פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אני חולה בדיכאון עמיד לוקחת טיפול חדש אנטומין 120 מ"ג פרימוניל 100 מ"ג ואביליפאי
15 מ"ג
כבר יש שבועיים שאני לוקחת את הטיפול הזה והמצב שלי ממש קשה מרגישה מוות לאורך
כל היום
השאלה שלי האם עוד יש סיכוי שהטיפול הזה ישפיע עליי או שלא האם להמשיך בטיפול או להפסיק את הטיפול?
מה דעתך?

אני בת 25. יש לי חרדה חברתית שאני מתקשה להתמודד איתה ודיכאון...אני הולכת לפסיכולוג כמעט שנה ולאחרונה הוא המליץ שאני אנסה לשלב טיפול תרופתי. העניין .הוא כזה...
באותו רגע כשהוא העלה את הנושא כל מה שרץ לי בראש הוא שהוא פסיכולוג, מכאן שהוא לא יכול לתת לי מרשם, הוא ייאלץ להפנות אותי למישהו אחר.. החרדה החברתית שלי שוב הרימה ראש..."שוב אנשים זרים? אני אצטרך ללכת למישהו אחר לקבלת מרשם? אני אצטרך ללכת פיסית לבית מרקחת ולדבר עם רוקח? וכו' וכו'.. ואני מוצאת את עצמי מתקשה לדבר איתו על זה, ויודעת שבכך אני מונעת מעצמי טיפול שיכול להועיל.
אפשר בבקשה לקבל עצה, או לפחות תשובה לאיך עובד כל התהליך הזה..? או אולי אני בכלל טועה ואת המרשם הוא בכלל מביא לי ?

מודה מראש

אני בת כ-59, ועברתי התקף חרדה איום ביום שלישי שעבר, פוניתי למיון ושם כן דלקת קרום המוח לא דלקת קרום המוח, בקיצור הסתבר כי כל הבדיקות יצאו שליליות והכל בסדר, רק שאני מלאת חרדות, אני חייבת לציין כאן כי לפני 4 שנים איבדתי את אמי שהיתה חברתי הטובה ביותר, והשנה איבדתי את אבי בארה''ב, שהיה עיתונאי פרי לאנסר ואישיות מענינת וכן את חמות לפני כפחות מחודש, הגעתי למצב בו אני רוצה לקשור את בני משפחתי בשלשלאות ברזל ולא לתת להם לזוז ממני, אך בעלי חייב לצאת לחו'ל [בתוקף עבודתו למשך חודשיים] וילדיי, כפי שהינכם יודעים הרי ילדים גדולים פורשים מן הקן, ובלילה, הזיעה תוקפת אותי החולשה, הדופק המהיר, והחלומות הלא סימפטיים, כרגע בבית החולים קיבלתי טיפול sos קלונקס, אני מעונינת לשוב ולהינות מהחיים לצד משפחתי [ואגב אני לאחר ניתוח ראש ב-2003] ותחת ביקורת, עיזרו לי הגיעו מים עד נפש,

ערב טוב אחותי בלידה השנייה חוותה דכאון אחרי לידה לפי ממצאי הרופאה.היא טיפלה עד כה בכדורים אנטי דכאונים ובהן ציפרלקס.

בשבוע האחרון חשו 2 מקרים מסוכנים של ניסיון התאבדות .ואף השארת מכתב ודיבורים על מיאוס בחיים.

הרופאים במיון איתרו כי זה דיכאון והומלץ השגחה רפואית בביה"ח סגור.

שאלתי הינה האם ייתכן שאישה שלא סבלה משום דבר , לא יכולה להמשיך לקבל טיפול בכדור מתאים ? הומלץ גם שימוש באלק חשמל שזה פותר את הבעיות בצורה תמידית של מספר ימים אך מרוב הפחד זה נשלל .

אנא עזרתך ועצתך בנדון תודה רבה ד"ר

כתבת לי הרבה בקשר לפרנויה אב לא הבנתי מה אני יכולה לעשות נגד זה ....אני נ טולת 2 כדורים של ציפרלקס ביום ואני לא מרגישה את השינוי..כבר כמה שנים זה ככה אני כל היום חושבת על הדברים הרעים שאני עושה או עשיתי ולזה לא נותן לי מנוח כי אני מרגישה שאני תמיד לא בסדר ותמיד אני חושבת שכועסים עליי או משקרים לי או מנסים לפגוע בי מאחורי הגב...אני לא מבינה למה אני לא מרגישה שהכדורים עוזרים לי ואני מרגישה שאני לוקחת אותם סתם..מה אני יכולה לעשות עם זה כבר נמאס לי...אני מרגישה רע ולא יודעת כבר מה לעשות עם הפסיכיאטר שלי הוא עושה לי טובה שהוא עונה לי...והוא לוקח לי הרבה כסף על כל מפגש אני לא יודעת מה לעשות..וגם עליתי במשקל בגלל הציפלקס הזה וגם מבחינה מינית אנ ילא מאושרת כי זה פוגע לי במערכת יחסים...מצטערת שאני משגעת אותך עם הדברים שלי אבל אני לא יודעת עם מי להתייעץ..

