פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

אשמח לקבל הצעות על מנת להתגבר על נושא שמאוד מפריע לי בתקופה האחרונה. יש לי בן זוג מדהים, שנינו גרושים עם ילדים, אנחנו ביחד כבר כמעט שנה. בתחילה היו בעיות בקשר, הוא לא היה שלם לגבי הקשר, אך עברנו הכל וכיום אני יכולה לומר שאני מרגישה מאוד נאהבת, יש בינינו שותפות מדהימה ואהבה גדולה. לפני כחצי שנה (בערך בתקופה בה הרגיש לא שלם לטענתו) הכיר מישהי. חברי אדם מאוד פתוח וחם ויש לו המון חברים וחברות. אני יודעת שיש לו גם ערכים שאחד מהם הוא נאמנות. יחד עם זאת, משהו בבחורה הזאת לא נותן לי מנוח מהרגע הראשון שראיתי אותה בפייסבוק שלו. זה התחיל בהערות שכתבה לו על הקיר, שאינן משתמעות לשני פנים ומודיעות לו כמה היא רוצה אותו, שיחות טלפון ואפילו פגישה לכוס קפה פעם אחת. כששאלתי אם הוא נמשך אליה אמר שהיא מאוד יפה בעניו, אבל לא יקרה ביניהם כלום, ללא קשר אליי. כשהרגשתי שזה כבר מוגזם ואני לא מוכנה לראות את ההודעות האלה בפייסבוק הוא הסביר לי שאין ביניהם כלום, שכן, הוא מודע לכך שהיא מעוניינת בו. אמר שהיא אובססיבית. ביקשתי ממנו שינתק את הקשר איתה.הוא עשה זאת לטענתו, אך היא לא הרפתה, וכך למעשה הקשר לא נותק. הם החלו לנהל שיחות טלפון, במהלכן סיפרה לו שהיא חולה בסרטן. הוא דיבר איתי על זה ואמר שהוא רוצה להיות שם לצדה, לפחות בשיחות, מרגיש שהוא יכול לעשות הבדל ולתמוך בה. נכנסתי לפלונטר, לא יכולתי לסרב. לפני כשבועיים הוא הלך למסיבת יומולדת שערכה. מאז אני בסרטים. פחד ענק משתלט עליי. אני מרגישה מאוימת. (אציין כי הקשר הקודם שלי שהיה אהבה ענקית נגמר בבגידה מצידו, דבר שלא העלתי על דעתי).

בן זוגי כיום הבין את פחדיי, ניסה להרגיע אותי, אמר שהוא עצמו לא יודע מה לעשות ושהיא מפתחת בו תלות והקשר איתה מתחיל להעיק עליו. חוץ מהוריה וממנו אף אחד לא יודע על מחלתה. היא מתקשרת אליו כמה פעמים ביום, גם באחת בלילה כשהוא איתי. הוא לא עונה, אך כל דבר כזה מוציא אותי משלוותי ואני ממש נכנסת לחרדות. אני במתח, אין לי תאבון והאמת שלמרות מחלתה והרצון שלי בהתחלה לעזור לה, זה התחיל להיות לא מקובל עליי. הרגשתי שזה פוגע בי. כששאלתי אותו אם ברור לו שהיא רוצה אותו הוא ענה שכן. גם אמר שהוא יודע שהיא מנצלת את המחלה שלה כדי להתקרב אליו. אמר שהוא מצטער על מה שזה גורם לי. שאם זה היה הפוך לא היה מסכים לכך. יש לי גם חוסר ביטחון ואני מודעת לכך. אך עדיין, אני לא רוצה שהקשר יתנהל. הגעתי למצב שהצבתי אולטימטום. או אני או היא. מצב שאני מרגישה איתו מאוד לא בנוח. הוא אמר שינתק את הקשר. הוא עצמו אמר כששאלתי מה יקרה אם היא תתקשר (שזה ברור שיקרה) אמר שיאמר לה שוב. ברור לי שהיא כבר יצרה קשר שוב. מצד אחד אני מרגישה רע לשאול כל הזמן כי זה כאילו אני לא סומכת עליו. מצד שני אני שואלת את עצמי כל הזמן מה קורה ומרגישה מאוימת. האינטימיות שנוצרה ביניהם מאיימת עליי. לא יודעת איך להניח לזה ולהוציא את זה ממחשבותיי. מפחדת שזה יגרום לו לשקר לי. מה לעשות?

