פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיואש יקר, צר לי אבל נראה לי שאישתך מתנערת לחלוטין מכל אחריות למצב ומשאירה לך לפתור את הבעיה.
נראה שהיא מצאה את הפתרון הנוח לה - להגיד לך שאתה הוא זה שגרמת לבעייה בכך שפגעת בה במילים קשות על איכות הסקס שלכם - ואחרי שאתה הוא הפוגע - עכשו תישאר עם הבעייה.

זה לא פתרון, כמובן. אבל מכיוון שהיא כל כך נחרצת ותקועה, אז אני רוצה להציע כמה צעדים שאתה יכול לעשות בשלב ראשון, סוג של "בדק בית" עצמי:

אם אתה מבין שאכן פגעת בה באותה שיחה, והשתמשת במילים ובביטויים שלא נכון היה להתשמש - עליך להתנצל ברצינות בפניה.

אחרי ההתנצלות - תשאל אותה מה מפריע לה אצלך? אם זה בהתנהגות, בתקשורת, בעזרה בבית, בהרגלים האישיים שלך. הקשב לדבריה ונסה לראות בהם פידבק.
הרבה פעמים בני זוג לוקחים את הביקורת של בת זוגם כנסיון לשנות אותם ולעצב אותם והם נעמדים על הרגליים האחוריות ומתמרדים כנגד כל נסין לשנותם.

אבל לדעתי זהו הבסיס של זוגיות טובה - להקשיב בעניין ובנכונות למה שמפריע ולעשות את המקסימום שאתה יכול לעשות כדי לשנות את עצמך - לא כי היא רוצה לשנות אותך אלא כי לך זה חשוב שיהיה לה טוב!!!

אני משערת שאם היא תקלוט זאת בצורה כזאת, ותבין ותפנים שיש לך כוונה רצינית להתחשב בה - לאורך זמן - היא תשנה את ההתייחסות שלה כתוצאה מכך.

אם אתה תעשה זאת ממש ברצינות, ללא התחשבנות, ובכל זאת היא לא תתחיל לבוא לקראתך אחרי מספר חודשים של פעולות רציניות של שינוי מצידך - כנראה שיהיה עליך להרים ידיים.

ירין היקרה, לדעתי במקרה שלך הנושא הזה הוא מאוד ברור ופשוט, כי את צעירה, לא עובדת, ואני מניחה שהוא יודע על מצבך הסוציואקונומי. לאור כל זאת לדעתי לא צריכה להיות אצלו ציפייה שאת תשתתפי בעלויות דלק ונסיעות.

נשארת השאלה איך לפתור את המבוכה שלך?

נסי להעלות את הנושא מולו, ולשאול אותו מה הוא חושב על כך. את יכולה להגיד לו שאת שמה לב שהוא כל פעם כאילו מתבדח על הנושא, אבל זה עושה לך הרגשה לא נוחה ולא נעימה, וכדאי שהוא יהיה מודע לכך שצורת ההתבטאות הזאת שלו מביכה אותך. אם לא תגידי זאת - הוא כנראה לא יהיה מודע לכך.
לפעמים צריך להעלות נושאים קצת מביכים ומלחיצים - אבל זה חלק מניהול הזוגיות. בני זוג צריכים לדעת שיש משהו שהם עושים שמפריע לשני, וכדאי לראות עד כמה הוא מסוגל לתקן זאת מתוך התחשבות בך.

דרך אחרת, עקיפה יותר, זה לקחת זאת בהומור:
את יכולה להגיד בפעם הבאה שהוא זורק משפט כזה - "רק רגע. מאמי...תן לי לשלוף את פנקס השיקים שלי".. או משהו כזה, כלומר להביא זאת לאבסורד על מנת שהוא יבין שהציפייה שלו - אם ישנה כזאת - שתשתתפי בהוצאות היא לא ריאלית.

עוד אפשרות היא להגיד לו - אני מעריכה את העובדה שאתה מממן את הבילויים שלנו, אבל תביא בחשבון שלי אין בכלל את האופציה לתרום כך, ואני גם מסתפקת בבילויים מקומיים שלא כרוכים בנסיעות, אם זה מעורר אצלך איזה קושי.

יתכן שהוא מעלה זאת בהומור כי הוא לא באמת רוצה או מצפה שתשתתפי איתו בהוצאות, אלא רק רוצה לשמוע ממך שאת שמה לב להשקעה שהוא משקיע ושאת מעריכה זאת. כי אם עד עכשו את פשוט התעלמת מכך - בגלל שזה מביך אותך - אז אולי זה חסר לו לשמוע ממך שאת מכירה בכך ומעריכה זאת.

בהצלחה!!

היי

ניתן להבין את הקושי שלכם...
אני יודע מה זה להיות מטורטר לילה כיום בבתי חולים, זה מתיש את הנפש ואת הגוף ועל הדרך הורס כל חלקה טובה בזוגיות, כי אין זוגיות!

מהדברים שכתבת נראה שבאמת נקלעתם למצבים מאוד מורכבים שלא באשמתכם אבל אין לנו זמן לבזבז בחיפוש מי אשם, מי התחיל ומי התחיל להחזיר... מה שוקרה כרגע בקשר הוא אסון לזוגיות וחבל על כל יום שעובר,

זה מובן משום שאף אחד לא הכין אותך לסדר יום עמוס שכזה, אולם כעת שאת כבר צופה מבחוץ איך היחסים שלך נראים וקבלת החלטה לשנות משהו אז הנה לך כמה דברים פשוטים שיכולים להחזיר עטרה ליושנה ולהניע את העגלה קדימה.

אם את מסוגלת לארגן מחדש את סדר היום שלך ולמצוא בו גם זמן איכות שלך ושל בעלך אז עשי זאת - עכשיו!
לפעמים צריך "לגנוב" בכוח זמן איכות כדי לשמר את הזוגיות, קחי דף ועט תערכי רשימה של כל המטלות לפי שעות וימים ותקבעי לך פגישה עם בעלך פעם פעמיים בשבוע (בשלב הראשון,) שבו אתם יוצאים לשתות קפה ביחד במקום ניטרלי מחוץ לבית חולים כמובן,

אם הזוגיות שלכם הייתה מספיק טובה עד הסיפור של מחלת הבת והאישפוזים סביר להניח שזה יועיל, אבל אם הבעייה יותר מורכבת והמצב הנוכחי הוא רק סיבה למסיבה אז מגיע לכם בהחלט ניעור רציני בכל זאת 23 שנה! לכו לייעוץ ואם הוא לא רוצה לבוא לכי לבד ותקבלי כלים כיצד לגרום לו להצטרף.
בהצלחה

רעייה מודאגת יקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים. הזוגיות שלכם שרדה איכשהו כל השנים - בסגנון שאינו בריא ונכון - אבל עכשו שיש עוד צרות - הסגנון הזוגי שלכם לא מחזיק מעמד וקורס. נכנסתם להתחשבנות שלילית וכל אחד מתבצר עם עצמו וסופר את עצמו ואת צרכיו הוא במקום לראות איך הוא יכול לתמוך בשני.
את מונעת ממנו אהבה ואינטימיות, והוא מונע ממך עזרה בבית ועם הילדים.
עליתם על דרך שהיא מוכרת וידועה, אבל מאוד שלילית ומזיקה והורסת את מעט האהבה שנשארה.

נדרשת כאן מהפכה של ממש בנכונות להעניק ולתת לאחר. להתחיל לראות את צרכיו של השני ופשוש לתמוך ולתת,בלי התחשבנות.

