פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

"אני" יקרה,

כמאמנת אני מאמינה שיש לקחת החלטות ולפעול מתוך הקשבה לתחושות הפנימיות שלנו ובהתאם להן, כלומר, על-פי מה שבאמת מרגיש לנו נכון. כך אני גם מנחה את מתאמניי להתנהל וכך את פעלת כאשר החלטת להתרחק מחברותייך לכיתה. הקשבת לתחושה הפנימית שלך. הרגשת לא שייכת, כפי שציינת, ופשוט בחרת לא לבלות בחברתן.
בן-זוגך לשעבר הצליח ליצור בך תחושה אחרת, תחושה של שייכות, תחושה שנעים לך בחברתו, ומתוך אותה הקשבה פנימית לעצמך ולצרכייך, בחרת להשקיע בו ובקשר שלכם. אולם, ההחלטה אשר לקחת, "לשים את כל הביצים בסל אחד", התגלתה, כבר בתקופת ה"יחד" שלכם, כעודף מסירות. כבר בתקופה שהייתם יחד חשת בודדה ולבד בתוך הקשר מאחר ולו היו תחומי עניין נוספים ואנשים חשובים נוספים בחייו ולך לא. את התמסרת לקשר לחלוטין והוא הפך לכל עולמך. כפי שכתבת בפנייתך, הוא תפקד עבורך על תקן בן-זוג, חברות וידידים.
התלות שפיתחת בקשר הזה ובו היא זו אשר גורמת לכך כעת לחוש שבורה ובודדה. האם את נוטה לפתח תלות באנשים קרובים אלייך באופן כללי? בהורים? בחברות? בידידים?
במידה כן, יש לטפל בזה ראשית לפתח ולטפח את העצמאות שלך, כך שתוכלי לנהל מספר מערכות קשרים, בעלות אופי שונה, בו-זמנית, כמו גם ,שתהייה לך היכולת ליהנות מחברת עצמך. סיוע מאיש מקצוע יוכל לתרום רבות לכך.
במידה ואת לא נוטה לפתח תלות ואת עצמאית עלייך לשקם את עצמך בכוחות עצמך ולהתחיל ליצור עבורך מעגל חברתי נכון ומתאים, מעגל חברתי בו תחושי שייכת, שווה בין שווים ושפשוט תיהני להיות בו, עם חברייך. יחד עם זאת, אם את חשה שאין בכוחך כרגע להתחיל ולעשות עבורך תוכלי להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לתת בידייך כלים ולסייע לך לפתח ולקדם את כישורייך החברתיים.
את צעירה מאוד ובגילך החברויות נוצרות מהר. למיטב הבנתי את לפני גיוס.
אני מאמינה שהצבא הינו מקום טוב להתחיל בו שהרי הבנות מגיעות לרוב לבד ולא עם כל החברות שלהן מהעבר. תקופת הטירונות הינה תקופה מאוד מגבשת בשל החוויות המיוחדות בה ובעיקר בשל החוויות המשותפות.
מאחלת לך הצלחה בתחילתה של תקופה חדשה זו, תקופת החיול, וכמובן ביצירת המעגל החברתי הנכון עבורך.

קצת קשה לי להתקדם ולהתפתח מבחינה חברתית וכו' כי האקס משגע אותי,הוא רוצה להיפגש כידידים וטוען שהוא מתגעגע לחוויות איתי אבל כידידים,שאני מצחיקה ומעניינת.אבל כמה שזה לא נשמע שטלתני מצידי,אני לא צוות הווי ובידור,יש לי דרישות אליו מעבר ואני לא רוצה להיות רק ידידה שלו.הוא כנראה אוהב שמדברים איתו בגובה העיניים ולא שדורשים ממנו להיות בן זוג.אני עדיין מתלבטת מה לעשות איתו,אשמח אם תעזרי לי.

"אני יקרה",

כפי שעשית בעבר, כאשר הקשבת לתחושותייך הפנימיות, עשי גם כעת. אם את חשה שקשר על בסיס ידידות בלבד עם בן-זוגך לשעבר אינו מתאים לך, לצרכייך ולרצונותייך, אל תאפשרי לקשר כזה להתקיים.
נראה שהוא מתגעגע לזמן ה"יחד" שלכם. יחד עם זאת הוא אינו מעוניין, נכון לתקופה זו, בקשר זוגי עימך. מעבר לכך שאת מעוניינת בהכל או כלום, כלומר, זוגיות או נתק, אני חושבת שיהיה נכון ובריא עבורך להתנתק ממנו, לפחות לתקופה הקרובה, ולנסות ליצור קשרים חברתיים אחרים, מעגל חברתי שלם ומלא, במקום להסתפק בקשר עימו בלבד.
כפי שהוא מעוניין להתנסות, גם את ראויה לכך ומאחר ואת כ"כ צעירה, נראה לי שכדאי לך לבחון קשרים זוגיים נוספים. הפרידה הזו היא הזדמנות עבורך להתנסות ולהתפתח בשני המישורים. במישור זוגי ובמישור חברתי רחב היקף.

אני ממש מודה על כל העצות ואני באמת חושבת שזה הכי נכון לעשות כך,פשוט אני מרגישה שזה גדול עליי מדי הוא מאוד מבלבל אותי ואני כל היום מנסה לחשוב מה לא בסדר בי שהוא לא רוצה להיות איתי וכשהוא כן רוצה להיות איתי אני שואלת את עצמי מה הוא מוצא בי ומה אני בכלל מוצאת בו.ועכשיו הוא אומר כל מיני משפטים כמו "אם היית מתגברת אולי היה לנו סיכוי מחדש" וזה נשמע לי סתם מופרח,אני רוצה לחזור לעצמי ולא מצליחה,מאז הקשר איתו ויתרתי על כל האישיות שלי והחברות שלי,וגם הוא פתאום עכשיו נפגש עם חברים שלו מה שפעם לא קרה,היתה תקופה שהיינו ממש דביקים.על כמה שהקשר היה לא בריא,קשה לי לחשוב שהוא יהיה עם אחרות,ואני בכלל לא פתוחה לאחרים,אפילו לחברותיי החדשות אני לא מתחברת,אני רואה שכולם מסביבי כביכול מסודרים כבר בחיים ויש להם את החברים הכי טובים שלהם שבטח איתם הם יעשו טיולים אחרי צבא וכו',אני מרגישה אבודה,אני לא יודעת מה אני רוצה מהבן זוג לשעבר ובכלל מה אני מרגישה כלפיו.

"אני" יקרה,

הכל תלוי בך! אמנם זה נראה לך מאוד קשה מסובך, אולם, נסי לפשט את הדברים ובדקי מה הכי נכון לך ומה מרגיש לך הכי טוב. אם את חשה שנכון עבורך להתנתק ממנו כעת, גם אם לתקופה קצרה, עשי זאת. את חייבת לתת לעצמך הזדמנות להיות מי שאת בזכות עצמך ולא רק בזכות היותך חברתו של...
אין לי כל ספק שגם את יכולה להיות מסודרת, כפי שקראת לזה, עם חברים וחברות. את פשוט צריכה לנסות להיפתח גם למישור הזה. נסי להתחבר ולהיאחז בדברים חיוביים ובאנשים נחמדים סביבך ולא בתחושות הקשות ובבלבול אשר מלווה אותך.
אני שבה ומציעה לך לשקול את האפשרות להיעזר באיש מקצוע, גם אם לתקופה קצרה, ועל-מנת למצוא, לפחות, את הכיוון הנכון עבורך ועבור מי שאת באמת על אישיותך המלאה ועצמיותך השלמה.

אני כבר נעזרת באיש מקצוע,אני מרגישה שזה לא מספיק לי ואני מפחדת מלהמשיך להיעזר,אבא שלי נשבר אחרי הגירושין שלו ושל אמא שלי,וגם הוא איבד כביכול דברים ומאשים אותה עד היום,אני מרגישה שכיוונתי את עצמי לדרך הזאת בכוח,ושזה גורל,שזה סוג של מגיע לי וזה הטוב ביותר שאני יכולה לקבל.אני מפחדת לנסות להחזיר את חברותיי הישנות אין לי מושג מה אני מרגישה כלפיהן,ואת האקס אני מרגישה שאף פעם לא אהבתי בצורה הגיונית זה היה יותר אהבה שמונעת מאינטרסים או משהו כזה.בכל מקרה הבטחון העצמי שלי ירד כי אני רגילה שאחרי פרידות עם האקס שנינו עצובים,אבל הפעם הוא התגבר די מהר והלך עם בנות אחרות גם בלי לגלות לי ,אני כבר לא יודעת איפה אני עומדת בכל הסיטואציה.

