פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

חגית יקרה,

נראה כי את בחורה שקולה והגיונית.
זכותך וחובתך להבין "עד הסוף" את התנהלותו הכלכלית של שותפך לחיים לפני שאת לוקחת החלטה כזו או אחרת אשר עשויה להשפיע על עתידך הכספי ומצבך הכלכלי.
עדיף להפעיל את השכל הישר וההיגיון הבריא מאשר לא לבדוק ולהתחרט, להצטער ולהסתבך.
מאחר והזוגיות מושתתת על פתיחות, שיתוף, כנות ושקיפות, זה נראה לי לגיטימי לחלוטין ואף מתבקש לדבר עם בן-זוגך ולבקש ממנו לראות את ההתנהלות בחשבון שלו, לבקש להבין אותה היטב ורק לאחר מכן לקבל החלטה.

הרבה מזל-טוב, בריאות, אושר, הבנה וזוגיות טובה!

הדס יקרה,

זוגיות בריאה ונכונה מושתתת על ערכים משותפים, תפיסות עולם דומות, והיכולת לנסות ולהתבונן על הדברים מנקודת מבט רחבה יותר, נקודת מבט אשר תוכל לבחון לכל הפחות, אם לא לקבל ולהכיל, את השקפת עולמו ואת ה"אני מאמין" של השני.
לכנות אותך "פרימיטיבית" אינו מעיד על יכולת קבלה, הכלה או רצון לבחון את הדברים מנקודת מבטך ולנסות להבין את מהותם ואת מניעייך.
במהלך החודשים שאתם יחד, האם חוויתם אי-הסכמות על נושאים מהותיים אחרים?
במידה וכן, האם תוכלי לאפיין את התנהלותו במהלך הדברים? האם הוא הקשיב? האם הוא כינה אותך בשמות "חיבה" נוספים? האם הוא ניסה להבין את נקודת מבטך, השקפת עולמך?

אשמח לקבל את תגובתך.

מוניקה תודה על תגובתך
הנושא העיקרי שאנחנו נוטים לא להסכים עליו הוא נושא הלבוש (שלי). אני בעצמי לא כזאת חובבת גדולה של חצאיות קצרות, אבל במידה ואני מחליטה ללבוש חצאית קצרה כאשר חבר שלי לא נמצא לידי - רוב הסיכויים שיתפתח ויכוח.
רוב הזמן הוויכוחים הללו נגמרים בזה שאני מסבירה לו את הצד שלי, הוא מסביר לי את שלו, ובגדול זהו... לא מגיעים להבנה והסכמה.. פשוט מבליגים על זה..
לפעמים, אם אני מרגישה שהוא משגע אותי בעניין הזה, אני מתעצבנת מאוד ואז הוא מבקש סליחה.
קרה כמה פעמים שבאתי אליו לבושה בחצאית והוא שאל אותי "ככה הסתובבת כל היום?בחורה צריכה להיות צנועה", ואני זוכרת שזה מאוד פגע בי. דיברנו על זה, הוא התנצל, אבל לא זז מהעקרונות שלו, ואני כאמור לא זזתי משלי.

מעבר לכך, לא זכור לי שנתקלנו במצבים של חוסר הסכמה מהותי על משהו.

הדס יקרה,

ראשית, תודה על תגובתך.
נראה כי שניכם נוטים להתבצר בעמדותיכם, בין באם מדובר על נושא ערכי או נושא הקשור לחיצוניות ובחירת סגנון לבוש.
לאור גישתכם המתבצרת, חוסר יכולתכם לבוא זה לקראת זו, חוסר היכולת לגלות הבנה, סובלנות וסבלנות זה כלפי ראיית העולם של זו וחוסר הרצון והיכולת של שניכם לנסות ולהתחשב אחד בשנייה כמו גם הדרך שבחרתם להתמודד עם הדברים, להשאיר הכל פתוח, עשוי להעיד על מספר גדל והולך של מחלוקות ביניכם בעתיד, גם על הדברים, שכביכול דברתם כבר.
זוגיות בריאה מבוססת על קבלה, הכלה, התחשבות וויתור, סובלנות וסבלנות. על-מנת שתוכלו ליצור נכון, באופן בריא ובונה את הקשר שלכם, אני מציעה שתנסו לתרגל את הערכים הנ"ל ולנסות להטמיעם בקשר הזוגי שלכם. כך, כאשר תתקלו בחוסר הסכמה תוכלו לגשר עליו תוך מציאת דרך המלך אשר תניח את דעת שניכם.
להשאיר דברים לא פתורים, פתוחים ופשוט להבליג על זה, כפי שכתבת, אינו פיתרון. המחלוקות נשארות בעינן, הן אינן נעלמות מעצמן, הן תעלמנה רק על-ידי רצון משותף ועבודה משותפת.

מיכל היקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים.
על פי מה שאת מתארת, לכל אחד מכם היתה "תרומה" למה שקרה במערכת היחסים. הוא איש של שליטה: כאשר קורים דברים שהוא לא יודע עליהם או לא שולט בהם - זה מכניס אותו לחרדה רצינית ועל כן הוא נלחם שכל הדברים יקרו בדרך שלו. מי שחי איתו משלם מחיר שוטף: את צריכה שוב ושוב לוותר על דעותייך ורצונותייך אם את לא רוצה להיכנס איתו לעימותים מלחיצים ולספוג את הביקורתיות והשיפוטיות שלו. ולכן הדרך היחידה שהרשית לעצמך קצת ביטוי עצמי ללא חשש מתגובותיו היתה במחתרת. שם הרגשת "בעלת הבית" על עצמך ונהנית מחופש פעולה מוחלט. את קבעת את המהלכים ויכולת להתקדם או לעצור על פי רצונך בלבד.
זה היה כמו "צינור ניקוז" לתיסכול שצברת מול בעלך בגלל השתלטנות שלו.
האחריות שלך היא בשני מובנים: האחד - שהרמת ידיים מול השתלטנות שלו לאורך כל היחסים שלכם, והשני - שחצית בהתכתבות הזאת את הגבול של יחסי אמון. עכשו בעלך ודאי מתייסר ושואל את עצמו האם עשית עוד דברים שהוא לא ידע עליהם? האם הוא יודע את כל האמת? ובעיקר - מה עוד את עלולה לעשות בעתיד אם תישארו יחד. ובכך הוא לא מוכן לעמוד.
אני חושבת שאולי אם תצליחי להראות לו את ההתכתבות כאן - אולי זה יעורר אצלו מחשבה שנייה והוא יבין שגם לו יש חלק משמעותי במה שקרה. אם הוא יצליח לראות זאת - שגם לו יש אחריות מסויימת - אולי הוא יהיה מוכן להגיע לייעוץ זוגי. כי אין ספק שאתם זקוקים לייעוץ כדי לבנות את היחסים על בסיס אחר במקום בסיס השתלטנות.
אבל מה שחסר לי במכתבך הוא לשמוע האם את אוהבת אותו? נמשכת אליו עדיין? עד כמה הוא באמת מתאים לך?
אם את אוהבת אותו - שווה להילחם על הזוגיות, וזה אפשרי אך ורק עם ייעוץ זוגי.
כי ללא ייעוץ, אם הוא יוותר ויסלח לך - הוא מעכשו יגביר את השליטה שלו עלייך וזה רק עניין של זמן עד הבגידה הבאה שלך... כי לא תוכלי ואינך צריכה לעמוד בכך! על כן חייבים לעשות ממש מהפך אצלכם ואי אפשר לעשות זאת ללא עזרה מקצועית.

"א" יקרה,

בואי ננסה להתבונן על חצי הכוס המלאה, על מה שיש לך ולא על שעדיין אין לך.
בגיל 25 את נשואה לבחיר ליבך, הקשר הזוגי שלכם מבוסס על אהבה אמיתית, יש לך משפחה תומכת המארחת אותך ואת בעלך בשמחה, את עומדת לסיים תואר, כלומר את בחורה משכילה וכך גם בעלך וכפי שציינת שניכם בריאים, צעירים ובעלי משפחות טובות.
בד"כ בשלב לימודי התואר הראשון, המסוגלות הכספית נמוכה יותר כי התואר דורש הרבה השקעה.
המצב הכלכלי מתחיל להשתפר מאוחר יותר, כאשר מתחילים לעבוד במקצוע ולהשתכר שכר גבוה יותר.
עם ההתפתחות הכלכלית הזו מגיעה גם העצמאות.
חיינו הם שלנו בלבד ואל לנו להשוות את הקצב של חיינו לאחרים. כל אחד ויכולותיו, משאביו, נכסיו וכד'.
הקלי על עצמך, נסי לשנות את הגישה לך ולאמץ גישה יותר חיובית.
רק את יכולה לעשות זאת.

מוניקה תודה רבה על תשובתך.
אני יודעת שאני צריכה לשנות גישה אבל כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה.
אני עובדת על עצמי המון אבל תמיד זה חוזר ובגדול.
אשמח לסיוע בשינוי גישה....
תודה רבה וחג שמח.

שלום,
אשמח להתייחסויות נוספות.

