פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

תודה!!!

עצובה יקרה, צר לי מאוד על המכות הנפשיות שעברת. אין לי ספק שנחשפת לצדדים באישיות שלו שהם לחלוטין אגואיסטיים ודורסניים, והדרך היחידה להתאושש מכך היא להבין שפשוט חלקת את חייך בחמש השנים האחרונות עם אדם מושחת, שמסובב את כל העולם שלו סביב הצרכים של עצמו, ומוכן לרמוס כל אחד אחר בדרך - אותך, את החבר של הידידה שלו, ויש להניח שעוד ועוד אנשים יקבלו ממנו את ההתייחסות הזאת בעתיד.
זה נורא לחשוב שאהבת אותו וסמכת עליו, כאשר כל הזמן חיית לצד אדם שמסוגל לדברים כאלה.
העובדה שהוא גם ניצל את מחלתה של אמא שלך ותקף אותך והאשים אותך שאת מדמיינת ופרנואידית - מעידה שהוא לא בוחל בשום אמצעי כדי להגן על עצמו, ולא מסוגל להבחין או לתת לעצמו דין וחשבון איזה נזק זה עלול לעשות לך מבחינה נפשית.

ההבנה מיהו היא "כרטיס היציאה" מן המצב הנפשי הקשה בו את נמצאת. את כועסת עכשו וזה בדיוק הרגש הנכון שצריך להיות אצלך! כל מי שקורא את הדברים שכתבת מתמלא שאט נפש וכעס למשמע ההתנהגויות המחפירות שלו.

אני מאמינה שעכשו, בדיעבד, כאשר את מסתכלת על חמש השנים הללו, בוודאי תוכלי להיזכר בהתנהגויות דומות שלו כלפי אנשים בחיים שלו, אם זה ההורים, אחים, חברים. אופי כזה לא נולד רק עכשו, זה משהו מאוד עמוק וקבוע אצלו.

כל עוד זה לא מופנה כלפייך - את לא יכולה לראות זאת, כנראה.

הדאגה שלי היא איך תרגישי בעתיד כלפי גברים אחרים, לאור הטראומה הזאת. אני שמחה שיכולת להיעזר בחברות שלך שנתנו לך תמיכה ועצות טובות.

הלוואי ויכולתי לאשר לך שגברים כמוהו הינם בודדים. נתקלתי לצערי בהרבה מקרים של בגידות ושקרים והאשמת בת הזוג שהיא המשוגעת - רק כדי "לצאת נקי" (ההגנה הכי טובה היא התקפה...), כך שיש סיכוי שתיתקלי בטיפוס כמוהו גם בעתיד. זה לא כל כך נדיר.

העניין הוא לנסות לעמוד על טיבו של אדם ע"י פקיחת עיניים מן ההתחלה. להסתכל איך הוא מתנהג עם האנשים הקרובים אליו, עד כמה הוא מתחשב, רואה את צרכי הזולת, אומר לאנשים אמת אפילו אם זה מוציא אותו "לא בסדר".

המכה שקיבלת עלולה מצד אחד לגרום לך זהירות יתר והימנעות מלהתקרב לגברים בעתיד, ומצד שני יכולה לשרת אותך בכך שתפתחי חושים מחודדים יותר, פחות תמימות, ותגיעי למערכות יחסים עם הרבה יותר הבנה והיכרות של עצמך ושל אחרים.

כמו כן עלייך לבדוק את ההתנהלות שלך בתוך מערכת היחסים הזאת, לא רק בחודשים האחרונים, אלא גם לפני כן. יש לי הרגשה שביטלת את עצמך לצידו, ואיפשרת לו לעשות כרצונו. אם זה נכון, זהו עוד לקח שעלייך ללמוד, איך לשמור על עצמך על הצרכים שלך - במידה הנכונה: לא להשתלט יותר מדי ולא להתבטל לעומתו.

נקודה אחרונה: יתכן שיעזור לך להגיע לכמה שיחות עם איש מקצוע כדי שתוכלי לעבד את מה שקרה ולהפיק מכך תועלת, במקום שזה יהווה טראומה ויגרום לך לנוקשות ולזהירות יתר במערכות היחסים הבאות שלך.

היי
ראשית - כל הכבוד לך על הכנות והשיתוף...
צר לי לבשר לך מניסיון כואב שלי ושל אחרים שאת בדרך לאבד את כל מה שהשגת במהלך כל חייך.
את כותבת שאת נשואה 8 שנים (לא ציינת אם יש ילדים...)ולאחרונה מטבע הדברים המובן מאיליו לא פסח גם על הבית והזוגיות שלכם, במקביל ובתזמון מושלם ישנו בחור נשוי בעבודה שאת והוא מרשים לעצמכם לשחק את המשחק "שלי זה לא יקרה..."
הבעיה מתחילה בדיוק בנקודה שבו את מוצאת את עצמך חושבת בתמימות ששום דבר לא יקרה מעבר לסתם ידידות קרובה שתתן לך מענה ל"צרכים" שכרגע חסרים לך מבעלך,
אולם מה לעשות... את מרגישה צורך להרגיש נאהבת ומחוזרת וגם זה טבעי ואנושי לגמרי
אז מה עושים?
הולכים על זה בידיעה שהדבר יכול לגרור אותך להרפתקה מסוכנת שסופה לא ברור כי בדרך כלל זה נגמר רע! רע לשני הצדדים!
או שלוקחים אחריות על הזוגיות שלך עם בעלך ויוצאים למסע מחודש שבו אתם עושים בדק בית מה לא בסדר ומחזקים את הקשר שלכם ומשדרגים אותו לרמה גבוהה יותר עם דגש על סיפוק "הצרכים" המיוחדים שלך ושלו!
-
בקיצור...אם את שואלת את דעתי אל תלכי לשם! ואת יודעת מה? תעשי ניסיון > תחזקי קודם את הזוגיות שלך עם בעלך ואז תחשבי שוב על העניין, כי כעת את בעמדת פגיעה את רוצה משהו שאין לך בבית וזה שם אותך במקום של חולשה ואפשרות רבה יותר להיות פגועה!

שבת שלום וסליחה שגיליתי לך את סוף הסרט...

תודה רבה על ההתייחסות שלך. חיכיתי בצימאון לשמוע דיעה של מישהו אחר, במיוחד נקודת מבט של גבר.
לצערי, אמרתי לבעלי במפורש ובקול רם שהוא לא מעניק לי מספיק תשומת לב (ובאמת שאני לא מבקשת הרבה). אמרתי אפילו בדיוק מה הוא צריך לעשות כדי להקל עליו והוא מצידו מראה אדישות.
יצא שלגמרי במקרה יש לי כימיה חברית עם הבחור מהעבודה וחסרה לי מאד דמות גברית בחיים שתהווה לי רק אוזן קשבת.
הגעתי למצב שסופ"ש אני חושבת עליו ומתגעגעת.
אתמול נפגשנו בענייני עבודה וששוחחנו מעט. היום שלחתי לו מייל ששמחתי מאד לראות אותו אתמול. מה לדעתך עשוי גבר להבין מהודעה כזאת?
אני חייבת לציין שהעבודה שלנו מחייבת אינטרקציה יומיומית במיילים בעיקר ובטלפון. מה לעשות?
מה לעשות? אשמח מאד אם תרשום לי את המייל שלך אם זה בסדר

קרן היקרה, מאוד בולט לי עד כמה את מרוכזת בבחור החדש, וכל מה שמעניין אתך כרגע זה להתקדם ביחסים איתו.
אני לגמרי מסכימה עם בני, שמה שאת עושה הוא מסוכן. את "משחקת באש"!!! את כבר מאוהבת, והגבר הנשוי הזה כבר הפך למושא נחשק עבורך, והפסקת לחשוב בצורה מציאותית. את מסוחררת. לדעתי זה מעיד בעיקר על החסר הרגשי שיש לך באהבה בחיים שלך.
את כל כך צמאה לאהבה, שברגע שמישהו בסביבה מעניק לך טיפה ממנה - את מפנה כלפיו את כל כולך (כמו חמניה שמסובבת את תפרחתה לכיוון השמש), ומפסיקה להפעיל את השכל הישר וההגיון.

בני כתב לך בצדק שאת עלית על מסלול חד כיווני, שבו רק מתאהבים יותר ויותר, ויש סיכוי גדול שזה יהפוך גם ליחסים גופניים בהמשך. מאוד קשה לעצור זאת!

שימי לב שאת מסכנת את כל מה שבנית, כמו שבני כתב לך, ואת פוגעת בבעלך ובאישתו של הבחור. ואם יש ילדים אז כמובן גם בהם.

מאוד יתכן שאת צודקת בכך שאינך יכולה לקבל מבעלך את הצרכים הרגשיים שלך, ועלייך לעשות בדק בית - עדיף בעזרת איש מקצוע בתחום הייעוץ הזוגי - כדי לראות מה ניתן - אם בכלל - לעשות. האם ניתן להציל את הזוגיות שלך, או להתגרש ולחפש גבר שיהיה מסוגל לספק את הצרכים הרגשיים שלך.

עלי לומר לך עוד דבר - הרבה מאוד נשים וגם חלק מן הגברים - נמצאים במצב הזה. מתחילים את הזוגיות עם המון ביטויים של אהבה, אבל לא הרבה אנשים יודעים לשמור עליה ולהמשיך לבטא אותה ביום יום. כך שרוב הזוגות נידונים לשחיקה הזאת, ולמעשה מה שצריך ללמוד הוא כמו "שפה חדשה" של איך מבטאים אהבה.

כי את עלולה - כמו רוב האנשים - להתאהב בבחור הנ"ל, או במישהו אחר, ואחרי כמה שנים יקרה שוב אותו דבר, שחיקה והתייבשות המעיין הרגשי...כך שאולי עדיף לעבוד על מה שקיים ולרכוש את השפה החשובה הזאת - של איך לבטא אהבה.

תודה רבה על המענה. זה מאד חשוב לי.
אני מבינה את מה שאת אומרת ואכן מעוניינת להגיע למצב של להצית מחדש ביני לבין בעלי. אני עדיין לא ויתרתי למרות שדי התייאשתי. יש לי עדיין תקווה. הבעיה שלי כעת היא שכפי שציינת התאהבתי באותו בחור (לקח לי זמן להודות בזה) ואני לא יודעת מהלעשות כדי להפסיק לחשוב עליו ולהצליח להתרכז בלהציל את הזוגיות שלי ושל בעלי. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו ברוב שעות היום. קשה לי מאד ואני חצוייה כי אני כן אוהבת את בעלי. איך אני "נגמלת" עכשיו מהבחוא ההוא? אני מזכירה שמתוקף יחסי העבודה שלנו נגזר עלינו לשוחח כל יום כמה פעמים ביום מה שמצית אצלי מחדש את כל הרגשות של רצון בקרבה, חיבה ובלבול גדולים. נדרשים ממני כוחות עצומים להפריד בין הראש ללב ואני לא יודעת מה לעשות. :-(

קרן היקרה, אני שמחה שעצרת לחשוב, ושאת מפנה את השאלות שלך בכיוון של פתרון הבעייה.

עלייך להביא בחשבון שההתאהבות הזאת שאת מתארת באה ממקום מאוד "פרימיטיבי" במוח, ההתאהבות מופעלת בדיוק מאותו מקום במוח שמעורר אצלנו חשק חזק לשוקולד, כמיהה למתוק. אני שמה לב אצלי למשל, שברגע שעולה לי מחשבה שבא לי שוקולד הרגליים שלי כבר החלו לצעוד לכיוון המגרה...הראש לא מוכן לעצור אותי, הוא מוריד את כל השיקולים נגד, ומזניק את גופי לכיוון השוקולד...אלו מרכזי העונג במוח, והם ממוקמים בבסיס המוח, קודמים ל"קליפת המוח - הקורטקס" שהיא החלק השקול והחושב (שמתוכו שתינו כרגע מתכתבות...).

כך שעל מנת לפעול בהגיון, עלייך לתפוס פיקוד על מרכזי החשק והעונג ולהחליט שאת המפקדת של כל החלקים האלו ואת מכוונת את עצמך לא רק על פי עיקרון העונג אלא גם על פי עקרונות נוספים שחשובים לך בחיים (לא לפגוע, לא לשקר, אמינות, הילדים שלך ועוד).

כלומר צפוייה כאן מלחמה פנימית.

לא מזמן הגיעה אלי בחורה שהתאהבה במישהו והבינה שעליה לעצור. היא ממש עצרה זאת בכוח והודיעה לו שיעצור כל התקשרות אליה, ויצרה מסביבה אמצעי הגנה כמו פגישה איתי, כדי ללמוד מה עלול לקרות אם תלך על ההתאהבות, או התייעצות עם חברה טובה ובקשה לתמיכה ממנה.
לפעמים טוב גם לשתף את בן הזוג ולספר לו שנלדקת על מישהו. זה אמצעי הגנה לא רע. אמנם בן הזוג שלך עלול להיות מטולטל מן השיתוף שלך אבל יתכן שזה יקפיץ אותו ו"יבעיר לו את הזנב" לעשות כמה דברים שמזמן כבר לא עשה בתחום הרומנטי.
כל אלו הינם אמצעים טובים לעצור את ההיסחפות המסוכנת שלך.
עצם הכתיבה שלך כאן בפורום גם הוא חשוב ועוזר.