מצטערת על העקשנות,פשוט לאט לאט אני מבינה יותר את המצב.אני מרגישה כמו"חולת אהבה" בכל קשר זוגי שיש לי אני מנסה לאהוב ולהעניק ובעצם לא מתפתחת בעצמי ורק מפריעה לצד האחר,מה שגורם לכך שבסופו של דבר נפרדים ממני.אני כל הזמן מנסה לרדת מהעץ ולשכוח את האקס אבל קשה לי אני באמת מחפשת כל הזמן להרגיש שאני מועילה,שאני אוהבת ואוהבים אותי חזרה..אני לא יודעת מה לעשות איתו,הוא מבהיר לי שהוא לא מעוניין כי הוא יודע שאנחנו לא מתאימים ולא דוחפים אחד את השני קדימה וזה לא עושה טוב לשנינו.

הי אלמוני וערב טוב,

העלת מספר דברים וכולם חשובים. הדבר הראשון הוא אתה- החיים שלך, האינדיבידואל שלך, הזהות שלך. עבור אשתך כנראה התמונה מורכבת מכך שאתה ללא זהות יחודית משלך, ז"א אתה בעלה ואבא לילד שלה, שלכם, אבל- אתה כאדם יותר מעניין אותה. בד בבד התמונה מציירת "כאילו" אתה תלותי בה, שהרי אין לך את הזהות הזאת שלך, אתה כרוך אחריה, מחזר אחריה, מרצה אותה בקניות, ורק מחפש את תשומת ליבה. זה מצב שמצייר אותך תלותי בה, ניזון רק ממנה. עבור הצד השני, עבורה, זה עלול להיות מצב מאוד מלחיץ- לדעת שמישהו אחר כל הזמן מחפש אותי ואת תשומת הלב שלי ונהיה טוטאלי וכמעט אובססיבי אליי. ארצה רק לברוח ממצב כזה, כי זה מצב חונק. אז יש אותה, ואת העולם שלה והחברות שלה ואת זה היא רוצה לשמר- עבור הזהות האישית שלה. היא אומרת לך בפשטות- הייתי רוצה שגם לך יהיו חיים כאלה. זה לא אומר שלא תנהג בטבעיות אלא שחייך לא יהיו מורכבים רק ממנה, ובצדק. אני יכולהל הבין את ההרגשה שלה. אף אדם (בריא בנפשו) לא היה רוצה שאדם אחר יתלה סביבו, גם אם זה לא לגמרי אלא רק מצטייר ככה מהמצב. זה דבר אחד.

נקודה נוספת חשובה שהעלת היא עינין המשיכה. העינין הזה להערכתי קשור מאוד (ואצל נשים זה "מאוד מאוד") לאותה התנהגות שתארתי בפיסקה הקודמת. כשאתה מובן לה, זמין לה, כל הזמן שם וכרוך סביבה במתנות, בכסף, ב"אני אוהב אותך"- עד כמה אתה אטרקטיבי עבורה? אז אני לא ממליצה להיות מלאכותי עם הגב אליה ולהתייחס אליה באדישות אבל מצד אחד- לפתח חיים לצידה, שהם ר-ק שלך. ברגע שהיא לא תחווה אותך כ"כ כרוך אחריה ואת זה היא אומרת לך במפורש- היא תרצה יותר.

אם כל זה לא יעזור לתקופה (חודשיים למשל) שבה תהיה עקבי אחרי הגישה הזאת ותוכיח לה שאתה אדם בזכות עצמך- רק אז תפנה לאיש מקצוע, עבורך, ואח"כ תבחן את המצב (אצל איש מקצוע ניתן לקבל כלים יותר נקודתיים).

בהצלחה

אני מודה לך מאד. זה יהיה קצת קשה כי הדחייה שלה גורמת לי לרצות עוד ועוד... יש על מה לעבוד :)

הי שוב,

תחשוב על המשוואה הבאה: ככל שאתה מתקרב ומרצה אותה יותר- ככה היא נסוגה ונרתעת יותר. ככל שתישאר במקום, תעשה צעד לאחור ותוריד את מינון הקומפלימנטים (עד כמה שזה אבסורדי) היא תחפש את זה יותר. תעשה ניסיון לשבוע- ותראה מה קורה. אבל העבודה הרצינית היא לא עליה- היא עליך! אתה חייב להיות חזק. אחרת זה ילך שוב לכיוון שלילי. תן לזה צ'אנס אמיתי. בהצלחה רבה.

נראה לי בסדר,בתור ידיד.

Dan יקר,

לאחר קשר זוגי של ארבע שנים ותשעה חודשים של ניתוק יהיה קשה ליצור קשר ידידותי לכן אני חושבת שעדיף לשחרר לגמרי. מאחר והחלטתם להיפרד ובמשך תשעת החודשים שחלפו אף אחד מכם לא התחרט וגם כעת אין לך כוונות לחדש את הקשר לרגל יום הולדתה, השאר את המצב כפי שהוא, וזאת על-מנת לא להעיר דובים משנתם, או כפי שכתבת לא להכאיב לשניכם.

תומר יקר,

ישנם הרבה אנשים אשר מגע הוא חלק בלתי-נפרד ואף מהותי מהשיח אשר הם מנהלים. מגע מהסוג אותו אתה מתאר. ליטוף, נגיעה, חיבוק וכד'. אנשים אשר מתנהלים כך הם אנשים חמים ונעימים. רוב האנשים זקוקים לחום ואהבה ואם אינם זקוקים לכך ממש הם מאוד נהנים כאשר נוהגים בהם בחיבה, חיבה אשר יכולה לבוא לידי ביטוי במילים ערבות לאוזן ו/או במגע. לכן, בד"כ המגע המתלווה לשיח נעים לאנשים, לסוגיהם השונים.
אני מסכימה איתך שדייט יכול להיות מלחיץ. כך שאם אתה חש שאתה זקוק למגע על-מנת לחוש נוח ונינוח, נהג על-פי צרכיך. אני מאמינה שהצד השני בדייט תדע לפרש נכונה את חיבתך וזה אף ינעם לה. אולם, אם אתה נמצא במפגש כזה בו אתה חש שהבחורה נזהרת ו/או מנסה להימנע ממגע כלשהו, או במילים אחרות, קרירה יותר, סביר להניח שהיא לא מתאימה לך. לכן, נסה לקצר את המפגש ובעת המפגש השתדל כמיטב יכולתך להימנע מכל מגע פן הצד השני תפגע/תרגיש מאוימת/תיעלב.

שחר יקר,

תקשורת פתוחה, כנה ואמיתית הינה אחד מהיסודות המהותיים בכל מערכת קשרים על אחת כמה וכמה בקשר זוגי. חשוב שכל אחד מבני-הזוג יחוש שהוא יכול לומר את אשר על ליבו, גם כאשר משהו מפריע/מעיק וגם כאשר מרגישים צורך עז לשתף במשהו שמח/מרגש. השיח הזוגי הזה מפרה ומעשיר את הקשר ומבטיח שלווה נפשית והבנה הדדית בין בני הזוג. כמובן שזה נכון כאשר באמת מתקיים שיח זוגי, כלומר, כאשר שני בני-הזוג מביעים את דעותיהם הכנות בחופשיות וזוכים לקבל מענה אמיתי על הנאמר, על אחת כמה וכמה כאשר עומדת על הפרק סוגיה שיש להתייחס אליה, כמו במקרים שאתה העלאת בפנייתך.
אשתך יצרה מעין דפוס פעולה זוגי, בו אתה אומר את אשר על ליבך והיא אינה מגיבה כלל. לא מייד וגם לא בשלב מאוחר יותר. היא הרגילה אותך להתנהלות הזו לאורך השנים ומאחר ואינך "שובר" את הדפוס הנ"ל, באיזשהו אופן, היא מקבלת תחושה שזה בסדר מבחינתך רק "להוציא קיטור" ולא לקבל מענה כלשהו, שלא לדבר על מענה ראוי או הולם, לתחושותיך ולדברים אשר מפריעים לך. במקביל לדפוס הזה היא יצרה דפוס פעולה נוסף, שגם אליו היא הרגילה אותך, שבו היא מעלה סוגיה ודורשת מענה. כלומר, היא בהחלט ניחנה ביכולת לשוחח ולשתף אולם היא "משתמשת" ביכולת זו רק כאשר הדבר נוח לה ומעניין אותה. כאשר הדברים לא מפריעים לה היא פשוט לא מגיבה כלל.
על-מנת לשנות את ההתנהלות התקשורתית הלקויה המתנהלת בביתכם אני רואה שתי אפשרויות. האחת, שאתה תיזום שיחה בנושא ותאמר לה את אשר על ליבך. אתה הרי מכיר אותה היטב, נסה לעשות שימוש במילים ובביטויים אשר "ילחצו על הכפתורים הנכונים אצלה" כך שהיא תחוש צורך להגיב. במילים אחרות, תאמר לה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שמאוד לא נעים לך שהיא בוחרת להתעלם ממצוקותיך וכי אתה חש לבד בתוך ה"יחד" בכל פעם שזה קורה, מאחר ואז נוצר מצב בו אתה נאלץ להתמודד לבדך עם הדברים אשר מפריעים לך או לחילופין, שהדברים נשארים כמו שהם ואתה מוצא את עצמך ממשיך לחיות עם העניינים הלא פתורים בחייך.
האפשרות השנייה היא לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע לכם לשפר את התקשורת הזוגית ביניכם. איש מקצוע אשר יוכל לתת בידיכם כלים מעשיים להתמודדות נכונה עם הנושא.

