פורום גמילה מעישון, גמילה מאכילה רגשית - יש לך שאלה?

השדון לא אומר "תפסיקי לסבול "(כי כאמור עד כה לא ממש סבלתי) משהו כמו "בינינו, את יודעת שזה חסר לך. המתח הזה - הוא בגללי."

אולי זאת השבת הזאת שלא ממש עשינו בה כלום, ולא יצאנו מהבית, אולי זה בגלל שביום שישי סיפרתי למשפחה (למרות שהרגשתי שמוקדם מדי), אולי אני פשוט מתחילה לשכוח (על אף שרשמתי) כמה שנאתי לעשן, אולי זה השבוע הקרוב שמדאיג אותי כי אין לי בו הרבה ימי עבודה (אני עצמאית). לא יודעת.
אוף.

תהיה חזק אל תשבר.אני עשנתי 30 שנה והפסקתי כי לא נשאר לי אוור גם לי היה קשה אבל כל יום שעבר היו לצדי המשפחה שעודדו ואני מאמינה שגם המשפחה שלך מעודדת.כבר חצי שנה אני בלי סיגריות יש לי אוור וגם כסף לא עוד שיעול וחנק תאמין לי אתה תרווח .תהיה חזק אתה מסוגל בהצלחה.

תודה לך על המילים החמות.
אני נוטה להיות מאוד אמוציונאלית ביומיים האחרונים.
מה שמעודד אותי כרגע זו המחשבה שכמה שקשה לי (בעיקר כי אני אדם חרדתי ונמצאת כרגע בחרדה בעקבות הפסקת העישון [האם זה הניקוטין שעדיין בגוף שמערער אותי או שעל אף כל כמה שנראה לי שאני שונאת את הרעיון של לעשן עדיין משהו לא הוטמע כי השדים עדיין שם?] ) עדיין, כשעישנתי היה לי הרבה יותר רע.
ממש אין לי חשק לחזור לשם. לשום דבר שקשור בעישון. ישבתי היום בבית קפה וחשבתי "וואלה, אני יכולה לבחור איפה אני רוצה לשבת". זה היה רגע מענג.

בילבול.

עמית שלום

מספר נקודות חשובות לימים הקרובים


1. לא לנסות לא לחשוב על זה – פשוט כשעולה המחשבה תגידי לעצמך "איזה כיף אני כבר לא מעשנת"

2. להבין שהתחושות שאת חשה הם לא בגלל שהפסקת לעשן אלא בגלל שהתחלת – לא מעשנים לא סובלים מתופעות הגמילה מניקוטין. אם לא תדליקי עוד סיגריה התחושה תעלם במהרה ולא תסבלי ממנה יותר... לעולם!!!

3. הסירי את הספקות – הספקות גורמים לנו לקושי כאשר אנו שואלים את עצמנו האם עשינו את ההחלטה הנכונה. אם הספק שעולה הוא אם להדליק סיגריה אחת זיכרי שהשאלה האמיתית שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם אני רוצה לחזור לעשן כל יום כל היום מבלי שאי פעם תהיה לי אפשרות להפסיק? התשובה הברורה לכך היא לא! מכיוון שלא באמת נהניתי להיות מעשנת.

4. מחשבה היא רק מחשבה – מה שחשוב זה מה שאנחנו עושים בסופו של דבר. אם כל מחשבה שלי היתה מתקיימת במציאות החיים שלי היו פשוט סיוט.

5. אל תחכי שמשהו יקרה, פשוט קבלי את הימים הקרובים כתקופת מעבר, לאט לאט זה ישתלב לך בחיים ובלי שתשימי לב המחשבה הזו תעלם ותתחלף בתחושת האושר והשחרור מהעול הנורא.

אם עדיין תתקשי את תמיד יכולה לפנות למשרדינו וננסה לסייע לך.

