פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

קראתי את השרשור מאתמול,
אני חושבת שאם באמת שמים את הקלפים על השולחן, זה מנקה את האוירה ובאופן אירוני זה כל כך מתאים ליום כיפור.

שיהיה צום קל, למי שצמה

וגמר חתימה טובה לכולנו

מה שלומך יקירה?
איך המרגש הבוקר?

אני מאוד שמחה שאהחלטת לוותר על הצום. את צריכה להשקיע את כל כוחותייך בחיזוק גופך החולה..
ואני מבינה שקשה לך עם זה, כי בכל זאת, זו מסורת של שנים אצלך. אבל מקווה שתצליחי לא להתבאס מכך יותר מידי.

וחבל שלא תהיי פה עד צאת יום כיפור.... אני אתגעגע. לא את, ולא כרונית.. חבל!!

למזלי הלילה כנראה סיפר לגוף את המנוחה שהוא הצטרך. כאבי התופת פחתו להם והבוקר קמתי וכמעט ששכחתי מהם. ואז פילח לו עוד כאב את בטני, ונזכרתי באמש. אבל כמובן, המצב הרבה יותר טוב. אני מצליחה לעמוד על הרגליים ומצליחה לשבת. אז אולי טוב שלא נסענו מיד למיון. (הייתה מחשבה לעשות זאת).

היום גשם.. ודי קר. אבל לא נורא. סבבה. יש לנו תקלה בכיור המטבח ובוא לתקן אותו.
אני מקווה שארגיש טוב לצאת לטיול מחר. אבל ממש לא נראה לי. ואם לא- מקסימום נצא לטיול רגוע יותר, פחות הליכה בשטח. מה גם שלדעתי יהיה גשם! אוףףף...

טוב מקסימה שלי. מאחלת לך בריאות והתחזקות. ושולחת חיבוקים מפה לכפר על באסת האי-צום שלך! חחח...

אוהבת מאוד,
בלונדי!

חבל שלא תהיי פה עד יום ראשון, אבל אני מכבדת את החלטתך...

תודה על כך שאת גאה בי. אין ברירה אחרת. אין לי פנאי להתעסק בזוטות ובמעשים רעים כרגע. אני צריכה את הגוף בריא ומוכן לכל "צרה" שלא תתקוף אותו. נגמר עידן המשחקים.

לגבי השקילה. מדהים כמה זה היה פעם חלק משגרת יומנו. לא עבר יום בלי להשקל לפחות פעם אחת... מגוחך. וכמה טוב שהיום זה כבר לא המצב. תארי לך, להכתיב לנו חיים שלמים לפי ספרות המשקל... לא נורמלי לחלוטין.

יקירה, שיהיה לך צום קל ומהנה (?) וימים נעימים..

ומחכה לראותך כבר לאחר שייגמר..

אוהבת,
בלונדי!

תרגישי טוב שם, את שומעת?! אני רוצה אותך אתי, בריאה וחזקה! הלו!!!

לא, מחר לא עובדים. בד"כ עובדים חצי יום בערב יוכ"פ, אך מכיוון שמחר יוצא יום שישי - לא עובדים.

לילה טוב ושקט!

ממני.

מקווה שאולי בכל זאת עוד תבואי לפה, רק להצצה חטופה.

אני מאחלת לך צום קל וימים שקטים ונעימים שיעברו עליך בשלווה.

ומחכה לראותך שוב לאחר התענית הזו...

אוהבת,
בלונדי!

מה, לא מריחים את ה"דאב" שלי??

מה שלומך, בלונדי? ומה לעזאזל קורה עם המיחושים הגופניים? מה קורה שם?! את רוצה שאני אבוא?! מצטערת, אין לי כסף לטיסה... הוצאתי הכל בסופר היום.

אז איך את עכשיו??

ו-כן, הרחתי את ה"דאב" .אני אוהבת את הריח שלו..
והלוואי ותבואי..חחח!

מה שלומך?? התגעגעתי אליך ורק חיכיתי שתגיעי כבר!!

מה עם המיחושים? את יודעת... נקווה שיהיה בסדר! ונקווה שיעבור כבר. נמאס לי להרגיש כמו סמרטוט! כבר 4 ימים..

טוב, מחכה לשמוע ממך עוד..

נשיקות בינתיים!

בלונדי שאוהבת אותך!!

מרגישה רע מאוד.. תודה! נקווה שיעבור עד הבוקר...

שיהיה לך ליל מנוחה!!

נשיקות,
בלונדי!

וודאי שאת יכולה להשאר פה, ואת יותר ממוזמנת.

נשמח שתציגי את עצמך ותצטרפי למשפחתנו.

ואין בעיה. אף אחד לא עומד לך עם סטופר. ספרי ודברי בקצב שלך. ואנחנו פה איתך, כולנו.

לילה טוב!
בלונדי!

את ממש מוזמנת להמשיך ולכתוב לנו ככל העולה על רוחך! אנחנו אוהבים את כוווו-לם ומקבלים אותם בזרועות פתוחות ובלי צעקות...

לילה טוב!

כבר דאגתי לך, יקירה.
שמחה לשמוע שנהנית ולא שמחה בכלל לשמוע שאת חולה.
אבל אולי תנוחי לך עכשיו ברצינות ולא תחזרי לעבודה טרם זמנך. או שבכלל מחר יש לכם חופש, כי יום כיפור.. מעולה! אני מקווה שתרגישי טוב ותוכלי להחליט בעצמך האם לצום או לא..

זה בסדר. אני לא מתכננת שום פתרונות בזק רעים. אני מתמודדת עם מה שיש וזהו..

מרגישה מאוד מאוד לא טוב הערב.. מקווה שהכל יעבור ואקום מחר בבוקר כמו חדשה.

לילה טוב לך יקירה, והרגישי טוב כבר. רק בריאות!!

אוהבת,
בלונדי!

לאן נעלמת?
בקושי רואים אותך פה?

שמחה לשמוע שאכלת עוגה ועוגיות! כל הכבוד. איזה כייף.

את לא מנדבת יותר מדי מידע, כך שאין לי כל כך מה לומר. חוץ מלקוות שאת אכן בסדר, משקיעה בעצמך גם, בנוסף ללימודים, ולא מתכננת שום תכנונים זדוניים לגבי ההמשך.

שיהיה לך ערב מקסים!!!

בלונדי!

ואף רצוי ביותר!!

איזה כייף שבאת לפורום שלנו. ברוכה הבאה.
מקווה שנוכל פה יחד לתת לך תמיכה ולחזק אותך כמה שנוכל!!

אני מבינה היטב לליבך. גם אני בולימית (הייתי אכלנית כפייתית ואנורקסית) וגם אני עליתי כל כך הרבה במשקל, מאז צאתי מהאשפוז. הנה רק היום כתבתי שעלית עכשיו עוד 2 ק"ג.

אני מזדהה לחלוטין עם מה שאת מספרת. ורוצה לומר לך כי פה את יכולה לדבר חופשי. כולנו כאן מבינים ותומכים!! ופה מדברים את כל מה שעל הלב..

אני מבינה שרע לך וקשה לך ושאת במקום לא כל כך טוב כיום.
אני לשמוע שאת מטופלת מכל הבחינות ושאת מצליחה לשמור על תפריט שפוי והגיוני.

ואכן, תקופת ההחלמה הראשונה היא מאוד קשה. כל המחשבות סובבות סביב האוכל.
אבל אני יכולה להגיד לך שעם הזמן לומדים להרפות. לומדים לשחרר קצת את המחשבות. לומדים להתחיל לנשום ולחשוב על דברים אחרים מלבד על האוכל.

