פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

את כבר ענית על הבעיה ..הוא יכול לגלוש בעבודה וכו" אם תעמיקי ותחפרי כמו שהילדים אומרים...אולי תגלי דברים שלא ינעימו לך בלשון המעטה...תתעלמי זה יעבור לו...כל הגברים חרמנים ומשתוקקים לסטוצ קטן. לא צינת בני כמה אתם.... .תמיד זה מגיע אחרי גיל 40+...החשוב מכל הוא משקיע במשפחה מכבד אותך ...בעל טוב...אל תחפשי יותר מדי. מקווה שעזרתי..ואת תפנקי את עצמך בדברים הקטנים שמביאים הנאות גדולות .. ציצו

סיגל יקרה,

אני מאמינה ששיתוף וכנות הינם התחלה הכרחית. אמנם ציינת שהערת לו על חוסר הנוחות שהתנהלותו זו גורמת לך אולם, בראייה שלי אין זה מספיק.
אני מניחה שאין בכוונתו לפגוע בך ולכן לדעתי את צריכה להאיר את עיניו ולהסביר לו שלאור התנהלותו ה"חדשה", את יודעת שהוא מסתיר ממך משהו ושזה גורם לך לתחושה ממש לא נוחה ואף פוגע באמון שלך בו. שאלי אותו כיצד הוא היה חש אם המצב היה הפוך.
שאלי אותו במה דברים אמורים, אולי הוא הסתבך במשהו ואת יכולה לסייע. לעיתים אפילו לשתף מישהו קרוב אשר יכול לחוות דעה אחרת מזווית ראייה אחרת, זו עזרה משמעותית.
ייתכן כי הוא צופה בפורנוגרפיה והוא חושש מתגובתך.
את צריכה להבהיר לו שאתם יחד בטוב וברע ושהוא יכול לחוש בנוח לספר לך הכל ולשתף אותך בהכל ושאת לא תשפטי אותו. את פשוט לא רוצה להרגיש "בחוץ" או לפתח פרנויה, כפי שהוא קרא לזה, אלא להיות איתו ולצידו.

אליהו היקר, אני חושבת שמה שחבריך רואים עליך זה שהאישה הזאת מצליחה לסובב אותך על אצבעה הקטנה, כמו שאומרים, ואתה נכנס ללחצים ולאבדן שליטה בעצמך.

אם אתה כל כך אוהב אותה - עליך למצוא דרך לכלול גם את הצרכים שלך בתוך המשוואה של יחסיכם - מבלי לגרום לפיצוץ בכל פעם. כלומר, משהו בתקשורת שלכם לא עובד. אתה לא מצליח להביע את הרצונות שלך ואת מה שמפריע לך מבלי שזה יעורר את כעסה.אז כנראה משהו בגישה שלך וגם בגישה שלה - לא מצליח לכם.

על תקשורת טובה ניתן לעבוד ולהתאמן. זה משהו שצריך ללמוד אותו ועושים זאת בסדנת תקשורת זוגית, אצל יועצים זוגיים. מכיוון שאתה כל כך אוהב אותה שווה להשקיע בכך ולראות האם זה יעזור לצמצם את הריבים ולשפר את איכות התקשורת.

אני אעשה את הכל על מנת לשלוט בעצמי! תודה רבה

מאוהבת יקרה, מצד אחד מאוד מרגש ומשמח אותי לקרוא על עוצמת הרגשות שלך ועל החופשיות שבה את מרעיפה את אהבתך. אין הרבה אנשים כאלה. מצד שני את מודאגת מכך - נדמה לי שהדאגה העיקרית שלך היא שחברך ייקח אותך כמובן מאליו ואולי ינצל זאת וירשה לעצמו לפגוע בך בצורות שונות.
אני חושבת שאם זה מה שהוא יעשה עם אהבתך - אז ייחשפו אצלו תכונות שליליות וכדאי לגלות זאת בשלבים מוקדמים של הקשר, לא כן?
על פי רוב התקופה של הפרפרים אינה נמשכת המון זמן. חלק גדול מן התחושות מקורן בהצפת אנדורפינים במוח, והמוח לאט לאט מסתגל ומפסיק להגיב בעוצמות הללו.
בעתיד הלא רחוק את עלולה למצוא את עצמך עוד מתגעגעת ל"היי" הזה ולפרפרים.

אני מציעה לא להילחם בתופעה, אלא לקבל אותה בטבעיות. זו מי שאת.

נסי לגלות האם הרעפת האהבה הגלוייה הזאת היא נעימה לחברך או שמא היא מביכה אותו בציבור. אם היא נעימה לו - אני לא רואה בעייה. זה שהוא לא עושה זאת כלפייך באותה מידה - זה משהו שתצטרכי לקבל בו כחלק מן השונות הבינאישית, שמופיעה בהרבה תחומים...
אבל אם זה לא נעים לו, כי אולי לא נוח לו שיסתכלו עליו יותר מדי, ואם יש בכך משהו שמפריע לו - חשוב שתהיי מודעת לכך. ואם זה אכן מפריע לו - עלייך להתחשב בו ולעשות זאת רק בפרטיות.

אבל!!! אם זה מפריע לו גם בפרטיות שלכם - אז כבר יש לך בעיה, כי זה חלק מן הטבע שלך להרעיף אהבה, וחשוב למצוא בן זוג שיקבל זאת בהנאה ולא בהסתייגות.

קודם כל תודה על התגובה.

האמת היא שאין לו בעיה שאני מרעיפה עליו אהבה, לא בציבור (מה שאני בדרך כלל כמעט ולא עושה כי לא נעים לי) ולא בפרטיות, להיפך הוא אוהב שאני סביבו, אוהב שאני מרעיפה עליו אהבה. לו זה לא מפריע כלל, לי זה מפריע, מפריע לי שאני יותר מידי נותנת לרגש לשלוט עליי, נכון אולי זה דווקא טוב או זה מעיד על עוצמת האהבה שלי כלפיו אבל אני לא בטוחה שזה טוב לי... אולי עם הזמן זה יעבור אבל בנתיים זה פשוט מתגבר עם הזמן.
מתסכל אותי שהוא לא מתנהג ככה, כלומר הוא לא מרעיף עליי אהבה באותה הרמה, ואותי זה מפחיד גם, וגורם לי לחשוב שאולי הוא לא אוהב אותי מספיק.

אולי זה כבר יהיה נושא אחר, אבל אתמול כשחגגנו את יום האהבה הוא אמר לי שאני אדם קשה, והוא רואה שלעתיד אני לא אהיה קלה, אבל לא אכפת לו... אני לא בטוחה שהבנתי מה הוא התכוון "אני אדם קשה אבל לא אכפת לו"? מה זה אומר בדיוק? לפי מה קובעים שהאדם הוא קשה? לא רציתי לתחקר אותו יותר מידי כדי להבין אני אמורה לעשות את זה?

מאוהבת יקרה, אני חושבת שאני מבינה למה הוא מתכוון: העובדה שאת לא מקבלת ממנו מספיק "הרעפת אהבה" - וזה מפריע לך - חודרת אליו מן הסתם. את כותבת שזה מתסכל אותך שהוא לא מראה לך מספיק אהבה. זה גורם לך לבדוק איתו כל הזמן ולבחון אותו עד כמה הוא אוהב אותך. לצפות ממנו שיתקשר אליך כמה פעמים ביום ולהתאכזב כאשר זה לא קורה מספיק.
וכאשר הוא אומר שאת בן אדם קשה, מן הסתם הוא מתכוון שהיחסים איתך תובעים ממנו המון השקעה ומעמידים אותו מול משימה קשה - לספק את הצרכים הרגשיים שלך.

כלומר במקום שכל אחד יהיה עסוק בחיים של עצמו, וקיומו של בן הזוג יהיה ערך מוסף עבורו, רק כיף - היחסים הופכים להיות גם מחוייבות ומעמסה כי צריך להשקיע בך המון תשומת לב וזה גוזל זמן ואנרגיות ומשאבים, וקשה לעמוד בציפיות שלך ולעשות אותך מסופקת ומאושרת.

את מאוד עסוקה - כפי שכתבת במכתב הראשון שלך - בלחושב עליו ולחכות לטלפון שלו, וזה הופך אותך לתלותית בו. מבחינתו - זה גם יוצר מעמסה רגשית וגוזל זמן.
יש הקוראים לכך - "תחזוקה גבוהה".
עלייך לקחת את עצמך בידיים לאור הפידבק הזה ולהוריד מן המעמסה כלפיו. שוחחי עם אמא שלך או עם חברה טובה והתייעצי איתה בקשר למה שכתבתי לך. חשוב שתיכנסי לפרופורציות כי אחרת הוא עלול - עם הזמן - לראות יותר ויותר את המעמסה וזו תסתיר את האהבה שיש לו עכשו כלפייך.
שווה גם לבדוק זאת אחורה - איך היית עם בני זוג אחרים. קבלי זאת בתור פידבק מסויים והשתמשי בו כדי ללמוד ממנו ולעבוד על עצמך ולהתפתח יותר בכיוון של להיות עצמאית.

הוא אינו מודע לכך שאני מחכה לשיחות ממנו, פעם אחת רק אמרתי לו שהוא לא יכול להיעלם לי ליום שלם (זה היה ביום שבו הוא התקשר אליי רק בערב). אינני נוהגת לשתף אותו בכל החששות האלו, שאני מפחדת לאבד אותו או שאני רוצה יותר אהבה. העניין הוא הוא כבר למד לקרוא אותי וישר רואה כשאני נעלבת, לצערי אני גם די שקופה, והוא אמר לי שאסור לי לקחת אותו כל כך ברצינות ולהיעלב, כי הרי הוא לא רוצה לעשות לי רע.

אני רוצה לנסות ולהיות קצת קרה אליו אבל לאור העובדה שאני מאוהבת בו קשה לי, כי אני מאוד רגישה ורגשותיי שולטים בי. גם כשאני כבר מחליטה קצת להיעלם לו אז תוקפים אותי יסורי מצפון, אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, כי אני מתוסכלת וכרגע אושר זה לא אחד הרגשות שאני מרגישה, הרגשות היחידים בליבי הם אהבה, פחד וחשש לאבד אותו.

אני משתפת חברה טובה ואימא במה שעובר עליי (בשום אופן לא אותו) והן מייעצות לי להיות יותר קרה ולדאוג יותר לעצמי. איך לעשות את זה? איך להינות מהקשר שלי בלי כל הפחדים האלו?

זה מעניין שבשבועיים האחרונים קיבלנו מכתבים משלוש נשים צעירות בדיוק באותו נושא: עד כמה האהבה עשתה אותן אומללות במקום מאושרות. לחוצות וחרדות במקום מלאות שמחה על עצם קיומה של האהבה בחייהן.
אני מציעה לך לדפדף קצת אחורה ולחפש את התכתובות הללו וללמוד מהן.
אם את לא רוצה להבריח אותו - עלייך להתאפס על עצמך ואפילו להיעזר בטיפול נפשי לשם כך. כי מן הסתם, אם הוא רואה אותך כל כך לחוצה ומודאגת, כל הכייף יוצא. כבר לא יהיה לו כיף לבלות איתך, והקשר יגווע במהרה. הוא התאהב בך כאשר היית חופשייה ומשוחררת מדאגות, ועכשו את כבדה ומוטרדת ומלחיצה אותו.
קחי על עצמך אחריות וטפלי בכך כמה שיותר מהר.

המלצה קטנה כתוספת לכל הדברים שרשמו לך.


יכול להיות שלבן זוגך לוקח יותר זמן לפתח רגשות עמוקים ועל כן את צריכה להוריד קצב, לנסות להתאים את עצמך לקצב שלו.

אם את רוצה לגרום לו להרעיף עלייך אהבה וחיבה, את צריכה להוריד הילוך.
והכוונה היא להשתלט על הרגשות שלך, פחות להרעיף מילות חיבה ואהבה, פחות לצפות ליחס חוזר ממנו.