אני נשואה +4 ילדים עם משכנתא וחובות על הראש בעלי מרוויח משכורת מינימום ובקושי חיים גם ככה ,ולצערי נפלתי לא מזמן על היד ונפגעתי זה נחשב ומוכר כתאונת עבודה. ואני מחכה לביטוח לאומי שיתן לי כסף אבל הם אדישים קיבלתי חודש אחד ועכשו הכל הולך לאט לאט יש להם זמן ולי אין במה להאכיל את הילדים שלי הם טוענים שבגלל החגים זה מתעקב , אני כולי חרדה מתעוררת באמצע הלילה אין לי תאבון בא לי להיות תמיד לבד אין לי חשק לחיות כואב לי על הילדים שלי.מה עושים .?אני כזאת שלא מספרת לאף אחד מה עובר עלי , גם הבעל דואג אבל לא מראה שותק וזהו , אלוהים אך יוצאים מיזה? איזה חיים אלה.

אירנה תודה רבה לך את מקסימה!כיף לדעת שיש אנשים כמוך...

אני וחבר שלי עוד כמה חודשים נהיה בני 18, אנחנו ביחד חצי שנה...
אנחנו גרים כשעה מרחק נסיעה (אבל נפגשים הרבה)... אם אני משווה את הקשר שלנו לקשרים של זוגות אחרים שאני מכירה בגילנו, יש הבדל של שמים וארץ. הקשר שלנו הכי אמיתי וטוב שיש, כנה, יש רגעים מצחיקים, אבל יודעים גם לדבר על הדברים הרציניים כשצריך. שנינו מרגישים אהבה בטירוף אחד לשנייה. הבעיה התחילה לפני שבוע בדיוק, כשהחבר התעורר בערך ב3 בלילה בפתאומיות, התחיל להזיע ולרעוד ומחשבות רעות ממש באו לו לראש, הוא פתאום לא ממש הרגיש כלום והיה בסטרס עצום. (מה שנראה כשהתקף חרדה..) מאז, במשך השבוע נפגשנו פעמיים... עד יום שבת- כולל- הוא היה בסוג של דיכאון (אני אומרת "סוג של" כי אני לא רוצה לאבחן סתם, לא מסמכותי, אבל כך היה נראה).. היו לו מחשבות רעות, גם עלינו וגם בכללי... לא היה לו חשק לעשות כלום. מידי פעם היו לו כמו "פרצי אהבה" או פרצים כאלה של הרגשה טובה (ככה אנחנו קוראים לזה [: ), אבל גם חלפו בסופו של דבר... יום שישי היה היום הכי קשה. הוא טוען שלא בא לו כלום, ומצד אחד אומר לי שהוא לא יכול לחשוב על פרידה ממני, אבל מצד שני הוא לא מרגיש את אותה החמימות בלב (מצידו..), למרות שבפרצים הרגעיים האלה הוא כן מרגיש שהוא הכי אוהב...
אתמול והיום היה לו שיפור משמעותי במצב הרוח, כבר לא יושב כל היום עם מחשבות רעות ודיכאון. אבל ההרגשה שלו לגבינו עדיין לא סגורה. כמו שאמרתי, יש לו רגעים שהוא מרגיש שהוא אוהב ומרגיש את החום הזה בלב, אבל אחרי כמה זמן זה נעלם וחוזר הבלבול לגבינו וחוסר ההבנה. אני אופטימית, ואני חושבת שזה תוצר לוואי של ההתקף חרדה שעשה לו טראומה נוראית, של הבלבול הזה, שלא תמיד חייבים להרגיש בשיא האהבה, שלכל אחד יש רגעים שהוא רוצה קצת להתבודד...
מצד שני, אחרי שהוא אומר לי "אני אוהב אותך" הוא כבר מרגיש יותר טוב.. ואני מאמינה שאהבה זה לא משהו שיכול להתהפך בלילה אחד... ועובדה שכן יש לו רגעים שזה חוזר אליו...
אני מבולבלת ואובדת עצות... למרות שאני אופטימית, זה קשה .
מישהו מכיר מקרים דומים?
ממש תודה למי שקרא..