בהצלחה

רמי

מזל טוב על היותך לא מעשן.
כל הסימפטומים שאתה מתאר לא קשורים להפסקת העישון.
מרבית מתופעות הלוואי מופיעות במשך השבועיים הראשונים מההפסקה.
אם הסימפטומים ממשיכים אני ממליץ לך לפנות לרופא.

איה שלום, ראשית מזל טוב על כך שהפסקת לעשן עשית צעד חשוב ומשמעותי.
מטרת התכתובת הבאה היא לעזור לך להיות "לא מעשנת מאושרת" לתמיד.
הדברים הבאים מבוססים על נקודת הנחה שלא השתמשת בטבק או תחליפי ניקוטין.

להלן ההנחיות:
1. חשוב מאוד שתביני שכל הניקוטין עזב את גופך וכל אי הנוחות ממנה את סובלת לא נובעת מתופעות הגמילה מניקוטין.
אי לכך המסקנה היא שאי הנוחות ממנה את סובלת נובעת מאחד מהשתיים:

א. את נמצאת בתקופה לחוצה במיוחד ללא שום קשר לעובדה שהפסקת לעשן – תחושת העצבנות וחוסר הנוחות במקרה זה דומה לתחושה שהיתה לך כמעשנת כשרצית סיגריה אך לא יכלת לעשן אחת. מאוד קל לבלבל בין התחושות ומעשן לשעבר מניח שסיגריה תפתור את הבעיה.
כמובן שאם תעשני התחושה הרעה רק תחמיר – לא רק שהתחושה לא תעלם אלא גם תחזרי להיות מעשנת.

2. ההוראה הבאה: הכירי בכך שללא קשר לבעיות אחרות בחיים את לפחות יכולה להיות מאושרת מכך שאינך מעשנת.

ב.יכול להיות שאת אומללה מתוך אמונה שאת מפסידה בכך שאינך מעשנת מכיוון שהעישון מהנה או עוזר לך להקל על מצבי לחץ. יכול להיות שתחושת החסך אף מתעצמת אחרי רגעים מסויימים כמו אחרי הארוחה, אחרי העבודה וכיו"ב.

חשוב שתביני שאינך רוצה סיגריה – זו הסיבה שהפסקת מלכתחילה.
אז מדוע את מרגישה את התחושה של "אני רוצה סיגריה" ומה משמעותה?

המחשבה "אני רוצה סיגריה" היא בסך הכל מחשבה והיא לא בהכרח מייצגת את רצונך, מה שחשוב זה מה שאת עושה עם זה.
לדוגמא באמצע ויכוח עם חבר אני יכול לחשוב "אני יכול להרוג אותך" זה לא באמת אומר שאני רוצח או באמת רוצה להרוג אותו.

המוח שלך התרגל לחשוב על סיגריה כך וכך פעמים ביום, מן הסתם המחשבה הזו עדיין עולה מדי פעם.

3.כשהמחשבה הזו עולה הרעיון הוא לא להלחם בה (מה שגורם לתחושת התסכול ולכל הסימפטומים שויתרת) או לנסות לחשוב על משהו אחר.
אלא לקבל אותה כפי שהיא ולומר לעצמך "איזה כיף אני כבר לא מעשנת"

4. הדבר האחרון שאבקש ממך לעשות: הכיני רשימה של כל הדברים ששנאת בחייך כמעשנת כל אותם דברים שהביאו אותך להפסיק. הכיני רשימה זו בלשון עבר ושמרי אותה בהישג יד בזמן הקרוב בארנק או בתיק.
בפעמים שבהם תעלה שוב המחשבה של "אני רוצה סיגריה" במקום לחשוב "אבל אסור לי" קראי את הרשימה חייכי לעצמך בהקלה ותזכרי בדבר ממנו ברחת.

אני מאמין ומקווה שזה יעזור במקרה ותתקלי בעוד קשיים תמיד תוכלי לפנות למשרדינו ולשוחח עם אחד המנחים.