היי דורית,
מסתבר שהמלחמה הפנימית שדיברת עליה יותר קשה ממה שחשבתי. יום אחד אני אוספת את עצמי ומנסה לפעול כדי באמת לפתור את הבעיה ולנסות לשפר את המערכת הזוגית שלי עם בעלי ויום למחרת הכל משתנה ואני אסביר למה אני מתכוונת.
בחודשים האחרונים (עם או בלי קשר לנושא הזוגיות) אני חשה לפחות כמה פעמים ביום שהנה עוד יום הולך לעבור ואני התבגרתי בעוד יום. לאחרונה יש לי חשש נוראי שאני רק אמצמץ והחיים שלי יחלפו בשנייה בלי שעשיתי משהו משמעותי או מבלי שמיציתי אותם. אולי זה בגלל שאני רואה איך ילדיי הקטנים גדלים כ"כ מהר ואולי בגלל להבדיל שאיבדתי בשנתיים האחרונות אנשים יקרים לי שמבוגרים ממני (כולל את אמא שלי לפני שנה) ונותרתי בתחושה שאני הופכת להיות ממצב של ילדה ונכדה לפתאום בין המבוגרים בתא המשפחתי המורחב למרות גילי שנחשב צעיר (30). כאילו מחר אתעורר ואהייה בת 50, 60, 70 וזהו, לא הספקתי כלום.
הפחד האמיתי הזה נמצא בקונפליקט עם השכל הישר והוא זה שגורם לי להרגיש תכופות שחיים רק פעם אחת והוא זה שדוחף אותי אולי כן לשכוח מהכל וללכת לאותו בחור שאני באמת אוהבת ולהגיד לו מה אני מרגישה.
מה אני עושה? :-(

היי קרן, מאוד התרשמתי מן הניתוח שפרשת בפנינו, ויש בכך הרבה הגיון, איךשאת מסבירה את מה שעובר עלייך.
אני פוגשת הרבה אנשים שמות הורה גורם להם לעצור ולבחון את חייהם מחדש ולעשות שינויים. זהו טריגר חזק, ותיארת זאת מאוד יפה.

אכן זהו מאבק קשה. לדעתי זה הזמן לשים בפוקוס את הזוגיות שלך על מנת להחליט האם את רוצה להישאר בה או לא. אבל לא לפני שאת לקוחת אחריות על נסיון שיפור. לדעתי את חייבת זאת לעצמך ולילדים, וגם לבעלך.
הפתרון לחפש את העונג בחוץ הוא פתרון מזיק ביותר. את פותרת את החסר של עצמך, וגורמת לייצוב הזוגיות שלך ע"י "קביים חיצוניים" אבל במחיר של התעלמות מן הבעייה האמיתית ודחיית ההתמודדות הנחוצה עם הבעייה האמיתית.
ככל שתידחי זאת יותר - תיסחפי יותר לפתרון או לפתרונות החיצוניים, שהם פחות מפחידים מלהסתכל למציאות בעיניים ולהכריז שצריך לעבוד על הזוגיות ואף להצהיר - לפחות בעיני עצמך - שאם הדברים לא משתפרים - תישקלי להתגרש. כל עוד יש מאהב - הכל נדחה. דוחים את הקץ, אבל בינתיים מתרגלים לריחוק.

אני מקווה שאת מבינה מה מונח כאן על כף המאזניים.
ככל שיהיה לך קשר עמוק יותר עם המאהב הפוטנציאלי - האפשרות לתקן את הזוגיות שלך תפחת. הנוכחות שלו בחיים שלך לא תאפשר לך להעביר פוקוס אל בעלך.
עלייך לתפוס אומץ וללכת על ההתמודדות האמיתית.
בהצלחה!!!

אני כבר מבינה מה עליי לעשות אך ממשיכה לשתף כי זה מה שעוזר לי להתמודד. אני החלטתי להמשיך עם אותו בחור ביחסים קורקטיים בלבד כדי שיהיה לי יותר קל להתמודד עם הרגשות שלי כלפיו ולנסות לשכוח מהם. הגעתי להחלטה הזאת לפני כמה ימים והתחלתי ליישם אותה. זה נתן לי תחושת הקלה שאני בשליטה ואני יכולה להתחיל עכשיו לשקם את יחסיי עם בעלי. מה שתרם להחלטה הזאת הייתה גם ההרגשה שרגשותיי לאותו בחור הם חד צדדיים ואין פה בעצם כלום. זה החזיק יפה כשבוע עד היום... היום אותו בחור היה מחוץ למשרד בענייני עבודה ולכן לא היינו בקשר במיילים ובטלפון המשרדי כל היום עד שקיבלתי sms מהנייד האישי שלו. לקח לי זמן להבין כי לא היה לי את הנייד שלו עד היום. הוא פשוט התחיל לסמס כי שיעמם לו בסידורים בחוץ. ההודעות היו בנושא עבודה ולא אעשיות ממש אבל אז התחילו כל המחשבות והרגשות לצוף: "מה זה אומר? אולי הוא כן מעוניין?" . אין לי מושג איך לדעת מהן כוונותיו ומה אני עושה עכשיו? אני מרגישה כמו מסומם בתהליך גמילה שמנסים לדחוף לו בכח את המנה. אוף!

קרן היקרה, מאד מרשים אותי לקרוא את דברייך!!! את תופסת פיקוד על החשקים שלך ויוצרת לעצמך עוגנים שמחזירים אותך למסלול הנישואין.
נכון שזה עלול היה להיות הרבה יותר קשה אילו הבחור ההוא היה יותר מחזר ויותר ברור ברצונותיו, אבל לשמחתנו זה לא כך.
נדמה לי שמה שעוד יכול לעזור זה אם תכניסי איזה שינוי חיובי ליחסים עם בעלך, איזו מנה של התרגשות וחידוש. תיזמי לעשות משהו רק שניכם, משהו שחלמת עליו בעבר וויתרת עד היום.
הפני את הפוקוס כלפיו. כי אם תמשיכי את השיגרה איתו, תמיד יהיו גברים מסביבך שיהוו פיתוי עבורך להתרגש.
משמח אותי גם שאת משתפת אותנו בתחושות שלך מן הסמסים שלו, וכי את מאוד מודעת למה שקורה אצלך בפנים. אני חושבת שעצם המודעות עוזרת לך לא להיסחף. את מציפה זאת ומנתחת זאת ומשווה זאת למנת סם שמישהו מנופף בה מול מכור וזה בדיוק כך. ועצם היכולת שלך לנתח זאת - מעבירה את התגובות שלך לפיקוד גבוה יותר ומושכל יותר מאשר מרכזי העונג, שכבר דיברנו עליהם...

חשבתי לעשות שיחה עם אותו בחור ולספר לו כל מה שעובר עליי כדי לבקש ממנו עזרה והכוונה היא לבקש ממנו לעזור לי להתגבר בכך שלא יפנה אליי בערוצים אישיים (כמו הנייד הפרטי) ושבמהלך העבודה ייפנה אליי רק כשהוא חייב בנושאי עבודה ובצורה מינימלית ומקצועית ככל שניתן. אני יודעת שרק זה יעזור לי להתגבר עליו בזמן קצר יחסית.
אני מצד אחד חושבת שכל כדאי לפתוח את זה ומצד שני אני יודעת שאם הוא לא יהיה מודע הוא ימשיך להיות איתי כמה שיותר בקשר ואני לא אוכל להתגבר עליו.
מכיוון שאף אחת מהפניות שלו אליי לא הייתה מפורשת אלא תמיד התחילה כתירוץ בעינייני עבודה אני לא יכולה פשוט סתם יום אחד להגיד לו אל תפנה אליי יותר. הוא חייב להבין את המשמעות של זה וההשפעה של זה עליי.
מה דעתכם? 

תקראי שוב את ההודעה הראשונה שלך:
"הייתי מתה להיפגש איתו לכוס קפה רק שנינו ולשבת לדבר שעות."

אני מבינה את ההגיון שלך בהעלאת הרעיון, אבל לדעתי זה יגרור אתכם למשהו מפתה ואסור...

התחושה שלי היא שברגע שתיפגשו פנים אל פנים - תיקרה איזו אינטראקציה כימית שלא תוכלו לשלוט בה ותאמרו מילים שלא תכננתם להגיד.

אני מציעה לחפש עוגן אחר - שאינו קשור אליו. עוגן שקצת ימשוך אותך לעשות משהו חיובי, עם בעלך - איזה שינוי מאתגר, מרגש בזוגיות שלכם, במקום האיסור המפתה שקיים עכשו כלפי קשר עם הגבר החדש הזה. כי קיומו של האיסור הזה זה כמו ההחלטה "לא לחשוב עכשו על פיל וורוד" - ברגע שהמחשבה "פיל וורוד" נתקעה לך במוח - יהיה לך קשה לא לחשוב על כך...

בהצלחה וחג שמח!!!

מהפעם האחרונה שעדכנתי כך ניסיתי להמשיך את חיי אך הקשר עימו היה יומיומי כי אם זכור לכם אני נאלצת לעבוד איתו בטלפונים ומיילים כל יום. בכל אינטרקציה איתו העמדתי פנים. הוא לא ידע כלום. זה היה קשה לעשות את ההצגה. נוראי. השבוע פגשתי אותו לרגע כשהיה עם אשתו. ואז זה הכה בי. לא יכולתי להמשיך יותר בהצגה. שלחתי לו הודעה. אמרתי לו שלא רציתי לספר אך אני לא יכולה להמשיך להיות איתו בקשר ובכל פעם לשים עליי מסכה. אמרתי לו שבהתחלה הקשר ביננו היה מקצועי, הפך לידידות ועכשיו הרגשות שלי הן מעבר וביקשתי ממנו לחזור לנקודת ההתחלה בה היינו מדברים רק בנושאי עבודה וכשהיינו חייבים. התגובה הראשונית שלו הטריפה אותי: הוא אמר שהוא לא יודע מה לענות לי אך הוא לא מתכוון להיות איתי פחות בקשר. לא הבנתי איך הוא לא נרתע ואז רשמתי לו שציפיתי שהתגובה הטבעית של גבר נשוי שמגלה שאשה אחרת מאוהבת בו היא רתיעה. ואז, כנראה נפל לו האסימון. הוא ביקש שלא אסמס לו יותר הודעות מסוג זה שאשתו לא תראה, שהוא לא מוכן לסכן מה שיש לו ושהוא רוצה לשכוח מכל השיחה הזאת. מה שהפתיע אותי זה שהוא כתב לי שאת הבית ספר הזה הוא כבר עבר ואת שכר הלימוד שלו הוא כבר שילם... זה אגב נתן לי גושפנקא שהוא כן טיפוס פלרטטן ולא כל האשמה למצב זה נעוצה בי. לסיכום, הוא כיבד את בקשתי שלא נהייה בקשר הדוק מעבר לצרכי העבודה וכשממש חייבים. עכשיו אני שומעת ממנו הרבה פחות. אני שבורה ומתגעגעת אליו נורא בתור ידיד שלי. היה ביננו חיבור מיוחד. אני מרגישה חור בבטן אבל אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון כי עכשיו ניפצתי לעצמי את כל האשליות והפנטזיות. הנחתתי את עצמי לקרקע וזה קשה מאד.

קרן היקרה, המון תודה על מה שכתבת לנו ועל העידכון החשוב.
אני מבינה שממש לא היית מסוגלת לעצור את עצמך ולבסוף חשפת את רגשותייך בפניו, ולדעתי זה היה סיכון גדול, משום שאילו הוא לא היה מקבל כבר בפרשייה קודמת את השיעור שלו - מן הסתם זה יכול היה להתפתח איתך ולגרום להמון נזקים.
אגב, אני מעריכה שהמחשבה שלך אודות הפלרטטנות שלו היא לגמרי נכונה. הוא כאילו מתנהג כך כלפי נשים, ופה ושם הוא מוצא אישה שחסר לה ריגוש בחיים ואז מתפתח משהו שכיום הוא יודע לחסום אותו וליהנות רק מן הריגוש שבאינטראקציה המוגבלת כפי שהיתה ביניכם...אבל בכל מקרה, שניכם "שיחקתם כאן באש..."

אני מקווה שגם את מבינה עד כמה לקחת כאן סיכון כאשר ניהלת את האינטראקציות איתו, וכי גם את למדת עד כמה קל "להדבק" בחיידק הריגוש וההתאהבות, וזה פשוט מתפשט בגוף ובנפש כמו וירוס שחזק מכוח הרצון שלנו...

