פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי.ברור שבחור הזה רודף שמלות!!תעזבי אותו ותמשיכי הלאה!!!!ואם תהיי איתו תמיד הוא יבגוד..זה מה שאת רוצה?אני בטוחה שמגיע לך יותר טוב מזה,בחור שמתנסה בחיים!!
בהצלחה!!

קרין יקרה,

מצרפת את דעתי לדעתה של אור-לי. הוא לא ראוי למחשבה נוספת. נצרי את הזיכרונות היפים והמשיכי הלאה בחייך.

הבחור משקיע עד לנקודה בה הוא רוכש אמון, מממש את רצונו/תאוותו ומתקדם לכיבוש הבא.
צאי, בלי, תיהני. הזמן יעמוד לצידך והוא יהפוך לזיכרון. ואת, את תוכלי להכיר מישהו אחר, מישהו ראוי אשר ידע להעריך אותך ולהתנהג אלייך כפי שראוי שאיש ינהג באישה.

"אני" יקרה,

ישנם אנשים שתמיד יודעים מה נכון עבורם, מה עליהם לעשות וכיצד עליהם לפעול כדי לממש את שאיפותיהם, והם יודעים זאת מייד כאשר הם נתקלים במשהו או במישהו הנכון ביותר עבורם.
נראה שהאיש שלך, הוא מהטיפוסים האלה.
מצאת חן בעיניו חיצונית וגם אישיותך, אופייך ואופן התנהלותך כבשו אותו. הוא חש שאת האחת עבורו ומבחינתו זה סגור וזה בסדר כי כך הוא רגיל להתנהל.
אני מכירה אנשים שלא החליטו על בן-הזוג שלהם כעבור שבוע, אלא כעבור שעתיים, והם חיים באושר.
את, לעומת זאת, צעירה יותר והרצון שלך לממש את חייך, להתנסות, להכיר, לטעום ולהריח בריא וטבעי. את זקוקה לזמן שלך, אז קחי אותו.
אל תלחצי מהצהרותיו. לכי עם ליבך ותחושותייך. כל עוד טוב לך, הישארי. אולי, עם הזמן, עוד תופתעי לגלות שגם הוא מוצא חן בעינייך ושהוא מממש את כל צרכייך ורצונותייך מבחינה זוגית.

ליאור יקרה,

לעיתים ההתייחסות שלנו להורינו אינה מעידה על התנהלותנו מול אף גורם אחר. ה"יחס המועדף" שהורינו מקבלים ו"זכויות היתר" שלהם אצלנו יכולים להיות ביטוי לכבוד, הערכה, צורך לרצות אתם בשל מקומם המכובד בחיינו וכד' או לחילופין היכרות מעמיקה עם אופיים והידיעה הוודאית שאין על מה להתנצח, במקרה זה או אחר, אפשר להשלים עם הקיים או פשוט לקום, לעזוב ולהמשיך הלאה.
ציינת כי הבחור מדהים בעינייך ולאור העובדה שאתם יחד תקופה קצרה, חודשיים סה"כ, אני חושבת שכדאי לך לשקול את האפשרות לתת לכם עוד קצת זמן יחד, על-מנת שתוכלי להיטיב להכיר אותו ואת התנהלותו הכללית.
עוד ציינת, כי את חשה כי הקשר ביניכם הפך רציני, כלומר משקלך וחשיבותך בחייו הולכים וגדלים, לכן, ייתכן כי לאור זאת, בהמשך הדרך, הוא ייקח החלטה לעזוב את הבית ולהשכיר דירה, כדי שהוא יוכל לבלות בחברתך מבלי ה"צורך לקבל רשות" בביתו שלו.
התמקדי באיש, לעת עתה, ולא במשפחתו ובהתנהגותם. אם הוא יהיה האיש הנכון עבורך, בוודאי תדעו למצוא יחד את הדרך הטובה ביותר להתנהל מול שאר המשפחה.

לאחר התקרית עם אמו של חברי שאלתי אותו אם טוב לו בבית והוא ענה לי שלא ושהוא חייב למצוא מקום לגור בו. מאז לא השתנה דבר, הקשר מתנהל ברובו בבית הוריי ואני מתחילה להרגיש שביתי נהייה בית גם בשבילו. הוא ממש מרגיש פה חופשי וגם ההורים מאוד אוהבים אותו ואין להם בעייה עם זה, אבל לי כנראה יש. מתחיל לעצבן אותי דברים שהוא עושה וכל זה בשלב כל כך מוקדם בקשר. אני אפילו מרגישה שהמשיכה כלפיו ירדה משמעותית. הוא מאוד נהנה להיות פה, וכל הזמן מציע לבוא לישון אצלי, הוא גם תמיד מביא פרחים, אוכל, בקיצור משקיע ורואים את זה. ממש קשה לי, הוא מקסים, חם ואוהב אבל אני פשוט מרגישה שמאז התקרית עם אמו כל המשיכה כלפיו ירדה באופן משמעותי ובנוסף אני ממש מרגישה שמישהו חודר לי לפרטיות ואין לי מה לעשות. אם היינו אצלו אז הייתי יכולה לקום וללכת כשנמאס לי, אבל כשהו פה הוא כל כך נהנה ומרגיש חופשי, הוא נשאר פה שעות רבות ואני לא יכולה להגיד לו ללכת. אני מוצאת את עצמי קובעת דברים לפני שהוא בא כדי שאחרי זמן מסויים אני אגיד לו שאני צריכה ללכת. זה פשוט נורא, אני לא מבינה איך ממשיכה וכיף ביחד ביום אחד הכל התהפך ופתאום אני כבר לא נלהבת כל כך כלפיו ואני מלאה כעס על כל הסיטואציה שנוצרה. נראה לי שזה לא ילך ומרוב שהוא כזה מדהים אני אפילו לא רואה איך אני מסיימת את זה. זה מתסכל.

ליאור יקרה,

נראה שבן-זוגך באמת חש מחנק בבית הוריו וכפי שהוא ציין, הוא היה חייב למצוא מקום לגור בו. הוא מצא. בבית הורייך.
אני מתרשמת שבבית הורייך שוכנת אווירה שונה לחלוטין מהאווירה בה הוא גדל וחי עד עתה בבית הוריו. בביתך שורה אווירה של חום ואהבה, של חופש וכיבוד הזולת, רצונותיו וצרכיו, אווירה של קבלה והכלה. במילים אחרות, בביתכם יש אווירה של משפחתיות.
בן-זוגך מצא מקום בו טוב לו, בעלי הבית מקבלים אותו באהבה והכי חשוב, את נמצאת שם.
מעבר לעובדה שהוא אוהב אותך ושמח לבלות עמך כמה שיותר, הוא נהנה מהאווירה בביתך.
את לעומת זאת, מרגישה פחות נוח עם ה"סידור" החדש הזה והדבר בא לידי ביטוי בירידה במשיכה הפיסית, כפי שציינת. מאחר ואי-אפשר לנתק את התחושות הנפשיות מהתחושות הפיסיות, טבעי הוא שלאור תחושותייך הנפשיות גם המשיכה הפיסית תרד.
למרות היותו מקסים, משקיע ואוהב, תחושותייך הן אלו אשר צריכות להנחות אותך. יחד עם זאת, אני מאמינה שכעת את מונעת מתחושות של תסכול וכעס ולכן לא הייתי ממהרת לסיים את הקשר אלא לנסות דרך של כנות, שיתוף ופתיחות ומציאת פתרונות יחד. ה"יחד" הזה יכול לסייע בהחזרת התחושות הנכונות לקשר שלכם.
עלייך ליזום שיחה כנה ופתוחה בה תשתפי אותו בתחושותייך (בעדינות...כדי שהוא לא ייפגע), בצורך שלך לבלות עמו, שלא בבית הורייך ובצורך שלך בפרטיות בביתך שלך (צורך שהוא לגיטימי לחלוטין).
אולי תוכלי אף להציע לעזור לו לחפש דירה.

