פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי דפנה,

את באמת מתארת זוגיות של פערים ושל תפיסות שונות. כידוע כשבאים ילדים זה משתקף היטב בהורות. את רואה את ההורות והחינוך אחרת לגמרי ממה שהוא רואה, או לפחות איך הוא חושב שצריך להתנהג מול הילדים. הבעיה היא שזה יוצר מחנות וקואליציות - הילדה יודעת שאבא יתן ולכן הולכת אליו. לילד עדיין אין את התובנה לדעת שאמא גם היא רוצה רק בטובתי, והוא ילך למקור שיותר מזמן לו ומעניק לו מה שהוא צריך באותו רגע. את בהחלט צודקת - צריך לעשות משהו.

מעבר לזה את מתארת גם ברמה האישיותית את כל מה שמפריע לך -החדירה שלו לפרטיות מחד וחוסר העזרה שלו מאידך, הצעקות מול ההורים שלך ומתיחת ביקורת ועוד. לכן אני חושבת שהכי כדאי ונכון כרגע זה לנסות לעשות סדר בכל מה שקורה. יש את העינין הזוגי שהוא חשוב ויש גם את העינין ההורי שהוא לא פחות חשוב, וכל נושא כזה מושפע מהאחר ולהפך.

יש סדנאות להורים ומעבר לזה- טיפול הורי פרטני שיכול לסייע לכם. אני אישית מכירה זוגות שחוו טיפול כזה, בין אם זה מול מטפל/ת באופן פרטי (ששם יש יותר מקום גם להעלות נושאים הקשורים לזוגיות), ובין אם זה בסדנאות או בקבוצות (ששם המוקד הוא על התהליך הקבוצתי ועל החוויה ש"יש עוד הורים שחווים את מה שאנחנו חווים"). אני מאוד אשמח אם תפני אליי במייל ואוכל להמליץ לך על מספר כיוונים.

אני חושבת שרק ככה, עם הכוונה והדרכה זוגית והורית- אתם תוכלו לעבור את המכשול הזה. כי יש פה כאמור גם אלמנטים שמפריעים לך בו כבן זוג וכבעל עד כדי כך שאת כבר אדישה ורוצה לזרוק אותו (נורה אדומה), ואלמנטים שגורמים לילדים שלכם לחיות בפיצול. שמחתי לקרוא שאת גם יודעת להבחין מאיפה הדברים נובעים- ילדות, הורים, מנטליות וכו'. ז"א שיש לך כלים גם משל עצמך להבין את התמונה יותר לעומק. אם תצליחו להתמיד בטיפול הורי- את תופתעי לגלות שהעבודה הזוגית וההורית אפשרית, ומתוך מקום של "אין מוצא" שאת חשה כיום, תוכלי לחוש התקדמות תוך כדי התהליך. להערכתי רק ככה הוא יבין את מה שאת כותבת כך ולא יהיה נגדך. הוא זקוק לשמוע את זה מאיש מקצוע נייטרלי ונקי.

גברת פלפלת יקרה,

אם את שלמה לחלוטין עם הפרידה שלכם, כפי שעולה מפנייתך, אם את חשה שהפרק הזה בחייך נסגר סופית ושאין לבחור מקום בחייך, אין טעם לחדש את הקשר.
ההחלטה שלך לא נעשית מתוך וויתור אלה מתוך בחירה שלמה, שכלתנית ושקולה. החלטת להמשיך הלאה בחייך והצלחת בכך אף מהר משחשבת.
לאור הנחישות העולה מדברייך ולאור חוסר הרצון הבולט שלך לשתף אותו בחייך אני מאמינה כי את לוקחת את ההחלטה הנכונה כאשר את בוחרת שלא לאפשר לו דרך חזרה.

אבל בכל מקרה, סגרתי את הפרק הזה מאחוריי בלית ברירה .. הרי אני לא זו שיזמה את הפרידה. השתקמתי מהר כי תמיד ידעתי לצאת ממשברים מהר. למזלי הגדול כנראה. בכיתי מאוד נתמכתי מאוד ... שלבי האבל לא פסחו עלי לרגע אבל אחרי שהם עברו, גם אני המשכתי בחיי. ופתאום השיחה הזו. תמיד כדאי להסתכל אחורה אבל אני מצד אחד מפחדת לפספס אולי? או מצד שני- כבר הייתי שם. בקשר הזה. ולא בטוח בכלל שמשהו ישתנה. ואז זה באמת לחזור אחורה.

למה לאנשים יש נטייה לעשות דברים בדיעבד? זה לא פייר שהוא נפרד ממני והשאיר אותי ככה תלוייה באוויר ועכשיו זה לא פייר שפתאום כשבא לו הוא מחליט שהוא רוצה לחזור ובטוח שאני אהיה שם כדי לקבל אותו. בלי לחשוב פעמיים. החלטתי? אני אתקשר! בלי שום התחשבות ורגישות.
האם זה הגבר שאני רוצה בחיי? אולי כן ואולי לא. השאלה אם כדאי לנסות ולדעת או שאלו הם סיפורים שלהם סוף ידוע ?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_זהות_מינית_תפקוד_מיני' id=link]זהות מינית, תפקוד מיני[/a].

