פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

סיגל יקרה,

אני מסכימה איתך, באמת לא כדאי להרים ידיים לפני שמיציתם את כל האופציות ובוודאי לאור האהבה הגדולה שלכם.
מאחר ולמיטב הבנתי הגורם המפריע הינו חוסר היציבות בהתנהלות של בעלך (אגב, האם חוסר יציבות זו באה לידי ביטוי רק מולך או מול אנשים קרובים אחרים כמו הורים, אחים, חברים ואפילו במקום העבודה?), אולי כדאי לשקול להיפגש עם איש מקצוע על-מנת לבחון ממה נובעת חוסר יציבות זו. כלומר, מה גורם לו לשנות את התנהלותו מקצה לקצה. לאחר מכן, אפשר יהיה למצוא, יחד, פתרונות ודרכי התמודדות עם המצב.
רוב העבודה צריכה להיות שלו. את, כמובן, תוכלי להיות עבורו, לתמוך ולסייע לאורך התהליך.

שכתבה פה בשם מלי אין קשר בין הסיפורים שלנו היא המליצה לי על האתר...

גם איתי אבי הפסיק להיות בקשר בגיל צעיר מאד. כיום אני כבר בשנות העשרים המאוחרות שלי ובקשר זוגי עם מישהו שמאד אוהב אותי ואני מאד אוהבת אותו.
אבל גם אני, כמוך, פוחדת שהוא לא מספיק אוהב אותי, שיום אחד הוא פשוט יקום וילך, שמישהו יקרה, שאני אאבד אותו, וכבר נפרדנו וחזרנו מספר פעמים...
ולעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי חושבת על זה, דואגת שהוא לא מתקשר, מאשימה אותו שהוא לא סתם עסוק בעבודה אלא עם נשים אחרות, מתלוננת המון ובוכה עוד יותר...!!! וגם הוא, כמו חבר שלך, אומר לי שאני מאד פסימית, כל הזמן מתלוננת ולא מעריכה את כל מה שהוא עושה בשבילי.
שיתפתי אותו במה שעבר עלי עם אבא שלי והסיבה שקשה לי לתת אמון בגברים בגלל זה והסיבה שאני כל כך פוחדת מנטישה בתת מודע שלי (כי אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל קשה לו עם הפסימיות המתפרצת שלי).
אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ואני יודעת שגם אם עכשיו אני שמחה ומאושרת, אני אמצא כבר דרך להרוס את זה (לא שהוא טלית שכולה תכלת, אבל לי לא חסר). אף אחד לא מבין אותי, אולי רק את תצליחי להבין.... אני מאשימה אותו בהרבה דברים ומתקשה להתמודד עם זה. אין לי מושג מה אני עושה אבל אני יודעת שאי אפשר להמשיך כך. ליבי איתך מיכל, ואני מקווה ומאחלת לך רק טוב ! בהצלחה !!!

אי והוא לא נפרדנו וגם לא רבים כלומר מנסים שלא הוא ישר מרגיע אותי העניין הוא שבדיוק כמוך אני נורא מפחדת לאבד אותו, הוא גםם לא קדוש ויש לו הרבה פאקים אבל אם כל זה אני אוהבת אותו, איבדתיי את הבטחון שלי לגמרי ואני צריכה ממנו חיזוקים כל הזמן, במיוחד בבוקר,הנהאתמול כתבתי פה ב3 וכבר לפני שעתיים הייתי על הרגליים, אני לא מצליחה לאכול ולשתות ומחכה לימי שישי שלנו ביחד כמו לנס.
אולי מישהו יוכל ליעץ לנו?

אנחנו כן רבים, כי הוא לא מסוגל לספוג את התגובה שלי ואז הוא מתקיף כדרך של התגוננות.
אני חושבת שאם אתם דווקא לא רבים והכל הולך חלק יחסית, אין כל כך מה לחשוש והרוב, אולי, (נדמה לי...) יותר בראש שלך.
אם תצליחו ביחד למצוא דרך להתמודד עם הבעיה ולהרגיע אותך איכשהו, אולי זה יפתר. אני מנסה אצלנו למצוא דרך שנדע להתמודד אבל נראה לי שמקרה שלנו זה משהו גדול יותר ומעבר לשליטתנו כבר. אני לא מצליחה להתמודד, הוא לא מצליח להתמודד עם חוסר ההתמודדות שלי ונהיה ריב גדול.
אם מרגיע אותך לדבר איתו בטלפון, פשוט תתקשרי אליו ואל תחכי שהוא יתקשר.. לא כל שעה, אלא "במינון סביר והגיוני".
חוץ מזה, אני לא מכירה אותך ואת עיסוקיך, אבל אולי תנסי למצוא איזשהו תחביב או עיסוק אחר שהוא לא יהפוך למרכז העולם שלך.. אני יודעת שזה מאד קשה, תאמיני לי... ותנסי לא לדבר עליו כשאת פוגשת חברות, אלא על נושאים אחרים שלא קשורים ליחסים שלכם.
והכי חשוב - לא להלחיץ אותו, זה מה שאני מנסה בחוסר הצלחה. זה מבריח אותם !!!
אני יודעת שזה מה שצריך לעשות, אבל אין לי הכלים לכך...
תמשיכי להישאר אופטימית, זה יוביל אותך למקומות טובים יותר.
ואני מקווה שמישהו פה באמת יוכל לעזור לנו להתמודד... בהצלחה שוב ! :)

תודה על התגובה שלך, כן אצלנו המצב הוא שהכל בראש שלי, אנחנו לא רבים בכלל, גם אתמול כשהוא התלונן לי בפעם הראשונה שקשה לו עם התלונות שלי זה היה באוירה רגועה מאוד. הוא יודע שיש לי את הפחד הזה מהילדות לכן אמר לי לא פעם שטוב לו איתי והוא מאושר איתי, הוא אומנם לא אומר אבל אני מרגישה שמפריע לו שאני לא בטוחה בו שהרי לפי דעתי זה מה שמונע לעשות ממנו את הצד הבא, דיברנו על אירוסים לפני זמן מה, אך אולי הזה שהרגע הזה לא מגיע גורם לי עוד יותר להרגיש חסרת בטחון לגבי מה שהוא מרגיש. אני יודעת שאולי תגידו לי "אז מה את מתלוננת?" אבל נמאס לי כבר מעצמי,נמאס לי מזה שאני לא מסוגלת להיפרד מן התחושות הללו, תחושות שהורסות לי את החיים, הפחדים האלו החרדות האלו פשוט עושים אותי חולה, אני כבר יומיים בלי להכניס שום דבר לפה, לא מסוגלת לצחוק ולהירגע.
כל התחבבים שלי לא מרגיעים אותי אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב, גם כשאני רואה טלויזיה הראש שלי לא שם, אני רק חושבת "רק שיתקשר ויתן לי את ההרגשה שהוא איתי והוא לא ילך".
אני כבר מתחילה להימאס על עצמי...

מיכל יקרה,

נראה שנכון לתקופה זו בחייך החסמים/החששות/הדאגות שלך הם אלה אשר לקחו פיקוד על חייך והם אלה אשר מנהלים אותך, את התנהלותך את מחשבותייך ואת תחושותייך. למרות שבעבר הצלחת להתגבר עליהם, בכוחות עצמך, נראה שהפעם כדאי שתשקלי לפנות לעזרת איש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך לראות את החזקות שלך, להנחות אותך כיצד לעשות בהם שימוש נכון ולתת בידך כלים והתמודד עם החששות הגואים בך, בעזרת החזקות הטמונות בך.
לגבי התשלום הכרוך בכך, ציינת שלא תוכלי לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בטיפול. לאור זאת אולי תרצי לשקול לבדוק טיפול דרך קופת החולים אליה את שייכת. התעריפים מוזלים ומסובסדים ואני מקווה שהם יתאימו ליכולותייך.

נטע היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
נראה לי מכל מה שתיארת כאן, שבאמת יש לבחור הזה דפוסים מסויימים, וכי אחד המאפיינים אצלו הוא לחתוך ראשון את הקשר. לא להיות זה שנפטרים ממנו. מאוד בולט לי שיש לו קושי להתקדם לאינטימיות רגשית וכנראה גם גופנית. הדפוסים שלו מנהלים אותו במקום שתהיה אצלו גמישות וסקרנות ופתיחות לכל מה שיבוא גם אם זה לא במתכונת המוכרת לו.
הוא משתמש בכל הקסם האישי שלו כדי לכבוש אותך, ואז כאשר הוא מרגיש שנלכדת, ואת מגיבה ממקום רגשי (אותו בכי שלך) - הוא מתחיל לחשוש מבעיות. קשה לו עם בעיות. הוא מעדיף להישאר רק בתחום האאופורי של תחילת קשר.
לכן המסקנה שלי היא שהקושי שלו הוא לעבור ליחסים מחוייבים יותר, שבהם יש גם אי הסכמות וצריך להתמודד עם בעיות, שבעיני רוב האנשים אלו בעיות צפויות, לא מי יודע מה אבל עבורו זה מופיע בתור משהו בלתי פתיר והוא אז תופס מרחק ובורח.
מאוד יתכן שכאשר מגיע השלב הזה הוא מתחיל להתרחק ואז האישה שאיתו נבהלת ומוכנה לעשות הכל על מנת להישאר בקשר. אולי בגלל זה הוא חושב שהוא דומיננטי ושהאישה רוקדת לפי החליל שלו.
לאחר כל הניתוח הזה, מה שאני מציעה הוא ראשית להבין שיש לו קושי באינטימיות, ויתכן שבגלל זה הוא אמר לך את הדבר הפוגע הזה שהוא לא מספיק נמשך אלייך. אם הוא בכל זאת רוצה להמשיך את הקשר, ואת כבר התאהבת בו, אני מציעה כן לתת לכך צ'אנס, להיזהר לא למחוק את עצמך, להשמיע את קולך ורצונותייך, לא לחשוש שמא תאבדי אותו אם לא תרקדי על פי החליל שלו, ולשים דגש על התמודדות עם קשיים, עם עימותים, לראות שאפשר לשוחח על קשיים ולהישאר אוהבים גם תוך כדי שיחה על נושאים כואבים. חוויות כאלו יעזרו לו לעבור לשלב הבא של יחסים ולהיכנס אל תוך אינטימיות רגשית.
מצד שני, יתכן שלמרות הכל, הוא לא מספיק נמשך אליך מינית, מבלי כל הסיבוכים הנפשיים שציינתי קודם. זה קורה. לא כל אחד נמשך לכל אחת, ולהיפך. האם לא קרה לך שפגשת גבר שנחשב נאה וחתיך ולא הרגשת כלפיו משיכה מינית? יש בנושא הזה אפקט פיזיולוגי כימי מאוד מובהק, שדי קשה להסביר אותו או לשנות אותו.
אם את מגיעה למסקנה שזה באמת המצב, אז אני מציעה לך לחתוך, כי כל שאר הדברים שתיארתי עדיין ישנם שם, ככל הנראה, ואם גם יש בעייה של משיכה מינית - חבל על כאב הלב שלך.

תודה דורית, אני מסתובבת כל היום עם דמעות בעיניים ומנסה להבין מה קרה פה.

אישרת לי את כל מה שחשבתי. הוא בן 38, וחוץ מקשר אחד של שמונה חודשים לפני כמה שנים, לא היה לו שום קשר ארוך. אני מכירה את הבחורה שהוא יצא איתה שמונה חודשים, הם ידידים עכשיו אחרי תקופת ניתוק ארוכה, והוא אומר שיש ביני ובינה הרבה דימיון, והוא סיפר לי שגם אליה הוא לא נמשך מינית. עם זאת הוא מציין שהיא ועוד מישהי מגיל 18, וגם אני - היינו הבחורות שהכי התאימו לו והקשרים הכי רציניים שלו. אני חושבת שהקשר עם הבחורה ההיא נמשך הרבה זמן כי היא הצליחה איכשהו לשרוד את הלבטים שלו וייתכן שבאמת ביטלה את עצמה מולו כדי להמשיך להיות איתו.
לא מזמן הוא אמר לי שאליי הוא הרבה יותר קרוב ממה שהוא היה אליה אי פעם.

ומה שכתבת לגבי חוסר היכולת שלו להתמודד עם קשיים פשוט מדויק.
השיחה הנוראית הזאת התחילה אחרי ריב קטנטן, פצפון ממש, וכשהשלמנו בנשיקה הוא שאל בפחד: את חושבת שנשרוד את זה? שנצליח לעבור את זה? אמרתי לו שזה סה"כ ריב קטן ולא צריך להילחץ ושיהיו לנו עוד הרבה כאלה. אבל אז הוא התחיל לדבר על אותו דפוס ומשם השיחה התגלגלה.