מוניקה שלום.

קודם כל המון תודה על תגובותייך, זה מאוד עוזר לי.

באמת ניהלנו שיחה כנה, אמרתי את מה שמפריע לי, אמרתי לו שקשה עם זה שהוא נהייה בן בית פה בזמן כל כך קצר. לגבי המשיכה כלפיו לא אמרתי דבר. הוא באמת הבין אותי ואת התסכול שלי ואמר שבאמת כדאי שנוריד את כמות הלילות שהוא יש אצלנו. האמת שקיוויתי שזה מה שיפתור את הבעייה, אבל קורה ההפך. אני מרגישה שהמשיכה שעד לפני שבועיים הייתה בנינו פשוט נעלמה ואין לה זכר. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פשוט לא רוצה ליצור איתו איזשהו מגע, ואני מוצאת את עצמי עוסקת בשאלה אם להמשיך בקשר הזה יום ולילה. נראה לי שבאיזשהו מקום הבנתי שאין, משיכה נעלמה וכל מה שנותר זה לסיים את מה שהתחלנו אבל לפעמים עוד יש לי רגעים שבהם אני חושבת לנסות שוב.
עוד דבר שמטריד אותי הוא שבמידה ואני אחליט לא להמשיך עם הקשר אז איך אומרים לאדם כל כך טוב, אוהב, נותן ומכבד כמוהו שהחלטתי להיפרד. אם הוא שואל למה מה אני אגיד? שאני פתאום לא נמשכת אליו?
אני כבר כל כך מתוסכלת, אני לפעמים מתנהגת אליו בקרירות בגלל שאני לא יודעת אם יש טעם לקשר בנינו. עוד יותר מתסכל שמשיכה נעלמת ככה בשנייה ובגלל סיבות שלא באשמתו.
לגבי עניין מציאת דירה משלו אז זה יאלץ לחכות כמה חודשים בגלל מצבו הכספי.

ליאור יקרה,

נראה כי משהו נחסם אצלך והדבר בא לידי ביטוי במשיכה שהייתה ואיננה עוד.
עם כל חוסר הנוחות, אי-הנעימות, והרצון הכן שלא לפגוע בו עלייך לעשות את מה שנכון עבורך. עלייך להקשיב לקולך הפנימי, לרצונותייך האמיתיים ביותר ולצרכייך הכנים ביותר. לפני מיטב הבנתי, אין מנוס מפרידה וכפי שציינת, לעיתים את לא מצליחה להיות אפילו נחמדה אליו. במידה ולא תממשי את רצונותייך בשלב זה, את עשויה להיהפך לנחמדה אף פחות וזה לא הוגן כלפיו.
את לא צריכה לומר דברים שאת חוששת שעלולים לפגוע בו. אמרי כי הקשר לא מתאים לך בשלב זה וכי את מאוד מעריכה אותו כאדם, מה שנכון. נסי להיות מאוד עניינית ו"קצרה" בדברייך על-מנת שלא תמצאי את עצמך אומרת דברים שלא התכוונת לומר, כמו כן שיחה קצרה יותר תקל על שניכם.

שלום תמי. אני מאוד, מאוד מעוניינת לדבר איתך במייל בפרטי. אשמח מאוד אם תעבירי לי את כתובת המייל שלך.
ליבי

זה נורא שהוא פתאום החליט להתנתק ממך ומהזוגיות איתך...ניסית לבדוק מה גורם לו להתנהגות הזו? הוא הסביר לך? אני גם עברתי תקופה אחרי הלידה השנייה שבעלי התרחק ממני לגמרי כמה חודשים. הוא היה חוזר מהעבודה, לא מדבר איתי - ישר הולך למחשב...לא מסתכל על הילדים שלנו או עליי, לא רוצה לבלות איתנו...הייתי ממש עצובה ובכיתי המון. גם כשניסיתי לדבר איתו הוא הכחיש ואמר שהכל כרגיל למרות שראו שזה לא נכון.
אני מקווה שזה יסתדר לכם . אין דבר נורא יותר מלהיות בודדה כשיש לך בן זוג כביכול..קשה להשלים עם ההרגשה הזו.

תמי היקרה, צר לי על התחושות שאת חווה עם ההתרחקות של בעלך.
זה די ברור על פי מעשיו וההתנהגויות שלו שהוא זקוק לספייס, לחופש ולמרחק ממך.

אני חושבת שהוא לא רואה דרך אחרת פתוחה בפניו לדאוג לצרכים שלו. יתכן ונוכחותך מכניסה אותו לעצבנות ולחוסר שלווה.

אם תגיעו לייעוץ זוגי יתכן שאפשר יהיה למצוא יחד דרכים מסוג אחר בעזרתן הוא יוכל להרגיש חופשי - דרכים שלא כרוכות בריחוק פיזי וגיאוגרפי כפי שהוא מצא את הפתרון שלו עכשו. אני מנחשת שהפתרונות האלו גם משפילים אותך ופוגעים בך. זה לא רק שאת נשארת לבדך.
למשל אם תמצאי לך עיסוקים משלך ותחומי עניין - אולי הוא ירגיש פחות חנוק. יתכן שאת מצפה ממנו שיעסיק אותך ויתן לך תשומת לב שהוא מרגיש שהוא כבר לא יכול לתת לך בלי שזה גובה ממנו אנרגיות רבות מדי. אז הוא מתרחק.
יכול להיות שהוא מרגיש שאין לו פרטיות. אלו דברים שצריך לברר וזה עוזר שנוכח אדם שלישי שאינו מעורב רגשית ומבין בזוגיות, כדי לאפשר לכל אחד מכם להשמיע מה חשוב לו, מה הצרכים של כח אחד, מה החששות, ולראות אם ניתן לבנות פתרונות שיהיו טובים יותר לשניכם.
אני מקווה שתוכלי לרתום אותו להגיע לפחות לפגישה אחת של ייעוץ זוגי.
חשוב להבין שיש שלבים בחיי כל זוג שמתבקש בהם שייערכו שינויים בהבנות ובהסכמות - לאור שינויים חיצוניים כמו עזיבת הילדים או יציאה לפנסיה או שינוי פנימי שאחד מבני הזוג עובר.
אני חושבת שאצל כל זוג - חווים בתחילה תחושה של משבר וכאב כאשר מה שהיה משתנה ולא מתאים יותר. אבל מתוך המשבר ניתן לצאת מחוזקים ע"י כך ששמים על השולחן מה חשוב לכל אחד מכם ומוצאים פתרונות שמוסכמים על שניכם. ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - שווה להיעזר באיש מקצוע.