אין בעיה בכלל כדור 50 מיליגרם חצי שעה לפני סקס ונהנים ...אני כבר 10 שנים עם זה....כמו תוסף לדלק...ציצו

קארינה יקרה,

נראה שאת חיה את חייך על-פי חסמייך, כלומר, את חיה מתוך ה"אין ברירה", כפי שאת רואה זאת. את לא חיה מתוך בחירה, מתוך אהבה, מתוך רצון ושמחת חיים. כל אלה נעדרים מחייך.
את לא מוצאת שפה משותפת עם בן-זוגך ובכל זאת בחרת לחזור אליו כי הרגשת שאין לך ברירה או אפשרות אחרת, לא הצלחת לחיות בשלום עם משפחתך אליה בחרת "לברוח" כאשר לא יכולת לשאת עוד את הזוגיות, אליה כאמור חזרת מאוחר יותר, כאשר חשת שאינך יכולה לשאת עוד את "עול משפחתך".
יחד עם זאת, נראה לי שכנות ויושר הינן שתי תכונות אשר חקוקות באישיותך. את מודעת לכך שההחלטות שאת לוקחת אינן המיטביות עבורך, בלשון המעטה, ומודה בכך ויותר מזה, את מספיק כנה עם עצמך כדי להודות שלמעשה חזרת לבן-זוגך לא למען הילד אלא כי לא ראית מוצא אחר.
בראייה שלי הכנות והיושרה שלך תעמודנה לזכותך כאשר תבחיני באור שבקצה המנהרה, שהרי לכל מנהרה, ארוכה וחשוכה ככל שתהייה, יש סוף ואור בקצה. אולם, מהמקום בו את נמצאת קשה לך לראות שאפשר גם אחרת, לכן, אני חושבת שאיש מקצוע יוכל לסייע לך רבות. בעזרתו תוכלי לראות בבירור את כל עוצמותייך אשר יסייעו לך למצוא את הדרכים המיטביות לצאת מהמנהרה החשוכה ולעלות על דרך המלך הנכונה עבורך.
הכל תלוי בך! חייך בידייך. קחי יוזמה, היעזרי באיש המקצוע המתאים ותני לעצמך הזדמנות לחיים אמיתיים, טובים, מאושרים. החיים הנכונים עבורך. כאשר תחושי שאת היא המנווטת את חייך מתוך בחירה ולא מתוך ה"אין ברירה" גם יחסייך עם ילדך יקבלו מימד אחר. את תהיי סבלנית יותר, סובלנית יותר, מסוגלת לקבל ולהכיל יותר, כך שגם ילדך יזכה בחיים רגועים ומאושרים.

אם את חשה שאוכל לסייע במשהו נוסף, יותר מאשמח.
בהצלחה!

שלום מבולבלת,

אכן ניכר הבלבול שלך וזה לא מצב כ"כ פשוט עבורך. מצד אחד החבר לא עשה לך כלום, ומצד שני הוא בעל תכונות מסוימות שגורמות לך לרתיעה. החשוב והחכם הוא שעלית על זה- למה זה מפריע לך, והצלחת להפריד בינו לבין המקור- לבין אבא שלך.

החשש שלי הוא שאם לא תטפלי בזה ותדעי להבחין יותר ביםן שני האנשים- את תשמרי טינה ותעתיקי את אותה התנהגות וסכסוכים שהיו לך עם אביך- בקשר הנוכחי (זה קורה הרבה ולפעמים זה יכול אכן להרוס זוגיות). לכן חשוב מאוד שתקבלי הכוונה יותר רצינית מהפורום כאן. זאת התחלה טובה לפנות אלינו, התחלה מצוינת, ומכאן את צריכה להמשיך ולחשוב- שגם את המערכת הזאת לא תצלח מסיבה זו או אחרת, סביר להניח שגם בן הזוג הבא יהיה דומה, אפילו במשהו, לאביך, או יזכיר לך אותו. הנטיה הטבעית של כולנו היא ללכת ולחפש בן זוג שמוכר לנו מפעם, לא משנה אם הוא טוב או רע, לחפש תכונות שדומות למשהו מוכר- כי עם המוכר אנחנו מסתדרים טוב מאשר עם השונה. לשונה צריך להתרגל, להסתגל. למשהו שמוכר לנו וידוע לנו אין צורך בהסתגלות ובאנרגיות.

אבל אם תעצרי את כדור השלג ותלכי לסוג של יעוץ ותמיכה- את תגלי שאת דווקא מצליחה להפריד ולקבל את הדמויות כפי שהן ולא להשליך מאחת לשניה. עצם כך שחווית הכל בגיל כה צעיר חשוב גם הוא כדי לעבד את זה. ללא קשר למערכת הזוגית אני מניחה שהיה מגיע היום הזה בו היה כדאי שתיגעי בפצעים האלו, כיוון שמטען כזה יכול להעיב עלייך בעוד תחומים, כמו ביטחון אישי, אמונה באנשים, קשרים אחרים עם גברים, קשרים עם דמויות סמכות ועוד. שוב, ללא קשר למערכת זוגית. לכן את תרוויחי מכל הכיוונים אם תלכי לטיפול (סדנה, קואוצ'ינג, מטפל קליני, התנהגותי) - גם תרוויחי תהליך אישי מול אבא שלך, תהליך חשוב שיקדם אותך, וגם שימור הזוגיות הקיימת שללא ספק יש בה הרבה מרכיבים טובים, וחבל להרוס אותה אם באפשרותך לשמר אותה. לא כל יום מוצאים בן זוג טוב.


בהצלחה רבה

תודה רבה לך על התגובה לפחות עכשיו אני יודעת שבאמת יש לי בעיה ואני צריכה לטפל בה.
בתגובה רשמת שאני צריכה לפנות לעזרה מקצועית. יש לך אולי הכוונה ספציפית באזור הקריות חיפה?

הי מבולבלת,

אני שמחה שאת רוצה לטפל בעינין- זה מאוד חשוב עבורך. מוניקה שלנו מאיזור חיפה, אני בטוחה שאת יכולה ליצור עמה קשר והיא תוכל לסייע או להפנות אותך למטפל קרוב למגורייך.

