פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

שלום,
אני ובעלי נשואים 3 שנים ויש לנו 2 ילדים קטנים ובזמן האחרון אנחנו רבים המון ותמיד זה נובע מאותו הדבר. אני מרגישה שהוא מסתכל רק על עצמו ולא שם את עצמו במקומי וברגע שדבר קטן מעצבן אותו הוא מתחיל לקלל, לדבר לא יפה ופשוט לפגוע בי , דיברנו על זה המון פעמים הוא אומר שהוא ישתנה וזה אף פעם לא קורה כי שוב אנחנו רבים . אני יודעת שכל מה שהוא אומר לי זה נובע מעצבים והוא לא באמת מתכוון לזה. כך הוא אומר כל פעם. אבל זה מאוד מתסכל אותו ומעציב אותי ועושה לי לא טוב כי אני תמיד מנסה שיהיה טוב ורגוע בבית וכמה שאני אשתדל ואתאמץ לכך הוא אף פעם לא ישים לב לכך ויעריך את זה. אני מרגישה המון חוסר הערכה וכבוד ממנו וגם אמרתי לו את זה. הוא תמיד טוען שהוא לא טוב במילים אז אני מבינה אותו ולא מצפה שיאמר לי שום מילת פירגון והערכה למרות שזה מאוד חסר לי. אבל לפחות שישתדל גם לא לפגוע וזה אף פעם לא קורה. אני ממש מתוסכלת מהמצב הזה. אשמח לקבל כל ייעוץ מה אפשר לעשות כדי שהמצב הזה יישתנה ויהיה טוב יותר.
תודה.

בוקר טוב,

אני נשואה 4 שנים עם ילד בין שנתיים ו 3 חודשים,
יש לי בעיה עם בעלי האמת שזה קצת ארוך אבל אני חייבת.
לפני כשלוש שנים הוא התחיל לעבוד בחברה שמהעומס בה הוא החל לפתח התקפי חרדה סירב לקום מהמיטה בקיצור הגענו לפסיכיאטר שנתן לו כדורי רסיטל
כל הזמן הזה גרנו אצל ההורים שלו.
לפני שכשנה עברנו לגור בבית שלנו אבל לפני זה התחילה תקופה של כל דבר שאני אומרת או שואלת הוא התחיל לצעוק ולצרוח ולי זה מאד הפריע אז התחלנו לצעוק ולצרוח אחד על השני
כשעברנו לבית שלנו זה נהיה קשה יותר
בשנה שעברה עוד רבתי איתו ליד ההורים שלו ואמרתי לו שלא יחזור הביתה לטענתו עברנו את זה כי הסברתי לו מאיפה זה נובע אבל עכשיו התחיל משחק חדש.


שכלתי להוסיף שהוא עשה קואצינג.


כל דבר שאני עושה בבית ולא מוצא חן בעיניו כמו לא שמתי שקית בפח של השירותים ויש ניירות בפנים הוא יכול פשוט לא לדבר איתי וללכת לישון ורק אחרי שהוא נרגע הוא יסביר.
הוא טוען שהוא מרים אחרי את הכל.
היה איזה יום שלא החלפתי לילד חיתול ולא שטפתי לו את הבקבוק אז הוא טען שאני מזניחה אותו לא עברו יומיים והוא עשה את אותו הדבר (זאת גם הזנחה לא?).

אנחנו דוגלים שהילד צריך לאכול ארוחת ערב ואח"כ הוא יכול לאכול מה שהוא רוצה ויום חמישי בעלי מזג לו לאכול והוא לא רצה (אפילו שהילד ביקש) ואני הייתי בטלפון וכשאני בשיחת טלפון הוא קורא לי שאני אביא לו דני אז הבאתי לא חשבתי על זה שהוא לא רצה לאכול ארוחת ערב זה בכלל לא עבר לי בראש אז בעלי כעס שאני מבלבלת את הילד שאנחנו צריכים להגיד תמיד את אותו הדבר שעכשיו כל פעם שהוא לא יסכים אז הילד יבוא אליי כי הוא יודע שאני אתן לו(מאז יום חמישי אנחנו עדיין אומרים את אותו הדבר)
אבל הוא מאז לא מדבר איתי הוא עושה לי דווקא משאיר הכל בבלאגן כדי שאני אאסוף מדבר בזלזול
העניין הוא שאני שלב אחד לפני פירוק חבילה כבר אין לי כח שכל דבר פתאום ירגיז אותו פתאום יעצבן אותו, גם אני בן אטדם בדיוק כמוהו אני לא יכולה להיות ב 100% פוקוס איתו כדי שאני לא אגרום לויכוח בינינו.