ועל כן, חפשי כפי שכתבתי לך בעבר את התיקון במערכת היחסים עם בעלך. אני מאמינה שאם תשתפי אותו בחלקים ממה שקרה,אולי יהיה לו קשה בתחילה, אבל תצטרכו לגעת בנקודה חשובה להמשך היחסים ביניכם, "להסתכל לה בעיניים" ולחפש לה פתרונות.
כל עוד הנטייה והצורך בריגוש קיימים, אזי לא להתמודד עם זה זה כמו מדיניות בת יענה, והנטייה הזו עלולה רק לגדול עם הזמן.

אני יודעת שזה לא נוח ומפחיד להעלות את הנושא הזה לשיחה, כמו "לטלטל את הסירה" בזמן שהיא שטה על מי מנוחות, אבל סודות ומחשבות מסוג זה יוצרים חומה של הסתרות שפוגעת באינטימיות הרגשית בטווח הארוך. מי יודע, אולי גם הוא נתקל במצבים דומים ושיחה על כך תשחרר אתכם ותאפשר לכם לתמוך זה בזו אם הוירוס יתקוף שנית. זה יהיה לגיטימי לשתף על כך ולהקדים תרופה למכה.

דורית, תודה רבה על תגובתך ועל החיזוקים. הצלחת להגדיר בדיוק את המצב. הדברים מבחינתי ברורים עכשיו, רק שאלה אחת נותרה לי פתוחה והיא: איך אני מתגברת על הגעגועים שלי אליו כידיד קרוב? אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל במקקה שלי הזמן לא ישכיח אותו כיוון שאני נאלצת להמשיך להיות איתו באינטרקציה יומיומית. אם אני אעשה את כל המאמצים לצמצמם ככל האפשר את האינטרקציה איתו וליצור קשר רק בענייני עבודה אוכל אולי בנקרה הטוב לצמצם את זה לשני מיילים ביום ושתי שיחות טלפון... זה עדיין המון מבחינתי. יש לך עיצה כיצד לצלוח את זה ועדיין להתגבר עליו?
תודה על כל העזרה. הפורום הזה החזיק אותי ברגעים הכי קשים שלי ואני מאש מוקירה תודה על כך.

דורית, תודה רבה על תגובתך ועל החיזוקים. הצלחת להגדיר בדיוק את המצב. הדברים מבחינתי ברורים עכשיו, רק שאלה אחת נותרה לי פתוחה והיא: איך אני מתגברת על הגעגועים שלי אליו כידיד קרוב? אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל במקקה שלי הזמן לא ישכיח אותו כיוון שאני נאלצת להמשיך להיות איתו באינטרקציה יומיומית. אם אני אעשה את כל המאמצים לצמצמם ככל האפשר את האינטרקציה איתו וליצור קשר רק בענייני עבודה אוכל אולי בנקרה הטוב לצמצם את זה לשני מיילים ביום ושתי שיחות טלפון... זה עדיין המון מבחינתי. יש לך עיצה כיצד לצלוח את זה ועדיין להתגבר עליו?
תודה על כל העזרה. הפורום הזה החזיק אותי ברגעים הכי קשים שלי ואני מאש מוקירה תודה על כך.

קרן היקרה, אני חוששת גם ממצב בו הוא יתחיל להתנדנד. תארי לך שהוא מתישהו יעבור איזה משבר בחיים שלו ואת תהיי שם בצד השני של המיילים והטלפון והוא עלול לנסות לחמם שוב את הקשר מתוך הצרכים המשתנים שלו...ואת עלולה להתפתות...
כלומר, על מנת שזה ייגמר הוא צריך עכשו להתמיד כל הזמן בעמדה שלו שהוא לא בעניין...ואת לא יכולה לבנות רק על כך.

לכן - אם את לא יכולה לעבור לתפקיד אחר או לעבודה אחרת (ברור לי שזה לא צעד פשוט) הדרך שאת כן יכולה לפעול בה היא לשתף את בעלך, כפי שכבר הצעתי לך בעבר. חיזוק האינטימיות הרגשית שלך עם בעלך זו תרופת הנגד הנכונה ביותר.

היי,
מאז ההודעה האחרונה שלי בה שיתפתי אתכם שסיפרתי לו מה אני מרגישה חשתי באמת הקלה. הרגשתי ששמתי את זה מאחוריי, לא יזמתי איתו איזשהו קשר. הרגשתי כבר שאני התגברתי עליו. גם יחסיי עם בעלי השתפרו.
פתאום היום נפלה עליי פצצה קטנה. הוא התקשר אליי לספר לי שהוא רב עם אשתו בגללי. הוא אמר שהיא קנאית ושהיא ראתה אותו מוחק הודעות ממני )שהיו די מזמן אני חייבת לציין) ושכנראה הוא דיבר עליי יותר מידי לידה, שיבח אותי בפניה.
הבנתי ממנו שהם ייצאו מהמשבר הקטן הזה אבל מה בדיוק אני אמורה להבין מהמידע הזה שהוא זרק עליי פתאום? מה אני אמורה לעשות עם זה? אני לא אשקר שזה לא מעורר אצלי עכשיו דברים מחדש, שאלות, תהיות ורגשות שאולי גם הוא מרגיש כלפיי משהו. הוא רמז שמאותו יום שהתוודתי מולו זה עשה לו משהו.
נא עצתכם.

קרן היקרה, תודה שאת מעדכנת אותנו!

אני מרגישה קצת כמו נביאה. בתשובתי האחרונה כתבתי לך שאת תלוייה מאוד בתגובות שלו. אם הוא יוריד פרופיל - יהיה לך יותר קל, ואם הוא פתאום יתעורר - שובתמצאי עצמך מול הפיתוי.
וזה מה שקרה.
כל עוד הוא ישב בשקט - הצלחת להוציא אותו ממחשבותיך ולשפר את היחסים עם בעלך.
והוא עכשו מתעורר ויוצר איתך קשר - ושוב זה מעיר אותך.
כמעט כתבתי לך "ברוב חוצפתו", אבל אז עצרתי בי ושאלתי את עצמי האם אי פעם ביקשת ממנו בצורה מפורשת שיפסיק ליזום איזשהו שקשר איתך?
כי אם לא עשית זאת - הוא בעצם נשאר רק עם הוידוי שלך אודות רגשותייך כלפיו ומבחינתו - בכל רגע שהוא ירצה -שווה לו ליצור איתך קשר ואת רק מחכה להסכמתו...
על כן - אם הדרך שלך ברורה לך - עלייך עכשו לנהל את עצמך היטב:
להבהיר לו שהצלחת להתגבר עליו וכי אין מה לדבר על קשר ביניכם! לחתוך את חבל הטבור הזה...כי כל פעם שמתחשק לו איזה ריגוש וקצת רומנטיקה - הוא עלול לפנות אלייך ולהעיר אותך שוב! ומה אם זה ייפול בדיוק על מריבה שתהיה לך עם בעלך? מאוד קל להתפתות.

קרן הי,
אני קוראת את אשר כתבת וכמישהיא שהייתה כמעט עד הסוף -תעצרי את זה !!!
גם אני בערך אחרי שבע שנות נישואין ושני ילדים התאהבתי בגבר שעבד איתי גם הוא בי.
ז ה התחיל כאקט של תשומת לב שחשבתי שאני שולטת בסיפור אבל לא שלחתי ההתאהבתי התמכרתי חא רציתי לעצור רציתי אותו עד הסוף חשבתי. שא י יכולה לעצור את זה ונכשלתי מאות פעמים אבל הוא היה חזק לו היה ברור שלאהבה שלנו יש גבול ושוב ושוב הוא ידע לשמור על החיים שלו.
זה נגמר רע אני לא ויתרתי ובסוף אחרי שעזבתי את אתו מקום עבודה נפגשנו היינו מסוחררים היה מגע לא שכבתי איתו היה לא ברור שלא אעשה זאת אם זה לא עד הסוף הוא לא היה מסוגל לעמוד בלחץ של הקשר הדרישות שלי האישה שלו הוא חתך ואני התרסקתי הרגשתי רע עם עצמי הקשר נותק כליל.
הבטחתי לעצמי שאני לא נופלת סיפרתי לבעלי שהיה קשר לא את המגע והכל גיליתי גבר אוהב מבין ויותר טוב לי לנו.
לאמר לך שאני לא מתגעגעת שלא שורף מבפנים ברור שכן הוא היה אהבה מבחינתי.... החיים יותר חזקים לשנינו.
ואת תחשבי אם את רוצה להכנס לסרט כואב כזה ארבע שים של כאב ותסכול ומפך נפש...תאמיני לי חא כדאי הנפש פציעה עדיין.
בהצלחה

היי קרן

מהדברים שהוספת בהודעה האחרונה מסתבר שמלבד הקושי הזוגי וההתאהבות באדם אחר עברת בשנה האחרונה עוד כמה תהפוכות וקשיים כמו גם אובדן של אמא, אכן אירוע מצער - תנחומיי!
ואין לי ספק שכל משבר/חוויה כל אחד לחוד וכל האירועים גם יחד... מקשים עלייך עוד יותר את השקט הנפשי.
תראי - במלחמה תמיד יש צד שמפסיד ולמרבה הצער כאשר המלחמה היא בתוכך מה שלא יהיה את זו שמפסידה...
כתבת > יש לי חשש נוראי שאני רק אמצמץ והחיים שלי יחלפו בשנייה בלי שעשיתי משהו משמעותי או מבלי שמיציתי אותם...
תרשי לי לומר לך ומניסיון... שההפך הוא הנכון! במציאות המודרנית בה אנו חיים כיום צריך להיות מאוד "יצירתי" כדי לשמר זוגיות לאורך זמן, ודווקא כאן את יכולה לבטא את הכישרונות שלך ולהרגיש שעשית משהו גדול ומשמעותי בכך שהצלחת לשדרג את איכות חייך ולהביא למשפחתך הקרובה אושר ושלווה!

שבת שלום

למה???

שאת לא יודעת להעריך את הבחור,ולא אוהבת אותו,רק את הכסף שלו...
אני כן יודעת להעריך..אז אולי אני והוא נסתדר יותר טוב??

שלום שוב,

נראה שהקשר ביניכם סובב סביב אינטרסים, לצד איזו חיבה או רגשות אחד כלפי השני. אם מה שחשוב לך הוא הרווח הכספי בקשר הזה ואת חשה מנוצלת- אזיי שתוכלי למצוא לך פתרונות אחרים לרווח כלכלי- תעסוקה נוספת למשל. מעבר לכך, ככל שתקדימי ותמלאי את זמנך בתחביבים ובדברים שמספקים אותך, כך תרגישי פחות צורך לקבל מהאחר.

שלום מ' וערב טוב,

מה שאת מתארת הוא טבעי לחלוטין. כשאנחנו בקשר עם בן זוג שאנחנו לא רוצים לאבד ומאוד מעוניינים בהמשך של האהבה והקשר, אנחנו נעשה הכל כדי להגן על הדבר היקר הזה. כשאנחנו מזהים "סכנה" מתקרבת, הכל נמצא בדריכות מסוימת. ולמעשה כך הרגש שלנו מופעל לצורך הגנה על הקשר.

הבסיס של דברייך נעוץ בעצם בביטחונך האישי ובדימוי העצמי שלך בעיני עצמך. היינו רוצים להאמין שבמצבים אחרים בהם את רואה "סכנות" כאלו ואחרות, את תרגישי בטוחה במי שאת, ותגידי לעצמך שאת טובה בזכות מי שאת, ודווקא בגלל שאת "את", בן זוגך נמצא איתך כבר קרוב לשנה- זמן לא מבוטל.

נסי לחשוב על מצבים אחרים בהם הוא יכול להיתקל ולהכיר בחורות יפות ומוכשרות כביכול יותר ממך- לימודים, עבודה, בילויים, דרך חברים וכו'.. הרי אין לזה סוף. גם ליופי אין סוף- כ"כ הרבה סוגים, כ"כ הרבה פיתויים, את חלקם מאוד קל להשיג היום- אין לזה באמת "תחתית", אין לזה גבול. ולכן לאן שלא תלכי, את תיתקלי בעוד איזו סכנה שעתידה לרחף מעל הקשר שלכם. אלא אם כן-

את תעבדי על הנושא הזה ממש ממש חזק. מה זה אומר? קודם כל כן להציף את זה מול בן זוגך, לספר לו כמה את נבוכה מכל העינין ואת יודעת עד כמה זה נשמע מוזר, אבל בכל זאת- יש מצבים שבהם את שואלת את עצמך האם את מספיקה לו. תחדדי את העינין בכך שתתני דוגמה (אותה בחורה). אין לי ספק שהתשובה שלו תוכל להרגיע אותך לפחות לזמן מה. חשוב יהיה שתשמעי את הדברים ממנו, אלייך.

נסי גם לתת קרדיט לקשר שלכם, לצד קרדיט לבחור שלך. הבחור שלך נמצא איתך מסיבות ברורות, נשמע שטוב לכם יחד. את לא באמת חושבת שמדובר בבחור שלאחר היכרות קצרה עם מישהי יפה, איכותית ומוכשרת ("מושלמת") - הוא יזנק לעברה. מעבר לכך, הקשר שלכם הוא שלכם, בניתם משהו ביחד. למה לא לתת לו את הקרדיט שלו, להאמין בו ובחוזק שלו?