לגבי שיתוף החבר- פעלי לפי מה שאת מרגישה. אם כרגע זה עוד מוקדם לך ואת רוצה לדעת איפה את עומדת- את לא חייבת לשתף אותו מיד. אולי במהלך התהליך כאשר את תדעי במדויק יותר, תוכלי לספר לו ש"עלית" על בעיה אצלך, שקשורה לאביך ולדמויות שמזכירות אותו וזה תוקע ומעכב אותך. וחלק מהעיכוב את חשה אותו גם בזוגיות, שכאשר יש תכונה שמזכירה לך תכונה של אביך, את מתנהגת פתאום שונה (וזה משהו שהוא חווה ממך בזוגיות, החבר) ואת רוצה מאוד לשנות את זה. מה שחשוב הוא להבהיר לו שזה לא הוא, ז"א הוא לא "אשם" בתכונות שהוא רכש או בא איתן, אלא הסבירי לו שזה אלמנט בחייך שאת רוצה לפתור, שקשור בין השאר לילדות ולפצעים שנוצרו עם השנים שקשורים לאביך. אם את סבורה שהוא יצליח להבין ולתמוך- אין סיבה לא לשתף.

כך שהכל תלוי ברמת הכנות והגילוי שאת חשה מולו. אם את חשה שהוא יהיה שם ויתמוך בתהליך הזה (אני במקומו הייתי מסירה את הכובע, זה תהליך חשוב ואמיץ)- שתפי אותו.

אני אמורה לשתף את החבר בבעיה הקיימת?

שלום בעילום שם,

אני מבינה שמצד אחד אתה "יודע" שפרידה היא הצעד הנכון, מצד שני אתה לא בטוח לגמרי אלא "כמעט בטוח" שזה מה שצריך לעשות. אתה לא רוצה לפגוע בעצמך וחושש להתחרט על הרגע...

כדאי שתשאל את עצמך מספר דברים כדי להיות בטוח-
1. אני לא רוצה להיפרד כי אני חושש מהלבד? או כי אני חושש שהיא בכל זאת האחת?
2. האם אני בטוח שלא ניתן להתגבר על המכשולים שיש כיום בקשר? האם זה אכן המוצא האחרון?
3. האם יש צורך לא מופק בקשר, ובגלל שאני חושב שזה גדול עלינו לספק אותו- אני מעדיף לבחור בדרך ה"קלה" ולחתוך?
4. האם היו בעבר מכשולים שהתגברנו ולכן אני בטוח שהפעם זה בלתי נמנע אלא להיפרד?

נסה להסביר לעצמך במילים ולעשות סדר- מה באמת אני מרגיש, מהם המניעים האמיתיים לפרידה, וטיפ קטן- כל עוד אתה "כמעט" בטוח אבל לא בטוח לגמרי- תן לזה להתבשל. אם זה הצעד הנכון אתה תדע ותרגיש שזה הצעד יותר ויותר.. תן לזה עוד קצת זמן ובבוא העת אתה תדע בוודאות מה לעשות. אבל כל עוד אתה לא בטוח- תמשיך לבשל את זה.

אם זה בטוח הצעד- אז לתפוס אומץ וכמה שיותר מהר, גם עבורך וגם עבורה. בכל פרידה יש ויתר על הביחד, ועל מה שהיה, ויש להתאבל על זה אח"כ. זה בלתי נמנע. אבל בכל פרידה מוצדקת יש גם רווחת אנחה והקלה משמעותית. האם תחוש את ההקלה הזאת לאחר הפרידה?

השאלות ששאלת אותי נכונות בהחלט. אני שואל בדיוק את השאלות האלה כל הזמן.
אני באמת לא בטוח, אני לא בטוח כי קשה לי לדעת מה היא מרגישה והיא לא בדיוק חושפת.
אני יודע שאני אוהב אותה ושאני רוצה להמשיך אבל לגביה יש לי סימני שאלה.
היא עדיין איתי והיא אומרת שגם היא רוצה לצאת מהתקופה הקשה אבל אני לא רואה שהיא עושה משהו בכיוון...
לא קל לחיות באי וודאות...
אבל אני מקבל את מה שאת אומרת, אני באמת לא בטוח עדיין ואני אתן לזה להתבשל,
מקווה שאני אדע יותר טוב בתקופה הקרובה.

אני אתערב לך ואגיד משהו.. שנראה לי פשוט בא לך או לבלות או לנסות קשר עם מישהי אחרת. מרגיש לי כאילו "מיצית". אחרת איך אפשר לאהוב בנאדם ובכל זאת לרצות לעזוב אותו. סתם מסקרן מה לא מסתדר בניכם...?

יש כמה דברים שאנחנו חייבים לעבוד עליהם...
קשה לי לפרט ככה ופה...
נקווה שיסתדר

שלום שוב בעילום שם,

אני חושבת כמוך. צריך לתת עוד קצת זמן ולגבש החלטה סופית. אתה נשמעת לי די מתנדנד בהודעתך הראשונה, בשניה כבר נראה שגיבשת איזה כיוון וזה חשוב שתהיה במקום הזה.

תזכור שלהיפרד- תמיד אפשר. זה תמיד אופציה, גם עוד חצי שנה. בינתיים צריך לעמוד על הבעיות- מה יש בקשר, מה אין בו, ולנסות דווקא כן להגיע לאיזה פתרונות או לפחות הידברות על הבעיות באופן פתוח, כי תמיד יש את הספק הקטן שעם עבודה משותפת שינוי מיוחל יכול להגיע. לא תמיד- אבל קיים המצב הזה בדיוק כמו שקיים המצב ההפוך, שתנסה וזה לא יצלח. אבל בכל זאת, עוד פוש אחד לא מזיק אף פעם.

לעינין החשיפה שלה- ניתן לבדוק למה היא ממעטת להיחשף- האם חוששת מהתגובה שלך, מביקורת או שיפוטיות? האם היא סגורה באופן כללי לגבי עוד תחומים, האם היא נמנעת מלשתף ברגשות רק מולך, לדעתי יותר חשוב מאשר "לקבל תשובות" ממנה זה להבהיר לה לאיזה שאלות אין לך תשובות. במילים אחרות- להסביר לה מהו המעמד שלך כיום, אי וודאות ותחושה של חוסר שיתוף , אי גילוי לב מלא, ופחות לדרוש הסברים או פתיחות. יש לשים את זה על השולחן- בד"כ זה אמור לדגדג לבן הזוג..

