פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ממליץ לך בחום לקרוא את המאמר הזה

בגידות: הגבר הנשוי - מלכודת דבש עם עוקץ מוסרי בקצה

בהצלחה

הייי אני לא מבין את בהריון מתקדם ונשואה בכיף כמו כולנו עליות ומורדות (כמו כל זוג נשוי )אני לא הבנתי אם העבודה הזאת תפורה עלייך ואת נהנת ? תותרי ותעברי לעיסוק אחר תיפתרי מהבוס ותשקמי את משפחתך לתוך ארוך זה יאיר את חייך בכל הטוב שבעולם...כך אני חושב ציצו

אני ממש לא נשואה באושר...בהתחלה חשבתי שזה עניין של עליות ומורדות ועכשיו אני מניחה שבשלב זה או אחר זה יסתיים בגירושים. אנחנו לא ממש מסתדרים, כל דבר גורם למחלוקת.
העבודה לא ממש משנה, תמיד ניתן למצוא משהו אחר, הבעיה היא הרגשות החזקים שלי אליו.
וכן, אני יודעת שהוא לא יעזוב את אישתו, מכירה כבר את כל המקרים האלו.
ברור לי שאין פתרון קסם, אבל הייתי צריכה הזדהות כלשהי, לדעת שאני לא לבד....כי אני מאוד מרגישה ככה כרגע

לילי קראתי את המאמר שלך וקצת הזדהתי איתו למרות שאני לא נשואה ואין לי עדיין ילדים .

אני לא הייתי שם ולא חוויתי את היחסים שלך עם הבוס .

אבל יש הבדל אחד מאוד גדול שאת מוכנה להקריב את המשפחה שלך בישבילו , והוא בשום פנים ואופן .

דעתי בנושא שלא התאהבת בו , אלא פשוט קיבלת ממנו מה שכנראה לא קיבלת מבעלך למשך זמן ארוך .

והוא נתן לך את ההרגשה של לחזור שוב לחיים .
תעשי חושבים עם עצמך מה את מרגישה לבעלך ?? אולי כדאי שגם אתם תלכו לטיפול זוגי ? או שתדברו על כל מה שעובר אליכם ?
אולי יש פה מקום לשינוי בתוך המשפחה ולא יהיה צורך לחפש את זה בחוץ .
תתני לזה ניסיון , במיוחד יש לכם אירוע הכי משמח בדרך ואולי זה יתן לכם את הפוש .

כל עוד את נמצאת בעבודה את תהיי אך ורק עסוקה בו , וברור שלא תתני ניסיון ליחסים עם בעלך לצמוח , אלא רק יפריע .

אל תכניסי את עצמך למיטה חולה , אין צורך .עם את חייה עם בעלך הרבה שנים ויש לכם עוד ילד בדרך כנראה לא הכל כל כך גרוע . אך ורק את יכולה למצוא תשובה .

בהצלחה

לילי יקרה, צר לי על רגשותייך שלא נענים. יחד עם זה אני מצטרפת לדברי רינת הנכונים כל כך. ההתאהבות הזאת שמה לך מראה - מה חסר לך, ובתור אישה שהיא אמא לילדים, יש לך אחריות לקחת את היחסים שלך עם בעלך למקום חדש, עם איכויות אחרות. על פי רוב לא חוזרים הפרפרים גם אחרי טיפול זוגי. ההתרגשות המיוחדת הזאת שחשת עם הבוס היא תוצאה של התאהבות במישהו חדש. זה כבר לא יהיה עם בעלך אותו את מכירה היטב והתרגלת אליו. כך נגזר עלינו. מתאהבים במישהו רק פעם אחת, עד שזה מתמסמס. ואז או שזה הופך להיות אהבה ארוכת טווח, שמה שמאפיין אותה זה פירגון, התחשבות, הקשבה, התעניינות, עשייה משותפת שגורמת להנאה ועוד, או שהיחסים מתקלקלים וקורים דברים הפוכים למה שכתבתי במשפט האחרון - כעסים, חוסר התחשבות, ריחוק ווכו'.
זה הזמן להגיע לייעוץ זוגי, כי אפשר להפוך את יחסיכם הרעועים לאהבה. זה משהו שניתן ללמוד ולעבוד עליו, לפתח את התקשורת, את ההתחשבות. ולאט לאט תיבנה אצלכם אהבה, כך אני מקווה. ואם זה לא יצלח - רק אז לשקול פירוק.

תודה רבה, גם על ההבנה, גם על האמפטיה וגם על הרכות.....

בשמחה . כולנו זקוקות להבנה ולהצעה .תמיד הכי קל לייעץ למישהו אחר מאשר לעצמך .

אני מאוד מקווה שיש לך את הכוח לקום ולשנות . המון המון בהצלחה

הכל בראש,
כן, אפשר להחליף דפוס התנהגות, והשיטה שאת מציינת טובה מאוד, רק שצריך להסתגל למצב החדש וזה קורה עם הזמן, הרגל נעשה טבע, ואפשר לשנות מסלול ולראות תוצאות אחרות, המוח שלנו הוא בסך שריר שניתן לאמן אותו, בדיוק כפי שניתן לאמן שריר להרמת משקל כבד, בכל פעם מוסיפים עוד ק"ג ועוד ק"ג עד שמגיעים להרמת המשקל הרצויה,
יפה שאת מאבחנת את עצמך, אבל כדאי שתיעזרי באנשי מקצוע, כי כשתקבלי פידבקים חיוביים ממאמן או מפסיכולוג וכו', תצליחי להאמין שאת באמת מוכשרת ויהיה לך יותר קל להתנער מאותם דפוסים "שהולבשו" עלייך ע"י אימך,,,
-
תלוי כמובן באיבחון, ואם אין לך ח"ו בעיה יותר רצינית המצריכה טיפול תרופתי,
בהצלחה

מורן היקרה, קראתי בעניין ובסקרנות את מה שכתבת. חייבת לומר שהופיע לי "רעש":
זה כאילו את לא סוכמת על עצמך ומיידית עושה "תיקון" לתחושות הבטן שלך בכיוון אחד מסויים והוא - שאת מגזימה. אלא שאינך באמת נשארת שלמה עם ה"תיקון" ומייד את מרגישה ש"את לא את" ובא לך לצעוק בפנים. התגובות שאת מתארת עלולות לגרום לך נזק נפשי ואפילו גופני לאורך זמן. פסיכוסומאטי, כי את כולאת את המחשבות המזיקות ומשאירה אותן בפנים.
כלומר משהו כאן לא עובד...
אני חושבת שהיכולת שפיתחת לשים סימן שאלה על הפרשנות הראשונית שמופיעה לך היא כשלעצמה הרגל טוב. למה? משום שההבנה שאנשים שונים מפרשים באופן שונה את אותם מצבים עוזרת להימנע מלשים משמעות כבדה ובלעדית על משהו שקורה. כאילו רק תחושות הבטן ש ל ך הן הנכונות. עצם הידיעה שמישהו אחר באותו מצב ירגיש ויחשוב דברים אחרים, כבר הופכת את המשמעות האוטומטית שעולה לך לקלילה יותר, גמישה יותר.
אני קוראת לכך: "להקפיץ פרשנויות". לשחק במחשבות עם מה שקרה ולתרגל להעניק למה שקרה פרשנות חיובית יותר, למשל.
אז לדעתי עשית את הצעד הראשון, אבל עדיין קורה לך משהו לא טוב, ולכן את כותבת לנו, כי זה לא ממש עוזר לך.
ובכל זאת מה ניתן לעשות? אולי למצוא דרך, בזוגיות שלך, לברר עם בן הזוג - כאשר עולה לך "אזעקת דחייה" שכזאת, למה הוא התכוון.לאסוף קצת יותר מידע ממנו. לא להתקיף אותו, לא להתגונן, לא להתעלם, אלא לשאול, למשל, "כאשר אמרת לי את הביטוי ההוא, בעצם למה התכוונת?"
דבר נוסף שאת יכולה להרגיל את עצמך לעשות הוא "התבוננות": לעשות חקירה עצמית ו"לתעד" מה את חשה. להיות בהתבוננות על עצמך ועל תחושותייך. לא להתעלם, לא להבריח אותן, אלא פשוט להיות מודעת. ההתבוננות הזאת יוצרת מרחק מסויים מן התחושות ואז התחושות הן לא "את", לא מנהלות אותך, אלא את מביטה בהן והן חלק ממך, אבל לא כולך. זו דרך ללמוד לנהל את התחושות במקום שהן ינהלו אותך.
הגישה שתיארתי לקוחה מן הדרך הבודהיסטית, שאני מאוד ממליצה ללמוד ולתרגל אותה כדרך לחיים. כנסי לאתר של "פסיכודהרמה" למשל.
מקווה שעזרתי במשהו.