לגבי הסקס - בהתחלה, בשבועיים שלושה הראשונים לא עשינו הרבה סקס וזה אכזב אותי ואמרתי לו את זה. עם הזמן הסקס השתפר מאוד והתדירות גדלה לפעם ביום. הוא אמר באותה שיחה נוראית שככל שעובר הזמן הוא נמשך אליי יותר. אמר שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו שרק אחרי זמן מה הוא מתחיל להימשך.
אבל איך אדע אם זה קושי באינטימיות או סתם עניין של חוסר התאמה מיני?

אני בכלל לא יודעת איך להתנהג עכשיו. אתמול הוא שלח לי סמס שהוא לא יכול עדיין לדבר, שהוא צריך עוד לילה לחשוב על זה. כתבתי לו שאין על מה לחשוב, ששאני לא חושבת שאהיה מסוגלת להיות איתו אחרי מה שהוא אמר, ושעם כל הצער, זה גמור.
הוא לא הגיב.
אני לא מתכוונת לעשות צעד ראשון, זה בטוח.
באותה שיחה נוראית הוא ביקש מאוד שלא נגמור. ניסה לשכנע אותי. אבל אתמול הוא קיבל את הסמס הזה ואפילו לא הגיב.
והיום היו לי מחשבות שהוא צריך זמן ואולי חבל לפספס סיכוי לאהבה.

אני כל כך בשוק, דורית. הכול היה מעולה בינינו עשר דקות לפני כן. לא היה שום סימן לנסיגה מצד אף אחד מאיתנו, להיפך - היתה תחושה של קרבה הולכת ומעמיקה.
ועכשיו אני צריכה להתרגל להיות בלעדיו.

אז מה לעשות עכשיו? לחכות לטלפון שלו או להתקשר בעצמי? או לוותר - כי איך אדע לגבי המשיכה שלו אליי?

תודה רבה דורית, זה מאוד מקל עליי. וסליחה על האורך...

נטע היקרה, תודה על כך שאת מתארת כל כך במדוייק את מה שקורה, וזה מאפשר לי להבין טוב יותר.
לדעתי הוא באמת יותר בעניין של כאילו "למצוא את הנסיכה המתאימה המיוחדת לו". ברגע שקורה משהו שקצת מפריע לתמונה האידיאלית - הוא שוב רוצה ללכת הלאה, לחיפוש הבא.
השאלה הגדולה היא האם יש לך את הכוחות הנפשיים לעמוד בטלטולים האלו? על פי התגובה שלך עכשו, אינני בטוחה בכך. גם אם תמשיכו להיות ביחסים - זה עוד יקרה בעתיד הקרוב. ואחר כך יהיה קושי - אם תצליחו לעבור את המבחנים האלו - בכל שלב נוסף של עלייה באינטימיות ובמחוייבות. כל קושי קטן עלול להבריח אותו החוצה, להמשיך לחפש את "דונה אידיאלה"...קצת מזכיר לי את מה שסיפרו על דודו טופז ונשותיו.

בקיצור - יש כאן תיק כבד. עושה רושם שנושא המשיכה המינית אינו מהותי כאן.

כן, זה בדיוק מה שחשבתי בשיחת פרידה - שהוא נשמע יהיר ונרקיסיסטי באופן שלא ראיתי עד לאותה נקודה. אולי באמת זה לא קשור למשיכה המינית, והמשיכה המינית היא רק סימפטום של חוסר היכולת שלו להיכנס לאינטימיות.

נו, לפחות אני יודעת את זה, וטוב שזה נגמר עכשיו ולא מאוחר יותר.

תודה.

חשבתי על הדברים שאני כתבתי ואת כתבת, והדבר הקל הוא להרים ידיים ולפסול אותו. שתינו עשינו זאת ואפילו אני התחלתי בכך, בעצם.

מצד שני - אני באמת מאמינה שבכל אחד יש גרעין טוב, ויש דרך להגיע לאותו גרעין.

לא רוצה לסבך לך את החיים, אבל כן רוצה להגיד שאני מקווה שתימצא מישהי שלא תיבהל מן הטלטולים הצפויים ותצליח לזהות אצלו את הגרעין הטוב הזה, ותתמיד בכך, ואולי היא תגאל אותו מן הדפוסים בהם הוא תקוע.

או שהוא יחליט לקחת את עצמו בידיים ולעשות משהו כמו טיפול נפשי או סדנא לצמיחה אישית - שיטלטלו הפעם (הרבה) אותו וישימו אותו על מסלול חדש.

בקיצור, נטע יקרה, לא הכל שחור או לבן...

אולי יש בינינו תלפטיה :) כי ככה גם אני חשבתי.

אני נעה בין הרצון לגלגל אותו בבעיטה מכל המדרגות, לבין הגעגועים אליו. הוא בחור מתוק וטוב לב, והיה לנו טוב יחד. פיתחתי כלפיו רגשות חזקים, וגם אני עוד לא יודעת אם הוא האהבה שלי, אבל יש לי סבלנות להישאר ולראות מה מתפתח. אז למה כשהוא אומר את זה אני כל כך נבהלת?

הפרידה היתה ביום שבת בלילה, ולא דיברנו מאז.

אם הוא היה מתקשר ומנסה להחזיר אותי הייתי אולי מנסה, אבל גם את זה הוא לא עושה. או שבכלל אין מה לצפות ממנו לכאלה מחוות?...

אני מנחשת שהוא רגיל שהבנות רצות אחריו, ואולי על כן הוא מחכה לצעד הראשון ממך. זה לא אומר שאת צריכה להיענות לציפייה הזאת. בכל מקרה צריך לשבור לו את הדפוס הרגיל.

אבל קיימת גם הסכנה שהוא יגיד לעצמו - "היא לא שווה את זה... היא רגשנית ועושה עניין מדברים...ומה שיהווה עבורו "סיבה הולמת" לא לעשות בעצמו את הצעד.

אני במקומך לא הייתי עושה שום צעד בכיוון שלו ומחכה.

לכולם בסביבה ברור שאני והוא נתחתן.. לפני שבוע אימא שלו אמרה שהיא מספרת לחברות שלה שיתכוננו כי עוד חתונה באופק, התגובה שלו הייתה חיוך ענקי והוא הוסיף "כן כן שיתכוננו..".
לפני כמה ימים כשסיפרתי לו על עניין החתונה של אחותו הוא גם אמר לי שהוא רוצה שנחייה עם אימא שלו כי היא לבד ושאל אותי מה דעתי על כך..
כלומר יש שיחות על זה.
אבל מה עם המעשים? ביום שישי שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי והוא היה בשוק שאני לא בטוחה בזה.. הוא אומנם לא ענה לי כי אמר לי שזה אמור להיות כל כך מובן לי, שהוא אפילו לא רוצה לענות על זה.. הוא כל הזמן אומר לי "למה את צריכה מילים? תראי מעשים" אבל איך אני אגיד לו שאם הוא לא מציע לי כלום למרות שהוא יודע שלוחצים עליי אז כבר אין לי בטחון בכלל שהוא אוהב אותי... העבר שלי גם מאוד מקשה עליי להאמען בגברים שהרי אבא שלי נטש אותי בילדות והסברתי לו את זה כשהוא שאל אותי למה אין לי בטחון...
אמרתי לו שאני בטוחה בו ורוצה רק אותו ושאני בטוחה שאני רוצה להעביר את חיי איתו. אז מה קורה פה?
סליחה שאני חופרת לכם אבל אני חייבת עצה של אנשים מהצד שלא מעורבים בכל התסבוכת הזאת...

את צעירה מאוד...אם הוא בטוח שאוהב אותך,אז יופי...אל תחפרי לו יתר על המידה.אני לדוגמא,נשואה כבר 8 שנים,ובעלי בחיים לא אמר לי שאוהב אותי...אס מה לעשות?לזרוק אותו על זה??

יש לי בעיה שיש לי משפחה שאני לא יכולה לשים עליהם פס... ושהוא אמור להבין שאני לא מספרת לו משהו חדש.. הוא ידע שיגיע הרגע שבו צריך להחליט מאז שהתחלנו לצאת... והרגע הזה עבר....

הרגע הזה עבר כנראה אצלך אבל לא אצלו, אולי הוא רוצה באמת להפתיע אותך, ואולי אפי' בחתונה של אחותו, שאז הוא יוכל לעשות את זה בדרך שלו ולנצל את המעמד המפואר כדי להציע לך אירוסים,
-
דווקא מבחוץ אני רואה יתרון בכך שנהוג אצלכם להציע נישואין תוך 3 חודשים, כי זה נותן לך בטחון שזה עומד לקרות אוטוטו, ומצד שני במידה וזה לא יקרה אז את משוחררת ויכולה להתחיל במערכת יחסים חדשה,
אבל אין טוב בלא רע, ונראה שגורם ההפתעה שבה מן הסתם הוא רוצה להביע את אהבתו אלייך נפגע כתוצאה מההסדר הקווקזי הזה, כי הרי ברור לכולם שהוא חייב להציע לך...
ולכן טבעי שאת מרגישה לחוצה, ואולם הוא לעומתך מחפש את הזמן שהוא לא יום ולא לילה כדי להפתיע אותך בכל זאת,
-
אז ממה שהבנתי ממך את בסך הכל רוצה שיתחשב במשפחה שלך ובעיקר באמא שלך, ומן הצד השני גם לא לאבד את בן זוגך אהובך, לדעתי שב ואל תעשה עדיף במקרה דינן,
תמתחי את החבל עוד קצת "תני לו את האפשרות להפתיע אותך"
מה גם שזה לא בידיים שלך,
תסמכי עליו שבסוף הוא כבר יידע מה לעשות,
בהצלחה ושיהיה במזל טוב

אני רוצה להאמין בכל ליבי שאתה צודק והוא פשוט מחכה לרגע כדי להפתיע אותי, אני מאוד רוצה להגיע לחתונה של אחותו ונותנת לו להבין שאם אני מגיעה לשם בלי טבעת זה כאילו שמתי פס על המשפחה שלי, אני באמת אוהבת אותו ולכן נלחמת עם המשפחה שלי שלא ילחיצו אותי- מה שלא עוזר הרבה...
התקווה שלי זה שהוא באמת מחכה לרגע המושלם עבורו, הוא ביישן ולכן קשה לי להאמין שדווקא בחתונה ירצה לעשות משהו..
אני מקווה שההשתעות שלו לא נובעתת מחוסר בטחון או אהבה, אני נוטה להאמין לו שטוב לו איתי.. זה לפחות מה שאני רוצה להאמין בו, כי רק המחשבה שהוא לא רוצה וצפויה לי התאכזבות בסדר גודל כזה מוציאה אותי משלוותי....

מיכל היקרה, מובן לי שאת נלחצת מן המצב משום שיש כאן חריגה מן הנורמות המקובלות בעדה שלכם ואת נמצאת באי וודאות גדולה ומעיקה. אני חושבת שבגלל שהוא מכיר את הנורמות מקרוב - הוא בן אותה עדה - אז אם הוא לא ממלא את חלקו יש בכך אמירה ברורה שהוא לא מספיק בעניין. כלומר אם תבואי איתו לחתונה של אחיו ועדיין לא יקרה כלום מצידו - עלייך כנראה להסיק את המסקנות. מה שאת מתארת לגבי הקשר ההדוק לאמא שלו מעורר סימן שאלה ודאגה לדעתי, ובכל מקרה - כל אישה שתגיע תצטרך להתמודד עם דמות האמא הדומיננטית הזאת וזה לא יהיה קל.
אם תעברו את השלב הזה ותתקדמו - את מוזמנת לכתוב כאן שוב בהקדם ונוכל לתת לך עצות לגבי בניית הקשר בצורה נכונה איתו כך שהוא יתנתק מאמא שלו באופן הדרגתי, ללא עימותים קשים מולך.

מה שמפחיד אותי הוא לחשוב שהוא לא מספיק בעניין.. הוא הרי אומר לי שטוב לו איתי מאוד והוא כן רואה אותנו ביחד בעתיד, האם לזה אין שום משמעות?
הוא אףפעם לא היה בקשר רציני חוץ ממני והיום כאנחנו יחד הוא משתדל למלא את חלקו בצורה טובה, דואג לי וגם כשאני מתלוננת הוא לא אומר כלום רק תומך...