מישהי יקרה, אני חושבת שנשים הן במיוחד רגישות ויש להן אינטואיציה חזקה לחוש כאשר משהו לא תקין, חורג קורה במערכת היחסים.
אני מציעה שמכיוון שאתם מנסים להיכנס להריון - אם הבנתי נכון לאור טיפולי הפוריות שאת עברת בארץ, יש חשיבות רבה לבדוק איתו בישירות האם משהו השתנה ברגשותיו כלפייך.
האם - תסלחי לי שאני נוגעת בנקודה רגישה ובעייתית - הוא הכיר מישהי אחרת שם בחו"ל והתאהב?
אם זה המקרה - ההתנהגויות של ריחוק וניכור וחוסר אינטימיות יכולות להיות מובנות על הרקע הזה, לצערי.
עם כל זה שאינך רוצה להעיק עליו ואת רוצה לתת לו ספייס - בעצם את מזניחה את הצרכים של עצמך.
הזמיני אותו לשיחה - אליה שניכם תתפנו מעיסוקיכם, ונסי להעלות את תחושותייך. אל תאשימי אותו כי זה יסגור אותו והוא רק יכחיש ויתגונן. דברי על איך את מרגישה. ותשאלי אותו שאלות והקשיבי לתשובותיו. אם יש אצלו בעייה ברגשותיו כלפיך, סביר להניח שזה יצוץ. גם אם הוא התאהב במישהי - עדיין זה לא אומר שהוא רוצה לפרק. לפעמים מדובר ברגש חולף, ואפשר להתגבר על אירוע כזה.

דנה היקרה, למריבות האלו יש תפקיד ביחסים: הן מראות שתקופת "ירח הדבש" הסתיימה ונכנסים לחיים הרגילים.
בתקופה הראשונה כאשר מאוד מאוהבים - האהבה כל כך מסנוורת עד כדי כך שלא שמים לב לכל מיני דברים שמפריעים אצל האחר.מעלימים עיין, לא קולטים, לא מבינים שיש פערים ברצונות, בתחומי העניין, במטרות, בהרגלים. כאשר ההתאהבות נגמרת - מתחילים לראות את בן הזוג כמו שהוא באמת, ואז יש סיכוי גדול - מכיוון שאתם לא "תאומים זהים" - שפתאום תיראו שיש פערים ביניכם. וזה יוצר את הריבים.
עכשו -מה שחשוב ואפשרי הוא ללמוד לבנות ביניכם תקשורת טובה כדי לצמצם את הריבים ולא להגיע אליהם, ובכל אופן - אם בכל זאת יהיה ריב מידי פעם - יש דרכים לקצר אותו ולא להשאיר ספיחים אחריו, כלומר כעסים שמטאטאים אותם מתחת לשטיח ועוברים הלאה.
את הטכניקות האלו אפשר ללמוד: את יכולה להתייעץ עם חברות או עם אחות גדולה, או עם אמא. את יכולה להראות לחבר שלך את התשובה שלי ולחשוב יחד איתו על רעיונות וכללי התנהגות איך להימנע מריבים. יכול להיות שביחד תוכלו ליצור פתרונות טובים. ואפשר גם ללמוד מטעויות ולתקן מה שלא מצליח לכם ולא עובד.
אינני מציעה ייעוץ זוגי בגלל גילכם הצעיר.
אם לא תצליחו בשיטות האלו - יש להניח שאת צודקת ולצערנו זה לא יחזיק מעמד...

אחחח....גיל 17.....תתחילי להתרגל מותק....זה מה שיהיה בערך כל החיים....
תקראי קצת את הפורום הזה ותביני....וגם בן זוגל עם כל הכבוד תינוק....וגם את...עוד תספיקי להחליף חבר עשרים פעם.....אהבה בגיל זה לא בשלה-זוהי אהבת בוסר,אז אל תצפי לגדולות...
בהצלחה בכל מקרה.

היי,
מה שחשוב זה לא המילים אלא המעשים.אם היא מראה שהיא אוהבת אותך, נפגשת איתך, מדברת, מחייכת ,דואגת וכל מה שעושה אדם שמאוהב ואוהב, למה להרוס את זה? אתה אוהב אותה? טוב לך איתה? בגלל 3 מילים אתה מוכן לוותר על משהו טב שיש לך? לא חכם ולא בוגר. תן לה את הזמן שלה, אם היא נפגעה קשות בעבר אז יקח לה זמן שוב ללמוד לסמוך על גברים ולא משנה כמה אחר וטוב אתה-זה תהליך שהיא עוברת עם עצמה... אל תלחץ עליה,ברגע שהיא תהייה מוכנה היא תגיד את זה...מנסיון, המעשים זה מה שחשוב.
תשמור על אהבה שלך טוב, לא כולם זוכים לפגוש את החצי השני. אל תתפס על קטנות, תראה את התמונה בפרספקטיבה, כל השאר שטויות ויבוא עם הזמן. ככל שתתן לה להרגיש יותר נאהבת ותיתן לה בטחון במערכת יחסים, ככה מהר יותר היא תפתח.
בהצלחה.

אביחי יקר, מסכימה לגמרי עם "מישהי"! עליך להתאזר בסבלנות. לא חושבת שנכון לנתק קשר בגלל הקושי הזה שלה לבטא את המשפט.
האם היא סיפרה לך מה קרה שם? מה שבר את ליבה?
בנוסף, הבא בחשבון שיש אנשים שגדלו בבית שבו לא נהגו להגיד את המשפט הזה, והוא נשמע לאנשים אלו מוזר ומלאכותי. שים לב האם היא עושה מחוות של אהבה בצורה אחרת? מפנקת אותך? מחייכת אליך באושר? אומרת לך במילים אחרות כמה אתה חשוב לה?
לדעתי אם היחסים הינם כה טובים - עליך להתמיד באמירת המשפט כל עוד אתה מרגיש מוצף אהבה אליה.לעשות מעין "מודלינג" שבו היא תראה איך זה להרגיש מוצף ומלא אהבה ולבטא זאת במילים. בנוסף - חשוב להבין מה באמת קרה שם שחסם אותה וממה היא נזהרת שלא יקרה שוב?