היי, מבינה לליבך, הייתי בסיפור הזה, אבל יש אופציות...לא הבנתי אם בעלך כן משכיל או לא, אבל את מסיימת תכב תואר, תתחילי לחפש עבודה, אם לא תמצאי בתחום אז יש לך אופציות של אפילו מזכירות שנדרש שם תואר וככה משלמים יותר בגלל התואר. כשסיימתי תואר הלכתי לעבוד הנדסאית במקום מהנדסת, מתחילים ממשהו, בינתיים בעלי עדיין למד ובמקביל עבד באבטחה בחבאות היי טק, השכר שם תלוי בכמות משמרות, לפעמים הוא הגיע ל6 נטו ויותר-עבודה מאוד נוחה לסטודנטים. הכל תלוי ברצון. והכל בא בשלבים, תנסי אולי לדחוף את בעליך ללמוד ושיעבוד משרה חלקית או 70% באבטחה ואת תעבדי כבר משרה מלאה, לפחות 8 אלף נטו יצא לכם, וזה מספיק לשכירות חשבונות ואוכל,מנסיון. אם אתם גרים אצל ההורים עוד יותר טוב, ככה אפשר לחסוך חלק מהסכום הזה, ככה חברים שלנו עשו וחסכו סכום של 30% ללקיחת משכנתא. תעמדי על כך שבעלך ילמד משהו לפחות, זה ממש חשוב ופותח הרבה דלתות.אפילו סתם קורסים של מחשבים.
עכשיו אנחנו שנינו עובדים במקצוע ומרוויחים לא רע יחסית אבל כל הזמן במינוסים בגלל הלוואות ומשכנתא כי קנינו דירה...וילד בדרך ועדיין המצב הכלכלי מאוד מטריד אותי.

תודה רבה על התייחסותך.
בעלי לא משכיל ואפילו עשה מספר טעויות בדרך... עבר עבודות מידי שנה, בנוסף הוא התחיל לפני 9 חודשים קורס מחשבים וכבר נתן את הצ'קים עבור כל הקורס, לאחר חודשיים הבין שזה לא בשבילו ועזב את הקורס ואנחנו כמובן ממשיכים לשלם עליו מידי חודש (כ-2000 ש"ח כל חודש) - מעצבן!
הוא עוד לא מוצא את עצמו ואני מנסה להכווין אותו ואנחנו מנסים להתביית על מקצוע מסוים.
אני באיזשהו מקום מאוד כועסת עליו שהוא בגילו (27) ועוד לא השתקע במקום ומצליח לעשות משכורת יפה.
אני מרגישה שכולם מתקדמים ורק אנחנו דורכים במקום וזה מטריף אותי!!!!!
ואמנם זה נוח לגור אצל ההורים וכן מצליחים לחסוך קצת אבל אנחנו שם כבר שנה ומרגישים שחייבים את העצמאות שלנו - לא חיינו ביחד רק שנינו מאז שהתחלנו קשר והנה אנחנו כבר נשואים וזה משהו שחסר...
בגלל זה התסכול. אני לא רוצה להגיע למצב שאני אקנה דירה בעוד X שנים ואכנס למינוסים מטורפים ואדחה את הבאת ילדים לעולם רק בגלל כסף.... גם בקצב הזה אני לא רואה איך אנחנו נקנה דירה בעוד X שנים...

לא נורא, הרבה זוגות גרים בשכירות, ההורים שלי רכשו בית רק בגיל 40 בערך...ויש עוד המון שגרים בשכירות. אין מצב לבטל איכשהו את החוב? כמה זמן הוא למד? אני יודעת שאם עוזבים יחסית בהתחלה אז מחזירים משהו, תלוי בשלב העזיבה, ובארץ תמיד אפשר לצעוק ולהיות חוצפן...מנסיון,עבדתי במזכירות במכללה (אחת המשרות הסטודנטיאליות שלי) ובנוסף אפשר לרשום מכתב קורע לב לנשיא או למנכל המכללה שבה הוא למד...
הכל תלוי בגישה, יש לי חברה עורכת דין ולבעלה אין בגרות, עובד בחנות כל בו, והם גרים אצל ההורים עם תינוק בדרך, מאושרים מאוד...
לי אישית היה נורא חשוב בן זוג בעל השכלה,בעלי גם לא למד, אני דחפתי אותו ועודדתי אותו.לא עניין אותי כסף וממון והיו לי מחזרים כאלה, עניין אותי שהאדם יהיה שאפתן וכריזמתי וכמובן אקדמאי, פשוט לפי דעתי מתישהו הפער הזה יתחיל להפריע לחיי הזוגיות.
שילך להכוונה לימודים, יש המון תחומים, ייעוץ השקעות, שיווק, נדל"ן לא חייבים לעשות תואר...
בכל אופן שיהיה בהצלחה, אם יש ביניכם אהבה והבנה אתם תמצאו את הפתרון ביחד.אין טעם כל הזמן להיות אומללה בגלל זה, החיים קצרים מדי. תחשבי על כל האנשים שלא זכו לפגוש אהבה כמו שלך יש, ויש להם כסף. תאמיני לי הם הרבה יותר אומללים ממך, כי אין להם עם מי לחלוק.

תודה, את מקסימה.
שיהיה המון מזל טוחב לקראת הלידה ואני מאחלת לך חיים מאושרים.

"א" יקרה,

קשה לי לסייע בעניין שינוי הגישה מאחר ואני לא מכירה כלל את התנהלותך אולם, אני מניחה שאת נוהגת לחוש מעין סוג של תחרות עם הסובבים אותך לאורך כל חייך. במידה ובעבר אירע מקרה בו חשת שלא ב"מקום הראשון", משהו דומה לתחושותייך היום, כיצד נהגת? כיצד התגברת?

אשמח לקבל את תגובתך.

מוניקה שלום,
אני בעברי הייתי ספורטאית מצטיינת ולאורך הרבה מאוד שנה הייתי מספר 1 בתחום.
מה גם שבין החברים בבית הספר היסודי הייתי מאוד מקובלת.
הדבר השתנה כשהגעתי לתיכון - אמא שלי תמיד אמרה "את מלכה, כולם ירצו להיות חברים שלך, כולם יקנאו בך וירצו להיות סביבך".
דבר שלא קרה בפועל.... לא פלא שאין לי הרבה חברים ובכל מסגרת חדשה קשה לי ומאוד חשובה לי החברות עם האנשים ורק שלא יחשבו עליי משהו רע. זה רוב העיסוק הרגשי שלי, חברה וחברים.
קשה לי להתמודד עם חוסר הצלחה, קשה לי מאוד שבעלי לא מצליח, שיש טובים יותר ממנו וממני ומאיתנו כזוג, אני לא יודעת איך להתמודד עם הדברים האלה....
אני מאוד מנסה להקל ראש ולראות דברים מזוויות אחרות, טובות יותר אבל אני לא מצליחה, אני בד"כ מרגישה שאחרים יותר טובים ממני.

"א" יקרה,

נראה כי ראיית העולם שלך, ההתבוננות שלך על העולם דרך "משקפיים מאוד כהים" מהווה חסם/מכשול עבורך ופוגעת באיכות החיים שלך, כבר הרבה מאוד שנים.
את מתקשה ליהנות מה"יש" ורואה רק את ה"אין". בנוסף, את מאפשרת/נותנת/מייחסת משקל מאוד גדול למה שאחרים חושבים עלייך, וגם זה לא מקל עליך.
עד כמה שאמך אובייקטיבית...אני נוטה להסכים איתה, לאור מה שבחרת לספר כאן. את מוכשרת, יש לך יכולות מיוחדות ודי נדירות. גם זכית בתואר "מס' 1" וגם שמרת עליו לאורך שנים. תפרגני לעצמך, יש לך על מה. באופן טבעי, לאחרים מעט (בלשון המעטה...) קשה יותר לפרגן להצלחותיהם של האחרים ולעיתים הדבר בא לידי ביטוי בנידויים, פשוט כי קשה לחלק מבני-האדם ה"רגילים" להכיל את האחרים, הנדירים.
לעולם יהיו טובים יותר וטובים פחות מאיתנו, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אך ההשוואה פחות מעניינת. עלייך לדעת להעריך את עצמך נכון, ביחס לעצמך, התקדמותך והישגייך.
בכדי שתוכלי לעשות שינוי משמעותי בתפיסת העולם שלך, אולי כדאי לך לשקול להיפגש עם איש מקצוע, אשר לא רק שיוכל להאיר בפנס את עוצמותייך ויכולותייך (ההערכה של מישהו חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי. עבורך זה יהיה משמעותי שהרי ציינת שאת מייחסת חשיבות גבוהה לדעותיהם של האחרים), אלא גם יוכל לסייע בידך להתבונן על עצמך מ"המקום הנכון" על-מנת שתוכלי להעריך את עצמך נכונה. כתוצאה מכך דעותיהם או הצלחותיהם/הישגיהם של האחרים יהיו פחות משמעותיים עבורך והישגייך, יכולותייך וחייך שלך ילכו ויתפסו מקום הולך וגדל.
אני מאמינה, שכאשר "תתחברי" ל"עצמי" שלך תצליחי גם לראות את העולם מבעד ל"משקפיים ורודים" יותר.