תני לו להתאמץ כדי לזכות בחיבה ובאהבה שלך.
שלא יראה את זה כדבר מובן מאליו

אני היקרה, את באמת נשמעת לי בוגרת ויודעת מה נכון לך, ואחת ממשימות החיים שלך כיום זו ההתנתקות הנכונה מאמא שלך. מה הכוונה להתנתקות נכונה?
זה להבין שאת בן אדם נפרד, עם דעות משלך, עם העצמאות שלך, עם הזכויות שלך. מותר לאמא שיהיו לה דעות אחרות. היא אפילו יכולה להשמיע אותן, משום שאמהות תמיד דואגות לנו ורוצות את טובתנו. אבל ברגע שיש התנגשות ואי הסכמה - עלייך לבדוק את עצמך, להיות בטוחה שאת לא עושה דברים רק בתור דווקא והפגנת עצמאות כלפיה אלא כי את באמת מאמינה בדרך שלך, ועלייך לפעול בדרך שלך.
אלא שבו זמנית חשוב מאוד להישאר אוהבת כלפיה! רוב הפעולות שהיא עושה נובעות מן הדאגה שלה כלפייך. במוקם להתעצבן על כך אימרי לעצמך - היא אוהבת אותי ודואגת לי בדרך שלה. הראי לה המון אהבה - בכל מקרה. אימרי לה - שאת מבינה שהביקורת שלה עליו באה מתוך אהב הודאגה כלפייך, אבל זה הבן אדם שאת אוהבת והיא צריכה ללמוד לקבל אותו.
אם תלמדי להישאר אוהבת בלי למחוק את עצמך ואת דעותייך - זה יהיה שיעור מאוד חשוב בהתפתחות האישיות שלך.
זה עוזר לחשוב שלאנשים שונים יש דעות שונות והסתכלות שונה על החיים, ולקבל שככה זה וכי זה לא חייב להשפיע על ההחלטות שלך. שמותר לך להחליט על עצמך, ובו זמנית לקבל שאמא שלך חושבת אחרת כי היא בן אדם נפרד ושונה ממך. אני מתרשמת שלה זה קשה לעשות את ההפרדה הזאת, אבל את יכולה לעשות אותה מן הכיוון שלך. במילים אחרות - לקבל אותה כמו שהיא, עם הדאגות שלה וההתערבות שלה, אבל להבהיר לה שאלה החיים שלך וההחלטות שלך. אבל לעשות את כל זה עם המון אהבה אליה.

זה אתגר גדול, אני יודעת. להישאר אוהבת ומכבדת ויחד עם זה להבהיר את גבולות ההתערבות שלה בחיים שלך. זה האתגר ההתפתחותי העכשווי שאת עומדת בפניו. יש אנשים שצולחים אותו ע"י התנתקות רועמת והתרחקות, ויש שמצליחים לעשות את אותו דבר בעדינות ובסבלנות, עם המון אהבה. אני מאחלת לך שתצליחי להיות בדרך השנייה!

שלום רב!
מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת....גם במשפחה של בעלי יש אפליות והמון תככים ובלאגן ולי קשה לעמוד מהצד...הבעיה היא שאני כל הזמן ממורמרמת ומוצאת אץ עצמי במריבות עם בעלי בגלל זה...באמת מה עושים??

מלי היקרה, אני מסירה את הכובע בפנייך! התפעלתי מן המודעות העצמית הגבוהה והרצון שלך לשנות את ה"מוסיקה" התלונתית ואת החשיבה השלילית. בדרך כלל בן הזוג הוא שסובל וכותב לנו שכבר נמאס ואי אפשר לשמוע את התלונות של אישתו...
נתחיל ממה שקורה כיום:
כיום את מאוד בקלות רואה את חוסר הצדק, משווה ומתקוממת. האם את מודעת לכך שכאשר את "לובשת" את הפרצוף של "זה לא פיר!" ומגיעה למשל לביקור אצל הורי בעלך, זה כבר יוצר רתיעה וריחוק מצידם. וכך את מאוד בקלות נכנסת לתוך מעגל קסמים: הם מתרחקים ממך ונוח להם יותר להתקרב לגיסה, ואת רואה זאת וזה מקומם אותך עוד יותר, ואז הם מתרחקים עוד יותר.

עכשו - מה עושים???

מה שנדרש הוא שינוי בחשיבה עצמה, שיביא לשינוי בצורת ההסתכלות שלך על דברים ובהתייחסות שלך וישפיע בין היתר גם על צורת הפנייה והדיבור שלך לאנשים.

כל אירוע שקורה - ניתן (לפחות תיאורטית) להתייחס אליו בצורות שונות. אם תשימי בחדר 10 אנשים ותשאלי אותם מה קרה ואיך הם מרגישים עם מה שקרה - יש להניח שלא תקבלי תשובות זהות. עצם הידיעה שניתן לשים על מה שאירע פרשנויות שונות - כבר מקהה את העוקץ ומקטינה את עוצמת המשמעות שאת בעצמך שמה עליה.
הצעד הבא, אחרי ההבנה הזאת, הוא שניתן להחליף במוח את הפרשנות האוטומטית, הראשונית שאנחנו שמים על משהו שאירע. אני קוראת לכך - "להקפיץ פרשנויות", כמו לוליין שמקפיץ כדורים...
זו בעצם מודעות עצמית גבוהה יותר וניהול "בנק המחשבות" שלך: כאשר את שמה לב שנוצרת אצלך מחשבה תלונתית, תתפסי אותה בזמן, ונסי" להקפיץ" מייד פרשנות נוספת. את יכולה לתרגל זאת לכיוון המגוחך אפילו. חפשי פרשנות עוד יותר מחמירה וטראגית מכפי שהאוטומט שלך יצר. רק לצורך התירגול, כמובן...אחר כך תיצרי פרשנות
הכי חיובית שיכולה להיות על אותו דבר שקרה.
את תראי - אם תצליחי בכך - שעצם הקפצת הפרשנויות היא זו שמוציאה את העוקץ וזה יהפוך אותך ליותר קלילה, פחות כבדה...
תירגול מסוג אחר הוא למצוא זמן קבוע יומיומי - בבוקר או בערב או בזמן הנסיעה לעבודה, ולחפש במחשבתך דברים שמשמחים אותך שקיימים בחיים שלך, כמו הילדים שלך, יופיים, חוכמתם, העבודה שלך, בעלך האהוב, הבריאות שלך, דברים שאת אוהבת בעצמך. להריץ אותם במוח. למצוא לפחות 10 דברים שאת שמחה עליהם בחיים שלך. זוהי תירגולת שמביאה חשיבה חיובית ויש מחקרים שמראים שככל שעושים זאת יותר - זה משנה את מבנה המוח!!!
בהצלחה!!!

היימציעה לשנות אורך חיים ...להיות יותר עם חברות קפה מסעדות ...לעשות ספורט הליכה ממושכת עם מוסיק שאוהבת...לנסות להיתעלם מהגיסה והמשפחה ..לבקר שם שההורים לבד...אל תדברי על הנושא עם בעלך ...תנסי לפנק את עצמך בכל דרך אפשרית....בהצלחה

שלום צביה,

אכן לא קל. גם שכירות דירה עולה היום לפעמים יותר מהחזר משכנתא, כך שמבחינת "רווח והפסד" אני לא יודעת מה עדיף. מיליון שקל, לפי מה שקורה היום, זה סכום שנחשב עוד בגדר סביר לקניית בית. כל שכן בית חדש, עם תשתית חדשה ולא מתפוררת.

מניסיון אני יכולה להגיד לך שהמחירים נעים בין כמעט מיליון ללמעלה ממיליון אם רוצים לרכוש היום דירה במצב טוב, מספיק גדולה למשפחה זה בערך הסכום בהפרש של 100-200 אלף לפה או לשם. זה לפחות ממה שאני מכירה היום בשוק.

כל העינין הזוגי שאת מעלה, וזה הדגש- את מעלה. ז"א, לא הבנתי מהו רצונה האמיתי של ביתך. האם היא צריכה או רוצה סיוע זוגי, האם טוב לה בזוגיות, האם נוח לה עם המצב כפי שהוא- ולא כפי שנראה לך. ז"א, כאמא מהצד אני בטוחה שאת רואה דברים שלא מוצאים חן בעינייך ובאופן טבעי את מגנה על הבת שלך. אך מנגד- אם משהו צריך להשתפר שם הוא יבוא רק ממנה, מהם. הם צריכים להבין שמשהו לא תקין (או היא) והיא אמורה לפנות הלאה אם היא רוצה להציל את הקשר. גם מהבחינה הכלכלית, איפשהו הנושא הזה הוא נושא "שלהם", ואת יכולה במקרה הטוב רק לייעץ (לה) מבלי להתערב בזוגיות שלהם. כי זה לא באמת יעזור, זה יותר ילחיץ.

לשאלתך, אם יש לך דברים חשובים שכדאי לך שהיא תראה- ההעלבות שלו, היחס שלו וכלה העינין הכלכלי- חשוב שתשבי איתה לשיחה מסודרת בה תגידי לה שאת מאוד דואגת לה ותתני לה דוגמאות אובייקטיביות מדברים שחווית לאחרונה שקשורים אליה. רק ככה את תוכלי לשפר משהו אם בכלל. אם בכלל- כי לא בטוח שהיא תחליט לעשות עם זה משהו. בזוגיות של אחרים, אפילו של הילדה שלך, את צריכה לנקוט במשנה זהירות. כי הזוגיות היא נטו שלה.. כלה לגבי יחסי המין- אין לך מנדט להיכנס לשם. יש גבול מסוים שלדמויות משמעותיות וקרובות ככל שיהיו כמו אחים והורים- אין שום סיבה להתערב.

כל החלטה שהם יעשו תהיה החלטה שלהם. אם תצליחו לסייע ברכישת הבית מה טוב, לא בטוח שהם כפי שאמרת שוב יכנסו לחובות ויהרסו את הכל. אפשר גם לחשוב אופטימי יותר שלפחות המשכנתא היא כסף שמביא להם בסוף נכס משלהם וזה טוב יותר מאשר להיות תקועים בשכירות שנים. לגבי עזרה מצידכם, היא לא חייבת להגיע בסכומים גדולים, אפשר לנסות לסייע בדברים קטנים יותר או בסכום חודשי מסוים - כדי להרגיש שאתם בכל זאת מסייעים, מבלי לקחת הלוואות.

אבל חשוב שתדעי, שכאמא, הדבר היחיד שתוכלי לעשות זה לייעץ, מהצד, ולתמוך בה בכל החלטה שהיא תקבל. כי הזוגיות הזו היא שלה, ושלו. והיא מחליטה מה היא בוחרת.

תודה .
האם לדעתך אני צריכה לתמוך בהם כספית כאשר אני חושבת שהדרך שלהם לא נכונה , לא מתאימה למצב הכלכלי שלהם והם יכנסו לחובות שלא יצאו מהם .
דברי ודעתי והמלצותיי נאמרו מספר פעמים לשניהם אבל זה כנראה ל עוזר וחתני בשלו .

בוקר טוב,

אני לא חושבת שאת צריכה לתמוך בהם אם זאת לא נראית לך הדרך. כתבתי זאת בהנחה וכן תרצי לסייע.

כפי שעשית- הדבר היחיד הוא אכן לדבר עם הבת. איתו אני לא חושבת שזה יהיה יעיל, הוא כנראה חווה את זה כהתערבות יתרה במערכת היחסים. בעוד ביתך היא יותר "שלך" ויכולה יותר להיות במקום שמקשיב לך כאמא. חשוב הוא שתסבירי לה מה את רואה שהיא מפספסת.. ולבדוק איך היא מרגישה עם זה (כל מה שתארת על היחס המזלזל וכו'). כי זה הרבה יותר חשוב אני מניחה מהאם הם יקנו או ישכרו בית. חשוב שהיא תהיה מאושרת, וכשזה יקרה, אולי גם כל היתר יוכל להסתדר.

היה לנו מקרה דומה במשפחה...חד משמעית לא לתת כסף לכלום.זה ייצור תלות בהורים ויראה להם קל מדי. בקיצור גם צינת שמע היחסים בניהם לא משהוא..זה יתפוצץ בסופו של דבר ...תני להם להיתמודד לבד .ויבינו שעלו על עץ גבוה..ומבקשים מההורים לעזור......בהצלחה

דנה יקרה,

החשוב הוא שלמרות האהבה הגדולה והזוגיות היפה שיצרתם יחד היית נאמנה לעצמך, לרצונותייך, לשאיפותייך ולמאווייך. את רוצה ללמוד ולהתפתח באופן אישי ורק לאחר מכן לפתח גם את הפן המשפחתי.
כל הכבוד לך! אני בטוחה שהתהליך לא היה קל עבורך וגם לא ההחלטה אשר בסופו של דבר לקחת.
יכולת זו שלך להיות נאמנה לעצמך ולפעול מתוך שלמות אישית בלבד הינה מתנה גדולה אשר בוודאי תעמוד לזכותך בעוד צמתים רבות בחייך.
בן-זוגך לשעבר מנהל עסק משגשג, כלומר התחום המקצועי שלו "מסודר" לעת עתה והוא חש צורך עז לפתח כעת את הפן המשפחתי. מעבר לזה, הוא לא למד ובכל זאת הוא מצליח לנהל עסק מצליח. אולי הוא לא מאמין בלימודי השכלה גבוהה כמוך ואולי אינו רואה את חשיבות העניין כפי שאת רואה אותו ולכן זו, כנראה, לא נראתה לו סיבה מוצדקת לדחות את רצונו לגבי משפחה וילדים. גם הוא מתנהל בדיוק כמוך מתוך נאמנות אישית לעצמו ולרצונותיו.
את עוד צעירה וכל החיים לפנייך. כפי שהתרשמתי מהכתוב בפנייתך ניחנת ביכולות רבות. בגיל כה צעיר יצרת עם בן-זוג מערכת זוגית בוגרת ובשלה מתוך ראייה לטווח הרחוק. את מסוגלת לקחת החלטות אמיצות ולשחרר כאשר את חשה שזה הדבר הנכון עבורך, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך וכפי שציינתי בתחילת דבריי, את פועלת מתוך ערכייך (הדברים החשובים לך) ולא מתוך פחדים או חששות.
לאור זאת יש לי תחושה שתדעי לקחת את ההחלטות הנכונות ולעשות את הדברים הנכונים ביותר עבורך גם בעתיד בכל מישור, האישי, המשפחתי והמקצועי.