עדי יקרה,

מאחר וכבר קבעתם לצאת אולי כדאי שתתני לזה הזדמנות. ציינת שהבחור חמוד מאוד. גם אם לפתע את מתחרטת או חושבת אחרת, בכל זאת, כאשר קבעתם להיפגש היה בו משהו שמצא חן בעינייך, גם אם כרגע ה"משהו הזה" נסתר מעינייך...
אם תחליטי כן לתת הזדמנות למפגש שלכם, השתדלי לבוא לפגישה בגישה חיובית אחרת באמת שאין טעם...ואם בכל זאת את לא מצליחה להביא את עצמך להיפגש עימו, ולא משנה הסיבה, אולי כדאי להשאיר חלון להזדמנות אחרת בפעם אחרת, אולי תחושי אחרת. צרי עימו קשר ואמרי לו שלא מסתדר לך היום ושאולי תנסו פעם אחרת. אולם, אם את חשה שאת ממש לא "בקטע" צרי עימו קשר ואמרי לו שחשבת על זה שוב ולא נראה לך שזה מתאים. מה שלא תגידי ואיך שלא תגידי הוא עשוי להיפגע. למרות זאת עלייך לנהוג באופן מכובד ולהודיע מראש.
להביא את חברתך אינו נראה לי כפתרון ראוי ו/או הולם. אני מאמינה באמת, כנות, יושרה ויושר וגם כאשר הדברים שעומדים להיאמר אינם ערבים לאוזן, בראייה שלי, עדיף לומר את האמת, בצורה הכי עדינה שאפשר, ולא לנסות להסתיר אותה בעזרת אנשים, שאינם קשורים לסיטואציה, או תירוצים שאינם מכבדים את זה שמתרץ אותם או את זה שמאזין להם.

שחר יקרה, זוגיות זה לא דבר פשוט לתחזוקה...דברים משתנים,בני הזוג עצמם עוברים תהליכים ומשתנים, ומה שאת חווה עכשו הוא טבעי. כנראה תחושתך שאינך נמשכת האחרונות לבעלך - דבר שאת כותבת שהולך ומתעצם אצלך - נובעת מכך שנפגעת ממנו כמה פעמים, ומאוד סביר שהסקס שלכם בשנים האחרונות ואולי מן ההתחלה - לא היה משהו שהדליק אותך.

יש זוגות שרבים המון אבל מוצאים נחמה וחיבור דרך סקס טוב. זוגות שאין להם את הסקס הטוב - כל ריב מרחיק אותם עוד יותר, כי אין מה שיחבר וידביק שוב.

כך שעליכם לעבוד בשני המישורים - גם לטפל בדברים הקטנים שמרגיזים אותך (ואולי גם בך יש דברים שמרגיזים אותו), ובמישור השני - להעשיר את חיי הסקס שלכם - לשפר את האיכות של הסקס, כך שלא ירגיש לך "טכני" או תחושה של "לצאת ידי חובה".

היי מודעת לסכנה שהימשכות לגבר חדש עלולה לסכן את כל המשפחה שלך וליצור אצל בעלך פגיעה שלא ניתנת לשיקום.

אני בת 43 והייתי באותה בעיה שאחרי 12 שנות נישואים בעלי ממש לא משך אותי, פשוט הרגשתי רק חובה לשכב איתו, ממש במקרה הכרתי גבר נשוי ומאד מושך שהיו לי איתו יחסים כמעט שנה עד שהחלטנו יחד להפסיק. היה נהדר כמו חלום, אני ממשיכה בחיי עם בעלי והיחסים בינינו אפילו השתפרו, אני חושבת שפשוט היה לי מזל, אך את תעשי מה שמתאים לך.

זה לנהל קשר עם גבר אחר, כלומר, לבגוד בבעלה, על מנת לשמור על הזוגיות שלהם?
אני לא מבינה את ההגיון הזה ואיך זה מתיישב ביחד, אבל לפני שאת שולחת אנשים לקשור קשרים מחוץ לנישואים שלהם, אני מציעה לך לשים לב שייתכן שהיה לך מזל יותר משכל, שבעלך לא גילה את הבגידה שלך בו ומזלך גם, שאיכשהו הקשר עם אותו גבר נשוי הסתיים בלא שן ועין.

אני כמובן מסכימה מאד עם דבריה של היועצת.

מיכל יקרה, אתם נמצאים במעגל קסמים: ככל שאת נרתעת ממנו ואדישה אליו - הוא מרגיש צורך לעשות יותר ממה שהוא עושה כל הזמן - הדבר היחידי שהוא כנראה יודע לעשות - וזה לחזר אחרייך ולכרכר סביבך וזה כמובן מרתיע אותך עוד יותר ואת רוצה שיניח לך ויתן לך חופש.
ברור שהיחס הזה מחלחל גם לסקס ובולט שם עוד יותר, משום שזאת הטריטוריה הכי פרטית שלך ושם את שומרת על עצמך יותר מכל תחום אחר. וזה טבעי.
העובדה שאף פעם לא נמשכת אליו היא מאוד בעייתית לגבי הסיכוי לשינוי, משום שהגוף שלך למד שוב ושוב לא להימשך אליו והתקבע בפוזיציה הזאת, ולא קרה שום דבר שיוציא אותך מן המצב הזה.
אילו למשל הוא היה בוגד בך, יתכן וזה היה מערער את הקיבעון הזה וגורם לו להיות יותר מושך בעינייך. לפעמים הסכנה לאבד אותו - משנה גם רגשית וגם גופנית את כל התחושות!
זה לא שאני ממליצה שילך לבגוד... וזה גם לא עובד כך כאשר את היא זו ש"שולחת" אותו.
אני מנסה להראות לך שנדרש כאן לזעזע את המערכת המקובעת הזאת מכיוון חדש, מפתיע, שייצור איזון אחר, יותר לטובתו.
כתבת שאין לכם תקציב לייעוץ זוגי, ואין לי כל כך מה להציע לך אם לא זה.

לב אבוד יקרה,

גם אם את לא מיטיבה לבטא את עצמך אני מניחה שאם וכאשר תחליטי ליזום פגישה עם הוריו ואיתו ולפתוח את ליבך הם יבינו היטב את דברייך ואת כוונותייך.
נראה שאת נוטה "לאבד את זה" כאשר את כועסת. כלומר, את פחות בשליטה כאשר את בסערת רגשות. אולם אני משוכנעת שאת מסוגלת להפגין שליטה ואיפוק גם כן. זה הכל עניין של החלטה מראש, כאשר את רגועה ושלווה. לכן, נסי לתכנן את הפגישה הצפויה עימם ככל שתוכלי. כך הם יוכלו להפתיע אותך פחות ואת תישארי בשליטה. בכל אופן, החליטי, בינך לבינך, שלא משנה מה יהיה באותה הפגישה ולא משנה כיצד הם ינהגו (וצפי לכך שהם לא יצאו מגדרם, בלשון המעטה, עבורך) את תישארי בשליטה על רגשותייך ומחשבותייך ותאמרי את כל אשר את מתכננת לומר.
גם אם התנהגותך לא הייתה במיטבה לאחרונה את ראויה, ככל אדם, להזדמנות נוספת. לכן, הרימי טלפון להוריו, התנצלי על התפרצותך האחרונה ותאמי פגישה. אם את חשה שמקום ניטראלי עדיף עבורך, קבעי את הפגישה בבית קפה שקט, כך שדברייך יישמעו בבירור ויובנו כהלכה.

בהצלחה!

