פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך אחד ומיוחד. מכיוון שאתה כבר אדם בוגר ובעל נסיון, וכתבת שהחברה שלך אף היא לפי חשבוני בת 31 - אינה חסרת נסיון, אני מסיקה שיש כאן בעייה אמיתית, ונראה לי שהחברות המוזרה הזאת עם הידידה שלה שמבוגרת ממנה ובעלת משפחה - והנסיעות הרבות יחדיו לחו"ל בעברה של חברתך - מעידות אם כי אינן מוכיחות - שיש לה קשר יוצא דופן עם אותה חברה.
אני גם הייתי חושבת בכיוון של נטייה מינית שלה ללסביות, בייחוד משום שאתה כותב עד כמה היא נבוכה ולא חופשייה ולא נהנית מיחסי מין איתך.
אני מציעה לך לבדוק את הנושא יותר לעומק.

אור יקרה, זה נכון. יש גברים שזה מה שמדליק אותם, להרגיש שאת עושה בדיוק את מה שהם רוצים. אם הם לא מרגישים את תחושת הכוח הזאת - הם לא מסוגלים להיכנס להתעוררות מינית. בעיני יש בכך מגבלה! כי בת הזוג המתאימה להם היא כזאת שאוהבת ששולטים בה ונהנית מכך אף היא.
כיום ההגדרה ל"נורמאלי" בסקס התרחבה.
רוב הגברים שמודעים לעצמם ולצורך שלהם בשליטה בסקס מתקשרים זאת די מוקדם בהיכרות ע"י כל מיני רמזים.
אני מניחה שאחרי שהיכרת אחד כזה, את תהיי יותר רגישה לרמזים האלו.
למה זה עושה להם את זה?
ההסבר שלי הוא שנוצרה אצלם למידה מינית מתישהו בעבר, מעין אסוציאציה חזקה, אולי באופן מקרי, שהם חשו במקרה התעוררות מאוד חזקה ועונג חזק כאשר נוצר מצב של הפעלת כוח או מתן פקודות לבת הזוג, והזכרון הזה היה כל כך חזק שהם רוצים לשחזר אותו שוב ושוב ולחוות שוב את שכרון הכוח המעורר ההוא.
לפעמים מי שנוטה לשליטה זה דווקא מישהו שבחיים שלו איננו הבוס, אלא מרגיש חלש מול העולם וחוויות השליטה בסקס הינן פיצוי עבורו.

גבר כזה מגלה בהמשך שכאשר הוא נתקל באישה שיודעת מה היא רוצה ויוזמת בעצמה כל מיני דברים במקום להיענות לדרישות שלו - זה פוגע בעוררות המינית שלו והוא מאבד עניין, ועל כן הוא יוצר את מצב השליטה כבר מן ההתחלה בהקשר המיני, ולא מאפשר חופש לבת זוגו להציע הצעות.

עלייך לבדוק האם זה מתאים לך ומעורר גם אותך. יש משהו בהתמסרות וכניעה שכנראה מעורר נשים וגברים מסויימים ועושה להם את זה.

תודה.

הלחץ שלך לא יתרום לדבר, רק תגרמי למצב יותר גרוע ואף לדיכאון של אחד משניכם. יש לך גבר בבית שבעצמו יודע את המצב, את לא צריכה לשים לו את זה מול האף תבטחי בו זה הכל, מה הכי גרוע שיכול להיות מבחינתך? . תתפני לעיסוק יותר חשוב להביא ילד בריא לעולם, הלחץ שלך משפיע קודם כל עליו ואם יש לך אפשרות גם להביא פרנסה או להגדיל את הקיימת עשי זאת ואם לא פשוט תרפי, תני לגבר שלך לסדר את המצב בכוחות עצמו את כאן פשוט חסרת יכולת , חוץ מתמיכה כמובן ודאגה שהכל יהיה אצלו בסדר.

אם תתגרשי עכשיו תהיי באותו מצב בדיוק כפי שאת נמצאת היום עם ילד על הידיים חובות ונטל כלכלי שיהיה עליך בלבד. ככה שמצב יותר גרוע לא יכול להיות רק יותר טוב אז תני לזמן ולגבר שלך "לעבוד" . תתמחי בכל רעיון של עבודה אבל אל תלחיצי, זה לא יביא לשום מצב בריא גם אם קשה לך כרגע. אולי יש מצב למצוא עזרה ממשפחה קרובה ,שיכולה קצת לתמוך כלכלית עד שאתם תעמדו על הרגליים ואז תוכלו להחזיר להם כפליים.
שיהיה הריון קל וזה הזמן להנות ולחשוב על התינוק שבדרך ולא על הצד הגברי שבך שיכול אולי לתרום בעתיד להביא פרנסה טובה הביתה גם כן.

היי נל.. אני מנסה לתמוך ואני תומכת ומנסה לא להליחץ.. אבל חצי שנה..? שיש לך ילד בדרך וחובות לשלם אני לא חושבת שאפשר לנוח על זרי דפנה.. זה מחרפן אותי שזה נמשך כל כך הרבה זמן

היי אני לא מומחית אבל לדעתי את צודקת לגמרי. כאשר לא עובדים הרבה זמן מתרגלים לזה ומאד קשה לחזור למעגל העבודה אחרי הפסקה.
לדעתי את צריכה להבהיר לו שהוא חייב לעבוד בכל עבודה שהיא! אפילו ניקיון, כדי שיהיה לכם כסף. אותך לא יקבלו כעת לשום מקום במצבך.

שרית היקרה, אני לגמרי יכולה להבין את הלחץ שאת נתונה בו. אבל עד כמה שאני מבינה לחץ עליו לא יעזור ורק יגרום לו לחץ אישי רב יותר.
אין לי ספק שהוא מבין את המצב הכלכלי ואת גודל האחריות. את כותבת שהוא מתנהג בשאננות. יכול להיות שחשוב לו להציג בפנייך שאננות כדי לא להכניס אותך ללחץ מיותר עכשו בהריון, ואולי משום שלא טוב לו ולא נעים לו כאשר גם את לחוצה.
חישבי מה הצורך המרכזי שלו ממך עכשו ונסי להעניק לו את זה.
אם "תשבי לו על הווריד" הוא יתעצבן וזה יקשה עליו לחפש עבודה.
קבעי לעצמך יעד, טווח זמן שהגיוני בעינייך לצורך חיפוש העבודה שלו, ואל תטרידי אותו בכך.
הכי טוב יכול היה להיות אילו הייתם מצליחים לקיים דיון על הנושא, בלי לחץ בלי מתקפה בלי האשמות מצידך או מצידו. כאשר מטרת הדיון היא לראות במה את יכולה לעזור לו. יתכן והוא יגיד לך - מה שיעזור לי זה שתרפי ממני ותסמכי עלי. הקשיבי היטב לבקשות שלו. אולי הוא יגיד לך שיעזור לו אם תחפשי עבורו חברות קבלניות ותתני לו עזרה לוגיסטית בפנייה אליהן.
אולי יעזור לו אם תשוחחי איתו על הסכסוך עם הקבלן שסיפק לו עבודה ותבדקו יחד האם ניתן להשלים איתו. אם זו היתה מערכת יחסים ארוכה - אולי שווה לבדוק מה קרה שם ולנסות לתקן. אם זו לא היתה מערכת יחסים ארוכה - סביר להניח שהקבלן לא ירצה להתעסק עם זה שוב.
הנקודה היא שכיום הוא מן הסתם מרגיש מבודד ולחוץ, וחשוב שלא תוסיפי את ללחצים שלו.

חסוי יקר, צר לי על הכאב שאתה חווה עם הניתוק מחברתך.
נוצר ביניכם משהו מאד מיוחד,וכנראה גם היא הרגישה בדיוק כך, ועל כן המכה שהיא חטפה כאשר גילתה שאתה משקר לה היתה כה גדולה. כאילו כל מערכת היחסים שלכם היתה מושתתת על שקר.
יש לי הרגשה שאולי שיקרת לה כי היה לך חשוב להציג את עצמך בתור גבר מושלם. אז כל דבר שהיה גורם לה לחשוב עליך בתור משהו פחות ממושלם - לא גילית לה.