שלום

אני ובן זוגי בשנות העשרים לחיינו, נמאים בקשר אוהב מאוד כבר 3 וחצי שנים. יש לנו בעייה שטומנת בתוכה כנראה בעיות אחרות שמפריעות מאוד לקשר בינינו והבעיה הזו הולכת ונגררת. אני ובן זוגי סטודנטים שגרים בערים יחסית רחוקות ואנו נפגשים בעיקר בסופי שבוע, מה שגורם להמון געגוע בין מפגש למפגש. הבעיה היא שלעיתים קרובות בן זוגי מרגיש שהוא אינו מסוגל לנשק אותי נשיקה אמיתית צרפתית על השפתיים...לעיתים קרובות קורה שאנו נפגשים ולא מתנשקים אפילו פעם אחת נשיקה רצינית, אפילו לא בזמן קיום יחסי מין. מבחינתי מאוד קשה לי עם המצב, אני מאוד אוהבת להתנשק עם בן זוגי ובמיוחד בזמן שאנו במצב אינטימי. בשנה הראשונה של הקשר שלנו לא היתה לנו בכלל את הבעיה הזו- בן זוגי היה מנשק אותי המון נשיקות סוערות ומלאות באהבה בתשוקה. האהבה היום חזקה וגדולה, ולעיתים בן זוגי מנשק אותי בתשוקה וגורם לי לעוף לעננים מרב אושר גם היום. אך במצבים בהם אנו נפגשים והוא אומר שהוא לא יכול לנשק זה מתסכל אותי ופוגע בי מאד. הסיבות היו רבות: קרו מספר פעמים שבהם לא היה לו רצון לנשק בטענה שיש לי ריח פה, העניין טופל אצל רופאת שיניים ואני מקפידה לשמור על ריח נעים. לעיתים הסיבה היא שקשה לו לנשום, תחושה פיזית של לחץ בחזה שמופיע מלחץ נפשי של החיים, או קשיי נשימה ממקור של אף סתום וכדומה...לאחרונה בעיקר הוא טוען שקשה לו לנשום ובגלל זה הוא לא מנשק, אבל כשדיברנו על האם זה באמת רק בעיה פיזית הוא אמר שלא, וקורה המון שהוא לא מנשק אותי בימים שבהם פגעתי בו באיזשהי צורה, או העלבתי אותו. קורה לנו שאנו רבים או מתווכחים ולעיתים אני חסרת סבלנות כלפיו ופוגעת בו, אך הדבר לרב נובע מהמרמור והתסכול בתקופות שבהן אנחנו לא מתנשקים בכלל ואז זה העצב על כך מהדהד לי בראש, מה שיוצר גלגל שחוזר על עצמו וקשה לפתור- כשהוא לא מנשק בכלל אני נעשית לא נעימה כלפיו ולהפך...בתקופות שבהן הוא נפגע ממני לא משנה ממה- הוא לא מנשק...אני מוכרחה לציין שמעבר לכך הקשר בינינו טוב ואנחנו חברים טובים ותומכים אחד בשני, וחוץ מעניין הנשיקות יחסי המין שלנו מדהימים,ואנחנו מחבקים ואוהבים אחד את השני בלי סוף. הייתי רוצה לבקש עצה שתעזור לנו לצאת מהמעגל הכואב הזה שגרם לנו כמה פעמים להגיע לסף פרידה. אני חושבת שעד עכשיו לא הייתי נחושה ולא הבהרתי עד כמה זה חשוב לי שנתנשק בזמן יחסים אינטימיים ובכלל עד כמה זה צובט לי בלב כשאנחנו נמצאים ימים שלמים ביחד בלי להתנשק אפילו פעם אחת, ותמיד רבנו על זה והשלמנו, אבל שנינו הגענו למסקנה שצריך לקבל עזרה בנושא.