זה העיקרון...השאלה היא איך עושים את המהפך הזה? יש סכנה שאם את תחליטי שאת הולכת על כך - כי זה הגיוני - מה יקרה אם הוא בכל זאת לא יחזיר לך באותה מטבע, וזה ישאיר אותך עוד יותר ממורמרת. על כן הטוב ביותר - להיעזר בייעוץ זוגי שינער את שניכם ותבינו מה אתם מעוללים אחד לשני - ותקבלו החלטה הדדית לעשות שינוי. אתם זקוקים למישהו שיתמוך בכם לאורך השינוי הזה, ואת זאת ניתן לקבל רק בייעוץ זוגי, על פי השלב בו אתם נמצאים, לדעתי.

מישה היקרה, העובדה שהרגש שוב רצון להיות עם האקס והרגשת געגועים לרומנטיקה - היא מאוד טבעית ומתבקשת. היו ביניכם המון רגעים טובים, חיבור חזק, כנראה גם סקס טוב, והכי טבעי שיש לך רגשות אליו עדיין.
הרי לא על כך הפסקת את הקשר איתו. לא בגלל שחסר שם רגש או משיכה. הפסקת בגלל שלא הערכת אותו מספיק ובגלל שלא הייתם באותו שלב בחיים. לדעתי זה לא משהו שמשתנה עם הזמן. אם תחזרי אליו יהיו כמה רגעים טובים ונעימים אבל בגדול הבעייה ההיא לא תיפתר.

הבחור השני - זה לא מספיק שאפשר לעשות "v" על חלק מן הדרישות. אם הוא לא מעורר בך תשוקה גופנית ופרפרים - אז זה כנראה לא זה...המשיכי לחפש, את עכשו צריכה למצוא מישהו שיתאים לך מכמה שיותר בחינות - גם מטרות משותפות, ערכים משותפים, תחומי עניין משיקים, תקשורת טובה, וכמובן - משיכה מינית הדדית. זאת עכשו המשימה החשובה בשלב החיים בו את נמצאת - לבחור את מי שיהיה בן זוגך ואב ילדייך. זו המשימה הכי חשובה בחיים, לדעתי...ויש לך מספיק זמן לכך, את ממש צעירה, וכבר יש לך נסיון חיים עם הבן זוג הקודם, כך שאת יודעת כבר מה לא מתאים, וגם יודעת מה כן היה לך טוב שאת רוצה גם ביחסים הבאים. מצבך טוב...

מיה היקרה, תודה על הכנות הרבה! נשמע לי שהגיע הזמן להיפרד קצת...אם אתם בקושי מקיימים יחסי מין וכלל אינך מצליחה ליהנות - אפשר לומר שהיחסים הפכו להיות יותר כמו אח ואחות. התרגלת אליו, זה נוח לך לחיות אצלו בבית, יש לך עכוש משפחה חליפית במקום זו הרחוקה בצפון, ונקשרת אליו מאוד. אבל העובדה שאת מתחילה להימשך לגבר אחר - מעידה על כך שהיחסים עם החבר שלך הינם חלקיים וחסרים, ואלו הסימנים שמתחילים לאותת לך שהגיע הזמן לעשות שינוי.

ישנו הסבר שונה:
קיימת האפשרות שהקשיים בזוגיות שלך הינם בגלל התלות שכנראה פיתחת בו. כוונתי לכך שאת גרה אצל הוריו, ושי בכך נוחיות וחסכון כלכלי גדול.
תלות כזאת יוצרת בהכרח התנגדות (לא מודעת) ורוגז עליו, ויתכן שאחת התופעות המתלוות לרוגז הזה הוא חוסר משיכה מינית.
לדעתי עלייך להיעמד על הרגליים של עצמך ולבחון מה האפשרויות שלך להתקיים באותם עצמאי.
יתכן שממקום של עצמאות ואי תלות - תרגישי יותר אהבה ומשיכה אל החבר שלך, או להיפך - האהבה תיעלם לגמרי...

נ היקרה, איכשהו לא נראה לי שמערכת היחסים הזאת היא מספיק "אהבה" עבורך. ראשית הנושא המיני: לאורך כל השנים האלו את לא נמשכת אליו - ובעצם "עושה לו טובה" ומקיימת איתו סקס רק בגללו, לא כי באמת בא לך. זה כבר אומר "דרשני"...
בנוסף - את בת 29, ואת כבר חושבת על ילדים כמה שנים, אם הבנתי אותך נכון, והוא מצהיר בפירוש שהוא קודם רוצה לעשות כסף. ואם גם בעוד 3 שנים הוא לא יצליח כלכלית? תחכי עוד?
שורה תחתונה - נדמה לי שאת נשארת ביחסים האלו מתוך נוחיות בעיקר. אולי גם מתוך פחד לצאת אל העולם בסטטוס של יחידה / פנוייה.

אבל לדעתי זה הסטטוס הנכון עבורך עכשו, וצריך להסתכל על כך בישירות ובאומץ, ולהתחיל לחפש בן זוג שגם יהיה באותו שלב של החיים כמוך - כלומר ירצה להקים משפחה, וגם מישהו שתהיה ביניכם משיכה הדדית.

בהצלחה!!!

שלום נופרי,

עצם העובדה ששניכם מגיעים ממקומות מנוגדים באשר לערכיות משפחה והבעת חום- היא משמעותית. מראש את תרגישי לא שייכת למקום כזה. את גם לא תרגישי שייכת, נניח, לסוג מסוים של תרבות אם הוא לא ידמה למה שאת מכירה.

מעבר לכך, יש לעשות הבחנה בין היחס האישי מולך (ואז את באמת לא שייכת, כי זאת רק את) לבין הגישה הכללית שלהם לכל אדם. משציינת כי היא לכל אדם- הרי שאין זה משפיע על תחושת השייכות הספציפית והסובייקטיבית שלך, ולמה? כי אם כל אדם לא מקבל שם יחס, הרי שאת כמו כולם, עבורם. הרי שאת, שייכת, מבחינת קנה המידה שלהם. את פשוט תקבלי את אותו יחס כמו שכל אדם מקבל כשהוא נכנס אליהם. אני בטוחה שאם תפשפשי, תגלי שגם בן זוגך לא קיבל "טונות" של יחס חם ואהבה, גם הוא כנראה רגיל למשהו מאוד "במינון", למשהו שהוא לגמרי לא מופגן, כפי שאת רגילה. לכן גם השיחה איתם (ביוזמתו) תהיה "בקטנה", כי קנה המידה שלו הוא אחר.

אותם לא תוכלי לשנות- זה מי שהם ואלו הדפוסים שלהם. מה שכן, תוכלי לנסות להוריד אותך מהמשוואה, פשוט להבין שככה הם, וזה העינין איתם. זה יכול להיות יתרון משמעותי שיש איזון מבחינת ההורים של שני הצדדים. צד שיותר קרוב וצד שפחות קרוב. בהחלטות עתידיות של שניכם כזוג את תראי שזה משתלם, אולי הם יטו פחות להתערב, פחות לקחת דברים אישי.

נסי ליישב את הסתירה הזאת- מצד אחד את כותבת שאת לא אשמה ואת יודעת שככה הם יתייחסו לכל אחד, מצד שני את אומרת שחטפת מהם מכה אתמול. אם תצליחי לעשות שינוי בחשיבה- שזה לגמרי לא קשור אלייך וזאת הדרך שלהם לתקשר עם הסביבה, אולי יהיה לך קל יותר להבין את ההתנהלות ולהבין שאת בכלל לא חלק מהמשוואה הזאת. ככל שתקדימי לקבל את זה כן ייטב. לפרק קשר חלילה, בגלל הקרירות שלהם- אני לא רואה בזה פיתרון נכון לך. כי את באמת אוהבת אותו ואלייך הוא מתייחס כפי שהיית רוצה.

