פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אפרוח יקרה,

אם הבחור מוצא חן בעינייך או לחילופין, אם את עדיין לא סגורה על מה את חשה כלפיו או האם ברצונך להמשיך איתו בקשר או לא, עדיין לא הגיע הזמן לסיים אותו. להתרחק ממנו יהיה סוג של פתרון שלו ייתן מענה להרגשתך ולמעשה לא יפתור מאומה. גם לפגוע בו לא יקדם אותך אל מטרתך ולא יענה על תהיותייך.
ציינת שהוא איש סגור. מה לגבייך? האם את יותר פתוחה ותקשורתית? במידה וכן נסי לדבר, לשתף, לעניין ולדובב אותו לפתוח את סגור ליבו. בד"כ שיחה פתוחה ושיתוף גורמים גם לצד השני להיפתח ולשתף. לאט לאט ומעט מעט, אמנם, אך זה קורה בהדרגה ובהיקפים הולכים וגדלים.
במידה וגם את פחות ורבלית ו/או אינך חשה שאת מסוגלת/רוצה להוביל תהליך כזה מולו, תוכלי לשקול להתייעץ עם איש מקצוע. כל כלי שתקבלי כיום, מאיש מקצוע זה או אחר, יעמוד לזכותך לכל ימי חייך ובכל מערכת זוגית בה תבחרי לקחת חלק.

עדי יקרה,

האינטואיציה שלנו, גם אם לעיתים "דוחפת" אותנו לנהוג כאילו בניגוד להיגיון שלנו או להתנהלות הרגילה שלנו, היא הדבר הנכון להקשיב לו וזה מה שאת עשית. חשת שהבחור מוצא חן בעינייך ומסיבה זו ואחרות בחרת שלא להמתין הפעם שהוא יעשה את הצעד אלא את בחרת לעשות אותו.
כמאמנת אני מאמינה שעלינו לעשות למען עצמנו ולא להמתין שדברים יקרו מעצמם או שאחרים יעשו עבורנו ואני מדרבנת גם את המתאמנים שלי לקום ולעשות למען עצמם. כאשר אנו במצב של עשייה ולא במצב של המתנה הכדור במגרש שלנו. כלומר, בחרת ליצור מצב בו הכדור במגרש שלך. ציינת כי למרות שהבחור היה מופתע הוא שמח.
כעת שוב הבחירה בידייך. לעשות את הצעד הבא או להמתין שהוא יעשה אותו. כלומר ליצור מצב שהכדור אצלך או להמתין שהוא יזרוק אותו אלייך. כדי להחזיר לעצמך את התחושה של העשייה, התחושה שאת שולטת בסיטואציה שיצרת, תוכלי להציע מקום ויום מפגש. אני בטוחה שהוא ייענה בחיוב ובשמחה. מתוך פנייתך יש לי תחושה שממש מצאת חן בעיניו ויוזמתך אף היא זכתה להערכה מצידו.
לקחת יוזמה בקשר או בכל מצב אחר אינה הופכת אותך לגבר המחזר אלא לאישה עצמאית אשר לוקחת את חייה בידיה, עושה למען עצמה ומקדמת את מטרותיה.
אני חושבת שאת יכולה לחוש גאה ביוזמתך, בפועלך ובעשייתך ואני מקווה שתמשיכי לעשות למען עצמך בכל מישור בחייך וכמובן, אני מאחלת לכם הצלחה בקשר.

אור יקרה,

צר לי שלאחר כל-כך הרבה שנים של יחד, מתוך רצון הדדי, בהן שררה האהבה במשכנכם נקלעתם למצב של מריבות, חוסר תקשורת, חוסר מגע, מרירות ותסכולים.
נראה שהירידה בחשק המיני של בעלך היוותה מעין מראה לתחושות הנפשיות שלו, תחושות של רצון לחופש וכפי שניסחת זאת, "לא חייב כלום לאף אחד", תחושות אותן הוא ניסה להסוות. ייתכן כי מהות הבעיה טמונה באיזשהו משבר או תקופה פחות מוצלחת אשר בעלך עובר, מצוקה כלשהיא, איתה הוא לא מצליח להתמודד בכוחות עצמו ולאור תיאורך בוודאי שלא באופן מיטבי ובונה.
אולי הוא חשב כי התחושות ייעלמו מעצמן ולכן הוא לא ראה טעם לשתף אותך, ייתכן כי הוא חשש לשתף אותך בתחושותיו כי הוא פחד מתגובתך או שאולי הוא חשש לאכזב אותך ובו-זמנית לחוש את אכזבתך ממנו. בכל אופן, בגלל שהוא ניסה להסוות, להדחיק ולהתעלם ולא פתח את הנושא בפנייך נוצר מצב של ריחוק אשר בא לידי ביטוי ראשית במישור הפיסי. כאשר שהדברים עלו "על השולחן", בסופו של דבר, הריחוק אשר נוצר במשך זמן ה"שתיקה" לא אפשר לכם לשוחח באופן פתוח וכן על הדברים על-מנת לנסות להסדיר ולתקן את הדורש תיקון.
כפי שאני רואה זאת, עם כל הקושי (שלך) הכרוך בכך, עלייך ל"התחמש" בהמון סבלנות ואורך רוח כלפיו. הוא נמצא בתקופה פחות טובה, כאמור, ולמרות שהוא מתרחק ממך הוא זקוק לך, מאוד. נסי לדבר על ליבו, לקחת על עצמך מעט יותר על-מנת לאפשר לו מעט יותר חופש ומה שאת מוצאת לנכון, מתוך היכרותך עימו, על-מנת להקל עליו. אני מאמינה שעם הזמן והאהבה תוכלי לסייע לו לחזור לעצמו ואז הוא ידע להעריך את אשר עשית עבורו ואת היותך לצידו גם בזמנים קשים.
כדי שגם את "תתמלאי" ויהיה בכוחך לשמש משענת עבורו אולי תשקלי סיוע מקצועי, גם אם לטווח קצר. משהו בסגנון אימון או טיפול.
מניסיוני כמאמנת אוכל להעיד כי התהליך האימוני שם דגש על העוצמות הטמונות בכל אחד מאיתנו ועל הדרכים הנכונים עבורנו לעשות בהם שימוש יעיל ואפקטיבי על-מנת להשיג את מבוקשנו, בתקופות יותר ופחות טובות בחיינו. המשאבים בהם ניחנו עמודים לזכותנו תמיד. התהליך האימוני מטמיע בנו את הידיעה על הימצאותם, את ההכרה על עוצמתם ואת היכולת להשתמש בהם נכון בכל עת.

אני ממש לא יודעת אם יש לי את הכוח להתמודד, לפעמים כל מה שאני רוצה זה פשוט ללכת, ובמקום מסויים כל האמון שהיה לי במערכת היחסים ובמחוייבות שלו אליה נשבר. גם אם הדברים יסתדרו, איך מחזירים את הבטחון? לא יודעת

