פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מילי יקרה,

הרצון שלך לפגוש את חברך בתדירות גבוהה יותר אינו מעיד על היותך תלותית כלל. זה נראה לי טבעי לחלוטין. את אוהבת אותו, אתם בתחילת הקשר, כפי שציינת, שזהו זמן ההתאהבות והחיזור (בד"כ...), זמן התהוות הרגשות, עיצוב מערכת היחסים, היווצרות מהות הקשר והעמקת ההיכרות שלכם. יחד עם זאת לכל אחד יש את הקצב שלו, היכולת שלו להכניס שינויים בחייו, המוכנות שלו להכיל קשר זוגי והרצון שלו לתת לרגשות ל"הוביל" אותו.
נראה שאת יותר רגישה, כלומר, מאפשרת לרגשותייך להוביל אותך, מסוגלת להכיל מהר יותר שינויים המתרחשים בחייך ולהגיב אליהם בהתאם, מוכנה ומסוגלת לארגן את זמנך מחדש, לאור אותם שינויים ומוכנה להכיל זוגיות בחייך. לעומתך בן-זוגך רגיל לשגרת חיים כלשהי (עבודה, כדורגל בשבת וכד') ממנה הוא מתקשה "להיפרד" עדיין או לחילופין היכולת שלו להכיל את השינויים בחייו נמוכה משלך ולכן הוא "נצמד" לניהול הזמן אליו היה רגיל.
ציינת שאת יודעת וחשה שהוא אוהב אותך ובמקביל הוא זה אשר לרוב מתקשר אלייך. לאור זאת הייתי מציעה לך להיות מעט סבלנית בקשר אליו ולנסות לא ליצור חיכוכים סביב הנושא. אני מאמינה כי ככל שהוא ייהנה יותר בחברתך וככל שהוא יחוש שאינך "מאיימת" על "תכנון הזמן שלו", אליו הוא רגיל, הוא יחפש את קרבתך וירצה לבלות עמך יותר ויותר. נסי לאפשר לו להתקדם בקצב שלו.
אני משוכנעת שהוא נהנה לקבל ממך מסרונים, תשומת לב וגילויי אהבה ועדיין...הוא זקוק לזמן שלו על-מנת להתאים את עצמו לשינוי בחייו ולהכיל את הזוגיות החדשה בחייו.

זה כל כך קשה לי לחכות שהוא יעשה צעד אני ממש מתגעגעת אליו וקשה לי להסתיר זאת... אני רוצה לראות אותו יותר ופשוט מתאכזבת כל יום מחדש כשהוא לא מציע לבוא אליי. אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני מתחננת אליו שיבוא... לא רוצה להשפיל את עצמי ולהיראות מסכנה בעיניו. מה לעשות עם הרגשות הללו?

מילי יקרה,

זה בסדר להציע, לעיתים, שתפגשו, להזמין אותו אלייך, להציע לבוא אליו או לחילופין ליזום בילוי משותף. אולי אפילו לקנות כרטיסים לסרט, להזמין מקום במסעדה או משהו אחר, משהו אשר כרוך בהזמנה מראש, כך שהוא יעמוד מול עובדה מוגמרת ויהיה לו קשה יותר להתלבט עם עצמו או לסרב לך ולהצעה אותה את מציעה.
אם ניסיון כלשהו מבין הנ"ל יעלה יפה, תוכלי להמשיך ולעשות זאת בתדירות כזו או אחרת. אם זה לא יעלה יפה ולא יהיה שום שינוי בגישתו תוכלי להעלות את הנושא שוב במטרה למצוא פתרון המתאים לשניכם, הסכמה משותפת.
הוא אמנם זקוק לספייס שלו כמו גם לזמן להכיל את השינוי או החידוש הזה בחייו אבל גם את צד בסיפור הזה ואת זקוקה ליותר מה"יחד". לכן, יהיה עליכם למצוא נוסחה המתאימה לשניכם או לשקול הפסקה או פרידה. את ראויה לכך שצרכייך ורצונותייך מהקשר יתמלאו בדיוק כמו שהוא ראוי לכך ונכון להיום הוא מספק את צרכיו ואצלך הם על "HOLD", את מתאפקת שלא להתקשר ולא להציע למרות שזה מה שאת רוצה. לא תוכלי להיות מאושרת, לאורך זמן, בזוגיות בה את מוותרת על עצמך למען ה"יחד" המועט מידי עבורך שמתאים לו.

הדס יקרה,

בסיס שאלתך "חיה ובועטת" לה שאלה אחת פשוטה. האם הקשר שלכם מבוסס על אמון, אמינות, שקיפות, יושרה, אמת, כנות, פתיחות, שיתוף?
במידה והתשובות לכל השאלות הללו (או השאלה הזו על סעיפיה השונים) היא "כן" חד-משמעי אזי ייתכן כי לכל אחד מבני-הזוג יהיו חברים/חברות מהמין השני.
אם הקשר החברי עם הידידים/הידידות הינו קשר וותיק אשר נרקם הרבה לפני שהחלה הזוגיות אזי מדובר בקשרים חבריים גרידא, שהרי אם הם לא התפתחו למשהו רומנטי לפני כן זה בוודאי לא יקרה כעת.
אם מדובר בקשרים חברתיים חדשים יותר עם בני המין השני, כל עוד התשובה "כן" מתקיימת לכל השאלות למעלה, גם זה יכול להיות בסדר.
יחד עם זאת, אם את חשה שזה מפריע לך בקשר, שזה מערער את הביטחון שלך בקשר, שזה לא "מתאים" לך, יש מקום לדבר עם זה עם בן-זוגך ולמצוא נוסחה/מינון אשר יתאים לשניכם, כמו תדירות נמוכה יותר של פגישות עם חברים/חברות חדשים (או בכלל) מבני המין השני.

הילה היקרה, לדעתי משהו לא עובד טוב ביכולת שלכם לשוחח ביניכם. לך יש צורך לשוחח איתו והוא מרגיש שהשיחות מעמיסות עליו את העומס הרגשי שלךוהוא לא עומד בכך.
זה משהו שאני שומעת מהרבה גברים. מאוד קשה לרובם להכיל את הרגשיות של הנשים. הם מצידם נשארים לרוב הרבה יותר שקולים ובוגרים וה אינם יודעים איך להתנהל מול העוצמות הרגשיות של הנשים מולם. זו אחת הסיבות שלנשים תמיד יש חברה טובה איתה הן יכולות להיות רגשיות וזו מבינה אותן ומאפשרת לבכות ולהגיב בעוצמות רגשיות.
גבר מייד מרגיש שעליו להוציא אותך מן הבכי ולהרגיע אותך וזה בדרך כלל מעצבן את האישה כי המסר שלו הוא "מה את מתרגשת כל כך! למה את עושה עניין?!"

כאילו אתם מדברים בשתי שפות. האחת רגשית והשנייה עניינית.
אז מה שנדרש הוא ללמוד את השפות. ללמוד לשוחח זה עם זו. לשפר את איכות השיחה.
ניתן לעשות זאת ע"י ייעוץ זוגי קצר מועד שישפר את כישורי התקשורת שלכם.
לאחר ששניכם תרגישו טוב יותר עם יכולתכם לשוחח - לא ייווצר הקושי שכיום גורם לו לעזוב כל פעם.

דנה יקרה, כל הדברים שאת מתארת הינם פשוט חלק מן המהות של האהבה. מי שרוצה לקחת חלק במשחק הזה ולא לשבת בחוץ, ביציע, צריך להבין שלא הכל "דבש" כל הזמן, ובמיוחד עד שקשר מתייצב - יש המון אי וודאויות. כל אחד בקצב שלו. כאשר את מאוהבת - את יוצאת מנקודת ההנחה שגם הוא מאוהב,כי זה יותר קל לתפוס את המציאות כך מאשר להודות בפני עצמנו שהצד השני לא סגור. הצד השני קולט את פגיעותנו ורגישותנו ומסתיר את המצב האמיתי. ואז יש הפתעות כמו מה שתיארת.
ככל שתביני טוב יותר את המציאות ותאפשרי לו להיות במקום של ספקות, ותעודד אותו להתבטא יותר חופשי ותראי לו שאת מסוגלת לעמוד בכך ואת חזקה ויציבה באהבתך אליו - זה יעודד אותו ויאפשר לו להיות פתוח איתך.
זה ימנע הפתעות נוספות שאת כל כך חוששת מפניהן.

האם את מבינה שהפחדים שלך חוסמים אותו מלהיות אמיתי איתך?הוא חס עלייך ונזהר לא לפגוע בך. ועכשו הפחדים הטריים שלך מאז שחזרתם - יחסמו אותו אפילו עוד יותר.

אם אינך יכולה לעמוד בכך- אולי שווה לקחת עזרה נפשית שתחזק אותך. חשוב שיהיה לך מקום לפרוק את המתחים הללו. לא מזמן ליוויתי צעירה בגילך שהיו לה פחדים דומים והליווי איפשר לה לשלוט בהתנהגותה ולהיות שקולה ולעבור את תקופת הספקות בצורה בוגרת, במקום להיות היסטרית ולעשות מכל אירוע קטן תחושה של אסון קרב ובא.

חרדת נטישה ופחד לאבד.
אומנם אני ובן זוגי לא הרבה זמן ביחד ולא נפרדנו אבל קשה לי לקחת דברים בפרופורציה, אני מאוד מפחדת לאבד אותו, אני מפחדת שנמאס לו ממני בגלל שאני רוצה יותר להיפגש איתו, אני התאהבתי בו ולכן אני נורא פגיעה איבדתי את ההגיון שלי מזמן, אני בלחץ כל הזמן, מהבוקר אני עם תחושה כאילו יש לי אבן בלב, וזה עד שהוא יתקשר ואז אני נרגעת לכמה שעות, חברות שלי כבר לא מצליחות לעזור לי.
איךל להרגיע את עצמי? הוא באמת טוב אליי, אוהב אותי ולכן אני לא נותנתלו להרגיש כלום, אני לא רוצה לאבד אותו...
אני לא יכולה ללכת לטיפול כי אין לי אמצעים לכך, אבל אני חייבת איך שהוא להתאפס על עצמי תעזרו לי בבקשה

מה החרדה...לא הבנתי את מתנהגת אליו ביושר כבוד אוהבת זה החלק שלך...אם באמת אוהב אותך הוא ימלא את חלקו...והשאר זה מלמעלה ..אני מבין שאת צעירה יהיו עוד המון אהבות ואכזבות.ואז מה יהיה את תחיי תחת איום של גבר שינטוש אותך..תחיי כפי שאת ומאמין שאהבה מחזירה אהבה..ציצו....... בהצלחה ילדה טובה

לליאת, לצערי אין לי רעיון טוב להציע לך. בימינו כל האופציות פתוחות ויש גמישות רבה. שינוי השם הוא אקט פורמלי בעיני, ומה שחשוב יותר זו איכות הקשרים עם המשפחות של כל אחד מכם.

