פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מבולבלת יקרה,

ראשית והכי חשוב, את העבר תשאירי בעבר. אם בעבר לא היה לך טוב עם גרושך אין סיבה אמיתית וממשית שמשהו השתנה ושהיום יהיה לכם טוב יחד.
באשר לתחושותייך היום הניזונות בעיקר מהייאוש, תוכלי להתמודד איתן טוב יותר ונכון יותר עם גישה לגמרי אחרת, גישה של עשייה, של מבט אופטימי קדימה, של חשיבה חיובית.
למשל, כיצד את פועלת כדי להכיר אנשים חדשים?
האם את מסתובבת במקומות בהם יש פוטנציאל גדול יותר לפגוש בני-זוג?

אשמח לקבל את תגובתך.

שלום למבולבלת

את יודעת לפעמים שהזמן עובר והרגשות עוברים, נשארים לנו הזיכרונות, בדר"כ אלו הזיכרונות הטובים.
ברגע שאנו לבד ולא בזוגיות ויש לנו את הזיכרונות הטובים, המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש...למה נפרדתי, למה עשיתי את "הטעות"...הרי היה לי בן זוג, היה לי חבר/בעל, היה לי תמיכה, היה לי מי שיקשיב לי...אבל מה שאת לא זוכרת זה שכנראה לא היית מאושרת, והיום בדיעבד את אומרת שאולי היה עדיף לחיות בזוגיות לא מאושרת מאשר לא לחיות בזוגיות בכלל, אולי, אולי היית צריכה לראות את הדברים החיובים בזוגיות ולא להתמקד בשלילי...אבל זה לא רלוונטי לעכשיו.
את צריכה להמשיך הלאה, ולמצוא לך זוגיות שתעשה לך טוב, שתוכלי לקום בבוקר עם חיוך, ולכן את כל המחשבות והעשייה שלך תמקדי אל העתיד ולא אל העבר, העבר אמור להישאר בגדר זיכרון. את יכולה ללמוד מנסיון העבר ולהשליך אל העתיד.

אך אל תתני "ללבד" שאת נמצאת בו היום להוריד לך את הביטחון.

היי אלדר
אתה ממש צודק אני יודעת שאתה צודק אבל האמת שזה ממש קשה לי ..במיוחד בזמן האחרון אני כאילו מרגישה שהגעתי למבוי סתום. אני בחיים לא הרגשתי ככה. כאילו זה שעברו איזה 3 4 שנים מקשה על הכול. אני יוצאת וכו אבל כאילו כל הזמן אני "תקועה"...וזה גם מוזר לי כי בסהכ אני רוצה זוגיות לא משהו שאמור להיות כ"כ קשה...

היי מבולבלת

אני ממש מבין את הרגשתך ותחושתייך, אך למה את חושבת שהגעת "למבוי סתום"?
אני בטוח שהתגרשת מבעלך לא צפית ש-4 שנים אחרי את עדיין תהיי רווקה בלי זוגיות רצינית, התחושה שאת מרגישה "תקועה" נובעת אני מניח מאי יכולתך לממש את שאיפתך להקמת משפחה, להיות אמא, דברים שחשבת שיקרו מזמן.
כולם רוצים זוגיות פשוטה לא מסובכת מדי, כולם רוצים להיות נאהבים ולהתאהב...אבל לא תמיד זה הולך מהר כמו שאנו רוצים.
לצאת זה לא מספיק, אם את רוצה להכיר מישהו רציני, את צריכה לאפשר לו להיכנס לחייך, להוריד קצת את "החומות", להיות יותר משוחררת...את מכירה את עצמך הכי טוב, תחשבי מה מנע ממך להיכנס לזוגיות רצינית מאז שהתגרשת..האם יש איזה חסם רגשי.
ככל שתכירי את "המיגרעות" שלך, כך תדעי איך להתמודד איתם יותר טוב.

אני בטוח שיש הרבה גברים במדינה שהיו מוכנים "לסבול" אותך ולחיות איתך בזוגיות :-)

זו רק דעתי, אבל אני חושבת שאם תהיה קצת לא מושג היא כן תתאהב בכך... עובדה שהיא כן מתקשרת אלייך ומנסה לשמור אותך על "אש קטנה"

ליאור יקר,

ציינת בפנייתך שכבר בתחילת הקשר הרגשת ש"זה לא זה", שלא פשוט לכם יחד ושהקשר הזה דורש ממך מאמץ גדול. למרות זאת החלטת לתת לכם הזדמנות ואף שכנעת את בת-זוגתך. גם היא ניסתה, בהתאם להחלטה אשר קבלתם יחד, ובכל זאת היא התקשתה לחיות בזוגיות כזו, בה היא מרגישה שהיא לא מתאהבת ולא ב"דרך לשם".
נראה לי שהיא עשתה את הצעד המתבקש. היא חשה שזה לא הקשר הזוגי שהיא מחפשת ובחרה לסיים אותו. אמנם הדרך בה היא בחרה לעשות זאת אינה מתחשבת במיוחד, אולם, במבחן התוצאה היא עשתה את הדבר הנכון עבור שניכם.
ישנם קשרים פחות מתאימים שלא נועדו ל"הקשר" ועדיף לסיים אותם כאשר מבינים זאת.
אתה מתקשה לקבל זאת מכמה סיבות. ראשית, מאוד השקעת והתאמצת, למרות שגם אתה חשת, כבר בהתחלה, כאמור, שזה פחות מתאים ודורש יותר מידי מאמץ. אתה, בזמנו, בחרת להתאמץ ולהשקיע בעוד בת-זוגתך בחרה בדרך "קלה" יותר, היא בחרה לסיים זאת ולא להתמודד עם הקשיים, כמוך. ייתכן כי בעקבות זאת "עלו" כל הרגשות שאתה חש כלפיה, כאשר אינה ברת השגה יותר.
שנית, ציינת שאתה "כל היום בבית", לכן עבורך למערכת הזו היה משקל הרבה יותר גדול, לעומת מישהו שעובד או לומד או שניהם, מישהו שחייו מלאים בעיסוקים שונים ותחום הזוגיות הוא אחד מיני רבים. גם כעת, יש לך המון זמן לחשוב על זה מכל ההיבטים.
העובדה שהיא מנסה ליצור עמך קשר מעידה על כך שאכפת לה ממך. לאור זאת ולאור הרגשות שאתה חש כלפיה אולי תוכלו ליצור, לפחות לעת עתה, קשר ידידותי יותר ופחות זוגי ואולי בהמשך, הקשר שלכם יתפתח בכל זאת.
זה הזמן מבחינתך להתאמץ ולהשקיע, כפי שעשית בתחילת הקשר הזוגי שלכם, ולא ליצור מריבות וניתוקים.

שלום 'אני',

את בעצם מעלה את הפערים ביניכם, התחלת בנושא הגיל והמשכת בנושא האינטימי ובתכונות אופי של ביישנות, הססנות.

יתכן ודווקא היה לו ניסיון מסוים והוא נפגע או שלא צלח, יתכן ואכן לא היה לו. מה שחשוב הוא שאם זה מרתיע אותך, ברגע שאת יכולה, נסי לדבר איתו על כך. לא יהיה לך מה להפסיד, או שהוא ישתף ויפתח ויספר, או שהוא יתרחק ויתכנס, דבר שכנראה יחסום יותר את התקשורת ביניכם ותוכלי לקבל החלטה מעשית יותר מה עושים.

בכל מקרה, אם את מוצאת שהקשר הזה טוב לך בהרבה סיבות אחרות, חשוב שכן תעלי את זה, יחד עם מה שטוב, ותנסי לברר איתו למה הוא נרתע ומה גורם לו לחוסר ביטחון, אולי בכל זאת יש משהו שאת תוכלי לעשות לקראתו, ויוכל לקדם את הקשר.

בהצלחה רבה

אני אספר לך לעומק. הייתי נורא דלוקה עליו לפני שהכרתי אותו. ובסופו של דבר הצלחתי להשיג אותו. אחרי שאני מכירה אותו בתור בנאדם אני מבינה שיש בו ביישנות והססנות אבל כן אפשר לדבר על דברים.אני מרגישה שאני כן יכולה להעלות את הנושא בפניו ואני גם כן אקבל תשובה ממנו. הבעיה שלי היא אחרת - בפועל- איך אני אמורה להתמודד עם דבר כזה... אני בעצמי צעירה ולא כזאת מנוסה... ואין לי מושג איך להתמודד עם זה. עולה לי רק דבר אחד בראש. עם החיבוק שלו מלווה ברעד וחוסר ביטחון כזה אז מה יהיה הלאה? אני לא רוצה לוותר עליו ואני מרגישה שכן יכולה להוציא ממנו דברים טובים אבל זה נורא קשה! ונורא מאכזב... ואין לי שמץ מה לעשות ואיך להתקדם...

הי שוב 'אני' וערב טוב,

אני חושבת שיש השפעה רבה לכך שהיית דלוקה עליו והצלחת להשיג אותו. הציפיה שחווית כל הזמן הזה האדירה את המשאלות שלך לגבי הקשר ביניכם, ויתכן וכל בעיה אחרת שהיתה צצה היתה מקבלת יותר משקל- כי יש משהו שדמיינתי ורציתי כ"כ, ופיללתי לו, ובמציאות יש יותר קשיים והבעיות מקבלות פתאום מימד אחר, לעומת הציפיה להשיג אותו. אז זה משהו שאולי שווה לזכור "ולשים אותו בצד", כאשר את מודעת אליו לכל אורך הדרך, יתכן וזה קצת ירגיע אותך לקבל הסבר נוסף.