מה עושים?? אני מרגישה שהוא רק מחפש לריב ואני לא רוצה לפתח עימותים אין לי כבר כח לזה.



אני יודעת שזה ארוך ואני עוד קיצרתי
אגב אני גם בתהליך קואצ'ינג ,

תודה רבה
וחג שמח,
לילך

שלום ובוקר טוב ..
אני וחבר שלי יוצאים מספר שנים ביחד.. תמיד נהנתי איתו מאוד מהסקס אך לא גמרתי אף פעם רק פעמים ספורות ממגע עצמי .. לאורך כל השנים הסקס שלנו היה יחסית מהיר אבל סביר בדיוק כמו שרציתי .. לאחרונה שמתי לב שבן זוגי איננו מצליח להחזיק זמן בלי להגיע לשפיכה ושאני מתכוונת לכמה דקות אני מתכוונת ל2 דקות פלוס מינוס ..
הבעיה במצב הזה היא שאני לא מגיעה אפילו לתחילת הגירוי ונוצרה אצלי בעיה שכל פעם שאנחנו שוכבים אני ישר מורידה לעצמי את החשק כדי שלא להתבאס.. הוא מתרץ זאת על ידי:" לא נפגשנו הרה זמן, לא יכלתי לשלוט בעצמי סליחה". ושזה קורה אני פשוט מסתגרת בעצמי ומתנהגת בצורה מגעילה. הוא ממציא תירוצים כמו עכשיו יהיה עוד סיבוב ודברים כאלה אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי ופשוט מסתגרת ונעלמת.אני באמת סובלת. לא יודעת מה להגיד ואיך להגיב.. הוא מתחיל את הסקס גם כאילו לא אכפת לו ממני הוא רוצה לענג אותי אבל אני לא רוצה כי אני יודעת לאן זה יוביל. וישר " מזרז הכל ישר כי הוא חייב לגמור ...
בבקשה תעזרו לי אני לא יכולה יותר : (

לפני שנה + נגמרה מערכת יחסים שחשבנו שתהייה לכל החיים, אנחנו בתחילת ה20 שלנו , כתבתי פה לא מעט וכנראה שטוב שסיימנו עם זה, אבל אני בהרגשה שבשנתיים האחרונות כולל הזמן שלא היה לנו טוב ביחד, הביטחון שלי ירוד
ואני מבולבלת בקשר לעצמי , ולא מבינה מדוע כ"כ רוצה זוגיות בעיקר כדי לעבור את האקס, למרות שלא באמת עברתי אותו עוד, אני לא באמת יודעת גם עם האקס מה אני רוצה מזוגיות ולמרות שמנסה להכיר יכולה לפסול אותם על כל דבר קטן, למרות שהכרתי כמה בחורים נחמדים לתקופות קצרות. אני חיה חיים די מלאים ועמוסים אך בזמן האחרון אין לי אנרגיה וכח להשקיע בחיי כי אני "מקובעת" על כך שאני צריכה זוגיות חדשה שתלהיב ותסחוף אותי ותעביר אותי את האקס כבר...

אציין שאני סטודנטית ועובדת עם ילדים גם בהתנדבות ויש לי תחביבים שאני אוהבת ואומנם מעט חברים אך קרובים וטובים שאני מנסה להשקיע בקשרים עמם ולהרגיש בטחון מקשרים אלו....אך עדיין למרות שהזמן שלי דחוק מעט אין לי מוטיבציה לדברים אלו כי הרגשה שחסרה לי זוגיות...

