד לא מכין אותנו להיות הורה, יותר מכך- אף אחד לא מכין אותנו הנשים להיות אמהות. אמא זוהי משרה קשה בהרבה ממה שחשבנו, משרה שנוגעת לנו בכל נימי הנפש והגוף כאחר. מיד לאחר לידה ועד אפילו שנה לאחר לידה, לא קל לחזור לעצמנו- רגשית, מנטאלית. השינוי הזה דוחק את כל הזוגיות הצידה. האמא- שהיא עסוקה רק בילד, בגידול, בהנקות החוזרות ונישנות ורצון העז לחפש אחר כל דקת שינה- באמת רוצה רק קצת "את עצמה" בחזרה. האבא, שהוא לא מניק (את זה עוד לא המציאו), רוצה להיות חלק מצד אחד, מצד שני חושש אולי, פתאום גם הוא הופך לאבא וגם הוא מקבל תפקיד מאוד לא פשוט- להתבונן בזוגיות נדחקת וביצור קטן שמקבל את מלוא תשומת הלב מאשתך, מעבר לכך אשה שמתקשה להתחבר אוטומטית לילד, שזקוקה להרבה עזרה ושנוטה "להעיר" על כל מיני התנהלויות של האב מול הילד. אז איך מתמודדים עם הכל?

כמה דברים: לאבא התנהלות משלו. צריך לאפשר לו אותה. אם הוא לא יכיר את הילד בדרכו שלו ויטפל בו כפי שהוא מבין, יהיה יותר קשה בהמשך להרגיל אותו להורות. זה תפקיד לגמרי חדש. מסכימה איתך לגבי חום גוף, אך אין לי ספק שאתם מעניקים לו את כל זה, וגם אם הילד בוכה, אני בטוחה שעבורך זה נצח, אך בפועל לא מדובר במשהו שמזיק לו. זה תקין וטבעי שהורה אחד ינהג כך ואחר- אחרת, כל עוד שניכם מקבלים את העובדה שאתם שונים מול הילד. זה אפשרי להתמודדות.

לגבי מגורים אצל ההורים לאחד הלידה- אני בעד כל עוד לאשה זה נכון ולפיכך גם לילד. כשהדבר לא מתאים לאבא (אפשר לגמרי להבין!) אפשר לנסות תוכנית כזאת, בה את תשני שם ותעבירי את שעות היום כדי לצבור כוחות, בעוד בעלך יגיע למספר שעות, לעזור, לחתל, לקלח, להיות איתך יחד ולחזור לישון בבית. אתם הרי גרים קרוב. הסבירי לו שזה זמני. מניסיון, כשהתינוק יהיה כבן חודשיים כבר תרגישי אחרת- הוא מתחיל יותר לתקשר, את מתחילה להכיר וללמוד אותו לעומק, יהיה לך יותר קל. החשוב הוא שתנסי להסביר לו שככל שהאמא מתפקדת יותר- כך החזרה לשיגרה מהירה יותר. כל שעת שינה וכל זמן לעצמך הוא נכס יקר. כל זמן לזוגיות הוא חשוב מאוד. (שאבי חלב או צאי עם בעלך אחרי הנקה אפילו לשעה לבית קפה ותחזרו-בשבילו).

לגבי תינוק קטן: מכירה את זה לעומק, ובאמת יש איזו דאגה שמרחפת גם סביב ההנקה- כמה אכל, האם שבע, מה יהיה, האם השמין וכו'. אז תינוק באמת יונק בדיוק כמה שהוא צריך, והקטנטנים האלה עתידים לגדול ולשבור אחוזונים :) הוא זקוק כמו כל תינוק לחום גוף והוא יתרגל לחום המיוחד של אבא ולחום המיוחד של אמא. הוא צריך לקבל משניכם -כל הורה בדרכו שלו.
לגבי ריפלוקסים: את בטח יודעת את כל הטיפים, אציין אותם בכל אופן- ניתן להגביה מעט את המזרן שישן עליו כך שלא יהיה ב-180 מעלות אלא מעט מוגבה, למנוע חזרה של האוכל לושט. את יכולה להתייעץ האם כבר עכשיו אפשר לנסות להסמיך לו את האוכל בקורנפלור - הקורנפלור למעשה משאיר את האוכל בקיבה, הוא מסמיך אותו ומונע ממנו לעלות חזרה. אני יודעת שעושים את זה כבר בגיל קטן- יש להתייעץ. בנוסף, להקפיד על הוצאת אויר (גרפס) יותר מפעם אחת, גם אם יונק ולא בולע אויר. כל אלו עשויים מאוד לסייע לך אם תקפידי עליהם. מעבר לכך אפשר להשכיב אותו על הצד ולא על הגב, על מנת למנוע מאוכל שחזר לושט- לחזור לקנה הנשימה. במצב כזה כשהוא על הצד האוכל פשוט יצא החוצה.

החשוב מכל הוא כרגע התמיכה של בעלך בך. כדי לעשות זאת את נדרשת לתת לו פידבק חיובי על ההתנהלות שלו. רק אחרי שהוא יקלוט שאת סומכת עליו- הוא יפתח לביקורת מצידך ותוכלי להעלות אותה בפניו וגם לקבל תמורה. מעבר לכך יש לסמוך על התינוק שהוא באמת יודע לקחת מאבא את כל החום והאהבה שאבא נותן. מצאי זמן וקבעי עם אמך לשמור על התינוק לשעה כבר השבוע- שעה שבה תצאו לבית קפה. זה יכול לאוורר אתכם ולאפשר לכם מעט לקבל מהשיגרה שהיתה שם ממש עד לא מזמן. זכרי- עבורו לפעמים יותר קשה מאשר לך (נשמע תמוה). הוא מתמודד עם הרבה קשיים ושינויים ובעיקר מול חוסר אונים אחד גדול. נסי להפחית ע"י הבאת שניכם למקום זוגי לצד ההורות החדשה.

לגבי להיות לבד- חשוב שלא תנתקי קשרים, נסי לדבר עם חברה קרובה ולהזמין אלייך, נסי ליזום מפגשים אפילו קצרים עם אנשים. את תראי שבמהלך החודשים הקרובים לאט לאט הדברים יקבלו צורה ואת גם תצאי איתו יותר ותטיילי. דבר שאת בהחלט כבר יכולה לעשות- לצאת איתו ביום שמשי, לקחת איתך מה שצריך ולעשות טיול קצר בחוץ. פשוט לנסות. קצת מוזר ומפחיד יתכן, אבל שווה את תחושת הניצחון בסוף.

מאחלת לך הצלחה רבה ואם תצטרכי הכוונה נוספת אשמח לסייע. מאחלת לך הנאה מהאימהות החדשה, בקצב שלך, בסוף הכל מקבל "תמונה" ובאמת באמת מסתדר.

היי עדי,
תודה רבה על ההתייחסות המפורטת, אני באמת מעריכה את זה.
אשמח לשתף אותך אם כי אני לא בטוחה שזה מתאים לפורום הזה...
באמת אני לאט לאט מתחברת לבן שלי, אבל עדיין לא באופן טוטאלי. אחיות שלי ואמא שלי מאוד עוזרות וסביר להניח שאוהבות אותו יותר ממני.
קורים כל הזמן כל מיני דברים איתו ואני קצת מאשימה את עצמי למרות שאני יודעת שאין באמת סיבה.
אני כל לילה ערה משעה 2 כי זאת "המשמרת שלי", בעלי נמצא איתו מ10 עד 2 בלילה ואני ישנה בזמן הזה. העניין הוא שאני עייפה, מרגישה שאין לי סבלנות אליו (לתינוק), אני רק מחכה שמישהו יבוא ויחזיק אותו, יטפל בו, יחליף לו...
יש ימים שאני מלבישה אותו לדוג' אחרי אמבטיה וחושבת לעצמי "למה אני צריכה לעשות את זה? למה אני ולא מישהו אחר?", יש ימים שהוא לא רגוע ואני חושבת לעצמי "מה חשבתי לעצמי שרציתי ילד".... זאת מחשבה נוראית אני יודעת ואני מנסה להתנחם בזה שהוא ילד בריא סה"כ ושלא נדע יש המון מקרים חמורים שבאמת אני אומרת תודה לאל על מה שיש לי.
אבל עדיין קשה לי, אני כל יום מחכה שרק ייגמר ונגיע ליום שלמחרת ואז שגם הוא ייגמר, ל]פעמים אני מרגישה שזה גדול עליי כל הטיפול בתינוק, ולפעמים אני גם לא רוצה לטפל בו.... זה נורא נכון?
בכל מקרה אקח את העצה שלך לשבת עם בעלי לבית קפה כל כמה זמן... לגבי מפגש עם חברים, אני באמת מרגישה שאין לי כוחות לזה, לא כוח ולא מצב רוח. אני רק יודעת שאני מחפשת כל הזמן לברוח מהבית ולהתאוורר....
אני נורא בלחץ כל פעם שקורה משהו, היה לילה שהוא הקיא ושלחו אותנו למיון, אתמול הייתי איתו בטיפת חלב ועשינו חיסון ונקרע לי הלב עליו כמה שכאב לו, זה פשוט נראה לי גדול עליי ואני ממש לא מוכנה ל"משרה" הזאת כמו שקראת לה.
תודה.