[ יש לציין שהוא שלח את זה בSMS והוא אפעם לא דיבר כך לפני..] . אני פשוט רוצה לדעת האם בחור שמדבר כך בהכח מתכוון. ומה עלי לעשות.

לא צריך להתכווין בשביל לבצע רצח, אפשר פשוט לאבד שליטה ואז לטעון לאי שפיות זמנית,
את בטח מכירה את הקילשאה " מילים יכולות להרוג!"
לא צריך לחכות למה שיבוא אם יבוא אח"כ, אדם שמסוגל להוציא בפיו או לרשום בטקסט את המשפט הזה, הוא אדם שיכולת השליטה שלו בעצמו פגומה! וזה מספיק בשביל לעשות חושבים אם כדאי לקחת את הסיכון ולשהות עימו בכפיפה אחת,
אני אם את שואלת, הייתי לוקח את הסיכון אבל רק בגלל שאני אדם חסון שמבט אחד נוקב יכול לשתק את היריב לכמה שעות, אבל את? מי יכול להמליץ לך להשאר?
כנראה שאף אחד,
החיים יותר מידיי יפים בשביל לבזבז אותם על פחדים!
בהצלחה

דבר ראשון תודה לך על ההתייחסות ..
ודבר שני. אני כבר הרבה זמן ניסיתי להשתחרר ממנו. בערך כחצי שנה. הוא תמיד התקשר וחיפש אותי בכל מקום . הוא טוען שאין כמוני ושהוא חשב על הרבה אופציות עם בנות וזה לא זה. אין לו את החיבור. ואכן הוא היה בשתי קשרים ולא הלך לו. וזה גרם לי לחשוב שאולי אני האחת . אולי הוא האחד... רק ש. אתמול בלילה לא נרדמתי . וחשבתי על החזרה - בפעם השניה. וזה הפחיד אותי להזכר. מאוד קשה לי לתפוס את עצמי לא לחזור אליו. אני כל כך לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אם לסיים. איך לסיים.. אני אובדת עצות. למרות שאני יודעת מה הדבר הנכון עבורי אני מרגישה לא חזקה מספיק. למרות שאני הייתי כמו אבן במשך חצי שנה של חיזורים- אבל כמו שאומרים. גם טיפה ועוד טיפה יכולים ליצור בה חור. אני בת שבע עשרה. אני יודעת שהחיים עוד לפניי ולכן החלטתי לתת לזה עוד הזדמנות . גם מהסיבה שהיינו ביחד כבר שלוש שנים. וזה מאוד קשה להתרגל לעובדה.
אם אתה יכול לתת לי עיצה. איך עושים איך משתחררים. האם כדאי? .
אתה נשמע כמו אחד שעבר הרבה ושיודע לייעץ לי. אני אשמח אם תחזיר לי תשובה.
תודה..

תודה
ותודה גם לך על השיתוף,

לאחר הוספת הגיל שלך, חשוב ביותר לדעת בן כמה הוא?

אני מבין שקשה לך לזנוח את ההרגל הישן והמוכר שהיה לך במשך 3 שנים, אולם כפי שציינת את מאוד צעירה ויש לך את כל הזמן שבעולם לנסות ליצור קשרים חדשים ושונים ממה שהכרת עד כה, אני מניח שמתי שהוא גם תרצי לשנות, אז הנה קיבלת הזדמנות פז,
-
את חייבת לחזק את עצמך מולו כדי לומר לו את אחד הדברים הבאים:
א' אני לא מוכנה שמישהו ידבר אליי או יתבטא לעברי בצורה הזאת, בפעם הבאה זה ייגמר סופית!
ב' אני לא מעוניינת להיות איתך בקשר, תודה על כל מה שהיה בינינו, נהניתי מאוד אבל אני רוצה להמשיך הלאה,
אני מבקשת ממך לאפשר לי להמשיך הלאה, מבלי להרוס את מה שהיה טוב בינינו עד כה,
אני מבקשת וגם דורשת ממך לא להתקשר אליי יותר, אשמח מאוד אם תכבד את הרצון שלי,
-
את מבינה גם שאת לא חייבת להיות בקשר עם אדם שרק בגלל שהוא לא הצליח במקום אחר, אז את מסכימה להיות איתו... את לא אופציה של ברירת מחדל,
את צריכה להרגיש טוב עם עצמך בכל קשר, בלי כל קשר לפרטנר,
אח"כ תבדקי איך אתם מוצאים את עצמכם מתאימים אחד לשני,
-
אם תפני לעזרה מקצועית כבר היום, תחסכי זמן והרבה סבל בעתיד,
בכמה שיחות טובות של אנשי מקצוע כמו אלו שמופיעות כאן למעלה בפורום, תוכלי לפתוח דף חדש בקשירת קשרים בריאים וטובים למשך כל החיים,
בהצלחה

הבחור איתו אני יוצאת בגילי. הוא איתי בבית הספר. ולכן זה גם מאוד קשה לי להשתחרר ממנו. כמו שאומרים . עיין רואה - לב חומד . וכו'.. הפיתוי מאוד גדול.
בתוכי יש רגשות חזקים. אני לא רוצה להפגע.. ובקשר לצעדים שרשמת לי..
כשרשמת - בפעם הבאה שתדבר אלי בצורה הזו זה יגמר סופית .
האם אתה מתכוון לכך שעליי לסיים את ההזדמנות שנתתי לו . ופשוט לראות איך זה הולך?
או שעלי לסיים את זה עכשיו.
יש לציין שהחזרה שהייתה לי לפני ארכה לא יותר מיומיים ובגלל שלא הייתי שלמה עם עצמי החלטתי לסיים את זה. בשיחת טלפון - שהובילה לדיבור הזה שלו.
היו לי הצעות מידידים למשהו מעבר. אבל . אני מרגישה עדיין תפוסה. כאילו משהו שם לא נסגר. אני פוחדת להישאר לבד. למרות שאני מאמינה מאוד במה שמגיע לי וביכולתי להשיג טוב יותר.
לתת את ההזדמנות עד הסוף כשארגיש שמשהו לא בסדר? . או עכשיו לסיים.
חזרתי בגלל האימרה - מניסיון לא מתים.
זה תמיד הידהד לי בראש.. למרות שאני מרגישה כרגע חסרת עמוד שידרה.. שנכנעתי ללבד. ולרגשות האלו ...
ממש מצב מתוסבך.
תודה רבה רבה שאתה מקדיש לי מזמנך . עצם זה שאני כאן מדברת איתך גורם לי להיות יותר מודעת למצב. ולא ללכת עיוורת אחרי.. ממש הייתי צריכה את זה.

ערב טוב עדי,

קראתי את כל השרשור שלך ושל בני. קודם כל בני אכן צדק לאורך כל התגובות שלו, ואף מיקד אותך איך להגיד ובאיזה אופן. כשכתבת את גילך הרגשתי את השבירות שבך, את מאוד זקוקה למחסה, את אכן מרגישה שעמוד השידרה נחלש מעט ואת זקוקה להכוונה והדרכה. העובדה שהוא לומד איתך לא מקלה, אני מניחה שיש לכם עוד שנה באותו בי"ס?

אני מנסה לחשוב על גורם שיכול לעזור לך בתוך כותלי בית הספר ולסייע לך, למצבים כאלה יש יועצת- אני לא יודעת אם יש לך קשר איתה, אם את יכולה ליצור איתה קשר (יותר נכון-רוצה), אבל חשוב מאוד מאוד שתביני- את צריכה לשתף גורם בבית הספר. מורה, מנהלת, מחנכת, יועצת (עדיפות עליונה ליועצת), אחרת מה שיקרה הוא שעמוד השידרה שלך אכן לא יעמוד בזה, את תרגישי שאת יותר ויותר תלויה בדעות של אחרים וזה לא יהיה פשוט. כמובן שהדאגה הגדולה היא לבריאותך הפיזית והרגשית. אכן בני כתב ואכן צדק- לא משנה אם התכוון לעשות לך משהו או לא. משנה שזה כתוב. משנה שזה נאמר. אני רוצה שתשמרי את ה-SMS הזה ותראי אותו ליועצת. זה יכול לעזור.

את מתנדנדת בין הקצוות רק בגלל סיבה אחת מאוד פשוטה שקל מאוד להתגבר עליה- אין לך גב מספיק חזק לשתף, את "כלואה" איתו בבית הספר ובכל זאת פוחדת להיות לבד. הדפוס של הבחור הוא לרדוף אחרייך עד שישיג אותך, זהו גם דפוס אלים באופן מסוים. נסי לחשוב על אדם שלא מוכן לשחרר אותך לחופשי.

נסי להפנים את הדברים, לחשוב טוב ולהבין, החיים כ"כ שבירים, שיקול אחד לא נכון או צעד אחד לא נכון מול בחור כזה והכאב יהיה גדול מאוד.הבחור הזה הוא פשוט נורה אדומה. את צריכה להתרחק ממנו, אבל לא לבד. את צריכה סיוע בדחיפות והכוונה מה לעשות מולו. אם זאת תהיה היועצת- היא תוכל לטפל במקרה יותר מקרוב, אל תחששי, תשתפי אותה ותראי מה ניתן לעשות. עדכני אותנו ואם את זקוקה לאוזן קשבת כמובן בשמחה.

אני מאוד חוששת לעשות צעד כזה . הוא כל כך חיכה להזדמנות מחד.
מאידך .. אני יודעת שזה לא הבנאדם הבריא עבורי.... אני נותנת את ההזדמנות עד לסוף אני לא רוצה לחכות שהוא יפשל. אבל יש לי הרגשה שזה יקרה. שהוא לא יהיה מה שציפיתי. וברגע שזה יקרה אני אסיים את הקשר. אני אחליף את הסים. ואני אנסה שהוא לא יתקרב אלי . אני פוחדת שהוא לא ישחרר אותי שוב. ואני אכנע שוב לרגשות שלי. אני מרגישה שאם לא אמצא קשר חדש בקרוב אני אהיה חסרת אונים.
מאוד קשה לי.......

כשאני קוראת את מה שאת מספרת אני חוזרת לפלאשבקים נוראיים מהעבר שלי. אני אספר לך את המקרה שלי ואולי זה מה שיתן לך את הפוש האחרון ללכת.
כשהייתי בגיל 18, התחלתי לצאת עם איזה בחור בהתחלה הכל היה נחמד עד שברגע מסויים הוא הפך להיות איש אובססיבי, קנאי בטירוף, מקלל ברגע של ריב ולפעמים מרים ידיים. לא פעם שמעתי ממנו את המילים "אני ארצח אותך" אם זה בהתכתבות ואם זה במילים, בהתחלה הכל היה מילולי ואז הפך להיות פיזי, מרים ידיים כביכול בצחוק ומשאיר לי סימנים נוראיים. הפסקתי לטפח את עצמי, הפסקתי להתאפר ולהתלבש קצר כמו שאני אוהבת החלפתי את כל העולם שלי בו. נפרדנו הרבה והוא חיפש אותי, התקשר בלי סוף בא לעבודה, אומר לי שכמוני הוא לא ימצא שאני האחת וכולי. ואני נמסתי וחזרתי עד הפעם הבאה.
אני הייתי תקופה מאוד ארוכה בלבטים, לא ידעתי מה לעשות איך ללכת או האם ללכת בכלל? ריחמתי עליו שהוא יסבול בלעדיי וריחמתי על עצמי. בשלב מסויים פשוט החלטתי שאני רוצה לחיות!! לחיות זה אומר לצחוק לבלות ולא לבכות בלי סוף ולהסתובב עם סימנים כחולים על הגוף, אספתי כוח ובכאב מאוד גדול קמתי והלכתי, בלי להסביר כלום פשוט ביקשתי שלא יתקשר אליי יותר ולא התקשרתי לבד, הוא הלך לאחותי ביקש עזרה, בא אליי,שלח אליי אנשים ואני נאטמתי החלטתי שהחיים שלי יותר יקרים, הבנתי שאני כבחורה בגיל 18 מאבדת את החיים שלי חיים שיותר לא יחזירו לי.
את בחורה כל כך צעירה זה השלב בחיים שבו את צריכה לבלות. אני מבינה שקשה לך אבל תביני מילים הופכות מהר מאוד למעשים, תתנתקי ממנו, תחליפי מספר תעשי כל דבר רק שלא תראי אותו, כל דבר!! אם אתם לומדים ביחד אז פשוט תנסי לא להסתובב לידו, תבקשי ממנו בשיחה רגועה שאת רוצה שיעזוב אותך, בלי הסברים ובלי צעקות. עד שזה לא גרוע יותר... תמצאי לך אנשים שיתמכו בך שיתנו לך את הכוח לשכוח ממנו ומהסבל שלו וגם מהסבל שלך, תדברי אולי עם היועצת כפי שיעצה לך דורית. תאמיני לי כמישהי שנמצאת אחרי זה אני יכולה להגיד ההרגשה היא פשוט נהדרת, כשתהיי בקרוב אחרי זה את תרגישי את האהבה לחיים, תרגישי שאת יכולה הכל והכל קטן עלייך!! רק תחליטי עם עצמך וברגע הזה יהיה לך כוח לפעול כפי שצריך.
שיהיה לך המון בהצלחה ילדה!!! אני מקווה שהסיפור שלי יביא לך תובנות ויגרום לך לפעול, תשמרי על עצמך ותזכרי אף אחד לא יחזיר לך את השנים האלו.

