פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני רק אוסיף – כל הקלילות הזו – זה בדיוק מה שרציתי להשיג אז כשנפגשתי עם האקס. אמרתי לך אז – הייתי במצב שלא הייתי יודעת איך להגיב ומה לעשות אם הייתי פוגשת אותו או מישהו מהתקופה ההיא (חברים או משפחה). אני כל כך שמחה שאני יכולה לעשות את זה הכי בכיף והכי משוחרר!!!

הי עדן,

אני מאוד שמחה עבורך. אני חושבת שהמשפט הכי משמעותי כאן הוא "הייתי במצב שלא הייתי יודעת איך להגיב ומה לעשות אם הייתי פוגשת אותו או מישהו מהתקופה ההיא (חברים או משפחה). אני כל כך שמחה שאני יכולה לעשות את זה הכי בכיף והכי משוחרר!!!". את הפכת את עולמך, מצאת את עצמך במקום בו לא היית בו בעבר, את מרשה לעצמך להיות קלילה במקום של "לא יודעת" שהרי את לא יודעת מה יהיה, עם מי, אם בכלל.. ואת שם, למרות הלא נודע.. מאפשרת לעצמך לנשוב.

וזה לדעתי ההישג הכי משמעותי שאת משיגה בתהליך שלך- הרי אם יצא ומה יצא- זה יהיה בונוס, אקסטרה ועוד ריגוש לחייך. אבל מה שנשאר באמת, שנחקק, זה מה שאת עוברת ברמה האישית והרגשית. ואם תשימי לב, את רכשת בתהליך הזה עוד תכונות שלא היו לך לפני, גילית את עצמך מחדש, ותראי כמה את אוהבת אותך- בדיוק כפיי שאת. את מאפשרת לעצמך, את לא מלחיצה את עצמך ואת בטוחה בדרך שלך.

ואם תצליחי לזכור את זה, לאמץ את זה, ולהתנהג ככה בעוד מקומות של חוסר אונים בחייך, אם יש ואם יהיו כאלה- את פשוט על הגל. את תברכי על הרגע הזה ועל השבועות האלו גם בהמשך, כי איפשהו את זרעת בדמעה את ההצלחה האישית הזאת, ואת קוצרת ותקצרי ברינה ("הזורעים בדמעה ברינה יקצורו").

(מכירה היטב את המשפט עוד מתק' האולפנא העליזה...)

אני בהחלט מרגישה שיש לי יותר ביטחון. אני מרגישה שאין לי מה להסתיר או להתבייש.
יש לי מזל גדול ואני אמא לדבר הכי מדהים בעולם, וזה נותן המון כוחותץ
שמחה מאוד על המפגש ההוא עם האקס שנתן לי הרבה יותר ממש שדמיינתי ושיערתי גם מבחינות שכלל לא חשבתי עליהן.

וכן, מה שכן או לא יהיה פחות חשוב, כי גם ככה לא ניתן לצפות ולנבא.

נראה לי שגם במקרה של החבר של אני אהיה אני מהבטן, ואם יתחשק לי להיפגש אני גם יכולה ליזום (נכון?). ואולי במפגש הבא אראה קצת סימני התעניינות כללים באקס ופחות אדישות וקרירות.

יאללה, למלאכת הקצירה!

אהובה יקרה,

מאחר ואני משוכנעת שטובתה ואושרה של בתך הם אלה אשר עומדים לנגד עינייך תוכלי לומר לה את כל אשר על ליבך. כמובן שהדברים צריכים להיאמר כך שהיא תבין שדברייך יוצאים מן הלב ומתוך רצון שחייה יהיו כמה שיותר קלים, נוחים ונכונים עבורה (ולא חלילה יתפרשו כאילו את אומרת לה משהו שהוא תוצר של ניסיון פחות מוצלח שהיה לך).
העובדה שגם את מתכוונת לנהוג על-פי עצתך/המלצתך בנושא חשבונות הבנק מעידה על כך שאת חושבת שזה הדבר הנכון לעשותו ולכן את מציעה/ממליצה גם לה לנהוג כך.

שיהיה הרבה מזל-טוב!

דןדן יקרה,

אם אני מבינה נכון, אזי הקשר של בעלך עם שתי האקסיות הנ"ל (למעט ההזמנה לחתונתכם של אחת מהן) הוא קשר נדיר, לעיתים רחוקות מאוד, ורק כאשר יש לו עדכון משמעותי, כזה או אחר, לגבי חייו, מה שקראת עדכון סטאטוס, דוגמת הפיכתו לאבא ושינוי מספר הנייד שלו. הן לא לוקחות חלק בחייו, הן לא מלוות את חייכם ואינן נוכחות ביניכם.
במידה ובעלך נוהג לשמור על קשרים, גם אם לצורך עדכון בלבד, עם אנשים שונים בחייו, מתקופות שונות בחייו, במידה וזו דרך התנהלותו, לא נראה לי שיש לתת חשיבות מיוחדת דווקא לכך שהוא מעדכן גם אותן, יחד עם כל השאר.

תודה רבה על התגובה המהירה!
אכן, אין קשר רציף כלל בינהם.
אך למרות זאת זה חורה לי שלמרות שהסברתי לו שזה צובט לי בלב, הוא ממשיך לעדכן אותם. מין קשר כזה שקשה לנתק, לשכוח.. במקום להתרכז בטוב שקיים היום...

המשך יום נפלא!

דןדן יקרה,

בראייה שלי ושוב, למיטב הבנתי את ה"תמונה" בכללותה, מתוך מעט הפרטים שמסרת כאן, אני חושבת שדווקא את מתקשה ל"שחרר" ולנתק במקום להתרכז בטוב שקיים ביניכם היום....
הוא רק מעדכן אותם בדברים מהותיים וחשובים עבורו וזה קורה לעיתים רחוקות מאוד.
איתך הוא בחר למסדר את הקשר, איתך הוא בחר להקים משפחה ולהרחיבה ואיתך הוא בחר לחיות את חייו, לא עם אף אחת מהן.

היי

דעתי האישית שאין לך מה לדאוג ,

אין לך מה להתרגש , בעלך איתך התחתן איתך , יש לו שני ילדים ממך .

רק הפירוש "אקסיות" צריך להגיד לך הכל .

זה זהם נישארו בקשר , זה נורמלי לגמרי , זה מראה על אופי לא קשה של בעלך .

כלומר הם היו בחייו , תרצי או לא תרצי זכרונות אלו אי אפשר למחוק מחיים של אדם, גם עם ימחחק המספר טלפון .
גם לך היה עבר וגם לך היו אקסים .פשוט בדרך כלל נהוג לא להישאר עם אקס בקשר .

אני אישית בקשר מדי פעם עם האקס גם בימי הולדת וכדומה . וזה בסדר זה אנושי ,ואין לי רגשות אליו .הייתה בינינו חברות ואין סיבה שאני ימחוק בן אדם מחיי , כי הוא היה שם .
הוא לא מסתיר ממך כלום , עושה את זה בפתיחות . עם היה עושה זאת בסתר זה משהו אחר .אז פשוט אל תתני לזה חשיבות .

שלום,

חסרים פרטים רבים, ובכל זאת יכולות להיות לזה הרבה סיבות, החל מרתיעה כללית גכלפי יחסים אינטימיים ועד רתיעה דווקא ממשהו שקשור לקשר או אליך.
יתכן ונשיקה מספרת לה על משהו פחות אינטימי, פחות חושף. יתכן ובעבר היו לה אירועים או חוויה לא נעימה מקיום יחסים ולכן שוב נרתעת. יתכן ולא מרגישה בטוחה בקשר מספיק ומבקשת לדחות למעשה את האינטימיות ביניכם.

בכל אופן, הרבה פעמים חשק מיני מגיע עם רגש ושיתוף. חשוב שתברר איתה מה קורה. אם מדובר בסתם חשק מיני נמוך זה אחד, אם מדובר בחוויה קודמת שלילית, זה דבר אחר. צריך לבדוק איתה ולברר, בצורה מזמינה ונעימה כמובן, בצורה בה תוכל לשתף ולאל היסגר מולך.

גם לבדוק האם יש משהו בך או בקשר שמרתיע אותה מינית.

בהצלחה רבה

שלום ותודה על העזרה
אני הראשון ולא היה שום בעיות בעבר,מה שאני מנסה להבין,האם יתכן שיש תענוג אחר בלהתנשק שהוא לא קשור לחשק מיני?
האם יתכן שאדם יהנה מלהתנשק עם מישהו למרות שלא קיים אצלו שום חשק מיני?
הרי אנו לא מתנשקים בצורה זו עם משפחה וסתם אנשים?

שלום david,

מבינה את החשש שלך. קודם כל לא נשכח שזאת אהבה ראשונה וכשהיתה מאוד צעירה. פרידה שאתה מתאר אותה ככפויה. סביר להניח שהזיכרון הזה הוא חזק מאוד מבחינתה ולאו דווקא כי היא עדיין אוהבת אותו.