לא ציינת בת כמה את והאם עברת אי אלו אשפוזים.

10 שנים זה המון זמן. ואת עכשיו בצעידה קדימה. אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שעם כל הקושי, אל לך להתייאש. המשיכי לצעוד קדימה בדרך הזו. טפחי לעצמך על השכם כי ראי איזו התקדמות עשית ולאן הגעת.
ואם יש ימים קשים של נפילות- אנא ממך, קומי והמשיכי הלאה. אל תתני לזה לעצור אותך מהמטרה שאליה את שואפת להגיע!

אשמח לשמוע ממך יותר לפרטים, וכמוני- כולם פה!! כולנו פה לתמיכה ועזרה! וכוווולם מוזמנים.

מאחלת לך המשך ערב נעים.

חיבוקים.

בלונדי.

אני בת 33, לא אושפזתי אף פעם בגלל הפרעת אכילה. פעם אחת אשפוז קצרצר עקב נסיון אובדני שהיום אני מבינה שיש קשר הדוק בין הדברים.
תמיד הייתי במשקל יתר, רק לארחונה אני מתחילה להבין שכל השנים הללו שאני אוכלת בלי שליטה ואח"כ מקיאה, עסוקה נון-סטופ בכמה למה איך ומתי אני אוכלת, נשקלת עשרות פעמים ביום וכו - זכל זה זה בעצם הפרעת אכילה.

התחלתי טיפול בין השאר גם בגלל הבולמיה, כלומר הפרעת האכילה היא למעשה הסיבה המוצהרת שבגללה הלכתי לטיפול. אבל, הפסיכולוגית שלי לא מתיחסת יותר מידי לנושא, והגענו לאיזושהי הבנה שהבולמיה היא דרך שלי לנסות לשלוט בפגיעה בי. שדרך הבולמיה (ודרכים אחרות) אני פוגעת בעצמי כי זה מה שאני מרגישה שמגיע לי, וכך אני יכולה לשלוט בכאב שלי - בשונה מפגיעה של אחרים בי.
לפעמים אני חושבת שהפסיכולוגית שלי ואני לא מספיק מתיחסות לבולמיה, כי אני לעתים מרגישה שאני חסרת כלים להתמודדות עם הבולמיה. אני יודעת בדיוק מתי התקף הולך לקרות, יש התקפים שאני ממש עושה במודעות מוחלטת - בולמוסים מתוכננים כשההקאה מתוכננת מראש, אחרים הם תוצר של אכילה רגשית, לא מתוכננת ולא ממש מודעת, שרגשות האשם ממנה גורמים לי להקיא.

בראש אני יודעת שאני חייבת להפסיק להקיא, וגם אם אכלתי יותר מידי אני צריכה לקבל את זה ולא לנסות 'למחוק' את זה בהקאה אלא בשינוי הרגלי האכילה שלי, אבל זה לא עומד במבחן המציאות.

כל כך הרבה שנים יש לי את הדפוסים הללו...
כמו כל בולמית פיתחתי שיטות וטכניקות שהן חלק ממני...
וזה מה שמתסכל אותי, שהמחלה שולטת בי ולא אני בה !

למרות שהכרזתי כי אני הולכת להכין ארוחת ערב.
אני מרגישה לא טוב ובעלי ינצח על הבישולים בעצמו. מותר לי לנוח קצת, חחח!

אז ככה. אני שמחה מאוד לשמוע על עצמך.
דעי כי אני מזדהה עם כל מה שאת כותבת.

נראה מדברייך כי למרות הטיפול, אינך יודעת כיצד להתמודד עם המחלה עצמה. וזה חבל כי המחלה הורסת אותך. ואת בעצמך אומרת שאת צריכה להפטר מהרגליך הרעים וללמוד לאכול שפוי, מבלי להפטר מהמזון.

דבר ראשון, אני מציעה בחום ללכת לקבוצת תמיכה!
אני אושפזתי בתה"ש במחלקה להפרעות אכילה. ואני יודעת שיש שם קבוצת בולימיה. נפגשים פעם בשבוע. ולפי תגובות המשתתפים- זה מאוד עוזר להם. זה נותן לך תחושה שאתה לא לבד ויש לך עם מי לדבר. יש שם מטפלות מוסמכות שיודעות בדיוק כיצד להוביל את הקבוצה ולעזור בכל מה שניתן.
אם תה"ש רחוק לך מדי, ישנן מחלקות להפרעות אכילה בכל רחבי הארץ. ואני בטוחה שאפשר למצוא שם קבוצות תמיכה. אני יודעת שברמב"ם יש!

קבוצות תמיכה מאפשרות כלים להתמודדות, מבלי להתאשפז. ובד"כ כל מי שמגיע לשם- נמצא בנקודה בה הוא רוצה להחלים. כולם יחד במטרה אחת.

בנוסף הייתי ממליצה בחום על מעקב דיטאני. לא זוכרת אם ציינת שאת מטופלת ע"י דיאטנית. כי זה גם יכול לעזור ע"י כך שזה נותן לך מסגרת מסודרת של אכילה. שקילה ומעקב צמוד. וכך בעצם את לא לגמרי לבד.

כואב לקרוא את דברייך. אני מבינה היטב את התחושות ואת הכאבים. ואת הרגשת חוסר האונים. הייתי שם שנים ארוכות וקשות.
אני מקווה כל כך שאכן תמצאי את הכוחות להמשיך להלחם. אני יודעת כמה זה קשה וכמה זה דורש ממך. אבל קחי כל יום ביומו. תתחילי בקטן. ולאט-לאט תמשיכי לצעוד. אל תוותרי. בבקשה ממך. יש דרך לצאת מזה. יש לזה סוף. צריך לעבוד מאוד קשה, אבל הוא מגיע. ואפשר לנשום לרווחה וליהנות מכל מה שיש לחיים להציע לך. ותתפלאי- יש זמן שכבר לא נשקלים בכל יום. כבר לא רוצים לבלמס כל ארוחה. כבר לא מרגישים את הצורך "להטהר". פשוט חיים באושר. חיים בשקט ושלווה. לומדים לאכול מההתחלה. לומדים בעצם הכל. כי הבולימיה לקחה מאיתנו את כל מה שהיה לנו. ובעצם אנחנו לא ידענו לחיות בלעדיה.

נפער חלל גדול כאשר משחררים את הבולימיה. ההתעסקות בבולמוסים והקאות גוזלת את כל שעות היום. ופתאום נשארים עם כל הזמן הריק הזה.
ולומדים לאט, מה לעשות עימו. לומדים לתכנן את היום, להפגש עם חברים (הבולימיה הרי מרחיקה אותנו מכלל האוכלוסייה), לצאת לטייל, לעשות פעילות גופנית. הכל!!!! רק לא לחזור שוב למעגל המוות הזה!!


האם את נשואה? האם יש לך ילדים?

מקווה שעזרתי ואפילו קצת.. וכמובן המשיכי לכתוב והמשיכי להיות איתנו פה. אל תיעלמי ותראי כמה כוחות תשאבי מהפורום הזה. וכמה תמיכה את יכולה לקבל פה. זה הרבה מאוד וחשוב מאוד.

שולחת חיבוקים מפה...

בלונדי!

