פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

בתאריך 29.6.11

טלי יקר,

כנראה שלאחר פרק זמן כה ארוך, במהלכו אשתך תמכה במכרכם האלמן ועזרה לו בגידול הילדים,
ובשיקום הנפשי שלו, היא למדה להכיר אותו יותר טוב, באופן יותר קרוב, ופיתחה כלפיו רגשות, שהם מעבר לרגשות החמלה, שהיא בוודאי חשה במהלך השנה זו.
זה קורה. כאשר נמצאים שעות רבות יחד, במשך פרק זמן ארוך, מתקרבים, מתפתחת אינטימיות נפשית מסוימת והרגשות יכולים לקבל "תפנית" לא רצויה, שאינה במקומה. אולם הם קיימים ולא בכוונה תחילה.
נראה כי שאשתך הגיעה ל"מקום" בו רגשותיה התפתחו ב"אופן עצמאי" והיא נתנה לכך "מקום", היא לא ניסתה להתנגד להם או לפעול בניגוד אליהם, אולי אף אפשרה לעצמה לפנטז על אינטימיות פיסית עם הבחור וכך יצא שהיא נתנה דרור ללשונה באותה שיחה אומללה, אשר, בדיעבד, הגיעה גם לאוזניך.
אני מאמינה שהיא באמת אוהבת אותך ורוצה להישאר איתך ושלך.
התגלית הזו שלך בוודאי החזירה אותה למציאות חייה ה"אמיתית", היא הייתה בבחינת ה"יקיצה" מהשעון המעורר של המציאות.
אני מבינה לליבך ומבינה את אובדן האמון בה.
לשאלתך, יש מקום לשקול טיפול זוגי או אימון לזוגיות. אני מאמינה שאיש מקצוע יוכל לתת בידיכם כלים להתמודד עם המצב אשר נקלעתם אליו וכיוון נכון במציאת הדרך הנכונה ביותר עבורכם לשיח, להדברות, לתקשורת אשר תהייה מבוססת על פתיחות וכנות, כך שאפשר יהיה לשקם את האמון שאבד.

מיכל יקרה,

ציינת כי את אוהבת את האיש, נהנית מאינטימיות פיסית עמו ובאופן כללי את מוצאת שטוב לך איתו ושתכונותיו מוערכות בעינייך. לכן, לדעתי, אל תמהרי להיפרד. את הצעד הזה תמיד ובכל רגע תוכלי לעשות.
נסי לחשוב, מה גורם לך להיות פתוחה יותר, זורמת יותר וקלילה יותר בקרב ידידייך האחרים.
יכול להיות שהם אנשים "פטפטנים" יותר, יחד עם זאת כדי ליצור חיבור וזרימה דרושים שניים.
האם את חשה שונה בחברתם? מתנהגת שונה?
במידה וכן, האם תוכלי להצביע ע הסיבה לכך?

אשמח בקבל את תגובתך.

שירון היקרה, צר לי על מערכת היחסים הקשה בה אתם נמצאים.
חשוב לומר כאן שמה שאת מתארת מול חמתך הוא סימפטום לבעייה בזוגיות: הזוגיות שלכם לא התפתחה בזמן הנכון ולא עברה את השלב של העברת הנאמנות מן ההורים אל בת הזוג .
חשוב להבין למה זה לא קרה.
אין ספק שההתנהגות של חמתך תורמת ומנציחה את המצב, אבל גם חסר משהו בזוגיות שלכם - כנראה לשניכם - שבגללו לא התגברתם על שלב שרוב הזוגות מצליחים לעבור אותו בשלום.

לכן, הגיע הזמן לעשות בדק בית וללכת באומץ לייעוץ זוגי, ושם להתחיל לפתוח זה בפני זו - מה בעצם חסר לכל אחד מכם. אילו צרכים הינם עכשו בלתי מסופקים ע"י בן / בת הזוג, בין אם צרכים פיזיים ובים אם רגשיים.

אני מנחשת שיש לו המון תלונות כלפייך, וכי גם לך יש המון תלונות כלפיו. זה הסימפטום החיצוני האופייני למצב שלכם.

הצידוד שלו באמא שלו נובע מכך שהוא רואה בה ספקית הצרכים המרכזית שלו עדיין, ואולי התייאש מלקוות לקבל זאת ממך. ויש להניח שגם את מאוכזבת ממנו בהמון תחומים.
המצב הזה איננו סוף העולם, אבל ככל שיימשך יותר שנים - הסיכוי לשנות זאת הולך וקטן, כי האהבה שיש להניח שהיתה ביניכם פעם - נקברה מתחת להמון כעסים ואכזבות.
אם אלו יסולקו - אולי אפשר יהיה לבנות אותה מחדש.

לכן אני אומרת לך למהר ולהגיע לייעוץ, ונדרש כאן אומץ כי שניכם תצטרכו לחקור מה קורה ומה חסר לכל אחד מכם ואיך מספקים זאת בצורה שתתאים לכל אחד מכם.
לאחר ותוך כדי התהליך הזה - במידה וזה יצליח - הבעייה עם אמא שלו תיפתר מעצמה כי הוא יתחיל להעביר את הנאמנות שלו אלייך ככל שיוכל לסמוך עלייך ולראות בך את האשה שיכולה לתת לו את הדברים החשובים לו.

אותו שינוי יקרה גם ביחס לבת שלכם. ברגע שהזוגיות שלכם תתחזק - חמותך תוכל לראות שהבן שלה מאושר יותר - והיא תפסיק להסית אותו ואת בתך כנגדך. כרגע היא עושה זאת כנראה בגלל שהיא שומעת את התלונות של בנה - בעלך - וזה חורה לה והיא לא מספיק חכמה למצוא דרך אחרת לעזור לכם.מישהי יותר חכמה ובוגרת היתה מעודדת את בנה לשפר את היחסים שלו עם אישתו במקום להסית אותו ואת הבת שלכם.

שלום עמית
אשמח לקבל את המייל שלך להודעה פרטית.
המייל שלי: [email protected]
ליבי

קראתי את מה שרשמת ולדעתי יש פה 2 סוגיות לדעתי

הראשונה היא שאת צריכה לטפל בחוסר התקשורת אם בעלך, זה לא פתרון לזרום אם החיים ולחיות בזוגיות רק למען הילדים.
אין לי מושג מה גרם לזה, אבל את חייבת לשבת איתו לשיחה רצינית, להעזר באיש מקצוע, ואפילו להיפרד, אבל במצב הנוכחי אסור לך להישאר.

השנייה היא ברור שיש לך חלל ענק למלא, חלל רגשי, חלל ענק של צורך בצומת לב.
זה שהידיד ממלא לך את זה, זה טוב ויפה וזה נותן לך הרגשה טובה, אבל זה חלל שבעלך אמור למלא ואם הקשר ימשיך במתכונת הנוכחית זה אולי יוביל לסופו של דבר לפירוק החבילה.

מה שאני בא להגיד, תנסי לפתור את הבעיה מהשורש, כי לפי מה שרשמת זה לא בדיוק סתם "ידיד" וזה אולי יוביל לתוצאות שלא תרצי בהם בסופו של דבר.

הפרידה עמדה על הפרק כבר לא פעם אחת ונראה לי שגם הוא היה מעוניין בפרידה אילולא קשיים כלכליים וכמובן גם הקשר לילדים, הוא מאוד אוהב את הילדים והם קשורים אליו ומאוד קשה לחשוב איך זה ישפיע על הילדים,

עמית יקרה, מה שאלדר כתב לך הוא כל כך נכון!
רוב הזוגות עוברים שינויים והתרחקויות כאשר נולדים הילדים, והרבה דברים בקשר הראשוני הולכים לאיבוד. הרבה מן הרגשות של אהבה ואינטימיות עוברים באופן הכי טבעי כלפי הילדים, ואילו את הקשר הזוגי חייבים לתחזק ולהשקיע בו - לצערנו זה על פי רוב לא קורה באותה טבעיות שמתפתח הקשר עם הילדים שלנו.
והאמת היא שרוב הזוגות נופלים בקטע הזה ובגלל הלחצים הברים שהמשפחה עוברת עם תוספת הילדים, עול הפרנסה, הקשיים בשינה, מיעוט הסקס, ועוד...האהבה הרבה פעמים לא שורדת ועוברת ל"מוד" של הישרדות, ממש כפי שאת מתארת.

מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאת במקום "טוב" באמצע...מה שקורה לך ובעצם גם לחבר החדש שלך - הוא הצורך הטבעי הזה בקצת התרגשות, תשומת לב, פירגון - ללא כל הלחצים, החיכוכים היומיומיים והתיסכולים והאכזבות שהצטברו מול בן הזוג...

אבל!!! את במקום ממש מסוכן מבחינה רגשית. כי כמה קל וכיף להיסחף לשם רגשית. זאת לא חוכמה!

החוכמה היא להבין עכשו מה קרה לזוגיות ולהחליט שעושים עם זה משהו. כי אם לא תנסי להתמודד עם מצב הזוגיות ולשנות אותה - בקלות תגיעו לבגידות ולפרידה. אז אולי מבחינה רגשית את כבר שם, אבל אני יכולה להגיד לך שאפשר לחזור חזרה ולבנות את האינטימיות הזוגית ואת האהבה מחדש - אבל צריך לרצות בכך, להאמין שאפשר, ולהיעזר בייעוץ זוגי, כי מאוד קשה לעשות זאת לבד. מישהו צריך לנער את שניכם ולהראות לכם מה אתם עושים לא בסדר זה כלפי זו ומה צריך לעשות, איך להתייחס, איך לשוחח, איך לפתור בעיות וכו'.

הצלחתם להיות שם פעם, בתחילת הזוגיות, כאשר כוחה המסנוור של ההתאהבות עמד לשירותכם, והפעם - אם תרצו - מה שיעזור לכם הוא רצון שלכם לשקם יחד עם עזרה מקצועית.