חן היקרה, מה שאת מספרת קורה להרבה נשים: יש תקופה מקסימה של חיזור ומחמאות והגבר אז משקיע את כל יכולתו לקלוט מה חשוב לך ולהשקיע בכך. אבל לאחר זמן מה מתגלה האופי האמיתי, ורוב הגברים האלה הינם קרי רוח, שקולים, שכלתניים, לא רגשניים וגם מתקשים להתמודד עם הצרכים הרגשיים של נשותיהם...כמו אבא שלו...
מעבר לכך לאור התגובות שאת מתארת אצלו - כבר ממש אין לו סבלנות לתלונות שלך והוא מאוד לא קשוב לצרכים שלך.
אלא מה? הביאי בחשבון שגם מצידך יש בעייה. את תלוייה בו ובמחמאות שלו על מנת להרגיש טוב עם עצמך.במקום לבקש בצורה מעודנת ונעימה מידי פעם את מה שחשוב לך - את מתלוננת וביקורתית כלפיו והוא מרגיש שהוא לא מסוגל לספק את הצרכים הרבים שלך ושהוא לא בנוי לכך. הוא כבר מצפה לשמוע את קולך המתלונן ופניייך הקודרות ולא כיף לו להתקרב אליך ולתת לך חיבוק או נשיקה.
אז קורה לכם כזה מין מעגל קסמים - הוא לא מתקרב ואז את מרגישה עוד יותר לא אהובה וזה גורם לך עוד יותר להתלונן ולהחמיץ פנים, מה שמרחיק אותו עוד יותר...

שניכם צריכים ללמוד - וזה אפשרי - איך להיות יותר קשובים לאישיותו של האחר ולצרכיו, ולעשות מאמץ לגשר על הפערים. מכיוון שיש לכם ילדה - חשוב לעשות את המאמץ הזה ורצוי להיעזר בייעוץ זוגי מקצועי שילמד אתכם להיות יותר קשובים, מבינים ולהיענות זה לזו. כמה שיותר מהר תיקחו עצמכם בידיים - ותתחילו ללמוד לתקשר בצורה טובה יותר - כך יש סיכוי גדול יותר להציל את האהבה, שעלולה להיעלם מהר מאוד אם לא תעשו כלום לתיקון.

מיואשת יקרה,
צר לי מאוד עלמה שאת עוברת. יחד עם זאת לאור כל מה שאת מספרת עלייך לעשות מסיבה גדולה ולשמוח שאינכם יחד!
למה? כי עושה רושם שהאיש הזה לא אוהב אותך,ואפילו לא נמשך אלייך. אילו היה נמשך אלייך הוא היה כבר מזמן מנסה לגעת בך ולפתות אותך. קורה שמתאהבים במישהי או במישהו ומתברר עם הזמן שבעצם אין משיכה מינית. זה לא אומר עלייך שאת לא אישה יפה או מושכת - פשוט הוא ספציפית לא נמשך אלייך.
אלא מה? לקח לו המון זמן להבין זאת ואולי הקשר עם האישה האחרת עזר לו לקלוט את ההבדל - איך מרגישים כאשר נמשכים למישהי ואיך מרגישים כאשר לא נמשכים.
האם היית רוצה להיות נשואה למישהו שלא נמשך אלייך??? תארי לעצמך אילו חיי נישואין היו לכם... אז לכן אני כותבת כאן שאת צריכה לעשות מסיבה. בנוסף - כל היחס שאת מתארת כאן כלפייך מצידו הוא נוראי. שקרים, בגידות, השפלות צעקות ועוד...אם כל זה קורה לפני הנישואין - שי להניח שאחרי הנישואים זה רק יהיה עוד יותר גרוע.
מה שכן, את צריכה לחשוב כאן על עצמך. להבין למה היית כל כך פאסיבית ואיפשרת לו להשפיל אותך ככה.
לדעתי עלייך להתרכז עכשו בך ולחשוב איך את יוצאת מן המצב התקוע הזה. הפסיקי לכעוס עליו. יכול להיות שהוא לא הבין את הנקודה הזאת של חוסר המשיכה ולא היה במודעות מלאה לגביה. יכול להיות שנוצרה ביניכם מחוייבות ולא היה לו נעים לעזוב אותך.
יכול להיות שהוא כן היה מאוהב בך אבל כל פעם חיבל בקשר הגלל הנושא המיני הבעייתי.
כאשר תפסיקי לכעוס עליו - תוכלי להתחיל לחיות את החיים שלך. עלייך להתרכז עכשו במה יעשה לך טוב. חפשי עיסוקים שאת נהנית מהם. צרי קשר חזק יותר עם חברות. והתחילי לחפש בן זוג אחר. עשי לעצמך רשימה - מה התכונות שאת רוצה למצוא בבן זוג ונסי לחפש מישהו שיש לו כמה שיורת תכונות אלו.
אני מאחלת לך המון הצלחה ושחרור מלא מן המחשבות על הגבר ההוא.

שלום רון, ערב טוב,

נושא לא קל, וטוב שאתה שואל ומתעניין מה ניתן לעשות. קודם כל אני רוצה לציין שהרגשתי מהשאלה שלך כמה דברים- הראשון והעיקרי הוא החשש שלך. אחריו האהבה שלך אליה ורצון בכל זאת לשמר את הקשר, ואחרון חביב והכי מורכב- הקושי האמיתי שלך במימוש האהבה והספקות הרבים- מה עושים הלאה.

אני לא יודעת האם החברה שלך טופלה בעבר, טיפול נפשי, לאחר הטראומות שחוותה. העובדה כי מדובר בבן משפחה לא עושה את העינין קל יותר, היכולת שלה להביע אמון בכל גבר, ובכל אדם, היא לא מובנת מאליה, לפעמים- היא גם בלתי אפשרית. זה יכול להסביר מדוע לא ישנה כל הלילה, אבל העובדה שמקיימת איתך סוגי מגע אחרים יכולה לספר על אמון או תחילתו של אמון שרוכשת בך, ביטחון שלא תפגע בה וכו'- שזאת התחלה טובה.
עכשיו אני רוצה לשים בפרופורציה את עניין הזמן- אתם מכירים חודשיים, אני מניחה שלא הכרתם שנים קודם ואז הפכתם לחברים (או שכן?). חודשיים הוא זמן מועט מאוד גם למי שלא חוותה טראומה להיקשר לבן הזוג, ובן הזוג לבת הזוג. באופן טבעי, קשר מתנהל לפי הקצב שלו, יש כאלו ללא חוויות קשות בעבר שיקח להם כמה חודשים טובים להרגיש ביטחון עם בן הזוג, ככה שאתם בכל קנה מידה- עדיין מאוד מאוד בהתחלה.

מעבר לכך ולסיפור עצמו, הטראומה שהיא חוותה לצערי לא תימחק מחייה ולא יקרה מצב כזה שהיא לא תשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה צריך לשים על השולחן. אתה יוצא עם מישהי שאתה מאוד אוהב, וכנראה לא סתם, כנראה יש בה המון, אבל בד בבד היא לא בחורה שלא עברה כלום ומגיעה אליך "נקי". היא מגיעה עם מטען עצום ואתה לבטח חש אותו כל רגע שאתה נמצא איתה. לישון ביחד כנראה דורש ממנה אנרגיות לא פשוטות, ושוב, לא הייתי רוצה שתיקח את זה למקום שלך, שאיתך היא לא חשה נוח. היא לא היתה חשה נוח בשום מיטה של מישהו אחר. זה היה לה מוקדם מדי והיה לה קושי עם זה.

