פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

רונן היקר,
כיף לשמוע על מערכת יחסים כה טובה, לשם שינוי!!!
אפשר להבין את הפגיעה שלה משום שזו הפעם הראשונה שקורה משהו כזהשאתה מסתיר ממנה משהו וזה שבר את התבנית שהיתה ביניכם קודם.
מה צריך לעשות כאשר נשברת התבנית?
יש להכין אחת חדשה...
ראשית חשוב ששניכן תבינו היטב למה זה קרה. כתבת שלא רצית לפגוע בה. אבל מעבר לכך - אולי יש משהו בצפי שלך לגבי סוג התגובה שעלולה היתה להיות לה אילו היית מספר לה בזמן אמת, כמו למשל - בכי/צעקות/ תגובה רגשית חריפה שקשה לך לעמוד בה.
אינני אומרת שהאחריות היא עליה ועל התגובות שלה, אלא שכדאי ללמוד משהו לעתיד יחסיכם: ללמוד האם יש לך רגישות יתר לסוג מסויים של תגובה רגשית שלה. אנינ נתקלת בכך רבות, שלגברים מאוד קשה לעמוד מול בכי של אישה, אז הם עושים הכל כדי להימנע מלעמוד מול תגובה כזאת.
אז יש כאן משהו שחשוב שהיא תדע ואולי תמתן את תגובותיה, ומצד שני - שאתה תלמד להכיל את הבכי שלה. תבין למה היא זקוקה כאשר היא בוכה. יש נשים שאינן זקוקות ממך לכלום באותו רגע, רק שתאפשר לה לבכות ולהוציא את הרגשות שהצטברו. יש נשים שזקוקות לכתף להישען עליה, ולא יותר מכך. יש נשים שרוצות חיבוק. אז אולי אם תראה שאתה כן יכול להעניק לה את מה שהיא צריכה ולא לעמוד אובד עצות כאשר זה קורה - אולי בעתיד לא יהיה לך כזה קושי להעציב אותה עם עובדות החיים.
אז אחרי שמבררים מה גרם להתנהגות הנמנעת שלך - חשוב ליצור מחדש את ההבטחה לעתיד - האם אתה מתחייב לא להסתיר מפניה יותר. או אם אתה רואה שזו הבטחה גורפת מדי וחושב שלא תעמוד בה - תבטיח רק מה שאתה חושב ורוצה לקיים, כי אם תמשיך לפשל - האמון לא ישוקם. אינני אומרת שחייבים להבטיח כנות מוחלטת. אבל גם להגיד לה - אני מבטיח לך שאם זה קשור באיזו צורה אליך -אני מבטיח לשתף אותך - זו התחייבות ראוייה, לדעתי.
העיקר זה לעמוד במילה שלך בעתיד - זה מה שיבנה מעכשו את האמון. כל פעם שתסתיר או תשקר לה - אתה מגדיל את הסיכוי שלא יהיה ניתן לשקם את האמון שוב.

יעל יקרה, שאלה מוזרה קצת...אני יכולה רק להעלות השערה: כאשר תינוק הוא ממש קטן - הוא עוד לא חינני כל כך, ואולי זה מה שהוא חושב עליו ולא מצליח להגיד עליו משהו חיובי מבחינה חיצונית בשלב זה. יתכן שהוא חשש להעליב מישהו מן הנוכחים, אולי את הורי הילד, ולא יכול היה למצוא באותו רגע משהו טוב להגיד עליו ועל כן פנה לעזרתך בעצם וסמך עלייך שתמצאי משהו נחמד להגיד על התינוק.

מה דעתך?

הי גילה,

אני שמחה שאת בהליך מתקדם לפרק חדש בחייך.. ומקוה שהכל יעבור על פי שביעות רצונכם.

עצם העובדה שהוא גם הורה, יכולה ללמד על הרגש והאמפתיה שהוא יכול להביע לנוכח כך שתעלי את הנושא מולו באופן רגיש ומסודר, בשיחה רגועה. יתכן והוא מניח מראש שהנושא הזה יעלה ולא יהיה מופתע, אני מניחה שהוא מבין את הצורך שלך שהילדים יהיו עמך, זה טבעי מאוד. יתכן והוא ירתע באופן ראשוני מעצם האחריות (אם הם גדולים יהיה קל יותר, אולי), ויתכן ודווקא זה יהיה לו לגמרי טבעי.

אבל עד שלא תעלי את זה, לא תדעי מה העמדה האמיתית שלו. את יכולה לדבר איתו ולהתחיל בכך שמאוד טוב לך איתו ואת בהחלט רואה המשך קשר ביחד, אבל כל אחד מגיע ממשפחה גרעינית ראשונית שהוא בנה, ומאוד חשוב לך לשמוע מה הוא חושב על הנושא של הילדים, ולהחליט ביחד (!) איך מתמודדים עם זה באופן שלא יפגע בך או בילדים, או בקשר. לשאול מה מרגיש, מה חשוב לו, מה היה מייעץ בעינין. לשים אותו במרכז ואת מה שחש כלפי הנושא. ככה הוא ירגיש שאת מאוד באה לקראתו ואת באותה סירה. במקביל, תוכלי להציע איך לבלות עם הילד/ה שלו ולבוא לקראתו גם שם, אם יש צורך כזה שלו. החשוב הוא שהגמישות תהיה לנגד עיניכם. המצב לא מאוד פשוט, יש להיות אלסטיים ודינאמיים ועם הגישה הזאת אתם צריכים להיכנס לקשר.

בהצלחה רבה

חבר יקר,

כואב לי לקרוא את מה שאתה רושם, ואני יודע שעכשיו קשה לך מאוד, ואתה בתקופה קשה, אבל אני מבטיח לך שיהיה בסדר, כמו שרשמת "לכל סוף התחלה חדשה".
חשוב שתלמד מהקשר הזה ותדע להשליך את זה הלאה לקשרים הבאים שיהיו לך בעתיד.

אני שמח שסוף כל סוף חתכם את "הקשר לא קשר" שהתנהל בחודשיים האחרונים. כי רק אתם סבלתם מזה.

בתקופה הקרובה תנסה להעסיק את עצמך כמה שיותר, כי יש לך חלל גדול למלא.
אני מבקש ממך אל תעניין יותר במה שהיא עושה ואם מי היא יוצאת כי זה לא יעשה לך כלום חוץ מסכינים בלב.

אם תצטרך לדבר, להוציא...אני פה, אל תתבייש

תהיה חזק ושמור על עצמך

אלדר

דייט ראשון היה לי הלילה, היה מדהים, ממש נהנתי מכל שניה וכל רגע ולא האמנתי שאני ארגיש ככה ועוד בדייט ראשון. לא יודע מה יהיה איתה אבל קיבלתי זריקת עידוד שההמשך עוד יהיה טוב.
לגבי האקסית, היום היא כבר שינתה את הסטטוס בפייסבוק למערכת יחסים אבל לפחות דאגה להסיר את זה מדף החדשות שלה, כנראה פחדה שאני אפגע אבל ראיתי את זה כי אני עדין נכנס לעמוד שלה. אבל היא באמת מגלה כאן התחשבות ברגשות שלי וזה גם מלמד שהיא בחורה טובה סה"כ והיא סה"כ מחפשת את האושר..
שלחתי לה הודעה שיהיה לה בהצלחה ואני באמת שמח שהיא מאושרת..
נקווה לטוב, אני קצת רווי באלכו כרגע, אני מקווה שאני אקום בבוקר ולא יאכל כאפה..לילה טוב.