אשמח לשמוע תגובה ממך

תודה רבה על ההתייחסות!
הכל כל-כך נכון,אבל יש בינינו בעיות גדולות מאוד ואני לא בטוחה שניתן להתגבר עליהן.האמת היא שממש טוב לא היה אף פעם,גם לא בשנת הנישואין הראשונה,התחתנו אחרי היכרות קצרה ובאותו זמן זה הרגיש כמו הדבר "הכי נכון" לעשות,אבל הבעיות היו כבר מההתחלה,אנחנו אנשים מאוד מאוד שונים,אין לנו כמעט תחומי עניין משותפים,השיחות בינינו לא היו מספקות אף פעם,ההשקפה שלנו על החיים שונה באופן מהותי,ויש דברים באופיו ובצורת המחשבה שלו שמפריעים לי באופן עקרוני,גם במה שנוגע לגידול ילדים והתנהלות במשפחה).במחשבתי כל הזמן הזה ניסיתי להפחית בחשיבות של הדברים האלו ולראות את הדברים הטובים (ויש גם הרבה דברים טובים,יש לי גם הערכה מסוימת אליו),כי כשהילדים קטנים ויש הרבה בעיות הדברים האלו כאילו מתגמדים ודווקא עכשיו יש חשש שהמשפחה תגדל ואנחנו נישאר כל אחד בודד ואומלל במערכת הזו.הבעייה היא שדווקא כשאנחנו בפעילות משותפת כמו בטיפול בילדים או במשק בית או סידורים אנחנו מתפקדים די טוב כצוות,אבל בסופי שבוע כשזה הזמן לנוח ולבלות עם המשפחה אנחנו מרגישים די לא מתאימים ומשועממים,זו הפעם הראשונה שאני מדברת על זה "בקול רם" ומוציאה את זה מהבטן,מה דעתכם,איך אפשר להתייחס לזה?

היי

אני לא יודע כמה זמן אתם חייים ביחד, אבל לא ייתכן שאין לכם שום דבר שמשותף, זה נשמע כאילו לחצו עלייך להתחתן איתו.
משום מה זה נראה כאילו לא בא לך להתאמץ, ואת מעדיפה לחתוך את הקשר

עמית, החיים בייחוד במערכת זוגית עם ילדים זה לא חלב ודבש, והזוגיות נמדדת בזמנים הקשים, בזמנים הלחוציים.
אם כל כך רע לך למה לא התגרשת עד היום?
אני מציע לך כן להילחם על הקשר, את יכולה לשבת אם בעלך ולהסביר, אני מרגישה ש...
קצת חסר לי...הייתי רוצה ש....תני לו צאנ'ס תשתפי אותו.
תציעי לו ללכת לייעוץ זוגי, ורק אם כל זה לא יילך אז תיפרדו.

אני חושב שאת צריכה להיות יותר אקטיבית בנושא הזוגיות ופחות אדישה, אני מבין שהידיד נתן לך להרגיש "משהו" אבל את צריכה להבין שזה משהו זמני.
ואולי זה יותר נכון "להעיר" את המערכת הזוגית שאת נמצאת בא כרגע

אני לגמרי מסכימה עם דברי אלדר, ורוצה להוסיף עוד משהו:
שיש אצל כל בן אדם מנגנון לא מודע שנקרא "דיסוננס קוגניטיבי". (כבר כתבתי על כך בעבר). הוא משפיע על צורת החשיבה שלנו ומשפיע על תפיסת המציאות:
אנחנו שואפים לאיזון בתוך עצמנו, ומפריע לנו כאשר יש פער (דיסוננס/רעש/ צרימה) בין הרגש לבין השכל או בין ההתנהגות של עצמנו לבין השכל. אז אם מבחינה רגשית מתחשק לנו דבר מה - במקרה שלך זה להיות עם הידיד החדש - אז החלק החושב שבתוכנו - נוטה להתיישר עם הרגש ולמצוא הצדקות לאותו רגש.
ואת אכן בשלב ההצדקות שיעזרו לך לתמוך בצעדי הפרידה. את מבליטה לעצמך את ההיבטים השליליים שיש אצלו, את אי ההתאמה.
עכשו, נניח והיית יכולה להביא בחשבון שאת נתונה להשפעת המנגנון הזה. מה זה אומר?
שאם את רוצה להיות אדם בוגר ואחראי - בתור אמא - עלייך לתת צ'אנס אמיתי לשיקום הזוגיות. כלומר עלייך להביא בחשבון שאת עכשו נתונה להשפעת הרגש החזק כלפיו וזו מעוותת ומשפיעה על תפיסת הזוגיות שלך.
אני לא אומרת שזה קל, הביאי בחשבון שאם את הולכת על שיקום הזוגיות - עלייך לוותר לחלוטין על הידיד. אחרת זה לא יעבוד כלל.
זה ידרוש משניכם ללמוד דברים חדשים בתחום התקשורת וניהול הזוגיות.
להבין מה אתם עושים לא בסדר זה לזו ולרכוש כלים חדשים ולהתאמן בהם.

ואחר כך - באם לא תראו שינוי - אז אפשר יהיה להחליט בצורה שקולה ובוגרת שלא יהיה עבורכם נכון להמשיך בזוגיות. שאין מספיק אהבה והתאמה.

אלא מה, יש לי תחושת בטן מקריאת דברייך, שאת, כמו רוב הנשים - ואני אומרת זאת באמפאטיה והזדהות - פועלת יותר מתוך הרגש שלך, ואם הרגש שלך כבר במערכת היחסים החדשה - יהיה לך קשה לנהל שיקום יחסים אמיתי עם בעלך.

אני מבינה כל מה שאתם אומרים ויש אמת בדבר "הדיסוננס הקוגניטיבי",לא חושבת שהחיים תמיד יפים ביחד וממש לא בונה על הקשר החדש- ברור לי שאין לזה עתיד
פשוט באמת הושקעו הרבה מאמצים נפשיים וזלגו הרבה דמעות עד שהגעתי לעייפות הזו,אני מרגישה שאני מוציאה משאבים נפשיים אבל לא מקבלת אנרגית חיוביות בחזרה,רק מתעייפת ומתאכזבת,כל פעם שאני מנסה לדבר איתו על העתיד,על איך נגדל את הילדים או מה נעשה בקשר לזה ולזה,הוא חוסם אותי ,מאוד פסימי,שלילי,מדחיק הכל ומתנהג ממש כמו ילד קטן שעושה דווקא,לפני כמה ימים דיברתי איתו שיש לחשוב בצורה חיובית כי הוא אב לשניים,והוא אמר שאין לו כוח לכלום,שהוא כבר לא צעיר ושטויות כאלה.זה מאוד כואב לי,אני לא יודעת איך ההתנהגות הזו תשפיע על הילדים כשיגדלו.אני שמחה שעכשיו הם אוהבים אותו והוא אותם.כשאני מעירה על ההתנהגות שלו ,הוא לוקח את זה אישית והופך כל דבר לשחור או אומר לי :"מה כל כך רע לך? אני שוטף "לך" כלים ותולה כביסות .לא כולם עושים את זה",הרי אנחנו משפחה ואתה לא עושה את זה לטובתי האישית!
הוא לא מבין אותי כלל ואני באמת מנסה לדבר ולהסביר ,לא יודעת אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו טיפול זוגי והוא לא ממש משתף פעולה עם הרעיון,הכל הולך לפי מצבי רוח:בוקר אחד הוא מתעורר ואומר שאני הכי יפה בעולם ובערב כשהוא עייף או עצבני עדיף לי להיכנס למקלט כי אי אפשר להיות לידו,וכך גם עם הילדים .אני לא יודעת איך להמשיך ,אף פעם לא התלהבתי מרעיון הגירושים

עמית היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
זה עכשו בולט יותר, שנכנסתם לחלוקת תפקידים של "אמא - ילד", שבה הוא לא לוקח אחריות על עצמו, "אין לו כוח" "עושה דווקא" "נכנס למצבי רוח", אם הוא עושה משהו בבית אז זה "בשבילך" במקום "בשבילנו".
אבל, לחלוקת התפקידים הזו יש שני תורמים. כי גם לך יש תרומה בכך שאת ביקורתית ומעירה לו הערות, ו"מסבירה לו הסברים" וברגע שאת כזאת - את שמה עצמך מעליו והוא אוטומטית נכנס לתפקיד הילד המתמרד שלא לוקח אחריות על עצמו או על משפחתו.
אני יכולה להבין שהביקורתיות שלך יוצאת כתגובה למעשיו או לחוסר מעשיו, אבל הנקודה שלי היא שרוב האנשים מגיבים רע מאוד לביקורת! זה אחד הדברים הראשונים שהורס את האהבה!
והחדשות הטובות הן שיש דרכים אחרות לחולל שינוי ולרתום אותו לגדול ולצמוח ולקחת אחריות על עצמו ועל חייו ומשפחתו.
את כבר מבינה שכל אחד מכם יצטרך לעשות שינוי מהותי בהתייחסות שלו ובתקשורת שלו. את תצטרכי ללמוד דרכים חדשות להביע את צרכייך ואת רצונותייך מולו והוא יצטרך להתאמץ ולהשקיע יותר, אבל תקוותי היא שזה יגיע מרצונו ומבחירתו.
אני מאמינה ששינוי כזה ניתן להשיג באמצעות טיפול /ייעוץ זוגי, ונכון שזה עולה כסף, אבל גירושים עולים הרבה יותר - מכל הבחינות.
ודבר אחרון: אי אפשר להשאיר זאת כך - כי זה מאמלל את שניכם. התופעות שתיארתי בפוסט הזה ובקודמים - אינן יוצאות דופן, ההיפך, הן שכיחות ביותר, וניתן לעבוד עליהן ולשנותן, אבל להשאיר זאת כך לאורך שנים - זה הרסני לאהבה ולתשוקה המינית, ומוביל לגירושין כמובן.