אסף,
לדעתי, עניין הטיפוח הוא פחות נורמה חברתית כפי שציינת ויותר בגדר העדפה. לכן פערים בהעדפות של שניכם מאוד סבירים, כמו בכל תחום אחר. אין ספק שזה תחום אפור מפני שחלק גדול מזוגיות כולל הנאה זה מגופה של זו אבל חבל שתשכח שזה הגוף שלה, הוא היה שלה הרבה לפניך.
ממה שתיארת אני מבינה שדי הטחת בה את הדרישות האלה, תבעת בעלות על תחום שלא שייך לך. העניין הוא שאין לך שום זכות לדרוש את הדרישות האלה. כשדבר מה מפריע לנו באורח החיים של בן הזוג שלנו אין לנו אלא לבקש בצורה נקייה ומכבדת מספיק כדי להשאיר את הבחירה אצלו.
אין ספק שזו בקשה שקשה לבקש. בבקשות כאלה אנחנו נוטים להסתבך עם עצמנו, להריץ אותן בראש, לנסח אותן מחדש ובשלב בו הן יוצאות החוצה הן עמוסות רגשות ופחדים וכך הן גם נשמעות ונחוות עבור מי שאנחנו מבקשים ממנו.
אני מתרשמת שרמת המודעות העצמית שלך גבוהה מאוד, עם רמה כזו של מודעות מגיע גם עיסוק גדול בעצמך ובחוויה הרגשית שלך. כאשר אתה נמצא בסיטואציה שדורשת ממך לבקש בקשה קשה אתה בטח מוצף ברגשות ולחצים ובכלל לא פנוי לחשוב מה הבקשה הזו עושה לאדם שמולך.
העצה שלי אליך היא לנסות להסיט את הפוקוס ממך אליה. במקום לחשוב מה זה עושה לך, איך אתה מרגיש, איך תנסח וכו...נסה לחשוב עליה, שהיא תהיה לך בראש. אני בטוחה שאם חברה שלך תהיה לך בראש ובלב הבקשות שלך לא יהיו חסרות טאקט, שכן חוסר טאקט נובע מפזיזות וחוסר התחשבות באחר וברגע שאתה שם את הפוקוס עליה מצב כזה לא ייתכן.

בנוסף, ציינת בעצמך שאתה שמח שלפחות אתה מרגיש אשמה אחרי שאתה עושה את מה שאתה עושה. נראה לי שזה מעין מנגנון שנותן לגיטימציה לדברים שאתה לא שלם איתם. הלגיטימציה הזו היא מה ששומרת על הדברים האלה בקיום. אני לא בסדר ואז מתנצל ואח"כ מלקה את עצמי - אז למעשה אני בסדר. החטאים שלך נמחקים בגלל העינויים, קצת קתולי מצידך, לא? :)
אני יודעת שאתה מרגיש שאתה לוקח אחריות על הדברים שאתה עושה, אבל שקול שזה לא באמת לקחת אחריות אלא כסתח.

מקווה מאוד שעזרתי טיפה ושיהיה לכם טוב יחד
שלך
מעיין
:)

אסף היקר, ראשית, תודה על המכתב המרענן שלך, המלא הומור והתבוננות פנימית לעומק.
בגדול אני מיישרת קו על מה שמעיין (ברוכה הבאה, כתבת תשובה מאוד חכמה!!) כתבה לך. אמנם היא התנסחה בחדות, אבל אני מקווה שמעבר לחריפות הסגנון שלה תמצא מה לקחת מדבריה.
אני מאמינה שזוגיות טובה צריכה לאפשר התרווחות של שני בני הזוג, היכולת להגיד דברים שמפריעים, דברים שרוצים זה מזו. מה זה עוזר אם אתה חושש לפגוע ובולע המון דברים?דברים כאלה לא נעלמים מעצמם אלא מצטברים והופכים לכעס סמוי, טינה.
אז אם אתה מסכים עם העקרון הזה - נשאר רק למצוא את הדרך הטובה ביותר להעלות את הדברים.
ואולי בפנייה שלך בעצם שידרת כלפיה שיפוטיות, והיא זו שפגעה בה. העברת לה את המסר שהיא לא מטפחת את עצמה, כלומר לא נשית מספיק. כי בוא נסכים שטיפוח משוייך בעיקר למין הנשי.
ואני מסכימה עם מעיין שהדרך הטובה ביותר היא פשוט לבקש. מקשה נקייה, לא שיפוטית. שלא עושה אותה "לא בסדר" אלא מציפה את הצורך שלך. מה שמשאיר את הבחירה אצלה - האם היא תבוא לקראתך או תחליט להישאר נאמנה לעצמה במקרים מסויימים.
נראה לי שלאור הפגיעות שלה, רצוי לערוך שיחה עקרונית ביניכם - עד כמה אפשר להיות שקופים. תשאל אותה מה דעתה על האישיו הזה של להגיד זה לזו מה מפריע, או מה מתחשק. איך לדעתה הכי טוב לטפל בכך.
כי הרי לא יעלה על הדעת שלא יהיו פערים...שכל אחד יהיה בדיוק המודל המושלם של מה שהאחר זקוק לו...אז חשוב למצוא דרך להגיד את הפערים האלו ולנהל אותם.
אשמח לשמוע את תגובתך.

