פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי קרן,

להערכתי את נוטה לברוח מהמקום המחייב של הקשר ולא "לעוף" לאותם חלומות כי חווית פגיעה רגשית אנושה בקשר הקודם. בהחלט מוצדק וסביר שתתנהגי כך והקול הזה ימשיך להדהד לך.

לאור הקשר הקצר הייתי מציעה שכן תמשיכי לנסות להתחבר, וכשהוא מעלה תכנים שכרגע אינם רציונליים עבורך, נסי לקבל את זה כחומר למחשבה ולאו דווקא כמשהו שאת מתחייבת אליו. בכל זאת מותר לך, הקשר צעיר.

השאלה "למה אנחנו יחד" היא שאלה חשובה, יהיה כדאי לשתף אותו בשוני ביניכם ובסוגיה- איך קרה שבכל זאת שני אנשים כ"כ שונים לכאורה - ביחד. העובדה כי הוא מסור אלייך באופן הזה, לאחר פגיעה כה קשה, יכולה להסביר מדוע כ"כ בטוח לך איתו. כמובן העינין אמור להיות הדדי, אבל הוא מספק לך שם משהו מאוד בטוח להישען עליו. אך כשהוא נוגע בתכנים שהיו כנראה דומים לתכנים של הקשר הקודם, או לחוויות שחווית או להרגשות שהרגשת- שם את שמה מעין מגן ואומרת לעצמך ש"עוד לא". וזה בסדר.

חשוב שתנסי לעשות הפרדה בין הנוכחי לבין הלשעבר שלך. כבודו במקומו מונח אך הוא היסטוריה. בכל מערכת יחסים אנחנו לוקחים סיכון של פגיעה - ככה זה באהבה. אך כאשר אנחנו מגיעים לאחר כוויה אחת או שתיים, אנחנו כבר מאוד נזהרים- וכך את פועלת, כאמור, בצדק. אם תשימי לב להפרדה הזאת שעוד לא יצרת בשלמות, ותצליחי לבצע אותה- גם רגשית יהיה לך קל יותר לחוות את כל מלוא הקשר ולא רק את החלקים הזרים מהקשר הקודם. במילים אחרות- תוכלי לחוות מה שחווית בקשר הקודם- מבלי לחשוש כ"כ.

בהצלחה רבה

איילת היקרה, אכן מצב מאוד לא פשוט. מה שאת מתארת זו התפרצות של "הפרעת חרדה" אשר מאותו שלב בחיים שהיא "יוצאת לאור" - יש צורך להתחיל בטיפול משולב של תרופות ושיחות - השיטה הטיפולית המקובלת והאפקטיבית כיום נקראת "cbt" . התוצאה הכי טובה מתקבלת בשילוב של תרופות שמפחיתות את החרדה יחד עם השיחות הטיפוליות.

זה יכול לקחת זמן, לפעמים יותר משנה, עד שמשיגים תוצאות אפקטיביות.

לדעתי, אם הוא לא ישתף פעולה עם השיטה המשולבת - עליה לחשוב היטב האם להמשיך לחיות איתו. יש אנשים רבים שמעדיפים להסתפק רק בתרופות - אבל זה לא מספיק טוב.

לגבי כניסה להריון - עדיף להמתין ולראות עד כמה המצב שלו משתפר, ודוקא לראות בכך יתרון שהם עדיין לא נעשו הורים.

יש לציין שאם עושים הכל נכון, אזי עם הזמן התופעות נעשות מתונות יותר ויותר. כרגע הכל נראה מפחיד כי זה חדש ושונה ממה שאתם רגילים אצלו, כי באמת כל התופעה היא חדשה.

שווה גם להתיעיץ בפורומים של פסיכולוגיה קלינית, שם יוכלו לתת לכם יותר מידע, או בפורומים של טיפול בשיטת cbt.

לסיכום, אני מקווה שהוא יטפל בכך היטב והדברים יירגעו תוך שנה שנתיים.

"היי" היקרה, באמת סיפור מוזר ויוצא דופן.
חשוב לדעת שלפעמים קורה שיש גבר שמתקשה לתפקד מינית בעיקר במפגשים הראשונים עם בת זגו חדשה. רמת החרדה שלו מפני מה יקרה במפגש המיני מאוד גבוהה והוא חושש שלא תהיה לו זיקפה או שיגמור מהר, וגברים כאלה מנסים להימנע ולדחות את הסקס, פשוט כי הם חוששים מן הרגע הזה.

יש כאלה שאחרי שהם מקבלים תגובות רגועות מן האישה ורואים שהשד לא נורא וכי היא לא עושה עניין ולא רואה בכך כשלון - ואז אפשר לעבור לשלב רגוע יותר ולאט לאט הם מתגברים על הקשיים שמופיעים בהתחלה.
ויש אחרים שהבעייה הזאת ממשיכה לקרות מידי פעם או רוב הזמן, והם זקוקים לטיפול בסיסי יותר אצל סקסולוג.

הדבר הנכון מצד גבר שכבר יודע שיש לו בעיות כאלה הינו לתקשר את המידע הזה לבת הזוג החדשה, ולהכין אותה שזה עלול לקרות, אחרת אישה עלולה להרגיש שהיא לא מושכת ולא נשית מספיק וזה מאוד מתסכל גם אותה וגם אותו...

אני מבינה מדבריך שהוא לא תקשר זאת אלייך לפני, ולאור זאת - או שהוא מאוד מתבייש בכך או שהוא לא נמשך אליך (ואולי לא נמשך כלל לנשים?) כפי שהרגשת וניחשת.
אני בטוחה שכבר יצא לו להיתקל בנשים שהגיבו באכזבה להתנהגות הזאת, נראה לי שקיצוניות כזאת - לא יתכן שזה קרה לו רק איתך. משהו כאן ממש לא תקין ולא מתפקד.

לגבי מה עושים? נראה לי על פי מה שכתבת שדי התאכזבת ממה שהיה ביניכם, הפסיביות שלו והאגואיזם שלו, ולדעתי אם הוא לא יפתיע אותך ויתן הסבר הגיוני למה שהיה אלא רק יתחמק - לא כדאי לך להמשיך איתו את הקשר, זה נראה מתוסבך מדי .

היות והבחור מאוד מצחיק, וכל הזמן היה בעמדת "הסטנדפיסט" לפתע העניין היה נראה מוזר, הרגיש לי שהוא מתאמץ מידי . ולכן כניראה היה שינוי באופי שלי. כי מניתוח הדברים הוא טען בהודעה שבאותו הדייט "כל מה שאמרתי או לא אמרתי הובן שלא נכון". יתכן שהעברתי את המסר שזה לא זה, שפשוט נכבתי. אני מסרבת להאמין שב"מאני טיים" , גם אם במידה והיו חלקים שלא זרמו (והיה דייט טוב!) זה גרם לו ככה לא להימשך אלי. אין סיכוי ואני מסרבת להאמין לזה. זאת ועוד: הוא טען שזה הרג לו את החשק המיני. אומנם סיימתי את זה אבל באמת תמוהה לי ההתנהגות הזאת. נורא ילדותי אם בדיחה לא מצחיקה אז מסיימים הכל.

מניתוח דבריך ובמחשבה מעמיק ה היו עוד דפוסים קצת תמוהים ואשמח אם אקבל דעה מאשת מקצוע: כאשר אמרתי לו שגם אני רוצה להנות , הוא עשה את זה כמעט בכורח ומיד לאחר מיכן קפץ לשטוף את היד. (סליחה שזה ככ אקספלקטיבי אבל אין לי ברירה) ועוד משהו..הוא אף פעם במשך כל הדייטים שיצאנו אפילו פעם אחת לא הסתכל לי על החזה...ואגב,,,קשה שלא...אשמח לתשובה, וסליחה שוב

היי היקרה, אינני יכולה להביע דעה על סמך הדברים שכתבת, זה לא יהיה פיר כאילו לאבחן אותו וגם לא נכון - מעט מידי אינפורמציה.

אבל אפשר להגיד שבסך הכל התגובות שלו אינן נורמטיביות. זה יכול להיות בעייתי, אבל תדעי לך שלפעמים זה מעניין יותר! דווקא להיות עם מישהו שאינו מגיב בדרך הצפוייה, ושאולי ניתן למצוא אליו דרך בצורה שונה מן המקובל. שזה אתגר עבורך או עבור כל אישה אחרת. כי את מתארת מצב שבו כאשר הוא לא הגיב כלפייך כאל אישה מושכת - כפי שהיית רגילה משאר הגברים - זה עורר את חשדך שמשהו אצלו לא בסדר.