ליאת יקרה,

את בהחלט צודקת בתחושותייך. המצב לא יכול להימשך כפי שהוא, הדברים לא יסתדרו מעצמם.
תינוק ראשון בהחלט "הופך" את חיי השפחה. מעבר לעובדה שצריך לארגן את החיים מחדש, באופן שונה לחלוטין ממה שהיה לפני כן, יש להתרגל ל"סדר" העולם החדש הזה, וזה לא תמיד פשוט.
חמייך אמנם היו ב"סרט" הזה בעבר, אך זה היה ממש מזמן והם כבר לא זוכרים את המצב הזה. לכן, עלייך להזכיר להם את התחושות המתלוות לאושר שבהבאת ילד הביתה, את המטלות שיש לעשות ואת העומסים, שלעיתים מצטברים, עומסים נפשיים ופיסיים כאחד.
חמייך , על תקן של סבא וסבתא היום, רואים את הדברים מנקודת מבט אחרת לחלוטין. הם פשוט רוצים להיות עם הנכד שלהם, כמה שיותר. אם נוח לך יותר, הציעי שיבואו אליכם, אולי כך תוכלי לנוח מעט או להתפנות לשאר הדברים אשר ממתינים לתשומת ליבך ולטיפולך.
עלייך להביא בחשבון, שכמו כל שינוי, גם השינוי הזה יכול להתקבל בהסתייגות, בהתחלה, אולם, על-מנת לאפשר לך חיים קלים ונוחים יותר יהיה עלייך לפתוח את הקלפים, ובהקדם.
אני מאמינה כי שתוף יכול לסייע לצד השני לראות הדברים באור אחר, מהזווית שלך, לכן כדאי יהיה לדבר איתם גלויות, באופן מכובד ומכבד, ואולי אף לשאול בעצתם, איך הם יכולים לעזור ולהוריד במעט את מפלס העומס.
אני חושבת שבעלך יעריך זאת. הוא מתקשה ל"עמוד" מולם והדבר גורר אי-הסכמות ביניכם. לכן, אם תצליחי להגיע איתם להדברות מ"מקום" של פתיחות ולהגיע איתם לאיזושהי הבנה בנושא, זה יכול להקל לא רק עלייך, בתפקוד השוטף, אלא גם על בעלך, בפן הרגשי.

שגם כשחזרנו אחרי ההפסקה של היומיים האלה ובמהלך השבוע שבו המשכנו את הקשר, לא רבנו ולהיפך.. היה באמת שבוע מצויין... כל הזמן אמר כמה שהוא רוצה שנגור ביחד ושאני אתחיל להביא את הדברים שלי אליו ואני הייתי מהוססת ולא הבאתי יותר מדי דברים כדי לא להלחיץ יותר מדיי.. כשנפרדנו הוא אמר שהוא יודע מה הוא מפסיד ואין לו ספק שאני אצליח בחיים בגדול ושמגיע לי משהו יותר טוב.. הקלישאות הברורות של "נגיד לה דברים יפים כדי שהיא לא תיפגע".. אבל זה לא העניין-

כשאני מנסה לשאול אותו מדוע נפרדנו אין לו סיבה.. הוא אומר שקשה לו. (כמוני- ממשיכים בשגרת היום אבל לקראת שעות הערב נהיה קשה)..

אנחנו מתגעגעים אחד לשני מאוד.

זה לא נשמע כאילו הפרידה הזו היא ממש סתם? או שאולי עובר עליו משהו שהוא לא מספר לי? כדאי לי להגיד לו ללכת לייעוץ פסיכולוגי? טיפול זוגי לא נראהלי בא בחשבון מאחר ואנחנו די צעירים ובלי ילדים וכו'..

אל תילחמי כי זה לא יעזור, תני לו שבועיים אל תתקשרי תמשיכי בחייך ותראי איך הוא יתעשת. הוא פשוט לא מגובש ולא יודע מה הוא רוצה וכל השאר תירוצים.
תני לו להרגיש בלעדיך מה הפסיד.
הייתי באותו מצב כמוהו ואחרי שלושה שבועות של נתק כמעט מוחלט התחלתי להשתגע מגעגועים וחזרנו.

איילת יקרה,

אני מצרפת את דעתי לדעתו של דן.
למרות האהבה הגדולה, ההבנה ההדדית אשר שכנה ביניכם לאורך כל תקופת הקשר, התמיכה שלכם זה בזו והגעגועים העזים, כעת, בזמן ה"לחוד", בן זוגך חש צורך כלשהו להיות עם עצמו, צורך שאינו יכול להסביר במילים, אך צורך כה חזק שהוא היה חייב לממש אותו, ולכן נפרד ממך לאחרונה.
הוא בחור הגון. הוא לא נשאר איתך בתוך הקשר ובחן "על חשבונך" את תחושותיו, אלא יזם פרידה, כדי לאפשר לך להמשיך בחייך. למרות שקשה לו בלעדייך, הוא בחר שלא לשים אותך על "HOLD" בזמן שהוא מתלבט עם עצמו.
לעיתים אנו זקוקים לזמן עם עצמנו בלבד. לרוב, אנו לא יודעים לנסח במילים, אפילו לא לעצמנו, את הצורך הזה. מאוד חשוב לממש את הצורך הזה, כאשר הוא מתעורר, כדי שנוכל לבחון דברים בזמן שלנו, בלי לחץ או "עצות" מאחרים.
הבחור צריך זמן לעצמו. אני חושבת שיהיה זה נכון מצידך לכבד את הצורך הזה שלו.
בהמשך הדרך, לאחר חשבון הנפש שהוא חש שעליו לעשות עם עצמו, הוא בוודאי ידע להעריך ולהוקיר זאת.

היית לי לעזר רב מאד בימים הקשים העוברים עליי, ולמרות הצעות שקיבלתי מחברים לכאן או לכאן חשתי בטחון גדול דווקא בדברייך.
אני ניתקתי קשר אך הכנתי אלבום תמונות ומתנה ליום הולדת שלה שאני מתכוון להפתיע אותה בהם בעוד מספר ימים יחד עם הטבעת.
זה כדי שאני יהיה שלם ואוכל להמשיך בחיי.
כמובן שמרגע זה ואילך האסמסים והטלפונים הופסקו ואני מתכוון לחכות שבוע לתת את מה שרציתי ומאותו רגע עשיתי את שלי והיא לא תשמע ממני יותר.
אני רוצה להודות לך ואם ביום מן הימים נתחתן אתה תהיה המוזמן הראשון :)
תודה.

מה גרם לך להיפרד ממנה בפעמיים הקודמות?
למה אז לא היית שלם ועכשיו כן? אולי פשוט אתה רוצה להשיג את מה שאתה לא יכול לקבל? אני פשוט מבינה את התסכול שלה, החברה שלי עוברת אותו דבר עם בן זוג שלה, הם ביחד קרוב ל 10 שנים,הוא כבר הציעה לה נישואים לפני שנה וחצי והם גרים ביחד כחצי שנה, אבל לקבוע תאריך לחתונה ולהתחתן הוא שוכח. הוא גם נפרד ממנה 3 פעמים וכעבור כמה זמן חזר,וגם אמר לה לפעמים שלא בטוח אם אוהב אותה או לא... כאילו יש הרגשה כזאת שהוא לא שלם איתה וכל הזמן חושב שיכול היה למצוא מישהי טובה יותר,יפה יותר בשבילו, אבל בכל זאת נשאר איתה וחזר אליה כי לא היה משהו יותר טוב...(הוא לא בדיוק מציאה). איך החברה שלך תוכל לדעת בוודאות ששוב לא תתהפך ולא תקבל רגליים קרות? קשה כל הזמן לחיות בחוסר וודאות ופחד... אני ממליצה לך אולי להתנתק ממנה לגמרי לכמה זמן, להבין מה אתה רוצה, האם אתה באמת אוהב אותה ולא יכול לחיות בלעדיה או זה פשוט הרגל וכי היא לא מקבלת אותך אז דווקא בא לך... אתה צריך להבין שזו החלטה גורלית ולהיות ב100 % בטוח...אל תשחק ברגשות שלה...

הפחד הראשוני שלי היה שזה באמת בגלל זה, אבל חשבתי לעצמי הרבה אם אני רואה אותה אישתי, אם אני רואה ילדים, אם אני אוהב אותה מספיק כדי לחיות איתה גם כשאני ארגיש חנוק.
וכן אני רוצה את כל זה, גם אם זה יחנוק אותי, כל אחת תחנוק אותי והבעיה היא בי ואם אני רוצה להתחיל לחיות בשבילי החיים האמיתיים הם אישה וילדים ובראש ובראשונה היא האישה ואני באמת מאמין שאעשה אותה מאושרת.
הבעיה שאני חושש שהיא תסרב בגלל הסיבות שפירטת כאן. אני באמת חושש לצאת מפגר וטיפש שהצעתי לה עכשיו.
החיים מסתכמים בכמה החלטות שלקחנו, כרגע ההחלטה שלי הרת גורל לשני הצדדים, היא מפחדת להיפגע שוב ואני בטוח שזה לא יקרה ואני נחוש כי אני אוהב אותה עד כאב.
ולמרות הנחישות אני מתלבט אם זה הזמן כי מצד אחד היא רוצה זמן לעצמה מצד שני החשש האמיתי שלה שאני אתרחק ממנה בעתיד ושכל מה שאני אומר זה חרטה ואני לא מתכוון אז רציתי לעשות את הצעד הזה שאני שלם איתו לחלוטין.

דן יקר,

בעבר, כאשר חשת שאתה חייב את החופש שלך, פעלת מתוך הקשבה פנימית לצרכיך ולרצונותיך ונפרדתם. חבל שהחופש שלך "עלה" לשניכם בכאב ובפגיעה, יחד עם זאת, טוב עשית כאשר פעלת על-פי צו מצפונך. כך נכון לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר, מתוך אותה הקשבה פנימית והתנהלות על-פי הצרכים והרצונות האמיתיים שלנו.
אני מניחה שאם לא היית מתנהל בעבר מתוך אותה הקשבה פנימית, אמנם היית חוסך לזוגתך הרבה כאבי-לב, אך לא היית חש את תחושת השלמות והידיעה הברורה שהיא ה"אחת" עבורך, כפי שאתה חש כיום.
לאור התחושות הברורות והוודאות שאתה חש היום, בנוגע לרצונך לחלוק את חייך איתה, ורק איתה, אני מציעה שתנהג כפי שנהגת בעבר, מתוך הקשבה פנימית לרצונותיך ולצרכיך, ולהציע לה נישואין.
אתה יכול להיות אחראי על מעשיך בלבד, לכן עשה מה שהינך יכול כדי לממש את מאווייך ושאיפותיך. לגבי תגובתה...אין באפשרותך לדעת בוודאות, לחזות ובוודאי שלא לקחת אחריות.
אם לא תציע לה לעולם לא תדע מה עשויה הייתה להיות תשובתה...לכן, אני חושבת שעליך להציע לה נישואין, באופן מלא כוונה ואהבה, באופן בו היא תאמין לך שההחלטה הפעם הינה סופית ושאתה באמת רוצה אותה לצידך לכל ימי חייך.