לגבי קשר רומנטי ורגשות אח"כ- לא רק שאפשר לא לאהוב יותר, אפשר אפילו לשנוא. הקו דק מאוד בין אהבה לשנאה בקשר רומנטי, שלא כמו בקשר משפחתי - שם כבולים יותר לאהבה ללא גבולות ולמרות כל החסרונות.

לגבי המפגש איתו- אני לא הייתי בטוחה שזה ממש רגש (עברו שנים), אלא אולי רצון לסגור את הפינה איתו או לקיים איזשהו מפגש שיפנה את המשבצת הזאת שעוד נותרה מאז שהיתה נערה. מה שהייתי מצפה ממנה זה לשתף אותך לגבי ההתלבטות אם להיפגש (לא קריטי ששיתפה חברה לפני כן), חשוב למדוד כרגע את האמון והכנות שלכם זה בזו. וזה מבחן חשוב- האם היא תספר לך? האם היא תבקש רשותך? האם היא תעלה משהו לבדוק מה דעתך? חכה מעט ותראה מה קורה.. אני מקוה שהכנות וגילוי הלב שהתפתחו במהלך השנים יוכלו להוכיח את עצמם ברגעים כאלו.

אחרי שהיא תשתף תוכל להבין בדיוק מאיפה זה נובע ואולי אפילו לאפשר לה להזמין אותו אליכם או משהו בכיוון, גם לא להגיד לא ולמנוע (ואז בעצם היא עלולה להסתובב במעין תחושת החמצה נוראית וכעס כלפיך) וגם להיות שותף מסוים לחוויה - אם זה מקובל על שניכם כמובן.

שלום לך,

ממש לא כדאי שיחזרו להפגש.

כי הפגישה הזאת יכולה להוביל אותם למקומות שהם לא חשבו או רצו להגיע.
יכול להיות שרגשות יתעוררו .. במיוחד אם מדובר בהאהבה ראשונה. קשר שהתפרק בצורה כפוייה. כל אלה לא מבשרים טובות.
אני לא רוצה להפחיד אותך. הייתי בקטע הזה .. ולצערי הרב הדבר גרם לשבר עמוק במשפחתי , בזוגיות. וקשה מאוד מאוד לצאת מזה . אז לא כדאי בכלל להכנס לזה...
גם אם יכול להיות שהכל יעבור חלק ..... אל תיקח את הצאנס הזה. זה יכול לגבות מחיר מאוד יקר.מתכון להרס. את העבר צריך וחייב להשאיר מאחור

כדאי שתדבר עם אשתך על זה. תסביר לב בצורה יפה ונעימה

מאחלת לך הצלחה רבה.

שלום חסוי,

אני לא יודעת מה טיב היחסים שלכם לפני כן, וזה פרט מאוד חושב. האם הפרידה הסתיימה בטוב? האם שניכם הסכמתם עליה? האם יש ביניכם שיתוף פעולה? ככל שתקדימי להגיע לשיתוף פעולה ולשיחה איתו כך טובת הילדים תהיה בראש העדיפויות של שניכם.

חשוב לקיים איתו שיחה ולהסביר לו על עינין החום למשל של הילד, על מקומות בהם צריך יותר השגחה, נסי להסביר לו את הקושי. במקביל נסי לברר עם עצמך האם את מרגישה כך כי אינך סומכת עליו, ז"א, מה קרה לפני הפרידה- האם גם אז היה חסר אחריות כלפי הילדים או לא ידע להתנהג? בכל אופן הילדים הם של שניכם לכל אורך חייכם, הם בעצם מה שמגשר ומתווך ביניכם גם אם לא תרצו בכך. לכן, חשוב מאוד, שטובתם תהיה בראש ולא משחקי אגו וכו' (לפחות להשתדל, ברור שזה משימה קשה ביותר)., חשוב שתשוחחי איתו או תעבירי לו איכשהו את המסר הזה. לשמור על הגבולות של שעות, והתנהלות איתם, וכמובן אולי לקבוע שאחרי כל בילוי כזה אתם מעדכנים זה את זו במה היה (גם אם אצלך היה משהו שחשוב שידע כאבא שלהם). נסי לכבד מעמדו כאבא, נסי לתאר עצמך חווה את המקום שלו. אם יהיו ביניכם שיחות עדכון קבועות אולי זה יחדד את התקשורת ביניכם ותוכלי להרגיש נוח יותר להבא לגשת אליו.

בהצלחה רבה

שלום אני 22,

את בעצם מדברת על הגבולות שלך מולו ואיך לא להראות זמינה מדי וקלה מדי להשגה. אני חושבת שפעלת נכון עד כה. חשוב לבדוק האם הקשר רציני בעיניו או לא ואכן אחת האפשרויות היא לא להיות שם זמינה תמיד ובוודאי לחכות עם יחסים אינטימיים והזמנות הביתה.

אז מדי פעם תגידי שכבר יש לך תוכניות, מדי פעם תגידי שאת יכולה להיפגש רק לשעה, שיש לך שבוע קצת עמוס ותבדקי את התגובות. אבל- היי נאמנה לרגש שלך. אם בא לך לראות אותו וכיף לך- אפשרי לעצמך לחוות את זה. ברגע שתרגישי שזה כבר הרבה מדי, תנסי להוריד מעט מינון. יש כמובן את האפשרות האחרת שהיא פשוט לשתף אותו שאת רוצה לקחת את זה לאט- ואין כמו כנות בקשר, זה יכול להיבנות דווקא מכאן.

חומר למחשבה..

מור יקרה,

לאור ההצלחה של ביקורייך בביתו ולאור החיבה שההורים שלו רוחשים לך, נראה לי טבעי שהבחור ירצה לבקר בביתך. אני לא חושבת שהוא מבקש להשוות בין בית הורייך לזה של בית הוריו משום בחינה, לא גודל הבית, לא עיצובו ולא יוקרתו. הוא הזמין אותך לביתו (כך אני מניחה) וגם זה נראה לו טבעי וכעת הוא רוצה להתארח בביתך.
כפי שציינתי גודל הבית פחות מעניין אולם, מערכת היחסים, או היעדר הקשר עם אימך עשוי לעלות במהלך הביקור וגם לאחריו.
ראשית, אני מציעה שכדי להימנע ממבוכה מיותרת שתפי אותו בכך. לגבי אימך, ספרי לה שהוא מגיע ושהיית שמחה לארח אותו בכיף כך שמאוד תעריכי שיתוף פעולה מצידה. גם אם כעת אתן לא מתקשרות היא עדיין אימך ואני בטוחה שהיא אוהבת אותך ורוצה באושרך, לכן, אם היא לא תקדם את הנושא, כפי שציינת שנהוג במשפחתכם, היא בוודאי לא תפריע לך, היא לפחות תשתדל.

קודם כל תודה על התגובה העניינית. אבל אם הדבר מלחיץ אותי , והוא יודע את ההסגות שיש לי לעניין( יותר מיזה, אמרתי לו שזה צעד שהוא רציני מאוד בשבילי ולא קורה לי להביא הרבה בנים שיכירו את ההורים שלי ) אז למה להתעקש?אולי כי נמאס לו להיות כל הזמן אצלו? זה ממש משגע אותי , לא בא לי שזה ייקרררהה!!!
ורק עבר חודש וקצת, אז למה המהירות???? איך אוכל לצאת מיזה בשלום ולא להרוס את זה

היי מור

אני חושב שלבן זוגך יש ניסיון עם משפחות, הכיר משפחות טובות יותר טובות פחות ואני מניח שהוא רואה בך משהו רציני אך הוא מעין רוצה להבטיח את עצמו, לפני שהוא ממשיך בקשר, והוא רוצה לדעת ולהכיר את המשפחה שלך, "לא ליפול" למשפחה לא טובה, חשוב לו היחסים עם אמך, ואיך המשפחה בכללי תומכת, אכפתית...

ועל כן הוא לוחץ לעשות את זה עכשיו לפני שהיו יותר רגשות מעורבים.

בלי שום קשר לדעתי את צריכה לנסות ולשקם את היחסים עם אמך...

כמובן מה שרשמתי זה רק הנחה ומחשבה ויכול להיות שיש לו סיבות אחרות

מור יקרה,

אם אני מנסה להעמיד את עצמי בנעליו, דווקא הסירוב העיקש שלך והלחץ שאת משדרת גורם לו להתעקש יותר. התנהלותך מעידה על כך שיש לך מה להסתיר ובמה להתבייש. אני במקומו לא הייתי מקבלת את הסיבה/התירוץ שלך. למה זה מלחיץ אותך להביא בחור הביתה ולהכיר לו את הורייך אך לא מלחיץ אותך לבוא לביתו ולהכיר את הוריו?
מאחר וזוגיות מושתתת הן על הדדיות והן על פתיחות וכנות אני מציעה שתפתחי בפניו את הקלפים ותשתפי אותו בחששותייך האמיתיים. אמרי לו שהיית שמחה להזמין אותו לביתך וכי הוא ראוי לכך אולם לאור העובדה שמשפחתך מתנהלת שונה ממשפחתו את חשה שלא בנוח, לפחות בשלב הזה של הקשר, להביאו לבית הורייך. האמת, הכנות והשיתוף נוטים לרכך לבבות. בנוסף, לדעתי, אם הוא בחור מתחשב, הא לא ימשיך ללחוץ עלייך, לפחות בשלב הזה, מאחר והוא יבין מעט יותר במה דברים אמורים.