לילך יקרה,

מתוך כל הנאמר כאן, לאור היחס שלו אלייך, הצורך שלו במרחב שלו, הרצון שלו לשנות אותך, התלונות הבלתי-פוסקות שלו, חוסר היכולת שלו להחליט לגבי חייו (ה"בדיקה" החוזרת שערך עם האקסית שלו, בתחילת הקשר שלכם והצורך שלו בפסק זמן לאחרונה), למיטב הבנתי, עשית את הדבר הנכון ביותר עבורך.
גם אם הקשר הזה היה מחזיק מעמד, היית חשה בו חנוקה, מנוצלת, מתוסכלת ומאוד לבד. בכדי להחזיק בקשר כזה היית צריכה לוותר על עצמך ועל אושרך לחלוטין.
אני מבינה שאת מאוד רוצה במשפחה ובילדים נוספים, אך הקשר הזה לא היה יכול לספק לך את תחושת המשפחתיות, לכן טוב עשית כאשר שחררת אותו לדרכו. כעת תוכלי להכיר באיש הראוי לך וליצור עימו זוגיות ומשפחה כאלה שאת חולמת עליהם.

שירה יקרה,

אם את חשה שממש אין אפשרות לשקם את יחסיכם ובאמת לא אכפת לך מהממצא שמצאת בכיס מכנסיו, לדעתי אין ממש טעם להעלות את הנושא.
במידה ותחליטי להתעמת איתו עלול להתפתח וויכוח לא נעים אשר לא ייטיב עם התחושות הקשות שממילא יש לכם זה כלפי זו.
אולם...עצם העובדה שפנית אלינו מעלה בי איזושהי תחושה שבכל זאת אכפת לך, שאולי נפגעת מהממצא ומהשלכותיו או מהמסקנות אליהן הגעת בעקבות הממצא הזה. לכן, אני תוהה אולי עדיין יש בך, אי-שם, רגשות כלפיו, האם עמוק בפנים היית רוצה לנסות ולשקם, לתקן, לגשר על כל הפערים שנפערו במשך הזמן?
אני מאמינה שהכל נתון לשינוי כל עוד אנו באמת ובתמים רוצים בשינוי גם כאשר הכל נראה אבוד וסופי.
כך שאם זה נראה קלוש עד בלתי-אפשרי עדיין כדאי לתת לסיכוי הקטנטן הזה הזדמנות.

אשמח לקבל את תגובתך.

קשה להאמין אבל ממש לא מפריע לי
אנחנו בשיתוף פעולה ובאוריה סבירה שבה יתן לנהל "בית" עם 2 בנות מתוקות
הסוף שלנו ידוע מבחינת שנינו....
בינתיים סוחבים - אפילו לא יודעת למה , כנראה מעקלים

השאלה להתעמת או לא נובעת ממה שחברות מייעצות...
ביום יום אני אפילו שוכחת שזה קרה - עד כדי כך אין לי תחושות של אהבה ואף לא רכושנות. אני אדם מלא ומסופק ברוב תחומי החיים . הייתי רוצה שכך זה יהיה גם בזוגיות שלנו אך אני בטוחה שעוד יהיו לי ימים טובים מבחינה משפחתית

חג שמח ותודה

אלונה יקרה,

לא ציינת בפנייתך האם התחושה הזו, הצורך הזה, להתרחק ממנו "נוצר בתוכך" כתוצאה ממשהו. כלומר, האם את חשה כך לפתע פתאום, בלי שום התרעה מוקדמת, או שהתחושה הזו "משתלטת" עלייך כתוצאה ממשהו (שיחה על נושא מסוים, מגע או כל דבר אחר).
האם חווית צורך כזה בעבר? למרות שציינת שזו מערכת יחסים ראשונה, האם בעבר, אפילו במערכות קצרות יותר ופחות משמעותיות, חשת כך? ומעבר לזה, האם חווית איזושהי טראומה בעברך שיכולה להסביר את הצורך הדחוף/החזק הזה?
הצורך ב"אוויר", כפי שבן-זוגך קורא לזה, יכול להיות צורך טבעי, אך נראה כי אצלך זה מעבר לזה, זה ממש צורך להתרחק ממנו, ולעיתים, כפי שציינת, אף למספר ימים ותחושה זו היא פחות טבעית.

אשמח לקבל את תגובתך.

דבר ראשון תודה על התגובה, מאוד חשוב לי לשמוע את דעתך ואולי לקבל איזשהו פתרון או הבנה.
בפעמים האחרונות המצב הזה נגרם מיד לאחר שנושא המעבר דירה עלה. למרות שבעבר הייתי מאוד שמחה מהעניין אני מרגישה שזה סוג של התחייבות שאני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות. הוא רואה אותנו ביחד לנצח ואני לא מצליחה לראות את זה עדיין - אם בכלל. ואני מרגישה שהמעבר דירה מבטיח לו את זה שאנחנו יחד למרות שאני מודעת לזה שזה לא ככה...
לא הייתי בקשרים בעבר, אך אני יכולה להגיד שזה קרה לי בעבר שאני צריכה פעמים את הלבד שלי, ואת השקט שלי מאנשים. לא יודעת להגיד לך אם זה המקרה פה או לא...
זה הקשר הרציני הראשון שלי ואני לא יודעת אם זה לחץ או שבאמת יש לי ספקות בקשר ליחסים האלה?
איך אני אדע במה מדובר? יכול להיות שבגלל שזה קרה כבר כמה פעמים זה ימשיך לקרות? ואולי זה אומר שאני אף פעם לא אהיה סגורה על הבחור? או שאולי זאת פשוט אני. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה לי - אם אני נלחצת מזה שהוא בטוח בקשר שלנו ואני לא, או שאני לא בטוחה ביחסים שלנו בלי קשר למה שהוא מרגיש? איך יודעים?

אלונה יקרה,

ראשית, תודה על תגובתך.
נראה כי הבחור חושב שאת מדהימה לפחות כמו שאת חשה כלפיו... מצאת חן בעיניו, ענית על כל ציפיותיו והוא החליט שאת ה"אחת" עבורו.
את לעומתו, צריכה את הזמן שלך, ויש לך, כמה שאת צריכה, כל הזמן שבעולם. כדי לקבל החלטה נכונה, ועוד החלטה כזו, בעלת משקל, את צריכה להרגיש מאוד בטוחה שזה הצעד הנכון עבורך, בזמן הנכון עבורך ועם השותף הנכון עבורך. עד אשר לא תהיי ב"מקום" הזה, אל תיקחי החלטה.
אין לך שום סיבה להרגיש לחץ לכל אחד הקצב שלו, הבשלות שלו, המוכנות שלו והמועד הנכון עבורו.
במקום להתמודד עם הלחץ הזה מפעם לפעם, להרגיש מתוסכלת ולבד, אני מציעה שתשתפי אותו בתחושותייך ובמחשבותייך. אמרי לו שלתחושתך מוקדם מידי לעבור למגורים משותפים, שאת צריכה עוד קצת זמן. זה לגיטימי.
כאשר תחלקי בלחץ, תפחתי את העומס מעלייך. הוא יבין היכן הדברים עומדים ואת...לא תאלצי יותר להתמודד עם הלחץ הזה, אני מאמינה שהוא ייעלם מעצמו.
לאחר שהלחץ ייעלם מחייך תוכלי להתפנות ולהתמקד בקשר שלכם. אז תוכלי לבחון באופן הגיוני האם הוא ה"אחד שלך".

את צודקת, אני באמת חושבת שכדאי שנרד מהעניין של הדירה לפחות בנתיים וככה אולי ירד ממני הלחץ ואני מקווה שזה ייתן לי את זה הזמן להחליט אם הוא הבחור בשבילי.

מקווה שזה באמת יעזור ויפתור את התחושה המעיקה שאני מרגישה עכשיו.

המון תודה! =)

קראתי את ההודעה שלך וזה ממש הזכיר לי את עצמי עם החבר שלי לפני כמה שנים (היום הוא בעלי)
סתם מעניין אותי לדעת איך הולך לך עכשיו? אתם גריםב יחד או שלא?
אני עברתי בדיוק את מה שאת עברת, מטורף כמה שזה דומה ובסוף החלטתי כן לעבור לגור עם המדהים שלי =)
הוא כאילו תמיד אמר שאני אהיה אשתו ואהב אותי וגם אני אותו רק שלא הייתי בטוחה כמוהו, התחילו לעבור אצלי כל מני לחצים בדיוק כשהתחלנו לחפש דירה, לא ישנתי בלילות תאמיני לי.
אבל בגלל שהוא זה הוא אז עשיתי את זה למרות הלחצים ואין אין אין זאת הבחירה הכי טובה שעשיתי, תאמיני לי מותק, לא מחכים... פשוט הולכים על זה, תמיד זה מלחיץ, גם להתחתן זה מלחיץ אבל עושים את זה, שלא תפספסי משהו טוב מאמי כי לדעתי אם לא תעברי איתו זה יכול לפגוע ביניכם,
וואיי, אני אשמח אם תספרי לי מה היה

החלטנו לחכות עם המעבר, ועדיין הרגשות שהיו לי לא נעלמו. אני מרגישה שאני צריכה מרחב מצד אחד ומצד שני לא מסוגלת לוותר עלינו עדיין.
מה עשית? מה הרגשת לפני המעבר? ואיך עברת את זה? איך ידעת שזה הבחור שלך?