היי, תמיד ידעתי שאני אלמד ואוציא תואר וברור שזה חשוב לי, מצד שני כמו שאמרתי אני מאוד רגישה והולכת אחרי הלב וזה לא שהוא הציע לי נישואים והכל וסירבתי ובחרתי בלימודים הוא אמר לי: תראי אני מכיר אותך ואת צריכה ללמוד וזה המסלול החיים הנכון בשבילך ואני לא מסכים שתשני שום דבר בו כי אני יודע שלא תהיי שלמה עם זה ב100%. אבל בכל מקרה כשנפרדנו אמרתי לו שאני אוהבת אותו הכי בעולם והוא אהבת חיי וזה טעות להיפרד ואנחנו נתגבר על זה ביחד ואנחנו נחכה ששנינו נהיה בשלים לזה ולא רק צד אחד. וכל הזמן הזה אמא שלו ואח שלו התקשרו אליי ואמרו לי מה לא יכול להיות שנפרדתם בטוח אפשר לעשות משהו את עושה לו ממש טוב הוא אוהב אותך ואח שלו לדוגמא אמר לי אני אומר לך שהוא יהיה מוכן לחכות לך גם 10 שנים שתהיי בשלה למשפחה. אבל זה לא נכון וזאת הבעיה זה לא מה שהוא עצמו אמר לי וממנו הבנתי שזה סופי הפרידה מבחינתו וזה פשוט עצוב לי מאוד כי זה מרגיש פספוס גדול לאור האהבה שהייתה לנו ואפילו שהיינו שנתיים ביחד הקשר לא דעך ולא לרגע.... פשוט כואב לי שהוא לא פועל מהרגש כמוני.. אז את חושבת שהוא כן עשה את המעשה הנכון? כי קשה לי לראות את זה ככה ואני לא מבינה למה אם נהיה רק אני והוא בזוגיות בה"כ 7 שנים ורק אחר כך יהיו ילדים למה זה לא מספיק לו?? יכול להיות שבסופו של דבר זה רק לטובה ואני אכיר מישהו שהוא אולי יותר בשבילי ויותר בראש שלי אל עדיין הקסם שהיה שמה קשה כל כך לוותר ועכשיו אני חייבת... ואיך אני אתגבר?

דנה יקרה,

שניכם פועלים אך ורק מתוך ערכיכם, מתוך הדברים החשובים לכם, מתוך רצון לממש את רצונותיכם ושאיפותיכם ומתוך שלמות אישית בלבד. בן-זוגך לשעבר השכיל להבין זאת ולאפשר לך לפעול בהתאם.
הוא לא רצה לגרום לך לעשות משהו שהוא בניגוד לדפוס פעולה זה, המאפיין, כאמור, את שניכם. התנהלות זו שלו גם מעידה על אהבתו הגדולה אלייך ומתוך אהבה זו הוא לא רצה לכפות עלייך את רצונותיו ושאיפותיו בעת הזו.
אני מאמינה שהוא פעל מתוך אמונה שלמה שמעשהו הוא המעשה הנכון עבור שניכם.
אני מציעה שתאפשרי לזמן, אשר עליו נאמר שהוא הרופא/המרפא הטוב ביותר, לעשות את שלו. אין לדעת מה צופן העתיד. אולי הוא יבין שלמען אהבתכם הגדולה "שווה" לו להמתין, אולי את תחליטי שלמען אותה אהבה תהיי מוכנה להקים משפחה בזמן הלימודים....לגבי דברים הקשורים לרגש "סופי" ו"החלטי" הם פחות סופיים והחלטיים מאחר ולעיתים הרגש מעפיל על השכל ומה שנראה הכי נכון בעולם בנקודת זמן מסוימת מקבל פרופורציות אחרת לאחר זמן מה ובוודאי כאשר הרגש לא נמוג ולא מרפה.

אנונימי יקרה,

אהבה כזו חזקה, עצמתית ומשמעותית שווה כל ניסיון ומאמץ, גם מאמץ חוזר ונשנה. את מתארת מציאות שבה בן-זוגך הוא מרכז עולמך ואת חשה שכך גם את עבורו, כלומר מעבר לאהבה הגדולה שיש לכם, יש גם הדדיות בקשר ובתחושות. הזוגיות שלכם מבוססת גם על אמון, נאמנות וחברות עמוקה. על-פניו, ממה שתיארת בפנייתך, יצרתם זוגיות יפה ומיוחדת אשר למרות שידעה עליות ומורדות במהלך חמש השנים שאתם יחד, שרדה הכל בזכות היסודות העמוקים והאיתנים עליהם היא מושתתת.
למיטב הבנתי, הדמיון הרב ביניכם, כפי שכתבת, "אנחנו מאוד דומים, אוהבים לאכול אותו הדבר , חושבים אותו הדבר" יכול להוות גורם לתקשורת הלקויה ביניכם.
תקשורת תקינה, פתוחה, זורמת וכנה היא אחד הגורמים עליהם יכול ליפול או לקום דבר. ושוב, לאור הזוגיות היפה שיצרתם ולאור האהבה הגדולה השוררת ביניכם הייתי מציעה לבחון אפשרות של תיקון התקשורת בעזרת איש מקצוע לזוגיות, שהרי מדובר כאן על תקשורת זוגית. איש מקצוע יוכל להעיר בפנס את החזקות והחולשות של כל אחד מכם בנושא ולסייע בידיכם, על ידי מתן כלים נכונים ומתאימים, לתקן את אשר דורש תיקון.
אפשר לומר הכל השאלה היא איך אומרים זאת...

שלום ד',

הסוגיה שאת מעלה מוכרת מאוד. אני שמחה ששיתפת כאן.

אני חושבת שכתבת את משפט המפתח: "עליי לציין שזה מאוד מוצא חן בעיניי כי בעלי לעולם לא מחמיא לי בנוגע למראה החיצוני שלי למרות שהוא יודע שזה מאוד חשוב לי".

מה שאת מקבלת מהגבר בעבודה הוא דבר בסיסי שחשוב מאוד לכל אשה ולכל זוגיות באופן כללי. למעשה אפשר לומר שהזוגיות לוקה בחסר בבחינה זו, והיא "לוקה" כיוון שההשלכות של זה מתחילות להיות "הרסניות" במידת מה לקשר. הרסניות כי את מאוד רוצה להתאפק, אבל האיפוק הזה קשה מאוד, כשמנגד אין רצון ו/או מאמצים מצד בעלך. בו זמנית את ממשיכה לקבל את מה שאת כ"כ צריכה מגברים אחרים- וזאת פצצה מתקתקת.. למרות המוסריות ולמרות הערכיות ותחושות האשמה, לפעמים, זה בלתי נשלט. זה בד"כ קורה כשהצד השני מאוד מאוד אדיש לצורך הזה, והצד שנורא צריך לא תמיד יודע איך להעלות את זה מבלי לפגוע..

חשוב לציין שגם אם נפליג רגע במחשבות ונגיד שיקרה משהו שאת תתחרטי עליו- את מהר מאוד תביני שזה לא פתר שום בעיה, לא את הבעיה הזוגית, לא את הבעיה האישית שלך (לא ממש בעיה, אלא מצב בו כמו כל אחד את זקוקה למילה טובה).. זה במקרה הטוב יספק לך רגע אחד של הנאה מהול בהרבה בושה ואשמה. רגע שכשתסתכלי עליו אח"כ את לא תביני מה קרה.

לכן, צריך לטפל בזוגיות שלך, ולא בזוגיות שעלולה חלילה להיות לך עם גבר שסה"כ ההיכרות שלך איתו לא מבוססת, וכזאת היא צריכה להישאר.

את מכירה את בעלך טוב, וסה"כ אתם אוהבים. אני לא חושבת שבסוף יום עבודה זה זמן טוב מבחינתו להשקיע או להקשיב באופן מלא. נראה כי אין לו כוחות בשלב הזה של היום. אני מציעה שתשכנעי אותו לקחת יום חופש, או , לדבר איתו בסוף שבוע, ביום בו הוא לא בעבודה והוא רגוע, אחרי ארוחה ביחד או חוויה מעצימה (אני בטוחה שיש כאלה). אז הוא רגוע להקשיב ובמצברוח מתאים לשיחה. השיחה הזאת לא צריכה לרדת מסדר היום עד שאת לא מבחינה בשינוי. אם את חשה מספיק כנה איתו, אני מניחה שכן, שתפי אותו ואל תהססי לספר לו שיש מצבים (את לא חייבת להגיד שזה בעבודה דווקא) שמפלרטטים איתך או נותנים לך לחוש מאוד אטרקטיבית. בד בבד ספרי לו שאת לא מעוניינת כלל שזה יגיע מגורמים אחרים פרט אליו. אבל- כשזה קורה- את מרגישה שזה בדיוק מה שאת זקוקה לו, ממנו, ואת לא מקבלת.. בהמשך ספרי לו עד כמה את חשה אשמה ובושה להרגיש "טוב" עם זה. נסי להבין מה הוא חש כלפי זה, והאם הוא מבין מה ההשלכות של זה מבחינת הזוגיות.

דבר נוסף- אולי יש משהו שאת יכולה לעשות כדי שהוא כן יחמיא לך? אולי שינוי, אולי בגדים חדשים? תספורת? משהו שהוא מאוד אוהב? במילים אחרות- נסי לברר איתו האם יש משהו שגם את יכולה לבוא לקראתו. אז הוא ירגיש שגם את מוכנה לעשות כברת דרך לקראתו. אולי תגלי בשיחה הזאת מה מונע ממנו להחמיא לך, והאם יש גורמים חיצוניים שמשפיעים עליו (עומס, מצב נפשי שעובר, משהו שקרה?).

בכל אופן מה שאמור להיות בראש מעיינייך הוא דבר אחד- הזוגיות ובעלך.

שיקפתם לי בצורה ברורה את המקום שאני נמצאת בו ועל כן אני מודה לכם מאוד...
האמת שלפני שהספקתי לקרוא את תגובותיכם בעבודה דיברתי עם אותו הבחור שניגש אלי שוב וגרם לי להתרגש מחדש...הוא ביקש ממני את מס' הטלפון ואז פשוט קיבלתי "בום" חזק והסברתי לו שזה לא נכון עבורי כל הסיטואציה הזו שאני נמצאת בה....נתתי לו להבין שלא יהיה בינינו שום דבר אבל הוא גרם לי להבין שעליי לעבוד על הזוגיות שלי עם בעלי.תחילה הוא ניסה לשכנע אותי בפיתוח הקשר בינינו,אך ככל שהשיחה המשיכה,להפתעתי גיליתי מצידו הבנה.כל כך הוקל לי שדיברתי אתו פתוח על המתח המיני שקיים בינינו,שגם אם יתממש,לא יצליח להשלים את מה שבאמת חסר לי בזוגיות עם בעלי וזו הקרבה הרגשית ולא הפיזית.
כאשר חזרתי הביתה חיבקתי את בעלי,בזמן שהוא כמו תמיד יושב במחשב וניסיתי להסביר לו שאני מרגישה שהתרחקנו.העלאת שיחות בנושא זה מאוד מרגיזות אותו,למרות שלא האשמתי אותו,אלא ניסיתי להבהיר לו את חשיבות האינטימיות של הקשר שלנו עבורי.זה הרגיז אותי,כי הבקשה שלינראית לי מאוד לגיטימית ואף מחמיאה,הלא מה שביקשתי זה לדבר אתו עליי ועליו ולקבל חיבוק ונשיקה,או אפילו מבט כשאני חוזרת הביתה.
לאחר קריאת תגובותיכם,הבנתי שאולי אני באמת לא עושה מספיק!עליי לדבר אתו על הדברים הללו כאשר הוא באמת פנוי לכך.אבל שוב פעם,המצבים האלה נדירים כי בסופי שבוע אננו אף פעם לא לבד ובעלי הוא מאוד עצלן וזה פשוט בעיה להוציא אותו מהבית.נכון שאפשר לעשות גם משהו בתוך הדירה,אבל אז הטלוויזיה והמחשב לא באמת מאפשרים לנו את היווצרות האינטימיות.אני מרגישה שאני מחפשת תירוצים,אבל אני יודעת שככל שאתעקש כך ארגיז את בעלי יותר וזה חבל לי,הוא פשוט לא מבין את מצוקתי וחושב שאני נטפלת עליו סתם.
בכל אופן אנסה לקחת את עצותיכם לתשומת ליבי,להתמקד בזוגיות שלי עם בעלי,הרי "הדשא של השכן תמיד יראה ירוק יותר"!
שוב פעם תודה רבה רבה על הזמן והמחשבה שפיניתם עבורי!
בתקווה שהזוגיות שלנו תלך ותייצב עם הזמן...