תודה על התשובה ועל החיזוק, שתהיה באמת שנה טובה

אור יקרה,

אני מאמינה לך ומבינה לליבך. הרצון הזה פשוט לזרוק הכל מאוד טבעי. השותפות שלכם נשענת כעת עלייך בלבד (או בעיקר) וזה כלל לא פשוט לשאת בכל הנטל לבד, מה עוד שעמוד התווך השני המשמעותי, עליו מושתתת השותפות שלכם, לא מתפקד לאחרונה, כמו לא קיים, וכל המגדל שבניתם יחד בעמל רב במשך שנים רבות נשען עלייך במלוא כובדו ומשמעותו. לשבור את הכלים זה הדבר הכי פשוט וקל לעשייה וזה, כנראה, גם הדבר היחיד שבא לך לעשות כעת, אולם אני לא משוכנעת שזה מה שתרצי לעשות בעתיד או לחילופין, שאם תעשי זאת כעת תהיי שלמה עם העשייה הזו בעתיד.
רגע לפני שאת נכנעת לעייפותך הנפשית והפיסית מהמצב הזה אני מפצירה בך לעשות את כל שבכוחך על-מנת לנסות ולתקן את המצב. שנות נישואיכן הרבות כמו גם מהות הקשר שלכם שווים, לדעתי, את המאמץ הנוסף. כפי שהצעתי לך בתגובתי הקודמת, נסי למלא את מצברייך בעזרת איש מקצוע. אני מאמינה בכל ליבי שאיש מקצוע יוכל לסייע לך ובמידה לא מבוטלת, בלשון המעטה.
לגבי החזרת הביטחון למערכת הזוגית שלכם, לאחר שהדברים יסתדרו, אני מאמינה שכאשר בעלך יחזור לאיתנו, כאשר תחושי שהוא חוזר ל"מסלול" וכאשר הוא יוכל לשמש עמוד תווך לזוגיות שלכם, כפי שהיה בעבר, גם את תחושי הקלה ועם ההקלה הזו תשוב תחושת הביטחון.
לכולנו יש תקופות פחות טובות. אני מציעה לך (למרות שזה ממש קשה ועל אחת כמה וכמה כאשר את נמצאת כעת באמצע המערבולת והכאוס) לא לשפוט אותו על תקופה זו ובתקופה זו ולנסות להעמיד לזכותו את כל הטוב שהיה לכם יחד בכל שנות ה"יחד".

מאחלת לך שנה טובה, מלאת כוחות וזוגיות מחודשת בריאה ואיתנה.

היי דנה .
העובדה שאת ערה לכך , שההתנהגות שלך היא לא כפי שהיא אמורה להיות ,זה כבר טוב ,אבל עם כל המצב שאת ערה אליו את מחליטה להמשיך איתו , מבחירתך האישית .
לרוב הזוגות בתחילת מערכת היחסים שלהם נוצרת טעות איומה (ככה אני חושבת)שהם הופכים להיות תלויים אחד בשני , בהצחלה כי מאוהבים ,וזה נורא כיף להעביר את הזמן , וגעגוים וכדומה .ושוחכים את הדברים שהם היו עושים פעם , ללא הבן זוג , משום מה זה קורה לכולנו , ואז שאנחנו מגיעים לשלב שעברה ההתאהבות , אנחנו מתחילים להאשים את הבן זוג במילים ,אני בישבילך וויתרתי על חברים שלי","על תחביבים שלי" וכדומה.רובנו לא יודעים איך למנוע את המצב הזה ,כי בהתחלה נורא טוב לנו , אז למה שנוותר על הרגע?זה המחשבה הראשונה שעולה לנו לראש ,וברור שאנחנו לא חושבים שזה בהמשך יכול להזיק רק לקשר , וההתאהבות תחלוף מהר .אז נכון אני נורא מבינה את הגעגועים שלך , את הצורך שלך להיות איתו ,זה מובן .
ואני רק רוצה להגיד משהו לזכות של בן זוגך ,שכל הכבוד לו ,עם כל האהבה אלייך הוא לא שוכח את ההרגלים שהיה לו מלפנייך , ומדוע שיוותר אליהם ?
ויכול להיות שעם תבואי אליו בטענה לוותר על כך ,הוא יוותר אבל לא יהיה שלם עם עצמו ,ותגרמי לו להיות אומלל במערכת היחסים איתך .
את בהחלטת צריכה לעבוד על עצמך קודם כל ,תחשבי רגע אחורה איך החיים שלך היו נראים ללא הבן זוג? המפגשים עם חברות ? תחביבים ? משהו יום יום שהיית רגילה לעשות בישביל עצמך ?לימודים ? עבודה !!מדוע וויתר על כל זה?1
תתמקדי במצב הזה יותר בך , ולא בו ,למה את לא רוצה לצאת עם חברים שלך , מה השתנה?
את חייבת להעסיק קודם את עצמך במשהו,לימודים , עבודה ,ספרים ,למצוא לעצמך תעסוקה ,במיוחד ששבועיים הוא לא נמצא ,במקום לשבת ולהיות עבוקה במחשבות רק אליו ,תמצאי מה לעשות .תתחברי חזרה למשפחה , את חייבת לשנות את הרגלי החשיבה שלך ,אחרת לא תהיי מאושרת גם עם בן זוגך.ותיתני לעצמך את הכיף להתגעגע ,לחכות ,תוך כדי התעסקות עם דברים שאת אוהבת .
אני ייתן לך דוגמא -חברתי התחתנה לא מזמן ,עברו חודשיים ובעלה נסע עם חברים שלו לסוף שבוע לדוג ,התפאלאתי מהתגובה שלה היא יצא איתנו , שאלתי אותה איך היא יכולה לשבת כל כך רגוע ?נסע ל 3 ימים , ועוד בלעדייה, אני הייתי משתגעת , והיא ענתה לי הוא רגיל פעם ב לצאת עם חברים שלו לטבע או לדוג ,למה שאני ישלול ממנו את זה?והזוגיות שלהם נפלאה ,בלי עין רעה ,בעל אוהב מכבד ,והכי חשוב שהיא נאהבת ופורחת .זה בעצם נתן לי חומר למחשבה , שאני וויתרי על המון דברים שהייתי עושה פעם בגלל ש"התפשרתי " עם בן זוג , וגם הוא וויתר על המון מפגשים עם חברים ,רק לא דיברנו על זה שזה גורם לנו לסוג של תסכול .ופה באמת ניסיתי לשנות את התפיסה שלי לגביי מערכת יחסים.
דוגמא שנייה היא - שחברתי השנייה הכירה בחור לפני שנתיים וחצי ,וויתרה על המון מפגשים שהיינו רגילות לעשות ימי חמישי ,והרגילה אותו להתנהג כדומה ,חלפו שנתיים והם לא הבינו כמה נזד הם גרמו

כמה נזק הם גרמו לערכת היחסים שלהם , תוך כדאי וויתורים על חיים הקודמים שהיו להם .כיום הוא בגלל העובדה נישאר ללא החברים (אנחנו חברות שמבינות , אך אני לא תמכתי בהתנהלות הזאת)והבחור נורא מתוסכל ותלוי בה ,אז עם היום אני מתקשרת אלייה ואומרת בואי ניצא איזה חמישי ערב בנות ,היא עונה לי אני מאוד הייתי רוצה אבל לא נעים לי שהוא יישב בבית , כי לו אין למי לצאת.ועם הזמן המצב יימאס לשניהם והם יתפוצצו.
אז שלא תגיעי למצב הזה ,תתחילי לשנות , עם ההצעות שרשמתי לך בתגובה הראשונה.
חשוב בזגויות כמובן להתפשר והכל ....אבל לא לשכוח שאת אישיות בפני עצמה ,שזקוקה גם לחופש ,ואין לוותר על דברים שאת אוהבת .

מקווה שהצלחתי לעזור

דנה היקרה, קראתי את דברייך וכן את תגובתה של רינת. אני חושבת שרינת ענתה לך מאוד יפה, וזה היה הכיוון עליו גם אני הייתי ממליצה.
זה מצויין שאת שמה לב ומודעת למה שקורה לך ואת חייבת להתחיל לנהל קצת יותר את עצמך, אחרת היחסים פשוט לא יחזיקו מעמד כי הם יעיקו עליו. ברור שכאשר את נהיית אומללה ותלותית ומקטרת או מעקמת את הפרצוף כאשר הוא מעיז ליצור קשר עם חברים או משפחה בחופשה הנדירה שלו - זה עלול עם הזמן להופיע לו בתור משהו שממש גוזל את החופש שלו ומעכיר את מצב רוחו. אדם בריא בנפשו לא יישאר בקשר מעיק כזה.
ועל כן - כל ההמלצות שרינת כתבה לך - אני מחזקת אותה ומציעה שתקחי אותן ברצינות.כמה שיותר מהר.