אשמח אם תשוב לעדכן.. בהצלחה רבה.

הי S,

אם תרצי לשתף יותרו לספר יותר פרטים על הזוגיות שלך את כמובן מוזמנת..

ניכר כי מאוד קשה לך.

מאחלת לך שתמצאי את הכוחות (לשתף, להתמודד..).

צודקת אנחנו משועבדים לילדים....ומה יקרה שיגדלו ...חבל על הזמן...תפנקי את עצמך בכל דרך אפשרית טיולים/הליכה רגלית /קפה מסעדה /חבר טוב לכיופים (לא חיב סקס) וכך החיים יחזירו לך אהבה.....מה דעתך ?

שלום אנונימי,

ראשית אני חייבת לומר "לא כולן כאלה". כנראה שאת מנקודת מבטך חווית לא מעט זוגות ומבחינה "סטטיסטית" ראית שיש הרבה זוגות שמשלימים אחד את השני, וחלק מ"סוגי ההשלמה" הוא גם מה שתארת.

הייתי אומרת שיש הרבה הפוכות- שהן לא עובדות, לא מתקדמות, לא אטרקטיביות, מתייחסות לבעל בזלזול- והבעל עדיין נשאר ואוהב.

מה גורם להן להישאר עם גבר "מתעלל" שכזה? יש אני מניחה כמה סיבות. חלקן בוודאי קשורות לדמות האב שהן ספגו בבית, ולכן באופן לא מודע הן מתקשרות רגשית ומתקשות להיפרד מהבן זוג הלא מוצלח להן. סיבה נוספת היא אישיותית- נשים שאולי הערך העצמי שלהן אינו גבוה, הביטחון לא בשמיים ואינן מסוגלות לקום ולעשות את הצעד, למרות שהצעד נראה נכון והגיוני, הן לא מסוגלות להתנתק, כפי שאת מעידה על עצמך. אולי את חוששת שאם תתנתקי- לא תמצאי מישהו טוב יותר, עדיין תישארי בודדה. ומה שיש כרגע הוא יותר טוב מכלום.

חשתי הרבה כעס בהודעה שלך, כעס על בן הזוג וכעס על עצמך- על עצם הישארותך במערכת היחסים הזאת. את לבטח מודעת שהכל תלוי רק בך- ההישארות והעזיבה. אני מאמינה שאת זקוקה לתמיכה גדולה כדי לחשוב בכלל על צעד של פרידה והתנתקות, לגבי שאלתך- איך להיגמל. מעבר לזה אין אדם שנשאר במערכת יחסים מבלי שיהיה לו את החלק שלו במערכת, ז"א, הגמילה היא בידייך שלך. לאת מיד אפשר לעשות את זה לבד, לוב זה מאוד קשה, ולכן צריך סיוע ותמיכה רגשית צמודה, ע"י יעוץ מתאים, של מטפל שיהיה איתך לאורך הדרך עד שתרגישי בטוחה יותר. גם בני משפחה וחברים יכולים לסייע. אבל לגבי השאלה - איך אני לא נכנסת שוב למערכת כזאת- זה עינין של תהליך אישי וטיפול אישי, בו תבררי מה התכונות שיש ושאין בך, שאת מחפשת בבן זוג. יש הרבה מהן שאנחנו לא מודעים אליהן, ויתכן וזו הסיבה שאת נשארת שם. בכל זאת יש משהו במערכת היחסים שמשרת את צרכייך. חשבי על אותם צרכים- איזה צורך מסופק אצלך על ידי הישארות בקשר? אולי העובדה שבן זוג מזלזל בך, נותנת לך אישור על כך שאת "לא שווה מספיק", בעצם מאשרת לך שהדימוי שלך אכן צריך להיות נמוך בעינייך? זאת השערה בלבד ויכולות להיות עוד הרבה סיבות אחרות להישארות שלך שם.

אם תצליחי להגיע לטיפול אישי, אם תצליחי לעשות אתהצעד הזה, את תופתעי מהביטחון שאת תקבלי לא רק לקום וללכת אלא גם לאל חזור על הטעות ולמצוא בן זוג אחר, שיעריך ויכבד אותך ויעצים. ולא יקטין ויגרום לך לחוש כ"כ חלשה.

בהצלחה רבה

הסיפור על האישה המוצלחת שנדבקת לגבר לא שווה מוכר לי מאוד... לפני כמה שנים הכרתי בחור, אני הייתי לפני קבלה לאוניברסיטה לתואר ראשון , עבדתי בחברה טובה, יוצאת למסיבות עם המון חברות והוא הי בחור רגיל מיפו, עבד כנהג. התחלנו לצאת, עם הזמן התאהבתי בו עד איבוד כל קשר עם העולם, הוא גרם לי לעזוב ת כל החברות שלי להתרחק מהמשפחה שלי, לא עודד אותי ללמוד, ולכן במקום להתכונן לשנת הלימודים הראשונה שלי הייתי עסוקה בלרצות אותו שחס וחלילה הוא לא יכעס עליי. תמיד הייתי בחורה אופנתית , התלבשתי יקר, התאפרתי יפה, ואחרי חצי שנה איתו פתאום התחלתי להיראות כמו בחורה מסכנה, חוורת עם עיניים אדומות מדמעות, הוא פוטר מעבודה פעם אחר פעם ואני הבאתי לו כסף משלי, בשלב מסויים הבנתי שהוא רע לי, אנשים היו בשוק ממני, כולם שכנעו אותי שהוא עושה לי רע, שאנחנו לא מתאימים מבחינה חיצונית כי אני בחורה יפה והוא לידי נראה נורא, הוא קינא לי ברמות מטורפות ואובססיביות, אידתי בגללו קשר עם כל הסביבה שלי, החברות שלי התייאשו לנסות לעזור לי, בחודשיים האחרונים לפני הפרידבה הייתי קמה כל בוקר עם דמעות בעניים והכי מוזר היה שהבנתי שהוא לא טוב לי הבנתי שאסור לי להיות איתו, אבל רק המחשבה שהוא לא יהיה איתי הרגה אותי, הייתי מתחילה לבכות, אימא שלי שראתה מה שקורה לי ניסתה לעודד אותי, היא לא סבלה אותו, ואני פשוט סובבתי לה את הגב במחשבה שהיא רוצה ברעתי.
היום תודה לאל אני מאחורי הסיפור האיום הזה.. אני עושה תואר ויוצאת עם בחור מקסים שאוהב אותי ואני אותו, אני מודה לאלוהים שהיה לי את הכוח האדיר הזה לקום וללכת, עם הייתי נשארת איתו עד היום הייתי הופכת למשוגעת וחולה (הייתי בדרך לזה). בגלל זה אני רוצה שכל הבנות שנמצאות במצב כזה לא יפחדו שיקומו וילכו, אל תפחדו ממה שיקרה אל תפחדו שבךלעדיו תהיו אומללות או שתמותו מאהבה.. תאמינו לי אני בתור אחת שהייתה שם יכולה לומר בבטיחות שמה שקורה שם זו אומללות, נכון אולי קצת יכאב אבל בסוםו של דבר אתן תבינו שהאושר האמיתי הגיע רק כשעזבתן.. שיהיה לכן כוח ואומץ לצעד הזה...