לפעמים אחרי שמתגברים על הקשיים הראשוניים אפשר לגלות מתחת לפני השטח אדם מקסים - אנא זיכרי זאת. ציינת שהוא סטנדאפיסט - מה שאומר בדרך כלל שזה אדם שמאוד זקוק לתגובות מסויימות לבדיחות שלו והוא עלול להיות רגיש ופגיע כאשר הוא לא מצליח להצחיק...כלומר אדם שזקוק ל"תחזוקה" רגשית גבוהה - הרבה תשומת לב, התחשבות, זהירות שלא לפגוע וכו'.

אבל, בהיבט המיני, כפי שכתבתי לך קודם - יתכן שהוא לא בעניין של נשים, או שהוא נמשך לנשים עם איפיוני נשיות אחרים משלך. יש פה ושם גברים שדווקא מעדיפים חזה קטן, הידעת זאת?
אני יודעת שאינני נותנת לך כאן "פסילה מוחלטת" - אולי היה לך יותר נוח לקבל חוות דעת שלילית בלבד - אבל תחושת הבטן שלי היא שיש כאן אדם רגיש ומורכב, שמאוד שקוע בעצמו וזקוק לחיזוקים, וכי עדיין קשה לדעת מה יש מתחת לפני השטח - ואולי את מפסידה כאן משהו טוב, דווקא מתוך הציפייה שלך לתגובות הגבריות הרגילות.

שלום לך, ראשית, צר לי על מה שאתה מרגיש בתוך הזוגיות הזאת.
לאור מה שאתה מתאר, יכולות להיות שתי אפשרויות. האחת - שהניחוש שלך שיש לה גבר אחר הוא נכון. במקרה כזה הסיכוי לעזור לכם הוא קטן. אבל אישה שיש לה מאהב בדרך כלל "מתנהגת" יותר יפה כלפי בעלה, על מנת שלא יחשוד בה.

האפשרות השנייה היא שהצטברו אצלה תיסכול, כעסים וחסרים בתוך הזוגיות, כלפיך, ואצל רוב הנשים, כאשר הן מרגישות כעס וריחוק מבן הזוג שלהן - מאוד קשה להן להתקרב אליו פיזית. זה מסביר גם את ההימנעות שלה מלבשל למענך דברים שאתה אוהב, לפנק אותך.

הדרך לדעת האם זו האפשרות השנייה היא להקשיב לטענות שלה כלפיך. על מה היא מתלוננת בדרך כלל? אם תרשה לעצמך להקשיב לתלונות שלה - שזה בדרך כלל משהו שאף אחד לא נהנה לעשות, ורוב האנשים פשוט סותמים את האזניים ברגע שנשמעת "המוסיקה המוכרת של התלונה" - אז תוכל אולי לגלות מה חסר לה ומה מפריע לה בחיים איתך.
אם זה לא יעזור, אני מציעה לפנות לייעוץ זוגי, ולפעמים - דרך האזניים והנוכחות של אדם שלישי - נייטרלי - כל אחד מכם יוכל לקלוט ולהבין מה מפריע ומה חסר לאחר.

יש לי הרגשה שאתה לא ממש קולט מה עובר על אישתך ואולי לא רוצה לראות זאת ולקלוט זאת כי זה כל כך מאיים עליך. אבל העובדה שהיא מדברת על פרידה בריבים שלכם מעידה על כך שהיא כבר שוקלת זאת זמן רב...

בטוח שמשהו לא טבו עובר עליה, וכי זה קשור אליך, וחשוב לנסות לברר זאת ולהתחיל לבצע שינוי ביחסים שלכם, כי להמשיך כך זה רק יכול להיעשות גרוע יותר ויותר עם השנים.

בתהליך ייעוץ זוגי מעל 7 שנים, שילמתי יותר משכנתא עבור הליך זה, סוף התהליך הנ"ל הוביל אותה לפעמיים אשפוזים פסיכטוטים ברמה חמורה בנות חודש וחצי ואני הייתי לצידה כל שנים הלא. כעת היא מאוזנת רפואית.

גם לי היו בשנת נישואים הראשונה פציעות קשות פיזיות, ראש, אוזניים, הנני סטבל ה PSTD. לפני 7 שנים עברתי עוד פציעה קשה נפגעתי בעמוד השידרה, מחלתה וכל המכלל זה מה שרגם לסיום לימודיי בשלבים מתקדמיים ותפקיד שעמדתי לקבל.

כעת היא מסיימת תואר שני בהצטיינות יתרה, התנהגותה השתנה, היא מרגישה משוחררת, עצמאית ובטוחה בעצמה. הקשבתי לאחרונה לשיחה שהיא נהילה עם בת משפחתי ואמרה בהונג רב שיש לה עוד 10 שנות פריון נשי.

דיברתי אתה, היא בצעקה אמרה לי שעניינים האישיים שלי אינם מעוניינים אותה והיא לא רוצה לשמוע אליהם כלל. שאלתי אותה אם ניתן לצאת לחופש ביחד לכמה ימים ללא ילדים, כל השנים הייתה דורשת לצאת לחופשות רק עם ילדים, היא השיבה בשלילה נחרצת וציינה שלא יהיה לנו עתיד ביחד וזה לטובת שנינו כל אחד הילך לדרכו ושנשב ונחשוב איך נתחלק ברכוש בצורה הוגנת. אמרתי שאיני מעוניין ברכוש.

שאלתי, האם יש לה מישהו? בדרכ"ל כשהיא מדברת היא מסתכלת בעיניים, הפעם היא דיברה שונה סיבבה ראש כלפי מטה ואמרה נחרצות שלא והעבירה נושא. שמתי לב שאין בידה טבעת נישואין, לפני חודשיים כן היה.

שאלתי איפה כשלתי - תשובה שקיבלתי כשעבדתי ולמדתי 7 שנים, עזרתי בטיפול עם ילדים מעט כהייתי עסוק בקריירה ולימודים. ולא הגעתי מעיר אחרת שבא עבדתי ו/או למדתי במיידי לבקשתה, כשהייתה צריכה ללכת למשמרת ערב או לילה. ראוי לציין שרכב משפחתי תמיד היה לרשותה וכשהייתי מגיע מעיסוקיי הייתי לוקח ילדיי ברגל הביתה או באוטובוס.

היא הגדילה והוסיפה, למרות שהייתי עוזר לה בבית בשטיפת כלים, תליית כביסה וקיפולה וקניות (לא הייתי עושה זאת בצורה מושלמת ולא מהלב-היו נשארים גרגירי קפה במדיח, תלייה קיפול היה לא טוב והיא הייתה צריכה לתקן אחראי), לקיחת ילדים לחוגים ויתר הדברים גם לא הייתי עושה בצורה מושלמת.

שאלתי מתי הייתה אי פעם מאושרת איתי? ציינה בשנה ראשונה לנישואים בלבד, שאלתי למה יזמה על דעת יצמה להביא עוד ילדים, אמרה שחשבה לחזק קשר משפחתי בצורה זו.

קיצר, היא סיימה שאנשים חיים יחד ונפרדים לשלום, שאחד אינו מרוצה מהזוגיות. לא טוב לנו ולא יהיה טוב ביחד. נסיתי ונסיתי - קיבלתי דיחוי מוחלט.

תודה מקרב לב על הקשבה והכפתיות

תודה לך על התוספות ועל הפירוט.
ככל שאני קוראת את הפרטים יותר, אני מבינה שבאמת נוצר ביניכם פער גדול ונראה לי שהיא לגמרי שלמה עם ההחלטה שלה להיפרד.
לדעתי כדאי שתמצא לך איש מקצוע שיתמוך עכשו בך כי זו עלולה להיות עבורך תקופה לא פשוטה, לבנות את עצמך כאדם נפרד, ואני גם מציעה לך להתייעץ עם עו"ד ולא למהר לוותר על רכוש! אתה חייב לדאוג לעצמך.

דורית יקרה צהריים טובים.
הצעתי לבחור בשיחה זו להגיע אליי עם אשתו ובמידה והיא לא תסכים להמשך ייעוץ-לא אגבה ממנו תשלום על הביקור הראשון
(וזאת מאחר וכפי הנראה אשתו לא מעוניינת לקבל ייעוץ)

משום מה מחקתם את זה, אשמח לדעת מדוע?
מקבלת שמחקתם את חתימתי...אך מדוע את זה ?

אשמח לתשובה ,אפילו פרטית ואפשר למחוק הודעה זו לפי שיקול דעתך.

בברכה,
הילה.

שלום לך הילה,

ראשית תודה על תגובותייך בפורום. במקרה זה אני נאלצתי למחוק חלקים מהודעתך, מהסיבה שזוהי ההנחיה שניתנת לנו כמנהלות הפורום. אין לנו אפשרות לפרסם, בשום דרך, אנשי מקצוע ושרותים. גם כאשר פונים מבקשים מעל דפי הפורום המלצות- אין לנו אפשרות לתת להם.