ואו. מיכל תודה רבה. זה ממש מעודד אותי לשמוע על ההרגשה הנפלאה של האחרי זה.
וכמו שאמרת - מילים יכולות להפוך למעשים. כמובן שבמקרה שלי אלו רק מילים. אבל למה אני צריכה לחיות עם הפחדים האלו? . נורא קשה לי ללכת . אני מרגישה שזאת תהיה דרך קשה ונוראית לעבור. אני כל הזמן מטייחת . ומנסה להחליק דברים - מנסה לשכנע את עצמי שאולי זה סתם. אבל למה הוא שווה את הסיכון הזה? .
ואני באמת כואב לי ואני מרחמת עליו. כי אני יודעת שבתוכו הוא בנאדם טוב עם לב טוב. שפשוט ככה האופי שלו הוא לא אשם. והוא באמת אוהב. רק בצורה לא בריאה.
הוא לא אובססיבי. גם לא קנאי ... ולכן זה מאוד מאוד קשה לי. כי זו רמה שהיא לא מפחידה לגמרי. ואין לי את הפוש הזה. אין לי מאיפה להביא אותו כדי לעזוב.......
את מציעה לך אולי לחכות קצת לרגע שאני ירגיש שלא טוב?. הוא אמר שאם הפעם זה לא ילך . והוא לא יצליח להשתנות כמו שאני מצפה ממנו. אז הוא לא יחייג ושהוא יתן לי להמשיך בחיי. וזה התירוץ היחיד שאני מוצאת לעצמי להישאר! כאילו אם אני אתן לו את התחושה שהוא ניסה את הכל . אז הוא יעזוב אותי?
למרות שמצד שני אני נקשרת שוב. אחרי התהליך הארוך שעברתי בלעדיו. זה היה מאוד מייגע. אני חייבת להוסיף שאיבדתי את הידידים שלי . בגלל שאיכשהו. שני ידידים טובים מאוד מרגישים אלי משהו. ונפגעו כשחזרנו. למרות שלא הראתי נכונות לרגש .....
אני מרגישה כל כך לבד מכולם. זה כל כך נורא. ובאמת אין לי על מי לשפוך את הלב. זה ממש קשה להרגיש שאת רוצה להיות נאהבת כל כך. ומצד שני את מרגישה כאילו מישהו קושר אותך כשאת לא שלמה. - כשאת ? לא הייתה זו שעשתה את ההחלטה . אלה לחצו עלייך. חפרו לך....
ואהבה אחרת היא לא בהישג יד.
אני מקווה שאני אעשה את הצעד הזה. אני צריכה להתחזק. אני רק לא יודעת אם לעשות את זה עכשיו ? - אין לי אומץ. או לחכות שמשהו לא ישתנה כמו שאני רוצה ולומר לו שזה לא מתאים. שגם הוא ירגיש שהוא ממש מיצא והכל....

איך השתחררת ממנו חוץ מלא לענות לו? . האם הוא עדיין מראה סימנים של התעניינות בך?...... איך בנית את עצמך מחדש? .....

תאמיני לי כמה אני מבינה אותך, זה פשוט לא נורמלי , יש לי תחושה שהמילים שלך זה מה שאני אמרתי אז.
תביני זה בטוח לא קל, אין ספק במיוחד לאור העובדה שהוא חשוב לך, אבל תחשבי שאם עכשיו את תתנתקי אז יכאב לך איזושהי תקופה אבל מהר מאוד תהיי מאחורי זה , לעומת זאת אם תמשכי את זה עד שהוא יחליט שהוא מיצא או שהוא לא מסוגל להשתנות (שלפי דעתי הוא לא יגיע למסקנות האלו אף פעם) את תסבלי יותר ויום יגיע ואת פשוט תלכי, אז למה למשוך את הכאב הזה עוד ועוד? לא חבל על העצבים שלך? על החיים שלך? על הרגעים שבהם את אמורה להיות מאושרת ובמקום זה את מיואשת עצובה ומפוחדת.
אגב, אני גם חשבתי שזה "רק מילים" וראיתי שגם בני ענה לך מהמילים הדרך למעשים מאוד קצרה, הוא יכול להפתיע אותך, הרי שאנחנו גם אחרי 30 שנה בחיים עם אותו אדם לא נדע ממה לצפות לו אז מה אפשר לומר על בחור שמראה סימני אלימות מלוליים?
לפי דעתי הוא לא שווה את הסיכון ואת הבזבוז של החיים שלך, ומצטערת שאני אומרת ככה עליו מבלי להכירו אישית, אבל בחור שהוא עוד ילד ומתנהג ככה אני לא רוצה בכלל לתאר מה יהיה הלאה, שיטפל בעצמו כי חבל עליו, אבל קודם כל חבל עלייך!! אנשים לא משתנים אל תאמיני בבולשיט הזה, חבר שלי גם הבטיח שיותר הוא לא ירים את הקול שלו ולא יאיים ומה? רק נהיה יותר גרוע. למה את צריכה לחכות שהוא יחליט? למה הוא צריך להרים ידיים ולהחליט שלא הולך? מה איתך? איפה את בהחלטה הזאת? את מחפשת תירוצים להישאר איתו, והוא בטוח לא ירצה לעזוב אותך כי הרי זה לא הלך כבר...
מאמוש תאמיני לי אין לי פשוט מילים לתאר לך כמה אני מבינה אותך, התחושה הזאת שאת לבד ואף אחד לא מבין זו תחושה נוראית, והאהבה הזאת שבמקום למלא את ליבך באושר מכניסה אותך לסיוט.תאזרי אומץ, אולי תסעי לקרובי משפחה איפושהו במרחק מפה בלי פלאפון לאיזה שבוע תעשי חושבים תגיעי להחלטה ותאזרי את האומץ, מאמי הכל בידיים שלך, האושר שלך ביידים שלך. אני לא רוצה ללחוץ עלייך לעשות משהו שלא בא לך פשוט כל כך כואב לי לקרוא את מה שאת מספרת במיוחד שאני מכירה את הרגשות הקשים הללו.
לשאלתך- שיניתי מספר, הלכתי ללמוד במכללה, התחלתי להחזיר לעצמי את כל החברות שאבדו לי בגללו, התחלתי לצאת לרקוד ולבלות, נתתי צ'נס לבחורים אחרים להתקרב ומהר מאוד הכרתי בחור שהיה ההפך הגמור ממנו, פתאום קלטתי מה פיספסתי בזמן שהייתי איתו. הוא חיפש אותי המון כמו שאמרתי לך התקשר בא לבית הלך לאחותי ביקש ממנה עזרה ואני פשוט סגרתי את האוזניים כי הכנסתי לעצמי לראש וללב כל כך חזק שהוא לא עושה לי טוב שרע לי איתו, פשוט שכנעתי את עצמי שלא טוב לי וזה מה שנתן לי אומץ ללעכת ולא לחזור, זרקתי כל מה שהזכיר לי אותו, מחקתי הודעות, תמונות.
ביקשתי ממנו שיעזוב אותי ויתן לי מנוחה, הוא קיווה שזה מה שיחזיר אותי אליו אחרי זמן ולכן הרפה, אבל לא יותר לא חזרתי. היום אחרי 3 שנים זה מאחורי, סוג של ניסיון.

ואו. את אמיצה וחזקה... ראויה להערצה. זה משהו לא פשוט בכלל!!!.. אני מרגישה שאני עושה מעצמי צחוק. נכנעת לחולשות . למילים יפיפיוות שאין אין דברים כאלו.
ו... חוזרת. אח"כ לא שלמה? נפרדת. שוב חזרתי - שוב לא שלמה . מגיעים הפחדים. ואני בדרך להיפרד. אני יודעת שזה מה שאני צריכה - גם אם זה לא מה שאני באמת רוצה.
אני כל כך מחכה לטוב הזה שיגיע. ואת צודקת אני כנראה אצטרך לעשות את השיחה הזו כמה שיותר מהר. כדי לא לבזבז זמן. אלו החיים שלי! אני לא צריכה לפחד מאף אחד. יש את אלוקים בשמיים ואני מקווה שהוא ישלח לי את הבחור הנכון. מה שאני יודעת שזה לא הוא גם אם יש לו את אותה אמונה ואותה השקפת עולם. ואנחנו מתאימים בכל כך הרבה דברים - כשזה מגיע לאיום על החיים שלי. אני צריכה להתעורר. ולא רק זה מיכל-
הוא גם איים על החיים שלו. שהוא יתאבד. ושהוא יעשה לעצמו משהו.
הוא סיפר שכשלא הייתי הוא שבר דברים בחדר. עד שהדוד שלו בא להרגיע אותו.
הוא ממש נשבע לי במשפחה שלו שאם אני לא מגיעה עד שעה מסויימת לביית שלו הוא יתאבד. - ואכן לא הגעתי . כי כבר שמעתי את האיומים האלה לא מעט פעמים... והרגשתי שאני צריכה להראות לו שיש לי עמוד שידרה. ושיש לי את היכולת להחליט.
ואכן. בהזדמנות הראשונה. זה מה שאעשה. אני חייבת לאזור אומץ ולהפרד. אני מקווה שזה יסתיים כמה שיותר יפה!..
אני באמת אחליף מספר פלאפון , אנסה לא להראות לו סימנים בבית הספר. לא להסתכל ולא כלום. אני מקווה מאוד שאצליח. זה מסע ארוך ומייגע. אבל המישהו שאיתו ארגיש שהוא האחד - בלב שלם? יהיה שווה את זה. כי איתו ? אני אפעם לא הרגשתי ככה. תמיד חששתי. תמיד היה לי פחד. מהחודשיים הראשונים. שהוא אמר לי שאם אנחנו לא נתחנן בעתיד הוא לא רוצה להמשיך את הקשר. שהוא כלכך היה סגור עלי. שגרם לי לחשוב - אולי הוא לא מעריך את עצממו מספיק. הרי הוא לא מכיר אותי לעומק איך הוא יכול לדעת שאני הדבר הנכון עבורו? .גרם לי לחשוב שהוא מוכן להתפשר ברגע שיש לו חיבור ברגע שהוא התאהב. אני האהבה הראשונה שלו . והוא שלי. לכן .... זה כל כך קשה..... אבל כמו שאומרים . עדיף לבכות עכשיו ולא כל החיים!..אני מאוד מודה לך על התמיכה. כי כמו שעדי אמרה. אני מרגישה כל כך לא יציבה. וכלכך תלוייה בדיעות של אחרים. ובד"כ אני מייעצת לכולם . וגב לעצמי. וזה כל כך חסר לי.
אני מקווה שבעזרת השם אני יעשה את התהליך הזה ואסיים עם זה.... תודה רבה רבה על ההקשבה ועל היחס שלך. את מדהימה.. בהצלחה להמשך הדרך. לדבר האמיתי.

לרגע אל תחשבי שאת לא בסדר או עושה צחוק מעצמך!! זה בסדר אנחנו בני אנוש וגם אנחנו נופלים בחיים ואחרי זה קמים, את יודעת מי שלא נופל לא לומד ללכת. יום יבוא ואת תודי לאלוקים שהציב בפנייך מבחן כזה ושאת בכוחות עצמך הצלחת להתגבר עליו. כי משם והלאה את תלמדי לאהוב את עצמך ולהעריך את החיים שלך, את תראי עד כמה החיים יכולים להיות יפים!
שהוא יטפל בעצמו אבל שאותך זה לא יעניין מעכשיו חשובה רק את!!!
שיהיה לך המון בהצלחה, המון כוח ואומץ!!
שמחה שיכולתי לעזור, אשמח עם תעדכני!!