הי אלה,

הייתי מציעה לך לפעול ממניעייך בלבד ולא ממניעים של הסביבה. אבל- אם את חשה שיש משהו בדבריהן ואת תרגישי "מוגנת" יותר להמשיך להגביל את עצמך מבחינה זו- הקשיבי גם לחלק הזה שבך.

אני מאמינה שאכן קשר צריך קודם כל להתבסס בבחינת תקשורת, אמון, להכיר אחד את השניה באופן פחות פיזי, יותר רגשי, ולהתקרב לאט לאחר שהקשר מתבסס. אם לדעתך כבר עברתם את השלב הזה, ואת בטוחה בעצמך ובקשר- הקשיבי ללב שלך ופעלי לפיו. ללא קשר ליחסים אינטימיים, כל קשר יכול להתקדם או להעצר מסיבות שונות. כמובן שיחסים אינטימיים בזוגיות הם חלק חשוב ונכבד ולכן גם המשקל שלהם רב.

בהצלחה רבה

אנונימית יקרה,

ראשית, הזמן הנכון ביותר להתמסד הוא כאשר שני בני-הזוג חשים שזה הזמן הנכון עבורם, כלומר כאשר הם מרגישים בשלים לנישואין והקמת משפחה.
חתונות של חברות/ים, מכרות/ים הנמצאים בזוגיות מספר שנים כזה או אחר אינם מהווים גורמים כלל בבואנו לקחת החלטה לגבי מיסוד הקשר כמו גם, "רצונם הטוב" של כל הסובבים להבין מדוע הדבר עדיין לא קרה. זאת ועוד, ציינת שאתם בדיוק בזמן שזה צריך לקרות. גם הגיל (למרות שהוא יכול להוות גורם מלחיץ לעיתים, בעיקר לבנות) אינו גורם משמעותי ובוודאי שלא בגילכם הצעיר, על אחת כמה וכמה אם אחד מכם לא חש בשל לחתונה.
נראה כי בן-זוגך נמצא "שם", הוא כנראה אינו חש שהוא בשל לחתונה והדבר בא לידי ביטוי בלחץ שהוא משדר בכל פעם שהנושא עולה על הפרק ובחוסר רצונו לדבר על הנושא כלל, לא כאשר את מנסה ליזום שיחה בנושא ובוודאי שהוא אינו יוזם דיון בנושא. זה קורה ודווקא בגיל הזה, שבאמת נראה הגיל המתאים, כמו שכתבת. הרבה בחורים חשים שעדיין אינם מסוגלים למסד את הקשר ולהקים משפחה למרות שבפועל הם חיים עם בנות זוגם בזוגיות הדומה לזוגיות של הנשואים.
העובדה שהא אינו מוכן לוותר עלייך מעידה על כך שהוא באמת אוהב אותך וכנראה רואה בך שותפתו לחיים. גם העובדה שהוא נמצא עמך בקשר זוגי לא מעט שנים מעידה גם היא על כך.
הדבר שלי הפריע בפנייתך הוא חוסר האמון שלך בו לאור מקרה כלשהו שאירע בעבר, עליו העדפת שלא לפרט. אם את חשה חוסר אמון כלפיו מדוע את רוצה למסד את הקשר איתו ולחלוק עימו את חייך?

הייי, המקרה היה לפני כמה שנים לא , בשירות הצבאי בצה"ל הוא אמר שהוא עולה לישון למחר ידידה שלו העלה תמונות שלהם יחד במסיבה הוט טוען שזה היה ספונטאני ,הידיה צינה כמה הערות לא לעניין ליד התמונה אני ציפיתי שישלח הודעה שיגיד שהוא יוצא מפני שאף פעם לא חסמתי אותו מזה תמיד איפשרתי לו לצאת כי האמנתי בו והמקרה הזה עירער בי את האמון בו, הייתי כנה ואמרתי לו את זה !!! בחזרה לנושא הנישואין אני מרגישה כבר שאני מוחנה ורוצה להתמסד מוכנה לחכות גג שנה כדי להתחתן ! הבעכייה שהוא לא מראה בגרות בנושא , זה עצוב מפני שקיבלתי כבר 4 הצעות נישאוין שאף הגיעו ישירות להורי מאנשים שהכירו את האישיות שלי אנשים טובים ומשכילים ! דחיתי את ההצעות האלו כי אני נאמנה לו .... מה שמציק זה העובדה שהאדם שממנו את מצפה להצעה ולבגרות הזאת את לא מקבלת !!!! מלבד זאת שהדבר מתחיל להפריע כבר להורים ,7 שנים זה לא צחוק אנשים תוך שנה שנתיים מתחתנים 4 שנים אבל כעבור תקופה כזאת ארוכה של הכרות חייב להיות משהו לא תקין אם הוא עדין חושש.....אני לרוה שמדברים איתי על הנ ושא מכרים שרואים אותנו כדי לא להלחיץ אותו הוא תמיד אומר יש זמן אני אומרת אני עדין צעירה כל דבר באיתצו ובזמנו אבל אני יודעת שזה לא ככה לכן אני שוקלת אם כדאי להמשיך או עדיף לחתוך אחת ולתמיד ..... כי במידה ואני מסיימת את הקשר אני לא יהיה מוכנה לחזור אליו ! גם אם הוא יבקש לאחר הפרידה להתחתן אני לא ירצה השאלה מה כדאי לעשות כי זה צעד גדול זה שינוי כיוון ....