שלום נופר אני מעתיק לכאן תשובה לשאלה דומה בנוגע לצמצום

בהפסקת עישון השאלה היא לא האם הפחתתי או כמה אני מעשן אלא האם אני מעשן או לא מעשן.
וכששואלים אותי על אחוזי הצלחה אני תמיד אומר שבמקרה של כל מעשן פרטי זה 0% או 100% או שאתה מעשן או שאתה לא מעשן!

צמצום מספר הסיגריות לא עוזר להגמל אפילו להפך - הוא הופך כל סיגריה לדבר היקר ביותר בעולם וכל יומו של המעשן מועבר בציפיה לסיגריה הבאה.
בסופו של דבר זה סיוט קבוע ומספיק אירוע אחד מלחיץ או מצב של מצוקה בשביל להחזיר את אותו מעשן לאותה כמות שהוא עישן לפני שצימצם ואפילו יותר.

כל סיגריה היא סיכון בין אם היא חדשה מהקופסא או משומשת. אך הבעיה האמיתית היא בניסיון לצמצם - כמו שדיאטה גורמת לאוכל להראות יותר טעים כך גם צמצום מספר הסיגריות מעלה בחשיבות הסיגריות ומחזקות את האמונה שיש ערך רב לכל סיגריה או לכל שאיפה.

אם היית מנסה לגמול מכור להירואין האם היית נותן לו רק קצת? ברור שלא - הרי הירואין הוא זה שגורם להתמכרות מלכתחילה. אותו דבר נכון לגבי ניקוטין.

לקבוע תאריך סופי להפסקת העישון זה פתרון טוב לדעתך?
במה בעצם עוזר הספר של אלן קאר, אם אני אקנה אותו לאמא שלי?

מה שלא תעשה זה חייב לבוא ממנה - אני ממש לא ממליץ לכפות על מישהו הפסקת עישון.
וכן כדאי לקבוע לכך תאריך יעד.

שלום שחר, שאלה מצויינת.

ברור לי שאת תופסת את הסיגריה כדבר מהנה וברור גם ששום שכנוע עצמי או אוטוסוגסטיה לא תעזור. כל המעשנים רוצים להמשיך לעשן וכל המעשנים רוצים להפסיק לעשן, אך כמובן שתמיד עדיף מחר...

רוב המעשנים גם תופסים את העישון כדבר מהנה, זוהי אשליה מחוכמת מאוד שנובעת משילוב של היבטים פיזיולוגים של התמכרות לניקוטין והביטים מנטלים של תפיסה מוטעית.
ברור שלא תוכלי להבין זאת מקריאה או מניסיון לשכנע את עצמך שזה כך את חייבת לראות את התמונה המלאה וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בסדנא.

העישון הוא סוג של מבוך שהרבה דברים בו לא ממש ברורים – למשל אם אני נהנה באמת מ 4 סיגריות ביום למה אני צריך לעשן קופסא? למה הסיגריה שאחרי הארוחה טובה יותר מהסיגריה שלפני (זו אותה סיגריה)? ואיך זה שעישון מפיג שעמום, מה כל כך מעניין בסיגריה?
יש עוד מיתוסים רבים וכולם נובעים מזווית ראיה מוגבלת של הדברים, הסדנא היא הסתכלות רחבה יותר על הדברים ממעוף ציפור, היא ממפה את המבוך הזה ומסבירה גם מה היא הדרך החוצה.

אם אין לך שום רצון להפסיק ולו קל שבקלים חבל על הזמן אל תגיעי – אנחנו לא קוסמים והתהליך שעוברים במהלך הסדנא הוא תהליך רציונאלי מובנה וברור. אם יש בך צד שרוצה להפסיק זה מספיק עבורנו, כפי שציינתי כבר פעמים רבות אין שום צורך להשתמש בכוח רצון ואנו אפילו מתנגדים בתוקף לשימוש בכוח רצון.