היי

אני בחורה בת 24 , היו לי שתי מערכות רציניות בחיים ..
השנייה כנראה עומדת להסתיים , מאותה הסיבה .
אני לא יודעת לשמור את הרגשות שלי בפנים מתי שצריך , אני לא יודעת לשתוק או להעביר את זה בקלילות .
בהתחלה תמיד מתחיל הכל יפה , אני מאוד מבינה ופתוחה עם בן זוג .
בשלב מסויים אני הוכפת להיות פרנואית ואישה שמקטרת וכועסת .
יש לי אופי מאוד חזק , שבוא נגיד שהיו לי המון ידים בחיים שטענו שאני בחורה נאה , חכמה ונעימה אבל הם לא היו יוצאים איתי בגלל הקשיחות שלי ובגלל האופי שלי .
לקח לי זמן להבין למה הם התכוונו . איך שהוא תמיד ראו בי כאישה שרשום אלייה זהירות לא להתקרב .
אני לא יודעת לוותר לגבר , אני יוצאת איתו למלחמה , ואפשר להגיד שמתנהגת כמו גבר , בכל ניסיוני מנסה להראות עד כמה אני חזקה וקשה לשבור אותי .
אני יודעת שזה לא נכון , אני מודעת שעם גבר אני צריכה להיות רכה , ולהתנהג כמו אישה ולהיות נשית , לתת לגבר שלי הרגשה של גבריות .
למרות שאני מודעת זה לא יוצא לי , כל פעם אני עושה את אותה טעות .
אחרי קשר אחרון אני נשבעתי שעם גבר הבא שלי אני לא יתנהג ככה , שלמדתי את הלקח , אבל לצערי זה לא קרה .
בן זוגי כרגע נשבר לגמרי (אני מעריכה שביידים שלי)אני יסביר
כשפגשתי אותו אני נמשכתי אליו בגלל הגבריות שבו , כלומר הוא באמת גבר חזק ,והמעשיים שלו גבריים , גם כל מי שמכיר אותו מכבד אותו מאוד ואומר שהוא גבר .
עכשיו שהתחילו כל הבעיות בינינו ,שיש לנו המון חילוקי דעות , אני רואה אותו נהיה כמו סמרטוט , ואפילו אני מעירה לו תפסיק להתנהג ככה תהיה גבר !
אני שומעת ממנו הרבה קיטורים , והוא מתנהג כמו אישה יש לו רצון להתקשר וכל שנייה לפרוק ,ויש לו את השאלות אחרי ריב את רוצה לראות אותי ? בא לך שאני יבוא ?
אני מרוב עצבים אומרת לו , שפעם הוא לא היה מדבר הרבה היה פשוט בא ולא מנדנד לי רוצה לא רוצה .הערתי לו על כך אמרתי לו שיפסיק עם הנדנודים ובמקום זה יעשה במעשים. מגיע שלב ביחסים שאני בכלל , אבל בכלל לא שולטת בכעסים שלי
שזה נורא , זה הגיע לשלב שהרשתי לעצמי לקלל אותו כמה פעמים (אני מדגישה שהוא גדול ממני ב 10 שנים.)ושפגשתי אותו אמרתי זה הגבר שאני יכבד כל החיים . פתאום אני מוצאת את עצמי מקללת אותו ?העם אני אשמה שהורדתי את הכבוד שלו ומרשה לעצמי דברים כאלה ?
אני מרגישה שאני רוקדת לו על הראש , אני אשמה שהגענו למצב הזה?
מצד אחד אני מרגישה מגעיל עם זה , מצד שני פשוט לא יכולה לעצור מלהיות אכזרית כלפיו .חשוב לי לציין שאני אחת שיש לה פתיל קצר אבל אני נרגעת מאוד מהר , וסולחת מהר ולא שומרת טינה , פשוט ברגע של פריקה אני יכולה להיות הכי מגיעלה בעולם .
עוד משהו שרציתי לשאול לא יודעת עם זה קשור לפורום הזה אבל אני ישמח עם תגידו לי למי לפנות - ישנם מצבים שאני שותה אלכוהול והניית מאוד אגרסיבית ,מאוד אבל
אני יכולה להוציא כעסים על כלום ופתאום להיזכר בהכל , העם זה קשור למצב נפשי ?