שוב, הנקודה ממנה צריך לצאת היא הדימוי העצמי שלך, קודם כל. תוכלי להתחיל לחזק אותו סביב שיחה עם הבחור על רגשותייך, ולהמשיך להעצים את עצמך ולהעלות את הביטחון שלך- בדיוק איפה שאת לא חשה בנוח עם עצמך. אפרופו יופי, יש הרבה בחורות ובחורים יפות ויפים, אבל מי שבאמת מושך את תשומת הלב הוא זה שמשדר פנימיות חזקה ו"נוכחות" - אם תצליחי להרגיש ככה, את כבר תאמיני יותר שאת "שווה" את הבחור שלך, בדיוק כפי שהוא "שווה" אותך.

שלום עדי אני תקופה ארוכה קורא בשקיקה את ההודעות שלך בפורום ונהנה מהמענה הרגיש והאיכותי שאת מביאה.
בתגובה האחרונה עודדת את השואלת לפתוח הכל באוזני החבר שלה ואת מבטיחה לה שהחבר יגיב בתגובה תומכת ואוהדת. מניין לך הבטחון בכך? למעשה, האם לא מספיקה הפניה של הבחורה לפורום באינטרנט כדי לרמז על כך שהיא לא מקבלת את הפרגון ואת הבטחון שאת מבטיחה לה? האם תמיד נכון לפתוח באוזני החבר סוגיות של קנאה - כולל הדוגמאות הספציפיות של מושאי הקנאה?

תודה

שלום איתן,

ראשית תודה לך על המילים החמות. בהחלט מעודד ומשמח לשמוע שיש "קוראים סמויים" שנהנים מהפורום שלנו.

לגבי שאלותיך החכמות, יש לציין. אכן אני מעודדת במצב כזה לפתוח את הדברים, כיוון שמדובר כאן בקשר טוב, בקשר בריא ובזוגיות שמוגדרת לפי הפונה מ', "זוגיות טובה ואוהבת". לכן, כשיש רגש של קנאה, שמקורו בחוסר ביטחון עצמי- בהחלט שווה לקחת את זה כאתגר לקשר ולנסות לבנות סביב המקרה הזה תקשורת פתוחה, כנה, אמיצה. כשבן הזוג יבין מה הצד השני חווה, ובאיזה עוצמות, הוא יוכל להרגיע. במקרה הזה אין לי ספק כי התשובה תרגיע, כיוון שגם מ' יודעת כי אלו רגשות "שלה" ולא חלילה מצבים שבן הזוג הביא אותה לכך. הרי היא מתארת קשר של שנה - טוב ובריא. קשר שבו בן הזוג לא מאותת על חוסר נאמנות או חוסר סיפוק. בד"כ, כשאנחנו מציפים כזה נושא (באופן המתאים ולא מתוך האשמה או "כליאה" ("אני לא מוכנה שתיפגש איתה"), אלא מתוך הבאת "עצמנו" לשיחה) - בן הזוג ידע להיות שם, להרגיע ולפרגן.

כמובן שיש חוסר ביטחון ברור אצל הפונה, היא חשה שאינה "טובה דיה כפי שהיא" לעומת האחרות שנתקלת בהן. אינה טובה בעיני עצמה, אך לא בטוח שבעיני החבר שלה. ולכן הפניה לפורום היא הצעד הראשוני, צינור, כדי להמשיך ולפנות את החבר ולעודד תקשורת טובה גם בנושאים המביכים האלה. לא התרשמתי כי החבר לא מעודד ומפרגן- התרשמתי שהזוגיות "טובה ואוהבת", ולכן, מדובר ברגשות אשר מ' חשה אותן ללא הצדקה ברורה אובייקטיבית. אלו רגשות סובייקטיביים שלה ולפי הבנתי היא מבקשת כלים - איך להתמודד עם זה.

לא תמיד יהיה נכון לפתוח מקרים כאלו מול בן הזוג, הדבר תלוי בכמה דברים כשבראשם הוא טיב הקשר והאמון ההדדי. יש לבדוק פרמטרים נוספים כמו טיב התקשורת הזוגית ובאיזה שלב הקשר נמצא. יש לברור היטב מתי מדובר במקרה "אובייקטיבי צודק", קרי, שגם לבן הזוג יש משקל ואחריות על רגשות הפונה, או, כי מדובר (כמו במקרה של מ') במצבים בהם אין לה סיבה ממשית לדאגה- והיא בכל זאת מתוסכלת - וזוהי עבודה פנימית שבהחלט ניתן לעשות אותה עם מעט הכוונה.

לכן, להיכנס לדוגמאות, לפתוח, לדבר- הכל קשור לטיב הקשר, לאופי בן הזוג, ולעוד פרמטרים שיש לבדוק. פה בפניה של מ' ניתן היה להבין גם ממנה, כי היטיבה לתאר את החוויה שלה מצוין, למה היא זקוקה, ואני כולי תקוה כי אכן הדברים הועילו לה - כמובן אשמח לשמוע ולהתעדכן.

תודה לך על השאלות שהיו "במקום" וגם למ' שבזכותה אפשר להמשיך להיחשף לעולם הזוגיות וללמוד עליו עוד.

שלום לך עדי,

שאלתך לא מאוד ברורה לי ולא פירטת מה הסיבות ובגין מה את זקוקה לכסף, ודווקא מצידו. יתכן והוא חש מנוצל עקב הבקשה שלך. מעבר לכך העובדה שהוא בעל כסף רב לאו דווקא מבטיחה שאת תקבלי חלק.

נתינה בתוך הקשר, כלכלית, יכולה לבוא גם בפרמטרים אחרים כמו הבילויין ביחד- מסעדות, סרטים, טיולים- אז הוא משקיע בזוגיות שלכם ולא "בך" לצרכייך הפרטיים. אולי עבור כך הוא כן מוכן להשקיע.

אם תרצי להרחיב, אשמח לנסות להמשיך לכוון אותך.

ערב טוב איילת,

אני בטח לא מחדשת לך, אבל כל מה שאת מתארת נשמע נכון, טבעי ונורמלי לאור הזמן שעבר מהלידה, ולאור השינויים הפיזיים, ההורמונליים והרגשיים שכל אחד מכן חווה ועדיין חווה.

השינוי שמדבר על כניסת ילד לעולם, הוא שינוי עצום. לא מדובר רק במישהו חדש שגרם לכם להפוך מזוג למשפחה, אלא בשינוי עצום- פיזית, רגשית, כלכלית, אידיאולוגית, מחשבתית. מכל הבחינות אנחנו משתנים כשאנחנו הופכים להיות הורים. פתאום כל החלטה חייבת לכלול קודם כל את טובת הילד, הלו"ז משתנה, הצרכים משתנים, דברים נעשים פחות דחופים, יותר דחופים, העבודה נדחקת הצידה, הסביבה פועלת אחרת. הכל במנגנון שונה ממה שהכרתם עד כה. עבור הגבר, חשבי על כך, עד ממש עכשיו הוא בעיקר "צופה מהצד". קשה להסביר לו מה זה הריון ולמה לא חשת בנוח לקיים איתו יחסים, הוא רק יכול לנסות להבין ולהיות אמפתי. עד מתי?... לאחר מכן, כשמגיעה הלידה- הוא די חסר אונים לנוכח כל תעצומות הנפש והגוף שאת מפעילה לצורך הלידה, לאחר מכן הוא בעיקר ממלא פונקציות של סידור, נסיעות, תיזוזים, דאגות, טלפונים וכו' כדי שהכל יסתדר. ולא לשכוח סלקל. לאחר מכן, אז מגיע השינוי ההיסטרי- התינוק מגיע הביתה. לכאורה שינוי רצוי, מחכים לו, חיכיתם לו הרבה זמן. בפועל, לצד השמחה והאושר, יש גם רגעי שבירה. אין יחסים אינטימיים, בהתחלה זה מובן ואח"כ קשה יותר לקבל את זה, האשה שלך כבר לא אותה אשה, היא מקריבה עצמה למען דבר אחד בלבד (וזה לא אתה..), היא תשושה, עייפה, מחפשת עוד שעת שינה.. והוא, אמור לחכות לאיזו חוויה שתזכיר לו איפה הזוגיות שלו..

את כל זה את בוודאי מכירה ויודעת. השינוי שאת חווה כרגע הוא זמני, והדברים יתאזנו ככל שהזמן יעבור. אני כן מעודדת אותך לצאת עם בעלך, למצוא ערב, ולצאת רק שניכם ולנסות להרגיש קצת "זוג" ופחות הורים (בכאילו..). הוא חושש ורוצה לדעת שהכל בסדר. נכון שהיחסים חסרים לו- אבל להערכתי חסרה לו גם החוויה האישית, הזוגית והאינטימית איתך, לרבות יחסי מין. אולי, אם תתכנני ערב כזה, החרדה שלו מעט תישכח, הוא יצליח לאזור עוד קצת סבלנות וגם את תרגישי טוב יותר.

לגבי כאבים- אכן, בדקי את זה. חשוב שהוא ידע שאינך מזניחה את זה. בוודאי מחשבתית קשה לנו לחשוב על יחסים אינטימיים לאחר לידה.. אך גם את זה עוברים, בעיקר אם תקראי על זה קצת, ותיווכחי להבין מהו גודל הנס- האיברים שלך חוזרים להיות כמעט אם לא ממש כפי שהיו. אולי ע"י מידע ואינפורמציה, תצליחי גם להרגיע את החששות הפנימיים שלך.

מאחלת לכם הרבה הצלחה, נחת ומזל טוב.

היי
פורים שמח...

אם הבנתי את מה שכתבת אז אתה בעצם מצפה שאשתך תשתנה לכל הפחות כמו שאתה אתה עשית מאמצים והשתנת מאז ועד היום, מצד אחד הבקשה שלך לגטימית, ומצד שני אתה לא יכול לבקש ממנה להיות "אתה"! ביום שתפנים שאתה זה אתה והיא זו היא! יהיה לך יותר קל לקבל את החסרונות שלה ולחיות עם זה בשלום,
אל תתייאש! עברתם 7 שנים ביחד ויש לכם ילדים כל זה ועוד שווה מאמץ נוסף שאם רק תעשו אותו נכון תרוויחו זוגיות חדשה ובריאה.
קחו כמה שיחות עם אנשי מקצוע ותגלו על עצמכם דברים שלא ידעתם על קיומם, אני מאמין שאשתך רוצה לבוא לקראתך ותשמח לקבל כלים כדי לעשות זאת, תן לעצמך ולזוגיות שלכם את הצ'אס - אתה תרוויח ובגדול!
בהצלחה רבה רבה
פורים שמח

שלום לך "לאן אפנה",

אתה באמת נמצא באיזושהי צומת דרכים. או להתייאש, להשלים עם כך שהיא לא תשתנה, או לנסות בכל זאת למצוא איזשהו מוצא. אני מסכימה עם בני שניתן לפנות לאנשי מקצוע טובים ולנסות למצוא בכל זאת איזשהם מכנים משותפים יחד.

אפשר גם לנסות להשתלב בקבוצות של זוגות, בסדנאות, באימון זוגי וכו'.

התשובה היא למעשה אצלך- היא אולי לא תוכל להשתנות 180 מעלות. אבל אם אתה תמצא אצלך את המקומות שאתה כן יכול להתגמש לגביהם, והיא אולי בתמורה תתגמש גם- כבר קיבלנו תמונה אחרת. בגלל שהשאלה שלך יחסית כללית ולא נתת דוגמאות, כמו מה למשל מפריע לך, איפה קשה לך, האם יש נושאים שחוזרים על עצמם שאתם חלוקים לגביהם, מה טיב הקשר סה"כ ואיך אתם מתגברים על מכשולים, ובני כמה אתם (פרט חשוב)- בגלל שכל הפרטים האלו חסרים, יהיה לי קשה להמשיך ולכוון אותך. אם תוכל לפרט קצת יותר, אשמח לנסות להמשיך לסייע.

בהצלחה רבה

דורין היקרה, לפעמים התפקיד של חברה הכי טובה הוא "כפוי טובה", כמו בדוגמה שלכן: כמובן שהיא שיתפה אותך בקשר הדדי שהיא ניהלה עם הבחור, בשביל זה יש חברה הכי טובה, שנוכל לספר לה ולהתייעץ איתה, בסך הכל מילאת את תפקידך...אלא שהבעל כנראה לא יכול "לשאת את החרפה", ורוצה להעניש את אישתו בדרך מסויימת - וזו הדרך שהוא מצא לנכון כלגיטימית מאוד יתכן שיש לו משהו נגדך והוא תופס טרמפ, כפי שכתבת.
אני חושבת שלא ניתן לעשות כלום במצב שנוצר.
הוא יתר מצב שבו החברה שלך צריכה לבחור בינו לבין החברה הכי טובה שלה. עצוב שהוא יצר אולטימטום אכזרי שכזה, אבל זה מה שהוא עשה, ולטעות שלה יש תוצאות, יש השלכות.
יתכן שהוא גם מאשים בצורה מסויימת אותך שלא מנעת את הקשר, או שהיית בעד הבחור האחר, וזה גם מכעיס אותו וגם מערער את הבטחון העצמי שלו, ומניעת הקשר ביניכן נותנת לו הרגשה של בטחון שדבר כזה לא יקרה שנית כי את כבר לא תשפיעי עליה אם יהיה ביניכן נתק.