נשמע שאת בחורה צעירה, ניחוש פרוע מרמז לי שאתם יחד במשך תקופה קצרה יחסית, או אולי כמה חודשים.
אם כן, זוגיות טרייה אמורה לעשות לנו מצב רוח טוב, למלא אותנו, להעצים את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי שלנו. הכותרת של הפוסט שלך ותוכנו מעידים על כך שאת מתוסכלת ומותשת. זו נורה אדומה.
אני מציעה לך לשאול את עצמך מה בעצם את עושה איתו? בהינתן העובדה כי את לא מקבלת ממנו את מה שאת רוצה ואת לא מרגישה כפי שהיית רוצה להרגיש.
ייתכן מאוד כי את נמצאת בזוגיות הזו מפני שאת לא רוצה להיות לבד, סיבה אנושית ולגיטימית לגמרי. בשלבים מסוימים בחיים עדיף להיות בזוגיות לא מושלמת מאשר להיות בודדה. אם זה הקשר הראשון שלך ייתכן כי את צוברת נסיון זוגי חשוב שיכין אותך לזוגיות עמוקה ומשמעותית יותר.

אני לא מייעצת לך לעזוב אותו אלא לבחון מה את מקבלת מהזוגיות עימו, ייתכן כי ברגע שתעשי זאת תקבלי תמונה ברורה יותר של הזוגיות שלכם. תהיי מסוגלת להתבונן בכנות על מבנה האישיות שלו ולהבין למה את יכולה לצפות ממנו.

ובאותו עניין, ייתכן מאוד כי בגלל איזו תמונה או פנטזיה לגבי איך הזוגיות שלכם "אמורה"להיראות או להרגיש, את ניגשת אליו מהכיוון הלא נכון. אותה פעולת ההתבוננות הנקייה שהצעתי קודם תאפשר לך להכיר את החבר שלך מנקודת מבט נקייה יותר ואולי תאפשר לך לגשת אליו באופן שירגיש לו בטוח יותר להיפתח ולהרגיש בנוח ליזום.

בהצלחה!
מעיין

אני חייבת לציין כי אכן כך אני בת 21 ואיתו יחד מספר חודשים. העניין הזה מלווה אותי מהרגע ישאני מכירה אותו הרגשתי שהוא לא בידיוק מה שחשבתי שהוא יהיה. והתעלמתי מהבעיות האלו. חשבתי שזה אולי יבוא עם הזמן... בהתחלה היו פה ושם ניצוצות ואז התחלתי לדעוך - יחד עם זאת תמיד ניסיתי להתסכל על החצי כוס מלאה... אבל איפשהוא בשבועיים האחרונים כאילו משהו לא עובד. השתיקות הממושכות בטלפון. הפגישות בבית. החוסר יוזמה. ה"אין מה להגיד בנושאים א ב ג"
החוסר עניין הזה... קשה לי איפשהוא לשאת את זה. הפחד שלי הוא שאני לא מגניבה כמו שמקובל בחברה ולא הכי יצאנית.. ואיפשהוא גם ילדת בית קצת. פוחדת שמישהו אחר לא יקבל אותי... אני גדלתי בלי אבא. ואין לי את הביטחון בגברים. והפחד הזה שגבר לא יקבל אותי מלווה אותי כל חיי. שלא יקבל אותי כמו שאני... אז אני מתפשרת ומתפשרת... אבל במערכת יחסים הזו.. אני לא יכולה להימנע מלהרגיש דכדוך. ואני אובדת עצות. ואני לא יודעת מה לעשות. מרגישה שאימי לא יכולה כל כך לתת לי עצה. ואין לי יותר עם להתייעץ.

"עבור בת אין בנמצא דבר גדול יותר מחסותו של אב".
לנצח נחפש את אישורו ואהבתו של אבא שלנו. מערכות היחסים הזוגיות שלנו הן הדהוד למערכות היחסים בינינו לבין ההורים שלנו.
אם כך, לא מפתיע שקשה לך להתמקד במי מתאים לך, למי את נמשכת, מי עושה לך טוב.
אגב, לא רק לך יש בעיות כאלה..אני מודה שגם לי ולכל חברותיי יש מה שנקרא daddy issues. הגבול בין בני הזוג לבין אבא עלול להיות מבלבל וחמקמק ביותר..
מתוך ההקשר הזה, זוגיות יכולה להיות דווקא מאוד תראפויטית מכיוון שבכוחה לענות על חסכים רגשיים שנוצרו בילדות.
את בת 21, את יכולה "להרשות" לעצמך להיות טיפה לבד. השמש תזרח מחר גם אם לא יהיה לך חבר. העובדה שאת ביתית ולא ממש אוהבת לצאת לא אומרת שאת צריכה להתפשר על בן הזוג שלך, אין שום קשר בין הדברים.

אני חושבת שיש לך מסע אל תוך עצמך במסגרתו תתעמתי ותתבונני בכל מיני זיכרונות ומחשבות שיש לך לגבי אבא, לגבי גברים ולגבי עצמך באופן כללי.
עוד לא מאוחר מידי :) אל תתייאשי.

בהצלחה!
מעיין

אניי יקרה,

זה אכן נשמע מעט בעייתי. החלק התקשורתי לקוי. אולי הוא בחור שקט באופן כללי ואולי מולך הוא לא מצליח "לזרום" בפן הזה. לאור חוסר התקשורת ביניכם וחוסר הזרימה המילולית לא מפתיע שאת חשה שאת מתחרפנת. לשיח הזוגי, לתקשורת הזורמת והבריאה, יש מקום מאוד חשוב ומכובד בכל מערכת קשרים ועל אחת כמה וכמה במערכת זוגית.
בנוסף, ציינת כי הוא לא עסוק במיוחד וכי נראה כי אין לו תחומי-עניין כלשהם. כלומר בנוסף לכך שהוא לא דברן גדול, בלשון המעטה, הוא גם לא מאוד פעיל בחייו, באופן כללי. הוא לא יוזם, לא מתעניין ולא עסוק בעשייה מקדמת או נמצא על מסלול ברור כלשהו (אגב, בן כמה הוא?).
לאור זאת אני חושבת שטוב תעשי אם תשקלי שוב את מהות הקשר ביניכם. למרות היותו נאמן ולמרות התחושה שהוא מקנה לך, שאת יכולה לסמוך עליו, קשר זוגי מושתת על דברים מהותיים נוספים, חשובים לא פחות, ונראה כאילו הם חסרים בזוגיות שלכם וזה מתחיל בכך שאחד מעמודי התווך של הזוגיות הזו, הוא, מתנהל גם בחייו האישיים/העצמיים באופן זהה לזה שבו הוא מתנהל במערכת הזוגית שלכם. כלומר זהו טבעו ואת זאת לא תוכלי לשנות.

הבחור בן 29 ונראה כי לא הייתה לא בחורה לפניי.

לירון יקרה,

צר לי שגרושתו של בן-זוגך מתנהלת באופן לא מכבד ולא מכובד. לא רק שהיא מקשה על כולם, כאשר גם כך המצב לא פשוט ובעיקר לילדה עצמה, אלא שבעתיד הקרוב, ככל שהילדה תתבגר, היא תתחיל להבין טוב יותר מה קורה סביבה וייתכן מאוד שלאור זאת היא תחליט "לבחור" צד כך שהקשר עם אמה עשוי להיפגע.
לגבי זכויותיכם החוקיות אני חושבת שכדאי שתתייעצו עם עו"ד אשר יוכל לסייע הן בצד הזכויות והן מההיבט של מה אפשר ונכון לעשות הן בפן המשפטי והן מתוך ניסיונו במקרים אחרים ודומים.
לגבי תחושותייך הקשות. ראשית, עשי כמיטב יכולתך להימנע מעימות כלשהו עימה או מאמירות לא מכבדות עליה ובוודאי שלא ליד הילדה. ככל שיהיה לך מגע מופחת עמה כן ייטב, בראש ובראשונה לך.
אני משוכנעת כי חשבת על-כך שגם לבעלך לא פשוט ולא נעים, בלשון המעטה, כל המצב הזה והוא כנראה עושה ככל שביכולתו על-מנת למנוע או להקטין את כמות ועצמת החיכוכים ביניכם ובינה. זו כנראה גם אחת הסיבות לכך שהגברת מקבלת את הילדה בכל פעם שהיא דורשת או "צריכה" אותה מסיבה זו או אחרת. בעלך מנסה בכל מאודו לתת לך תחושה שהוא ב"צד שלך" ולכן הוא גם לא לקח חלק במסיבת יום ההולדת של בתו בבית גרושתו, כאשר נאסר עלייך לבוא לשם.
לגבי מסיבת בת המצווה. אני מניחה שכאן פני הדברים מעט שונים. ראשית מדובר על אירוע בסדר גודל שונה בהשוואה לכל יום הולדת אחר. שנית, האירוע בוודאי ייערך במקום ניטראלי ולא בביתה של הגרושה כך שהיא לא תוכל שלא לאפשר לך להשתתף באירוע עצמו (וגם אם היא תנסה היא עדיין לא תוכל למנוע ממך להיות שם לצד בעלך והילדה). האירוע, ככל אירוע, יהיה בוודאי עם מספר משתתפים כזה שיאפשר לך לא לפגוש אותה יותר מידי וכאשר זה יקרה התעלמי. את לא צריכה להיות נחמדה אליה או צבועה, כדברייך, רק כי צריך. מה שצריך הוא שאירוע יעבור בשלום מבחינת התקריות ביניכם ובל נשכח שכולם בוודאי יתנו כתף לטובת אושרה של הילדה וזה מה שבאמת חשוב.
תקופת החגים, למרות אורכה, מסתיימת בסופו של דבר ואפילו חולפת די מהר. נסי להתאזר בסבלנות ובסובלנות בתקופה זו ראשית למענך וגם למען בעלך וילדה. אני משוכנעת שבעלך יעריך את התנהלותך המכבדת ויוקיר לך תודה על כך.