נדמה לי שבמקום להתאמץ ולהשקיע המון אנרגיות בהסתרות ובשקרים - עדיף להיות פתוח וגלוי, ולהראות גם את הצדדים האנושיים. ואם אתה מרגיש שאתה זקוק לזמן פרטי, להיות קצת עם עצמך, קח את הסיכון ודאג להגיד זאת בצורה ישירה. כל אחד צריך לשמור גם על עצמו בתוך הקשר, לא רק לחשוב כל הזמן על בן הזוג שמא הוא עלול לעזוב אותו. כי אם תפעל בתוך הקשר רק עם המחשבה שהיא עלולה לעזוב אותך - תהפוך לסמרטוט או תיאלץ להקיף את עצמך בשקרים. זו לא מערכת יחסים אמיתית.

מה שקרה עכשו ילמד אותך לבנות את מערכת היחסים הבאה בצורה יותר אמיתית.
אבל נדמה לי שיש גם לה צד במה שקרה. יתכן שהיא "חנקה" אותך עם הציפיות שלה שתהיו כל הזמן יחד. אולי גם היא צריכה ללמוד מכך לשחרר קצת את החבל.
יש זוגות שמתגברים על משבר מסוג זה, ופשוט מפיקים את הלקחים הנכונים, וכל אחד עושה שינוי מסויים כדי לרווח קצת את היחסים.
הבעייה עם שקרים היא שהיא כבר לא מאמינה לך ואם תחזרו להיות יחד היא כל הזמן תהיה חשדנית, ותבדוק אותך, ותחקור אותך, וזאת התנהגות מעצבנת וסביר מאוד שלא תעמוד בכך לאורך זמן...
אפילו אם תצליח להסביר לה למה נאלצת לשקר לה - חששת שהיא לא תרצה להיות איתך - עדיין היא נפגעה כל כך מן השקרים שהיא לא תוכל לסמוך עליך.
לכן הסיכוי שתוכלו לחזור ולהיכנס למערכת יחסים בריאה וטובה הוא מאוד קטן, לצערי.
מה שאתה יכול לעשות זה להתיישב ולכתוב לה מכתב שמסביר את מה שקרה, את רגשותיך אליה, ולשאול אותה אם היא מסכימה לחזור לחברות ולבנות מחדש את היחסים בצורה כזאת שכל אחד ירגיש יותר חופשי להיות "הוא עצמו", ללא הצורך בהסתרות ובשקרים.
מקסימום היא תענה לך שאין על מה לדבר. אבל, אם היא כל כך אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותה - יתכן שהיא תתן לכך צ'אנס בתנאי שתהיה עכשו - גם במכתב הזה וגם אחר כך - מאוד פתוח וכנה איתה.

מאחלת לך הצלחה ושתפיק את הלקחים ממערכת היחסים הזאת.

דורית יש משו בדבריך, אך בכל זאת המערכת היחסים הראשונה שלי ונלחצתי מזה שיש לי חברה ורציתי להיות לבד והתחלתי להתנהג בצורה אדישה ודוחה לכולם וזכותי לחשוב דברים כאלו וזכותי לחשוב דברים אני בטוח שהיא חשבה כמה פעמיים שהיא רוצה להיות לבד והסתירה את זה אני אמרתי שאני לא מסתיר כלום זה השקר פה אבל היא צריכה להבין שהראש שלי רק חשב על זה ולא ידעתי אולי זה יגרום לה להיפרד ממני אבל הלב אמר משו אחר הוא אמר לא להתייחס לראש ולהמשיך להיות איתה ובאמת ככה רציתי.... ויש זוגות נשואים שמשקרים לבני זוג שלהם שהם לא מסתירים כלום כדי לא לפרק את הכל וזה מה שאני רציתי היא לא מוכנה להבין את זה אני בוכה ליד כולם חברים שלי עם דמעות בעיניים אני כל היום בוכה אבל בואי תרגישי אותי אני בשר ודם כמוה בן אדם טועה אז אני שקרן נכון אני בונה את עצמי אהבה שהייתה ביננו שינתה אותי מבן אדם אגואיסט ואנוכי לאחד שרגיש ומבין ואני לא רוצה שכל זה יעלם ואני אוהב אותה עד השמיים והיו אנשים שהיו לא אומרים כלום וזאת המחשבה שלי וזכותי לחשוב ככה היא אומרת שבחיים בן אדם צריך להיות שלם עם עצמו אני הייתי שלם עם עצמי בזה שהלכתי עם הלב ולא עם הראש אני רק חשבתי לא ביצעתי אני אוהב אותה ושום דבר פה לא על שקר זאת מערכת יחסים שנבנתה על אמון את יודעת שחבר שלי אמר לה משו עלי לא חשוב מה ואני מרוקאי ורציתי להיכנס בו אבל נתתי לה אמון שאני לא אגיד כלום כדי שאני לא אגרום לנזק ואף אחד אחר לא היה עושה את זה... אני כתבתי לה 12 עמודים עם כל הרגשות שלי מי יעשה כזה דבר תגידי לי מי? אני רק רוצה שהיא תבין שזה הייתה מחשבה וזכותי לחשוב והיא בטח גם חשבה משו כזה ולא אמרה לי על זה וגם שיקרה שהיא לא מסתירה כלום וזוגיות זה משו שנבחן במצבים קשים אם היא באמת אוהבת אותי כמו שהיא אומרת היא יכולה להניח את האגו בצד ולתת לאהבה שלנו לנצח

היי

זה לא הסיבות שבגינם נפרדים מבן הזוג שלך אלא אם יש דברים אחרים שלא ציינת אותם.
ציינת שאת חסרת ביטחון ומצד שני ציינת שאת מקבלת הרבה מחמאות, חשוב שתבני שבכל מה שקשור לביטחון עצמי זה תלוי רק בך, את לא יכולה לבנות/לתלות את הביטחון העצמי שלך בבן זוג שלך, הבן זוג יכול לעלות לך את הביטחון כמובן אבל הביטחון העצמי זה את ואם אין לך ביטחון עצמי גבוה אז את צריכה לחזק אותו ולעבוד עליו.

את לא צריכה להיפגע מזה שבן זוג שלך מסתכל על בנות אחרות, כל עוד הוא רק מסתכל, יכול להיות שכל הנושא של הלבוש זה דבר שחשוב לו, אני לא אומר שאת צריכה לשנות את המלתחה, אבל את כן יכולה לדבר איתו על הנושא, את יכולה להציע לו ללכת לקניות בגדים ביחד, לראות איפה את כן יכולה לזרום אם הטעם שלו.

אם שניכם אוהבים, אני בטוח שתלכו אחד לקראת השני

אני יודעת שהביטחון העצמי שלי הוא משהו שלי אישי ותלוי רק בי, אך לסביבה יש כח עצום על הבנייה של הביטחון העצמי שלנו. ואת האמת, שאני באה בניסיון לדבר על זה הוא לא מעוניין לשמוע על זה ואומר שאני מגזימה ומדמיינת. זה כבר מרגיש לי לא בנוח להיות בסביבתו בציבור.

היי

לא סיפרת כמה זמן אתם יוצאים ביחד, והאם אתם גרים ביחד.

תראי, לשנות את הבחור שלך שלא יסתכל על בחורות אחרות בכלל לא תוכלי כי זה הטבע שלו, ושל הרבה גברים. ולא יעזור השיחות בסגנון הזה שאת מאשימה והוא מכחיש.
את יכולה להסביר לו בצורה של שיחה רגליה, שזה לא הכי נוח לך שאת רואה אותו כל הזמן מסתכל על בחורות אחרות, וזה כבר יהיה בידיים שלו.
אבל מהצד שלך את צריכה לא לעשות מזה עניין, כי בסופו של יום הוא איתך.
ככל שתמעיטי בנושא זה גם החשיבות שלו ושלך לעניין של הסתכלויות תרד. תציעי לו לעשות קניות ביחד אולי הוא יאהב את הרעיון, תנסי לזרום (לפי הגבולות שלך) עם הסגנון שהוא היה רוצה שתלבשי, אולי הוא מנסה לאותת לך שמפריע לו הסגנון לבוש שלך - אני משער אני לא יודע.

יכול להיות כל מיני סיבות שהוא מסתכל על בחורות אחרות ולא מהסיבה שאת חושבת שאולי בא לו מישהי אחרת. חבל להיפרד בגלל דברים שוליים כאלו לפני שמבררים את העניין לעומק.