בהצלחה!

טוב אם זה יקרה זה יקרה מחר ביום הולדתה.
אני נחוש מאד ולא יודע איך היא תקבל את זה עכשיו כשנפרדנו אבל הדברים שלך חיזקו אותי.
תודה!

הלכתי בעקבות עצתך והיא מנעה את זה ברגע האחרון אחרי שכבר הכנתי הכל ולאחר ששמעה מחברה שלה שאני הולך להציע.
במקום זה נפגשנו והיא בכתה לי שזה לא הזמן והיא צריכה זמן לסלוח כי היא פגועה והיא רוצה זמן לבד כדי להבין מה היא רוצה. אני כמובן נישקתי אותה ואמרתי לה שתפעל כיצד שהיא מרגישה.
אני ממש שבור ומאוכזב היא חושבת שאני מלחיץ ופוגע בה ככה וזה ממש שונה כי בפעם הראשונה בחיי אני ממש יודע מה אני רוצה וזה לחיות איתה.
אני נרגיש שאם היא היתה אוהבת אותי באמת היא היתה נפגשצ איתי ואומרת לי כן והכל תירוצים כדי שאני לא אתנתק ממנה לגמרי

דן יקר,

אני שמחה שבחרת ללכת אחרי ליבך, תחושותיך ורצונותיך ולא נעצרת בגלל החששות של "מה היא תאמר ואיך היא תגיב".
אפשר להבין אותה, היא באמת נפגעה ממך ויותר מפעם אחת, לדבריך, והיא מנסה לשמור על עצמה מפני פגיעה נוספת, פגיעה בטוחה בראייה שלה.
טוב עשית כאשר אפשרת לה את ה"מקום" שלה, כאשר זרמת עם התחושות שלה וכאשר הפחתת לחץ, בראייה שלה.
אני מאמינה שהיא באמת אוהבת אותך, היא פשוט מפחדת. היא מפחדת שתתחרט שוב, שתרגיש צורך דחוף לחופש, שוב, שתרצה זמן לחשוב, שוב וכו'.
אם אתה חש שהיא ה"אחת" עבורך, תתמקד במטרה, אל תאפשר לאכזבות, חששות או כעסים להסיט אותך ממטרתך. הייה עבורה, הזכר לה את הימים היפים שלכם, את הטוב שהיה ויש לכם. אני מאמינה שאם הזמן היא תבטח בך שוב.
לאורך השנים בוודאי תהיינה אי-הסכמות כאלה ואחרות, ביניכם. יהיה זה נכון מצידך לגלות אורך רוח, סבלנות וסובלנות, לקבל ולהכיל את התהליכים אצלה, וזאת על-מנת להגיע להסכמה מתוך הבנה מלאה ושיתוף.
אני מאחלת לך שתמצא בתוכך את הכוחות, הסבלנות והאהבה עד אשר היא תבטח בך שוב ותאמר לך "כן, אנשא לך".

היי

מתוך ניסיון ומי שעבר את מה שאתה עובר לאחרונה.

חברתך מן הסתם פגועה מאוד וכמו שאמרו לך פה היא מגנה על עצמה ולא כמונו הגברים שבפרידות אנחנו קורעים לנו את הלב.
היא אוהבת אותך מאוד אבל היא רציונאלית, נפרדתם פעמיים, והיא אומרת לעצמה שכנראה יש משהו שמונע ממך להתקדם הלאה..., אתה צריך להבין מה העניין, כי כרגע אתה מתגעגע והיא כל עולמך אבל יכול להיות שיש משהו, אולי בא לך לנסות משהו אחר... אתה חייב להיות בטוח ב-1,000% שהיא האחת, אתה צריך להיות מאושר להתחתן וזה לא אמור לבוא מלחץ.
כרגע היא פשוט לאט לאט מתנתקת רגשית ממך וחושבת רציונאלית
תשים את עצמך בעיניים שלה, היא רוצה שמי שיתחתן איתה יהיה בטוח שזה מה שהוא רוצה שלא במשבר הכי קטן בעתיד יקפל רגליים.
אין לך מה לכעוס עלייה שהיא לא רוצה לחזור ומתלבטת, זה לא קשור לזה שהיא אוהבת אותך או לא. זה קשור לזה שהיא לא רוצה להוליך את עצמה שולל שוב.
אם אתה ממש ממש רוצה לך על כל הקופה...ואתה מבין מה אני אומר.
ואם יש לך מחשבות שניות למרות שזה קשה ולא קל אל תעשה לה את זה כי אם תחזרו ולא תהיה בטוח שוב, לא תוכל להסתכל לעצמך בעיניים.

תחשוב טוב ובהצלחה

ואם תרצה לדבר אני פה

אני באמת בטוח ב100 אחוז שאני רוצה אותה ולא אפגע בה יותר, אני רוצה לחיות איתה ולבלות איתה את שארית חיי.
הבעיה היא שהיא כרגע בקושי מתייחסת, אם אני לא מתקשר היא לא מתקשרת. היא אומרת לי שהיא צריכה זמן ונפגשת עם אחרים(כנראה). אני מרגיש אני מאבד אותה ומצד שני היא אומרת לי שאולי היא תתחרט בעתיד שלא אמרה כן ושהיא בוכה כבר 3 שבועות ברצף.
אני ממש לא יודע מה לעשות איתה, אני ממש קשור אליה ואני עובר תקופה קשה מאד מבחינה נפשית.
מה עכשיו? לחזר? או להתרחק לתקופה כמו שהיא רוצה, שבמקרה הזה אני באמת מפחד שאם נתרחק, זה יגמר מהר מאד.
אני באמת לא יודע איך להתנהג איתה ובינתיים אני שולח לה הודעות ושואל לשלומה כל יום.

היי

אני מבין שאתה עובר תקופה קשה, פרידה זה אף פעם לא דבר קל.
יש שתי אפשרויות.
אפשרות ראשונה והפחות טובה לדעתי - זה להמשיך מה שאתה עושה, שולח סמסים, מיילים מדבר אל הרגש שלה, מזכיר לה תקופות כיפיות מהעבר וכו', עד שתתרצה ותרצה לתת לקשר הזה עוד צאנ'ס, זה יכול לקחת חודש ואולי שלושה. ואז כנראה תחזרו לתקופת נסיון של כמה חודשים.
אפשרות שניה - זה תפסיק לשלוח סמסים, מיילים וכל קשר שהוא, תיעלם קצת לכמה ימים.
תן לה להרגיש בחסרונך, בזמן הזה תלך תקנה טבעת אירוסין, ולך אליה הביתה ותתציע לה נישואין.

תקשיב, חברתך פגועה ממך, היא לא יוצאת עם אף אחד(היא לא פנויה רגשית לזה) היא פשוט הבינה שכנראה איתך זה לא יתקדם לשום מקום למרות האהבה.
בשביל זה אתה צריך לקחת סיכון, וללכת על הקופה, לתת לה להרגיש שהיא האחת בשבילך.
במקרה הכי גרוע, והיא אומרת לא, טבעת אפשר להחזיר תוך 14 יום, אתה מבין שכנראה זה לא היה זה ויותר קל לך להמשיך הלאה ואתה יודע שלפחות ניסית נתת לזה צאנ'ס.
אם אתה מסוגל לעשות את הצעד הזה זה מוכיח שאתה באמת אוהב אותה ומוכן לחתונה אבל אם אתה מעדיף את האפשרות הראשונה, זה אומר שאתה אוהב והיא חסרה לך אבל אתה לא בשל לחתונה איתה.

תחשוב טוב ובהצלחה

היא ידעה שאני עומד להציע לה מחברה שלה ולכן לא נפגשה איתי, היא כבר יודעת מתי רציתי להציע ואיפה.
אמנם פורמלית זה לא קרה אבל היא יודעת שאני רוצה להתחתן ויש כבר טבעת מוכנה.
עכשיו השאלה האם להציע בכל מקרה, כי נראה לי שסתם אני אקבל לא.
ודבר שני, היא מאד עקשנית ואומרת כל הזמן שהיא צריכה הפסקה וזמן לעצמה להבין מה היא רוצה.
אני חושש שהיא תכיר מישהו ותעלם לי, אני לא ישן בלילות והיא יודעת את זה.
היא נשמעת הרבה יותר קרירה ונראה שהיא בעמדת כח בקשר כרגע.
ולמרות הכל, היא מוכנה להיפגש איתי מידי פעם, משהו כמו פעם בשבוע.
אני באמת בתסביך אני רוצה להתחתן איתה אמרתי לה כמה פעמים, עד לפני חודשיים היא היתה קופצת ועכשיו היא פשוט לא שמה קצוץ.
יש לי הרגשה שיש לה מישהו ברקע למרות שהיא מכחישה, אני באמת לא יודע אם להמשיך הלאה או לנסות להיפגש כשאפשר ולהחזיר אותה לאט לאט.
ככה או ככה אני עובר תקופה מאד קשה של אובדן, הקריירה גם בסיכון בגלל שאני לא מתפקד וכל היום אוכל את עצמי על הטעויות שעשיתי איתה.

קראתי בעיון את מה שרשמת

אני רוצה להגיד לך כמה דברים.
נשים בדר"כ אחרי פרידה מתנתקות רגשית ומתחילות לחשוב בצורה רציונאלית, ואילו אתה כרגע חושב רק רגשית, מניסיון אני יודע שזה קשה וכל היום אתה חושב עליה בייחוד בלילות שקשה לישון. ומה לעשות נשים בקטע הזה יותר חזקות מגברים.
תעשה טובה לעצמך ותוציא את המחשבות שהיא יוצאת עם מישהו, כי היא לא.
תנסה להתייעץ עם אחת החברות שלה, אחת שאתה יכול הכי לסמוך עליה ולהבין מה היא רוצה, רק שתדע שכל מה שאתה אומר עובר מילה במילה אליה.
אני מציע לך לקחת פסק זמן של כמה שבועות ולהניח לה, היא מבינה שאתה פועל מתוך מניע רגשי ולכן היא לא רוצה לחזור, כי היא מפחדת שברגע שתחזרו יהיה לך את אותם הסתייגויות שהיו בעבר.
תנסה להירגע היא עוד לא בורחת, היא אמרה לך שהיא רוצה לחשוב, תצא קצת עם חברים, תנסה להבין מה מנע ממך אז לא להציע לה נישואין(אני בטוח שהייתה סיבה טובה)
ככל שתנתק את הרגש ותחשוב בצורה הגיונית אתה תגיע לתובנות חדשות
זה מין תהליך קטן שרק יחזק אותך, וגם יגרום לך לבוא אליה ולהציע לה נישואין בצורה בטוחה עם הרבה ביטחון ולא כמו עכשיו שאתה מראה שבלעדיה אין לך חיים.
ועוד משהו תפסיק לשלוח סמסים, אתה מראה שאתה תלותי יותר מדי ואתה משגע אותה.