שלום אני נועה בת 21 ואני סובלת מחרדות אני כרגע בטיפול תרופתי ופסיכולגי.
היום אחרי שנה התחלתי לעבוד ואני סובלת מהתקפי חרדה הפסיכולוגית שלי המליצה לי לשתות את הקלונקס 0.5 מ"ג במשך שבוע עד להרגשת התקלמות ואני מקבלת רמוטיב 250 מ"ג וקלונקס רק במצבי התקף..מה לעשות לשתות את הכדור במשך שבוע או עדיף שלא?
תודה נועה.

שלום לכולם אני אסנת בת 56 ואני סבלתי מדיכאון כבד שהשתיק את כל גופי פשוט ככה כל היום ישבתי וישנתי מבלי לעשות כלום פשוט כלום חוץ מלבכות עם חברה שלי שהייית גם היא בדיכאון כל היום היינו בוכות ומרות על הדכאון, בלילות הייתי מתקשה להירדם ובבקרים הייתי קמה משותקת ,ניסיתי מלא תרופות ידעתי עליות וירידות אך לצערי בהרבה יותר ירידות ,לא היה לי חשק לאכול לא היה לי תיאבון הייתי מתקשה לעשות את הדברים הכי בסיסיים אפילו להתקלח. הגעתי למצב שהילדים שלי שנאו לבוא הביתה אחרי העבודה רק בגללי בגלל האווירה המדכאת שהייתי משרה בבית כאב לי כל כך אך לא יכולתי לעשות אם עצמי כלום למה הייתי בשיתוק נפשי אך אף אחד לא הבין אותי.

נקודת המפנה למצבי היה כאשר יעץ לי אדם חכם שאני מאוד מאוד מעריכה ואוהבת יעץ לי להיות תמיד בקרבת אנשים שמחים ומעודדים ובשום פנים ואופן לא להיות בקרבת אנשים אשר מקנים אווירה של עצב ודיכאון אשר עושים אותי עצובה ,למחרת הייתי עם חברה שלי ועוד פעם היינו בוכות על מצבנו המר וחשות שאין תקווה לגורלנו לאחר רגע של מבט על חברתי הבוכה נזכרתי בעצתו של ידידי הטוב והחלטתי ליישם את עצתו ומכך ניתקתי את הקשר עם החברה שלי שהייתי איתה כל יום ויום ושאיתה באמת היה אווירה של עצבות ודיכאון ותאמת גם מאס לי כבר שאני איתה אני איכשהו רק בוכה ויותר עצובה!!! (לא שאני מאשימה אותה חס וחלילה שתהיה בריאה ושתצא מזה גם בע"ה) ,ומאז החלטתי שאני יותר לא בוכה ולא מרחמת על עצמי כי זה פשוט לא הפיתרון זה רק מחמיר לי את מצבי אז אמרתי די לבכי והחלטתי שמעכשיו אני ייקח את עצמי בידיים וליישם את העצה ופשוט להיות עם אנשים יותר שמחים עם המשפחה ועם אנשים אשר מעודדים ומשמחים אשר ישכיחו לי את הדיכי ולא עם אנשים אשר גורמים לי להיות עצובה כמו אותה החברה !!

בכל מקרה מה שאני באה לספר לכם זה שאני יצאתי מהדיכאון לא בזכות הכדורים וכן זה אולי נשמע לכם בלתי אפשרי אך אם תאמינו ותרצו לצאת מזה תוכלו גם ללא הכדורים. אני יצאתי מזה כי החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולא לתת לעצמי ליפול למחשבות דיכאוניות שיפילו אותי יותר עמוק הייתי בקרבת המשפחה ואנשים שתמיד עודדו אותי ושימחו אותי ותודה לאל שגרמו לי בסוף גם לצאת מזה, היום אני מתפקדת יותר ממה שאני תפקדתי לפני הדיכאון אני בנאדם שמח ומחייך ואפילו עוזרת לשקם שתי חברות במצב דומה למצבי הקודם . היום אני לא לוקחת שום כדור נגד דיכאון(רק לשינה מדי פעם) ואני בסדר גמור זה לא הכדורים שהוציאו אותי מזה זה אך ורק בגלל רצוני העז להיות אישה שמחה ומאושרת שעושה מה שבא לה בחיים האלה כי חיים רק פעם אחת !!!
גם המשפחה שלי חזרה להיות משפחה שמחה ומאושרת ופשוט לא שווה לבזבז את החיים בדיאכון פשוט לא שווה!!!!!
לסיכום אל תתנו לעצמכם ליפול למחשבות דיכאוניות ,תהיו בקרבת אנשים אשר משמחים ומעודדים ואם יש לכם חבר/חברה בדיכאון פשוט לא להסתובב איתו/ה כי תמיד יותר קל להיכנס ליותר דיכאון עם חבר/ה שגם בדיכאון תזכרו רק להאמין

מה אפשר לעשות עם פרנויה שלא עוזבת אותי?אני תמיד חושבים שמדברים עליי דברים רעים מה שלא נותן לי מנוח ואני ממש לא נעימה בגלל זה יש לציין שאני נוטלת ציפרלקס כבר כמה שנים..מה אני יכולה לעשות

נוטלת כבר 5 שבועות 50 מ"ג רסיטל אחרי חצי שנה של טיפול במינון הולך ועולה של רסיטל בפעם השנייה בחיי, לאחר הפסקה של כשנה.