בוקר טוב איילת,

אכן, רוב מה שאת מתארת קשור לשינויים שחלים בך ופחות לתחום הזוגי. את צודקת שתכנים כאלו פחות יתאימו לפורום הזה. אך הם עדיין מצריכים התייחסות, כיוון שאת מעלה נושא כ"כ חם שכ"כ הרבה אימהות חוות אותו, את גם יודעת לתאר אותו במדויק. תחושות האשמה האלה, הרצון לסיים יום, החשש מהאחריות הכבדה והקושי לראות אותו סובל- אלו דברים שעד כה לא היו חלק מסדר היום שלך.

את יכולה לשלוח לי מייל ואוכל להגיב יותר קונקרטית על הדברים שהעלית, אני חושבת שיהיו דברים שאוכל לכתוב לך ושיעזרו לך במידת מה. המייל שלי מופיע בפיסקה למעלה.

יום טוב,

שלום לך מישהי,

העובדות אומרות כך- הוא הצטלם עם מישהי אחרת, תמונה לא לרוחך. מעבר לכך הוא עשה זאת לפני שהכרתם, כך שאין פה אפילו חשש לבגידה או לחוסר נאמנות, אתם מתכוונים לעבור לגור יחד- כך שהעלאת נושא כזה עלולה לפתוח עימות לחינם, ועובדה אחרונה היא שחדרת לו לפרטיות שלו, וסביר להניח שלא היית רוצה שיעשו לך אותו דבר..

לאור כל אלו, אני לא רואה סיבה לפתוח את זה בפניו. זה כמו שהוא יבוא ויגיד לך "מה פתאום הצטלמת ככה עם האקס" או מה פתאום עישנת בעבר, או כל דבר אחר שכיום לא תוכלי לתקן. אנחנו מקבלים את בן הזוג שלנו יחד עם העבר שלו, חווים איתו את ההווה ולבטח מתכננים איתו את העתיד. כל מה שאפשר לתקן- נתקן, מה שאי אפשר לתקן- נלמד ממנו להבא. אני בטוחה שהוא לא היה רוצה שתחושי ככה מול משהו בעברו שהוא לא יכול לשנות כבר..

ולכן, פשוט שכחי מזה, נסי להתעלם, להבין שזה חלק ממנו שכבר לא שייך אליו, והתמקדי בעשיה המשותפת ובמעבר למגורים משותפים. אני בטוחה שיש בשינוי הזה משהו מפחיד, ופתאום לראות דבר כזה שהוא לא לרוחך, ממש לפני המעבר, עלול לעכב. אך נסי לחשוב עובדתית - זה היסטוריה. אין מה להתעכב על זה.

בהצלחה רבה רבה!

חשבתי שאולי בגלל שאנחנו מתקדמים בקשר אני צריכה להיות כנה איתו ולספר לו מה ראיתי, אני מבינה שזה היה בעבר ואני לא מאשימה אותו. פשוט מרגיש לי לא נוח מה שראיתי והייתי מעדיפה לא להיתקל בזה שוב במחשב, או לראות דברים אחרים שאני לא אמורה לראות.. ופשוט לבקש ממנו שלפני המעבר לגור ביחד שידאג ל"העלים" דבריםם שעדיף לשנינו לא ראות, ככה אני ארגיש שאני לא מחטטת והוא לא יהיה במבוכה שראיתי... ברור לי שזה גם עלול לגרום לעימות בנינו אבל זה קצת מטריד אותי

הי שוב,

אני מניחה שאת יכולה לבקש זאת ממנו, אך קחי בחשבון שהוא עלול מאוד להיפגע מהעובדה שחיטטת לו במחשב ושהדבר הזה עלול להראות על מעין צעד של חוסר אמון כלפיו. אם את רוצה להיות נקיה, אני חושבת שכדאי יהיה להתחיל בהתנצלות על החיטוט עצמו, ו"על הדרך" להגיד מה את מרגישה ומה את מבקשת.

אני לא בטוחה שאת "לא אמורה לראות" אני חושבת שאת אמורה לקבל אותו יחד עם הכל- עם העבר, עם התמונות, עם האקסיות. זה הוא, וזה העבר שלו. אם יהיה מוכן למחוק את זה לטובת הקשר ו"בשם ההתחלה החדשה", מה טוב, אך חשוב מאוד שתקבלי את זה כצעד מאוד משמעותי שהוא יעשה עובורך, כי לא תמיד פשוט למחוק היסטוריה, אפילו שהיא היסטוריה- זאת תקופה, זה העבר שלנו, אלו האנשים שהיו איתנו בעבר- יש לכך גם משמעות רגשית בתוך הזוגיות. אני עדיין אדם פרטי, על אף שאני בזוגיות.

ערב טוב,

תודה לך על הפירוט ועל הכתיבה היפה.

אתה מתאר אשה שעוברת הרבה דברים לא פשוטים - אחרי לידה, אחרי מות אביה, אחרי אובדן שטרם עיכלה- האבל והסבל בעקבותיו, אשה שכוחותיה כרגע אינם מספיקים אפילו לה והיא למעשה נתלית בך ובאחרים.

אני מניחה שהיא מוצאת בך הרבה מזור לכאבים שלה ומקום של ביטחון. מצער לדעת שהיא לא מעוניינת ללכת לאיזשהו טיפול ולנסות לגשר על הפערים שציינת.

כך שאותה כנראה לא נוכל לשנות. אבל כן יהיה כדאי להתייעץ עם מישהו שקרוב למקום מגוריך, אפילו יעוץ טלפוני או יעוץ קצר מועד, לנסות להבין איך לפעול מולה ולקבל קצת תמיכה וכוחות. כיוון שתמיד יש את פיתרון ה"עזיבה", תמיד אפשר לסיים את הכל ולעזוב- האופציה שם. אך לפני כן חשוב להבין האם מיצינו את הכל כדי להתמודד עם המצב הנתון. לא פעם מופתעים דווקא לטובה מהכוחות אשר נמצאים ממש בתוכנו, שיכולים להתניע שינוי מסויים בחיים הזוגיים. כן, בן זוג אחד יכול להשפיע על מכלול כל הזוגיות.

שלום ליה,

לצערי אני לא רואה שהוא מעניק לך כשם שאת מעניקה לו. ולמה? את אמנם יצאת מקשר עם האקס, נכון, אך התחלת קשר חדש, עם הרבה התלהבות של שני הצדדים, התקדמתם די מהר (לישון אצלו ייומיים, למשל), ז"א מעשים שהיו יכולים להעיד על רצינות הקשר.

אך לפתע פתאום התנהגותו השתנתה והוא מתחיל להזכיר לך את האקס- הוא פתאום לא בטוח, אדיש, קר, לא מתקרב אלייך פיזית. בעוד את מנסה ומשתדלת להעניק לו מה שאת יכולה. וכל זה אחרי חודש וחצי, בכל קנה מידה- בזמן הזה עדיין אמורה להיות התלהבות ותשוקה וחיזור מצד שני המינים. ופה זה לא קורה.

אז כנראה קרה אחד מכמה דברים. או שהוא מראש לא היה רציני ופשוט זרם ונהנה ואמר כל מיני סיסמאות שאין להם באמת בסיס (זה קורה לצערנו). או שבינתיים הוא פגש מישהי אחרת שיותר מעניינת אותו (וזה גם קורה, וגם מעיד על חוסר מחויבות אלייך) או שפשוט הוא טיפוס כזה שמתלהב מאוד בהתחלה, שמתנסה, שמבין, ועובר הלאה לאתגר הבא.