זוגית יקרה, קצת חסר לי שלא כתבת בת כמה את, וכמה זמן היית עם האהוב הראשון.
אבל מכיוון שציינת שהחבר החדש הוא מבוגר ממך ב"הרבה שנים" - אני מניחה שהוא נמצא בשלב אחר של החיים מכמה בחינות: ראשית הוא כנראה הגיע לקשר הזה כאשר הוא פנוי רגשית ומוכן ולהוט להתאהב, וזה מה שקרה לו. זה לגיטימי...לפעמים אנחנו כל כך צמאים כבר לאהבה אז אנחנו "נופלים" אליה (באנגלית זה יותר מדוייק...) כמו פרי בשל.
היבט אחר הוא השלב בחיים בו הוא נמצא. אם הוא מבוגר בהרבה ממך - הוא מן הסתם מחפש כבר קשר של התמסדות, על כן לא מפתיע שהוא כבר מעלה נושאים מסוג זה.
במקרה הוא נפל עלייך, ובמקרה את לא נמצאת בשני המקומות האלו. גם כי עדיין לא התאוששת רגשית ולא התפנית מן הקשר הקודם שלך, ואת עדיין מפנטזת על אפשרות החזרה אליו, אז אינך ממש בשלה או רעבה לקשר חדש, וגם אולי את צעירה מדי מבחינת התמסדות ונישואין.
אני מציעה שתיקחי את הזמן, תהיי נאמנה לרגשותייך ואל תתני לו להאיץ בך. היי אותנטית איתו. אם הוא מלחיץ אותך בנוגע לצורך שלו במחוייבות וב"תשומת לב" מצידך - אימרי לו את זאת. ותראי מה הוא עושה עם הפידבק הזה. עליו להבין שעוברים עלייך תהליכים אחרים מכפי שעוברים עליו.
אני מאמינה שכאשר תיפגשי במישהו שבאמת ידליק אותך - את תרגישי זאת. יתכן שהבחור הנוכחי הוא מה שנקרא - "ריבאונד" - שלב מעבר עד האהבה הרצינית הבאה.

דורית היקרה,תודה רבה

אני בתחילת שנות ה20 החבר הראשון היינו שנה וחצי טובות חצי שנה גרועה
נפרדנו וחזרנו אחרי חודשיים ל4 חודשים מוזרים... כיביכול שנתיים וחצי
לא ביחד 8 חודשים כמעט ובנתק מיוזמתי כ4 חודשים

הבחור המדובר בתחילת שנות ה30 שלו ,בתחילה בגלל טעות תמימה לא ידעתי את גילו
והתחיל בינינו משהו נפלא ,ואני רוצה להאמין שזה קרה בגלל האנשים שאנו ולא "כי התאמנו באותו רגע..." (:

הוא מפרגן מראה תמיכה נחמד ממש בחור נפלא
בניגוד לאקס גם נותן לי תחושה שאני מאוד חשובה ורוצה לראות אותי
אני מנסה להאט אותו כי לא משנה מה הגיל שלו הדיבורים שלו הם לא הגיוניים בעליל לשבועיים של הכרות...
אני לא יודעת אם הוא ריבאונד... הוא מוצא חן בעייני

אבסורד מבחינתי שכשחבתי שהוא צעיר ב5 שנים הכל היה מעולה
למה הדברים צריכים להשתנות בגלל ההבדל?

כבר יש עדכון:

אתמול ישבנו ביחד בכיף לקפה/בירה של אחהר"צ. היה ממש נחמד ומצחיק. שאלתי אותו על האקס, זה הרי מתבקש במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא פגש אותי ישר אחרי שהוא היה אצלו. אמר שהוא ככה ככה. נראה לי עניין האי זוגיות שלו עדין משפיעה עליו והוא לא לוקח את זה טוב. שאלתי אותו מי מהמשפחה שלו היה, אז הוא עדכן כמובן.
זה היה ממש מוזר. באמת. אני שומעת עליו ועל המשפחה שלו שאני כל כך אוהבת ממישהו אחר. ולא סתם מישהו אחר – מהחבר הכי טוב שלו שאני יוצאת איתו ומבלה איתו, ומשתפת אותו. מוזר.
מה שכן, היה ממש נחמד, הראה לי תמונות מטיול שעשה, נשנשנו, שתינו, קליל וטוב. נפרדנו ב – היה ממש כיף, ועד לפעם הבאה, חיבוק ונשיקה.
אח"כ רציתי לסמס לאבא שלי ובטעות סימסתי לו. החלפנו עוד כמה הודעות וזהו, לא משהו משמעותי.
אני נשארתי עם התחושה של – זה ממש מוזר לי. לא יכול להיות שאחרי הכל אני בקשר עם החבר ולא עם האקס. לא משנה כרגע איזה קשר.
אז החלטתי, מהבטן, לסמס לאקס – "משעשע לשמוע עליך מהחבר, אבל נראה לי שמקור ראשון יותר מעניין ? תגיד כשאתה באיזור אם בא לך, נראה אותך".
אחרי חצי שעה הוא החזיר "סבבה ?".
האמת שאני לא יודעת כבר כלום. אני יודעת שכיף לי מאוד מצד אחד, ואני לא מצפה לכלום מהחבר – כיף לי כמו שזה. מצד שני, כשאני שומעת על האקס זה עושה לי משהו. אני לא יודעת אם זה רגש של משהו זוגי, או יותר בקטע שזה מוזר שפעם הייתי שם והיום אני לא.

הי עדן ושנה טובה,

כן, זה משונה לך שבעצם את שומעת על האדם שאיתו רצית ואולי עודך רוצה קשר מסוים, קרוב יותר. ה"סבבה" ללא קביעה של משהו קונקרטי מצידו אומרת שמצד אחד הוא שומר אותך על איזשהי אש מסוימת, מצד שני לא מתחייב לכלום, וזה יכול אכן להעיד על המצב הרגשי הלא בשל לקשר- שבו הוא כנראה נמצא. את לא אמורה להתעסק באיפה הוא נמצא, את אכן אמורה להמשיך עם חייך. משונה ככל שהמציאות תהיה- פשוט תהני ממנה. ואם נהנית עם החבר- וטוב לך עם זה- הישארי שם ואפשרי לעצמך, כפי שהתחלת.

זכרי שכל מה שאת עוברת הוא לגמרי טבעי, יש ציפיות והאקס תמיד יעשה לך משהו בגלל הקשר שהיה (שהוא לא דומה כלל לקשר עם החבר), ויש פתאום כל מיני אפשרויות- מי ישב על אותה משבצת פנויה? המציאות מכתיבה את הקצב שלה ואם משהו אמור לקרות הוא בוודאי יקרה, כשהוא יקרה. עד אז- תהני ממה שהחיים מזמנים לך, נשמע שעם החבר לא כ"כ רע אחרי הכל, וגם אם זה יהיה ידיד טוב ועוד חברות לחיים, אין בזה שום פגם, זה אפילו מצוין.

מאחלת לך שנה של התחלות משמחות ומרגשות :)

הי עדי!
האמת שאין שום עדכון - הצעתי לחבר להיפגש במהלך חופשת החג. אמר שהוא עסוק אז אולי ביום ראשון. לא שמעתי ממנו עד כה והאמת לא ממש מפריע לי.
מה שיותר חשוב הוא לאחל לך שנה טובה ומתוקה מדבש, תודה על כל העזרה!

