פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיכל

יקירתי, את חייה את העבר יותר מדי זמן, והגיע הזמן שתתקדמי הלאה.
הוא בסופו של יום בחר במשפחתו וזה לא משנה מה היא הסיבה, הגיע הזמן שתדאגי לעצמך, ותקדמי את עצמך לעבר זוגיות אמיתית.

התאהבת בו, נקשרת אליו רגשית, ולכן קשה לך, אני לא יודע אם את בקשר איתו עכשיו, אבל אם כן את צריכה להתנתק, כי את תקועה במקום.

לגבי גברים טובים אחרים, אני באמת מקווה שאת לא מאמינה שאכן כל הגברים הטובים תפוסים או לא קיימים, זה כמו שאני יגיד שכל הבחורות הטובות תפוסות או שאין היום בחורות טובות, הרי זה לא נכון.
התאהבת בו ולכן כל דבר בו נהפך בשבילך למושלם, תפסיקי לדמיין או לפנטז איך אמור להיראות גבר החלומות שלך.
הבחורות הטובות כמו הבחורים הטובים מחכים שם, ולכן תתני לעצמך הזדמנות אמיתית להכיר גבר אחר, להיפתח רגשית ואולי מזה תצא זוגיות אמיתית.

מיכל היקרה, כרגיל, אני מצטרפת לדברי אלדר.
החיים האמיתיים הינם במשפחה שלו. אין כמעט זוגיות שלא נתקלת בקשיים, ובזמן הקושי יש נטייה לברוח החוצה, במקום לפתור את הבעיות.
לא כל קושי בזוגיות ניתן לפתור - אבל כאשר יש ילד משותף - אז זה ממש חיוני לנסות לשקם את הזוגיות.
הביאי בחשבון שיש גם דברים טובים בזוגיות הזאת. הגבר המושלם שלך אולי לא ממהר לספר לך דברים טובים על אישתו...אבל קשה לי להאמין שיש רק רע.
אני מציעה לך להתנתק עכשו. לאפשר לו לעשות את תהליך השיקום האמיתי, בלעדייך. כל עוד את קיימת בתור אופציה- הוא לא יעשה מאמץ אמיתי שם.
ותראי מה עלול לקרות: אם הוא לא יעשה מאמץ אמיתי שם - ויחזור שוב אלייך- תחושות האשמה על כך ילוו אותו כל החיים, ועלולים להיות מופנים גם כלפייך בבוא הזמן אם יהיו ביניכם קשיים בעתיד.
לכן זו בעיני אהבה אבודה, כמו הכותרת שבירת, ועלייך לנוע קדימה ולהיפתח לקשרים חדשים. הוא די סינדל אותך...

כמו מה גילכם ואילו קשרים היו לו לפני..
לדעתי הלא מקצועית תמשיכי בשלך, אם הוא אוהב אותך הוא יחזור אם לא תדעי שלמזלך לא בזבזת את זמנך. בכל מקרה, לא ליצור קשר כרגע אם הוא ירצה להשיג אותך הוא ירים את הטלפון ואם צריך גם יבוא אליך מתחת לבית.
אני הרגשתי בדיוק כמוהו שאני נחנק ואלי יש שם משהו אחר בשבילי ולי זה לקח שבועיים של נתק כדי להתעורר וכשהתעוררתי אחרי שבועיים של מחשבות והבנתי מה אני רוצה זה היה מאוחר מידי כי האקסית היתה כבר במקום אחר.
מי יודע אולי הזמן יעבור וגם את תהיי במקום אחר וכבר לא תרצי, קחי את הזמן הזה ותחשבי מה על עצמך ומה את רוצה מעצמך ומהחיים שלך, בהצלחה!!

אני 23 והוא 25, לי כבר היו כל מיני סוגים של מערכות יחסים ולו מעט.. לי כבר הייתה מערכת יחסים ממושכת שנגמרה.. בגלל זה גם לקח לי זמן להיפתח לאקס הנוכחי מה שעושה את זה יותר קשה- כי עד שהצלחתי שוב להיפתח לאהבה חדשה, שוב סיימו איתי.
אולי הוא לא מתקשר כי הוא מכבד את ההחלטה שלי שננתק כל קשר?.

הוא בפירוש גם אמר לי שהוא רוצה "להתנסות" עוד... למרות שאני, באמת עברתי כמה וכמה קשרים.. עד שמוצאים משהו שבאמת טוב לך בו, זה כל כך חבל לאבד את זה בגלל המחשבה של "מחכה לי משהו יותר טוב". סיימת את זה למרות שעדיין אהבת אותה מאוד והיה הייתה חסרה לך והבנת שהיית אידיוט? (חח אתה ממש לא אידיוט, סתם מה שאני חושבת על האקס שלי ).. חח

המון תודה על ההתייחסות

קצת אחרי שנפרדנו הוא אמר כמה שהוא מתגעגע אליי וכמה שאני חסרה לו ושיש ככ הרבה דברים שהוא רוצה לספר לי כי אני היחידה שמבינה אותו ומקבלת אותו כמו שהוא. אבל הוא בשלו.