אני לא רואה סיבה להישאר איתו. נשמע שסבלת מספיק מהאקס. לדעתי שחררי אותו לחלוטין ואין מה ליצור איתו קשר. אם יחזור בו ויראה חיזור רציני, מוכנות ותשוקה לקשר- זה סיפור אחר ואולי אפשר לחשוב על צ'אנס נוסף.

כמה טיפים אלייך- יש פעמים שמתקדמים מהר בקשר גם מבחינת איטימיות וזה נוח ומתאים לשני הצדדים. אך בד"כ כשזה קורה בקשר של שני צעירים, שהפז"מ אצלם במערכות יחסים הוא קצר יותר מאשר אצל מבוגרים, כשהאינטימיות באה כ"כ מהר היא בד"כ משעממת באותה מידה, ולאט לאט יורד החשק להיות ביחד. עבור הגבר זה יותר בולט, בעיקר כשמדובר בגילאים כאלו של "לנסות כמה שיותר" ולזמן "וי" על עוד ועוד דברים, כולל בחורות והתנסויות עם המין הנשי.

ולכן במצב כזה המלצתי אלייך להיות בהחלט קשה להשגה, לא רק אינטימית אלא לקחת לאט את הקשר כבר מהתחלה, כדי שהצד השני לא ירגיש שאת מובנת מאליה. גבר צריך "לעבוד קשה" כדי להשיג את בת זוגו, יש גברים אגב שאם הם לא יעבדו קשה- הם לא ירצו את ה"מועמדת". זה ככה בטבע, לא כולם כאלה, אבל חברתית אנחנו "מחונכים" ככה, נרצה או לא. אז אני לא אומרת להתעלם מהבא בתור שרוצה בך, אלא פשוט לקחת את הדברים לאט, להכיר את האופי שלו לעומק, להיות קשה להשגה מדי פעם, לא לחשוף אותך לחלוטין. ככה גם את תחושי בטוחה יותר. וכמובן- לא לתת ולהעניק כשאין פידבק דומה מהצד השני. זה לא שווה "אותך".

מקוה שתמצאי במהרה את בן הזוג הכי נכון לך.

הי שוב נועם,

את מאוד מאוד מבולבלת. אני לא מרגישה שאת באמת יודעת מה את רוצה. כתבתי לך בעבר על הצורך בנפרדות- אני עצמי מול אני בתוך זוגיות. המלצתי לך אז כן להתמקד בעצמך ולנסות למלא את הצרכים שלך- רק בזכות עצמך ולא בזכות פרטנר. זה יועיל לך להוריד את התלות שלך בזוגיות.

מעבר לכך במצב כזה של בלבול וחוסר החלטה שכנראה מלווה אותך זמן מה, אולי יהיה כדאי להמשיך ולהתייעץ באופן פרטני מול איש מקצוע שיוכל לכוון אותך הלאה מה לעשות. להערכתי יש הרבה רבדים והרבה מורכבות בסיפור, וישנם לבטח פרטים שהיו יכולים להקל מאוד במציאת דרך מתאימה לך, אך אלו פרטים ומידע שרק מול איש מקצוע ממש, תוכלי להגיע אליהם.

תות היקרה, ממכתבך קצת קשה לי "לשים את האצבע" ולהבין במה מתבטא הקושי בזוגיות החדשה הזאת שלכם.
מצד אחד, אם הוא זה שהעלה את הרעיון של הליכה לייעוץ זוגי - זה מעיד שהוא כן חושב על הקשר ברצינות.
מצד שני את כותבת על חוסר הבטחון שלך שהוא גם בגלל שהרבה זמן לא היית בזוגיות, וגם כי הוא מצהיר שהוא לא בטוח בקשר, והצהרה כזאת מאוד "מוציאה את הרוח מן המפרשים" ולא מאפשרת לך, מן הסתם, להתמסר לקשר יותר לעומק, את נסגרת בפניו - גם מבחינה מינית, וכאשר דבר כזה קורה, אין מה שידביק אתכם יחד עוד יותר. ואז אתם נכנסים למעגל קסמים שלילי, שלא מצליחים ליהנות כאשר אתם ביחד.

אני תוהה מה הוא היה כותב אילו הוא היה פונה כאן. כלומר - מהם הדברים שמפריעים לו. בשלב כה מוקדם של קשר - נראה לי שאחת הבעיות היא ששניכם נזהרים יותר מדי זה עם זו, יש שבריריות בקשר, ואז חוששים לשתף ברגשות ואתם עוצרים את עצמכם ושוב - לא מצליחים להגיע לחווייה של אהבה שנוכחת ביניכם ותחושת "וואו" כמה כיף להיות יחד.

אז אם שניכם תמשיכו עם הזהירות, ולא תשמיעו את רגשותיכם האמיתיים, ולא תבטאו את כל האהבה שישנה בלב - יש סכנה שהאהבה תיחנק ותדעך.

תחשבי מהן ה"לבנים" שבונות את האהבה? מילים שמביעות אהבה, געגוע, שמחה כאשר הוא מגיע, חיבוקים, ליטופים, נשיקות, פינוקים... בלי אלו - אין מה שירומם את האהבה וינכיח אותה.

אולי - אם זה מדבר אלייך - תיקחי את היוזמה ותרשי לעצמך לבטא את האהבה שלך אליו, ותראי האם זה יעשה שינוי.

כי אם לא תעשו זאת בקרוב, ותמשיכו להישאר יחד כזוג, אתם "נידונים" לזוגיות שלא נוכחת בה אהבה. זהו סגנון זוגיות שעלול להישאר ביניכם וברור שחסר בו משהו, והמשהו הזה עלול בעתיד לדחוף אתכם החוצה - או לפרידה או לקשר מקביל - אסור - שבו תרגישו שאתם מקבלים ומבטאים אהבה.

לגבי ייעוץ זוגי - לא כתבת בני כמה אתם. ברור לי שלא מתבקש כאן תהליך רגיל של ייעוץ זוגי, אלא אולי עזרה חד פעמית "בלהתניע" את היחסים שלכם בכיוון בו כתבתי לך, של ביטוי ברור יותר של האהבה.

מקווה שעזרתי במשהו.

בוקר טוב דורית ותודה על התשובה...
אני בת 27 והוא בן 36 , הוא רווק ומעולם לא התחתן
אתמול בעוד שיחה איתו, התברר לי כי ההתנהגות הזו שלו לפיה- הוא נלחץ בקשר ונוטה לפה ולשם היא התנהגות שקרתה לו בעבר בזוגיות רק שאז לפי מה שאמר לא התמודד ומהר מאוד סיים את הכל. ופה הוא בפעם הראשונה מתמודד.

אני מצידי מאוד עובדת על גילוי אהבה, כפי שהצעת... רק שברוב המקרים כשאני רואה את התגובה שלו ואת ה- תהיות והלחץ מצידו אני נסגרת. כמובן מסיבה אחת פשוטה כדי לא להיפגע.

אתמול בשיחה ניסיתי לעלות את הנושא שוב, אבל הוא רק הקשיב ולא הגיב.
אני חושבת שהוא מודע לקושי הזה שלו ומאוד מתסכל אותו המצב. כי יודע מצד שני שלא ימצא אישה כמוני ושיש בי כל מה שתמיד חיפש ורצה.
אנימצידי אמרתי לו שהוא לא לבד בזה, ושאני פה איתו ובשבילו... ושאם יש משהו שאני יכולה לעשות, אני יעשה הכל ושהחלטתי להפסיק לרחם על עצמי ואני מוכנה לעשות הכל על מנת שזה יצליח.


אני מקוה שיהיו לי את הכוחות לזה, מה גם שאני לא ממש בטוחה עד מתי להמשיך ככה ואיך בכלל מתמודדים עם בן אדם כזה, שאולי זו אחת הסיבות שבגללן נשאר רווק בגיל כזה.

הבהרתי לו שטוב לי איתו (גם במעט הזה שיש) ושאני רוצה להיות איתו... אני ממש רוצה להגיד לו עד כמה אני אוהבת אותו על אף הכל, אבל אני מפחדת להיות כל כך פתוחה... :/ האם כדאי?

תודה ושבוע טוב כמה שיותר:)

ככל שאני קוראת על זה יותר ויותר מהבוקר... אני מגלה שההתנהגות שלו תואמת מאוד את המקרה של- פחד ממחויבות.