הי עדן,

אכן לא צריכים להיות תלויים בדעה או זמינות של זה או אחר. יש לך ברוך ה' חיים מסביב, גם גברים מסביב.. :) מאחלת לך ברבה הצלחה ושהשנה תביא איתה רק טוב. תודה על האיחולים :)

מישהי יקרה, כל הסימנים מראים שזו אינה הזוגיות הנכונה עבורך. כאשר יש צד שהוא כנוע ולא נותן "פייט" ולא נשאר נאמן לעצמו אלא מוחק את רצונותיו ומתאים את עצמו לאחר - האיזון מופר יותר ויותר, ויש לכך השלכות: לא פלא שיש בעיות מיניות! כדי שיהיה קשר מיני טוב צריך שבראש ובראשונה יהיה מאזן כוחות / גבר מול אישה. גבר שהולך ונמחק מול האשה מולו - עלול לאבד את אונו (בכל המובנים...).
האהבה שאת מתארת היא סוג של ידידות. כמו שאת כתבת "אהבה משפחתית". זה לא סוג האהבה שעליו אפשר לבנות זוגיות לאורך זמן.
מצד שני - עצם העובדה שנשארת איתו שנה וחצי מעידה שנושא השליטה הוא מאוד חשוב לך, וזה משהו שעלייך ללמוד לשחרר אותו ולהיפטר ממנו כי הוא עתיד לקלקל לך את הקשרים עם גברים אחרים גם. או שמראש את עלולה לבחור אינטואיטיבית במישהו כנוע, או שתיכנסי ליותר מדי פייטים כי את רגילה שעושים את מה שאת רוצה. יש לי חשש שכאשר תיתקלי במישהו חזק ואסרטיבי כמוך - יהיו שם מלחמות קשות ומתישות, וזה משהו ששווה ללמוד כמה שיותר מהר לסגל לעצמך - גמישות ובגרות כאשר את בזוגיות עם מישהו נוסף. כאן יש לך מה ללמוד, לפי הניחוש שלי.
אבל מכיוון שזוהי החלטה לא פשוטה, אולי תפני לייעוץ קצר מועד שיעזור לך לקבל החלטה שתהיה נכונה לך.

תודה רבה על התגובה.
קלעת בול למקרה. העניין הוא שגם תגובתך, וגם תגובת המטפלת בטיפול המיני בו התחלנו, והפסקנו כרגע אחרי 5 פגישות, גורמות לי לחרדה רבה. יש הרגשה שהעיסוק בנושא גורם לי לכאוס רגשי, והפגישות עם המטפלת המינית גרמו לי לריבים חזקים (שבאו ממני) עם בן זוגי, לפאניקה, כי קודם כל פתאום יש אישור של בעיות שמעבר לקטע המיני, שבאות גם ממני, ושהן מאוד רציניות- כלומר יכולות מאוד להביא לחוסר התאמה שסופו חיים לא טובים יחד או פרידה, וחלק זה הכי קשה עבורי. פרידה כרגע ביננו נראית בלתי אפשרית- לשנינו היא מעיין משהו שאיננו מסוגלים לעשות כי האהבה ביננו כ"כ גדולה שאין לנו אופציה לחשוב על חיים אחד בלי השני. יתכן שזו טעות, ואצלי בניגוד לאצלו, אצלי לפעמים המחשבה על פרידה כן צצה אבל כשמגיע רגע האמת אני קשורה אליו יותר מידי והמחשבה לעזוב אותו בלתי אפשרית ומסתכמת במחשבה או ריב איתו בלבד. הוא מאוד רגיש וכשנושא כזה עולה (ובכלל ריבים) הוא ממש מתפרק.
זה נראה שבלי כל הניסיון לטפל, ובלי הניסיון לרפא אנחנו לא רבים בכלל באותה המידה ולא מפוחדים כל כך והרבה יותר מאושרים ואוהבים. כל הטיפול וההודאה בבעיות מראה מציאות שלא מסתדרת וזה מפחיד ממש. מצד שני אי אפשר להתעלם מהבעיות המיניות והריבים שקיימים ביננו בלי קשר. עושה רושם ששנינו וכרגע לפחות אני בעיקר, מרגישה תקועה- אני צריכה אכן לעבור תהליך עם עצמי בעניין השליטה הזה בלי קשר לבן זוגי ואולי רק אח"כ לראות את עניין ההתאמה ביננו. אני מאזור ירושלים ואגב סובלת מאימפולסיביות, adhd ואופי חרדתי ונוטלת כדורים בהתאם. אשמח לקבל ממך המלצה או איזשהו ייעוץ לאן כדאי לי לפנות. מי מטפל מוסמך באיזור. אני לא יודעת מה לעשות... תודה רבה

מישהי היקרה, מה שקורה לכם הוא שעד שלא נוגעים בבעיות - אפשר איכשהו לחיות איתן, אבל כאשר מציפים אותן זה מערער את הנוחות הקיימת על פני השטח ו"מטלטל את הסירה".
גם לאחר שקראתי את תגובתך השנייה, עדיין אני חושבת שבעיות כמו אלו שאת מתארת - הינן יסודיות מדי, כאילו כל אחד מכם מצא את הפרטנר שהכי משלים אותו מצד אחד אבל מנציח את הבעייתיות של שניכם - הוא עם הנטייה שלו לרצות ולהיכנע להובלה שלך ולהיות מאוד תלוי בך, ואת עם הנטייה שלך לשלוט ולקבוע. בגלל זה אתם כל כך מחוברים וקשה לכם להתנתק כי אתם מספקים אחד לשנייה צרכים מאוד עמוקים. הבעייה היא שזה לא מתאים לזוגיות! זה סותר זוגיות! זוגיות צריכה את המרחב, את החופש ואת השוויון והאיזון, ואתם כבולים זה לזו דווקא בגלל שאתם כמו שני חלקי פאזל שמצאו את ההתאמה ולא יכולים לזוז משם, לצמוח משם ולהתפתח.

מה שכן, יש סיכוי מסויים שאם תצליחו לעבוד על שחרור "ההלחמה" הזאת , ובן זוגך יעז להשמיע את קולו האמיתי - אולי יקרה משהו טוב.

לגבי בקשתך - פשוט איננו נוהגים להמליץ על אנשי מקצוע דרך האתר. תצטרכי לעשות את החיפוש שלך ולבחור בדרכים אחרות.

ירון היקר, תודה על המכתב הגלוי.
אין ספק שאתה מזועזע עכשו כי לא ממש תכננת להגיע לנקודה הזאת. ועשית משהו מבלי באמת לרצות בכך. נגררת אחרי הדחפים והרצונות והמטרות של בת זוגך, ופתאום אתה מוצא את עצמך בתוך מצב שונה לחלוטין ממה שתיארת לעצמך. הולך להיות לך ילד במשותף עם בת הזוג! על כל המשתמע מכך!!!
דבר ראשון שכדאי לך לעשות הוא להגיע לשיחת ייעוץ, כדי שתרשה לעצמך לעצור לרגע מן ההיסחפות הזאת ולבחון - בלעדיה - ממה אתה חושש.
עליך יהיה לשאול את עצמך - האם בכלל אתה רוצה להיות אבא?
האם אתה רוצה לחלוק את חייך עם מישהי? לחיות יחד איתה? להביא עוד ילדים?
מה מפחיד אותך? מה עוצר אותך?
יש לי הרגשה שנכנסת לחרדה כללית בגלל עצם השינוי הדראסטי בחיים הנוחים שלך. אבל שווה להסתכל בטווח הארוך על מטרותיך בחיים ולראות האם הן כוללות הקמת משפחה או כלל לא.
ובכל מקרה -אחרי שתבחון לעומק את תחושותיך ומחשבותיך בנוגע להריון ולהמשך הדרך - יש כמובן כיום תסריטים שונים איך להתנהל בהמשך, החל מהקמת משפחה לכל דבר, וכלה בהפרדה ברורה ביניכם,שבה הילד יהיה אצל בת הזוג ואתה רק תתמוך בו בצורה מסויימת, בעיקר כלכלית.

אלו החלטות מאוד חשובות שיקבעו לחלוטין את המשך חייך. על כן חשוב שתגיע להתייעצות - זה כלל לא חייב להיות טיפול נפשי מתמשך אלא ייעוץ קצר מועד - מספר מצומצם של פגישות. לפעמים אפילו 2-3 פגישות ממוקדות, להבהיר לעצמך מה אתה רוצה ומה האופציות שלך.