יש לי הרגשה שהוא לא סומך על אישתו שהיא לא תעשה זאת שוב, ועל כן גם מעניש אותה וגם מנטרל אותך שלא תשפיעי עליה לרעה - לפחות כך הוא מאמין שעדיף.

בדילמה הזאת יש עדיפות לבן הזוג, זה מה שמקובל...
החברה שלך צריכה לעשות את החשבון שלה האם היא מוכנה שהוא ישלוט עד כדי כך בחיים שלה, אבל זה לא משהו שאת אמורה לעשות. אלו החיים שלה והשיקולים שלה.
לדעתי עליךי להוריד פרופיל ולוותר, ולקוות שרוע הגזירה יחלוף עם הזמן, ככל שהוא יראה שהיא סובלת מהרחקתך מן החיים שלה.

שלום לך,

את מתארת קשר סה"כ טוב ויציב מהרבה בחינות. יתכן ועבורו להוציא סכומים מסוימים, בזמנים מסוימים או בכלל כתפיסת חיים- זהו תיק כבד יותר מאשר עבורך. אפשר לראות את זה גם בחוסר השתתפותו בטיולים למשל. אפשר לומר שכל התקופה את קלטת את התמונה וניסית להתאים עצמך, ליזום ולשלם יותר לפעמים, והוא נעתר לדפוס הזה כי נוח לו. וכשמגיע פתאום אירוע כמו זה שהיה, הדפוס שלו יוצא לאור- וכאן מתקיים הפער הזה ביניכם.

אז לשאלתך, הייתי חושבת שלאחר שנה יהיה כדאי לפתוח את הנושא הזה איתו, בהחלט. לא מתוך מקום של "איזה קמצן אתה", אלא דווקא מתוך התעניינות, איך הוא רואה את מה שהיה באותו אירוע- לקחת את האירוע כמשהו סמלי שמייצג אצלו איזה כלל, דפוס בחייו. אולי יש אלמנטים שאינך יודעת עליהם, משהו לגבי מצבו הכלכלי, חובות, ילדים מפרק קודם או כל דבר אחר שבגינו מעדיף לא להוציא כספים. אם ברובד הכללי של הקשר הוא מעניק, נותן, מקשיב, רואה אותך ולא רק את עצמו, קונה לך פה ושם, מחווה מחוות מסוימות של נתינה- אני לא חושבת שיש מה לדאוג. בסה"כ הכללי טוב לך וזה החשוב.

בכל אופן נסי לברר איתו איך הוא רואה את הדברים ואולי תוכלי לאסוף קצת מידע ממנו, שיקל עלייך.

עדי שלום,
תודה על התייחסותך המהירה.
גם אני חשבתי שכדאי לדבר איתו על זה, אבל אני לא מוצאת את המומנטום ואולי גם קצת בורחת מזה...
למיטב ידיעתי אין לו בעיות כלכליות ומצבו בסדר גמור. וכפי שציינתי שנינו מרוויחים מעל הממוצע . אציין כי הוא לא חוסך מעצמו דבר וכל דבר שהוא חושק בו הוא מיד קונה. הוא מבזבז על עצמו מעל ומעבר קונה לעצמו בגדים ונעליים ומעולם לא משלם בתשלומים (בשונה ממני). קונה לילדיו הרבה דברים מעבר למזונות ולפחות פעמיים בשבוע אוכל איתם בחוץ. בנוסף יש לו רכב מהעבודה וזה חוסך לו המון. אנחנו לא יוצאים הרבה לאחרונה (בעיקר בגלל החורף) ולכן זה היה מאד צורם. להזמין אותי לארוחה בעלות של כ- 60 ש"ח(כן, זה המחיר...) לא היה משפיע עליו ולכן אני תוהה אם זה לא בא ממקום של קמצנות... נקודה נוספת היא שאולי גם אני לא בסדר שהבלגתי באותו רגע. אולי הייתי צריכה לדרוש יותר ולומר שאני רוצה מנה משלי... (אציין שדי קשה לי לנהוג באופן הזה כי אני לא נצלנית באופיי...) ובכל זאת.... בעוד מס' חודשים אנו אמורים לנסוע לח"ול לשבוע. הזמנו מעכשיו כרטיסים ומלון. הוא שילם על שנינו הכל במזומן ואני מחזירה לו את החלק שלי בתשלומים. בטיול שלנו נצא גם להופעה של זמר מפורסם. הוא הזמין מקום ושילם וציין "זה עליי". מאז האמירה הזאת נראה לי שזה נשכח ואין לי ספק שהוא לא יתנגד שאני אשלם את החלק שלי בהופעה... אני יודעת שאם הקשר טוב ויציב אפשר להבליג על דברים, אבל יש לי תחושה שאם מדובר בעניין של כסף במוקדם או במאוחר זה יעיב על המערכת ומזה אני חוששת.

שלום שוב,

אני מבינה את החשש שלך ואת צודקת שזה יכול להעיב על הקשר. עכשיו כשפירטת שעבור עצמו הוא קונה הכל ולא חוסך, באמת נשאלת השאלה איך הוא תופס קשר רציני מבחינת ההוצאות. לכל זוג יש איזה כלל בעינין, יש זוגות שמדלגים על זה בקלות ויש כאלה שיותר יתעכבו על זה. אבל בכל אופן הייתי בודקת ושואלת גם לגבי מידת הנתינה שלו מבחינה רגשית, הקשבה, עזרה, סיוע כשצריך, מחוות קטנות- כל מה שהזכרתי קודם. כדי לבדוק עד כמה המידה הזאת של "קמצנות" נניח היא מציאותית לגביו.. או שמדובר במשהו אחר.

בלי קשר לכסף, כן כדאי להעלות את מה שהיה שם במסעדה. לא מתוך המקום של "כמה הוצאת עליי", אלא לגבי מה שאת הרגשת, כתוצאה מההתנהגות שלו. מה הרגשת כשהוא התעקש להתחלק איתך במנה, מה הרגשת לגבי הקינוח, מה הרגשת מול האנשים האחרים, והאם הוא מצליח להבין מדוע הרגשת כך. זה צריך להיפתח דווקא מתוך מקום של תקשורת שוטפת ופתוחה ולא מתוך מקום של "בחן את עצמך: האם אתה קמצן?". :-)

אולי, בתוך תוכו, הוא חווה ממך איזו ציפיה שהוא יעשה יותר ג'סטות בעינין הזה, והוא נסגר אוטומטית? לפי מה שתיארת זה לא הסיפור, אבל בכל זאת אני מעלה את זה כאפשרות. כך או כך, רק אם תנסי לברר איתו, את תדעי לפחות מה הכיוון. אפשרות אחרת היא שבקשרים הקודמים הוא חווה ניצול או סחיטה כלכלית וכאן הוא מאוד מקפיד. זה גם יתכן.

חן היקרה, אני מסכימה איתך שיש כאן דילמה: מצד אחד אתם לא זוג רשמית ועל כן הוא יכול לבלות עם האקסית המיתולוגית בלי שזה ייחשב בגידה, ומצד שני - פעולה כזאת תיפגע בך מאוד בכך שהיא תשדר לך שהיא יותר חשובה לו ממך.

מה שאני יכולה להציע לך הוא להיות ישירה איתו.

להגיד לו שאינך יכולה להיות איתו במצב שבו את חולקת אותו עם אחרות, כי זה פוגע בך.
אם הוא לא ייענה לאתגר הזה - כנראה שהוא לא אוהב אותך מספיק.
האם תהיי מוכנה להמשיך איתו אם זאת תהיה תגובתו?
זוהי התפשרות שמאד קשה לחיות איתה. זה יחלחל ליחסים שלכם ויזהם אותם.

כל הסימנים מראים שאת כבר מאוהבת בו ורוצה לשדרג את היחסים לחברות מחוייבת ומוצהרת, ולפעמים פשוט צריך לעשות את השיחה הזאת כדי לדעת איפה את עומדת. ואםהוא לא מספיק בעניין שלך - אכן כדאי לברר זאת קודם ולא להישאר שם בתור מישהי שאוהבת אך לא מספיק נאהבת על ידי הבחור.

מה זה אומר "בוגד בי ברשת הפייסבוק"? מדבר עם בחורות אחרות? קובע איתן לדייט? מפלרטט איתן? למה את מתכוונת? נא עני ומשם נמשיך...

הוא עושה חשבונות שונים ברשת הפייסבוק... בשמות בדויים... ומפרטט ומדבר עם בחורות... לא נראה לי שהוא מנהל איתן רומן... אבל הוא מעביר זמן איתן... בדיבורים וצ'טים

שלום לך מילי וסליחה על העיכוב,

מירי שאלה אותך נכון- מה פשר המונח "בגידה". האם מדובר במעשים קונקרטיים או ביצירת קשרים וירטואליים- שניהם מתרחשים במציאות ולגבי זה את צודקת. אני מבינה את הפגיעה והתחושות הקשות שלך, בוודאי לאחר שהבטיח שיפסיק ולא עשה זאת.

כמה דברים:
1. לכל אחד יש את ההגדרות שלו לבגידה, הרי אם היה מקיים רומנים של ממש - אין מנוס וזוהי בגידה. הוא מפלרטט ופותח כרטיסי היכרות ובעינייך זוהי בגידה- לא בטוח שבעיניו. עד כמה שזה נשמע מוזר, אולי הוא חווה את המעשים שלו אחרת. ברור כי הוא מצטער עליהם, כיוון שהוא פוגע בעצמו ובמערכת היחסים שלכם כך.
2. אפשרות אחת היא, שתחליטי כי אכן את לא מסוגלת לסלוח לו, והרי אי אפשר להמשיך לחיות עם אדם שאין לך אמון בו ושנפגעת ממנו כ"כ.. ובכך להגיע להחלטה לסיים את הקשר (הסכימי איתי שלא "תבזבזי את חייך" בינתיים).
3. אפשרות אחרת היא, שתנסי "להתעלות" מעל הפגיעה הזאת ותתחילי לבדוק טוב טוב מה קורה לו- מבחינת הזוגיות, התקשורת ביניכם, האם הוא חושש להעלות נושאים שאתם חלוקים עליהם, האם יש דברים לא פתורים, איך הוא חש במערכת הנישואים, האם הוא חש כבול, האם הוא חופשי בעיניו (בעיניו, לא בעינייך). להתחיל לדובב אותו לקראת דו שיח משותף שיעלה על הבעיה. כי קיימת כאן בעיה שבגינה הוא בורח לעולם של ריגושים ווירטואליות. למקום האפל הזה שבו הוא יכול להוציא את המתחים שלו. אם במהלך הארבע שנים האלו לא חווית ממנו אקטים כאלה, יתכן ויש בעיה בנישואים עצמם- תקשורת, כבוד וכו'.

בד"כ, אקטים כאלה "מחוץ למערכת" מאותתים על בעיה מסוימת. לרוב בן הזוג לא חש כי הוא חופשי ואינדיבדואל בפני עצמו, וכאן יש לנו איזו "הוכחה" קטנה או סימן דרך מסוים, כיון שאת מדווחת שההתנהגות הזאת החלה אחרי החתונה. ולכן, נשאלת השאלה מה השתנה, מבחינתו, בעיניו, מאז בנישואים. אפילו פסיכולוגית- האם הוא מרגיש כבול, מחויב יותר? האם זה מקשה עליו?

במקום ללכת למקומות קיצוניים של חוסר אמון וחורבן הקשר- נסי לתעל את זה למקום של "צמיחה ממשבר". אנחנו יכולות להתנחם בעובדה כי הוא לא מנהל רומנים של ממש, בחוץ. הוא משחק משחק מסוים.

אני רואה שגם דורית כתבה לך מענה, כך שתוכלי לקבל חומר נוסף למחשבה.

בהצלחה.

מילי היקרה, מילא אם זה היה קורה רק פעם אחת והוא היה מבטיח לך להפסיק ומקיים זאת. אבל עושה רושם שזה משהו שלא לא יכול או לא באמת רוצה להפסיק אותו, וכנראה שהוא עדיין לא בשל לנישואין.
אני שואלת את עצמי (ואותך) עד כמה ההחלטה להתחתן באה ממנו או יותר ממך? לפעמים הפלירטוט הזה הוא תוצאה של תחושה שלא היה לו החופש האמיתי להחליט על חתונה והוא הרגיש שלוחצים אותו לפינה - בין אם זה מצד המשפחה שלו או שלך או מצידך.