שלום דן
קראתי מה שכתבת והתחברתי מאוד. אני שנה אחרי פרידה מבת זוג של שנתיים, אתה גרתי שנה. הכאב היה נורא בהתחלה, אחרי חודש עבר, ואחרי חצי שנה החלו געגועים קשים. אפילו עכשיו, כשלאחרונה גיליתי שהיא בקשר חדש, היה לי קשה. כל מה שאפשר לעשות זה ללמוד מטעויות העבר ולמצוא אהבה חדשה עם מישהי מתאימה יותר.
אני מצטרף להמלצה לא להתעניין במה שקורה עם האקסית. אצלי זה קצת קשה כי יש לנו חברים משותפים מתקופת הלימודים.
מאחל לך הצלחה בהמשך ומחזק את ידייך.

טוב עניתי לעצמי בדיוק הגעתי להודעה הזו.

אל תדאג בנאדםםם... יעבור. באמת. אני אחרי הפרידה שלי נשברתי כאילו שזה סוף העולם. (וזו לא הפרידה הקשה הראשונה שהייתה לי). זה לא הופך את זה ליותר קל אבל זה רק מראה שלא משנה כמה חזקה הייתה האהבה, אחרי כמה זמן היא דועכת ואפשר לאהוב גם אחרים.

ואני אומרת לך את זה מנקודה שבה חשבתי שאין שום סיכוי שאמצא מישהו לעולם. ושאשאר לבד. ושמי ירצה אותי. ושכל פעם שאני נותנת את כל כולי אז דורכים על זה..
ובאמת הרגשתי ככה והאמנתי בזה.

עד שיום אחד פ]שוט קמתי והבנתי כמה זה שטויות. ואם לא היא- מישהי אחרת תזכה באהבתך. ואם גם לא הבאה? אז אחת אחריה... אני אנסה להשתמש באיזו קלישאה נדושה-

לא משנה כמה קשה ומפרך המסע אל פסגת ההר, לא משנה כמה נפצעת בדרך, לעד תשאף להגיע עד למעלה ע"מ לראות את הנוף המדהים שמשתקף ממנו- ותרחם על כל אלו שנפלו באמצע ולא התאמצו מספיק ותגחך לעצמך- כמה הם חלשים..
תתאהב ותתאהב שוב. אל תתייאש. כי אם תתייאש לא תזכה לאהבה. ותמיד יש אהבה אם רק רוצים מספיק.

אני יודע את זה ואני מאמין בזה היום יותר ממה שהיה לפני חודש. אני חושב שגם הקושי המרכזי שלי הוא שמדובר באהבה ראשונה ולפניה היו לי רק קשרים זניחים וסטוצים והיא הבחורה היחידה שבאמת אהבה אותי חוץ ממשפחתי.
אני מאמין שלאט לאט יהיה בסדר וכמו שאמרת הלב שלי יתפנה לאחרת.

האהבה הראשונה שלי נפרד ממני אחרי שנתיים והייתי בקרשים. אין דרך לתאר כמה סבלתי וכמה הייתי מדוכאת מהעניין.
ואז.. עברו כמה שנים.. כמה קשרים זניחים כמו שאתה אומר.. המון חוויות ובכיות לאורך הדרך בגלל האהבה הישנה.. עד שהגיע החבר שהיה הנוכחי עד לא מזמן, שפשוט הצליח להוציא אותי מזה.. נתן לי לבכות על העבר והבטיח שתמיד יהיה שם ושהוא מבין למה אני מדוכאת ושהוא מוכן להיות שם בשבילי ולתמוך עד שיעבור.. ובאמת זה עבר מאוד מהר והתאהבתי באקס עד מעל הראש.. הוא נתן כל כך הרבה ועזר לי וקיבל אותי.... זה שבסוף נפרדנו מסיבה שעד היום לא מובנת לי זה לא חשוב עכשיו:) מה שחשוב זה שגם אחרי שחשבתי שאני במצב הכי גרוע שלי ושלעולם לא אמצא אהבה, היא הגיעה לה פתאום:)
בגלל זה אני גם אופטימית למרות הפרידה החדשה- כי אני יודעת שיבוא מישהו חדש ושונה מהקודם. האהבה מגיעה זה בטוח:)

שיהיה רק טוב!

וואו דן אתה נשמע לי בן אדם עם הרבה הרבה רגש תהיה אופטימי .........
ואף בחורה לא שווה את הכאב שלך ,,,,,,,,, גם אני חוויתי סוג של פרידה

כבר לפני חודש כשהתעוררתי ורציתי לחזור אלייך, הבנתי שהפעם לא אצליח לשכנע אותך, היית נחושה מדי ועקשנית, כנראה שהתכוננת, התכוננת לרגע הזה מצויין. אני נזכר איך כשהכרתי אותך לקח לי זמן להתאהב, ההתאהבות עליה מספרים רק בסיפורים, כזאת שאקום בבוקר ואומר - הנה לפניך היא עומדת, האהבה של חייך האחת והיחידה לה חיכית כל ימיי חייך.

בלי לדעת את פוגעת בי יותר ויותר, כל מילה שיוצאת לך מהפה לך רק ממחישה לי את העובדה שהבחורה היחידה שאהבתי בחיי לא רוצה אותי כבר. שכל מה שיש לי להציע זה את כל כולי, וזה לא מספיק טוב בשבילך. אני כל כך עייף, שאני מרגיש כאילו חלק ממני נקרע כל פעם מחדש, בעוד החלק השני נותר ער, נשאר להרהרלחטט בפצע הפתוח.

כל הזמן אני שומע מסביבי עצות חסרות תועלת, קלישאה אחר קלישאה. אולי הזמן יעזור, הזמן יעשה את שלו, תתנתק ממנה והיא תחזור, אם נועדתם אז תחזרו, אבל למי יש כוח לחכות? ואני אומר עכשיו שכבר איבדתי אותך, הרי אינך שלי עוד, הרי לא אראה אותך יותר, לא אשמע את קולך, את צחוקך, לא אגע בך, לא אנשק אותך, ולא אמצא את מקומי בין זרועותיך. מותר לי להתאבל על החיים שלא אזכה לחיות איתך, על החלומות שלא אגשים איתךמותר לי להתאבל על האהבה שלנו, כי היא היתה טובה, היא היתה אמיתית, טהורה ובעלת משמעות עבורי. היא היתה שלנו, היא היתה מושלמת, וכך אזכור אותה. אני רק יכול להצטער שהיה יכול להיות אחרת זה היה יכול להיות מדהים. גוש לא מוכר עולה לי בגרון כשאני מסתכל לך בעיניים. אני כבר יודע שזו הפעם האחרונה שתהיה לי הזכות להביט בך באופן הזה, וזה קורע אותי מבפנים. אני נזכר פתאום בחיוך שלך בפעם הראשונה. לא מבין למה זה קורה לי. אני מתפלל שאולי עכשיו אשמע את הצלצול שלך, משהו קטן שיחזיר אותך.