היי לכולם. שמי יהלי רווקה בת 40 וברצוני להתייעץ עמכם . אני רווקה ללא בן זוג כבר שנתיים לאחר מערכת יחסים ארוכה .לאחר הפרידה החלטתי להביא ילד בתרומת זרע ואני בטיפולים כמעל שנה.
אני בקשר חברי לייט עם החבר לשעבר ומבחינתי וגם מבחינתו הכל נגמר ואין שום קטע של רגשות בינינו .ואני מאוד שלמה עם זה ומוכנה להכיר בן זוג חדש. עקב הטיפולי פוריות החלטתי כי זה יהיה קשה להכיר בחור וגם להיות בטיפולים ולכן תקופה ארוכה התנזרתי מהיכרויות אך מאחר ועדיין לא נכנסתי להריון ואני מאוד מאוד רוצה זוגיות החלטתי לשלב בין השניים עד שמשהו מהדברים יסתדר. לפני כשנה החבר הראשון שלי מגיל 20 אשר שמרנו על קשר של פעם בכמה שנים טלפון, התאלמן. כמובן שהתקשרתי לנחם אותו ומאז נפגשנו מספר פעמים לקפה, כמובן ללא שום מגע בינינו.המפגש האחרון בינינו היה לפני כ4 חודשים שבהם התחלתי להרגיש כלפיו רגשות אך כמובן שלא עשיתי ולא אמרתי כלום.השבוע נפגשנו שוב אחרי שרוב הפעמים אני זו שיזמה טלפונים וניסתה לקבוע עימו קבענו השבוע.בפגישה התחלנו לדבר קצת יותר פתוח והבנתי שמלפני 4 חודשים הוא החל לצאת לבלות עם חברים ולהכיר בחורות ולצאת עימם והוא שאל לגבי איך יתכן שעד עכשיו אין לי אף אחד ואם אני בקשר עם האקס. אגב בזמן שיצאנו הוא הסתמס מס' פעמים וכשבאתי ללכת הוא קיבל טלפון , מדובר בשעה מאוחרת בלילה והוא ניתק ולא ענה, כמובן ברור שזו בחורה שהוא יוצא עימה או שהוא מנהל קשר מסויים איתה.הבהרתי לו שהסיפור שלי עם האקס נגמר מבחינתי מזמן וחוסר מזל הוא גם חלק מזה שלא הכרתי עדיין מישהו. לבסוף אמרתי לו שבסוף אני יבקש ממנו להתחתן עימי בהומור וביקשתי ממנו שיזמין אותי לראות את ילדיו. אגב אמרתי לו שהכרתי בחור אלמן עם ילדים ושלי אין בעיה להכיר אדם אלמן או גרוש פלוס ילדים. בקיצור ניסיתי לרמוז לו בעקיפין שהמצב שלו כאלמן פלוס לא מהווה בעיה מבחינתי.נפרדנו לשלום בכך שאמרתי לו שיזמין אותי לראות את ילדיו ושיהיה בקשר יותר קרוב ולא פעם ב4 חודשים(אציין שוב שרוב הזמן אני מתקשרת לשאול לשלומ וילדיוו- כפעם בחודש).
לאחר המפגש ישבתי עם עצמי והבנתי שהרגשות שלי כלפיו הם אמיתיים והיתי רוצה לנסות לקרב אותו ופשוט לנסות זוגיות עימו.וכאן הבעיה אני קצת נבוכה מלהגיד לו את הדברים למרות שאני בעלת ביטחון עצמי אך אני חושבת שחלק מההתנזרות שלי להעמיק היכרויות לאחרונה היא הפחד להפגע שוב.
מה דעתכם? מה המלצתכם עבורי? מה לעשות בנדון?

לא סגרתי עניין עם החבר הקודם. הייתי מאוהבת והוא נעלם מחיי. עכשיו שיש לי חבר חדש הוא פתאום הופיע ואני מבולבלת, לא סגורה, מוחמאת משני כיוונים ולא יודעת לאן לפנות.