דניאלה יקרה,

ברוכה הבאה, לדעתי בחרת בפורום הנכון ואני שמחה שבחרת בפורום שלנו.
לשאלתך, קשה לשים את האצבע בוודאות על מה השתנה. ייתכן כי לאחר שהוא "התפכח" הוא חש שהוא באמת נמשך אלייך וזה לא היה בהשפעת האלכוהול בלבד .
ייתכן אף כי משיכה זו אף לוותה בתחושות שונות שהוא חש כלפייך, בהשוואה למה שהוא חש לפני הנשיקה ולכן כעת הוא מגיב באופן שונה כאשר את משתפת אותו בחוויותייך עם בני המין החזק.
גם אלה מאיתנו שמאוד זקוקים לחופש שלהם זקוקים לאהבה, חום, תמיכה ותחושה של "יחד" עם מישהו שהם אוהבים, נמשכים אליו מרגישים נוח בחברתו.
אני לא משוכנעת שהוא יחשוף את תחושותיו האמיתיות, אולי כי הוא לא יהיה מיכן להודות בכך, אפילו בפני עצמו, אך מאחר וזה מצב שלא נוח לך עימו, הייתי מנסה לדבר איתו, כפי שנהגתם עד לא מזמן, בכנות ובפתיחות ולנסות להבין יחד את המציאות החדשה הזו, את תחושותיו הנוכחיים ואת המהות השונה של הקשר שלכם.

ליאת יקרה,

צר לי שנקלעתם למציאות שכזו, בה התקשורת ביניכם לקויה וזה למעשה מקור כל הרע ביניכם.
לאור התחושות הקוטביות שאת חשה כלפיו, מחד אהבה אמיתית ומאידך גועל, כפי שציינת, עקב התנהלותו כלפייך, אני חשה שהדרך הנכונה ביותר עבורכם תהייה לשקול סיוע מאיש מקצוע. מאחר והוא לא מקשיב לך, לצערי, אני חוששת שלא תוכלי לתקן את המצב לבדך, מה עוד שאתם זוג ול"טנגו צריך שניים".
למיטב הבנתי לפני החתונה התקשורת ביניכם זרמה בחופשיות והייתם מאושרים יחד, כפי שציינת, לכן אין סיבה, לדעתי, שהתקשורת הזו, שהייתה קיימת בעבר, לא תחזור לשכון ביניכם ובביתכם.
איש מקצוע דוגמת מאמן לזוגיות או יועץ זוגי יוכל לתרום לכך ולעזור לכם ליצור מחדש את התקשרות הפתוחה והזורמת וכמו כן, לתת בידיכם כלים להתמודד נכון עם המצב הזה אליו נקלעתם ועם מצבים דומים בעתיד, במידה ושוב תגיעו ל"מקום" דומה.

תודה רבה!!!! אין ביכולתנו כרגע לפנות לאיש מקצוע מכיוון שאנחנו לא בארץ. אנחנו עברנו לגור בחו"ל לתקופה בלתי מוגדרת ואין לנו יעד חזרה נכון לעכשיו. אז אני מקווה שהכל בעזרת השם יסתדר!

היי

יש לי רק דבר אחד להגיד פה אישה בונה , אישה הורסת .
אני חס וחלילה לא מאשימה אותך בוויכוחים שלכם ומריבות .
כפי שאנו יודעים בזוגיות יש שני צצדים .
שני הצדדים אשמים במריבות , אין פה צד אחד להאשים .
את אמורה לשאול את עצמך , מה השתנה ? מדוע בהצלחה הייתה הבנה ביניכם ועכשיו היא כבר איננה?
בעקבות מה זה קרה ? לעשות חשבון נפש עם עצמך ולענות לכל השאלות הללו ץ
אולי את לא מוותרת לו בוויכוחים שלכם ? או שאולי את מסבירה בכעס , שסביר להניח שבגלל זה הוא גם לא מקשיב .
אני מציע לך להתחיל קצת לוותר לבעלך , להימנע מוויכוחים .
לדבר איתו להגיע ביחד למסקנה בעבקות מה זה ?מה מפריע לשניכם? תקשיבי לצד שני .
במיוחד שכרגע אתם בחו"ל בארץ זרה , והכי זקוקים לתמיכה הדדית (אני מעריכה שאין לכם שם הרבה גורמים לפנות אליהם).
דעתי שהכל בידיים שלך ואת יכולה לשנות , פשוט להעמיק מחשבה מדוע זה ככה ולנסות לשפר .

אתם צריכים ללמוד לתקשר בצורה נכונה ולשנות כמה מילים בראש,
במקום וויכוחים, תקראו לזה דיונים, אנו מנהלים דיון שבו כל אחד אומר את דעתו ומביע את השקפת עולמו כפי שהוא רואה לנכון...
אם תנסו להבין מה השני רוצה לומר, אז יהיה לכם יותר קל לעכל את הדברים, כלל מאוד חשוב > לא חייבים להסכים, אבל צריך ורצוי לנסות להבין את הצד השני,
כלל נוסף > דברו תמיד בשפת "האני" אני רוצה, אני צריכה, אני מבקשת, וכו' ולא דורשת, גם לא להאשים ולומר אתה לא מבין, אתה לא מוכן להקשיב וכו', אלא שוב לדבר על הצרכים שלי, ולומר בקול ברור ונינוח, אני מבקשת, אני צריכה,
-
גם בחו"ל יש יועצים, בנוסף > יש לך אפשרות לדבר עם יועצים מהארץ בטלפון או בתוכנת מחשב, זה עולה כסף אבל עדיין זול משמעותית מטיפול בחו"ל.
בהצלחה

שרה היקרה, התופעה מעידה על בעיות רגשיות אך גם פיזיות.
ככל שמצטברים כעסים, אכזבות, תיסכולים (זה מן ההיבט הרגשי) - כך היכולת והרצון להתקרב פיזית לבן הזוג יורדים.
בתחילת הקשר אנחנו כל כך אוהבים והאהבה מעוורת ומסנוורת ואיננו רואים או חשים בדברים שהיו מעצבים אותנו ואפילו מגעילים אותנו אצל מישהו אחר.
אבל עם הזמן האהבה דועכת והמציאות "מרימה את ראשה" ומתחילים לראות אותו כמו שהוא באמת.
השאלה הגדולה היא מה עושים עם המצב הזה??
לדעתי נדרש כאן כבר ייעוץ זוגי. כי אם את תמשיכי לשכב איתו עם תחושת גועל - השבר הזה ילך ויעמיק והסיכוי לפתור אותו יקטן ככל שיעבור יותר זמן.
בייעוץ צריך לטפל בכמה מישורים: לברר מהם התיסכולים והכעסים והאכזבות שהצטברו אצל שניכם. אני מניחה שגם אצלו יש הצטברות, אחרת הוא היה יותר קשוב לתלונות שלך.
כמו כן צריך להבהיר שיש דברים פיזיים שמפריעים לך ואם הוא רוצה קירבה - עליו לטפל בהם כמיטב יכולתו.

שלום

כולנו יודעים שמשיכה פיזית נובעת מהמחשבות .
סביר להניח שמשהו מאוד מפריע בקשר שלכם . ואיבדתם עניין אחד בשני .
כלומר אני בטוחה שבעלך מבין שאת לא נהנת (מרגישים את זה )ומבין שמשהו התבש .
אבל משום מה מעדיף לשמור על זה ולהתעלם .
עם עדיין לא הגעתם למצב של לדבר על זה . כנראה שניכם מאוד סגורים , או שהקשר שלכם לא פתוח .
אל תעשי את זה לעצמך , אל תשכבי עם בעלך עם משהו מפריע לך ואת עושה את זה בכוח , לדעתי הרגשה זו קרובה להרגשה של אונס . את נגעלת, לא רוצה ? אז למה את אונסת את עצמך לעשות זאת .ממה את מפחדת ?שהוא ילך לאחרת ? הוא ילך בסופו של דבר עם זה ימשך ככה , את האישה עם חשוב לך ואת לא רוצה להגיע למצב של גירושין תפתרי את הבעייה הזו ועל תעשי שום דבר בכוח . את בסופו של דבר תשנאי אותו , וזה יגרום לך לטראומה . גם לי היה כמה פעמים משהו זמני שלא רציתי לשכב עם חבר שלי ושכבתי בכוח , הרגשה הכי מגעילה בעולם .
לפני טיפול זוגי , תשבי תתדברי איתו , תוציאי את כל מה שיש לך , תדברו על זה ,אל תתעלמו . תגידי לו מה שאת מרגישה , אל תפחדי לפגוע . את תפגעי יותר עם תעבירי את זה בשתיקה .
זה בעלך את אמורה להיות איתו הכי פתוחה בעולם , להיות כמו חברה . תספרי לו על זה , אני בטוחה שתגלי המון דברים בשיחה ויהיו לך טיפים למחשבה .