מצד אחד הרצון להיות בקשר והערכה שלו. מצד שני לחץ ופחד שגורמים לו לריחוק וסגירות. תוך ביקורתיות כלפי הצד השני שזו- אני..ביקורתיות שאני מרגישה הרבה עמים והיא לא מילולית אל היותר בצורת ההתנהגות שלו.

חשוב לי להגיד כי הוא גם כל הזמן מדבר על כך שיש לו ציפיה שאנחנו נהיה כמו שהינו בפגישה הראושנה מבחנת התלהבות והתרגשות, ואני מצידי אמרתי לו שלדעתי לא נוכל להגיע למצב כזה בדיוק ושציפה כזו שלא מתממשת, רק גורמת לו לאכזבה מה שגורם למעגל של שליליות.. אכזבה->לחץ ודאגה-> ריחוק.

ממה שקראית, בפחד ממחויבות יש ביקורתיות וניסיון לתרץ למה לא מצליח ולא הולך-במקרה שלנו זה אולי הציפייה שהיא התירוץ... יש לו ציפיה שנהיה במצב מסוים ואם זה לא בא לידי מימוש וביטוי אז "בגלל זה" קשה לו .

אשמח לתשובה גם על זה:)

לפני פחד ממחוייבות קיים פחד מקשר רגשי עמוק. אחרי 3 חודשים של היכרות - עוד ממש מוקדם לדעתי לדבר על מחוייבות. כרגע - ומתחילת הקשר שלכם - הבעייה היא שהוא לא נותן את עצמו להתאהבות.
מחפש כל הזמן את הריגוש והקלילות והקסם שהיו בדייט הראשון.

או בעצם מחפש "ריג'קטים", כדי לפסול עליהם את הקשר החדש איתך.

כך שלדעתי השורש הוא מה שכתבתי לך בתשובה הקודמת - החשש שלו להיפגע.
אולי תנסי לברר איתו מה קרה בעבר שגרם לו לטראומה. אינני יודעת אם הוא ירגיש נוח לספר לך בגילוי לב...

תות היקרה, לדעתי את נמצאת בכיוון הנכון.את מבטאת את רגשותייך כלפיו, את מעבירה לו את המסר שהוא הגבר המתאים לך - לא משנה מה, וזה אמור לחזק אצלו את הבטחון ולהקטין ספקות.
נדמה לי שאכן מדובר בגבר עם נושאים בלתי פתורים, כי בגילו - בדרך כלל כבר היו מערכות יחסים ארוכות לרבות מגורים ביחד.
אני מנחשת שבעברו הוא נפגע מאחת מחברותיו ומאז הוא "למד" לשמור על עצמו על מנת לא להיפגע. אלא שהלמידה שהוא לימד את עצמו לא להיפגע - מפריעה לו להיכנס לקשר עמוק יותר ולהתמודד עם קשיים טבעיים שקורים בכל קשר. בשבילו - כנראה בגלל הטראומה שהוא עבר בצעירותו - כל קושי כזה, "רעש" כזה שקורה זו אזהרה שהוא עלול שוב להיפגע, והוא חותך לפני כן.
חשוב שהוא יבין שקשר זוגי הוא לא רק משהו כייפי וכי קורים בו גם דברים שמלחיצים ומפחידים, ויש בו חילוקי דעות וויתורים.

לאור הגילאים שלכם יתכן ואם כך יש מקום לייעוץ זוגי, מעין קורס בזוגיות ובבניית אינטימיות רגשית - כדי שתקבלו כלים מתאימים יותר מכפי שיש לכם עכשו.

שלום דורית , קודם כל תודה על התשובה המהירה.

קצת עידכונים.. אחרי שבוע שעבר שהיה טעון וסופש מלא בשיחות בנינו ואוירה מתוחה ומבחינתי מלאה בחרדות ומתחים...
אתמול הוא פתאום "התעורר" ויזם מפגש- סרט וארוחת ערב לכבוד השנה החדשה.
האמת שהופתעתי כיוון שיום קודם לכן כשדיברנו בסוף היום הוא היה נשמע בלי חשק לדבר איתי בכלל... ואז ביום למחרת הוא היה ביום חופש ופתאום יזם.

היה ערב מדהים! אפילו הכנתי לו מתנה קטנה עם מכתב שבו כתבתי לו- שסבלנות והתמדה כמו אמונה מזיזות הרים ושאני גאה בו! היה לי חשוב להיא לו את זה כדי לחזק אותו ולהראות לו שאני מעריכה את הדרך שעושה איתי.

ולמרות הערב המדהים והמוצלח שהיה באמת, בלי מתח וחששות, נפתחנו וחווינו משהו קצת שונה ומיוחד (עד עכשיו לא ישבנו במסעדה לארוחה)
אך משהו בקיצצוניות של ההתנהגויות לא ברור לי ונותן לי מקום לחשש...

נכון, יש עליות וירידות...וזה מאוד בולט! מאוד קיצוני אפילו..
אני מניחה שזאת תוצאה של השיחות , והפנמה שלו וניסיון לעבוד על הדברים
ועדיין...יש בי פחד מסויים של - מתי יגיע שוב המשברון הבא.. :\

והנה שוב, אתמול דיברנו כמה דק אחרי הצהריים, אמר שיתקשר אחר כך... ולא התקשר. אני התקשרתי להגיד לילה טוב ולא ענה.

גם הבוקר לא שלח הודעה ולא התייחס בכלל, אז אני מבחינתי שוב שלחתי-בוקר טוב ושיהיה לנו יום מקסים.. הודעה שגם עליה לא קיבלתי מענה.

ככה זה אמוק להיות בזוגיות שרק נרקמת? שיחה של כמה דק ביום? ואי מענה וחוסר תגובה? הוא אמנם בעבודה, אבל לא עבוד שלא מאפשרת לשלוח הודעה קטנה של יחס.

אני ממש מתוסכלת כבר. מה לעשות???

תות היקרה, אני מתחילה להבין, בעזרת הדוגמאות שאת נותנת, מה קורה...כל פעם שהוא מתקרב, את מתעודדת ומתמלאת באופטימיות, ואז הוא מפסיק "לספק את הסחורה" ואת נכנסת לחרדות ולספקות. אפשר כמובן להבין אותך, ואכן בקשר רגיל זה לא אמור לקרות.
אלא שיש כאן בחור יוצא דופן.
יתכן שבכל פעם שאת נתקפת בספקות ובחרדות - את משדרת זאת כלפיו בצורה כלשהי, בין אם בצורה ישירה ובין אם בצורה לא מודעת ולא נשלטת.
וכאן מתחילה הבעייה אצלו. יש לי ניחוש שבעבר - על הדבר הזה נשים היו "מציקות" לו והוא היה מגיע למסקנה שהוא לא בנוי לקשר מתמשך, שצריך כל הזמן לתחזק אותו אחרת הוא מקבל על הראש...מרגיש אשמה, מרגיש שהוא כפוי לדרך התנהגות מסויימת שגוזלת לו את דרגות החופש האישיות שלו. ככל שזה קורה יותר פעמים, כך זה מבליט לו את אי ההתאמה שלו לחיי זוגיות.

לדעתי הוא צריך בת זוג שהיא עצמה מאוד חופשייה ו"ציפור דרור", ולא עושה עניין מן הנורמות המקובלות של איך אמור להיות קשר.
מישהי שתיתן לו להרגיש שהוא לא חייב שום דבר, ועל כן גם לא נכשל בשום דבר.
שייצור קשר מתי שבא לו באמת. לא מתוך תחושת אשמה.
אני חושבת שיש בו את היכולת לאהבה, אבל החופש שלו מאוד חשוב לו. שלא יגידו לו מה לעשות ואיך להתנהג. שלא יחנכו אותו.ובקשר שלכם כל פעם אלמנט אחר גובר. פעם האהבה ופעם הצורך בחופש.
אם היחסים שלכם יעברו את המשוכה הזאת, ותצליחי לקבל שאלו הצרכים שלו, ולנהל את הספקות שמתעוררים אצלך - לאט לאט הקשר יעמיק. אבל לדעתי זה ייקח הרבה זמן.

תחשבי על כך, ותראי מה את עושה עם האלמנטים האלו, במידה והם אכן תואמים את תחושות הבטן שלי.

שלום דורית,
לדעתי בתחושה שלך לגביו יש מן האמת.
בשיחות שלנו וא לא פעם אמר לי כי- מצד אחד נהנה להיות איתי וטוב ל כשהו אאיתי ומצד שני כשאנחנו לא האחד עם השניה זה כרילו עובר לידו ,מה שכמובן גורם מצידו להתנהגות לא עקבית,לא מחזיר הודעות,לא מתקשר וכו... כמו שהייתי מצפה.