ליהיא היקרה, אני במקומך הייתי לוקחת זאת רק לתחום החיובי: הוא גאה בך, ובין היתר על כך שאת כל כך סקסית. ברור שהמשמעות של מישהי סקסית היא שגברים אחרים מפנטזים עליה וחושקים בה. זה לא אומר שאת "רכוש" שהוא מתחלק בו, ההיפך!!! רק לו יש גישה אלייך ורק לו יש את הזכות להיות איתך וזה מעלה את הערך העצמי שלו בעיני עצמו. כי הוא פועל אולי תחת ההנחה שאחרים מקנאים בו על שיש לו אותך. כמו תרנגול בלול, להבדיל.

למה זה מרגיש לך מעורבב?
אולי כי יש בכך התייחסות רק להיבט הזה שלך - של הסקסיות ויכולת המשיכה הנשית שלך, ואולי היית רוצה שיהיו בך עוד היבטים ותכונות שהוא אוהב וגאה בהן. כאילו זה העיקר בעיניו.

כמו כן - אולי מתגנבת כאן דאגה - שלך - מה יקרה אם תתבגרי ותהיי פחות מושכת. האם אהבתו אלייך תלוייה ביכולת המשיכה הנשית שלך?

רוב הנשים אוהבות להרגיש שהן סקסיות ומושכות, אבל בעת ובעונה אחת זה גם קצת עול, להישאר מטופחות, לשמור על היכולת הזאת.
אולי בגלל כל הסיבות האלו - נוצרים אצלך רגשות מעורבים בנוגע למה שסיפרת.

לסיכום - הלוואי על כולנו הבעייה שלך...

שלום איילה,

מתנצלת על האיחור בתשובתי.

את מתארת קשר עם בחור שצעיר ממך גם מהבחינה המנטאלית. לכן יהיו מצבים רבים של חוסר הסכמה וחילוקי דעות. מעבר לכך הוא לא "נולד" עם כישורי הורות, אף אחד מאיתנו, הוא בעצמו נקלע למצב בו הוא צריך לשמש איזו דמות גברית אבהית ובוגרת ולא בטוח בכלל שהוא שם באמת.

אני מרגישה שהזוגיות הזאת סובבת בעיקר סביב צרכים של נוחות וזמן מסוים בחייך שמתאים לך להכניס דווקא אדם כזה לתוכם. זה לא דבר שלילי, יש זוגות רבים שמנהלים קשר שטומן בחובו כמובן רגשות חיבה עזים וגם סיפוק של צרכים - כלכליים, רגשיים, צרכי נוחיות ועוד.

הבעיות שתיארת בעיקר הכלכליות הן בהחלט שיקול להישאר בקשר הזה, אם נחשוב על זה מהבחינה הזאת. אך חשוב מאוד לזכור עד כמה הרגשות שלך הם משמעותיים להמשך הקשר. בהנחה והיית במצב כלכלי טוב, האם עדיין היית בקשר הזה? נסי להיות כנה עם עצמך בתשובתך ולבדוק מהן באמת הסיבות להישארות בקשר.

לגבי הילד- טבעי שלא תסכימו או שהקשר ביניהם לא יהיה מוצלח, גם מפאת הדברים שהזכרתי למעלה, לגבי גילו והשקפתו הנוכחית של בן זוגך. אל לנו לצפות שהוא יהיה במקום הזה- הוא לא שם. יש להנמיך לחלוטין כל ציפיה ממנו להתחבר לילד. את כן יכולה, כאמא, לספר לו אודות הילד ולנסות לחבר אותו בדרכים שלך, אבל לא מתוך הוראה, הנחיה או דרישה. כרגע הוא לא יכול לשמש דמות אבהית לילד שלך, אלא אם כן הוא באמת רציני לגביכם (לגבייך והן לגבי הילד) ומוכן להתחיל איזה תהליך בגרות מואץ.. גם פה, לא בטוח שזה יעבוד לאורך זמן.

לכן נסי לחשוב על הדברים ולעשות קצת סדר, ואם תוכלי אשמח לשמוע את דעתך.

את צדקת בכך שאמרת כי הוא לא אמור לדעת איך להתנהג ושזה דבר חדש לו.
אך אתמול היתה סיטואציה שהיוותה מבחינתי את הקש ששבר את גב הגמל.
הילד כעס עליי על איזה עניין, ומתוך כעסו כשירד במדרגות בהפגנתיות, בעט בשקית שנחה על אחת המדרגות. בשקית היה מכנס ג'ינס שחזר מתיקון, מכנס של בן זוגי.
כשבן זוגי הבחין שהילד בעט בזה, חשב שהילד יודע שזה מכנס שלו, (לא שזה מצדיק את זה), ומה שיצא לו מהפה שבר את לבי... הוא קרא לילד: "זבל". אתה ילד זבל. זה מה שאמר לו.
באותו הרגע אני נמלאתי חימה וכאב, ואמרתי לו שיחזור בו מדבריו. שאלתי אותו איך הוא מעז לדבר כך לילד בכלל ואל הילד שלי בפרט?
הוא אמר: תראי איך הוא מזלזל בדברים שלי אחרי כל מה שאני עושה בשבילו...
הבהרתי לו שאני בטוחה שהילד לא ידע שזוהי שקית שלו, וגם אם כן זוהי לא סיבה לכנות את הילד בשמות גנאי מעליבים כאלה.
הילד מצדו קרא לעברו בתגובה: (לאחר כמה שניות של הלם ועלבון): "תקרא לאמא שלך זבל לא לי".
כאן המקום לציין שהילד שלי הוא בלשון המעטה ילד לא פראייר כל כך, ולא מוותר כשעולבים בו.
ואם פותחים עליו את הפה הוא יפתח בחזרה. (הוא בן עשר, כבר לא תינוק...)
ואם לא מכבדים אותו הוא לא יכבד בחזרה....
אני מאמינה שכבוד חייב להיות הדדי גם מבוגרים כלפי ילדים ובעיקר כדי לתת דוגמא.
כמה שעות לאחר מכן, הבהרתי לבן זוגי שהקשר נגמר.
חלפו כמה שעות מרגע שעזב את הבית עם חפציו האישיים, ואני בטוחה שעשיתי את המעשה הנכון.
יש לציין שעד כה הילד לא היה בעד פרידות, למרות שהיה מעורב בחלק מהחיכוכים שלנו. תמיד רצה שנגשר על הפערים ונאהב. הפעם כששאלתי אותו מה הוא מרגיש לגבי זה, הוא אמר שהוא מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון.
הייתי שמחה לדעה נוספת ומקצועית. ואולי גם לדעת מה זה אומר על בן זוגי שהתנהג כך... אולי פשוט כבר נמאס לו להיות במקום שדורש ממנו יותר מדי הבלגות ועבודת מידות...
תודה רבה...

הי איילה,

אני מנסה לחשוב על סיטואציה אחרת בה בן זוגך לשעבר קורה למישהו "זבל" וגם היא צורמת לי. אני לא רואה שום אפשרות "לשפוט" אותו כבן זוג שראוי ובשל למערכת יחסים, כאדם שצריך לתת מודל לילד. מודל אבהי, גברי, זכרי, לא חשוב. העובדה שכך הוא כינה אותו מספרת קודם כל על סף תסכול נמוך, מעבר לזה, על חוסר הכרה בסיסי בהיותו של הילד- רק ילד.