היי
מקסים לראות שבעקבות מה שכתבו לך עדי ואלדר ומורן היקרים, הגעת להבנות מרחיקות לכת ואת מוכנה להשקיע את כל כולך בחיזוק הקשר עם בעלך, חשוב שתדעי שכדי להגיע למינימום הצלחה את חייבת להיות עקבית ועם המון המון סבלנות,
לדעתי כדאי מאוד שתפני לאנשי מקצוע בתחום הייעוץ הזוגי כדי לקבל כלים נכונים שיכוונו אותך בדרך להצלחת המבצע,
את יכולה ללכת לבד ואם יהיה צורך לצרף אח"כ את בעלך בהסכמתו כמובן,
בהצלחה

היי

אני קורא שוב ושוב את מה שרשמת ולא מפסיק לחייך וגם קצת לקנא בך. ואני יסביר את עצמי.
לפי מה שאת מתארת, את בחורה צעירה מוקפת גברים שלא מפסיקים לפלרטט איתך, הם גורמים לך להרגיש פורחת ונחשקת, ואחד מהם אפילו הצליח לעורר בך רגשות ומשיכה מינית.(איזה כיף לך...:-))
מהצד השני נמצא בעלך המדהים כפי שציינת, שאותו את מאוד אוהבת, שעובד קשה ומגיע בשעות מאוחרות. (איזה בעל!!)
בגלל כל הצומת לב שאת זוכה...אני מקנא בך. אבל מה, את מרגישה שבעלך לא מחמיא לך מספיק למראה החיצוני והוא חוזר עייף מהעבודה.

יקירתי, נראה שאת יודעת לזכות בצומת לב, אבל את מחפשת את זה במקום הלא נכון, תעוררי לחיים את הקשר שלכם, תעשי מאמץ, תשקיעי, תשני, דיבורים זה לא מספיק.
תחשבי על דרכים שיגרמו לבעלך להתבלל כאשר הוא רואה אותך...תקבעי/תיצרי לכם ערב רומנטי..תעוררי את התשוקה שחסרה לך.

לגבי הבחור מהעבודה שאת כלכך דלוקה עליו, את יודעת שהלכת איתו רחוק מדי(אני מבין שזרמת כי היה לך מחסור, אבל נראה שזרמת מעבר כי אולי רצית/יצר בך עניין), ויש לי מן הרגשה שאת בסוף תלכי איתו עד הסוף. אך אני חושב שלא חשבת על ההשלכות העתידיות בגין הבגידה, ואם תוכלי להתמודד איתה בעתיד. שלא תביני אותי לא נכון, גם אני אוהב ריגושים ואם בעלך לא היה "מדהים" בעיניך והוא היה יותר כמו "אויר" בזוגיות אולי באמת הייתי אומר לך לכי על זה. אבל כרגע לדעתי יש לך הרבה יותר דברים להפסיד מלהרוויח.
השאלה באמת אם הריגוש הזה שווה את הסיכון?
והשאלה השניה היא, אם זה כל כך מפריע לך למה את לא מנסה/מתאמצת לפלפל את הקשר אם בעלך במקום לברוח למקומות אחרים?

אגב, אם בעלך מעריך רק את יופייך הפנימי. זה לא פחות חשוב ואפילו יותר מהערכת יופייך החיצוני.

מאחל לך זוגיות "חיה ובוערת"

הפוסט שלך הזכיר לי מאמר שקראתי באתר זוגיות של דורית כהן. שם המאמר:
"בגידה: אנטומיה של התאהבות ידועה מראש" - והוא מנתח את התהליכים שקורים לנו במוח בזמן התאהבות ובגידה.
חייבת להדביק כאן שני קטעים ממנו:

מדובר על גבר שמתכתב בפורום ומתייעץ, (בדיוק כמוך). הוא כותב בחודש יוני:
"אני גבר בגיל 45, אשר אוהב ומעריץ את אשתי, שני ילדים. אני כאן כי אני מתלבט, ממש זקוק לעזרתכם בפורום. פגשתי במקום עבודתי אישה צעירה ממני, הנמצאת בזוגיות אף היא, ואני מוצא עצמי מבלה בחברתה יותר ויותר. היא נמצאת בבעיות עם בן זוגה ומספרת לי ומתייעצת איתי, היותר מבוגר ומנוסה, מה כדאי לעשות. אני חושש שמתחיל להתרקם כאן משהו מעבר לידידות, כי אני לא מפסיק לחשוב עליה. למען הסר ספק – מעולם לא בגדתי, שלמות המשפחה היא ערך עליון בעיני, ולמרות שאני מרגיש משיכה אליה – ברור לי שאינני מתכוון לעשות עימה שום דבר פיזי. יש לי את הגבולות שלי. יש לכם עצה בשבילי?"
ולבסוף כעבור 3 חודשים:
חייב להתוודות: כבר כמה שבועות שיש בינינו יחסי מין. מצד אחד אני מרגיש על גג העולם. אף פעם לא היה לי סקס מדהים כזה. מצד שני – זהו – חציתי את הגבול. הידיעה מה אני מעולל לאשתי ולמשפחה שלי אוכלת אותי מבוקר עד ערב. אשתי קרובה לגלות משהו כי אני מתחמק להיות איתה באינטימיות ומת מפחד שלא יעמוד לי איתה. אני מרגיש במלכוד. ברור לי שגם אם אנסה עכשיו להתנתק - זה לא יחזיק מעמד. זה חזק ממני. זה רק עניין של זמן עד שאשתי תעלה על כך. יש לה את האינטואיציות שלה. עכשיו אני מבין למה אנשים בוגדים. יחד עם זה ברור לי שזאת רק פרשייה, שום דבר לא יגרום לי לרצות להרוס את המשפחה שלי.

וזה מתפתח וממשיך....

שלום אורית,

אני מצטערת לקרוא את מה שעובר עלייך ואני מניחה שזה קצה קצה המזלג.. את מתארת זוגיות שמעולם לא סיפקה אותך, יש לך בעל שלא ממש משקיע כפי שהיית רוצה, לא בבית, לא בך ולא בילדים, לא בזוגיות ולא במשפחתיות (בילויים וכו') שאת כ"כ רוצה. אני מניחה שעם הזמן התרגלת לסוג הזה של החיים, והיום ,כשהילדים יותר גדולים, לפחות שניים מהם, והחיים נמשכים- זה הופך לשוחק וקשה יותר.

כמובן שאין דבר כזה שצד אחד בסדר וצד שני לא, ועדיין יש בעיות מהותיות כמו אלו. זה בטח את יודעת, ואת לגמרי צדקת כשרצית לגשת לסיוע. אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על תמיכה מקצועית. את באמת זקוקה לעשות סדר בדברים. יש כאן מספר תחומים- יש כאן את הזוגיות שכמו תמנון שולחת זרועות לילדים, ולבריאות הנפשית שלך, יש כאן את התפקוד ההורי הלקוי- הילדים מזלזלים בו יותר כנראה בשל היחס ובשל מה שהוא משדר אליהם באופן כללי כאבא. מולך הם מרגישים טוב יותר ולכן מכבדים ורואים בך דמות אימהית וסמכותית, כזאת שיכולה להחזיק הכל על כתפיה. יש כאן בעיה כלכלית ותהיות שלך מה את עושה הלאה, ולמה את נשארת בזוגיות הזאת. והרבה הרבה תסכול.. שלך, שלו ושל הילדים.
אני מבינה שהמצב הכלכלי פחות מאפשר לך לגשת לסיוע, אבל עצם כך שהעלת את זה אומר כמה את זקוקה לזה. נסי לקרוא בשאלות נפוצות את התשובה לשאלה מס' 1 - למה ללכת ליעוץ על אף שצד אחד לא מסכים. במקרה שלך, את ממש לא תלויה בו. התמיכה היא כרגע, בעיניי, רק בשבילך. העזרה וההכוונה- היא עבורך. כי כרגע הוא מרגיש "בסדר" נורא. אז תאפשרי לו את הבסדר שלו, ואת תקבלי את המשענת והסיוע שאת כה זקוקה להם. שלא יהיה ספק- את אשה מאוד חזקה אם את שורדת את כל זה. אבל צריך מדי פעם את האוזן הקשבת.

יש מחיר מסובסד של יעוץ מקצועי (עו"ס, פסיכולוגים, טיפול זוגי, פרטני) דרך הקופות השונות. זה בד"כ עולה חצי ואפילו שליש מטיפול כזה מקביל בחוץ. אם קשה לך, אפשר לנסות גם דרך הרווחה- אבל עדיף לדעתי דרך הקופה. דרך הקופה את מגיעה לרשימה של מטפלים ואת יוצרת איתם קשר, ומגיעה לקליניקה. זה לא בתוך הקופה, בניגוד לרווחה - שם המטפלת יושבת בתוך הלשכה ויותר קשה לעבור תהליך שקט. אבל זה אפשרי אם תרצי.

אם תצטרכי עוד סיוע או הכוונה, אל תהססי לשלוח אליי אימייל ואנסה לסייע.
בהצלחה רבה רבה

תודה על תשובה הכל כך עוזרת. נתת לי יותר כח שחשבתי שעומד להיגמר לי... .איך נקרא טיפול כזה בקופות החולים ? לפני כשנה הייתי במעיין טיפול זוגי יחיד והיא הביאה אותי למצב שבו אני צריכה להחליט אם להישאר במצב הזה או פשוט להתגרש. ופשוט הפסקתי כי לא זו היתה המטרה של הטיפול אני פוחדת שגם הפעם יגידו לי . כי המצב עם הבעל מתחת לכל ביקורת. {חשוב לציין שאין אלימות מילולית בדרך כלל ובכלל לא אלימות גופנית} אני בקופת חולים מאוחדת בגליל התחתון האים את מכירה מהאזור משהו שיכול לעזור לי

הי שוב אורית וערב טוב,

אני שמחה שנתתי לך כיוון שהתחברת אליו. בכל טיפול יש מטרה מסוימת, אני חושבת שכאן חשוב שאת תקדימי ותגידי למטפל/ת החדש/ה את מה שעבר עלייך בטיפול הקודם, ומה אהבת ומה לא. את יכולה להגיד שהמטרה מבחינתך היא לא השאלה האם לסיים את הקשר או לא. אלא המטרה היא תמיכה רגשית והכוונה מה לעשות ולרכוש כלים להתמודדות. מטפל מקצועי כמובן ילך איתך במטרות שלך, וברגע שהן כבר מוגדרות- יהיה לך יותר קל "לשלוט" בתהליך ולא להיסחף אחרי כל המלצה שתשמעי ממנו. אז אל דאגה כי זה נטו בשליטתך.

לגבי מטפל באיזור מגורייך- אני לא מהאיזור, ובאופן כללי לא מכירה את המדיניות של מאוחדת. אבל, יש להם כמובן מוקד טלפוני ללקוחות- תתענייני כמה פגישות מגיעות לך בשנה (ז"א עד דצמבר, ומינואר עד דצמבר הבא) וכמה כל אחת עולה. חשוב לדעת את הזכויות שלך. אם יש לך את הכרטיס שמקביל ל"מושלם" או "פלטינום" כמו בכללית (אני לא יודעת אך זה נקרא במאוחדת, אני מתכוונת לרמת הביטוח הרפואי שמאוחדת מעניקה לך)- תבררי גם לגבי זה. רשמי לך את הכל ועשי "סקר" מסוים לגבי המטפלים- מה הכי קרוב אלייך ובאיזה שיטה הוא מטפל (בד"כ זה כתוב ליד שמו ברשימה). אני חושבת שכדאי ללכת בתור התחלה על יעוץ פרטני. יש מטפלים שהם גם פרטניים וגם זוגיים/משפחתיים. סיווג נוסף הוא מטפל דינאמי קליני (כמו פסיכולוג קלאסי) או מטפל התנהגותי (ששם הדגש הוא על כלים, התנהגויות ושינוי חשיבה). על זה אפשר גם לברר בגוגל מה ההבדל בין הטיפולים ומה יותר מתאים לך. ככה תסנני את המטפלים שאת יותר מעוניינת בהם. מסתבר שבחירת מטפל היא משימה, אבל זה ישתלם לך. :)

מאוד חשוב להגדיר גם עבור עצמך מה את רוצה להשיג בטיפול הזה ולקחת את זה כמטרה עד הסוף.

מאחלת לך המון בהצלחה ואין לי ספק שהתהליך הזה יסייע לך רבות ויתן לך כלים להתמודד עם כל המורכבויות.

שלום שלומי,


אכן מפתיע ומצער מה שעברת. אני מבינה שאתה מאוד פגוע, ובצדק. אמנם ידעת תמיד על המחשבות והרצונות הסמויים שלה, אבל זה אפילו "התבקש" שהם יבואו לידי ביטוי דווקא כשאתה לא באיזור. ולא כי חלילה היא טיפוס בוגדני, אלא המרחב והחופש כנראה איפשרו לה להגשים את הרצונות שלה, אלו שתמיד רצתה להגשים.