שלום
אני נשואה חצי שנה. לפני הנישואין היינו ביחד 6 שנים.
ידעתי שהאופי שלו לא קל וחשבתי שאני יודעת לקראת מה אני הולכת...
אחרי החתונה אני מרגישה שהוא השתנה לרעה, אם משהו מפריע לי אני אומרת לו אבל אני נתקלת בקיר,או שהוא מתעלם ממה שאני אומרת, או מתחיל לתקוף, או טוען שאני מנסה לעצבן אותו/ לגרום לריב.
הוא פוגע בי הרבה (מילולי) ומעולם לא מראה חרטה או מבקש סליחה..
יש לנו רכב (שבעצם שייך לו) אחד והיום הוא בבית ואני עובדת ולומדת הוא לא מסכים לי לקחת את הרכב הוא כל הזמן שולח אותי להורים שלי שיביאו לי את הרכב שלהם למרו שגם להם יש רכב אחד ושניהם עובדים והרכב תמיד בשימוש.
אני חוזרת מאוחר לבית ועייפה כי אני ערה משעה 6 בבוקר,כל מטלות הבית נופלות עלי, הוא לא מוכן לעזור לי בכלום בבית, הוא כל היום בבית ולא מכין לו אפילו לאכול הוא יחכה עד שאני אגיע לבית (ולא משנה באיזה שעה) ואכין לו לאכול.
הוא מתלונן אם אני לא שוטפת את הבית שבוע אחד ולא עושה כלים כל יום...
הוא פונה אלי בגישה מגעילה כאילו אני חייבת להכין לו לאכול,לנקות, להכין לו לשתות בבית וכו'.
במהלך כל הזמן שאנו נשואים פעם אחת הלכתי עם אמא שלי לטייל ואחרי 5 שעות הוא התקשר ודיבר בעצבים "למה עדין לא הגעתי לבית".
הוא מתנהל בגישה של "הדברים שלי הם שלי ורק שלי והדברים שלך שהם כלום לעומת שלי הם שלך"
אני מרגישה שהוא 'מפחד' להוציא עלי כסף
הוא תמיד ממעיט מערכי ומנסה להוריד לי את הבטחון העצמי.
הוא לא טורח בשבילי, פעם אחת הוא אפילו לא הכין לי כוס קפה, למרות שהסברתי לו שזה מעשה סימלי שיגרום לי להרגיש טוב ,כי בעלי מוכן לעשות 'למעני' משהו..
ניסיתי לדבר איתו על הדברים אך הכל נפל על אוזניים ערלות, אמרתי לו שאני רוצה שנלך לטיפול זוגי הוא מסרב ולא מוכן לשמוע על כך.
אני ממש אובדת עצות מצד אחד אני אוהבת אותו ומצד שני אני עצובה כי אני מצפה שיתייחס אלי אחרת, בכבוד,יעזור לי בבית. ואני לא יודעת אם הפתרון הוא להתגרש
בבקשה תעזרו לי

שלום רב!

אני אלמנה מזה שלוש שנים, לאחר 38 שנות נישואין טובים לחבר הראשון שלי.

לאחרונה הכרתי גבר, בערך בגילי ( אנו בשנות ה60 המוקדמות). אפשר לומר שטוב לנו יחד גם בחלק הזוגי וגם כיף לשבת לדבר ולצחוק.
בתחילת הקשר הוא מאד רצה לעבור לגור איתי ואני הבהרתי לו חד וחלק שזה לא יקרה כי אני לא רוצה לגור עם אף אחד.
אני במצב כלכלי טוב והוא טוען שמצבו הכלכלי רע מאד. לפעמים שיחת טלפון בבוקר נפתחת בהודעה שהיום הוא הולך לקחת הלוואה מהבנק,או שהוא מבקש שנפסיק את שיחת הטלפון בגלל "עלויות", או שהוא מציע לנסוע לטייל היום כי בשבוע הבא הדלק מתייקר.זה ממש לא כיף לפתוח ככה את הבוקר.
בכל התקופה הזאת לא בילינו אף פעם במסעדה או בבית קפה (פרט לשתי הפגישות הראשונות בהן שתינו תה ואני שילמתי את חלקי, אמרתי לו שבכל הוצאה שתהיה אני מתעקשת לשלם את חלקי) הוא טוען שהאוכל במסעדות ובבתי הקפה לא בריא ושהוא ממש לא אוהב מסעדות ובתי קפה, לכן אנחנו מבלים בחיק הטבע ואני תמיד דואגת להביא כיבוד.

