פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

איליה היקר, מה שעוצר אותך זאת המחשבה שאתה עלול להיפגע שוב, להרגיש שוב את הכאב הזה שחשים כאשר מסתיימת מערכת יחסים משמעותית.
מה שיכול לעזור לך הוא ההבנה שאתה נמצא בשלב בחיים שבו חשוב להתנסות בהיכרויות ובמערכות יחסים שונות, כדי שמכל מערכת יחסים כזאת אתה תפיק לקחים, תלמד להכיר מקרוב אישה, יצור כל כך שונה ממך, ולהתחיל גם להכיר את עצמך תוך כדי, איך אתה בתוך מערכת יחסים.
מי שחווה את הכאב הזה, יכול להגיד לעצמו שהוא לא מסוגל לעבור זאת שוב, ולחסום את עצמו מלהרגיש שוב שהוא מתאהב.
או שהוא יכול להגיד לעצמו - אלו הם כללי "המשחק" מי שנכנס לשדה האהבה חייב לדעת שזה כרוך ברגשות מאוד נעימים ונהדרים כמו גם ברגשות של פגיעה ועצב. הכל בעוצמות גבוהות.
מה שקורה לך אינו יוצא דופן. כולנו חווינו פרידות כואבות לפחות פעם בחיים, וזה משולב בחיי האהבה.

וחשוב שתמשיך להכיר נשים אחרות, עד שתמצא מישהי שזה יתאים לשניכם.
עליך לנסות לראות בכאב ובפגיעה כמו הצד השני של המטבע ששמה אהבה...

אני מאמינה שכאשר תיתקל סוף סוף במישהי שתדליק אותך ותרשה לה להיכנס אל ליבך - תצליח למצוא את המילים כי תרגיש סוף סוף התלהבות והתרגשות ואז זה יבוא באופן טבעי ויזרום. וזה עלול לקחת עוד כמה חודשים עד שתידלק על מישהי, גם בגלל החסימה ששמת על עצמך, וגם בגלל שלא כל יום פוגשים בדיוק את המישהי שמתאימה לך, וצריך כאן סבלנות ואמונה שזה פשוט יגיע, וכמובן - לא "לשבת בבית בחושך", אלא לצאת לבלות כך שתוכל לפגוש כמה שיותר נשים, כך שיהיו לך הזדמנויות.

בהצלחה!!!

אבל אני צריך את זה כל כך את החיבוק המגע הנשיקה ואת החום..
ואני מתגעגע ואני כל כך רוצה לחזור אלייה
לחבק אותה חזק חזק אבל אין לי מושג מה היא חושבת ומה היא מרגישה :(
ואיך אני משיג את החום הזה ???!!!
כי הייתי איתה שנתיים ואין לי מושג איך לעשות את זה ..
איך ליצור משיכה

הי מיקי וערב טוב,

קודם כל אני שמחה מאוד בשבילך שאת נמצאת בזוגיות שטוב לך בה ואת מרגישה תורמת ונתרמת באותה מידה.

לגבי השאלות שהצבת- שאלות טובות, זה מן הסתם עינין מאוד סובייקטיבי, כל זוג ואיך ש"זורם" לו. אבל- מה שחשוב הוא קודם כל למדוד את המעשים עוד הרבה לפני ההצהרות, הסיסמאות והמילים שאת שומעת מהבחור שלך. חשוב לראות את התמיכה, את המסירות לך ולקשר, איפה הוא שם אותך (למשל האם הוא נותן עדיפות לפגישות ביניכם), מעבר לכך לבחון אלמנטים של בניית אמון מולו, הכנות שלו והכבוד שלו אלייך לא פחות חשובים. במילה אחרת אני מנסה לבדוק איתך האם את חשה שהאוירה בקשר היא מתאימה, בטוחה, מכילה, מקבלת ואוהבת (כן, גם בלי "אני אוהב אותך" את יכולה לחוש ברגשות שלו).

לגבי השאלה מתי לעשות את השיחה "ההיא". אני לא חושבת שיהיה נכון לדחות אותה, לא כי "כבר הגיע הזמן", אלא כי מאז שהתחלת לחשוש, את רואה פחות חיובי את הקשר ובאופן אוטומטי יותר ויותר חוששת ועוסקת בשאלות ובמחשבות שליליות, שאולי הן לגמרי מיותרות לך ועולות לך ביוקר (רגשי בעיקר).