בפעמים אחרות כאשר תוכן המודעה הוא שיווקי נטו ללא תוכן נוסף רלוונטי לפונה, אנחנו מוחקות לחלוטין את ההודעה. דווקא כאן, בשל תוכן רלוונטי ובשל השתתפותך העניינית בדיון, היה לי חשוב כן להשאיר את ההודעה, אך בכל זאת לפעול לפי הכללים הנהוגים לא רק בפורום הזה, אלא בכל פורום מקצועי אחר.

אני מקוה שהסברתי את הדברים לדיוקם, וכמובן מזמינה אותך להמשיך ולהגיב בפורום שלנו, זה בהחלט יהיה מבורך מבחינתנו וכמובן מבחינת הקוראים.

מאחלת לך הרבה בהצלחה בדרכך המקצועית,

נסיך יקר, צר לי על המצב. אין ספק שזהו משבר שחייבים לעשות איתו משהו.
השאלה אם האפשרות של ייעוץ זוגי עלתה ביניכם?
אני מכירה הרבה זוגות שאחד מבני הזוג הציע לאורך השנים הליכה לייעוץ זוגי והשני סרב, ורק כאשר המצב החמיר - נוצרה הסכמה והרבה פעמים זה כבר מאוחר מדי, כי רגשות האהבה והמשיכה נקברו ונעלמו עם הזמן.

אם הנושא לא עלה ביניכם מעולם - אז לדעתי צריך לתת לכך צ'אנס, כי אתם עוברים תהליך מאוד מוכר מהרבה זוגות. זהו תהליך שבו האהבה הראשונית שהיא בעיקר כימית - מתפוגגת מעצמה, ואם לא יודעים לתחזק נכון את הזוגיות ולבנות אהבה ארוכת טווח - אז לאט לאט האהבה מפסיקה להיות מורגשת ונוכחת, וברגע מסויים זה שלא אוהב פוקח את עיניו ואומר לעצמו שהוא לא מוכן לחיות ללא אהבה בחיים שלו. זה מה שקרה לאישתך. הפסקתם לעשות דברים כייפיים ולא היה מה שישאיר את האהבה בקיום.
אני גם מבינה שמצטרף לכך חוסר משיכה מינית מצידה.

החדשות הטובות הן שלפעמים יש מה לעשות , וצריך ללמוד איך לשנות את התקשורת ביניכם, והרבה מן האינטראקציות היומיומיות, כך שתהיה אווירה אחרת - של תמיכה והתחשבות ושותפות והתענייניות ופרגון. את זה צריך לבנות בצורה הדרגתית, וכל אחד מכם צריך לעשות כאן מאמצים. וזה לא פשוט לעשות זאת לבד, ללא עזרה והכוונה.

לפעמים זה מפתיע אותי לראות עד כמה ניתן לשנות רגשות ולגלות שבכל זאת יש אהבה מתחת לפני השטח, ברגע שמשנים קצת את ההתייחסות ואת האווירה.

אני מקווה שאישתך תשתף עם זה פעולה. הבעייה היא שהרבה נשים מקשיבות מאוד לעולם הפנימי הרגשי שלהן, ולא יודעות עד כמה הרגשות יכולים להשתנות כתוצאה מהתנהגות אחרת ואווירה שונה. אז אם היא עכשו משוכנעת שהיא כבר לא אוהבת אותך - יתכן שהיא לא תאמין שאפשר לעשות משהו שישנה זאת. מציעה לך לתת לה לקרוא את התשובה הזאת - אם היא לא מסכימה ללכת לייעוץ זוגי, אולי זה ישפיע עליה לטובה,לתת לכך צ'אנס בכל זאת.

שיהיה בהצלחה!!!

אני מודה לך מקרב לב על התשובה.
אני יציין שהיינו בטיפול זוגי לפני שהחלטנו על פרידה של חודשיים
בעקבות הפרידה הפסקנו את הטיפול באמצע.
אחרי חודשיים פרידה חזרנו להיות בייחד התחלנו לבלות יותר בייחד ולצאת.
זה החזיק מעמד חודש ועקב מצב כלכלי לא טוב הפסקנו לצאת ואז זה שוב התדרדר
עד שהיא הודיעה לי את הידיעה המרה.
בסך הכל מאז שחזרנו מהפרידה ועד שהיא הודיעה לי הספקנו להיות חודשיים בייחד.
אני חושב שפשוט לא ניסינו מספיק וגם לא נצלנו את כל האפשרויות שעומדות לפננו.
היא כרגע אטומה ונעולה. אני מקווה שעם הזמן היא תהיה פתוחה להצעות כמו המשך טיפול זוגי ולנסות להחיות את הקשר בחזרה.
אשמח אם תגיבי לדברים אלו תודה מראש

נסיך יקר, לאור מה שאתה מוסיף כאן, ניכר שהמשבר הזה התחיל עוד הרבה קודם.
כאשר מצהירים הצהרה כזאת תוך כדי טיפול, זה יותר משמעותי מאשר אם כלל לא מנסים טיפול זוגי.
זה מעיד על כך שהיא לא מאמינה שיכול לחול שינוי במצב.
אם אתה כל כך נחוש לשמור על הזוגיות - בדוק נא עם עצמך - יתכן שעכשו כל המאמץ יהיה רק עליך כי היא כבר הרימה ידיים - האם יש משהו שאתה יודע שהיא מצפה לו ומקווה לו והמשהו הזה שוב ושוב לא קורה, משהו שהיא מצפה ממך, איזה שינוי בגישה שלך, בהתנהגות שלך?

אם אתה יודע שיש דבר כזה - עליך להראות לה שאתה מסוגל לשינוי, אחרת לא יהיה משהו שהיא יכולה להאמין לו שישתנה ביניכם.

אני יודעת שזה מאוד קשה כאשר אתה נותן 100% של מאמץ ואילו היא לא תורמת כלום, אבל לפעמים זה עושה את העבודה ומוכיח לצד השני שדברים עשויים להשתנות לטובה.

אם תעשה זאת לאורך זמן - יש סיכוי שההתייחסות שלה תשתנה.

אבל גם יכול להיות שכבר מאוחר מדי, ועליך להכין עצמך לאפשרות שגם זו אופציה, שלא תהיו יחד, אם היא לגמרי הרימה ידיים.

אגם היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. קשה לדעת מה הסיבות שהוא התרחק ממך.
לפעמים זה באמת עניין של שינוי שאדם עובר בחיים שלו, שפתאום הוא משנה את זווית ההסתכלות שלו על החיים ועל הזוגיות ועל עצמו, ודברים שבעבר היו לו נוחים ומתאימים - פתאום לא מתאימים יותר, ומפריעים לו, אבל הוא לא ממש יודע מה לעשות עם זה. הוא מרגיש אולי שכאשר הוא רוצה לשנות - את דבקה בדרך הקבועה והמוכרת, מתוך הידיעה הפנימית שלך שאיך שהדברים היו בעבר - אז היה טוב, אז לא נכון לשנות.

זה הסבר אחד. יש עוד הסברים לתופעה שאת מתארת אבל אני מעדיפה לא למנות אותם כאן.

אבל חשוב לדעת שזוגות עוברים שינויים, וזוגיות אינה יכולה להישאר באופן קבוע באותו מקום לאורך כל השנים. יש תקופות של "תחושת שבר" - כמו שאתם עוברים - כל זוג עובר זאת לפעמים כמה פעמים במהלך החיים המשותפים, וניתן לעבור זאת בשלום למרות שזה מרגיש מאוד קשה עכשו.
לפעמים צריך להיעזר בייעוץ זוגי, ולפעמים מצליחים להתגבר על הקשיים לבד.
חשוב לדעת שיש משברים שמאפשרים לבני זוג לצאת ממקום שהוא תקוע יחסית למקום יותר טוב בזוגיות. כלומר העובדה שעכשו בעלך מרוחק - יתכן שבעתיד שניהם תראו בהתרחקות שלו איזה טריגר חשוב לבנייה מחודשת של היחסים שלכם על בסיס מתאים יותר. יכול להיות שהוא עבר תקופה של כמה שנים שבהן הוא הרגיש שהזוגיות לא עונהלו על הצרכים, אלא שהוא לא השמיע את קולו מולך, ולך לא היה מושג שיש דברים שמפריעים לו. ורק לאחרונה הוא אזר אומץ להראות זאת כלפי חוץ.
מה שאני מציעה - להגיע איתו לייעוץ זוגי, ואם הוא לא יסכים - להגיע לבד כדי לנסות להבין מה קורה ולראות מה ניתן לעשות.