לפני שאתה הולכת, רק תזכרי. תזכרי מה היית בשבילי איך דחפת אותי קדימה, תמיד לשאוף יותר, ראית בי דברים שאני בעצמי לא ראיתי, זיהית בי יכולות שלא ידעתי שקיימות בי, ומעל הכל – האמנת בי. וכשאתה האמנת בי, אני האמנתי בעצמי והצלחתי אם זה בלימודים ובעבודה העתיד נראה וורוד ועכשיו את עוזבת, הולכת ממני, ואני אולי צריך לומר תודה או אולי תעצרי לדקה. שוב פותח את העיניים מוקדם מידי בבוקר והדבר הראשון שאני מרגיש היא דמעה נוספת שזוגלת מעיניי. תגידי כבר משהו לעזאזל אני חושב לעצמי תגידי שאני חרא, שאני בן אדם זבל, תגידי שלא אהבת אותי מעולם. תגידי משהו. משהו כדי שאוכל לשנוא אותך ולהתגבר, במקום לאהוב אותך כל כך.

וכל מה שנותר עכשיו זה הרגע להגיד לך שהגיע הזמן ללכת ממך ולתמיד, זה הרגע לסגור את הדלת ולא להביט יותר לאחור לעולם להחזיר את כל הדברים שמזכירים לי אותך ועלולים לפגוע בי ולשקוע שוב בפרידה ובך. המחשבות עפות בראשי במהירות מסחררת. אני רוצה להגיד כל כך הרבה דברים שתדעי לפני שאת נעלמת לתמיד ואני פשוט לא מצליח לומר דבר.
הלוואי שהיינו יכולים לחיות את החיים פעם שנייה, אז אני בטוח שגם את היית מבינה מה פיספסנו בפעם הראשונה.

אפשר לעשות קופי פייסט ולשלוח לאקס?? חחחח

שום אדם לא שווה כל כך הרבה רגש ואהבה אם הוא בסטטוס של אקס..

הלוואי והייתי יכולה להרגיש ככה.. מילא אם היינו נפרדים בגלל ריב. אבל נפרדנו סתם. באמת. והלוואי וגם הייתי יודעת למה. לא הורדתי מערכו בגלל הפרידה. לצערי אני גם לא כועסת עליו כי יש לכל בן אדם את הזכות להיפרד ולבחור לחיות עם מי שטוב לו. לכעוס זה לא הפיתרון.

אני ממש לא כועס על האקסית ומכבד את הבחירה שלה אבל גם הזמן יעשה את שלו ואת תביני למה אני מתכוון לא עכשיו, אלא עוד חודש או חודשיים..

היי ,כן אה אה כל החלומות וכל התקוות
והכאב הבלתי נסבל הזה כשאתה מבין שנגמר ....
והפעם באמת ...
תחיה את חייך ותיפתח לעולם יש עוד חיים ואפילו אולי עוד אהבות!

וכ תהייה את זו שהרגע שבה תחליט שהיא באמת באמת אהבתך תהיה שלמה עם לחיות איתך

נל היקרה, לדעתי הדבר הכי נכון לעשות הוא לקבל - רצוי שניכם יחד - ייעוץ בתחום שנקרא - "הדרכת הורים".
לאו דווקא בתחום הייעוץ הזוגי.
מנקודת המבט שלי, נראה לי שבעלך הוא אדם שאין לו גישה טבעית לילדים. לא נוח לו ואינו יודע איך ליצור קשר עם ילדים. כאשר הוא לוקח על עצמו משימה כלשהי כמו אמבטיה לילדה - הוא מאבד את הסבלנות מהר ונכנס איתה לעימותים.
אני חושבת שמה שניתן לעשות זה להזמין אותו לשיחה איתך - שיחה מתוכננת, לא שיחה שמתלקחת תוך כדי ריב או פיצוץ שהינה שיחת תוכחה ואינה יעילה כלל.

ובשיחה להסביר לו שאת מרגישה שהכל עלייך - אבל לא להסביר זאת "עם מוסיקה של תלונה" - ושאת זקוקה ממנו לעזרה ולהקלה בעומס, כי את לא הורה יחיד. הוא מפספס את שנות הילדות של בנותיו בצחורה כזאת. תשאלי אותו איך הוא רואה את עצמו בתור אבא. האם הוא מרוצה ממה שקורה? מה חסר לו בחוויה שלו כאבא? מה יכול לעזור לו להרגיש טוב יותר בתור אבא? ובאמת תקשיבי לבקשות שלו, ותיעני רק אם את באמת מסכימה איתו וחושבת שתצליחי לתת לו את מה שהוא מבקש.יש לי הרגשה שהוא הרים ידיים במידה מסויימת ומרגיש שזה לא התחום שלו ואולי הוא גם חושש להיראות מטופש על ידך, כי אצלך הכל קורה בטבעיות עם הבנות, הכל הולך חלק.
אז הוא חווה חוויות של כשלון במקום חוויות של הצלחה עם הבנות. בעיקר עם הגדולה.

מה שחשוב הוא שבמקום להתלונן ולקטר - כל פעם שהוא כן עושה משהו בצורה מוצלחת, אפילו משהו קטנטן - תני לו חיזוקים חיוביים, שבחי אותו. תגרמי לו להריש טוב ונוח סביב משימות הקשורות לילדות. חוויות של הצלחה חשובות מאוד כדי לגרום לשינוי אמיתי.

לא יודע מה ציפית שקפצת מקשר ארוך לקשר אחר בלי להמתין, אי אפשר לשכוח תוך חודש מהאקס, הכל עדין טרי וברור מדבריך שיש לך עדין רגש כלפיו וזה טבעי. קחי את הדברים לאט, תני לעצמך זמן ותסבירי לידיד/חבר שאת אחרי קשר ארוך ואת רוצה לבנות את זה לאט.
לדעתי עוד חודש חודשיים את תתרגלי לחיים החדשים שלך ולאדם החדש שנכנס לחייך, במקרה הרע תביני שאת רוצה עוד נסיון עם האקס, בכל מקרה עם הזמן הכל יתבהר לך.