אתמול הגעתי למצב שכבר יכולתי להמשיך בצורה כזו לאור כמה עניינים כאלה שהיו בכמה ימים האחרונים..ובכלל במהלך התקופה.

דיברנו בערב, ואמרתי לו שאני לוקחת כמה צעדים אחורה, לחשוב על כל העניין וגם בכדי לתת לו זמן להיבן עם עצמו מה הוא רוצה, וזאת למרות ועל אף שכמו שהוא אמר בעצמו- שנינו יודעים מה אנחנו רוצים, אז למה זה לא בא?! למה זה לא מצליח לנו ?
והוא צודק :(

הגדרנו סוג של כמה ימים כאלה של נתק... הוא מצידו אמר שיתקשר אליי היום , אבל לא התקשר וזה בסדר...אולי היה לו קשה לקבל א ההחלטה שלי ....

מה דעתך על הצעד שעשיתי? אני בעצמי קצת מבולבלת כי לא יודעת כל כך למה לצפות.. למה אני בדיוק מחכה ממנו? כי לסיים את זה הוא לא מוכן, וגם אני לא.

אז מה לעשות?!

העלתי בפניו את האפשרות שכשאנחנו לא יחד זה עובר לידו, והוא פחות מתעניין כי אולי תופס את הקשר שלנו כמובן מאליו? ויודע שאני בטוח שם אז הוא מרשה לעצמו?
בנוסף לכך ההרגשה הכל כך קשה מצידי שאין לי שום מקום בחייו ושאנחנו לא ממש כמו זוג..אלה יותר כמו זוג חברים טובים :/ זה קורע אותי מבפנים!
ואולי אני ממהרת עם ההרגשה?

אופפ יש לי הרגש שמרוב ניסיון להבין את הכל, אין פה כאילו על פניו כלום.

אשמח לתשובה, טיאנה.

כשאני מתעמקת וקוראת את מה שכתבת...
אני מצליחה לרדת לעומק העניין וכן להבין את מה שאת אומרת
אני חושבת שאני לא באה בדרישות גבוהות, להגיב להודעה ששלחתי בבוקר, זו אינה דרישה גדולה או משהו שגוזל את החופש שלו...
או לחלופין לשתף אותי בלכ מיני דברים שקורים אצלו ולא לגלות עליהם כדרך אגב בשיחת חולין של 10 דק...

הקושי שלי נובע מזה שאת הבסיס הזה הו אלא ממש מצליח לקיים.
בסיס שהוא הכרחי לדעתי, ומשקף ומראה התעניינות, מוטיבציה בקשר וכו...

לגבי לא לראות את הקשר כמתנהל כמו שכל קשר צריך אני מוכנה לוותר, אך אם הבסיס היה קיים ... לדוגמא - שלושה חודשים יצאנו ואף לא פעם אחת למסעדה, השבוע זו היתה פעם ראשונה שבה עשינו את זה. וזה לא הפריע לי, הדברים בדרך, הלבנים האלה שבונות את הדרך ל-זוגיות שלא מתקיימות מצידו, הן שקשה לי איתן.

תות היקרה, הביאי בחשבון שבנוסף לכל מה שכתבתי לך, מאוד יתכן שהוא לא "בנוי" לקשר, כלומר אין לו את הנתונים הבסיסיים ביותר שצריך - להיות מסוגל לצאת מתוך עצמו ולהתעניין באחר, לחשוב על הצרכים של מישהו אחר ולהתאמץ לצאת מן הנוחיות והעניין העצמי (סוג של נרקיסיזם).

כנראה שאין לו את כל זה באופן טבעי. ואז הוא צריך להיות מאוד מאוהב כדי שזה יתחיל אצלו. כי אם הוא מאוהב - נהיה לו צורך עז להיות איתך, ובשלבים הראשונים של הקשר הוא יהיה מסוגל ליזום פגישות, לחזר, משום שיש לו כזה צורך (מן המקום האגואיסטי...) לראות אותך. אבל בהמשך - אם אין אצלו מספיק התרגשות וגעגועים - הוא לא יעשה זאת מתוך מחשבה על הצרכים שלך אלא רק כאשר הוא ייתקף בגעגועים. כלומר מתוך הצורך שלו.

מאוד יתכן שזה אדם ששקוע מאוד בעצמו ויהיה לך קשה לחיות איתו - בדיוק כמו שזה היה קשה לאחרות.

איך אני כל פעם מוצאת דברים שמשגעים אותי בבחורים שאני יוצאת איתם, ואז אני מוציאה עליהם עצבים
ולא בטוחה בקשר ואז כשאני לבד זה חסר לי, אבל כמו הפעם ועל אחת כמה וכמה עם האקס
כשמנסים עוד הפעם אני עדין מתעצבנת ולא רוצה להיותצ עם הבחור עצמו, אלא פשוט אוהבת את הכיף והנוחות
שיש בקשר, למה אני לא מצליחה להבין ולהכיל את הבחורים האלה? למה אני מתרגזת ככה?
אין לי מספיק ביטחון אני יוצרת קשר עם מכרים שאני לא באמת אוהבת רק כדי לא להיות לבד
וכשאני עם חבר אז אני כן רוצה להיות איתו הרבה ומבאס שעכשיו אני או לבד או עפ אנשים שגם לא
באמת כיף איתם... אבל כשאני עם החבר גם לא באמת מעניין לי איתו אבל יותר טוב כיביכול, למרות שלא כי אני מתעצבנת וכועסת

אבל כמו עכשיו אח"כ אני בדיכאון כולשהו וחושבת אם לא הייתי רבה אם הייתי מבליגה אז לא היה נגמר והיה לי עם מי להיות לדוגמא בימים הנהדרים האלה עם מי לטייל. וכן אני יודעת שבין היתר גם אמרתי לבחור שזה בגלל הזמן האחרון שלא טוב לי בזמן שלנו ביחד בהתנהלות שלנו, ועכשיו כשאין את זה, אני בהרגשת חסר
וזה קרה גם לפני שבוע וחצי פתאום חלל כזה, אבל בשבוע עצמו הייתי עצבנית ובחוסר הבנה אליו...
וכמו שכתבתי לא כ"כ אוהבת אותו נטו אבל המצב עכשיו מבאס ולא יודעת מה יותר רע
כמו שכתבתי חברים אומרים שזה טוב יותר כי אני אוכל להכיר מישהו שאולי אוהב אותו אבל מבאס להיות לבד בעיקר אחרי שכן כבר הכרת את הבחור והכל, להתחיל שוב, ולמרות ההכרה של זה לפני שבוע וחצי אני שוב באותו המקום

הי נעם,

מכל מה שכתבת עולה דבר ברור- את מתקשה להגדיר איפה מסתיים האינדיבידואל שלך ואיפה מתחילה הזוגיות. נראה כי את מתקשה מאוד לייצר לעצמך את מיצוי ה"אני" שלך- מה את אוהבת, למה לא לוותר עלייך בתוך הקשר. את נשאבת לזוגיות כי היא מספקת מקור חם ונוח, הבעיה היא שאת את מרגישה שזה מוחק ממך משהו, בד בבד בן הזוג עלול לחוש שאת נתלית רק בו, וזאת בעיה.

מעבר לכך, את נוטה להיקשר לאנשים כדי להיות איתם ביחד, כדי לא לחוש לבד, ולאו דווקא כי יש לך רגש אליהם. במצב כזה את שמה עצמך במילכוד מאוד לא נכון- את מתמודדות עם מצב מורכב, מצד אחד את לגמרי לבד רגשית, מצד שני את כן מחויבת לאדם שאין לך רגש נכון אליו, וכל זה יוצר מורכבות ובעיקר מייצר עצבים חדשים - כי כשאנחנו לא באמת אוהבים מישהו וכן מחויבים אליו- זה עלול מאוד להרגיז.

נסי להקשיב לאלו שמכירים אותך טוב ורוצים בטובתך. פעם אחת נסי לייצר עם עצמך זוגיות, ולחיות עם זה טוב, ורק אח"כ להכניס מישהו לחייך. כשאדם מבחוץ יראה כמה טוב לך עם עצמך ושאת גם עסוקה בך ולא רק בביחד, את תראי שגם עוד אנשים ימשכו אלייך, כאלו שבאמת יתאימו לך הפעם.