לגבי מה שכתבת- זה מצוין שאת מרגישה שאת יכולה לדבר איתו על זה,בישנות והססנות לאו דווקא הן תכונות שלא יכולות להשתנות, ועם בת זוג תומכת זה אפילו יכול להשתנות מאוד. חשוב מאוד לדעת מהי התגובה שלו, הוא יכול להגיב באופן כזה שיחסום את הדרך לפיתרון והוא יכול דווקא להקשיב, לקבל את הביקורת ולספר לך מה יעשה לו טוב ומה יכול להעלות לו את הביטחון. יתכן ומדובר סה"כ בצורך שלו ליותר פירגון שלך, מילים חמות, הזמנות להתקרבות מצידך, ועם הזמן הוא יחוש יותר טוב במגרש. כפי שציינתי לפני, יתכן והוא חווה קשר מסוים שסירס אותו, שהפחיד אותו, והיום הוא יותר חושש להיכנס למקום של קירבה. אם תצליחי להבין מה יעשה לו טוב וגם לפרגן לו- מה עושה לך טוב (שהוא עושה), אני בטוחה שהוא יתחיל לחוש נוח יותר. אולי היום הוא חווה אותך (ולא באשמתך) כבוחנת אותו מתי הוא יתקרב ואיך יעשה את זה, ובעצם כמישהי שעתידה "לתת לו ציון". להרבה גברים חשוב הציון הזה. אם תתני לו את הפידבק- יש סיכוי להמשך אופטימי.

את צודקת לגבי ההשוואה שאם בחיבוק הוא מהסס מה יהיה הלאה. אבל עד שלא תפתחי את זה ותלכי צעד צעד, זה לא יגיע. חשוב שתחשבי עם עצמך ותהיי כנה- האם אני יכולה לחכות לרגע בו יהיה בטוח יותר? האם אני רוצה לחכות לו? האם הוא "שווה" מספיק את ההמתנה? האם אני מסוגלת להתמודד עם האכזבה ברמה הפיזית ולתת יותרו להעניק ברמה הרגשית?

שימי לב שהרבה פעמים כשיש רגש מבוטא, חזק, נוכח, היכולת שלנו להתקרב היא גדולה יותר. וזה נכון לגבי קשרים שהם גם לא רומנטיים, כמו קשר עם אמא, עם תינוק, אחות או חברה. כשאת חשה שאת גלויה איתם, כנה, קרובה רגשית, החיבוק החזק והבטוח הוא תוצאה, הוא "ציון", הוא תופעה פיזית למה שמתחולל אצלך. בואי ננסה לברר אצלו, מה מתחולל אצלך בפנים, והאם יש קשר לחוסר הביטחון כלפי חוץ? הרי אנחנו מכלול אחד שלם, ואולי אם יפתח, יגלה לך דבר או שניים למה הוא זקוק בקשר.

אנא עדכני גם בהמשך :)

אני מודה לך מהלב באמת על התשובה שלך. טוב שיש אנשים כמוך. אני לא רוצה לוותר עליו. אני מוכנה להשקיע. אני מבינה שבחורה צריכה "לעצב, את הגבר שלה לאורך כל החיים. אני פשוט בעצמי יכולה להיות ביישנית ושוב לא מנוסה ופה אני צריכה להפגין יתר בגרות. הבחור הזה הסתכלתי עליו חודשים רבים עד שהצלחתי להשיג אותו בסופו של דבר. למעשה גיליתי בחור ביישן נורא לא כמו שחשבתי וזה מה שאולי ניפץ לי קצת את האשליה. כרגע אני מרגישה צורך עז להיות איתו הרבה זמן ולהבין בידיוק לאיפה זה עובר.אני חוששת נורא נורא נורא וזה המקום היחידי שאני יכולה לשפוך את הלב שלי. הבחור הזה סיפר לי כי לא היה לו שום קשר משום סוג. זה מרתיע אותי. אני מפחדת שאני לא יודעת למה אני נכנסת למרות שאני מרגישה שהוא בחור טוב והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בו. נורא נורא בא לי לנשק אותו ולחבק אותו. אבל אני לא יכולה להיות היוזמת כל הזמן. ולכאורה "הגבר" ולא רוצה גם להיות. אבל אני מוצאת את עצמי במצב הזה. אני בחורה ואני רוצה להיות נחשקת ונאהבת.... ובא לי שהוא יעשה את הצעד הזה בלי פחד...אני רוצה לנסות לגרום לו להרגיש טוב איתי ואני משתדלת להיות חיובית... אז מה את אומרת? לא לוותר?

שלום אני,

מתנצלת על העיכוב בתשובתי אלייך.

אני לא חושבת שאת צריכה לוותר. את מדברת על צורך עז להיות איתו, ולבדוק לאן זה הולך. קחי בחשבון 2 אפשרויות- או שתגלי שהוא רק היה זקוק לפירגון ענק ולפוש, והקשר יתקדם, אמנם לאט, אבל יתקדם. או שתגלי שהוא אכן בעייתי בקשרים והפחדים שלו מאוד חוסמים אותו, וחשבי מה לעשות הלאה.

הצורך שלך בחיזור ובלחכות שהוא גם יעשה צעד הוא מאוד מובן. לכל אחת יש את הצורך הזה, גם לכל אחד. אנחנו רוצים להרגיש נאהבים וש"רודפים" אחרינו. איתו לצערי זה פחות יבוא לידי ביטוי בפן הפיזי.

אני לא יודעת עד כמה את שמה את הנושא הזה לשיחה מולו , או יותר נכון- עד כמה את מתמקדת בפן הזה של הזוגיות. ככל שתעבדי על זה אני מניחה שזה יגיע יותר למודעות שלו, וכדי להישאר איתך, הוא ישתדל יותר. יש יעוצים שונים ומגוונים שיכולים לעזור לו בעינין של ביטחון עצמי.. אני לא יודעת האם הוא "שם" עדיין. אבל אם הוא יהיה- סימן שהתקדמנו.

העובדה שרצית אותו כ"כ הרבה זמן גם משאירה אותך בקשר, וזה בסדר, חשוב לבדוק לעומק. יתכן ולא כל הזהב נוצץ, מה שראית מהצד בתור מחזרת לא תמיד תופס תוקף במציאות, ז"א, אולי לא שיערת שהוא כ"כ סגור. ובכל זאת, באף קשר אין לנו ערובה שמה שנראה בהתחלה הוא מה שיראה לנו בהמשך.

לסיכום- תני לזה צ'אנס, היי סבלנית ואך תשווי לקשרים אחרים. זה הקשר שלכם בלבד, הוא קשר מיוחד, ותני לזה עוד קצת זמן, אבל אל תסתירי את מה שאת מרגישה. תמיד תנסי להבהיר שזה עינין שיש לעבוד עליו.

נאוה יקרה,

ראשית, צר לי על ה"חוויה" הזו שנאלצת לעבור בגיל צעיר יותר.
אכן קיים הבדל בין להבין ולהחליט לעשות מעשה לבין העשייה הממשית, בין החלק השכלתני, ההגיוני, לבין החלק הרגשי. גם אם את חשה שמבחינה שכלתנית את "בסדר עם זה" מבחינה רגשית את צריכה עוד לעבור איזשהו תהליך, כנראה.
מאחר וציינת שנעזרת באיש מקצוע בעבר, מתחום הפסיכולוגיה, הייתי מציעה לך לשקול איש מקצוע מתחום אחר. אולי גישה אחרת תועיל באופן אחר.
בנוסף, מאחר ואת חשה נוח עם הבחור עימו את נפגשת כעת ומאחר וכפי שציינת, הוא היה אמפאטי ואוהד, אולי תוכלי ל"השתמש" בו על-מנת להתגבר מעט על חששותייך ורתיעותייך. נראה לי שאיתו זה יכול להיות טיפה קל יותר.
לכולנו הביטחון בתחום הזה מגיע עם הניסיון, כמו בכל תחום אחר...

שירן יקרה,

מעבר לעובדה שצר לי על שכך את חווה זוגיות וחיי משפחה, לצערי, לאור מה שבחרת לציין בפנייתך, לא אוכל להיות לך לעזר רב. אני לא יודעת כלום עלייך או על בעלך, רק זאת שאינכם מוצאים מכנה משותף ומרבים לריב.
אולם, נראה כי עצה כזו או אחרת, כאן בפורום, לא תוכל לתת מענה הולם. לדעתי המצב אליו נקלעתם דורש התייחסות רצינית ומעמיקה של איש מקצוע, דוגמת יועץ זוגי או מאמן לזוגיות.
אני מאמינה כי בחירתכם המוחלטת וההדדית זה בזו, לאחר פרק זמן כה קצר, לא הייתה "עיוורת" לחלוטין וכי מעבר לאהבה מטורפת היו עוד דברים אשר בוודאי גרמו לכם להתאחד בברית הנישואין ואף להקים משפחה.
ה"ספין" ביחסים ביניכם מתהפך לאחר תקופות קצרות יחסית ונראה ששניכם פועלים מ"מקום" של אמוציות ותחושות ופחות מ"מקום" של מחשבה שכלתנית.
איש מקצוע יוכל לסייע בידיכם למצוא מחדש את אשר אבד ביניכם כמו גם, לתת בידיכם כלים להתמודד נכון עם המצב אליו נקלעתם.
באשר לתחושתך שאולי הבעיה היא אצלך, כפי שכתבת, אני מאמינה כי ל"טנגו צריכים שניים", גם בטוב וגם ברע, ומאחר ומדובר במערכת זוגית, במקרה שלכם, יש "מקום" לעבודה מול איש מקצוע אשר יוכל להתייחס ל"ביחד" שלכם כמו גם, ל"מקומו" של כל אחד מכם בתוך הזוגיות.

בהצלחה!