3 חודשים זה זמן מאוד קצר להתוודע זה לעולמה של זו והפוך, זה זמן קצר גם להפוך את הקשר למאוד רשמי מול משפחה. אך מצד שני, כן התראית עם המשפחה שלו, חלקה, וכן יש איזה ביסוס של רצינות- וזה חשוב.

אני לא חושבת שאת תאבדי את מה שיש לכם אם תשוחחי עימו. להפך, אני חושבת שתקבלי קצת סימני קריאה על סימני השאלה שלך, ותוכלי להבין איפה את עומדת.

אחרת, מה זה "שווה" לנו להימצא בקשר שאם נדבר בו- נאבד אותו?

שלום דנה,

אני מפנה אותך שוב לתגובתי בפוסט המקורי שלך.

אני מצטערת שאין לי מה להוסיף מעבר למה שכתבתי לך. בהזדמנות זו אני מזמינה את שאר הגולשים והקוראים לענות לך ולראות האם תוכלי להיעזר בעצותיהם.

עומרי היקר, אכן עסק ביש. אישתך "יצאה מן הארון" וחשפה מציאות שכנראה היתה שם זמן רב מבחינתה, אשר היא לא תיקשרה אותה איתך לפני כן.
מצד אחד, לה עכשו יותר נוח, כי היא לא צריכה יותר להסתיר מפניך את תחושותיה ורגשותיה, ולא צריכה לזייף מולך. מצד שני כל החווייה המינית, שאליה משתייכת גם האהבה בכללותה, התקלקלה עבורך לגמרי.
אני חושבת שיש לינקייג' עמוק בין סקס ואהבה. לאורך זמן - שני ההיבטים האלו מתחזקים זה את זה. קשה מאוד לאורך זמן לקיים יחסי מין ללא אהבה, ומצד שני, אהבה בלי סקס, בלי המגע הגופני האינטימי - אף היא עלולה להתנדף.

כך שלהמשיך לחיות יחד כמו שזה עכשו - יהיה לשניכם מאוד קשה.

במשבר מסוג זה אתם זקוקים לליווי מקצועי, על מנת לראות האם ניתן להמשיך יחד כזוג, ואם כן - אז איך. נכון שיש זוגות שמכירים בבעייה כזאת ונשארים יחד, ומאפשרים שיהיו יחסים מן הצד, כפי שכתבת.

עם זאת, אינני בטוחה שבייעוץ אליו הלכתם - הכל נחשף. חשוב להבין מה גרם לה לתחושות העמוקות הללו מולך, לאיבוד החשק והעניין בסקס. זה אגב לא משהו מאוד יוצא דופן. מנסיוני נשים (וגם גברים) מגיעים למצב כזה כתוצאה מכמה סיבות אפשריות:

חוווית הסקס עבורם אינה טובה - אפילו אם אתה טוען שאתה מאהב שמשקיע- לא בטוח שאתה משקיע באופן שהיא היתה רוצה

סיבה נפוצה אחרת היא כעסים שאינם קשורים בסקס. מרירות ותלונות לגבי חלוקת העבודה בבית או היחס שלך לילדים, או דברים נוספים שמפריעים לה שנשארים קבועים ואינך מתחשב בה. כל אלו יוצרים משקעים שמחלחלים עד המיניות ופוגעים בה קשות.

לסיכום, אתם זקוקים עכשו להגיע לייעוץ זוגי כדי לבקל עזרה מקצועית האם יש משהו שניתן לעשות ולעזור לכם לקבל את ההחלטות הנכונות.

הי נועה,

היטבת לתאר מה עובר עלייך, מצער לקרוא את כל מה שאת חשה כתוצאה מהפרידה. כמה דברים:

קודם כל העובדה שנכנסת לקשר הזה מיד אחרי פרידה, גם היא חשובה. אכן קשהל התגבר על פרידות, אבל כשיש פרידה אחרי פרידה, בשני קשרים שיחסית צמודים (תקופה של 3 חודשים) זה רק מגביר יותר את הרצון לעכל ולהבין מה עברת.