היי. הייתי רוצה את העזרה של בנים בעיקר כדי לדעת מה באמת הם חושבים( ובעיקר כי אין לי חברים ממין זכר להתיעץ איתם!:(
אני יוצאת עם מישהו כבר חודש וקצת , העניינים זורמים בנעימות וברוגע יחסי(אין חיזור מטורף אבל יש חיבה צחוקים ומשיכה משני הצדדים.)
אנחנו אחרי תואר ושנניו גרים זמנית אצל ההורים.היות שכך הגעתי אליו מספר פעמים לביתו הע-צ-ום והתוודעתי בדרך להוריו דרך שיחות עם אמא ועם אבא לחוד ונפרד ובהצלחה(הורים תמיד אוהבים אותי).
והנה באופן מפתיע ולא ברור הוא רוצה להגיע גם אלי. אי מניחה כדי לראות מאיפה באתי ובאיזה בית גדלתי. א-ממה? הבית שלי חוץ מיזה שהוא לא עצום גם אני לא מדברת עם אמא , ואני ככ לא יודעת מה לעשות - הכי לא בא לי בעולם שהוא יבוא. וכבר קרה שאמרתי לו שזה מלחיץ אותי מאוד אבל איך שהוא באמצע המשפט נסוגתי לאחורו והודתי שזה טיפשי. כך שהדבר נותר בעינו ופגישה הבאה הוא אמר שהוא יגיע.
א. למה הוא ככ מתעקש, הרי ברור שאם הייתי גרה לבד לא הייתי מביאה אותו להורי, אז מה הדחיפות?
ב. מה אעשה עם אימי? פשוט לומר לה שהוא יגיע?אנחנו ממש משפחה שלא מקדמת עניינים מעין אלה.
אני סוג של מתביישת מאוד מאוד מאוד. זו המילה

אני וזוגתי, שנמצאים ביחד כבר מספר חודשים, סובלים מבעיה של קצר בתקשורת שגטרמת לנו שוב ושוב לתמקרים של אי הבנות וכתוצאה מזה לריבים. ניסינו לדבר על כך אך מכיוון שלשנינו צורות תקשורת שונות, היא מאד שתקנית ומעורפלת באופן שהיא מסבירה את בעיותיה ואני דווקא דברן ונוטה להתפלסף, נראה שזה לא תורם ואף מפריע לזוגיות. עם זאת אנחנו מאד אוהבים אחד את השני ובטוחים שניתן להתגבר על הבעיה. אך איננו יודעים איך. מה אתם ממליצים?

היי. אני בת 28. יש לי חבר כבר 3 שנים וכל החיים הייתי במערכות זוגיות רציניות. הבעיה שלי היא בריבים. אני פשוט לא יודעת לריב. לא משנה כמה אני אוהבת את בן זוגי, ברגע הריב אני מרגישה שאני שונאת אותו, שלא בא לי להיות איתו יותר. אני הופכת להיות מגעילה ואפילו מעליבה ופוגעת. אומרת דברים שאולי אח"כ אתחרט עליהם, אך באותו הרגע הם נראים לי רלוונטים ביותר.
יש לי נטייה גם לקום ולברוח באמצע ריב (או לנתק אם זה בטלפון), לרמה כזו שגורמת לבן זוגי לדאגה ולעצבנות.
אני מבינה שהבעיה היא בי, אך ברגע של כעס אני לא מרגישה כלום, שום רגש. זה הדבר היחידי שהורס לי את הזוגיות, הריבים על הדברים השטותיים ביותר יכולים לגרום לי להגיד "די! לא בא לי להיות איתך יותר" ופשוט לסיים את היחסים. מזלי שהתברכתי בחבר רגוע וסובלני, אך הסבלנות שלו אוזלת ואני מפחדת שזה יהרוס הכל.
איך אני עובדת על עצמי? האם כדי ללכת לפגישה עם מומחה?
תודה

כל פעם שאני מעלה את נושא הויברטור בעלי נפגע איך לשכנע אותו
ללא פגיעה....