א יקרה, מכיוון שאינני מרגישה שיש לי איזה ערך מוסף בנושא זה, אני מעבירה את השאלה שלך הלאה ופונה לשאר משתתפי ומנהלות הפורום שיתייחסו.
בהצלחה!!!

דורית תודה, בכל מקרה אשמח לדעתך האישית.

אשמח להתייחסות משאר משתתפי הפורום, בעלי הניסיון וגם חסרי הניסיון.

לדעתי זו גישה של סדריי עדיפויות,
נראה שאצלכם החישוב הכלכלי גובר על הרצון להריון כי אתם חושבים שהוצאות על הילד בוודאי יבואו על חשבון רווחה כלכלית,
מניסיון אני יכול לומר לך שההפך הוא הנכון, כלומר ברגע שאת נכנסת להתחייבות מסוימת אז ההכנסות שלך גדלים בהתאם,
תשאלי כל איש מכירות כיצד הוא מייצר יותר הכנסות למוצר שלו, הם יגידו לך שהתחייבות בקניית המוצר גורמת להם לעבוד יותר יעיל מה שמביא אותם להרוויח הרבה יותר,
אז נכון שעוגת התקציב תחולק אחרת כשיהיה ילד אבל אין סיבה שתכנסו למינוס רק בגלל הילד,
-
יש משפט ביהדות שחוויתי אותו על בשרי כמה פעמים, "בא תינוק וכיכר בידו" כלומר הוא מפרנס את עצמו, ויעידו על כך משפחות ברוכות ילדים שהבית שם מלא בכל טוב ולא חסר להם כלום, אז נכון שאת רואה משפחות ברוכות ילדים במצב עוני מחפיר, אבל רק שתדעי וגם זה מניסיון, שהעוני מגיע מהתנהלות לא נכונה של ההורים שגם אם היו להם 2ילדים הם לא היו מסתדרים,
בקיצור חישוב כלכלי נטו אינו סיבה לדחיית הבאת ילדים לעולם,
ואולי לא תביני את זה רק אחרי שיהיה לך ילד,
גמר חתימה טובה

עם משכורות ממוצעות ועם להיות מחושבים אני חושבת שאפשר להסתדר. אולי לא הכי קל אבל שווה כל מאמץ. בהצלחה

אם את מרגישה שאת בשלה להביא ילד לעולם תלכי על זה הרי גם בעוד 5 שנים תגידי את אותו הדבר כל ילד מביא את המזל איתו החיים לא פשוטים לאמון הורים ומביאים ילד ועוד ילד זה לא קל כלכלית אבלללל שווה ביותר לי יש 4 ילדים בהצלחה לכל החלטה שלא תהיה

דימה יקר, צר לי מאוד על המצב בו אתה נמצא. עולה אצלי השאלה האם האבחנות שכתבת כאן הן מבוססות? האם היא אובחנה ע"י פסיכיאטר?
מכיוון שאתם נשואים רק 3 חודשים, ואין לכם ילדים, הייתי שוקלת ברצינות האם להישאר איתה. אם נכנסת ליחסים הללו בלי לדעת את המצב הנפשי האמיתי שלה - קיבלת החלטה על סמך נתונים חלקיים. האם הבעייה הנפשית התפרצה רק לאחר החתונה או שהיו לכך גילויים קודם לכן אותם היא הסתירה מפניך?
אני מציעה לך לברר את השאלות הללו, וכן לברר מה ההשפעות של לקיחת כדורים באופן קבוע,ולהגיע לייעוץ קצר מועד לגבי מה כדאי לך לעשות.

לא ידעתי אל זה ליפני החתונה רק אחרי החתונה הלכנו לפסיכיאטור שלה והוא אמר לי את זה.
היא מסרבת לקחת כדורים וכול הזמן פוחדת ממחשבות רדיפה ואפילו אני חלק מהרדיפה שלה.
אני לא ידעתי למה אני ניכנס כי אני אדם קצת תמים.
אבל אני ממש מפחד אלי וגם אלייה כי אני חושב שזה מסוכן לחיות אם אדם במצב שבה היא נימצת.
היא לא רוצה כדורים כי הרב אמר לה שהיא בסדר גמור והיא מאמינה לזה בעיורון.

דימה, זה נשמע ממש רע. אבל מכיוון שאתה נשוי לה - אנא - קח את עצמך לייעוץ אפילו קצר - פגישה אחת או שתיים - לפני שאתה מחליט.

מירי היקרה, צר לי על המצב. אני חושבת שצריך היה להיות מין כלל כזה, נורמה כזאת, שאם אחד מבני הזוג מציע ללכת לייעוץ זוגי - על השני פשוט להסכים לכך...אפילו אם הוא לא חושב כמוהו, כי עליו להבין שהשני הגיע לדרגה מקסימלית של דאגה - ללא האמונה שבני הזוג יכולים לפתור זאת לבד. יש כמובן שלב קודם לכך, שבו כל אחד מבני הזוג חושב שאלו בעיות שניתן לפתור בכוחות עצמם.
הבעייה היא שכאשר האחד לא מסכים, אז כל בעייה נוספת,כל משבר חדש, רק מצטבר ויש תחושה של כדור שלג הרסני.
אגיד לך עוד דבר, לפעמים בני זוג משוכנעים שהבעייה היא חמורה, ויש להם חשש לעשות את הצעד הבא, שמא זה יקבל "חותמת" שזה אכן בעייתי וחמור. למרבה הפלא, יש המון שמופתעים כאשר הם מגיעים לייעוץ הזוגי ומגלים שהבעייה שלהם היא נפוצה וניתנת לפתרון יחסית בקלות.
יש כאלה שחוששים מהיחשפות נפשית מול מישהו זר. אבל בפועל זה מתחיל להתרחש באופן טבעי תוך פחות מחמש דקות של מבוכה ולא יותר...
ככל שמקדימים להגיע לייעוץ הזוגי יש סיכוי טוב יותר להציל את הזוגיות, וזאת משום שכאשר קורים ריבים קשים ומצטברים כעסים, הם לאט לאט מכרסמים באהבה ובמשיכה, ואת הרגשות והתחושות הללו הרבה יותר קשה לשקם לאחר זמן ממושך.
קיימת עוד סכנה והיא בגידה כתוצאה מהתאהבות במישהו אחר אליו פונים בגלל הייאוש והכעסים על בן הזוג. הרבה מאוד מן הבגידות קורות בגלל תופעה זאת.
העובדה שיש לכם ילד אוטיסט רק מחמירה את כל מה שכתבתי משום שעוצמת הדאגות והלחצים היא כל הזמן גבוהה יותר מאשר אצל זוגות אחרים, והיכולת שלכם להשתחרר ולקחת חופשה למילוי מצברים היא מועטה אם לא אפסית.


אולי תתני לו לקרוא את התשובה שלי?

בהצלחה!!!

אני מודה על היחס והחיוביות, ועל ההצעות לעתיד.

הסיבה שכנראה לא הייתי במקום פתוח בתחילה נובעת מכך שכמו בכל סיטואציה חושפנית, הייתי צריך לבנות "יחסי אמון" ובסיס משותף להבנה בטרם אני מגיע לפרטים.