לשאלתך, מתי זה יקרה. קשה להגיד. אני כן יכולה להגיד שאם היא תצליח להגיע לטיפול, בנוסף אולי לטיפול הסקסולוגי (שלא נוגע באמת כמו טיפול נפשי- בכל הפצעים ובכל הכאבים, אין עיבוד מלא של הטראומה ולכן קשה להמשיך הלאה)- אם זה יקרה, אתה תהיה רגוע יותר, כי היא מעבדת את מה שקרה ומוחזקת רגשית.. והטיפול בעיקר יסייע לה להתמודד עם הזוגיות ועם המצבים האינטימיים.
אתה, מאידך, צריך לשקול טוב- האם אתה מוכן לחכות לאהבה הזאת עד שהיא תתממש סופית, ולהיות סבלני, עד שהיא תצליח לרכוש ביטחון ולהיות לגמרי היא בזוגיות הזאת? עברו רק חודשיים, ואני רוצה להכין אותך שזה יקח זמן, ואסור לך לעמוד עם סטופר- זה רק ירחיק את המטרה.

יש הרבה נשים שעברו התעללויות קשות מאוד- והיום הן מנהלות זוגיות ויש להם משפחה משלהן והן עלו על הגל. הזכרונות- נשארים תמיד. הפחדים- קיימים, אבל עם תמיכה נכונה של בן הזוג וכמובן כמובן- טיפול (גם קבוצות תמיכה בא בחשבון), זה אפשרי. אבל זה מחייב אותך להיות שם בשבילה ולהמתין. אתה צריך לברר עם עצמך האם אתה חזק מספיק כדי לחכות,

עדי תודה לך על ההתייחסות המעמיקה. את ממש פותחת לי את העיניים להסתכל על זה שונה..

ממש לא חשבתי על זה ככה וכשאני קורא את זה מנקודת מבט שלך הן כאשת מקצוע והן כאישה אני מקבל פרספקטיבה שונה לחלוטין.

הקשר הזה מאוד חשוב לי היא באמת אדם מיוחד ומלבד עניין סבלנות והפרגון כלפיה שאני צריך לנקוט בו האם יש משהו נוסף שיכול לעזור לי לקבל זאת בהבנה, לרבות שיחות וכו'????

תודה

שלום ירון ובוקר טוב,

אני שמחה שהצלחתי להראות לך עוד זוויות של הסתכלות. מעבר לסבלנות ופירגון (שזה מילים שצריך ליישם באופן רציף מולה, אבל בלי להציף אותה כמובן), אני חושבת שכדאי שתקרא חומרים שעוסקים בהתמודדות וטיפול עם גילוי עריות, ובהחלט לא להתבייש וללכת עם זה הלאה, אפשר להתייעץ עם גורם מקצועי שמתמחה בתחום, אפשר לשאול, להתעניין איך בני זוג אחרים היוו משענת תומכת. לא פעם חשוב מאוד, לא פחות מהנפגע עצמו, שגם בן או בת הזוג תקבל תמיכה ע"י שיחות, קבוצת תמיכה וכו', אבל זה אפשר בהמשך, אולי כשהקשר יתקדם יותר.

אם אתה באמת באמת אוהב אותה, ואתה מרגיש שבכוחך להתגבר על המכשולים עד למימוש האהבה באופן מלא על כל חלקיה, עשה זאת עם הרבה מוטיבציה ויותר מכך, שוב, תהיה גאה בעצמך- כי היא מביאה אליך את החלקים הקשים שלה, היא מוכנה לחשוף, לחלוק, לשתף אותך. היא רואה בך בן זוג שאפשר לסמוך עליו. אז אם כאב בהתנסות הראשונה עם המכשיר, זה לא אומר שיכאב בשניה או בשלישית. צריך ללכת יד ביד, ולאט לאט. כשאתה תרפה את השריר (רגשית) היא תרפה יותר (פיזית).

הכי חשוב שתפנה תמיד לאיש מקצוע כשיש דילמה או בעיה שאתה מתקשה לפתור אותה. זה תמיד יכול לעזור.

בהצלחה רבה

מבלי לדעת מתי זה בדיוק יקרה. מה שכן, אם היא תתחיל תהליך, אתה תוכל לזהות ניצנים קטנים של התקדמות שיוכלו לתת לך תקוה. העינין של הטיפול שהיא מקבלת, עיסוי שרירים- הוא טוב. עצם כך שהיא אפשרה לך להיות שם בחוויה הזאת, מספרת לך עד כמה היא מצליחה לחוש איתך נוח ובטוח! לבחורה כזאת לא מובן מאליו בכלל לחוש ביטחון. אתה צריך להיות גאה- שזה מה שקרה. גאה בך, גאה בה, לשדר לה את זה, לומר לה את זה, ולהיות גאה בקשר שהוא רק בן חודשיים.

מעבר לזה, אני ממליצה לך לקרוא קצת על נפגעי אינססט (גילוי עריות) ועל הטיפול בהם (ז"א לא לקרוא רק על כמה זה נורא, אלא גם על איך אפשר להתגבר), לשתף אותה ולנסות לתמוך בה להגיע לטיפול שמתאים לה מבין מה שמוצע עבורה.

שוב, השאלה היא- האם אתה מוכן, האם אתה יכול לחכות, ולשמוח בעבור כל התקדמות קטנה, ואולי זה ישתלם. אהבה לא מוצאים בכל פינה, ואתה, שזהו פרק ב' עבורך, אתה יודע גם כמה זה לא קל. היא מגיעה עם מטען, כמו כולם, מטען לא קל- והיא גם זקוקה לבן זוג מכיל, סבלני, ותומך בטיפול. אלו תכונות שחשוב שתבדוק שקיימות גם אצלך כפרטנר. אם אתה חש חוסר סבלנות וחוסר סיפוק בסיסי מהקשר, תן לזה עוד חשיבה האם אכן מתאים לך להישאר בקשר כזה (וגם לה, בכל זאת מדובר גם עבורה במצב רגיש).

אשמח לדעתך.. מקוה שעזרתי במקצת.

בחורה חשפה בפניך פרטים אינטימיים מחייה, נמצאת בטיפול, אזרה אומץ לנסות להתנסות איתך, ואתה רוצה לעמוד עליה עם סטופר?

שלום טל וערב טוב,

זאת אכן סוגיה קצת רגישה. אתה כמובן לא אמור להיות שומר הזוגיות שלהם- זה בני הזוג עצמם צריכים לעשות, אבל גם לטובתך- כדאי לדעתי לשים לב לכמות הזמן המושקעת דווקא בידידות שלכם. העובדה שאתן באותה מסגרת כבר גורמת לכם להיפגש, ככה שאם מדובר רק בתוך המסגרת וזה כבר הרבה שעות - זה דבר אחד. ואם מדובר ביוזמות גם מעבר לשעות האלו- זה משהו אחר, וזה יותר סביר שיפריע לבן הזוג (אם כי זה מאוד אינדיבידואלי).

אם אתה מרגיש שזה מפריע לו, והיית רוצה לפתוח את זה מולה- זה אפשרי. אבל האחריות על הזוגיות היא רק עליה. מעבר לכך הייתי ממליצה לך לפתוח עוד ערוצי תקשורת ולנתב את הזמן גם לבחורות פנויות, כי ידוע שכאשר אחד מכם נשוי, או בקשר מחייב, יש עוד צד מעורב שאותו אתה חש היטב וזה בן הזוג שמאחורי הקלעים. כדי להפחית את התחושה הזאת, כדאי כמובן (מניחה שאתה עושה את זה) לנתב עצמך גם לקשרים עם נשים פנויות ולא מחויבות.