שלום לבת 25,

אני נוטה להסכים עם אלדר. אם תיפרדי ממנו הסיכוי שתגיעי לזרועותיו של גבר שלא יסתכל על בנות הוא נמוך מאוד. ז"א, הסיבה הזאת באמת לא מספיקה. העובדה שהמחשבה על סיום עוברת לך בראש מלמדת על דבר פשוט- חוסר הביטחון שלך מנהל את חייך. אם היית מרגישה חוסר ביטחון למשל בלימודים, או בעבודה, זה אותו דפוס שמנהל את חייך. כאן הוא יושב על הזוגיות. ולכן מדובר לדעתי לגמרי בסימפטום למשהו שורשי ועמוק יותר-התדמית שלך שמושפעת מהסביבה. אני מרגישה שאת מאוד ניזונה ממה שאומרים לך, המחמאות והפידבקים מאוד חשובים לך ואני גם מבינה למה. הבעיה פה היא אחרת- כשאת ניזונה מהסביבה, את גם ניזונה מהבחורות האלו שהוא לוטש בהן מבט, את ניזונה מכל מבט אחד שלו שיסתכל על אחרת, ובכך את מתחילה להמעיט ולהוריד מערכך עד שאת חשה שאת לא מספיק טובה לו ורוצה לסיים את הקשר.

לכן בשלב ראשון צריך לעבוד על הביטחון שלך. הביטחון שלך אסור שיהיה תלוי באחרים. הוא יכול להיות "נעזר" בסביבה, זה טבעי, אבל לא להיות תלויה באחרים. להיות תלויה רק בעצמך, אם תיבני לעצמך שכבות מספיק טובות של דימוי עצמי גבוה.

את תוכלי להגיד לו שזה אכן מפריע לך, אבל לפי מה שאני מבינה הוא חושב שו הגזמה, מה שיקרה הוא, וכבר קורה כנראה- שלא תרצי להסתובב איתו על מנת לא להיפגע, והוא יתרחק כתוצאה, ואז איפה הקשר הטוב שהיה? זה כדור שלג. אם תצליחי לעצור אותו, ולטפל קודם כל בדימוי העצמי שלך (יש סדנאות, קואוצ'ינג, טיפול, יעוץ, קבוצות תמיכה, קריאה באינטרנט, עשיית דברים שמקדמים אותך) - אני בטוחה שזה פחות יציק. אולי יציק- אבל לא עד כדי איום על הקשר. במקביל אני מציעה שתנסי לשמוע ממנו פידבק עלייך, מה הוא חושב עלייך, כפי שאלדר הציע לזרום איתו בגבולות שלך לגבי לבוש, הופעה, אולי לגוון יותר, ולהרשות לעצמך להעיז עוד קצת.

חשוב לזכור- אם תטפלי בשורש- סיכוי טוב שבעוד תחומים את תחושי טוב עם עצמך והדפוס הזה פחות ופחות יפגוש אותך בזוגיות ובשאר תחומי החיים. אם לא תטפלי- זה ילך ויגדל וחבל.

בהצלחה רבה!

תודה לכם, כן עדי אני יודעת שזוהי שורש הבעיה והרבה פעמים ניסיתי להעביר את זה ואפילו דיברתי לעצמי בקול שזה שטויות והוא אוהב אותי והוא איתי. למען האמת, מבחינת לבוש אני מאוד מטופחת, אני נראית טוב ואנשים כן מתחילים איתי ומתסכלים עליי בלי סוף. גם בהלבשה תחתונה (שום דבר לא מטריקו) אני מגוונת ועושה הרבה דברים בשבילו. (לא נפרט יותר מדי..) מאחר ואני עושה הכל בשבילו, אני מתלבשת יפה, מדי פעם הוא כן מחמיא לי. תמיד קיבלתי מחמאות שאני מתלבשת ממש יפה. אנחנו הולכים לקניות יחד והוא לא ממש מראה עניין או סבלנות כאשר מגיע התור שלי לבחור בגדים. כך שאני צריכה לשכנע אותו להביע דיעה להמליץ על מה שהוא חושב ורואה. בגלל זה העניין פוגע בי. אני מרגישה שאני מנסה לעשות הכל כדי שיהיה טוב, ואיכשהו אני נפגעת כל כך בקלות על ידי מבט על מישהי אחרת. זה די נכון שאני מחפשת את החיזוקים והיחס ממנו יותר מאשר מכל הסביבה שלי. אולי אני מנסה יותר מדי ומחפשת ממנו יותר מדי תשומת לב? פשוט אף פעם לא ניתקלתי בסיטואציה כזאת בקשרים קודמים שלי שארכו כשנה וחצי. אנחנו די גרים ביחד, אני אצלו הרבה מהזמן, אז אפשר להגיד שכן. אנחנו עוד מעט שנתיים ביחד.

יפה שאת יודעת לתאר בדיוק את מצבכם דבר שיכול להוביל אתכם בהמשך (אם רק תרצו...) לפתרון,
-
פתחי היציאה שלו מהבית גורמים לך להרגיש שאת "לא בראש סדר העדיפויות שלו", וזה אכן מתסכל ולא משנה לאיזה חוג הוא יוצא, בשביל זה תצטרכו לחזק ולמנף את "הזמן שאתם כן ביחד" למשהו מיוחד במינו שתרגישי שהזוגיות שלכם חשובה לו לא פחות ממך,
בד בבד יהיה לך יותר קל לקבל את היציאות שלו ואפי' לעודד ולשמוח בשמחתו, לזוגיות כזו ניתן לקרוא מושלמת, אתם ביחד גם כשאת לבד! כי לך ולבן זוגך יהיה עניין שתהיו שם ושיהיה לכם טוב גם או למרות שאת או הוא נמצאים לבדכם,
כמובן שצריך להשקיע כדי להגיע לרמה כזו של זוגיות אבל זה משתלם ובונה את הקשר לרמות גבוהות יותר, כשתבינו את המשמעות של נתינת ספייס זה לזו בכך שהדבר עוזר לבנות את הקשר יהיה לכם יותר קל לפרגן, אלא הרגשה של נתינה מתוך רצון להיטיב עם השני ולגרום לו אושר,
-
את המינון צריך למדוד על סרגל של רצוי ומצוי, להתחשב בצרכים של הבית, שלך שלו, של הילדים, עבודה וכו' ולבדוק מפעם לפעם אם לא הופר האיזון, הכל בסבבה מתוך רצון להשיג שלווה בחווה,
-
תלכו לכמה שיחות עם אנשי מקצוע אם אתם לא מצליחים לעשות זאת בעצמכם.
בהצלחה

אומנם כל בני הזוג עוברים את חמשת השלבים בזוגיות. הרמה שאתה מדבר עליה, לא רמה גבוהה אלא ההפך הוא הנכון . להיות ולרצות להיות עם בן הזוג ולשמור על הרצון הזה לאורך כל החיים , זה משהו שכל זוג חולם עליו ואני מכירה לא מעט כאלה שכן מצליחים, לא עוזבים לשום בילוי לבד ומבלים כל דקה ביחד אפילו בהגיעם לגיל המופלג. אין להם צורך בריגושים נוספים כי בן זוג ממלא אותם ,זה אגב הרמה הכי גבוהה שרוב הזוגות במיוחד אצל הצעירים נגמר אחרי תקופה של שנתיים עד חמש מקסימום ואז יש משבר הראשון, אחרי שלב זה יש הרבה גירושים אגב.
אני בעד לשמור על הרמה הזאת ולשאוף אליה, הזוגיות כפי ששמה זה משהו שמתאים לשניים גם חילופי זוגות יכול להיות רעיון מצוין לזוג שזה מתאים לשניהם ומה שאני כתבתי שאם לאחד מתאים וטוב ולשני לא מתאים ורע ,לא משנה מה הם עושים ,זה העניין שיגרום למשבר ואם בן אדם בוחר בסופו של הדבר במשפחה ובכל זאת מנסה לשלב אותה עם עוד בילויים וזה נהפך לדבר החשוב מכל בסופו של הדבר, אז חבל על המשפחה שלא תצליח במצב כזה , זה כמו לשבת על שני כיסאות...
ועוד דבר , "הזמן שאתם כן ביחד", כנראה זה לא היה ברור ,כי אין לנו כל כך זמן ליחד , בעצם הזמן שהוא מעדיף לצאת לבילוי זה אמור להיות בזמן שלנו, זה יוצא על חשבון של בילוי משותף ולא אני לא מוכנה שזה יבוא על חשבון זמן זה, הרי אם אני אעשה את אותו בדבר הוא גם יפגע והוא כן מודה שאם אני אלך עם החברות מהחוג שלי, זה לא יהיה לו נעים בזמן שהוא ישב בבית. והבעיה שהוא עדיין מנסה בכל הכוח כן לצאת וכן לעשות דברים שלי לא ממש מתאימים וגם לו לא יתאים אם אני אעשה את אותו דבר בדיוק.