בנוגע לכישלון - התסכול האמיתי שמעשנים סובלים ממנו כשהם מנסים להפסיק וחוזרים לעשן הוא לא ההפסד הכספי אלא יותר הדיכאון שיש משהו שאני רוצה לעשות אבל נכשל בו שוב ושוב.
הסיבה שברשת אלן קאר מספקים אחריות והחזר כספי לתקופה של 3 חודשים היא שגילינו מניסיוננו הנרחב עם מיליוני מעשנים ברחבי העולם שזו התקופה הקריטית. אם במהלך תקופה זו תתקלי בקושי נהיה שם לעזור לך ואם לא נוכל לעזור לך נשמח להחזיר לך את כל כספך עם חיוך, אבל אל תבני על זה בכל מרכזי אלן קאר בעולם פחות מ 10% מהמשתתפים מגיעים למצב זה.

לסיום זה לא מעניין להיות לא מעשן מאושר לשבוע, חודש או אפילו שנה כל הרעיון הוא להישאר כך לכל החיים וזוהי בדיוק המטרה.

שחר שלום
גם אני הייתי מאוד סקפטי לגבי נכונותי להפסיק לעשן.
בצורה הכי ספונטנית רכשתי את הספר של אלן קאר וקראתי אותו- יש לציין כי הוא סוחף מאוד.
הפסקת העישון מובטחת .
זו אכן השיטה והדרך הקלה והיחידה

20 שנה עישנתי.
רק להגיד את זה אני נבהל.
בכל ה - 20 שנים הללו, שנאתי את זה. אבל מה ל'שות, הייתי מכור.
מבחינתי זה קונספירציה כל העישון הזה. אני לא מוכן יותר
להיות חלק מה "לקוחות" של חברות הטבק.

ניסיתי להפסיק בהמון שיטות:
מסטיקים, "סיגריות" מפלסטיק, זייבן, כח רצון,
צמחי מרפא, סתם להתחייב ולהפסיק, התערבויות עם חברים,
אפילו ניסיתי לעשן ברודווי 80 ואירופה כדי להגעיל את עצמי.
בכל פעם האכזבה היתה יותר גדולה כשחזרתי לעשן.

למזלי, הזדמן לי הספר של אלן קאר "הדרך הקלה". מאד התחברתי לרעיונות שלו.
אבל זה לא ממש עזר, כנראה שלא הפנמתי.
הסדנה סידרה את העניין המסריח הזה לתמיד (כן, כך זה מרגיש). עכשיו אני חופשי !
מה שמדהים אותי, שאחרי הסדנה בסך הכל היו לי יומיים של חוסר סבלנות וזה עבר.
יותר קל מצינון של סתיו. הפעם ממש קל לי.
זה נראה כל כך מטופש לעשן שזה מביך. ההרגשה של להיות
לא מעשן, חופשי מהצורך הבלתי נשלט הזה, היא הרגשה של נצחון.
ואני פשוט אוהב את זה

שאלתך מקבילה לשאלה תוך כמה זמן עוברים הכאבים מרגע סיום הטיפול האחרון אצל רופא השיניים?
אין על זה תשובה מדוייקת אך חשוב לזכור שתוך זמן קצר זה עובר וזה רק נהיה יותר קל עם הזמן.

כפי שציינתי תופעות הגמילה הפיזיות מניקוטין הן ממש שוליות ומזכירות מעט תחושה של ריקנות, תחושה הדומה לרעב וצורך לעשות משהו עם הידיים. למעשה הן מזכירות את התחושה של "בא לי סיגריה".

לרוב תופעות אלו נעלמות תוך כמה ימים, כל הרעיון הוא לא להתרגש מהן ולהבין שזה אוטטו עובר.
חשוב לזכור שכל תופעה נובעת מכך שהתחלת לעשן ולא מכך שהפסקת - לא מעשנים לא סובלים מתופעות הגמילה מניקוטין ואם לא תדליק עוד סיגריה אי פעם אז גם לא תסבול מהם עוד לעולם.