הי נילי,

קורה שלפעמים יש באגים במחשב ולמרות כי נראה שההודעה נשלחה, היא לא מופיעה. אני גם לא רואה אותה פה.

במצב כזה, אני נאלצת לבקש ממך לנסות לשחזר את ההודעה, זאת הדרך היחידה למעשה.

נשמח לסייע.

הי עדן,

קודם כל- יופי! נחמד להכיר אנשים ונחמד להתקרב, לא מאוד משנה מה יצא מזה כרגע, הכי חשוב שאת מוצאת לך עוד אנשים להתחבר אליהם.

אולי יהיה כדאי שתסמסי לו "אז לבנות עליך לספירה לאחור?" עם קריצה, או שכשתראי אותו שוב בעבודה, תגידי לו משהו כמו - שיש לך תוכניות לסילבסטר ואם הוא בעינין הוא יכול להצטרף אלייך. ואז - או שהוא יגיד "אבל קבענו" ואז את אומרת - כן, תצטרף אליי גם לתוכנית השניה שלי לאותו ערב.. או.. שהוא יענה קונקרטית לשאלה.

מה דעתך?

אני נדהמת כל פעם מחדש. כאילו את קוראת את מחשבותיי ויודעת תמיד מה להגיד...
אז באמת איכשהו בתהכתבות יצא ששאלתי אם אני צריכה לדאוג והוא ענה שאם הוא לא דואג אז גם אני לא. אז נשמע שהעניין בתוקף, ומעכשיו אני מחכה לשמוע ממנו בעניין. כמובן שהבוקר נפגשנו ולא דיברנו על זה, אבל בסדר.
"נחמד להכיר אנשים ונחמד להתקרב, לא מאוד משנה מה יצא מזה כרגע" – מסכימה איתך, השאלה מה הפואנטה. למשל איתו, ברור שאם יהיה משהו זה ילך כביכול לכיוון זוגי כלשהו – אפילו אם זה סתם להעביר את הזמן ביחד לאיזו תקופה (למרות שאני ממש לא מכירה את זה, ויש לי נטייה להיקשר). אני לא בטוחה שזה נכון לי אפילו שהוא ממש מושך וכיף לי איתו. שוב – הוא צעיר ממני ב 3 שנים, גר אצל ההורים (לדעתי מטעמי חיסכון) עובד כמאבטח פה – אומנם הוא האחמש הכי בכיר פה, אבל עדין. ברור שכל הדברים האלו לא ממש משנים, אבל אני כבר לא לבד – אולי אני חושבת רחוק מידי, אבל כפי שאמרתי, יש לי נטייה להיקשר. ממה שהבנתי הוא לא בכיוון של ללמוד משהו. גמני מאוד שמחה שאני מוצאת אנשים להתחבר אליהם, אבל... הוא מאוד מושך ואני בטוחה שיהיה לי כיף איתו, אבל אני לא יודעת כמה אני רואה מזה משהו מעבר – ואולי גם הוא, ואולי זה מה שכיף – מישהו קבוע לתקופה מסויימת בלי כוונות עתידיות. לא יודעת. ואולי אני סתם טוחנת ולגמרי מקדימה את המאוחר. את כבר יודעת שאני חושבת בקול :)

זוכרת שרשמתי לך שהיתה לי עם הילה התכתבות שקצת הרגישה כמו סיכום? מאז לא יצרתי איתה שום קשר ועמדתי בזה ממש יפה. שבוע וחצי אחרי היא באה אלי למשרד. דיברנו קצת-ממש טוב לה עם החדשה אבל עדין יש לה דברים לא סגורים שלה עם עצמה. למחרת שוב היתה פה וביקשה שאבוא איתה לשופינג. יומיים אחרי הלכתי איתה לשופינג – היה ממש קצר ולעניין. היינו אולי שעתיים ביחד, אני משם הלכתי לילד שלי והיא לחברה. הכי קליל, זורם, בלי משקעים מצידי ובלי כלום והרבה מצב רוח טוב שלי. היה מוצלח ביותר. אפילו אחכ התקשרה לראות שהגעתי והכל בסדר. למחרת דיברנו כי לקחתי ממנה את הרכישות וזהו. שוב כלום – וזה מצויין. אתמול יצרתי איתה קשר לגבי התפקיד ההוא שעדין לא נסגר. אבל ממש טוב, ממש מצויין. אני שמחה שטוב לה, שמחה בשקט שלי והכי שמחה שממש לקחתי צעד אחורה והיא זו שלוקחת צעד קדימה (כן, האגו מרגיש טוב, ומותר לו לפעמים).
מבחינת החבר'ה – אורי ואני התרחקנו, ונראה לי שזה בא בעקבות ההתקרבות שלו לרונית. אשר עזב את העיר ובא פעם בשבוע לביקור. אז איכשהו החבורה קצת מתפרקת. מבחינתי מצויין לי – אורי גם ככה קצת התחיל לעצבן עם העניין הזה ולא בא לי שהחברות שלנו תסתיים בגגל זה, אז צעד אחורה זה מצויין. קצת צינון לא יזיק. ובגלל שאשר לא פה ודורון תקוע הרבה בעבודה המפגשים שלנו ממש לא תכופים.
אולי כל זה קשור לאחמש החדש, כי יש לי משהו שמעסיק אותי – ומה שלא יהיה איתו, התעסוקה הזו מבורכת כי היא עוזרת לי להתרחק מכל מה שצריך. והחברה הכי טובה שלי התארסה אז עוד משהו שמעסיק עכשיו – לארגן 2 חתונות (החתן מחו"ל, הם גרים שם).
בקיצור – יש משהו טוב ונכון, אבל אי אפשר בלי מחשבות ולטחון אז בשביל זה יש את האחמש.

הי עדן,

אני מוד שמחה לקרוא את העדכונים שלך. זה נראה שבאמת יש משהו מרענן באויר, ואת מוצאת לך את המקומות "שלך". לגבי הבחור וכל בחור למעשה שתיפגשי איתו- אנחנו אף פעם לא נדע לאן זה יקח, לאן שזה יקח- זה כנראה בא למד משהו, לקדם משהו בנו, גם אם זה לא "נצחי" וגם אם זה ממש לתקופות מסוימות. יש בו משהו שכן מפעיל אותך לכייונו, לא משנה כרגע מה זה- הכריזמה, המראה - זה שם. וזה טוב.

לגבי הילה- זה כנראה לא סתם הרגיש כמו סיכום. משהו בך סיכם תקופה איתה, או סיכם לפחות את תקופת הבלבול איתה. מעכשיו את נשמעת לי, לגביה, הרבה יותר שלמה ו"מסוכמת" עם עצמך. היא כנראה גם חשה ותחוש את זה עוד בהמשך, וזה מצוין שגם הצד השני יחוש כך. היא תמשיך להיות מבולבלת עד שהזמן יעשה את שלו והיא תעבד את כל הדברים. את מבחינתך תמשיכי להיות שם עבורה כחברה, ולשם נראה שאת באמת מכוונת.

אני משחה שאני "קוראת" אותך נכון ושמחה יותר לשמוע שטוב לך.

שבת שלום!

החלטתי לזרום עם הבחור. מה שיהיה יהיה. בינתיים כיף לי עם הנוכחות שלו בחיים שלי, לא משנה כרגע מה ולאן. פשוט ליהנות ממה שכיף – SMS שמחממם את הלב, חיבוק בוקר, סתם חיוך. פשוט לא לחשוב. אם וכאשר זה ילך לכיוון רציני אז אני אחשוב.
הילה – ביום חמישי היא באה אלי. היה ממש נחמד. ישבנו שעתיים ביחד – בלי מוסיקה או טלויזיה, נטו שתינו. סיפרה על האקסית, דיברה איתי על החדשה (כבר מדברות על ילדים וכו'). אני מבחינתי תומכת, מעודדת, שמחה שטוב לה, שמחה שיש מישהי שמעניקה לה את מה שצריך. ואז התחילה לתחקר אותי (לא סיפרתי לה על הבחור מהעבודה, אין לי כוח שהיא תגיד לי שלא כדאי וכו'... כי היא רוצה שאני אכוון גבוה – אף אחד לא מבין שאני לא מחפשת פרק ב'). ואיכשהו זה גלש על הקושי להגיע לאינטימיות עם גבר חדש, ושוב דיברנו עליה כי מסתבר שהיה משהו חדש עם אבא שלה, ואמא שלה לא ממש מבינה – אני אישית מתוסכלת מזה מאוד בשבילה... והיא בכתה לי המון... מתוקה.
ואז היא הלכה, ואמרה כמה שהיא שמחה שאני בשבילה. אם זה לשיחות, טענות, מענות, בכיות. ושרק אני מבינה – בעיקר בעניין הזה.
כמובן שהיה לי כיף לשמוע, ועוד יותר היה לי כיף הזמן הזה איתה – שתי חברות טובות. פשוט כך. ואני באמת באמת ככ שמחה בשבילה עם החדשה. באמת. אני מודה שאם היה לי מצב איתה אז כמובן שהייתי שמחה, אבל כנראה שהיא לעולם תהיה המיתולוגית שלי, האהבה הנשית הראשונה שלי – אהבה שמבחינתי ברגש שלי החזיקה ככ הרבה. שנתיים... ואני שמחה שהיא בחיים שלי ושאני בחיים שלה.