היי מירב

רציתי להוסיף כמה דברים לדבריו החכמים של ידידי דן.
לאחר קשר ארוך גם אם את לא אוהבת את האקס יותר ואת שלמה אם הפרידה, עדיין נשארים רגשות, חודש וחצי זה לא מספיק זמן כדי לתת לרגשות לדעוך, ובגלל זה את מרגישה מבולבלת וקצת מיואשת וזה בסדר, כי תהליך של פרידה לוקח זמן, זמן לשכוח דברים, זמן להתנתק מרגש וזמן להיות שלמה אם הפרידה.
נכנסת לקשר חדש, תוך חודש וחצי וזה רק אומר לי שאת מאוד שלמה אם הפרידה ורוצה להמשיך הלאה, ואני ממליץ לך להמשיך אם הקשר החדש למרות הרגשות שאת מרגישה, אולי תאטי את הקצב בקשר כמו שדן הציע ותזרמי איתו יותר לאט. אל תתרגשי אם ההשוואה כולם משווים, האקס היה כך והוא כך...זה בסדר, לכל אחד יתרונות וחסרונות אחרים ואם את מרגישה שהקשר הזה מתאים לך, הזמן יעשה את שלו ואת תשכחי את האקס.
אל תשקעי במחשבות עמוקות ואל תכנסי לחרדות מיותרות, ככל שתתקדמי בקשר החדש את תשכחי את הקשר הישן.

כנראה שאני באמת צריכה להאט את הקצב איתו.
בכ"מ, אני עדיין בקשר עם האקס...קשרי "ידידות" .. הוא אמר שהוא כבר לא מרגיש כלום כלפיי, כמו שאני לא מרגישה דבר אליו, למרות שכל הקרובים אליי אומרים שהוא משקר. (כשנפרדנו הוא לקח את זה מאוד קשה ועדיין אהב אותי)
בכ"מ, אני לא יודעת כמה זה טוב שנשארתי בקשר איתו, ואולי זה מה שגורם לבלבול.

ממש תודה! אני מסכימה איתכם, אני צריכה לתת לזה זמן והזמן יעשה את שלו.

אנונימית יקרה, היחסים שלכם נמצאים בתחילת הדרך, וככל שהוא נעשה יותר יקר לליבך וחשוב לך - את יותר חוששת שמא יקרה משהו והוא לא ירצה להישאר איתך. החשש הזה נשען כמו שאת כותבת גם על נסיון מן העבר עם גברים אחרים שהתאכזבת מהם,ובנוסף גם על חוסר בטחון אישי שלך ממנו אני מתרשמת.
כי את כותבת שאינך רוצה לשתף אותו בחרדות שלך, כלומר אינך רוצה לחשוף בפניו חלקים בעייתיים שלך, בהנחה שזה עלול להבריח אותו.
יש בכך משהו. בתחילת היחסים, הרי השאלה הכי חשובה שכל אחד שואל את עצמו היא האם זהו הפרטנר המתאים לי להתחתן איתו ולקשור את גורלי בגורלו לכל החיים?!
ואם מתגלה משהו שלילי, בשלב מוקדם, זה עלול להטות את הכף לשלילה.
לכן נדמה לי שאת צודקת בכך שאינך משתפת אותו בנושא החרדות.
מצד שני את כותבת על ההיעלבויות שלך. חשוב שתדעי שאחד הדברים שהכי מעיקים על רוב הגברים - וזה משום שהם עצמם בנויים אחרת - זה רגשנות יתר אצל נשים. שהן נוטות להיפגע ולהיעלב בקלות, לבכות בקלות מדברים. הגברים ממש לא יודעים מה לעשות עם זה ואיך לפתור את הבעייה הרגשית.
לכן אני מציעה לך לא להעמיס עליו יותר מדי, אלא למצוא חברה טובה, אחות, אמא - מישהי מן המין הנשי שמבינה את הרגשנות שלך, ואיתה תתייעצי ותשפכי אצלה את החרדות שלך.
לגבי חוסר הבטחון: זה ייבנה אך ורק ע"י חוויות של הצלחה. זה יכול לקרות בתחום העבודה - אם את עובדת, לימודים - משימות אישיות שאת מצליחה לעמוד בהן. לאו דווקא מטרות גבוהות מדי, אלא מטרות ריאליות שאת שמה לעצמך ועומדת בהן.
למשל את יכולה להתחיל את היום עם רשימת מטלות לביצוע, ולהתאמץ לבצע הכל, ואז תהיי מרוצה מעצמך. קחי פידבק מחברותיך ומשפחתך הקרובה ונסי לתקן בעצמך דברים שנראים לך חשובים על פי הפידבק שאת שומעת.
דברים אלו יכולים לעזור לך להרגיש יותר "שווה" ופחות לחשוש שמא הוא לא ירצה אותך.

תודה רבה על התשובה המעודדת שלך.
החרדות האלו זה עניין חולף, זאת אומרת אני יכולה שבוע להרגיש בעננים מאושר ואז פתאום באיזה יום שהוא בקושי התקשר אני פתאום מרגישה מין מערבולת בבטן, והכי מצחיק שאני ברגע שחושבת בהיגיון מבינה שזה שהוא לא התקשר הרבה ורק בערב או שלא כתב לי אסמסים נובע מהסיבה שהוא עובד קשה. והבעיה היא למה אני עדיין בחרדות שפשוט אין להם סיבה? הוא הרי לא מראה לי חוסר יחס. אני מפחדת שהוא יתחיל לקחת אותי כמובן מאליו כי הרי הוא בטוח שאני מאוהבת בו, מה שגם אני בטוחה לגביו, הוא מבחינתו יודע שאני שם ואני לא אכעס ואבין אותו, וזה באמת ככה. אז למה היום יומיים האלו שפתאום אני נכנסת לסרטים פשוט מוציאים אותי מדעתי?

אנונימית יקרה, מה שאת כותבת מעיד פשוט על עוצמת האהבה שלך אליו. זה סממן מובהק של מישהי מאוהבת! הרי את חושבת עליו כמעט כל רגע במשך היום, והוא כל כך משמעותי עבורך, ואת מצפה שזה יהיה אותו דבר גם אצלו. ולכן אם הוא לא מתקשר אליך כמה זמן ברצף - את מתחילה לחשוש שמא הוא לא מספיק אוהב אותך או לא אוהב אותך בדיוק כמו שאת אותו. מצד שני את מודעת לכך שהוא מאוד עסוק בעבודתו, ושהוא בכל זאת אוהב אותך מאוד. ומחשבה זאת מרגיעה אותך (קצת).

אתן לך עוד טיפ שירגיע אותך:
להבין שככה זה כאשר מאוהבים. את זה מכנים בין השאר - "פרפרים" שזה כולל גם תחושות נעימות של התרגשות כאשר את חושבת עליו וגם קצת חרדה כאשר את חוששת שמא הוא לא מספיק בעניין או מה יקרה אם הוא לא יהיה יותר בחיים שלך.

זה סימפטום ידוע ומוכר לכל מי שהיה ממש מאוהב. קחי את החרדה שלך בתור סממן של האהבה. זה יקל עלייך להתמודד איתה אם תביני שהיא שם רק בגלל שאת כל כך אוהבת אותו!