השאלה היא למה יש מגורים נפרדים?
כי אם אתם בדרך למגורים משותפים אולי הגיע גם הזמן לפתוח חשבון בנק משותף ואז הכל יהיה ברור וקל יותר ולא תתחשבנו על דברים קטנים (מה שמבאים בד"כ לריבים קטנוניים מעצבנים, מניסיון רע)

קראתי באיזשהו פוסט שמדבר על חתונה, אבל מדבר גם על חשבונות משותפים או נפרדים וכל הנתונים בקשר לזה.. אולי כדאי שתבדקו את האופציה, זה לא כזה מפחיד כמו שזה נשמע.

לאופק..ואחרים

גרנו כבר יחד וזה לא הלך בגלל נושא הכלכלי איתה...היא לא מעונינת כרגע לגור יחד
כל אחד גר לחוד בביתו...נושא הכלכלי לא מוכנה להשתתף , בנופשים בילויים מסעדות אנו כמו זוג לכל דבר רק גרים לחוד חושב שהכל צריך להתחלק בינינו

דני יקר, לא ציינת בני כמה אתם וכמה זמן אתם יחד בתור זוג. וגם כמה זמן ניסתם לגור יחד.
מה שכתבת אינו מספיק על מנת לענות לך בצורה יסודית. חשוב שתשתף אותנו מה בעצם היא אומרת על כל הנושא. כל אחד מגיע עם ציפיות מסויימות לזוגיות, כולל הנסיון שלו בעבר בזוגיות - ועל פי רוב אנשים מנסים לעשות תיקון לדברים שבמערכת הקודמת לא עבדו, מתוך זהירות וחשש להיפגע שוב.
על כן, אם תשתף קצת יותר נוכל לעזור לך יותר.

דורית שלום
תודה מקווה שבאמת תוכלי לעזור לי במה עלי להחליט לעשות
אנו יחד כ 5שנים .. אנו בגיליי ה45 ניסינו לגור יחד בבית ששכרנו אבל זה לא הלך מבחינתה כי אחרי חודשים של מגורים יחד אמרה שאינה יכולה להמשיך להשתתף במה שהחלטנו...דיברתי איתה על כל נושא שאני חושב שרק אני משקיעה בזוגיות בנתינה ובעזרה ..תשובתה שאני הגבר וזה תפקידי לפנק אותה ,נופש ביגוד והכל כי אם איני עוזר לה כלכלית ..אז עלי לדאוג לה ..( אנו גרים כל אחד בביתו ) היא אינה מוכנה להשתתף בכלום , גם לבוא אלי לדאוג לי בביתי אם אני צריך משהוא תשובתה שאני יקח בשלנית או עוזרת בית ,בביתה הייתי עושה הכל מתיקונים בישולים כשראיתי שזה חד צדדי רוב הפסקתי לעשות...אם אפשר אבקש דעתך איך להתנהל במערכת יחסים כזאת כשכל אחד גר בביתו כל אחד עובד ומשתכר..כי כל הזמן יש לי איתה וויכוחים על זה ..לא מצידי ממנה

שלום רב .

כפי שהבנתי שבת זוגתך לא מוכנה לעשות בישבילך משהו . ורוצה משהו בתמורה .

כלומר היא לא מעוניינת לבוא לדאוג לך לאוכל , לניקיון , או לנוחות כלשהי .

קצת בעייתי עם נשים כאלה ,היא מאחת הנשים שחושבת שהם לא צריכות לעשות כלום , אבל הגברים חייבים להשקיע בהם . לי כמובן קשה להבין את הראש של נשים כאלה ,אבל לצערי כיום יש המון .
לי נוצר רושם , שהיחסים ביניכם זה זוג של להעביר את הזמן (זו דעתי)כביכול זה להיפגש בסופ"ש ובזה זה נגמר .
עם היא הייתה משקיע בך ונותנת לך את מה שגבר צריך , פינה חמה .
אז הייתי אומרת שכן שאתה צריך להשקיע במסעדות , נופשים וכדומה על חשבונך .
זוגיות היא ששני צעדים שואפים שאחד לשני יהיה טוב , ועם אין את זה ביניכם , אז אני לא רואה פה המשך זוגיות יפה .
סך הכל אתה גבר בן 43 שאמור להחליט למה את זקוק ?? למשפחה , אתה רואה את המשך החיים עם האישה הזו ?
או שגם לך נוח במערכת יחסים הזו שיש לכם בתים נפרדים , לכל אחד את הפינה שלו ולהמשיך ככה .

עם תרצה להמשיך ביחסים האלה , אז לדעתי אין צורך לעשות חשבון משותף וכדומה .
ועם היא לא רוצה להשקיע גם אז זוהי החלטה שלך להמשיך או לא?!
כי היא כביכול לא תשתנה , זוהי ההשקפה שלה לעולם .
אני יכולה להגיד לך כאישה , שהיא חושבת שהיא כביכול נותנת לך אהבה , ואתה על זה אמור לפנק אותה - נכון או לא נכון - אין לדעת , שוב פעם כל אחת והחשיבה שלו ,
כנראה שכבר לא תוכל לשנות משהו .
או לקבל או לחתוך .
החלטה שלך
בהצלחה

דני יקר, אתה מתאר מערכת יחסים שמוגבלת לבילויים משותפים, אך אינה מיועדת לבניית זוגיות מלאה.
עליך לבדוק עם עצמך - כמו שרינת כתבה לך - מה בעצם אתה רוצה שיקרה לך בחיים? האם אתה מסתפק במה שיש או האם אתה רוצה יותר.
בעייה שנייה - הציפייה שלה שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד - אתה תמשיך לשלם עליה.
זה נראה לי קצת בעייתי, אלא אם כן יש ביניכם פער כלכלי ואתה מרוויח הרבה יותר ממנה, והיא בבעייה כלכלית. אני מתרשמת שהיא לחוצה כלכלית. האם אני צודקת? במקרה כזה - אם אתה רוצה שהיא תצא איתך לבילויים שהם מעבר ליכולותיה - נראה לי הגיוני שזה יהיה נכון לממן אותה.
אבל הציפייה שלך שהיא תבוא אליך הביתה ותעשה בשבילך דברים אינה מוצדקת לדעתי. היחסים שלכם בעצם הולכים ומצטמצמים למשהו מאד מסויים. פעם גרתם יחד והייתם ממש זוג. אבל כיום זה לא כך. בעבר היית מגיע אליה ועושה בביתה כל מיני דברים. אבל מחוסר הדדיות הפסקת עם זה.
אז מה שנותר לעשות זה להתסכל קדימה ולא אחורה: דברים משתנים...בדוק עם עצמך מה מתאים לך כיום ומה אתה רוצה ממערכת היחסים הזאת? מה נדרש כדי שלא תרגיש שאתה פראייר? חשוב לבנות את היחסים על תחושה של איזון ושוויוניות, אחרת הכל יהיה מלווה בטעם מר ובתלונות.
שווה לנהל איתה שיחה של תיאום ציפיות - טיפ חשוב: לעשות את השיחה הזאת בצורה מתוכננת ולא לגלוש אליה תוך כדי ויכוח או ריב!!!

שמחתי לקבל דעתכם , כל אחד רוצה להזדקן ליד משהיא תומכת אוהבת ודואגת גם אני דוגל בשיווניות , בנתינה ,בהדדיות , כנראה טעיתי שחשבתי שהיא תבין תשתנה..

תודה

שלום דורית ושלום לאחת הבנות בית בפורום הזה בשם רינת שמיעצת לבעיות בזוגיות,

אז ככה אני בת זוגתו של דני דבר ראשון אנחנו זוג מעל 6 וחצי שנים ולא כפי שדני כתב 5 שנים,דבר שני אנחנו מעל גיל 50 ולא בסביבות 43 כפי שצייין,
דורית אני מצפה מאחת שמנפנפת בתואר פסיכולוגית דבר ראשון ובסיסי שלא שופטים אדם שלא בפניו, ולמטבע יש שני צדדים,נוח לקרוא אומלולות של צד אחד וטבעי שאנחנו נזדהה איתו,כל מה שניכתב אין בוא שום שמץ של אמת מכוון שלא שמעתם או אתם יודעות מי מאחורי כתיבת הבעייה ולכן זה מצריך זהירות,באיזה זכות גברת רינת ואני עשיתי העתק והדבק ממה שכתבת. דני
רינת
01:47 17.09.11
שלום רב .