הי עדן,

שמחה שנפגשתן וכך הרגשת. טוב שלא פתחת איתה דיונים שלא לצורך. כפי שכתבת לי בעבר, הצורך שלך הוא בעיקר בחברות איתה. כל הנושא הזוגי להערכתי לא היה מתאים בשלב זה ביניכן, אין לדעת מה יהיה בהמשך. אבל כרגע, את במקום הנכון מולה.

לגבי הבחור- המשיכי לעדכן.. :)

יצאנו בסילבסטר – אני התחלתי עם החברים שלי והמשכתי איתו. את חצות פיספסנו. עירבבתי יותר מידי אלכוהול באותו ערב, ולרוב אני מתמודדת עם זה יפה, הפעם היה ממש קשה כי ברוב טמטומי הם הוציאו משהו לעשן ובסוף הערב אמרתי – יאללה, מה יכול להיות (מעולם לא עישנתי...). וזה גמר אותי לגמרי – לא יכולתי לעמוד, ישבנו ולא החזקנו את הראש. והוא היה ממש מקסים, רק דאג לי. נסענו לבית שלי במונית, הוא נכנס לראות שאני בסדר וכל שניה שאל אם אני רוצה משהו. אני חושבת שהתנשקנו רק אחרי שעישנתי, אז אני לא יודעת כמה זה נחשב (מבחינתו). למחרת הוא סימס לי, שוב – לראות שאני בסדר. ממש מתוק. עכשיו אני לא יודעת מה קורה. נצא שוב? לחכות שהוא יזום שאני אזום?

הי עדן,

אני שמחה שנהנית למרות ההפתעות... במצב כזה הייתי פשוט מציעה לזרום עם מה שיש. תראי כבר בעבודה מה קורה, הרי אתם מתראים סה"כ. נסי לגשש איתו, מבלי להציע משהו קונקרטי כדי לבדוק מהי עמדתו.

בהצלחה :)

אז מאותו לילה עד היום בבוקר לא התראינו – כי הוא לא עבד. הוא העלה תמונות שלנו לפייס וכולם רואים. לא שאכפת לי, בכלל לא. אז אני עברתי חקירות וגם הוא. אין לשנינו מה לספר. מאותו לילה אנחנו מתכתבים פה ושם. אני זורקת משהו בכיוון של להיפגש או משהו והוא מאדה את זה. בסדר. ההתכתבויות רגילות לגמרי – עם כל שמות החיבה, אייקונים, סמיילים והכל. מרגיש אותו הדבר מהבחינה הזאת. אתמול מישהו רשם על אחת התמונות "איזה זוג" והוא ישר היה חייבת לתקן – לא ממש זוג, חברים לשתייה. הבוקר הוא היה אצלי במשרד, ממש קצת זמן (בדרכ הוא יותר זמן, אבל אולי באמת היה לו מה לעשות). דיברנו קצת על אותו לילה, שאני ממש זוכרת בחלקים. הרגשתי מובכת מאוד – לא זכרתי איך יצאתי מהבר והגעתי למונית, זכרתי טלפון אבל לא זכרתי איך – בקיצור כל מיני דברים כאלו. הוא אמר שכשישן לידי איכשהו, החזקתי לו את היד וכל פעם שחשב שזהו נרדמתי ניסה לשחרר ואני חיפשתי אותו ורק רציתי את היד שלו איתי. אני ממש מובכת... אמרתי לו שבחיים לא הייתי במצב כזה וזה ממש מלחיץ אותי המצבים האלו של החוסר מודעות, שליטה, זיכרון...
אז עכשיו אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. מצד אחד – בתקשורת היומיומית הרגילה שלנו בינינו הכל רגיל. מצד שני, לא יודעת – הרגשתי שגם הוא הרגיש קצת לא בנוח. ומצד שלישי – אמר שאמר לחבר'ה פה שאני יצאתי עם חברים ונפגשנו אז שתינו גם ביחד. כאילו הוא מרגיש צורך לספר סיפור כלשהו כדי שלא ידעו (למרות שזה בדיוק מה שהיה לצורך העניין). ועוד משהו – כשהתנשקנו זה היה אחרי שעישנתי, אני בקושי זוכרת את זה. אז אני גם לא יודעת אם הוא מצידו נישק כי רצה או כי זרם.
אני יודעת – קחי את הזמן, קחי צעד אחורה, תני לו, תחכי ותראי וכו'... יודעת. זה לא עובד כך. אחרי שאני שולחת את זה לך אני שולחת לו שניפגש שוב לקפה – כמו תמיד. כי אני רוצה להתנהג רגיל. לא בא לי צעד אחורה. מבחינתי צעד אחורה זה לא לרמוז/ליזום פגישה כלשהי. אוף...... אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני חושבת על מה שהתכתבנו אתמול וזה משדר מסדר כפול – על שיר כלשהו בינינו, על הריח שהשאיר בשמיכה ואתמול אמרתי לו שהריח קצת נעלם והוא הבטיח לטפל בזה. לא יודעת.

מה זה "לא בדיוק זוג"?? נכון, אנחנו לא זוג, אני אפילו לא יודעת מה אנחנו. אבל אני אמורה להבין מזה מה אנחנו לא?
פגשתי אותו, ישבנו קצת ביחד. היה נחמד. הוא ממשיך להזכיר לי דברים מאותו ערב, ואני ממשיכה להיות נבוכה. וכל מה שאני יודעת זה שבא לי להיות איתו יותר ויותר. ולא רק מהבחינה המינית, אלא בכלל – פשוט כיף לי איתו, מצחיק לי. כמו שתמיד אמרתי שאני לא רוצה קשר, אז בו אני לא רואה כרגע קשר קשר, רציני כזה לחיים. אבל בן זוג לחלוק איתו, לשתף, להיות, לבלות, לחוות. וכן, גם מין.

הי עדן,

קצת קשה לדעת לאן ממשיכים והאם, כשלא ממש יודעים מה היה. ז"א, יש לך הרבה חורים ב"מה קרה", האם קרה, מה בדיוק, מתי. את כן יודעת שהיו דברים אך את זוכרת מאוד במעורפל. הוא יכול "להשתמש" בזה ולהגיד ולהמשיך להזכיר את אותו הערב דווקא כי את לא ממש זוכרת, ולהמשיך להביך אותך. אך מבחירתך הדבר- את יכולה לעצור את "ההתגרויות" מצידו ולחתוך את הנושא כל פעם שהוא מעלה אותו. מבחינתי, איפה שלא הייתי בשליטה ומודעת לעצמי - אי אפשר לקחת את זה כ"נתון" ולהמשיך איתו הלאה. אם רוצים קשר, בכלל- יש להתחיל אותו "פיכחים", ומהתחלה. סביר להניח שאצל כל שני אנשים בעלי מתח מיני אחד כלפי השני, שהיו מתחילים את ההיקשרות ה"רשמית" במסיבה, כך זה היה ממשיך.. ולכן- התחילי מהתחלה. רק ככה את תדעי איפה את עומדת.

אני לא אכתוב לך לקחת צעד אחורה, כי אין ממש ממה. המשיכי להיות מי שאת, נסי פה ושם לרמוז לו או להציע לו לשבת על קפה, ואם הוא שוב מעלה את הנושא אני ממליצה להעביר לו מסר ברור שכשאת לא "את", ואין לך הרבה מידע על מה היה- מבחינתך זה כלא היה, ואת לגמרי "לא אחראית למעשייך" (בקריצה). אולי כך הוא יבין שאם הוא רוצה בכלל קשר- כדאי לו להיות ב"כאן ובעכשיו"..