אלונה. אני לא בדיוק זוכרת כי עבר קצת זמן, פשוט קראתי את מה שכתבת וזה מאוד דומה למה שהיה לי.
לא עברתם? ואתם עדיין ביחד? הוא קיבל את זה?
אני זוכרת שפשוט ידעתי שאם לא נעשה צעד קדימה אז זה ייגמר
אי אפשר לעמוד במקום כל כך הרבה זמן
אבל זה רק אני

נסי לדמיין את החיים שלך בלעדיו
נפרדתם
את בסדר עם זה? איך ייראו החיים שלך? האם כשאת חושבת על זה עוברת בך תחושת מועקה או תחושת הקלה?
זה בערך מה שעשיתי אז, לא הצלחתי לראות את המשך החיים שלי בלעדיו

הי עדן,

תודה שאת מעדכנת אותנו.

אני חושבת שלאחר שיצרת קשר, כדאי לתת לו את האפשרות ליצור אותו שוב, זה סוג של פינג פונג קצת מותח אולי , אבל חשוב שתקבלי ממנו את הרושם- מה הוא חושב או מרגיש.

עשית טוב שיצרת קשר, וטוב שהוא חזר, ועכשיו את צודקת- לחכות, להיות סבלנית (גם בפיייסבוק- לשדר עסקים כרגיל ולא לפנות אליו) ולבדוק את השטח.

אם את זאת שכל פעם יוצרת קשר והוא לא, הרי שמשהו כאן לא הדדי. אולי הוא חושש, אולי הוא חושב, לא יודעת- אבל צריך לאפשר לזה את הזמן המתאים. לכן חכי בסבלנות, היי אופטימית, ואני מציעה שבפייסבוק שימי איזו תמונה חדשה, או משהו שיכול לשדר שאת שם, קיימת, אבל גם ממשיכה כרגיל.

חג שמח :) המשיכי לעדכן...

הי עדי, מקווה שהיה לך חג מדהים.

זה בדיוק מה שחשבתי - לתת זמן תגובה ולשנות את תמונת הפרופיל - ולא סתם תמונה - יש לי תמונה מדהימה שהוא צילם אותי בטיול כלשהו בפרופיל (אפילו לא ידעתי שצולמתי עד שפיתחתי את התמונות) וזה לא נראה ישן. מעניין אם הוא יזהה את זה. אבל אני אעשה את זה עוד שבוע שבועיים לפחות.
בינתיים יש משהו אחר - יש לו יומולדת עוד שבועיים וחצי, הוא מחליף קידומת. אז כשנפגשנו שאלתי אותו בלי שום כוונה מיוחדת אם הוא עושה משהו והוא אמר שלא יעשה משהו מיוחד - בטח יצא לארוחה טובה ולשתות עם החבר'ה אבל לא משהו מעבר. אני אמרתי לו שהוא חייב לחגוג. השאלה שלי היא איך להתייחס ליומולדת שלו – ברור שאני אתקשר לאחל מזל טוב, פשוט חשבתי לשאול אותו ככה על הדרך אם הא לו לצאת לשתות לכבוד היומולדת או משהו כזה – ליצור איזו סיבה למפגש.

מה את אומרת?

הי עדן ובוקר טוב,

אני חושבת שלאור ההתקשרויות שהיו בעיקר מצידך, אליו, הגיע הזמן לנוח ולתת לו להגיב. אני מאמינה שככל שתתרחקי ותהיי קשה להשגה, אבל עדיין בסביבת הפייסבוק (ז"א ערוץ פתוח מסוים), יש סיכוי שהוא יותר ירצה. בגלל שמדובר באדם שמאוד כואב כרגע כנראה על הקשר הקודם או על משהו אחר שאבד לו - לא כדאי ליזום שוב דבר בזמן הקרוב.

גם לגבי התמונה יש לי הסתיגות, מצוין שתשימי תמונה יפה שלך, לא בטוח כזאת שהוא צילם- זה גם יכול להלחיץ.
לגבי היומולדת- גם פה, הייתי מסתפקת במשהו סימלי, אתם עדיין לא זוג ונכנסת לעולמו די במפתיע לאחר הרבה מאוד זמן והרבה שינויים שכל אחד עבר. הייתי מאחלת לו מזל טוב אבל לא מציעה שום דבר מעבר.

אני יודעת שזאת גישה מעט משונה למישהי שרוצה מאוד להתקרב, אבל החשש שלי הוא שככל שתנסי ותתקרבי, בשלב זה הוא ילך ויתרחק. ככל שאת תתרחקי ותהיי קשה להשגה- הסיכוי שהוא יסתקרן וירצה לבדוק מה איתך- ילך ויגבר. לכן גם לגבי התמונה הייתי חושבת שוב האם דווקא לא לשים תמונה שלך נהנית עם חברות או ידיד קרוב?.... את צריכה לגרום לו להפעיל גלגלים בראש שלו ולרצות לבדוק מה איתך, אפילו לגרום לו לחשוב- אולי יש לה מישהו? לדעתי חשוב כרגע שתחשבי על השלכות של קירבת-יתר, כי לפעמים זה מצטייר כ"דבק" ואוטומטית זה פחות מושך. אם תשדרי תמונה של מיסתורין ושאת לא חושפת את כולך, ודווקא לא מתקשרת ליזום מפגש- אולי הוא זה שירצה להכות ברזל וליזום אותו לבד. עינין פסיכולוגי, אבל עובד.

מבטיחה לעדכן!

מיכל יקרה, אכן דילמה קשה. והיא מוגברת בגלל הימצאותו של האקס בסביבה וזה מבליט לך עד כמה חסרה אהבה וריגושים ופרפרים בחייך. ואת חוששת שחייך יעברו כך בשממון רגשי כל השנים אם לא תקומי עכשו ותעשי מעשה...
ראשית, חשוב שתביאי בחשבון שלא לעשות שום החלטה כזאת מבלי להתייעץ עם איש מקצוע. זאת משום שיש לכם ילדים משותפים וזוהי החלטה כבדה וגורלית ביותר עבור כל הנוגעים בדבר.
שנית, למרות שקשה לבודד - חיוני שאת ההחלטה האם לעזוב את בעלך תעשי באופן בלתי תלוי - כלומר לשאול את עצמך האם היית מתגרשת גם אילו לא היה גבר אחר באופק?
זאת משום שאולי אינך יודעת זאת, אבל המון זוגות נמצאים במצב דומה, בו אחד מבני הזוג מרגיש שהפסיק לאהוב, ונגמרו הריגושים והגעגועים והפרפרים והמשיכה. זו טבעה של ההתאהבות שהיא קצרת מועד. במקומה מתפתחת מערכת יחסים שיש בה - אמון, הערכה, ידידות, הישענות, תמיכה ושותפות. הביאי בחשבון שגם אם תיפרדי ותמצאי מישהו אחר - האקס המיתולוגי או מישהו חדש - בבוא הזמן מערכת היחסים החדשה אף היא עלולה להגיע לישורת הרגילה והצפוייה בה לא מרגישים את ההתרגשות...ואז כבר הסתבכת וסיבכת את ילדייך ושברת את ליבו של בעלך.
כל זה כדי להסביר לך עד כמה חשוב לקבל את ההחלטה הזאת עם ליווי מקצועי, שאחד מתפקידיו הוא להוות עבורך את קולו של ההגיון והמחשבה ולאזן את הרגש שכרגע קורא לך לעזוב והוא די מסוכן.

אני חשבתי על מה שכתבת והבנתי שאני לא מחפשת ריגושים כי אם הייתי מחפשת ריגושים כבר מזמן הייתי בוגדת בבעלי ומה שיש ביני ובין האקס שלי הוא אהבה זה לא משחק אבל יש לי בעיה איך אני אומרת לבעלי שאני לא אוהבת אותו זה קשה לי אני לא רוצה לפגוע בו תכתבי לי בבקשה בבקשה דחוף מה להגיד לו שהוא לא יפגע

מיכל יקרה, ראשית אני מציעה לך באמת להתייעץ עם איש מקצוע לפני שאת פותחת שיחה עם בעלך.
שנית - הביאי בחשבון שעכשו תיכנסו לתהליך של ערעור המערכת המשפחתית - שיכול להתמשך כמה שנים.
אני חושבת שצריך לערוך בירור באמצעות ייעוץ זוגי - משתי סיבות: האחת - כדי לתת לבעלך שהות להבין מה קורה ולהיערך לשינויים. הסיבה השנייה - שאולי יתגלה לך במהלך הייעוץ שיש דברים אצלו שמפריעים לך ושניתן לתקן אותם. לפעמים אנחנו משוכנעים שאין מה לעשות רק להרים ידיים, ומתברר שרק צריך להגיד ולתת פידבק לגבי מה מפריע - ואז בן הזוג עושה מאמצים לשנות את עצמו, והזוגיות משתדרגת בזכות המשבר!

הביאי בחשבון שהדברים קורים בדרך כלל יותר לאט מכפי שאת מצפה וחושבת.

את שואלת מה ניתן להגיד לו?

אפשר להגיד לו שאת מרגישה שהזוגיות שלכם נשחקה ושחסרה לך תחושת האהבה כלפיו וזה מטריד אותך ואת רוצה לעשות עם זה משהו כי אינך יכולה להמשיך לחיות בתחושות האלו.
אבל חשוב שתשאירי פתח ותציגי זאת בתור משהו שעובר עלייך ושצריך עכשו לעשות עם זה משהוולא להשאיר את הדברים כמו שהם.