אני מבינה את כל מה שאת כותבת ומבינה שכנראה את צודקת ואני באמת מאוהבת בו, אבל לפעמים זה עוד יותר גורם לי לחרדות, הרי שאני אוהבת אותו והוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי (גם אני לא אמרתי.. רק שהוא בטוח בזה) וזה קצת פוגע שגבר שאת אוהבת לא מוצא דקה פנוייה ביום כדי להתקשר אלייך, ורק בערב כשהוא סחוט מעבודה הוא נזכר להתקשר.. אולי אני מגזימה? או שאני צודקת? איך להסתכל על כל זה בצורה חיובית.. תעייצי לי בבקשה..
סליחה שאני משגעת אותך.
כל מי שמסביב בטוח שאני סתם קטנונית... אולי זה נכון?

היי, אני בן 29 ואני במערכת יחסים מזה שנה בערך,
מה שאת עוברת נשמע לי מוכר, גם אני עברתי את זה בקשר שלי וזה לא בהכרח משהו נשי כמו שכתבה לך דורית...
לדעתי זה נובע יותר מביטחון עצמי בקשר, אני עבדתי על זה מלא...
לפעמים אגב, הבעיה היא בצד השני, שלא מראה אהבה בכמות שאת מראה ושלא נותן 100 אחוז מעצמו כמו שאת נותנת לו..
זה בהחלט פוגע בביטחון שהצד השני לא מתמסר כמוך...
לכן את חוששת בכל פעם שהוא לא מתקשר ומנתחת כל שיחה שבה הוא לא אמר שהוא אוהב אותך...
אני עברתי בדיוק את אותו הדבר עם בת זוגתי...
בסוף הבנתי שמגיע לי יותר ושהיא גם צריכה לתת מעצמה ודרשתי את זה ממנה
זהו, אין לי תובנות מיוחדות,
סתם רציתי לשתף

סליחה אם אני מתערבת מידי.. דרשת וקיבלת את זה?

אני לא חושבת שיש גברים שלא יודעים מה לעשות עם רגישות יתר.. אני הייתי רגישה מאוד ובן הזוג שלי כל הזמן היה שם ותמך בי כשבכיתי.. אני זו שבסוף אמרתי שלא נעים לי יותר לבכות לידו (היו לי הרבה בעיות בבית ובכללי) והוא אמר שזה בסדר ושדווקא זה עושה לו טוב לדעת שאני יכולה ככה לבכות לידו ולהוציא את מה שיש לי..

זה נורא תלוי מי.

הקטע הוא האם זה נכון לבקש מבן הזוג שיבין את הרגישות הזאת..
הנה למשל מה אני אמורה לעשות עם עד 3 אחר הצהוריים אני לא שמעתי מחבר שלי וכולי במצב של כעס ורצון לבכות... ?

ברור שזה נכון.. תתקשרי אליו או תסמסי לו שאת צריכה אותו. ואם הוא לא באותו הרגע ליד הטלפון (כמובן אם הוא לא בישיבה או בנהיגה) הוא אמור להיות שם בשבילך ולתמוך בך כשאת צריכה אותו. קשר זה לא רק כשטוב. קשר טוב נמדד גם ברע. ואם רע לך- הוא צריך להיות שם בשבילך כמו שאת, תהיי שם בשבילו אם הוא רק יבקש.

לאנונימית: קראתי את מה שכתבה לך בכיינית, ועלי לומר לך שאינני מסכימה.
הרי עכשו "רע לך" לא כי קרה משהו לא טוב לך או למשפחתך ואת סובלת מכך.

"רע לך" כי הוא לא התקשר!!!

אילו היה קורה לך משהו רע אובייקטיבי אכן הייתי מצפה שהוא יתמוך בך ואת בו כאשר זה להיפך. אבל לא במקרה הזה שבו את מתפרקת רק מכך שהוא לא מתקשר אליך כמה שעות.
אני חושבת שעלייך ללמוד להתגבר על עצמך ולהרגיע את עצמך, כי אם התלות הזאת תימשך זה יתחיל להעיק על בו זוגך ואז הוא באמת יתחיל לפקפק האם הוא בנוי לתת לך כל כך הרבה תשומת לב שוטפת. קוראים לכך "תחזוקה גבוהה" - נשים (ברוב הפעמים מדובר אכן בנשים ולא בגברים) שמצפות להמון תשומת לב והשקעה רגשית. זה הופך לעול, זה מתיש, ועם הזמן הגבר מרגיש שלא בא לו יותר להשקיע כל כך הרבה. הוא גם רואה שכמה שהוא משקיע - זה אף פעם לא מספיק לה, וזה מייאש אותו ומאפיל על האהבה והורס אותה.
אני מצטערת על הניבוי השלילי הזה אבל אם הוא חשוב לך - תלמדי לנהל את עצמך ואת רגשותייך.
כל פעם שהוא כן יתקשר - היי מתוקה ונחמדה איתו: תשמחי בטלפון שלו, ובשום אופן אל תתני לו להבין ש"חיכית המון שעות לטלפון שלו" כלומר אל תתלונני על כך!
ככל שיהיה לו יותר כיף בשיחת הטלפון היומית - כך הוא יתקשר יותר במידה והוא יכול. לא כדאי להגיע למצב שהוא יתקשר אלייך מתוך חובה ועל מנת להימנע מן התוכחה והתלונה שלך!
ואם את מתוסכלת ולחוצה - אל תפילי זאת עליו אלא תמצאי לך חברה טובה שמבינה לליבך. בשביל זה יש חברות.

אני אעשה כל שביכולתי על מנת לשלוט על עצמי... לא יודעת מה קרה לי הרי שפעם לא הייתי כזאת.. כנראה שמשהו בביטחון העצמי שלי השתבש.. כנראה שאני צריכה לעבוד על זה יותר. אני אנסה לראות איך עליי לתקן ההרגשה שלי, הרי פה מובן לי לגמרי שהוא לא אשם כלל הוא עושה הכל, אני גם לא שוכחת שזו פעם ראשונה שהוא בקשר רציני ולכן זה חדש לו, אתמול הוא הכיר אותי למשפחה שלו ואחר מכן בילינו ערב מדהים יחד, היום התעוררתי עם תחושת געגועים עזים (כנראה שבאמת התאהבתי) אני לא רוצה לאבד אותו ואת הקשר הזה אבל גם ברור לי שלחיות עם התחושות הלא נורמליות האלו אני לא רוצה, הוא חשוב לי יותר מידי לכן אני אעבוד על עצמי. כרגע לא מובן לי כיצד לשפר את החשיבה העצמית שלי ואשמח אם תהיה לך עצה כיצד אוכל להעריך ולאהוב את עצמי יותר. לפעמים קורה מצב שאני שואלת אותו "התגעגעת, או מה הרגשות שלך אליי?" והוא בתשובה אומר לי "את אמורה לדעת" אני כל הזמן צריכה את הפידבק הזה שהוא כן מתגעגע וכן אוהב ואת זה אני רוצה לשנות... תעייצו לי משהו בבקשה...

היי

אני רוצה להרגיע אותך, יותר נכון חשוב לי להרגיע אותך, רוב הגברים אם לא כל הגברים רואים במידה פחותה או רבה סרטי פורנו וזה לא קשור אם הגבר נמצא בזוגיות או לא, גברים לא רואים בסרטי פורנו משהו דוחה או מגעיל, הסיבה שגברים לא מדברים על זה איתכם היא פשוטה מאוד, רוב הנשים סולדות מסרטים כאלו, מרגישות אם זה לא בנוח ועל כן הגברים מעדיפים לא לעלות זאת בפניכם. ועל כן אני לא חושב שיש טעם להגיד לו "תפסתי אותך" ואז לתת לו להרגיש כמו ילד קטן.