אני חושבת כמוך בעיניין הזה שמדובר ב"חוויה מינית" לכל דבר, ואכן יש לצפות שלאחר 5 שנות זוגיות ומחויבות היא "תבקש אישורך" או לפחות תהיה גלויה יותר לגבי תוכניותיה. מה אתה צריך לעשות עם זה- זאת מחשבה שיש להקדיש לה זמן, וחשוב שלאחר שקצת תרגע תוכל לחשוב עם עצמך- מה אני מרגיש כרגע, ומה הכי נכון לי לעשות. אני לא נגררת לטייטל של "בגידה" בד"כ, כי הנושא הזה הוא מורכב מאוד. אכן החוויה שלך היא של בגידה ועם זה אין ויכוח.

העובדה שביקשת להיפרד מספרת על כמה אתה פגוע, ואכן יתכן שלא יתאים לך קשר עם מישהי שהתנהגה כך כלפיך, כשלא היית "בסביבה". אני חושבת שכדאי להחליף את הכותרת של "פרידה" ב"פסק זמן"- כדי לאפשר לך, ולה, לחשוב בנפרד- מה כל אחד מרגיש. אתה יכול לקבוע דדליין מסוים, נגיד חודש מהיום- בו תקדיש זמן למחשבה תוך ניתוק טוטאלי ממנה. גם היא תוכל לחשוב על הצעדים שנקטה בהם. עוד חודש תקבעו להיפגש או לשוחח ולהחליט סופית מה עושים. אני "שמחה" שזה קרה עוד לפני החתונה, כיוןן שזה פרט חשוב לגביה עבורך: העובדה שהיא לא רק מפנטזת, אלא גם מקיימת ומיישמת. יש הרבה פער באמצע, ולא כל אחד שבא לו משהו שהוא חריג מהנורמה, הוא אכן מבצע אותו. הרבה פעמים זה נשאר בראש, בתור פינה לנדוד אליה וזה הכל. אצלה זה נראה לי אחר.

דבר אחרון שאני אישית מאמינה בו, אבל לא כל אחד, וחשוב לי לכתוב לך אותו- העובדה שהיא חותרת למקום הזה של נשלט-שולט, מספרת משהו על האישיות הפנימית שלה, אולי אתה חשת את זה במישורים מסוימים בזוגיות. יש איזו תפיסה כנראה, אצלה, של שליטה, קורבנות, כניעה, וכל המשחק הזה של מי נכנע ומי שולט/תוקף וכו'. כבן זוג, הייתי רוצה שתשים גם על זה דגש. אם מתאים לך (אתה מכיר אותה, מאורס לה, ויוצא איתה מספיק זמן כדי לדעת)- זה בסדר גמור. אבל אם זה משהו שמרתיע, שגורם לתהיות, בעיקר לאחר שהיא יישמה משהו מכל החלום הזה- נסה לחשוב שנית האם זה באמת יתאים לך להתמודד עם זה גם בהמשך. זה אפשרי, אבל זה צריך להיות מקובל עליך. כי בזוגיות- הרצונות האינטימיים האלו מקבלים משמעות שונה לחלוטין.

אני מקוה שהצלחתי לעזור.

אמרת דברים כל כך נכונים ולעניין, באמת תודה לתשובה מפורטת מושקעת ומקצועית זה נתן לי פרספקטיבה וכיוון לחשוב עליו. אני נראה לי הולך לייסם את מה כתבת.

זה בא לי בהפתע תמיד דיברנו על איך שהקשר שלנו מיוחד ומבוסס על אימון ואני פה בחול כדי שאני אוכל להתפרנס ולהקים איתה משפחה.
היא מתנצלת ומתחרטת ואומרת שהיייתה תמימה אבל כבר מאוחר מידיי, אני כל כך פגוע ומאוכזב. ולמרות שאין לה משפחה בארץ ולא אהיה לה קל, גם לי לא אהיה כי אני גם לבד פה. אבל הפסק זמן לתקופה מסויימת- הוא באמת מרגיש לי הדבר הנכון.

שוב תודה ואני מקווה שדבר אסתדרו
ואם משהו רוצה להוסיף אתם מוזמנים.

בקשת שנגיב למרות שקיבלת תשובה מקצועית ברמה הכי גבוההה מעדי שענתה לך בעיצומו של צום תשעה באב, והכל בשביל להשכין שלום,,,
לדעתי הצנועה, זה לא ראוי לשפוט את המעשים שלה ממרחקים, זאת לא חכמה להביא אדם לניסיונות כאלו קשים, אתה כותב שהיא לבד כאן, מה אתה רוצה שהיא תעשה? תחכה לך כל היום וכל הלילה?
אם תנסה להבין אותה בכך שהיה לה את זה כסוג של פנטזיה או אפי' יש לה את זה בראש כפי שעדי כתבה... והיא הלכה לממש את זה (שדרך אגב זו טעות שלה בלבד כי פנטזיות עדיף להשאיר אותן בתור פנטזיות מאשר לממש אותן,,, אבל לא זו הנקודה כעת,)
הרי - אין לה אלטרנטיבה אחרת למימוש אהבה שלה, וייתכן שזה מה שדחף אותה להתנסות בקטע הזה, אני כמעט בטוח שלו הייתם חיים ביחד עם מחוייבות של זוג נשוי היא לא הייתה מעלה על דעתה לממש את זה בלעדיך!
כך אני רואה את הדברים,

הי שוב שלומי,

תודה לך ואני מקוה שהפסק זמן יבהיר לך דברים שכרגע, מתוך הפגיעות וסערת הרגשות שבה אתה נמצא- קשה לך באופן טבעי לראות. לאט לאט אתה תוכל לחשוב על הקשר הזה כמכלול, ולא כפרט אחד ספציפי ש"החריב" את האמון.

אני רוצה לחזק את מה שבני כתב לך, ואני שמחה שהוא כתב בין השורות "לאט לך", ז"א, קח את הדברים לאט, בשיקול דעת, ונסה ללמוד גם קצת עליה מהמקום שלה. אמת- היא לא פעלה כשורה. נכון- יש פגיעה מסוימת באמון. אבל לדעתי לא מאוחר מדי, לא לברר, לא לשאול מה בדיוק קרה, ובהמשך לא יהיה גם מאוחר לנסות לאחות את הקרע הזה, רק אם תרצה ותרגיש מספיק בטוח איתה.

אבל תדע שמפרספקטיבה של זמן- הדברים נראים קצת שונה. זה לא יראה כדבר שאפשר להעביר אותו, לא, אבל אולי זה יהיה פחות מועצם ו"גדול". העובדה שזה נעשה ביבשת אחרת קשה - כי כביכול הדברים לגמרי לא בשליטתך ואתה חש שהמעשה היה יותר סמוי והיית כתוצאה מזה יותר "נבגד". אבל בפועל, היא היתה יכולה לנקוט כך גם מתחת לאף שלך כאן בארץ. לכן העובדה שאתם רחוקים רק יכולה לסייע לך כרגע לקחת פסק זמן, לא לרוץ, ולהחליט יותר מאוחר מה אתה עושה.

אז תודה לבני וסיום צום מועיל לכל הצמים..

תודה לעדי וגם לבני - יש לי המון חומר למחשבה ועזרתם לי להתמודד ולראות את הדברים קצת אחרת. קצת פעלתי מהר ובלחץ - אני צריך לפעול בשיכול דעת, יד על הלב אני מת מפחד לאבד את הקשר הזה - אבל נפגעתי, והיא יודעת שהיא לא הייתה בסדר - היא הרוסה מזה, לא ציפתה לכזה תגובה חריפה ממני.
חשבה שהיא "מפתחת את המניות החדשה שלה" בשבילנו - כי אני כן עם ראש פתוח, חבל שלא חיקתה לי פשוט.

אבל אין מה לעשות יש לזה השלכות, נפתור את זה.
נחשוב, ניתן איזה הפסקה קטנה ונחליט כאשר אני אהיה יותר צלול - ואני מקווה שאהיה יותר קל לחליט.

שאהיו רק דברים טובים

בהצלחה רבה, אני חושבת שאתה פועל נכון.

אני מבין לליבך ..אישה שיוצאת לדברים מהסוג הזה..לדעתי היא לא יציבה נפשית או יש נטיות מניות לא קונבנציונאליות.....המזל יאיר לך פנים ותמצא מישהיא נורמלית יותר..בהצלחה חבר

אני לא מציבה אולטימטום- כי זו החלטה שקיבלתי עם עצמי ולו אין מושג קלוש על כך!
בחיים לא הייתי רוצה ל"אלץ" או לדחוק מישהו להציע לי.
למרות שברור שבנים זה עם שצריך שיכוונו אותו ולכן אני מרמזת, אבל לא רוצה להישמע כמו תקליט שבור.
הוא יודע שיש לי מחזרים והוא מקנא לי. הוא גם אוהב אותי מאוד, גאה בי ומפנק אותי ולכן הוא מרעיף עלי מתנות ותכשיטים- גם טבעת עם חריטה, אך לא אירוסין :) אבל כל זה רק לפצות על הקושי במרחק..
הוא מודע לקושי שלי ומסתבר שהוא חווה קושי משלו- הוא משתוקק שנגור ביחד.
אני לא הכי נלהבת מלגור איתו כי רוב הזמן אהיה לבד בבית ולפחות עכשיו אני עם השותפות שלי. הסברתי לו את זה, אז אנחנו מקווים שבעזרת ה' הוא יתקדם בעבודה ויעבור למשמרות בוקר קבועות ואולי ירוויח קצת יותר כך שבעוד שנה נעבור לגור יחד, וזה מבחינתי- בתנאי שנהיה מאורסים.
בינתיים אני מנסה להנות ממה שיש ונאזרת בסבלנות ואופטימיות...

שלום רון,

ניכר שאת מאוד מאוכזבת מהתנהלות החבר, וגם כועסת. לא כתבת בני כמה אתם בדיוק, אבל אני מניחה שבסביבות גיל ה-25. אם תדפדפי פה או בשאלות הנפוצות תראי שהנושא הזה עולה כאן הרבה, ואכן השאלה "למה הוא לא מציע" נשאלת לא מעט פעמים. ברוב המקרים לא מדובר בחבר שלא אוהב מספיק, שלא מחויב, שמתחמק. בהרבה פעמים התפיסה של הגבר בכלל את כל מוסד הנישואין והמחויבות שבאה איתו- שונה בהרבה משלנו, הנשים.
עבור גבר הקושי להתחייב "לתמיד" הוא משמעותי, ההשלכות מבחינתו כ"זכר" הן בין היתר
"לסתום את הגולל" על החופש והבחירה, ולהיצמד למחויבות קשה בהרבה- מחויבות לא רק לבת זוג, אלא גם לבית משותף ולפרנסה ובהמשך לילדים ולמעשה זה לא נגמר. כל אחד, ובעיקר גברים שניחנו בהיגיון בד"כ יותר מאיתנו הנשים (האמוציונאליות) - יודעים שזה "תיק" רציני, יחד עם כל האהבה וההרמוניה. לא פשוט להקים בית, להשכיר אותו, לפרנס אותו, להחזיק רכב, ובו זמנית ללמוד. אם תעשי חישוב, רק הנסיעות, השכ"ד הגבוה, האוכל והקניות, הארנונה, החשמל, ועד בית, הוצאות לא צפויות, ואם יש אז גם אחזקת רכב- בשביל זה צריך שתי משכורות "יפות". מתוך זה צריך לשלם גם על לימודים לשנתיים.

אז נכון שיותר התמקדתי בדברים הקונקרטיים- אבל מצד שני, עבור גבר ולא פעם עבור אשה, אלו אלמנטים שיכולים מאוד מאוד להלחיץ לקראת בית משותף, בלי קשר לחתונה. רק לחשוב על זה יכול לעשות כאב ראש מאוד גדול, אז למה ללכת על הצעד הזה אם מאוד טוב לי ככה, אצל ההורים, יש לי זוגיות והכל על מי מנוחות? אז מה הלחץ? זאת התפיסה בגדול. מעבר לזה, יש גם קושי רגשי שעליות כתבתי קודם (המחויבות והחותמת-אני נשוי). אין לזה קשר בד"כ לאהבה. אהבה יש. יש לזה קשר להרבה דברים אחרים, בין היתר גם למודלים מסוימים שבן הזוג גדל עליהם ותכתיבים של החברה (מתי החברים שלי מתחתנים, מתי אני "צריך" להתחתן, אני אחכה לסיום התואר וכו').

אני חושבת שכדי להקל עלייך צריכים לקרות כמה דברים. האחד- לא להוריד את הנושא מהפרק, מצד שני לא להלחיץ ולעצבן אותו עוד יותר. במילים אחרות- מדי פעם, מדי כמה שיחות, להעלות את הקושי שלך להיות תקועה עם הקשר הזה בלי התקדמות- לא לדירה ולא לחתונה (ולהסביר שדירה ביחד דווקא תוכל להוות עליית מדרגה בפני עצמה). לא להסתיר מה שאת מרגישה. דבר אחר, שהוא כבר יותר תלוי בדינמיקה הזוגית- לדבר על הרגשות, על האהבה, לא לתת לשאלות כמו "מה, הוא לא רוצה אותי? אני לא טובה? יש משהו שאני לא עושה?" וגם אם זה דבילי בעינייך- אל תדחיקי, תשאלי אותו. אולי ככה הוא גם יבין שהדימוי שלך בעיני עצמך, בתוך הזוגיות, הולך ופוחת. חשוב שהוא יבין מה את עוברת.