לגבי הבחור הנוכחי- אני איפשהו שמחה עבורך שהקשר הזה נגמר. קשה אולי לקרוא את זה, אבל מהיכרותי עם "עולם הדיכאון" - זה לא ממש פשוט לקיים קשר זוגי. אם האדם לא מטופל ולא נתמך ע"י שיחות (כמובן הכל תלוי בעוצמה), יהיה קשה לו להמשיך הלאה ולעסוק בתחומים האחרים של חייו. כל האנרגיות מנותבות לדבר אחד- לדיכאון. למחשבות. לצמצום, להסתגרות. לא פשוט. הסביבה שלו מנסה בכל כוחה להוציא אותו, לעודד אותו, אבל האדם הדכאוני לרוב ימשיך להסתגר, לאבד תחומי עינין, לא לרצות יחסים אינטימיים, פשוט להיות הוא והמחשבות לו. זה יפגע בלימודים, בעבודה, בקשרים, בבריאות, ביחסים. זה הלך הרוח הכללי. אם נעצרים ומחליטים לטפל, יש דרכים ואני אישית מכירה אנשים שחיים עם זה, ואפילו בשלום. הם מצאו את הדרך היעילה להתמודד ועדיין להקים בית ומשפחה, עדיין להחזיק חזק במקום העבודה..

אז אני לא יודעת באמת עד כמה את היית יכולה להיות מאושרת במעין קשר עם אדם שכרגע עובר את מה שהוא עובר. יאמר לזכותו שהוא היה אמיתי איתך ודבק בעיקרון שלו שלא מתאים לו קשר, אני מעריכה אנשים כאלה. אני בטוחה שגם את, על אף הקושי והעצב.

לא, אין לך ממש מה לעשות כרגע. את כן יכולה לתת לדברים לשקוע, כן לכאוב את הפרידה ולקבל אותה בהבנה. להבין שלאורך טווח את כנראה לא היית מאושרת עם אדם כזה, שאין בו יכולת להעניק כרגע. נסי להבין שלא את הכל אנחנו מכירים לעומק, לא את כל ה"בתוך" של האדם אנחנו מזהים, ולפעמים גם קשה לאדם עצמו לבטא מה באמת עובר עליו. כך שאולי את נחשפת לחלק קטן ממה שעבר עליו באמת, אין לדעת. בד"כ דיכאון הוא "צובע" את הכל, ונראה שכאן זה גם קרה לצערנו. הדבר היחיד הוא להמשיך להיות שם בשבילו אם הוא רוצה לשתף, אבל לא להיכנס לקשר זוגי איתו, אני חושבת שהוא צודק במקרה הזה.

כל זה לא מבטל את הכאב שלך. כמובן. תהיי איתו, תקבלי את הפרידה ותנסי לעכל אותה לאט לאט. אם תרגישי קושי אמיתי לאחר תקופה, להתגבר, נסי ליצור קשר עם איש מקצוע ולקבל אולי מספר טיפים או שיחות כדי למצוא כיוון טוב להתגבר על הקשר הזה, וגם על הקודם- כי יש לו השפעה עלייך גם היום (לא הבחור עצמו כמו הפרידה הקשה).

שלום יפית,

כבר מהכותרת שלך ניתן לראות כי הנושא המרכזי פה הוא חלוקת המטלות. אם להתייחס לנושא הכלכלי שהעלת, אולי בגלל שבעלך הוא המפרנס העיקרי והיחיד של הבית, הוא יותר מנכס לעצמו את קבלת ההחלטות ואת ההתיחסות למינוס בחשבון. זה לא אומר שזה אמור להיות כך, אבל אולי זה הסבר. כשהכסף מגיע כביכול ממנו, הוא מרגיש יותר שליטה עליו. במאמר מוסגר הייתי מציעה לך לחשוב על אופציה של תעסוקה עבורך, אולי משרה קטנה או משהו שמתאים לך, לא כדי לפרנס גם, אלא כדי להרגיש טוב יותר במקום הזה.