אלה המילים שלך
''יש לי את כל הסיבות לעזוב אותו (חוסר כבוד, חוסר יחס, ההתנהגות שלו השתנתה לרעה, הוא כמעט לא מתקשר, לא יוצאים יותר מדי וכו' וכו') אני מרגישה שהקשר משעמם אותי,שהיחס שלו מאוד מאוד מעצבן אותי,''

שחררי אותו לחופשי אם אוהב וירצה להשתנות הוא יחזור ויבקש .
אם לא אז מה את עושה עם גבר שלא אוהב אותך?????

מירב יקרה,

לצערי, את צודקת. כל המחשבות והמניעים שלך "יוצאים" מ"מקום" שגוי ולכן גם התחושות שלך לא נכונות לך ולא נעימות בלשון המעטה, שהרי ציינת שאת כועסת ומתוסכלת. בסופו של דבר, במבחן התוצאה, את היא היחידה אשר גורמת לעצמך לחוש כך מאחר ואת בוחרת מהסיבות הלא נכונות, כאמור, להישאר איתו.
הכנסת את עצמך למעין "לופ". לא טוב לך בזוגיות הזו ואת מעדיפה להישאר ולסבול רק כדי שהוא לא יגלה שהוא מאושר בלעדייך?
ומה לגבי האושר שלך? הרי ברור לך שכאשר תבחרי לחשוב מ"ממקום" נכון והגיוני, תזמי פרידה ותוכלי לחוש אחרת. זאת ועוד, ציינת שיש מישהו שמוצא חן בעינייך, למה שלא תתני לכם הזדמנות? למה שלא תתני לעצמך הזדמנות למשהו אחר, טוב יותר, בריא יותר?
גם אם את רכושנית, גם א החלטת שבן-זוגך שלך ורק שלך ויהי מה, לעיתים, עדיף להרפות ולא לאחוז בכוח במישהו אשר לא רק שאינו מתאים לנו אלא גורם לנו, מסיבות שונות, לתחושות קשות של תסכולים, כעסים וחוסר שביעות רצון כללית. תחושות אשר בהכרח מרחיקות אותנו מתחושת האושר.
במקום לדמיין אותו מאושר בלעדייך נסי לדמיין את עצמך בלעדיו ונראה כי, את תהיי מאושרת בלעדיו.
אפשרי לעצמך אושר, קשר בריא, תחושות בונות במקום התחושות ההרסניות אשר מלוות אותך כעת.
במקום להתמקד בו התמקדי בך, באושרך ובעתידך.

בהצלחה!

למרות הכל, כשאני חושבת על פרידה, מתהפכת לי הבטן מפחד..לא יודעת כבר ממה אני מפחדת.אבל זה מה שאני מרגישה. בכ"מ, אני לא אוכל לסלוח לו על כל מה שקרה,על המילים ,על היחס.. וכנראה זה מה שמביא אותי להיפרד. אני מפחדת שעוד יש לי רגשות אליו... אולי לא מספיק כדי להחזיק קשר, אבל אני לא מבדילה בין העובדה שאני פשוט רגילה אליו וזה הכי נוח לבין זה שאולי אני עוד אוהבת אותו.. יש דרך להבין בכלל?

המון תודה!

מירב יקרה,

עלייך להביא בחשבון שאת התנהלותו לא תצליחי לשנות, בוודאי שלא לאורך זמן. לכן, עלייך לקחת החלטה. או שאת מוכנה להתפשר על עצמך, לוותר על אושרך השלם, ולחיות לצידו, אמנם מתוך הרגל וסוג של נוחות, נוחות בגין המוכר והידוע אך לא "מציאה" גדולה, בלשון המעטה, או שאת עושה צעד אמיץ, צעד עבורך, עבור עתידך ועבור אושרך, צעד אשר שתינו מסכימות שהוא הנכון עבורך, ויוזמת פרידה.
סביר להניח שיש לך עוד רגשות כלפיו, בכל זאת הייתם יחד תקופה, אך האם את מוכנה לאחוז בהם תמורת אושרך?

חשבי על כך.
אני מקווה שתדעי לקחת את ההחלטה הנכונה ולעשות את מה שנכון עבורך.

בהצלחה!

נפרדתי ממנו אתמול. אני גאה בעצמי שהעמדתי מטרה-לכבד את עצמי-ועמדתי בה. כן, היו דמעות וכאב (גם מצידו) והיו גם סמסמים והתקשרויות (מצידו) והוא טען שהוא לא מבין מה קרה ולמה נפרדנו, שהוא חושב שהוא היה בסדר (לפעמים זרק הערות של "אולי גם אני טעיתי") . בקיצור, האשים את כל העולם במה שקרה, חוץ מאת עצמו.
בטלפון האחרון שלנו היום הוא הציע שניקח שבוע ולעכל את הדברםי ובסופו נחליט ונראה לאן זה הולך. אני חוששת שטעיתי כשהסכמתי. מצד אחד, אני ממש מפחדת להתחרט ויכול להיות שאני כ"כ שלמה עם ההחלטה הזאת רק בגלל שהוא עדיין "רודף אחרי", מתעקש על הקשר שלנו..שזה משהו שהיה חסר לי כל הזמן הזה מאחר והוא לקחת אותי כמובן מאליו תקופה ארוכה. יכול להיות שזה נותן לי הרגשה טובה שלא בא לי שתיגמר....וזה עצוב, כי זה לא צריך להיות ככה. אני רק מקווה שכשיעבור השבוע,אניא בין שאני יכולה להסתדר בלעדיו ושאני לא מרגישה אליו יותר מדי..
מה את חושבת? נראה לך שזה בסדר התקופת זמן הזאת? ובכלל, החששות שלי הגיוניות? אני פשוט כ"כ מפחדת להתחרט אחרי זה.... כי אני יודעת שאני אזכור ממנו רק הדברים הטובים. זה פשוט הטבע שלנו... וזה קשה

מירב יקרה,

כל הכבוד לך! יישר כוח!
לקחת החלטה אמיצה ועשית צעד הכרחי עבור אושרך ועתידך וזאת, למרות הקשיים והתחושות המעורבות.
אני מאמינה שאת שלמה עם ההחלטה הזו פשוט כי זה היה הדבר הנכון לעשותו, הצעד המתבקש. בלי קשר לתגובותיו ולהתעקשותו (שבלי קשר זה כמובן מחמיא...) את היא זו אשר פעלה למען עצמה, בכוחות עצמך. לכן, גם אחרי שבוע את תדעי לעמוד על שלך ובוודאי תחושי שלמה עם ההחלטה אשר לקחת ועם הצעד אשר עשית.
מסכימה איתך, אנו תמיד נוטים לזכור את הדברים הטובים, ומזל שכך. קחי עמך את הזיכרונות היפים מהתקופה הזו, שמרי אותם והמשיכי הלאה בחייך. צרי רגעי אושר בהווה ואל תאפשרי לעצמך לחיות על רגעי האושר מהעבר ועל תקווה נכזבת לגבי אושר עתידי עם הבחור הזה.

אשמח באם תחליטי להמשיך ולעדכן אותנו כאן בפורום.

בנתיים כל "השבוע" שהוא אמר שהוא יתן לי לחשוב ולא נדבר בו, הוא כל יום התקשר\שלח סמסים ארוכים (שאני אחזור אליו, שהו אמתחרט והבין מה הוא עשה) ודי משכנעים...
לפעמים זה נראה שהוא תלותי ואובססיבי בצורה מוזרה. נזכרתי בזה שבחצי השנה הראשונה שלנו הוא היה משקר לי המון - הוא היה שקרן פיתולוגי, אבל הוא כבר הפסיק עם זה (בוודאות), דיברתי איתו על זה והצלחתי לגרום לו להפסיק בזמנו. אני מפחדת שעכשיו כשרע לו הוא יתחיל שוב...
אני באמת חושבת שהקשר הזה לא בריא ואני לא מתכוונת לחזור אליו גם אם יש לי וגם אם אין לי רגשות אליו. אין משהו שלא עובר בסוף


את עוזרת לי המון!תודה רבה! :)

(אגב, כתבתי הודעה נוספת למעלה "תודה רבה", זה גם קשור)
זה נגמר סופית ככל הנראה.נפגשנו אתמול וסיכמנו הכל... הוא גם המשיך היום לשלוח הודעות בסגנון של"אני לא יכול לבעדייך" ואתמול היה מאוד קשה במפגש. הוא בכה המון,התחרט הרבה, חיבק... הוא אמר שהוא לא רואה את החיים שלו בלעדיי, שאני צריכה לתת לו עוד הזדמנות אחרי שנה וחצי.. שהוא אוהב אותי, שהוא אףפעם לא הכיר מישהי כמוני, שהוא לא רוצה לאבד אותי, שהוא מצטער שהוא פגע בי, שאין לו טעם לחיות אם אני לא איתו....
מצד אחד הכל נשמע מאוד יפה ורומנטי,מצד שני אני מפחדת שזה יותר מדי אובדני, תלותי ואובססיבי. מקווה שממחר הוא כבר לא ידבר איתי.... יש לי עדיין צביטה בלב כשאני רואה משהו ממנו, אני מודה. אבל אני לא חושבת שזה אהבה...והכי חשוב שאני לא מתחרטת על זה.