כפי שהבנתי שבת זוגתך לא מוכנה לעשות בישבילך משהו . ורוצה משהו בתמורה .

כלומר היא לא מעוניינת לבוא לדאוג לך לאוכל , לניקיון , או לנוחות כלשהי .

קצת בעייתי עם נשים כאלה ,היא מאחת הנשים שחושבת שהם לא צריכות לעשות כלום , אבל הגברים חייבים להשקיע בהם . לי כמובן קשה להבין את הראש של נשים כאלה ,אבל לצערי כיום יש המון .
לי נוצר רושם , שהיחסים ביניכם זה זוג של להעביר את הזמן (זו דעתי)כביכול זה להיפגש בסופ"ש ובזה זה נגמר .
עם היא הייתה משקיע בך ונותנת לך את מה שגבר צריך , פינה חמה .
אז הייתי אומרת שכן שאתה צריך להשקיע במסעדות , נופשים וכדומה על חשבונך .


ולך "הפסיכולוגית" דורית מציעה לחשוב היטב איך להגיב וליעץ בדבר אחד שאת צריכה יותר ניתונים ולשמוע את הצד השני, או לחילופין לשלוח את הזוג ליעוץ.לשפוט אותי באיזה זכות,אני מקווה שתגובתי תפורסם אני שומרת לי את הזכות לשמור כל תגובה וכל ההודעות במידה ולא תפורסם התנצלות אני יפרסם את כל ההשתלשלות בפייסבוק ואני ימצא את הדרך לתבוע על הוצעת דיבה ,

היי שוב פעם

הייתי פשוט חייבת להגיב גם להודעה הזו .

למה אתה חושב באמצע הסקס מה עשו איתה הנערים ??

בוא נגדיר אתזה ככה , גם לך הייתה אקסית נכון ?? בחור בן 34 , אני בטוחה שבחייך היו לא מעט בחורות ?!!! עם כל אחת ואחת מהן עברת חוויה נפרדת !
לפני בת זוגתך היו לך גם בחורות , ואני בוטחה שאיתם הייה אחרת , ופנטזיות וכל מיני .
בוא נגדיר את זה ככה שגם היא יכלה לחשוב ולהגיד ולתאר איך היה לך עם בחורות אחרות , למה כל זה ?
אין מה לעשות לכולנו את את העבר , ולא נברח ממנו .וכל אחד קנאי למה שהיה לבן זוג לפניו .אבל צריכים להבין שזה עבר , נכון הסיפור שלה היה שונה , .
אלי אתה אוהב את הבחורה , וזה אומר הכל . יש לכם זוגיות יפה כפי שאתה מציין , אז תפסיק להרוס את זה .
כי יחסי מין הם לא אותו דבר שבאמצע חושבים על משהו לא תקין , ובחורה מרגישה הכל , יש לנו אינסטינקטים עד כמה שלא תנסה להסתיר את זה .
פשוט תעזוב את העבר שלה , תתמקד בעתיד איתה !!

אם יורשה לי לעשות סיכום כפי שאני רואה את הדברים:
1. אתה > בחור מאוד חכם, שואף לשלמות טוטאלית, ומתקשה לסלוח לעצמך על טעויות בכלל, ועל טעות כזו בפרט, כלומר- איך קרה לך שהתאהבת נואשות בבחורה שלא היית ממליץ לחבר הכי טוב שלך להתחתן איתה.
2. היא > בחורה בריאה בנפשה, שלמרות הדרך הלא פשוטה והחריגה... הצליחה להתבגר ולהתגבר, לבנות ולעצב לעצמה זהות חדשה ללא חרטות ורגשי אשם מהעבר שלה.
3. דורית כהן הפסיכולוגית > טיפלה בך דרך הפורום ( בהתנדבות על בסיס זמנה הפנוי...) ברגישות וביעילות, אני מציע לך לקרוא כל יום על בסיס קבוע את מה שהיא רשמה לך.
4. אתה > חייב לבחור האם אתה מתעקש לשגע את עצמך לדעת... ולדרוש הסברים על דברים שלא קשורים אליך בשום צורה, ובכך לאבד איכות חיים ויחידות זמן שלא יחזרו לעולם!
5. אני > רוצה לשאול אותך שאלה, מה היה קורה אילו היא הייתה מתחרטת וקוראת לעצמה בשמות גנאי האם אז יהיה לך יותר אמפטיה והבנה אליה? זה מה שאתה רוצה לטפל בה?
6. היא > ייתכן מאוד שהיא מדחיקה את מה שהיא עשתה ולכן טוענת בתוקף שזה היה בהסכמה וכו', כדי לא להיחשף ולהתמודד עם כל הטראומות וההשלכות הנפשיות שזה יכול להביא בהמשך,
7. אתם > חייבים ללכת לטיפול ביחד, לשבת ולעבד את הסיפור הזה עד הסוף, כי אם זה באמת מאחוריה כפי שאתה אומר שהיא טוענת, אז כל יום נוסף שאתם ביחד רק גורם לה עוול שיוביל בסוף לפרידה, ולכך שהיא תאבד את הדימוי העצמי שלה, תודה ותאשים את עצמה על דברים שהיא קיוותה לשכוח, ואתה תקבל בחורה שבורה,
8. היא > היה מעניין לשמוע מה היא חושבת עליך.

בהצלחה ולילה טוב

מה איכפת לך מה שהיה לפני 15 שנה???לא עיניינך בכלל.כנראה יש לך תסביך עם עצמך.אז תפתור את התסביך שלך קודם כל,ואל תערב אותה.מה,ציפית שתיהיה בתולה?????

היי לך :)

קודם כל- אני ממש מבינה לליבך. גם אני חוויתי תחושות דומות לשלך בעבר.. כאלה שממש חילחלו לחלומות שלי ולא נתנו מנוח.
עם ניסיוני במערכות יחסים הבנתי שהקו מחשבה שלי שגוי, וזאת למדתי כשהמצב היה הפוך.

כשהייתי צעירה גם אני לא הייתי טהורה במיוחד
כל חיי חשבתי שאף פעם לא הייתי כמו כולם שמספרים- אורגיות, מסיבות סקס, סטוצים וכו' וכו'
וקצת שכחתי מגיל 15-17, ביטלתי את אותן שנים שדווקא אז עשיתי את הדברים האלה, כילדה קטנה ותמימה.
אז שתיתי, נפלתי על ההוא, הצעתי לחברה להצתרף ואפילו פעם אחת ניגשתי לתייר ברחוב ושאלתי אם בא לו סקס.

היום, כמובן שדבר כזה לא יקרה..

מבחינתי- אינני מצטערת כלל. סך הכל הראש שלי היה במקום אחר, הייתי עסוקה בלבלות עם חברים ולעשות שטיות.. הראש שלי היה במקום אחר לגמרי.
אין סיבה להצטער, בדיוק כמו שלחברה שלך אין.

אז זו הייתה הפעם הראשונה שלה- אז מה?
זה קרה לפני הרבה הרבה שנים.. הראש שלה היה במקום אחר. היא לא ידעה על קיומך בכלל.
האם היית רוצה שתצטער? שתגיד שעשתה דבר נגד רצונה? שתספר לך שהייתה חלשת אופי?
לא... היא הייתה ילדה החלטית ופשוט הלכה על זה..

שנים עברו, היא לא אותה ילדה.. היא איתך עכשיו ואתה אומר שיש לכם קשר אחר, קשר שונה.. אתה נותן למחשבות ממש חסרות חשיבות להטריד אותך.

אולי לא כל כך תאהב את מה שאני הולכת לכתוב-
כמו שאמרתי, גם אני חוויתי את החוויה שלך, פעמים רבות. חוויתי והרסתי מערכות יחסים שיכלו לצמוח למקום יפה.
להבנה שזה חסר חשיבות הגעתי אחרי טיפול פסיכולוגי (לא הלכתי לטיפול בגלל הדבר, אך זה משהו שטופל תוך כדי).

אתה איש עובד, מחזיק מערכת יחסים שכנראה עומדת בפני חתונה.. תדאג לרפא את הדבר הזה עכשיו ואל תחכה לרגע שתמצא עצמך אבא ממורמר.

חשוב לי גם להגיד-
בת זוגתך הייתה יכולה להסתיר ממך את המידע הזה, אך החליטה לספר, וזה לא דבר מובן מאליו.

אני מאחלת לך באמת, מכל הלב שתצא מהשטות הזאת. אני יודעת עד כמה שזה יכול להרוג ויחד עם זאת יודעת שזה מוות סתמי.