לגבי ההתנהגות שלו אלייך באירועים חברתיים- אני מניחה שיש לו נטיה לתקן הרבה אנשים ולא רק אותך, אך כשזה מגיע למקום פומבי, זה יכול להיות מאוד לא נעים. כשאנחנו רבים או מתעמתים מול קבהל, הרצון האוטומטי הוא לנצח ולזכות באהדה של החברה מסביב. יש אנשים, כמוך, שיעדיפו (ובחוכמה) לא להיגרר לעימות כזה וישתקו ויבליגו. אך גם כאן התחושה לא נוחה בכלל.

במצב כזה יש לדבר איתו ולהסביר לו מה את מרגישה. אולי כדאי שתנסו לעבוד על כך ולנתב את ה"ויכוחים הפומביים" לתוך הבית הפרטי. חשוב מאוד שסבירי לו מה את חשה באותו רגע. יש פעמים בהן לא נוכל לשנות את בן הזוג עד כדי כך, אבל אולי אם הוא יבין מה זה באמת עושה לך, הוא יחשוב פעמיים אם לתקן אותך על כל פרט, מול כולם.

ליאת היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. בחורה בגיל 26 לרוב עסוקה בהשקעה בחיים הפרטיים שלה, בהזנקת הקרייירה והזוגיות שלה, ולרוב היא מקבלת גיבוי ותמיכה רגשית וכלכלית מהוריה. אצלך המצב הוא הפוך. את מחוייבת לנהל את משק הבית של אביך במקום אמא שנפטרה, לטפל באחותך הצעירה, ובאביך שמזדקן, ולהיאבק עימו על תקציב להוצאות, משהו בעבר אימך עשתה אותו מן הסתם וחסכה זאת ממך...

אני שומעת את המילה "כעס" חוזרת במכתב שלך שוב ושוב.

אלא שאחת הבעיות עם כעס היא שזה כמו ר ע ל , שאת רוצה למזוג לכוסו של האדם עליו את כועסת, אבל שותה אותו בעצמך...
כלומר הכעס מחלחל פנימה וצובע את החיים שלך בצבע עכור. ואז כל הסובבים אותך חווים חוויות לא נעימות. זה זולג החוצה ויוצר חיץ ומשקעים בינך לבין האנשים החשובים בחייך. את נעשית קצרת רוח ועצבנית, וסף התגובה שלך נעשה נמוךף כל דבר קטן שמפריע - הוא כמו קש ששובר את גב הגמל, כי הכוס שלך כל כך מלאה בכעס שלא נפתר.

נשאלת השאלה מה עושים עם כעס?

יש כמה דרכים וגישות להתמודדות.
* לשתף חברה טובה,על מנת לפרוק מטענים.
* למצוא דרך להפוך את אבא בכל זאת לשותף במקום יריב. חישבי על התכונות החיוביות שלו - בטוח יש בו כמה דברים שהם גם טובים, ונסי להסתכל עליו דרך משקפיים חיוביים יותר. וויתרת על שיחה איתו, אולי למצוא דרך חדשה לנהל איתו שיחות, בלי כל הכעס. כאשראת באה לשיחה כשאת טעונה בהמון כעס - זה מייד מבצבץ החוצה ומאיים על שותפך לשיחה הווא נכנס להתגוננות או להתקפה עלייך.
* אני הפקתי המון מלימוד הגישה הפילוסופית הבודהיסטית, שיש בה הרבה התייחסות לחיים של "כאן ועכשו", להיות שלמים עם מה שיש, ולא להתאבל על מה שנלקח, או על מה שמפריע.
מעבר לכל אלו, לפעמים מאוד עוזר ללכת לטיפול נפשי או לסדנא כגון הפורום של לנדמרק שאף היא עוזרת מאוד להתמודד עם כעסים ועם תלונות בדרך שונה מכפי שאת רגילה.

נכון שחלק מההצעות שהצעתי עולות כסף, ואני מבינה שקשה לכם כלכלית.

חוץ מן ההצעה הראשונה, שגם אותה צריך לעשות במידה, כי אם תיפלי על חברה טובה ותעשי רק את זה איתה - היא תרצה להתרחק ממך בדיוק כפי שאת מתרחקת מאבא שלך - כל ההצעות כרוכות בשינוי הגישה הפנימית שלך והפרשנויות שאת שמה על מה שקורה עם אבא ועם החבר שלך. שינוי כזה יכול להגיע או מעבודה אישית ומכוונת שלך או ע"י עזרה חיצונית מקצועית.