אין ספק שיש שיפור משמעותי בהתקפי החרדה, אבל לא ברור לי למה פעם בשבוע בערך התקף החרדה בא לבקר??? אמנם הוא בעוצמה חלשה יותר אבל כיום אני חוששת ממנו עוד יותר מאשר הימים בהם הוא היה מגיע כל יום.

במקום להתמודד אני לוקחת קסנקס או קלונקס 0.5 מ"ג וזה מחמיר עוד יותר את מצבי למחרת לעיתים.

מתי ארגיש כבר טוב באופן תמידי??? אני ממש מיואשת מזה שאני מתחילה להתאושש ןאז שוב מרגישה נפילה ואכזבה.

האם מומלץ לא לקחת כדור הרגעה ולהתמודד עם החרדה לבדי? לא מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי מכיוון שניסיתי זאת ולא עזר לי בעבר- הפסיכיאטר טוען שזו בעיה פיזיולוגית ולא נובעת מדיכאון.

תודה.

הסיפור שלי ארוך אני סובל מדיכאון ובדידות וכמיהה עזה לאלכוהול שפוגע בתדמית שלי , אני התחלתי לעבוד בבית ספר כמורה לילדים , אני בן עשרים סך הכל , אבל יש לי כשרון בעניין לכן לקחו אותי , אבל לפני כמה ימים בשמחת תורה שתיתי כמויות של אלכוהול , אני יודע שזה לא בריא אבל מאוד רציתי לשתות , אחרי זה הייתי יומיים בלי התרופות שלי שהן, ריספרדל אנפרניל וקלנסופם , הרגשתי נורא ואיום לא הכרתי את עצמי נכנסתי לפניקה ואי שקט לא יכולתי להירדם ובקיצור רק היום אחרי שימוש בתרופות לכמה ימים נרגעתי , אבל אני עדיין סובל מחרדה כללית , דהיינו שאולי יאבד לי משהוא , אולי אני לא ממלא את הזמן כמו שצריך , אני לא רגוע , האם יתכן שבנטילת האלכוהול גרמתי נזק בלתי הפיך במוח שלי? טוב תודה רבה ובריאות לכולם

כשצריך לקחת רק חצי כדור איך שומרים את החצי הנותר ?
שמים אותו בניילון או באריזה?

אני סובלת מחרדות ואי שקט . ומחלה במיפרקים בתיפקוד יום יומי במידה ואני פונה לפסיכיאטרית שלי מה עליי להגיד לה בדיוק. לא יודעת .היא עלולה להגיד תמיד היית ככה אני בשעת מנוחה רואה טלויזיה .אני לא רגועה יש לי דברים שמציקים לי בבית . למשל כאשר בן הזוג צובר וצובר ולא עושה כלום בנידון. אני מלאה כעס של תקופה ארוקה. פעם היתי מקבלת ופחות מחשיבה לזה חשיבות.עם הבית מבולגן בגלל שיש בסלון כל מיני דברים שלא צריכים להיות בבית נורמלי. האמת אין לנו מחסן .אבל אי אפשר ככה . לעיתים אני שוקלת לפרק את החבילה .אך הוא בטח שלא מוכן לשמוע בכלל האם אני צריכה לקחת כדור ריטלין. אני מקבלת למיקטל 100 מיליגרם 1 בלילה ו2 וולבוטרין וזה פוגע לי באיכות המישפחה איך אני יכולה לא להיתיחס לזה כחשיבות ראשונה אני פשוט לא רגועה אני אוכלת את עצמי מבפנים כאשר אני מדברת עם בן זוגי ומתעלם כאילו כלום. לכן הגעתי לעיתים למצב של יאוש . האמת אני יכולה להשלים איתו כל טוב ויפה. ואחרי יומיים שוב אני מתחילה לקטר. למרות שבן זוגי אומר לי אולי תגידי לי מתי פעם אחרונה אמרת משהו חיובי ולא קיטרת. למרות שאני אומרת לו שזה לא נכון .אומנם אולי נידניקית. אבל גם מנסה להישתנות האמת כל החיים מקשים עליי אני מרגישה שכל הבית מוטל רק עליי לנהל אותו. ואני חולה גם במחלה פיזית שמתעיפים בה אחרי שעתיים למשל מפחדת מכך שלא הצלחתי לבדי לפתור את הדברים, וייתכן וזה יעלה לי בזוגיות שלי,