ראשית, אני מוכרח לציין שאהבתי את הקישור שהוסיפו למטה על הסרת שער בלייזר.
חחח...אני תמיד מעודד פרקטיקה.
ועכשיו קצת יותר ברצינות... אני רוצה שתדעו שאני מלא הערכה אליכן ולזמן שהקדשתן לקריאת המכתב ולכתיבת מענה. מעיין, אני אשתדל ליישם את זה ולהתרכז בה ולא בעצמי, כך גם יפחת הסיכוי להשערות מיותרות ויפתח סיכוי יותר טוב להתבססות על נתונים מהשטח. בכל מקרה חיות של קשר קשורה לדעתי לאותנטיות והיא לעיתים פועל יוצא של היכולת להיות נוכח ולהכיל עוד אדם, עוררת אצלי נקודה חשובה כשייעצת לי לנסות להיות פחות רכושני בכל הנוגע לגוף שלה ואני חושב שאת צודקת כי זו תכונה הרסנית שקיימת אצלי. הגבולות של איפה האני מתחיל ואיפה הוא נגמר בקשר לפעמים מטשטשים אצלי ואני עשוי לנסות לקדם את האינטרסים שלי בלי לשים לב שאני פוגע- ושוב חוזרים לנושא של לחשוב עליה ועל הקשר ולא על עצמי..... כן, אני חושב שאם אלמד להיות נוכח ולחשוב עליה ולא באמצעות השערות אלא באמצעות נוכחות אותנטית שלי, זה עשוי להפוך את הקשר ליותר מעניין והרבה יותר מספק עבור שנינו.
דורית: חידדת אצלי את הנושא שבכל זאת, למרות שאני חושב עליה, עדיין חשוב לומר את הדברים שמפריעים לי ולא להעלם לתוך הרצונות שלה בלבד. כלומר לדעת לעשות את האיזון ואת הפשרה שבין הרצונות שלי לבין הרצונות שלה.
באופן כללי שמתי לב לנושא נוסף שלא העליתי במכתב הקודם והוא שלא אמרתי לה מספיק דברים טובים מלפני אז כנראה שחשבון המילים היפות היה במינוס. כלומר כן החמאתי לה על המון דברים אבל לא על החיצוניות, ואתמול כשעשיתי את זה פתאום הבנתי שנתתי לה ביקורת אבל אף פעם לא אמרתי לה עד כמה היא מדהימה והבנתי עד כמה זה חשוב לומר את זה ולא רק להרגיש את זה בפנים.
תודה רבה על שהארתן לי כמה וכמה מקומות חשוכים. תודה לשתיכן אתן אדירות.

שלום TTYY,

קודם כל בהצלחה בזוגיות החדשה. נשמע שטוב לך איתה.

לאורך הודעתך את מביאה הרבה סיבות שמסבירות באופן הגיוני למה לא לספר למשפחה על הקשר החדש. את סבורה מתוך היכרות ארוכה שלך איתם כי זה יגרום להרבה לחץ, לציפיות, רצונות לראות עם מי הבת שלהם יוצאת, ואכן- אלו בדיוק מסוג הדברים שעושים בלב שלם, מתוך שיקול דעת ורק כשמוכנים. את לא לגמרי מוכנה, ולא בגלל שיש לך ספקות לגבי הקשר.. אלא יש עינין של תיזמון. את לגמרי צודקת שצריך לחשוב על הנקודה הזאת.

אז נורמלי זה לגמרי נורמלי. מעבר לזה זה היה נורמלי גם אם לא היית מספרת יותר מאוחר, מה שנורמלי צריך להיות תלוי במה שאת מרגישה. כשאת מרגישה לא לחוצה, בטוחה מספיק וש"הגיע הזמן" זה הכי טוב עבורך שאפשר. את מרגישה שזה הכיוון- לא להילחץ, לחכות, ובכל זאת את מרגישה אשמה מולם.

עינין האשמה כנראה נובע מכך שאת יודעת כמה הם רוצים שיהיה לך, רוצים בטובתך, מאידך, הרצון והאהבה הזאת לא פעם באמת גורמים להרבה בלבול. בקשר שהוא עדיין חדש זה יכול להכניס יותר "לכלוך" ובלאגן מאשר לחוות את הקשר "נקי". חוות הדעת שלהם אף הן יכולות להשפיע על הקשר. חגים זאת תקופה מלחיצה כשלעצמה להרבה אנשים, לא הייתי מכניסה עוד לחץ לשם.

עצם גילך והבגרות שבאה עם הגיל אמורים להשפיע עלייך לטובה ולתת לך תחושה של יותר שליטה ב-מתי לספר. אין סיבה שיהיה כעס על דבר שהוא רגשית לגמרי שלך ואת שולטת ומחליטה מתי כל דבר צריך לקרות. מעבר לזה אני מניחה שהם יבינו את השיקול למה המתנת, בעיקר לנוכח הקשר הקודם שהיה מזמן והיה מאוד ארוך. אם תסבירי להם את זה יתכן ומראש תימנעי עלבונות של "למה לא סיפרת קודם". את לא באמת מסתירה סוד כיוון שהם ידעו על זה בשלב מסוים, את סה"כ חיה את החיים שלך, את לא ילדה, מותר לך לשמור דברים לעצמך ואפילו בריא. אל תרגישי חייבת, גם לא להורים. כבודם במקומם- אבל חיי את חייך, עשי הכל בקצב (רק) שלך ולא לרקוד לפי חלילים אחרים..

אני בטוחה שתמצאי את הדרך לספר בזמן שלך, החשוב הוא שטוב לך איתו והפעם- שזה יהיה זה. אמן. :)

הי אלון
בת זוגתך בחרה להתעלם מבקשתך ובתגובה להתעקשותך הסבירה ש"זה לא הגיוני ולכן לא עושה".
לא נראה לי שכדאי לך לנבור בתגובה שלה ולהוכיח אם היא ראויה או לא, ולשפוט מי צודק בריב הזה. בסופו של דבר היא הגיבה (אולי לא בצורה אופטימלית) למשהו שהטריד אותה.

כמה רעיונות למה הטריד אותה -
1. אמנם כתבת ש"ביקשת שתשתדל" אך ע"פ התגובה שלך והציפיה שלך "שתעשה את זה" מסתבר שבעצם אמרת לה מה לעשות. אף אחד לא אוהב שמצווים עליו מה לעשות - ובטח לא בן הזוג. העלת משהו קטן שמפריע לך אך בו במקום גם "פתרת" את הבעיה מבלי לקחת את האוטונומיה שלה בחשבון - פשרה עושים בשניים.
2. יכול להיות שהיא מרגישה שהיא מתפשרת לכיוונך בלא מעט דברים אחרים (ובינהם גם כאלה שהיא יודעת טוב מאוד מה ההגיון מאחוריהם ובכל זאת מתפשרת) ולכן פתאום הדרישה שלך להתפשרות נראת לה שלא במקום.
3. יכול להיות שהיא לא מרגישה שלקחת חצי שניה כדי להתחשב בה ובהרגלים שלה. אולי היא לא אוהבת להסתובב יחפה באזור המיטה..

כנראה שאין ברירה אלא לדבר.

בהצלחה.

שלום אלון,

יובל היטיב לעשות ומנה לך אפשרויות מה ייתכן ועובר בצד שלה. בסוף הוא המליץ לך לפתח תקשורת בריאה ולברר איתה בדיוק מה קורה. אהבתי את התשובה היסודית שלו ואני מזמינה אותך לאמץ אותה.

אכן כשעוברים לגור יחד פתאום הכל יוצא החוצה- בעצם האישיות האמיתית צצה על כל צדדיה, ומגלים דברים מאוד חדשים. צריך זמן וסבלנות להתרגל לכל ה"שטיקים" האלה, ואמנם לא כתבת כמה זמן אתם יחד- אבל צריך סבלנות רבה.

לגבי "נוגד את ההיגיון שלה", אם תנסה לכוון יותר למידת הרגש, ז"א, להסביר לה מה אתה מרגיש כתוצאה מהתגובה הזאת, אולי יהיה "הגיוני" יותר מצידה לא לפגוע בך או יותר להתחשב- כי הגיוני שבזוגיות זה יקרה. אתה צודק לגבי פשרות אבל כפי שיובל כתב לך- יתכן והיא חווה עצמה מתפשרת על דברים אחרים. עצם כך שאין לך הסבר עמוק ל-למה זה מפריע לך, אולי היא מצידה- לא רואה היגיון כי גם אין הסבר...