הילד קיבל לגיטימציה להגיד חזרה את המילה הזאת, וכי למה לא? הרי אם בן זוגה של אמי מדבר כך, ואמי בקשר איתו ואוהבת אותו, למה שלא אשתמש במילה הזאת בחזרה?

לגבי התייעצות עם הילד - אני שמחה שאת משתפת אותו והופכת אותו לחלק חשוב בהחלטותייך- יש גבול דק מאוד בין "איפה הילד מחליט ומנהל" לאיפה את זאת שמושכת את החוטים. אני מזכירה את זה במאמר מוסגר ביותר, כיוון שזה לא פורום של "יחסי הורים ילדים".. ולכן אני שמחה שאת מתייעצת גם פה.

בשורה התחתונה, עשית מעשה נכון. הבחור לא מתאים למשבצת "בן הזוג" בחייך. כדי להכניס מישהו מתאים לשם, הוא צריך קודם כל להיות בעל גישה לילדים, מישהו שהתנסה בצורה זו או אחרת, שיש לו גישה לחינוך מתאים ושיהווה מודל בסיסי לפחות, לחיקוי. ילד הוא רק ילד, הוא קולט את הסביבה והוא פועל בהתאם.

תודה על תגובתך....
הוא התקשר וסימס והשאיר (לא ידעתי) לילד מכתב התנצלות. הילד אמר שהוא סולח ושהוא מעוניין שנחזור להיות יחד ושהוא שמח לדעת שבן זוגי מסוגל להתנצל.
ני מצדי לא מסתפקת בזה.
הוא שלח לי הודעה וביקש שאמצא את הדרך שבה הוא יכול לפצות אותנו על מה שאמר.
חשבתי אם בכלל יש משהו שיכול לפצות ולתקן רושם שכזה, והכי גרוע מהו המקור של דבר כזה.... מה יהיה הלאה... מה זה אומר על יחסו לילדים.
מצד אחד מאמינה באמיתות כוונותיו וצערו על טעותו, ומצד שני לא חוששת שזה יהווה תקדים.
האם נכון יהיה לתת הזדמנות אחרונה בעניין זה, ולהבהיר שפליטת פה נוספת שכזו תגרור נתק סופי?
או שאולי יש דרך אחרת, אולי בכלל אין דרך.
רוצה לעשות את מה שנכון....
תודה רבה!!!!

זוהי רק דעתי בעניין. דעתי מוכבת מהיותי בן אדם, אישה, גרושה+1.
בןנאדם שמדבר כך בעזרת קלות זה אדם לא ראוי. מהניסיון שלי עם גרושי - פה שמשתחרר ככ מהר על דבר קטן ובכזאת פזיזות זה מתכון לבאות. אלא אם כן יהיה פה שינוי מהותי כמו שאמרת שאולי זה מרמז על משהו מעבר.
בנוסף, בן אדם שמדבר כך לילד, גם אם הילד לא פראייר, אני לאנרוצה לחשוב למה הוא מסוגל להופיא מפיו בין מבוגרים. על הילד הכי קל - הוא המבוגר, בעל הסמכות (גם אם אינו אביו), בעל הכוח. זה סוג של ניצול מעמד. ואיך לבטיחות שביום מן הימים הוא לא יעשה זאת מופת בתוקף תפקידו כבן זוג, ראש משפחה או סתם הגבר בבית.
אולי אני קיצונית מידי בעקבות חוויותיי האישיות, אך אין להקל בזה. כאב לי מאוד לשמוע שכך הוא קרא לבנת. ולחשוב שאולי זבל זו מילה "קלה" יחסית כי הואהרק ילד...
מכללת לך בהצלחה והמון כוח לקראת הבאות. תאמיני בעצמך! כאימהות הלביאה שהתוכנית מזנקת ברגעים הצורך וכל קושי שיעמוד בדרכך יטופל ויסתדר.

מקווה שכוונתי הובנה...

הי איילה,

אני נוטה להסכים עם דבריה החכמים של עדן. אני כמוך, גם לא מסתפקת בהתנצלות. הוא מצידו רוצה שאת תחשבי על איך הוא יכול לפצות? מדוע זהו תפקידך? נשאלת השאלה למה הוא מסוגל ועד כמה, כדי לפצות, אם בכלל.

להערכתי מדובר בבחור שאינו בשל להתמודדות עם ילד שאינו שלו. אני לא בטוחה שאם תתני הזדמנות- ההתנהגות הזאת לא תחזור על עצמה בעימותים הבאים. עם ילדים לא חסרים עימותים, וחינוך ילדים הוא אחד הדברים שיעצבו את האישיות והאופי של הילד הפרטי שלך בהמשך. הגישה אליו צריכה להיות בשליטה תוך לימוד ברור מהי הורות- ואת זה כולנו ההורים לומדים לאט לאט עם הניסיון וגם עם הגיל.. הוא פשוט לא שם.

אני מבינה את השיקולים השונים להיכנס ולחזור להיות איתו בקשר. אבל אני לא ממש משוכנעת שהוא יודע איך להתנהג בתוך מערכת הורית. זה תלוי רק בך עד כמה את מוכנה למשוך את הגבולות האישיים שלך ולתת לזה ניסיון. פליטות פה תמיד יצאו ברגע של חוסר שליטה. קשה מאוד להתאפק כשאתה כועס, אנחנו בד"כ מתחרטים על העוצמות שלנו- בדיעבד. לאחר מעשה. מול אנשים מבוגרים זה עוד סביר, אבל מול ילדים? חשבי על כך.

אולי הייתי צריכה לא לדבר איתו בכלל ביום שלישי ואז לא היינו רבים
והנושאים לא היו עולים שוב
אבל למרות הריבים או בגללם כן כתבתי פה כדי שתעזרו לי
ועכשיו כנראה שנפרדנו , עברתי על ההודעות שלנו ומחקתי , ומבאס אותי לאללה
שיש יום כזה יפה בחוץ ואני לבד ואין לי עם מי לעשות משהו כיפי
והוא כן היה חמוד וטוב איתו , אומנם לא מלהיב או מרגש, וגם מעצבן בחודש האחרון
האיך שהעבודה משפיעה לו על החיים
אבל עכשיו אני לבד ואני לא יודעת אם זה יותר טוב
למה לעזעזל לא עונים פה כמו שצריך?!

שלום איה וערב טוב,

ראשית- התנצלותי שלא הספקנו לענות לך לפני כן. אנחנו משתדלות לעשות את המיטב מהבחינה הזאת.

ניכר שאת נסערת מהמצב. אני מבינה מדברייך שנפרדתם. אך חשוב לי להתייחס לכל מה שהעלית-

אכן נראה שאינך מפרידה או מבחינה בין החיים האישיים שלך לבין החיים הזוגיים. נראה שאת מצפה שהזוגיות תמלא חסרים וחסכים שכיום קיימים בחייך, ובכך להרגיש מסופקת ועסוקה יותר. כשבן הזוג עובד הרבה שעות זה מקשה יותר על מערכת היחסים וזה דורש גמישות מירבית, וניצול הזמן ביחד כמה שאפשר. אך נראה שהציפיות שלך הן לגמרי שונות משלו, בכל הקשור להגדרת הזוגיות עצמה.