נראה לי קצת מוזר שאדם ממש לא אוהב מסעדות והחלטתי לבדוק את הדבר, הצעתי להיות זאת שתזמין ותשלם במסעדה הוא מיד הסכים ושאל כמה פעמים מתי הולכים למסעדה אז אמרתי לו שאני לא רעבה. זה ממש דחה אותי ורציתי לסיים את הקשר כי קשה לי לקבל שגבר רוצה שאישה תשלם עבורו וזאת כשהוא יודע שאני אשלם את חלקי.
לא הפסקתי את הקשר כי יש בו גם דברים טובים.
מה שהכי מפריע לי זה שהוא כל הזמן טוען שאני מיליונרית ( ואני רחוקה מכך מאד) ואילו הוא אדם עני.( אני בספק גדול שכך המצב כי יש לו רכב ורכוש ששווים כסף ולא יכול להיות אדם עני ומסכן שמחזיק רכב, הוא גם מתלבש יפה) ועוד הוא אומר שאם זה היה הפוך, כלומר אם היה לו כסף הוא היה נותן ועוזר. אני ממש לא אוהבת שהוא מתחיל לספר לי על הבעיות הכלכליות והחובות שלו והצעתי לו שלא נדבר על כך . הוא טוען שאני חברה שלו ולמי הוא יספר אם לא לי? (אבל הוא לא בעלי אנחנו מכירם 3 חודשים )
החלטתי לפתוח את הנושא ולהתעמת איתו, אמרתי לו שהדיבורים על כך שאם היה לו הוא היה נותן ומי שיש לו צריך לתת מאד מפריעים לי כי אני מבינה מכך שהוא רוצה שאני אתן לו.ואני לעולם לא אתן כסף לאף אחד, גם כי אין לי עודף כסף וגם כי אתן רק לבני משפחתי, כמו שצריך להיות.הוא טען שהוא ממש נעלב ושאני מפרשת לא נכון את הדברים.הצעתי לו שנפסיק לדבר על נושאים כספיים. .על הרקע הזה יש בינינו נתק.


מבקשת לקבל פרספקטיבה נוספת מאנשי הפורום.

בתודה מראש
לירי

יש לי שאלה אליכן:
אם אישה מותקפת, כדאי לה לבעוט בביצים של התוקף?.
אם תצטרכו, תבעטו בביצים?.

שלום,
אני בת 24 (בתולה) ועד היום היו לי קשרים מאד קצרים כחודש וחצי גג, כל פעם שמתחיל קשר אז יש את הפגישות הראשונות ואז כזה צריך להתקדם "למשהו מחוייב", אני נרתעת כאילו ישנה הרגשה שלא בא לי ואני מתרצת את זה בכך שאני אומרת לעצמי את החסרונות של הבחור ואז זה מאשר לי את ההרגשה לחזור להיות במקום שאני רגילה ובטוחה, הכוונה לחזור להיות לבד, עד היום אמרתי לעצמי בסדר אפשר להיות בררנית וללמוד מכל פעם אבל היום אני מרגישה שאני מאד רוצה קשר אמיתי וגם יותר מוכנה ובשלה, אבל עדיין זה קורה לי למשל עכשיו התחלתי לצאת עם בחור ממש מקסים, בחור טוב, רגיש, ואני לא מצליחה "לזרום" ולהיפגש איתו כאילו אני צריכה לתכנן הכל מראש שאתכונן נפשית, ממש נחמד לי איתו אבל כאילו מציק לי ההרגשה שכל היום אני צריכה לחכות שאם הוא יתקשר ומתי הפעם הבאה שניפגש ואיך זה יהיה, אוף זה ממש מציק, אני כל כך לא החלטית ואני צריכה מישהו שיכוון אותי, אני יודעת שהכי קל זה למצוא סיבות למה לא ולעזוב את זה, כי זה מה שנוח לי אבל מצד שני אני מאד רוצה קשר ולראות שאני מסוגלת, אני יודעת שאני יכולה אבל קשה לי באמת, זה מוציא ממני אנרגיות כל המחשבות האלו, למה ככה קשה לי לזרום? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי? אשמח לשמוע מכם.
תודה.