היי

פרידה זה אף פעם לא קל, בייחוד אם מדובר בקשר ארוך ורציני, לא צייינת כמה זמן הייתם ביחד, בני כמה אתם ולמה נפרדתם?

אני מניח שאם הוא נפרד ממך הייתה לו סיבה רצינית, ולמרות שחודשיים הייתם בקשר לא קשר החלטתם בסופו של דבר לממש את הפרידה ועל כן עדיף לא לנסות לחזור כרגע אלא לשמור על המצב הקיים לתת לבן זוגך זמן להיות שלם עם עצמו, זמן לבדוק דברים ואין טעם לחזור כרגע כאשר שני הצדדים לא החלטיים בדבר.

לדעתי את צריכה לנסות ולהמשיך הלאה, ולהשאיר פתח לבן זוגך אם יקרה הדבר והוא ינסה לחזור, אבל אין טעם לדחוק בו אם הוא לא שלם בעצמו.

אני מבין את הכאב, אבל לפעמים עדיף עכשיו מאשר יותר מאוחר
החלטה התקבלה, ויכול להיות שבעתיד תחזרו ויכול להיות שלא.
כרגע תהיי מרוכזת בעצמך, ותנסי להמשיך הלאה למרות הקושי
הזמן יעשה את שלו.

שיהיה בהצלחה

שנינו באמצע שנות העשרים והקשר נמשך קרוב לשנתיים
נגמר כי הרגיש לא מנוסה מספיק....... לפחות כך הוא אמר.. יש לי נטייה קלה לא להאמין... אבל אני לא זקוקה לתשובות שלו. הבנתי את הרצון שלו להיפרד וכך זה נגמר. סיבה ממשית? אין לי.. הלוואי והייתה..

שמש יקרה,

מקריאת פנייתך ותגובתך לאלדר אני מקבלת תחושה שאת בחורה מאוד החלטית אשר פועלת מתוך שלמות אישית ופנימית בלבד. כלומר, את צריכה לחוש שזה נכון עבורך על-מנת "לעשות את הצעד".
כאשר חשת שלא נכון לך ה"קשר לא קשר" שלאחר הפרידה, שמת לזה סוף וכעת כאשר את חשה לא שלמה בנוגע לפרידה את חשה שלא נכון לך להשאיר את הדברים פתוחים לכאורה.
לי נראה שאת החלטת. החלטת שאת רוצה להיות איתו, כפי שכתבת. את אוהבת אותו, מתגעגעת אליו וממש חשה בחסרונו בחייך. על-מנת שתוכלי לחוש שלמה עם עצמך, לחוש שאת עשית כל שביכולתך, נכון לנקודת זמן זו, תוכלי להרים לו טלפון, לדרוש בשלומו ואף להציע לו להיפגש. אולם, לפני שאת עושה איזשהו צעד, קחי את כל האפשרויות בחשבון. ייתכן שהוא יהיה נחמד ומאוד ישמח לשמוע את קולך וייתכן שלא. הכיני את עצמך לכל אפשרות כך שלא משנה כיצד הוא יגיב, הדבר לא ישבור את רוחך. והיה והוא ישמח לשמוע את קולך תוכלי להציע לו להיפגש ובפגישה זו לפרוש את רגשותייך כלפיו, בכל הכנות. גם כאן כדי שתיקחי את כל האפשרויות בחשבון על-מנת שלא תפגעי במידה והוא לא חש כמוך.
עד שלא תנסי לא תדעי ויותר מזה, בתחושה שלי, עד שלא תנסי לא תצליחי להמשיך הלאה בחייך, כפי שהציע לך אלדר.
במידה והדברים יסתדרו כרצונך, הצלחת ובמידה ולא...תוכלי לחוש "משוחררת" לחלוטין מהקשר ולהמשיך הלאה בחייך בידיעה שאת עושה למען עצמך כל שביכולתך ותמשיכי לעשות כן בכל צומת בחייך.

בהצלחה!

לדעתי הוא כן יהיה נחמד וישמח לשמוע את קולי כי הפרידה הזו הייתה קשה גם לו. הוא לא רצה עוד להתחייב אליי לפני שהוא "ניסה" גם להיות קצת עם אחרות.... אני יודעת שהוא יסכים להיפגש גם... גם אחרי שניפרדנו רציתי שניפרד לדבר על זה והוא הסכים עד שאני החלטתי שאין טעם כי זה רק יפגע יותר ואין משהו שהוא יכול להגיד לי שיגרום לי להרגיש יותר טוב ולכן ויתרתי על השיחה וביקשתי שננתק קשר. כמובן שהתנצלתי ששיגעתי אותו.. אבל כן הייתה לו נכונות להיפגש וגם כשביקשתי שננתק קשר הוא הבין.
אבל הנחמדות הזו קיימת מאחר ולא רבנו מעולם .. לא היו ויכוחים או חילוקי דעות בגלל זה נפרדנו יפה.
אם הוא היה חש כמוני הוא היה יוצר קשר לא? אם הייתי חסרה לו והוא היה כל כך מתגעגע הוא לא היה מנסה ליצור איתי קשר לראות אם יש עוד לאן לחזור? הוא זה שרצה לסיים את הקשר, לא אני. הוא רצה גם לסיים את הקשר הזוגי אבל שנמשיך בקשרי ידידות. ולזה לא הייתי מוכנה. לא יכולתי להישאר בקשר עם מישהו שהרגע נפרד ממני. ואני זו שצריכה ליצור קשר להגיד לו איך אני מרגישה? להגיד לו שאני מרגישה בחסרונו? אני בטוחה שהוא יודע את זה.

אני כן ממשיכה הלאה בחיי. יוצאת, מכירה אנשים, יוצאת לדייטים ויכולה להרגיש את עצמי מתאהבת שוב.
התחלתי טיפול פסיכולוגי ממש לאחר הפרידה כדי גם להסתכל על דפוסי ההתנהגות שלי בקשרים וכדי לא ליפול לדיכאון ולמחשבות שהרבה נכנסים אליהם.


אבל כל זה לא משנה את העובדה- שאני מתגעגעת אליו ויודעת שדבירם יכולים להסתדר במיוחד אחרי שהייתי בטיפול ואני רואה שעם קצת תקשורת הכל יכול להסתדר. השאלה היא אם הוא נפרד ממני סתם כי הוא לא נהנה יותר בקשר או כי הוא לא אהב אותי מספיק ע"מ להישאר איתי ולא לנסות עם אחרות.. אבל אני מניחה שהוא זה שיצטרך ליצור איתי קשר במידה והוא רוצה שנחזור- כי הוא זה שבחר לסיים.

אשמח לדעתכם..

אוף איזה בילבול......

גם אחרי שנפרדנו שאלתי אותו "הפסקת לאהוב אותי"? והוא אמר לי שלא. ושתמיד הוא יאהב אותי לא משנה מה. הוא ממש בכה והיה לו קשה.
המשכתי ושאלתי אם הוא הפסיק להימשך אליי? וגם לזה התשובה הייתה שלא. שהוא עדיין נמשך אליי בטירוף.
אז אני לא מבינה מה קורה פה ומה גרם לו לרצות לעזוב הכל. הצורך להתנסות??

נתתי לו את כל הספייס שהוא צריך. נתתי מקום להתלבטויות שלו עוד בתוך הקשר (!!) נתתי לו לצאת ולהיפגש עם מי שהוא רוצה כי היה לי אמון מלא בו.
לא נתתי מעצמי בצורה יוצאת דופן, וגם כשנתתי תמיד קיבלתי תמורה (לא שאני מתחשבנת על זה אבל להראות שלא רק אני נתתי בקשר אלא גם קיבלתי).

ובכל זאת- הבחירה שלו הייתה להיפרד. להיפרד ולהישאר ב"קשר לא קשר" כמו שאמרתם. ורק בגלל זה אני אמרתי לו שלא מתאים לי. הוא שאל אם אני מעוניינת שנדבר בעוד חודש? ואמרתי לו שאני לא יודעת. תלוי איך ארגיש. (הוא אמר שהוא לא רוצה להשלות אותי ושהוא לא רוצה שנחזור, בשיחה שניהלנו טלפונית שבוע אחרי הפרידה בערך ולכן הרגשתי שאם כך הוא מרגיש אז אין טעם שנמשיך להיות באיזשהוא סוג של קשר והוא הבין).

אני יודעת שהוא האחד בשבילי ושאיתו אני רוצה להיות. וזה כנראה לא הדדי. אין לי מושג אם הוא בכלל חושב על זה. אם חודש הוא לא יצר קשר בכלל אז אני מניחה שלא. ואני לא מרגישה שזה המקום שלי ליצור קשר. אני לא רוצה לרדוף אחריו. אני רוצה לכבד את ההחלטה שלו למרות שלדעתי היא לא נכונה שהכל אפשר לפתור. הבעיה היא שאני לא יודעת אם ה"לפתור" הזה זה מה שיעזור כי מעולם לא קיבלתי באמת סיבה לפרידה. אני הסקתי מסקנות עקב עבודה עצמית והסתכלות על ההתנהגות שלי בתוך הקשר. (מה אולי הייתי יכולה לעשות אחרת). אני בכלל לא יודעת אם זה רלוונטי. הרצון להתנסות, לדבריו, הוא רק חלק מהעניין. ולא ידע להגיד לי מה עוד.

ממש סליחה על כל החפירה אבל באמת שחשובה לי דעתכם ואני מניחה שתוכלו לעזור יותר אם תדעו יותר פרטים. המון תודה..

שמש יקרה,

למרות שציינת שאפשרת לו מרחב בתוך הקשר כדי שהוא יוכל להיפגש עם מי שהוא רוצה מתוך אמון מלא בו, את מתקשה לתת אמון בסיבה שהוא נתן לך כאשר הוא ביקש לסיים את הקשר. הוא ביקש להתנסות בקשרים זוגיים עם נשים אחרות וזאת למרות אהבתו ומשיכתו אלייך. כנראה שיש לו צורך לעשות מעין "וידוא הריגה" בתחום הזוגי. הוא חש שהוא חייב לבדוק כמה דברים במישור הזה והבדיקה הזו חייבת להיות באמצעות או דרך מספר מערכות זוגיות/קשרים זוגיים. זה הצורך הברור שלו, ושוב למרות הרגשות החזקים שיש לו כלפייך, ולכן הוא לא היה יכול להמשיך להיות איתך בזוגיות אולם הוא היה זקוק לקרבתך, בצורה זו או אחרת, ולכן הוא "משך" את הקשר איתך תחת ההגדרה "ידידות". למיטב הבנתי הוא מעולם לא הלין על התנהלות כזו או אחרת שלך בתוך הקשר. לכן, להערכתי, גם אם היית מתנהלת שונה, בעת שהייתם יחד, הוא היה מבקש להתנסות בקשרים אחרים.
אם את חשה שאת שלמה יותר עם עצמך בעקבות הטיפול שעברת, אז הרווחת בכל מקרה, אולם אין זה קשור אליו כלל.
אין לדעת כיצד הוא חש, האם הוא מתגעגע, האם הוא מעוניין לחזור או שמא הוא מצא זוגיות אחרת. בדומה אלייך, אשר גם לא יצרה קשר בתקופה שחלפה מאז הפרידה, ואת מגעגעת מאוד, ייתכן שהוא חש כמוך ובכל זאת, ממגוון סיבות/תירוצים לא יצר קשר. לכן, כפי שכתבתי לך בתשובתי הקודמת, עד שלא תתקשרי לא תדעי. אם את שלמה עם בחירתך בו, כפי שאת אומרת, לי והשיגי את יעדך. במידה והוא עדיין יהסס תדעי בדיוק היכן הדברים עומדים ולא תהיי במצב של אי-וודאות, כפי שאת חשה היום.
אמנם הבחירה שלו הייתה להיפרד, אולם, גם את חלק מהותי בקשר הזה וגם לך יש בחירות משלך והבחירה שלך היא בו. לכן, עשי למען בחירתך זו ואל תמתיני שהוא, אולי, יעשה עבורך.