הי דינה,

קודם כל שמחה לשמוע שאת נהנית. אהבה זה דבר אחד והתאהבות זה דבר אחר. מה שאת חשה כרגע הוא כנראה סוג או התחלה של "קראש" שיכול להתאים בהמשך, אם תכירי מעט את הבחור, גם להתאהבות. בהתאהבות חשים את ההתרגשות, חוסר המילים, וכו'. אהבה היא דבר מורכב בהרבה וההיא נמדדת לאורך זמן.

נותר רק להמשיך לתהות על קנקנו של הבחור, האם גם כלפי פנים הוא נוצץ לך? :)

בהצלחה רבה, המשיכי לעדכן.

שאלתי אותו שוב – אז מה אמא שלך אומרת עלי? אז מסתבר שזה שאני גרושה עם ילדה לא מפריע. יותר מפריע שאני יהודייה. אבל לו לא אכפת. לא נראה לי שמישהו באמת יעצור בעדו – האחים והאחיות לגמרי זורמים עם זה, ממש אין להם בעיה – אחותו ואני בקשר ממש טוב וזה ממש כיף. הם גם לא ממש חיים כנוצרים ביום ביום שלהם... אז אני לא יודעת כמה זה באמת משנה מבחינת דור ההמשך - שאני בטוחה שעל זה אמא שלו חושבת. מה גם - שאם לו זה לא ממש משנה וחשוב כי הוא חי פה ומתאים את עצמו לחיים פה, אז...
תביני, שכל החוויות הלא טובות שעבר... הוא אפילו חשב להתגייר - כי במילא הוא לא הולך לספר לאף אחד כי הוא מפחד מהתגובות ולאבד אנשים יקרים בדרך, והוא באמת איכשהו בנה לעצמו דמות שהוא דבק בה. אמרתי לו שלעולם לא יעז להתגייר בגלל דבר כזה. והשיחה המשיכה לילדים - איך הם יגדלו. ברור שיהיה בלבול, אבל אנחנו ננתב את הדרך. אמרתי לו שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להתבייש בילדים שלי ובטח שלא באבא שלהם, ומתישהו זה יצטרך לצאת בדרך כזו או אחרת. ולא משנה מה יחליט - אני פה איתו, ואנחנו נעבור את הכל ביחד.
הקשר עלה אינסוף מדרגות. כמה יותר גבוה זה יכול להיות??? ואני, בעננים, כרגיל. הוא שוב אמר שהוא שמח להיות איתי ועם הגוזל, ושנינו פשוט מרוגשים עד העננים...
ואני חשבתי שכבר עברתי הכל - מאומצת, גבר, אישה, הורים גרושים, אני גורשה, חד הורית, שחור - ולקינוח... :)

אמרתי לו שלדעתי, בהרגשה שלי - זה שהוא, רווק, עם גרושה עם גוזל זה הרבה יותר מאשר אני כיהודייה עם נוצרי. הוא סיכם שכל אחד מאיתנו עם התיק שלו ושנינו מקבלים אחד את השניה - אין יותר ופחות. אבל אני באמת מרגישה שהוא לקח על עצמו תיק יותר גדול. לא משנה - העיקר ששנינו מקבלים את שנינו כמו שאנחנו - מהתחלה עד הסוף, הכל כולל הכל :)

בעניין החשש מהחתונות - אולי בכלל אין לו חשש כזה - כי הוא כן מדבר על החיים האמיתיים ביחד - לדבר על ילדים זה הרבה יותר מלדבר על חתונה. אולי זה פשוט נובע מהזהות שלו האמיתית.
הוא אמר לי שבגלל שהוא כביכול יהודי, הוא החליט שהוא יהודי שכופר בהכל - לא יום כיפור, לא כשר, חמץ בפסח וכו' - לא חסרים יהודים כאלו. ואולי הוא כל הזמן אמר שהוא נגד חתונה או נמנע מחתונה, כי בתכלס - הוא לא באמת יכול להתחתן כדת וכדין ברבנות. הוא גם הזכיר לי אתמול - למה את חושבת שהתלהבתי כשאמרת נישואים אזרחיים? כי זה מה שהוא יכול. תביני, שהחבר הכי טוב שלו מתחתן והוא רוצה שהוא יהיה העד שלו... אמרתי לו שהוא יכול לצאת מזה כי מתחת לחופה אחד העדים חייב להיות שומר שבת... אז אולי איכשהו... אפילו החבר הזה, ה-חבר, עשו צבא ביחד, טיילו בחו"ל, באמת הכי הכי קרוב אליו - לא יודע. ואני כן :)
אז חשבתי שאולי - כמו שהוא כביכול כופר בהכל, אז אולי הוא גם אנטי חתונות... על אותו משקל, אבל לא באמת... כי הוא כן אומר - כשאהיה בעלך, הילדים שלנו..........

שלום שלום לך,

טוב, את לא מפסיקה להפתיע, זה בטוח. אכן התפתחויות, הבחור מרגיש מספיק בטוח ופתוח לספר לך ולהוציא את המטען הזה.

אני יכולה להבין את התסכול שלו- הוא בעצם חי בזהות בדויה לחלוטין, מתוך מקום של הישרדות.. המקומות האישיים שלך והחיים שעברת יכולים לסייע לך בהחלט להבין את המצוקות שלו, והוא, שמרגיש את זה, יכל לבוא ולספר לך.

כשקראתי על כך, ישר התחבר לי העינין של החתונות. כמו שכתבת, זה דורש הרבה מבחינת הרבנות, גם העדים, גם הלאום. הנושא הזה של חיתון הוא נושא כבד מאוד, ולא פלא שהוא מסתייג ממנו. אדם שחי במסתורין ובהסתרות כאלו , בסדר גודל כזה, הוא אדם שמוציא המון אנרגיות על "רק שלא ידעו", מתוך החרדות שלו. למעשה, מי שבאמת יקבל אותו, יהיה אותו אחד שיקבל אותו עם זה, בלי זה, איך שזה. את אחד מהאנשים האלה עבורו.

מסכימה שגיור חייב לבוא מתוך מקום של אהבה וחיבור ליהדות. ביהדות שלנו (נפריד אותה רגע מ"דת"), יש המון אלמנטים יפים, חשובים, מקרבים. אם רק יודעים איך. לצערנו החיבור הזה תלוי בהרבה גורמים, בראש ובראשונה קירוב לבבות- וזה לא תמיד פועל כך. בדומה לקירוב בין דתיים לחלוניים, גם פה- האנשים הלא יהודים שחיים בתוכנו אבל בעצם מאמצים לעצמם סוג של אורח חיים יהודי מסוים- יכולים למצוא את עצמם במקום שלם ולא מסתיר, במקום כזה שאפשר, כי זה מה שהוא מחפש. חשבי באיזה עולם מפוצל הוא שם את עצמו, כדי לשרוד- הוא מספר ולא מספר, גאה ולא גאה, רוצה ולא רוצה. הוא קולט את הסתייגות החברה ולכן גם נמנע להיות חלק ממנה. אבל הגדולה היא שיהודי דווקא יכול לקרב גם את ה"זר" הזה שבעצם חי פה, בתוכנו, חלק מאיתנו. אני מאמינה שאת מהווה עבורו עוגן מהסוג הזה גם.

מאותו רגע שהוא סיפר לי שנינו בהיי מטורף. מרגישים קרובים יותר מאי פעם. מה שכן... אתמול התחילו לעלות בי חששות – אני מקבלת אותו ואין לי שום בעיה, אבל המשפחה שלו... יותר נכון ההורים. הוא מאוד בטוח, והוא ממשיך להגיד שמבחינתו אני אם ילדיו, ולא משנה מה יהיה – אנחנו ביחד. אני יודעת שהאחים שלו בעד והם יתמכו בנו וזה בטוח יעזור מול ההורים שלו. אבל אני לא יודעת איך באמת יקבלו את זה, ואם זה לא יהווה מכשול. בתכלס, אני גם לא יודעת בדיוק איך יקבלו את זה אצלי – אני רק יכולה להעריך שאמא שלי תעביר את זה, אבל אבא שלי... פשוט אני באה ממקום אחר – ממקום של – עשיתי, סימנתי V, לפי הספר. עכשיו מתחיל הספר שלי – כמו שאני רוצה. ואחרי כל החוויות שחוויתי בחיים שלי – לפני הכל – תהיה בן אדם. אחכ כל השאר.
אתמול אבא שלי פגש אותו, היכרות קצרה ועניינית, וטוב שכך. דיברו קצת, לא יותר מידי. היום דיברתי עם אבא שלי שקצת יותר שאל והתעניין. פתאום השחור כבר לא ככ מפחיד ונורא. הוא יותר דואג בקטע הכלכלי – שוב, אני בת יחידה, והוא רוצה ללכת מן העולם הזה בידיעה שיש מישהו שדואג לי (עד כמה שזה נשמע דרמטי, זה באמת באמת חשוב לו). ואני בתוכי חושבת – אוקי, מתחיל להשתפר, אבל מה יקרה ברגע שידע מהי הדת שלו...? אבל נעבור גם את זה, ואם לא – זה מה יש.
אמא שלי גם פגשה אותו – באה לאסוף את הגוזל באחד מימי חוה"מ מהמשרד שלי והוא היה איתי. הכרתי ביניהם – ממש שתי שניות. היא לא שאלה עליו מאז כלום, לא התעניינה. ידעתי אז שהיא התלהבה ממנו שזה יותר מידי טוב מלהיות אמיתי. אני בטוחה שיש לה בעיה כלשהי. לא יודעת.. ימים יגידו.