שלום ויויט,

אני מסכימה עם דבריו החכמים של בני, ואני אוסיף, שהדינמיקה בזוגיות שלכם היא לא על קו אחד ורצוף- היא משתנה, עם התקופות, עם הנסיבות. אז, לפני כמה שנים, אחרי המשבר- היו כל מיני נסיבות שגרמו לכם להתעלות מעל המשבר וצלחתם אותו. היתה תקופה אינטנסיבית של השקעה משני הצדדים בקשר, השקעה מאוד רצופה. יתכן ואחרי שהדברים נרגעו הוא רצה למצוא את עצמו יותר, בתוך הזוגיות, ומוכן לוותר על ערב משותף איתך לטובת האינדיבידואל שלו, וזה מה שבני התכוון- שסדר העדיפויות משתנה.

אני לא הייתי נלחצת מכך שיש פעמים שבן הזוג מעדיף לבד. הייתי מעדיפה שתבדקי בדיוק מה הרגשות שלו, האם היה יותר מדי ביחד? האם הוא זקוק ללבד? האם מסיבות של חוסר שביעות מהקשר, או מסיבות אישיות שלו? איך הוא יגדיר היום את הקשר מאז המשבר? שווה לבדוק את זה איתו. אם נעזרתם ביעוץ זוגי בעבר- זה הזמן לשוב אל המטפל. אם לא- אולי זה הזמן לחשוב על מטפל טוב. יש דברים שרואים מכאן ולא משם, ואולי כדי לנסות להציל אותך מהתסכול הזה- כדאי להתייעץ גם מעבר לפורום.

אני לא הרגשתי אותו לא רוצה אותך, לפי מה שתארת. אני מרגישה יותר מצוקה מסוימת שלו בתוך הקשר, והוא מחפש איך לבטא אותה. לפעמים המובן מאליו (לאחר המשבר כשהכל רגוע ואת שוב מאמינה בו) לא "טוב" לזוגיות, ומשברים גורמים לגלים מסוימים, שמביאים חזרה את האקשן. יתכן וזה הדפוס של הקשר ביניכם, וזו רק השערה. הכי חשוב שאת תבדקי בדיוק את הסיבות להתנהגות, לא בכעס, אלא מתוך הזמנה לבירור אמיתי מהבחינה הרגשית איתו. סה"כ עברתם המון יחד, צלחתם משברים, הזוגיות הוכיחה את עצמה, סיכוי טוב שגם את זה תצילחו לעבור יחד.

שלום נוגה,

אם תקראי בעיניים "מבחוץ" את מה שכתבת את תגלי שאת כלל לא נפרדת ממנו. אולי רק פיזית, אבל רגשית את לגמרי שם. את מתנהגת כאילו את ממש איתו, מקנאה לו, חושבת מה יקרה אם יהיה עם מישהי, בודקת אותו בפייסבוק וגרוע מכל- יש ביניכם עדיין קשר שמנציח את כל התקשורת הלא בריאה הזאת.

אי אפשר לקרוא לך "אקסית", ולא "אקס", במצב שלכם. זוהי רק כותרת שנפרדתם. במציאות, אם תסתכלי לה בעיניים- את תביני שאין כאן שום פרידה. אפילו לא פסק זמן. הרגשות- שם. הקשר- שם. התקשורת- שם. הקנאה, הרכושנות לקשר (טבעית בקשר אמיתי) - הכל שם. ההפסקה, הפרידה, הסטטוס שאתם מצהירים- לא באמת שם. זוהי רק סיסמה למשהו שאין בו מעבר.

על מה זה מעיד? לדעתי זה מעיד על כך שיש בניכם עדיין רגשות חיבה ואולי אהבה וגעגועים. זה מעיד על כך שאתם לא שלמים עם הפרידה, זה מעיד על כך שכל עוד יש אסאמאסים, ותקשורת כפי שאת מתארת, תוך שאלה על "האם אתה מדבר איתה" וכו' (כנראה הוא היה שואל אותו דבר על אקס שלך), זה אומר שיש פה קשר. שלוש שנים לא הולכות ככה סתם. היה פה קשר מאוד משמעותי. אני מציעה קודם כל לשקול שוב את סיבות הפרידה. מעבר לזה, אם את באמת רוצה להמשיך בחייך ואת לא רואה אותו בתוכם, במילים אחרות- הפרידה מוצדקת- אז פרידה זאת פרידה. ועם כל הקושי- לעמוד מאחוריה. רק ככה את תוכלי לצמצם עם הזמן את הקנאה, ולתת לעצמך הזדמנות אמיתית לקשר בשל ורציני, כשתהיי מוכנה לו. אבל במצב הזה- את כורה לעצמך בור שרגשית, יהיה לך קשה לצאת ממנו, כל עוד את מזינה אותו בתקשורת עם אקס שלמעשה לא ממש האקס שלך בלב. אלא רק בהצהרה. זה מעיד על הקושי שלכם לסיים באמת, ולכן בשלב ראשון אני מציעה לשים את הדברים על השולחן ולקבל החלטה- למה נפרדנו? האם הפרידה מוצדקת? האם אין מקום לשקול שוב?

בהצלחה רבה!

הרי אם צד אחד בחר להיפרד, והצד השני מן הסתם עדיין פגוע ואוהב, איך אפשר לדעת מתי זה מוצדק ומתי לא? בסיפור שלי, הצד שנפרד טוען שהוא עדיין אוהב ומתגעגע ורוצה שנישאר בקשר. אני מבחינתי גם אוהבת ומתגעגעת אבל אמרתי לו שאני מעדיפה שננתק לגמרי ושיעמוד מאחורי ההחלטה שהוא עשה.

פרידה מוצדקת היא כאשר אחד הצדדים החליט שהוא לא רוצה להמשיך יותר בקשר. כי אם לא אז אף פרידה היא איננה מוצדקת וכל אחד צריך להיות עם בן הזוג הראשון שלו- לאורך כל חייו..
בן הזוג שלי לשעבר נפרד ממני בלי סיבה בכלל. ועדיין טען שהוא אוהב ואפכת לו והוא מעריך...... כל מיני דברים שלקחתי בעירבון מאוד מוגבל.. כי אם זה היה נכון- הוא היה איתי ולא בוחר להיפרד ממני.

אז שאלתי היא- מהי פרידה מוצדקת? או מהי פרידה לא מוצדקת? כאשר מישהו בוחר לסיים את הקשר זה לא מוצדק מספיק? הוא רצה שנישאר בקשר וסיפר לי על היום שלו ושאל אותי על שלי עד שאני עצרתי את הקשר ה"חולני" הזה. או שאתה איתי- או שלא. שום באמצע. אין סיבה.

הי אורלי,

אני מבינה שאת מנסה למצוא רציונל מסוים שיסדר לך את הבלאגן בראש- למה הוא נפרד ועדיין בקשר איתי. מדובר על התנהגות שהיא יותר ברמה הרגשית והמנטאלית של הבחור. "להשאיר על אש קטנה", שתהיי בסביבה, כי כנראה יכולת ההיפרדות שלו לא מלאה. ואז נוצר מצב של הרבה בלבול- כי יש קשר, יש געגוע, אבל אין קשר. אז מה קורה פה?

עם המשפט האחרון שלך אני מאוד מסכימה- עזרי לו לקחת אחריות על ההחלטה שלו. פרידה חייבת להיות החלטית וחד משמעית. לא הודעות, לא טלפון ולא חג שמח. רק ככה חווים פרידה. כל עוד אתם בקשר אין פה פרידה.

אז אני ושבת כמוך, אל תעשי לעצמך עוול, אל תישארי איתו בקשר. האמיני לי שאם הוא באמת יהיה מוכן להתחייב את תדעי את זה כך או כך. הוא חייב לעמוד מאחורי ההחלטה כי כרגע זה נראה שהוא בהצהרה נפרד ממך כדי להיות חופשי לשאר הדברים, כולל קשרים אחרים, אבל בפועל עדיין מביע רגשות כדי לשמור על איזו גחלת. צריך לכבות אותה כדי להבין מה באמת הפרידה הזאת אומרת וכפי ששאלת- האם היא מוצדקת.