לא נראה לי שאפשר הרבה לעשות בקשר לכך. אולי רק אם תבהירי לו עד כמה זה פוגע בך ועד כמה את מבינה מן ההתנהגות הזאת שלו שהוא כנראה עוד לא בשל להתחייבות אמיתית כלפייך ותשחררי אותו. לפעמים ניעור כזה יכול להקפיץ אותו מעבר לשלב בו הוא נמצא,אבל כמובן עלייך להביא בחשבון גם את האפשרות שהוא יבחר להיפרד ממך.
אני חושבת שבגלל המשמעות של בגידה מן הסוג הזה עליכם לשקול ברצינות את המשך היחסים,ובוודאי לא להביא ילדים כל עוד הוא לא מסוגל להפסיק עם זה מרצונו ומבחירתו.

יתכן שפגישה אצל יועץ זוגי יכולה להועיל על מנת לנסות להבין מה גורם לו לעשות זאת, ולראות עד כמה זה מהותי או ניתן לשינוי.

אבל עושה רושם שאת פשוט נוחה לו לכאן ועכשיו...לא מעבר לזה.

אני לא יודעת אם את מודעת להיסטוריה וכותבת את תגובתך לאור זה.
בכל אופן, קשה לי להאמין שגבר צעיר יהיה עם גרושה+1 סתם כי נוח. מן הסתם גרושה+1 לא בדיוק זמינה מתי שנוח... וכשיש ילד מעורב זה גם לא תמיד נוח, כך שזה לא מובן מאליו.

הי עדן,

טוב, הוספת פרטים חשובים. ראשית, קורה שיש ידידות דביקה שעושה "עננים" על הזוגיות, ובד"כ יודעים לשים גבולות כשקיימת זוגיות בשטח. נשאלת השאלה האם כבר הגדרתם את עצמכם בתוך זוגיות מחייבת או שאתם רק מתנהגים כך. האם את רואה הבדל בין איך שהוא מתייחס אליה, לבין איך שהוא מתייחס לקשר ביניכם? האם יש לו סדר עדיפות עליון איתך, עליה? האם פגשת אותה? האם נפגשתם שלושתכם?

כן, ידידה זה דבר מאיים ולא סתם. ידידה אשר את קולטת שיש מולה תכנים כאלה ואחרים- שווה להעלות את זה מולו. אני יודעת שאת לא רוצה לקלקל ונורא חוששת מכל מיני אסימונים, אבל בכל זאת. מדובר בלב שלך. אל תהססי בכלל לשאול אותו, לבדוק מה זה, מי זאת, עד כמה היא משמעותית לו, מה הסיפור ביניהם, וגם לקרוץ אם יש לך מה לדאוג.. לבדוק אותו טוב.

לגבי הפרט שיותר מדאיג אותי- היינו מצפים שבמערכת יחסים טובה ונפלאה כפי שאת מתארת, יהיה גם את הגורם האינטימי, כגורם מספיק מרכזי בתוך המערכת. הוא אומר שאין לו בעיית תפקוד (אבל מה כן?.. זה מצריך "אבל" מסוים), ואם אני לא טועה הזכרת את זה שהיחסים האינטימיים הם חד צדדיים. הייתי רוצה שכאן גם תפתחי מולו את הנושא, בשלב שבו תרגישי נוח, ותבררי מה העינין. את יודעת, יש כל מיני נושאים בתוך זוגיות שקשורים להיסטוריה הפרטית של כל אחד מאיתנו, שאפשר לדחות אותם לאחר כך. אלו בד"כ נושאים שגם אם הידיעה אותם תהיה מעט דרמטית, או איזה סיפור אפל יצוץ- זה לא יזעזע את היחסים ואשר להתגבר. פה- שוב, מדובר בבחור שמקפיץ לך את הלב, שאת בהחלט מרגישה כלפיו משהו רציני, את בהחלט רואה אותו בחייך.. ולכן צריך, איכשהו, בקרוב, לדבר על זה, ולדבר על זה לעומק. כי יש כאן מרכיב שלא קיים בזוגיות, ביוזמתו, ונשאלת השאלה מה בדיוק הסיבה. אני חושבת שאם אתם מוגדרים כזוג, מגיע לך לדעת. מגיע לך לדעת גם אם סתם היית יוצאת איתו חודש. נסי לעמוד על המידע הזה כי הוא חשוב ולא הייתי רוצה לדחות משהו שחשוב לדעת אותו.

מה דעתך?

אני לא יודעת מה מידת הידידות ביניהם היום מבחינת תדירות מפגשים, תדירות שיחות נפש והתייעצויות וכו'. אין לי מושג. אני רק יודעת שהם ממש ידידים טובים וכשהיא עבדה איתו חשבו שהם ביחד. אני לא יודעת אם יש הבדל בהתייחסות כי מעולם לא פגשתי אותה, אין לי מושג איך האינטראקציה ביניהם, למעט פה ושם הודעות שראיתי עם אייקונים למיניהם (גם כמו אלי...) ושמות חיבה כמו חיים שלי (האמת מצידו לא ראיתי אבל זה בטח כי פיספסתי).
לקרוץ-זה כבר קורה. לפני כמה ימים נפגשנו במקום הקבוע, מקום שבמהלך היום מגיעים לשם אנשים. ראיתי שם שיערה בלונדינית אז שאלתי בצחוק/אמת אם הוא מביא לפה גם את הבלונדינית. ותמיד אני צוחקת עליו שיש לו חולשה לבלונדיניות-למרות שלמעשה יש לו חולשה לשחומות. במקרה אותה ידידה גם בלונדינית. אז כשהוא קיבל את ההודעה ממנה שאלתי מי זה-אמר ידידה שלי. ישר שאלתי-הבלונדינית? שוב, בצחוק, התכוונתי לבלונדינית הוירטואלית ממקום המפגש. אז יש קטע-אני תמיד יכולה איכשהו לשאול על הבלונדינית ואיכשהו לקשר את זה לידידה. אני בטוחה מאוד שהיא משמעותית לו, פשוט כי הוא כזה. היתה לו כבר ידידה ממש טובה בעבודה, במקרה היא היתה חברה שלי. כלום לא היה ביניהם והוא עדין היה ממש קרוב אליה-בגלל זה בתחילת הקשר בינינו לא ידעתי לאן כל זה הולך, כי הוא פשוט כזה חם ואוהב. לאור כל זה, אני לא חושבת שזה נכון לשאול עליה, למעט קריצות כאלו ואחרות אם בכלל תהיה הזדמנות כזו בהקשר שלה. אני פשוט צריכה לפקוח שתי עיניים ומצד שני לסמוך עליו-כי שוב, מי שרוצה לעשות משהו באמת לא צריך ידידה ממש קרובה או התקשרויות בשעות לא שעות. אולי אני נאיבית, מפחדת, אבל ככה אני מרגישה כרגע. אנחנו רק חודש וחצי ביחד אז זה עדין לא המקום והזמן. לא רוצה להיות השתלטנית שעוד לא ביססה את מקומה אבל דואגת למקומות של אחרים...
השאלה אם נראה לך ממש שאני מתארת כולל הידידה, שיש מצב שזה לא קורה בגלל שיש מישהי שאיתה זה כן קורה. אני אישית לא חושבת כך, נראה לי שיש משהו מעבר.
אכן היחסים חד צדדים, אני מקבלת טיפול אדיב ומסור בעוד שהוא כלום-הוא אפילו לא נותן לי לגעת בו או סתם ללטף מהמותן ומטה. יש בו מן הביישנות מהבחינה שלו מצד אחד, ומצד שני איתי הוא הכי לא ביישן. שמתי לב בשיחות האחרונות שיש פתיחות ופתאום אפשר לדבר על סקס, מה שלא היה בהתחלה. אני לא רוצה ללחוץ עליו לספר, אני יכולה לחכות עם זה עוד חודש. ענייני סקס זה הדבר הכי מביך, ואם יש לו בעיה כלשהי, גם אם זה רק הגודל, אני בטוחה שהוא עם עצמו מרגיש חרא בעניין. אז אני לא צריכה להוסיף. בעניין הזה אני חושבת שאני צריכה לתת לו מרחב מסויים ולתת לו הרגשה שהכל בסדר, והכל יהיה בסדר, ואין מושלם וככה זה צריך להיות. אני יודעת שכשקשה לדבר על סקס עם הבן זוג זה משהו שיכול להרוס זוגיות. אז מי אני שאהרוס ואלחץ? זה לא בוער-שוב, אנחנו חודש וחצי ביחד, אם זה היה גבר שלא הכרתי לפני זה לא היה לחוץ לי לדעת כי זה מוקדם.

בוקר טוב,

זה בסדר גמור שאת חשה שזה לא הזמן הן מבחינת סימני השאלה לגבי אותה ידידה והן לגבי המרכיב החשוב הזה. לפחות בעינין האינטימי, אצלי זה מדליק נורה אדומה. קודם כל זה לא סביר, כלל ועיקר. מעבר לזה, הקשר ביניכם כן כולל את הפן הזה, אך לא דו צדדי- ויש שם סיבה מוצדקת כנראה מבחינתו.

אם את מרגישה שאת מסוגלת לחכות עם זה, על אף שאת הולכת ומתאהבת בו (וזה מה שקורה..) - ואת מוכנה לקחת את הסיכון שבאי הידיעה, לפחות לגבי העינין המיני שלדעתי הוא יותר חשוב כרגע- אז בסדר, כנראה את חשה שכך צריך להיות ואת בטח הספקת להכיר את הגישה שלי, שמה שקורה - קורה בזמן.

המענה שלי אלייך בשני הנושאים האלו הגיע מתוך ההיכרות איתך, והן מתוך כך שברור לעין שיש פה התחלה טובה ויפה של התאהבות ואהבה הדדית כנראה, והוא הולך ונהפך לדמות המרכזית של חייך. ככה זה כשאנחנו אוהבים. ובשל כך שהצגת פרמטר שלכל הדעות מעורר סימני שאלה- הייתי מוכרחה לשקף לך את זה- אסור לשכוח את זה "בצד", צריך להבין מה קורה, בשלב זה או אחר. רק לקחת את הסיכון שככל שהקשר ממשיך הרגשות ממשיכים לייצר את עצמם.

לגבי מישהי אחרת- לא חושבת שזה הכיוון בכלל. מתוך כך שהוא אדם אוהב כזה וחם, סביר להניח שמול הידידה שלו ההתנהגות מגיעה מהרקע הזה. אני לא רואה היגיון בכך שהוא לא נכנס איתך לקטע מיני על "חשבון" מישהי אחרת, לאור התנהלות הקשר ביניכם נראה שיש לזה סיבה הרבה יותר משמעותית, הקשורה אליו, לבעיה מסוימת, לדימוי גוף, לבושה גדולה. משהו בסגנון.

אני יודעת שהתשובה שלי גם פה לא מאוד קלה, אבל אני רוצה לשקף לך את הדברים כפי שהם נראים "מהצד". האינטואיציות שלך והתחושות שלך הן אלו שיקבעו. את תחליטי מה לקחת ומה לא, מה לאמץ לך לדרך ומה פחות.. בדיוק בשביל זה "מתייעצים", ולא קובעים שזאת הדרך. בכל אופן אשמח לשמוע מה את חושבת.. וכמובן להתעדכן. בשורה התחתונה אנחנו שופטים את הקשר על מדד האושר שלך- ונראה שאת מאושרת.

בגדול אני יודעת שאת צודקת, וזה בהחלט מדליק נורה אדומה (ואני לא מדברת על נורה אדומה בהקשר של מישהי אחרת). נכון שאנחנו מכירים לא מהיום, אבל כל פעם שיש משהו שגורם לי לחשוב או להרים גבה, אני מנחיתה את עצמי ואומרת – תרגיעי, את כולה חודש וחצי איתו, תשכחי את ההיכרות לפני, תפרידי. וזה תקף בכל מיני דברים – אם זאת הידידה, הסקס, לצאת עם החברים שלו, המשפחה שלו וכו'.. זה ממש מוקדם. אם זה היה זר לחלוטין לא הייתי מצפה לכל זה תוך חודש וחצי.
עצם העובדה שהוא מודע לזה שזה מפריע לי, שזה חשוב לי – חשוב לי לפנק אותו וחשוב לי לדעת, זה כבר המון. איך זה התחיל בכלל – אחרי שהוא פינק ופינק ולא הפסיק (ואני לא מתלוננת כי הוא מדהים) אמרתי לו – אתה לא בסדר. אמר שהוא יודע שהוא לא בסדר. ואז התעכבתי איתו על זה כדי לוודא שהוא יודע למה אני מתכוונת כשאני אומרת שהוא לא בסדר. והוא אמר בעצמו – אני מפנק אותך ואת לא מפנקת אותי. אני יודע. ואז שאלתי למה. אמר שאין סיכוי שהוא אומר לי עכשיו, אבל רק שאני אדע שאין לזה קשר לתפקוד. ובאמת, זה שזה עלה כמו שזה עלה, זה שהוא מודע לזה – מבחינתי זה צעד גדול. ונראה לי שהוא לא רצה לספר או כי פתאום האקדח נצמד לרכה, או שכבר היינו צריכים להתארגן וללכת ואולי זה סיפור קצת יותר ארוך ומורכב ולא ככה על רגל אחת, או סתם כי אני מבחינתי ניסיתי בשיחה להיות קלילה – כאילו – אתה לא בסדר, צחוקים, קטעים וכו'... (לא שצחקתי עליו או משהו), ומבחינתו זה לא קליל בכלל. אבל זה היה נשמע מצידו שעכשיו הוא לא יספר, אבל מתישהו בזמנו ישתף. איך חברה שלי אמרה – לפחות עכשיו את יודעת שהוא לא איתך רק בשביל הסקס... לכל דבר יש צד חיובי!
שאלתי ידיד שלי בעניין – הוא אמר שאם הגבר ככ מפנק ומשקיע, לרוב זה פיצוי על משהו אחר. אז כל שנותר לי זה לחכות כרגע... לראות מה מי מו...
בעניין הידידה – היא עבדה פה, יש לה חברים שעדין עובדים פה – אותם חברים שרואים אותנו ביחד. המשמעות של לנשק אותי פה הופכת להיות הרבה יותר משמעותית – ככה בכלל אין מצב שהוא מסתיר אותי ממנה, והיא גם שאלה – רבת עם האישה? אז היא מודעת לקיומי, ואם החברים פה מנדבים לה מידע אז הם רק יכולים לספר לה עד כמה אנחנו קרובים... אז...