דווקא כיוון שאני מכיר מגוף ראשון את הצורך בביטחון ואמון מהצד השני טרם פניה לעזרה והגעה לאינטימיות, אני מבין מאוד את המקום בו בת זוגתי הנוכחית נמצאת, כמו כן לטוב ולרע, נתקלתי בסיטואציות דומות בעבר הן באופן אישי והן דרך שיחות שניהלתי עם גורמים ממקור ראשון, וגם דרך ספרות מקצועית.

בהחלט אבדוק הספר שציינת, אבל אני מוכרח לציין שהבעייתיות של הבחורה אינה מבוססת באינטימיות מינית, ולא זה החסך העיקרי שלי בקשר הזה.
נמשך אליה (כפי שניתן שאמשך בסיטואציה כזו, שכן אצלי מין מקושר באופן מאוד חזק לרגש ועל כן לא אוכל להימשך באמת לאדם שאין לי כלפיו רגש עמוק), ומעוניין להיות בקרבתה, רוצה לתמוך ולעזור ולקדם אותה למחוזות טובים יותר עבורה ובקשר. לא זו הבעיה.

זו נובעת אצלה בעיקר כתוצאה מקשר בעייתי עם ההורים שהוביל בהמשך למספר מערכות יחסים בעייתיות עד לכדי כך שקשה לה להבחין אם היתה בקשרים מרצון אמיתי או כתוצאה מ"לחץ חברתי", ובכל הקשרים שהיו לה עד כה היא מצאה עצמה "ממלאת תפקיד" ולא באמת נמצאת שם. כמו כן המבנה הבעייתי של מערכות היחסים הקודמות שלה הוביל אותה למצב בו בכל קשר בו היא נמצאת היא מרגישה "במצור מתמשך" על הגוף שלה, הרגשות ותחושת החופש והעצמאות האישית.
מבחינות רבות התנהגותה מאפיינת בעלי התקשרות נמנעת, מאוד קנאית לחופש והמרחב האישי שלה, קשה לה להכניס אנשים באופן פעיל לחייה וקשה לה להסתמך על אנשים ו"לוותר על עצמה" (זה לא קורה בפועל אבל זו התחושה שעימה היא מתמודדת) בכך שמאפשרת להם להיות שם בשבילה ושתוכל להסתמך עליהם ולא רק על עצמה.

אני הקשר הראשון שהיה לה עם אדם שלא "לחץ אותה לפינה", שכן הפגין סבלנות וסובלנות ושבאמת היה שם בשבילה כשהיתה צריכה, השקיע בה ונתן לה להרגיש תחושת ביטחון אמיתית. אך יחד עם רגעים מוצלחים וחוויות אושר שהיא חווה לראשונה בהקשרים זוגיים, יש בה גם המון רתיעה, רצון לברוח מאינטימיות בפרט ומסיטואציות זוגיות בכלל, ולעיתים היא מרגישה שלמרות שהיא נהנית מהחום והקירבה ברמה מסויימת "היא לא באמת שם". שוחחנו על כך ואני מאמין שהיא 'צופה מהצד' כיוון שהיא עדיין חוששת להכנס ולהשתחרר באופן מלא, אך עם הזמן והידיעה שהמקום בטוח וניתן לסמוך עלי בלב שלם שלא אעשה דבר שהיא לא מוכנה לקבל, תצבור ביטחון ואמון ותאפשר לעצמה 'להכנס' ולהיות שותפה מלאה לחוויה. גם היא רוצה להאמין בכך. משם גם נגיע ברבות הימים למיניות של ממש.
היא רוצה שדברים בינינו יצליחו, ושנינו יודעים שמדובר בתהליך שמתקדם בצעדים מדודים ויקח עוד זמן על מנת שתוכל "למצוא את מקומה" במערכת זוגית תומכת ושתרגיש עם זה בנוח.

הבעיות שלי בקשר בעיקר חסרונו של רובד רגשי משמעותי וחסך בתחום האינטימי גופני (לאו דווקא מין).

ברשותך, אפעיל את המנדט של takes one to know one
ציינת מושגים מעולם תיאורית ההתקשרות, אני לא יודעת אם אתה עוסק בטיפול או סקרן ואוטודידקט, כך או כך ביצוע אנליזה מקיפה לבן הזוג זו נטייה המוכרת לי באופן אישי.

זו נטייה מסוכנת של אנשי טיפול אשר נוטים להתאהב במטופלים (באנשים שאמורים לקבל טיפול..). הזוגיות אמורה להוות משען, מקום בטוח, רומנטי ואינטימי, לא מפגש טיפולי. הגבול יכול להיות מאוד מבלבל אך כדי מאוד שהוא יתקיים.
אני מתחילה להבין מדוע אינך מפתח רגשות רומנטיים כלפיה, תפסו את מקום הרגשות האלה רגשות כמו חסות או חמלה כלפיה.

לא לומר שאין מקום לשיתופים עמוקים וקרובים בזוגיות, רק כדאי לך להפנות את תשומת לבך לגבול הזה..

:)
מעיין

בוקר טוב אריאל, ותודה על מכתבתך המנוסח כה ברור ועם כל כך הרבה התבוננות עצמית.

התשובה שלי תהיה בכיוון מאוד מסויים:
לאור העובדה שאותו דפוס הוא כה חוזר על עצמו, אני הייתי מחפשת את שורשיו במשהו עמוק יותר, מן הילדות שלך.

כי קשה לי להאמין שבתור אדם כה נבון ורגיש - לא התאהבת עד כה. אתה מסוגל להתאהב בהתחלת הקשר, אבל אז קורה משהו שחוסם את ההמשך ויוצר נתק רגשי, חוסר יכולת להיקשר לעומק, לאורך זמן, שתוצאתה היא שאתה חותך "כי זה לא זה" ונשאר לבד.

יתכן שכדאי גם לחפש מהם הטריגרים באינטראקציות עם בנות הזוג, שבעקבותיהם "יורד לך" הרגש. יתכן ואף הם יעזרו לך להבין. כי אם חווית טראומה מוקדמת הקשורה בדרך כלל ליחסים עם ההורים (גירושים? אבדן, מחלה קשה?) - טראומה טיבה שהיא רב מערכתית, וה"גוף-נפש" מושפע ממנה בכמה תחומים, ואז ב - המשך, בעתיד, יש המון טריגרים אפשריים - בגלל שהתופעה היא רב מערכתית - שמפעילים את אותו מנגנון הגנה שהתפתח אצלך על מנת להימנע מחזרתה של טראומה דומה.

לסיכום - כנראה שפיתחת איזה סוג של הגנה עצמית מפני היקשרות רגשית, כנראה על מנת לא להיפגע. חפש בכיוון הזה, אם יהיה לך חשד להשערה הגיונית - אני מציעה לך ללכת לטיפול נפשי ממוקד על מנת לעבד עם עצמך את האישיו הזה. אפשר להתגבר עליו אם מצליחים לזהות את שורשיו. עצם המודעות למנגנון ההגנה הזה תרופף את אחיזתו בך.

ראשית אני מודה לך על המחמאות, הרוח הטובה ועל ההערכה לכתוב,
בהחלט "ישבתי וטרחתי בערב שבת", ונעים לראות כי יש לכך התייחסות.

יחד עם זאת, חוששני שקראת בין המילים דברים שאינם שם - לא סיפרתי שאני מרגיש בפגישות ראשונות ומפסיק להרגיש לאחריהן.
ההפך הוא הנכון, ההתלבטות מגיעה מכך שעד כה או שהרגשתי בשלב מוקדם והקשר אכן המשיך לכיוון מערכת יחסים (ובה כמובן הרגשתי יותר), או שהמפגשים ממילא לא צלחו מעבר לפגישה השלישית (מסיבות אלו ואחרות) ועל כן לא יצא לי לבחון התפתחות רגשית. (כאמור הקשר הראשון וה"קשר נוסף" יוצאי דופן שאינני מכליל במסגרת זו.)

אין לי בעיה להתאהב, והמניפסט שכתבתי לא מציין נטייה לחתוך כי "יורד לי".
למעשה, המניפסט המקורי* כלל סקירה של כל הקשרים שלי עד כה, שמסבירים בפרוטרוט את הדרך שעברתי בזוגיות, מה הרגשתי, ובסופו של דבר גם מה אני מצפה להרגיש.
במהלך הקשרים הקודמים שלי, שהיה בהם כאמור מקום לרגש כבר בשלבים הראשונים, אפשרתי לעצמי בשלב מסויים לתת דרור לרגשותי, ובהחלט התאהבתי וחוויתי אהבות, חלקן עוצמתיות יותר וחלקן פחות. כחלק מאותה הוויה, חוויתי קישור רגשי עמוק ויציב, נפתחתי וחלקתי הבנה ואהבה. יתרה מכך, בחלק לא מבוטל מהקשרים כלל לא הייתי היוזם לסיומו, ולא אחת גם נותרתי בעל הלב הדואב לאחר שהקשר הסתיים טרם כלה האהבה. מכאן שאני חושש שהפרשנות שלך של דברי היתה רחוקה מלהיות מדוייקת.