ואכן אני עקבית בהתנתקות שלי.. הוא עוד שלח לי סמס ביום שאמרתי לו שאני טסה.. עניתי לי בקרירות "תודה" (אמר לי תהני) ואז הוא שלח עוד איזו הודעה שאני לא זוכרת אפילו- ולא עניתי.
בחרת להיפרד- אז עד הסוף.. מוזר לי איך יש אנשים שפשוט לא מבינים את זה.
שמספיק אמיצים לבוא ולבקש להיפרד אך לא מספיק אמיצים לעמוד מאחורי ההחלטה שלהם כאשר היא מתממשת. למזלי אני חזקה מספיק לא לענות לו ולא "להקל" עליו למרות שגם לי זה קשה.

שלום שירן,

אכן הורייך לא אמורים להתערב בכלל בבחירותייך, ובכלל בקשר הזוגי שלכם. אני בטוחה שהכל מדאגה והם מאוד רוצים שתתקדמי, תתמסדי ותבני בית- הכל נכון וטוב. אבל, ברגע שההתערבות כבר נעשית קיצונית, זה הזמן שלך לדעת לשים להם גבולות.

אתם מאוד צעירים, חברך לא מרגיש בשל לחתונה, ואולי בצדק. הוא כנראה עוד לא לגמרי מבוסס, מרגיש צורך לחכות שיהיה בשל, כמו 95% מהגברים ואולי גם חלק יפה מהנשים בגיל הזה. אולי עבורך זה יותר נכון לקבל החלטה כזאת מבחינתך, אבל גם- צריך לשקול מה מניע אותך להרגיש כך- והאם ללחצים מסביב אין השפעה רבה מדי על הקשר.

חברך נלחץ מהורייך והצדק- מדובר בסיטואציה לא קלה בכלל. אין לי ספק שכל אחד היה מרגיש ככה.

העובדה כי הציבו לך אולטימטום מלמדת על הלחץ המאוד גדול שלהם לחתן אותך. מעבר לזה, מלמדת על חוסר היכולת (כרגע) שלהם לראות את צרכייך ולאפשר לך גם בחירה חופשית משלך, האם להישאר איתו למרות שאין באופק חתונה, או לא. אולי אם הנושא לא היה צץ בעוצמה כזאת מצידם- אולי כלל לא היית חושבת על מיסוד, או היית חושבת אבל מאוחר יותר? אולי זה לא היה "אישיו" עבורך. לכן מאוד חשוב מה את רוצה- האם הם "הקול" שלך, ומשקפים משהו שאת רוצה? האם את באמת מאוד לחוצה על חתונה והם פשוט "דובבו" את זה מולו החוצה? (בצורה לא נכונה, אבל נגיד).. או, שאת מרגישה שאת בהחלט יכולה לחכות עד שהקשר יבשיל ולבדוק מה הלאה. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי ההצעה להוציא אותך מהבית- אני במקומך הייתי יוצאת ובונה לי חיים בוגרים מחוץ לבית, בלי טינה ובלי יותר מדי דרמות. הייתי פשוט מוצאת לי את הפינה, את השקט, ושם ממשיכה לבסס את הקשר הזוגי ובודקת האם אכן אני מאוד לחוצה על חתונה, האם מי שמולי מתאים לי כפי שהוא כיום, ובכך מוצאת יותר תשובות. אולי כדאי שתסתכלי על "ההזמנה לצאת מהבית" כהזדמנות מצוינת עבורך באמת לבנות משהו בשביל עצמך, ובכל להפחית כל התערבות, כזאת שגם לא קשורה לקשר, של הורייך, בחייך. אולי גם אותם זה "ילמד" שהנה, את גדולה, ופחות תחת חסותם ושליטתם.

בהצלחה רבה

הי יעל,

את אכן "עשירה" וטוב שכך.

ההשפעה של המערכת הראשונה שהיתה לך היא משמעותית, אפילו שעבר זמן. ה"כוויה" נשארת והמקום רגיש. לכן ההתלהבות טבעי שלא תבוא באותה עוצמה בכל קשר אחר. לפעמים טוב שכך, טוב להיות יותר ריאליים ופחות "מרחפים" כדי לראות את האמת והמציאות מהר ובהיר יותר.

את יוצאת תקופה קצרה יחסית עם הבחור, אני חושבת שאת יכולה לתת לזה עוד 2-3 פגישות, ובאמת לבחון את הקשר. יותר להיכנס לעומק, לבחון האם יש בו דברים שחשובים לך בבן זוג, ללכת עוד צעד. אם תראי שאין התקדמות, את תדעי מה לעשות וכנראה תתפני כבר רגשית לצאת עם השני.

להרגשתי- את זקוקה לניסיונות האלו על מנת להרגיש טוב קודם כל, וגם לבחון מה את באמת צריכה. את לא מתחתנת עם אף אחד, ותמיד יכולה לעשות הפסקה מהקשר ולקחת זמן למחשבה. אל תמהרי להחליט, תני לזה עוד כמה פגישות, את השני שימי על "הולד" אבל תמשיכי להיות נחמדה אליו, ויהיה בסדר. את כבר תרגישי מה נכון לך, אם תתמקדי במה שחשוב לך בקשר ומה את באמת מרגישה.

שלום לך יהל,

ראשית אני חייבת לציין שהסיפור שלך מעורר הערצה רבה, הזיקה שלך ליהדות והקשר החזק למסורת היהודית הם דברים נפלאים בעיניי.

אני מכירה מעט מקרוב את נושא הגיור ואני רוצה לציין שעל אף הסוף הלא פשוט של הודעתך, התהליך שעברתם מראה על אהבה רבה ועל "אם יש רצון יש יכולת".

לגבי מה שכתבת לנו על בן זוגך- אני מתקשה להאמין שאחרי כל המכשולים אותם עברתם ביחד, הסיבה לפרידה היא הורייך. הרי הם התפשרו לגבי נושא האוכל. נראה כי דווקא זה משבר "קטן" לעומת המשברים הקודמים- כמו ניתוק המשפחות ולחץ עליכם להיפרד, ועוד. לכן אני לא יודעת מדוע "רצף האומץ" שלכם נגד כך ביוזמתו. אני גם לא בטוחה ש"מישהו" השפיע עליו. סה"כ אם אדם החליט להיות בקשר כ"כ רציני עם מישהי שעוברת תהליך גיור- הוא הרי מודע לכל ההשפעות השליליות מהצד ומודע לכל ההטיות שיכולות להיות מדעות שונות, אפילו מאנשים חשובים. והנה, אפילו מול הוריו הוא הצליח.

לכן אני חושבת שיש סיבה רצינית יותר. זה יכול להיות חשש ורגליים קרות, זה יכול להיות משהו מעבר, מחשבות, פחדים, חששות שיש לו לגבי העתיד הזוגי שלכם, אני לא בטוחה שעל רקע הגיור. זכרי שגם אצל הורייך- אתם יכולים לקנות כלים וסכו"ם משלכם, לבשל בנפרד ולהכין איתם שבתות שמחות בדרך שלכם. הורים שמאפשרים ומתפשרים, יעשו הרבה. הורים שילדם חשוב להם והם לא רוצים שינתק קשר על רקע חזרה בתשובה- יקריבו גם את המטבח שלהם, ואת זה אני ממש מכירה מקרוב, בכמה זוויות.

לכן, אני מציעה שתכתבי לו מכתב קצר- בו את מגוללת את רגשותייך, מגוללת את הקשר שלכם יחד עד כה ומונה את המשברים שצלחתם. שתפי אותו בספק שיש לך לגבי "רצינות הסיבה" שלשמה החליט להיפרד ממך, ובקשי את הסיפור המלא. לא כדי לחזור- כדי לדעת מה בדיוק קרה שם. נסי להציע לו להיפגש ולדבר ברצינות, ולהבטיח לו שאת לא משדלת אותו לחזור (תאמיני לי שאם לא תדברי על חזרה, הסיכוי רב יותר שהוא יחשוב על זה, מאשר שכן תנסי לשכנע). האלמנט הפסיכולוגי הוא חשוב כאן- אם תצליחי להתאפק רגשית ולא להציע לחזור, אלא רק להתמקד בסיבות לפרידה ובתהליך שהקשר הזה עשה- יתכן והוא יחזור בו, לפחות במחשבה ואח"כ במעשה.