מעבר לכך העובדה כי מעולם לא התאהבת בו, והנטיה להשוות בינו לבין אהבות אחרות, או הנטיה לבדוק עם עצמך עד כמה באמת את אוהבת אותו, מלמדת כי אולי גם מבחינה רגשית הקשר הזה לא מספק אותך, לא ברור לגמרי עוצמת הרגש אליו, מה שבטוח מדברייך הוא שאינך שלמה עם הקשר הזה גם בבחינת ה"אהבה" שאמורה להיות שם.

דבר שיש לשים עליו דגש הוא ה"כיפיות" שקשר אמור לתת לנו. נכון, אם נצרף את כל החלקים וננסה לסכם את הקשר בשורה אחת, אמור להיות לך "כיף" עם בן הזוג. אך מקריאת דברייך אני חשה כי זה מה שאת מחפשת, בעיקרי הדברים. ז"א, את מחפשת את הכיף, מילוי הזמן, ניצול הזמן וחוויה מתקנת לקשר קודם. נשאלת שוב השאלה איך את מגדירה זוגיות ומה היא אמורה לספק לך. אם תצליחי לתחום את הגבולות, כפי שציינת, אולי יהיה לך קל יותר להבין- האם את נוטה לחפש בני זוג שיספקו וימלאו את הזמן שלך, ובכך תחושי שאינך מבזבזת זמן (הדבר שממנו את כה סולדת), או שאת באמת מחפשת זוגיות שמושתתת בין היתר על הדדיות, סובלנות, כבוד, ויכולת להתמודד גם עם משברים, לצד "טוב", "כיף", "הרמוניה", וכו'.

במילים אחרות- האם את תלויה בבן זוג כדי להרגיש כי חייך מלאים..?

אני מקוה שבינתיים את מרגישה קצת יותר טוב ואולי תוכלי לבחון גם את הדברים שכתבתי. אשמח אם תחווי דעתך כמובן.

בברכת שבוע טוב,

היי עדי
תודה על התגובה
אני מבחינתי ומהסיבות שהעלית בתגובתך, הייתי בטוחה שנפרדנו, ואולי בגלל "תלות" של מילוי הזמן כבר ישר חיפשתי בחור אחר, כי אני כן רואה שזוגיות היא טובה לי,
אבל יום אחרי היה לי מוזר המחשבה להתחיל הכל מהתחלה, אחרי כל מה שיצרנו בקשר,
התקשרתי אליו ומסתבר שרק רבנו, ודיברנו ואנחנו בסדר, כיביכול.
אתמול נפגשנו ודיברנו על כמה דברים, אני מבינה שבגלל שזהו לא מצב רגיל של עבודה, הברירה שלי היא או לקבל את המצב שלו או לא, אבל כאן גם הבעיה מעבר,
אני כן רואה הרבה דברים טובים בו כאדם ובקשר שלנו, ואני גם צריכה לקבל את הדברים בנו ששונים, ודיברתי איתו על התלות המסויימת הזו שקיימת, והוא אמר שזה מאוד הגיוני שנוצרת תלות הדדית שכזו, אבל אולי כן מוזר לי שכשאני מדברת על הדברים שמעניינים אותי אני מתלהבת, וכשהוא מדבר על הדברים שמענינים אותו אבל לא אותי, אני מקשיבה אבל ביני לבין עצמי, חושבת האם יש לי כח, כמו שאמרתי גם הגענו למסקנה כי כן בעיקר נמצאים רוב הזמן "בדברים הגדולים" ולא פגישה של שעתיים, עם בן-בת זוג, והוא אמר שהוא שמח שזה איתי, ולא אמרתי לו אותו הדבר, גם עבר עליי שבוע קשה, אבל גם ההרגשה של אין ביטחון מלא בלמה אני איתו.
אבל כן הרגשה רגועה וטובה יותר מזה שאני כן איתו, וכן איתו ספציפית, אבל השאלה אם זה בגלל שאליו אני "רגילה" ומכירה...

בנוסף, ההרגשה שאני לא בדיוק יודעת מה לעשות עם עצמי בזמן פנוי... אני לומדת, אז יש גם מטלות, אבל נגיד עכשיו שאני עייפה, ואין כח לזה, וחברים גם לפעמים ארצה להפש והם לא יוכלו, ונגיד כשלא בא לי חברים, וספורט כבר עשיתי היום, וקראתי כבר הרבה... ההרגשה שכשיש הרבה זמן פנוי לא בדיוק יודעת וגם לא בדיוק יודעת איך למצוא מה מעניין אותי. וכשאני עם החבר, אז יותר פשוט כי מטיילים מסתובבים ביחד, סתם מדברים, הולכים לשבת איפשהו... וכשאני בלבד וכשיש הרבה זמן וסימנתי וי על דברים מסויימים באותו יום, מוצאת קושי בלדעת מה אני רוצה לעשות...

שלום שוב,

מעניין שאת חווית את הסיטואציה כניתוק ופרידה ואילו עבורו רק רבתם והכל בסדר.

ז"א עבורך הסיטואציות הן הרבה יותר עוצמתיות מאשר עבורו.

נכון לומר שתלות בקשר הינה הכרחית אפילו להמשך קיומו. אך השאלה היא האם מדובר בתלות בעייתית והרסנית, כזאת שמונעת ממך לראות אותך כאדם יחיד ולעשות עבור עצמך, או שזאת תלות שמזינה זה את זו והפוך, וגורמת לקשר להמשיך להתפתח.

אני חושבת שאת צריכה להמשיך ולברר עם עצמך למה באמת את איתו, מני את הסיבות להיות איתו וגם לא להיות איתו,נסי לעשות סיעור מוחין בינך לבינך ולהבין בדיוק איפה את עומדת. כיוון שיש בלבול אצלך לגבי ההישארות בקשר ו"למה ודווקא הוא".

במקביל כדאי להמשיך ולפתח את חייך האישיים, תחביבים, מיצוי שעות פנאי, קשרים חדשים וכד'. זה יוכל לעזור לך לשים את הזוגיות במקום הנכון ופחות לצפות ממנה שהיא תמלא לך את כל היום.

נעמה היקרה, אפשר רק לנחש סידרה של ניחושים מה עבר עליו ומה גרם לו להתהפך פתאום.

יתכן שלמרות מה שהוא אומר שהוא מכבד אותך - זה מאוד מתסכל אותו לשמור על תומתך ולדעת שהוא מנוע מלקיים איתך יחסי מין, אז מכיוון שכל כך קשה לו להתאפק - הוא מעדיף לא לפגוש אותך כלל כדי לא לעמוד מול התיסכול הזה. יש גברים שכאשר הם מעוררים מינית - נוצר להם ממש כאב באשכים, בגלל חוסר בפורקן מיני.

אפשרות אחרת היא שהוא פגש מישהי אחרת, ועל כן ביטל את הדייט איתך, אבל העדיף לעשות מניפולציה עלייך, כאילו משהו שלילי שאת אמרת או עשית היה הגורם להתרחקות שלו, כדי שתרגישי אשמה ולא תחשבי שהוא זה שפוגש מישהי אחרת.

ויתכן שיש משהו שאת עשית שהכעיס אותו ואיכזב אותו - ואולי את לא מודעת מהו הדבר הזה. הרי קורה שאנחנו פוגעים בבן הזוג מבלי לדעת זאת ומבלי לקלוט שעשינו משהו פוגעני.