בשורה התחתונה עינין הכפכפים הוא פרט שמייצג את הכלל, שנקרא אכן תקשורת על אותם דברים קטנים ואולי חסרי משמעות. אבל כשאלו יהיו ויכוחים על דברים שהם יותר בגדר "הרי גורל" שם בדיוק תצטרכו את התקשורת שבניתם עד אז. ככל ש"תתאמנו" על כך מוקדם יותר, ממש עכשיו על עינין הכפכפים, כך תוכלו להיות מאומנים ל"קרבות" קשים יותר שינסו את טיב וחוזק הזוגיות שלכם. לכן חשובה גמישות, מצידה, ומצידך, לבוא בנועם ולהסביר באופן רגשי יותר, ולא לבוא ב"אני מצפה", אלא בבקשה, בהזמנה להתחשבות מצידה. אולי אם תמצא משהו אחר, שאתה יודע שמפריע לה וטרם שינית- ותשנה אותו עבורה- זה יקדם את העינין ויגרום לה להרגיש מפויסת יותר ונינוחה יותר לבוא לקראתך.

מה שחשוב- אל תהפוך את זה לויכוח של אגו. לא הרגשתי שאתה עושה את זה כרגע, אבל בהמשך, אין מה להיכנס למקום של "מי מוותר ראשון". זה רק יעיב עליך יותר. מה שכן- לדבר על מה שזה מייצג, וזוהי התקשורת, הפשרות ,הגמישות לשינוי של מעבר דירה וכל מה שהוא מייצג. נסה להציג את זה כנושא שהזוגיות תלויה בו באיזשהו אופן, ולא כנושא פעוט וחסר משמעות. ככה גם ה"מקרה הקטן" ייצג עבורה משהו משמעותי יותר.

נטלי היקרה, "ברוכה הבאה" למועדון נפגעות הפורנו באינטרנט!!!
אני משיבה לך בנימה של ציניות, משום שאת כלל לא הראשונה שחשה כך. שוב ושוב אנו מקבלות כאן פניות מצעירות שחשות נבגדות בהיבט הזה.
אני יכולה להבין את הפגיעה: נוצרה ביניכם אינטימיות בלעדית עמוקה ומיוחדת, רק בין שניכם, סקס מעולה וייחודי, ופתאום...איך הוא מסוגל להתעניין בבחורות אחרות בכלל???
ובכן, אסביר כאן משהו:

כיום כמעט כל הגברים (כמו שבן הזוג שלך אמר לך) גולשים לפורנו, והתפתח "סקס" מסוג אחר, של גבר עם עצמו מול המסך. זהו סקס חד צדדי, אוננות בעצם, שבה הגבר יכול לעשות רק מה שבא לו, להרגיש חופש מוחלט עם עצמו, לא לחשוב על מישהו אחרת והצרכים שלה. יש בכך משהו מאוד משחרר, אגוצנטרי. הרבה גברים התרגלו לסוג הזה של סקס וזה עושה להם טוב. סקס רגיל, עם בת זוג, הוא תובעני יותר, מורכב יותר, יש בו יותר חרדה ולחץ, הקצב חייב להתחשב בבת הזוג. החיים אינם פשוטים בסקס הרגיל...

לכן, מה שאני מנסה להעביר כאן הוא שאין כאן כלל בגידה, לדעתי. יש כאן ערוץ אחר / צורת ביטוי אחרת של המיניות שלו.

אם תביני זאת ותקבלי זאת, יהיה לכם יותר קל ופשוט. אם תגני אותו ותפסלי אותו ותשפטי אותו - הוא לא יחדול מכך אלא יעשה זאת בסתר, ואולי יחפש לעשות זאת דווקא כדי לשמור על תחושת העצמאות והאוטונומיה שלו. לא כדאי להגיע למצב הזה.

אשמח לקבל את תגובתך.

אני שמחה שאני לא לבד בעניין הזה, חולקת הרגשה זו עם צעירות אחרות.. זה מנחם :)

אני מבינה מצד אחד את מה שאת אומרת, בשבילו זה סקס אחר... בלתי תלוי, אגוצנטרי, עצמאי.. תאורטית זה מובן לי. אם חברה היתה מספרת לי שזה מה שקרה לה בבית סביר להניח שהייתי אומרת לה את אותו הדבר. אבל כשזה נוגע לי... זה פתאום אחרת.. זה פוגע, זה גורם לתחושה מאוד רעה ולא נעימה.

אולי זה קיצוני מדי, אבל לדעתך אין קשר בין מעשים אלה לבין הנטייה של הגבר לבגידה?
ז"א אם הוא מתעניין כך באחרות "וירטואליות", האם גם במציאות זה המצב?
מעבר לכך, אני יודעת שהוא אוהב לראות באתרים הללו נשים מבוגרות ולא ברור לי למה זה. הוא טוען שבחורים בגילו לעיתים רבות מתגרים מזה, ואני פשוט לא מצליחה להבין זאת.

נטלי יקרה, אני לא חושבת שיש קשר בין זה לבין בגידה. בייחוד אם דווקא תגלי סובלנות כלפי ה"יציאה" הזו שלו ותביני מאיפה זה בא ולא תיקחי זאת למקומות רגשיים מדי. אני מעריכה שעכשו, לאחר שראית את תשובתי - אולי תתחילי להתרגל למחשבה הזאת וזה לא יופיע לך כל כך גרוע.
לגבי השאלה על ההעדפה שלו לנשים מבוגרות: מכיוון שמדובר באמת בסקס נקי, כלומר נטו רק מה שמדליק אותו, הוא לוקח זאת למקום שבו הוא מרגיש הכי חופשי והכי נינוח. אנשים נדלקים מינית מגירויים מגוונים. לרוב יש טעם מסויים שמתפתח ויש בכך איזו מקריות שיכולה להיות מוסברת לפעמים בצמידות מקרים, כמו למשל, שאולי בתחילת ההתבגרות המינית שלו הוא נהג לפנטז על מורה מסויימת שלו ופשוט התרגל שזה מדליק אותו הכי מהר והכי בטוח.
להתעוררות המינית הראשונה של בן אדם יש השפעה גדולה מאוד על ההמשך. מישהו למשל סיפר לי שהפעם הראשונה שהוא זוכר את עצמו מעורר מינית זה היה כאשר הוא ראה במקרה זוג מתעלס. הוא צפה בהם וזה עורר אותו מינית באופן חזק ביותר. מאז יש לו צורך להיות צופה. זה משהו שמדליק אותו. רק נתתי זאת כדוגמה ל"קבעון" שמשאיר את רישומו וממשיך להשפיע על העדפות מיניות בסיסיות.