היי,קודם כל אין מימה להלחץ,אני חושב שאם תקשיב ללבך נכנסת די במודע לתהליך זה.אני כן חושב שעליך לנסות לחיות בזוגיות אם אותה בחורה תוך כדי שיחה כנה מצידך מולה.הסבר לה את ההשלכות במידה ולא ימצא חן בעינך הקשר,אני יודע שזה קשה אבל מוטב להיות אסרטיבי במצבים מהסוג הזה.
אולי תימצא שהיו בת זוג נהדרת בשבילך ותתרגל למצב של זוגיות,האמן לי זה יכול להיות נפלא.
וגם אם לא תמיד תוכל לעזוב ולחיות בנפרד ולתמוך כלכלית(מזונות)בה.
כמו שסיפרת אתה חי לבד וזה אכן יכול להבהיל ואל תילחץ.ילד יכול להכניס אותך למוד אחר ואתה עוד עלול לאהוב את המצב החדש.
אני מאחל לך בהצלחה ולא משנה מה תיבחר אני מקווה שזה יעשה מתוך מחשבה עמוקה ואחראית.

את יודעת את התשובות יותר טוב מכל אחד אחר, ובכל זאת זה לא עוזר לך לשחרר את הקשר הזה, אולי יותר נכון להגדיר "להשתחרר"
מה דעתך לגשת את...
לכמה שיחות עם אנשי מקצוע כדי לברר איך להשתחרר מקשר לא בריא שגורם לך להיות "חסרת אונים"?

שבת שלום ושנה טובה

היי.
אני מאוד התחברתי לסיפור שלך , ממש זה נגע לי באופן אישי.
כמובן שכבר קיבלת הצעות מחברות למשל לברוח משם וכמה שיותר מהר .אבל לפעמים אולי את צריכה הצעה של מישהו שאת לא מכירה , ואלי זה יעזור לך .
במקרה כזה אני אפילו לא הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי .
המנטליות שלך ושל בן זוגך שונה לגמרי , כפי שאת טוענת שהוא בא ממשפחה פרימיטיבת כמו שאת מגדירה את זה (אני בעצמי מעדה כזאת שאין גבול לפרמיטיביות)ששם מקומה של אישה לא אומר כלום .אז ככה בן זוג שלך בחיים עם כל הטיפולים לא ישנה את הגישה שלו .
1.זה החינוך שהוא קיבל מהבית , אין מה לעשות ככה הוא חונך ובישבילו זה בסדר לגמרי , לכן יהיה קשה להעביר לא שההתנהגות שלו לא נכונה ,או פוגעת בך באופן ישיר , אני בטוחה שהוא אפילו לא מבין ולא יבין.
2.במקרה ותתחתנו הוא יגל את הילדים שלכם בצורה שהוא חונך , ואני מניחה שאת לא מסכימה לזה , האם את צריכה את זה?
זה יגרום למריבות רבות ביניכם ולתסכול מיותר?
הוא מבקש ממך לנתק את כל קשר מהורייך כי את לא חונכת כפי שהוא היה רוצה , או התפיסה של ההורים שלו לא מקובלת עליו ,האם זה בסדר מבחינתך?אדם שלא מכבד את הורייך לא יכבד אותך .העם בישבילך היחסים לא בנויים על עניין של כבוד ?
אני יגיב בצורה הכי קיצונית כי אם היה קם אדם ושולל ממני את הזכות להיות בקשר עם הוריי , הייתי מוחקת אותו מיידית מהחיים שלי , ללא הרבה דיבורים .עד כמה זה נראה הגיוני בעייניך ?
את מבחינתך מקבלת אותו עם כל החבילה ,כי את מכבדת מאוהבת ,גם עם ההורים שלו לא מקובלים עלייך אז את שותקת ומתפשרת ,אז מדוע שהוא לא ינסה להבין אותך במצב זה.?העם את לא מרגישה שהוא שולל את החופש שלך ?איך את מסכימה לייחס כזה כלפייך ?אולי אני מגיבה בחריפות כי עברתי את אותו הדבר אבל מייד שללתי את זה בזמן.עם את לא מצליחה או לא ניסית להבהיר לו את המסר ,אז זו בעייה .
תחשבי שבן זוגך שהוא יהיה קרוב אב לילדים משותפים שלכם מקלל את הורייך ?שהם יותר מבוברים ממנו , והם הביאו אותך לעולם .אז עם הוא היה אוהב אותך היה לומד גם לאהוב את ההורים שלך כי את נולדת בזכותם , לא מסכימה איתיֿ?
ועם לאבא שלו יש בעיות נפשיות מוכחות , אז תבדקי עם זה לא עבר לבן ? כו לדעתי הוא מגיב בצורה מאוד חריפה , כל העניין של קללות ,מריבות , סליחה אבל זה לא אדם בריא לחלוטין.מאוד קשה למצוא שפה משותפת במיוחד שאתם באים מתבים שונים , עפ חינוך אחר לגמרי ,זה הקושי כמו בני דתודת שונות מתחתנים אז קשה למצוא שפה משותפת .יקירתי אני בדרך כלל לא נוהגת לתת הצעות כאלה חריפות ולדבר בפתיחות כזו , אבל במצב זה .פשוט תקומי ותלכי , אין פה עתיד , ועם יש אז את תהיי מאוד מאוד אומללה,ואני לא מאחלת לך את זה .אני מאחלת שיכבדו אותך , את ההורים שלך , ויגיעו איתך למצב של הבנה והסכמה הדדית , ומכל הלב מאחלת לך שיתייחסו אלייך כאישה ותהיי מאושרת .כי פה את ממש לא !!

שימי לב , מה את רושמת במשפט אני יודעת שהוא בסדר אבל הוא תמיד חוזר לרדעים של אובססיה .את בעצמך רושמת שהוא חוזר לאותו המצב .ותמיד גם יחזור!!!

אחח רינת כמה שאת צודקת, לגבי הכל המנטליות החינוך מהבית הכל פשוט הבדלים עצומים.
אבל אני עדיין לא מרפה אני צעירה ויש לי עוד עתיד בטוח וטוב לפניי ואיתו במצב הזה אני לא מצליחה לראות מעבר ליום של מחר..
הוא באמת לא מכיר בטעויות שלו ומפיל הכל עליי ועל הוריי ואני מאמינה שמגיע לי טוב מזה כי היחס כלפי הוא גם כן משפיל לעיתים.
עדין כל זה נכון ומובן לי בצורה הכי ברורה שיש אבל אני עדיין לא הולכת, מצפה שאולי יהיה מפנה ואולי הדברים יהיו כמו שאני חולמת רק..
תודה על העצה..לצערי מהכירות עם רחשי הלב שלי אני לא אשתמש בה..שנה טובה ומתוקה!