אלי יקר, קראתי בתשומת לב את מה שכתבת ואני קולטת עד כמה הדבר מסב לך סבל יומיומי ומשתק אותך. אפילו מספר ההודעות שכתבת כאן וביקשת את עזרתנו מעיד על כך.
אני חושבת שאין טעם עכשו להיכנס לתוכן של המחשבות, כמו לנסות לתת לך פרשנויות חיוביות ואחרות ממה שאתה נותן למה שקרה. עכשו זה כבר לא יעזור.
זה הפך להיות מה שנקרא "מחשבות טורדניות" - כדאי שתחפש על כך הסבר בגוגל, מצב בו המחשבות הספציפיות הללו אינן מרפות ומפריעות לך לעסוק בדברים שאתה רוצה.
לדעתי הדרך בה נודע לך על ההיסטוריה שלה - לאחר ויכוח לוהט - קיבעה את המידע החדש הזה ב"מקום איפסון" טעון ונסער. יתכן שאילו אותו מידע היה מועבר לך תוך שיחה נינוחה, ללא סערת רגשות שלילית - המידע היה מאופסן במקום נייטראלי יותר ולא גורם לך כל כך הרבה טירדה.
המצב חמור להערכתי, משום שאתה כבר לא יכול להתקרב אליה. כלומר זה כבר פוגע בהתנהגות שלך.
לצערי הדרך היחידה לטפל בכך היא באמצעות טיפול פסיכולוגי הנקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT ולפעמים נדרש לקבל תרופות נגד חרדה בנוסף לטיפול.
הטיפול מייצר דסנסיטיזציה (הפחתת רגישות) ומלמד אותך באופן הדרגתי ומובנה לשלב תגובות של רגיעה בצמוד להתעוררות המחשבות הללו.
פנה כמה שיותר מהר לקבל את הטיפול. זה יכול לקחת מספר חודשים, אבל שווה לעשות זאת כי אחרת אתה עלול להפסיד את חברתך המדהימה.
שווה לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפנייה לטיפול דרך קופת חולים, שהוא הרבה יותר זול.

תודה על תגובתך.
האמת שאני בהפסקה של כמה חודשים מטיפול פסיכולוגי וכנראה שהגיע הזמן לחזור...
הדבר המעניין ביותר מבחינתי בתגובתך הוא לא מה שנאמר בה, אלא דווקא מה שלא נאמר בה. העובדה שלא התייחסת לגופו של עניין, והיה לך ברור שהבעיה היא רק בי ובראש שלי, עוררו בי התנגדות בשניות הראשונות, אך גם הסבה הקלה.
הקושי האדיר הוא בדילמה שזה מעורר: המחשבה כל כך קשה ומכאיבה שהיא מיד מעוררת בי כאב וחרטה על זה שאי פעם הכרתי אותה. ומנגד, אני כל כך אוהב אותה ורוצה בה ויודע שיהיה זה טראגי עבורי לאבד אותה. הקונפליקט הזה מכניס אותי לתחושה של חוסר מוצא ורצון לא להיות קיים בכלל. אני כאילו שונא אותה על זה שהיא עשתה לי את זה, בשעה שהיא בכלל לא "עשתה לי" כלום.
מתגובתך אני מבין שאין בסיפור הזה שום דבר שיכול להצדיק לדעתך פרידה, וזה באמת מקל עליי כי זה מנטרל את הדילמה ונותן לי תחושת מטרה ברורה: להתגבר על המחשבות המיותרות ולהמשיך לבנות את הקשר איתה. זה מנחם מאוד.
אבל מצד שני, יש את השקפת העולם שלי, שהיא מאוד נוקשה בעניין הזה. כלומר - אם היו שואלים אותי, לפני שהכרתי אותה, אם הייתי מוכן להיות עם מישהי שאני יודע עליה משהו כזה, הייתי אומר שבשום פנים ואופן ושהייתי נשאר לבד כל החיים ולא מתעסק עם אחת כזאת. גם קשה לי מאוד, מסיבה שאינני מבין, להפריד בין עברה של זוגתי לבין מי שהיא היום. אני מסתכל עליה ומרגיש שזה קרה ממש אתמול. ואפילו חמור מכך - הידיעה שזה קרה בגיל כל כך צעיר - היא זו שכל כך כואבת ונראית לי מופקרת, רעה ומעוותת.
האירוניה היא שהיו לי יחסים עם הרבה מאוד נשים, שהעבר שלהן היה "נקי" יותר, אבל לא אהבתי אף אחת מהן כמו שאני אוהב את זוגתי הנוכחית.
אני חייב לומר שיש גם רגעים של צלילות דעת שאני מרגיש שזה עבר לי, וזה בכלל שטויות ולא אכפת לי מזה, אבל פתאום, באמצע היום, זה מתנפל עליי ומטיל עליי צל ודוקר אותי בעומק הלב.
מניסיונך, האם ניתן לשנות את השקפת העולם בדברים האלה? האם, מעבר להיבט הפתולוגי, יש תקווה באמת לשינוי במחשבה וברגש? האם אוכל לאהוב אותה בשקט, בלי שזה יפריע?
מודה לך מאוד,
אלי

אלי יקר, תודה על התשובה המרגשת שלך והנבונה שלך!
ראשית, לגבי השאלות שלך בסוף:
אני אכן מאמינה - מנסיוני (אישית אינני מטפלת באנשים בשיטה הזאת, אבל ראיתי תוצאות) - שטיפול כזה לאחר זמן מה משנה את כל ההתייחסות שלך לאירוע. תחשוב על כך שכמו שכתבת - יש לך רגעים של "צלילות דעת" - גם בלי שום טיפול - שבהם "זה בכלל שטויות" ולא איכפת לך מזה. כלומר המקור של הסבל שלך הוא מן המוח שלך ועל כן דרך הטיפול היא ע"י שינוי צורת החשיבה, האסוציאציות ומשהו ב"תכנות" מחדש של המידע הזה במקום הראוי לו.
ובכל זאת אתייחס קצת לתוכן.
היזכר נא בעצמך בגיל 14. כמה מעט אנחנו יודעים על העולם, על סקס...אין לנו שום קנה מידה לדעת מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה לא נכון. לא מלמדים אותנו משנה סדורה של איך הדברים צריכים להתפתח מבחינה מינית, מה הסדר הנכון ומהן הנורמות.
הרבה מן החוויות המיניות הראשונות של בני נוער צעירים יכולות להיחשב כיום ביזאריות ולא מקובלות. כמו נער צעיר שמקיים יחסים עם אישה בשלה - כי במקרה היא היתה שם ברגע הנכון...
המיניות שלנו יכולה להתעורר מהרבה גירויים שונים, וזוגתך נקלעה למצב גירוי מסויים שהדליק אותה והיא זרמה עם זה - בלי לדעת "טוב או רע" ובוודאי בלי להבין שזוהי התנסות יחסית חריגה לעומת הנורמה.
מתי פיתחת אתה את השקפת העולם שלך בנושאים מיניים? אני בטוחה שבגיל 14 לא היתה לך השקפת עולם כלשהי בתחום זה, פשוט כי לא היתה לך גישה להרבה ידע וחוויות שההצטברות שלהם היא זו שיוצרת בהדרגה את השקפת העולם.
ואילו אצלה - קרה המקרה - ונוצרה הזדמנות לחוות מיניות ראשונית בדרך הזאת. זה היה ה"סיפתח" שלה. לאחר מכן היא התפתחה בדרך שלה. אני במקומך הייתי שמחה על כך שהיא חוותה חווייה מוצלחת ולא חווייה שמקלקלת. חשוב כמה צעירות חוות חווייה לא נעימה בתחילת המיניות שלהן, וסוחבות על גבן את הטראומה לאורך חייהן...
ממש לא נכון לשפוט אותה על דברים שהיא עשתה בגיל כה צעיר.
מקווה שמחשבותי אלו יפתחו לך פתח חדש.