Didi יקרה,

צר לי על שנקלעתם למצב כל-כך לא נעים הכרוך במריבות בינך לבין בעלך ואיומים מצד ההורים שלך בעלך.
למיטב הבנתי גם את וגם בעלך אנשים עצמאיים. בחרתם לעזוב את הקן החם, את הבית ואת המדינה בניסיון למצוא את מזלכם בארה"ב. לא רק שהסתדרתם היטב כלכלית אלא שגם מצאתם זה את זו, גיליתם אהבה גדולה ואף החלטתם להינשא. נכון ששניכם נוטים לשתף את המשפחה/ההורים בקורות אתכם, יחד עם זה, אתם חיים רחוק מההורים, לוקחים את ההחלטות על חייכם בעצמכם ומנהלים את חייכם העצמאיים והזוגיים לבדכם. גם אם הייתם בארץ יכולתם להחליט עד כמה אתם משתפים את ההורים בחייכם, על אחת כמה וכמה כאשר אתם נמצאים כל-כך רחוק.
ה"קליק" ביניכם נוצר בזכותכם והגחלת תשמר, במלוא עוצמתה, הודות לכם. הכל בידיכם והכל נתון לבחירתכם.
באופן טבעי בעלך הושפע מעט מהשיחה הקשה אשר הייתה לו עם הוריו, אולם לאחר שהוא נרגע הוא אמר לך מפורשות שאת החשובה עבורו. את הבחירה שלו.
אני מבינה לליבך בעניין העלבונות. הוריו לא היו צריכים לכנות אותך בשמות גנאי, בראייה שלי זה לא מכובד ולא מכבד ובוודאי לא נעשה מתוך התחשבות ברגשות בנם לאותה "אסופית רחוב". ובכל זאת השתדלי שלא "להיכנס" בינו לבין הוריו, הם עושים עבורך "שירות נהדר". אם אני "קוראת נכון את המציאות" אם הוריו לא ישכילו להבין עד כמה הוא אוהב אותך ועד כמה את חשובה לו הם עשויים לאבד אותו.

תודה רבה לך התשובה שלך למקרה הכניסה לי שלווה לתוך כל הטירוף הזה.
אני מקווה שהכל יהיה בסדר וכמו שאמרת צדקת המשפחה שלו עושה לי שירות מעולה הם מחקו את דרך ההתקשרות אלינו שהייתה בעיקר בעמצעות הפייסבוק והסקייפ .
אני מנסה לחשוב מאיפה כל השנאה הזאת ואיך הורים מרגישים שהם יכולים כל כך לשלוט על החיים של הילדים שלהם עד כדי פגיעה בחייהם האישיים ומצד שני ממש גם לא רוצה לנבור בזה יותר מידי............

מיכל יקרה, אני שמחה שקיבלת את הצעתנו והלכת לפסיכיאטר. חשוב שתדעי שלוקח 3 שבועות עד חודש עד שהתרופות מתחילות להשפיע!!! חייבת להתאזר בסבלנות ולהאמין שזה יקרה. זה קורה בהדרגה, שתתחילי פשוט להסתכל על אותם דברים שקורים ולתת להם פרשנות יותר חיובית, פחות דאגות.

שאלת לגבי ההרגשה שלך שבן הזוג כבר לא אוהב אותך. העובדה שהוא פחות מסמס לך היא טבעית לגמרי. היא קורית אצל כל זוג, כאשר נגמרת תקופת החיזור והאי וודאות, ונכנסים לשיגרה. תמיד בתחילת קשר משקיעים הרבה יותר - זה חלק מן החיזור ויש המון התלהבות. בהמשך הקשר יש התרגלות, חזרה לחיי היומיום, כל אחד מתרכז במשימות החשובות לו והזוגיות זזה קצת הצידה, זה לא משהו יוצא דופן בכלל. אל תסיקי מכך שהוא לא אוהב אותך.
מה שחשוב הוא שאם את רוצה שהוא יסמס לך יותר - הגיבי על כל הודעה שלו במשהו מאוד נעים כמו הודעה קצרה כייפית, או כאשר אתם נפגשים אמרי לו כמה היה לך כיף לקבל את הודעתו היום. רק חיזוקים חיוביים, ושום תלונות! זו הדרך היחידה שאת יכולה להשפיע עליו לעשות זאת לעיתים קרובות יותר...

היי נראה לי עשיתי טעות ענקית.
כפי שסיפרתי חבר שלי בתקופה האחרונה התחיל להגיע אליי פחות ואנחנו נפגשין בימי שישי לרוב, בימים בהם אני עובדת ערב הוא בדרך כלל היה בא לקחת אותי והיום משום מה לא.
אני לא אכחיש שמאוד נעלבתי עד כדי דמעות, אבל כשהוא התקשר לא אמרתי כלום, לא נתתי סימן מה שכן עשיתי זה לשאול אותו "נראה לך משהו השתנה בקשר שלנו מאז שהתחלנו לצאת?" הוא מצידו ענה שאני השתנתי קצת והפכתי ליותר תוקפנית ויותר פגיעה, אמרתי לו שדווקא עכשיו כשכבר הספקתי להכירו ואני מבינה את הבדיחות שלו וחוסר הטקט לפעמים אז פעם אם הייתי לוקחת את זה קשה היום כבר לא.
הוא אמר לי שאני נהייתי פגיעה כי אני צריכה צומי יותר ממה שהוא נותן, שאלתי אותו מה לא בסדר בזה והוא ענה שאין שום דבר לא בסדר פשוט הוא עוד לא התרגל לתת כל כך הרבה צומי לבחורה בעיקר שלא היה לו קשר רציני לפניי, אני אמרתי לו שהמצב הוא כזה אניי צריכה יותר צומי והוא לא התרגל לזה, ואני מבינה אותו ולוקחת בחשבון.
נהייתה לי הרגשה ששוב יצא שהתלוננתי... מה לעשות? אני לא רוצה להרחיק אותו ממני...

את צודקת ששוב התלוננת. זה כבר מצויין שאת יותר במודעות למה שאת עושה ועוצרת את עצמך גם לפני התלונה וגם מייד אחריה. זו התקדמות!
מה שאת יכולה לעשות הוא לקחת אחריות על טעויות שאת עושה.
את יכולה למשל להגיד לו - הגעתי למסקנה שאני מתלוננת יותר מדי ואני כבר לא אוהבת לשמוע את עצמי כך ורוצה לעבוד על כך. שמתי לב שהתלוננתי אתמול, ואני מתנצלת על כך. אשתדל לצמצם זאת ולשנות את הסגנון שלי כי זה עושה לשנינו משהו לא טוב.
אם הוא יראה שאת לקוחת על כך אחריות ומתאמצת לשנות זאת, אני חושבת שהוא יעריך זאת אצלך, (כי יש משהו מאוד בוגר בלקיחת אחריות והכרה בטעות של עצמך).
אם עד עכשו הוא לא ידע מה לעשות עם הסגנון המתלונן והפגיע שלך, וזה בעצם הרחיק אותו (כי כל בן אדם שפוי יחפש להימנע מלקבל ביקורת) - אז עכשו הוא רואה שיש לו שותפה וכי גם לך זה מפריע ואת מתאמצת לשנות זאת.
מה דעתך?

אני אנסה בכל כוחי לא להתלונן שוב, אני פשוט צריכה ללמוד לשלוט ברגשות שלי ובפחדים שלי. אני רועדת רק מלחשוב שהוא יבריז או לא ירצה להיפגש עימי... ההתנהגות שלי מפחידה אותי כי אני בחיים לא הייתיי ככה, אני מרגישה שנהייתי תלותית כלפיו ואובססיבית, איבדתי את הבטחון שלי לגמרי, וכבר נמאס לי מהמצב הזה. אני תמיד הייתי בחורה שיודעת את הערך של עצמה, מחוזרת ונחשקת ופתאום אני רועדת רק ממחשבה שהוא לא מתגעגע, אני כבר לא יודעת האם התרופות הרגעה ותרופות אנטי דיכאון יעזרו לי בכלל. אולי לפנות לפסיכולוג? לא יודעת מה לעשות פשוט....
כמו כן...
האם התחושות שלי מעידות על אובססיות ותלותיות ואם כן איך מטפלים בהם?