אם הוא מתחמק או לא מעוניין, אז לצערי לא ניתן להכריח אותו, ויש להניח לזה. קשה, אבל את תצליחי. אם זה לא זה- הוא לא האחד שלך, על אף ההקרבה והנטישה הפתאומית. בכל אופן, מניסיון, אל תוותרי על החלום שלך, על היהדות שחשובה לך, האמיני לי שלחיות חיים עם אדם שהתגייר, יש בזה כ"כ הרבה זכויות, וכ"כ הרבה איכויות, שפשוט יהיה לך שווה בסוף למצוא את האחד הזה, שיעריך אותך, על מעבר בין שני זוגי חיים, בין עולמות, ובמיוחד על ההידבקות הגדולה שלך ליהדות, ולעקרונותייך. אני מחזקת אותך ומאחלת לך הרבה בהצלחה, כל הכבוד לך.

תודה רבה על התגובה, לצערי כבר דיברנו רבות על הנושא וכן הוא באמת מתחמק ומבקש ממני להמשיך הלאה ושלמרות שהוא אוהב אותי יהיה לי טוב עם אחר, הוא אינו יודע אם זאת ההחלטה הנכונה וקשה לו לוותר עליי אבל הוא מרגיש שאינו יכול לחזור למה שהיה ושהכל התפצוץ לנו. אני לא רוצה להתחנן לפניו, ועד עכשיו הסיבה האמיתית לא ברורה, מפגש איתו רק יכאיב לי יותר (מניסיון בפרידה עצמה לא הצלחנו לשחרר אחד את השני במשך שעות). אני כנראה צריכה להמשיך הלאה כמה שזה כואב ונראה בלתי אפשרי, מקווה שאמצא את דרכי עם מישהו אחר, אני לא חושבת שיש לי סיכוי במערכת זוגית עם גבר כזה מבולבל ואת האמת אני גם לא סומכת עליו יותר, מפחדת שיתחרט ויעזוב אותי שוב. אומרים שהכל לטובה, מקווה שגם עבורי.

היי

אל תפגעי אם אני יאמר זאת, אבל לדעתי לקשר הזה לא היה הרבה סיכוי.
שניכם באתם ממשפחות שונות לגמרי, ונראה לי שלמשפחה שלו היה חשוב שהוא יתחתן עם מישהי ממשפחה יהודית ודתית, ואני אומר זאת רק בגלל שעשית הכל מהכל.
תראי את הקרבת לדעתי יותר מדי, את הקרבת את המשפחה שלך, אמנם התגיירת לפי רצונך, אבל הפכת לדתייה אני מניח בשביל האקס, עשית הכל כדי לרצות אותו, אבל בזמן האמת למרות שהוא אהב אותך הוא לא היה יכול ללכת נגד משפחתו, משפחתו מן הסתם רואים דברים אחרת והם אינם מושפעים מרגשות אלא בטובת בנם. שלדעתם מתבטאת בבחורה שבאה ממשפחה יהודית ודתית.
גם בראייה לעתיד, לא היית יכולה ללכת להורים שלך בשבתות אלא רק בימי חול, הילדים שלך היו מבלים רק אצל משפחתו בשבתות. אלו דברים שהיו מכאיבים לך ולמשפחתך בעתיד. ועלכן כמו שאמרת באמת הכל לטובה ואני חושב שאת צריכה להמשיך הלאה.

מצד שני אני אסייג קצת את דבריי ואומר לך, שאם באמת את רצית להיות דתיה ולא עשית זאת למען האקס, אלא זה מה שאת רצית באמת ואת מודעת להשלכות וההשפעות על משפחתך, משפחתך תצטרך ללכת לקראתך ולשנות את אורח חייהם, כדי שתוכלי לחיות איתם וגם כדי שהגבר הדתי הבא בחייך יוכל לבוא ולחיות עם משפחתך.

אני ממש מסכים איתך, שאת צריכה להמשיך הלאה כי באמת נתת הכל מהכל, אבל שתביני אין פה קשר לאמון, אל תאבדי אמון באנשים וגברים, זה הרבה מעבר, באתם מעולמות שונים וזה היה מתפוצץ מתישהוא במהלך הקשר. היום כשאת יותר חכמה(מנסיון) ומבינה את ההשפעות של החלטותייך, תחשבי מה את רוצה (זוגיות חילונית,דתית) ממקום רציונאל בלי רגשות ואם זה תלכי עד הסוף.

תהיי חזקה

הי יהל,

אני מסכימה עם אלדר בעינין הזה. אם הבחור נחוש- יש פה מעבר, לא חושבת שזה קשור ספציפית לסיבה שהזכיר מולך.

אני מאמינה שמגיע לך מישהו שקודם כל יכבד אותך כפי שאת, שיבין את המעבר החד שעשית בין שני עולמות למען העקרונות שלך, מעבר לזה חשוב שתבדקי עם עצמך- איפה הגבול שלך? מה את מוכנה לעשות ולא מוכנה לעשות? מה היית רוצה באמת?

אני בטוחה שתעברי את התקופה הזאת, ותגיעי בסופו שלדבר למי שבאמת ראוי לך.

היי פז

חשוב שתבדילי בין המשבר שעברת והתהליך שאת עוברת לבין התשוקה המינית.
לא ציינת ממה נגרם המשבר ואיזה תהליך בעקבות זה את עוברת ולכן אני אתייחס רק לתשוקה המינית.
ההתעוררות המינית שאת חווה, נובעת מריגוש, שאת רואה אישה אחרת מפלרטטת עם בעלך זה אומר לך שבעלך עדיין הגבר "הכובש" "הנחשק" שעדיין בחורות היו רוצות אותו, דברים שכנראה כבר לא רואים לאחר שנים רבות של נישואים, מה שגורם לך לריגוש ולתשוקה מינית חזקה כלפיו.
הקירבה שנוצרה יכולה לנבוע מהרבה דברים, צדדים חדשים שראית בו, תשוקה שהבעירה מחדש את הזוגיות והחזירה אותכם כמה שנים אחורה, שילוב שלכל זה בתוספת של יציאה מהמשבר שעברתם.

לדעתי השאלות שאת צריכה לשאול הם, האם זה נוח לך שבעלך מפלרטט עם בחורות אחרות למרות מה שזה גורם לך להרגיש?
אמנם עכשיו זה מכניס תשוקה ועניין לזוגיות אך האם את יכולה לתת בו אמון ולסמוך עליו שזה לא יגלוש מעבר? האם זה הדבר הנכון לעשות במערכת הזוגית "הלא יציבה" שאת נמצאת בה כרגע?
לגבי בעלך, האם תמיד הוא היה פלרטטן או שזה התחיל לאחרונה כתוצאה מהמשבר?שאלת את בעלך למה הוא מפלרטט עם בחורות? האם זה סתם כדי להעלות את האגו או שזה מעבר.

הגבתי למרות שפנייתך כוונה למנהלות הפורום,
אלדר

תודה על התייחסותך.
במבט לאחור הבנתי שאני עוברת תהליכים עם עצמי של בטחון עצמי, התחזקות, התבגרות וכנראה סוג של פריצה החוצה. שאני מסתכלת על נישואיי לאחור (כ-20 שנה) אני מבינה שלאורך רוב נישואיי בעלי לא היה שם בשבילי, זה בא לידי ביטוי בקנאה, בשליטה, בחוסר פירגון בהתמודדות לבד עם כל הדינמיקה של החיים וזה עיקר הבעייה של הזוגיות הזאת. אני צריכה פרטנר שיהיה שם בשבילי והוא לא היה.
אנחנו מנסים לתקן, הוא הבין את הטעויות שלו אבל כעת חובת ההוכחה עליו. ברור שלא מתאים לי פרטנר שאין לי אמון בו, לדבריו הוא עשה זאת ממקום שהיה לבד וחיפש סוג של התייחסות. ייתכן מאוד שבעבר הוא לא היה שם כי הייתה מישהי אחרת, אני לא פוסלת זאת. "דקה" לפני שרציתי לחתוך את הקשר גיליתי את מה שגיליתי וזה גרם לי לבדוק את הדברים אבל עדיין מפרידה בין התהליך שלי הבעיה בזוגיות והעניין החדש שגיליתי בו. כל זה גורם לי לבלבול גדול וכנראה שאני צריכה לבדוק על נושא לגופו. יודעת שבסוף התשובות יגיעו ו"הפאזל" יתחבר.