שלום לך! אני כרונית, בערך בגילך, ומוציאה את עצמי אט-אט מבור אנורקטי. צר לי לשמוע על כל הסבל שלך, וכל הכבוד לך על שפנית לקבלת עזרה. כמו בלונדי שמעלי, גם אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול משולב באחת המרפאות לה"א הפזורות ברחבי הארץ. שם תקבלי גם תמיכה פסיכולוגית וגם ייעוץ דיאטני, וכמו"כ גם טיפול בבעיות השונות שגורמות הפרעות אכילה (=ה"א).

ואצלנו?

אצלנו תקבלי אוזניים קשובות תמיד!

לילה טוב!

כרונית.

שוב שלום יקירתי.
ממש מצטערת לקרוא שאת מרגישה רע, סובלת מצרבות ובכלל - די מבואסת... לפחות מצפה לך טיול רומנטי עם בעלך שוודאי ישפר באופן מהותי את מצב רוחך, ומקווה שגם ישיב לך את בריאותך!
לגבי הצרבות - מאד יכול להיות שכמו אירוע הרפלוקס, הסוגרים חלשים כרגע. וזה יעבור עם המחלה. ניסית כבר איזה כדורים? אל תחששי מלהשתמש בהם פה ושם, זה באמת עוזר.
ועכשיו לגבי המשקל -
אני מבינה כמה זה מטריד, ומרגיז, ואולי מעורר בך איזו תחושה של כשלון ואכזבה מעצמך. אבל יקירה, את לא בתקופה קלה. מכל הבחינות.
תחשבי על האופציה הגרועה באמת - הרי בתקופה שכזו, עם התמודדויות שכאלו, קל כל כך ליפול שוב למחלה! להפסיק לאכול כהענשה עצמית, או להגרר לבולמוסים ולהקאות. וזה לא קרה! וזה מה שחשוב.
עמדת באומץ בכל האתגרים שנצבו לפנייך. ואם המחיר הוא 2 קילו, אז לדעתי זה מחיר ראוי.
הרי שני קילו שנוספו הם משהו שרק את מרגישה, רק את רואה אותם במראה. הם גם ירדו כאשר תשובי להיות פעילה יותר. אפילו בלי מאמץ.
וזהו המצב הנורמלי של הגוף האנושי, נכון? לפעמים עולים קצת, אחר כך זה מתאזן. וזו השאיפה של כולנו, לאפשר לגוף את התנודות הנורמליות האלו. כי אף אדם בריא לא עומד על אותו המשקל בדיוק כל הזמן.
יש חגים - המשקל עולה מעט. חופשה - גם עלייה קטנה. לחץ גדול - עליונת. ועם החזרה לשגרה הכל מסתדר.
אז נסי לומר לעצמך "אז מה"? אז עליתי קצת, וארד קצת אחר כך.
זו לא תקופה להלקאה עצמית! באמת שלא!
(וברור לך שאני כותבת גם לעצמי, לא רק לך...).
בכל אופן, אני מעריצה אותך על ההתמודדות היפה, על כך שאת לא נוקטת שום צעדים לא בריאים, וכמובן, על כך שאת משתפת!
מחכה לשמוע איך את מרגישה לקראת הערב,
אוהבת מאד,
שלי.

צודקת לגמרי, כי זו אכן הגישה.
אין לי כל כוונה "לעשות משהו בנידון". אני כבר לא שם מזמן.
העניין הוא שאלו עוד 2 ק"ג שנוספו לעודף רציני שכבר ישנו. ולכן זה כה קשה לי.
אבל, אל דאגה. אין כוונה ל"עשיית מעשים" וזו אכן לא תקופה קלה בשבילי.
מה גם שאני בכלל בארץ אחרת. וזה כשלעצמו גורר עליה במשקל. כל הישראלים שפה עלו, גם עלו במשקל. ככה זה תמיד כאשר נוסעים לחו"ל לתקופה ארוכה. (אז אולי רוב הפעמים)
זהו המצב וזו אני, וזו ההתמודדות שלי. אין משהו אחר. ואין דרך אחרת, חלילה. ואני שמחה לשמוע ממך את הדברים הללו כי אני יודעת שאת מפנימה אותם כל כך חזק פנימה, וזה ממש מצויין!

גלידה בטעם תה ירוק- לא נראית לי כה מזמינה ולכן רוב הסיכויים שאסרב. אם כבר גלידה- אז מתוקה!!! וכמה שיותר! ואם לא - אז רק תות!! עוד אהבה גדולה שלי.

אני מרגישה כמו סמרטוטונת... אבל מקבלת זאת בהבנה. ומקווה שנפיק מכך רק טובות...!

ואכן- מצפה לי טיול, ואת יודעת מה? אני ממש מקווה שכבר אתאושש עד אז, כי לא ארצה להגרר כסמרטוט מסכן לטיולים בנופים מדהימים.. צפוי טיול רגלי, אז כדאי מאוד שאתאושש, ויפה שעה אחת קודם. חחחח..

זהו. אכלתי לי עכשיו פרוסת לחם עם דבש. והתכבדתי בכוס קפה שחור וטעים! ואני מתפנה לבקבוק המים שלי, לפצות על הקפאין, ולמלא מצבורים.

שיהיה לך ערב נעים,
אוהבת
בלונדי!

אם זה בסדר לשאול איפה את חיה - נשמע מענין...

לא, כרגע אני גרה בחו"ל... לא אוכל לפרט יותר מזה.

מה איתך?
ספרי קצת על עצמך..

לילה נעים וחיובי.

בלונדי!

אני רואה שסיפרת על עצמך קצת בשרשור אחר.
אני פשוט אצה רצה להכין לנו ארוחת ערב כי בעלי תיכף יאכל אותי, חחחח!!

אכתוב לך שוב לאחר האוכל.

חיבוקים,
בלונדי!

ואגב- אני אכן גרה במדינה מ-ד-ה-י-מ-ה עם אנשים הכי מקסימים שיכולים להיות!!

לא יפה שאת לא מגלה...

כי אני לא בטוחה שהבנתי מי את...
אשמח אם תכתבי ברור מי את..

ובינתיים מאחלת לך עצמאות בריאה ולא להתעצבן על אחיות חורגות..!חחח

בלונדי!

אני חושבת שבמקרה הזה גם האנשים הנורמליים היו מתעצבנים אם היו מגלים ש"אכלו להם את הדייסה"... אבל כן, אין ספק שבה"א זה מרגיז הרבה יותר. אני הייתי מתרגזת אפילו אם היו מזיזים לי את גביע היוגורט בתוך המקרר, או אפילו אם היו מסתכלים באיזה טעם הוא.

מן הצד השני, אני הייתי אוהבת לראות אנשים אוכלים, לא חשוב מה ושל מי, העיקר אוכלים! נו, ברור למה.

אני מקווה שאת ישנה עכשיו הרבה יותר משלוש שעות, כי זה ממש רע לא לישון...

ספרי קצת עלייך...

ליל מנוחה!

כרונית.

כי אם כן, אני עולה על מטוס תיכף ומייד ומתייצבת!!! לא אוותר על התענוג!! אני שמחה שעשיתי לך חשק ושמחה שאת הולכת להשביע אותו. ומזל שיש לך פרטנרית מתאימה!!

ומה זה צריך להיות שוב חום??? מה זה שוב הגרון החל לעשות צרות?? הגידי לי יקירה, מה יהיה איתך? אני חושבת שזה אולי מאותת לך שלא תוכלי לצום מחר. אם את חולה- עלייך לשתות מים ולאכול!! אבל נחכה ונראה ואני מקווה שתהיי בריאה וחזקה ותוכלי לעשות את ההחלטות בעצמך!!