אודה אם כן מראש, להתייחסות בהתאם לדברים שרשמתי, ומענה לשאלות העומדות:
- האם להתחיל לחוש רגש כבר בפגישה השלישית בקשר (שהולך לכיוון של מערכת יחסים) הוא עניין טבעי? במידה וכן, האם זה עניין רצוי?
- במידה ואין רגש כזה בפגישה השלישית, האם "עד הפגישה השישית" מהווה פרק זמן מספק להתפתחות רגש לטובת קבלת החלטה בנוגע לעתיד הקשר? במידה ולא, מתי בעצם עלי להתחיל לדאוג על כך שאינו מתפתח רגש?

כמובן שבמידה ויהיה עניין להגיב ולהתייחס לדברים אחרים, אשמח אם תבחרי לחלוק עוד ממשנתך גם בתחומים שלא ציינתי במפורש.

* מפאת אורך היריעה (המניפסט הנ"ל היה באורך כ3 הודעות), בחרתי להסיר את תיאורי הקשרים בעבר ולהתמקד בסיכום האבחנות ובשאלות העומדות על הפרק.

תודה על ההתייחסות והמשך חג שמח ושנה נפלאה,
אריאל

אוקיי, יורדים מתיאוריית הטראומה...תודה על התיקונים והתוספות. עכשו הבנתי מה הטעה אותי (המשפט של אני מרגיש רגש עד הפגישה החמישית שישית. אני הבנתי שלאחר מכן זה נגמר, ואילו אתה התכוונת שאצלך מתחיל הרגש להתפתח לכל המאוחר עד שלב זה ואז ממשיך ומעמיק).
אם כך איני רואה כאן בעייה כלשהי. בחלק מן ההיכרויות החדשות מתפתח רגש ואתה הולך עם זה ובחלק לא מתפתח רגש ואתה חותך. כך זה אמור להיות. אינני חושבת שיש"נכון /לא נכון" בנושא ההתאהבות. כבר ראיתי אהבות נהדרות שהתחילו כידידות, על אש קטנה והמריאו אחרי זמן רב, ואהבות קצרות מועד שהחלו בהתאהבות וזיקוקי דינור והסתנוורות, ודעכו במהרה.
ההתאהבות עצמה הינה מנגנון מורכב ומיסתורי, שפעמים רבות נשען על ריחות, על מראה חיצוני שמזכיר מישהי אהובה מן העבר הרחוק, או לחליפין נשען על רעב עצום להרגיש אהבה כבר ובשלות לכניסה למערכת יחסים.
בעיני זה הכי טבעי בעולם להרגיש רגש כבר בפגישה הראשונה או השנייה, אבל אל תשכח שאני אישה, ואנחנו הרבה יותר מחוברות לרגשות שלנו ומכירות בהם. זה טבעי בעיני שמתחיל להתעורר רגש. הוא מן הסתם לא יהיה עמוק, אבל כן תופיע כמיהה לפגוש את האישה החדשה, ושמחה לשהות במחיצתה. אלו כבר ניצנים של רגש, לא?
בגדול אני חושבת שאם לא מופיע רגש אחרי מספר פגישות, הסיכוי שהוא יופיע פתאום הוא לא גדול, אבל לא בלתי אפשרי. כבר פגשתי זוג שהתחילו כידידים לאורך עשר שנים ופתאום התאהבו! אז לך תדע...
בתור אדם שמתאהב בקלות, כמו שאתה מעיד על עצמך, הייתי סומכת על היכולת הזאת ולא נשארת ביחסים שאינם מעוררים רגש אחרי כמה פגישות. הרצון שלך לקבל נוסחאות על פי מספרי פגישות לא ייענה כאן...כי לא יכולים להיות כאן כללים שיתאימו לכולם, או לכל מקרה ייחודי של מפגש בין גבר לאישה.

בעיקר משום שמאותו כיוון בדיווק הגיע החשש שלי,
והייתי תחת הרושם שאולי אני רואה דברים לא נכון והחשש אינו מוצדק.

אילו הייתי קורא את תשובתך לפני כן, ייתכן שגם הייתי שוקל לחתוך,
אממה, שוכחתי בנידון עם זוג חברים שחלקתי בפניהם את הסיפור לעומקו.
מדובר בזוג נשוי (טרי) שמכירים אותי זה לא מהיום ובעלי נסיון לא מועט במערכות יחסים,
וגם מערכת היחסים שלהם לא ניכרה בשגרתיות יתר.

ובחזרה לנושא,
חקרנו מחזיתות שונות את טיבו של הקשר, והגענו לתובנות מעניינות,
ביניהן הרעיון שהתפתחות רגשית מוקדמת עשויה להפגין היקשרות שהיא אלמנט חיובי בכללו,
אבל אין זה אומר שהוא עדיף על פני היתכנות של גורמים חיוביים אחרים.
לשם העניין, אם הצד השני מפגין נכונות רבה לעתיד, יש תקשורת טובה וניכרת התפתחות, ויש המון מקום למחוייבות עמוקה (אפילו אם אינה מגיע מבסיס רגשי ישיר),
זהו בסיס פורה המאפשר ביטחון בקשר ומגדיל את היכולת לאינטימיות וקשר רגשי בהמשך.

האם את לא חושבת שמחוייבות ונכונות אמיתית לפיתוח קשר עמוק, ועימו גם רגשות אמיתיים,
אינם עדיפים לעיתים על פני קיום רגשות (שייתכן ומקורם אקראי) מבלי מחוייבות ובטרם ידוע כי אכן קיימת נכונות?

אני כמובן שלא מתכוון למצב בו גם בשבלים מאוחרים עדיין לא קיים רובד רגשי שכן זו תייצג בעיה של ממש, אבל אני נוטה להאמין שבשלבים המוקדמים של קשר, או לפחות בחודשיו הראשונים, אולי ניתן להתייחס לנושא הקשר הרגשי יותר בסלחנות...

* כמו כן רציתי לשאול, האם לדעתך יש מקום להתייחסות שונה כשמדובר באדם שיש לו קושי לאינטימיות (מן הסתם לא אני בעל הקושי)?

בברכה והמון תודה,
אריאל

אריאל,

נדרשו לי מספר קריאות חוזרות ונשנות של הפוסטים שלך על מנת להבין מה בעצם שאלת.
זה היה תרגול של ממש בהבנת הנקרא, הצלחת אפילו לבלבל את דורית!
אין בכוונתי לרדת עליך אלא להדגיש את הסרבול והעומס שאתה מביא עמך לתוך מערכת יחסים, זה הניחוח שעלה באפי בזמן הקריאה. אני מזמינה אותך להתבונן בשאלה שלך בצורה נקייה יותר ולהפריד את המוץ מן התבן.

יש לי תחושה שאם תתבונן בשאלה כפי שהיא, תראה שאין כאן בכלל שאלה.
השאלה האמורה, כפי שהבנתי אותה, האם זה בסדר לפתח רגשות לאחר זמן מסוים או שמא הם אמורים להגיע בשלב מאוחר יותר? מבחינתי השאלה הזו דומה לשאלה: קורה לי משהו ממש מוזר,אני הולכת לישון בלילה ומתעוררת בבוקר ואז חוזר חלילה, כל יום מחדש! זה נראה לכם בסדר?
מה שתיארת הוא כל כך טבעי! אני מסוגלת להתאהב בבחור חדש לאחר דייט אחד בלבד.
ממגילותייך המרשימות, אתה לא מצטייר כאדם טיפש..אם כן, אני שואלת את עצמי מה בעצם אתה שואל? הרי אין סיכוי שלא תבחין בעובדה ששאלת שאלה שהתשובה לה היא כל כך מובנת מאליה. כן קיים סיכוי, כי העמסת על עצמך בשאלות אנליטיות מסובכות ורבות כל כך עד כי התנתקת מהאינסטינקטים הרגשיים שלך.

מקווה שתוכל לאבד קצת שליטה ולהניח לשאלות להתפוגג אל הרקע.
שנה טובה וחג שמח!
מעיין

ולשם שינוי אני אגיד את הדברים כפשוטם.