אנונימית יקרה,

רק את יכולה לדעת מה הכי נכון עבורך. האם להישאר בזוגיות עם הבחור ולהמתין לשלב בו הוא יחוש מספיק בשל לנישואין או להודות לו על השנים היפות יחד, על החוויות הנפלאות ולהמשיך הלאה בחייך.
אולם, רגע לפני שאת לוקחת איזושהי החלטה, מאחר וזו החלטה מאוד משמעותית, כפי שציינת, אולי כדאי שתשאלי את עצמך מספר שאלות.
האם את אוהבת אותו?
האם לדעתך הוא האיש הנכון ביותר עבורך? האיש אשר יוכל להיות שותף ראוי לחייך?
האם את סומכת עליו לחלוטין (!)? האם את מאמינה בו בעיניים עצומות?
אם על כל השאלות הנ"ל ענית מייד "כן", בלי כל היסוס, סביר להניח שהוא האיש שלך, ה"אחד" שלך. אם את חשה כך דברי איתו בכנות, שתפי אותו בתחושותייך. הסבירי לו כי את בשלה לחתונה, אתם מכירים זה את זו היטב, כך שלא תהיינה הפתעות בשלב מאוחר יותר, שאת אוהבת אותו בכל ליבך ושהוא ה"אחד" שלך. אמרי לו שלא היית רוצה לוותר עליו ועל מה שיש לכם יחד ושהיית מאוד שמחה למסד את הקשר שלכם, לאחר כל-כך הרבה שנים.
תני לו מעט זמן לחשוב על כך, ל"התבשל" עם המידע. אולי תופתעי לטובה והוא יבין שהגיע הזמן ולמרות החששות שלו מהצעד הגדול הזה הוא לא מוכן לוותר עלייך.
במידה ועל השאלות הנ"ל לא ענית ב"כן" גורף ומיידי, אולי כדאי לקחת פסק-זמן כדי לחשוב על הדברים באופן שקול וללא לחץ. אולי תגיעי למסקנה שבלי קשר לחוסר הבגרות שלו, כפי שקראת לזה, הוא בכל זאת לא נועד לך.
אני מבינה לליבך, ההחלטה אשר עלייך לקחת אינה פשוטה כלל. לכן עשי כל שביכולתך על-מנת להרגיש הכי שלמה בעולם עם ההחלטה אשר בסופו של דבר תיקחי.

תודה על העצה ,אבל לצערי ההצעה שלך כבר נעשתה לפני כמספר חודשים הסברתי לו את הדבר והוא שוב חשש, היינו על סף פרידה והוא סירב לוותר אבל שוב דבר לא השתנה ניראה לי שהפסק זמן זאת התרופה להכל ....תודה מוניקה :)

מוניקה שלום העלתי איתו את נושא החתונה בצורה עדינה ונינוחה ונדהמתי מהתשובה שקיבלתי שאני מלחיצה אותו ושזה צריך לבוא מ 2 הצדדים הוט טוען שכלל לא הייתי צריכה להעלות את הנושא הזה ושריסקתי אותו שהעלתי את הנושא ......
הוא טוען שזה עדין לא הזמן אחרי 7 שנים יחד מבחינתו יש לו זמן ......הוא לא נותן סיבה לכך מלבד הלחץ ושזה לא בא ממנו , אני חייבת לציין שדייי נעלבתי .....
אני לא יכולה להסתכל לו בעיינים אני מרגישה נבוכה ודיי נעלבת ...
לא ציפיתי לתגובה כזאת , שיארתי שהוא יכול להגיד שהוא מעוניין בשלב יותר מתקדם הוא שיהיה כנה ויגיד לא מתאים לי בואי ניפרד אבל כלום הוא משליח עליי הכל !!!!
הדבר היסתיים בכך שרמזתי לו ללכת בדרך כלל אחרי ריב או בעייה הוא ישר מתקשר לנייד אם אני לא עונה הוא מתקשר לבית או שולח הודעות לא מפסיק!!! היום לא ......
אני מרגישה כאילו נתנו לי סטירה והיתעוררתי לסיוט .....
אני רוצה להיפרד ממנו אבל משהו ברגש מונע ממני .....
כי אני יודעת שאם אני נפרדת ממנו זה סופי ומצד שני אני לא יכולה לחכות לו אין לי ביטוח במיוחד אחרי ההתנהגות שלו היום לשום המשך איתו .....
בנוסף לכך מישהי שהוא מחשיב אותה כמשפחה אבל אין ביניהם שום קשר דם הם בילדות גדלו יחד היא אם חבר שלה 3 שנים .... היא רשמה לו בפייסבוק בצא'ט מה איתך לא מתכוון להתחתן אפשר לומר שייבשתה את המסכנה ..... הרגשתי כאילו שהיא לועגת לי ורבתי איתו על זה ......
מה יש עוד לעשות והאם בכלל שווה להתאמץ?!
אני מאוד מאוכזבת ממנו ......
אני ממש בשוק לא ציפיתי לתגובה גועלית כזאת ....