מיכל יקרה, אשמח אם תיקחי על עצמך להתנצל, ולהגיד לו שאת מתכוונת לעבוד על התלותיות והצורך בתשומת לב מצידו, ומעניין אותי איך הוא יגיב לכך.

בנוסף, אני חושבת שאת יכולה להיעזר באמת בטיפול אצל פסיכולוג בגישה התנהגותית -קוגניטיבית (CBT), כי את נכנסת למצבי חרדה ומתקשה לשלוט בעצמך.פסיכולוג בגישה הזאת ילמד אותך להרגיע את עצמך, ולשנות את צורת החשיבה והמשמעות השלילית שאת מייחסת לדברים, אשר גורמת לך להתלונן ולצפות לתשומת הלב שלו.

והוא הגיב טוב, ושמח אמר שהוא שמח שאני רואה את זה ומבינה שאני לא בסדר, אמרתי לו שאני אעבוד על עצמי כי אני רוצה ששנינו נהיה בסופו של דבר מאושרים, האושר שלו ושלי חשוב לי, אמרתי לו שאני מודעת לכךשמצב הרוח שלו תלוי המון ביחס ובהתנהגות שלי והוא נורא שמח שאני מבינה זאת.
ואם זאת אתמול כשהייתי אצלו לא יכולתי לשלוט בעצמי והרגשתי לא טוב, רעד לי כל הגוף מבפנים למזלי הוא היה מאוד עייף ולא קלט, ולמקרה שלא אמרתי לו שזה נובע מלחץ שיש לי בעבודה כרגע.
אני אחפש פסיכולוג כדי לטפל בעצמי וכרגע נראה לי עליי לתת לו קצת ספייס גם אם זה אומר לא להיפגש איתו שישי אחד שזה מה שמקובל אצלנו

אני צודקת?

יופי מיכל, מה שבולט לי הוא שכאשר את מתכננת מה לעשות ומה להגיד ומפעילה שיקול דעת - מתחילים לקרות דברים טובים! את מתחילה לקחת שליטה על החיים שלך במקום להיגרר רק לתגובות מבוהלות על התנהגותו (שכמובן מושפעת מאד,כפי שראית והבנת, מן ההתנהגות שלך...).
ואת בכיוון הנכון: להראות לו שאת עובדת על מה שמפריע לו ולך, שאת שמה לב להערות שלו, וגם לשחרר קצת וללמוד להסתדר בלעדיו. חפשי לך משהו כייפי לעשות עם חברה באותו סופש, מלאי את הימים האלה בתוכן ובעניין.

מפחדת שהוא כבר התרחק ממני לגמרי, שכבר לא אכפת לו ממני...

אני מבינה את החששות שלך. הדרך היחידה שתגרום לו לחזור היא לחזור להיות מי שהיית לפני שהכרת אותו - כי זה מה שמצא חן בעיניו. בשביל זה את צריכה לשלוט מחדש על עצמך.ללמוד מחדש לנהל את עצמך. לקבוע לעצמך משימות ומטרות ולעמוד בהן. תתחילי מדברים קטנים שתקבעי לעצמך בתור משימות, וזה יחזק אותך להצליח בהן. למשל קבעת לעצמך לשוחח איתו, להתנצל, ועמדת במשימה הזאת! קבעת לעצמך לשחרר בעניין הסופ"ש, ועמדת בכך. פשוט חזקי את עצמך בדרך הזאת,וזה ינסוך בך כוח רב יותר.
האישיות המסכנה, המתלנונת והקורבנית שיצאה ממך בזמן האחרון גרמה לו להתרחק ולהיבהל ממך. אף אחד לא אוהב מישהו בעל תכונות כאלו וזה עלול להרחיק את כולם ממך, כי לא כיף בחברתך כאשר את כזאת.
תחשבי מה היה לפני שהיכרת אותו. איך היה היום שלך מורכב,ממה נהנית, איך כייפת. החזירי לעצמך את הדברים הללו אפילו בצורה מלאכותית. לפעמים עצם העיסוק במשהו שונה יכול להוציא אותך מן החששות והדכאון.
אני מאחלת לך סופש מהנה - זו המשימה שלך!!!

בימים האחרונים קרו עוד דברים, כמובן לא ביליתי את הסופש איתו , אני הגעתי למסקנה שהוא אוהב אוי מאוד,הבעיה היא שמשהו מן העבר המשתוף שלנו שבו שנינו לא אשמים אלא המשפחות שלנו לה על הפרק.הוא אומר לי הוא אוהב אותי אבל קשה לו עם הביקורת של המשפחה שלו ולכן עם כל האהבה הוא צריך לחשוב ולהחליט האם הא מסוגל לסגור עליהם עיניים. הוא מאוד סובל מכך, אני מנסה לא ללחוץ עליו כדי להחליט אבל בו בזמן כולי לחוצה לבד, אני כל הזמן רועדת והתרופות שניתנו לי על ידיי הפסיכיאטר חא עוזרים לי מאוד, אני חייבת יעוץ של פסיכלוגית בטלפון כי ככה אני לא מוצאת מישהי באופן מיידי בסביבת מגורי. האם יש המלצות על מישהי שתוכל להקדיש לי כמה דקות מזמנה ולהסביר לי איך להמשיך?

לכי טפלי בעצמך, את מקרה בדוק של טיפוס חרד אביוולנטי. קראי על תיאוריית ההתקשרות של בולבי , חזן, תאוריה פסיכולוגית מרתקת ונכונה. עשי מה שדורית אמרה לך, . חוץ מיזה כדאי שתיצאי להליכות מתי שאת במצוקה, בלי הטלפון ותירגעי. זה עוזר מאוד. בהצלחה

שלום מירי,

אני חושבת שכדאי להפריד בין מציאות יומיומית (קנאה, רכושנות, רצון שתהיי רק שלו) לבין פנטזיות, משאלות לב לא ממומשות, דמיון וריגוש. לא פעם אנחנו מאוד שונים בין הרמה הריאלית המציאותית היומיומית לבין מה שקורה בחדרי חדרים במוחנו הקודח....

דווקא באותם רגעים של ריגוש מוגבר כל הפנטזיות האלו יכולות לצאת ולהתבטא, ולכן כנראה הוא משתף במה שעובר עליו. סביר להניח שאם הפנטזיה תהפוך למציאות (ובכך כבר לא תוגדר יותר כפנטזיה)- המציאות הזאת תכאב לו מאוד, כיוון שבטבעו לפי הבנתי מדובר באדם רכושני וקנאי אלייך ולקשר (אני מקווה שבאופן בריא כמובן). כך שהוא לבטח יעדיף שזה ישאר בדימיון...

נקודה נוספת להסתכל על זה ולנסות ליישב את הסתירה שקיימת מבחינתך- היא לשים לב לעובדה הפשוטה שיש כאן בעצם ניגוד מאוד מוחלט- קנאה ושליטה מול חופש מוחלט וחסר גבולות. לא פעם, כשאדם חווה עצמו בעל תכונה מסוימת, למשל קמצנות- הוא במשאלות ליבו יכול לשאוף ולפנטז איך היה אם היה פזרן כספים ראוותני... העובדה שמדובר מקצה אל קצה מספרת לנו כמה בעצם מדובר באפקט של מראה- את רואה את עצמך, אבל הפוך. לכן הרבה פעמים הניגוד הזה יכול להיות מוסבר ע"י החסר הבולט שיש לו בלאפשר לך חופש, מרחב, חופשיות ללא גבולות ופריצת תחומים ברורים בזוגיות שלו איתך. הוא מציאותית לא יכול לאפשר לך את זה, אבל כנראה אי שם, בתת מודע או אפילו במודע- הוא רצה "להשלים" חסר זה ע"י קיום הפנטזיה הזאת, ההפוכה בעליל, לאדם שבו. כך או כך לא הייתי חוששת וגוררת את העינין לשטח המציאותי. נסי להשאיר את זה בהבנה שזוהי נטו פנטזיה, ריגוש, ועצם כך ששיתף אותך (אם כך גילית על זה) זה נהדר מבחינת הפתיחות הקיימת ביניכם.