שירן יקרה, אני מסכימה עם דברי מוניקה, שהמליצה לכם להיעזר באיש מקצוע.
אבל אני רוצה להתייחס לשתי נקודות נוספות:

האחת - העובדה שאתם רבים הרבה ומגיעים לפיצוצים כמו שכתבת - כלל אינה מעידה האם אתם מתאימים או לא! רוב הזוגות מוצאים עצמם רבים הרבה בתחילת החיים המשותפים, מן הסיבה הטבעית שכל אחד גדל בבית אחר ויש לו ציפיות שונות בהרבה תחומים וכאשר זה עולה על פני השטח - יש הרבה חיכוכים ומריבות.
בעבודה עם איש מקצוע תוכלו ללמוד כלים איך מצד אחד להמעיט בריבים ולמצוא דרכים אחרות להביע את הרצונות והצרכים שלכם, וגם איך לקצר את הריבים ולסיים אותם בשלום ובאהבה. זה אפשרי ושווה ללמוד את הכלים הללו בכל מקרה.

הנקודה השנייה קשורה להרגשתך שקשה לך להחליט ולבחור: יש לי השערה שלאחר שפעם אחת עמדת על שלך ובחרת (הבחירה להתחתן בניגוד לעצות שקיבלת מסביבך) - ולאחר שעכשו את "כמעט מתחרטת" על ההחלטה העצמאית הזאת - יתכן שכיום את לא מספיק סומכת על עצמך שתקבלי את ההחלטה הנכונה לגבי איזה איש מקצוע לבחור, למשל, ואולי גם בעוד מקומות בהם צריך לקבל החלטות חשובות. כאילו נכשלת בעיני עצמך בהחלטה כה חשובה ואת לא יכולה יותר לסמוך על עצמך.
אז אני מציעה שלא תלכי לקיצוניות ההפוכה... (כלומר להפסיק לסמוך על עצמך) זה טוב להתייעץ, כמו שאת עושה כאן, אבל נסי גם להקשיב לאינטואיציות של עצמך ולא להתעלם מהן.

ולבסוף, משהו חשוב נוסף: מכיוון שיש לכם ילד משותף - יש לך עכשו אחריות גדולה יותר מאשר רק לעצמך ועלייך לתת סיכוי לשיקום הזוגיות בצורה רצינית.

אתה מזכיר לי את עצמי לפני חודש וחצי, אותו סיפור בדיוק גם הגילאים וגם התקופה וגם "ההפסקה".
הפסקה זו מילה עדינה לפרידה כך שתתחיל להשלים שהחברה שלך נפרדה ממך.
בכל הסיפור שלך לא סיפרת בכלל מה אתה מרגיש חוץ מזה שאתה חושב שצריך לנסות שוב. למה? אתה אוהב אותה? אתה רוצה להתחתן איתה? 5 שנים זו תקופה ארוכה תעצור ותחשוב מה אתה רוצה בעתיד.
אתה נמצא עכשיו בשלב ההכחשה, השלב הבא יהיה שלב החיזורים, תנסה להיפגש איתה ולהחזיר אותה לרגעים יפים, במקרה שלי זה לא עזר אולי במקרה שלך זה יעזור בכל מקרה אולי שווה לנסות.
לאחר מכן מגיע שלב האבל (בו אני נמצא) ומיד אחריו השלמה והלאה יש עדין חיים.
לדעתי תנסה בלי להיות מעיק לדבר לליבה ואם לא הולך תנסה להתנתק ותתן לה להתגעגע ולראות מה הפסידה. לדעתי זה לא אבוד בכלל ויש עוד סיכוי תמיד 5 שנים זו תקופה ארוכה מאד וקשה להשתחרר ממנה גם לה.

אני מאוד אוהב אותה ולפני המשבר הנוכחי אני יכול לומר ולא תוך כדי הזייה שהיא מאוד אהבה אותי ואפילו יותר.
כן , דיברנו על חתונה ותיכננו לעבור לגור ביחד עוד כמה חודשים.

טבעי שעכשיו תחת העומס בתקופת מבחנים הראש שלה בכלל לא נמצא קרוב לקשר והיא התרחקה אלפי ק"מ ממני , כי גם לא יכלנו כמעט להתראות.
אבל לדעתי אי אפשר לוותר מהר מבלי לנסות להחזיר את מה שהיה , כי היה קשר מדהים - והיא גם מסכימה על זה עכשיו.

מה גם שהיו מקרים בהם אני שקלתי לעזוב והיא ביקשה צ'אנס אחרון -3 פעמים.

לי נראה הגיוני שרגשות מושפעים מהתנהגות - התנצלתי בפנייה על החודש האחרון , אני יודע שטעיתי - אבל לא צריך להרים ידיים

דור יקר, הסיבוב שהיא "הסתובבה" נראה לי חריף ופתאומי ומהיר.
לדעתי קרה לה משהו בחודש האחרון שחשף בפניה את הרגשות האמיתיים שלה. לפעמים זוגות בגילאים שלכם זקוקים באמת לפסק זמן ולמרחק פיזי ורגשי כדי לבחון עד כמה הקשר עמוק ומתאים לטווח רחוק, למטרת הקמת משפחה.
אני מניחה שיש לה ספקות גדולים אם היא עשתה את הצעד הזה וסיכנה את היחסים שלכם עד כדי כך.עליך להביא בחשבון שאין בהכרח זהות ברגשותיכם יתכן בהחלט מצב בו אתה מאוהב וברור לך לגמרי שהיא "האחת" ואילו אצלה זה לא עד כדי כך, ואולי אין לה את החופש להגיד לך איך היא באמת מרגישה ולכן היא אומרת לך שזאת "לא היא עצמה בקשר".
אפשרות אחרת שצריך להביא בחשבון, עם כל הכאב, זה אולי שהיא פתאום התאהבה במישהו חדש (אני מצטערת שעלי לכתוב לך דבר כזה, אבל אחרי חמש שנים עם אותו בן זוג - יש אנשים שתחושת הריגוש והפרפרים חסרה להם, ואם היא פגשה מישהו שהסעיר את רגשותיה - יכול להיות ש"נפקחו עיניה" לקלוט שמה שהיא מרגישה אליך זה לא בעוצמה שהיא היתה רוצה והיא לא שלמה להמשיך עם זה.

אני מקווה שלמרות כל מה שכתבתי יתברר שהיא רוצה לחזור ושהיא תהיה שלמה עם עצמה.

אני דווקא לא מציעה לחזר אחריה, אלא יותר להבין מה היא אומרת ולהקשיב לדברים. אתה י
אם אכן יתברר שיש גבר אחר בתמונה - אז אולי הדבר הכי טוב יהיה לצאת קצת לדייטים ולא להראות לה שליבך שבור. כאשר אני אומרת דייטים - אינני מתכוונת לסטוצים, עדיף לא לעשות שום דבר שאחר כך היא עלולה להיפגע ממנו אם תחזרו להיות יחד. אני מכירה הרבה זוגות שנפרדים וחוזרים כמה פעמים ואז יש המון פגיעות ועלבונות בנוגע לטיב היחסים שהאחר קיים או לא קיים עם פרטנרים אחרים.
זהו סוג של מבחן לרגשותיה כלפיך: האפשרות שהיא עלולה לאבד אותך.

אם אתה חשוב לה - אז הסכנה לאבד אותך תעשה לה משהו. אם אכן רגשותיה כלפיך נחלשו - אז היא "תספוג" את הבילויים שלך בקלילות וזה לא יזיז אותה כלפיך.

היי דורית ,
קודם כל תודה על התגובה.

אני גם חשבתי על האפשרויות שציינת מה גרם לה להרגיש ככה. כמו שאמרתי , היה משבר בחודש האחרון ועקב תקופה שגם ככה לא התראינו נוצר מצב של ריחוק פיזי ורגשי.

אני חייב לציין שלפני שנה וחצי טסתי לחו"ל עקב הצעת עבודה שקסמה לי וחזרתי לפני מספר חודשים. מאז היה אפילו יותר בעקבות הגעגועים ובכל התקופה שלא הייתי כאן לא נוצר ריחוק שקרוב בכלל למה שקורה עכשיו. אם הייתה לה את ההזדמנות "הלגיטמית" להיפרד אז זה היה לפני שטסתי והיא העדיפה לחכות כי היא ראתה אותי כ"אחד שלה".

גם אני חשבתי על מישהו אחר אבל זה לא המקרה - היא ממש לא אחת שמשקרת והיא בכלל בכיוון של להיות לבד. נראה כאילו לא איכפת לה בתקופה הקרובה להיות לבד.

מה שגרם לה להתהפך בצורה כזו הוא ריב שהתרחש , והיא אומרת שהיא סלחה ואין בה כעסים אבל היא פשוט כבר לא מרגישה כלום כלפיי. נראה כ"כ הזוי שעד לפני חודש היא הזכירה לי מדיי יום כמה תודה שיש לה מישהו כמוני ושהיא רוצה לחיות איתי את כל החיים.

דור יקר, ציינת את הריב. אתייחס לכך:
בשני היבטים. האחד הוא שיש אנשים שעבורם ריב הוא מצב כמעט בלתי נסבל. אולי (השערה בלבד, כמובן) משום שבבית ההורים זה היה משהו מאוד טראומטי עבורה, והנה היא חווה מצב דומה וזה מעורר בה תגובות עתיקות, מן הילדות שלה, כואבות במיוחד.
יתכן שעבורך ריב הינו דבר פחות מאיים פחות נוראי. אולי החוויות שלך מריבים בילדותך היו כאלו שזה דבר קל יותר, ניתן יותר לפתרון, אפשר להתגבר עליו בקלות ולחזור לסדר היום ולאהוב שוב.
ההיבט השני הוא שריב גובה מחיר מן האהבה. הוא משאיר שכבה של כאב ועלבון ופגיעה שצרובה בזכרון עמוק, רגשי, ומילים והסברים לא ממש מצליחים למחוק אותו.
ויש אנשים - בעיקר נשים - שהרגש הוא הדבר הקובע אצלם, לא ההגיון. ואם קורה משהו לרגש שמטלטל אותו עד כדי כך - כל ההגיון והמילים לא יצליחו לשנות זאת.
אז יתכן שהיו לכם ריבים אחדים, וזה היה ריב אחד יותר מדי.
יתכן גם שזה היה ריב ששוב חזר על עצמו ולא הצלחתם להימנע ממנו, והיתה לה הרגשה ש חוסר אונים, שתקועים באותו מקום, וזה הוסיף לתחושת הכאב והייאוש והעצים אותה בשעת הריב ואחריו.
כל אלו הן כמובן השערות - מהיכרותי תגובות של בני זוג לריבים.