היום . אני הולכת להתחזק. ולומר לו .. שזה לא מתאים לי.
שאני מרגישה שחזרתי מכפייה. ולא מתוך רצון אמיתי. שהרצונות שלנו הם שונים. ושלא מתאים לי. שיקבל את זה יפה. שנסיים את זה יפה לא כמו בפעם הקודמת . וזהו.
יש לך טיפים איך לסיים את זה אחרת? ..

שוב , תודה לך על הכל !!

תעשי זאת ברוגע בלי להאשים או לתלונן תסבירי שהגעת להחלטה אחרי שחשבת הרבה ואת שלמה עם זה. אל טטיחי בו האשמות או איפה הוא לא בסדר, תסבירי שאת צריכה את זה בשביל עצמך.
כל הכבוד לך, המון בהצלחה. אשמח עם תעדכני.

מה את צריכה דבר כזה??אחרי חתונה רוצים ילדים,חס וחלילה יהיה בת-יסתקלו עלייך גרוע...וכמה שיותר בנים...זהו יעודך כביכול...לא לעבוד,לא כלום,רק ללדת ולהיות בבית כל החיים...
את צריכה את זה?

בקשר למה ש eby כותב, לא הבנתי מה הקשר? זאת אומרת אם נטע רוצה להתחתן עם בחור בוכרי מה הבעיה? חסר זוגות שבאים מעדות שונות, וואלה לא מבינה את הכוונה שלך "יתכלו מוזר עם תיוולד בת?" אני באה מעדה שדומה מאוד לבוכרים ורוצה לומר, זה שטויות!! כבר לא קיים מזמן. אני לא מבינה מה יש לך נגד חתונה... אבל טוב נעזוב

לנטע, מבינה את הבעיה שלך, קשה לחיות עם גבר שמפחד להתחיייב, כנראה שז הבעיה, למרות שלפי דעתי להתחתן ולחיות ביחד זה אותה רמת התחייבות, אבל שוב לכי תביני גברים. אם הוא בטוח בף ובאהבה שלך אז מה בעצם עוצר אותו, זו שאלה שמעסיקה הרבה בחורות. רציתי לדעת האם את בעצמך אי פעם רמזת או אמרת לו משהו בעניין?
אולי הוא מרגיש לחוץ וזה מה שעוצר אותו?

תראי את ההודעה שלי, למרות שהמצב שלנו שונה אבל גם אותי זה מאוד מתסכל אז אני מבינה אותך...

נטע היקרה, לא ציינת בן כמה הוא. נראה לי ששניכם עדיין צעירים מאוד. המשימה המרכזית שלו עכשו היא לבנות את העסק שלו, כך זה נראה. להתחתן זה ממש לא בטווח הדברים שנראים לו חשובים, וזה שונה מאשר אצלך.
בנוסף, יתכן שיש משהו בדברייך - שכאשר הוא ירצה להתחתן - הוא אולי יחשוב על מישהי מסורתית יותר, מחוברת יותר ומתאימה יותר לעדה שלו.
אני מאמינה שכאשר גבר אוהב וברור לו שהוא רוצה - הוא עושה את הצעד הזה ומציע נישואין.
מה שקובע זו ההתנהגות בפועל, לא המילים.
הרי הוא יודע שאת מצפה לכך ולמרות זאת לא פועל בכיוון.
לי זה די ברור שלפחות עכשו זה לא מתאים לו מרצונו החופשי זה לא יקרה בעתיד הקרוב (אלא אם הוא מחפש איך להפתיע אותך ולהפיק הפקה גרנדיוזית מהצעת הנישואין, מי יודע?)
השאלה היא האם לך זה כן בוער? האם את בטוחה שאת מספיק אוהבת? שהוא הגבר איתו את רוצה להביא ילדים? להזדקן?
לדעתי עלייך להבין ששניכם לא באותו מקום או שלב בחיים. את מתרכזת בנושא הבטחון והחתונה, ואילו הוא ממש רחוק מכך. אינך יכולה לכפות עליו את הלחצים שלך. הוא לא פנוי לכך. עלייך להחליט בקרוב האם את מוכנה להתגמש ולקבל שהוא עדיין לא בשלב הזה ואילו את כן.
עכשו, יש הבדל אם את רוצה כבר ממש להתחתן או את רק רוצה לדעת בבטחון שיש לו כוונה עקרונית - ללא תאריך - להתחתן איתך. האם את כבר רוצה ילדים? או שמא יש לך משימות של לימודים וביסוס קריירה משלך? כדאי שתבררי לעצמך האם הלחץ שבו את נמצאת הוא באמת מתוכך, מבפנים, או אולי יש איזה לחץ חברתי מסביבך שאת מקשיבה לו ומושפעת ממנו. בכל מקרה - עלייך להקשיב לעצמך.

גם בעדה שלי, ולא שאני גאה בזה לפי דעתי זו בושה לגבר" שהוא יוצא עם מישהי כמה שנים ואז כשצריך להתחתן מחפש מישהי מאותה העדה.. הרבה חברות לא קווקזיות שלי נכוו כך כשיצאו עם קווקזי ובוכרי וננטשו ברגע שבבו עניין החתונה עלה אבל באותה המידה יש לי שלושה אחים שהתחתנו עם רוסיות ולא שמו על אף אחד.. אז לכי תדעי... אל תתיאשי...
בהצלחה

אני יודעת שהוא בוגר והכל אבל אני חושבת שאמא שלו לא נותנת הסכמה. ואני רואה לפעמים איך הוא מסתכל על בוכריות דתיות ברחוב. חס וחלילה לא בצורה סוטה אבל כאילו זה מה שהוא צריך. למרות שבחורה בוכרית מסורתית לא תיקח מישהו כמוהו. יש לו עבר פלילי והמישפחה שלו לא אהודה בקהילה. אולי אני בררת מחדל? אני רוצה לציין שאני ניראת מעולה ואני מעניינת וכל החברים שלו אוהבים אותי וגם שואלים מתי חתונה. ושוב ניראה לי שזה קשור לאמא שלו.

דיבתי איתו על זה בעבר והוא אמר ברור שכן אבל לא עושה את הצעד. רב החברים שלו נשואים והוא מציג אותי בתור הארוסה שלו ועדיין לא עושה את הצעד. כמו שאמרתי זה לא עיניין כלכלי. לעומת זאת אח שלו התארס עם בחורה שהכיר חודש. ואני שוב יעלה את המושא שאמא שלו לא מאמינה בקשר שלנו ניראה לי. הוא מאוד מחובר לאמא שלו ואנחנו גרים כמה בתים לידה. ואם זאת יום אחד הוא ישן עד מאוחר ולא עונה לטלפון והיא דואגת. או דואגת מה הוא אוכל ושותה על בסיס יומי. או אם הוא התקרר זה כי לא אמרתי לו ללבוש מעיל. הוא לא בן יחיד. ואנחנו גרים יחד ובהסכמה בחול ולא בארץ.אבל הפחד שלי שהוא לא באמת מעונין להתחתן איתי אלא בנתיים נח לו.

לא הייתי מעיזה לשים את עצמי במצב שבו יש סיכוי כל כך גבוה להיפגע...
אולי אני טועה, אבל זה לפחות מה שאני הייתי עושה, פשוט חותכת עכשיו לפני שמאוחר מידי, לפני שצצה אהבה והרגל ואז כבר יהיה קשה יותר.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי

קודם כל תודה על התגובה, אבל מהסתכלות בתכתובות אחרות שלך נידמה כי את מפחדת מאוד בהתנהלות הרומנטית שלך, וחרדת הנטישה מתגברת על הטוב שבך ושמיתוכם את מייעצת לי לחתוך באיבחת חרב את במערכת יחסים הזאת. לכן הייתי רוצה לשמוע חוות דעת הנטולה מכל הרבדים שאת שותפה להם ואני אינני, למזלי.
תודה!בכאז....

הגר היקרה, אני שמחה שיש לך קריאה ביקורתית ודעה עצמאית משלך. זה מאוד חשוב.
לא נראה לי שאפשר להחליט מראש האם תתאהבי במישהו או לא. זה יכול לקרות בכל רגע...
כאשר שאלת אותו האם היה יוצר קשר עם חברתו הקודמת עכשו שהוא מכיר כבר אותך - הוא ענה את התשובה המתבקשת הנכונה, אבל גם יכול להיות שהוא בו זמנית תייג אותך בתור מישהי הנוטה לקנאות, ושאולי לא כדאי לשתף אותך בדברים מסויימים, הקשורים ליחסים שלו עם המין השני. אלו רק השערות, כמובן.
חודשיים זה ממש לא הרבה זמן כדי להתאושש ממערכת יחסים משמעותית. על פי התגובות הפיזיות שתיארת כאשר שאלת אותו, ניכר שהוא עוד מתאושש. עדיין רגיש וקשה לו.
הוא אמר שזה נגמר בגלל ריבים. אצל הרבה זוגות צעירים יש אהבה חזקה, משיכה גדולה וגם הרבה ריבים. במצב כזה הפרידה בדרך כלל קורית לא בגלל שחסרה אהבה או משיכה אלא בגלל שמאוד קשה לשרוד את הריבים. ואז כאשר מתרחקים - האהבה והגעגוע גוברים ומשכיחים את הריבים. יש הרבה זוגות כאלו שחוזרים ומנסים משום שהאהבה והמשיכה חזקים מאוד.

עכשו יש לך בעייה, כי אינני חושבת שהוא יחשוף בפנייך את כל המידע הזה, אלא אם תצליחי באופן עקיף וחכם לגרום לו לשתף אותך, כדי שתדעי איפה את עומדת.

אינני אומרת לך לסגת או לוותר על הקשר, אבל להביא בחשבון שייקח לו זמן להתנתק ממנה רגשית, ואם את רוצה להיות יותר בטוחה - פשוט קחי את הזמן שלך ואל תתמסרי כאן בקלות. תני לו לעבוד ולהשקיע כדי שיידע להעריך מה הוא מקבל. אני מאמינה שככל שאתה משקיע יותר בהשגת משהו - אתה יותר מעריך זאת, על פי העיקרון של הדיסוננס הקוגניטיבי, שאין לי כאן מקום להרחיב עליו את הדיבור אבל את יכולה לחפש על כך חומר.
עלייך להיערך בעוד תחום: מכיוון שמה שהבריח אותו שם היו הריבים, עלייך למצוא דרכים
חכמות לנהל איתו ויכוחים ואי הסכמות. לגלות גמישויות ולא לחפש להיות צודקת אלא חכמה.לא במחיר של ביטול עצמי, כמובן. פשוט יש דרכים להשיג מה שאת רוצה מבלי שזה יהיה כרוך בעימותים קשים ולא נעימים.

אני מניחה שבעקבות דברייך אאלץ לוותר, זה קצת יותר מידי מאמץ שנדרש ואני לא מרגישה שזה שווה את זה. תודה. עניי נפקחו.

כייף לקרוא את השרשור שלכן, אכן הניסיון של מיכל יכול לעזור לך בקטע הזה, לא יאמן עד כמה ניתן להיעזר בפורום,
-
אם תכווני אותנו למקום ספציפי נוכל אולי להמליץ לך על מקום מואר ושקט שמתאים לפגישות ראשונות,
עיין ערך- לובי של בתי מלון יוקרתיים, בתי קפה, מסעדות, טיילת מוארת קוו שני למים, ועוד ועוד.

בהצלחה לכולם.

לפי דעתי אל תפחדי מהמראה שלך, גם אם תצאי איתו וגם אם לא בשביל עצמך את חייבת להעלות את הביטחון העצמי שלך, תקבלי את עצמך כמו שאת ותראי שכולם יקבלו אותך ככה, תאהבי את עצמך עם הגוף שיש לך ותראי איך פתאום כולם יאהבו אותך ככה. זה קודם כל.
דבר שני כשאת יוצאת איתו,לפי דעתי לפחות, תיראי בטוחה בעצמך, אל תראי לו את הפחדים שלך מהגוף שלך או בכלל. תהיי אמיתית וקלילה, תצחקי, גם אם הוא יעיז לומר משהו על הגוף שלך תני לו להבין שככה טוב לך. ואם טוב לך מי הוא שיאמר משהו?! תשדרי ביטחון ושמחת חיים וזו העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך
שיהיה בהצלחה

שלום,

שמחתי לדעת שיש כאן אנשים עם איכויות כמו שלך.

תודה על העיצה והעזרה שלך.