הי אני בת 21. באתי מבית חרדי והתחתנתי מוקדם בגיל 18 (מבחירה שלי) הנישואים לא עלו יפה והתגרשתי. הגרוש שלי היה מאד בעייתי מבחינת אמון. הוא לא הסתפק בי ובנוסף אהב קטינות (הוא התחיל איתי שהייתי בת 14 והוא בן 23) אז הייתי עיוורת ותמימה ולא ראיתי את הבעיות שלו. כשהיינו נשואים גיליתי שהוא נכנס לאתרי היכרויות ולאתרי פורנו עם סטיות קשות וכן גליתי שהוא היה בקשר עם חברה שלי עוד לפני הנישואי וגם בעת הנישואים. אני מספרת את כל זה כדי להסביר שהאמון שלי נפגע קשה. אחרי הגירושין לא התאבלתי עליו והתחלתי חיים חשים כיום אני בקשר עם בחור לא דתי, הוא אדם מקסים והקשר מדהים.
הבעיה שלי היא שתמיד יש לי חששות שהוא לא נאמן לי או שפתאום אני אגלה עליו משהו, נשארתי בטראומה מהעבר. וכן אני עוד מפחדת שאחרי החתונה הוא ישתנה לי. זה מאד מלחיץ אותי ולפעמים זה משפיע על הקשר. אני והחבר שלי מדברים הרבה על זה והוא באמת מקסים איתי ומתחשב אבל זה לא מגיע לו אני רבה איתו על קטנות.
חייבת עצה כיצד להתגבר על החששות האלה הם הורסים אותי.
אשמח לתשבה מהירה.

שלום לכולם.
אני ובעלי נמצאים יחד כ 8 שנים, נשואים חודשיים וגרים יחד כ 5 שנים.
מאז ומתמיד בעלי היה אובססיבי לסדר וניקיון דבר שהיה גורם לנו להמון ריבים ובעיות. במהלך השנים תמיד ניסיתי לחיות לפי השריטה שלו ולנסות להתאים את עצמי אליו. לא תמיד זה הצליח, תמיד היה לו על מה להתלונן. אם הייתי שוטפת את הבית אז פספסתי פינה, אם הייתי עושה כלים אז לא שמתי משהו במקום הנכון, אם הייתי מבשלת לו ארוחה אז לפני התודה היו מגיעים הכעסים על הכיריים שהתלכלכו.
אני הפוכה לגמרי במקרה הזה, הכלים יכולים לחכות לי שבוע בכיור וזה לא יפריע לי. אבל בשבילו באמת שאני משתדלת (לא כמו שהוא היה רוצה אבל הוא אף פעם לא יהיה מרוצה).
הוא מצידו מוכן להודות שיש לו בעיה אבל חושב שהבעיה היא נוגעת רק כלפיו וזו לא הבעיה של מערכת היחסים. לדעתו מה שמפריע לנו במערכת יחסים זאת העובדה שאני לא חיה לפי הכללים שלו.
אתמול הייתה לנו שיחה שבה עזרתי אומץ ואמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך לחיות ככה אם הוא לא יטפל בבעיה הזאת. הוא זרק לאוויר דברים כמו "ככה אני ואין מה לעשות". אחרי שכנועים הצלחתי להוציא ממנו הבטחה שאם אמצא טיפול כלשהו הוא ינסה.
באתי לפה בעצם כדי לשמוע מה בעצם אנחנו צריכים? טיפול שלי? של שנינו? פסיכולוג? קואצ'ינג?
בטח תשאלו אותי למה דווקא חודשיים אחרי החתונה אני נזכרת להודות שמשהו מפריע לי, אז זה תמיד הפריע לי אבל משהו בזמן האחרון הופך את החיים בבית איתו לבלתי נסבלים. יכול להיות שהשנה האחרונה שהיו דיבורים על חתונה וכל התכנונים שמו את כל הבעיות בצד ועכשיו זה מתפוצץ לי בפנים.
אשמח לעזרה.. שבוע טוב

שלום אשמח לקבל הכוונה.
הייתי עם בן זוג לפני כ- 8-7 שנים ונפרדנו.
כל אחד המשיך לדרכו אני עדיין רווקה (בת 31)
הוא מתגרש עם 2 בנות.
נפגשנו לאחרונה ודיברנו, אמר שחשב עליי בשנים האחרונות ורצה לדעת אם אני מוכנה לתת לו צאנס נוסף.
מצד אחד אהבתי אותו מאוד בזמן שיצאנו וכאב לי מאוד שנפרדנו ולקח לי זמן רב להתגבר עליו.
היום אני כועסת שהוא רוצה לחזור אליי אחרי שהוא מתגרש ועם עוד 2 בנות...
כאילו למה לתת צאנס למישהו שלא לקח אותי איתו עוד אז?
אבל מצד שני אני אומרת אולי זה הגורל? אולי כן היינו צריכים לעבור מה שעברנו ועכשיו זה הזמן לתת הזדמנות?
מה הייתן מציעות לעשות?
תודה, ש