שלום דנה,

עבור הורים דתיים אולי לא קל לראות את הילד שלהם יוצא עם מישהי שאינה דתיה. הם לא מכירים אותך לעומק, והאמת שלא נראה שהיה ניסיון מצדכם לעשות איזו שיחה עמוקה עלייך ועל הקשר שלכם.

כשלא מדברים על משהו- הוא עוד יותר גדול. ולכן, ההמלצה שלי היא קודם כל ליזום שיחה איתם, על רצונותייך בעתיד, על הפן הדתי, על הקשר שלכם. אולי אם את תיזמי ותהיי הצד ה"בוגר" של היחסים מולם, את תוכלי להביא אותך כפי שאת ופחות להתרכז בויכוחים ובעימותים. כשאמא שלו תכיר אותך יותר טוב, יתכן וגם אחותו תרד מ"העץ" הזה, ותהיה אפילו קרובה אלייך בעוד תקופה.

מבחינת החבר שלך, נראה שאפשר להבין אותו, הוא קרוע בין שני מקומות- אהובתו, ואמא שלו (והמשפחה בכלל). וזה כנראה לא קל עבורו להגן מולם על הקשר, כי כנראה כל מה שהוא שומע בבית אלו רק התנגדויות לקשר, חשבי עד כמה זה קשה להחזיק קשר של 3 שנים, בגיל כ"כ משמעותי כמו גיל ההתבגרות, ובכל זאת, לעמוד בכל הלחצים מסביב.

לכן, חשבי על דרך יצירתית לגשת לאמא שלו לשיחה אישית רק ביניכן ולהרגיע מעט את החרדה שלה. אם את מתכוונת לאמץ אורח חיים דתי בעתיד, הסבירי לה את זה, ספרי לה על אמונתך ועל הגישה שלך מהבחינה הזאת. יתכן וזה יפתח שיחה טובה יותר, שתרגיע אותה בהמשך.

בהצלחה רבה!

שלום לך ניקי וערב טוב,

ראשית טוב שאת מודעת לחוזקים ולחולשות שלך, לרבות תכונות כמו רכושנות. אני לא בעד להיות בשום קיצוניות, ונראה ששניכם משקפים, כל אחד, את הצד האחר- את את הקנאה לעצמך ולדברים שלך והוא משקף את המקום האחר- של לראות את הזולת ולהעניק.

יש "בעיה" בלהעניק ללא גבולות, אך לא ממש התרשמתי שזה המקרה. יתכן ולהערכתך זה יותר מדי, כיוון שאת אינך רגילה לכך, את יותר מתקשה "לשחרר" במקום הזה. יהיה נכון במצב כזה לערוך שיחה משותפת, להחליט ביחד על חוזה מסוים, הסכמים ברורים - מתי נותנים, כמה נותנים, למה נותנים, למי נותנים. את תצטרכי לעבוד על המקום הזה ולנסות לשחרר, והוא יצטרך להבין את המקום שלך ואת המצוקות שלך בנושא, ולשחרר לקראתך.

יש לבדוק עם בעלך מה הוא רואה לגבי הנושא, מה הוא מרגיש, את מעריכה שבטח גם לו זה מציק, אבל השאלה היא מה הוא מרגיש והאם הנושא הזה דובר כמו שצריך.. כנושא בעייתי בתוך הזוגיות. יתכן והוא יגיד לך שהוא מרגיש שאת שמה לו גבולות, וזה מתאים לו (הפכים נמשכים..), יתכן ודווקא תופתעי. לפעמים על אף שמתווכחים, בפנים יודעים שהריבים האלו הם תוצאה של רצון לאזן את הקשר- כשיש כף אחד שנוטה יותר במאזניים, יהיה צורך לאזן אותה.

אשמח לשמוע מה דעתך.