אני מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי.. אם לא זה רק בגלל השעה :)

בהצלחה רבה.

אם את לחוצה על כסף אז אולי כדאי שתמצאי לך תומכים נוספים..

היי יעל

אחרי שקראתי את מה שרשמת, לא הבנתי אם את עדיין אם החבר שלך, ומה הסיבה האמיתית שאת רוצה להיות אם ההבחור המבוגר, כסף או רגש.

אין פה מערכת זוגיות, וזה לא זוגיות במשבר, יש פה מערכת של בחור מבוגר שהוא מעין שוגר דאדי שלך "סקס תמורת כסף" אני מניח למרות מה שהוא אומר לך, הסיבה היחידה שלו לקשר איתך זה סקס, יתכן ואת פיתחת רגש תוך כדי, אבל אם אין לו בעיה לנתק את הקשר, זה אומר רק דבר אחד...
אני לא מבין אותך ואת הדרך שבחרת לממן לך את הלימודים והוצאות אחרות, זו לא הדרך הנכונה ואין הבדל בינך לבין בחורה "עובדת" בצמתים. ונראה כאילו פיתחת תלות כלכלית ב"שוגר דאדי" והזנחת את האישיות שלך, הזנחת את המערכת הזוגית האמיתית שהייתה לך ואת היכולת שלך להשיג דברים...זו דעתי.

את צריכה לשאול את עצמך, האם את מרגישה כלפי הבחור רגש...האם את יכולה להיות איתו בקשר בלי מימון כספי?

זה חיים שלך והחלטה שלך, אם את עדיין רוצה להמשיך לשכב תמורת כסף, רק אל תופתעי לגבי היחס ולגבי הרגש, גבר שמשלם לך כסף לא מפתח רגש כלפייך.

שלום יעל,

קודם כל תודה על השיתוף הרב שלך. נראה שאת מתחילה להבין שמשהו פה לא עובד נכון וזאת התחלה טובה.

קראתי את התגובות ובהמשך למה שאלדר כתב לך אני רוצה לחדד- אכן מדובר בזוגיות שמושתת על אינטרס נטו. שלך- כלכלי, שלו- הנאה ועונג. הפיתוי הרב של ה-20,000 כנראה מאוד מאוד גירה אותך וסינוור אותך והחלטת ללכת על זה. זה כסף קל מאוד. עם הזמן כנראה נתלית בכספים האלו והתחלת לדרוש יותר ויותר. ככל שיותר דרשת- כך הפכת ליותר תלויה בו. את בעצם חווה לאחרונה מציאות כזאת, שהערך שאת מקבלת והיכולת שלך לממן את הלימודים ואת עצמך- קיימת בדבר אחד- בגוף שלך ובמה שהוא יכול לעשות. לא בראש, לא ע"י עבודה מסודרת, אלא ע"י הדבר שלכאורה הכי קל לעשות. כמובן שרגשית את כנראה במקום אחר. אבל במילים אחרות- את לגמרי תלויה בכספים האלו. זה מצב של כדור שלג ואם לא תשכילי לעצור אותו, אני חוששת שלא יהיה לך טוב. באיזשהו שלב את תחושי את הזילות שתיווצר בעיני עצמך, ותכעסי על עצמך, ויהיה קשה להתגבר על זה. עכשיו יהיה לך קל יותר למשל, אם תחליטי שאת עושה לזה סוף - משהו שלא כ"כ התרשמתי שאת מעוניינת לעשות.

עצם כך שהוא ניתק איתך קשר מלמדת על כך שרגש אמיתי כפי שאלדר כתב- אין כאן, מעבר לזה כנראה נמאס לו לעמוד בדרישותייך. והאמנם- הוא יכול לשלם לכל אחת אחרת ולהרוויח את מה שהרוויח עד כה. מה הבעיה מבחינתו?

אני לא נוגעת בכוונה בעינין החבר שלך, או בעניינים מוסריים אחרים- כי זה לא מה שאת מבקשת כאן בהודעתך. את שואלת האם יש היגיון בדבריו- אז אם אנחנו מסתכלים על הקשר הזה כעסקת חליפין - יש היגיון בדבריו, כאמור, הוא יכול ללכת לנערת ליווי או לכל בחורה צעירה אחרת, להציע לה תכשיטים וכו' ולהשיג את מה שאת הענקת לו. במילים אחרות- לא ייחדת את עצמך מולו, אלא מה שאת סיפקת יכול להעשות ע"י מישהי אחרת- יותר, פחות, לא משנה.

לעינין החומריות- כן, אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה לעומק- מה הקשר הזה עושה לך ברמת הדימוי העצמי (מה אני שווה, מתי אני שווה, האם טוב לי להיות מוערכת ע"י קשרים מהסוג הזה? האם טוב לי להיות תלויה כלכלית באדם אחר? למה אני הולכת לכיוון הזה?). אלו שאלות שאת חייבת לשאול את עצמך, הרי יש סיבה פנימית יותר (שורש העינין) לנטיה לכיוון הזה. אם תצליחי לזהות מה מעבר לכסף גורם לך לנטות לשם- יהיה לך קל יותר גם בהמשך.

מאחלת לך הרבה בהצלחה, אם תזדקקי לעוד הכוונה- בשמחה.

שלום שירי,

נשמע נושא מורכב ויהיה קשה לענות על רגל אחת כאן במדיה הזאת. ממה שתיארת אנסה בכל זאת להגיד את מה שאת ביקשת בסוף הודעתך- יעוץ או טיפול. אתם מכירים הרבה זמן ולא נשמע שהמצב השתפר עם השנים, אולי להפך. ישנן שאלות פתוחות כמו מדוע רוצה לנתק אותך מהורייך, ממה נובע הזלזול, וכמובן הנסיבות שמהן הגיע- בית מפורק כפי שתיארת. "בית מפורק" יכול להעיד על הרבה מעבר לא פעם וצריך גם את זה לברר.. ואולי משם לבוא בגישה שונה לחוויה שלו. לא פעם בטיפול זה יכול לעלות יסודי יותר ואפשר לטפל בזה מזוויות אחרות.

אני רוצה לעודד אותך שפניה לטיפול בהחלט יכולה להיות מוצא טוב, ולא רק ברמה הזוגית. פניה לטיפול גם רק עבור אחד מכם יכולה לעשות הרבה, את למשל יכולה ללמוד ולקבל כלים להתמודדות עם כל מה שאת נושאת- ילד קטן שרק נולד, ילד נוסף, זוגיות לא מספקת וכל המסביב.. לא תמיד הצד השני כ"כ שמח להצטרף לטיפול כזה, אבל לא פעם זה קורה והעבודה הופכת מעבודה אישית לזוגית. כך שגם אם תיתקלי בהתנגדות מצידו- זה עדיין לא אומר שאי אפשר לעזור.