היי אני בת 26 וזהו סיפור חיי:
איך זה שתמיד אני יוצאת עם מישהו וממש מרגישה מאוהבת ואז כעבור מספר חודשים יורד לי ממנו לחלוטין ברמות שממש ממש לא בא לי להיות בקרבתו, ותמיד אני אומרת לעצמי שאולי זה יעבור ואלי זה רק הורמונים, אך התחושה נשארת יותר מ 3 חודשים עד שאני מחליטה לחתוך את הקשר.. ואז כעבור חצי שנה ויותר אני נזכרת שאני מאוהבת בבן אדם ורוצה לחזור.. רק שזה מאוחר מידי
זה כל הזמן קורה לי.. למה??????????????????????

שלום
אני בת 18 ומתגייסת בקרוב, יש לי חבר כבר שנתיים ואני מאוד אוהבת אותו, רוצה להמשיך את הקשר, הוא כבר שנה בצבא הוא קרוב לבית, אני לא יודעת מה יהיה איתי בצבא, התחלנו לברר ביחד את הדברים בשבילי אפילו גלולות פמינט מצאנו איך לוקחים והבנו שאפילו יש מבצע שעולה 23 שח בסופר פארם עם קופון והדברים מתחילים להתבהר קצת למרות שאני עדיין לא יודעת אפילו לאן אני מתגייסת ואם אהיה בבסיס סגור ומה יהיה איתנו,מפחיד אותי שאולי הקשר יפגע בגלל צבא ואני יודעת שזה קורה הרבה
איך אפשר להרגיע את הפחד? כי אנחנו גם רבים בגלל זה

אני לא באמת בטוח שזה הכי קשור לפורום, אבל אני מנסה לקבל איזה עצה או כיוון.
אני בן 23, עברתי בחיים אולי קשר רציני אחד, אני לא ביישן ויש לי כל מיני אינטרקציות עם בחורות אבל לא משהו שהופך לקשר רציני.
לפני כמה ימים נפגשנו כמה חברים שטיילנו ביחד בחול (השנה) ובין היתר גם הבחורה שחזרה בדיוק לפני כמה זמן, שאיתה בחול במהלך הטיול (טיול של אחרי צבא) היו לנו רגעים אינטמיים קצרים, אבל לא משהו שדיברנו עליו בבוקר או ביום אחרי. (בעיקר במצבים שבהם היינו קצת שתויים).
בסיום אותו מפגש רוב החבר'ה החליטו שהם חוזרים הבייתה אני החלטתי להישאר אצל הבחורה, לא מתוך הצהרות כוונות אלא סתם מתוך זה שהיה נחמד וזה הסתדר לי מבחינת העבודה להישאר (מרחק של שעה וחצי נסיעה מהבית). היינו בסוג של יומיים וחצי יחסית רצופים ביחד, בין היתר יצאנו גם בלילה אחרון לאיזה מסיבה עם כל החברים שלה, שתינו קצת, ואיכשהו כמו שכבר למדנו על עצמנו - כאילו זה מה שנתן לנו את האישור כן להתנשק וכן לכל מי שהסתכל מהצד זה היה נראה שאנחנו איזה זוג.
המבחן היה שוב למחרת בבוקר שבו בעצם אנחנו מתעוררים לנו ורציתי לראות אם אנחנו כן הפעם נדבר על הדברים שהיו אתמול, או שכמו שכבר יצא לנו בטיול (מה שאי אפשר ממש להשוות, כי הפעם זה הרגיש רציני יותר) או ששוב לא נדבר על זה.
בסופו של יום חזרתי הבייתה, היה מאוד כיף לפגוש שוב את החבר'ה מהטיול וכמובן שאותה, אני מוצא את עצמי בבית חושב על הימים האלה עכשיו שהיינו ביחד, גם בגיל 23 אני לא מצליח להבין עם עצמי אם אני מאוהב או לא? אני חושב שפשוט הפעם כן יתפתחו לי קצת רגשות אליה. מנסה לחשוב אם זה יהיה נכון לספר על זה, גם בגלל שפיזית אנחנו גרים רחוק ויהיה קשה להרים תקשר, גם הפחד קצת לשרוף כזה את קשרי הידידות+ שיש לנו כרגע.... ובעיקר גם בגלל שאני בעצמי לא בטוח, אני רק יודע שכן נהייתי סקרן לגבינו, וכן אם כאילו שואלים אותי מה אני רוצה עכשיו? זה לנסוע אליה.
עלי באופן אישי, חשבתי שפיתחתי איזה חוסן נפשי קצת מהדברים האלה, ובימים האחרונים האלה שחזרתי הבייתה ממנה, אני כמעט כל הזמן חושב על זה, מצבי רוח כאלה.... דברים אחרים לא מעניינים..