מה דעתך?

הוא לא מביך אותי, אני זו שמובכת, אני עם עצמי...
אתמול התכתבנו ודי הבהרתי שאני בעניין, אני מקווה שהוא הבין. דיברנו היום על סרט כלשהו שיש אצלי ושנינו רוצים לראות. הצעתי שיבוא אלי ונראה ביחד. כנראה בסופש. אני מקווה, נראה מה קורה ולאן זורמים דברים. זה בעיה – כשנפגשים כל יום בעבודה ומדברים, הרצון להיפגש אחרי שעות העבודה הוא אחר.
נראה מה יהיה...

הי,

צודקת לגבי עבודה- זה באמת אחרת כשמתראים כל יום. אולי "תברחי" ממנו טיפה במהלך היום? :)

עדכני על ההתפתחויות, אני מקוה כמוך שהוא בעינין. ואין מה להיות מובכת- מסיבות ואלכוהול נועדו גם בשביל להוציא אנשים מהמסלול, מהשליטה, וטבעי שכך תנהגי בלילה שכזה. מזל שהוא רק פעם בשנה. :)

הי תמר,

ראשית היה עדיף שתצרפי הודעה זו לשרשור המקורי שלנו, חשוב לשמור על רצף.

מעבר לכך אני מצטערת לשמוע מה עובר עלייך. למרות בקשות הסליחה שלו והמילים היפות, הבחור לא מתכוון לקחת אחריות על הנישואין שלכם, הוא לא מתכוון להשכיר דירה והוא הוכיח את זה לפחות 6 פעמים. הוא מחויב לילדים אך לך לא. הוא דורש ממך לספק את צרכיו, אך לא רואה אותך. הוא מתנה את טיב הקשר- ביכולת שלך לבוא לקראתו ולשרתו עוד ועוד.

זאת לא זוגיות. זה משהו אחר.

אני חושבת שגם בפעם הקודמת העלנו אפשרות שתתייעצי עם רבנית או אשת קשר שמכירה את תרבות החברה המסוימת אליה את משתייכת, משיהי עם ראש פתוח ככל הניתן שתוכל לסייע לך יותר מקרוב מה לעשות. מעבר לכך במצב רגשי כה מורכב כפי שאת חווה כעת, הייתי ממליצה לשוחח עם איש מקצוע (רצוי מישהו שמכיר את התרבות) ויוכל לכוון אותך צעד צעד מה לעשות. אין לי ספק שלא מגיעה לך זוגיות כזאת.. אם תצטרכי הכוונה נוספת את מוזמנת בהחלט לפנות אליי למייל שלי.

בברכת הצלחה,

שלום לורין,

תודה על הפירוט.

את מתארת זוגיות מורכבת; מצד אחד יש אותך, אחרי מערכת יחסים או מערכות, מנוסה, אמא לבת, אשה עם אחריות ויחד עם זאת עם המון רצון להמשיך הלאה ולהיות מי שאת, בחופשיות ובאהבה של החיים. הוא מאידך, עם אופי אחר, פאסיבי, סגור, צריך שיפעילו אותו, שיבואו עד אליו, לא רוצה יותר מדי המולה ורעש, צריך הרבה את הלבד שלו ואת המנוחה שלו. מעבר לזה ברקע אין לו מערכות יחסים או ניסיון רב, ובטח שלא בהורות (למרות שעל זה תמיד אפשר לעבוד וזה אולי החלק הקל של המכלול).

הקשר שנוצר ביניכם לא קשור רק לחיבור המיידי, שהוא לכשעצמו חשוב. הוא נוצר גם ואולי בעיקר בעקבות משבר מאוד גדול של המשפחה ושלו באופן אישי. האובדן שהוא חווה ועדיין חווה הוא קשה מנשוא. אי אפשר לתאר במילים מה בדיוק הוא מרגיש ומה עובר עליו, אבל צריך לקחת בחשבון את העובדה הזאת, שהקשר שלכם נרקם בתקופה כ"כ קריטית בחייו. את היית שם בשבילו בדיוק ברגעים שהיו היה זקוק לך.

אנחנו לא באמת יודעות, אם כך, איזה קשר היה נרקם ביניכם, אלמלא האירוע הטרגי הזה. האם הוא עדיין היה זקוק לכזה קשר? האם הקשר עדיין היה משמעותי לו, אם חייו היו אותם חיים רגילים של רווק שאוהב להיות עם עצמו? אין לדעת. אבל משהו אומר לי שלתקופה הזאת יש מרכיב חשוב מאוד ביצירת הקשר איתך- כאדם חיצוני, תומך, עם המון כוחות.

סביר להניח שאם הקשר ימשיך את תמצאי את עצמך היוזמת, המפעילה. אמא שלו הסכימה איתך וכנראה לא סתם- היא מכירה אותו.

לכן חשוב שתעשי שיקול מה את באמת רוצה, לאיזה פרטנר את באמת זקוקה, וקחי בחשבון את התקופה שהוא עובר.. אדם שנמצא באבל, סביר להניח, ירצה לעכל את התקופה הקשה ורק אז "להמשיך הלאה", יתכן והוא פשוט עוד לא שם.

יש בנינו אהבה , הרבה זמן חיכיתי לבחור טוב ומשפחה טובה, אני לא יודעת למה אני לא מצליחה לחדור אליו , הוא אמר לי שהוא לא אוהב להיות עם המון אנשים, וששאני אנסה להבין אותו ולא לכעוס עליו , היה לאבא שלי יום הולדת וחגגנולו בבית עם אחים שלי והיה חשוב לי שיבוא גם , אבל לא היה לו חשק כי הוא לא אוהב, אמר לי אני אבוא פעם ב.. אל תכריחי אותי כי אני לא רוצה.אני לא בא לא בגלל שאני לא אוהב אותך כי לא אוהב אז תניחי לזה בבקשה. ואני לא יודעת מה לעשות לוותר ולחיות עם זה שאלך לכל מיני אירועים לבדי אז בשביל מה אני צריכה בן זוג אם לא להנות ממנו גם באירועים משפחתיים או ארוחות ערב משפחתיים, פוחדת לעשות צעד שאצטער עליו וקשה לי מאוד להחליט

הי לורין,

תודה לך. אני רוצה שתשובי לקרוא את הדברים שקראתי לך, ונסי לראות את עצמך עם הבחור הזה עוד חמש שנים. מה היית רוצה עוד חמש שנים מבחינת הזוגיות שלך, ועד כמה כוחותיו ויכולותיו מאפשרים לו, לשרת את צרכייך בנושאים האלו, של זוגיות.

לגבי אירועים חברתיים- אני מכירה זוג שהבעל נמנע מניעה רצינית מאירועים, לרבות חתונות, להיפגש אצל אנשים. הוא מגיע רק כשהוא ממש חייב, לוחץ יד והולך. גם הוא, אגב, אולי במקרה ואולי לא- חווה אובדן גדול מאוד של אדם קרוב אליו ביותר.

אולי אפשר לעשות איזה הקשר בין חוויה טראגית כמו מוות של קרוב, לחוסר היקשרות לאנשים, לחברה, לשמחות, לאירועים. אולי זה מזכיר לו מידי את מה שהיה אצלו וכיום כבר לא. כדי לחבר אותך יותר לחוויה של שכול ואובדן, הייתי מציעה לך לקרוא מעט על זה ברשת או בחומרים שיש ברשותך. נסי להבין מהי חוויית האבל ואולי דרכה לבקש ממנו או לצפות ממנו להרבה פחות.

כך או כך, בהרגשתי, את תאלצי להתמודד עם ויתורים אם את מעוניינת להמשיך להיות איתו. אם מבחינתך הוא פרטנר נהדר לכל השאר, חוץ מהעינין החברתי- נסי לבדוק עם עצמך האם את מצליחה להתמודד עם זה, כי לא בטוח שאפשר לדרוש ממנו מעבר למה שמסוגל כרגע לתת. את לא מצליחה לחדור אליו וברמה הזאת את לא מצליחה מה שהרבה אחרים לא מצליחים כנראה, ומה שהוא משדר הוא "אל תתקרבו אליי". יש בהחלט בני זוג שיכולים להתמודד עם בן זוג כזה. ויש שלא. השאלה מה חשוב לך, עד כמה זה תלוי בו, עד כמה תצליחי להתמודד עם ויתורים כאלה ואחרים.