אנונימית יקרה,

צר לי על שנפגעת וצר לי על תגובתו. עלייך להבין כי תגובתו נובעת ממצוקה, מלחץ. נושא המחויבות הכרוך במיסוד קשר מלחיץ גברים רבים. חלקם מצליחים להגיב באופן יותר בוגר וחלקם פחות... עוד עלייך להביא בחשבון שהאיש לא מתמודד היטב עם לחץ. הוא נוטה לדחות את ה"טיפול" או ההתמודדות עם הנושא אשר מלחיץ אותו וברגע שעליו לעמוד מולו "פנים מול פנים" תגובותיו נראות כמו מתקפה הנובעת ממגננה, הוא פשוט אינו יודע כיצד להגיב באופן שקול ושכלתני, הוא מגיב באופן אמוציונאלי לחלוטין ואני מתכוונת לכל נושא ולאו דווקא לנושא החתונה (אני אמנם לא מכירה אותו אך תגובותיו והתנהלותו, במקרה זה, מעידים על דפוס פעולה מסוים).
זאת גם הסיבה שהוא לא יצר עמך קשר לאחר השיחה הזו. הוא חש כאילו התקפת אותו, הוא חש לא פחות פגוע ממך.
כעת, כאשר "נחשף" דפוס פעולה זה שלו וחוסר היכולת שלו, לפחות בשלב הזה בחייו, להתמודד באופן בוגר עם נושא מלחיץ וההתנתקות שלו לאחר שנאלץ להתמודד בכל זאת, עלייך לשקול האם זה האיש אשר תרצי לחלוק את חייך עמו, שהרי החיים מלאים אתגרים ובזוגיות יש לא מעט אתגרים אשר מצריכים חשיבה והתמודדות משותפת.
למרות שהייתם יחד תקופה ארוכה ואף בגרתם יחד, אולי עדיף, בשלב הזה, לקחת פסק זמן למחשבה, להירגע מהשיחה הזו והטעם המר שהיא השאירה אצל שניכם.
מה שחשוב בשלב הזה, זו את. לכן, קחי לך זמן, בלי לחץ, כמה שאת מרגישה שאת צריכה, וחשבי האם הוא האיש שלך, השותף הנכון ביותר לחלוק עמו את חייך.
במידה ותחליטי ש"כן", תוכלי להמתין לו מתוך בחירה ותחושת שלמות לגבי הבחירה שלך.
אולם במידה ותחליטי ש"לא", בסופו של דבר, סיימי זאת באופן הכי מכבד ומכובד שאפשר והמשיכי הלאה בחייך. את עוד צעירה וכל החיים לפנייך ואני סמוכה ובטוחה שאם זה לא הוא תדעי לבחור נכון את השותף הראוי והנכון ביותר עבורך.

ב יקרה, אני מבינה את מה שאת כותבת. נתת את ליבך לגבר הזה וכל רגשותייך ומחשבותייך נתונים לו. זה מצב ללא מוצא. צר לי. כי האהבה הזו נקטעה בשיאה הרומנטי, לפני שהיה לכך מימוש - בין אם ביחסי מין מלאים ובין אם בחיים משותפים איתו.
ולכן את נשארת כל הזמן בשלב הרומנטי הכייפי, אשר בו שום דבר לא נבחן במבחן מציאותי, וכך הכל יכול להישאר בחזקת אידיאל, או כמו שאת כותבת - אהבה שמיימית.

הידעת שכמעט בכל המקרים - אהבות גדולות מן החיים שכאלו, כאשר הן נבחנות במציאות היומיומית האמיתית - מאבדות גובה ונהיות רגילות???
אם תביני את התופעה הזאת ותכירי בכך שאת נמצאת "בשמיים" רק משום שלא היתה לכם הזדמנות לנחות - זה אולי יעזור לך לחזור אל בעלך.
שווה להכיר בדברים טובים שקרו: התגברתם על הבעיות הגדולות שהיו לכם. הפכתם לצוות טוב! כלומר היחסים שלכם עשו כברת דרך בכיוון החיובי! זה כלל לא מובן מאליו!
זה המבחן האמיתי של מערכות יחסים - להתמודד עם בעיות ולצאת מחוזקים. אלה החיים האמיתיים. אני מציעה לך לא לברוח אל "הרומן הרומנטי" ולסכן את משפחתך.

ג'י יקרה, מה שאת מתארת קורה בהרבה מערכות יחסים: בתחילה יש התקרבות גדולה מאד ושני בני הזוג רוצים להיות כמה שיותר זה בחברתו של האחר. ואז לאט לאט - כל אחד בקצב שלו - יש משיכה בחזרה לחיים הרגילים. אלא - בגלל שזה לא קורה בבת אחת לשני בני הזוג - אצלכם זה קרה קודם אצלו - באותו רגע השני מתחיל לדאוג ולהילחץ מכך שהראשון חושב על פעילויות אחרות, לא איתו והתגובות הלחוצות האלו יוצרות התנגדות אצל הראשון. זה מה שקרה לכם. ארוסך בתחילה היה בהתלהבות - מתוק, אוהב, תומך. אבל כאשר את באה בתלונות ומנסה לשכנע אותו להיות רק איתך ולוותר על שאר החיים שלו - הוא מתחיל להיעמד על רגליו האחוריות ולהילחם בך. הוא אפילו יגזים לצד ההפוך כאילו על מנת "לחנך" אותך ולהרגיל אותך שהוא אדון לעצמו ושאת לא יכולה להיות שתלטנית כלפיו.
אני מעלה ניחוש - שהוא היה קודם עם מישהי אחרת שרצתה להחזיק אותו קצר ועל הרקע הזה זה נגמר ועל כן הוא נעשה רגיש ו"אלרגי" להתנהגויות של נשים שעוצרות אותו וגוזלות מן החופש שלו להחליט על עצמו. או - שיש לו חבר קרוב שמזהיר אותו לא לתת לך להשתלט עליו - וזה מתוך הנסיון של החבר בתחום דומה.
מה שאני מציעה לך הוא להבין שיש לו צרכים משלו ו"לשחרר לו חבל". את כותבת שאת מרגישה חנוקה - המצב הוא שגם הוא מרגיש חנוק, ואחד מכם יישבר ראשון, ולי יש הרגשה שזה יהיה הוא - כי הוא כבר הזהיר אותך שהוא לא מוכן לשתלטנות הזאת.
היי חכמה: אם את באמת אוהבת אותו וחושבת שהוא מתאים לך למרות הכל - קבלי את התגובות שלו בתור פידבק על עצמך ותלמדי מכך לשנות משהו אצלך. סוג של להתבגר ולהשתנות. מה לעשות - החיים מלמדים אותנו ואנחנו משתנים כל הזמן. ככה אנחנו מעוצבים...