אסף יקר, לצערי אינני יודעת מה התשובה בנושא ששאלת.
אולי מישהו מן המשתתפים יודע? המנהלות?
או שתחפש פורום אחר בנושא רפואה + משפט.

בהצלחה!!

הי אסף

אני חושבת שהיא יכולה להתקשר למוקד של קופ"ח בה היא מבוטחת ולשאול בלי בעיה. מעבר לזה, ניתן לשלוח הודעה אנונימית בפורום בדיקות מעבדה של הקופה (אם היא בכללית יש כזה והוא מצוין). בנוסף- לשאול את הרופאה שלה ואם זה סיכון מדי, לשאול רופאה אחרת, או לבקש מאחת החברות לשאול. צריך לברר אם אין איזה מוקד לבירור בנושאים של מיניות וקיום יחסים לבני נוער, אני מניחה שיש כאלו, והיא יכולה לשאול את זה במוקד או במזכירות.

חשוב לי לציין שכדאי מאוד לעשות את הבדיקות שציינת והרופאה פועלת באופן מקצועי. אני משערת שהיא רוצה להתאים עבורה את הטיפול הטוב ביותר, שיהיה יעיל ביותר ולא יסכן אותה. ולכן הבדיקות מאוד חשובות.

הי טלי,

אני חושבת שצריך להפריד בין שני אלמנטים שהעלת כאן: הביטחון שלך בקשר ובכך שהוא לא מתבייש בך (ולא בנסיבות של הקשר), והרצון החזק שלו לפרטיות.

הרצון לפרטיות בא לידי ביטוי גם בעינין החברים- שאת לא ראית אותם ולא היתה היכרות מסודרת. אם מתבייש בך, נגיד, זה לא מאוד מסתדר עם העובדה שלאחר 10 חודשים הוא איתך ביחד באותה דירה.. המגורים המשותפים לטעמי מסבירים הרבה על הרצון שלו להיות איתך ועל הרצינות שלו.

לגבי הביטחון שלך בקשר, נסי לברר האם את מרגישה דרך עוד התנהגויות שלו- אם יש עוד מקומות שבהם את חשה חסרת ביטחון לידו, אם זה דברים שהוא אומר, שפת גוף, איך הוא איתך ברחוב ובמקומות ציבוריים? האם הוא הפגיש אותך עם בני משפחתו? אלו קריטריונים שיכולים יותר לספר לך האם יש לך סיבה לדאוג לביטחונך ולוודאות של הקשר. האם הוא אדם דיסקרטי בעוד מובנים לגבי עצמו ובעוד מישורים שלא קשורים אלייך? יש לברר ורק אז להסיק לגבייך.

הסיפור עם הבוס כנראה מאוד הלחיץ אותו. גם העובדה שאת בחרת לעזוב את מקום העבודה, וגם העינין שהוא דורש שלא יהיה זכר לקשר רומנטי ביניכם בעיני העובדים והבוס - מלמד על הפחד שלו לגלות שהיה קשר. כנראה האיום היה גדול עליו, והוא מעדיף להסתיר ברמה זו את הקשר. השאלה היא שוב- האם הוא מסתיר את הקשר גם מול המשפחות, האם הוא מוכן להיפגש עם הקרובים אלייך, האם הוא מוכן להיחשף כלפי הסביבה איתך?

דבר אחרון, אין המלצה טובה יותר לי אלייך מאשר פשוט לדבר איתו. אני מניחה שאם את גרה איתו את מרגישה מספיק טוב ופתוח איתו. חשוב שתסבירי לו מה את מרגישה, ולהעלות את הנושא של הגילוי וההסתרה של הקשר- האם הוא יכול להבין את החשש שלך, שאולי את או הקשר לא מספיק טובים לו ולכן לא מוכן לחשוף ומסתיר את הקשר..? חשוב שתסבירי לו מה עובר עלייך.

בהצלחה רבה, אני בטוחה שתצליחי למצוא ערוץ תקשורת איתו.. ולשתף.

ההודעה היא בשבילך

פשוט זה כנראה קפץ פה במערכת

הבאתי לה היום את המתנה ולא הצעתי כי היא אמרה לי שהיא נפגעה מהרעיון וזה מלחיץ אותה ולא במקום. בחיים לא הייתי שבור ככה אני כל היום סובל, כל דקה, זה פשוט סבל מתמשך. אני מנסה לצאת עם חברים להכיר בנות ובסוף מוצא את עצמי שולח עוד הודעה ספוגה מאלכוהול.
אני מתחיל להתמכר לטיפה המרה, באלכוהול אני מוצא נחמה, אני נמצא בתקופת סטאז' בעבודה שחלמתי עליה כל החיים ולא מתפקד.
אני באמת מתחיל לאבד את עצמי, מגזים ויוצא מפרופורציות אבל זה כאילו חזק ממני, כמו הרס עצמי.
היא בינתיים יוצאת עם החברים וממשיכה בחייה, נראית מלאת ריגושים ואני נשבר ומנסה דרך להימלט מכל המכתבים, התמונות והשירים שלנו. נראה שהיא ממש התנתקה יופי ואני שוב נשבר ובוכה כל פעם מחדש.
אני מתבייש בעצמי שהפכתי מגבר חזק לשבר כלי. הבחורה הזאת ממש דרסה אותי שלא באשמתה.
היא מבחינתה אפשר להמשיך להיפגש מידי פעם והיא מבקשת שנמשיך לשמור מרחק כדי שתבין מה היא רוצה ואומרת שאין לה אחר, בינתיים(למרות שאני די בטוח שזה שקר והיא פשוט לא רוצה לפגוע בי ובה).
אני כל יום יוצר קשר, אפילו קטן, כדי שתדע שאני עוד חי ןקיים ולא מצליח להתנתק אני משתגע מכל דבר שעולה בפייסבוק.
אני באמת לא יודע לאן אני הולך מכאן ואני מתחיל להתייאש מהחיים ואני יודע שאני אצטער שביזבזתי את חיי ככה אבל אין לי שליטה על מה שאני מרגיש.
עזרה..

פרידה זה אף פעם לא דבר קל, בייחוד לאחר תקופה כה ארוכה.
לאחר פרידה נוצרים לך חללים, חלל רגשי מאוד גדול וחלל פנוי בחיי היום יום.
כרגע אתה לא פנוי רגשית להכיר בחורה, והלבד לא עושה לך טוב ולכן אתה צריך לבלות כמה שיותר עם חברים וידידות, תוציא להם את מה שיש לך בלב ותהנה איתם.
אתה צריך להבין שהיא קיבלה החלטה ואתה צריך לכבד את ההחלטה שלה כמו שהיא כיבדה את החלטה שלך – תהיה גבר. גם אם אתה לא רואה את זה היום הייתה סיבה שלא הצעת לה נישואים אז, ואם היית הולך נגד עצמך זה לא היה מחזיק מעמד ומתפוצץ, וזה מה שהיא רואה, היא לא רוצה מישהו שיתקפל לה בכל פעם שיהיה קשה והיה לך מספיק זמן להחליט שאתה רוצה אותה לאישה ועובדה זה לא קרה בכל התקופה שהייתם יחד כנראה שהיה משהו. תן לה את הזמן היא פגועה עכשיו, היא לא תראה לך שקשה לה או שהיא בוכה לחברות וכל סמס שאתה שולח היא מנתחת את זה אם כל החברות שלה, ההבדל הוא שהיא בתהליך של התנתקות רגשית ממך ואתה לא.
היא לא יוצאת עם מישהו כרגע אולי בעתיד אבל כרגע היא לא פנויה רגשית, זה זכותה המלאה היא לא שלך יותר, אתה צריך להפסיק לעקוב אחריה בפייס, כל תמונה כל זיכרון משותף תשים בקופסא בצד שתוכל להתנתק. אתה צריך להפסיק לשלוח לה "אותות חיים" זה לא עושה לך טוב ולא לה, אתה משגע אותה וממאיס את עצמך, אתה נראה כמו בחור תלותי חלש וחסר חיים בלעדיה. אני גם לא רואה מה ייתן לך להיפגש איתה פעם בשבוע זה רק מחזיר את הרגשות.
אתה צריך לקחת את עצמך בידיים ולהפסיק להתמכר לטיפה המרה אתה לא ילד, ואף בחורה לא שווה את התעללות שאתה מתעלל בעצמך, תן לזמן לעשות את שלו.
אתה חייב להתנתק, שתוכל לקבל החלטה ממקום פחות אמוציונלי, שתבוא ממקום יותר מפוקח.

בוא נקבע שמהיום אין יותר "אותות חיים" בשום צורה של תקשורת גם לא עם יונת דואר, תראה לה שאתה חזק, תשים עליה פס, אתה את שלך עשית ואם היא לא רוצה תמשיך הלאה, אם בעוד חודשיים שניכם תרגישו שמה שהיה שם שווה הזדמנות שניה אז זה יקרה.

תהיה חזק חבר יקר

כי בייתי סטודנט ולא היתה לי יציבות כלכלית וניסיתי למשוך את הזמן כדי לחסוך.
הבעיה שהיא כל הזמן אומרת לי שהיא לא מסוגלת כרגע לחזור וזה לא מרגיש לא נכון ושהיא קיבלה החלטה. מצד שני אומרת שזה מהיר מידי והיא פגועה ויהיה בסדר כאילו היא רוצה שאני אמשיך להתאמץ ולתת לה וזה מה שאני עושה ממשיך להתאמץ וגם אוכל את הלב.
אני כבר כמעט מיואש סופית ורק התקווה שנחזור מחזיקה אותי. אני אומר לעצמי תן לה עוד שבוע ואז תתנתק והאמת היא שעד שאני לא יודע שיש לה מישהו אחר ושיש סיכוי אני אמשיך לנסות.