מעבר לכך כל דבר אחר נובע מההתמכרות המנטלית ותחושת הויתור - אם ברור לך שלא ויתרת על שום דבר ושלמעשה ניפטרת מדבר נורא שניהל לך את החיים אז לא צריכה להיות שום בעיה.

הדרך היחידה להפסיק היא להפסיק בבת אחת . צמצום מספר הסיגריות אינו מסייע להפסיק את העישון להיפך – הוא גורם לכל סיגריה להראות כמו הדבר היקר ביותר עלי אדמות.

הניקוטין עוזב את הגוף לאחר מספר ימים מרגע הפסקת העישון ובאופן טכני לאחר 3 שבועות 99% מהניקוטין עזב כבר את הגוף.
כרגע מן הסתם רוב הניקוטין עזב את הדם שלך,עם זאת אתה עדיין סובל מסימפטומים פיזולוגים של גמילה. הסיבה לכך אינה פיזית אלא מנטלית וכפי שאמרת אתה מתגעגע מאוד לסיגריות ומרגיש שהן חסרות לך.
זוהי ההתמכרות המנטלית והיא באה לידי ביטוי גם באופן פיזי – חוסר שינה, עייפות, עצבים וכו'.

הפסקה מיידית באמצעות כוח רצון וללא ליווי היא בעייתית עבור מרבית המעשנים, אנו כל הזמן מתמקדים בסיבות מדוע לא לעשן – אך כל אלו נעלמות לאחר שהפסקנו ואנו נותרים עם תחושת געגוע וחוסר.

למרות שאינני אובייקטיבי ההמלצה החמה ביותר שאוכל לתת לך היא לקרוא את הספר של אלן קאר או להשתתף בסדנא שלנו – שיטה זו מתמקדת בעיקר בגורמים המנטלים ומטרתה להביא אותך למצב של "לא מעשן מאושר" כפי שהיית לפני שהתחלת לעשן.

צר לי לאכזב אותך, אך מעשנים רבים מאמינים שהם בעלי נטייה להתמכרויות יותר מאחרים וכי יש בהם משהו מיוחד – פיזי, נפשי או גנטי הגורם להם להתמכר במיוחד.
אם הייתי שואל אותך למה יותר מצרים טובעים בנילוס מאשר רוסים הם היית מתחילה לפשפש במוחך ולנתח את המבנה הגנטי של המצרים? ברור שלא!

אנשים שמתחילים לעשן מתמכרים פיזית לניקוטין תוך זמן קצר, ההתמכרות הפיזית מעוררת את ההתמכרות החמורה יותר – ההתמכרות המנטלית.
כמו התמכרות לכל סם – המנה הבאה תמיד תבטיח שנשאר במעגל ההתמכרות ונסבול מאותה תחושת חוסר תמידי.

ההתמכרות הפיזית אינה הבעיה, זה אפילו לא הניקוטין –מעל הכל זו האמונה שאנו תלויים בסם.
ברגע שתצאי ממעגל ההתמכרות לניקוטין וברגע שתפטרי מהאמונה השגויה שאת תלויה בדבר תגלי שאת לא תלויה בדבר.

קשה להסביר בקצרה אך יש משהו בתהליך הגמילה בשיטת אלן קאר שמאיר את עיניך גם בפני היבטים אחרים בחיים, כי הכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר בראש ובתפיסה שלנו, יש איזה אסימון שיורד שאחריו דברים פשוט נראים אחרת.

נזקי העישון הולכים ונעלמים מהרגע שמפסיקים לעשן.
עד אותו הרגע הגוף נמצא במצב תמידי של מלחמה על קיומו אל מול ההרעלה התמידית – הרי הדבר הכי לא טבעי לעשות זה להזין את הגוף ברעל מסרטן 20 פעם ביום.
כמובן שככל שעובר יותר זמן כך מצבנו משתפר. השיפור הניכר הן בהרגשה והן במצבנו הפיזי מופיע כבר בשבועות ובחודשים הראשונים מרגע הפסקת העישון.