אני שמחה שדיברתי ואמרתי מה שהרגשתי. אני לא מרגישה רע עם עצמי ולא מרגישה שעשיתי עוון כשלהו! אני חושבת שאתן מספיק מכירות אותי כדי לדעת שאני לא אפתח בהשמצות סרק! אם דיברתי, כנראה שבאמת משהו מציק לי. כי בד"כ אני לא מדברת. סופגת הכל פנימה עד שאני מתפוצצת בסוף... אופס, זה המ שקרה גם כאן.
אז כן, מבחינתי זה שינוי. לומר את מה שאני מרגישה. פחדתי מזה אבל אני לא מתחרטת על כך. ומי שרוצה לחשוב שזה היה שגוי- שיבושם לו!!!

אמש ישבנו אצל חברים ערביים. והנרגילה שם הרגה אותי. העשן הפריע לי לנשום! ואני שונאת מעשנים! (מקווה שאף אחת פה לא מעשנת). שונאת סיגריות ושונאת את הרייח שלהן. ואני ושנאת שאנשים מרעילים לי את האוויר שאני נושמת בעשן סיגריות. וחבל שבארץ אין חוק האוסר לעשן במקומות ציבוריים. או יותר נכון- יש חוק, אבל חבל שאף אחד לא רואה לנכון ליישם אותו! כי פה אסור באיסור מוחלט- לעשן במקום ציבורי. וכך אפשר לצאת לפאב, למסעדה או לכל מקום אחר, מבלי שריאותייך תורעלנה בזבל המעשנים! כמהנהדר. לא חשבתי מעולם שיכול להיות מקום כזה.

הרגע קמתי. חברה מהאשפוז שלא דיברה איתי שנים התקשרה ל"סלקום" שלי! היא העירה אותי משנתי, ולרגע חשבתי כי קרה משהו רע. (יש לי מס' טלפון בבית, וה"סלקום" משמש רק למקרי חירום) ואז רווח לי לגלות שזו היא. ואכן חשבתי עליה רבות אתמול. איזה כייף.

טוב. אני כל כך מקווה שהיום ארגיש טוב ואוכל לצאת קצת לטיול. כי נמאס לי להיות "פצועה אנגלייה" במיטה.

מאחלת לך בוקר מקסים ויום נפלא עם הרבה סושי! ותחשבי עלי בכל ביס... חחחח שתם! תהני וספרי איך היה!

אוהבת,

בלונדי!

מה יהיה עם הגרון הזה??? מקווה שזו רק התרעת שווא, נראה לי בלתי אפשרי לצום במצב שכזה.
בעניין הסושי - כתבתי כרגע לבלונדי... מחכה לי ארוחה כזו בערב, ועכשיו כבר קשה לי להמתין!
אני בסדר גמור, עומס גדול של עבודה וסידורים לנסיעה, הרי מחר כבר לא אספיק כלום (החלפת כספים, כמה קניות, אוכל לסוף השבוע). האמת היא שאני לא מבינה למה כל הסידורים האלו לוקחים לי כל כך הרבה זמן, הייתי רוצה להיות מאלו שפשוט זורקים כמה דברים למזוודה וטסים (בן זוגי, למשל...). הרי אני לא נוסעת לאי בודד, מה שאשכח כבר אשיג שם, נכון?
ובכל זאת, הרגע נזכרתי שצריך גם טמפונים, ומנסיון העבר אני כבר לא סומכת על אף מדינה בנושא הזה. יש הרגלים שקשה לשנות! אז צפוי גם ביקור בסופר פארם.
א
ני לא צמה, כפי שציינתי, ולשמחתי גם אין לי חובת נוכחות בארוחה מפסקת, כל המשפחה כמעט בחו"ל. כך שעבורי מדובר בסוף שבוע רגוע ושקט. סביר שאשן את רובו, למרות החופשה המתקרבת...

לפני כמה ימים כתבת לי מילה יפה - "זניח". שאני נוסעת לחופש, צריכה להנות ולנוח, ולא לחשוב על עלייה במשקל. זו מילה נפלאה ואני מצרפת אותה לאוצר המילים החדש - "אז מה?", "נו, שיהיה", "העיקר שהיה טעים".

כמו שכתבתי לבלונדי - מקווה שאספיק להגיב למייל היום, אם לא, אכתוב מחר בבוקר.

ואם אפספס אותך מאיזושהי סיבה - תרגישי טוב, צום קל, וגמר חתימה טובה!
אם זה היה תלוי בי, יש לך כבר מקום של כבוד בגן עדן, עם שטיח אדום וכיסא של מלכות.
נשיקות!

שלום שלינקה. מה שלומך בבוקר זה?
מקווה שהכל בסדר אצלך. מקווה שאת מרגישה טוב.

את יודעת, לעיתים דרוש לקחת הפסקה של כמה שעות כדי לשוב ולראות את הדברים מנקודת מבט טובה יותר.
והנה, זה מה שעשיתי. חזרתי הבוקר והכל בסדר. אני לא מרגישה שעשיתי משהו רע ולא מרגישה שיש לי צורך בכלל להתנצל. זה פשוט האופי שלי שמפחד לפגוע באנשים, למרות שזה בא על חשבוני. תמיד נתתי לפגוע בי ולא העזתי לדבר.

אז הכל בסדר. ואני ממש לא כועסת עליך ולא נעלבתי. באמת. רק קיבלתי הרושם שנראה כאילו יש פה "קרב" וצריך לקחת "צדדים". ואת זה לא אהבתי. כי כאמור, לא ניסיתי להתחיל מלחמה. רק רציתי להגיד מה כואב לי.
ובאמת באתי ממקום פגוע, והיה חשוב לי להבהיר זאת.

אז הכל בסדר גמור. ואני מקווה שגם אצלך.
אני יודעת שלא ניסיתי לעשות כל רע.
ואני שמחה שאנחנו יכולות לדבר על הדברים. כי אחרת, נתפוצץ מלהחזיק בבטן. ואת זה כבר עשינו כל חיינו. או שפשוט אכלנו את הכאב והקאנו אותו. וזו הייתה הדרך שלנו לדבר אותו החוצה מאיתנו. וזה לא מה שאנחנו רוצות לעשות היום!

אז שלינקה. הכל בסדר! אני שמחה שדיברת ואמרת מה שעל ליבך.

מה שלומך? איך עובר יומך? ומה את חושבת על סושי? חחח סתם, פשט קרן אור שלנו הולכת לסעוד היום סושי, ואני כבר מתחילה לראות "סושים" מסתובבים לי מסביב הראש (כמו ציפורים, רק סושי), כי אני מ-ת-ה על סושי ובכלל מתה על דגים...

טוב יקירה. מאחלת לך יום נפלא ופורה. ועוד מעט ממש את כבר עוזבת ונוטשת אותנו לטובת חופשה רצינית! ואני שמחה בשבילך. את בטח בהכנות וסידורים קדחתניים. אז שיהיה בהצלחה ובואי לדבר בהמשך..

אוהבת,
בלונדי!