הי עדן ושבוע טוב,

אכן, ימים יגידו. כרגע אין לנו אפשרויות לחזות מה יהיו התגובות בהמשך.

לגבי ההורים שלו- לגיטימי, כמו שאת צופה התנגדויות מצד ההורים שלך. מה שחשוב הוא לזכור כי הקשר עודנו צעיר, יש להשקיע בו כפי שעשיתם עד כה, להמשיך להכיר את העולם זו של זה, לבדוק את המכנים המשותפים ואיפה הנושא הזה של הלאום עלול להפריע מעבר לעינין ההורים.

אני בטוחה שהדברים יסתדרו לטובה.

המשיכי לעדכן.

היה לנו סופש מדהים! ממש ממש מדהים! במהלך הסופש הוא דיבר על השכונה שאני גרה בא, וכמה שהיא נחמדה וטובה לילדים. שאלתי אם היה רוצה לגור פה, אמר שיש מצב. ואז העליתי את העניין שהחוזה שלי מסתיים בקיץ. ואז השיחה קצת נתקעה והיו גמגומים. שאלתי אותו אם הוא בעניין. לקח לו קצת זמן לענות, לא ישר ענה ואמר – טוב, במילא מתישהו זה יקרה. טוב, בכל מקרה רציתי לעזוב את הבית בלי קשר אליך. אמרתי שזה שזה יקרה זה ברור, אבל אולי לא מתאים לו עכשיו, אלא מאוחר יותר. אמרתי לו לסיכום העניין בחצי צחוק חצי אמת -תחשוב על זה אבל חסר לך שבקיץ אנחנו לא עוברים ביחד. אחכ כשהמשכנו לדבר העלינו אופציות של עוד שכונות, ובסוף הוא אמר – תחליטי את כדי שיהיה לך נוח – כי לי יש גוזל... אחכ אמר שאולי הרכב שרצה לקנות לא יספיק כי אנחנו מתכננים גם ילדים נוספים בשנים הקרובות – וזה נחמד שהוא אומר את זה כי הוא מתכנן קדימה, רואה את העתיד, חושב בקול ולא מפחד. אז מבחינתי – בקיץ אנחנו גרים ביחד. אמרתי לו שעוד מעט נצטרך להתחיל לחפש כי הקיץ בפתח. אני לא מתכוונת להעלות את זה יותר מידי, עוד חודש אני כבר אזכיר לו. שיבוא ממנו. היה גם קטע, לפני הדיבור על המגורים המשותפים, שהוא אמר – כשאבריא (מהפציעה שם...) נעבוד על ילד, כי גם ככה זה לפחות 9 חודשים. אוקי... שוב – כל דבר בזמנו, לאט לאט, אני לא באמת קופצת על זה ותופסת אותו במילה, אבל שוב – הפתיחות לדבר בלי להילחץ – מבחינתי זה המון!
ובמקביל - אני רוצה שהוא יכיר את אמא שלי קצת יותר. אני חושבת שכדאי להתחיל עם התשתית הזו - במיוחד לאור הדת שלו. כי אוטוטו עוברים לגור ביחד, ואני רוצה שהיא תכיר ותדע את זה לפני, ומספיק לפני כדי לעכל את זה במידת הצורך. יש לך רעיונות להיכרות? לא יותר מידי רישמי כמובן...

הוא בא אלי למשרד מקודם וסיפר שהידידה ההיא היתה פה. אמר שרצתה לפגוש אותי אבל באה לכמה דק. אז הנה - הוא סיפר :)

הי עדן וסליחה על העיכוב במענה,

קודם כל באמת התפתחויות טובות. לגבי מעבר יחד- כשתרגישו שניכם שזה הזמן. אולי זה עוד לא הזמן עבורו- בכל מקרה זרקת לו את הרעיון, זה מצוין, ועד אז הוא יעכל ויחשוב ברצינות יותר.

לגבי רעיונות להיכרות- אפשר משהו קליל כמו מפגש קצר בבית קפה ביחד, סיבוב או קניה של משהו ביחד איתה, משהו שאפשר יהיה להיפרד אחרי זמן קצר ושלא יהיה כבד מדי. אפשר למשל להזמין אותה אלייך ושהוא יצטרף מאוחר יותר כשתקבעו- וככה היא תחווה גם אותך וגם את ההיכרות שלכם.

עינין הידידה- טוב שחיכית ולא לחצת שיספר- עובדה שזה הגיע ממנו.. הסבלנות משתלמת, כל הכבוד.

השבוע הוא בא לישון אצלי ובבוקר הגוזל (שהוא בעצם גוזלית ואולי זה משמעותי בהקשר הזה - אני באמת קוראת לה גוזל ביומיום) בקיצור - היא ממש התלהבה לראות אותו - באה למיטה, התכרבלה, התפנקה, נישקה וחיבקה. נסענו כולנו בבוקר והיה ממש כיף. הוא מצלם אותה ואותנו - משפחה אחת. אמרתי לו שממש התרגשתי לראות אותם ביחד והוא אמר שגם הוא התרגש ללכת איתה, לשבת איתה והכל. היא אמרה לנו בבוקר שהיא רוצה תינוקת, הוא לא נלחץ - נראה שהוא אפילו מחכה לזה. כל הזמן אומר שהוא צריך להתרגל כי אוטוטו גרים ביחד. בקיצור - מדהים וכיף ובכלל לא נתפס... היום בבוקר היא חיפשה אותו וביקשה לשוחח עימו בטלפון. אמרה לו שהיא רוצה שיישאר איתנו וישן איתנו ושיביא לו בגדים. אז הוא ענה שבקרוב יביא את כל הדברים שלו ויהיה איתנו כל הזמן. אמר לי פפני כמה זמן שהוא לא הולך להחליף את אבא שלה אבל ישמח מאוד להוות דמות אבהית בשבילה.
זכיתי!! הוא ככ יודע להעריך ולכבד, להיות פה בשבילי. יודע לבטא במילים ובמעשים. פשוט אין לי מילים!

הי עדן,

בהחלט מרגש ומשמח לקרוא את ההתפתחויות. הילדה היא מראה מסוימת של הקשר הזה, היא אמיתית, והיא מבטאת את מה שמרגישה. מורגש שהיא זקוקה לדמות אבהית כמוהו- זה נוגע ללב.

שלום שני,

ראשית יהיה כדאי לשרשר את תגובותייך לפוסטים שלנו, כדי שנוכל להתעדכן בשוטף, יותר קשה להבין את רצף הדברים כשכל פעם פותחים הודעה חדשה.

אני מבינה שהקושי שלך כרגע הוא בשני מישורים- האחד, הפגיעה ב"אגו", איך היא עזבה אותי, והשני הוא ברמה ה"קיומית" של האהבה, האם האהבה, כמו שמספרים, אינה חזקה מהכל?

נתחיל בשאלה השניה- לא, מסתבר שהאהבה גם לה יש מגבלות וחולשות, והיא נפגעת כשאחד מכמה יסודות שלה מתערער, כמו למשל- אמון. הרבה אוהבים לשעבר חיים בנפרד, למרות שעודם אוהבים, דווקא כי נפגעו. במילים אחרות- הם מעדיפים לאהוב אדם אחר, אפילו פחות, ורק לא להיפגע שוב מאותו "אקס מיתולוגי" או "אהבה ראשונה". תמיד ישאר בהם רגש לאהבה ההיא, אבל הם לא יקחו את הסיכון הזה.מעבר לרגשותייך לבחורה ההיא מהעבודה, חברתך חשה נבגדת מאוד מעצם השקר עצמו- הרי אמרת לא פעם שהכל שם אפלטוני. אדם כזה מרגיש ש"עבדו עליו", שרימו אותו, כפי שהיא אומרת- הכל היה בדיחה. לצערי אין דרך חזרה, אם היא לא רוצה- היא לא רוצה, ואת תאלצי לקבל את זה. מה שיקל עלייך הוא רק ליישם את הדברים ולהבין שאת חייבת לשנות את התנהגותך במערכות יחסים, כי זה עולה ביוקר בסופו של דבר..