יש לי עוד שאלה קטנה שאולי תוכלי לעזור לי בה:

אני ראיתי את התמונה שלו באתר, ומה שמוזר אני מופיעה באתר ללא תמונת פרופיל. הוא אפילו לא ביקש מימני לשלוח לו תמונה, וזה קצת מוזר לי כי עד עכשיו מי דיברתי איתו ישר ביקש תמונה לפחות לראות איך אני ניראת מבחינה חיצונית.
האם דבר זה נורמלי לא לבקש תמונה? האם הוא מסתיר משהו לפי דעתך?

בשורות טובות.

האמת זה די מוזר.. הייתי בטוחה שהוא כן ראה לפחות תמונה שלך הרי זה הגיוני שהוא ירצה לראות תמונה, אבל לכי תדעי מה עובר לו בראש אולי הוא רוצה שתהיה לו מין הפתעה כשיראה אותך, או שהוא מתבייש לבקש ממך תמונה.
מעניין האם התמונה שלו היא אמיתית.
הוא נתן לך תחושה שהוא באמת רוצה להיפגש איתך?

כן הוא אמר שהוא יכול להיפגש באמצע השבוע.
האמת משיחה אתמול בערב, הוא שאל אותי את שם משפחתי וכך גם אני עשיתי והוא אמר לי. הוא גם שאל כמה אחים אנחנו ושאל מה עשיתי בצבא, והאם הייתי מוכנה לעבור לגור במושב או קיבוץ?
גם שאל איפה אני עובדת ממש לפרטי פרטים וגם הכיר את מקום העבודה שלי.
אני לא כל כך התעניינתי בעבודה שלו, כי אני חושבת שזה לא כל כך מנומס...

הוא שאל אותי על המראה החיצוני שלי שיער גובה גוון עור.
וכששאלתי אותו אם הוא נראה כמו בתמונה הוא אמר שכן שהוא נראה טוב מאוד בביטחון גבוה.

אני לא יודעת לאן זה מוביל, האם זו דרך נכונה ומה לגבי הפגישה שאמורה להתקיים באמצע השבוע האם אני אמורה ללכת עליה ולהיפגש ביום שהוא קבע? או שאולי ל"שחק " קצת קשה להשגה ועסוקה? כי באותו היום שהוא אמר לי האמת שיש לי זמן פנוי.

אשמח לתשובה מהידע העיר שלך.

בידידות,
מ.

אני עכשיו באתר היכרויות נכנסתי לראות אם הוא באתר והוא גולש NON STOP מה זה אומר שהוא עדיין מחפש מישהי אחרת? זה מראה על אי רצינות .

הוא מדבר איתי וקבע לאמצע השבוע ובינתיים הוא נמצא כרגע באתר אונליין ומחפש מישהי אחרת?

מבקשת את דעתך.

נראה כי הבחור בודק עוד אופציות...אולי לא סגור עליך-אולי נדמה לו שיש יותר טובות...או לא רציני,או חולה נפש...

אני אומרת שאם יש לך חשק להיפגש איתו אז תעשי זאת, כמובן במקום ציבורי כי לא חסרים חולים ואנשים משוגעים בעולם, ובקשר לדבר השני שכתבת שהוא עדיין גולש באתרי הכרויות- תקחי בחשבון שאת והוא זה עוד לא משהו רציני או וודאי, עוד לא נפגשתם ואין לכם מחוייבות אחד לשני, אולי הוא בודק עוד אופציות וזה בסדר, גם את בשביל עצמך אל תסגרי את כל האופציות, בנתיים שאין ביניכם כלום את יכולה גם לגלוש ואולי להכיר עוד בחורים.
וכמו שכתבתי לך לפני תלכי עם ראש מורם ואל תדאגי בקשר למראה שלך, יותר בטחון וקלילות.

מישהי יקרה, לגבי הופעה חיצונית, שתי נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן:
האחת היא שלאנשים שונים יש טעם שונה, לפעמים תיפגשי עם מישהו שיאהב מאוד את הופעתך בדיוק כפי שאת, ולפעמים תיפגשי מישהו שלא תהיי לטעמו. אי אפשר לדעת זאת מראש, וזה לא משהו שניתן לשנות אותו. זה טעם בסיסי, נתון מראש.
מה שאומר שעלייך להמשיך ולהיפגש עם הרבה גברים עד שתיפגשי מישהו שזה יקרה הדדית.

נקודה אחרת הקשורה להופעה חיצונית מתחברת למה שמלי כתבה לך.
יש נשים (וגברים) שמרגישים מאוד בנוח "בתוך עורם", מרוצים מעצמם וממי שהם, בלי קשר לעד כמה הם נראים טוב או לא. חישבי על אנשים שאת מכירה שאינם יפים במיוחד או רזים במיוחד - ובכל זאת מצאו זוגיות וטוב להם.
אדם יכול לשדר החוצה שטוב לו עם עצמו וזה עובר הלאה ואז נעים להיות איתו.
ממה שאת כתבת על עצמך, נראה לי שחסר לך בטחון עצמי ואמונה בעצמך.
עיצרי לרגע וחישבי על עצמך, והזכירי לעצמך כמה שיותר דברים שאת שמחה שקיימים בעולם שלך וגאה בהם. ואם אין מספיק - עלייך לעשות כמה שינויים בחיים שלך ולהתמיד בשינויים על מנת שתהיי יותר מרוצה מעצמך. כמו למשל, איך זה יגרום לך להרגיש אם היית מתחילה עכשו איזו תכנית של כושר גופני מספר פעמים בשבוע? בלי להירדם למכון כושר. הבנתי שאין לך יותר מדי כסף. אבל כל אחד יכול לצאת בשעות הערב או הבוקר להליכות בפארק הקרוב או בטיילת ליד הבית. נניח שתתמידי בכך בחודש הקרוב - איך זה יגרום לך להרגיש עם עצמך?
ככל שתיקחי על עצמך יותר משימות שתהיי מרוצה מעצמך - זה הדבר שיגרום לך לשדר זאת גם החוצה. או נניח שהבית שלך מבולגן. איך תרגישי אם תיכנסי לשיגרה של סדר ונקיון ותדעי שאת חוזרת הביתה כל יום לדירה שאת אוהבת וגאה בה? לפעמים מדובר בדברים ממש קטנים שאנחנו עושים למען עצמנו וסביבתנו שגורמים לנו להרגיש מרוצים מעצמנו.
וטיפ אחרון לגבי הדייט עצמו בתקווה שיגיע במהרה:
במקום להיות מרוכזת בעצמך (ולחשוב איך את נראית, מה הוא חושב עלייך, איזה רושם עשית עליו) העבירי את הפוקוס אליו ועליו. התענייני בו ובעבודתו, תשאלי מה הוא עושה בשעות הפנאי. אנשים אוהבים לדבר על עצמם וזה נותן להם הרגשה טובה שמתעניינים בהם ומקשיבים להם. כך גם תוכלי באמת להכיר אותו טוב יותר ולדעת אם הוא מתאים לך או לא.
בהצלחה!

קודם כל תודה שהקדשת מזמנך היקר, וענית לי.

שנית, בעבר הייתי עושה הליכות, אך כרגע אין לי כל כך זמן פנוי וחשק להקדיש להליכות, למרות שאני ממש אוהבת את זה זה מנקה את הנפש בנוסף לכושר.

אני רוצה לתחיל לעשות קצת ספורט בבית אבל אני תמיד דוחה את זה המון זמן, בגלל שבזמן האחרון אין לי כל כך חשק.

איבדתי את אימי לפני 3 שנים ומאז אני עושה דברים בלי חשק אני פשוט מאלצת את עצמי.

הדבר היחידי שאני כרגע עושה זה לגלוש באינטרנט המון לפעמים עד כדי כאבי ראש, לוקח מימני את כל האנרגיה.

בשורות טובות.

בנעוריי הייתי מאוד רזה ילדה יפה גבוהה.
אחותי החורגת הייתה שמנה ונמוכה ואף פעם לא חשבתי עליה שהיא שמנה או מכוערת.
תמיד היא הייתה קוראת לי שמנה קנאית למרות שאף פעם לא קינאתי בה ולא מצאתי לנכון לקנאות בה רגש הקינאה רחוק מימני, להיפך הערצתי אותה, עכשיו כשאני חושבת על מה הערצתי אותה אני לא מוצאת משהו טוב שהיא עשתה כשהיינו ביחד.
אני זוכרת כשהיה לי כסף הייתי קונה דברים לבית עם זה אוכל וכדומה, אך היא לעולם לא השקיעה בבית היא הייתה מפנקת את עצמה בבגדים יקרים ובמותגים, ותמיד עודדתי אותה לטפח את עצמה והייתי מרעיפה עליה מחמאות, ואף פעם היא לא אמרה לי תודה.

בגיל הבגרות מעל 20 היו מתחילים איתי המון גברים ותמיד הייתי מכירה להם אותה את אחותי החורגת. הגבר האחרון שרצה להכיר אותי ברצינות שידכתי ביניהם והם התחתנו לאחר מכן, מאז היא ניתקה את הקשר. הייתי אצלה לפני 3 שנים וכשדיברתי עם בעלה והעלנו זיכרונות היא עשתה לי פרצופים והתחילה לצעוק על הילדים בלי סיבה כדי לגרום לי ללכת, וכך עשיתי.
הייתי ביישנית ולא האמנתי בעצמי לעומת זאת היא הייתה בעלת ביטחון וביקורתית, וכל אדם סתם אדם שכן או מישהי / מישהו ברחוב הייתה מעבירה עליו ביקורת וגוררת אותי לזה.
הייתי תמימה מאוד ועדיין.

רק עכשיו כהתבגרתי בגילי הבנתי שכל השנים בעצם היא קינאה בי, הבנתי שהייתי חטובה ויפה, וכך באמת תמיד היו מעירים לי ברחוב או שורקים לי ולא הייתי מבינה למה? לא הערכתי את עצמי, הרי הסתובבתי עם מישהי שהורידה לי את הביטחון במקום לגבש אותו ולחזק אותו.
אני זוכרת שישנתי אצל חבר שלי לפני הרבה שנים והיא נסעה מעל 150 ק"מ אחרי ואמרה לי לעזוב אותו ולחזור הבייתה שאני לא צריכה אותו, והתחילה להגיד ולהעיר על פגמים שיש לו, דווקא הוא אהב אותי, היה מפנק אותי.


עכשיו כבר מאוחר כל השנים סבלתי בגללה כל החיים עשיתי דיאטות שלא הייתי אמורה לעשות, היה מצב שהגעתי לאנורקסיה ועילפון. מישקלי נעשה לא יציב ויש לי עליות וירידות כרגע אני שוקלת 80 ק"ג ואת יודעת משהו לפעמים זה לא מפריעה לי עד שמגיע הרגע שאני צריכה להיפגש עם בחור.
עד כדי כך שבהתחלה אני ממש מתלהבת מהפגישה וכשנפגשים החשק יורד לי.
אני בנאדם מאוד מורכב, ואני לא חושבת שאי פעם תהיה לי מערכת יחסים נורמלית עם מישהו. אני תמיד מחפשת איזה שהוא פגם במישהו כדי לא לרצות אותו, או גורמת לכך שהוא לא ירצה בי, לא יודעת מה הבעיה שלי.
בשעות אלה אני חושבת לוותר ולהיפגש עם אותו בחור שאני בקשר טלפוני איתו.

אני בטח נשמעת מישהי שמרחמת על עצמה, אך זה לא כך, אני מעדיפה את השקט הנפשי שלי שאני לבד מאשר להתחיל ולחשוב מה יהיה לגבי איזשהוא בחור.

מקווה שלא העמסתי בכתיבה.

תודה,
מישהי.

מישהי היקרה, אל תוותרי על עצמך. זה כאילו שמראש את צופה שיקרה משהו לא טוב, זה מכניס אותך למצב רוח תבוסתני, וזה מה שאת משדרת לאנשים איתם את נפגשת ואפילו כאן, בסגנון הכתיבה שלך.
יש לי שתי הצעות עבורך: האחת - להיכנס לטיפול נפשי. כל מה שסיפרת על ילדותך בצל האחות החורגת - באמת דורש עיבוד ותמיכה ושינוי היחס שלך לעצמך ולאנשים. זה מאוד בולט שאת לא סומכת על אנשים ומצפה שירעו לך ואז את מעדיפה או להישאר בבית כדי לא להיפגע או שאת מתכסה בשכבת השומן המיותרת ואז לא רואים אותך.כמו כן מאז מות אימך את נמצאת בדכאון קל שחשוב מאוד לטפל בו. חפשי באינטרנט איך מוגדר דכאון ותראי שיש לך כמה סימנים אופיינים, וניתן לטפל בכך. את יכולה להתחיל טיפול דרך קופת חולים במחיר מסובסד.
ההצעה השנייה היא משהו שכבר כתבתי לך. להתחיל ממשהו פשוט ובר ביצוע יחסית, כמו שינוי מסויים בהרגלי האכילה, או יציאה להליכות. ככל שתתמידי בדבר שעושה לך טוב ובא מתוך אהבה לעצמך ודאגה לעצמך - כך יתחילו לקרות לך דברים טובים!