ראשית - צר לי לשמוע שאת עדיין לא מרגישה טוב. ומה שזה לא יהיה, מקווה שיעבור בקרוב. זה לא הזמן להיות חולה!
ומה מצב הרפלוקס? נרגע לו?
אני בהפסקת צהריים קצרה מאד, רק להודעה שתיים ואשוב לענייני.
כמובן שאת לא צריכה להתנצל או להצטער, ואסור לשמור בבטן. שום דבר.
לא התכוונתי ליצור את הרושם שמדובר בקרב, רק להבהיר שלדעתי אף אחת לא ניסתה לפגוע.
צריך לפרוק וצריך להעיר כאשר משהו פוגע, ואחר כך לשוב ולגבש גישה סבלנית ומבינה ולהכיר בעובדה העצובה מאד שכולנו סובלות, ושיש דברים שנאמרים מתוך סבל ומצוקה, ולא מתוך שום מטרה להעליב.
ואני באמת רוצה שנסגור את הנושא הזה ונמשיך הלאה.
אני לא יכולה לתאר עד כמה אני אוהבת סושי! כל כך טעים ואסתטי! וקליל. למרות שאני חייבת להודות שגם הגעתי למצבים בהם אכלתי כל כך הרבה סושי עד שהתחושה היתה דומה לסטייק ענק עם תוספות....
ואני גם אוהבת גלידה מתה ירוק - אך סביר שזו סטייה אישית שלי, והיא קשורה למקום בו שהיתי תקופה ארוכה.
ואיזה צרוף מקרים - גם לי מצפה ארוחת סושי הערב. לא משהו מפואר, מסעדה קטנה ואפילו לא כל כך מוצלחת, אך זה מה שמאפשר התקציב!
כמעט כתבתי "התפריט" - כמה פרודיאני! ואפילו אין לי תפריטי דיאטיקנית כרגע, רק המלצות והוראות מהעבר...
יקירתי, פנטזי על סושי אך תוכלי איזה מרק עוף טוב, נוחי הרבה בביתך החם וצברי כוחות.
אנסה לענות למייל בהמשך היום, אך מתנצלת מראש אם לא אספיק ואדחה זאת למחר בבוקר.
הרבה חיבוקים!

לדברייך!! אני מאוד סבלנית, מבינה ומכירה בסבל של חולים בה"א. אין צורך להגיד שזה מה שצריך להיות פה בפורום. כולנו שם ברמה זו או אחרת. זה ברור מאליו! וזה ברור לי שלא כל דבר הנאמר פה- נאמר במטרה לפגוע! כולנו סובלים, כל אחד בדרכו הוא. כולנו מתמודדים עם דברים מאוד לא פשוטים. אין פה "סובל יותר" ו"סובל פחות". לכל אחד יש את הכאב האישי שלו. גם לי יש את הכאב שלי. גם אני מתמודדת עם דברים מאוד לא קלים. כמו כל אחד אחר פה. ולרגע נוצר הרושם כאילו אני ניסיתי לפגוע או "לא לתמוך".
אין לי כל סיבה לפגוע פה בחברים, אני אחת מהפורום, בדיוק כמו כולם!!

אני רוצה לחתום את העניין סופית!!!!



מה שלומך?
גם את הולכת לסעוד בסושייה מקומית? אוחחח כמה כייף לך. מה זה? יום הסושי הבינלאומי? ולמה לא מזמינים אותי? חחח. כייף לך, תהני מכל רגע ותנצלי כל ביס. חחח

אני עדיין עם חום. הגיע גם היום. לא פסח עלי.
וכעת מתחילות לי צרבות משום מה. אוף, נמאס לי. עוד יום שאני יושבת בבית ולא יכולה לזוז..

את יוצאת לחופשה ואילו אני יוצאת לטיול! איזה כייף. טיול עם בעלי... מתאים מאוד! מנצלים את ימי ה"פחות חורף" שעוד נותרו לנו..

גם אני לא צמה. (מעולם לא צמתי) (לא ביום כיפור, לפחות) אז לבטח אהיה פה. עד שאצא לטיול!

גלידה מתה ירוק? יש פה דבר כזה! לא חשבתי לטעום.. איזה טעם יש לזה? מתוק? חמוץ? נשמע לי מאוד מוזר..

טוב המשך אחה"צ נעימים.

להת'

בלונדי!

לפעמים קצת מתוק, לפעמים קצת מריר. האמת היא, שמלבד כמה יפניות וקוראניות אני לא מכירה אנשים שאוהבים את הדבר המוזר הזה...
אז אם מזדמן לך, נסי כפית. אך לא הייתי מתאמצת להשיג את הדבר הירקרק הזה...
חוזרת להודעתך הקודמת והחשובה מאד!

את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם הכתיבה שלך. ממש ככה.

תודה תודה על כל הדברים היפים שכתבת לי.
את כל כך צודקת ומבינה אותי לחלוטין.
אני שמחה שאת יכולה להבין אותי ולראות את המקום שלי. בלי לחשוב שהייתה לי כוונה רעה. תודה.
אכן בנינו פה בית חם, בזכותה של קרן אור! ובאמת חשוב שהוא יישאר כך ושלא נרגיש שאין לנו מקום ביטוי פה. ועלינו להיות סבלנים וסובלניים לכל אחד פה וליצור תחושה נעימה. כי זה בית!

וכמו שאמרת, באמת רציתי לשתף אך לא יכולתי לעשות זאת. ואני אעשה זאת.

ואני חושבת, כמוך, שאין מקום פה לפגיעה וצריך באמת לחשוב מה כותבים ואיך. כי אל לנו לפגוע ברגשות המשתתפים. ולכן אני בודקת 200 פעמים את ההודעות שאני שולחת, ואני באמת לא התכוונתי לפגוע. רק רציתי לומר מה שאני מרגישה.

תודה תודה תודה על התמיכה שלך. זה חשוב לי מאוד ואומר הרבה בשבילי. את אדם מדהים ואני אחזור ואומר זאת כמה שאוכל.

אני מרגישה טוב יותר. תודה. אין חום! והבחילה עברה לה. וכן, הקאתי, אך ממש לא מתוך כוונה, חלילה. המחלה נתנה אותותיה (לא ה"א כמובן) וכנראה שזה היה חלק ממנה.
חזרנו מחברים ועישנו שם נרגילה. הגרון שלי חנוק לגמרי מהעשן והיה לי ממש קשה לנשום. אבל היה כייף להתאוורר קצת!

ומה שלומך? הכל בסדר? איך עבר יומך? איך את מרגישה?

אני מבינה שהצום קשה לך. ובצדק. זה מחזיר אותך בטח למקומות רעים. ואני מקווה כי תעברי זאת בקלות השנה. ותחתמי אותו בנס קפה ווהעוגה המסורתיים שלך. איזה כייף! ואני אחשוב עליכן... חחח!

אני מודה לך על התמיכה שלך. באמת. אין כמוך.
אני עייפה מאוד וכנראה שאעלה למיטה.
ואולי אציץ לבדוק אם את עוד פה, למרות שנראה לי כי כבר מאוד מאוחר.

לילה טוב יקירה שלי!
ותודה תודה תודה!

אוהבת

בלונדי!

אני כותבת את ההודעה הזו בכעס גדול, וזאת לאחר שקראתי את הודעתך כמה פעמים וחשבתי היטב על מה שברצוני לומר.

אף אחד לא מבקש ממך לשנות את דעתך. לא לגבי אור, ולא לגבי שום סוגיה אחרת.
אני מבקשת - וזכותי לבקש זאת, גם אם תסרבי להענות לבקשתי - רגישות רבה יותר, סבלנות רבה יותר, ונכונות להקשיב.

"לקרוא בין השורות" משמעו לא רק לחפש את המחלה, למדוד עד כמה הכותבת חולה, מכחישה, או מזלזלת באחרים, אלא גם לנסות ולברר האם אפשר לסייע בדרך אחרת, תוקפנית פחות.