מירב יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לחזור ולשתף אותנו באתר בקורות אותך.
כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, כל הכבוד!!
ההחלטה אשר לקחת התבססה על שלמות פנימית מתוך הקשבה לצרכים, לרצונות, למחשבות ולמאוויים שלך בלבד, ולכן את חשה שזה סופי. זו הדרך היחידה להתנהל נכון בחיים. לפעול מתוך אותה הקשבה פנימית בלבד.
הבחור ילמד להתגבר.
החשוב הוא שכעת את מודעת ליכולותייך, לאומץ ליבך ולתעוזתך ואלה בוודאי יעמדו לצידך תמיד, בכל פרשת דרכים בחייך.

היי.עברו יותר משבועיים מאז הפרידה... יש לי ימים שנאי מרגישה יותר טוב ושיש לי כוחות להמשיך ויש ימים שאני פשוט רוצה לראות אותו. לשמוע אותו. לחבק אותו. לדעתמה איתו.
זה הגיוני בכלל?זה מראה על זה שאני עוד אוהבת אותו?
הפרידה הרי באה מיוזמתי, ומתוך החלטה שלמה..
אתמול ראיתי אותו במקרה. כמובן שהתעלמנו אחד מהשני... אבל כאב לי, כ"כ כאב לי לראות אותו. רציתי לבכות.
אני מרגישה חנוקה.. לפעמים אני חושבת אולי טעיתי כשנפרדתי..אולי באמת הוא היה משתנה והכל היה טוב יותר.
לא היה לי טוב שהיינו ביחד, אבל גם עכשיו לא טוב לי. אני כל הזמן במחשבות מה היה קורה אם... ומה הוא עושה עכשיו... ואם הוא מצא מישהי אחרת. נורא קשה לי ככה.אני רוצה לשכוח אותו לגמרי כי יש לי את כל הסיבות..
ומצד שני, יש את אותו בחור מקסים שמתחיל איתי כבר הרבה זמן.ואין לי כח, פשוט אין לי כח לפתח שום דבר עם אף אחד עכשיו..אני רוצה שזה יעבור, אני רוצה שהתקופה המגעילה הזאת תגמר...
אני באמת מיואשת מהמצב הזה. זה הגיוני שגם הצד הנפרד קשה לו בצורה כזאת?הייתי בטוחה שאני כבר לא מרגישה אליו כלום, ופתאום כשנפרדים הכל עולה.. ובכ"ז, אני לא משוכנעת שאני מרגישה..אני פשוט מתגעגעת. לא יודעת להסביר, אני בעצמי מבולבלת.
אוף.אני אשמח אם תעשי לי סדר במחשבות כי אני ממש לא מצליחה.
תודה!

מירב יקרה,

תני לעצמך זמן להתגבר, להתרגל למצב החדש. שבועיים הם ממש מעט זמן ובוודאי לאור העובדה שהייתם יחד שנה וארבעה חודשים, שזהו פרק זמן לא מבוטל. בתקופה בה הייתם יחד, אמנם ידעתם עליות ומורדות בזוגיות, אך הרגשות תמיד היו שם, לעיתים לצד אושר ושמחה ולעיתים לצד תסכול וכעס, אך תמיד, תמיד היו שם רגשות ואהבה. אי-אפשר ללחוץ על כפתור כלשהו ולהפסיק את כל התחושות ברגע שהן לא רצויות או רלוונטיות יותר ולכן את צריכה לתת לעצמך זמן, כמה שנדרש.
יחד עם זאת, ברור לך שעשית את הדבר הנכון עבורך וידיעה זו צריכה לחזק אותך בשעותייך הקשות.
את לא צריכה לעבור את התקופה הזו לבד. תוכלי להתייעץ ולהישען על הקרובים לך, בין אם אלה הם בני משפחה או חברים טובים. לך יש אפילו אדם נוסף אשר יכול להיות איתך בכאבך ואף יותר.
ציינת שיש בחור, מקסים, שרוצה להיות איתך. זו הזדמנות בשבילך, היאחזי בה וצאי מתוך המקום הפחות נעים בו את נמצאת.
נסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין", בדברים החיוביים ובעתיד ולא בשלילי, בעצב ובעבר.
אולי עוד תופתעי ותמצאי את עצמך נהנית יותר ממה שתיארת לעצמך שתוכלי כעת, לאור תחושותייך.

אני נמצאת בתקופה נוראית. אני מתנדנדת בין ימים של שמחה וימים של דיכאון עמוק. עכשיו אני כותבת לך מתוך דיכאון עמוק...
אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, אני שלמה עם הפרידה. מצד שני, כ"כ קשה לי! כל דבר קטן מזכיר לי אותו. גיליתי עוד כמה עובדות עצובות עליו... ובינהן שהוא סיפר לכולם ששכבנו (סיפר את זה עוד כשהיינו ביחד) כשבעצם אני עדיין בתולה ומעולם לא שכבנו. תמיד הוא אמר לי שגם כשנשכב הוא לא יספר כי הוא אוהב לשמור על פרטיות... הוא סתר את עצמו מכל כיוון. אני מרגישה מושפלת. אני מרגישה שהוא עשה ממני צחוק. אם זה ככה, למה הוא התעקש כ"כ שלא ניפרד? למה הוא בכה כ"כ הרבה?באיזו זכות?!
חוץ מזה, עוברים עלי עוד כמה דברים בזמן האחרון כמו ריבים עם המשפחה.. נכון שזה נורמלי וזה עובר, אבל פשוט כשהכל בא ביחד זה מעצים את הכאב.

בסופ"ש האחרון יצאתי עם אותו בחור סיפרתי לך עליו, שרצה אותי. היה מאוד נחמד, הוא ג'נטלמן, חמוד, מצחיק, אמיתי. נהנתי מכל רגע. אבל איכשהו המגע שלו, החיבוק שלו,הכל הרגיש לי כ"כזר ולא נכון.כאילו שאני עושה משהו שגוי... נזכרתי כל הזמן באקס. איך הוא היה, מה הוא עשה. אני מרגישה שהוא לא עוזב אותי...שאני תקועה בגללו במקום.שאני לא מצליחה להתקדם ולפתח עוד מע' יחסים או לפחות לנסות...
אותו בחור שיצאתי איתו הוא מקסים, הוא מעודד אותי וכל הזמן אומר לי שאני לוקחת על עצמי יותר מדי לבד והוא רוצה להיות שם בשבילי ושאני אתן לו ולא ארחיק אותו. הוא יודע שאני בתקופה מבולבלת ובכ"ז לא מוותר. אני כן נותנת לזה הזדמנות ואמשיך לצאת איתו..אבל עוד כמה זמן האקס ישאר לי בראש? עוד כמה זמן אני ארגיש שאני חייבת לדעת מה קורה איתו ומה הוא עושה, ועם מי עוד נמצא...מתי אני אוכל לדאוג רק לעצמי? איןלי סיבה לדאוג לו, אחרי כל מה שהוא עשה ואמר לי..אני בכלל אמורה לשנוא אותו, לא לחשוב עליו...
לא יודעת מה ניסיתי להעביר בתגובה הזו...אני פשוט מיואשת

מירב היקרה, מוניקה יצאה לחופשה בחודש הקרוב, האם תרצי שמישהי מאיתנו -שתי המנהלות הנוספות של הפורום יענו לך?

עדי יקרה, אנא ספרי עוד פרטים - בני כמה אתם, האם הוא עובד? בני כמה הילדים? האם יש משהו שהוא כן אוהב ונהנה לעשות אותו? האם זה קרה לו כבר פעם בחיים? האם יש ביניכם ריבים ועל מה? האם יש אינטימיות וביוזמת מי?

לירי יקרה, סליחה על התגובה המאוחרת.
צר לי על החווייה הלא נעימה שעברת, אבל היא מאוד מוכרת מסצנת הדייטים...
את מה שקרה ניתן להסביר בכמה דרכים:

ההסבר הכי מצוי הוא שהבחור הוא שחקן מצויין והצליח לתת לך את ההרגשה שגם לו כייף בזמן שעבורו החווייה לא היתה עד כדי כך. יש אנשים שעושים זאת אפילו מתוך התחשבות וחוסר רצון לפגוע בבת הזוג וליצור מצב לא נעים. אז הם יודעים כבר בדייט עצמו ש"זה לא זה", אבל לא מתנהגים בצורה ישירה אלא מסתירים זאת, גם מתוך טאקט. אין כאן כוונה רעה, אלא חוסר רצון לפגוע.

אפשרות נוספת היא שאכן היה לו כיף איתך, אלא שיש לו שיקולים נוספים - לוגיים למשל, כמו דרישות מסויימות שיש לו מבת זוג (אינטליגנציה, הומור, השכלה, הופעה, משיכה גופנית, רקע משפחתי, מצב כלכלי ועוד ועוד)

אפשרות אחרת היא שיש משהו שהוא לא סיפר לך כמו שהוא עדיין מאוהב במישהי אחרת ולא משנה כמה יהיה לו כיף איתך או עם דייטים אחרים - הוא מגלה שוב ושוב לאחר הדייט שהוא לא מצליח לשכוח את הקודמת, ועוד לא בשל להכיר מישהי חדשה.