את צריכה פשוט לכבד את ההחלטה שלו כרגע, תאמיני לי ניתוק או לא ניתוק אם הוא ירצה אותך הוא ינסה ויצליח למצוא דרך ליצור איתך קשר אפילו ימצא תירוץ. עד אז תני לו לעשות מה שהוא רוצה ותחיי את החיים שלך, עוד מעט את תביני שכל הניתוחים הללו לא עוזרים לך אלא רק מבזבזים את הזמן היקר שלך והחיים הקצרים שלך, די להילחם הוא יודע שאת אוהבת אותו אם הוא אוהב אותך הוא יחזור.
זה מזכיר לי את הסיפור של האחים כהן על רופא שיניים שבמהלך אחד מהטיפולים שלו הכין גשר לאחד ממטופליו וכשהיציקה התייבשה הוא גילה של השיניים החותכות רשומה המילה "הושעיני" כלומר עזור לי הוא היה בהלם, במשך חודשים הוא לא הצליח לאכול ולישון והשתגע וחיפש תשובות בכל מקום, ביציקות של מטופלים אחרים, בשלו ושל אישתו, בגימטריה, בקבלה ומה לא. הוא פשוט היה חייב לדעת את התשובה לסימן שקיבל. הלך לרב שיתן לו תשובות מה אני אמור לעשות, מה התשובה. הרב אומר לו לא יודע מה התשובה אבל לעזור לאחרים בטח שלא יזיק. הרופא חזר לעבודה משך זמן מסויים המשיך לחפש תשובות עד שלאט לאט חזר לחייו, חזר לאכול ולישון ולהנות מהחיים.
האהבה של חיי נמצאת רחוק ממני וכבר עבר זמן רב מאז שדיברתי או הבטתי בה ואני ניסיתי גם לחפש תשובה, למה היא הלכה הרי תיכננו להתחתן והיה לנו כל כך טוב, למה היא בוכה לי אבל ממשיכה בשלה ומתרחקת..
אנחנו פשוט לא נקבל את תשובות טובות כי לא שאלנו את השאלות הנכונות. תפסיקי להתעסק בזה ותחזרי לחיות יום אחר יום, כרגע זה כבר לא בשליטתך את לא יכולה לשלוט ברגשותיו, ואת תראי שהוא יגיע גם אם לא האקס אז אחד אחר ואת תחזרי לחיות ותשכחי שאי פעם ביקרת בפורום הזה.
שיהיה בהצלחה!!

נראהלי שהוא יכבד את הפרידה יותר מדיי ולא יצור קשר גם אם הוא ממש ירצה.. או שזה א עובד ככה אצל בנים חח אם הם באמת רוצים הם עושים.
אני גם ניסיתי לקבל ממנו תשובה אבל אמרתי לו שלא חשוב כבר ושאני אתמודד עם זה כבר בעצמי-למרות שהוא הראה נכונות להיפגש העדפתי שלא. לא רציתי שנחזור ממקום של געגועים או פרץ רגשות אלא מקום אמיתי מהרצון שאני/ הוא האחד/אחת באמת.

בינתיים אני אתן לו להתנסות. להכיר את עצמו.. ואז להבין בסופו של דבר מה הוא רוצה. חבל לי שבגיל כזה אנשים עדיין בוחרים לראות "מה עוד יש" במקום לקבל את מה שיש להם בידיים. שלוקחים דברים כמובנים מאליהם.

תמיד יש את המחשבה הזו של "הוא לא ימצא יותר טוב ממני" ו"הוא עוד יתחרט" ומי עוד תתנהג אליו ככה... מצד אחד אני מאוד מאמינה בזה. מצד שני, כבר היינו יחד והוא בחר לוותר על זה אז הסיכוי שהוא יחזור או יתחרט- קלוש ביותר :-\
הוא לא בן אדם קל. ואני באמת מקווה שהוא ימצא את מי שתוכל להכיל את חוסר הביטחון שלו ואת כל התמיכה הזו שהוא צריך, בלי לוותר על עצמה. ואולי זה לא מה שהוא מחפש. מי יודע אולי הוא מחפש גם מישהי חסרת ביטחון שתוותר על עצמה למענו? כל מה שאני יודעת זה שאני הייתי בסדר ומניסיון זה עובר. אבל זה לא מקל על המצב הקיים..

הוא עוד יחפש אותי. אני מקווה.

וההימור שלי שהוא כן יחזור אבל אם כן הוא אם לא את מבחינתך חייבת להמשיך הלאה, לשנות גישה ולהתחיל לקדם את עצמך. הוא בחר כרגע לוותר אז למה את צריכה להילחם?
ואני חושב שאם הוא יגיע לתובנה שהוא רוצה אותך הוא לא רק יראה נכונות להיפגש הוא גם יגרום לך להבין שהוא רוצה אותך, ניתוק או לא ניתוק כשריצה אותך חזרה את תדעי טוב מאד.

הי לאה,

אני שמחה שבסוף החלטת לכתוב לנו ולשתף.. ואנסה לעזור.