פעם מישהו אמר לי אם זה אמור לקרות זה יקרה

זה בדיוק מה שהיא אמרה לי, אם זה אמור לקרות זה יקרה.
ואני באמת לא יושן בלילות ואני מתעורר ב4-5 בבוקר אחרי שאני חוזר גמור מהעבודה.
אני לא מסוגל להפסיק לשלוח לה הודעות ,אני מרגיש צורך להוציא, בחיים לא חשבתי שאני רגיש ברמות האלה.
אני באמת לא יודע איך אני עובר את הימים האלה

אני מבין אותך, אתה עובר תקופה לא קלה.

אני מציע לך שתקרא את כל התגובות שרשמו לך פה ותנסה להפנים.
תתחיל לנתק את הרגש ותבין שאולי יהיה סיכוי שלא תחזרו.

אני יודע שזה קשה, אבל תפסיק לשלוח סמסים או ליצור איתה קשר, קח פסק זמן, אני מציע שאם אתה צריך להוציא החוצה דברים, קח מחברת ותתחיל לרשום זה יקל עלייך.
תבלה יותר עם חברים, ידידות, תעשה דברים שאתה אוהב, כמו ללכת לים.

הכי חשוב שתבין מה מנע ממך אז לא להציע לה(יכול להיות שאתה לא בשל לחתונה, או היא לא המושלמת)

קח פסק זמן של חודש חודשיים, תהיה פחות תלותי עם תובנות חדשות. ואם זו היא האחת אז היא תהיה האחת, תוציא את המחשבות שאולי היא יוצאת עם מישהו, כי כרגע היא לא יוצאת עם אף אחד, יכול להיות שבעתיד היא תצא וזה לא אומר כלום זה זכותה.
היא אוהבת אותך,חייתם תקופה ארוכה ביחד, היא כרגע פגועה (היא רצתה להתחתן איתך ואתה לא רצית)היא צריכה את הזמן שלה, תשחרר אותה ואת עצמך.

ברגע שתנתק את הרגש ותחשוב רציונאלית, דברים יראו לך יותר מובנים והגיונים, ואם לאחר התקופה של ההפסקה עדיין תהיה בטוח שזו האחת אז זה יקרה.

תהיה חזק

נראה שלמרות כל האהבה היא מאד עקשנית ולמרות שהיא בוכה ורואים שנשאר הרגש והאהבה היא ממשיכה לומר שהיא רוצה לצאת עם אחרים והיא צריכה זמן.
השאלה האם גם לנהוג כמוה ולצאת עם אחרות, למרות שאני לא פנוי רגשית זה אולי יוציא אותי מההרגשה הזאת ואולי על הדרך אני אכיר מישהו מיוחדת.מה אתה אומר?

זה לא נשמע טוב, אם היא אמרה לך שהיא רוצה לצאת עם אחרים.
יכול להיות שהיא כבר לא חושבת או לא בטוחה שאתה "האחד" בשבילה.

מה שאתה צריך לעשות זה פשוט מאוד
נתק כל קשר, אתה את שלך עשית, (לדעתי אז במקום לדבר איתה שאתה רוצה להתחתן איתה. היית צריך "להציע לה" וללכת על כל הקופה, כך היית מרגיש גם יותר שלם אם היא הייתה אומרת לא. ולדעתי היא הייתה אומרת כן, במצב הנוכחי היא שמה אותך בהמתנה) אגב אין טעם בעוד שיחה אחרונה כי זה לא משנה כלום היא את החלטה שלה עשתה.
תחזור לחיות חיים רגילים ולהתחיל להכיר בחורות, היא לא רלוונטית כרגע, היא רוצה לבדוק את השוק לנסות אין בעיה, במוקדם ובמאוחר היא תרצה לחזור, לא קל לפתח קשר זוגי בייחוד לאחר פרידה. ורוב הזוגות בדר"כ חוזרים.

תהיה חזק ותמשיך הלאה

יש מצב שאתה יכול לדבר איתי במייל כאחד שעבר את זה ממש אני אשמח לשמוע אם יש לך עוד טיפים איך להתמודד עם זה.
אין לי אחד בחברה שעבר מקרה דומה, הרבה חוו פרידות אבל רובם צעירים רווקים בגילי ללא קשר משמעותי מאחוריהם.
המייל שלי : [email protected]

ממש חיזקת אותי ואני לא מתכוון להרפות בקרוב, אבל אתן לא מרווח נשימה ואני מקווה שבסוף יהיה טוב.

יערה יקרה,

ראשית, אני שמחה שאזרת עוז ובחרת לפנות לפורום שלנו. מתוך העולה מסיפור חייך נראה כי את אישה חזקה ואמיצה, עם תעצומות נפש לא מבוטלות, אשר אינה נכנעת לאתגרים ומוצאת את הדרכים על-מנת להגיע להבנה וליישוב אי-הסכמות.
למיטב הבנתי, המשפחה, הזוגיות והאמהות מדורגים גבוה בסולם העדיפויות שלך. כאמור, צלחת את כל האתגרים אשר החיים זימנו לך, והיו לא מעט כאלה, ודווקא בתחומים הנ"ל, אשר כה קרובים לליבך.
נראה כי בן-זוגך הנוכחי הוא איש עליו ניתן לסמוך. הוא עמד לצידך ורצה בטובתך ולמענך לאורך התקופה הקשה הזו, כפי שכתבת, "עברנו גיהינום יחד ונשארנו יחד על אף הכל" ויותר מזה, ציינת שאתם מאוד אוהבים ומעוניינים להביא יחד לעולם ילד, שיהיה פרי אהבתכם.
כמו שאני רואה זאת, אין סיבה מספיק טובה ומוצדקת אשר תוכל למנוע מכם לממש את רצונכם ואהבתכם.
מאחלת לכם דרך קלה, קליטה מהירה והיריון קל ותקין.

ולעניין בנייך...לבד מהעובדה שהם כבר בוגרים ומבינים את המציאות כפי שהיא, כבר אי-אפשר ליפות אותה עבורם ולכן הם מבינים בדיוק את המרחש בינך לבין אביהם, הם נמצאים בגיל ההתבגרות ולאור זאת, שקועים בעיקר בעצמם. אני מבינה לליבך, אני מבינה את הקושי שלך לאור היחסים ה"אנמיים" אשר שוררים ביניכם כיום. אולם, אני מאמינה שעם הזמן, המצב ישתנה לטובה, שהרי גידלת אותם ובוודאי נבנו ביניכם יחסים טובים לאורך השנים וזה נכס שיישאר לתמיד.

שלום לך מבולבלת ובוקר טוב,

את מספרת על קשר של שנה שתמיד את היית יוזמת בו יחסים אינטימיים, ז"א לא בטוח שמדובר בבחור שלא רוצה. אני מניחה שהוא נענה בחיוב לחיזורייך?
כאשר רצית לבדוק עד כמה הוא יוזם, נתקלת בכלום בעצם. לא יוזם ולא מדבר על זה. יש כמה אפשרויות שנראות לי מתאימות למצב הזה:
1. יש לבדוק האם הוא יוזם בתחומים אחרים, כמו בילויים, רעיונות, יצירתיות בקשר, יציאות למקומות ביחד וכו'. יש לבדוק עד כמה "יוזמה" בחיים שלו הוא מושג שאת רואה בפועל..?
אם תגלי שהוא פשוט כזה, פאסיבי ופחות יוזם- סביר להניח שאין קשר אלייך ולמשיכה אלייך.
2. האם בדקת איתו מה מרגיש, מה חושב, האם סיפרת לו על החשש שלך ועל מה שאת מרגישה כתוצאה מחוסר העינין שלו? חשוב מאוד שבקשר שלכם תהיה תקשורת פתוחה, אתם שנה יחד וזה הזמן לשדרג את הזוגיות שלכם ולהיות כנה איתו, ולספר לו מה עובר עלייך.
3. חשק מיני זה דבר שעולה ויורד עם תקופות. יתכן ומשהו עובר עליו, אולי הוא בתקופה לחוצה, ופחות מתחשק לו. זה עדיין לא אומר שהוא נמשך פחות. צריך לקחת גם את זה בחשבון.

אבל הנקודה החשובה ביותר לי אלייך, היא שאת צריכה לבטא את הרגשות שלך. לבטא את החשש מולו, לדבר איתו, בעדינות וברוגע, ולהסביר לו מה את חשה, כמה את חוששת שלא אוהב אותך, מדוע לא יוזם, האם היה רוצה שאת תיזמי? האם יותר נוח לו כך? אהבה למשל, לא מתבטאת כמובן רק ביחסים אינטימיים ואת התשובה ל"האם הוא אוהב אותי" את יכולה לנסות לחפש בעוד מקומות- מה את מרגישה בפנים? האם את מרגישה שיש לו רגש אלייך, האם הוא מראה לך אהבה? זה גם חשוב.

מקוה שעזרתי, והכי חשוב שלא תילחצי. אין משהו שאת לא יכולה לברר ע"י שיחה טובה.

שלום שירי,

חשוב שהזכרת מה שהורייך עברו ואכן יש לזה השפעה מאוד חזקה גם על איך שאת תופסת זוגיות וממה את נזהרת בזוגיות- מה שגדלת עליו מלווה אותך בין אם תרצי או לא, זה הטבע של כולנו.
מעבר לכך, גם אני מקוה שלא היה משהו אמיתי בין החבר לאותה בחורה, אבל מכאן ועד להאשים את עצמך המרחק גדול. בד"כ אדם שבוגד הוא אדם לא אמין בעוד מקומות, ולא ראוי לך. יש זוגות שעברו בגידות ומשברים דומים, אבל "בזכות" הבגידה הרבה אור נשפך על הזוגיות (בד"כ בטיפול מתאים) ומשם הם עלו מעלה מעלה מחויבים ונאמנים. כך שמבגידה אפשר גם לצאת. עד כמה שזה נשמע לא הגיוני.