כבר שבוע עבר מהפעם האחרונה שדיברנו. גם האסמסים נפסקו. שלחתי לה מייל אחרון, מייל פרידה שבו אני מוסר לה שאני חייב להמשיך הלאה וביקשתי ממנה למחוק אותי מהחיים שלה מהפייסבוק ומהכל ושאני אהיה בסדר ואני אקפוץ לקחת את הדברים האחרונים שנשארו לי אצלה בשבוע הבא. לא שמעתי ממנה והיא לא הגיבה למייל.
ועכשיו אני מקבל הודעה באמצע הלילה, שוב באותה רוטינה של אני פגועה ולא יכולה להיות איתך כרגע ואני מפחדת להתחרט על זה ולקום עוד שנה שנתיים ולהבין שעשיתי טעות ואני תמיד אחשוב אלייך.
אני יודע שהיא כבר עם אחר (נראה לי), היא כבר יודעת מה היא עושה לי עם האסמסים האלה, אז למה?
בקיצור הכניסה אותי שוב לסרטים וכל היום התכתבנו בשיחות חולין, לא יודע בשביל מה כי לא נראה שהיא רוצה לחזור, ממש משחקת לי בלב.

ואתה נותן לה. למה אתה עונה ? ועוד באמצע הלילה? היא יודעת שתענה , היא יודעת שתחזור, מתי שרק תקרא בשימך. החלתת לחתוך אז תחתוך בלי להשאיר דלתות פתוחות, אם היא תרצה, שהיא תפרוץ את הדלתות האלה, אתה עשיתה מקסימום שאפשר ,תמשיך בחיים בטוח תמצא מישהי שתהיה שווה את זה שאתה עונה לה באמצע הלילה.

היי

האמת שקיוותי שהצלחת להתגבר על הפרידה, אבל אני מבין ששמרתם על קשר במהלך התקופה האחרונה. אני ממליץ לך את מה שהצעתי לך אז, וזה לנתק קשר ולחתוך, כי כל הסמסים האלו זה כאילו לא נפרדתם ואתם רק דוחים את הקץ ובאותו הזמן מתעללים אחד בשני.
היא לא טיפשה, הבהרת לה מספיק פעמים שאתה רוצה אותה ואם היא לא מוכנה לזה כרגע, תן לה את הזמן. קחו הפסקה של חודשיים, תן לה להרגיש בחסרונך, אולי היא תגיע לתובנות אחרות ואולי לא, אבל כרגע שניכם סובלים מהקשר הזה ולכן חשוב שתחתכו.
חשוב שתהיה חזק, ותתעלה על עצמך מבחינה רגשית ולא תישבר.

איך אתה יודע שהיא יוצאת עם מישהו? גם אז אמרת את זה.
תפסיק להתעסק בזה, זה לא העניין שלך אם היא יוצאת או לא יוצאת עם מישהו, תשחרר את החבל, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, והיא מודעת להשלכות של המעשים שלה בעינייך. המחשבה והתעסקות בזה זה פשוט התעללות עצמית.

תשמור על עצמך

כבר לפני שבועיים אמרתי לה שאין ברירה ובמצב הדברים אנחנו חייבים להתנתק וביקשתי ממנה שניפגש כדי שהיא תחזיר את הדברים שיש לי אצלה ושתמחק אותי מהחיים שלה ובסוף סיכמנו שנעשה ערב אחרון ביחד למען הטעם הטוב ולאחריו אנחנו לא מדברים יותר.
מאז ועד היום היא דוחה את זה שוב ושוב ולכן שמרנו על קשר בעיקר במיילים אבל הפסקנו לדבר, נראה שהיא מפחדת להתנתק אבל מבינה שאין ברירה כי כמה היא יכולה להסתיר שהיא בקשר עם מישהו אחר.
נודע לי לאחרונה שהיא כבר יוצאת עם מישהו וזה כבר התחיל מהתקופה שנפרדנו, היא מסוג הבחורות שלא יכולות להישאר לבד, לכן כשנפרדה ממני ידעה בדיוק לאן היא הולכת, למרות שהיא ממשיכה לומר שאין מישהו אחר.
אנחנו אמורים להיפגש השבוע לערב האחרון הזה, אני לא יודע אם זה מה שנכון לעשות כרגע. אבל מצד שני אני רוצה לסיים בצורה יפה ולתת לה טעם טוב בסוף למקרה שתשנה את דעתה לאחר שנתנתק.

היום נודע לי שהיא כבר יוצאת עם מישהו אחר כבר חודשיים שזה בעצם ידיד שלה שהיה מאוהב בה עוד לפני עשור (למדו ביחד).
כשהיא הבינה שאני יודע היא התחילה להאשים אותי שזה לא קשור ושהיא עזבה בגלל שפגעתי בה שוב ושוב.
אני באמת לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי, אני בוכה כל היום אני בדיכאון קשה מפחד לאבד את עצמי בתוך זה הכאב פשוט שוטף אותי והוא ממש פיזי.
איך עוברים דבר כזה? אני יודע שזה חסר פרופרציה לעומת חלק מהסיפורים פה אבל 5 שנים עם מישהי שהיתה החיים שלך, איך ממשיכים?

לא ממשיכים!
פותחים דף חדש ושועטים קדימה לחיים מאושרים יותר,
הידעת? שהדברים הטובים באמת מתגלים לנו רק אחריי שהפחות טובים הולכים ונעלמים?
זהו תהליך שלא ניתן לדלג מעליו, היה לך טוב חמש שנים, תשמח תגיד תודה שהיית בר מזל והחזקת זוגיות חמש שנים, כעת תצא לשדרג את מה שאתה יודע לעשות ותחפש לך בחורה יותר טובה שתחזיק איתך מעמד חמישים שנה...
תקדיש כמה שעות או יום יומיים לצורך התאבלות על תקופה שהיית ואיננה, תתרפק ותבכה כאוות נפשך על הרגעים המתוקים שהיו לכם יחדיו, אתה יכול גם לעלות את זה על הכתב, וכשתרגיש שזהו שנגמרו לך הדמעות והגעגועים, תשרוף את הדפים, תשליך אותם לים הגדול, זהו תם פרק יפה בחייך, וכעת מתחיל פרק חדש נקי, הרבה יותר יפה, הרבה יותר גדול וחזק שיקדם אותך בכל התחומים,
בהצלחה ותעדכן בהמשך

היי

לפעמים אחרי פרידה קשה אנחנו מוצאים נחמה בקשרים מן העבר, קשרים שהיה להם סיכוי ולא הסתדרו, קשרים שנפסקו בפתאומית וכנראה שהיא חידשה את הקשר וזרמה עם הרגשות שלה.
וכרגע היא פשוט מנסה לשים אותך על אש קטנה, ולראות מה מתפתח עם הקשר השני.

מה שאתה צריך לעשות, זה מה שאמרתי לך 1.000 פעם, להתנתק באופן חד וחלק, כי מה שעשית עד עכשיו זה כאילו לא התנתקתם ובגלל זה אתה שבור עכשיו, וזה בסדר מה שאתה מרגיש...זה יכאב עוד הרבה זמן ויתעוררו לך הרבה שאלות ואתה תעבור הרבה שלבים פעם תאהב אותה פעם תשנא אותה...
תפסיק להתחנן אליה, ולהסביר את עצמך...אתה מעלה לה את האגו ומוריד את עצמך למטה, נותן לה להרגיש כאילו בלעדייה אין לך חיים.
תהיה גבר, זה החיים, אל תעניין בה יותר או במי שהיא יוצאת, אם היא תשלח סמס אל תענה, אם היא תרצה להיפגש..תגיד לה שזה מיותר...
יש סיכוי שהיא תרצה לחזור, שהיא תבין מה שהיא פיספסה, אבל כשזה יקרה, אתה צריך לתת לה להרגיש שאתה לא מחכה לה בפינה, ושהיא מפספסת אותך.
אין טעם לעשות עוד פעם מפגש אחרון...זה לא פגישת מחזור, זה רק יעשה לך רע, ולא יצא לך מזה כלום. עד עכשיו הלכת עם הראש בקיר ותכלס ...לא יצא לך כלום מזה, אני לא מאשים אותך כי אתה פועל ע"פ רגש, תתחיל לפעול ע"פ שכל.
אתה את שלך עשית, הצעת לה והיא לא רצתה, אני אגיד לך את האמת, בדר"כ אם בחורה רוצה וגבר מתלבט ואומר לא ואח"כ מתחרט אחרי שבועיים, הוא עדיין יקבל צ'אנס ואתה לא קיבלת.
מה שאתה עושה זה כך - מנתק מגע, לא מייל אחרון ולא סמס אחרון תשאיר אותה גם באי ידיעה, תתחיל ליצור גם אתה קשרים חדשים עם בחורות אל תרגיש לא בנוח
במקרה הרע תכיר מישהי חדשה ובמקרה הטוב תחזרו להיות ביחד.

תשמור על עצמך ותהיה חזק

כהרגלך הצלחת לרומם את רוחי בעת משבר.
היא מצידה דחתה שוב את "הפגישה" עם כל מיני תירוצים. אני רבתי איתה על זה כי אמרתי לה שאני רוצה את הדברים שלי ולסיים את הקשר יפה ולהמשיך הלאה כבר.
היא כעסה והתנהגה בקרירות ואמרה שאני מלחיץ אותה.
ואני ממשיך בחיים וכבר הכרתי בנות בפייסבוק נראה אם יצא מזה משהו..