דורית,
שוב, תודה רבה על תגובתך ועל כך שאת מאפשרת לי "לפרוק".
מצאתי את עצמי קורא את דברייך כמה פעמים. במיוחד חזרתי על המשפט בסוף, לפיו אסור לי לשפוט אותה על דברים שעשתה בגיל כל כך צעיר. אני ממש נאחז במלים האלה, ומנסה בכל הכוח להפנים כדי לזכות לקצת שקט נפשי ולהיות מסוגל ליהנות מזה שיש לי בת זוג כל כך יפה וטובה שאני אוהב ושאוהבת אותי בחזרה. זה בעצם העניין, אם תרשי לי: המחשבה עליה ועל האירוע הזה הופכת את האהבה שלי אליה לסבל: כשאני מסתכל על היופי שלה, אני מיד חושב איך אותם נערים שהיו איתה אז הביטו ביופי שלה וביצעו בו את זממם. כשאני שוכב איתה אני חושב - כך וכך היא עשתה גם איתם. כשאני מבקר אצל משפחתה אני מתמלא בזעם על כך שהוריה לא שמרו עליה מפני הדברים האלה (ולא אומר כלום כמובן). אבל ברקע, אני כל הזמן אוהב אותה, ויש לנו הרבה מאוד רגעים מתוקים בהם אני לא ממש חושב על זה (גם אם אני מרגיש את זה ברקע).
כל חיי האמנתי שאוכל להיות מאושר באמת, רק כשתהיה לי אהבה אמיתית. ועכשיו כשסוף סוף יש לי (אחרי אינספור קשרים ללא אהבה אמיתית) אז לא רק שאני לא מאושר, אני סובל יותר מאי פעם.
מחד - אני לא רוצה לוותר. משהו אצלי אומר לי שיש כאן איזה מאבק פנימי שאני חייב להכריע אותו. מאידך - משהו מאוד דומיננטי בתוכי לא מסוגל להשלים עם הפרט הזה.
אני רוצה בכל זאת לשאול, לגופו של עניין: אמרת שבגיל 14 לא יודעים כלום על סקס. יחד עם זאת, לרוב הנערות בגיל הזה יהיה אינסטינקט של להישמר, לא ללכת עם בנים, לא להתפתות אפילו שזה מדליק אותן. לכל הפחות יהיה להן אכפת משמן הטוב ומה יגידו עליהן אחר כך. העובדה שלה לא היה אכפת, לא אומרת שיש כאן עיוות באישיות שלה? מה גם שהיא שלמה עם זה ולא מתחרטת.
צריך לציין שבאופן קצת מוזר, ההיסטוריה המינית שלה לאחר אותה אפיזודה, די "נקייה". אפילו יותר מהממוצע לנערות בגילה, מה שמקל עליי קצת אבל הופך את הסיפור לקשה יותר להבנה מבחינתי.
דורית, מה דעתך? יש תקווה?

אלי יקר, זה מעניין שכתבת לגבי הנערים "ביצעו בה את זממם", כאילו היא היתה קורבן. לא כך זה מסתמן לי. הבנתי שהיא בחרה מרצונה להיות שם.
אולי אתה עושה כאן "השלכה": מניח שכל מי שרואה אותה יפה ומושכת מייד חושב על להכניס אותה למיטה - כמו שאתה היית עושה,ומייחס את הרצון שלך גם לנערים הללו.

ביקשת להבין יותר לעומק איך זה מסתדר יחד - המתירנות שלה לעומת ההימנעות לאחר מכן:

יש לי ניחוש שאילו לא היית קופץ כולך נדהם כאשר שמעת על כך לראשונה, אלא בא עם סקרנות במקום עם שיפוט שלילי ופוסל, היית זוכה לשמוע ממנה על החווייה שהיתה לה ולהבין טוב יותר איך זה קרה, מה היתה השתלשלות העניינים, מי יזם, מה היא חשבה.
יש לי הרגשה שבגלל שתגובתך היתה כה שלילית - לא היה לחברתך בכלל צ'אנס להסביר לך מה היה שם.
אילו אני במקומך - הייתי צוללת פנימה אל תוך החווייה שלה ומבקשת ממנה לספר לי פרטים בעיקר לגבי איך זה התחיל.
מכיוון שכתבת שאחרי החוויות הללו היא דווקא די נמנעה מסקס, אני מתרשמת שהיא דווקא אדם עם שיקול דעת, שלא מחפשת להתקרב לגברים באמצעות סקס. יש לי הרגשה שבחווייה ההיא היה משהו מיוחד עבורה, ושווה לחקור אותו קצת, אם כי יתכן שהיא לא תהיה פתוחה וגלוייה איתך לאחר השטיפות שהיא קיבלה ממך על כך.
היא מסתמנת לי יותר ויותר - דרך התיאורים שלך - בתור אדם מיוחד, לא נורמטיבי במובן החיובי של המילה,נאמנה לעצמה ולא מתביישת בעצמה. זה משהו נדיר!
בקיצור - אני יותר ויותר מתלהבת ממנה...

שוב, המון תודה.
ההצעה שלך, שאנסה להיות סקרן וחוקר, אינה מעשית.
ראשית - כשהיא מדברת על זה או אפילו כשהיא אומרת משהו שמזכיר לי את זה בעקיפין, מתחילים להתפשט בי הכאב והאימה והדופק מואץ.
שנית - היא בעצמה נלחצת ממה שהיא מכנה ה"חקירות" שלי.
את באמת חושבת שזה יועיל?
דורית, יש משהו יותר עמוק שהבנתי בימים האחרונים, שמחדד את ההבנה שלי את העניין ואת עצמי: העובדה שהיא עשתה מה שעשתה, כאילו לקחה ממני משהו שהיה יקר לי מאוד. היא כאילו הרחיקה את עצמה ממני באחת, כאילו עקרה מתוכי את החלומות הכי יפים שלי. אבל יותר מזה: אני מרגיש שהיא סיפרה לי שהיא נתנה לאחרים משהו שלעולם לא תוכל לתת לי! היא לעולם לא תהיה בת 14 שוב. לעולם לא יהיה בינינו הריגוש הזה של המעשה האסור שוודאי הציף אותה אז (ושאני כל הזמן חושב עליו ומדמיין אותו ומתענה). לעולם לא תהיה לי התחושה של אותם נערים, שהיא (היא באופן ספציפי) נתנה להם משהו פורץ גבולות. כך שכל מה שלא יהיה לי איתה מבחינה מינית, תמיד יישאר חיוור וסתמי ביחס לדברים שהיא כבר עשתה. אי אפשר להתקרב לריגוש הזה. ונראה לי שזו הסיבה שכל כך כואבת לי העובדה שהיא לא מתחרטת.
אבל חשוב לי להדגיש: זה לא האגו (למרות שזו גם בעיה אצלי, אבל אני יודע לאבחן). זה משהו אחר: זו תחושה שאני לעולם לעולם לא אהיה מרגש עבורה כמו שהיא מרגשת עבורי.
את חושבת שאת מצליחה להבין?

אלי יקר, נגזר על רוב הזוגות בעידן המודרני להתאכזב מאותו דבר: שהחוויות המיניות הראשונות של בן /בת הזוג לא היו איתם אלא עם החבר הראשון (שעל פי רוב לא מתחתנים איתו)
אצל זוגות דתיים יש (בחלקו) עדיין את התום הזה, שנמנעים ממגע גופני עד החתונה ויש באמת הרבה זוגות שכל כך מקפידים על כך והם שומרים את עצמם עד החתונה.
אז אצלך - היכרת אותה לא בגיל 14 אלא בשנים האחרונות, וגם אם לא היתה נחשפת ההיסטוריה הייחודית עליה סיפרת - בכל מקרה יכולת להביא בחשבון שאת החוויות המיניות הראשונות היא עשתה עם מישהו אחר.
כך שהיא לא "גזלה" ממך את זה.
מצד שני אתה מקבל אותה בשלה ובוגרת יותר, ומסוגלת לקירבה נפשית וגופנית גדולה יותר מאשר בגיל 14, כאשר כל אחד מרוכז הרבה יותר בתחושות של גופו הוא ולא ממש מרגיש את האחר שאיתו, גם בגלל שהתחושות כה חדשות וגם בגלל שהרמה התפתחותית בגיל זה היא מוגבלת.
אבל אני מתחילה לחשוב גם על כיוון נוסף: היא נשמעת לי מאוד עצמאית, ויתכן שההצהרה שלה כי היא שלמה עם מה שהיה בגיל 14 נעשתה נחושה יותר דווקא בגלל שציפית שהיא תיסוג ממנה?! סוג של אמירת דווקא??
מכל מקום, אני חושבת שעדיין כדאי להקשיב לה על מנת להבין יותר לעומק את הנסיבות, ושניכם אמורים לעשות מאמץ בשיחה כזאת: היא - להתגבר על החשש שלה מפני הנזיפות והביקורת שלך, ואתה - להישאר בשטח ולהיות קשוב כאשר היא מדברת על כך למרות דפיקות הלב והחרדה שמציפים אותך.
אחד השיאים באינטימיות רגשית, לדעתי, הוא היכולת להיות נוכח לאהבה ולהישאר קרוב מאוד לבן הזוג שלך גם כאשר מה שהוא אומר לך אינו לרוחך. הרבה זוגות שוגים כאשר הם מחפשים הסכמה הדדית והערצה הדדית, ונמנעים להיכנס לנושאים שעלולים להציף מחלוקות ואי הסכמות, ומעדיפים לבלוע אותן פנימה, כי אינם יודעים איך להתמודד עם מחלוקת ופערים.
החוויה של ניהול שיחה על משהו כואב וטעון כזה, ולהישאר אוהבים - מאוד מחזקת את הזוגיות.

היי.

דבר ראשון רציתי לומר שאני מבין אותך ולא מסכים עם אלו שקטלו אותך.
לך יש השקפת עולם מסוימת, לזוגתך יש השקפה אחרת שהיא יותר פתוחה בכיוון המיני,וזו עובדה - כי יחסי אורגיות בגיל צעיר ולתקופה ארוכה למשך שנה זה לא סטוץ וזה לא התנסות כמו שאמרו לך, וזה אומר עליה הרבה מכל מיני בחינות. (לדעתי ילדה בת 14 לא צריכה לשכב בגיל צעיר ובטח לא לחפש אורגיות כי אותה ילדה מחר תהיה אם ילדך) אני ממש לא יודע איך היא היום ואם מחר היא יכולה לבוא ביציאה שחסר לה ובא לה לגוון והיא מעוניינית לצרף צלע שלישית לדוג'.רק אתה יודע.