בכל זוגיות יש תקופות מיניות יותר ומיניות פחות, קשה לשחזר את הריגושים של תחילת הקשר אבל ניתן מדי פעם לפלפל את הזוגיות.ויש שלל דרכים קלות ופשוטות לעשות זאת...אם תרצי אשמח להמליץ.

לגבי ירידה בחשק המיני, כדאי שתייעצי עם סקסולוגית אני מניח שהיא תדע לתת לך את הטיפול הנכון.

בעיקרון אין לי בעיה עם פורנו, ברור שלא אתעמת איתו- אני רק רוצה לדעת כיצד לשפר את המצב

אשמח מאוד גם לשמוע על טיפים כפי שהצעת...

תודה (:

היי

דבר ראשון רציתי לפרגן לך, על הפתיחות והרצון לשנות.
הדבר הכי חשוב כדי לשפר את המיניות בזוגיות זה להעלות דברים ולדבר, ככל שתדברו על הרצונות על מה שבא לכם, מה שחסר לכם, יהיה לכם יותר קל להתמודד ולשפר.
כמו שאמרתי לך יש הרבה דרכים לריענון הקשר, להלן כמה מהם.
כיוון שאין לך בעיה אם פורנו, את יכולה להציע לו דרך סמס, שבא לך לראות איתו סרט ביחד.
כמובן בלי להזכיר שאת יודעת שהוא צופה.
בכלל סמסים במהלך היום, כמו "בא לי לעשות איתך..." "אני רוצה.." יוצרים חשק וציפייה לערב מלא ריגושים.
תפנו לכם ערב, ותלכו לכם לים עם סדין, בקבוק יין וקצת גבינות...מנסיון זה יכול להיות ערב מאוד רומנטי.
מסאג' בעירום אחד לשני כולל שימוש בשמנים ארומטיים, גם מרגיע, גם נעים וגם יוצר חשק.
ניתן לעשות פתקים, לכל אחד יש צבע (5 פתקים אדומים לך ו-5 פתקים צהובים לו) בכל פתק כל אחד רושם פנטזיה, תנוחה, כל דבר בעל סגנון מיני. שמים את הפתקים בקערה פעם בשבוע לדוג' בן זוגך בוחר פתק אחד אדום ואת בוחרת פתק אחד צהוב ומגשימים אחד לשני את הפנטזיה.
ביגוד - ביגוד סקסי תמיד מוסיף וזה לא חייב להיות בייבי דול זה יכול להיות אפילו ביגוד רגיל שאת לובשת ביום יום...פשוט עם פחות פריטים

יש עוד הרבה, זה מאוד תלוי בדינמיקה בינכם ובמה שאתם אוהבים לעשות יחד.
תני לדמיון לעבוד, תזרמי אל תעצרי, ככל שתרגישי יותר משוחררת פחות עצורה יהיה לך יותר קל. תנסי ליצור אוירה שיהיה לך יותר נעים, כמו מוזיקה שאת אוהבת, נרות וכד'

מקווה שעזרתי
מאחל לך המון בהצלחה ואני בטוח שתצליחי לעורר את המיניות בינכם.

שלום דוד,
מה שאתה עובר לא פשוט.

אני חושבת שהנכון לעשות הוא לחזור לטיפול הזוגי, לאותו מטפל, ולהמשיך מהנקודה בה אתם נמצאים היום. עצם כך שהטיפול עזר וחזרתם- מעיד על התהליך המשמעותי שעשיתם יחד, חבל לעצור אותו.

לפעמים יש נטיה לחשוב שאחרי שהכל מסתדר בטיפול, סגרנו את הבעיה ולא צריך לחזור לטיפול. במילים אחרות, אם אני חוזר לטיפול, אני חוזר אחורה. ולא כך. זוגיות היא דינאמית ,מערכתית, ונסיבתית. היא סובבת סביב תקופות וסביב הרבה אפקט של מה מצב כל אחד בזוגיות ועם מה הוא מגיע הפעם אליה. לא מן הנמנע שיהיו תקופות שתצטרכו לחזור למטפל על מנת לתחזק את הקשר "ולהשקות מה שהספיק לנבול". זה בסדר גמור ולא מעיד על כישלון. אלא להפך- זה מעיד על כך שאתם אמיתיים ואותנטיים בזוגיות שהתחדשה לאחר הטיפול, וכשצריך להחזיק אותה חזק יותר- אתם שבים לקבל סיוע. אם תסתכל על זה מהמקום הזה- יהיה לך קל יותר.

אני שוב מציינת שהעובדה שהיה כבר תהליך טיפולי, שעזר, יכולה ללמד על כוחות הזוגיות שלכם ועל כך שיש סבירות טובה שגם הפעם תצלחו את הגל הזה.

שלום me,

אני חושבת שבמצב כזה רמיזות יהיו פחות מועילות וגם כך את תהיי מתוסכלת. מה שחשוב הוא להבהיר איזה טיפוס את ומה את אוהבת- חידושים, הפתעות, יצירתיות, ורק לשם הדוגמה לתת לו את מקרה היומולדת האחרון- שהיית רוצה דווקא איזו הפתעה יצירתית, שתזכרי את היומולדת ולא סתם לחגוג כמו כל פעם.

מאוד חשוב להיות גלויים בזוגיות. זה יגיע ממנו אחרי שתרגילי אותו לסוג של התנהלות מולך. אם לא תספרי לו מה את אוהבת, הוא פשוט לא ידע, וינסה כל פעם לקלוע למטרה ויפספס, ואז שוב תתאכזבי. אני חושבת שמתאים וראוי לדבר על זה פעם אחת ברצינות- ואז לראות מה קורה. יש עוד ימים אחרים כמו יום ההיכרות שלכם או היום הרשמי שלכם לזוגיות- אז אפשר "לנסות" אותו ולאתגר אותו שביום הזה את רוצה משהו מיוחד ויצירתי. במקביל- כשלו יש יומולדת, כדאי שתפעלי באותו אופן שהיית רוצה שהוא יפעל כלפייך.

באמת חשבתי שאולי אני צריכה לעשות קודם כדי שיראה וילמד כמו שאומרים.. נכון ששיחה הרבה פעמים היא פתרון לכל השאלות אך התחושה של להגיד למישהו תקנה לי תעשה לי תפתיע אותי היא תחושה של אילוץ וכבר לא מפתיעה בעצמה. אני חושבת שהוא יודע שאני טיפוס רומנטי של ריגושים אבל לא יודע כמה אני כמהה להם- יותר מדי קומדיות רומנטיות..
סגרנו דיל דרך אמא שלי והיא כבר דיברה איתו ומסרה שנהנה אז חשבתי שהיא גם יכולה לשאול אותו אם הוא רוצה להכין לי משהו ולהציע רעיונות..
להזכיר לו שאני רוצה יומולדת מיוחד/ת ולא סתם לחגוג כמו כל פעם זה אחלה רעיון. לפעמים אומרים שאנחנו צריכים לתת לעצמנו במקם לבקש מהסביבה, אבל יהיה מוזר לקנות לעצמי פרחים או לשחק אותה מופתעת חח מקווה שיבין וייישם, אחרת באמת אצא מתוסכלת.