חבל שאת אומרת שאת לא תשתמשי בה . מאוד כואב לי לשמוע את זה .
כי אני כרגע נמצאת במערכת יחסים לא בריאה .יש לך את זה בפורום עם תרצי תוכלי לקרוא את הסיפור שלי .
גם אני לא מצליחה להרפאות ועם כל ההצעות שאני מקבצל משום מה אני לא חותכת.
יקירתי זה הרי גורם להמון תסכול , במיוחד לבחורה צעירה שכמוך ? עם את אומרת שאת יודעת שיהיה לך עתיד טוב ומובטח , אז מה את עושה בישביל זה?
את מבינה שלשבת ולקוות שנס יקרא לא יעזור? שלא אנשים כאלה מצליחים בחיים , וממשיכים הלאה .
כל יום יום שאת נמצאת שם את חופרת לעצמך בור יותר עמוק ועמוק .
הרי את מודעת לכל המצב וזה כבר טוב , נישאר רק לעשות משהו בנוגעי זה
שלא תהפכי את המצב הזה לשגרה של חיי יום יום שלך , כמה אנשים שאת שומעת שהיה להם רע והבינו שזה לא מקומם ,משום מה נישארו , ועברו שנים והם עדיין תקועים ,וששואלים אותם למה?אז הם עונים אה עזבי , אנחנו כבר רגילים לזה.את לא רוצה להיות אחת מאנשים האלה נכון ?
ביני לבינך יש הבדל אחד מאוד מאוד משמעותי , שעם כל המצב הזה ההורים שלך נפגעים ,ולא מגיע להם , כמובן את הבת שלהם והם תמיד יתמכו בך , אבל את תשאירי אצלהם שבר בלב .
מה שיש לי להגיד לך לבסוף ,שהבעייה היא בך , יש סיבה למה את לא מרפא מכל זה למרות המודעות שלך , ואת חייבת למצוא אותה מדוע , את מקבלת ייחס כזה?ונותנת לאנשים אחרים לנהל את החיים שלך .וזו לא אהבה , את צריכה להכיע לתשובה מה הבעייה בך ולאחר מכן איך את מתמודדת .אני הדגעתי למסקנה שהבעייה היא בי בלבד ומתחילה לעבוד על זה ,עוברת שלב שלב וזה עוזר לי קצת .ומקווה להירשם לקורס אימון אישי על מנת להבין .אולי כדאי באמת תפני לאיש מקצוע ? או לאימון ? או תחפשי כל מיני כתבות באינטרנט ,תקראי דברים דומים שייתנו לך את הכלים להבין את בעייתך ?

אני מאחלת לך שנה טובה
ושבשנה הזו תעשי החלטה חשובה בנוגע לעצמך .
והחי חשוב תעשי את ההחלטה הנכונה .

חסרת אונים יקרה,

מצרפת את דעתי לדעתם ולעצותיהם הנבונות של בני ורינת. מקריאת התכתובות ביניכם הבנתי כי אין טעם שאחזור על דבריהם ואומר לך שהזוגיות הזו הרסנית עבורך, הן בהווה והן בעתיד כי כפי שרינת כתבה לך, למרות שהבעיה הגדולה יותר, לכאורה, היא הזוגיות הזו, הבעיה האמיתית היא את, הנכונות שלך להישאר בקשר הזה, למרות מהותו הלא בריאה, בלשון המעטה, עבורך והאמונה התמימה שלך שאולי זה לא יקרה לו יותר, אולי הוא לא "יתהפך" יותר, אולי הוא יישאר בקטע השפוי שלו, אולי....
ציינת שאת צעירה. גילך הצעיר אמור להוות עבורך קרש קפיצה החוצה מהזוגיות הזו. כל החיים לפנייך ועם נכונות ונתינה כמו שלך בוודאי תמצאי בעתיד איש הראוי לך, איש אשר יגרום לך אושר במקום אומללות ותסכול.
מעבר לכל הנאמר על ידי בני ורינת עלייך להביא בחשבון גם את העובדה שהוא בנו של אביו ושייתכן כי גם הוא סובל מליקויים נפשיים, שהרי זה עניין תורשתי. כלומר, לא רק שזה לא יעבור, התנהלותו תחמיר עם שנים ויש סיכוי לא מבוטל שגם ילדייך "יזכו" לקבל "מתנה" כזו. דבר נוסף הוא שיחסייך עם הורייך עשויים להיפגע מאוד לאור דרישותיו הלא הגיוניות של בן-זוגך. לאור זאת לא רק שילדייך לא יזכו ליהנות מסבא וסבתא והורייך לא יזכו מהסבאות, ילדייך ילמדו מכך על מערכות יחסים במשפחה והם ינהגו בך בדיוק באותו אופן כאשר הם יגדלו.
לאור זאת אני מפצירה בך לשקול סיוע מקצועי, עבורך, כדי שתוכלי למצוא בך את הכוחות לקום וללכת, להיפרד מהזוגיות הזו ומבן-הזוג הזה שכה לא ראוי לך. במידה ותרצי תוכלי להתקדם עוד צעד בעזרת איש המקצוע ולבחון כיצד תוכלי למצוא בן-זוג נכון עבורך.

שלום לך .
יקירתי היום זה הזמן המתאים . עם תחכי לזמן מתאים את לא תעשי את החלטה הזו בחיים .וכמה שרחוק את הולכת עם זה זה יורת גרוע .
תתארי לעצמך שאת כבר שנה חייה בפחד , בבדידיות , בעשיית דברים יום יום שאת פשוט לא רוצה לעשות , הרי הכי מהכל את פוגעת בעצמך .ומשקרת אך ורק לעצמך ולא לבעלך .תשמעי אולי תתני לזה ניסיון אחר לשיקום והצלחה אולי שלזוגיות , כי את עכשיו למשךשנה את רק עסוקה בהרס עצמי ושלך בעלך , מרוב הרגשות השליליות שהצטברו , לא חשבת אפילו לשקם משהו במערכת היחסים .את לא רוצה ללכת לייעוץ זוגי לנסות לפתור אולי את הבעייה ?
עם התשובה שלך תהיה לחלוטין לא , אז אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות .
אבל אל תמשיכי את החיים שלך בצורה הזאת , אל תכניסי את זה לשגרה .
וכמובן אל תיפלי לאייומים של בעלך שהוא יכניס אותכם למינוס ואת תלוייה בו מבחינה כלכלית לכן שניכם נפגעים מזה . תעשי איתו שיחה קודם , שיראה עולם אמיתי , תסבירי לו שזה גם לטובתו , למה לא להמשיך להחזיק אותך עם אין אהבה ? הבנה ??? הדדיות ?? ויחסים שלכם הדדרדו למצב כזה ? אני בטוחה שעם תסבירי לו טוב וכמה פעמים אז הוא יבין , תםתחי לו עיינים לאיך שהחיים שלו נראים ? הרי הוא גם לא נהנה , ולדעתי זה לא אהבה כבר מה שהוא מרגיש כלפייך אומר שאוהב אבל לא מבין שיש בו סוד של אובססיה אולי , פחד לשחרר , אבל תסיביר לי איך הוא יכול לאהוב? עם אין ביניכם הבנה ?? ואת עושה הכל בכח והוא מרגיש את זה?את יכולה לפתוח לו עיינים על כך או אולי יועציים אם לא תוכלי . אבל תפיסיק לפחד עם את שלמה עם עצמך ואין בך רצון להמשיך בזוגיות ואת לא רוצה לתתלזה צ'אנס .אולי יהיה לך קצת קשה להבהיר לו את המצב האמיתי .יש לי חברה בידיוק באותו המצב ,רק הפוך , זוג צעיר שיש להם ילד קטן , והוא מת להתגרש ממנה יום יום הוא רק אומר לה את זה , שהוא לא חיי איתה ,ישן בסלון , לא מקיים איתה יחסי מין ,לדעתי אפילו בוגד , נעלם מהבית לכמה ימים , לא מוכן ללכת לליעוץ לא רוצה לשמוע את זה .והיא עדיין מחזיקה בו , היא אומללה בעצמה אבל טוענת שאוהבת לכן היא לא תתגרש , אני וחברות כבר שנה מנסות להסביר לה שהיא חייבת להתגרש ולתת לו את מה שהוא רוצה , והיא פוגעת בעצמה , וגם הילד הקטן יהיה מושפע לרעה מזוגיות הזאת ויגדל למשפחה לא בריאה , ובהחלט יכול להמשיך גם את החיים שלו בצורה של אם ואב .יום יום אנחנו איתה בשיחות מנסות להבהיר לה שזאת היא לא אהבה אלא אובססיה , היא לא מקבלת כאישה מה שהיא צריכ והוא לא מקבל כמו גבר .אנחנו הגענו למסקנה להתנהגותשלה היא כי היא גדלה בלי אבא , בגלל זה יש לה את האובססיה הזאת . יכול להיות שלבעלך ישגם משהו חווית ילדות שהוא עבר ולא מוכן לשחרר .והוא זקוק לייעוץ על מנת לשחרר אותך מכל זה ,ולהבין שאלה הם לא חיים .