שלום אני בן 20 ויש לי חברה כבר שנה וקצת.
אני מאוד אוהב את חברה שלי ואנחנו מדברים על קשר רציני חתונה ילדים וזה לא שאני נגד אני יכול מאוד לדמיין את עצמי איתה.
אבל יש לי איתה בעיות היא מגיעה מבית מאוד הרוס יש לה שני הורים נכים ובקושי סוגרים את החודש והיא עוזרת להם מה שגורם לי לעזור גם לה בעיקר מבחינה כלכלית.

אני ניסיתי בתקופה האחרונה להיות סוג של קאוצ'ינג שלה בקטע של להיות מסודרת כלכלית לחשב את עצמה ולא להתנהל בצורה כלכך פזורה. והיא לא עושה את זה.
היא כן בחורה אחראית אני מאמין שכל ההתנהגות שלה זה רק בגלל המצב שהיא נמצאת בו שהיא בת 21 יש עליה אחראיות כלכך גדולה זה לפרנס בית וההורים.

הדילמה שלי מצד אחד אני אוהב אותה המון ואכפת לי מאוד שיהיה לה טוב ולפעמים אני לא יודע אם אני איתה בגלל שאני אוהב אותה או בגלל האובססיה שלי לעזור לה שתצא מהנטל שיש עליה.
בנתיים אני נפגע כללית כי נמצאת במצבים שאני חייב לעזור לה וזה מציק לי כי לא חסר לי למה לחסוך אני רוצה ללמוד ועוד....
קיצר דילמה תעזרו לי תייעצו לי מה לעשות?
להתמודד איתה או שפשוט להגיד לה תשמעי אני לא הבחור בשבילך?

בכל מקרה מצד שני יש לנו זוגיות מאוד אוהבת אנחנו חברים מאוד טובים היא גם שם בשבילי כשאני קורא לה. היא בחורה מדהימה בחכומה שלה וביופי שלה ובאמת שאין כמוה היא בחורה מאוד חזקה יש לה יכולות מדהימות היא לא עצלנית שרוצה שאני אפרנס אותה היא קורעת את התחת בשתי עבודות ולמרות זאת המשכורת שלה לא מספיקה לכלום זה גם לעזור להם בשכירות בקניות לבית בלשלם חשבונות וכל מיני הוצאות
אז קשה לי גם לוותר על בחורה כזאת. :(

הי .. אני בת 18 וחצי ... וידוע לי כמו שידוע לכולם שלכל גבר בפרט לכל בן אדם יש טעם שונה ומשהו אחר שגורם לו להיתאב אבל כמו שרוב האנשים אוהבים יחס ראוי ורוב האנשים אוהבים לקבל מחמאות [סתם לדוגמא ] ....

אז בתור מאמנות ... רציתי לקבל מכן טיפים על סמך נסיונכן

אני בתור אישה שיוצאת עם בחורים כייצד אני יכולה להפוך את הדייט למענין ולכייף וכייצד אני יכולה ליגרום לגבר להיתאב בי ??

אני מניחה שעלי לאהוב את עצמי ולשדר זאת אבל אני אוהבת את עצמי בכל זאת מענין אותי לדעת מי זאת האישה שלרוב הגברים מתאבים בה אילו תכונות כידאי לי להפגין באיזו גישה לבוא לדייט

על מנת שיראה בי בחורה מיוחדת במינה ועל מנת להשאיר טעם של עוד ??

תודה מראש [=