שלום פז

מה שאת מתארת נשמע לי טבעי לחלוטין ויש לכך מספר סיבות. אחת מהן שכשאת נוכחת כי בעלך קשה להשגה את נלחמת עליו וחוזרת התשוקה. אך עם זאת, אני מציעה להמתין לתשובתה של דורית אשר לה הרבה ניסיון גם ובעיקר בתחום הזה.

פז היקרה, אני נתקלת בהרבה מקרים בהם מתגלה שהיתה בגידה או חשד לבגידה, ובאופן פרדוכסלי חוזרת התשוקה המינית: זה משהו אינסטינקטיבי, אפילו קצת חייתי...מן המקום של להוכיח שאת "שווה" ונחשקת. זה כמו לכבוש אותו מחדש ו"לביית" אותו ולהחזיר אותו, והתשוקה המינית מתגייסת כאן לטובת שלמות המשפחה. הדברים האלו בנוסף למה שכתבו לך אלדר ועדי - מסבירים לדעתי את העלייה בתשוקה המינית.

אבל את מבולבלת.
כי הגוף שלך אומר א' והמחשבות אומרות ת'...את בוחנת את ההתנהגות שלו לאורך השנים ומגיעה למסקנות שהוא התנהג בשתלטנות ובאגואיסטיות, ואת נמצאת בהתלבטות לא רק בגלל החשדות מה הוא עשה מחוץ למסגרת הנישואין אלא גם בגלל אישיותו והתנהגותו.
אבל אני דווקא מאמינה שהגוף שלנו מקדים אותנו ואומר לנו איזו אמת חשובה, עמוקה.
וברור שאני בתור פסיכולוגית ומטפלת זוגית - מאמינה בשינוי אישיותי. מה שאני מנסה לומר לך הוא שאולי המשבר שאתם עוברים יעורר את שניכם ואותו במיוחד לעבור תהליך של שינוי ההתייחסות וההתנהגות כלפייך. כי משבר זוגי מנער את שני בני הזוג ויכול לצאת מכך משהו טוב אם שניכם מתגייסים ומחליטים להכיר בטעויות שעשיתם וללמוד ולהתאמן על דרכים חדשות של תקשורת ושל התנהגות.
אבל התרשמתי שאת מבינה שאת כבר עכשו בתוך תהליך של שינוי, והדברים יותר פתוחים לכל הכיוונים. הביאי בחשבון שיש גם דברים שאת עשית לא בסדר בזוגיות. יתכן שהיית מאוד מסורה ל4 הילדים והשקעת את רוב האנרגיות שלך בגידולם, והזנחת את הזוגיות. זה קורה הרבה, ויש לכך מחירים כבדים, כי בן הזוג המרגיש מוזנח פונה לאחר זמן מסויים החוצה כאשר הוא נוכח לדעת שאינו מצליח לקבל אותך בתור בת זוג בחזרה. כמובן שמה שאני כותבת בהקשר הזה זוהי רק השערה, כי לא כתבת על כך בעצמך. אבל בכל מקרה - חשוב לבחון מה היתה ה"תרומה" שלך למשבר.
אשמח לקרוא את תגובתך לדברים שכתבתי.

קראתי את דברייך ותודה.
הגדרנו ביחד מה כל אחד רוצה בתוך הזוגיות הזו וגם בפן האישי ונתנו לעצמנו תקופה של חצי שנה לבחון את הדברים.
אני רוצה להתייחס לדברים שכתבת לי, שאני מסתכלת לאחור בזוגיות היו לו המון בריחות כי אני מבינה שהוא אדם שקשה לו להתמודד. ניסיתי לבדוק איתו מה מצריך תיקון מבחינתי ולדבריו הוא לוקח את כל האחריות עליו.
מה שהעיר אותי ודחף אותי לשינוי הוא קשר אפלטוני עם גבר אחר ש"נגע" בכל הנשמה שלי, בנקודות הכי כואבות וזו התוצאה של זה. לא יודעת איך להסביר זאת אך הגבר שהכרתי לאחר תקופה מאוד קצרה הלך אחורה ובעצם פה אני מנסה לבדוק מה יש בי שגורם לגברים שלידי ללכת אחורה.
אני דעתנית, חזקה, נראית מצויין, משכילה, ישירה מידי, אינטיליגנטית ובעיקר בעד שיוויון המינים. תפיסות העולם שלי מאוד ליברליות ויש לי היכולת לראות את שני צידי המטבע באופן הגון.
מה שמבלבל אותי הוא האם החשק המיני המוגבר הוא תוצאה של "יובש" שהיה לאורך תקופת המשבר ועכשיו הדברים מתפרצים או שבאמת יש לי רגשות אליו של אהבה, קנאה והוא אכן חשוב לי?
ללא קשר אני בוחנת גם את נושא הזוגיות והתאמת המערכת הזאת לפז החדשה.

עוד משהו חשוב...
לאחר מספר ניסיונות הפעם הבטחתי לעצמי לתת לזוגיות הזאת ניסיון ממקום אמיתי להיסחף עם כל מה שהלב רוצה וזה אפרופו גם החשק המיני, לראות בסוף התקופה מה אקבל ואיך ייראו הדברים :)

לאור הדברים שהוספת, הרי את עוברת בעצם תקופת התעוררות רצינית. איפשרת לרגשותייך להתעורר ביחס לגבר החדש ההוא ועכשו את כבר מעוררת, כאילו נוצר איזה צמאון שלא הורווה ולא מוצה בגלל שהוא נטש את המערכה ועזב לפני שהתממש משהו. אז יתכן שההתעוררות המינית הזאת היא תופעת לוואי לגל ההתעוררות הזה.

אבל, בגלל שמדובר עכשו בבעלך ואבי ילדייך, והגבר האחר הואלא בעניין, למה לא לנצל את הגל הזה ולתפוס עליו טרמפ וליהנות מן הרגשות ומן התשוקה המינית? אולי זה יהיה המסלול לבניית משהו חדש ביניכם? האם זה כל כך משנה מה מקור התשוקה? כרגע, בהווה, זה מה שאת מרגישה, אז השתמשי בכך למטרות שקבעת לעצמך. מה דעתך?

אכן אני בהתעוררות רצינית לגבי כל התחומים בחיי.... אני רואה בכך מתנה אחת גדולה עם כל הקשיים המלווים.
אכן חשבתי להתמסר לתחושות ולראות לאן הדברים יובילו, למרות שהחשק המיני המוגבר קצת בילבל אותי האם זה בא ממקום של חסך בתקופה מאוד ארוכה או שבאמת חזרו לי הרגשות לבעלי.... זוהי נקודה נוספת שאבחן אותה בתקופת החצי שנה שהגדרנו לעצמנו.
היום מאוד ברור לי מה אני רוצה ועל מה אני לא מוכנה להתפשר - בעיניי חייבת להיות פה מציאות אחרת.
תודה על כל ההתייחסות והמענה הרציני פה בפורום :)