רינת, תודה על התמיכה.
קשה להאמין לזה, אבל יש אנשים, שלא מוכנים לקבל דבר שלא נעים להם. ניסית להסביר ולספר בכל מיני צורות את מה שעובר עלי לבעלי, תוך, כמובן, הקשבה למה שיש לו לומר בנושא, אבל כל השיחות נגמרות בהנחיות שלו לאיך שאני צריכה להשתנות ולהשתפר, ובהקשר להתנהלות שלו, זה כאילו השיחה מעולם לא התרחשה ולא אמרתי לו כלום.

אינשטיין טוען שמה שלא עובד בפעם המאה גם לא יעבוד בפעם המאה ואחת!

אני מבין שניסת להעביר לו את המסר ומבחינתך עשית את הכל, אולם מה לעשות שזה לא עבר לתודעה שלו ועוד מאשים אותך ונותן לך עצות ותפקידים לבצע,
במצב כזה שאין עם מי לדבר, צריך לשנות את הגישה ולעבור למעשים, תקבעי תור לייעוץ תלכי לבדך בשלב הראשון ותראי אם יש טעם להזמין גם אותו לשיחה,
בדרך כלל שמערבים צד ג' זה עובד יותר טוב, יכול להיות שמשהו בקול שלך מעצבן אותו, בשפה, בשפת הגוף, משהו גורם לו להתעלם ולהסגר ועוד לגלגל עלייך את הכל,
-
יש לי תחושה שיש בניכם קצר תקשורת חמור ביותר הנובע מפגיעות של מי מכם בעבר ולפני שאת מפרקת את השותפות תנסו לעבוד על זה, מקסימום הרווחתם קורס תקשורת לחיים עם בן זוג אחר,
בהצלחה

שלום אלמונית,

נראה כי את סגורה על ההחלטה וחיה איתו על אוטומט. פשוט חיה כדי להעביר את הזמן ולקוות שיום יבוא ויהיה לך את האומץ לחתוך.

אז לגבי טיפול, הייתי חושבת שיכול לעזור לך איש מקצוע כדי לתמוך בך לעבור את השלב הזה לא לבד. לפעמים בשביל אומץ צריך שיהיה איתך עוד מישהו שיוכל לתת אוזן קשבת, כתף והדרכה נכונה איך לעשות את הדברים ולהרגשתי שם את מרגישה לבד.

לגבי אהבה- אני מניחה שאת סגורה על זה ואין טעם לנסות, לפי מה שאת כותבת. נשאלת השאלה האם האומץ שלא מגיע קשור אולי לסיכוי קטנטן ביותר שיש לקשר הזה? אם את חושבת והחלטית שהתשובה היא לא, ז"א, שזה רק עינין של זמן עד שתאזרי אומץ- נסי להבין שככל שתאחרי עם זה,את והילד תסבלו יותר. תהיה כנראה תקופה קשה, אולי הגירושין לא יהיו כ"כ קלים, אבל אם את באמת רוצה את החופש שלך זה מה שאת כנראה צריכה לעשות. ככל שתהיי מעושה ומלאכותית יותר, ככה את תרגישי את הטבעת (תרתי משמע) מתהדקת סביב צווארך. לכן חשוב שתגיעי להחלטה- ותדבקי בה. "מתי יהיה לי" תלוי רק בך, מתי שכנראה תזמני אלייך את האומץ הזה.

בהצלחה רבה

שלום אהובה,

אין סיבה שלא תציגו את עמדתכם בנושא, אבל היא רק עמדתכם. הרי לא התנתם את קבלת הכסף מכם "קחו אבל תעשו עם זה מה שאנחנו נמליץ לכם", אלא נתתם אותו כמתנה, אני מניחה, וכעזרה לחתונה. אז נכון שסייעתם רבות, אך הכסף שייך לחתן ולכלה בלבד.

מתוקף כך שהם זוג נשוי טרי ביותר- דווקא כאן כדאי לתת להם לבחור מה לעשות עם הסכום, אני בטוחה שלאחר ששמעו עצתכם, משני הכיוונים, הם יודעים שיש גם אופציות אחות להשקיע את הכסף- בחיסכון כפי שאמרתם. אבל שוב, הכסף שלהם, מהחתונה שלהם, ואם הם יטעו בשיקול וישתמשו בו אחרת- הטעות גם היא תהיה שלהם, והם ילמדו לאט לאט מה כדאי לעשות במקרה אחר בהמשך.

בגדול כדאי להשאיר להם את כל השיקולים הפנימיים האלו- לעצמם, אחרת המתיחות רק תגבר. ככל שיותר תתערבו המתיחות שאת מציינת תגדל, ומבלי להתכוון זה יכול ליצור גם ויכוחים או עימותים. כסף זה נושא שיכול לתפקד לפעמים כמו פצצה מתקתקת, וחבל. תנו להם לחיות ולטעות- רק ככה גם הם יוכלו בהמשך להמליץ לילדיהם בעזרת ה'- לחסוך :) רק אם הם יעברו גם את השלבים האלו.

בהצלחה רבה

שלום מירית,

להערכתי לא נראה שיש מה להשקיע בקשר הזה. הבחור נפגע ממך בעבר ויתכן יש לו אי אילו רגשות נקמה קטנים ואולי רוצה להיות זה שפוגע לשם שינוי, אני לא יודעת, זאת השערה.

בכל אופן הוא לא רציני לגבייך, לא מעוניין בקשר כפי שהסביר, אולי מעוניין לבלות כפי שעשה אתמול. ככל שתרדפי אחריו ותשאלי אם הוא סלח לך ומה העמדה שלו- הוא כנראה ימשיך להתנהג באותו אופן. עצתי היא לשחרר ומהר, להמשיך הלאה, כי יש הרבה "הלאה"- יש עוד הרבה מה לחוות ועוד הרבה אחרים שאת תהני מההיכרות איתם.

בהצלחה רבה.

אני לא יודעת מה לגבי התרבויות , עם אתה כל כך מעוניין בזה אז יש לך בגוגל המון על נשיקה צרפתיתי, מאיפה זה בא ומה זה אומר במונחים הדתיים , אז אני מניחה שזה יעזור לך , יש המון בויקפידיה גם בשישור ששלחתי לך שאומר לך את המנהגים עם זה חשוב לך .
תאמין לי לא צריך ניסיון בנשיקות (לדעתיזה בולשיט )עם יש לך חיבור עם אדם אז זה אומר הכל,זה יזרום בעצמו .

הי שוב גל,

אני גם חושבת שכדאי שתפנה למקורות ספרותיים כדי לחקור את הנושא יותר לעומק- נראה כי זה מעניין אותך.

בגדול, ההרגשה שלי היא שאתה מאוד חסר ביטחון לגבי הנושא, וחשוב כן לבדוק עם עצמך איך בכל זאת אתה יכול להשתפר- בדימוי העצמי שלך- ומשם להמשיך הלאה לגבי זוגיות. נסה לא להיות קיצוני- אולי כן להביא את עצמך למצב "סביר", להבין מאיפה ההימנעות נובעת ולנסות לטפל בזה, ומצד שני לא להיות פריק של זה (זה כנראה לא יקרה בכל מקרה).

נראה כי הניסיון חשוב לך ולכן אין טעם שתוותר עליו.