בגלל שאת סוחבת איתך חוויה משמעותית שלילית מהעבר בנושא, את רוצה להיזהר יותר וזה ברור. הדבר הכי חשוב שאני יכולה להציע לך, הוא לדבר איתו על הנושא שלך- על הסחיבה הזאת של החוויה מההורים ועל כמה קשה לך שאפילו "מה שהיה בצחוק" כואב לך מאוד. אם זה היה בצחוק באמת- אין לו סיבה לחזור על מעשה הקונדס הזה. ואת יכולה גם להעלות את העינין ברמת ההשלכות העתידיות על הקשר, שאם תחושי לא בטוחה בקשר, יהיה לך מאוד קשה להמשיך אותו. ואם יש נושא שהוא מעוניין להעלות איתך- כדאי שתפתחו את זה כי מה שנשאר מתחת לשטיח לא יוצא אם לא מטאטאים אותו החוצה... לכן מאוד חשובה הכנות ,התקשורת והפתיחות שלך איתו, ולהגיד מה שיש לך על הלב. לא להישאר בתחושה הזאת, חבל.

אם את תחושי שהחרדה עדיין גבוהה, למרות הכל, כדאי שתשקלי גם לקחת כמה שיחות ולחשוב יחד עם מטפל/ת איך מתמודדים עם הפחד הזה שלפעמים מנהל לנו את החיים... אני מאמינה שאחרי כמה שיחות קצרות את תצליחי לעלות על הגל.

תודה על התשובה .
המשמעות של גבר שבוגד , איך אפשר להתרומם מזה ?
האם זה לא אומר שאת כבחורה לא היית מספיקה עבורו ?
הוא בקשר איתה בגלל קשרי עבודה זו טענתו לדעתי היא ממלאת לו צורך רגשי נוסף אני לא יודעת בדיוק אבל הוא משוחח איתה בבקרים בדרך לעבודה אני יודעת את זה כי יש לי את הנייד שלה ועד כמה שזה נשמע פסיכי היא והוא תמיד בממתינה ... הוא תמיד טוען שזה מישהו אחר כשאני שואלת אותו .. יש מסתורים סביב הקשר הזה .. וגם שדיברתי איתו אמר קחי טיפול ולא אעשה הכול להרגיע אותך .. \לא ברור לי מה יש באישה עם שלושה ילדים ולמה הוא מסכן את מה שיש לו איתי עבור שיחות איתה?
איך אדע אם אין רגש שלו כלפיה זה מפחיד אותי ?
אולי יששם רומן ?
אני מפחדת נורא... אמר לי פעם שהוא יהיה איתצה בקשר עוד הרבה שנים ושאם יש לי בעיו אמון זה לא קשור אליו שאפתור אותן

בוקר טוב שירי,

המשמעות של גבר בוגד היא לאו דווקא שלא היית מספיק טובה בשבילו. הדרך הראויה, הנכונה להגיד כי את לא טובה לו, היא פשוט להגיד, ולא להתנהג. אמת, שיש בני זוג שיבחרו בדרך המעשים, על מנת, לא במודע אולי, שבן הזוג ילחם על הקשר. אבל אני לא חושבת שזה המקרה שלך.

אצלך, יש בעיה מורכבת אחרת- מצד אחד יש קשר, אובייקטיבי, שלא נראה לך ואת לא מרוצה ממנו. מצד שני, את סוחבת איתך חוויה לא נעימה מהעבר של הורים גרושים עם סיפורים של בגידה. כפי שציינתי קודם ואציין זאת שוב- אסור לך להתעלם מהעבר, ואת צריכה להבין שכפי שלכל אדם יש את התיבה שלו והדבשת שלו מאחורי הגב, וכל מיני חוויות שאסף מהעב, שגם לא קשורות אליו, אלא לסביבה שלו, להורים, לילדות- כך גם את מגיעה לזוגיות הזאת. זה הכי טבעי שיש. אבל מתי צריך לפעול? כאשר הדבשת הזאת מסתירה לך את הנוף האמיתי של הזוגיות. כאשר את לא בטוחה שמה שאת חווה הוא אכן אובייקטיבית כ"כ נורא, שאת שואלת את עצמך- האם לא מה שחוויתי בעבר מושך אותי להיות יותר ביקורתית, יותר מפוחדת, יותר חושדת..?

התגובות שציינת של בן זוגך, אופייניות לאדם שכבר אין לו כוח להתווכח, הוא אפילו מצהיר שהקשר משך על אפך ועל חמתך. יתכן והוא חש שהוא לא מסוגל להיתקל בחוסר אמון מצידך בתדירות כזאת, ומעדיף לעזוב את זה. העינין הוא שאי אפשר לעזוב בעיית אמון, הבעיה תלך ותחזור ואולי תחריף. ולכן, מכל הלב, חשוב שכן תתייעצי, שכן תנסי, תנסו, ללכת לטיפול ולנסות להבין מה מבין השניים משפיע יותר על הזוגיות: מה שאת סוחבת איתך על הגב- התחושה הזאת של אותה ילדה שחוותה זוגיות של ההורים- עם בעיית אמון, או- שאכן הקשר עם אותה אשה מהעבודה לא מתאים ולא מוסרי לזוגיות שלכם.

העובדה שיש לך את הנייד שלה ואת עושה הקבלות בין שיחות טלפון מביאה שני מצבים- הראשון, הוא לופ גדול מאוד שלא תצאי ממנו, שוב ושוב להיות בפחד שמשהו קורה מאחורי גבך ואת ב"היכון" לתפוס את העבריינים. השני, גרוע יותר, הוא החילחול של כל זה לקשר שלכם, אליו ואלייך. הוא חווה אותך כבודקת, כעוקבת, במצב כזה, גם כדי לא לפגוע בך וגם כדי לשמור על החופש הפרטי שלו לדבר עם מי שהוא רוצה- הוא מתחיל להסתיר מידע, מתחיל להגיד חצאי אמת, ואולי לא מתוך רצון לשקר לך, אלא מתוך כך שיודע מה תהיה התגובה שלך אם את תדעי את כל האמת. והוא נמנע מזה. וכך שוב, את חוזרת ללופ של לבדוק אותו, ובסופו של דבר את תגלי שהוא מסתיר ממך את השיחות איתה (בגלל מה שציינתי), והסרט שיעבור לך בראש רחוק מאוד מהאמת. זה אלמנט קלאסי שקורה אצל זוגות שלאחד מהם יש בעיית אמון, בעוד השני מחפש אחרי החופש שלו, ואין תקשורת ביניהם על מה שבאמת קורה איתם. כדי למנוע את כל המצב הכואב הזה, את חייבת לפעול- ראשית לשוחח איתו, לספר לו מה עובר עלייך, ושנית לשקול יעוץ אישי עבורך ולהזמין אותו על מנת לתמוך. ואם לא יסכים- עשי זאת בשביל עצמך, מה שאת תקבלי שם גדול יותר מכל עצה טובה אחרת. עשי זאת עבורך.

תודה על התשובה המהירה
העניין הוא שדבר כזה משליך על הבטחון העצמי לא?
הרי אם יש לו צורך בשיחות עם האישה הזו ? אני ישר שואלת את עצמי למה ?
האם אני לא מספקת את הצורך הרגשי ?
\על מה יש לו לשוחח איתה?
אי מפחדת שייקשר אליה או שכבר קשור?
ואני טסה לחול בקרוב לשבוע וישר חושבת שאולי ייפגשו או משהו ...
אולי אני סוחבת מהעבר... אבל האם זה נורמלי .? קשר כזה ?
ועד כמה הגבולות שלי צריכים להיות ברורוים כדי לא להיות שתלטנית?
הרי לכול אחד זכות לחופש ...
את חושבת שאם מוצא ענין בקשר איתה ?חסר לו איתי?
האם גבר שבוגד , האישה צריכה לחוש אשמה וחוסר בטחון ?

שירי יקרה,

את שמה אותך על המוקד. את חוששת שאת אינך מספיקה לו, שאת לא טובה, שמשהו בך אינו מספק אותו. ויתכן שזאת הסיבה. אבל לפני שניכנס לזה, חשוב לי שתדעי.. חופש של בן זוג הוא קריטי לזוגיות, רק כך הוא מרגיש שהוא ממצה את האינדיבידואל שלו. אבל, כן, צריכים להיות גבולות. את צריכה לחשוב עם עצמך ואפילו לכתוב- את כל הרגשות שעולים לך מהסיטואציה, ואיפה הרגש הוא קשה לך מדי. שם לנסות להגדיר- מהו הגבול שלי? האם פגישה היא גבול? האם אשה מהעבודה מוגדרת כידידה? האם ניתן להיפגש איתם ברביעייה, אולי ככה תחושי טוב יותר את המצב? אם יפגש איתה- האם את מאמינה שהמפגש לצורך אלפטוני? הרי יש ויהיו קשרים כאלו, אולי גם לך היו כאלה בעבר ללא שום עינין מיני.

כל השאלות ששאלת לגבי עצמך הן מאוד מאוד חשובות. הכי נכון יהיה שתשאלי אותו את השאלות האלה, בדיוק פכי ששאלת אותי. פשוט וישר. להכין ארוחת ערב, לשבת איתו ולאחר שאכלתם (הצבא צועד על קיבתו) תגידי לו שאת חוששת שאת לא מספיק טובה לו. שאולי יש משהו בקשר עם האחרת, שמספק אותו היכן שאת לא. אולי תתפלאי לגלות שדווקא הקשר הזה מסמל משהו אחר עבורו, אולי הקשר הזה הוא סימול להיותו גבר, להיותו חופשי בתוך המערכת הזוגית, לדעת שאני גם אדם פרטי בתוך מחויבות זוגית. לא באמת בטוח שיש שם "משהו". אבל- אם הקשר נראה לך אובייקטיבית כקרוב מדי, אם אין לך מספיק פרטים, חשוב שכן תרגישי נוח, ואולי באמת תזמיני את הזוג אליכם, ותנסי להתקרב? אולי תגלי שמקשר של בעלך ושלה- תוכלו ליצור קשר של זוגות?