שלוש האפשרויות הללו הינן שונות לגמרי זו מזו, ומכיוון שהוא כה חשוב לך, נסי לבדוק אותן איתו בדיסקרטיות, לרחרח...כמובן שעלייך להיזהר במיוחד מבירור האפשרות השנייה, לגבי מישהי אחרת. הוא בוודאי יכחיש זאת ואני לא מציעה לך להתעמת איתו על אפשרות זו אלא להשאיר אותה כאפשרות תיאורטית בלבד, פשוט לפקוח עיניים...
שתי האפשרויות האחרות - ניתן לשאול אותו לגביהן בצורה ישירה.

להתקשר אליו או להמתין שהוא יעשה את הצעד ?

לי נראה שעדיף להמתין שהוא יעשה את הצעד הראשון.

אם את חשובה לו - סביר שהוא יעשה זאת. אם מישהי אחרת נכנסה לחייו - במילא הוא יהיה מרוכז בה ועדיף לך להתנתק ממנו.

אם הקצר קרה משום שהוא נפגע מטון הדיבור שלך, והוא לא מסוגל להבין שהיית מאוכזבת כאשר הוא ביטל את הדייט, - והוא לא יכול לראות את האחריות שלו לקצר שנוצר ביניכם - זה מעיד על חוסר בגרות מצידו.

יש לי ניחוש שכאשר הגבת על ביטול הדייט בטון כועס ואמרת לו "לילה טוב" בכעס, זה כנראה הזכיר לו מישהי אחרת ש"עשתה לו פוזות", כדבריו, כאשר לא עשה את רצונותיה, ויכול להיות שהזכרון הזה גרם לו לחשוב שאת בדיוק כמו ההיא, ועכשו הוא נזהר ממך...מתרחק ממך.

ושוב, אלו רק השערות. נדמה לי שחוסר היכולת שלו להתמודד עם קצת תיסכול או כעס מצידך - הינו בעייתי.

שורהתחתונה - תני לו להתבשל. אל תרוצי אחריו אפילו אם מאוד מתחשק לך והוא חסר לך.
אם תיצרי איתו קשר ביוזמתך, הוא יקבל חיזוק על ההתנהגות שלו, וזה לא כדאי.

היי אז ככה בסוף הוא התקשר ובאמת חזרנו לדבר ...לפני כמה ימים הייתי צריכה להיפגש איתו בערב רצינו לשבת ולדבר לדעת מה קורה איתנו אמרתי לו שאני יגיע אליו בסביבות 22:00 בערב , הוא התקשר אליי חצי שעה לפני ושאל לאן אני הולכת בהתחלה אמרתי לו שאני הולכת עם חברה למסעדה ואז אמרתי אני יגיד לך תאמת אני הולכת לימולדת של אחות של האקס שלי הוא הגיב מאד קשה בטלפון וביקש שלא נדבר יותר ושאני ינתק איתו את הקשר ..אמרתי לו תירגע הוא אמר אני לא מאמין שאת עושה לי את זה ואמר אני בא איתך ..בסוף בשביל " להרגיע " אמרתי לו אני לא הולכת ...וכן הלכתי ..הגעתי אליו באותו ערב בבית הוא היה מאד עצבני כנראה גם שתה אלכוהול ואיך שנכנסתי התחיל לדבר אליי בצוקה מגעילה ולהשפיל גם קילל קצת ..אמרתי לו מה יש לך איך השתנית פתאום והוא המשיך בצוקה מגעילה ..מכגיון שהיה מאוחר כבר נשארתי לישון אצלו ..חשבתי שהוא ירגע בבוקר ובבוקר נדבר , הגיע הבוקר הוא המשיך בדיבור המגעיל אמר שהוא מרחם עליי ושהוא לא רוצה אותי אמרתי לו זה פעם אחרונה שאתה רואה אותי הוא אמר ואם הוא גבר שלא יתקשר יותר ושיהיו לו חיים יפים ...הוא אמר אני נשבע לך יותר לא מתקשר ותלכי ..באמת הלכתי ו3 ימים לא דיברנו הוא לא התקשר לא שלח הודעה לא שלח כלום ...אני יודעת שאחרי הדיבור שלו קשה לי קצת להיות איתו אבל באמת נקשרתי אליו ואני אפילו באמת מרגישה אליו משהו אמיתי ..אני לא יודעת אם הוא ירצה ורוצה להתקשר או חושב עליי אבל מה אני יכולה לעשות ..לחכות שהוא התקשר , והוא התקשר בכלל ??

נעמה היקרה, ככל שאת מוסיפה לתאר את מעט המפגשים שלכם - אני משתכנעת יותר ויותר שהבחור הזה מגיב כלפייך בשתלטנות ועושה לך טרור!!!עוד אין ביניכם מחוייבות זוגית, אתם רק בשלב של גישושים לקראת זוגיות, וכבר הוא עושה לך סצינות של קנאה, משפיל, צועק ומקלל!!!

קשה לי להבין למה את צריכה גבר כזה בחיים שלך??

יש לי ניחוש שאולי יש בו משהו - חיצוניות, צורת דיבור, סגנון התנהגות? שמזכיר לך איזה גבר מאוד בסיסי בחיים שלך (כמו אבא שלך)??

סליחה על הניחוש הפרוע. לפעמים אנחנו נתקלים בגבר שמאוד מזכיר לנו את ההורה שלנו - ובלי להיות מוודעים לכך אנחנו מגיבים אליו בעוצמה רגשית רבה מאוד, רק בגלל שהוא מעורר בנו את כל האסוציאציות הרגשיות שבאופן טבעי התעוררו מול אבא או אמא.

תדעי לך שהמון זוגות מתאהבים זה בזו כי יש בבן הזוג משהו שמזכיר מאוד את אבא, לטוב ולרע.

ממכתבייך אני קולטת שהתגובה שלך אליו היא מאוד רגשית. האם את גם מוצאת בו תכונות טובות? ראויות? האם את מעריכה אותו כבן אדם? כגבר? כי אם התשובה היא לא, אז עלייך להיזהר במקרה זה מעוצמת רגשותייך, כי אלו עלולים לקחת אותך לקבל החלטות שיסבכו אותך עם גבר לא ראוי.

האם הוא התקשר ? יש טעם לחכות לו ?

צר לי, אינני יכולה לתת הצעות כל כך קונקרטיות, אלא לגרום לך לחשוב יותר לעומק עד כמה הוא באמת מתאים לך.

נטלי היקרה, ברור שלא טוב ולא נכון להישאר במערכת יחסים שבה אין חום ואהבה ואין גם תשוקה מינית מצידו כלפייך.
את עושה מעשה נכון שאת מציפה את הבעייה כאן ומנסה למצוא לכך פתרון, ומודעת לסכנות, כפי שכתבת.

אבל לפני שמחליטים החלטות, (או יוצאים החוצה לבגוד) - יש שלב שצריך לעשות: עלייך לשאול את עצמך מה השתנה בזוגיות שלך. כתבת שמאז ומעולם לא הייתם מקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה. נשאלת גם שאלת האיכות, לא רק התדירות. אני מעלה שאלה זו כי לדעתי מה שאתם צריכים לעשות הוא לנסות לברר מה המקור לחוסר המשיכה ולריחוק הרגשי והפיזי ביניכם.
ישנן לא מעט אפשרויות שאני מתקלתי בהן אשר יוצרות מצב כגון מה שאת מתארת:
כעסים מודחקים ותחושה שהוא הנשלט בקשר שלכם, שאת היא הקובעת בכל מיני נושאים.
התנהגויות של האישה שמפריעות לו כמו - צעקות, חוסר נשיות, בכי, היסטריה,עצבנות, חוסר סדר, עודף סדר...ועוד...
העדפות וטעם שונה בסקס עצמו. אם הוא לא מצליח לבטא את הרצונות שלו בצורה חופשית, ומיישר קו עם ההעדפות שלך - הסקס עבורו הופך להיות לא מרגש ומאכזב.