דבר אחרון שתלוי רק בך- זוהי סבלנות, וראיית הטוב. יש לך זוגיות, שלהרבה אחרים ואחרות אין. יש לך בן זוג שנשמע סה"כ טוב ואוהב. לא כדאי לבלות את הזמן "עד החתונה" במרמורים ובתהיות. צריך לדבר, לשתף, בד בבד להסביר כמה חשוב לך להתקדם יחד ולא לתקוע את הקשר במקום אחד.

זה באמת הקל עלי קצת למשך היום.
אבל הלילה הגיע ועימו תחושת הכאב והאכזבה.
אמרת הרבה דברים נכונים, אבל העניין הוא שכסף זה לא ממש הבעיה שלנו, לפחות לא שלי- ההורים שלי מממנים לי את כל הלימודים וגם את שכר הדירה, והם ללא ספק יתמכו בנו כלכלית כיוון שהם מאוד אוהבים את בן זוגי ומשתוקקים לראות אותנו נשואים. למעשה, הם כה כמהים לכך שהם אף רכשו על שמי דירת 3 חדרים במרכז שנוכל לגור בה מתי שנרצה.
גם להורים של חבר שלי לא חסר כסף- אך הוא רוצה להיות עצמאי, לכן הוא משלם לבדו שכר לימוד של מכללה (25 אלף ש"ח) ועובד לשם כך. מה שלא משאיר לו הרבה זמן פנוי. הוא מסרב לבקש מההורים שלו אפילו עזרה סמלית עם שכר הלימוד ומתנחם בכך שהוא גר איתם. אני מעריכה אותו על כך שהוא עצמאי, אבל זה לא סותר את העובדה שזה נראה לי מטומטם ויהיר לא לבקש מהם שקל.
אמרת שעלי לדבר איתו, ובכן- דיברתי, והוא הסביר מדוע לדעתו עלינו לחכות. העניין הוא שמהשנה הראשונה של הקשר הוא אמר שנתחתן עוד שנתיים, וזה נהיה פזמון קבוע. גם עוד שנתיים כשנסיים את התואר הוא יכול למצוא סיבות רציונאליות למה לחכות עד שנתבסס בעבודה וכו'. תמיד אפשר לדחות את זה. מצד שני- תמיד אפשר לעשות את זה. ואני לא רוצה לבכות לו ולשפוך בפניו את ליבי כי אז אחיה כל החיים בתהיה האם הוא היה שלם עם ההצעה, האם (חס וחלילה) הוא הציע לי מתוך רחמים?! ואני גם לא אצא בהצהרות ואולטימטום כדי שלא יציע מהחשש שאעזוב אותו.
והסברתי לו כבר שחשוב לי רק שיציע, גם אם נתחתן שנה-שנתיים אחרי. טבעת אירוסין תיתן לי ביטחון. 4 וחצי שנים שהקשר מצוין, אבל לא באמת מתקדם.
בכל אופן, אני אנסה למשוך כמה זמן שאוכל עד שאשבר, מה שבטוח זה שאם עד שנחגוג 5 שנים הוא לא יציע- אפרד ממנו. זה נשמע אגואיסטי אבל אני לא יכולה לחכות לנצח....
בכל אופן, תודה לך.

הי רון ובוקר טוב,

אני רק אוסיף שאני מבינה אותו לגבי חוסר הרצון לא לבקש מההורים. יש לי תחושה שהוא מאוד רוצה להוכיח לעצמו שהוא יכול- לבד.

בד בבד אני מסכימה איתך שצריך להיות דדליין מסוים לציפיה שלך, ולו בלבד שהיא יוצרת אצלך המון המון תסכול לגבי המשך הקשר ו"מתי זה יגיע". אבל חשוב מאוד שתעשי את זה בזהירות לאחר שהבהרת לו את הסיבות. את תמיד תוכלי להגדיר את זה כהפסקה, בה יחשוב על מה באמת חשוב ואם הוא באמת רוצה להתמסד או להמשיך לדחות ולדחות.. אבל שיקבל החלטה מתוך בחירה ורצון ולא מתוך לחץ כפי שאת מבקשת.

מאחלת לך הרבה בהצלחה ואורך רוח. אני בטוחה שאם זה נועד להיות, זה יקרה, ויתכן והוא "יתעורר" ו"יתעשת" במהלך התקופה שיחווה אותך תוהה לגבי המשך הקשר, ולא ירצה לאבד אותך, וילך על זה.

היי,
אין מה לעשות לגברים לוקח יותר זמן, אני סיימתי לימודים בגיל 26, התחלתי לצאת עם בעלי בגיל 22, וביומולדת 24 שלי התחלתי לאט לאט לטפטף לו שבסיום הלימודים אני רוצה להקים משפחה, כי כביכול מבחינה מקצועית אני אתממש, וככה רמזתי לו שאני רוצה לדעת אם הוא בכיוון, כי הבהרתי לו שאם זה לא הוא אז זה מישהו אחר, הוא ידע שהייתי בחורה מחוזרת... אז ביומולדת ה 25 הוא הציע לי נשואים...האמת לא בדיוק ציפיתי להצעה הזאת וחשבתי יותר בכיוון של לעבור לגור יחד....האמת שדי הרגשתי שהלחצתי אותו... אבל מצד שני דיברתי אז עם מכר שלי, גבר מהמם ומצליח שהיו לו מיליון חברות וכולן ניסו לגרום לו להיתחתן איתן, והוא אמר לי שלא אדאג, אם גבר לא רוצה או לא בטוח, אז שום דבר ושום אולטימטום לא יכריח אותו להתחתן... עכשיו אני יכולה לדבר על זה חופשי עם בעלי, הוא אומר שפחד לאבד אתי ושנורא אהב אותי, וגם באותה תקופה הוא עשה משהו שבגללו כמעט נפרדנו, לקח לו המון זמן שוב לזכות באמון שלי אחרי המקרה... בגלל זה גם לא ישר רצתי להזמין שמלה אחרי ההצעה, אלא חיכיתי לסיום הלימודים שלי ואז בערך היינו מאורסים כשנה וחצי, תוך זמן זה עשיתי הרבה חושבים, ראיתי כי אין עוד מעידות ועברנו לגור יחד והתחתנו...
בעלי גם אמר לי שהוא כן תכנן להתחתן איתי, אבל אחרי התוא שלו, שכן סיים שנה אחרי, ופשוט פחד לאבד אותי...
אולי באמת אצליך אין לאן למהר??? ואולי תנסי לכוון אותו לשם בכל מיני רמיזות...

שבוע שעבר החליט שרוצה פסק זמן ללכת חזרה לבית שלו וולחשוב על הקשר,אמרתי שאיני מוכנה יותר לפסק זמן עברתי מספיק חודש
אז כשרצה ואיני מוכנה לכך שוב,,אמר שלא סגור יש לו ספק רוצה להיות עם עצמו ולחשוב,זו גם תמיד היתה דרכו בקשרים אחרים להחליט.
אמרתי שאיני מוכנה לכך שוב ושאם זה מה שיעשה הקשר ייגמר.
אמר שהוא מרגיש מותש,צריך זמן עם עצמו ושאני יעשה מה שאני חושבת.
לפיכך אמרתי לו שהקשר נגמר.
זה מה שכתבתי אז ,מאז היה נסיון שלי כשבועיים לאחר שנפרדנו לרצות לחזור לפני שאני פונה לבנק הזרע על מנת להתחיל בתהליך של הבאת ילד לעולם ,אמרתי לו בפרוש שכך אני מתכוונת לעשות ואם מרגיש שיהיה חבל לנו לפספס את הקשר אני נותנת הזדמנות לנסות חודש כשבתום החודש במידה ודברים יהיו טובים יותר ביננו נתחיל בתהליך הקמת משפחה.
לא הגענו לשלב הנסיון הזה למרות שנפגשנו ושוחחנו אך הוא מאוד הקשה עלי בשיחה ולא היה שלם על לחזור כל כך מהר..ניתקתי קשר והתחלתי בתהליך.לצערי היתה לי הפלה טבעית כך שכרגע עדיין איני בהריון.
לאחר שהתחלתי בטיפול הרפואי בבנק הזרע ,ממש בהתחלה ניסה לבדוק אפשרות לחזרה אך מאחר והתחלתי וגם הרגשתי עוגמת נפש שלא בחר לנסות כשהצעתי לו לפני תחילת הטיפול אלא שוחח עימי בצורה קשוחה,הענין ירד מהפרק הן מבחינתו והן מבחינתי על אף שהרגשתי מאוד חצויה.
לפני מספר ימים קיבלתי ממנו הודעה לאחר שאנו חודש וחצי ללא קשר שהיה מעונין להיפגש
בחרתי להתעלם מהודעתו,גם מיום ההולדת שלו לפני כמה ימים .סה"כ הייתי מאוד מאוכזבת מהתנהלותו כלפי.
מאז יש לי הרהורים האם כדאי לשוחח איתו ,האם יש סיכוי שהבין מה הפסיד והרגיש געגועים,מצד אחד אני סולדת מאוד מאיך שהתנהל כלפי בשלב האחרון בקשר ומצד שני יש קצת חוסר מסוים ואיזשהו רצון שהלוואי ודברים היו מסתדרים..
אשמח לדעתך מה כדאי לעשות במצב זה והאם כדאי או לא.
תודה

לילך

לילך יקרה,

צר לי על שנאלצת לעבור חוויה של הפלה. אני מאחלת לך שזו תהייה ההפלה הטבעית האחרונה שתדעי וכי עניין הרחבת המשפחה, בכל דרך שתהייה נכונה עבורך, תתרחש בזמן הקרוב.
לשאלתך, למיטב הבנתי הקשר שלכם, לכל אורכו, ידע עליות ומורדות, עם דגש על המורדות. לא הגעתם לעמק השווה כמעט בשום מישור.
במישור האישי, בראייה שלו, את לא התנהלת בהתאם לציפיות שלו (לא התחברת לאימו מספיק, לא זרמת, לא צחקת מספיק) והוא עשה השוואות חוזרות ונשנות עם האקסיות שלו, דבר שכפי שציינת, היה "מחוץ לתחום" מבחינתך.
במישור הזוגי, במובן החלוקה בנטל, הוא חש שאת היא זו אשר אמורה לשאת בכל נטל המטלות בבית, ואת מאידך, רצית שותפות, חלוקת תפקידים וחלוקה באחריות ובעול הכרוך בטיפול ובתחזוקת בית.
במישור המיני, את היית היוזמת והפעילה יותר והוא מצידו לעיתים הסכים "להשתתף במשחק" ולעיתים לא.
בנוסף, כאשר הדברים הפכו קשים מנשוא, עבורו, הוא החליט לקחת פסק זמן למחשבה ולחזור לביתו עד אשר הדברים יתבהרו אצלו בראש. לקיחת פסק זמן הינו דפוס פעולה קבוע בהתנהלותו הזוגית, כפי שציינת, כך הוא התנהל גם כאשר הוא נתקל בקשיים/אתגרים בקשרים הקודמים שלו.
זוגיות הינה שותפות נפלאה, אולם, היא עומדת בפני לא מעט אתגרים הן מבית והן מחוץ מהות השותפות היא השותפות עצמה, השיתוף, כאשר שני בני-הזוג בוחנים יחד מהי הדרך הנכונה ביותר עבורם להתמודד עם האתגרים הנ"ל, ולא כפי שהוא נוהג לעשות, "לברוח".
עלייך להביא בחשבון כי גם במידה ותחליטו לחזור זה לזו ולנהל קשר זוגי ומשפחתי ראיית העולם שלו ודפוסי הפעולה שלו לא ישתנו. הוא יפקיד באחריותך הבלעדית את האחריות על המטלות בבית וכאשר הדברים יראו לו מאתגרים או קשים מידי, הוא יצטרך את זמן האיכות שלו עם עצמו.
זאת ועוד, את מעוניינת להרחיב את המשפחה בזמן הקרוב ואצלו הדברים מתנהלים בקצב אחר...בקצב שלו, הנכון והמתאים לו.
לאור כל זאת, ולאור האכזבה שאת חשה מהתנהלותו כלפייך, כפי שציינת, האם את חושבת שהוא האיש הנכון עבורך?
החוסר שאת חשה, כפי שציינת, נובע מהצורך שלך בזוגיות ובמשפחה ולאו דווקא בחוסר ממנו. בנוסף, למרות הקשיים שידעתם בקשר שלכם כנראה שבכל זאת התרגלתם זה לזו וגם לזה יש משמעות.
...ובכל זאת, אם את חשה שאינך שלמה עם פרידה סופית ממנו, תוכלי לתת לקשר הזדמנות נוספת על-מנת להחליט. פרידה תמיד תוכלי ליזום. מה שחשוב הוא שתהיי לגמרי שלמה עם כל החלטה שתיקחי ועם כל צעד שתעשי.