היי

רק לאחר שעדי עונה אני מרשה לעצמי להוסיף...
מצד אחד מגיע לכם צל"ש בכל זאת 9 שנים ביחד! ורק דבר אחד שמפריע...
א. זה לא נורא לריב מידיי פעם, את יודעת זה אפי' גורם לקשר להיות יותר חזק רבים ואז משלימים וכו', ובכלל - אומרים שאם 2 אנשים חושבים אותו דבר, סימן שמישהו מיותר...
ב. בכל זאת יש לי הארה קטנה, השילוב הקוטבי והמנצח של שניכם יכול לבוא לידיי ביטוי - בזמן שתדברו בשפת ה"אנחנו" - תארגני ערב מיוחד שבו תקיימי עם בעלך שיחה באווירה רגועה ונעימה, תדברו על איך אנחנו יכולים לנהל את הבית בצורה שתגרום לשנינו הרגשה של שיתוף ושנתחשב אחד בצרכים של השני!
כדאי שתאמצו את שיטת השקשוקה הידועה בעסקים, תשאלי אותו ברחל בתך הקטנה מה הן הצרכים שלו? מה הוא מרגיש שהוא נותן? מה זה עושה לו?
באותה נשימה תספרי לו בכנות מה את מרגישה שהוא נותן... מה זה עושה לך...
עם קצת יצירתיות ורצון טוב אתם תגיעו מהר מאוד להחלטות שירצו את שניכם, והכי חשוב יירצו את הזוגיות שלכם שתהפוך ליותר טובה ויותר חזקה.
אתם במקום טוב לכו על השדרוג הזה שייתן לכם חשק להחזיק מעמד עד זקנה ושיבה.
לילה טוב

קרן היקרה, טוב שאת ערה לשינוי שעובר עליו ובעקבות זאת על הזוגיות שלכם.
נראה לי שאכן הוא עובר עכשו הסתגלות למצב החדש, ואולי הוא מרגיש שעליו להקדיש יותר למשפחתו משום שנוצר שם ואקום.

לצערנו, הרבה גברים לא יודעים להתמודד היבט עם רגשות של צער ואובדן: הם מרגישים כל זאת, מוצפים ברגשות של חסר, אי וודאות, חרדה, ועוד, כפי שטבעי בעינינו הנשים שיקרה לאחר מותה של אמא מרכזית וחיונית כל כך - אבל במקום לתת לכך רשות - להרגיש את מגוון הרגשות הזה - הם מפנים את ההצפה הרגשית הזאת לכיוון של עצבנות ורגזנות וחוסר סבלנות. הם פשוט לא יודעים מה לעשות עם הרגשות הללו. כאשר דבר כזה קורה לנו, הנשים, אנחנו מייד מוצאות חברה טובה לשוחח איתה ולשתף אותה, ומצליחות לעבד את הרגשות ולבטא אותם...גברים לא יודעים לעשות זאת, והם רק מצליחים "לתרגם" את עוצמת הרגש להתנהגויות עצבניות ולכעס.

על כן מקובל להגיד היום שדכאון אצל גברים מתבטא ברגזנות יתר, התפרצויות על שטויות, חוסר סבלנות וכו'.

אילו היית יודעת שבעלך נמצא בסוג מסויים של דכאון, האם זה היה מקל עלייך לקבל את ההתנהגויות שלו?

מה שעוזר זה אכן שיחות, להפנות את האנרגיות שלו אולי לפעילות קונסטרוקטיבית כמו הנצחה של האמא שנפטרה, ובכלל - פעילות ספורטיבית קבועה, שמעלה את מצב הרוח.

במקרים חמורים - אפשר לפנות לרופא המשפחה ולקחת במשך תקופה מסויימת תרופה נוגדת דכאון כגון פרוזאק, על מנת להתאזן ולחזור לנורמה.

עלייך לשנות בתקופה הקרובה את הציפיות ממנו, ולקבל שעוברת עליו עכשו תקופה קשה, ולחשוב מה את יכולה לעשות כדי להקל עליו.

אולי אם תיקחי על עצמך חלק מן התפקידים שאותה אמא עשתה, אולי בשותפות עם גיסות אחרות - להנהיג ארוחות משותפות, למשל, כדי שבעלך ואחיו לא ירגישו שהכל הלך לאיבוד.