לפי מה שנראה מהפייסבוק יש לה חבר - יש לה איזו תמונת נוף והיא רשמה שזה הנוף מהמלון שהיתה בו עם יוני. ואז כשניכנסתי לפייס שלו ראיתי תמונות שלהם ביחד - יש להם תמונה ביחד בפרופיל (האמת, גם לבחור שלי היתה תמונה בפרופיל איתה שממש לא משאירה ספק). אומנם התמונה מספטמבר... אבל אולי בכלל יש לה מישהו :) הלוואי!

גיליתי מה הבעיה – מסתבר שהוא נפצע באיזור ויקח לו קצת זמן להחלים. לפחות אני יודעת מה הבעיה. לגבי הידידה – הוא אמר שהם בילו תקופה ביחד, לא היו ביחד אבל בילו... יזיזים... ואם הבנתי נכון אז באמת יש לה חבר עכשיו – אני לא בטוחה לגבי זה כי לא ממש הקשבתי (הייתי עסוקה בראש בזה שהם היו יזיזים), ולא רציתי לשאול – מה? לא שמעתי, אפשר שוב? כי לא רציתי להראות שאני טוחנת לגביה, כי הוא אמר לי – אה, רק שמעת עליה ישר נדלקת. הוא גם ישר הסביר למה היא סימסה לו בשעה כזו ואמר שאם אני לא מאמינה הוא יכול להראות לי את ההתכתבות.

שלום ובוקר טוב,

קודם כל- כל הכבוד לך שפתחת את שני הנושאים האלה. פתחת או שאיכשהו התגלגלתם לזה- לא משנה, העיקר הוא שהוא שיתף.

לגבי הפציעה- בסדר גמור, את בטח תאפשרי לו את הזמן שלו ותראי לאט לאט איך הוא מגיב ליחסים ביניכם. כדאי להמשיך לעקוב מדי פעם ולברר, גם שידע כי זה נושא חשוב וגם לתת את הדעת על המרכיב הזה בקשר ביניכם.

לגבי הבחורה- אוקיי, היה שם רקע מיני ברור. איך את מרגישה עם זה? הוא מבחינתו מעט התגונן כי אולי חש שזה מאיים מעט על הקשר, זה טוב- כי הוא מיהר להגן על הקשר ביניכם.

קרדיט לבחור – הוא זה שהעלה את העניין האינטימי. נראה שגם הוא מחכה שהפציעה תעבור. אני כמובן שאלתי והתעניינתי ברמה האכפתית – איך אתה מרגיש? בדקת? מה אמר הרופא? וכו'... לא רק – טוב, מתי זה יעבור כדי שנוכל להתקדם... שמחתי מאוד שזה בא ממנו! מבחינתו הוא מדבר על מה נעשה בינתיים, יותר נכון – איך הוא ממשיך לפנק, ומה אפשר לשנות, להוסיף, לגוון, כך שזה בהחלט משהו שחשוב לו ביחסים.
בעניין הבחורה – מודה, זה קצת גרם לי לאי נוחות. הוא גם הרגיש את זה כשאמר לי "אה, ישר נדלקת". ברור, זה ישר מדליק איזו נורה או תשומת לב. זה שהוא הציע להראות לי את ההתכתבות ביניהם מראה לי שכן חשוב לו הקשר שלנו, ומראה לי יותר מכל שהוא אמיתי. כי אם הייתי אומרת שאני רוצה להראות את ההתכתבות...? וזה שזה מאיים – בהחלט, וטוב שהוא מרגיש כך כי אז אני לא היחידה שחושבת ומרגישה שזה מאיים. מצד שני – גם לי יש את אורי, למרות שאורי הוא בחור מנותק רגשית שלא כמו הבחורה (אפילו רק מעצם היותו זכר והיא נקבה). ואורי עדין בחיים שלי, אנחנו עדין נפגשים – הבחור עדין לא יודע שהוא זה שפעם הייתי איתו גם במובנים אחרים... ומצד שני, אורי ואני קצת התרחקנו, והיום אני לא מרגישה שזה נכון, הוגן, להזמין אותו אלי לבד סתם לסרט או משהו הכי לא אינטימי. כי אני יכולה לתאר איך הבחור ירגיש, בדיוק כמו שאני ארגיש אם אדע שהם עושים דברים לבד גם אם אין שום דבר אינטימי. אבל אני שמחה שהיא עלתה, בצורה כזו או אחרת. זה נותן פתח לדבר עליה גם בעתיד במידת הצורך. ה"בלונדינית" גם עדין בשטח בהקנטות כאלו ואחרות, אפילו הוא מעלה אותה לפעמים.
בקיצור, אני מרגישה שיש פתיחות בתקשורת בינינו וזה דבר גדול. אני מאושרת כל כך ואני באמת עדין לא קולטת מה קורה. היום מישהי מהעבודה שאלה אם הוא הבן זוג שלי – האמת, לא ידעתי מה להגיד. כי מצד אחד, מבחינתי לפחות – ברור שכן. אני מרגישה הכי תפוסה בעולם, והרגשות שלי רק מתעצמים. ומצד שני... לא יודעת... עדין חוששת. מה שכן – בענייני האינטימיות – את זוכרת שאמרתי לך שהביטחון שלי לא משהו מכל מיני כיוונים (אני עם עצמי כמובן – הרבה זמן לא חוויתי יחסים אינטימיים שבאמת אכפת לי מהצד השני, וכל העניין של אחרי הלידה). איתו דווקא אני מרגישה בינתיים ממש בסדר ונוח עם עצמי וזה כמובן הרבה בזכותו! מקווה שגם כשיגיע תורי לפנק הביטחון הזה יישאר (כי ממש לא בא לי לאכזב אותו, במיוחד שיש לו ככ הרבה ניסיון והוא ממש יודע את העבודה).
היום הוא אמור לבוא אלי לצפות בסרט. כמובן שבישלתי ואפיתי והוא נשאר לישון. הילד גם יהיה בבית אבל את הבחור אני אחביא בבוקר – אין ברירה, זה עוד ממש ממש מוקדם לשלב הזה של הילד והבחור. כמוני, גם הוא ממש מחכה לערב ולילה... בקיצור – כיף כיף כיף!

אתמול הוא בא כמתוכנן והיה ממש נחמד. הסברתי לו את נוהל הבוקר עם הילד, וזה היה לו הכי טבעי וברור. בבוקר עברנו לקנות קפה ומאפה כמו פעם שעברה שנשאר לישון ובבוקר הלכנו לעבודה. בשני הפעמים הללו הוא קנה גם למישהו שעובד איתו. עכשיו הוא סיפר לי שאותו עובד אמר לו שהוא ממש שמח שאנחנו בקשר, ביחד, כי ככה הוא מתפנק לו במאפי בוקר. כשהוא אמר את זה, היה לו ממש קשה להגיד מה אנחנו באמת. קצת גימגם – אנחנו בקשר.. אה ביחד.. אה פה... אה שם... בסוף המילה ביחד יצאה לו מהפה (זה אומר שאנחנו ביחד?) אבל היה לו קשה להגיד את זה. יכול להיות שהגמגום נבע סתם מעצם זה שהוא לא ממש זכר מה אותו עובד אמר לו, ואולי באמת הוא לא סגור על מה שקורה פה... מצד שני, יש לנו רשימת סרטים שהחלטנו שאנחנו רואים ביחד – אז בהמשך השיחה שלנו הוא דיבר כבר על הסרט הבא, והתחיל לחשב מתי תתרחש הפעם הבאה. ובכלל – כבר ביקש שאשלח לאחותו מתכון של משהו שהכנתי אתמול, והכל כרגיל.
אני מניחה שאני לא צריכה לתת לזה יותר מידי משקל... מצד שני – אם כבר אני בחורה אז ברור שאני צריכה לחפור על זה...
נראה לך שזה אומר משהו?
עוד משהו – בעניין נוהל בוקר – כשדיברנו על זה שהוא יבוא אז הוא אמר – בטח הילד יבוא בבוקר למיטה ויתלהב – אמא, אמא, תראי מי פה (כמו שהיה ברכב כשאספנו את הילד מהגרוש). או שצחקנו על כמה שנהיה עייפים בבוקר, אז הוא המשיך לצחוק – טוב, אני אקח את הילד לגן. ברור שכל זה לא יקרה בקרוב, וברור ששום דבר לא נאמר ברצינות או אחרי מחשבה. אבל אני חושבת שעצם זה שהוא בכלל אומר את הדברים הללו, ואולי אפילו דווקא בלי מחשבה מיוחדת, מראה שכל הסיפור הזה לא ממש מרתיע אותו או מפחיד אותו, והוא כן רואה את עצמו משתלב בכל זה – שוב, אני לא מדברת על החיים האמיתיים, פרק ב', זה עוד רחוק מאתנו – זו רק ההתחלה. ואולי כשהוא באמת יחשוב על זה... טוב – אני כבר יודעת שאני חותרת לעניין האסימונים... אבל כמו שרשמת לי בפוסט הקודם – יש דברים שהם טובים מכדי להיות אמיתיים, ולפעמים זה באמת קורה. אני מקווה שזה באמת קורה...
מה דעתך? או שאני לגמרי בפנטזיות... כל פעם שהוא מעלה את הילד, וכל פעם שהוא אומר משהו שקשור אליו ולילד – אני פשוט נמסה מבפנים... לא מאמינה על הקלילות.

הי עדן,

טוב, אני חייבת להגיד לך שאת פשוט מרגשת אותי בפוסטים האחרונים. אני רואה כמה דברים-

הבחור הזה מודע למצבים הרגישים עם הילד, הוא לא נרתע ולא מבקש "הנחות" הקשורות אליו. לא נוטה לשים את עצמו לפני הילד ומודע לצרכים שלו. כשמדובר בילד, אנחנו באמת נמסות מבפנים, כי ככה אנחנו בנויים כהורים- מה שטוב לילד אוטומטית טוב לנו, והוא ממלא אצלך את זה- זה נדיר, זה ראוי להערכה (כדאי לציין גם בפניו), וכל עוד זה כך, הדבר מבורך להמשך הקשר.

הקלילות עליה את מדברת היא גם "קלילותך שלך", כיוון שעד כמה שאת בחורה, חופרת (הזכרת שזה חלק מהעינין), מתפלספת וכו'- את כן זורמת וקלילה, את כן מתמקדת בכיף שבקשר, ככה עשית גם בקשרים קודמים וגם הוא חווה ממך משהו כזה. את יודעת לעשות הפרדות מסוימות- מה שלך ומה של הזוגיות ביניכם, את מודעת לעצמך. ואדם שעושה עבודה של מודעות עצמית - הסביבה חשה כי הוא לא משליך את מחשבותיו עליה, ולכן מתחברים אליו. כאן זהו אותו עיקרון.

לגבי ההססנות שלו בלהגדיר מי אתם. זה מאוד טבעי שהוא יהסס. קודם כל, לא היה דיבור על זה, רשמי, עד כה. ואם הוא יגדיר משהו שאת עוד אינך מוכנה אליו? ואם הוא יקדים את המאוחר? ואם הוא יגדיר את הקשר, ולא תהיי מרוצה? הוא ניסה כנראה ללכת על בטוח. חשבי על זה, שזה גם די מביך להיות זה הראשון שקובע מהו הקשר. וכשיש הגדרה "מחייבת", יש כותרת- הדברים נאמרים. ויש בכל זאת משהו מאוד כיף ונוח בלהיות מסתוריים לגבי הקשר, לא להתחייב לחלוטין אבל נורא להתנהג את זה. לא להגיד, אבל לעשות את זה. אז שימי לב לפער שהצטמצם- ממקום שבכלל לא הזכרתם מה אתם, אבל התנהגתם בתוך קשר לכל דבר, פתאום צץ לו איזה צורך בכותרת.. בעיניי- זה משמעותי, זה לטובה, זה מראה שהוא מתעסק בזה, שהוא מנסה בהחלט להעביר לך את זה.