סצנת הדייטים משופעת בחוויות מסוג זה ועלייך להכין את עצמך לאפשרות הזאת כי אני מאמינה שזה יקרה לך (ולאחרים כמובן) שוב, וכדאי להתחסן נפשית ולקבל את האפשרות שהחווייה שלך היא לא החווייה שהדייט שלך חווה ולהביא זאת בחשבון.

אני מאחלת לך הצלחה בשלב הזה של חייך, שתמשיכי ליהנות מדייטים למרות שיש - וזה הגיוני שזה יהיה כך - הרבה חוויות של דחייה.
אולי במקום לקרוא לכך "דחייה" אפשר לתת לכך פרשנות עניינית: זוהי פשוט אי התאמה בין שני אנשים, או אי התאמה זמנית בגלל שאחד מכם לא נמצא בבשלות הנכונה אם מבחינת מצבו הרגשי ואם מבחינת השלב בו הוא נמצא בחיים, לעומתך.

מיק יקרה,

קשה עד בלתי-אפשרי לנהל מערכת זוגית על בסיס הטנגו, כלומר צעד קדימה לקרבה, התפתחות וצמיחה משותפת ושני צעדים אחורה עד למצב בו אחד מבני-הזוג תוהה לגבי המשך הקשר. זה מתסכל, לא מאפשר בניית בסיס יציב ליצירת והתפתחות הקשר ולאורך זמן מקשה על בן-הזוג היציב יותר לתת אמון ולסמוך על מילתו של בן-הזוג הפחות יציב, כמו במקרה שלכם.
לכן, למרות שחשת שיכולה להיות זו זוגיות טובה מאוד, אני חושבת שטוב עשית כאשר החלטת, לעת עתה, לשים לקשר הזה סוף.
בן-זוגך לשעבר נכווה בעבר ונזקי הכוויה הזו עדיין נותנים בו את אותותיהם. הוא מאוד רוצה ליצור יחד איתך קשר זוגי יציב וארוך טווח, אולם לאור ניסיונו הרע הוא פשוט חושש להתמסר שוב, באמונה שלמה, לזוגיות ולכן התנהלותו מתאפיינת בחום, אהבה והמון רצון להתקדם בקשר ואף לעבור למגורים משותפים אך הוא "מקבל רגליים קרות" רגע לפני. כל מה שנראה לך שולי נראה לו מהותי ומפחיד. הוא לא נוהג כך בכוונה לשגע אותך, להיראות קשה להשגה או כי הוא לא מעוניין, הוא עדיין חי את הטראומה ההיא וקשה לו להתגבר עליה ולהמשיך הלאה בחייו מתוך אמונה בתחושותיו ובאנשים שאיתו.
יחד עם זאת, היה לכם טוב יחד וכפי שציינת את חשה שיכולה הייתה להיות זו זוגיות טובה עבור שניכם לכן, אולי תרצי להציע לו לנסות תהליך מקצועי כלשהו אשר יסייע לו להתגבר על הטראומה הזו, להפסיק להתנהל על-פי פחדיו ולהתחיל להתנהל נכון מתוך רצונותיו, צרכיו, מאווייו ושאיפותיו. אולי אף תרצי ללוות אותו בתהליך ולהיות שם לצידו. הוא בוודאי יעריך זאת וילמד שעלייך הוא יכול לסמוך, שאת לא מפנה לו את הגב ושגם בזמנים פחות נעימים את שם לצידו.
אני מאמינה שגם לך זה יעשה טוב שהרי את אוהבת אותו ובוודאי תשמחי להיות לו לעזר עבור עתידכם המשותף.

מאחלת לכם הצלחה!
אשמח באם תחליטי להמשיך ולשתף אותנו כאן בפורום וכמובן, אשמח לסייע ככל שאוכל.

העלתי את הפניה שלי במספר פורומים שונים, והתאכזבתי מהתגובות הדלות והרדודות שקיבלתי, עד שראיתי את התשובה הרצינית והמקצועית שלך.
המון תודה על מה שכתבת, זה חיזק את התחושה הבסיסית שלי - כולל הרעיון של מפגש טיפולי כזה או אחר.
אני בת 34 וכפי שאת בטח מבינה זה לא פשוט למצוא מישהו שניתן לזהות בו פוטנציאל זוגי, להקשר אליו ועדיין לוותר. זה באמת קשה. והאכזבה היא גדולה.
הקשר בבסיסו הוא טוב מאוד, וישנה אהבה גדולה.. הוא חווה שני קשרים רצינים לאחר אותה הפרידה, אך לא בעוצמות האלו ובטח לא ברמת החשיפה לילדיו, כפי שהתקיימה ביננו. באמת הנחתי שחווית הגירושים (הבהחלט לא נעימה שעבר) תעיב ותגדיר גם את הקשר שלנו.. טעיתי, לצערי

שוב תודה רבה!

הוא גם מקנא לי כל הזמן!

סיגלית יקרה,

אני משוכנעת שהתחושות שלך מדויקות, כפי שנאמר, אישה תמיד יודעת...אם את מרגישה שהוא אוהב אותך, אז את כנראה צודקת! המעשים, ההתנהלות והיחס חזקים מהמילים ולמרות שהוא לא אמר לך מפורשות שהוא אוהב אותך הוא מביע את אהבתו בכל דרך אפשרית. העובדה שטוב לך בחברתו, את נהנית איתו, מרגישה נוח ונעים לידו מעידה על הרגשות החזקים שיש לו כלפייך, כי אחרת היית מרגישה אחרת...זאת ועוד, העובדה שהוא ממהר להתפייס גם היא בעלת משקל. הוא לא מסוגל לשאת את המחשבה שאתם כועסים ולא נעים ביניכם, על אחת כמה וכמה כאשר אתם באמת רבים (והוא לא רק מתייסר מהמחשבה על כך)...
יחד עם זאת ולמרות שציינת שאתם לא שוכבים כל-כך הרבה, יש לו כנראה פנטזיות מיניות אותן הוא בחר לחשוף בפנייך ולשתף אותך.
יש סוגים שונים של אנשים. ישנם אנשים כמוך, שרק המחשבה על כך גורמת להם להוציא עשן מהאוזניים, כפי שכתבת, ויש את אלה שזה ממש עושה להם את זה, שצפייה בבן/ת זוגם מקיים/ת יחסים עם שותפים אחרים ממש מדליקה אותם.
מה שלא מסתדר לי זה איך הוא יוכל להתבונן וליהנות אם הוא מקנא לך כל הזמן כפי שציינת. למיטב הבנתי, הקנאה הזו שהוא חש כלפייך סותרת לחלוטין את הרצון שלו לראות אותך עם שותפים אחרים...
אולם, בלי כל קשר לכל הנ"ל, ומאחר ואת יודעת שלקשר הזה אין עתיד, טוב תעשי אם תבחרי להקדים את קץ היחסים ביניכם. לא משנה מתי תחליטי לשים סוף לקשר הזה, זה יהיה פחות נעים ולכן עדיף לעשות זאת בהקדם כדי שתוכלי לאפשר לעצמך לפגוש מישהו מתאים לך בעל ערכים ו"תחביבים" משותפים.

יש בנות שחשוב להן מאוד להרגיש טוב עם עצמן והן ישקיעו הרבה מאוד כדי שזה יקרה. שיער למש הוא גורם לביטחון נמוך אצל הרבה נשים ובמקום להתעייף ולהוריד מ\במכשירים עושים את זה אחת ולתמיד (גם אתה מרוויח מזה הרבה אגב!).

כנראה פחות חשובים לה הלימודים כרגע- אולי פוחדת שהיא לא תצליח, אולי ההשקעה גדולה לה מדי (לייזר זה פחות השקעה, לא יעזור), וזה נמצא יותר גבוה בסדר העדיפויות.

אולי בהמשך תפתח אותה ללימוד עצמי ותעזור לה ואז היא תיגש רק לבגרויות. אם תעשה את זה איתה ולא רק מהצד- אולי היא תרגיש שזה קל יותר.

היי,
אני בעלת תואר שני עוד מעט בהנדסה, רואה ערך רב בהשכלה. לפי דעתי כל אדם חייב לרכוש השכלה על מנת להתממש ולהיות עצמאי ולהתפרנס בכבוד. אך זה משהו שהוחדר לי במשפחה מהילדות, תמיד ידעתי שאהיה אקדמאית ללא ספק כשאתבגר. יכול להיות שחברה שלך לא רואה צורך בהשכלה, מכיוון שסומכת על כך שאתה, או גבר אחר יפרנסו אותה ונוח לה איך שהיא. איך המשפחה שלה? אנשים משכילים?
אני אישית הרבה פעמים נתקלתי בגישה של "למה לך ללמוד ולסבול? תתפסי לך גבר עשיר שיפרנס אותך" הרבה פעמים אמרו לי זאת וזנה לגמרי מוטעה לדעתי, אישה לא צריכה להיות תלויה בגבר כלכלית, אף פעם לא יודעים מה יקרה בעתיד עם הגבר המפרנס... אולי חברה שלך בגישה הזו?
בכל אופן, מעבודות סטודנטים רבות, בפקידות וכו' אני יודעת שיש קורסים שלא דורשים בגרות מלאה, אפשר גם לגשת לפסיכומטרי ואם יהיה מספיק גבויה אז אפשר לנסות להתקבל ללא בגרות, אפשר לבדוק אופציות באוניברסיתה פתוחה. אבל כל זה לא רלוונטי עד שהיא לא באמת תרצה לעשות משהו עם עצמה.
לגבי הורדת שיער, זה מותרה ואילו השכלה לפי דעתי זו חובה.
כל הכבוד לך שאכפת לך.
בהצלחה

כתבת שאם היא תוריד שיער בלייזר גם הוא ירוויח מזה.