אך חשוב מכך – גם אם לא היה בעישון כל נזק בריאותי נראה כי לא הבנת את מלכודת העישון במלואה.
מעבר לנזק הפיזי, עישון הוא דבר מיותר לחלוטין ואין בו אף לא תועלת אחת – הוא גורם למעשן להיות בלחץ וחוסר תמידיים, הוא פוגע בריכוז ומונע רגיעה והוא אפילו לא גורם להיי - מלבד הקלה חלקית וזמנית של אותם תחושות של חוסר שהוא יוצר מלכתחילה.
עישון הוא למעשה האקט המזוכיסטי האידיוטי ביותר שהומצא על ידי האדם, מכיוון שמעשנים מכורים לניקוטין ומורגלים לתפיסה מעוותת של המציאות קשה לראות זאת עד שלא יוצאים מהמלכודת.

איחוליי על היותך לא מעשנת.

אני יוצא מנקודת הנחה שבחודשיים האחרונים לא צרכת ניקוטין בשום אופן, אי לכך ההתמכרות הפיזית חלפה לה כבר מזמן.
נראה שהבעיה היא שאת עדיין תופסת את העישון כמשהו שצריך לוותר עליו ולא כהתמכרות מיותרת שנפתרת ממנה.

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שלא ויתרת על כלום, העישון לא שיפר את איכות חייך ולא נתן לך דבר מלבד תלות והתמכרות תמידית שהיית חייבת לספק בעוד סיגריה ועוד סיגריה... וכן הלאה.

כשאת מתגעגעת לעישון שאלי את עצמך למה את מתגעגעת? אני לא מדבר על עישון של סיגריה אחת כי אי אפשר לעשן רק אחת. האם את מתגעגעת לעשן כל יום כל היום, לקום בבוקר עם אותו טעם נורא בפה, לקוצר הנשימה ולסרחון שעפף אותך?
הכיני לך רשימה של כל הדברים ששנאת בעישון וקראי אותה בכל פעם שיעלה בך החשק – זה ייתן לך מעט פרופורציה.

בעיה נוספת היא מעשנים אחרים. מעשנים מקשים על מעשנים לשעבר ומנסים לתת להם את ההרגשה שהם מפסידים משהו. אך חשוב לזכור שכל המעשנים מתחרטים שהם אי פעם התחילו לעשן.
כשאת מסתכלת על מעשנים אחרים שימי לב כמה הם מעשנים ועד כמה הם אינם מודעים לאקט העישון ול"הנאה" ממנו. העישון הופך לאקט אוטומטי ומרבית המעשנים לא נהנים מרוב הסיגריות שהם מעשנים.
אז למה הם לא מעשנים רק את הסיגריות המהנות? כי עישון לא נעשה על ידי בחירה – זוהי התמכרות ובהתמכרות אין לי שליטה או הסבר מספק.

עישון איננו אקט חברתי והוא אינו תורם מבחינה חברתית לשום דבר, רק חשבי על כמה מעשנים משעממים את מכירה... אם עישון היה כל כך חברתי אז כל המעשנים היו אנשים מרתקים.

תזכרי את לא מוותרת על כלום ולא מחסירה מעצמך דבר – עובדה שמליוני לא מעשנים וגם מעשנים לשעבר נהנים מהחיים ללא סיגריות והאמת היא שהם נהנים הרבה יותר מהמעשנים.

לסיכום הדבר היחיד שמקשה עליך כרגע זה הספק אם עשית את הדבר הנכון, הסירי את הספק תהיי בטוחה בהחלטתך והקושי יעלם.

בהצלחה בלימודים

ראשית ברכותיי על הפסקת העישון.
בנוגע לשאלתך חשוב להפריד בין ההיבטים המנטלים להיבטים הגופניים למרות שיש קשר בין השניים.