אופטימית יקרה, יש כלי תקשורת שניתן ללמוד אותו בייעוץ זוגי (קשה ללמוד אותו ב"התכתבות"), הוא נקרא "הקשבה אקטיבית". במקום לתקוף ולהתווכח - כל אחד לוקח על עצמו - לפני שהוא עונה לבן זוגו - לבדוק עד כמה הוא הבין את דברי האחר, גם אם הוא לחלוטין לא מסכים איתו. "הבנתי ממך ש...". כאשר משתמשים בכלי התקשורת הזה באופן עקבי, במקום להיכנס לדברי האחר באמצע ולתקוף אותו - מתחילה להיווצר אווירה אחרת, ולורק בגלל שכל אחד מרגיש רגוע יותר בזכות העובדה שהוא יודע שדבריו הובנו במלואם ע"י בן זוגו.

זהו כלי תקשורת מאוד אפקטיבי, אבל כדי להשתמש בו חייבים ללמוד היטב את העקרונות ולהתאמן עליו.
החדשות הטובות הן שניתן ללמוד זאת בפגישה אחת, ומייד להתחיל להתאמן בשיחות כאלו, ומהר מאוד זה עוזר.

לאור התיאור שלך - שאת כבר נעשית "אלרגית" למעשיו וכל דבר קטן מעורר אצלך התנגדותוכעס ועצבים - כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, לפני שזה יפגע עמוק יותר במרקם היחסים, ויגיע גם לתחום האינטימי.

אשמח לתשובה:)

תות היקרה, היטבת לתאר את ההיווצרות המיוחדת של הקשר הזה.
שני גורמים תורמים לקושי שאתם חווים. האחד - היסטוריה של פרידה כואבת, שמרתיעה מהעמקה והתמסרות בפעם הבאה, על מנת להיזהר ולא להיפגע שנית. הגורם השני - עצירת המומנטום הטבעי של ההתאהבות הספונטאנית בגלל ההתלבטות שלו לגבי נושא היהדות.

אני חושבת שהעצירה שלו והבדיקה בינו לבין עצמו היתה חשובה והכרחית. הוא כבר לא ילד, וברור שהוא נכנס למערכת היחסים מתוך כוונה רצינית לבנות משפחה, ועל כן מאוד מובן שהוא היה צריך לחשוב על כך ברצינות.

מאוד יתכן שאצלך נוצרה חסימה ונעשית מאוד זהירה משתי הסיבות הללו, בעיקר כדי לשמור על עצמך לא להיפגע שוב, ואין מה לעשות - נוצרת כאן אינטראקציה, ולעובדה שאולי את אינך מספיק מתלהבת - יש השפעה גם עליו, ואף הוא נהייה קצת יותר מסוייג, וכאשר את רואה אותו לא לגמרי מתלהב - זה תורם לכך שאת לא יכולה להרשות לעצמך להיות לגמרי משוחררת ומתלהבת...וחוזר חלילה...מעגל קסמים בו כל אחד מכם משפיע על האחר.

מכיוון שעברו רק חודשיים בסך הכל, אני מציעה לך להתחיל לבנות ביניכם אווירה פתוחה יותר, חשופה יותר. זה תלוי בך. אם את תעשי את הצעדים האלו, תתחיל להיבנות ביניכם אינטימיות רגשית, "פתיחות עד הסוף" כמו שקראת לכך, ואני מקווה שבן זוגך ייענה לאתגר הזה וכי יש ביכולתו להיענות לעומק רגשי רב יותר, כפי שאת היית רוצה שיהיה ביניכם.

הביאי בחשבון שעדיין אינך מכירה אותו מספיק טוב. רק חודשיים עברו. אתגרי אותו בנושא הפתיחות ע"י דוגמה אישית, (חס וחלילה לא ע"י הטחת ביקורת, או תלונה מצידך כלפיו) ותראי מה הוא יעשה עם זה, האם הוא בנוי לכך, האם גם הוא ייחשף מולך.
אינטימיות רגשית היא משהו שניתן לבנותו בהדרגה במערכת היחסים, אך ורק ע"י חשיפה מתמדת של הפנימיות שלך, ומתן אמון בו שהוא מסוגל להכיל זאת ולא חושש מכך, ומסוגל אף הוא לחשוף את פנימיותו בפנייך, עם הזמן.