אני לא חושב שאתה צריך פסיכולוג, ואתה לא צריך לשפוט אותה, אבל אתה כן צריך לעשות את החושבין שלך, מה שטוב לך מכל הבחינות, לכל דבר יש פלוס ומינוס, ועלייך לשקול גם את היחסים בינכם וגם את השקפת עולמכם, כי ציינת שלאחר ריב היא סיפרה לך את מה שהיא סיפרה, אני מניח שהיו עוד דברים שלא ציינת פה.

אף אחד לא יכול להגיד לך גם היועצות אם אתה צריך להישאר איתה או להיפרד ממנה, רק אתה צריך להחליט, אין מה לעשות זה החיים שלך ולכל אחד מתאים משהו אחר, יש כאלו שיאהבו בחורות עם ניסיון מיני מגוון ויש כאלה שיסלדו.

בנוסף בעקבות אחת התגובות - בזוגיות רצינית יש ציפייה ואני נוטה להאמין ששני הצדדים שמים את הקלפים על השולחן, חושפים צדדים אחרים שפחות הכרנו בהם וכך צריך להיות,
מה שאני בא להגיד, זה שהיא גילתה לך, אתה לא אמור לזקוף את זה לזכותה ולהעריך אותה על זה. בייחוד לאחר שהיא אמרה שהיא לא "מצטערת" על אותה תקופה כלומר זה לא משהו שהיא מתביישת בו והיא הסתירה את זה. ועל כן לדעתי היא הייתה אמורה לספר לך על זה.


שיהיה בהצלחה

תודה על תגובתך.
אני יודע שבסוף ההחלטה היא שלי.
אני כותב פה כדי לקבל פרספקטיבה וחומר למחשבה, כפי שאתה נתת לי.

היי

אני קראתי והבנתי שאתה רוצה תגובות רק מיועציי פורום .

מכיוון שהסיפור של חברתך קצת קרוב אליי , אז החלטתי לשתף אותך בדעה שלי .

אני מאוד מבינה את החרדות שלך , זה משהו שכל אחד כנראה עובר .

שהשלב מגיע ליחסים פתוחים כמו שלכם , אז כל אחד מבני זוג רוצה לספר משהו שהוא עבר בחייו , כלומר כוונתי היא פה , שאנחנו מספרים לבן זוג משהו מאוד אישי , ולא נותנים לזה מחשבה כי מצפים שהוא ייקבל את זה כמונו ויבין .

לצערי הרב לרוב הפעמים זה לא קורה ככה , בן זוגו נוטה לקבל את זה בראייה של החיים שלו . הסיפור שהיא סיפרה לך הוא אכן לא קל , במיוחד שאתה גבר וזה נותן לך הרבה יותר מחסבה פה , למרות שזה היה לפני 15 שנה אין פה קשר לפרק הזמן .

היה לי סיפור דומה כמו שלה , שהייתי בת 13 נדמה לי , זה לא הגיע למצב של אורגייה , אבל היו משחקים עם שני בחורים , אני עד עכשיו נורא נגעלת מזה ,ולא עובר לי בראש איך זה קרה , זה משהו שאני לא רוצה להיזכר פה , אבל העניין הוא אחר , אתה אמור להבין שזהו הגיל שלא מבינים הרבה , גיל ההתבגרות , שבו נוטים לעשות המון טעויות
או מעשים שלא מרבים על זה חשיבה . אני לא פסיכולוגית , אבל אני יודעת דבר אחד בפירוש שזה נובע עקב בעיות בבית אולי , חוסר תשומת לב , חוסר ביטחון , כל מיני פרטים שדוחפים בן אדם לעשות מעשים כאלה . אני אישית הגעתי למסקנה שזה קרה לי עקב חוסר תשומת לב בבית ואהבה של אבא .
יכול להיות שזה מה שקרה גם לחברה שלך , ולהגיד לך משהו זה טוב שהיא לא מצטערת על זה , למה ?? זה הרגשה לא נעימה להזכר במשהו אינטימי ולהצטער , במיוחד לנשים .
יש לה אולי טעות שהיא סיפרה לך את זה , אבל היא עשתה את זה , כי ציפתה שתבין את זה , וכמובן שלא תבוא בטענה .
הצעה שלי עג כמה זה קשה אל תתן לה להרגיש שזה מפריע לך , זה אכן יכול להרוס את האמון ביניכם לגמרי , פעם הבא היא כבר לא תרצה לספר לך , כי תפחד שתפגע בך . ופשוט תמנע .
אין צורך להרוס זוגיות בגלל משהו שהיה לה בעבר .
אני בטוחה שגם לך יש סיפורים דומים אולי , כל אחד היה עושה טעויות בחייו . או שאולי זה לא טעות , אין מה לשפוט אותה פה . או לחשוב כמו שקראתי היא תהיה אמא לילדים ושטויות כאלה , אין לזה קשר בכלל .
החרדות נמתאות בתוך הראש שלך , פשוט כל פעם שאתה מתחיל לחשוב על זה , תעביר מחשבה למשהו אחר לגמרי ,זה עניין שאתה צריך לעבוד אליו . ולאט לאט לשחרר את המחשבה מעצמך .
אני לא הייתי ממליצה לטיפול פסיכולוגי כי זה עוד יותר יעמיק לך את המחשבה על זה , כי בטיפול השיחות יהיו על המקרה ולאחר מכן יחפשו את הסיבה למה אתה מגיב ככה , זה ייקח זמן . ופה אתה כבר תתחיל להעמיק הרבה יותר מחשבה ,,וזוגתך כמובך תבין על מה מדובר וזה יהרוס זוגיות .

האמת העניין הזה שבו אתה חוזר ואומר שלא היית מאוהב מאודך בעוד בחורה כמוה בעצם קצת אומר שאתה באיזשהו מקום נהנה מיזה, באופן המזוכיסטי של העניין.
אני חושבת שאי אפשר להקל ראש במעשיה ואדם שהביא עצמו להתנהג בצורה שהתנהגה בגיל כזה מכונן חייב לעורר שאלות מהותיות באשר לאותה בחורה. אומרים אין ילד רע אלה ילד שרע לו, אם היא פתרה את אותם התסביכים שהביאו אותה לאותם מעדשים , העניין יכול להחתם ולהסגר. אך אם היא פתרה את הנושא בכך שהייתה זו חוויה ככל נערה מתבגרת, אז היכון למערכת יחסים סוערת וחולנית. בהצלחה, בכל זאת....

אלק היקר, ראשית - כמה זמן אתם יחד?
שנית, האם היא נרתעת גם מחיבוקים, לטיפות ונשיקות? או שנרתעת בעיקר מחדירה?
איך היתה השתלשלות העניינים? האם הרתיעה החלה כאשר התחלת ללחוץ בכיוון של חדירה?
האם היא מוכנה לדבר ולשתף אותך לגבי רגשותיה וחששותיה?
אני מצטערת על הכניסה לפרטים, אבל זה יעזור לי לתת לך כיוון.
בכלליות - סבלנות איפוק ורגישות הם תמיד טובים, אבל יש סכנה שאתה תצבור יותר מדי תסכול ואפילו כעס אם זה יישאר תקוע זמן רב וזה עלול להתפרץ.

אני מניחה שאם תגיעו לייעוץ, ישאלו אתכם שאלות דומות ואחרות על מנת לחקור יחד אתכם את העניין.

ישנה גם אפשרות שהיא תגיע לבד, או שאתה תגיע לבד.

בכל מקרה, כדי לתת לך עזרה צריך במקרה כזה לשאול הרבה שאלות, משום שהרתיעה יכולה להגיע מכל מיני כיוונים, לרבות טראומה של ניצול מיני שאולי היתה בעברה.
יחד עם זאת, עם גישה נכונה אני מאמינה שבהחלט ניתן להתגבר על הקושי הזה.

ניסית לשתף את החבר שלך בהרגשה שלך?

ליאת יקרה, אני מניחה שהחבר שלך יודע על הסטטוס של אביך. שוחחי איתו מה לדעתו זה יעשה להורים שלו וכמו שיובל הציע לך - שוחחי איתו מראש על חששותייך לקראת השיחה עם הוריו.
בכל מקרה - את ממש לא אחראית על אביך אלא רק על עצמך! אפשרי להם להכיר אותך ולהתוודע אלייך וזה העיקר! מנסיוני - כאשר החברה עצמה היא מדהימה - זה הדבר העיקרי שחשוב בעיני ההורים שלו, ודברים אחרים הם חשובים,אבל פחות.