כבר שמעתי על בחורות כאלה אני ממש לא סובלת את זה זה ניצול. היא רוצה שתמשיך לחשוב עליה. לרצות אותה. זה מחזק אותה ומקטין אותך. אל תתן לה לדרוך עליך אתה שווה יותר מזה. כרגע היא יודעת שאתה בידיים שלה אתה תלוי בה והיא מרגישה בשליטה. יש לה כח עלייך והיא משתמשת בו אבל יודע מה? הגלגל מתהפך זה גם יבוא לה מתישהו והיא תהיה בצד הנדחה. ואתה יודע מתי היא תרגיש אבודה? כשהיא תדע שהתגברת עליה, שהיא לא מזיזה לך ושכבר יש לך מישהי אחרת.... ואז היא תזחל אליך (ויהיה טעות לחזור כי מתי שתחזור לתת לה את כולך היא תחזור להיות שולטת ואתה תחזור להיות מושפל) כרגע היא רוצה לשחק משחקים סבבה, שתשחק לבד תפרוש מהמשחק. אתה לא מזוכיסט נכון? למה להכאיב לעצמך? היא לא באמת רוצה לחזור אחרת כבר הייתה עושה את זה, קח אחריות לחייך! תמשיך הלאה אבל באמת! בכאילו זה לא יעבוד אתה כל הזמן תהיה במחשבות וזה גם לא יחזיר אותה. מרגישים את זה. תעשה את זה בשביל עצמך מתוך הבנה והשלמה שמגיע לך יותר ושהיא סתם מנצלת את זה שאה מת עליה היא יודעת את זה מה נראה לך. נהנית להשפיל אותך ולשחק את תפקיד הקורבן ולגרום לך רגשות אשם- מפחדת עלאק (לדעתי אתה הקורבן שלה) בדכ בחורות מתעללות שנראות טוב וכנראה חסר להן צומי מתנהגות ככה- היא יפה? יופי לה. מעבר לזה מה יש לה כבר שלא תמצא באחרת? תאמין לי שתמצא אפילו יותר...

הייתי באותו המצב. נפרדו ממני לאחר מס' שנים.. בהתחלה רציתי קלוז'ר.. ורציתי שיחה אחרונה או סמס אחרון או לשתף בדברים שקרו לי... וחשבתי אולי שעוד נוכל לחזור.. וכמה טוב יהיה... ונשארנו קצת בקשר. זה עשה לי רע. ולקח לי זמן עד שהצלחתי לקחת את עצמי בידיים ולהגיד לו "תקשיב, חשבתי על זה ואני מעדיפה שלא נהיה בקשר בזמן הקרוב". חבר שלו החזיר לי את הדברים שלו כדי שאני לא אצטרך לראות אותו..
אל תנסה בכוח לראות אותה. בטוח יש לך איזה מס' של חברה שלה. תבקש ממנה שתחזיר לך את הדברים שלך. ועד כמה שזה יהיה קשה- אל תשאל מה איתה או מה קורה איתה... היא תחזיר, תגיד תודה, אם היא תשאל תגיד שאתה בסדר. שום שאלה עליה.

ואז כשהאקסית תשאל את החברה "נו הוא שאל עליי"? והיא תענה לה שלא, אז היא תתחיל להתבשל עם עצמה ואולי להבין מה הפסידה. לראות שאתה מסתדר גם יופי בלעדייה :)
באמת, מניסיון, זה עובד.

אני הייתי כמוך וברגע שעשיתי את הסוויץ' הזה, והמשכתי הלאה ואמרתי לו שאני לא מעוניינת בקשר איתו- זה ערער אותו לגמרי. הוא היה בטוח שאני נפולה לרגליו.. והראיתי לו מאוד מהר שטוב לי בלעדיו- למרות שזה ממש לא היה נכון! הוא לא חייב לדעת את זה.

בהצלחה ותספר מתישהו מה קורה ואם עשית את ז.ה

והוא צעיר ממני בשנה

שרה יקרה,

ציינת כי מערכת היחסים שלכם מושתתת על פתיחות ושיתוף, גם אם לא ברמות זהות.
לאור זאת, האם שיתפת אותו בתחושותייך לגבי עתידכם?
האם הוא מודע לכך שהוא ה"אחד" עבורך ושהיית רוצה לחלוק את חייך עמו?
לדעתי, כדאי לך לשים את ה"קלפים על השולחן" ולבקש ממנו לומר לך, באופן הגלוי ביותר, היכן הדברים עומדים בראייה שלו. כך תוכלי לקחת החלטה על-סמך עובדות.
דבר נוסף, ציינת שהוא מהסס בנוגע לתחושותיו והדבר בא לידי ביטוי אף באינטימיות הפיסית ביניכם.
האם הוא מהסס גם בנוגע לתחומים אחרים בחייו? האם הססנותו וההיעלמויות שהזכרת מאפיינות את התנהלותו הכללית?


אשמח לקבל את תגובתך.

תראי, הוא בחור די החלטי, רק איתי זה ככה...
דיברנו על זה והוא יודע על מה אני מדברת פשוט אומר שאצלו זה יילך לאט כי ככה הוא,
מה עושים?

"אני" יקרה,

ראשית, תודה על תגובתך.
מתוך העולה מדברייך, אני מבינה, שרק בנוגע לכל מה שקשור בקשר שלכם הוא "כזה", כלומר פחות החלטי ו"לוקח את הזמן".
לכן, לשאלתך, לדעתי מאוד נוח לו שאת שם כאשר הוא מחליט לחזור מ"אי-שם", כאשר הוא בוחר להיעלם לך, טוב לו עם המסירות שלך, האהבה החום, ההחלטה שיש מישהי שממש רוצה אותו בחייה כשותף לחיים, מישהי שאוהבת אותו בכל ליבה ומראה את אהבתה בכל דרך אפשרית. מעבר לרגשות שבוודאי יש לו אלייך, הוא בעיקר נהנה מהנוחות בידיעה שיש לו אותך ותמיד תהיי.
האומנם?
כמה זמן את מוכנה להמתין לו ול"קצב האיטי" שלו בנושא הזה. זאת ועוד, עלייך להביא בחשבון, שגם אם הוא יחליט בסופו של דבר שאת היא ה"אחת" עבורו, ייתכן כי לאורך הדרך תמצאי את עצמך ממתינה להחלטותיו, לחזרותיו מ"אי-שם" ושהיה עלייך להתאים את עצמך ל"קצב" שלו.
בנוסף ציינת, כי את "שם" לגמרי ולעומת זאת, הוא מהוסס. האם תרצי להיות חלק מזוגיות כזו, הלוקה בחוסר הדדיות, כל חייך?

תודה

שלום לך.זה כמו מחלה גופנית-שרופא צריך לתת תרופה...את צריכה לבנות" קיר" דמיוני(שזה קשה ביותר),ולחסום את עצמך מפניו.אחרי שתתנסי עם ה"קיר" הזה,כל פעם שתראי אותו ,לא יהיה כלום,שום רגשות.תנסי.זה הכל בראש,ואולי טיפול יכול לעזור..
כי באמת חבל,הוא הרי לא יתגרש,ואת סתם סובלת ושורפת לך שנים יפות מחייך על כלום...
בהצלחה!!

גם אני הייתי במערכת יחסים עם נשוי שהסתיימה לפני חודש, אני עוברת תקופה לא קלה ,בימים האחרונים אני מרגישה געגועים ושעות הערב מאוד קשות לי,מרגישה ריקנות אבל כל התחושות האלו עדיפות על פני קשר עם גבר נשוי,אלו תחושות זמניות שעם הזמן יתחלפו בדברים אחרים טובים יותר,המאהבות הן מצילות את המערכת הזוגית של הנשוי,אנחנו סיפקנו להם חום ,אהבה,ריגוש ,סקס ללא תנאים והם חוזרים הביתה עם כוחות מחודשים להתמודד עם כל דבר,אנחנו כדור ההרגעה שלהם ......
זה לא מגיע לאף אחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני ביזבזתי שנה וחצי מחיי ,נלחמתי על האהבה אבל הבנתי בסופו של דבר שהוא רוצה אותי רק כמאהבת!!!!!!!! מחכה שתבוא תקופה טובה יותר והאושר יהיה גם מנת חלקי

"אבודה" יקרה,

את לא אבודה!
יותר מזה, מי שבאמת יכול ל"הוציא" אותך מהקשר חסר הסיכוי וחסר העתיד הזה, זו אך ורק את!
את צריכה למצוא את כוחותייך הנפשיים ובעזרתם לצאת לדרך חדשה, דרך בה בן-זוגך יהיה פנוי אך ורק עבורך, דרך בה תהיי מאושרת ולא על "HOLD" בכל פעם שתהיי לבד, דרך בה תדעי להעריך את זמן האיכות של ה"לבד" לא פחות מאשר את זמן האיכות של ה"יחד".
כפי שכתבה לך אור-לי, זה הכל בראש. את צריכה לקחת החלטה שמגיע לך (ומגיע לך!) יותר מזה, שמגיעה לך זוגיות גלויה וכל הזמן ולא זוגיות סודית כאשר מתאפשר, ולעמוד בהחלטה זו, בעזרת אותם כוחות נפשיים שהזכרתי קודם.
אם את חשה שאת זקוקה לסיוע, במציאת אותם כוחות פנימיים ו/או בצעדייך הראשונים, תוכלי לשקול להיעזר באיש מקצוע, מטפל או מאמן, אשר יוכל לתת בידייך כלים להתמודד עם הקשיים ויוכל להאיר בפנס את אותם כוחות פנימיים בעזרתם תוכלי להתמודד עם הקשיים בדרך ולצלוח אותם.

בהצלחה!