ענת היקרה, צר לי לשמוע על מה שאת מתארת. אין ספק שלצאת פעם בשבוע באופן קבוע ולעזוב לכל כך הרבה זמן את המשפחה - זה מזיק בכמה בחינות: ראשית הוא מנתק עצמו ממה שקורה לך ולילדים. שנית - הוא מעורר את כעסך כלפיו ומגדיל מתחים ביניכם.
אני יכולה להבין שבשנה הראשונה הוא יצא כל שבוע כדי לרכוש את המיומנות ולהשתלט על כך. אבל נראה לי שעכשו חשוב שתגיעו לשיחה רצינית בנושא ותציגי בפניו את הקשיים שלך ואת הנזקים שזה גורם לך ולילדים.

חשוב מאוד לנהל את השיחה הזאת בצורה מתוכננת!
כלומר לקבוע איתו זמן בו תשבו ותשוחחו על הנושא.

הסכנה היא שאם זו תהיה שיחה לא מתוכננת אלא מתוך התפרצות - של כעסים ותסכול אצלך - אתם שניכם עלולים "לטפס על עצים" שלא תוכלו לרדת מהם. לכן חשוב לקבוע את השיחה מראש ולהגיד לו מה הקשיים שלך ומה הדאגות שלך - דווקא בלי להיות ביקורתית ולכעוס. להציב מטרה של פתרון הבעייה ולא של ביקורת.

בשיחה חשוב שכל אחד יגיד מה חשוב לו, ממה הוא מודאג, ומה הוא מציע - לפי הסדר הזה, ותחפשו פתרונות שבאים לקראת הצרכים של כולם.
שיהיה בהצלחה!

טוהר היקר, דווקא יתכן שאם כן תחליט ללכת לזונה או למסאג' ארוטי בתשלום - זה יקל עליך ותעבור את המחסום שיש לך של הביישנות.
זה כמובן נכון שלמגע של זונה אין בו חום ואהבה, זה ברור, אבל מצד שני זה משהו ענייני ולא מורכב, שבו כל צד מרוויח משהו. עיסקה כדאית לשני הצדדים. לא צריך לצפות שם לחום ואהבה. אלא רק לחווייה ופורקן מיני.
כל הכבוד שהורדת במשקל 35 ק"ג - זה מבצע רציני מאוד! אני מניחה שאם תמשיך כך ותעסוק גם בפעילות גופנית - תרגיש הרבה יותר טוב עם הגוף שלך עם הזמן והבטחון העצמי ייבנה יותר ויותר.
החשש שלי הוא שבגלל החרמנות העכשווית שלך - כאשר תכיר אישה ותרצה לפתח איתה קשר - תהיה כל כך חרמן שזה יבריח אותה מייד, וזה יהיה חבל. לכן אולי כדאי שבאמת תרגיע את עצמך ואת יצריך בזמן הקרוב בעזרת שירותי מין קנויים, וזה יפנה אותך להתחיל ליצור קשר עמוק יותר עם אישה חדשה.

אני מאחלת לך המון הצלחה!

אני היקרה, ללא ספק יש אנשים שהינם פחות תיקשורתיים וזה לא התחום החזק שלהם. פתרון אחד הוא למצוא פרטנרים חלופיים לצורך שיחות נפש, כגון חברה טובה. אבל זה כמובן לא מספיק.
הדרך החכמה דורשת סבלנות איתו. להבין שבעיית התקשורת היא לא נגדך...להבין שהוא מתקשה בביטוי עצמי וחסר בטחון בתחום זה. זה אומר שתפקידך הוא לא לדחוק בו וללחוץ עליו . זה יעשה בדיוק את התגובה ההפוכה אצלו. מה שאת יכולה לעשות זה להחמיא לו בכל פעם שהוא קצת מבטא את עצמו. להגיב על כך רק ב"חיזוקים חיוביים" כמו - היה לי מאוד טוב כאשר סיפרת לי על החווייה הזאת בעבודה שלך - סתם לצורך הדוגמה...
כלומר - עלייך "לרדת" לרמה שלו של התקשורת ולעלות יחד איתו בדרך סבלנית ומעודדת במקום להגיד לו שיתעורר - כי את יכולה להגיד לו אתזה אלף פעמים והוא לא יתעורר וגם ירגיש באותו רגע שאת ביקורתית כלפיו וזה רק יחליש אותו ויעצבן אותו.
גם תבדקי מה את עושה כאשר הוא כן מגיב לך. האם את אומרת איזה משפט מחץ שמשאיר אותו ללא מענה? יתכן גם שהוא לא ממש מבין את המשפטים שלך ומרגיש שאם הוא יגיד משהו הוא עלול לחטוף ממך ביקורת? אז שווה להקשיב לעצמך ולראות שמא יש משהו בתגובת שלך שמדכא את התגובות שלו. איזה חשש מה תגידי, איך תגיבי לו.