היי

מכתיבתך אין ספק שאת רוצה לחזור, אבל נראה לי שאת יודעת את התשובה בעצמך.
בכל זוגיות יש קשיים שונים וזה שהחלטת לעבוד על דברים מסויימים אצלך רק הרווחת לקשר הבא שיהיה.
אני חושב שאין טעם לנסות ולחדש איתו את הקשר, נראה לי שהוא היה מספיק אמיתי להגיד לך שהוא לא "בשל" לקשר שיהפוך לחתונה.
ואם כבר יצאת אם גברים חדשיים ואת פנויה רגשית תמשיכי בזה ותתמידי, יכול להיות שתכירי מישהו שיהיה יותר מיוחד מהנוכחי.
אני כן חושב שהוא זה שצריך ליזום, הוא צריך לרצות את זה, זה צריך לבוא ממנו מבפנים, שירגיש שאת האחת, כאשר הוא יעשה צעד כזה את גם תרגישי יותר בטוחה בזוגיות שלכם ביחד, כי תדעי שהוא מרגיש כמוך.
ועד שהוא לא יעשה את הצעד, אני לא הייתי יוזם. אבל כן הייתי משאיר פתח בשבילו ולא סוגר את הדלת גם אם זה יהיה עוד חצי שנה.
אני יודע שאת חושבת שאתם מתאימים ביחד, משלימים אחד את השני ורואה בו אבא ואת לא כל כך מבינה למה הוא נפרד, אבל אין מה לעשות לכל אחד יש קצב שונה לבשלות ועבר שונה ואת זה את לא יכולה לשנות.
תמשיכי בחייך והזמן יעשה את שלו ויכול להיות תחזרו ויכול להיות שזה יהיה בר מזל אחר.

המון המון בהצלחה

דעותיכם מנוגדות מעט.. :)
היי

אלדר- אני לא תיכננתי קשר שיילך לחתונה. לפחות לא ב-5 אפילו 6 שנים הקרובות. בטח שלא היריון. גם אמרתי לו שאנחנו יחד אבל שלא ירגיש שהוא "כבול" ושאם רוצים אפשר לסיים את זה יפה כי אני אוהבת אותו מאוד ולא אפסיק לאהוב, גם אם הבחירה שלו היא לא בי. אני באמת חושבת שמגיע לו שיהיה לו טוב. רק שחשבתי שהטוב הזה כן איתי. וכמו שמוניקה מעליי אמרה- זה לא שהיה לו משהו שאני עשיתי שהיה לו טוב. זה פשוט הרצון שלו להתנסות עוד. אני יודעת ובטוחה שיבוא מישהו אחר- אולי אפילו יותר טוב. אבל אני לא כל הזמן מחפשת יותר ויותר. היה לי טוב. וברור שהיו לי עוד הצעות מגברים יותר טובים ממנו ושאפילו נראים יותר טוב ממנו אבל אני בסופו של יום המשכתי לבחור בו. כשהוא דיבר איתי על הנושא אמרתי לו שזה נורמלי לרצות גם להתנסות עוד. אבל השאלה היא אם זו רק מחשבה, לגיטימית, שיש לכל אחד- או שהוא באמת רוצה לעשות עם זה משהו. רוב הזמן היתה התשובה שזו רק מחשבה. אבל בסופו של דבר- המחשבה כנראה הייתה חזקה ממנו מאוד. אני לא יכולה לתאר לך כמה קשה הייתה לו הפרידה. ובכל זאת- זה מה שהוא בחר לעצמו. זה מה שהיה נכון לו.

סיימנו את הקשר יפה. אמרנו אחד לשני שאנחנו לא נעלמים ושאם מישהו צריך משהו תמיד נהיה שם אחד בשביל השני. הוא גם אמר שהאהבה שלו אליי גדולה ושבחיים הוא לא חשב שהוא יצליח לאהוב ככה מישהי. ואני פשוט לא יודעת אם הוא יעשה את הצעד הזה כי ביקשתי ממנו שננתק קשר כי לא יכולתי מן הסתם להישאר ידידה שלו.
והוא הבין. ככה שהוא יודע שניתוק הקשר מבחינתיהוא רק כדי להתגבר ולא כי לא אכפת לי ממנו או שהפסקתי לאהוב אותו. הדלת פתוחה לדעתי.. אבל אני לא יודעת כמה הוא יעז לעשות את הצעד הזה-גם אם הוא ירצה.הוא יפחד, בדיוק כמוני- אולי יש מישהו חדש? אולי אני אקבל ממנה דחייה? אני מעדיף להישאר עם המוכר והידוע- המצב הנוכחי של הפרידה, מאשר לקבל לא. אפשר להבין לא? והבעיה היא שגם אני מפחדת מזה ולכן גם אני מפחדת נורא ששנינו נישאר סתם מבואסים. (למרות שאני לא יודעת מה הולך אצלו .. הוא טען שהוא שלם עם הפרידה. מצד שני המשיך להתקשר וממש לבכות ולהגיד כמה שהוא מתגעגע ושאני חסרה לו אבל שהוא לא רוצה להשלות אותי...נו, יופי)...

אני לא יודעת אם כדאי לכתוב לו. בדיוק מה שאני מרגישה. ואז שהוא יעשה עם זה מה שהוא רוצה. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני לא יכולה בלעדיו- כי אני כן. אני מסתגלת למצב דיי טוב. אבל זה מכורח הנסיבות. מן הסתם הייתי מעדיפה שהוא יהיה לידי מאשר שוב לצאת עם אחרים ולבחון ולראות.אני מרגישה שראיתי מספיק.. אני באמת מתגעגעת אליו. ואני לא עיוורת. כבר היה לי קשר, של שנתיים. הפרידה ממנו הייתה קשה. אחרי ריבים בלתי נגמרים על הכל. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אבל לא ניסיתי לחזור או ליצור איתו קשר כי ידעתי שהקשר הזה לא טוב לי. אני לא רוצה שנפספס אחד השני בגלל הפחד מהדחייה:(

אתייחס לשאלתך המעניינת בהמשך - אני רוצה להקדיש לכך זמן ומחשבה שאין לי עכשו.

שלום יורם,

ראשית אני מצטערת לשמוע על מצבך ומאחלת לך בריאות שלמה.

ניכר כי אתה מאוד אוהב ודואג לאשתך- אתה מעוניין שיהיה לה טוב, מנסה לספק אותה בכל המישורים, מוכן להקריב לא מעט מעצמך ואין לי ספק שהיא מעריכה את זה.

ניתן להפריד בין שני דברים- האחד הוא העובדה שבאת והצעת הצעה יצירתית ו"נדיבה", כזאת שמתחשבת מאוד במצב הזוגיות הנוכחי וכזאת שרואה אותה במאה אחוזים שלה, אותה ואת צרכיה.

השני הוא ההסתייגות שלה וההחלטה שהיא אמורה לקבל בסופו של דבר- האם היא הולכת על זה או לא. כי אתה "את שלך" כבר הצעת, כאשר זה מגיע לשלב בו אתם אמורים לקבל החלטה סופית (או היא לצורך הדיוק) הדברים מקבלים משמעות אחרת- יש השלכות לא קלות על הקשר. אם תעשה חיפוש פה בפורום תמצא שזוגות מעלים רעיונות כאלו ובתשובות שניתנו להם כאן בפורום מצויינות גם ההשלכות של העינין (וזה מבלי הסיבה הרפואית אלא כרעיון ל"שדרוג" היחסים).

אני מניחה שהסיכון שיש בכך הוא ברור לשניכם- הדבר יכול להביא לתהפוכות רגשיות בעיקר מצידה, בהמשך גם מצידך. העובדה שאתה הצעת הצעה כזו היא מעודדת מחד, מאידך אנחנו לא יודעים איך באמת תרגיש בפועל כשזה יקרה. נשאלת השאלה- האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורה לאחר מעשה כזה?.. כמובן את כל אלו יש לקחת בחשבון.

כדי לשמור על היחסים וגם קצת עליכם, הייתי מציעה ללכת דווקא לכיוון אחר- של ייעוץ בנושא הזה תוך שימת דגש על כל המגבלות. אולי דווקא כן אפשר להשאיר את אשתך בתוך מערכת היחסים האינטימית- וכן מסופקת, למרות הכל? אולי יש דרך יצירתית מסוימת לחשוב עליה? הכי חשוב לומר- שכל עוד יש התלבטות אם כן או לא- עדיף לא ללכת על זה, ולחכות להחלטה שלמה.

אני מקוה שהצלחתי לסייע במשהו וכמובן מזמינה את החברים ומוניקה גם להגיב, זה יכול רק לעזור.

כשם שלא יעלה על דעתך למלאות במכוניתך חלב עיזים משובח במקום דלק וזאת רק משום שאתה סומך על הוראת יצרן, כך אל תנסה לשנות סדרי בראשית אפי' באיצטלא של עשיית חסד עם אשתך!
הרצון האמיתי שלך לשחרר את אשתך מהמצוקה שבה היא כביכול מצוייה, ראוייה מצד אחד לכבוד, במעשה אצילי זה אתה מראה עד כמה אתה מתחשב בה ובצרכיה, אבל מצד שני אתם זוג לטוב ולרע, והגורל חיבר בניכם כדי שתעברו גם את המשבר הזה ביחד!
הקושי הוא שלכם ולא רק שלך או שלה,ולכן חשוב שתתמודדו ותעברו את המכשול הזה ביחד,
-
אני מצטרף לדבריה המופלאים של עדי בדיחי שאתם צריכים לנסות לפתור את הבעיה ביחד, כל ניסיון אחר רק ירחיק אתכם זה מזו, ואז ח"ו תאבד את כל מה שבניתם בעמל רב,
-
אין זה אומר שאתה צריך לומר לה מעתה, גבירתי אכלת אותה, התחתנת איתי וגורלך נקשר בגורלי עד שניפרד, אלא אתם צריכים לדבר על הנושא ולהפתח עד שתגיעו להבנות ולפתרונות שיוכלו להכיל בכל זאת את הצרכים של שניכם,
בהצלחה

אל תכניס למיטה גורם אחר שעלול להעיב על כל חיי הנשואים..שגם כך קשים בעיקבות מחלתך......אבל אתה יכול לענג אותה וליצור אוירת סקס יש ויברטור איכותי .ואפשר עם הידיים והלשון ...והיא תגיע לסיפוק מימך. זה חשוב לגבריות שבך תעניק לה בכל דרך אפשרית....גם אם הפין לא עומד זקוף תנסה להחדיר לה ...תאמין לי זה יעזור ויגרום הנאה לפחות חלקית...אבל זה אתה שיצרתה את זה בהצלחה ובריאות ואריכות חיים אמן ציצו

יורם היקר, אכן דילמה לא פשוטה. צר לי על המצב שנוצר. קראתי את מה שעדי כתבה לך ואני מאוד מסכימה איתה. זה כמו פתיחה של תיבת פנדורה. משחררים כאן דבר מה ואין לדעת לאן זה יוביל. רוב הנשים לא מסוגלות לקיים יחסי מין מבלי לפתח רגשות אהבה כלפי הפרטנר. ואם תתפתח אהבה - אולי אשתך תרצה גם לחיות עם הפרטנר החדש. איך תרגיש בפועל אם זה יקרה? אין שליטה או תכנון מראש במצבים של הלב.