אף אחד גם לא ביקש "שתשמרי בבטן". אך מי שדורש חופש ביטוי צריך גם להעניק אותו לאחרים.
מי שמבקש מאחרים לעצור ולבחון כיצד דבריו מתפרשים והאם הם עלולים לפגוע, חייב לעשות זאת בעצמו.
נדמה לי שעקרון ההדדיות חשוב כאן לא פחות מעקרונות אחרים.

ואני, באופן אישי, נפגעתי מהודעתך זו.

חשבתי שמדובר ב"בית חם", ב"משפחה". אז איך הגענו ל"ממשלה"?
וחשבתי שלא מדובר כאן בקבוצה אליטיסטית עם בחינות כניסה, ובוודאי שלא במדינה עם קווי יסוד.
ועם זו מדינה, אז על פי דברייך האחרונים זו מדינה עם שלטון טוטליטרי כמעט, עם צנזורה, ומידה נמוכה מאד של סלחנות.
סלחי לי, אבל אני לא זוכרת שערכנו בחירות לממשלה הזו.

ומבחינתי, למרות שהייתי כאן מהיום הראשון, הפורום הזה הוא שלי בדיוק כמו שהוא של אור, ושל כל אחת אחרת שמבקשת עזרה.
ומי שמבקשת עזרה, ואפילו כותבת "הצילו", גם אם לדעתך היא צבועה ומכחישה, לדעתי היא ראויה לעזרה הזו.

לא יודעת דבר על מחלתך שלך. אך יודעת הרבה על עצמי. יודעת שהייתי בשלבים שונים מאד ורעים מאד. ובכל אחד מהשלבים הללו, גם באלו שבמהלכם תפיסת ההחלמה שלי היתה שונה ומידת הנכונות שלי לוותר על המחלה היתה נמוכה מאד, גם בהם הגיעה לי תמיכה. והבנה. ורגישות.
ואני מצטערת שלא בקשתי את העזרה הנכונה בשלב מוקדם יותר.
ולכן אני אציע תמיכה לכל אחת, גם אם היא לא עומדת בקריטריונים שלך של "כיוון להבראה בלבד".

להתראות,
אני..

צר לי לשמוע שאת פגועה וכועסת.
אבל כל מה שכרונית ניסתה לעשות הוא לתמוך בי. כי נפגעתי והסתובבתי זמן רב עם הדברים בפנים... וחבל שנפגעת מזה.

אני מרגישה שיצרתי פה כאוס אחד גדול, וכל זה כי נפגעתי מדברים שנאמרו פה. וצר לי מאוד שזה המצב.

אני לא רוצה שתפגעי מהסיפור הזה. אל תקחי את זה ללב ואל תכעסי.. בבקשה...
בואו נסיים עם הסיפור הזה כבר...


אנחנו אכן משפחה. ונמשיך להיות כך.
בבקשה אל תכעסי ואל תעזבי גם את!!!! טוב?

להת'
בלונדי!

וכמו שכולן כבר כתבו:
א. כשנפגעים צריך לומר, לפרוק, להמתין להסבר.
ב. מה שכתבת פתח כמה נושאים חשובים, וטוב שכך.
ההודעה שלמעלה הכעיסה אותי ללא שום קשר אלייך, או לאור.
מה שהכעיס אותי קשור לאופי הפורום, לגישה של המשתתפות זו לזו ובעיקר כלפי מצטרפים/ות חדשים/ות ועתידיים/יות. קשור לסגנון התקשורת שלנו, ולמוכנות לקבלה של אחרים ושל השוני ביננו כאנשים.
אני לא רוצה חוקים, או נהלים, או קווי יסוד. אם הבנתי נכון, מה שכולנו הסכמנו עליו, אפילו ללא מילים, הוא שאין כאן מקום להערצת הפרעות אכילה, למה שמכונה pro-ana. וזה לא היה המצב.
וזהו, סיימנו!
ואיך את מרגישה מתוקה?

למרות ההרגשה הרעה, נסעתי לסופר לעשות קניות ולהוציא את האש קצת מהבית.
טעמתי שם מרק תאילנדי (כן גם פה יש "טעימות") וזה עשה לי צרבת נוראיייית!!

אני מוכרחה לומר שחשבתי על דבריך כל הדרך לסופר. אני חושבת שזה לא נכון לומר שאנחנו לא יודעים לקבל פה אנשים.
אני חושבת שהפורום הזה יודע לקבל אליו בצורה יפה, תומכת ואוהבת, את כל באיו ומשתתפיו. אני באמת חושבת כך.
לכולם יש פה מקום, וזה ברור מאליו שאנחנ ונקבל בזרועות פתוחות כל אחד ואחת.

רק בשל אי הבנות, לא אומר שאנחנו לא יודעים לעשות כך..



זהו. אני הולכת לחשוב מה אוכלים היום.בעלי גווע ברעב ותיכף משתגע..חחח. עובדים יחד על ארוחת ערב.

לילה טוב ומקווה שאת נהנית במסעדה.

בלונדי!

אממ... אני חושבת שמישהי "קצת" כועסת עלי... ואין לה על מה!

שלי יקירתי, זכותי להביע את דעתי כפי שהיא, ואני אמשיך לעשות זאת. אז מה קרה? ועל מה כל הכעס השוצף הזה?! כל זה בגלל שדעתי שונה משלך?? את מדברת על סובלנות ומקום לכולם, אולם לך קשה מאד לסבול דעה שונה משלך. הרי זו לא הפעם הראשונה שאת מתרגזת כאשר משהו לא תואם להשקפה שלך.

אני מצטערת להודיע לך, יקירתי, אך פירשת את דבריי לא נכון. ועם כל הכבוד לך, את לא תחליטי בשבילי איך לפרש דברים ומה לחשוב ומה לא לחשוב. אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי, ואני לא חוזרת בי ולו אף לשניה!

אני לא "מחפשת מחלה" בין השורות. אני (ולא רק אני) פשוט קולטת דברים שכנראה נעלמים מעינייך. עקרון ההדדיות עומד לנגד עיני כל העת, והרי כתבתי בפירוש שאין בכוונתי לפגוע באיש. עניין ה"ממשלה" הינו דימוי בלבד, וחשבתי שניתן להבחין בזאת בנקל. ברור שזה בית חם ומשפחתי, וברור שאני לא בעלת הבית והוא פתוח לכולם, אבל כל עוד יישמר חוק היסוד שאת בעצמך הזכרת: בלי פרו-אנה! זהו פורום של חולות המבקשות להחלים בלבד! על סמך מה בדיוק קבעת ש"זה לא המצב"?

קבוצה אליטיסטית עם בחינות כניסה?
שלטון כמעט טוטאליטרי??
עם צנזורה?!

?HUH

על זה אני מעדיפה בכלל לא להגיב!

אז את חושבת שאני לא רגישה, לא סבלנית ושאין בי נכונות להקשיב... מעניין! טוב, זכותך לחשוב כך. צר לי שכך המצב וזה מה שנהיה.

האמת היא שזועזעתי מההודעה שלך. גם מאד לא אהבתי את הנימה שלה. תסלחי לי, אבל התגובה שלך ממש לא במקום. ובפעם הבאה, אם את כועסת, קחי לך זמן להירגע לפני שתגיבי.

לילה טוב!

אני.

קראתי את הודעתך פעמים רבות לפני שהגבתי. האם את קראת אותה שוב לפני שהעלת אותה לפורום?

לא, לא קשה לי לסבול דעה שונה משלי. פשוט, בדיוק כמוך, יש לי זכות מלאה להביע את דעתי השונה, גם אם את והאחרות לא מסכימות עמה.
יש לי דעה משלי, ואני מאמינה בה גם אם היא מנוגדת לעמדתה של רוב הקבוצה. אולי זה מה שמפריע לך?