בהצלחה

יובל יקרה,

הזוגיות שיצרתם יחד הינה זוגיות יציבה ואיתנה אשר לאורך ארבע השנים שאתם יחד עמדה בהצלחה בפני לא מעט אתגרים, התמודדויות לא פשוטות, ועוד מבית, מאמו. אתגרים מבית הינם האתגרים המאתגרים יותר, מאחר ואיתם בד"כ קשה יותר להתמודד. זאת ועוד, כתוצאה מכך שבן-זוגך בחר בעבודה המועדפת באילת, רחוק מבית הוריכם, ניתנה לכם הזדמנות של ממש לחיות יחד ולממש את זוגיותכם במציאות, עם כל הכרוך בכך. השנה הזו בה גרתם יחד רחוק משאר המשפחה הייתה מוצלחת מבחינת הזוגיות שלכם ובאמת עשיתם צעד קדימה מבחינת מהות הקשר. כעת הקשר שלכם יציב יותר, בטוח יותר ואיתן יותר.
בן-זוגך בחר לחזור לבית הוריו לא מתוך בחירה חופשית אלא מתוך אילוץ זמני וזאת מאחר והוא אדם רציני, אחראי, מעשי ומתוכנן. הוא רוצה "ראש שקט" בתקופת הלימודים ללימודים והאופציה לגור בבית הוריו, לחסוך ו"לקרוע" את עצמו פחות במהלך תקופה זו קיימת עבורו.
למרות שאני מבינה לליבך ומבינה את תחושתך בדבר ה"חזרה אחורה" אני מאמינה שהזוגיות היפה שלכם תדע להתמודד נכון גם עם המצב החדש-ישן אם כי ייתכן כי אמו הבינה במהלך השנה הזו שאין ממש טעם להקשות עליכם מאחר ואת הבחירה הזוגית שלכם כבר עשיתם ואתם שלמים איתה לחלוטין.
לגבי חבריו, אם את רואה את בן-זוגך כשותפך לחיים תאלצי ללמוד להסתדר עם חבריו. הם לא ייעלמו לאחר שתגורו יחד או לאחר שתחליטו למסד את הקשר שלכם. כמובן שגם הם יאלצו לעשות מאמץ זהה אם הם באמת חברים שלו ורוצים בטובתו.
למיטב הבנתי טרם חזרתם לעיר מגוריכם ואתם עדיין נהנים משלוותכם הזוגית באילת. נצלי את הזמן שנותר לכם שם נכון, אל תבזבזי את זמנך על תחושות לא נעימות שמאוד ייתכן שיתבדו כאשר תחזרו הביתה.

שלום לך .
גל הנשיקה היא הדבר הכי אינטימי במערכת היחסים , לדעתי אולי המון אנשים יסכימו איתי על כך , אבל האקט עצמו אינו אינטימי כמו הנשיקה .
מנשיקה הכל מתחיל , והיא סוג של התקרבות לבן אדם , ותחושות אחרות .
בהמשך לשאלותייך .!!
1.אין לדבר הזה כל כך לגיטיומיות - במקרה של נפוץ ,אז זה לא כל כך נפוץ (אני בטוחה שינשם עוד הרבה אנשים כמוך שיש להם בעייה עם זה עקב כל מיני סיבות)
2.קשה לענות לך על השאלה עם זה תקין ,זה כביכול לא תקין , כי כפי שציינתי הכל בנוי על הנשיקה עצמה , שבעצם יוצרת סוג של התקרבות בין בני הזוג , ואיחוד בנוגע לכך העם זה תקין ? תשאל את עצמך העם זה תקין לגבייך? אתה מרגיש שלם עם עצמך ? העם בת זוגתך לא מאירה לך על כך ? לא שואלת מדוע אתה ישר הולך לאקט המיני , ללא נשיקה .(דרך אגב עד שלא תמצא תשובה לעצמך אני לא מציע לך להמשיך בצורה הזו , כי אתה יכול לפגוע במישהי ,כי היא תחשוב שבעייה היא בה , ואתה יכול לגרום לה לאי נעימות ואפילו אולי לירידה בבטון העצמי ).
3. איך אתה מגדיר מילה סטוץ ??מה המשמעות שלה בעיינים שלך ? אתה שואל עם זה נהוג בחוץ ,טז התשובה בגדול היא לא . גם בסטוץ עצמו כנראה מטרת האדם להנות ולשחרר את עצמו , וגם עם זה משהו זמני , שוב פעם גם מחיל בעניין של נשיקה .אתה כמובן לא חייב אין חיוב לזה או חוק .
גם בשאלתך על דייטים שעד כמה נהוג , אין לזה מנהגים . כל אדם בשל עצמו , ומתנהג בצורת ההתנהלות שלו . ומדוע אתה ממהר להגיע לאקט מיני ?!!
לפי דעתי הגועל נובע מכך כי אתה עדיין לא פיתחת מערכת יחסים עם מישי , לא היה לך סוג של פתיחות , קרבה , בטחון , אז אולי אתה חש אי נוחות לכן קשה לך ואז אתה יוצר סוג של גועל (כי כביכול זה לא אמיתי ).לפי השאלות שלך אני אישית הבנתי שאתה מסתכל עלבחורה כאקט מיני בלבד , נותן הרגשה שאתה יוצא לדייט עם מטרה אחת בלבד , לקיימי יחסי מין וזהו , עם אתה תסתכל ככה על בחורות אז רק תפגע בעצמך , לא תיתן לקשר מסויים להפתפתח , ואולי אפילו תשנא את כל הבחורות ולא תיתן צא'נס למשהו אמיתי .אולי יש לך פחד כלשהו , שאתה צריך להגיע אליו על מנת להבין מדוע התגובות שלך כל כך חריפות . אפילו יכול להיות שבגלל זה שחונכת בצורה כלשהי , אני כמובן לא יודעת איזה אז יש לך תגובות . אולי זה הפחד בגלל שאין לך ניסיון ? למרות שדעתי האישית עם תלמד להיות פתוח עם מישהי ואמיתי , אז לא צריך ניסיון לדברים האלה , הכל יילך בצורה שלו .
הצעה שלי אל תמשיך בצורה הזו , כי אתה יכול לפגוע כפי שציינתי לא רק בעצמך אלא גם בבחורות אחרות .עם תענה לתשובות של עצמך , תגלה עולם אחר לגרמי .
אני לא חושבת שאתה נהנה מיחסי מין ,או בת זוגתך .אבל אין לדעת

שלום גל,

לי דווקא זה לא נשמע כ"כ ברור ומובן שלכולם נשיקה תהיה מאוד אינטימית אל מול קיום יחסים יותר אינטימיים. אני מאמינה שלכל אחד יש את האהבות שלו למספר דברים, ויש דברים שפחות אוהב לעשות- גם ברמה האינטימית. אני שמעתי על מקרים כאלה, והסיבות לכך יכולות להיות רבות אבל נדמה לי שאתה יותר מבקש לגיטימציה למה שאתה לא אוהב לעשות- אני לא חושבת שאתה צריך למצוא אישורים כאלו, אני חושבת שכדאי לקבל את עצמך כפי שאתה, ואכן להיות פתוח וכנה עם בנות זוג ולהגיד את זה אולי כבר מראש.

אם העובדה הזאת מפריעה לך (ז"א שמאוד היית רוצה לשנות את המצב וכן לאהוב את זה) אפשר יהיה לחשוב על הסיבות- ומה עשוי יהיה להקל עליך.

אתה שואל שאלות על הלגיטימיות בעצם מצד בת הזוג- האם נכון לקיים מערכת יחסים בלי נשיקות? אז אמנם זה לא "מקובל" אבל על זה תצטרך לדבר עם בת הזוג עצמה. אני כן מזמינה אותך לנסות לבדוק את ההימנעות שלך- יש מטפלים מוסמכים לכך - אולי זה יביא אותך לנקודה שלמה יותר עם עצמך?

לגבי קשרים לא מחייבים- מעצם שמם אני מניחה שניתן להיות גמישים יותר עם ה"תנאים" ולהחליט מראש מה עושים ומה לא. בקשר רומנטי, רציני, זה יהיה מעט קשה יותר- כי אכן נשיקה מרמזת על אינטימיות רבה (אבל לא לכולם, כל מקרה לגופו).