לגבי השאלה הראשונה- תחושת הנטישה היא מעין "סטירת לחי מצלצלת" ופגיעה חמורה באגו. כולנו, כשאנחנו חווים פרידה, דחיה, ובטח נטישה של בן זוג אהוב- נחוש את מה שאת מרגישה. הרגשות שלך מוצדקים ו"במקום". אין מנוס מלחוש כך במצבך. נסי לקבל את התחושות האלה, כרגע את פגועה, את נסערת וכועסת. זה בסדר כעת להרגיש כך. עם הזמן את תקבלי בהשלמה מסוימת את הדברים, בקצב שלך. האהבה, ככל שהיא תהיה גדולה ויפה- כך היא תהיה מסוכנת ויהיה צריך לשמור עליה יותר. חשבי רגע עליה- דווקא כי הייתן נורא קרובות, היא לא העלתה בדעתה לרגע- שאת תרגישי רגשות כאלו למישהי אחרת. דווקא מהקרובים אלייך ביותר- את לא תרצי להיפגע, ותופתעי מאוד אם כן. האהבה- יש לשמר אותה. לא לסכן אותה.

אני מאוד יכולה להבין את מה שאת חווה, זה כואב, זה קשה מאוד. זה מצער לשמוע שהיא לא במקום של לחזור אלייך אך בצעד הזה היא מאפשרת לך מקום של "רגע לחשוב", לעצור- ולהבין מה בדיוק היה פה, בהתנהגותך.. מולה. עצם כך שסימסה "חג שמח" מעיד על מקום של פיוס וסלחנות אצלה. שזה מעודד.

ראשית תודה רבה עדי (: על התגובות המעודדות במקצת.
אני יכולה להוסיף אולי לבעיה שלי שהייתה לי חברה הכי טובה במשך 5 שנים שהיתה האדם הכי קרוב אליי. רק לאחר הפרידה הכואבת מהבת זוג התחלתי להבין את התנהגותי שהוא סוג של חיקוי מחברתי הטובה - שקיום הינה בוגדת בבנות זוג שלה ונוטה לומר שזה בצדק כל עוד לא יודעים כלום, שאם אוהבים מספיק סולחים על הכל ולא יכולים ללכת, שמי שהינה בת זוג שלי צריכה - לסגוד לי . במלוא מובן המילה על היותה בת זוגתי וכך אוכל להבין שהאהבה אכן היננה כנה.
זהו הקשר הראשון הרציני שהיה לי, לכן האמנתי לכל זה, הרי חברה כ"כ טובה שלי אומרת לי דברים כאלו - למה שלא האמין? ואכן חשתי צורך לאמת אותם ולהתנהג בצורה כזו. בהתחלה באמת הכל תאם "והלך" לי - סלחו לי על הכל רק היום אני מבינה שצריך לשמר, לא לחתור לריבים שמסכנים . למרות שלעיתים שכלל לא רבנו הרגשתי שמשעמם כאן - שאני צריכה קצת אתגר , וזו הדרך שבה בחרתי.
לקחתי נורא קשה את התקרית, את הדברים שעשיתי, שגרמתי לאדם אהוב להפגע כ"כ ואכן פניתי גם לטיפול פסיכולוגי על מנת שאוכל לעבוד על כך . אך לא התחברתי לפסיכולוגית ואיני מרגישה כי הטיפול עוזר - היא רק מקשיבה ולא מייעצת כלום.
אשמח לשמוע חוות דעת אחרת.

למה אף פסיכולוגית לא מגיבה לי לפוסט???

הי שני,

ראשית אנא האזרי בסבלנות, אנחנו עונות על כל הפניות ומשתדלות לתת מענה מקיף ואישי לכל אחד ואחד.

קודם כל אני שמחה מאוד לקרוא שאת לגמרי עושה עבודה עם עצמך, את בוחנת את הדברים ובודקת איפה היו החלקים שלך ואיפה את נושאת את האחריות לדברים שקרו בצורה הזאת.

אני מניחה שהדמות עליה נשענת ואותה חיקית, אותה חברה, גרמה לך, בין היתר, להתנהג כך כלפי אותה בת זוג. כשאנחנו צמודים למישהו כמו חבר טוב, סביר להניח שנחקה את ההתנהגויות וכל הדקויות הקטנות שלו, גם מבלי שנשים לב. את קיבלת מודל מסוים והחלטת שהוא הנכון והמשכת לבחור בו. החשוב מכל הוא שאת היום רואה את זה ויודעת מה היו המקומות שבהם טעית.

מסכימה איתך לגבי יעוץ פרטני, זה מקום שיכול להסביר לך ולהוביל אותך לדרך טובה יותר ובריאה יותר. זהו מקום שיוכל לתת לך גם כלים- איך ליצור קשר ולדעת גם לשמר אותו.. איך לפעול כך שהפעם הבאה תהיה מוצלחת ולמודת לקחים.

תודה רבה על כל עצותייך, אבל עדיין, כל יום שאני קמה בבוקר אני קמה ומרגישה רע, מרגישה רע שהרסתי דבר כ"כ טוב במו ידיי! זו לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה, תמיד שיש לי משהו טוב אני מצליחה להרוס אותו בזה שבדברים הכי קטנים שמציקים לי - אני ישר נוטה להיות תוקפנית, לעמוד על שלי ולא לזוז מאותה עמדה, לא לבוא ולדבר על הדברים בצורה יפה. להפך, אני קטנונית נורא- פשוט רבה ללא הרף - ואם לא מבקשים ממני סליחה יום למחרת למרות שאני טעיתי - אני ישר שולחת הודעה- לא נהיה יותר ביחד, לא טוב לי איתך, אנחנו לא צריכות להיות יחד, אני שונאת אותך וכו'.
זו לא מכוונה רעה!!! זה כדי למשוך תשומת לב!!
ולפעמים כן, מחוסר סובלנות, אני כבר לא יודעת אם זה "אובר" ביטחון עצמי שאני שולחת הודעות כאלה, צועקת - תמיד אני צריכה להיות השולטת במערכת יחסים! אני מרגישה שולטת מידיי ומרשה לעצמי לומר דברים כאלה ולתת לצד השני את הידיעה של פרידה באוויר! רק שתמיד... יום אחד זה מתפוצץ לי בפנים שאומריים לי "דיי" ואז אני םשוט מתתחפרנת, משתגעת ועושה הכל כדי להחזיר! ניסיתי להפטר מהבעיה הזו בעבר אבל אני לא מצליחה!!!
את יודעת על איזה שטויות רבתי עם חברה שלי?????????? על זה שהפלאפון שלי היה סגור אז היא נסעה! עלל זה שהיא רוצה צימר ואני מלון! על זה שהיא רוצה ללכת לדרום ואני לקיסריה! על זה שאני רוצה ללכת לסופר בשישי והיא בחמישי! על זה שאני רוצה ללכת אח"כ לקניון והיא לא!על זה שהיא לא סחבה לי את הדדברים בדרך! על זה שהיא לא כתבתה לי מכתב אהבה שבוע! זה הגיוני???????????????? כל ריב כזה בסוף מלווה - בטוב אנחנו נפרדות!! לא רוצה לשמוע או לדבר איתך!!! מה עושים??????
למה אני כככה????. אני לא ילדה רעה באמת..... את מבינה שאני תמיד מאבדת את היקרים לי מכל בגלל זה??????? בגללי!!! אני הורסת בעצמי!!!!!!!!! משעמם לי קצת... אז יאללה אולי נעשה פה אקשן קצת!??!??
מרב שהייתי בטוחה בעצמי הרשתי להודות ברגשות שלי לבחורה מהעבודה! הייתי כ"כ בטוחה שהיא לא יכולה בלעדיי ולא משנה מה אגיד היא שלי לנצח. תארתי לך כמה היא אהבה אותיי...
גם אחרי כל הריבים(ועוד לפני שהודתי ברגשות לבחורה מהעבודה) היא רק בכתה לי כשהיינו במלון כמה שקשה לה, שהיא לא תוכל בלעדיי, שהיא תשתגע בלעדיי הריח שלי, שהיא לא תהיה מסוגלת לא לשמוע ולא לראות אותי..