מצד שני כאשר הדברים נעשים בהסכמה וביוזמה שלך, זו אינה בגידה אלא יחסים בהסכמת הבעל. ואולי אפשר לפתח מודל זוגיות ייחודי לכם, שיהיה מוגבל למפגש חלקי שלה עם מאהב, שיספק את הצרכים המיניים ואת החווייה המינית שחסרה לה. כלומר יש אפשרות שמה שאתה מציע יתממש וזה כן יתאים לה. פשוט צריך להביא בחשבון את הסיכונים שהמצב יצא בשלב מסויים מכלל שליטה ולא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית.
כלומר יש כאן סיכון מחושב, ורוב האנשים שהגיבו לך כאן מזהירים אותך מפני הסיכונים.

אולי באמת כדאי להגיע להתייעצות זוגית על מנת לשקול את הדברים מכמה כיוונים שאולי אינכם מודעים לכולם. בייעוץ ניתן גם לברר את העמדות ואת הרעיונות יותר לעומק, כולל האפשרות של מפגש פרטי עם כל אחד מכם על מנת לשמוע איך הוא באמת חושב ומרגיש.

תודה על כל התשובות , בהחלט יש פה הרבה נקודות למחשבה .
נקודה נוספת בשיקולי הבעל , היא יכולת שליטה במצב , כעת יש עדיין יכולת מסוימת להפגין איזשהי יכולת שליטה ולהציע פתרונות , ולא להמתין להתדרדרות במצב בוא הבעל הופך לחסר אונים , ואין לו כל יכולת או כושר להפגין שליטה , אפילו סמלית .

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פרידות_גירושין_בגידות' id=link]פרידות, גירושין, בגידות[/a].

שלום
זו רק דעתי, אבל תארי לך שזה היה הילד שלך ושלו..האם היית רוצה שלא יראה איך הילד נראה ולא יעזור לך בכלום ויתעלם מקיומו כיוון שהתגרשתם? אז מה אם את מרגישה נורא כשהוא מקבל ממנה מיילים ותמונות, את לא החשובה פה אלא הילד הקטן שזקוק לאבא שלו וזהו...להפך את צריכה לחשוב שאם הגבר שלך כ"כ בקלות מתעלם מהילד שלו זה יכול לקרות גם לך ולפחד מזה

צודקת...
רק אציין שדווקא כן ניסיתי לשכנע אותו להיות בקשר עם הילד... אבל נענתי בשלילה.

שבו את אומרת שאני לא החשובה, אלא הילד... זה ממה לא נכון...
שנינו חשובים !

אל תתערבי בנושא כלל.. הוא אחראי לילד לא פחות מהאימא שלו לכן יש לו אחריות כלפיו. זה בטוח לא נעים לדעת שיש לו ילד או שהאקסית שולחת לו תמונות. אבל פה זה ילד אז אין מקום להילחם, פשוט אל תשימי לב, הרי הוא עצמו לא רוצה שום קשר איתם. את צריכה לקחת בחשבון שיבוא היום והוא פתאום יחליט שהוא כן רוצה להכיר את הילד ומה תעשי אז? פשוט אל תתערבי, תהיי איתו בכל החלטה שהוא יקח, אם חלילה תגידי לו אל תהיה בקשר והוא יחליט ביום מן הימים להיות בקשר את תהיי האשמה בעיניו.אל תעלי את נושא הילד בכלל, אל תדברי על זה בכלל.
במצב כזה אל תקחי שום תפקיד כי הרי את העבר לא ניתן למחוק אף פעם.

ברור ששניכם חשובים, אבל בהודעה הראשונה שלך עלה אצלי הרושם שאת לא מעוניינת שהוא יראה את התמונות ויהיה בקשר עם הילד. אם דווקא את בעד--אז כנראה שלא הבנתי נכון, אבל אם את בעד אז למה בכלל מפריע לך שהוא מקבל תמונות וכו?תחשבי על זה... בהחלט הייתי חושבת שוב על האופי שלו שמתגלה לך, יש לבן הזוג שלך ממש אופי רע אם הוא מתעלם מהילד שלו! וזה לא קשור לכך שהוא כבר גרוש מהאמא של הילד.

מה שאני באמת לא מבינה זה העובדה שהוא בחר לנתק קשר עם האמא וילד, ובכל זאת היא שולחת לו כל מיני... הוא אמר שהוא יתמוך בילד מרחוק ויעזור, אבל לא רוצה קשר ריגשי וזה נראה כאילו היא מנסה בכוח, למרות שהיא יודעת שהוא לא מעוניין ושהוא בקשר אחר.
מה שאולי מפריע לי זו לא רק עובדת היותו אבא לתינוק, והמיילים שהיא שולחת לו בכל הזדמנות, אלא גם העובדה שאם אני לא הייתי מגלה את ההודעות והאימיילים האלה בעצמי, לא הייתי יודעת עליהם בכלל, כי הם היו נשמרים בסוד...
אני לא יודעת מה לעשות, אני מאד אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב אותי, אבל אני לא מצליחה להתמודד עם זה ולא נראה לי שיש לי יותר מידי ברירות חוץ מלעזוב אותו לנפשו... זה ממש עצוב לי לחשוב וכן, זה דגל אדום - היחס שלו אליהם.... אני רואה את כל הסימנים ועדיין בוחרת להישאר ולא מצליחה ללכת... רוצה ללכת, אבל לא מצליחה... :...((

אובדת עצות יקרה, מעבר ללכ הדברים שכתבו לך, יש גם את האספקט החוקי. גם אם הוא אינו מכיר בילד הזה - יש מצב שגרושתו בשלב מסויים תתבע ממנו מזונות, ואם הוא לא יכיר בילד - נדמה לי שהדרך היחידה להימנע ממזונות היא לעבור בדיקת רקמות על מנת לדעת בוודאות אם הוא האב או לא. הוא לא יכול סתם כך לא להכיר בילד.
האם חברך מודע להשלכות החוקיות האלו?
רצוי לדעת איפה הוא עומד על מנת שהדברים יהיו ברורים. אני מתרשמת שחברך מאוד מבולבל ולא יודע מה לעשות. ואולי בגלל הבלבול הרב הזה - כל כך קשה לו לשוחח איתך על הנושא. האם הוא חושד שזה לא הילד שלו? האם יש לו כעסים על גרושתו? כל המטענים הללו עדיין יושבים עליו בלתי פתורים כנראה, אחרת היה לו קצת יותר קל גם לדבר איתך על כך.
אני לא חושבת שאת יכולה להתעלם מן הנושא. בתור בת הזוג העכשווית שלו יש לנושא זיקה חזקה להווה ולעתיד של שניכם בתור זוג.
אולי רצוי שתפתחי איתו שיחה מתוכננת על הנושא. למה מתוכננת? על מנת שלא תתפרצי עם המחשבות שלך והדאגות שלך תוך כדי ריב על משהו אחר. זו שיחה חשובה וחייבים לעשות אותה שקולה ולא רגשית מדי, לא מתוך התפרצות.
בשיחה את יכולה להעלות את הממחשבות שלך בנושא. שחשוב לקבל החלטה האם הוא מכיר בילד או לא ומה ההשלכות אם כך או כך.
אגב, האם את בקשר עם ההורים שלו? האם הם מתייחסים לנושא הזה?
האם ההורים שלך יודעים על הבעייה הזאת?
זה מסוג הדברים שאסור להתעלם מהם כמו בת יענה, "אולי זה יעבור". אם הילד הוא אכן שלו - זוהי חובתו להיות אחראי עליו וזה משהו שעליך להביא בחשבון שאת נקשרת לגרוש עם ילד, שזה שונה מגרוש ללא ילד.
לגבי "מה זה אומר עליו" - זהו נושא מאוד רגיש ובעייתי כאשר מציבים גבר בפני עובדה כזאת בניגוד לרצונו ותכנונו וזה לא פשוט לבלוע את הגלולה המרה הזאת. מצד שני - כל עוד הדברים לא סגורים לכאן או לכאן - אי הוודאות ואי הבהירות גוזלות אנרגיה רבה מכולם! מבן זוגך, ממך,וכמובן מגרושתו וזה מקרין על התינוק. לכן חשוב להסיר את אי הוודאות ולייצב את הדברים.

ראשית, תודה רבה על התגובה !

שנית, הנושא המשפטי כאן מוסדר, ולא אמורה להיות איתו בעיה.
הוא אינו מכיר בילד הזה מסיבות שדווקא מובנות לי - ולמרות שהוא בטוח שזה אכן הילד שלו, עצם היותה בהריון נפל עליו כרעם ביום בהיר...
וכן, הוא מאד מבולבל, והוא אינו יודע איך להתמודד עם העובדה שאני לא יודעת להתמודד עם העובדה הזו ובוחר פשוט שלא לדבר איתי יותר מכמה מילים על הנושא ואומר לי שזה לא ייתן לכך להטריד את מחשבותי... למרות זאת, אם הוא מקבל מהאקסית שלו הודעות לעיתים כ"כ תכופות, זה אכן מטריד.. ולא משנה מה יגידו !
לגבי השיחה המתוכננת, את אכן צודקת, אבל מאוחר מידי, כיוון שכעת הדברים נאמרו ברוח קשה תוך כדי ריב על דברים אחרים ולא נראה לי שניתן להחזיר את הגלגל אחורה כעת.
נדמה לי שמוטב לי פשוט לפרוש וללכת, אני יודעת/מנחשת שאני לא מסוגלת אהיה להתמודד עם זה בעתיד, כי אם עכשיו אני לא מסוגלת אז וודאי שלא בעתיד.
אני בעצמי בת לאב שבחר שלא להיות עימי בקשר מסיבותיו שלו, ואולי לכן אני רואה זאת כדבר לגיטימי לא להיות בקשר עם הילד...
כנ"ל לגבי החבר שבא ממשפחה שהאמא לא היתה בקשר איתו כל השנים...
אולי זה בעצם ההסבר לכל.. ?! איך מתמודדים עם משקעי העבר ?!
אשמח לדעת את דעתך המקצועית בנושא.
תודה !