השאלה בשורה התחתונה היא איך אתה מרגיש. אם לך משהו מרגיש לא נוח, לא כשורה, זה לא סתם ואל תתעלם. יתכן ויש משהו באויר שמרגיש לך לא נכון, ואתה חש רגשות אשם מול בן הזוג- זאת תחושה שאין להתעלם ממנה. אם מרגיש לך נקי וטוב, ואין ביניכם מעבר (ואת זה אתה תגלה בכנות לעצמך), אני לא סבורה שעל אחריותך לשמור על הזוגיות שלהם, מאידך, גם לא חושבת שכדאי להפריז ובכך להביא לחילוקי דעות ביניהם.

מקוה שהצלחתי לסייע.

אני יודעת שההשפעה של ההורים שלך במקרה הזה מאוד חזקה, והם רק רוצים לטובתך, כי בסופו של דבר, הם חוו אתך את הרגעים הקשים שהיו לך אתו וכנראה היו הרבה כאלה.. הם דאגו ביחד אתך ובכו ביחד אתך כשאת והחבר רבתם או נפרדתם. בסופו של דבר, ההחלטה היא שלך. אם נראה לך שהזוגיות שלכם חזקה מאי פעם ונראה לך שתוכלו להתקדם ולהיות ביחד, עדיף שתעשי מה שהלב שלך אומר לך. לפעמים הורים נוטים להגזים בתגובות שלהם וחושבים שהם רוצים את טובתנו אבל הם צריכים לתת לך לבד לעשות את הטעויות שלך. מה שאני עשיתי (מניסיון אישי) ישבתי עם ההורים והסברתי להם כמה חשוב לי הבן אדם הזה וכמה אנחנו מאוהבים ונכון שלקח להם זמן לקלוט, אבל הם קיבלו את זה בסופו של דבר. תנסי לעשות את זה גם את. כמו כן, אתם בטח בוגרים מספיק בשביל ללכת לגור ביחד. אז באמת תנסו את האופציה הזו. יכול להיות שאחרי שתתחילו לגור ביחד תגלו על הזוגיות שלכם עוד דברים- לטוב ולרע.. אל תתני לאנשים אחרים לעשות בשבילך את ההחלטות, אפילו אם הם ההורים שלך.

יודעים יותר טוב מה מתאים לך כי הםן רואים את הקשר שלך מהצד
תדעי שהם רק רוצים לטובתך ובאמת אוהבים אותך ודואגים לך
ורואים בו כאדם לא מתאים לך.
אני אומרת לפעמים עדיף להקשיב להורים ולראות ולהבין מדוע הם חושבים שהוא לא מתאים
מה הסיבות האמיתיות?
ואם הם ממש לא ורצים אותו בתוך חייך אולי יש מקרה מסויים שגרם להם לכך
ויכול להיות שאפילו שהודעתם על פרידה זה רווח להם
או שבכלל הקטע שהוא עזב אותך פעם אחת הם דואגים לכך שבעתיד פתאום שוב פעם לא יתחשק לו ויברח כשאר תיהיה אישה לילדיו, כנראה הם לא בוטחים בו מספיק.
מקווה שתמצאו את הדרך ..

"מישהי88" יקרה,

יוליה כתבה לך דברים של טעם וחכמה ואני נוטה להסכים איתה (כמעט) בכל מילה.
אני מציעה, שכדי להרגיע את הורייך ולבחון את בן-זוגך, לאור התנהלותו בעבר, החליטי על תקופת ניסיון, תקופת מבחן. שתפי בכך את הורייך בלבד. נסי לדבר על ליבם ולהסביר להם שגם את רוצה לבדוק את טיב היחסים ביניכם לאור הרגשות החזקים שיש לכם זה לזו.
ציינת שחוויתם תקופה פחות טובה שהתאפיינה במריבות וחוסר הסכמה ואשר בסופה נפרדתם.
כדי לבדוק את מהות היחסים ביניכם, כדי לוודא שתקופה שכזו לא תהייה חלק משמעותי מחייכם המשותפים, קחי תקופה של כמה חודשים כעת, ובדקי לאן ואיך הרוח נושבת.
כפי שכתבה לך דנה (אשר גם איתה אני מסכימה...) ההורים שלנו רוצים רק את טובתנו ולעיתים הם רואים באופן מושכל את אשר רגשותינו מונעים מאיתנו לראות, לכן לא הייתי ממהרת לפסול את דעתם.
תקופת ניסיון שכזו תאפשר לך לקבל את התשובות אותן את מחפשת. הן בקשר (שאותו כדאי שתבחני בעיניים פקוחות, מהראש ולא מהלב, ושוב, לאור העבר) והן מול הורייך.

יוליה יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לפנות לאתר שלנו ואעשה כמיטב יכולתי על-מנת לסייע.
לאור מה שציינת בפנייתך האיש מאוד מרוכז בעצמו. רצונותיו וצרכיו קודמים לכל וכעת כל רצונותיו, כל צרכיו, מחשבותיו, שאיפותיו ומאווייו מרוכזים בתחום אחד בלבד, תחום הקריירה. זהו התחום היחיד אשר כרגע הוא ממקד בו את תשומת ליבו ומבחינתו זה בסדר לשים על "hold" את שאר תחומי חייו. את התחום האישי, הזוגי, המשפחתי ואת תחום הפנאי.
אני מאמינה לו שהוא באמת אוהב אותך ומעוניין בך לצידו ואת הדברים אשר אמר, אמר מתוך תחושת לחץ וכעס מה על כך שאת מבקשת ממנו משהו, שלעת עתה, הוא פשוט לא מסוגל לעשות. לא נפשית ולא מעשית, הוא לא פנוי להשקעה במשהו שאינו קשור לקריירה שלו.
עלייך להביא בחשבון כי כך הוא עשוי להתנהל במשך כל חייו. בהנחה ותחליטי להישאר לצידו ולעבור את התקופה הזו בציפייה לזמנים טובים יותר, זמנים שכאלה, בהם הוא "ייעלם" לך, יחזרו לחייכם המשותפים. זהו מבנה אישיותו, הוא טוטאלי. כאשר הוא "נכנס" למשהו, הוא כל כולו רק במשהו הזה.
כאשר הוא יחליט שזה זמן התחום האישי-הזוגי-המשפחתי, הוא ישקיע בך את כל כולו. חייכם יהיו רצופי עליות ומורדות בהתאם לתחום בו יחליט להשקיע את כל יהוו.
בנוסף, ציינת כי אינו בחור חם ויש לי תחושה שאת דווקא כן. עם שוני כה מהותי בצרכים שלכם ובהתנהלות שלכם קשה לי להאמין שתהיי מאושרת לאורך זמן וכפי שציינת, כבר כעת, את חשה מתוסכלת.
לשאלתך, רק את יכולה לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא, האם תהיי מוכנה לחיות יחד איתו בידיעה שרק לעיתים הוא יהיה באמת שלך, שבאמת תחושי את ה"יחד" ושלעיתים תאלצי לחיות בתחושה של "לבד" בתוך ה"יחד" ולהסתפק בזיכרונות של תקופת ה"יחד"?