תודה על התשובה,
החשש שלי הוא שדברים לא ישתנו ושוב אמצא את עצמי לא מספיק מקבלת מה שמגיע לי רגשית ממנו ושלא אהיה מספיק מאושרת אם בכלל כפי שהייתי בתקופה האחרונה איתו במיוחד.
אמרת שתמיד אוכל להיפרד ,פה העניין -שלא.
קשה לי ליזום פרידה גם אם המצב סבוך ולא טוב אחרת זה משהו שהייתי צריכה מזמן לעשות כשהייתי איתו ולא הייתי מסוגלת,היתה לי חרדה מנטישה שלו וחוסר רצון
ליזום פרידה אלא כל הזמן להמשיך ולנסות ולרצות לשפר ושיהיה אחרת
אני לא סומכת על עצמי שאם נחזור ,אם אכן לא יהיה טוב אוכל ליזום פרידה ממנו
די בוודאות אני יודעת שלא אוכל,משהו יחזיק אותי שם ורצון לנסות לבנות משהו איתו ולהקים משפחה למרות הכל ואני יודעת שלא אהיה מאושרת אם זה כך.
אם הוא לא היה יוזם את ההפסקה כנראה שהייתי ממשיכה בקשר הזה איתו,
מאחר שזו כבר היתה הפסקה שניה הייתי החלטית לא לאפשר לו את ההתנהלות הזו ורק אז יכולתי לומר שהקשר נגמר מבחינתי,כי אני סולדת מהענין הזה של ללכת ולחזור רק לפי החלטה שלו וכשמתחשק לו,כמו עכשיו..
זו גם אחת הסיבות,ממש לא המרכזית אבל.. לכך שלא הגבתי לו שיבין עד כמה אני רצינית בקשר להחלטות שלי
שאיתי הוא לא ישחק בהלוך ושוב כפי שהיה עם אחרת וכפי שחשב שיכול גם איתי.

לילך יקרה,

מתשובתך אני מקבלת תחושה שהתשובה נמצאת אצלך ואת בוודאות ובבירור יודעת מהי ולמעשה פנייתך לפורום היא בבחינת חיזוק התחושה המקננת בך. הרי כתבת שגם בתקופה שהייתם יחד לא קבלת ממנו מספיק במישור הרגשי ובוודאי שלא במישור הגשמי, על כל המשתמע מכך, אם זה שיתוף במטלות השוטפות בבית ואם זה המגע הפיסי ביניכם. התנהלותו ה"בורחת" אינה מקובלת עלייך כמו גם זה שהוא עושה מה שמתאים לו בלבד.
לאור זאת נראה לי שברור ונהיר גם לך שמקומך לא איתו ושהוא לא האיש הנכון עבורך.
אם את חשה שלא יהיה בכוחך ליזום פרידה נוספת נצלי את הפרידה הנוכחית על-מנת להמשיך הלאה בחייך ולממש אותם כפי שאת חושבת שהכי נכון עבורך כאשר את פועלת מתוך ערכייך ומתוך הדברים החשובים לך ולא מתוך פחדים וחששות וניסיונות להחיות מערכת זוגית אשר לא גורמת לך אושר.

יש בי למרות הכל את טיפת החשק לרגע שבו נדבר והוא יאמר שרוצה להיפגש
ולחזור,את יודעת זו כנראה מן תקווה שאולי ,אולי נצליח..
לא יודעת אם נכון לחשוב כך,אם אני לא באיזה דמיון פרוע ולא מציאותי שאני מדמיינת אותנו יחד בטוב.
יש לי חששות ויש גם רצון מצד שני לראות מה יש לו לומר ולהיות פתאום במקום אחר איתו שבו לשנינו טוב.
ובשלב הזה אני עדיין תקועה,מתנדנדת..סקרנית וחוששת.
רוצה להעניש אותו שלא נהג כלפיי נכון ומצד שני באופן בלתי מוסבר מרגישה חמלה כלפיו - למה?
מה דעתך?

תודה

לילך

לילך יקרה,

זה טבעי לחלוטין שאת מקווה שהוא התקשר על-מנת לומר לך שהוא מעוניין לחזור לקשר הזוגי, על-מנת לנסות לעשות זאת אחרת והפעם, להשתדל כמיטב יכולתי שזה יצליח כך ששניכם תחושו מאושרים בתוך הקשר. גם המחשבות שלך, אשר משקפות את רצונותייך ומאווייך, מה שקראת "דמיון פרוע", הגורמות לך לדמיין אתכם בזוגיות טובה, טבעיות לחלוטין.
מעבר לרצון שלך להתמסד ולהקים משפחה השקעת בקשר שלכם לא מעט למשך פרק זמן לא מבוטל וחבל לך "לזרוק" את כל זה מתוך אמונה שזה היה לחינם, בסופו של דבר ולא קדם אותך לעבר מטרתך ואושרך.
יחד עם זאת, עלייך להבין, ובוודאי לאור ההיכרות שיש לך עמו ועם התנהלותו, שהוא לא האיש הראוי לך, האיש אשר יגרום לך אושר, האיש אשר יוכל להיות שותף אמיתי לחייך.
התמקדי בעצמך, חשבי מהן הדרכים המיטביות והנכונות ביותר עבורך בהן תקדמי את עצמך אל עבר מטרתך, התמקדי במה שאת יכולה לשנות עבורך ועבור עתידך, כך שיראה כמו שתמיד חלמת. אל "תבזבזי" מחשבות, תחושות ואנרגיות עליו, על "חינוכו" או על חמלה כלפיו.

היי שוב,
זקוקה לייעוץ ממך,
היה לי לא פשוט והחלטתי ביום חמישי האחרון כן להגיב להודעה ששלח שברצונו להיפגש.שלחתי לו מייל בו רשמתי שאם מדובר על רצון לחזור יש מספר דברים שחשובים לי כבסיס טוב לקשר ושאם יתקיימו אוכל לתת סיכוי ,פירטתי את הדברים.
בתשובה ענה לי שקרא את דבריי ומעונין להיפגש ולשים את הדברים על השולחן.
הסכמתי.
נפגשנו בשישי בערב העלנו דברים אודות גם מה קרה לכל אחד בחודשיים שלא היינו בקשר,הוא סיפר שהיה בקשר חזרה עם האקסית שלו,אותה אקסית שתמיד חזרה לחייו
ושהעיבה על הקשר כשהיינו יחד.בכל פעם היא שם בשבילו זה מדהים ולמרות שזה לא זה הוא חוזר אליה.
אמר שסיים להיפגש איתה יום לפני ששלחתי לו את המייל בטענה שוב שזה לא זה.
לדבריו לאחר הפגישה וגם כשנפגשנו ביום שאחרי אמר שרוצה אבל מרגיש בקצב אחר ממני,שהיה לו קשה לחזור כי גם בשבוע שלא עניתי להודעתו הבין שאיני רוצה ועשה ניתוק ממני,אמר שלא מרגיש את השמחה וההתלהבות שהיה רוצה להרגיש,שייקח לו זמן עד שיוכל לתת לי את ההרגשה שאני רוצה והביטחון בקשר.
נפגשנו 3 ימים בשישי,שבת ואתמול כאשר אתמול יצאנו לכבוד טו באב,הזמנתי לנו מקום במסעדה ואחר כך בא אלי לישון למרות שלא רצה שנישן בתחילה כרגע אחד אצל השני.היתה בסך הכל הרגשה חיובית במסעדה ושוחחנו על המון דברים ולא רק עלינו
אך עדיין הוא מרגיש כפי שתיארתי.
כשחזרנו אלי היה טלפון ממנה,מהאקסית שחיפשה אותו,הוא ירד ושוחח איתה ואמר
שברור לו שהיא כרוכה אחריו כיוון שגם נפרדו רק לפני פחות משבוע ושהוא יטפל בזה
כי כמובן זה לא היה במקום מבחינתי.
הוא לא רצה שנשכב למרות שחשבתי שברור שכן זה יהיה בשל חג האהבה עוד יותר..
אבל הוא אמר שלא מרגיש צורך לכך .אציין שבשישי לאחר פגישתנו לראשונה חזרנו אלי וכן התקרבנו ושכבנו אך למחרת אמר לי שזה לא תואם את הקצב שנמצא בו ולמרות שנמשך אלי ונהנה קצת יש בו חרטה על כך ושהוא לא רוצה לפגוע בי ולעשות דברים שלא מרגיש כדי שגם אני לא אפגע.
מובן שנפגעתי שלא רצה אותי וכך דיבר.בשבת אגב אמר לי על הקשר שהיה לנו שלא חדרתי לו מספיק ללב שהרגיש שאני קשה איתולמרות כל הדברים היפים שלי באופי ובכלל ושבגלל שאני באופיי איקס ויש לו קושי עם זה לא חדרתי לו מספיק עמוק ללב.
מובן שהיה לי לא טוב לשמוע את זה.
אתמול כשהבין שנפגעתי שלא רצה לשכב,אמר שאולי כדאי שיילך שהוא מרגיש שעושה לי לא טוב ופוגע בי בגלל שהוא במקום אחר ולא ב100 אחוז איתי בקשר כרגע,אמר שזה לא קשור אליה לאקסית שמבחינתו זה לא זה ולא מעונין בה.
הציע שמרגיש שיהיה לי קשה ללכת איתו בקצב שלו כי אני נפגעת ולכן שכדאי שייקח כמה ימים עם עצמו להחליט אם זה זה ולחזור ממקום אחר או לא.
אמרתי שאני מוכנה כן לנסות שנלך בקצב שלו ונראה אם זה יסתדר,לדבריו אני לא אצליח ,מכיר אותי שאפגע כי לא ייתן את כולו כפי שצריך כרגע ושהיה מעדיף את האופציה השניה של כמה ימים לבדו ולהחליט.
מוניקה, מה דעתך על כל הענין שהצגתי פה?
ומה עלי לעשות.

לילך יקרה,

לצערי, אין חדש תחת השמש. למרות שאת מוכנה, לכאורה ונכון לרגע זה (ובהמשך אסביר את כוונתי), ללכת בקצב שלו, "לספוג" את העלבונות הנובעים הן מהתנהלותו הרגילה והמאוד אופיינית לו, התנהלות אגואיסטית משהו (תמיד לפי הרגשותיו, רצונותיו, החלטותיו, ה"קצב שלו") והן מדבריו חסרי הטקט והלא נעימים (כמו זה שלא חדרת לו מספיק ללב), הוא חייב (באמת חייב) את השקט שלו, את הניתוק שלו, את "הלבד" שלו על-מנת לחשוב ולקחת את ההחלטות הנכונות עבורו (בלבד!), ואני שבה ומדגישה שהוא ממשיך להתחשב בעצמו בלבד, בעוד את מוכנה לעשות הרבה, לוותר על הרבה, אפילו להקריב וכל זאת על-מנת לנסות שוב.
בנוסף, בל נשכח את האקסית המיתולוגית שגם היא נמצאת שם, רוצה אותו, מתקשרת, מסרבת לוותר. הוא מוקף בנשים אשר מוכנות לעשות למען זוגיות עמו, כל שעליו לעשות הוא לקחת פסק זמן ולהחליט "מה בא לו".
מעבר לעובדה שבזוגיות ובמשפחה אין אפשרות לקחת פסק זמן לבד, אלא יש להחליט יחד מה הכי נכון עבור כולם מתוך התחשבות בכולם, זהו דפוס פעולה מוביל בהתנהלותו, ממנו לא תוכלי להתחמק. והיה ויהיה לכם ניסיון נוסף תמצאי את עצמך ממתינה לו, שיחזור מ"ההפסקה" או מתמודדת עם הדברים לבדך.
לגבי נכונותך ללכת בקצב לו, גם אם כעת נראה לך שתוכלי לעשות זאת, מהר מאוד תגלי שזהו אתגר גדול וקשה שהרי תאלצי לפעול בניגוד לתחושותייך, צרכייך, רצונותייך, שאיפותייך ומאווייך. במשך הזמן תצברי תסכולים וכעסים אשר עמם לא תוכלי לחיות, ובוודאי שלא לאורך זמן, מה עוד שמציאות כזו לא תקרב אותך אל אושרך.
שאלת לדעתי ואני מניחה שהייתי ברורה למדי גם עד כאן ובכל זאת אומר לך שאני מתרשמת שאת אישה איכותית, בעלת יכולת ביטוי גבוהה ויכולת אבחנה בריאה. אני מציעה לך להתקדם בחייך ולנסות ליצור זוגיות עם איש שבאמת ראוי לך ואשר יוכל לגרום לך אושר. אל תתעקשי לאחוז באיש זה אשר ירחיק אותך מאושרך ואשר אינו ראוי לך.