שימי לב - את זו שמנסה לסתום פיות. לא אני.

חפשתי ולא מצאתי שום רגישות בהודעתך. כלומר, רגישות כלפי בלונדי. חוסר רגישות בוטה כלפי אור. האם לכנות מישהי צבועה ומכחישה זו רגישות?

ואולי היה זה רק דימוי, אך בפסקת "הממשלה" שלך את ניסית לקבוע מי ראויה להיות כאן, ומי לא. וגם השגת את מטרתך. וזה כלל לא מקובל עלי, כי לא לך ולא לי יש את הזכות לקבוע מי לא ראויה.
אין כאן שחור ולבן - את פרשת בדרך, אני בדרכי. את הבנת שהיא לא מבקשת להחלים, אני הבנתי שהיא קוראת לעזרה. על סמך מה קבעתי "שזה לא המצב"? על סמך אותם הדברים מהם את הסקת שזהו כן המצב.
אבל בעוד שאני ניסיתי לסייע, את גרשת אותה.

ועל תזדעזעי מהר כל כך. אני הסתייגתי מדברייך ומהטון, את משלי. לשתינו מותר להגיב. או - האם אני זו שאמורה לשמור עכשיו בבטן?
כי עמדתי לא עולה בקנה אחד עם הרוב?

אני חושבת שדשנו מספיק בנושא,כל אחת הביעה את דעתה בצורה כזו או אחרת,אין כאן טעות או לא,ואפשר להמשיך ל"התנצח" עד אין סוף,אבל בסופו של דבר זה מסיט אותנו מהדרך.הדרך שלשמה התכנסנו כאן.אז אני מבקשת די עם זה.אתן יכולות להסכים אחת עם השניה או לא,אתן יכולות להחילט מה ולמי אתן מגיבות,אבל אין טעם יותר בוויכוחים,הם לא יקדמו אותנו לשום מקום.
ושלי,אני חושבת שאור תתקבל כאן תמיד בברכה,ולברוח כשמשהו לא מוצא חן במידית,זה בחירה שלה.וגם זכותה.היא יכולה להשתתף,ולבחור איך ולמי היא רוצה לענות.אבל זו בחירה שלה,היא לא ברורה לי,אני חושבת שכולנו בשורה התחתונה רצינו לעזור,ובגלל אי הבנות זה היה נראה אחרת...אבל בדיוק בגלל זה נסוב "הדיון".אז בואו נסגור אותו.אנחנו לא מחילטות בשביל אף אחת,יש כאן בנות חדשות שכן מרגישות את החמימות שקיימת כאן ובמקום לברוח אפשר לדבר,זה היה פותר אי הבנות נוספות.אם יש לאור מה להגיד שתעשה זאת,אבל לא נראה לי שהיא צריכה עו"ד,שתטפל בעיניינה כשהיא החליטה באופן חד צדדי להיעלם.זאת דעתי.אתן יכולת להסכים איתי או לא כמו כל דבר אחר שאני כותבת,אבל אני מקווה שאתן יודעות שאני כותבת את הדברים האמורים כי מישהו צריך להשליט כאן סדר.אז יאללה-בבקשה די!

אני לא מנסה לתפקד כעורכת הדין של אור, וכבר ציינתי שהסוגיה עברה למשהו כללי יותר, ולא קשורה רק אליה.
אם לי היו כותבים שאני צבועה ומכחישה, תאמיני לי שלא הייתי טורחת לחזור ולהסביר את עצמי. כמו כולן, אני מנהלת מספיק מלחמות עם עצמי. למי יש כוח להאבק באחרים?
מה שחורה לי זה שנדמה שהחמימות כלפי מצטרפות חדשות עשויה להפסק ברגע שהן יתפסו כלא מספיק מחויבות להחלמתן, או ברגע שהן יכתבו משהו שבטעות פגע במשהי אחרת. מספיק שכמה מאתנו ירגישו כך וזהו, הן לא רצויות יותר. ומבחינתי גם זו פגיעה חמורה ביכולת שלנו לשוחח בחופשיות. זו היתה הרגשתי בכל הארוע הזה.
כולנו טועים, וכולנו פוגעים לעיתים באחרים. ולפחות בעיני, אם הבנת שפגעת במשהו, או אף אם יש רק סיכוי קטן שדבר מה פגע, הדרך הנכונה היא להתנצל, לבקש סליחה, ולהמשיך הלאה.
ואני מצטערת אם הדיון שעוררתי פגע במשהו, אך אני נפגעתי ודברתי.
ואני מבקשת סליחה מכל מי שייתכן ופגעתי בה או בו, או אפגע בעתיד, בכל דרך שהיא. כי אף אחד מאתנו לא מושלם, וודאי שאני לא.
אז יצאתי מהדיון הזה ברגע זה וכולי תקווה שלא יתעוררו כאן עוד ארועים שכאלו.
להתראות,
שלי.

אבל הנה אני עושה את זה בכל זאת. לא ברור לי למה אני רוצה לנקות את שמי, הרי אתן לא מכירות אותי בכלל. אז זה לא אמור לשנות דבר. יכולתי לשכוח. בד"כ אני מעולה בלשכוח, זה נובע אולי מסלחנות יתר ואולי מחוסר בטחון, אני מעדיפה שאנשים יאהבו אותי פשוט. הפעם, ואולי זו תחושת יום כיפור שתפסה אותי, ואולי גם לא , אבל בחרתי לומר כמה מילים, כנראה אחרונות, לא בגללי, יותר בגלל שאני לא רוצה שתעשו את זה לבנות אחרות. אפשר לקרוא לי מטומטמת. אפשר לקרוא לי המון דברים. אי אפשר לקרוא לי פרו אנה. כלומר, אפשר אבל זה לא יהיה נכון. למען האמת, זה יהיה ממש ממש ממש לא נכון. ליתר דיוק.

ראיתן בכלל איך נכנסתי לכאן? ראיתן מה אמרתי בהתחלה? בסה"כ אמרתי שעליתי שני קילו (היי בדיוק כמו בלונדי) ושקשה לי עם זה, כי זה פה. ואני לא מקיאה כי אני לא בולימית ולא מנסה להיות, ולא מזלזלת בבולימיות (אני לא מבינה איך אפשר.. ) אבל פשוט לא מקיאה (אני מניחה שאם בשעתו הייתי מסוגלת להקיא גם הייתי עושה את זה, אבל אני לא מקיאה. חוסר אומץ או סתם חוסר יכולת של העבר הם בהחלט חוסר רצון לנסות לעשות את זה עכשיו בהווה. האם כל מי שלא מקיאה מזלזלת בבולימיות?!) , אה כן ואני גם לא צמה עוד. הייתי שם, עכשיו אני לא צמה ולא מקיאה. מה זה אומר? כנראה שאני מאוד מאוד חולה.

מהרגע הראשון הרגשתי שמנסים להוכיח אותי על דברים שהם לא נכונים, אני לא יודעת למה אני כותבת כאן על מנת להבהיר, הרי ממילא אתן לא מכירות אותי, אבל הדיבור הזה על - "היא עויינת, היא פוגעת, היא חולה, לא פלא שהיא לא כאן" לא כיף לקרוא אותו מרחוק. למען האמת אין לי באמת הסבר למה המשכתי לקרוא, אחרי שכבר הבנתי שזה "בית לכן" אבל לא בשבילי, מפני שמהרגע הראשון קיטלגתם אותי באיזו משבצת.
יחסתן לי מלחמה בין שתי המחלות, ואני לא שם בכלל. בסה"כ נכנסתי הנה כי היה לי קשה להתמודד עם עלייה במשקל. אנשים אחרים לא מבינים את זה, והוקל לי שיש מקום שאפשר לשפוך בו את כל התסכולים שרק בנות כמונו מבינות.