לגבי כל מה שתיארת עד כה, הדינמיקה בקשר ועם הילד- אני חושבת שמדובר בבחור בוגר, שאכפת לו מהקשר והוא מראה נכונות ורצינות להמשך. נחזיק אצבעות.

קודם כל – תודה...
מהסוף להתחלה – יש פער שהצטמצם, אולי. הצורך בכותרת לא נבע ממשהו שהוא היה צריך להגדיר – הוא סיפר שזה מה שאמר זה שעובד איתו. אז זה לא בהכרח הוא. נכון שבשורה התחתונה צצה הזדמנות לכותרת. אבל את צודקת לחלוטין, בכלל לא חשבתי על ההססנות מצידו. וכשאת אומרת שאולי הוא לא רוצה להגדיר משהו כי אולי אני לא שם – זה משהו שבהחלט אני יכולה לחשוב עליו – זה משהו שממש יכול להתאים לו. אני מרגישה מצידו ג'נטלמניות, כבוד, אני לא בדיוק יכולה להצביע ולהגדיר. אבל בהחלט יש בו משהו שנותן קודם לי ואחר כך לו.
הקלילות הזו – בינתיים זה קל, אני מקווה שזה ימשיך וישאר. זה הרבה יותר כיף ופחות משקעים...
הבחור בהקשר של הילד – בהחלט נדיר וראוי להערכה – אם כי אני לא בטוחה שאני רוצה כבר לציין את זה בפניו – שוב, כי אנחנו עדין לא שם. זה מדהים בעיניי ומרגש אותי מאוד, אני לא סתם נמסה... אבל אני לא רוצה להיות שם עדין. ואם אני חוזרת לאסימונים או ממשיכה עם מה שרשמת בעניין להגדיר משהו בלי שהצד השני מוכן – ברגע שאגיד מילה טובה בעניין זה כבר שם אותנו שם, ואני לא רוצה להלחיץ, או לשים מולו מראה של – הנה, הגרושה עם הילד. בינתיים אני בהחלט נמסה מזה ואני בטוחה שהוא חש בזה, וזו בינתיים הבעת ההערכה הענקית שלי כלפיו.
עוד דבר – כמו שהוא נותן לי את המקום שלי אני מרגישה (וכבר רשמתי לך) שאני נותנת לו את המקום שלו כגבר – לא בקטע שוביניסטי בכלל. אני נהנית מחברתו, נותנת לו את המקום שלו, את הכבוד שלו. אתמול הוא בא – אפיתי ובישלתי, וכשהוא אכל פשוט התענגתי. עוד לפני שהוא בא בכלל כבר רשם לי כמה שהוא מעריך את ההכנות שלי והטירחה. ואני ממש מרגישה טוב עם זה. כיף לי המקום הזה שלי, כיף לי המקום שלו.
אתמול שאלה אותי חברה אם אני עדין מרגישה שאני "גדולה עליו" בשל פערים כאלו ואחרים. היום אני יכולה להגיד בוודאות – ממש לא! ולפעמים אפילו כיף לי להרגיש קטנה לידו – חוששת, לא בטוחה – כי אני יודעת שיש לי על מי להישען, וזה אדיר!!!

הי עדן,

לצערי אני ממש בקוצר זמן וממהרת.. אבל אני חייבת לציין שאת מאוד משמחת אותי עם החדשות לגביו, אני מאוד שמחה עבורך על הכאן והעכשיו שבו את נמצאת, הרי בזה אנחנו מתמקדות. נחזיק אצבעות שאכן זה ישאר כך ויתקדם למקום חפצך.

בגדול אני מאוד מסכימה איתך וטוב שאת ממשיכה להיות נאמנה לתחושותייך- האינטואיציות שלך והשכל, לצידן, בהחלט משלימים את התמונה וטוב שאת פועלת לפי הקריטריונים האלה. רגש ושכל.

כשאני קוראת את תגובותיו אלייך אני ממש שמחה, מתרגשת. אני, מרחוק, מאוד מעריכה את האדם שבו ואת היכולות והאיכויות הרגשיות שיש בו. לא סתם הוא זכה להכיר אותך..

בהצלחה רבה והמשיכי לעדכן

גם אני מקווה שכל זה יגיע למקום חפצי, ובתנאי שיגיע בדרך הטובה ביותר.
כל השילוב של הרגש והשכל - זה רק בזכותך, ועל כן (ועל כל השאר) תודה עצומה, ענקית ואינסופית! זה שיעור חשוב בעניין הזוגי הזה בפרט, ובכלל - לחיים.
וברור שאני אמשיך לעדכן, לחפור, לטחון, לתהות...........
תודה :)

דווקא בשל העובדה שיש לכם ילד במשותף, אולי כדאי (לפחות בסופי שבוע) להניח לטלוויזיה המחורבנת ולהעביר יחד זמן איכות כמשפחה מלוכדת, פעילויות שונות ומהנות, ללכת למקום נחמד - וכך להיות פחות ממורמרת?

זה נכון מה שאת כותבת אבל לצערי את בעלי הטלוויזיה יותר מעניינת מאשר המשפחה בימי שבת..

מלבד זאת הטלוויזיה היא רק דוגמא אחת, העניין הוא שהוא נמצא בבית כשהוא חוזר מהעבודה ובימי שבת אני צריכה לדחות את הדברים שאני רוצה ולעשותם רק כשהוא לא נמצא בבית למשל: לדבר בטלפון, הוא מפריע לי בכל שיחה שאני מדברת ולא נותן לי לנהל שיחה אפילו קצרה שתהיה, או לקרוא באינטרנט, או לנוח בצהריים כשהילד ישן
או לצאת בערב עם חברות לקפה זה כל דבר שקשור לעניינים שלי ולצרכים שלי
כאילו מפריע לו שאני חיה ואני צריכה לעמוד לרשותו מתי שהוא רוצה ולעשות מה שהוא רוצה ואת הצרכים שלי אני צריכה לדחות לזמן שהוא לא לידי ורק אז אני יכולה להיות אני

זה נורמלי? האם זה שבעלי נמצא מעט שעות בבית אומר שאני צריכה לעשות רק דברים שהוא רוצה שאעשה כי הוא "בקושי בבית"?

נשואות לאותו הבעל, או לאחיו התאום האובד.
לדעתי, זה טמון בעובדה שאתם ביחד רק ארבע שניםבכל מקרה, עניין הטלוויזיה אצלנו לפחות נפתר חלקית -
א. תעשי כל מאמץ שתהיה לכם עוד טלוויזיה, ואז אם יש משהו שהוא אוהב, פשוט תעלמי מהסלון. אחרי תקופה מסוימת, שבה הוא יבלה ערבים לבד עם עצמו, יהיה לו לבד בעולם.
לגבי טלפון- אני מצאתי את הזמן הכי טוב לדבר בדרך מ ואל העבודה.
גם אני לא יוצאת עם חברות בערבים,אבל גם חברות שלי לא יוצאות איתי- מעדיפותלהיות עם הילדים.
אבל אם בכל זאת-פשוט תעשי הכנה מספקת עם זימון שלו ביומן לעניין (אני לא צוחקת, לצערי),ותכתבי לו בזו הלשון- "אני יוצאת להתאוורר עם חברות ואתה מפרגן". ככה תנסחי בזימון ביומן, וככה תציגי את זה.
אגב,יכול להיות שלגבי זה הוא פשוט חושש להשאר עם התינוק לבד.
אם אנחנו נשואות לאותו הבעל ( :-/) הרי שבשלב הראשון, שהם לא מתקשרים ורק בוכים וצורחים, להרבה גברים קשה להישאר עם התינוק לבד. הם פשוט לא יודעים איך להרגיע אותו, מה שאת נאלצת ללמוד די מהר.
הלוואי ואני טועה לגבייך.
ותקני טלוויזיה.
תאמיני לי בחינוך ארוך שנים, שבו את פשוט תתני לו את הזמן שלו עם עצמו, ותעלמי לעיסוקייך, הוא יבין מה זה אומר לחשוב רק על עצמו בטלוויזיה, בטלפון וכו'.
אצלנו כבר התחיל המשפט "בוא נראה משהו ששנינו אוהבים", שזה בדרך כלל פשרה יותר לכיוון שלו, אבל לפחות לא פוליטיקה, ספורט או אקטואליה שהוא אוהב.

להיפך - אם תיקני טלוויזיה נוספת - זה רק יוסיף לריחוק בינכם. הוא יהיה בסלון ואת תהיי בחדר השינה. רחוקים גם פיזית וגם רוחנית.
סליחה שאני אומרת לך - אבל מהתיאור שלך זה נשמע כאילו אתם שותפים לדירה ולא זוג נשוי. לדעתי יש פה משהו עמוק יותר. כאילו שאין זוגיות. הוא אמור לכבד את הצרכים שלך וכנ"ל את כלפיו. אני הייתי מנסה להתקרב אליו, להתפשר קצת. אם יש לך את כל היום לצפות בטלויזיה אז למה מפריע לך שהוא רוצה לצפות במשהו שמעניין אותו בערב? וכך הלאה. נסי לראות את חצי הכוס המלאה. יש לך גבר שעובד קשה, מביא פרנסה. יש גברים ששולחים את הנשים שלהם לפרנס. אז תתנחמי בזה ונסי לראות מה שיש ולא מה שאין.

לילך היקרה, את מתארת מצב בזוגיות שלכם שבו את נכנעת לדרישותיו בתחומים שונים וצוברת תיסכול וכעס עליו.
זה לגמרי צפוי וטבעי שאת כועסת!
כי בזוגיות אוהבת זה לא אמור להיות שהאחד תופס פיקוד על השני ומפעיל כוחנות כדי להשיג את מבוקשו.
זה אמור להיות שבאים זה לקראת זו מתוך רצון טוב, התחשבות, נדיבות.
ברור לי שזה לא המצב שקורה ביניכם.
ההשלכות של דרישות וכוחניות הינן הרסניות לאהבה!!! עד מהרה את לא תוכלי להיפטר מן הכעסים והתיסכול שלך והתחושות האלו ייקשרו אליו באופן אוטומטי, כך שאפילו לראות אותו או לחשוב עליו יגרום לך רתיעה וכעס, וברור שיהיו לכך השלכות שליליות על הרצון שלך לקירבה ולאינטימיות איתו.
השלב הבא הוא שבעלך ירגיש את מתרחקת ממנו וגם הוא יתחיל להיות מתוסכל וכועס וממורמר, ומעט הרצון הטוב שעוד יש לו (אם בכלל) ייעלם, והוא יהפוך להיות לגמרי אגואיסטי ולדאוג רק לעצמו.

כל התחזית השחורה הזאת מוכרת לי מהמון זוגות, ומה שנדרש הוא שינוי מהותי! שניכם צריכים להבין את ההשלכות ואת הסכנה האורבת לזוגיות במצב הזה - אבדן האהבה -
ולחפש עיקרון חדש שינחה אתכם בזוגיות.
למעשה זהו עיקרון "חדש ישן", כי אצל רוב הזוגות, בתחילת האהבה היתה המון התחשבות ורצון טוב ונדיבות, כי ככה זה כאשר מאוהבים...אלא שאצל רוב הזוגות זה נעלם כאשר מתחילים לגור יחד וכל אחד רוצה להשליט את הצרכים וההרגלים שלו.

לידיעתך, רוב הזוגות שמגיעים אלי לייעוץ, סובלים במידה זו או אחרת מן התופעות הכוחניות שאת מתארת, וזה אחד הדברים הראשונים שאני מנסה לשנות - לחזור לדינמיקה של נתינה, התחשבות, ונדיבות - משני הכיוונים.
אם לא תצליחו לעשות זאת בעצמכם, מתוך ההבנה של הסכנה האורבת לאהבה ולזוגיות - רצוי לפנות לייעוץ.

בכל אופן תתעלי על חוסר הנעימות כי הזמן שלך הוא יקר ולא כדאי לתת לשום גבר לבזבז לך אותו. את יכולה לרמוז לו שחברות שלך מנסות להכיר לך מישהו - ואז לבחון את התגובה שלו: הוא מתעצבן, מתאכזב, אומר שזה רעיון טוב? או אפילו במישרין לשאול אותו מה הוא מצפה מהקשר איתך.

שלום מאי,

בהמשך לדברים הנכונים שכתבה לך מירי, אני גם מציעה לקלף את קליפות החשש ולעשות איזשהו צעד- בין ברמיזה, בין בקריצה. נסי לשדר שאת רצינית לגביו, לדבר איתו קצת עלייך ועל אופייך בקשר, ולכוון בדברייך שאת מתכוונת לקשר רציני.

ההתנהגות שלך תוכל מאוד לעזור לו לקלוט את התמונה- לשדר שאת רצינית כלפיו, שאכפת לך, להעניק, להיות קשובה, להיות "חברה" לצד "בת זוג", וכו'.

בהצלחה רבה