הבנתי ממך שאת רוצה באמת להבין לאן זה מוביל ומה עלייך לעשות כדי שזה לא יקרה,

מותר לך להיות קנאית,פרנואידית, מגזימה,
השאלה מה יגרום לחיזוק הקשר הזוגי שלכם, ומה יגרום חלילה את ההפך,

ההתעסקות והחפירה בנושא יכולה לדחוף אותו דווקא לעשות משהו שהוא כלל לא חלם להגיע אליו,
הדרך הנכונה לסלק את החששות שלך היא > ליזום איתו שיחה בזמן רגוע כשאתם במצב של "הקשבה והכלה" זה את זו, ולדבר על כך בפתיחות מבלי להשמיע צלילים של ביקורת והאשמות, אלא כדי להביע את הרגשות שלך,
תספרי לו עד כמה זה פוגע בך, דברי בשפת ה"אני" "אנחנו", ולא "אתה" ככה וככה וכו', השתמשי במילים רכות אבל בקוו ברור ומוחלט, שיבין את הקושי שלך, ויתחבר לצרכים האישיים שלך כאשה וכרעיה,
תאמרי לו, אני סומכת ובוטחת עליך מאז ומתמיד, ויודעת שלא תעשה שטויות,
אני רק מבקשת ממך לראות גם את הצד שלי,
אני מאוד שמחה שאתה משתף אותי במה שעובר עליך במשך היום/בעבודה, זה חשוב לי כמו שזה חשוב לך, ועוד יותר חשוב לנו כזוג!
בהצלחה

מירי יקרה,

עצם העובדה שבעלך משתף אותך בכל הקורות אותו בעבודה מעידה על כך שהכל תמים ושבאמת לא מדובר על יותר מאשר קשר חברי בעבודה. יחד עם זאת, עם תחושות אי-אפשר להתווכח, ובוודאי שלא בעזרת טיעונים שכלתניים, ולכן, על-מנת להסיר כל חשש מליבך עלייך לשתף את בעלך בתחושותייך, כפי שבני הציע.
נראה כי שיתוף מאפיין את הזוגיות שלכם, שהרי בעלך משתף אותך בחוויותיו מהעבודה, לכן, אני מציעה שתדברי איתו, בזמן שנראה לך נכון, באופן הכי גלוי והכי פתוח ושתפי אותו בתחושותייך הפחות נוחות מהקשר שנרקם בינו ובין אותה בחורה. הוא עשוי להיות מוחמא מתחושות הקנאה והרכושנות שאת חשה כלפיו.
נסי ליצור שיחה נעימה מלב אל לב ולא להיגרר למריבות ו/או הטחת האשמות.

הילה יקרה,

באמת כל החיים לפנייך וייתכן כי ביישנותך בחברת בני המין השני נובעת מחוסר בגרות או מביישנות המאפיינת את גיל העשרה או, כפי שציינת, ממערכת היחסים הלקויה הקיימת בינך ובין אביך.
אולם, לצערי, לא אוכל לסייע יותר בשלב זה מאחר ואיני מכירה אותך (ולכן לא אוכל להצביע על המקור ה"בעיה"), כמו כן, איני מכירה את מהות מערכת היחסים שלך ושל אביך ולכן לא אוכל להתייחס גם לזה, למרות שאני מבינה שייתכן והקשר ביניכם מקשה עלייך להיות מי שאת בקרב בני המין שני.

ובכל זאת, אם את חשה שאוכל לסייע יותר, אשמח.

תודה על התגובה.

יש לציין שהוא אמר הרבה פעמים שקשיים שהוא נתקל בהם הוא נוטה להוציא את הבאסה הזו עליי ושזה לא פייר.

אני חושבת שסיבת הפרידה הייתה כי הוא היה כל כך מבולבל ולא יודע ואני די הלחצתי אותו (ובצדק לדעתי) שייתן לי תשובות על איפה אני עומדת עד שהוא פשוט החליט שהכי טוב יהיה כן לסיים ולא נלחם על זה.


להגיד לו שאני מצטערת שהלחצתי אותו ושאני מבינה שהוא בתקופה מבולבלת ושאני אשים לב לזה (התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית אז אני יכולה לשים את האצבע על איפה אני הייתי יכולה לעשות דברים קצת אחרת).

או שיש דברים שהם פשוט חסרי סיכוי?

המון תודה

היי

אם תקראי את כל התגובות כולם רשמו לך שאת צריכה להמשיך הלאה, את מן הסתם בסערת רגשות ואני מבין אותך את אוהבת אותו הוא חשוב לך ואת לא רוצה לאבד אותו אז את מנסה להאחז בכל דבר.

אבל אם את כל כך רוצה לכי על זה, את צריכה רק להבין שאת לוקחת סיכון מאוד גדול, כי רוב הסיכויים שהקשר לא יוביל לאן שאת רוצה ואז הפגיעה תהיה יותר קשה, החבר שלך הוא כמו מניה לא בטוחה שאם תשקעי בו כסף סיכוי גדול שתפסידי כמובן שיש סיכוי שתרוויחי אבל הוא סיכוי קטן.

אני מציע לך להמשיך הלאה, אבל אם את כל כך רוצה קחי אותו לשיחה בארבע עיניים בלי לחץ, תגידי לו מה שאת רוצה להגיד לגבי הדברים שהיו וכל הלחץ שהיה ושאת רוצה לתת לכם הזדמנות נוספת, שאת רוצה לתמוך בו בתקופה הקשה ולהסביר לו שדברים מסתדרים בחיים ומחר הוא ימצא עבודה.(יש גם את השאלה את כמה את יכולה להשתנות).
ותשאלי אותו שאלה פשוטה, האם הוא רואה בך בת זוג לחיים לחתונה.
כל תשובה שהיא לא כן מלא זו תשובה לא מספקת וגם אז את צריכה להיות זהירה

הכל שאלה שאם את רוצה לקחת את הסיכון הזה.

קודם כל תודה על התגובה.. מזמן לא פתחתי את המיילים ורק עכשיו ראיתי תגובה.:)
הוא אמר שהוא אוהב אותי ורואה אותי לחתונה ...... אבל שהבעיה היא אצלו ושהוא לא התנסה מספיק (!!!) עם אחרות ... ברגע הזה פשוט נדהמתי שהוא זורק ככה קשר מדהים לפח רק בגלל שהוא לא התנסה. שילחתי אותו לשלום וביקשתי ממנו שלא ייצור איתי קשר.

היה לו קשה עם זה אבל כרגע הוא עומד בזה יפה מאוד אז כנראה שבכל זאת זו איזושהיא הקלה עבורו לא להיות איתי יותר. אני מבחינתי לא מחכה לו ולא רוצה גם שהוא יצור איתי קשר או יבקש לחזור. רציתי, וויתרתי על התענוג. לא רוצה לשמוע ממנו או שהוא ישמע אותי. החלטתי להתנתק לחלוטין.
פתאום חודש אחר כך אני מבינה כמה שמגיע לי יותר (אני יודעת שזה נשמע פטתי להגיד את זה). אבל באמת. אם הוא לא בטוח ולא סגור ולא יודע- שימצא מישהי שהוא כן יהיה סגור עליה. אני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי כדי שהקשר הצליח אבל יש דברים שפשוט לא מתאימים לאחד הצדדים וזה קורה הרבה. זה הכי קשה המצב הזה אך הוא קורה.

אני רוצה שהוא יהיה מאושר, גם אם זה לא יהיה איתי (ופה האגו מונח לו בצד). ואני באמת מאחלת לו את כל ההצלחה שבעולם. אני לא כועסת עליו ולא חושבת שהוא לא בסדר כי הוא נפרד ממני. זה סתם היה לי חבל כי באמת שהיה לי טוב איתו. אבל אין שום דבר רע בלהיות רווקה:) ואני יודעת שיגיע מישהו שיעשה לי טוב, ואני מניחה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שאבקש עצה בפורום הזה,:)) כי אף אחד לא בטוח וגם אם הבא שיהיה לי זה לא יצליח איתו מה שאולי יקרה, יבוא מישהו אחר שאיתו זה לא יקרה ובאמת אמצא את אהבת חיי ולא אבין למה ביזבזתי כמעט חודש מהחיים שלי על התאבלות על החבר הקודם..:)

דלית יקרה,

אני לא חושבת שזה חסר סיכוי כמו שזה חסר טעם, לפחות כעת.
הוא צריך את הזמן שלו ל"סדר לעצמו את הראש" שלא על "חשבונך". את התחלת איזשהו תהליך ונראה לי נכון לתת לו זמן ולחכות מעט שהתובנות מהתהליך הזה "תיפולנה", תטמענה ותתבססנה אצלך, כמו גם לבחון, לאור התובנות הנ"ל, האם קשר זוגי עם אדם כמוהו, שלא "סגור על עצמו" הוא הקשר הנכון עבורך.

היי דלית

רשמת כמה דברים סמויים "המשפחה שלו לא מקבלת אותו כמו שהוא", "העניינים הלא פתורים שלו עם עצמו "

אני לא יודע איזה דברים יש לו לפתור עם עצמו, מה שכן אני יודע שהוא נפרד ממך והוא לא רוצה כרגע קשר זוגי איתך. אני מבין שיש לך רגשות כלפיו ואם את רוצה לעזור לו את יכולה אבל זה לא יביא לך את הזוגיות המיוחלת. אולי את תהפכי להיות הידידה שלו לא מעבר.

לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה לנתק כל קשר איתו ולא לענות לו לסמסים ולטלפונים, רק אם תקפדי על ניתוק הקשר יהיה סיכוי שתחזרו להיות בזוגיות. ככל שתנתקי איתו מגע החלל והצורך הרגשי שלו להיות איתך רק יגדלו. כרגע את ממלאת לו את החלל הזה ואין לו רצון ולא צורך לחזור. רק אם תקפדי על הניתוק. זה יגרום לו "לסדר את העניינים הלא פתורים עם עצמו" ואולי גם רצון לחזור לזוגיות איתך.
השאלה אם זה יקרה ומתי, תלויה מאוד בו ובסיבות שלו לפרידה, אבל אם הוא יחזור, הוא יחזור בצורה יותר מחוייבת לקשר. את מצידך צריכה להתנתק רגשית ולהמשיך הלאה בחייך ואם זה אמור לקרות זה יקרה.