לדעתי יש צדק ברצונות שלו.......אבל את יכולה להכניס סעיפ שx כסף או אחוז מסוים מההון תקבלי אם חלילה יסתים מסגרת הנשואים......תביני אותו......ואת תהיא חכמה שמרי לעצמך הון שאחוז מסוים יהיה מבלי שאיש ידע ...יקח שנים ויהיה לך סכום לא מבוטל אם חלילה יסתים חיי הנשואים....יהיה לך כסף משלך........מקוה שהייתי ברור בהצלחה ציצו

שירי יקרה,

מחד, אני מבינה לליבך. יצרתם זוגיות, שותפות, אשר יכולה להתפתח ולהיהפך לשותפות לחיים. אם חולקים בכל ושותפים לכל, אז למה לא גם בעסק? למה לא לתת אמון מלא בבן-הזוג?
מאידך, אני יכולה להבין גם את בן-זוגך. הוא עמל, בוודאי קשה, על-מנת להקים את העסק שלו, הקדיש לו ימים ולילות, שלא לדבר על השקעה כספית, בנוסף לזו האישית והוא משתדל כמיטב יכולתו להבטיח שבמידה ונישואיכם לא יעלו יפה, הוא לא ייאלץ לוותר על עמל כפיו, שאת לא היית שותפה ביצירתו, גם אם לאורך שנות נישואיכם תמכת ועשית כמיטב יכולתך על-מנת לאפשר לו להיות נגיש וזמין לעבודתו, כפי שכתבת.
את בוחנת את הנושא מהפן הרגשי ובן-זוגך מתבונן על הדברים מהפן השכלתני וזו הסיבה לחוסר ההסכמה הבסיסית בניכם בנושא. נסי להעמיד את עצמך במקומו, האם היית מוכנה להעמיד בסימן שאלה את היצירה העצמית שלך? יצירה שרק את יצרת? האם היית מוכנה לחלוק ביצירה כזו במידה והקשר שלכם יעלה על שרטון?
מאחר ומעורב כאן פן משפטי, אולי תוכלו להתייעץ עם עו"ד בנושא? לבדוק אופציות להסכם ממון, לבדוק כיצד את תוכלי לקבל את המגיע לך בזכות לאור תמיכתך לאורך שנים, וכד'.

מרוב כל עניני הכספים יש גם פן נוסף .
אני מרגישה חרדה , לפני 10 חודישם נפרדנו לחודש לא אהבתי קשר שיש לו עם מישהי מהעבודה וטען שאני לוחצת ולכן נפרד.
אני מרגישה המון לחץ .. שהוא לא אוהב אותי כבעבר ... שאין לו זמן אלי ..
והלחץ הזה מתפרץ אצלי בקוטריות
אני מנדנדת לו כל הזמן מתי הוא וזר וכו ... כל הזמן שואלת שאלות ...
ונמאס לו מהלעשות אני רוצה לעמוד על מה שחשוב לי

שירי יקרה,

על-מנת שתוכלי לעמוד על מה שבאמת חשוב לך, עליך "לעשות סדר" בדברים החשובים לך. אז מה באמת חשוב לך?
לי נראה שאמון, אמינות ונאמנות מדורגים גבוה בסולם הערכים שלך. כאשר חשת שהקשר של בן-זוגך עם הקולגה שלו לא מתאים לך לא הצלחת להרפות (ובצדק, לדעתי, מנקודת המבט שלך) ובעיניו זה הצטייר כלחץ, איתו הוא לא הצליח להתמודד ולכן הוא עזב (אגב, איך חזרתם?)
כתוצאה מכך שכנראה משהו באמון שלך כלפיו נפגע, את חשה שהוא לא עוטף אותך בתשומת הלב לה היית רגילה, כפי שציינת, אין לו זמן אלייך, בתחושה שלך, עד כדי שאת חשה שאהבתו אלייך פחתה. גם כאן, כמו שהיה בעבר כאשר הקשר ביניהם לא היה לרוחך, את מתנהלת על-פי אותו דפוס פעולה ולא מרפה, כפי שכתבת, "אני מנדנדת לו כל הזמן". את משדרת חוסר ביטחון וחוסר שקט והוא, כאמור, לא מתמודד היטב עם "תשדורת הלחץ" שהוא מקבל ממך.
מכל הנ"ל אני מקבלת תחושה ששלווה ושקט נפשי הנובעים מביטחון גם הם ערכים חשובים לך. כדי לממש את הנ"ל בחייך את צריכה לקחת החלטה האם את מסוגלת לסמוך לחלוטין על הבחור.
במידה והתשובה הכנה ביותר שלך היא "כן", נסי להוריד את רמת הלחץ ממנו, שהרי התחושה הזו, הלחץ הזה, יוצר מריבות חוזרות ונשנות.
אולם במידה והתשובה היא "לא" יהיה עלייך לקחת החלטה אמיצה כדי להחזיר לחייך את השקט הנפשי, השלווה והביטחון העצמי, שכה חשובים לך.
עלייך להביא בחשבון שעבודתו מאוד חשובה לו וגם בעתיד הוא יקדיש לה לא מעט, בלשון המעטה. בנוסף, מאחר ועבודתו מדורגת גבוה בסדר החשיבות שלו הוא לא יוכל לחיות לאורך זמן עם לחץ מצידך, אשר עשוי להפריע לו בעבודתו (למשל, רצונך שהוא יחזור מוקדם יותר בתדירות גבוהה וכד') מה עוד שהוא נוטה לעזוב כאשר הוא חש בלחץ הזה, לא מתאים לו או שאינו מסוגל להתמודד עם תחושה כזו.
לכל זה אין קשר לרצונו לערוך הסכם ממון. בראייה שלי דווקא תחושת הלחץ בקשר הוא הגורם המשמעותי יותר לתחושותייך הלא נוחות ולכן יהיה עלייך ראשית לבחון האם את באמת סומכת עליו לגמרי, על כל המשתמע מכך.

תודה על תגובתך ..
אני אישית מרגישה שהוא ועבודתו בראש מעיניו .. אין מקום לזוגיות אם אני לא דוחפת את עצמי ומצטיירת כנודניקית...
אין לו זמן לשוחח תמיד ממהר ותמיד יש שיח מאוד בהולה...
בערב חוזר בשעות שעייףמדי עמ באמת לדבר...
ואני מרגישה שמשקיע בעסק וזונח אותי..
אתמול הוא היה בפגישה ליד מקום עבודתי ובמקום לפוץ ולהגיד שלום להפתיע הלך אחרי הפגישה .. דברים קטנים כאלו שגורמים לי לא להרגיש מיוחדת בעיניו ..
האם עלי להתרחק עמ שלא יביין שאני מובנת מאליה?
אני בת 30 ואין לי סבלנות למשחקים אבל אני רוצה לנער אותו בעיניו אני מצטיירת כמציקה אבל הדברים הללו חשובים לי

שירי יקרה,

כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, הוא מקדיש היום וימשיך להקדיש לעבודתו גם בעתיד זמן והרבה. חלק ניכר ממשאביו האישיים, מחשבותיו וכוחותיו מנותבים לעבודתו. עבודה זו חשובה לו מאוד, הוא השקיע הרבה, השקעה אישית ובוודאי כספית, על-מנת להקים את החברה הזו ולגרום לעסק הזה להצליח וכעת, כאשר ה"ילד התחיל ללכת" הוא חש שעליו להיות שם, כולו, על-מנת לוודא שזה מתקדם בקצב שהוא רוצה ולכיוון שהוא רוצה. כך יוצא שאת חשה מוזנחת. כאשר הוא חוזר מאוחר הוא עייף ובזמן שהוא פחות עייף הראש שלו וגם ליבו ומחשבותיו נמצאים, ברובם, במקום העבודה. כל זה לא מעיד על תחושותיו כלפייך. השקעתו במקום עבודה מעידה אך ורק על רצונו שהעסק הזה יצליח.
גם העובדה שהוא לא קפץ לומר שלום, למרות שהיה קרוב למקום עבודתך, אינה מעידה על דבר פרט לעומס הנפשי, הרגשי והמחשבתי שבו הוא נמצא. הוא בוודאי לא חשב על זה כלל. אם הוא היה "נזכר" שאת קרובה אני מניחה שהוא היה קופץ לומר "שלום", הראש שלו פשוט נמצא במקום אחר.
אפשר להסיק מכך על היותו איש רציני, עם חזון, עם מוטיבציה ועם יכולת להשקיע בדברים החשובים לו.
הוא נמצא בחייו, כעת, ב"מקום" בו התחום המקצועי חשוב לו עד מאוד וייתכן כי בשלב הזה בחייו התחום המשפחתי מעט נדחק הצידה, כפי שאת חשה.
אני חושבת שלא יהיה זה נכון לנער אותו, כפי שהצעת. בראייה שלי שיחה פתוחה, כנה ונינוחה עדיפה (ובוודאי לאור העובדה שהוא לא מגיב טוב ללחץ או לתגובות המשדרות לחץ). נסי לגרום לו להבין שכפי שעבודתו חשובה לו הקשר הזה חשוב לך ויהיה נחמד אם מידי פעם, נניח פעם בשבוע, כאשר מתאפשר, תוכלו לבלות קצת יחד זמן איכות. זה יכול לתרום לשניכם באותה המידה, זה יכול למלא אתכם באנרגיות חיוביות של אהבה ו"יחד". הסבירי לו (בזמן נוח לשניכם, כאשר הוא לא עייף או מוטרד ולחוץ בענייני עבודה) שאת אוהבת אותו וזקוקה לתשומת לב ולגילויי אהבה מצידו שלא נעים לך לחוש כאילו הוא "שוכח" אותך בתוך כל העומס.
אם הוא חשוב לך ואם את חשה שהוא עשוי להיות ה"איש שלך", שהוא הנכון עבורך, השקיעי בקשר כפי שהוא משקיע במקום העבודה. צאי מנקודת מוצא חיובית, בחשיבה של "כיצד אני מקדמת ומפתחת את הקשר למרות המצב הנוכחי". אני בטוחה שגם בעובדתו ישנם לא מעט קשיים/אתגרים ולמרות זאת הוא לא מרים ידיים.

לפי מה שאת טוענת ם הקשר חשוב לי אני צריכה להקדיש לו .
מה איתו?
הקשר לא חשוב לא?
הרי א היה משקיע כמו בעבודה הכול היה מושלם ...
זה קשה להשקיע בלי לקבל פידבק...
קשה לקבל שהוא מתחת לבניין ולא בא לו להגיד שלום...
ישבנו אתמול עם חברים ....וככה תוך כדי שיחה דיבר על זה שאני חייבת תמיד לדעת איפה הוא ... ושהוא כבן אדם צריך ספייס ...
מרגיש כאילו אני מקשה עליו במקום שירצה לבלות ולהקדיש לי ...

שירי יקרה,

אני חושבת שעלייך להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות על-מנת להחיות את הקר שלכם ולהזרים אליו אהבה, תחושת "יחד" ואנרגיות חיוביות. אני מציעה שתתמקדי בכך ולא בהשוואות בין מה שאת תורמת לקשר למה שהוא תורם או בדברים שלעת עתה אינך יכולה לשנות כמו המיקוד שלו בעבודתו.
אני בטוחה שהפידבק שלך יגיע, בן-זוגך לא יוכל להישאר אדיש לתחושות החיוביות שיקבל ממך או למעשים שתבחרי לעשות למען הזוגיות שלכם, כפי שהוא לא נשאר אדיש להתנהלותך הנוכחית.
אולי הוא באמת צריך את המרחב שלו ואת לא מקלה עליו בלחץ שאת משדרת.
אני מבינה שהיית רוצה לקבל יותר. יותר תשומת לב, יותר אהבה, יותר מכולו אולם, לעת עתה הוא לא מסוגל להתפנות לכך רגשית, מחשבתית או מעשית. הוא לא מסוגל להשקיע בקשר כפי שהוא משקיע בעבודתו. לכן, אני מציעה שתגרמי לו ל"חזור" אלייך ב"טוב".
אני מאמינה שכאשר הוא יחוש שאת איתו, מבינה אותו ואת העומס שהוא נמצא בו, כאשר הוא יחוש שאת מאפשרת לו את המרחב שלו הוא זקוק הוא יטיב להבין עד כמה אתם מתאימים והוא "יבוא" אלייך.

דנה היקרה, צר לי מאוד על מה שקורה ביניכם.
על פי מה שאת מתארת, נראה לי שקרה לו משהו שגורם לו להתנהג בצורה שהורסת את הקשר בצורה שיטתית, למרר את חייך, ולגרום לך לעשות את הצעד הראשון מרוב ייאוש.
מעניין למה הוא לא אומר בצורה ישירה שהוא רוצה להתגרש אלא רק מתנהג בהתאם ומכריז שלא ילך לייעוץ זוגי?
העובדה שאינו הולך לישון יחד איתך מעידה על כך שהוא רוצה להימנע ממגע גופני.
כל זה לא נראה טוב.
אני מציעה לך להגיע לייעוץ זוגי - אפילו לשיחה חד פעמית כדי להבין יותר טוב ולהיכנס ליותר פרטים ממה שאפשר לכתוב כאן - ולראות האם יש משהו שניתן לעשות ואם לא - מה עלייך לעשות כדי לדאוג הכי טוב לעצמך ולתינוקת.