מה שאת מתארת אכן לא קל, ילדות בצל אחות חורגת שרק מנסה להוריד מערכך, מוות של אימא זה לא קל.
קודם כל אני מסכימה עם דורית וחושבת שעלייך לטפל בעצמך דחוף.
תזכרי שחיים פעם אחת ואת החיים האלו אף אחד לא יחזיר לך שנית.
תתעודדי, תתחילי לאהוב את עצמך, תתחילי לטפח את עצמך, תזכרי שכל דבר שלא הורג אותנו רק מחזק אותנו, כל המכות והפגיעות שקיבלת בחיים נועדו על מנת לחזק אותך, את עדיין צעירה ויכולה לחזור למסלול חיים אופטימי ומאושר, תצאי תבלי, תחייכי ותצחקי. אם זה המצב עם אחותך החורגת אז כנראה שאת צריכה להתרחק ממנה, תתרחקי מכל אותם הדברים שעשו ועושים לך רע, תאספי כוחות על מנת לטפח את עצמך, אני מבינה שקשה לך בגלל המוות של אמא שלך אבל תחשבי שבטוח היא לא חלמה שתהיי במצב כזה.
אז בשבילה ובשביל עצמך תעשי את זה!
שיהיה לך המון המון בהצלחה..!

רציתי להוסיף, (((אם בכלל ניתן להוסיף לדבריה הנכונים והמקצועיים של דורית,,,)))

את יכולה ברגע אחד לשנות את כל ההסתכלות על העבר שלך במקום לבכות על התקופה ולהצטער כביכול על הזמן שהתבזבז לך תנסי להסתכל במבט שונה ואחר כ > כ-משהו שתרמת לאחרים, כפי שהרבה עושים היום כלומר לאחר שהתבססנו ומיצינו פחות או יותר מעצמנו בשביל החיים האישיים של כל אחד, אז אנחנו כאילו מתפנים להשתדל ולעזור לאחרים,
אצלך זה קרה הפוך,
נתת את כל כולך לאחותך, יש לה זוגיות, יופי, עכשיו תורך, את בגיל המתאים , את בשלה ואפי' מלאה במקומות הנכונים כפי שציינת, אז הגיע הזמן שלך למיצוי אישי וזוגי,
-
אולי לאדם רגיל את יכולה באמת להיות מעמסה עם כל ההתלבטויות והתהיות שלך לגביי עצמך, אבל אנשים איכותים שמבינים רגשות ותהליכים נפשיים אמורים למצוא בקשר הזה ייתרון,
-
אל תוותרי על טיפול אישי אצל פסיכולוג או מאמנת אישית בשביל להרוויח את הדימוי העצמי שלך בחזרה, כתבת שבגיל 20 היו לך מחזרים רבים, כלומר שבתוך תוכך יש לך מה להציע, זה לא ברח לשום מקום, פשוט צריך לקלף את השכבות ולמצוא אותן מחדש,
-
את יכולה להצית את הדימיון בעזרת ספרים, כמו "להעיר את הענק שבפנים" של אנתוני רובינס, או לעשות כל פעולה שתחזק אותך ותתן לך הרגשה שאת חוזרת לימים הטובים ומתחזקת בעוד כמה דברים שיעזרו לך לגלות מי את באמת,
בחיים שלא תכתבי או תאמרי על עצמך מילים שליליות, כי מה שאת משדרת ליקום זה מה שאת מקבלת,
בהצלחה

לכל התומכים שענו לי , תודה.
אני מאוד מעריכה זאת.

שמחתי לדעת שיש עדיין אנשים שמוכנים לעזור ויתרה מזאת, בלי לבקש תמורה.

בשורות טובות.

שמחה שיכולתי לעזור

שלום,
הורדתי את הכרטיס שלו מהדף של האתר ודיברנו בטלפון שזה לא נראה לי שהוא גולש באתר ומדבר עם בחורות אחרות בטרם נפגש עיתי.
אמרתי לו שאני לא מחפשת מישהו אחר רק לאחר פגישה עם מי שקבעתי ואם מתאים נחמד ואם לא מתאים רק אז אני מחפשת מישהו אחר.
הוא צחק ואמר אם כך מה את עשית באתר הלוא גם את חיפשת?

טוב זה לא העניין לאחר מכן הוא התקשר שוב אתמול למרות שחשבתי שהוא כבר לא יתקשר, נראה לי שהוא רציני, לא בטוחה.

השאלה שלי:
חשבתי להזמין אותו לביתי בפגישה הראשונה, וזאת מכיוון שאין לו רכב וגם לי אין, אם אפגש עימו לאיפה בדיוק נלך בלי מכונית בעיר שאני גרה אין איפה לשבת ולדבר, כמו בית קפה או מסעדה.

מה דעתך האם זה צעד נכון?

מה שאמרת לו טעות, כי כפי שרשמתי לך לפני הוא לא חייב לך כלום כמו שאת לא חייבת לו כלום! הוא ממשיך להתכתב ולחפש אחרות? אז שיהיה לו לבריאות. תעשי את אותו דבר ולא כדי לעשות דווקא אלא בשביל עצמך, כי גם את הרי לא יכולה להיות בטוחה שכשתיפגשו אז הוא ימצא חן בעינייך,את עלולה להתאכזב ולכן עדיף שיהיה עוד כמה בחורים שתשמרי איתם על קשר, ואז ההאכזבה תהיה קלה יותר, אגב לפי דעתי לפחות זה גם מאוד יעלה לך את הבטחון העצמי, כשאת מחוזרת את מרגישה יותר נחשקת ויותר אהובה. בכל אופן לפי דעתי תעשי גם את ככה, הוא לא חייב לדעת מזה את גם לא חייבת לו כלום, ובכלל זה החיים של והמטרה הראשונה שלך היא להיות מאושרת ואהובה בכל מחיר איתו או בלעדיו. לכן אל תגבילי את עצמך לפגישה הזאת, תתכתבי עם עוד כמה בחורים ותראי איך זה יתקדם, ואז תוכלי להחליט מה טוב עבורך.
לגבי הדבר השני אני נוטה לא להסכים, להזמין לביתך אדם זר לחלוטין שאפילו תמונה לא ראית זה לא מקובל ואולי קצת מסוכן, לכי תדעי מי הוא בכלל. מה חסר כולמיני אנשים חולניים ומסוכנים שקובעים דייטים עם בחורות, ובכלל בית של אדם זה שיא הפרטיות, ולהכניס לשם אדם זר לא נראה לי יהיה נכון. אגב אם הוא יציע לך להיפגש אצלו בבית אל תסכימי. תמצאו איזה מקום ציבורי שיהיה לשניכם נוח להגיע אליו, אם לא בית קפה אז פארק.

שהוא לא סטוצניק ובחור אחראי הוא לא מתקדם הלאה- זה אומר דבר אחד- הוא מכבד אותך!! אל תמהרי לשום מקום, ותאמיני לי שיש כל כך הרבה בחורות שהיו חולמות שהגבר יכבד אותן ולא יחפש את המיטה. הכל יבוא ברגע המתאים, אל תמהרי!!
שיהיה בהצלחה

אניי יקרה, חבל שלא ציינת בני כמה אתם.
לי דווקא יש תחושת בטן שאולי היו לחבר שלך התנסויות לא מוצלחות בעבר הקרוב בנושא סקס, כמו למשל בעיות בזיקפה או גמירה מהירה, והוא חושש וחרד מפני רגע האמת.
נתקלתי בהמון מקרים בהם מספיק שפעם אחת היתה לגבר (כמעט בכל גיל) בעייה בזיקפה או בשפיכה מהירה מדי - וזה יצר אצלו ממש חרדה והימנעות מיחסי מין מלאים.
בהנחה שזה המצב, את יכולה אולי לספר לו שמנסיונך (או ששמעת) - בפעמים הראשונות עם אישה חדשה הרבה גברים לא מצליחים להגיע לזיקפה או נתקלים בשפיכה מהירה, ושלא צריך להיבהל מכך, ושאת יכולה גם לעזור בכל מיני צורות אם זה יקרה.פשוט לקחת זאת ממש בקלות.
לא מזמן פגשתי גבר כבן 40, שסיפר לי שהיו לו בעיות כאלו עם כל הנשים אותן פגש מאז שהבעייה הופיעה בפעם הראשונה, וזה גרם לו ממש לדחות את השלב של יחסי המין. עד שהוא פגש את אישתו הנוכחית, שמן ההתחלה היתה רגישה והבינה את הבעייה והרגיעה אותו ואמרה לו שלא משנה מה יקרה ביניהם - זה יעשה לה טוב. הוא התגבר לגמרי על הבעייה שלו בזכות היחס המקבל והקליל שלה!
רוב הגברים מצליחים בשלב מאוחר יותר להתגבר בעצמם על הבעיות, בתנאי שהאישה סבלנית, חיובית ומעודדת, (ולגמרי לא אומרת לו או מראה לו "אוף" בשום שלב).
ואם לא מצליחים לבד - אלו טכניקות שניתן ללמוד אצל סקסולוגים.
לגבי השתיקות והסגירות שלו - זה סיפור אחר.
מקווה שהכיוון הזה יעזור לך.

אהלן עדן,

תודה רבה על העידכון המשמח. קודם כל- תתחדשי על המעבר, אני בטוחה שזה גם מעבר סימבולי לרגש שלך ולא רק קונקרטי של מעבר דירה רגיל. מעבר לזה, נובמבר ממש פה, זה לא מאוד רחוק ואין לך עוד הרבה זמן. החותמת הסופית תעשה שינוי חיובי נוסף, אין לי ספק.

מאוד יתכן שהעובדה שבן זוגך לשעבר היה מגיע לדירה היא קריטית לבחור, אכן זה מרגיש שאת פחות חופשיה כשהוא מגיע מדי פעם לראות את הילד, עם זה אין להתווכח. העובדה שאת חוזרת לחיים נפרדים, עצמאיים, "רווקה", יכולהל פתוח בפנייך דלתות, אם לא איתו, עם אחרים.

כפי שכתבת- את לא מחכה לו, אבל תדאגי שהוא יהיה מעודכן בפרט החשוב הזה, יכול להיות שאם עד כה הוא גר בלב שלך.. יבוא יום והוא יגור ממש איתך? :) היי אופטימית.

בהצלחה רבה , המשיכי בעדכונים...

here I come!

עניתי לו בחזרה וחתמתי שהוירטואליות הזו מוזרה לי ומי בכלל המציא אותה.
חצי צחוק חצי אמת. וכמובן שרשמתי לו על המעבר לבת החדש והוא מוזמן כמובן.

אופטימיות בכל מקרה לא תזיק, אז הנני כאן! אופטימית!!!

ואני מציעה לך להעניק לה יותר תשומת לב
לקנות לה מתנות ושוקולדים
תשלח לה את זיג זג לפחות פעם בשבוע :-)
כנראה שליבה עדין לא שלם

ואל תסתפר יותר!!!
היא כנראה אוהבת לגעת לך בשיער

בהצלחה!

שלום נוקי,

אכן, כנראה אשתך אוהבת יותר לראות אותך עם שיער ארוך יותר..

השיער יגדל ואיתו כנראה אהבתה, לפי מה שכתבת. ככה שאתה במצב ממש טוב. :)

בכל אופן, אני בטוחה שלנימה ולאופן בו הדברים נאמרים על ידה, גם לנסיבות, יש הרבה משמעות. ואם מאוד נפגעת מאחד מהם- חשוב שתבטא את זה.

אז מה שעליך לעשות זה קודם כל לבדוק האם אכן נפגעת ויש משהו לעשות עם זה מולה, ומעבר לזה לגדל שיער.. כנראה שעבורה זה קריטי..

בהצלחה.