שלום, אשמח לשמוע חוות דעת נטראלית מהצד על המצב שלי.
הכרתי את בן זוגי בגיל 16 והוא מיד התאהב בי, יצאנו/נפרדנו/חזרנו ומאז גיל 18 אנחנו ביחד (היום אני בת 29)... כשרק התחלנו הייתי ממש ילדה והוא היה הבחור "המתוסבך והאפל שצריך שיצילו אותו מעצמו" -שאנחנו הבנות כל כך אוהבות:)
ובאמת אפשר לומר ש"הצלתי" אותו בהרבה מובנים הוריו זרקו אותו מהבית ואני נתתי לו אחד, היה לו עבר פלילי ואני גרמתי לו להבין שאפשר אחרת, לא היה לו שום עניין בעבודה או לימודים ובעזרת התמיכה שלי ושל הורי הוא קיבל תואר ומאוד מצליח בתחומו...
לפני כשנה וחצי נולדה לנו בת מדהימה שאנחנו אוהבים אותה יותר מכל דבר בעולם (מעולם לא התחתנו).
היום לאחר 11 שנים שבהן היו לנו עליות ומורדות אני נמצאת במצב שמאוד מעציב אותי, אני אדם אחר היום ואני רוצה מבן הזוג שלי דברים אחרים. כבר לא מתאים לי הטיפוס שצריך כל הזמן הנחיות ועזרה על מנת לא "לאבד" את עצמו, אני במצב שנגמרו לי הכוחות לטפל במישהו (חוץ מהבת שלי) והיתי רוצה שיטפלו בי קצת.
אני אוהבת אותו על כך הוא אבא טוב, על כך שהצליח להוציא את עצמו מהבוץ שהיה בו, על כך שנתן לי את הבת שלי שהיא כל עולמי אבל אין לי מה לומר על הדרך שהוא גורם לי להרגיש:(... אני מרגישה שהוא חבר טוב ואדם שקרוב אליי (בכל זאת עברנו הרבה שנים ביחד), אני מרגישה שאנחנו רגילים אחד לשני - וחוץ מזה כלום... אפילו הקשר הפיזי שלנו נפסק כבר לפני הרבה זמן... שנינו מודעים למצב בינינו ואני רואה שמפריע לו שאני שונה ולי מפריע שהוא נשאר אותו הדבר...
עצוב לי עלינו אבל אני לא רוצה להיות בקשר שפשוט "מתקיים לו מעצמו", אני יודעת שהתאהבות היא דבר חולף אבל האם אחריה זה כל מה שנשאר?
כל אחד משנינו מבין איפה כל אחד טעה בקשר שלנו ואנחנו עדיין טועים בכל יום מחדש.
הרבה פעמים אפילו הודינו אחד בפני השני שאם היינו בקשר אם אדם אחר אולי היינו משתנים בשבילו ומנסים לא לטעות יותר - אבל בקשר שלנו אין לנו כוח לתיקונים....
עצוב לי נורא על מה שהיה יכול להיות ועל מה שנהיה מאתנו.

אני ובת זוגתי חודש וחצי ויש בינינו הרבה ריבים קטנים , שגורמים לי ולה להרגיש מעורערים ביחסים . נפרדנו לכמה ימים .. והיא ממשיכה להתקשר אלי ולבסוף נפגשנו רבנו עוד פעם והיום חזרנו לדבר .
האמת לא הייתי מבואס אלא קצת מאוכזב מהפרידה כי אמרתי שזה לא מסתדר וזה מה שצריך להיות.
יש לי רגש אליה וגם לה אליי.,אני לא מאוהב בה עד הגג, אני בונה על התאהבות עם הזמן .
שאלתי היא מה אתם חושבים האם זה אמור להיות תקין ? האם אנו צריכים להיפרד? אני לא יודע מה לעשות.. אנא סייעו לי .
האם אנחנו לא משקרים לעצמנו??