מעבר לכל מה שכתבתי יכולות להיות עוד סיבות.
מתוך אחריות לתינוק שנולד לכם - חשוב לעשות את הבירור הזה מול איש מקצוע, יועץ זוגי שביררתם מראש שהוא נכנס גם לתחום המיניות וגם לתחום היחסים והתקשורת.

אם לא תיזמי את הבירור הנ"ל - סביר מאוד שעד מהרה כאשר יצוץ בפנייך פיתוי מטעם גבר חדש - את תזרמי עם זה ותבגדי, ואחרי זה מאוד קשה לשקם את הקשר. גם כי מישהו אחר עלול "להיכנס לך ללב" וגם כי בעלך עלול מאוד להיפגע מכך אם זה יתגלה.

גם אני נשואה 3 שנים ובזמן האחרון יש לנו בעיות בזוגיות שגורמות לנו לריחוק הצורך לקרבה כל כך גדול שזה מפחיד לפעמים אבל מנסיון אני יכולה לומר לך לא להתבסס על קשר מהעבר כי בפנטזיה הכל מושלם ומבחינת ריגושים מבחוץ זה רק מסבך את המצב יותר

הי יעלי,

ראשית אני שמחה עבורך שמצאת כזה פרטנר מיוחד. נשמע שסה"כ למעט מה שציינת מדובר באהבה ובבחור שעושה לך טוב.

לגבי הדברים שהעלית- יש פעמים כאלה שבן הזוג הוא "לא מספיק" במשבצות מסוימות. אם זה משבצת ה"יוזם", ה"גבר", ה"רומנטי", ה"מפרנס", וכו'. לכולנו יש כל מיני תפקידים לא כתובים, לא מוגדרים, אך הם מאוד "שם" בתוך המערכת הזוגית. ולא תמיד אנחנו מספקים את הכל לבן או לבת הזוג. יש פעמים שמתוך כל המכלול מדובר במשהו בעל אחוז מסוים- אך מספיק קטן כדי להגיד "השלם גדול מסך חלקיו", או שהאחוז הזה הוא דווקא מאוד משמעותי ותוקע את מערכת היחסים מלהמשיך להתקדם.

יש פעמים, שמרוב שטוב לנו, ואנחנו יודעים כמה ברי מזל אנחנו- יש את הנטיה לחפש איפה בן הזוג לא מסתדר לנו עם האידיליה. לפעמים ה"טוב" הזה הוא טוב מפחיד. למה הכוונה? "טוב מדי", וכשזה אידיאלי מדי, אנחנו ישר נחפש את האיזון- הרי לא יתכן שנצא עם אדם מושלם, אם הוא מושלם- מה זה אומר עליי? שאני צריכה להשתוות לו ולהיות ברמה כ"כ גבוהה? בואו נחפש "פגמים" ובכך נרגיע את עצמנו.

את כל אלו אני כותבת לך על אף שכתבת שמדובר מבחינתך במשהו אקוטי. כי לפעמים בכל זאת יש לקחת את הדברים האלו בחשבון ולבדוק עם עצמנו מה אנחנו מצפים מבן הזוג, האם אנחנו מצפים שהוא ישרת חסר מסוים שיש דווקא בנו, האם הייתי מוכנה להחליף את בן הזוג בבן זוג אחר- שיש בו את התכונה שאני כ"כ מחפשת- אך אין בו תכונות אחרות, שיש אותן כיום לבן זוגי הנוכחי?

אני מניחה שאלו שאלות שחולפות לנו בראש מדי פעם, גם כשנשואים. אך שוב- האם השלם אכן גדול מסך חלקיו?

הי רחל,

לא כתבת כמה זמן אתם יחד, בני כמה אתם וכד'. אלו פרטים שהיו יכולים לסייע.

לגבי שאלתך - עד שהוא עבר לדירתך, זאת תקופה אחת. משעבר אליה- זאת תקופה אחרת שבה למעשה התמסדתם ואתם חיים יחד כזוג לכל דבר. את יכולה לפנות אליו ולהגיד לו שאתם צריכים לקנות מכונת כביסה, ולבדוק מה הוא עושה עם זה. האם הוא מציע להתחלק.

בהשקפה הכללית אתם מוגדרים כזוג והשימוש בדירה הוא שימוש של שניכם. אין טעם לעשות מזה משהו "גדול" גם אם הוא לא ירצה להתחלק - אני כותבת את זה כי אני לא לגמרי יודעת מה טיב היחסים, מה ה"קילומטראז' הזוגי" שלכם ועד כמה זה קריטי להיכנס איתו לפרטים האלו. נחלק זאת כך- אם הקשר הוא בטוח, טוב, זורם, אתם בתקופה זוגית טובה- הציעי לו להתחלק או לפחות הציבי בפניו את ה"בשורה" שאתם צריכים לקנות מכונת כביסה וראי לאן הוא לוקח את זה. אם ברקע יש קשיים, מתח סביב המעבר או כל סיבה אחרת שנראית לך לא מתאימה כרגע "להזמין" (אולי) עוד חילוקי דעות- השאירי את ההשתתפות שלו לפעם אחרת.. אני בטוחה שעוד תקנו יחד מוצרים אחרים לבית..

שיהיה בהצלחה רבה.

האמת, אין לי יותר מידי מה לייעץ לך בעניין - אני משאירה את זה למומחים.
אני רק יכולה לתת לך עצה מנקודת המבט שלי (גרושה, ללא קשר לבגידה).
אם את מחליטה לעשות משהו בנידון, לבדוק, לברר, להתעמת - כמה שיותר מהר. את נשואה חודשיים, זה כלום. עדיף מוקדם מאשר מאוחר.
ואל תעשי משהו בינתיים בתקווה שהוא ישתנה או שאחכ יהיה בסדר (כמו שאני חשבתי כשניכנסתי להיריון). תבדקי קודם מה קורה, תקבלי החלטה מה את עושה הלאה - ומשם תמשיכי.
אני מאמינה שהתחושה הזו, אחרי חודשיים, היא נוראית. רק התחתנת, ואולי יש גם בושה ופחד לעשות צעד אחרי כלום זמן - ועוד בתקופה שאמורה להיות ככ מאושרת...
בקיצור - מה שלא תחליטי לעשות, תאזרי אומץ - אני בטוחה שתגלי שורה של אנשים, חברים, משפחה, שאוהבים אותך ויהיו שם בשבילך לכל דבר.
בהצלחה!!!

שלום מולאן,

אני מצטערת לקרוא את מה שעובר עלייך. אני מצטרפת לדעתה של עדן - את בהחלט צריכה לדבר איתו ולספר לו על מה שגילית. חודשיים זה זמן מאוד קצר לנישואין, ועדיף עכשיו מאשר אחר כך, ממש לא לדחות שיחה איתו.