היי
אמון מלשון "אימון"
אם הבעיה היחידה שלך היא בקטע של להאמין כן או לא, אז תצטרכו להתאמן לעבוד ולחזק את האמון ביניכם, עד שתרגישי בטוחה יותר בקשר,
-
תראי, לדבר זה תמיד טוב, לחפור כבר לא כ"כ!
-
אולם אם את חוששת מהתגובה שלו עד כדי כך שזה גורם לך לא למסד את הקשר שלכם, סימן שמשהו חמור יותר מונע ממך לראות בו כבן זוגך לעתיד, ובצדק,
זוגיות נכונה נבנית על בסיס איתן של סיפוק צרכים הדדי, תבדקי מה יש לך ומה חסר לך, יש דברים שאפשר להשלים אח"כ תוך כדי עבודה זוגית ואישית, אבל חשש מלפתוח ולדבר על דבר מהותי שמציק לך... זה כבר אומר דרשני...
בהצלחה

שירי יקרה, מעבר למה שבני כתב לך, שאני מסכימה עם דבריו לגמרי, הביאי אולי בחשבון שצורת ההתכתבות והסמסים עם הבחורה מן העבודה אינם בהכרח מה שאת פירשת. קורה שבמקום עבודה מתפתחים יחסים קרובים ומתקבע סגנון של קירבה בין אנשים. השאלה היא האם לייחס את מה שראית לרגשות אמיתיים כלפי אותה בחורה או האם אפשר להסביר זאת בהרגלים שהשתרשו במקום העבודה. יש מקומות שבהם כל בוקר באים ומתחבקים - סגנון אמריקאי כזה...מספיק שיש מישהו אחד שמחדיר את הקירבה הזאת - אנשים הרי מאוד נהנים מחיבוק, אז רובם זורמים עם זה.
כבר ראיתי שאנשים העוסקים במכירות, למשל, מפתחים סגנון מאוד מתקרב, ומשתמשים המון במילות חיבה כמו מאמי, מתוקה, יפה שלי, והם אפילו כבר לא מרגישים בכך - זה הופך להיות הסגנון האישי שלהם, כי זה עוזר להם למכור יותר טוב...

אם האפשרות של סגנון שהסברתי כאן אינה מתקבלת על דעתך, ואת בכל זאת מאמינה שיש משהו בינו לבין אותה בחורה מן העבודה - אז אינני אומרת לך להתעלם ממה שראית, אבל כמו שבני כתב לך - זה בסיס מאוד גרוע להתחתן כאשר יש לך חשד כזה, וכאשר אולי תרצי בעל כורחך להמשיך ולחטט לו כדי להפיג את חששותיך.

את צריכה גם לחשוב טוב טוב האם הוא האדם שמתאים לך? כתבת שהוא איש קשה. את חוששת להיות כנה וישירה איתו. אחרי שמתחתנים את עלולה לחשוש עוד יותר. כאשר יהיו ילדים את עלולה לחשוש אפילו עוד יותר, כי בכל פעם ייהה לך יותר מה לסכן אם תחשבי שאת עלולה לעורר את כעסו ותבליגי בגלל זה.
חשוב על כן לבחון בינך לבין עצמך - מהן התכונות שאת אוהבת ומעריכה בו, ועם מה קשה לך, ולעשות את חשבון הנפש שלך. (שימי לב: לא כתבת בהודעה שלך אף מילה טובה עליו)

רובינה היקרה, יש לך באמת בעייה. בעלך לא מבין (למרות שהוא חושב את עצמו להכי מבין בעולם...) עד כמה ההערות שלו והתלונות שלו מרחיקות אותך ומאמללות אותך.
אבל יש משהו שמעודד אותי - והוא שהיה לכם ממש כיף יחד בטיול לחו"ל. זה אומר שהאהבה לא נפגעה וכי יש עוד מה לעשות.
מה שאני מציעה לך הוא לא לנסות לשנות אותו, בשלב זה, אלא את עצמך ואת הפרשנות שאת שמה על התלונות שלו.
זה ידרוש ממך להתעלות על עצמך בכל פעם שהוא יתלונן, ולשאול את עצמך כל פעם את השאלה הבאה:
אם הוא מתלונן כרגע, יש משהו שמאוד חשוב לו שהוא לא מקבל, או שהוא מודאג לגביו. מה זה הדבר הזה?
זה האתגר שלך! לסובב במוחך את ההערה שלו ולחפש בה משהו חיובי אצלו!
אתן לך דוגמה:
כאשר הוא מתלונן שאת לא מחבקת אותו, מה בעצם חשוב לו? להרגיש שאת אוהבת אותו ומשתוקקת אליו. האם זה אנושי? האם זה צורך חיובי, שאת יכולה להזדהות איתו? השאירי רגע את הסגנון המתלונן שלו בצד. האם למסר עצמו את יכולה להתחבר?
ואם אכן את יכולה - מה דעתך להגיב לו: מתוק שלי, בוא ואחבק אותך קצת...(במענה לצורך האמיתי שלו שמסתתר מאחורי התלונה).

הייתי כמובן מציעה שתלכו לייעוץ זוגי ללמוד כמה כלי תקשורת, אבל הוא כבר עזב את הטיפול שהייתם בו - כי אותו אי אשפר ללמד...ובכל זאת - מה שכתבתי לך הוא אחד מכלי התקשורת שאפשר ללמד אותם אפילו בהתכתבות...

אני מקווה שתוכלי להיעזר בכך. אם לא תצליחי, ותמשיכי "להידקר" ממנו - זה עלול להרוס את האהבה שלכם.

אז נכון שזה סגנון מעצבן וגם זה לא בסדר שהוא לא מוכן לעשות שינוי למרות שבוודאי את מעירה לו על כך ואף "מענישה" אותו בכך שאינך מסוגלת להתקרב אליו בסקס כאשר הוא עושה לך את זה ברמה יומיומית בבית, אבל להמשיך את מה שקורה ביניכם זה מסלול בדוק לאבדן האהבה. ומכיוון שכרגע זה בידיים שלך - אצלך יש עכשו המפתח לעשות את השינוי.