אני לא בטוחה שזה המקום ושכאן אמצא את ישועתי אבל חשוב לי לשתף ולהאמין שאולי יקום איזה צדיק וייעץ לי.

"בחיי שלא הבנתי כמה הנושא של קניית דירה הופך להיות רגיש ברגע שמתחתנים. מסתבר שלא קראתי את הספר "דברים שעושים אחרי שמתחתנים" ולכן, אחרי שהתחתנתי בגיל 30 בערך, לא הבנתי מה הלחץ להתחיל לחפש דירה לקניה. לבנות את העסק שלי נראה לי דבר הרבה יותר חשוב"

הציטוט הזה נלקח מתוך פוסט שקראתי והרגשתי כאילו בעלי כותב את מילים אלו.
אני מאוד רוצה לקחת משכנתא ולקנות דירה שתהיה סוף סוף בבעלותי אך בעלי (בניגוד לסוף הטוב של הפוסט) לא מוכן לשמוע על כך. מבחינתו העסק שלו הוא מקום ראשון כרגע (אפילו לפני הילדים). המצב כל כך קשה שהוא אפילו לא מוכן להגיע איתי ליועץ בבנק. אני נתקלת באטימות מוחלטת מצידו ובאמת שאני אובדת עצות. אפילו ההורים שלו דיברו איתו, חברים ומי לא, אך הבן אדם בטוח בצדקתו.
מה עליי לעשות? אנחנו כבר בני 35, לא צעירים כמו שהתחתנו, נשואים כבר 8 שנים. אם לא עכשיו משכנתא אז מתי??

מישהו יכול להגיד אם מישהי שהיא אובססיבית יש לזה קשר חד משמעי לתא המשפחתי בו היא גדלה?

איזה סוג של בית מייצר מישהי עם נטייה לאוססיביות?

תודה רבה

אני יוצא עם מישהי כבר חצי שנה, שהכרנו היא סיפרה לי שהיא יצאה עם שני בחורים וששתיהם הציעו לה נישואין אחד אחרי השני ,היא אמרה כן לשני הבחורים אבל בסופו של דבר בשני המקרים הדבר לא הביא לחתונה ויצא שבשני המקרים משהו התפקשש בסוף הקשר והם נפרדו...בהתחלה זה לא הזיז לי במיוחד כל העניין הזה אבל בכמה חודשים האחרונים זה ממש מפריע לי אני בקושי מסוגל לתפקד , אני כל הזמן מנסה לדמיין אותה עם אותם הבחורים ואיך שהם מציעים לה נישואין ואיך שהיא אומרת להם שהיא מסכימה להתחתן איתם..וזה פשוט מוציא אותי מדעתי לדמיין שהיא הייתה עם גבר אחר ,חשוב לי לציין שאני לא בן אדם קנאי זה פשוט חזק ממני...לפני שבועיים זה הגיע למצב שאמרתי לה שאני לא מסוגל יותר להכיל את העבר שלה עם שני הבחורים האלה ואמרתי לה שאני שוקל לעזוב אותה ,ואז ושנינו התחלנו לבכות והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אעזוב אותה ואמרתי לה שגם אני לא רוצה לעזוב אבל זה חזק ממני ...מפה לשם החלטתי לנסות ולהתמודד עם זה ,ההתמודדות הזאת כנראה קשה לי מדי אני במשך שבועיים , פעם בסדר לי עם זה ופעם אני לא מצליח להתמודד עם זה ורע לי מאוד מאוד , גם שאני איתה אני חושב על העבר שלה וזה מרחיק אותי ממנה וזה לאט לאט הורס לנו את הקשר ..אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני ואני לא רוצה לוותר על המלאכית הזאת היא בחורה מקסימה אני אוהב אותה מאוד ...מה לעשות ??תעזרו לי אני כבר משתגע מזה...