הכל כל כך נכון- מה שרשמת. התסכול שלי נובע מזה שאני מחכה לו ימים ולילות, לאינטימיות, לתחושה של הביחד. אני כל הזמן מנסה להבין שהוא עסוק, שהוא טרוד..בלילות הולכת לישון בלעדיו, כי הוא יושב על המחשב עד השעות הקטנות של הלילה. הוא לא חושב אף פעם על בילוי זוגי איתי, על איך לעשות לי טוב או איך לשמח אותי.. אפילו ביומולדת שלי אינו טרח להביא לי מתנה כי היה עסוק מדיי בלחשוב על הדברים האחרים. אני מתחבטת עם עצמי כבר שבועות, מנסה להיות יציבה, לחשוב בהגיון (שהרי אני בחורה הגיונית ושקולה מאוד) והדבר הזה לא נותן לי מנוח. כל היום מחפשת באינטרנט פתרונות ריאליים לקרב אותו אלי ושום דבר לא עוזר.

את צודקת, אני מקנאה כל כך בזוגות אחרים שעושים פעולה פשוטה כמו חיבוק בציבור או החזקת ידיים, שממני נמנעת עקב האופי המוזר המאוד שלו ואני שואלת את עצמי אם לטווח הרחוק אוכל להתמודד עם זה? האם כשהוא ייסע לפרקי זמן ארוכים, אני אוכל לקבל חום ואהבה או שתמיד ארגיש חוסר והתשובה נמצאת כאן ממש מול העיניים שלי- כמה שזה כואב לדעת את זה- הוא לא מתאים לי.. לפחות לא בתקופה הזו. אני מודה לך מאוד על התשובה הכנה..

יהל יקרה,

נראה כי הבחור הינו איש פתוח ומשפחתי. הוא בחר להכיר לך את כל החשובים לו, וכמובן לאפשר להם להכיר אותך. כל מי שנחשב בחייו זכה להכיר את האחרים.
הבחורה הזו כנראה אינה קרובה אליו/מספיק חשובה לו.
על-פי מה שציינת, היא אחת מבנות הכיתה שלו, אחת מכמה. לא מישהי בעלת חשיבות מיוחדת. בד"כ לחתונות המהוות מחויבות כזו, שפשוט לא כ"כ נעים לא להגיע, לא באים עם בני-זוג, אף זוגות וותיקים יותר ואפילו נשואים.
אולי הוא יודע שחבריו לכיתה באים בגפם, אולי זה פשוט נראה לו נכון.
לדעתי, אין סיבה לדאגה או אף למחשבה נוספת בעניין. אולם, אם הדבר מטריד אותך, שאלי אותו לגבי טיב הקשר ביניהם והאם חבריו מתכוונים לבוא לבד או עם בנות הזוג שלהם ואז תוכלי להבין יותר טוב את בחירתו ללכת בגפו.

Y יקרה,

אני זוכרת אותך ושמחה שבחרת לחזור ולשתף אותנו בקורות אותך ובהתלבטויותייך.
למיטב הבנתי, מבנה אישיותנו, הנשים, שונה ממבנה האישיות של הגברים. זה נכון גם לגבי צורת החשיבה, הסקת המסקנות, המשקל שאנו מייחסים לסיטואציות שונות וכו'. זו כנראה הסיבה לכך שרוב הפונים לפורום הן למעשה פונות.
אנחנו, הנשים, נוטות לייחס חשיבות גדולה יותר לטון דיבור, לניואנסים התנהגותיים ולדברים שנאמרו במהלך וויכוח, כמו כן, כפועל יוצא מהשוני במבנה האישיות בין הנשים לגברים, אנו "לוקחות ללב" יותר ולזמן ארוך יותר. לעיתים, מה שלנו נראה כ"סוף העולם" לגבר יכול להיראות שולי לחלוטין, פשוט בגלל הסתכלות אחרת, רגשית יותר או פחות.
אנחנו, הנשים, מונעות מהלב, ברוב המקרים, והגברים מונעים מהשכל הישר על-פי ראות עיניהם (וזה לאו דווקא חופף לשכל הישר של הנשים...)
לגבי הגברים שפגשת...גיל 40 אינו הופך את כל הגברים לרציניים עם כוונות רציניות, אולם, בהחלט יש ביניהם כאלה שמאוד רוצים להקים משפחה המכילה זוגיות טובה ובריאה.
הגישה של "אם זו לא תהיה היא, תהיה מישהי אחרת", מונעת מהשכל הישר ולא מהרגש. הם ממוקדים במטרתם ואם הם מזהים שמישהי היא לא "כוס התה המועדפת עליהם" הם פשוט ממשיכים הלאה, כי ברור להם שאת מבוקשם הם ימצאו.
הנשים, נוטות לנתח את כשלון מערכת היחסים, סוג של הסתבכות ומורכבות רגשית, וכמו כן, לחפש את האשמים...
אני חושבת שבמקרה הזה, הגישה הגברית עדיפה. היא לא מאפשרת "בזבוז אנרגיה" על הקשר הפחות מתאים והיא משאירה את האיש פחות פגוע ומתוסכל.
אם את מצליחה לחתוך כאשר את חשה ש"זה לא זה", זה מאוד יקל עלייך.
נסי להתמקד במטרתך ולא בקשרים הפחות מוצלחים שחווית, כמו שאומר המשפט "אדם רואה את המכשולים רק כאשר הוא מוריד את העיניים מהמטרה".