כן, אני יכול להתאהב (או לפחות להתחיל לפתח רגש) בקלות, כן זה יכול להמצא משם מהפגישה הראשונה.
לצערי, זה לא מבטיח דבר.
טבעי ככל שיהיה (ובזכות תגובתך ותגובת דורית לפנייך אכן הבנתי שמדובר במצב טבעי),
לא תמיד ברור מקור הרגש, לא תמיד ניצבת בתוכו התאמה או אפילו הבטחה למחוייבות אמיתית (והס מלדבר על קיום ההבטחה או נכונות מלאה לעתיד משותף לקשר ארוך).

לאחר מספר לא קטן של קשרים שרובם ככולם התנהלו סביב התבנית של קשר רגשי סמוך להתחלה, ללא כל הבטחה לעתיד, אפילו חלקם נמשכו מעבר למספר חודשים, לצערי טרם זכיתי לחוות קשר שנמשך למעלה משנה.

והנה עכשיו, אני בעיצומו של קשר צעיר שיש בו את כל המחוייבות והנכונות, "שידור על אותו גל" והתאמה מחשבתית, עומק מנטלי וגם הפתעות לעיתים. אבל הוא שקט ונינוח מדי לטעמי, הוא מתקדם לאט מכפי שהייתי מצפה, ועל כן אין בו את העומק הרגשי המאפיין את הקשרים שלי בעבר.
לראשונה, אני נתקל במצב בו אני לא מעורב רגשית בשלב שכעת כבר חצה את רף 10 המפגשים, ואני כלל לא בטוח שהרובד הרגשי ימצא שם בקרבה המיידית, כיוון שכאמור הקשר מתנהל בקצב איטי מהרגיל עבורי (גם מבחינת פיתוח זוגי אינטימי, זאת בעיקר בשל אופיה של הבחורה באותם היבטים, ומתוך ידיעה שהיא זקוקה לזמן).
אבל הבחורה בהחלט מעניינת אותי, אני רואה המון בסיס משותף, וכאמור ביטחון מלא בנכונות והמחוייבות שלה לעתיד הקשר, ואני מאמין שלכשיתאפשר לקשר להתקדם למקומות האלה, גם הרגשות יתעוררו.
שהרי גם אהבה זוגית במרחב הדתי מוגדרת על פי רוב כרצף של התקרבויות על בסיס הבנה והערכה ולא כזו המגיעה ממקור הורמונלי אמוציונאלי, ובהינתן השקעה מספקת במסגרת תומכת ובטוחה הסבירות לאהבה גבוהה במיוחד, הלא כן?

לדעתי, בנייה (והבנייה) של רגשות בשלב בו כבר קיימת מסגרת בין אישית וביטחון בקשר ובבן הזוג, תגיע ממקום כנה ונכון יותר, היא תהיה אמיתית פי כמה ולחלוטין "מהסיבות הנכונות". קשה לי אם כן לוותר על האפשרות רק בגלל שכרגע אני נמצא במקום לא מוכר עבורי.

אבל אולי אני טועה, ולאדם רגשי כמוני (מושכל במחשבותי ככל שאהיה) אין מקום בקשר שלא ממלא את הצרכים הרגשיים עוד מהשלבים הראשונים, ועל כן חבל על עצם הנסיון.

נ.ב. במבט חוזר על הדברים שרשמתי בשעתו הם אכן מעט בלתי נהירים. ייתכן והרצון שלי לנסות ולמצוא הקשר לוגי להתלבטות שלי, במצב בו לכאורה התשובה ברורה, הובילה לערפול משמעויות.

נ.ב.ב ההודעה הקודמת שלי היתה למעשה תגובה לתגובתה של דורית אך כפי הנראה הפורום לא מאפשר שרשור יתר ועל כן פרסם אותה בנפרד?

כך או אחרת,
המון תודה על ההתייחסות והמשך שנה טובה ומוצלחת,
אריאל

בוקר טוב אריאל!

ראשית - התנצלות טכנית: בנסיוני להדביק את התגובה הבודדת שלך אריאל מאתמול אל תוך השירשור המקורי - יצרתי שרשרת של טעויות שלא הצלחתי לתקן. כך יצא שהתגובה המיוחדת של מעיין חתומה כביכול ע"י אריאל. מצטערת. אגב - אין כל מגבלה על כמות השירשורים, רק צריך לשים אותם בדיוק במקום הנכון - כתגובה על התגובה האחרונה של מי שענה לך.

ועכשו לעניין עצמו:

סוף סוף אני מבינה בצורה ברורה את הבעייה שאתה עומד בפניה! תודה בהזדמנות זאת למעיין החדה והחריפה, וגם לך שלקחת את תגובתה למקום חיובי וזה איפשר לך להיפתח וסוף סוף לשתף אותנו בדילמה האמיתית שלך.

אני שמחה שאתה משווה את מה שקורה לך לגישה הדתית המסורתית של זיווגים ובניית קשר המבוסס על מטרות משותפות ומחוייבות לפני היווצרותם של רגשות ומשיכה.

ואכן אני מאמינה שניתן "לבנות ולהבנות" רגש ככל ששאר המשתנים הרלבנטיים מתעצמים - עניין, מחוייבות, מטרות משותפות, הערכה, כבוד, ו...גם (!!!) משיכה גופנית בסיסית.

זוגות דתיים רבים חווים בדיוק את התהליך הזה וזה מצליח להם.
וכך גם בחברות מסורתיות בהן מתקיים שידוך כמו בהודו עד היום, ובעוד תרבויות.

אלא שלא תמיד זה עובד. אי אפשר בכל מקרה ומקרה לתת פקודה לרגש. ואתה כבר ראית שניסית מן הסתם לתת לו פקודות וזה עוד לא קרה אצלך.
יתכן שזה יתחיל להשתנות לטובה עם התפתחות הקשר האינטימי ביניכם.אני מקווה שאתה מרגיש או הרגשת בשלבים שונים של 10 פגישותיכם משיכה מינית כלפיה?
אם זה לא קרה לך - אני די בספק האם זה יקרה בעתיד. אם כן - זה יכול לעזור בבניית הרגש בהמשך.
לגבי שאלתך בנושא זה - הרתיעה של ידידתך החדשה מאינטימיות - עליך להיות מאוד קשוב לרצונותיה ומאוד זהיר להשאיר את הפוקוס שלך עליה ולא על עצמך. זה צריך להגיע מאוד בהדרגה, שעל אחר שעל, ולהיות בטוח שהיא מגיבה לקירבה גופנית עם הגוף ועם הרגש גם יחד. דווקא בגלל שאתה מנוסה - זה יהיה לך הרבה יותר קל מאשר לבחור דתי שנוגע באישה בפעם הראשונה בחייו וכולו מרוכז בתחושותיו הוא. לך יש את הלוקסוס להשאיר את הפוקוס עליה.
יש ספר מדהים בהוצאת "עם עובד", שנכתב לפני הרבה מאות שנים (!!!) שנקרא "מחצלת הבשרים". הוא נכתב ע"י סיני חכם. יש בו בין היתר תיאור של גבר מנוסה בסקס שמתחתן עם בתולה צנועה ומגלה וירטואוזיות בלגרום לה להתחבר למיניות שלה, עם המון סבלנות והתאפקות.

לא תהיה כאן תשובה או הנחייה קונקרטית.
הטרגדיה הרומנטית הגדולה היא שאין לנו שום שליטה או אמרה במתרחש בחיי האהבה שלנו. אנחנו מתאהבים באנשים שאנחנו לא רוצים להתאהב בהם ולהיפך, לפעמים אלה שאנחנו מאוהבים בהם לא מחזירים לנו באותו מטבע וכו'...קורע לב ככל שיהיה, אלה חוקי המשחק.

לתחושתי, אם אחרי 10 מפגשים הספקות וחוסר הוודאות עדיין מקננים בך, ייתכן כי היא לא האישה עבורך. ייתכן כי כדאי לך לשחרר ולחפש את שחפצה נפשך.
מצד שני, אהבה וזוגיות היא לרוב לא זיקוקי דינור ולבבות רוטטים כמו שאנחנו רואים בסרטים..היא בטוחה, נוחה, שלווה ושגרתית. אני לא יודעת בן כמה אתה ומה עברת בחייך אבל שקול שיכול להיות שעד כה חיפשת וביקשת אהבה דרמטית ועזה וכעת אתה בשל לסוג הזה של אהבה אשר מופיע בחיים האמיתיים.

יחד עם זאת, אני ממליצה לך להמשיך לשאול את *עצמך* אם היא נכונה לך ואם הרגשות אליה מספקים אותך ולסמוך על התשובה שתקבל.

בהצלחה..
מעיין