שלום שני,

אני מצטערת לקרוא מה שעובר עלייך. אבל כנראה שהאירוע הזה לא היה סתם, היית זקוקה לכזה ארוע בכזה סדר גודל כדי "לזעזע" משהו בך, משהו רציני שעד כה נאחזת בו ושרדת בזכותו - הביטחון, האגו, הידיעה הברורה שהיא תמיד תהיה שם, שתמיד "תנחתי עם הרגליים על הקרקע". יש אנשים שמצליחים להרוס את ההצלחות שלהם במו ידיהם, אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע- מאחורי זה מסתתרים הרבה רבדים, דפוסים והתנהגויות - חלקם לא במודע, שמביאים למצב הזה. וכשזה קורה ללא מודעות ל"למה זה קורה", זה מאוד מתסכל. כיוון שהדפוס הזה ממשיך הלאה והלאה בהרבה תחומים בחיים- עבודה, חברויות, אהבות.. ואין לך שליטה עליו.

הסבל שלך כרגע נובע מכך שאת יותר מודעת היום להתנהגויות שלך, והתסכול נובע מכך שאינך מרגישה כי יש בידייך כלים לשנות ולשפר. מצטרף לכך החשש - מה יקרה אם שוב לא אצליח להתאפק, אהיה תוקפנית, ואהרוס לעצמי?

כרגע הדבר הנכון לעשות הוא לקבל את התחושות השליליות האלה, ולנסות להמשיך לעשות עבודה. מעבר לכך, למצוא בזמן הקרוב איש מקצוע (יעוץ, טיפול, קואוצי'ינג) ולא להתייאש אם אחרי פעם אחת לא חשת חיבור. לפעמים סוג הטיפול או המטפל לא מתאימים- זה קורה. חשוב מאוד לעשות את התהליך הזה בשיתוף ויחד עם דמות מקצועית שתכל להכיל וללוות אותך. לא להתייאש.

בהצלחה רבה והיי חזקה,

הי מושית,

הוא כנראה באיזה שלב של חשיבה על הקשר.. במצב כזה אני מציעה לא להתקשר ולא ליצור קשר ולחכות.

יש פעמים לצערנו שהצד השני מאוד נהנה ונותן משוב טוב, ונעלם מיד. בד"כ מדובר באנשים שלא בשלים לקשר משמעותי, והם רק חושבים או מספרים לעצמם שכן.. אחרי שהם מאוד קרובים לקשר כזה, כמו במקרה הזה, הם נבהלים, ובורחים. החדשות הטובות הן שלא יצאת לאורך זמן עם בחור לא בשל שעלול היה לשחק בך עוד יותר.

אבל.. בואי נראה האם יגיב בימים הקרובים, בכל זאת צריך לתת לו קרדיט וצ'אנס..

הי מושית,

הוא כנראה באיזה שלב של חשיבה על הקשר.. במצב כזה אני מציעה לא להתקשר ולא ליצור קשר ולחכות.

יש פעמים לצערנו שהצד השני מאוד נהנה ונותן משוב טוב, ונעלם מיד. בד"כ מדובר באנשים שלא בשלים לקשר משמעותי, והם רק חושבים או מספרים לעצמם שכן.. אחרי שהם מאוד קרובים לקשר כזה, כמו במקרה הזה, הם נבהלים, ובורחים. החדשות הטובות הן שלא יצאת לאורך זמן עם בחור לא בשל שעלול היה לשחק בך עוד יותר.

אבל.. בואי נראה האם יגיב בימים הקרובים, בכל זאת צריך לתת לו קרדיט וצ'אנס.. אם תראי שעוד יום יומיים לא יצר קשר, עברי הלאה.

שלום שני,

מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת.. את מתארת אהבה באמת גדולה, מצד שתיכן, ואכזבה מאוד גדולה, שוב, מצד שתיכן- בסופה.

אני מבינה ממך שעשית את חשבון הנפש שלך לאחר הקשר המורכב הזה, הבנת איפה טעית, איפה היית יכולה לפעול אחרת, וזה החלק העיקרי שחשוב שתקחי לתשומת ליבך גם להמשך.

הפגיעה ה"רשמית" והסיבה לעזיבתה של החברה, כלומר- הבגידה הרגשית בה לאור רגשותייך למישהי אחרת, היא כנראה לא הסיבה היחידה. כל ההקדמה למקרה הזה, ההקדמה שתיארת לפרטים, היא כנראה תוספת משמעותית. יתכן והיא, כטיפוס מרצה קלאסי, יכלה לספוג את כל ההשפלות, ההתנהגויות שלא היו במקום, והמשיכה לרצות ולספק את צרכייך, מתוך הנחה שאת איתה לחלוטין. משהבינה שהיו לך רגשות למישהי אחרת - שאף טרחה להפגיש ולפייס ביניכן - היא כבר לא יכלה לשאת את זה, וזה לגיטימי, וזה מובן, עד כמה שזה כואב. כדי לשמור על עצמה, יתכן ולא היתה לה ברירה..

אני לגמרי יכולה להבין את התסכול והכעס שאת חווה כרגע- כלפי עצמך, כלפיה אולי. אין ברירה אלא לאפשר לרגשות האלו להיות שם. בשלב זה כדאי יהיה להניח לה, לתת לה את הזמן, ככל שאת יכולה. רק ככה יש סיכוי שעוד היא תחשוב על חזרה אלייך. השחרור הזה הוא חשוב, חשוב שהיא תחווה ממך שקט - כדי שהיא תחווה גם געגוע- זה חשוב שתזכרי. כל עוד תהיי באיזור ותתני לה אותות ממך- היא תחווה ממך רדיפה. אם תצליחי לא ליצור קשר - יתכן והיא תחשוב שוב ותיתן לזה צ'אנס.

אני מקוה בשבילך שכך יהיה. ואם לא, היו כאן הרבה לקחים משמעותיים שלמדת, ויש כמובן צורך וחשיבות שתיישמי אותם בהמשך הדרך, בקשרים נוספים.

הי ליטל,

לא סיפקת לנו מספיק פרטים, בגדול יש בהחלט זוגיות שיכולה לעבוד עם פער גילאים- בד"כ מה שמונע ממנה לשרוד יהיו ההשלכות של הפער הזה- מכנים שאינם משותפים,תחומי עינין שאינם משותפים, שלב שונה בחיים, הילדים שבתמונה עלולים להשפיע או לתפוס הרבה מתשומת הלב או מהזמן שלו.. הרבה מאוד דברים, חלקם אף מוצדקים מאוד.

מה שחשוב הוא לא להיכנס לקשר עם מישהו נשוי או פרוד (זה עדיין לא גרוש), לקחת את הכל לאט מאוד ובזהירות ולא להתפתות. לבדוק את הדברים, לשקול, לצד הרגש חייב לפעול גם היגיון, למרות שזה קשה.. הוא שם.

בהצלחה רבה.

הי עדי,
תודה על תשובתך.
האמת היא שהוא עדיין נשוי... אני פשוט חושבת קדימה על מה יהיה כשהוא יתגרש אבל השאלה אם הוא יתגרש עדיין לא פתורה, הוא לא יודע מה יהיה ולא יכול להבטיח לי כלום. :(

הי ליטל וסליחה על העיכוב,

פעמוני האזהרה אמורים לצלצל אצלך חזק מאוד. אני לא באה להבהיל אותך, אבל העובדות ברורות- כניסה למערכת יחסים כזאת טומנת בחובה קודם כל אכזבה-מדובר באדם נשוי שלא מסופק מהקשר שלו, לשם כך הוא זקוק לפיתויים מבחוץ, ואולי הוא אף משוכנע באמת כי זאת הדרך. מה שברור הוא שאת לעולם לא תוכלי לקבל את "המקום הראשון" אצלו.

אדם שלא נפרד-התגרש, הוא אדם שלא שלם עם הפרידה, או שלא מוכן לה עדיין. מן הראוי, שלא יכנס לקשר צדדי כל עוד הוא מחויב למישהו. מעבר לכך, שימי לב, אם זו לא את זאת יכולה להיות גם מישהי אחרת, ודפוס בוגדני יכול להיות מופנה גם כלפייך בשלב זה או אחר. זה לא נכון באופן גורף- אבל זה מסוכן מספיק.

מבינה שלהיכנס לקשר מפתה ומסקרן ומרגש כמו זה, זה דבר שיכול להכניס אקשן וציפיה דרוכה לבאות. אבל הלב שלנו לא באמת בנוי לטלטלות האלה.. ואני חוששת שבסופו של דבר תחווי פגיעה רגשית אנושה. וזה מה שמדאיג.

ההצעה שלי היא בנאלית וצפויה, אך ברור לי שזאת התשובה- להתרחק, כמה שיותר מהר. אין דבר כזה ש"זה זה" עם גבר נשוי. כשיתגרש, נדבר.