החולשה שלי היא דימוי גוף שקל לערער, החולשה שלי היא שאני לא יודעת לאכול מאוד בריא, אבל בחיי משתדלת. לכאן כדי להתחזק למרות הקושי של העלייה במשקל, שאני לא מתכוונת לעשות איתה שום דבר, לא קיזוזים, לא הרעבות לא ספורט אינטנסיבי, למדתי על עצמותיי את רוע ההתעללות.

שאני אגיד לכן שאני פתוחה עם אוכל, שאני לא סופרת קלוריות, אלא סתם מנסה לשמור על המשקל. יש לי מודעות למה שאני מכניסה לפה שלא תלך לשום מקום, אבל יש לי הרבה יותר ומודעות למזו אנורקסיה ואיך לא נופלים אליה שוב, הרבה יותר פיקחית וחזקה (סליחה שאני מחמיאה לעצמי ככה, אבל מישו צריך לעשות את זה, וזו שוב תהיה אני ), הרבה יותר מדיי כדי להחזיר את עצמי למקומות של תוהו.

שאני אגיד לכן את זה שוב? אחרי שכבר ניסיתי? אין טעם. עדיין קשה לי לשנות כל מני הרגלים (אני נורא איטית בעניין הזה ולכן הגעתי הנה, ושמחתי לי בלב- "היי הן באות ממקום בריא. כמה טוב") , קשה לי לראות את עצמי עם עוד קילו ,זה הופך אותי לאנורקסית בהכחשה? קשה לי אז קשה אז מתמודדת עם הקושי, לא פותחת בצום כללי. באתי לפורום כדי להתמודד בדיוק עם הקושי הזה. במקום זה הפכתי לפרו אנה, חולה שנאחזת במחלה שלה, ואומרת שהיא לא תקיא, רק מפני שהיא חושבת שלהקיא זה חזירי. שמתן לב בכלל למה שאמרתם? קלטתן בין השורות דברים שרציתן לקרוא, ממש חיפשתן אותי, וזה לא משנה כמה ניסיתי להסביר, לדעתן הייתי בהכחשה. עכשיו אני יכולה להבין את זה, בכל זאת אנורקסיה זו מחלה של הנפש, התמכרות שמלווה בהכחשה. יקרות, אני את המקום הזה עזבתי לשמחתי מזמן, אני נאבקת בשאריות של צלקות, לאט לאט. תנו קצת אמון במי שכותבת מאחורי מסך, לא הכל סמוי. דווקא הייתי מאוד גלויה. גלויה מפני שרציתי להיעזר בכן ממקום בריא, ממקום של - זה המצב, קצת יותר שמן, קצת פחות פעיל, והרבה יותר בריא. רציתי לשפוך, לא בררתי מילים, כך אני. שופכת מבפנים. אני שופכת גם את הלבטים, גם את הקושי, ברור שאני אהיה אמביוולנטית. מצד אחד אני רוצה להיות רזה, אולי אפילו עוד טיפה. לא אולי- בטוח. מצד שני, אני חזקה מספיק כדי לא לרצות להיות אנורקסית. שמתן לב שאמרתי הרבה יותר מפעם אחת שאני לא רוצה להיות שלד? שאני יודעת שבחורה היא לא פלקט? לא לא שמתן לב לזה אה? שוב, הגדרתן אותי כפרו-אנה, עמוק בתוך המחלה שלה. לא הצלחתי לצאת משם, לא הצלחתי לברוח מההגדרה שלכן, הרגשתי שאני מתנצחת.

בלונדי- האמיני לי שגם אם לא כתבת שום דבר, אני הרגשתי את זה בכל מילה.

אתן פורום שיכול היה להיות נעים בו, אין לי רצון להעכיר את האווירה, אבל בינינו לא קליק, קורה. אני מרגישה שאני לא אוכל לקבל מהפורום את התמיכה האמיתית, או לעזור לאחרות (שמתן לב שדיברתי על לעזור לאחרות? נשכח מעיניכן, אה?) לא כשאני מסומנת כמישהי עמוק בתוך המחלה. אז אני מוותרת וחוזרת להתמודד בדרכים הרגילות לי. המון שיחות עידוד לעצמי. וזהו. אני מתנלת אם פגעתי במישהי מכן, לא הייתה לי כוונה.


אני מצרה על ה"עוון" שיחסתן לי ועל העויינות. מיהרתן. החולי שראיתן בי הוא אותה המביוולנטיות בראש של מצד אחד רוצה להיות רזה, מצד שני נאבקת להישאר בריאה. כמה דבילי, אה?

אני מקווה שתמשיכו להיות חזקות ובריאות, אני לא אומרת את זה בהתנשאות. אני אומרת את זה באהבה גדולה ובהזדהות כואבת לכל מי שיש לה עבר של ה"א, או למי שהיא חולה עכשיו (מצחיק, אילו הייתי בעיצומה של האנורקסיה עכשיו, מסרבת לאכול ומבכה על כל ביס, לא הייתי ראויה לתמיכה?)


אני בטוחה שלא הייתי בהירה כרגע בלומר את כל אשר על ליבי, אבל הזמן דוחק בי.


להתראות,








אור.

זה היה לי ברור שלא נעלמת. היה לי ברור שאת יושבת וקוראת את כל מה שנאמר פה.

הפורום שלנו הוא בית חם ונעים!!!!!!!!!!!!!!! הוא מקום שמקבל את כל יושביו וכל באיו בזרועות פתוחות ובאהבה. ללא אפליה או סלקציה!!!!!!!! מעולם לא "גירשנו" מפה אף אחד. מעולם לא גרמנו למישהו ללכת כי הוא לא רצוי. אנחנו לא עושים פה כאלה דברים ולא נעשה זאת לעולם!!!!! אין לנו כל סיבה לכך!!!

משום מה נעלבתי ממך! אז בחרתי ליידע אותך! אולי זה לא נאמר במכוון לפגוע, אבל עובדה שזה קרה.
הבעתי פה דיעה ואת בחרת "להיעלם" לך. לא גירשתי אותך ואת יודעת זאת יפה מאוד.



זה מקום חם ואוהב! וכל משתתפי הפורום יסכימו איתי. אני רואה בזה בית לכל דבר!
ואם בחרת "להיעלם מפה", זו בחירה שלך! זכותך המלאה. אבל בבקשה, אל תגידי שגירשנו אותך, כי את יודעת שזה לא נכון.

מאחלת לך שתהיי בריאה!

בלונדי!

אך כנראה זה התפספס לי...
אבל אני זוכרת שכתבתי לך. ממש מוזר שזה לא פה!

תודה רבה לך על כל התמיכה שאת נותנת לי. זה מאוד חשוב לי.
הרגשתי אמש שהצטרכתי להתנצל על רגשותיי ואין לי כל כוונה להמשיך ולהתנצל. נפגעתי ודיברתי. לא עשיתי פה שום חטא. לא התכוונתי להרע לאף אחד.

טבזה אחתום סופית את העניין הזה!

יש לי חום גם היום.. מרגישה לא טוב. באסה!!!
אבל אין ברירה! זה מה יש.

מה שלומך, את? איך המרגש היום?
מקווה שיש לך יום נעים ומחכה לראותך לעת ליל.

אוהבת

בלונדי!