אז יתכן שכרגע חסרה ההתלהבות והריגוש המתלווה לתקופת ההתאהבות, אבל אם תצליחו למנף את היחסים שלכם בהיבט של הפתיחות, זה יכול להעלות את רמת הריגוש וההתלהבות שחסרים עכשו.

נתן היקר, אני רוצה לשים סימן שאלה על ה"הכרח" לשכוח אותה.
מי אמר שזה חייב לקרות? או שזה חיוני שזה יקרה?
עובדה שהקושי הזה מלווה את כולנו כאשר יחסים קרובים נגמרים. קשה לנו להוציא את החבר/ה לשעבר מן הלב...
מה שקורה הוא שהדמות שלה נכנסה עמוק לליבנו/ למוחנו...המון אסוציאציות מסוגים שונים מקושרות לדמותה (ריחות, מראות, מקומות, טעמים, מילים, ביטויים, מחוות...ועוד...) ועל כן אתה נזכר בה בהמון הזדמנויות, הזכרון שלה קופץ ראשון כי הוא כל כך מקושר לכל דבר.

לדעתי - אם לא תילחם בכך, אלא תקבל זאת בהבנה, זה פחות יטריד אותך.
לדעתי זה פשוט מעיד על כך שהיית מאוד קשור אליה, שאהבת אותה, שהיית מושקע רגשית לעומק. כלומר יש לך את היכולת הזאת - ליצור קשר עמוק.

עם הזמן, בעיקר אם לא תילחם בכך ותראה בעיקר את ההיבטים החיוביים של התופעה הזאת (היכולת שלך ליצור קשר רגשי עמוק) - זה ייחלש.

אני ניתקתי איתה את הקשר ולמורות כל זה אני עדיין מתגעגע ...
ואין לי מושג איך היא מרגישה כלפי אז אם יגיע רגע ואני והיא נפגש
אז יכולים לקרות 2 דברים או שהיא תרצה לחזור או שהיא תתעלם ממני...
וגם עכשיו איך אני ממשיך הלאה כלומר מתחיל קשר חדש ???!
כי איני מצליח ליצור משיכה או שפשוט בגלל שהייתי איתה במשך כל כך הרבה זמן אני לא יודע איך !!!
אודה לך מאוד אם תעזרי לי :)

נתן היקר,
האם אני מבינה אותך נכון? האם אתה מתחרט על כך שניתקת איתה את הקשר? אם היא עכשו במקרה תיפגש איתך ויתברר לך שהיא עדיין אוהבת אותך ורוצה להיות בזוגיות איתך - האם אתה תרצה בכך?

כי אם התשובה לכך היא חיובית, אזי עליך לנסות ליצור איתה קשר שוב, למרות שהיא אסרה זאת עליך. לפעמים הזמן עושה את שלו והגעגועים משפיעים לטובה, וכמושאתה מתגעגע כל כך - מאוד יתכן שגם היא מתגעגעת. אני מניחה שהיא דרשה ממך לא ליצור עימה קשר כי היא מאוד נפגעה ממך וחשוב לה לשמור עכשו על עצמה לבל תיפגע שוב.

אם התשובה לשאלה ששאלתי אותך היא שלילית, וגם לאחר שעברו כמה חודשים אתה בעצם שלם עם ההחלטה לעזוב אותה - אזי עליך לקבל את התופעה הטבעית, כפי שהסברתי לך בתשובתי הקודמת, של הגעגועים, של הקושי לחשוב על נשים אחרות. זה חלק מן העיסקה הזאת שנקראת אהבה. ולפעמים זה לוקח שנה ואפילו שנתיים לפני שמצליחים להכניס מישהי חדשה ללב.

עליך להמתין בסבלנות, עד שתגיע מישהי שתיגע לך בלב פנימה. אין טעם לעשות חשבון של זמן. אין טעם להילחם בכך. לדעתי, אם תיפגוש מישהי באמת טובה, שתתלהב ממנה חיצונית ופנימית - זה פשוט יקרה באופן טבעי.