אובדת עצות יקרה,
מה שאת עכשו מוסיפה הוא אכן בעייתי עוד יותר. כל אחד מכם עבר טראומה נפשית בדיוק בנושא הרגיש הזה של נטישת ההורה! לא פלא ששניכם מגיבים בעוצמה ובלחץ מול המצב הזה שהונחת עליו. לדעת שהוא עושה לבן שלו בדיוק מה שאבא שלו עשה לו. ועבורך - למצא את עצמך משתפת פעולה עם מצב בו הורה מנתק מגע עם הילד שלו - לאחר מה שאת עברת עם אמא שלך!

לשניכם יש פצעים עמוקים בדיוק בנושא הזה.
לדעתי מאוד רצוי להגיע לייעוץ פסיכולוגי כדי לעזור לבן זוגך להתמודד עם הבעייה, כי לדעתי הוא עכשו מגיב ממקום רגשי, פגוע, כועס, ולא חושב עם כל היכולות השכליות שלו על כל התסריטים האפשריים בטווח הרחוק.
ואולי עבורך זו הזדמנות לעבד קצת את הטראומה שלך.
יש המגדירים בריאות נפשית בתור מצב בו אתה מרגיש שיש לך חופש בחירה בין אלטרנטיבות שונות.
אני קולטת ששניכם מאוד חסומים במקרה זה ורואים רק אופציה אחת - של לנתק קשר עם הילד.
האופציות האחרות של קשר מלא או חלקי לא מופיעות אצלכם, וגרוע מכך, אין לחבר שלך את האופציה של התייעצות איתך על נושא כה חשוב וכאוב, משום שהוא לא מרגיש חופש להעלות את הנושא איתך, בין היתר משום שהוא מזהה את התגובות הרגשיות החזקות שיש לך ואת הצלקות הפרטיות שלך.
לכן, בסיכום, המצב הוא אכן רגיש מדי, התיק הזה אכן כבד מדי בשבילך, ומאוד יתכן שללא עזרה מקצועית - יהיה לכם קשה להתגבר טוב על הבעייה בכוחות עצמכם.

אני מסכימה,

התיק הזה אכן כבד מידי בשבילי.
התינוק, האישה לשעבר... אני יודעת כמה זה פוגע לא להיות בקשר עם הילד - בייחוד לילד, אבל אני פשוט לא מסוגלת לחשוב מה יקרה אם... מבחינה נפשית אני יודעת שזה פשוט ישבור אותי !!! ואני לא בטוחה אם הוא יצור קשר עם הילד, האם זה יעזור לי להתגבר או להיפך ?!
ויש לנו המון בעיות בזוגיות פרט לנושאים הללו ואני לא מצליחה להבין אם זה כתוצאה מהנושא הזה, שלא עוזב אותי - כי כולם מסביבי מדברים על זה ויש תזכורות מגרושתו, או שזה פשוט הוא והאופי שלו, שאני לא מצליחה להסתדר איתו ולא הוא איתי.
בגדול, יוצא ששנינו מאמללים אחד את השני ואני באמת לא יודעת למה אני מתעקשת להישאר.
הצעתי ללכת ייעוץ זוגי, העלתי את הבעיה שיש לי עם הרקע של נטישת האב והבעיה שלו עם נטישת האם, אבל הוא לא חושב שהוא צריך עזרה... זה מרגיש כמו לדבר לקיר.
הלוואי ויכולתי לשנות משהו, אבל נדמה לי שבמצבנו אין ברירה והחלטתי לעזוב, לא בלב שלם, אבל אין מנוס. מודה לך מאד על תשובתך הכנה והמפורטת ! אם משהו ישתנה אני יותר מאשמח להגיע אליך לעזרה.

שלום אני,

המעטת בפרטים, ועל סמך מה שכתבת- בהחלט יכול להיות שיש בעיה של ביישנות או חוסר ביטחון, חוסר ניסיון קודם, פגיעה מאשה בעבר, דחיות בעבר, וכתוצאה מכך הוא נמנע.

יכולות להיות גם סיבות אחרות- רפואיות, פיזיות, גופניות, דתיות (?), נפשיות, פחד מאינטימיות... די קשה לנחש.. בכל אופן יש כל מיני סיבות.

אני חושבת שיש לבדוק כמה דברים- כמה זמן אתם יחד והאם בהדרגה יש הטבה בנושא האינטימי ביניכם (גם בלדבר על זה), האם הוא מוכן לפתוח יותר מה הסיבות והאם את מוכנה לשאול אותו קצת יותר על הסיבות (במילים אחרות- פתיחות וכנות). בפרספקטיבה של זמן אולי תוכלי לתת לעצמך יותר תשובות עד כמה זה מוזר וחריג בעינייך והאם את מוכנה להיות סבלנית לשינוי או להחליט לגבי המשך הקשר.

אם תרצי לפרט קצת יותר, כמובן זה יעזור ונוכל גם לתת תשובה יותר מקיפה.

כמו שעדי ציינה יכול להיות הרבה סיבות למה הוא בתול.
מוזר זה שאלה יחסית והשאלה היא, האם את חושבת שזה מהווה מגבלה בקשר בינכם?

את צריכה לשאול את עצמך, מה את מרגישה כלפיו, איך הקשר שלכם זורם, איך הוא בזוגיות, האם את מרגישה ממנו חוסר ביטחון?

מה שאני בא להגיד, נסי יותר לשפוט אותו על פי אופיו והכימיה שלכם בזוגיות ופחות בגלל סיבה זו, כי הכל יחסי. ותלוי מה הסיבות שלו, ואיך את רואה בזה שהוא בתול גורם מפריע בקשר.

כל העניין הזה שהוא בתול פחות מפריע לי. יותר מפריע לי מופנמות שלו. התקשורת בנינו לא מי יודע מה. כאילו אני הדברנית הוא פחות מגיב לדברים יותר מקשיב והכל . פחות ממדבר ומביע דברים. משהו שמתסכל אותי. מצד שני זה גבר שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. סוג של רוגע בחיים.... עכשיו לאחרונה חזרתי לקשר עם ידיד טוב שלי שאני מכירה כמה שנים. שאני יודעת שאוהב אותי. התקשורת בנינו מדהימה. אני פחות נמשכת אליו אבל... התקשורת בנינו פשוט מדהימה. אני מרגישה בנוח לשתף אותי בדברים והוא ייתן עצה והכל. הוא גבר גבר כזה במובן שהוא ייגן עליי בכל דבר. כאילו אני מרגישה את זה- אבל הוא יש לו אופי כזה שאי אפשר לדעת מה לצפות. וגם איתו צפים לי רגשות.
אני בדילמה רגשית... ולא בא לי לעשות טעות ולפספס.

אני נורא רוצה לשתף ולדבר עם מישהו... אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

הי אני,

אלו תוספות מאוד מאוד משמעותיות. את כרגע בשלב בחייך בו משתקפים לך שני צדדים או שתי תכונות שאת מאוד צריכה בבן זוג, אבל בשני אנשים שונים (אין צדק..). חזרת לקשר עם הידיד, אני מניחה, מבחירתך. יש לזה משמעות רבה. המשמעות מאחורי הדברים היא שכנראה התקשורת שאת מדברת עליה כ"כ חסרה לך- שלפעמים אנחנו פועלים מתוך אוטומט והולכים לדברים שאנחנו מאוד מאוד צריכים. זה מה שקורה בד"כ. לכן יש בני זוג שיגידו "אני לא יודע מה אני עושה איתה, אבל יש בה משהו.."- יש בנו משהו שזקוק לתכונה קיימת אצל בן הזוג ולא תמיד יש לזה הסבר. הפעם, היא לא קיימת אצל החבר שלך אבל היא קיימת "יופי" במקום אחר, ואת מנותבת לשם כמעט אוטומטית- וזה לגמרי טבעי.

אבל- עם כל הטבעיות וההצדקה, בסופו של דבר את יוצאת מאוד מבולבלת כפי שכבר קורה. את כרגע מתנודדת לך בין שני מתרסים והנה, עלית על זה, הנושא האינטימי הוא רק פרט מסוים שמייצג לך משהו גדול בהרבה- תקשורת. בטח שמעת על כך שיחסים אינטימיים בין בני זוג הם מראה מסוימת של התקשורת בתוך מערכת היחסים ולכן הם בלתי נפרדים מהקשר. הם 'אפילו' יכולים להיחשב "מדד" בקשר. ולכן מה שאת חווה הוא בפשוטו- החיסרון העיקרי של הקשר והוא נושא התקשורת. כל עוד תהיי בקשר עם הידיד הוא ימשיך לדרוך לך על המקום הזה. איתו את חשה את כל מה שחסר לך במערכת היחסים- אבל כביכול אי אפשר לגעת בזה, אפשר רק להסתכל כמו מבעד לחלון ראווה.. ולאכול את הלב.

העובדה שהוא אוהב אותך ואת לא כ"כ נמשכת אליו גם בעייתית, אבל בגלל שאת חיה כרגע במערכת יחסים- את כולך צריכה להיות מנותבת לשם. ורק לשם. לנטרל את כל הגורמים כמו הידיד שמבלבלים (יהיה קשה אבל שווה) ולחשוב- או שיש משהו בבחור הנוכחי שאפשר ללכת איתו לקראת שינוי (גם אם זה כרוך בעזרת גורם ג'), או- שזה גמרי לא שווה את ההשקעה ותצטרכי לקבל החלטה ממשית להמשך הקשר. ברבות הזמן אם תרצי תבדקי את הקשר עם הידיד. משיכה, את יודעת, יכולה לצוץ גם במהלך הקשר לאחר היקשרות רגשית מאוד גבוהה.
בכל אופן, את חייבת להתנקות מכל מה שקורה מסביב ולהחליט, באמת להחליט- האם אני משקיעה בקשר הנוכחי, אומרת את אשר על ליבי, שמה את זה על השולחן ומצפה לשינוי (ביחד), מתייעצת, הולכת לעזרה, וכו' (ז"א- האם הוא שווה את זה? או שהיתרון שלו מסתכם בהבאת רוגע לחייך?).. או שאני מחליטה שזה לא שווה את ההשקעה, שהידיד שיקף את מה שלא יהיה לי עם הנוכחי- ואני מסיימת את הקשר. ככל שתמתחי את הזמן- יהיה לך קשה יותר ויותר.. ואת תהיי יותר חסרת אונים. לכן עצרי את עצמך- וקבלי החלטה. האמיני לי שתוך זמן די קצר את גם תדעי את התשובה לשאלה- האם הידיד הזה הוא רק ידיד שבא להעלות לי את הביטחון כי יש איזה רגש והוא עושה לי את זה ברמה הרגשית, או- שיש לי משהו אמיתי אליו שאני רוצה לבדוק.

ככה תרוויחי כפול- תקבלי להכל תשובות. חוסר הוודאות הזה "הורג" כל חלקה טובה בסופו של דבר, וכדאי לעצור את זה.