מירב היקרה, צר לי על התחושות השליליות שיש לך, שנראה כאילו הן רק הולכות ומצטברות ומתחזקות. אין ספק שיש לך ובעצם לבן זוגך בעייה לא קטנה. אבל אני שומעת אותך (מעבר לקיטורים הטבעיים על המצב) שואלת מה ניתן לעשות, וזה הדבר החשוב, כי אין טעם להילחם ולהפריד ולאמלל את בעלך ולהקים על עצמך את משפחתו בתור אוייבים.
יש לי שתי הצעות בשבילך:
1. לחפש במחשבות שלך באופן פעיל ומודע מה יש בהם שהוא טוב. נדמה לי שכרגע, את כל כך כועסת ומאוכזבת מהם שכל מה שקורה הקשור אליהם מופיע לך שלילי ומרגיז. ואת נכנסת לתגובה של "כדור שלג" ההולכת ומתעצמת וכל דבר קטן שמתווסף רק מחזק לך את הרושם השלילי. אני מציעה לך כאן תרגיל מחשבתי: עשי מאמץ (מלאכותי) ובביקור הבא אצלם תמצאי (אפילו בכוח) 3 דברים חיוביים אצלם. אתן לך רמז: הם חמים. הם איכפתיים. הם פעלתניים. (את כל זה כבר הסקתי מן התיאורים שלך). זה לא צריך לשנות את דעתך, אבל זה עשוי להוציא אותך ממעגל הקסמים השלילי אליו נכנסת ביחס אליהם. הרי לא יתכן שהם רק שליליים! האיש שאת אוהבת צמח מתוכם! והוא אוהב אותם והם חשובים לו וזה לא ישתנה. באנגלית אומרים - if you cannot beat them - join them!
2. יש לך משימה גדולה ולא פשוטה, שאפשר לפרק אותה. מצאי לך בשלב הראשון דמות אחת מתוך המשפחה שהכי פחות מעצבנת אותך והתחילי להתקרב אליה. שתהיה לך חברה בקירבם. דבר נוסף - אמרי לבעלך מה יקל עלייך. שתפי אותו ואמרי לו שמאוד חשוב לך לחפש דרך להתקרב ולהרגיש יותר בנוח עם משפחתו ושאת זקוקה לעזרתו בכך. עשי זאת במקום לקטר בפניו ולבכות לו, שנאי מקווה שאינך עושה זאת כי את מעמידה אותו במצב בלתי אפשרי וזה לא חכם לעשות זאת. הציבי לעצמך מטרת על - להגיע איתם ליחסים טובים והמשיכי לחתור לכך ולהתגבר על מכשולים. תזכרי שאת גדלת בסגנון אחר לגמרי והתרגלת לדרך מסויימת, אבל חשוב להכיר גם דרכים אחרות ובטוח שבכל דרך יש גם דברים חיוביים וטובים.

מקווה שעזרתי במקצת. בהצלחה במשימה המאתגרת הזאת!!!
2.

תומר יקר, שתי האפשרויות נכונות!

הרבה גברים מרגישים משיכה מינית טבעית כלפי נשים מסויימות. בחלק מן המקרים זה נשאר רק בגדר משיכה מינית, ובחלק מן המקרים - לאחר שמכירים את הבחורה מקרוב יותר ומוצאים בה עוד דברים נעימים - מעבר למשיכה הגופנית, כמו בהתנהגות שלה, בחוכמה שלה, בתכונות האופי שלה - ואז זה מתפתח לאהבה.
ויש מצבים הפוכים: אתה קודם מכיר בחורה שלא מעוררת אותך מינית במיוחד וככל שהיא יותר מוצאת חן בעיניך בתור בן אדם, מתחילה להיווצר גם התעוררות מינית.
אבל גם כאן - לא תמיד זה יקרה. קורה שאתה מכיר מישהי שיש בה תכונות נהדרות כבן אדם אבל לא מתעוררת כלפיה משיכה מינית. זה עצוב, אבל חשוב להיות מודע לאפשרות הזאת וזה לא משהו שניתן לשלוט בו. או שזה קורה או שזה לא קורה אחרי ההכרות הראשונית.
אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש טיפוסים מסויימים של המין השני שמוצאים חן בעינינו במבט ראשון, ויש המשאירים אותנו אדישים במבט ראשון. זה משהו די ביולוגי פיזיולוגי, שטמון בנו עמוק, ומבוסס על ריחות, על צליל הקול, על מראה עיניים ותחושת העור - בעצם החושים הכי בסיסיים שלנו.

האידיאל הוא למצוא מישהי שהיא הטיפוס שלנו ולהצליח למצוא בה בצורה מציאותית - לא מסונוורת - את התכונות החשובות לנו בתור בן אדם.

טלי היקרה, את מציבה בקשה שבעצם אינני רוצה לעזור לך בה, כי מקומם אותי ללכת עם הכניעה הזאת שלך למצב ולתת לך רק טיפים איך לשמור על עצמך מתוך הנחת היסוד שההתקפים האלו יימשכו כאשר ברור שאת היא הקורבן.
אסביר את עצמי בצורה אחרת: אם אעזור לך לשמור על עצמך מפני הנזקים האלו - יש להניח שהתקפי הזעם שלו רק יימשכו ולא תהיה לו מוטיבציה לעשות עם זה משהו.
כיום - זה מטריד אותך מאוד ולא נותן לך מנוח.
אבל חישבי על כך שכך זה צריך להיות! לא יתכן שהוא יתעמר בך ויתעלל בך נפשית ואת תאפשרי לו לעשות זאת!
שנית - התקפי כעס הם אחד הגורמים העיקריים להריסת האהבה בין בני זוג. זה כמו "אדמה חרוכה" - הוא מבעיר שריפה שמזיקה וכואבת ו אחר כך מאוד קשה לאהוב את זה שגורם לשריפה.
אז ברצוני לשאול אותך קודם - האם גם אנשים אחרים בסביבתו אומרים שאלו התקפי זעם/כעס? או שאת היחידה שאומרת זאת? אני מנסה לברר האם זה מופנה רק נגדך, והאם זה באמת בעוצמה כזאת שהוא מאבד שליטה וצועק בקול או שובר חפצים מרוב כעס. כי אם זה רק שימוש במילים לא נעימות, גערות, ביקורתיות ואז שתיקה והתנתקות - זה לא ממש התקפי זעם. במקרה כזה אפשר ללמוד דרכים יעילות יותר לתקשורת ביניכם.
עכשו, אם זה באמת התקפי זעם - אז יש לי עוד שאלות:
עד כמה בעלך מכיר בבעייה? האם הוא מכיר בכך שיש לו בעייה כאשר הוא נכנס להתקף כעס כזה? או שהוא נוטה להמעיט ולהקטין את חלקו ולהצדיק את עצמו בכך שאת עשית משהו כל כך גרוע שמצדיק את תגובתו?
כי לדעתי הדבר הנכון הוא קודם כל להכיר שיש לו בעייה ואז להחליט שהוא מטפל בבעייה. אפשר לטפל בה ע"י טיפול פסיכולוגי - בעיקר בגישה ההתנהגותית קוגניטיבית, ואפשר להיעזר בתרופות מסויימות - בהתייעצות עם רופא המשפחה ועם פסיכיאטר - תרופות שממש עוזרות לא להיכנס להתקפים הללו.
מה שאת מבקשת כאן הוא בעצם להניח שהבעייה תימשך ולקבל זאת, ורק לחפש איך להרגיע את עצמך במצב הנתון.
אשמח לשמוע ממך תשובות.

רון היקר,אתה מתאר מצב או מצבים של העלבויות ומשחקי כבוד, שמאוד מקשים כמובן על זרימת היחסים. יש אנשים שלוקחים אירוע כזה (שלא היתה בו שום כוונה רעה מצידך ואולי קצת חוסר מחשבה תחילה גם אצלך כי לקחת צ'אנס שהיא תבוא קצת יותר מאוחר וגם אצלה כי היא לא התקשרה לנייד שלך) ונתקעים בו ועושים עניין ממנו ומוצאים בו כוונות ומאשימים האשמות, ויש אנשים שמצליחים לראות את אלמנט חוסר המחשבה והמקריות וזורמים עם התקלה שקורית בלי לעשות מזה עניין קרדינאלי.
אז היא שייכת לקבוצת הנעלבים, שצריכים את המחווה שלך של התנצלות מלאה כדי להירגע ולעבור הלאה.
אבל שים לב שגם אתה נתת התנצלות על תנאי: אתה כל הזמן מדגיש ש"אתה מספיק שווה שיחכו לך בחוץ חמש דקות". כלומר גם אתה נפגעת מן ההתנהגות שלה.
אני חושבת שבלי קשר להתנצלות שלה - אם אתה חושב שהיית לא בסדר בחלק כלשהו של האירוע הזה - קח על חלק זה אחריות מלאה ותתנצל על חלקך. אם אתה מתנצל אבל מייד מוסיף "אבל אני שווה שתחכי לי" ה"אבל" שלך כאילו מבטל את ההתנצלות שלך, ולכן זה מקומם אותה.
בעיני זאת תכונה מאוד אמיצה - להכיר בחלק שלך ולקחת עליו אחריות - בלי לבוא בטענות על מה שהיא עשתה לא בסדר. אחרת אתם כמו שני ילדים שמתנצחים מי עשה יותר גרוע ומי אשם יותר, ומאוד קשה לצאת מזה.