ערב טוב שושי,

היטבת לתאר מה עובר עלייך, לא פשוט.. את מתארת מצב בו כל האחריות על הילדים נופלת עלייך, ונדמה שזה היה עוד בסדר ומקובל בעינייך אם הוא רק היה יודע להגיד מילה טובה ולא להתלונן על כ"כ הרבה דברים.
מצד אחד את מתארת זוגיות סטנדרטית בה יש עליות, ירידות, שיחות פיוס ורגיעה.. ושוב גל. מצד שני, כשיש גל כזה- הוא מאוד עוצמתי ואפילו אלים (כשאדם כועס וזורק חפץ הוא בעצם מעתיק את הכעס שלו עלייך- לאותו חפץ. כלפי החפץ הוא לבטח היה אלים, כאשר המקור לכעס הוא לא ממש החפץ).
כתבת שלפחות בהתחלה הוא היה אבא עבורך. אני מסיקה מכך שיתכן ויש לו תכונות של רצון לשלוט, אולי להיות זה שמושך בחוטים, שמפעיל, יתכן? התקפי העצבים האלו נובעים מאיזשהו מקור טעון, ויהיה כמובן קשה לעלות על זה כאן. בכל אופן עם התקפי זעם אסור להיות שאננים, כפי שאמרתי זו אלימות לכל דבר. מעבר לכך הילדים סופגים את האוירה הזאת וזה כשלעצמו מאוד חבל ובעל השפעה שלילית עליהם.

מה שמעודד במה שאת כותבת הוא שיש גם שיחות ותקשורת של פיוס ביניכם. מכאן אפשר להבין שכן ניתן להגיע איתו לרמה מסוימת של הסכמה, ועובדה שאח"כ הדברים נרגעים. לכן, אך ורק כשאת שוב מגיעה איתו לשיחת פיוס כזאת (ואולי היא תגיע לאחר שתקבלי אותו חזרה הביתה) ורק כשאת חווה כי זה הזמן המתאים (את כבר תדעי), במקום להגיד לו "אתה לא נכנס הביתה בלי סליחה", נסי להגיד לו שאת לא מתכוונת להמשיך באוירה הזאת ללא יעוץ מסודר, עבור שניכם, ולא להוציא את עצמך מהאחריות על האוירה שנוצרה. ז"א, לא לתת לו את ההרגשה שהוא הבעייתי והוא האשם, אלא לדבר במונחי הזוגיות- שלנו, אנחנו, יש לנו בעיה.. וכו'. התקפי הזעם יעלו מן הסתם במשך הזמן וגם עליהם ניתן לעבוד (ותתפלאי- יש טיפולים מאוד יעילים לזה).

העינין הוא הגיוס שלו לתוך תהליך זוגי שאתם צריכים לעבור כדי לא להגיע למצבים האלו. כשאת נועלת את הבית ואת בעצם מבקשת מקלט מכל הבלאגן והצרות, את כבר במצוקה כזאת שאין מנוס- צריך לברר איפה מקור הבעיה, איפה מקור הזעם, מה בדיוק קורה ולא קורה בזוגיות- ולטפל. כי על פניו- אהבה נראה שיש, תקשורת יש, רצון לשפר יש. רק צריך לדעת איך ולקבל הכוונה.

לגבי האם צדקת כשהוצאת אותו מהבית- אני מניחה שעשית את זה מתוך הלחץ, המצוקה והתסכול. רצית פתרון מהיר שירגיע אותך כמה שיותר מהר כי הרגשת שהגיעו מים עד נפש. כמובן זה לא פיתרון "אידיאלי" בשום מצב. זה עלול להשאיר אותו מאוד מאוד כועס ונעלב, מאידך זה כן יכול ליצור את האפקט ש"הזוגיות שלי בסכנה ,אני צריך להנמיך את האגו ולהתנצל". אבל- האם ההתנצלות הזאת מגיעה מתוך מקום של חשבון נפש או מתוך מקום של לחץ- שהנה, אנחנו קרובים לפיצוץ.
לכן, חשוב לקיים שיחה טובה כפי שאתם יודעים ולהבהיר חד משמעית שלאור הכלים השבורים בבית ולאור התנהגותו חסרת ההתחשבות ומפילת כל האחריות רק עלייך- את מבקשת להסביר כמה את פגועה ומתוסכלת, ולכן בתחושות כאלו לא ניתן לשמר זוגיות בריאה. בשיחה זו עמדי על טיפול זוגי.

תשובה חזקה ביותר!
הלוואי ויכולתי להגיע לרמה כזו של ניסוח שמכסה הכל, אבל ממש הכול!

ולשואלת שושי, כל מה שאת עושה זה נכון, חוץ מדבר אחד שכדאי לעבוד עליו לפחות מעכשיו,
זה שלקחת על עצמך את כל העבודה בבית שימי לב למילות הסיום במכתב שלך
> אני באמת לא דורשת ממנו כלום - ממש מינימום וגם זה רק אם נוח לו לעשות אחרת אני עושה אז למה מגיע לי לחיות ככה??
את שואלת למה מגיע לי לחיות ככה ???
מה שאנו משדרים לעצמנו ולאחרים, זה מה שאנו מקבלים!
רוצה לשנות את זה?
הבשורות הטובות שזה בידיים שלך, אז קדימה לעבודה.
בהצלחה

שרון יקרה,

לדעתי לא עשית שום טעות, להיפך. פעלת ועשית, השקעת ופינקת מתוך אהבה, מתוך רצון כן לתת, מתוך רצון לעשות את בן-זוגך מאושר. בראייה שלי פעלת נכון. כאשר אוהבים מעניקים מכל הלב בלי להתחשבן מי נותן יותר ומי פחות ותור מי להעניק כעת.
בן-זוגך שב מחו"ל שונה ולקח החלטה להיפרד. אני חושבת שהוא נהג בהגינות. הוא היה כן, פתוח וישר איתך והוא בחר להיפרד מאשר להתנהג באופן כזה שעשוי היה לפגוע בך.
לשאלתך, אל תפתחי ציפיות מיותרות שהוא יתחרט. לעת עתה זו החלטתו, על-כן, אספי את חפצייך בהקדם וסיימי את הפרק הזה סופית, עבורך, כדי שאת תוכלי להתקדם הלאה בחייך מתוך תחושת שלמות וידיעה ברורה שלא נשארו ביניכם "נושאים פתוחים". הדברים שלך, שנשארו אצלו, אינם מהווים פתח ל"סיבוב נוסף" בקשר שלכם.
והיה ובעוד מספר חודשים הוא יחשוב אחרת, יחליט לתת לכם הזדמנות נוספת, יבין שהיה לכם טוב יחד ולא מוותרים על טוב שכזה בקלות כזו, אזי הוא יחזור אלייך מתוך כוונה ברורה להיות איתך. לחפצים שלך אין משקל בהחלטתו. במידה והוא ירצה לנסות שוב תוכלי להחליט אם זה נכון לך או לא.

אין חשיבות לחפצים שאצלך...אם באמת ירגיש בחסרונך .זה יגיע ומהר. ואים מצא אחת אחרת (שזה משאני חושב) עם כל הכאב...אז תאלצי להיתקדם בלעדיו....רק טוב אמן

אזרח יקר,

הזוגיות שלכם, כמו נישואיכם, הסתיימו בטרם עת מבחינתך. כאשר זה הסתיים חשת שלא מימשת את האהבה שלכם, את הזוגיות שלכם, את המשפחה שלכם ואת כל שאר הדברים שהיו יכולים להיות ביניכם ומכאן נובע הקושי שלך להיפרד ממנה גם נפשית, שהרי גשמית 8 שנים אתם כבר לא יחד.
לעולם אין זה פשוט להמשיך הלאה, לאחר פרידה, להתקדם בחיים ולנסות ליצור זוגיות אחרת ועל אחת כמה וכמה כאשר הרגשות לבן/בת הזוג הקודם/ת כ"כ עזים. לרוב, "הזמן עושה אל שלו" וככל שהזמן חולף הרגשות, הגעגועים והצורך להיות עם האקס/ית דועכים.
במקרה שלך אין זה כך. התחושות והגעגועים שלך כנראה לא פחתו וכפי שציינת אתה לא מצליח להתנתק ממנה ולהפנים שנפרדתם. בתחושה שלי פיתחת איזושהי אובססיה כלפיה ויש לך צורך חזק לדעת עליה הכל, כל הזמן. לאור זאת יהיה לך קשה לפתח קשר זוגי יציב המבוסס עליך ועל בת-זוג אחרת, אישיות בפני עצמה, שאיננה האהבה הראשונה שלך, גרושתך.
על-מנת להוציא אותה מהראש, כדי שתוכל לצעוד בכיוון הנכון לעבר אושרך, הייתי מציעה לך להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לתת בידיך כלים להתמודד נכון עם ה"תקיעות" הזו ולסייע לך ליצור זוגיות אמיצה עם מישהי מתאימה עבורך.

נעה יקרה,

צר לי שכך את חשה לגבי עצמך. ואולי בגלל שכך את חשה הגעת כמעט עד לחופה מבלי לרצות להיות שם בכלל. בגלל שאת חשה "לא יוצלחית", כפי שכתבת, את מוותרת על רצונותייך האמיתיים, תחושותייך, מאווייך ובמילים אחרות, מוותרת על עצמך וכל זאת על-מנת "להביא קצת נחת" ולא "לאכזב אף אחד" כפי שכתבת.
אבל מה לגבייך? האם את לא מאכזבת את עצמך כאשר את חיה על-פי רצונותיהם של האחרים, קרובים ככל שהיו, ומספקת את רצונותיהם בלבד? האם סיפוק מאווייהם של האחרים גורם לך לחוש יותר טוב לגבי עצמך? יותר מוצלחת? או שאולי לא?
אם תחושותייך האמיתיים מאותתים לך כל-כך חזק שהוא לא האיש שלך ושהקשר הזה לא נועד להיות מאחר ואתם לא מתאימים, אל תינשאי לו. למרות שאת נמצאת שבוע אחד בלבד מהחופה ולמרות שכל ההכנות כבר נעשו וההזמנות כבר נשלחו וייתכן כי האולם יקנוס אתכם בגין הפרת החוזה מולם, בראייה שלי, עדיף לשאת בקנסות ובתקופה פחות נוחה של "מה יגידו" מאשר לדון את עצמך לתקופה נוספת של אומללות בתוך קשר ממוסד שאינו הולם את ציפיותייך, רצונותייך, תחושותייך ומאווייך.
קשר כזה, שלא נועד להיות, מסתיים לאחר תקופה, גם כאשר אחד מבני-הזוג נוטה לוותר על עצמו, כפי שאת עושה, שהרי הוויתור העצמי גורר אחריו כעסים ותסכולים אשר ילכו ויצטברו, ילכו ויטפחו, עד אשר לא תוכלי לשאת זאת עוד והקשר יסתיים ממילא.
כמאמנת את מנחה את מתאמניי לחיות על-פי מה שנכון להם ולא לאחרים, בכל תחום וזו, למעשה, הצעתי גם אלייך.

היי, תסמכי על האינטואיציה שלך, אל תתחתני אם כך את מרגישה והרגשת ככה עוד מהתחלה. חתונה, זה לא מה שיעשה אותך ליוצלחת. הכל אצליך בראש, את אדם בוגר ואת לא צריכה פידבקים מאחרים... מה יקרה כשתתגרשו, הרי לא תוכלי כל החיים לחיות בשקר עם עצמיך!!!! אז עוד יותר יחשבו שאת לא יוצלחת, שלא הצלחת בנישואים.
אל תוותרי על החיים שלך, את חיה פעם אחת!!! המפקדת שלי בצבא ביטלה חתונה שבוע לפני, בגלל שהבחור היה קמצן, היא היתה אז בת 33. היום היא נשואה באושר +2
חברה הכי טובה שלי לא נענתה למישהו שהיתה איתו 10 שנים, נפרדה ממנו שזה גם דורש המון אומץ. היתה ממש אומללה איתו. עברה לצפון, היום מאורסת לבחור חמוד ומאושרת מהחיים, כי התחילה לחיות בשביל עצמה. הם מטיילים המון, יוצאים וכו', הוא לא מפריע לה להגשים את עצמה ואת החלומות שלה, אז נכון, היא היתה שנה לבד עד שפגשה אותו, ואנשים דיברו, אבל לעזאזל עם כולם. תבטלי הכל, דורש המון אומץ, סעי לטיול כדי לא להתמודד עם ההשלחות!!!! תחיי בשביל עצמיך. כמובן, אם את ממש בטוחה שזה לא רגליים קרות, אלא לכל אורף הדרך עשית בחירות לא בלב שלם. שיהיה לך המון בהצלחה. תזכרי שאת רוקמת את אושרך וגורלך. תעדכני מה החלטת. את במצב לא פשוט.