אני מתארת לעצמי עד כמה קשה לך עכשיו ועד כמה זה נוראי עבורך ותחושה של "סוף העולם". אבל אחרי שיחה איתו את לפחות תביני פחות או יותר איפה את עומדת. אני מכינה אותך לאפשרות שהוא יגיד שזהו פורקן, שהוא לחוץ מהנישואין או חרד מההתחייבות החדשה, או כל רמז אחר לכך שהנישואין היו לו מוקדמים או מפחידים מדי כרגע. אם זה מה שהוא יתאר ואת תחליטי לתת עוד הזדמנות (קשה לחשוב על אופציה כזאת אבל זוגות כן מסוגלים לבנות אמון מחדש) - חשוב שתמשיכי להתייעץ ולבדוק עם עצמך אילו אפשרויות תמיכה יש לך- חברים, משפחה, אנשי מקצוע וכלים אישיים שאת יכולה לרכוש דרך החוויות איתו.

אשמח לשמוע האם שוחחתם ואיך את מרגישה.

הראתי לו את כל שיחות הצ'ט לאחר שגיליתי אותם ואת הוידאו צ'ט ואת זה שהזמין אותן לבוא אליו לדירה "לשתות קפה" או ל"מסאג'", כשהשיחה אחרונה הייתה חודש לפני החתונה. הוא הודה ואמר ששכב עם 2 נשים בתקופה שבין האירוסין והחתונה. הוא טוען שהסיבות לכך הן:
1. רצה להרגיש "גבר" בזה שהוא יכול להשיג כל אחת
2. רצה להיות עם עוד 2 חוץ ממני לפני שהוא מתחייב ומתחתן.

התחושות שלי הן תערובת של כעס, חנק והרבה כאב. הוא שקר לי במשך כל השנים שהיינו יחד

אני מעוניינת להתחיל להפגש עם איש/אשת מקצוע באזור חיפה שיכולים לעזור לי לסדר את המחשבות ולחזק אותי בתקופה קריטית זו ואשמח אם תוכלי להמליץ לי על מישהו כזה.

מודה לך מאוד.

שלום מולאן וערב טוב,

אני מאוד הצטערתי לקרוא את תשובתך. אני יכולה רק לתאר לעצמי מה את חווה כעת.

לצערי נראה שהבחור איתו התחתנת לא באמת היה מוכן לזה, לפי איך שהגיב ולפי מה שגילית.

התחושות טבעיות לחלוטין, אינך אמורה להמשיך לסדר היום, אלא באמת לחפש תמיכה מקצועית ולבדוק לאט ובטוח מה את עושה עם זה. אני חייבת לציין ולחדד שוב- שזוגות כן "קמים" ממשברים נוסח המשבר הזה, יש פעמים רבות שהמשברים האלה מזעזעים קשות את הקשר ושוברים את האמון מצד אחד, אך מהצד האחר הם מספקים התחלה אחרת ואפשרות "הבראה" מסוימת. השאלה היא אם זה הכיוון מבחינתך.

אינני יכולה להמליץ לך כאן על גבי הפורום, אם תוכלי שלחי לי מייל (מצוין למעלה בפיסקה) ואנסה לכוון אותך משם.

החזיקי מעמד, שבוע טוב,

אנחנו כמו כל זוג ממוצע. הכרנו בתקופת הצבא, הוא חיזר אחרי במשך תקופה אני הייתי מוחמאת אבל הדפתי את החיזורים שלו, אני מניחה שבחנתי אותו לראות עד כמה הוא רציני. אחרי כחודש אולי קצת יותר "נכנעתי" לו והסכמתי לצאת איתו. הייתה בינינו כימיה ואחרי הצבא נסענו לדרום אמריקה לשלושה חודשים. אני לא אשקר לכם לא תמיד היינו תמימי דעים, אבל גם דרך המריבות התחזקנו, למדנו להכיר אחד את השנייה טוב יותר ואפילו למדנו להתווכח בצורה נכונה. כשחזרנו לארץ עברנו לגור ביחד בקופסת גפרורים באזור המרכז (זה כל מה שיכלנו להרשות לעצמנו), ובכל יום שישי הוא דאג לקנות לי פרחים (למרות שכמעט כל חודש חיינו בחשש שיגיע טלפון מבעל הבית שהצ'ק חזר). זה עזר לתת אווירה של שבת בבית. אמנם לא היינו מעושרים אבל היינו מאוד מאושרים. שנים עברו. מצבנו הכלכלי השתפר, הולדנו שלושה ילדים מקסימים, שני בנים ובת, שלדעתי מעולם לא חסר להם דבר, אבל איפשהו בדרך הזוגיות שלנו הלכה לאיבוד כי נתנו את כל כולנו לילדים. אני אוהבת אותם יותר מכל דבר אחר עלי אדמות, אפילו יותר מאשר את בעלי, ודווקא בגלל זה הזרים של יום שישי נעלמו במהלך הדרך ואיתם ביחד גם האינטימיות נעלמה. כשליוונו את אחרון הילדים לבקו"ם חזרנו ביחד הביתה וקיבלנו בית ריק. אני לא מאחלת לאף אחד את תחושת הלבד שהרגשתי באותו הרגע. בית כל כך גדול אבל כל כך ריק. הייתה לי התחושה שההומור והשמחה עזבו את הבית ביחד עם הילדים. אני ובן זוגי לא הצלחנו למצוא דו שיח משותף. מה שהיינו פעם אבד ולא הצלחנו לשחזר אותו. כל פעם שהתחלנו שיחה היה עולה לנגד עיני איזה שהוא מאורע או ויכוח מעברינו במהלך גידול הילדים. היה לי קשה לראות את הקרבה בנינו, את מה שבנה אותנו. כל מה שראיתי הוא אדם שחי לצידי ולא סייע לי מספיק במהלך גידול הילדים, ואפילו יצר לי עוד מעמסה במקום עוד עזרה. בנוסף גם הגוף שלי היה רחוק מלהיות מה שהוא היה פעם, והיה לי קשה לבוא איתו במגע.
חיינו כך כמה חודשים? אני בלבד שלי והוא בשלו. שאלתי את עצמי מה יהיה הלאה? אם עדיף שנמשיך כבר ככה או שעדיף שנפרק את הזוגיות הזאת? כבר הייתי עובדת עצות. ואז יום שישי אחד שאני תוך כדי הבישולים (הילדים היו צריכים להגיע בערב) הוא נכנס עם זר פרחים. נשברתי. התפרקתי. התחלתי לבכות ולא מאושר, הרגשתי שאבדנו ואנחנו לא מוצאים את הדרך חזרה. פשוט בכיתי בכי תמרורים והשתטחתי על רצפת המטבח כמו ילדה קטנה. הוא (בהחלטיות מלאה) הרים אותי ואסף אותו לתוך זרועותיו. התייפחתי לתוך החזה שלו ותוך כדי הסנפתי את הריח שלו ושל הפרחים ונזכרתי. נזכרתי שפעם היינו זוג מאוהב. הוא עזר לי לסיים את ארוחת הערב ומשם הלכנו למרפסת ולראשונה מזה כמה שנים ישבנו ודיברנו. דיברנו באמת. דיברנו והקשבנו האחד לשנייה.
היום שנה אחרי – אני לא יכולה להגיד שחזרתי להיות בת 20 פלוס מאוהבת. אבל יש בנינו משהו שעוד לא היה עד היום. זוגיות אחרת.

תודה לך! אני בטוחה שהענקת הרבה כוחות לכל מי שקרא את זה.

עלו והצליחו.

אין לי אפילו מה להוסיף...
שמחה שהצלחתם ומאחלת לכם הרבה אושר ורגעים יפים ביחד, כזוג וכהורים.
והלוואי וכולנו נוכל ללמוד מזה משהו, אפילו קטן...

תודה על השיתוף!!!