אני רוצה להוסיף על דבריה של מוניקה ולתת לך את הזווית שלי כגבר לנושא המאוד חשוב הזה שמצריך דיון בנפרד,
לדעתי ושמעתי זאת מהרבה גברים... שאומרים לעצמם, > עצם זה שאני איתך כבר מראה את אהבתי ואת הרצון שלי לקיים איתך זוגית ומשפחה וכו', כי יכולתי להיות במקום אחר או להשאר רווק כפי שהייתי כך וכך שנים, ולכן הגבר הממוצע לא רואה דחיפות בלתקן או לשפר את הזוגיות שלו,
דבר נוסף > הרגל עושה את שלו, ולמרות הקידמה והלחימה של הנשים לשוויון זכויות, משהו בטבע שקשור לחומר ולרוח גורם לנשים לרצות להיות בזוגיות ולעבוד עליה כדי שהיא לא תברח, שימו לב שבכל מפגש בין נשים וגברים, תמיד תמיד הנשים יזיזו את עצמן ויעשו משהו בעוד הגברים ישבו ויקלצו על מקומם,
את ההרגל הזה אתן מעבירות לבנות שלכן דור אחר דור, ונדמה שהקרב בעניין הזה אבוד !
אם היית בקשר זוגי כלשהוא אז את זוכרת בוודאי שניסת לעשות שרירים כדי להעיר את בן זוגך לעשות דבר מה, והתוצאה ? שום כלום, עצם לקיחת האחריות ע"י האשה במצבים שבהם היא לא הייתה חייבת לקחת,,, מורידה מהגבר עוד ועוד מטלות שהוא מעדיף ש"ייעשו" העיקר שהוא יוכל לשבת בטל, אז נכון שיש גברים שמקרקרים ומתאמצים להראות שהם כן לוקחים אחריות ומבצעים מטלות שהטבע משום מה הועיד לנשים, אבל לרוב זה נעשה מתוך רצון להשיג טובת הנאה כלשהיא,,, או כדי להרשים את הסובבים, קוראים לזה שלב ההתאהבות שבו התשוקה מבלבלת את היוצרות שאז גברים עושים דברים לא הגיונים כלל,
לגביי מה שכתבת > לא ברור לי איך גברים רבים לא מוכנים לתהות מה לא בסדר בזוגיות שלהם, לבדוק אם משהו לא בסדר בהתנהגותם,,,
הרי מי מיידע אותם מה לא בסדר בזוגיות שלהם ? הפרמטרים של הגבר הם שונים, הוא אומר לעצמו, אני כאן, חוזר הביתה, מביא פרנסה, דואג לצרכים של אשתי, ושל ילדיי, זהו, מה עוד ? א"כ יוצא שוב שעל האשה מוטלת האחריות להאיר לו מה לא בסדר, וכיצד זה מתבצע ברוב הבתים,,, בתלונות, בהאשמות, אתה לא עושה כך ואתה לא מבין כך, ומאחר שאפחד לא אוהב שמעירים לו, אז הוא מתגונן ונסגר, וחושב ובצדק, זאתי מה שתעשה לה לא יספק אותה, הגבר עושה חשבון מהיר ובודק את עצמו ומסמן>
בית קניתי, ווי. רכב יש, ווי. בשנה שעברה נסענו לצימר בצפון, ווי. וכן הלאה והלאה, וזה נותן לו הרגשה שהוא בסדר, ואז הוא אומר זאתי סתם מציקה לי, קוטרית כמו אימא שלה וכו', ולכן הוא לא מתפנה באמת לחשוב מה לא בסדר,
ולכן צריך לשתף את הגבר ברגשות ביום יום, לא רק בשעת משבר, ולדבר על הצרכים האמיתיים של האשה, כדי להסיט ולתת משקל לדברים החשובים באמת, ולא רק חסר פה ולך תביא שם,,,
אבל לשם כך את חייבת לדעת טוב טוב מה את רוצה... תבדקי מה הם הצרכים שלך, לא של כל הנשים האחרות שאת מכירה או קוראת בעיתון,
אני מניח שאז כבר לא יהיו לך כ"כ הרבה אכזבות,
עוד מילה אחת על בני 40+ מי שלא לקח אחריות עד לגיל הזה, כיצד את מצפה ממנו שיצליח לקבל על עצמו מחוייביות דווקא עכשיו ? גם כאן ההרגל עושה את שלו !

שלום מוניקה. תודה רבה על תשובתך. אני שמחה לשמוע דעות שונות משלי, אך אני רוצה – ברשותך- להתקומם על כמה דברים שכתבת. כתבת "הנשים, מונעות מהלב, ברוב המקרים, והגברים מונעים מהשכל...". אין בכוונתי להישמע בוטה, אולם הופתעתי לקרוא זאת. נכון שהמשפט כוללני, אבל בכל זאת אני סבורה שזו תפיסה סטריאוטיפית ופשטנית, שמאוד נוח להיתלות בה. די להביט סביב בכדי להבין שזו תפיסה שגויה. לגבי, אם הצד השכלתני לא היה הדומיננטי אצלי, הייתי נשארת עם בני זוג שמאוד אהבתי, אך עשו לי רע. כתבת: "אנחנו, הנשים, נוטות לייחס חשיבות גדולה יותר לטון דיבור...". זו הכללה גסה. הכרתי גברים כ'כ רגשנים ורגישים לעצמם, שנפגעים בכל שינוי של רבע טון, אך חסרי רגישות לזוגתם. כתבת: "הגישה של "אם זו לא תהיה היא, תהיה מישהי אחרת", מונעת מהשכל הישר ולא מהרגש". אני לא סבורה שזה ההסבר, או לפחות לא ההסבר היחידי. לפעמים אף להיפך; הרגש – ולא השכל- הוא שגורם לבחור לנהוג כך. אסביר. אדם שמונע בעיקר מרגש, לא מוכן – או לא יכול- לעצור לרגע, ולהבין שביקורת או הערה ששמע, לא נאמרו כדי לפגוע, אלא כדי לנסות לקדם ולשפר דברים. התגובה של אדם רגשן שכזה אינה תמיד פורפורציונלית, והוא נוטה לשבור את הכלים. כי אם זה לא ילך כפי שהוא רוצה, זה לא ילך בכלל. ונדמה לי שההוכחה לכך שלא השכל הוא שגורם להתנהגות כזו, היא שאותו אחד שקם והולך, רוצה אח'כ לחזור ושוב מתחרט וחוזר חלילה, ומעיד על עצמו שלא יודע מה הוא רוצה (אני מכירה כמה כאלה), מעבר לכך שאני לא רואה הרבה שכל כאן, אני גם חושבת שהגישה הזו אינה מונעת "בזבוז אנרגיה" כפי שכתבת, אלא להיפך, היא "מבזבזת אנרגיה" לשני הצדדים. לי לא ברור איך אדם בוגר, אמוציונלי ככל שיהיה, מוכן "לשבור את הכלים" (עם/בלי להתחרט אח'כ כמה פעמים בדרך) במקום לנסות לפתור דברים, על מנת לתחזק קשר שנמשך חודשים רבים, או אף שנים, עם בת זוג שהוא חוזר ואומר שהוא אוהב. פן נוסף של "אם זו לא תהיה היא, תהיה מישהי אחרת", זה בחורים שאומרים/ רומזים (לפעמים עוד לפני שהם רואים את הבחורה), שאין להם שום נכונות לבנות קשר רציני ומתאים להם משהו קצר/ מיני. וכאן קיים עוד היבט של אותו הקושי שלי, איך בחורים מבוגרים ממשיכים להתנהג כבני 20. כתבת: " הנשים, נוטות לנתח את כשלון מערכת היחסים, סוג של הסתבכות ומורכבות רגשית, וכמו כן, לחפש את האשמים..." .אני לא יודעת אם רק נשים עסוקות בניתוחים האלה, אבל בכל אופן, אני חושבת של"ניתוחים" (כל עוד הם לא נעשים בצורה אובססיבית) יש חשיבות רבה. נכון שאין טעם לחפש אשמים, אבל הניתוח – אעיד על עצמי- יעיל, משום שזה תהליך למידה, שבהכרח מוביל להתפתחות והפקת לקחים. בלא ה"ניתוחים" האלה, ועם מעבר מיידי למערכת היחסים הבאה, יש סיכוי רב לחזור על אותם הטעויות. ולמרות כל האמור לעיל, אני מקווה שאת צודקת, ושיש גברים שמוכנים לזוגיות טובה ובריאה. שוב, תודה על התשובה. אני נהנית לקרוא את ההודעות בפורום. תודה