אם אתה חש בעצב אולי אתה מרגיש שויתרת על משהו שאתה אוהב ושאתה מקריב משהו או משתמש בכוח רצון בשביל לא לעשן.
ברור שיש כאן היבט נפשי מכיוון שהעצב אינו נובע משום דבר פיזיולוגי, עם זאת הרבה פעמים המצב הנפשי שלנו משפיע על מצבנו הגופני.

מבחינה גופנית, מלבד הסימפטומים שנגרמים ממצבך הנפשי ומהאמונה שאתה אמור לסבול – לא אמורות להיות תופעות לוואי מיוחדות
מלבד אי נוחות קלה בימים הראשונים.
חשוב לזכור שהגוף שלך שהתרגל להתמודד עם הרעלה מתמדת במשך 35 שנים מנסה לחזור לתפקודו הטבעי והגיוני שתרגיש מעט שונה.

הנקודה החשובה והבעייתית מכולם זו התפיסה שלנו. אם אתה מחכה למשהו שיקרה אז אתה יוצר על עצמך לחץ ואותה תחושה של שחרור לא תגיע לעולם.

מלבד זאת אם אתה עדיין לא חש לא בטוב המלצתי היא שתפנה לרופא.

מלכודת הניקוטין

מלכודת הניקוטין היא זו שגורמת לנו לעשן ולהישאר מכורים כנגד כל דבר הגיוני.
לפני שאדם מעשן את הסיגריה הראשונה שלו אין לו כל צורך או רצון לעשן.
ברגע שהוא מדליק את אותה סיגריה ראשונה הוא לרוב מגלה שהיא מגעילה וכמו כן אין לה שום השפעה – למעט סחרחורת קלה שנגרמת ממחסור באוויר.

ברגע שהוא מכבה את הסיגריה הגוף מתחיל לסבול ממחסור בניקוטין, דבר זה בא לידי ביטוי בתחושות קלילות של חוסר מנוחה וחוסר שקט – רוב המעשנים אפילו לא מודעים לתחושה זו.

כשאותו אדם מדליק עוד סיגריה הוא מחזיר את הניקוטין לגוף ולכמה רגעים אותם תחושות של אי נוחות נעלמות. וזו הסיבה היחידה שסיגריה נתפסת כמרגיעה, עוזרת לריכוז, מהנה וכל המיתוסים האחרים הקיימים סביב "התועלות" שבעישון.

הדבר היחיד ש"מהנה" בלעשן זה להרגיע את תחושת אי הנוחות שיצרה הסיגריה הראשונה והדבר היחיד שמבטיח שנמשיך לסבול מאותה אי נוחות זו הסיגריה הבאה.

הי ,
ההורים שלי מעשנים . והם ניסו כמה פעמים להפסיק הם הלכו לבי"ח שניידר ואמרו להם משהו והם כמעט הפסיקו לעשן . אבא שלי המשיך לעשן ואמאשלי הפסיקה היא נגעלה לגעת בסיגריה אחר"כ ואמאשלי הייתה בהריון אחרי איזה שבוע שהיא לא מעשנת היא עישנה סיגריה אחת וניכנסה להריון . ואחר"כ שהיא הייתה בהריון לא נגעה בסיגריות ורק בחודשים האחרונים של ההריון היא שוב נמשחה לזה .
מה אני עושה איתם ? זה מעצבן הם הבטיחו לא לעשן בבית כי גם יש לי אח קטן . אבל הם מעשנים בחדר העבודה של אמא שלי . ץ
ואני ממש רוצה שהם יפסיקו בשביל הבריאות שלהם

תיצוור איתי קשר בבקשה !!
תודה

קשה מאוד להסביר למעשנים את חוסר התועלת שבעישון כל עוד הם במלכודת.
אם זאת יש מספר דברים שאפשר לעשות – ראשית שאלי אותם אם הם היו מעודדים אותך ואת אחיך לעשן – ברור שלא, הרי כל המעשנים מתחרטים שהם אי פעם התחילו לעשן ואומרים לכל האחרים שלא יעשו זאת.