אני מאמינה שכדאי שתעשי את השיחה איתו לפני שאת טסה, אחרת את תחושי יותר חושדת ויותר לא בטוחה.

ולשאלתך האחרונה- גבר שבוגד- בת הזוג לא צריכה לחוש אשמה, מי שחש אשמה קודם כל זה הגבר שבגד. הוא צריך לחוש אשמה, ומלבד זה- אחריות. האשה כן צריכה לשאול- מה קרה, מה היה חסר, אבל כפי שכתבתי לך- בגידה היא התנהגות, היא לא מילים ולא הסברים. היא צעד קיצוני שאחד מבני הזוג מחליט לנקוט, כאשר יודע את גודל האחריות. את, לא אמורה לסחוב עלייך את האחריות שלו למעשה. בפירוש לא לחוש כך. חוסר ביטחון הוא דבר טבעי שנובע מחווית בגידה של בן הזוג, כי אוטומטית את חשה שמישהי אחרת מספקת לו את מה שאת לא סיפקת. אבל תדעי, שהרבה מהבגידות, הבסיס שלהן הוא שיעמום, רצון לריגוש, רצון לחדש ולדעת שאני עדיין גבר מושך וש"יש לי את זה". 95% מהבוגדים יתחרטו חרטה עזה לאחר מכן ולא יוכלו לחזור לקשר שהיה קודם, כי האמון נשבר. האחריות היא על מבצע הפעולה. מאידך- לאחר הבגידה, יש הרבה זוגות שלוקחים יעוץ זוגי ומצליחים לעלות את הקר על המסלול הנכון.. אם אכן יש פרמטרים שאפשר לשפר והבגידה רק היתה טריגר.

אבל את כל זה את תדעי רק אחרי שתשבי איתו, שתשאלי אותו עלייך- מה אתה מרגיש, מה חסר, מה לשפר, איפה אתה חושב שיש מקום להתקדם? אני מרגישה שאת לא בטוחה קודם כל במה שהוא חש כלפייך. אם את תשמעי ממנו כמה את חשובה לו וכמה הוא אוהב אותך, אולי תהיי רגועה יותר.

הי שלום ותודה על תשובותייך הנעימות .
מאחר ויש ביננו מתיחות רבה ... כי אני לא סומכת עליו
אני טסה היום לשוויץ עם המשפחה לשבוע טיול וקצת חוששהת . חוששת שיהיה איתה בקשר יותא אינטנסיבי .. חוששת מצד שני שהוא פתאום יירצה לטוס בלעדי לחול ...
אני הצעתי לו להצטרף למשפחתי אך א רצה...
אני מפחדת שאני אתן את האוקיי שיעשה זאת בלעדי...\
אני נשמעת ככ חסרת בטחון וזה לא מתאים לי ...
אני יודעת שאין בטחונות לכלום בחיים אבל יש לי צורך בלדעת מוקדם ככל שניתן כדי לא להיפגע בהמשך ...
אז אאני מחטטת ונוברת כדי לא להפגע

שירי יקרה,

אני מקוה שאת מצליחה קצת לנקות את הראש בשווייץ. חשוב לי שתביני דבר מסוים- כשאת נוברת ולא מפסיקה לחשוב ולגלגל תסריטים בראש- למעשה את יוצרת לעצמך מציאות כפי מחשבותייך. כשאת מסתכלת למציאות כפי שהיא , עם הנתונים הטובים והפחות טובים שבה, את לא משלה את עצמך בשום מציאות דמיונית.. את פשוט מסתכלת לאמת בעיניים. ואין טוב מזה.

האמת שאת יוצרת לעצמך בראש סבוכה, מלאת חששות, תסריטים ופחדים. אותם את משדרת לבן זוגך כל הזמן גם מבלי שתהיי מודעת לכך.
בפועל, יש לך משבר אמון מאוד חריף לגביו. את לא סומכת עליו, ובמקביל ממשיכה לחיות חיי נישואין בעייתיים. להמשיך לגולל תסריטים ולנבור לא יקח אותך לפיתרון לגבי חיי הזוגיות שלכם.. אם תקומי ותעשי מעשה נועז לקראת הנישואין, או לקראת עצמך לפחות- תהיי הרבה יותר שלווה כי את תדעי שהנה, אני עושה משהו, אני לא סתם תקועה במחשבות.

אז הצעה אחת היא להתייעץ עם איש מקצוע רק עבורך ולעשות סדר בדברים, לנסות למצוא את הדרך הנכונה לגייס אותו לתהליך משותף ואולי גם ליעוץ הזוגי עצמו. אפשרות שניה היא לחשוב לבד מה את עושה - אבל לעשות, במטרה להבין מה קורה איתו ומהו הרגש האמיתי כלפייך וכלפי הקשר. עד שלא תרגישי בטוחה איתו, כל אחת שהוא ידבר איתה לא תראה לך כשרה. ככה שהסיפור הוא לא ההיא מהעבודה. הסיפור הוא את, והאמון שאת מסוגלת לתת בו. אם את מחליטה בחוכמה והולכת ליעוץ, חשוב שתעלי את החוויות האישיות שלך לגבי בגידה והמושג בגידה, מול המטפל, ככה את גם תוכלי להבחין- מה באמת "שלך" (האם מדובר באישיות שלך, בדברים שאת מגיעה איתם "נקי" ולא קשורים לזוגיות) שאת צריכה לטפל בהם , ויחזרו בכל מערכת יחסים, לא חובה עם בן זוג אגב.. אמון מתבטא בכל מערכת יחסים בין אנשים, או שזה "שלכם", והעבודה היא זוגית. חשוב לי שתדעי שאין מערכת יחסים בלי אמון, בלי אמון קיימת מערכת של שני אנשים נפרדים, כי אין משהו שנוצר ביניהם - יש שם הרבה "באמצע" וקשה למצוא חיבור אמיתי, כי אין בסיס בשבילו ולכן הכל מתפרק.

אבל את מוכרחה לעשות משהו, כי כל הנבירות והתסריטים מביאים אותך למקום אחד- למציאות איומה של חששות, פחדים, חוסר אמון וזה אפילו מבלי שתהיה לך הוכחה שבאמת קורה משהו מאחורי גבך. אז למה להמשיך להתעלל בעצמך?

מורן היקר, ראשית, תודה שאתה משתף אותנו באותנטיות כה רבה בפנטזיה המינית שלך. פוסט כזה יכול לעזור מאוד לאחרים!
אם אני מבינה נכון את מה שכתבת - עדיין לא מימשתם את הפנטזיה והיתה רק פגישה ראשונית עם הבחור הצעיר והחתיך ועכשו אתם עומדים בפני פגישה שתממש את הפנטזיה שבה הוא יקיים יחסי מין עם אישתך בנוכחותך וזה כנראה ירגש אותך מאוד מבחינה מינית ותוכל להגיע בעצמך לאורגזמה בעקבות זאת.

אני רוצה כאן להציע לעצור לרגע ולחשוב - והרי זאת הסיבה שאתה בכלל מתייעץ כאן, שאתה רוצה לשקול האם הצעד הזה הוא נכון או לא?
אחת הסכנות בקוקהולד היא שלאחריו משהו עלול להשתנות באיך שאישתך תראה אותך בתור גבר! יש כאן משהו מאוד עמוק ובסיסי: גבר שנותן לגבר אחר לקיים יחסי מין עם בת זוגו - זה כאילו אתה מפנה את מקומך ומוותר על חיבור מאוד ראשוני ומהותי בין בני זוג - הבלעדיות המינית, האינטימיות הזוגית נפרצת בכיוון מסויים שבו אתה במובן מסויים מוותר על התפקיד הגברי שלך ומפנה אותו למישהו אחר.
יש סכנה שאישתך תראה אותך לאחר מכן כפחות גבר.
נתקלתי בתגובה הזאת אצל נשים.
זה לא חייב לקרות.יתכן שהיא תרגיש הפוך - איזה גבר מדהים יש לי שמפרגן לי חווייה כזאת. אבל האם אתה מוכן לקחת את הסיכון שבתת התודעה שלה בכל זאת תיקרה התגובה הזאת שהזהרתי מפניה? כלל לא בטוח שהיא תהיה מודעת לכך. זה עלול לקרות מתחת לפני השטח, ולכרסם בתחושות שלה כלפיך ובמשיכה שלה כלפיך.
אתה פותח כאן דלת למשהו בלתי ידוע שיש בו סכנה גדולה ואי אופשר להחזיר זאת אחורנית.

מה שאני מציעה הוא ששווה לגשת לסקסולוג/ית ולהתייעץ על כך - ולקבל חוות דעת על ההשלכות של מימוש הפנטזיה הזאת. במיוחד הפנטזיה הזאת שיש בה לדעתי יותר סכנה מאשר 'בפנטזיות אחרות מבחינת התערערות הגבריות שלך בעיני בת זוגך.

אפשרות אחרת היא לממש זאת בהדרגה. להתחיל מכך שהוא יעשה לה רק מסאג' ולעשות הפסקה לשבוע שבועיים ולראות מה קורה ביניכם. לשוחח על כך ביניכם.
הרבה פנטזיות זה לגיטימי לממש. וכיף, ומרגש.דווקא את זאת - זה פותח פתח לבעיות.

דורית קראתי בעיון את אשר כתבת .
אשתי מאוד מתרגשת לקראת המפגש עם הבחור - למרות זאת טוענת שאם אומר לא אז הוא לא יתקיים .
יש לנו יחסים דיי פתוחים בנושא
לפחות לפעם הראשונה כנראה לא אמנע את הפגישה .