אלדר יקירי וואלקום טו דקלאב!
אני מקווה שבאת לעזור כאן לטווח ארוך, התשובות שלך מאוד מעניינות,
-
אני רוצה להוסיף שייתכן והקשר הגיע למבוי סתום בגלל שהוא לוקח אותך כמובן מאיליו,
ולכן גם מרגיש לו נכון להמשיך להתייעץ איתך ולא לראות את הצד הבעייתי שלך בעניין,
הבשורות הטובות שהוא זה שביקש לעשות חושבים, והפחות טובות שקשה לו להחזיק את הפרידה מאחר והוא זקוק לסיוע כל שהוא,
שימי לב על כך >>> שאת מייחסת לעצמך את העובדה שהוא זקוק לעצותייך, תבדקי שוב האם הוא ממש פנה אלייך שתעזרי לו בכל מה שעובר עליו, או שהוא רק סיפר לך לפי תומו, ואת זו שכבר רצת עם זה הלאה,,, (קורה לנו הרבה...)
כי מאוד ייתכן שהוא רק שטח בפנייך את הקשיים שלו כפי שהוא היה מורגל עד כה לעשות אבל לא מתוך כוונה שתייעצי לו,
א"כ תתנתקי ממנו באלגנטיות, תחיי את חייך כאילו הוא לא קיים, ותנסי ליצור קשר או לעשות כל דבר אחר שימלא את ראשך,
אם בכל זאת הוא מבקש להתייעץ איתך, אז עלייך לקבל החלטה האם את מעוניינת לתת לו מזמנך הפרטי ייעוץ חינם, או שאת דורשת תשלום עבור זה, אני מניח שלא תרגישי בנוח לקחת ממנו כסף,,, או אז לא נשאר לך ברירה ולומר לו חד משמעית, יקירי אני עדיין מאוד אוהבת אותך ונורא קשה לי,,, אבל אתה זה שבחרת להפרד ואני מכבדת את החלטתך, ולכן אני מבקשת ממך שתכבד גם את בחירתי שהיא לטובת העניין > לא להיות עימך בקשר בתקופה הנוכחית עד שנחליט שנינו לאן פנינו מועדות,
פשוט,ברור, וקל לביצוע,
בהצלחה

דלית יקרה,

מסכימה עם כל מילה שאלדר ובני כתבו לך.
שמרי על עצמך כעת, דאגי לעצמך.
הרצון שלך לעזור נובע, כנראה מאישיותך ומהרגשות העזים שיש לך כלפיו, אולם אם תהיי על תקן "מקשיבה ויועצת" בלבד, יכאב ויכאיב לך הרבה יותר מאשר לנתק מגע לזמן הקרוב, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב.
כאשר לא תהיי איתו בקשר גם לא תדעי מה עובר עליו וגם זה יקל עלייך ועל הצורך להיות שם למענו.
במידה והוא יחפש את קרבתך לצורך שיחה בלבד, אמרי לו בכנות, כפי שבני הציע, שזה פשוט קשה לך מידי ולכן היית שמחה אם הוא היה מכבד את רצונך ומניח לך.

כן כולם צודקים.. הוא לא פנה ישירות וביקש. כשידברנו הוא אמר הרבה פעמים שהוא מרגיש צורך הרבה פעמים להתקשר ולהתייעץ (לוא דווקא על הקשיים שנובעים מהפרידה) אלא דברים כמו לעזור לו למצוא עבודה חדשה וכו'..

הוא לא ביקש מפורשות שאעזור לו אלא הוא באמת הציג בפניי את מה שעובר עליו כרגע.

אני בטוחה שלא נפרדנו כי הוא לא אוהב אותי יותר. גם כשדיברנו אתמול הוא אמר שממש אכפת לו ממני . "את יודעת שממש אכפת לי ממך עדיין נכון"? והוא לא יגיד מה שהוא לא מרגיש. למזלי הוא בחור מאוד אמיתי.

הוא נפרד כי הוא הרגיש לא פייר שהביטחון שלו כ"כ נמוך ושהוא חושב שמגיע לי יותר טוב כי אני כביכול "חכמה" ממנו ויותר "חיה" ממנו.. אני ממש לא מרגישה ככה ולא חושבת שזו סיבה מספיק טובה כדי להיפרד.. גם לא דיברנו הרבה על הדברים האלה- או בכלל על דברים שמפריעים..

האם לא כדאי לשבת איתו לשיחה פנים מול פנים ולפתוח את כל הדברים איתו?

הייתי בהרבה קשרים, נפרדתי ונפרדו ממני.

עם כל הקשרים האלה הרגשתי שלמה עם הפרידה (לא משנה מי נפרד ממי) ובקשר הזה איתו זה לא ככה. זו הפעם הראשונה שאני באמת מרגישה שאני רוצה "להילחם" על זה ולראות שהדברים שמפריעים הם דברים שאפשר לעבוד עליהם (עם פסיכולוג כמובן).

אני לא חושבת שפרידה זה הדבר הנכון. הסיפור הוא שהוא התחיל עם תהיות ומחשבות כבר כמה זמן. ולא רצה להיפרד. אמר שהוא ממש לא חושב בכיוון הזה של פרידה ושהוא מת מפחד לאבד אותי. אז נתתי לו הזדמנות.
עד שבוקר אחד שוב הוא היה עם התהיות האלה ושוב אמר שהוא לא רוצה לאבד (מסרים כפולים?) עד שלי נמאס ואמרתי לו בוקר אחר שיסיע אותי הביתה כי אני לא יכולה יותר עם התהיות האלה, וכך זה נגמר.

הוא רצה פסק זמן להבין את הדברים ואני אמרתי לו שלא מתאים לי פסק זמן. ולאט לאט אני מבינה שכן אפשר לתת ושאפשר לנסות ולפתור את הדבירם ביחד.

האם לשתף אותו ולהגיד לו שאני מבינה מהיכן נובעים הדברים? האם יש סיכוי לתקן דבר כזה? כי אני כן חשובה לו והוא לי. האם כדאי "להילחם" או לתת לו לחזור? למרות שכמו שאני מכירה אותו הוא לא יחזור.. כי הוא יפחד מהדחייה שלי כנראה ויעדיף לא לעשות צעד.

דלית יקרה,

אני מבינה לליבך. את מתקשה לקבל את הפרידה שלכם כדבר מוגמר וסופי ולא רק בגלל הרגשות העזים שיש לך כלפיו אלא גם, ואולי בעיקר, מפני שאת יודעת בוודאות שלו יש רגשות כלפייך, רגשות משמעותיים. בנוסף, במהלך התקופה בה הייתם יחד נרקם ביניכם קשר מיוחד המבוסס על שותפות, שיתוף, כנות ופתיחות, תמיכה וסיוע נפשי ואמיתי. מה שהיה ביניכם היה באמת אותנטי וקשה לך לסיים זאת כך ללא סיבה אמיתית, בראייה שלך.
יחד עם זאת, ציינת שאת היא זו אשר יזמה את הפרידה מאחר ולא יכולת להמשיך ולהתנהל בתוך חוסר ההחלטיות וחוסר היציבות המחשבתית והתחושתית בה הוא נמצא.
עלייך להביא בחשבון, שלמרות הרגשות העזים, המצב בבסיסו לא השתנה וקיימת אפשרות מציאותית מאוד שהמצב יחזור להיות כפי שהיה לפני הפרידה. לכן, למרות שיש בך רצון מאוד גדול ונכונות עצומה להיות איתו ועבורו עלייך לחשוב גם על עצמך.
שאלי את עצמך האם את מוכנה להיות שם, בהמתנה, עד אשר הוא ייקח החלטה, עד אשר הוא יגיע למסקנות חד משמעיות בנוגע לכל התהיות והמחשבות אשר מתרוצצות בראשו. אם התשובה הכנה ביותר שלך תהיה "כן", תוכלי לבדוק אופציה של חזרה לזוגיות והתנהלות זוגית. במידה ואת לא בטוחה שתוכלי לשאת את המצב הקודם שוב, אולי כדאי שתיקחי פסק זמן, התנתקות מסוימת. אולי יהיה זה בריא ונכון גם לך להיות במאה אחוז עבורך.

רוצה לעדכן שהיום, קצת מעל לחודש אחרי הפרידה, יש ימים שבהם אני לא חושבת עליו..ולא רוצה שיתקשר אלי. להיפך אם אני אראה את המספר שלו על הצג זה יעיק עליי יותר מאשר יחמיא לי.
לא מחכה כבר לאיזו שיחה ממנו. אחרי שאמרתי לו שאני רוצה שנתנתק לחלוטין, עד כמה שהייתי בטוחה שזה יהיה לי קשה- זה פשוט נתן לי הקלה שלא שיערתי לעצמי:) אין דבר כזה של "אולי מחר הוא יתקשר כי אמרתי לו שהוא יכול" ואז הוא לא מתקשר ואז אני מתבאסת ואז אחרי יומיים מתקשר ואז מקפיץ לי את הלב ואז בסיום השיחה אני מבינה שאנחנו לא ביחד...

אין, הכי טוב זה שאחרי פרידה, עם כל הקושי- ויש המוןןןן קושי, זה פשוט ל ה ת נ ת ק עד כמה שזה נראה בלתי אפשרי... אם כבר רוצים שמישהו יחזור, הדרך היחידה שאם זה בכלל יקרה, אז זה יקרה רק אם תתנתקו מהאקס. רק ככה יש סיכוי שיחזור ורק ככה יש סיכוי שאתם תבינו- שאולי אתם לא רוצים לחזור.

תודה לכולם!:):)

היי

במה אני יכול לעזור לך

אני מעדיף לא לרשום את המייל שלי פה באתר.

אז שלי:[email protected]