את באמת חושבת ככה? איזה רווח בדיוק יהיה לו? שהיא תהיה חלקה?

זה באמת חשוב בעייניך? לדעתי זה תכתיב חברתי מטופש וחסר משמעות

את אמנם צודקת, אבל תתפלאי שיש גברים שזה ממש חשוב להם והם לאו דווקא שטחיים... יש משהו שלא תמיד ניתן לשלוט עליו, דחף, או יצר, או משהו ביולוגי פנימי חייתי שפשוט חוסם אותנו מלהימשך לאחרים, אפילו שהם לא מכוערים, אפילו שאין משהו ספציפי בבנאדם שהוא נוראי, את לא נמשכת אליו. זה יכול להיות ריח רע אפילו. או משהו בסגנון דיבור. לא אשמתו, לא מכוער ודוחה בעיני אחרים אבל אותך דוקא כן. זה אומר שאת שטחית? לכן יש גם גברים שחלק זה חשוב להם, אין מה לעשות. הם לא רוצים לראות את האשה מתגלחת כל יומיים והיא בטח יש לה גם כל מיני שטיקים. אני חושבת לסיכום שאם אין לך ביטחון עצמי מסיבה של שיער, מראה, לא משנה מה- ואת מוציאה על זהו משקיעה כדי שכן תרגישי טוב ובן הזוג גם יחוש את הביטחון שלך זה שווה את זה, ולא משנה אם מדובר בהשקעה כמו משהו ענק או להוריד שיער. זה אותו ביטחון נמוך שיעלה, מה עדיף שהיא תמשיך להרגיש דחויה בעיני עצמה?? לה זה חשוב מהסיבות שלה!

היי,

סדר העדיפויות שלה בכלל לא קשור לעובדה שהיא בחורה. באוניברסיטאות היום יש רוב לבנות (למיטב ידיעתי 55% מהסטודנטים הן בנות), ויש לא מעט חוקרות, נשות אקדמיה ונשים שעוסקות בהגות.

מדובר בסדר עדיפויות פרטי של הבחורה שאתה יוצא איתה. יכול להיות שפחות מעניין אותה ללמוד, או שהיא נהנית מהחיים שלה כמו שהם עכשיו.

בשום פנים ואופן אל תהפוך את זה לעניין מגדרי!

יש משהו שיכול להיות מאוד רלוונטי לשאלה שלך, וזו כתבה שהופיעה במוסף הארץ האחרון על פרסומת חדשה ושובינסטית (לדעתי) לאמצעי מניעה חדש, והאופן שבו הוא מציג את האישה המודרנית. כתבו על זה בבלוגים ויצא גם קמפיין נגדי.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229317.html

אלי יקר,

ראשית, אני מצרפת את דעתי לדעתה של "מישהי". כל הכבוד לך על הפתיחות ועל הרצון לנסות ולהבין, באמת להבין, מה עומד מאחורי מניעי ה"צד השני".
ולשאלתך, הטענה "אין לי כסף" הינה סוג של תשובה אשר מעידה על "אין לי כוח" או "לא בא לי" או "אין לי חשק". אני מניחה, שאם זה באמת היה חשוב לה, שאם לימודי מקצוע, השלמת בגרות, השכלה גבוהה היו חשובים לה, היא הייתה מוצאת את הדרך לממן זאת, כמו הרבה מאוד סטודנטים אחרים.
כעת זה לא נראה לה חשוב, מה שלא מעיד על העתיד. ייתכן כי בעתיד היא תחליט שזה הזמן וכמובן..ייתכן שלא.
מה שכן חשוב לה הוא ההופעה שלה, המראה החיצוני שלה, התחושה שמראה חלק יקנה לה וזה טבעי לגמרי.
אתה מתעדף את הדברים באופן שונה ממנה פשוט כי אתם שני אנשים שונים ולא בהכרח כי הראייה שלך גברית ושלה נשית.

תודה רבה על התשובות.
מוניקה, אני מבין שאכן יש הבדל בתעדוף שלנו. ואני מניח שזה לגיטימי שיש הבדלים כאלו. ו"מישהי", זה נכון במקרה הזה מה שאמרת שכנראה יש הבדלי חינוך.
העניין הוא שאני מרגיש שהיא מביעה בכך קצת חוסר אחריות או חוסר רצינות, וזו טענה שהיא מעבר להבדלים בתעדוף.
אם היא היתה מוציאה פתאום כמה אלפי שקלים על קניית 10 זוגות מגפיים, אני מניח שהייתם מסכימים שיש כאן חוסר אחריות. מצד שני אם היא היתה מוציאה את הכסף על דבר אחר, למשל טיפול פסיכולוגי, היה די ברור שיש כאן שיקול דעת הגיוני ורציני.
לכן אני שואל לגבי הסרת שיער – האם זה מביע חוסר אחריות מסוים או שהסרת שיער עשויה להיות צורך מאוד גדול?

תודה!

אלי יקר,

לכל אחד הצרכים ה"דחופים" שלו. רצונה לבצע הסרת שיער אינה מביע חוסר אחריות או חוסר רצינות וברור כי עבורה הסרת שיער ורכישת השכלה ומקצוע נמצאים במקומות מאוד שונים ומאוד רחוקים זה מזה בסולם הצרכים.
השקפות העולם שלכם מאוד שונות כמו גם צרכיכם ומניעיכם המרכזיים. אותך מניע הצורך בהשכלה ומקצוע ואותה מניע הצורך להיראות במיטבה.
מאחר ואתה מכיר אותה מזה זמן מה, אתה תוכל להעיד אם התנהלותה הכללית מאופיינת בחוסר אחריות ו/או חוסר רצינות.
מה התחושה הכללית שלך?

תלוי עד כמה היא מרגישה לא נוח עם זה. יכול להיות שכל החיים שלה היא סבלה מזה, יש בחורות מאוד שעירות, כמו מעדות הקבקז והבוכארה לדוגמא. לי אישית יש חברה קבקזית שכל החיים זה הפריעה לה, היא בעלת עור לבן ושערות גוף שחורות, ככה שאם היא מגלחת אפילו, רואים על הרגליים נקודות שחורות ולא אסטטיות...אז היא כל 3 שבועות הולכת למישהי שמורידה לה שער בשעווה וזה יוצא ביחד עם השורש ככה שלא רואים נקודות שחורות, אבל היא צריכה לחזור לשם כל 3 שבועות ולשלם כסף, ככה שלטווח ארוך עדיף לייזר כי זה ב 85% מוריד לצמיתות.
בכל אופן, אם אתה אוהב את הבחורה הזאת ומציק לך שהיא לא משכילה, אתה יכול לדחוף אותה לאט לאט להשכלה, ככה אני עשיתי עם בעלי, פשוט בתחילת היחסים שלנו כשהתחלנו לצאת, הבהרתי לו שלא אתחתן עם אדם ללא השכלה גבוהה, הוא כמובן תכנן ללמוד מתישהו, אבל זה מן נתן לו דחיפה,נפגשנו אחרי שהוא היה כשנה לאחר שחרור וגם אני הייתי שנה אחרי שחרור ובשנה ראשונה ללימודים, והוא עבד כעוזר לספק ממתקים , הרוויח דווקא לא רע, ורצה אולי להתחיל ללמוד עוד שנה שנתיים אחרי טיול גם, לכל מקרה עשה פסיכומטרי... אני ידעתי מה אני רוצה, היתה בינינו כימיה מטורפת ופשוט לאט לאט החדרתי לו שלא אתחתן עם אדם לא משכיל, והוא התחיל ללמוד ונורא הצליח דווקא, עובד במשרה מאוד טובה במקצוע וגם אני.
תגרום לה לרצות ללמוד, תבהיר לה שלא רק מראה חיצוני חשוב אלא גם תוכן של בן אדם. אולי תברר בשבילה, תברר איתה מה היא אוהבת, תן לה דחיפה ותבהיר לה שתהיה שם בשבילה ותתמוך בה, אולי היא גם מפחדת מהלא נודע, שהיא לא תהיה מספיק טובה ולכן ממציאה תרוצים...
בהצלחה

זה באמת חשוב לה. זה ברור לי. לפני כמה זמן היא עשתה טיפול נוסף בשביל להרגיש טוב עם עצמה וכמו שמישהי כתבה זה לא רק בשבילה, אלא גם בשבילי..
הבעיה שאני כן מרגיש שיש כאן חוסר בגרות או אחריות (בגלל עוד דברים). והבעיה שאם אני מנסה להעלות את זה היא נורא נעלבת, ולא מסכימה לדבר על הנושא..