בטוחה שתצליחי.. אנחנו פה לסיוע נוסף :)

אממ נכון לכרגע הבחור מרגיש לי כאילו זה לא מישהו שאני אצטרך לבדוק איפה הוא ומה הוא עושה מישהו שאפשר לסמוך עליו. וזה נורא חשוב.... אני מקווה שתקשורת זה משהו שאפשר לפתח אצלו ככה יותר.. כי אם לא אני לא יודעת. אני אקבל החלטה ואלך בכיוון אחד. תודה רבה עדי.

שלום לך שוב,

אני שמחה שיכולתי למקד אותך.

זכרי שהכל בקצב שלך- שום דבר לא בורח לך ואת יכולה ורשאית להחליט בקצב שלך מה נכון לך. רק חשוב להיות מודעת גם לתהליכים האחרים (רגשות לאחר שצצים פתאום ולמה וכו').

אני בטוחה שתמצאי את הדרך. בהצלחה רבה.

לילך יקרה,

אהיה כאן עבורך במידה ותרצי בהמשך.

המון הצלחה!

מה הוא אומר בפייסבוק. בודק אם הוא מחובר במסנג'ר,ואני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש תחושת ריקנות ובדידות גדולה,שכן הוא היווה את עמוד התווך שלי במהלך התקופה.
מאז הפרידה , הוא יזם איתי שיחה בפייסבוק, שאל לשלומי, איפה אני מבלה, .התעניין קצת, .מזה אומר., אני לא יודע מה לעשות..
אשמח לעזרה :(

בדוי יקר,

האהבה הגדולה שחשת ואתה עדיין חש כלפי מי שהיה במשך 5 חודשים בן-זוגך וחלק כה מרכזי בחייך, עדיין קיימת במלוא גודלה והדרה וכאבך נובע מכך שלמעשה, מנקודת המבט שלך, היא לו מומשה. היה לך עוד כל-כך הרבה להעניק וצורך כל-כך גדול לקבל ממנו והצורך הזה ממשיך לפעום בך, בדומה לאיבר שהיה ואיננו עוד אך התחושה היא שהוא עדיין שם...
לגביו, אני מאמינה שהוא באמת חש כלפיך רגש עז ולא בכדי הוא נהג לענות לשאלתך "האם אתה אוהב אותי" ב"כן" החלטי ומיידי. כמן כן, לדבריך התנהגותו תאמה את דבריו לאורך התקופה שהייתם יחד, למעט פרק הזמן שבו חשת אחרת ושיתפת אותו בכך. ייתכן כי במשך הזמן אהבתו דעכה וזה כלל לא קשור לכך שחשת יותר ביטחון בקשר וכתוצאה מכך יותר ביטחון בנוגע לעצמך. אך טבעי הוא שככל שהקשר מתהדק וככל שלומדים להכיר זה את זה חשים ביטחון גדול יותר בקשר וכתוצאה מכך ביטחון אישי/עצמי הולך וגדל.
התעניינותו בך ובמעשיך בפייסבוק אינה מעידה על דבר מעבר להתעניינות חברית. לא הייתי תולה בכך תקוות.
מפנייתך זו התרשמתי שאתה בחור איכותי בעל יכולת ביטוי גבוהה, יכולת נתינה ויכולת ליצור מערכת זוגית ולהיות חלק ממנה. אתה צעיר וכל החיים לפניך. למרות שהתקופה הקרובה לא תהייה קלה במיוחד, אפשר לעצמך להתקדם הלאה בחייך ולמצוא אהבה אחרת. טוב אתה עושה כאשר אתה יוצא ומנסה לבלות. לא רק שזו הדרך הנכונה להתקדם הלאה אלא שזו גם דרך נפלאה להיכרויות חדשות.

במהלך התקופה של בית הספר, ריכזתי את תשומת ליבי בלימודים, ולא יצאתי מהארון בפני אף אחד, אז גם לא יצרתי שום קשר חברתי, עד גיל 20 ,ובקשר זוגי רק בגיל 22 והבחור הזה היה הקשר הראשון הרציני שלי.שהתחיל באמת כמשהו סתמי, שחשבתי שלא יסתיים מיותר מדיבור במסנג'ר. אך עם היוזמה והעקשנות שלו, נוצר הקשר.
כרגע אני מרגיש שהוא היה המשלים שלי, להכל, עשינו יחד דברים שבחיים לא העלתי על דעתי שאעשה. אי פעם. מכיוון שאני לא טיפוס שמבלה ויוצא כל היום. גרמתי לעצמי לחיות באופוריה שהכל מושלם , בזכותו.
ועכשיו אני מרגיש שלעולם לא אשיג מישהו , שישלים אותי, וייתן לי את אותן התחושות , והחוויות. ממה נובעת ההרגשה הזאת? אולי בגלל שזה קשר ראשון?.., איך אפשר להעלים אותה?..
כמו כן, הוא רצה שנשמור על ידידות, ומכיוון שעדיין יש לי מטען רגשי אליו, אני לא יודע מה לעשות. מצד אחד , אני רוצה להתכתב איתו וליצור איתו ידידות אבל מפחד שאולי זה יהרוס את הסיכוי הקלוש, שהוא כן יתגעגע אם לא אדבר איתו ואתעלם ממנו.
ומצד שני , אם אני אתעלם ממנו, והוא לא יתגעגע , אז אני אאבד אותו כידיד, ואני מפחד לאבד אותו לחלוטין.
מה לעשות?..

בדוי יקר,

מדבריך עולה בי התחושה שאתה טיפוס רגיש ורגשן. נקשרת לבחור ההוא וזו הסיבה בעטיה אתה חש כעת, שלא תמצא שוב אהבה וזוגיות עם ה"חצי השני לך", המשלים שלך, כפי שניסחת זאת.
כדי ליצור את ה"שלם", תחושת השלמות שחווית, זקוקים למספר חלקים אשר תרומתם ליצירת השלם הזה זהה/שווה ואתה היית חצי מהשלם הזה. גם הכף שחוויתם יחד נוצר על-ידי שניכם, באותה מידה. כלומר, למרות שכעת אתה מתבונן על המציאות ממבט מתגעגע ומאוהב, ונראה לך כאילו התחושות שחשת לא יוכלו להתקיים שוב לעולם, עם אף אחד, אל תשכח שלך יש חלק משמעותי במה שנוצר ביניכם ובמה שהיה ביניכם וזה משהו שתמיד יהיה שלך ויעמוד לזכותך בכל קשר זוגי אחר, אשר בעתיד תרצה לקיים.
לא רק שהיה זה הקשר הזוגי הראשון לך אלא שהייתה זו גם הפעם הראשונה בה מימשת את רצונותיך ומאווייך הרומנטיים והזוגיים הנכונים עבורך. כפי שכתבת, לפני כן לא יצאת מהארון בפני איש.
לאהבה הראשונה יש מקום מיוחד בליבנו גם לאחר פרק זמן ארוך, שלא לדבר על פרק הזמן הקצר במקרה שלך וברגשות העזים אשר אתה עדיין חש כלפי אותו בחור.
לשאלתך, אי-אפשר, לצערי, ללחוץ על כפתור או לחילופין לומר איזה לחש קסמים כדי לגרום לתחושה הזו לעבור. אתה צריך לתת לזמן לעשות את שלו, כמו שאומרים.
לגבי ההתחבטות שלך, כיצד עליך לנהוג על-מנת לשמור על איזשהו קשר מולו למרות הרגשות שלך כלפיו, אני חושבת שהדבר הנכון ביותר יהיה לנהוג על-פי תחושותיך (ולא על פי המחשבה של "מה נכון לעשות"). פשוט עשה מה שמרגיש לך נכון, הכי נכון. אם נכון לך להתנתק לתקופת מה, עשה זאת, אם נכון לך לשמור עמו על קשר מינימאלי, זה מה שתעשה ואם נכון לך להיות עמו בקשר בתדירות גבוהה יותר, זה מה שתעשה. גם אם לעיתים תחוש שהתנהלות אחת נכונה עבורך יותר מאחרת, נהג על-פי תחושותיך השונות.
נסה להכיר בעובדה שייתכן כי עבורו הסוף הוא סופי, כלומר שאין בכוונתו לחזור לקשר זוגי איתך ולכן אל תצפה ליותר מידי מהידידות אשר בה הוא חפץ. במקביל, אתה עשוי לפגוש מישהו שיכול להתאים לך, מישהו שימצא חן בעיניך. במידה ותחוש שזה קורה אפשר לעצמך ליצור קשר חדש.

קשה לי לראות אותו מחובר בפייסבוק, במסנג'ר.., זה מרגיש לי טאבו לדבר איתו..
למה זה כל כך קשה...:S

הוא שלח לי הודעה במסנג'ר "מה קורה?", היום לא מזמן.
ולאחר התייעצות עם אמא וידידה, החלטתי להתעלם ממנה..
אני יוצא לחופשה של שבוע בערך, ואני לא מתכוון להתייחס אליו בזמן זה.בכלל..
אחרי החופשה, זה תלוי מה תהיה עוצמת הרגש.ולפי זה אדע אם אני רוצה להתייחס ולשלוח לו הודעה, או לא...
האם את חושבת שההודעות שלו, נובעות משעמום, ושהוא רואה אותי מחובר, ובגלל שאני לא שולח הודעה הוא שולח?..
כי זה כבר פעם שנייה אחרי שבוע שהוא זה ששולח הודעה..ואני התעלמתי ממנו לחלוטין בשבוע הזה..עד עכשיו.. האם הוא רוצה ידידות עד כדי כך שהוא יודע שהוא "מסכן" את האגו שלו , ויוזם הודעות ?..

האם היה נכון לדעתך,להתעלם ממנו.. לי זה היה מאוד קשה..,

בדוי יקר,

ראשית, אני שמחה שדווקא כעת אתה יוצא לחופשה. מקום חדש, חוויות אחרות, להיות עסוק זה בדיוק מה שהכי נכון עבורך כעת. תצא לחופשה במטרה ליהנות, למצות ולמלא את המצברים. לעולם אין לדעת מה צופן העתיד ואולי העתיד שלך צופן מפגש עם מישהו מתאים עבורך בחופשה הזו....
לגבי בן-זוגך לשעבר. אני חושבת שהוא מעריך אותך ואוהב אותך כאדם ולכן מידי פעם, בתדירות כזו או אחרת, הוא מתעניין בשלומך. לפי האופן בו תיארת אותו באחת מפניותיך (אחד כזה שיודע ליהנות מהחיים, לצאת ולבלות בכל מיני מקומות) אני מתרשמת שהוא טיפוס פתוח וחברותי. הקשר שלכם לא הסתיים באופן מכוער, למיטב הבנתי הקשר הסתיים במעין הבנה והסכמה הדדית, באופן מכבד ומכובד, כך שאין מניעה, בראייה שלו נטולת הרגשות העזים, לשמור איתך על קשר ברמה מסוימת.
אני שבה ומציעה לך, כפי שהצעתי לך בתגובתי הקודמת, עשה מה שאתה חש שיהיה הכי נכון לך ועבורך.
בתחושה שלי, גם אם בעתיד הקרוב תחוש שנכון יותר עבורך לא לענות לו זה לא ייזכר/יישמר לחובתך. כאשר תחליט לענות לו, אני מאמינה הוא ישמח לשמוע ממך.