תודה ואשמח לעוד תגובות



מורן

שלום
חדשה פה בפורום מבקשת את התייחסותכם.
אני בת 41, מעולם לא נישאתי אך הייתי בשתי מערכות יחסים מספר שנים מהן נולדו לי שני בנים מהראשונה ושתי בנות מהשנייה.
את מערכת היחסים השנייה עזבתי לפני כשש שנים וכשנה אח"כ הכרתי אלמן ללא ילדים, כיום הוא בן 55.
די מהר התגלעו חיכוכים בין הנוכחי לאבותיהם של ילדיי.
עם הראשון בגלל מאבק כספי מכוער שהיה בזמנו על מזונות ראויים (הייתי מקבלת 1000 ש"ח על שני הבנים ותו לא)
עם השני כי הפרידה ממנו הייתה טרייה והוא זעם על הנוכחי שבגללו כביכול נפרדתי ממנו, מה שלא היה ולא נברא.
לבסוף כשהכל הפך להיות עיסה אחת מגעילה שני הבנים 17,15 החליטו לעבור לגור אצל אביהם ומשפחתו החדשה (בערך כשנה לאחר היכרותי עם הנוכחי),כיום הקשר די "אנמי", מגיעים לבקר אך זה לא מה שהיה פעם.
זה קורע לי את הלב ועברתי התמוטטות עצבים ותקופה מאוד קשה ואני מנסה להשלים עם המצב הקיים ולעשות את הכי טוב שאפשר.
כיום הבנות ( 12,10 ) בקשר טוב עם הנוכחי ומאוד אוהבות אותו.
עם אביהן יושבו הסכסוכים וגם בינו לבין הנוכחי.
אני מעוניינת בילד שמבחינתי יהיה האחרון.ועבור בן זוגי יהיה היחיד.
אני יודעת שהנסיבות הן לא משהו וגם גילו של הנוכחי וגם אלף ואחת סיבות נוספות שאני מוצאת.
אך אנו מאוד אוהבים ומעוניינים בילד משותף (לקח לי זמן רב לשכנע אותו להסכים)
אנו חיים יחד בדירה ששכרנו שנינו.
מפאת גילי אינני מעוניינת לדחות את ההחלטה ליותר מדי זמן.
קרוב לוודאי שנצטרך עזרה כדי להיקלט להיריון.
עברנו גיהינום יחד ונשארנו יחד על אף הכל.
אני יודעת שזהו סיפור מורכב אך החיים לא תמיד מזמנים לנו סיטואציות קלות.
אני מבקשת מכל מי שעומד להגיב פה שינסה לפחות להגיב כמו שהיה רוצה שיגיבו אליו אם היה רושם פה את מצוקותיו.
מקווה לשמוע מאנשים שאולי גם במצב דומה ועל איך הם מתמודדים או התמודדו.
היה לי מאוד קשה לכתוב ולהיפתח כאן, אז בבקשה הפגינו מעט אנושיות בבואכם להגיב.
תודה לכולם מראש ושיהיה לכולכם יום קל ונעים.

שלום לך בעל מתוסכל,

ראשית כל הכבוד על הרצון לבוא לקראת אשתך למרות ההקרבה האדירה, יש בזה המון, גם בשבילה אני בטוחה.

לגבי מה שהעלת- אכן דילמה לא פשוטה. טוב עשית שניסית להגמיש מעט את הבמאי ולהסביר את הבעיה (אני מקוה שהסברת, כדי שיבין בדיוק). אני מאמינה שלהרבה בני זוג, אולי גם לך, היה מפריע אילו אשתך היתה מתנשקת מול קהל (או בכלל!) עם אדם אחר. עצם הקירבה הפיזית לאשה שאיתה אתה אמור להתנשק, גם היא לא כ"כ פשוטה לאשתך, וגם את זה ניתן להבין.. ואני מרגישה שאתה מבין את הקושי שלה.

אני מאמינה שהיא סה"כ אשה תומכת בחלום שלך, לפחות כך אני מקוה. אני מקוה שהיא יכולה לראות אותך, בחזון, ממשיך הלאה ופורץ דרך והיא רעיה שמאמינה בכישורים שלך.

נשאלת השאלה האם זה תפקיד בלעדי שאין סיכוי בקרוב לקבל אחר וטוב ממנו (טוב לזוגיות)? נשאלת שאלה נוספת- האם, אם תלך על זה, המחיר לא יהיה כבד מדי והעננה הזאת תרחף באויר, כמעט כמו שמרחפת "עננת בגידה" באויר? (כי רגשית זה מה שהיא תחווה כנראה), והשאלה הכי פשוטה- האם זה אכן הכרחי להתנשק עם השחקנית? האין זה יהיה ברור לקהל ש"התאהבתם" גם ללא מעשים? הרי רק מי שנמצא או היה בזוגיות, יכול לדעת, שגם במבט אחד, בשפת גוף פשוטה ללא מגע- ניתן להבין את המסר. מחשבה יצירתית אחרת לבמאי- אולי להחשיך את החדר ולא באמת להתנשק - או - ששחקן אחר, כאילו "כפיל" שלך יגיע וינשק אותה?

מקוה שעזרתי, והכי חשוב- הזוגיות ושלום הבית. אני חושבת שאם תסתכל על זה כך, שיש לזה מחיר מבחינתה, אולי יהיה לך קל יותר.. מאידך, אני מבינה שהתפקיד מאוד חשוב לך, ואתה גם תהנה ממנו ללא רגשות אשם אם תצליח להסיר את החלק הזה של הקירבה הפיזית או למצוא מישהו חלופי רק לסצנה הזאת.

אסנת יקרה,

צר לי על המציאות אליה נקלעת. לא קל לחיות בחוסר וודאות, עם תחושת חוסר אמון מוחלט באדם אשר מהווה חלק כה גדול מחייך ולאורך כל-כך הרבה שנים, האיש איתו יצרת משפחה.
לאור השינויים שחלו בהרגלי האינטימיות ביניכם, התנהלותו ה"חדשה" והמחשידה והממצאים של הקוראות בקפה, טבעי הוא שאת חושדת בו גם כאשר התנהלותו נראית, לכאורה, רגילה ונורמאלית, כמו גם ההתעסקות הבלתי-פוסקת שלך בנושא, מה שקראת "טחינת מח" והפגיעה בתחושת הביטחון העצמי וההערכה העצמית שלך. את נמצאת ב"מקום" בו כבר לא תוכלי לקבל את האפשרות שאין ממש בחשדותייך, כפי שעלה מחקירותיהם של החוקרים הפרטיים שאת שירותיהם שכרת.
כמו שאני רואה זאת, עומדות בפנייך שתי ברירות. האחת, להישאר איתו ולחיות את שארית חייכם יחד באיכות אחרת, ירודה, ללא אמון וודאות ולהמשיך לחוש את אותן התחושות המלוות אותך מזה זמן מה.
השנייה, היא לשקול פרידה ולאפשר לעצמך חיים המושתתים על ודאות, הערכה עצמית וביטחון עצמי ואולי אף זוגיות חדשה עם איש אשר יהיה ראוי לאמונך.

מוניקה שלום

ראשית כל תודה רבה על תשובתך ,
תיאורטית מה שרשמת נכון
הבעיה היחידה בפתרון השני של לשקול פרידה -
זה לא קל לקום ולהחליט שנפרדים רק על סמך חשד , או אינטואיציות ,מידע
או במילה אחרת "בלי הוכחה " !
תמיד אשאר עם הספק שאולי "טעיתי " או שאחרים טעו ,
מצד שני קשה לי לחיות בצורה כזו של יום אחד לקום בהחלטה של אדישה ויום אחד
עם מתח ולחץ שאולי מרמים אותי .
במילה אחרת אם לא אהיה חזקה ובטוחה בעצמי כל החלטה שתהיה לא תהייה הנכונה
ולכן אני מנסה למצוא דרכים של קודם כל איך להתחזק ? וללמוד לראות את הדברים מזווית
אחרת (מהצד שלו ) כי בכל אופן בעלי בן 50 פלוס מתרץ (או שזה אמת) את העניין
שיש לו בעיה של ירידה וחוסר זיקפה ,פחד לאכזב אותי מבחינה מיני
זה קצת נכון
הבעיה שההתנהגות שלו משתנה לפעמים בצורה קיצונית

אסנת יקרה,

ברור לי שלאחר כל-כך הרבה שנות זוגיות, שותפות, שיתוף, חוויות משותפות וחיים משותפים לא קל לקום ולעזוב. העלאתי זאת מאחר וקבלתי תחושה (מקריאת דברייך בפנייתך הקודמת) שאת נמצאת ב"מקום" בו את לא נותנת בבעלך אמון, ולא משנה מה הוא עושה, איך הוא מתנהג וכיצד הוא מתנהל ושחוסר הוודאות הפך לחלק משמעותי וקבוע בזוגיות שלכם וזאת למרות שלא התגלתה אף הוכחה משמעותית וחותכת אשר מאמתת את חשדותייך.
למיטב הבנתי גם האמון והאמינות וגם הוודאות ותחושת הביטחון הם ערכים אשר מהווים צרכים ומניעים מרכזיים עבורך, כלומר את לא יכולה לחיות חיים איכותיים וטובים בהיעדרם (כמו רובנו).
כעת, לאור תגובתך, אני מבינה שאת חשה שאולי תצליחי להתמודד עם תחושותייך וחשדותייך ולהתחזק בתוך המסגרת של ה"יחד" ושהיית רוצה לנסות ולפתור את הדברים יחד עם בעלך כדי לחוש שלמה עם החלטתך.
לאור זאת, אולי תוכלו לשקול לגשת לטיפול זוגי או אימון לזוגיות. אולי בעזרת איש מקצוע, בתוך מסגרת שאינה מאפשרת "זיופים" (כי בסופו של דבר הכל עולה ובד"כ די מוקדם) תוכלי להסיק מסקנות ולהגיע לתובנות אשר בעקבותיהן בוודאי תחושי יותר בטוחה ושלמה לגבי צעדייך העתידיים.

"במשבר" יקרה, המצב הנפשי בו את נמצאת הוא בדיוק המצב בו אנשים פונים לטיפול נפשי פרטני, לא זוגי, אצל פסיכולוג קליני. נדמה לי שעלייך להיערך לטיפול מתמשך בשאלת הזהות המינית שלך ולפצח את חידת ההימשכות שלך לנשים. זה לא אומר בהכרח שאת לסבית, אם כי זו אחת האפשרויות, כמובן. יתכן שיש משהו בילדות שלך שמסביר את הכמיהה לחלוק את חייך עם אישה. את הקנאה שלך כאשר את רואה זוג נשים. אלו תכנים ונושאים שאפשר להבין אותם לעומק רק בטיפול פסיכולוגי.זה גם יאפשר לך - אם תבחרי לממש את רצונך להיות עם אישה - לבוא ממקום יותר חזק ובוטח ולממש את עצמך עם פחות פאניקה וחרדה מכפי שמופיעות לך כיום ומשתקות אותך.