אני מבינה את כל מה שכתבת, אני תמיד משתדלת לפעול לפי אינטואיציה ותחושת בטן אבל הפעם האינטואיציה דווקא ממש לא אומרת לי להתרחק אלא לחכות.
הוא עובר טיפול זוגי כבר כמה חודשים (אחרי שעודדתי אותו שכדאי להם להתחיל), ניתקנו קשר כי הוא אמר שהוא בחר לעבוד על הזוגיות שלו ושל אשתו ולנסות לשקם למען הילדים ולמען עצמו כי מגיע לו להיות מאושר. אנחנו כמעט ולא יצרנו קשר בחודשים האחרונים מאז שהטיפול התחיל אבל מהמעט שכן נראה שככל שהטיפול מתקדם המצב ביניהם רק הולך ומחמיר, באחת השיחות האחרונות שלנו בזמן האחרון כשאמרתי לו שיש סיכוי שהטיפול יצליח ושהם יהיו ביחד כמו פעם ושאנחנו לא נהיה ביחד הוא חזר ושאל כמה פעמים "למה אני פסימית...", אמר שאני אפסיק להיות שלילית והסביר שטיפול זוגי גם נועד לעזור לזוגות להתגרש בצורה חברית יותר, קלה יותר ולי מרגיש שלשם זה הולך. הוא גם הסביר שבטיפול הוא עובד גם על עצמו, על דברים שלעולם לא התמודד איתם כך שאם יהיה פרק ב אז הוא יהיה שלם יותר ויתנהג אחרת ולא כמו בפרק א שלו. בתחילת הטיפולים ולפני הטיפולים אמרתי לו שאני אחכה לו והוא אמר שלא, בזמן האחרון שדיברנו ואמרתי לו את זה הוא לא אמר לי לא לחכות, הוא אמר לי להחזיק מעמד ולהשקיע בעבודה, תואר נוסף ועוד, מרגיש שהוא יודע בפנים שהנישואים שלו הגיעו לקיצם ושאני והוא נהיה ביחד בשלב מסויים.
מה דעתך?
אם הוא יהיה פנוי יום אחד אני מודעת למה אני נכנסת ואני מקבלת את זה.

הי ליטל,

בסופו של דבר ההחלטה היא שלך וגם ההשלכות שלה.

יהיה חשוב לשדר לו כי את כן ממשיכה הלאה, כי אם תחכי את עלולה למצוא את עצמך מחכה עוד הרבה זמן. אדם שנמצא בתהליך גירושין לא עומד בפני תהליך קצר- זה תהליך עם עליות וירידות, הרבה משא ומתן ואם יש ילדים זה מסבך יותר את העינין. לכן אני חוששת שאת עלולה למצוא את עצמך בסחבת רגשית. מעבר לכך סביבתך, כאשר ידעו על הקשר כנראה תוסיף על הלחץ שכבר קיים. היתרון בלשדר לו שאת ממשיכה הלאה גם יוכל לעודד אותו לקדם את התהליך כמה שיותר מהר אם באמת הנישואין האלה נועדו לכישלון.

מבחינה ערכית ומוסרית והן מבחינה רגשית אני עומדת מאחורי ההמלצה הראשונה שלי אלייך. לא נכנסים לתוך מערכת זוגית- ובטח שלא משפחתית. אסור להיכנס לשם גם עבור עצמך וגם עבור הילדים שלו והוא עצמו. מאוד קל להתפתות ולהיות הכתף המנחמת- אבל זה עובד בעיקר כלפי חוץ. כשאדם נפרד באמת, עובר תהליך רגשי כמו שצריך ומסיים פרק בחייו- רק אז אם בכלל הוא מוכן לפרק נוסף. לא עושים "מישמש" - זה יוצר גם ערבוביה רגשית, ולבחורה צעירה כמוך זה לא מה שאני מאחלת.. לאינטואיציה יש בהחלט מקום מכובד גם אצלי, אך לא במקרה הזה.

הכניסה הזאת לתוך תהליך זוגי אישי שלהם ולהיות חלק כביכול בעל אינטרס משמעו חבלה באפשרות (האולי בעלת סיכויים נמוכים) - להציל משהו בקשר הזה. מעבר לזה גם אם יפרדו- זה עדיין מחבל אפילו בפרידה שלהם. כדאי להתרחק, באמת לנסות לשים את זה בצד, ואם זה זה- זה גם יחכה כשהוא יהיה לגמרי פנוי. ברור לי שמה שאני כותבת לך הוא מהרציונל בלבד וללא שום נגיעה רגשית- אבל אני סבורה שזאת ההצעה הנכונה עבורך, וזוהי מראה שאת צריכה להתבונן בה טוב- לפני שאת משחילה את עצמך לתוך מערבולת רגשית לא פשוטה, שאין לדעת מה ומתי היא תסתיים.

קרן היקרה, תודה על השיתוף האישי והמעניין שלך.
העלית נושא מאוד חשוב, שלרוב לא מדברים עליו.
ספציפית לגבייך, לי נראה שאת כבר במקום "מתקדם" ויחסית טוב, לעומת איך שהיית בקשרים קודמים.
במערכת הנוכחית את כבר מבינה היטב שכל אחד זקוק לספייס שלו ולהרגיש שהוא יכול להחליט על עצמו, וכי חשוב להיכנס לנעליים של האחר ולנסות לראות את העולם דרך העיניים שלו ולהיות רגישה גם לצרכים שלו, לא רק שלך.

מה שאני קולטת מדברייך זה שיש אצלך פיצול בין ההגיון והשכל הישר, שאומר את הדברים הללו, לבין העולם הרגשי שלך, שעדיין רוצה להרגיש שאת היא הכל בשבילו, ושאת הכי חשובה לו וכי הוא יעדיף את חברתך על פני כל אפשרות אחרת.

אני מבחינה כאן בין רגשות אנושיים וטבעיים, שקיימים אצל כולנו, כך נדמה לי, לבין איך ועד כמה אנחנו מצליחים לנהל את עולם הרגש שלנו ולא נותנים לו להיות "הבוס שלנו".

עלייך להחליט מי קובע אצלך: הרגש האגואיסטי המרוכז רק בעצמך ורוצה להרגיש שאת מרכז העולם והכל נע סביבך (יש את הצד הזה בכל אדם במידה זו או אחרת) - או השכל, כאשר השכל ניזון גם וגם: גם מעולם הרגשות וגם מן היכולת לראות את צרכיו של האחר ולהפעיל הגיון בריא.

כל עוד תפעלי רק מעולם הרגש, את עלולה להסתבך מולו: תיכנסי שוב ושוב להיפגעות כאשר דברים כאלו יקרו והוא יעדיף לקבוע פגישות עם חברים על פני בילוי איתך, או כאשר הוא לא ישים לב ללו"ז השבועי ולא יהיה מתוכנן כמוך.

אם תחליטי שאת פועלת מן השכל - תהיי מסוגלת להכיל אירועים כגון אלו, במקום לשים עליהם פרשנות שלילית כמו - הוא לא מספיק אוהב אותי, אני לא מספיק חשובה לו.

וכאשר תבואי ממקום פחות רגשי, תוכלי גם לנהל איתו שיחה עניינית ואולי יעלו בשיחה רעיונות איך לנהל את השבוע שלכם, איך לבוא אחד לקראת השניה.

אבל נדמה לי שעוד מוקדם מדי לנהל שיחות כאלו, וכדאי לחכות עם זה שהיחסים יעמיקו. הרי אתם רק בתחילת הקשר.

בינתיים עלייך ללמוד לנהל את רגשותיך טוב יותר, לשתף כאן או לשתף חברות, אבל לא להעיק עליו וליפול עליו עם מטענים "חורגים" שכבר החלו להיווצר במערכות יחסים קודמות שלך ועלולים להכביד כאן על הקשר החדש הזה ולהבהיל אותו.

שלום לך אור,

צר לי לשמוע מה שעובר עלייך. יש להפריד בין הדברים אמנם- יש את הבעיה הזוגית שאתם מתמודדים איתה - הכעסים, האגו, וכו'. ויש את הפרנויה שלך, לא מן הנמנע שהמצב הבעייתי הזה משליך על רמת הקשר ביניכם ומעכב את התקדמות הדברים.

כשאדם שרוי בפרנויה היא בד"כ צובעת לו הרבה מתחומי החיים, החדש מתעורר בכל דבר, ולפעמים ללא סיבה ברורה. יש טיפול טוב לזה היום- אם תרופתי, אם בשיחות. הטיפול בד"כ עוזר ובעל אחוזי הצלחה גבוהים למי שמתמיד בו. יתכן ובעלך נוטה לברוח למקומות אחרים כדי להרגיש בעל ערך - אך כל זה הוא תוצאה של מה שקורה ביניכם.

לפני שאת הולכת לכיוון של פרידה, אני מציעה להתייעץ עם איש מקצוע ולנסות לרתום את בעלך למפגשים. הפרנויה תיפגש איתך גם אחרי שתיפרדי ממנו- ועל כן בבעיה זו יש לטפל בנפרד.