חזרתי מהחופשה ,,. הייתי בצפון והוא שלח שוב הודעה אתמול כשחזרתי הבייתה בפייסבוק.
לא עניתי לו, למרות שהוא רואה שאני פעיל בפייסבוק וכותב הודעות וסטטוסים..
קשה לי כבן אדם להתעלם מבן אדם אחר,, בצורה כזאת. זה גורם לי להרגיש רע.
מצד שני, אני עוד לא התגברתי סופית עליו, למרות שעברו 3 שבועות. אפילו כשאני יוצא, ומבלה., אני מתחיל לחשוב לעצמי, .." אם היה לי אותו , לא הייתי צריך כל כך לחפש ולהתאמץ ולהשקיע, ולהיות בשוק הרווקים הזה" או שאני עדיין ממשיך להיזכר בו ובמה עשינו . למשל לפני שבוע, רציתי בכוונה תחילה ללכת לחוף ים שאני והוא טיילנו. הלכתי עם ידידים. והייתי חייב את זה לנפש, כאילו לזיכרון שלי, כדי שהוא ירגע .
כל הזמן אני מרגיש צורך להיזכר. אם אני עובר במקום שבו אני והוא עמדנו יחד, אני ישר אומר " היי כאן אני והוא היינו ".
האם זה יעלם מתישהו??...

בדוי יקר,

לשאלתך, הרגשות ידעכו לאט לאט ואיתם גם כאב הפרידה, אולם, לצערי, זה ייקח עוד זמן...ככל שעוצמת הרגשות גבוהה יותר כך דרוש יותר זמן להחלים מהם לאחר פרידה ובוודאי כאשר הפרידה מתרחשת לפני שהספקת לממש את הזוגיות הזו כפי שהיית רוצה.
החיים, בסופו של דבר, חזקים מהכל, כך שטוב אתה עושה כאשר אתה נמצא ונוכח במעגל החיים ויוצא ומבלה עם חברים וידידים.
לגבי תגובה/חוסר תגובה בפייסבוק, תנסה להתייחס לפנייה אחת שלו, אולי זה "יתיישב" לך טוב יותר ממה שאתה חושב וכך לא תרגיש רע שאתה לא מגיב שהרי, למיטב הבנתי, זה נוגד את התנהלותך הרגילה ואת ה"אני מאמין" שלך.

ואתמול שוב אחרי שהתעלמתי ממנו פעמיים הוא שוב שלח הודעה בפייסבוק והתעלמתי ממנה.., מזה אומר?

בדוי יקר,

ברור שרגשותיך כלפיו עדיין חיים לגמרי. כפי שכתבתי לך באחת מתגובותיי אין אפשרות להעלים אותם ברגע על-ידי לחיצה על כפתור או לחש קסמים. הרגשות דועכים לאט לאט, בסופו של דבר. מאחר ויש לכם אפשרות לתקשר זה עם זה באופן כלשהו, זה מעט מקשה על ה"החלמה" שלך.
למיטב הבנתי, מתוך תיאוריך את הבחור, הוא בעל ביטחון עצמי, חברותי ואכפתי. הקשר שלכם הסתיים באופן מכובד וחברי ולכן הוא חש בנוח לדרוש בשלומך ולשמור איתך על קשר בפייסבוק. הוא כנראה מחבב אותך כאדם ולכן הוא היה רוצה לשמור איתך על איזשהו קשר ידידותי. התנהלות זו תואמת את ה"אני מאמין" שלו, כפי שאני התרשמתי.
אם הוא היה רוצה לחזור לקשר זוגי איתך הוא היה עושה זאת, כנראה, בדרך אחרת. מרים טלפון, מגיע, מציין משהו על כך בפייסבוק וכד'. מאחר והודעותיו הן בעלות אופי שונה אני מניחה שלא מדובר ברצון שלו לנסות שוב קשר בעל אופי זוגי.
אולם, מאחר ונראה שהוא נחוש לקבל ממך תגובה כלשהי, אולי תשקול להגיב וכך תוכל לעמוד יותר על כוונותיו....

אתמול הוא שלח שוב הודעה :"מה קורה?" עניתי לו בקרירות.., והוא יזם את השיחה יותר.., והוא כתב "תודה שאתה שואל לשלומי".., "אתה יכול לשמור על קשר, לבדוק מה איתי מדי פעם"..
ראיתי אותו במועדון אתמול, אמרתי לו שלום, נשיקה בלחי..
ועכשיו כל הזכרונות, הכל צף, ואני מרגיש תחושת בדידות וריקנות שוב..
אתמול במועדון זה עוד יותר גרם לי להרגיש רע.., מתחושה של אינטימיות שהייתה עד לפני חודש, לתחושה שאנחנו זרים אחד לשני לגמרי אתמול..
:(

בדוי יקר,

עבור כמה שזה שווה, אני רוצה לומר לך שאני גאה בך!
גם ענית לו באתר וגם התנהלת מולו בכבוד ובקלילות במפגש ביניכם. אני מודעת לקושי שלך להתנהג כך, מולו, ולכן אני שמחה שעשית זאת, למרות הקושי.
לעיתים התחושות שלנו הן אלה המכתיבות את התנהלותנו. זה קורה כאשר אין בתוכנו עוצמה פנימית, כאשר אין בכוחנו להתעלות מעל ה"באסה" והאכזבה, ואין בכוחנו לפעול אחרת, לפעול נכון עבורנו.
לעומת זאת, כאשר העוצמות הפנימיות הנ"ל קיימות אנו מצליחים להתעלות מעל הקשיים הנפשיים ולפעול באופן בו היינו פועלים לו לא היינו נושאים עימנו את התחושות הקשות, ממש כפי שאת נהגת.
יש בך כוחות נפשיים חזקים אשר יעמדו לזכותך בכל צומת בחייך ויהיו לך לעזר בכל תקופה קשה.
אני סמוכה ובטוחה שתתגבר ותמצא את הדרך להעלות את חייך על הנתיב הנכון לך.

בהצלחה!

צר לי אך הבחור ממשיך לשחק בך.. תמשיך להיות חזק מולו. הוא בחר שלא להיות איתך אז הוא צריך לאפשר לך להמשיך ולחיות את חייך. הוא לא היה מעוניין להמשיך להיות בקשר זוגי עמך ולכן גם אתה צריך לא לאפשר לו להשתמש במניפולציות הרגשיות האלה נגדך.
אז לא, אתה לא מעוניין לדעת לשלומו. ולא, אתה לא מעוניין להמשיך לדבר איתו מכיוון שאתה רוצה להמשיך הלאה!

תמשיך להיות חזק ואל תיפול למניפולציות האלה. אם הוא היה רוצה אותך, הוא היה איתך. ייתכן והוא ממשיך לשמור איתך על קשר באמת כדי שלא תהיה כל כך פגוע ושתדע שהוא עדיין שם אבל בסופו של דבר מה שלדעתי יהיה לך הכי טוב זה פשוט להתנתק. אין טעם להישאר במקום שבו אנו לא רצויים. לא יעזרו כל המשחקים שמסביב. או שכן- או שלא. לצערי במקרים כמו פרידה, אין באמצע. לפחות לא לרובנו.

אני עדיין בשלב העיכול , לא יודע למה, ז"א, עדיין יש בי את הציפייה שהוא יפתח רגשות..
מקווה שזה יעבור בקרוב. וגם כל הזכרונות

אך הזכרונות יעלמו כאשר תהיה בן 80+ עם אלצהריימר... :)
הזכרונות לא נעלמים הם "נרגעים".. הם מפסיקים לצבוט.. ומה שאתה מתאר זה בריא לחלוטין.. :) מי מאיתנו שהאהבה הכי גדולה נפרדה ממנו לא ציפה שהוא יבין שעשה טעות ויחזור? כולם. למען האמת אני עד לפני כמה ימים חשבתי ככה והייתי בטוחה שזה יקרה. עד שבוקר אחד זה פשוט.. הפסיק להפריע לי! אל תאיץ ברגשות שלך זה פשוט עובר.. וכשזה עובר, זה קורה פתאום. אל תצפה לזה. זה באמת- יגיע לבד.

מנסיון של בחורה שנפגעה כבר פעמיים מאהבות נכזבות ונשארה בחיים לספר על כך! :)

לעולם, עם אף אחד..,

מתוסכלת יקרה, האם אני מבינה נכון שלא שכבתם לפני החתונה? כלומר שהנסיון המיני המשותף שלכם הוא רק בן חצי שנה?
מאוד קשה לי לתת לך כיוון מבלי לשאול אותך המון שאלות לגבי הנסיון המיני שלך ושלו, האם היה נסיון עם פרטנרים אחרים - לך ולו,וגם - האם ניסיתם להתייעץ עם איש מקצוע, כלומר סקסולוג.
אם מדובר בהתנסות ראשונה רק אחרי החתונה - עלי לומר לך שהרבה מאד זוגות נתקלים בבעיות בתחום זה. יש שמצליחים להתגבר בכוחות עצמם, עם המון סבלנות והימנעות מביקורת הדדית, פשוט ללמד זה את זו מה עושה לנו טוב. ויש שנעזרים בסקסולוגים.

אני חושבת שממש אין טעם בזוגיות חברית במקום רומנטית. שניכם צעירים והחוויות המיניות הינן חלק מרכזי וחשוב בבניית הזוגיות וזו טעות ללכת בכיוון הזה.

ההצעה שלי היא ללכת ביחד לייעוץ מיני בהקדם האפשרי, לפני שכל האהבה הזאת תתנדף לה.

העניין הוא שאין בינינו התאמה מינית בעיקר וכן התאמה בציפיות ממין ומרגש.
לשנינו ניסיון קודם. אנחנו משוחחים על כך כבר 3 שנים ודבר לא משתנה. ממנו הבנתי כי הבחורות עמן היה לא ציפו לדבר ואף לרוב הסיטואציה הייתה ביוזמתן ולהגדרתו זה היה קצר ולעניין. אצלי דווקא החוויות היו אחרות ויש לי למה להשוות (למזלי). הפעם גם אמרתי לו שהזיכרונות המתוקים שלי במובן של השקעה של גבר מבחינה מינית הם לא ממנו אלא מאחר. ניסיתי להסביר מה עשה שגרם לי לחוש ביטחון בעניין המיני ובכלל, פרטתי מה אהבתי ומה פחות. ניסיתי לזעזע את בעלי ולכוון אותו תוך כדי.
משיקול דעת החלטתי שלא יהיה נכון לא לאפשר לו לשנות ואני לצערי לא מאמינה בזוגיות חברית אפלטונית. החלטתי לאפשר לו להשתדל אבל ביומיים האלה הוא אומנם מנסה אך נראה שהדברים ייקחו יותר מדי זמן. אציין שוב כי כבר 3 שנים יחד והצעדים שמצליח לעשות מאוד מינוריים ואיטיים והסבלנות שלי פוקעת.
הצעתי בעבר כמה פעמים ייעוץ מיני אך אין מצידו הסכמה. אגב זה היה אחד התנאים לליל הכלולות שנדחה בשבוע עד שכמובן הצד הסלחני והנשי שבי ריכך את האווירה. ושוב אכזבה.
אנחנו נשואים חצי שנה ואני מאוד מודאגת מהמצב. ראיתי הכל לפני אבל האמנתי שיהיה בסדר. ובסך הכל, מי מבטיח לי שיש עוד גברים מיוחדים כמוהו ולהם גם רומנטיקה כדובדבן בקצפת.
מנסיון, כל הגברים סביבי לא קשובים לנשים שלהם מה שכן קיים בינינו.