לגבי עלויות טיפול- טיפול פרטני או זוגי נע היום בין 250-400 ש"ח ואפילו יותר. הממוצע הוא 300 וזה נחשב סביר. בקופות החולים יש למבוטחים מסוימים אפשרות לקבל מספר מפגשים מוגבל תוך סיבסוד, שם העלויות נעות סביב 190 ש"ח. את יכולה לנסות לברר.

אם תרצי המלצות על מטפלים אוכל לנסות לסייע לך, תוכלי לשלוח לי פניה למייל [email protected]

בברכת הצלחה.

אני פחות מתמצאת, יתכן ודורית יודעת על זה יותר.

לאבי שלום,
התעניינת בעיסוי טנטרי כמתנה לאישתך.
שתי אפשרויות בגדול: לקנות עבורה מסאג' ע"י מטפל או מטפלת טנטרית. הרעיון הוא שהיא מגיעה אל המטפלת וזו עושה לה עיסוי ארוטי עם אופציה להגעה לאורגזמה. זה יכול להיות בנוכחותך או לא בנוכחותך.
האפשרות השנייה היא ללמוד איך לעשות זאת ולהעניק לה מסאג' כזה בעצמך. חפש בגוגל - "עיסוי יוני רפיק".
בהצלחה!!

שלום ארז,

לאשתך צורך בולט בקיום קשרים חברתיים, לא בטוח שרק עם גברים. לכל דבר יש סיבה והגיוני שהיא מעוניינת לשמר קשרים שמעלים לה את הביטחון או הדימוי העצמי, ובכך מרגישה יותר טוב.

אסור לשכוח שלא היתה פה בגידה לפי הבנתי או משבר אמון חריף. היא כן מספרת לך (אמנם באילוץ אבל מספרת) על קשרים, וכן ניתקה קשר עם מי מהידידים שלה, אני מניחה שלטובת הקשר והאמון שלך בה.

ההסתרות כמו כן המחיקה של ההודעה בפייסבוק להערכתי נובעות מהפחד שלה- איך אתה תגיב. היא תיארה לעצמה שלאור החוויות הקודמות איתך בנדון אתה לא תאהב את זה וזה יצור עימות. לכן כנראה היא באינסטינקט- ישר מחקה. אבל, בוא שוב נזכור- היא באה ואמרה לך בכנות מה היה. היא בפירוש גם הזכירה את עינין הקינאה.

אז למעשה יש כאן 2 חלקים- שלך ושלה. מה אתה יכול לעשות כדי לשפר את המצב ביניכם (אמון), ומה היא יכולה. היא יכולה לעשות את מה שהיא עושה עד כה- לנתק קשרים קיימים שמאיימים עליך, בד בבד היא לבטח רוצה לשמור על המעגל החברתי שהיא יצרה או יוצרת. ז"א, אולי שווה לעודד אותה כן ליצור קשרים, אבל לא עם אנשים שבעבר היו לה חוויות רומנטיות או מיניות איתם. זה החלק שלה. אתה לעומתה, יכול לנסות לעבוד על נושא הקנאה, ועל חשיבה מחודשת אחורה, רטרואקטיבית, על הקשר שלכם- האם באמת יש לך סיבות לחשוב או לחשוד שהיא בוגדת או בגדה או מסוגלת לכך? כי עד כה לא מצאתי משהו מאוד חריג בהתנהגותה. היא הגיעה וסיפרה לך על המקרים, כולל ההוא שהיא מחקה ולמה, היא מספרת לך שנושא הקינאה מפריע לה. במילים אחרות-יש לכם פתח טוב לעבוד דרכו על הזוגיות. אם זה לא ידובר ביניכם וישקע, זה יחזור גדול ועוצמתי יותר.

תנסה בכל זאת לפתוח את זה תוך גישה של בגרות ולא של עלבון. אני מבינה שאתה נפגע, אך תזכור שיש כאן מישהי שהקשרים החברתיים חשובים לה, ואולי כמובן לחשוב יחד איתה- האם יש משהו שחסר לה בזוגיות (מרחב? קלילות?) שאתה יכול להעניק לה ובכך הצורך עם אותם גברים ילך ויפחת בהדרגה. כמובן זה מצריך סבלנות רבה מצידך.

נקודה למחשבה- אולי דווקא בגלל רגשות קנאה מצידך כלפיה- היא "בורחת" למקומות חופשיים יותר?

בהצלחה רבה

הילה יקרה,

אין אנו נוהגים להמליץ בפורום על אנשי מקצוע.
תוכלו אולי לבדוק באינטרנט.
במידה וגם אימון לזוגיות יכול להתאים לכם, תוכלו לבדוק באתר של איק"א (איגוד המאמנים המקצועיים בישראל).

בהצלחה בתהליך. מקווה שתמצאו את הדרך הנכונה לשניכם ושזו תהייה הדרך המשותפת.

מיי יקרה,

אני מבינה שלא הייתה לך כוונה להסתיר מבן-זוגך דבר וכי את משתפת בדברים אשר נראים לך חשובים ומהותיים. כמו כן, את בוחרת בעיתוי הנוח מבחינתך או לחילופין "נכנעת" למציאות ה"לוחצת" ומשתפת מעט אחרי "זמן האמת", אולם, בכל זאת משתפת, גם אם בדיעבד.
בן-זוגך רואה את הדברים אחרת. מבחינתו השיתוף צריך להיעשות בזמן אמת ויפה שעה אחת קודם. בנוסף, הוא חש ששיתוף ואמון פירושם שיתוף בהכל, כולל הכל, גם בדברים אשר נראים לך חסרי משמעות.
למיטב הבנתי זה בסדר מבחינתך. את אוהבת אותו, מתכננת להינשא לו, להיהפך לשותפה מלאה לחייו ובחייו כמו שהוא יהיה שותף מלא לחייך ובחייך. לכן, לשאלתך, מה לומר לו בשיחה מעבר לכך שאת מתנצלת, שתפי אותו בכך שאת "מתרגלת" עדיין את עניין השיתוף בהכל ובזמן אמת. אמרי לו, ממש כפי שכתבת בפנייתך, שמעבר לכך שאת עדיין לא רגילה לשתף בהכל או להתייעץ לפני (מה שכדאי שתשקלי לעשות מעתה, כי בזוגיות נהוג גם להתייעץ ולא רק לעדכן. חשוב לקבל החלטות משותפות, כמו נושא הסיגריות), יש דברים שנראים לך חסרי חשיבות ולכן את לא משתפת בהם וגם על זה את מתכוונת ל"עבוד" כי זה חשוב לו.
בנוסף, אני מציעה שתנסי לעמוד במילה שלך. אם הסכמתם על משהו, כמו מספר סיגריות לשבוע, אל "תשברי" את מילתך מולו. במידה ואת חשה שאת חייבת יותר, שתפי אותו בכך (ואל תשני את ההסכם שלכם על דעת עצמך ללא ידיעתו כי הוא חש לא בנוח עם זה, בלשון המעטה), אני מאמינה שהוא יעריך זאת.
אמון שנשבר הינו בר תיקון, במידה וכולם מעוניינים בכך, אולם זה לוקח זמן. דרושה נכונות, של כל הצדדים המעורבים כמו גם, התנהלות חד-חד ערכית, כלומר, להתחייב ולעמוד בהתחייבות.
אני מאמינה כי אם תאמצי התנהלות כזו, לאורך זמן תרכשי את אמונו של בן-זוגך מחדש.

בהצלחה!