דבר שני – כל ניסיון לצאת מהמלכודת רק גורמת למעשנים להתייאש ולהאמין שהם יהיו כלואים בה לעד.
כמו כל דבר בחיים לפעמים יש צורך ביותר מניסיון אחד בשביל להצליח וייתכן שהם פשוט לא מצאו את הדרך הנכונה עבורם עדיין. אך אם בכל משימה או אתגר שהיינו נתקלים בחיים היינו מתייאשים מכל כישלון אז המין האנושי לא היה מתקדם לאן שהוא הגיע היום.

חשבי על כך – תינוק לא יכול ללמוד ללכת בלי ליפול, אדיסון הממציא הדגול אמר ש90% מהניסויים שערך נכשלו אך כל כישלון רק דירבן אותו להמשיך לנסות למצוא את הפתרון.
שאל את הוריך אם את או אחיך הייתם נכשלים במבחן במתמטיקה האם הם היו רוצים שתרימו ידיים ותוורו על הבגרות או האם הם היו מעדיפים שתמשיכו לנסות שוב ושוב עד שתצליחו? שאלי אותם האם זה המסר שהם רוצים להעביר לילדיהם?
כמו כל ניסיו אחר בחיים כשזה חשוב לנו מספיק נמשיך לנסות עד שנצליח – כמו לעבור מבחן נהיגה – גם אם ניכשל 10 פעמים עדיין נמשיך לנסות.

אלן קאר פיתח את השיטה שלו להפסקת עישון לאחר שניסה להפסיק לעשן ונכשל שוב ושוב בכל שיטה אפשרית – העישון הוא כמו מלכודת וכשכל החיים אתה מנסה לברוח מהמלכדות בסופו של דבר אתה לומד להבין אותה.
אלן קאר למד מכל כישלון והשיטה שלו משולה למפה של מבוך העישון הכוללת את נקודת היציאה מהמבוך.

הם גם מוזמנים ליצור איתנו קשר ולשוחח טלפונית עם אחד המנחים שלנו שישמחו להסביר להם כיצד השיטה עובדת – כולם אגב מעשנים לשעבר.

בהצלחה.

הלוואי והייתה תרופה שעוזרת למעשנים להפסיק, למרבה הצער זה פשוט לא עובד כך.

ההתמכרות לניקוטין כפי שכבר ציינתי בעבר היא קלה ושולית יחסית. אך טרם ניתקלתי בכדור או תרופה מסוג כלשהו שיכולים לשנות את תפיסתו של האדם המעשן.
וזו גם הסיבה שאחוזי ההצלחה של תרופות או תחליפי ניקוטין כל כך נמוכים, מכיוון שלאחר שהשפעת התרופה עוברת, המעשן עדיין נשאר עם אותה תפיסה מנטלית.

רק הבנה מלאה של מלכודת הניקוטין מאפשרת להפסיק לעשן, בקלות ולצמיתות ואף תרופה אינה מביאה את האדם להבנה.

כנראה שלא תצליחי לשכנע אותו להפסיק, אם זאת חשוב להבין שהוא עובר על החוק.
מאידך אני מבין את הרגישות והבעייתיות של איום על המעסיק שלך בתביעה.

החל מה 7.11 העקיפה של איסור העישון במקומות ציבוריים עומדת להחמיר בצורה דרמטית.
אני בטוח שבאותו יום אמצעי התקשורת יהיו מוצפים בכתבות על הנושא, אולי תוכלי להשתמש בכתבות שיופיעו באותו יום כדי להעלות שוב את הנושא בפניו, ייתכן והפעם הוא יבין שהוא פועל באופן חריג ועובר על החוק.

בהצלחה