מתוסכלת יקרה, לאור העובדה שהיה לשניכם נסיון מיני קודם, ולאור מה שכתבת לגבי ההתנסויות הקצרות והמוגבלות שלו - זה באמת נראה כמו משהו בעייתי אצלו, ואם הוא לא מוכן להיעזר בייעוץ מיני - נראה לי שהפער שישנו ביניכם יאמלל את שניכם עם הזמן.
נכון שיש לו המון יתרונות בתחום התקשורת איתך וההבנה כלפייך, אבל זה טוב להגדרה של "החבר הכי טוב", ולא מספיק טוב ליחסי אישות בריאים. יש כאן משהו שמטריד מתחת לפני השטח, והוא אינו מוכן להכיר בבעייה שיש לו - וזה ממש לא סביר מצידו. כאילו הוא מסרב להכיר במציאות ולהתמודד איתה.

הסיבות לתפקוד הבעייתי שלו יכולות להיות אחדות:

יתכן שהוא צבר נסיון מיני טראומטי שגרם לו לחוסר בטחון ולחרדה שמפריעה לו לתפקד.

יתכן שיש לו ליבידו מיני נמוך, והעניין שלו בסקס הוא מועט.

יתכן שאין לו משיכה לנשים אלא לגברים והוא לא מודע/מכיר בכך

יתכן והוא לא מספיק נמשך מינית אלייך- כלומר את לא הטיפוס שלו.

את כל האפשרויות הללו ניתן לבחון רק באמצעות ייעוץ מקצועי.

בהצלחה!

ניראה לי את לא בטוחה בבחור שבחרת לחיות לצידו. אני לא מאמין בחיבור שבניכם תוך חצי שנה הזוגיות נישברה...עדיף להיפרד עכשיו שאין ילדים ואין רכוש......חבל כואב.אבל כדאי....זוגות נשואים החיזורים בניהם נימשכים קרוב ל 10שנים אח"כ יש דעיכה וילדים ומצב כלכלי קשהו כו" ...בהצלחה במה שתבחרי ציצו

גילי יקרה,

אתחיל מהסוף. לדעתי את חייבת לומר את אשר על ליבך. אתם מכירים מספיק זמן על-מנת שתחושי בנוח לערוך עמו שיחה כנה ופתוחה ולומר את אשר על ליבך. גם אם השיחה הזו עלולה להתפתח לויכוח זה יהיה עדיף על-פני האדישות שאת חשה שאת מתחילה לחוש בקשר.
אם ברור לשניכם שהקשר שלכם אינו על בסיס חברי אלא על בסיס זוגי את ראויה להשתתף באירועים המשפחתיים ולא רק באירועים החברתיים. בן-זוגך צריך להבין שהדבר מאוד חשוב לך ושאת נפגעת ונעלבת בכל פעם מחדש בגלל שהוא לא מתייחס אלייך בהתאם לציפיות שלך ובניגוד להתנהלותך בקשר שהרי ציינת שהוא כבר פגש את ילדייך ואת חברייך.
מאוד ייתכן כי הוא חושש לפתח ציפיות, גם אצלו וגם אצל ילדיו, אחיו והוריו בנוגע לקשר שלכם וזאת לאור הניסיון הזוגי שלו בעבר. יחד עם זאת, כפי שציינתי קודם, אם ברור גם לו שהקשר שלכם זוגי, עליו לנסות ולהתגבר על כך ובאופן מדורג ובתדירות הולכת וגדלה עליו להביא לכך שתפגשי את משפחתו וחבריו. זאת ועוד, ככל שהוא יפנים שאת חלק מהמשפחה ויתנהג בהתאם הוא יאפשר לעצמו לתת את עצמו לקשר, להתמסר יותר ופחות להישמר ולהיזהר.
נראה כי הוא פתח כלפייך רגשות לא מבוטלים ובכל זאת חושש להיפגע שוב. במסגרת השיחה הכנה שתערכי איתו שתפי אותו ברגשותייך כלפיו ותני לו להבין שהקשר הזו יצליח וזה יכול לקרות כאשר שניכם תעשו כמיטב יכולתכם על-מנת שזה יקרה, מה שאומר שתתנו לקשר הזה הזדמנות אמיתית ממקום של רצון, אמונה בקשר ואמון זה בזו ולא ממקום של חששות.

אומנם אינני יועצת או פסיכולוגית אבל אני מבינה לליבך, מה שקורה בינך לבין החבר שלך דבר שכיח מאוד, שמעתי על המון זוגות שהעדיפו לבלות ולנוח בצורה שונה, הוא בבית והיא במסיבה או להיפך. דבר אחד שאני יכולה להגיד לך הוא שאינך תוכלי לשנות אותו, אם הוא טיפוס ביתי אז זה עניין של אופי, וכמו שידוע ןהגיוני אנשים לא באמת יכולים להשתנות, יש אנשים שפשוט מעדיפים להיות בבית וזה הכיף האמיתי שלהם, תתפלאי יש הרבה כאלה, מה שאני יכולה לייעץ לך הוא קודם כל לא לריב איתו על זה, בשום אופן, כמו שאמרת את לא רוצה לאבד אותו, אז אל תגרמי לכך. אם יש אהבה ביניכם אז אתם לא צריכים להגיע למצב של פרידה בגלל עניין כזה. פשוט תקבעו ביניכם ששישי אחד תהיו בבית ושישי לאחר מכן תצאו לאנשהו, או שפשוט תהיי איתו קצת בבית ואז תלכי עם חברות שלך קצת (הרי זה שיש לך חבר לא אומר שאסור שיהיו לך חברות). אם את אוהבת אותו תקבלי אותו כמו שהוא ושהוא יקבל אותך כמו שאת.

בקשר לדבר השני שאמרת שהוא לא משקיע, גם פה אני ממליצה לא לריב, ולא לבכות חלילה, אל תקחי את זה קשה כל כך, כן אני יודעת שזה לא נעים וזה לא כיף כשאת משקיעה ואילו חבר שלך לא. דברי איתו אולי, ברוגע ובשלווה ותסבירי לו שאת רוצה יחס, אין בזה שום דבר פסול.
המלצה שנייה היא שאולי את צריכה להפסיק כל כך להשקיע בו, לכי תדעי מה יהיה כשהוא פתאום ישים לב שאת לא נותנת לו את היחס שנתת, אולי אז הוא יתעורר ויקלוט שעלול לאבד אותך, ולכי תדעי אולי זה מה שיגרום לו להשנות את היחס שלו כלפייך, הוא צריך להבין שבקשר כדי שהוא יצליח צריך להשקיע. הרבה בחורות מתוסכלות מזה שחבר שלהן לא משקיע בהן ולא קונה מתנות, פשוט לא כל הגברים מבינים או רואים בזה עניין חשוב, אל תשכחי שאנחנו הנשים חושבות אחרת ומה שחשוב לנו לא בטוח חשוב גם להם.
פשוט תפסיקי לדאוג ולבכות, אל תריבי איתו ותבחרי לך את הדרך הנכונה לפעול, אם הוא אמור להיות איתך הבעיה שלך תיפתר ואם לא אז יגיע מישהו אחר.
מקווה שעזרתי

מיואשת עצובה יקרה,

אתחיל במה שנראה לי מהותי יותר, חוסר ההדדיות בקשר שלכם. נראה לי שבן-זוגך נהנה מן ה"מנוחה" הזו, כפי שקראת לזה, המתאפשרת לו. הוא לא צריך להתאמץ, את עושה הכל. במקום שהשקעתך תביא לכך שהוא ירצה לתת מעצמו כמה שיותר נוצר מצב אבסורד בו הוא חש שאת עושה מספיק בשביל שניכם.
זה יכול היה ל"הסתדר" אם לא היית בחורה כל-כך רומנטית בעלת יכולת נתינה גדולה כל-כך. אולם מעצם היותך מי שאת לא רק שמגיע לך, בזכות, יותר תשומת לב, השקעה ופרגון אלא שאת ממש צריכה את הדברים הללו על-מנת להיות מאושרת. לכן, אני מציעה שתלמדי את החבר שלך, באמצעות האהבה הגדולה שאת חשה כלפיו ויכולת ההענקה שלך איך עליו לנהוג בך וכלפייך. בכל פעם שאת עושה משהו עבורו הזכירי את העובדה שהיית שמחה לקבל גם הפתעה/תשומת לב, בכל פעם שאת קונה לו משהו, שאלי אותו מה הוא קנה לך. עשי זאת מתוך אהבה ואל תנסי להוכיח אותו על שלא עשה.
אתם "בנויים" אחרת,כך שעל-מנת לקבל ממנו גם, יהיה עלייך לא רק לתת לו אלא ללמד אותו "על הדרך" לתת גם.
זאת ועוד, מאחר ואת כה זקוקה לפינוקים הנ"ל, כל עוד הם לא ישכנו דרך קבע בקשר שלכם את לא תוכלי לחוש מאושרת בזוגיות הזו במתכונתה הנוכחית.
לנושא השני שהעלאת, היותו טיפוס ביתי, אני מסכימה עם המאוהבת אשר הגיבה לפנייתך. ישנם אנשים אשר הבילוי הביתי "עושה להם את זה" ולאו דווקא היציאה מהבית. אם את חשה שאת צריכה לצאת על-מנת להרגיש בילוי, את יכולה להיפגש עם חברות, כפי שהציעה המאוהבת, לערב בנות כזה וכמו כן, במסגרת ההדדיות אשר תצרי בקשר שלכם, הביאי למצב בו לעיתים תצאו, עבורך, לעיתים תישארו בבית, עבורו. גם כאן עלייך לנהוג בעדינות ומתוך אהבה וזאת על-מנת להימנע מחיכוכים מיותרים אשר ירחיקו ביניכם.

בבקשהה זה נורא חשוב לי!! אני מחכה לתשובה שלכם כבר 10 ימיםםם!!!@!#

לא הופיעו לי התגובות שלכן... רק עכשיו ראיתי...וזה באמת עזר, אני צריכה לשנות את ההתנהגות הנחמדה מידי שלי, כדי שחלק יבוא גם ממנו..
וגם נעשה שישי אחד בבית ושישי אחד יציאה :)
אני מקווה שהכל יסתדר... תודה רבה לכן!!