היי

כואב לקרוא את מה שרשמת, מי שהיה בן זוגך ב-20 שנה אחרונות יתנהג כאילו את לא קיימת, וייתן לך הרגשה של בדידות.
אני חייב לשאול למה את ממשיכה להילחם עליו אם הוא לא רוצה?
אם הוא הפריד חשבונות, זה נראה כאילו הוא מתכנן גירושים, (יכול להיות שיש לו מישהי ואת לא יודעת)שאלת אותו את הסיבה לחשבונות?
מצד שני יכול להיות שהוא עובר משבר גיל הארבעים, או אולי הוא עובר משהו נפשי (כי את אמרת שהוא לא מתייחס לילדים והוא לא עונה ומסוגר)

לדעתי אם את מרגישה שהיחס שלו לא השתנה רק כלפייך אלא גם לסובבים אותו, זה יותר מצביע על משבר שהוא עובר.
אם הוא מסרב ללכת לאיש מקצוע, תנסי להיעזר בחבר קרוב או מישהו מהמשפחה שלו שאת יכולה לשתף שכן יכול להשפיע עליו, ולדחוף אותו לראות איש מקצוע.

רונלי יקרה, ראשית, אני מצדיעה לאלדר על התשובה העניינית והמבינה.
כצעד ראשון הייתי במקומך פונה לשיחה עם יועץ זוגי על מנת לבחון את האפשרות האם יש משהו שאת יכולה לעשות ביוזמתך לשינוי האינטראקציה ביניכם. זה עלול להיות קשה לעלות על מה מפריע לו כאשר הוא לא יהיה נוכח, אבל יועץ מנוסה יוכל לקרוא בין השורות
ולשער אם יש משהו בהתנהגות שלך שמפריע וחוסם את בעלך ואולי אפילו מייאש אותו, או שאכן זהו משבר נפשי שאינו קשור להתנהגות וליחס שלך.
אגב, מן העובדה שביוזמתך החלטת להפסיק עם הסקס בתגובה לצעד הכלכלי שהוא עשה בהפרדת החשבונות - אני למדה שאולי קיום יחסי מין ביניכם מותנה מצידך בהתנהגות "הטובה" שלו, ואני נתקלת בהרבה זוגות שהלינקייג' הזה מאוד מייאש, מתסכל ומרגיז את בן הזוג. כי כל אחד רוצה שירצו אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל שהוא עוזר או לא עוזר בבית, למשל. ואם זה נמשך שנים - התחושה שעליו "לקנות" סקס ואת עושה לו טובה - זה מכניס לייאוש.
אינני טוענת שזה מה שקורה אצלכם, אבל זוהי אפשרות שעלייך לשקול - האם זה נכון לגביכם.וזה משהו שתוכלי לבחון בייעוץ גם אם תגיעי לבדך.

בגדול, אני משערת שבעלך מרגיש חסר אונים. שאין לו כוח לשנות את המצב. ברור לי שגם לו לא טוב, אבל הוא לא מאמין שניתן לעשות משהו. יתכן למשל שהוא לא מאמין שאת יכולה להשתנות אפילו אם תלכו לייעוץ, ולכן הוא רק מסתגר ונמנע מתקשורת יותר ויותר.

אוסיף עוד נקודה: לפעמים צריך לעשות מעשה ולנער את העניינים בצורה רצינית, אחרת כל האמירות שנאמרו קודם לכן - לא נקלטות.
אני חושבת שאין לך מה להפסיד. הוא כנראה לא יעשה את הצעד הראשון לשנות את המצב כי הוא הולך ומסתגר ועל פי תיאורך, ואני חושבת שמה שאלדר כתב לגבי אפשרות שהוא חווה דכאון זו בהחלט אפשרות סבירה.
יתכן שאם תעשי צעד אמיץ ותדרשי להיפרד או להתגרש כי אינך מוכנה לחיות בצורה כזאת - לפעמים זה מנער את בן הזוג ופוקח לו את העיניים, ואמנם הזוגיות עוברת משבר, וזה הולך להיות קשה, אבל יש סיכוי מסויים שהוא יסכים להיכנס לתהליך של ייעוץ כאשר זה יעמוד בצורה מפורשת שאינך מוכנה להמשיך כך בלי ייעוץ.
כבר קרה לי הרבה פעמים שבני או בנות הזוג הסכימו להגיע לייעוץ זוגי רק לאחר שהוטלה הפצצה.
ברור שעדיף לא להגיע למצב המשברי הזה, אבל נראה לי שאינך מוכנה יותר להמשיך בחיים האלו כמו שהם.
קיימת האפשרות שהוא בכל זאת לא ייענה לניעור הזה ויש להביאה בחשבון. לכן לפני שאת עושה את הצעד הזה חישבי היטב האם את מוכנה לתוצאה הזאת של פרידה ללא חזרה. בגלל גודל הסיכון למשפחה וכל אחד מכם שיש בצעד הזה - חשוב להגיע קודם לייעוץ אישי.

עדיף שתשאל זאת בפורום סקסולוגיה או גניקולוגיה, או פשוט תחפש באינטרנט תחת "פוסטינור" - איך ומתי להשתמש. בהצלחה!

אפשר לקחת עד 72 שעות מהמגע המיני.אפשר לקנות ללא מרשם רופא.בהצלחה.

תחשבו יחד מה הטווח בו ניתן לקחת את הכדור


ולהבא תיזהרו יותר, שיהיה בהצלחה !!!

ולמה לא לחתוך עם הילדים ליום חופש וכמובן להסביר לו את המצב שלך , הרצונות שלך ומה את מצפה ממנו לא סתם ללכת כמובן. כל דבר לדעתי לגיטימי כל עוד זה עושה טוב ולא פוגע באף אחד מבני הזוג. וגם אם זה יבוא לו בהפתע, כי יכול להיות שלא ממש דיברת איתו על הנושא, עדיין זה הזמן לדבר לפני שאת מתפוצצת מרוב ייאוש ותיסכול.

לא בא לי היקרה, צר לי על המצב שלכם. אני מאמינה שגם לבעלך לא טוב עכשו בזוגיות, אחרת הוא כן היה מנסה לגעת בך. אבל גם את כותבת - לא מסוגלת לסבול את נוכחותו!
אולי גם הוא כבר מתקשה לסבול את נוכחותך? אולי - ולא כל כך משנה איך זה התחיל - את לא ממש נחמדה אליו כאשר הוא נכנס הביתה מן העבודה או כאשר הוא יוצא בבוקר?
אני מאמינה שהצרכים של כל אחד מכם לא מתמלאים ע"י האחר, וזה שלב שדורש תיקון.

אגב, זהו שלב ידוע בהתפתחות הזוגיות. מגיע שיא העומס, תחושה של הישרדות ממש, הילדים מעיקים ומעייפים פיזית ונפשית, הלילות קשים ואין שום תמיכה מבן הזוג.
זה נשמע לי כמו משבר בזוגיות.

זה השלב בו מתחילים להגיד לבן הזוג: או שאנחנו לוקחים עצמנו בידיים (לבד או בעזרת ייעוץ זוגי ) או שאנחנו נפרדים. מישהו חייב להכריז על הבעייה וזה מפחיד, לקרוא לילד בשמו ולהודות שיש בעייה זוגית.

להמשיך ככה רק ידרדר את הזוגיות ואת תחושבת האהבה שאולי עוד נותרה.
ככל שמשתהים עם התחלת השינוי - כך יהיה יותר קשה וסיוכי קטן יותר שאי פעם זה יצליח.