את מדברת קודם כל על הרבה מאוד בדידות ו"ריק" בעולם שלך. הסיפור שסיפרת לנו כאן סובב סביב התחושה שלך, מה יש לאחרים ולי אין, מה אני לא יכולה להציע לבן שלי (משפחה גדולה) ומה בעלי הקודם כן.. את חשה דחויה מכמה מוקדים- הבעל הנוכחי שאיתו התחלת את הסיפור, הבעל הקודם והילד. את במקור לא מכאן, מה שמחזק עוד יותר את תחושת הבדידות והריקנות הזאת.

אז עד כאן אני מדברת על מה שאת חווה, להערכתי.. ועל הקושי הגדול שבלהסתדר עם כל זה לבד.

את מכניסה אלמנט נוסף שהוא הבעל הנוכחי, שמשווה בעינייך את היחס לקודמת מול היחס אלייך, את מרגישה מופלית לרעה בעינין זה, שהוא עדיין עסוק בה, שהוא לא מבין ולא מקשיב לך מספיק ואף הרחקת עד "נשואה ל"מקסים" שלא אוהב אותי". האם זו פרשנות שלך או שזה משהו שברור וגלוי לשניכם בזוגיות הזאת= הצהיר על כך בפנייך?

אז יש פה שני סיפורים אמנם קשורים אך שונים זה מזה- הסיפור האישי שלך על חייך ועל תחושות הפספוס והדחיה, והסיפור על הזוגיות המאכזבת שאת חווה כיום.

אני חושבת שכדי לטפל בזוגיות יש קודם כל לעשות סדר ו"לטאטא אבק" לגבי מה שקורה אצלך בפנים. לך בפנים יש הרבה מועקות שלאו דווקא קשורות לזוגיות עם הנוכחי. את זקוקה להרבה הקשבה, לכתף תומכת ואת מבקשת מפורשות- אל תפנו לי גב, אל תתעלמו ממני, אני זקוקה לאוזן קשבת ולעצה טובה. העצה הכי טובה שאני יכולה להעניק לך היא להציע לך לגשת לאיש מקצוע שיתן לך את המתנה הזאת- קירבה, הקשבה והכלה. קודם כל את צריכה שיחבקו גם את הצער שלך. אח"כ כל היתר.. וכל היתר יכול לחכות עוד קצת. לא מן הנמנע שאם תטפלי קודם במה שאת חווה אישית בחייך (אני מתכוונת בעיקר כלפי הילד שזה נראה לי מוקד הצער)- תצליחי להפתעתך לטפל מצוין גם במישור הזוגי- אם זה להצליח לקבל החלטה או אפילו לשפר משהו שם בתוך המערכת הזוגית. אבל כפי שציינתי זה יחכה כרגע.

מטפל טוב יוכל להעניק לך את הזמן שיהיה רק שלך, ולמעשה כל מה שאת מבקשת- עזרה, הכלה, תמיכה ואוזן קשבת- את תוכלי לקבל גם בפן האישי שנוצר בטיפול, וגם בפן המקצועי ואז להרוויח גם תהליך אישי של צמיחה, ואת זה אף אדם לא יוכל להעניק לך פרט אם תעניקי לעצמך את זה- בטיפול או יעוץ אישי קבוע.

אני מקוה שהצלחתי לסייע לך במקצת. מאחלת לך בהצלחה רבה.

המכתב שלך נגע לליבי. אני מבינה אותך ואת האכזבה (מהילד, מהבעל הראשון, מהבעל השני...). לפי דעתי (ואני לא מומחית) את עושה טעות -- לדעתי, את צריכה "לא לרדוף" אחרי הילד ו/או הבעל החדש. את צריכה כשהילד שלך בא אלייך שגם אצלך יהיה לו שמח ולבלות איתו ושירצה הוא לבוא. ואם לא רוצה לבוא ורוצה לגור אצל אביו את צריכה שיחשוב שאת שמחה כי הוא שמח וזהו..
לגבי הבעל החדש- אם לא טוב לך אין לך שום סיבה להישאר. אין לכם ילדים ביחד, ין לכם שום דבר שמכריח אותך להישאר דווקא איתו.גם הוא, את כאילו "רודפת" אחריו ואחרי הקרבה ממנו (שלא מגיעה). דווקא בגלל שאת גרושה את יודעת שלא חובה להישאר בנישואין לא טובים. מקווה שעזרתי.

היי
אני מבין שאתם בטיפול פוריות ואם לדייק הטיפול הוא אצל בעלך, ראשית שיהיה לכם בהצלחה ותראו ישועות בקרוב,
בקשר לשאר הדברים, את מציינת כמה דברים שכל אחד בנפרד שווה התייחסות נפרדת, ההימורים, הזילזול במשפחה שלך, אם נסתכל מנוקדת מבטך ועל פי התיאור שנתת אכן ישנה בעיה חמורה בהתנהלות הקשר שלו מולך, ואני מזדהה עם ההרגשה שלך שחייך מתפספסים וחבל על כל יום,
מצד שני את כותבת שהלכתם ליעוץ זוגי שעזר והוא השתפר עד שיש בינכם הקשבה ורצון מצידו להצליח שזה מעודד מאוד ונותן פתח לתקווה שיש עם מי לדבר, וכל מה שעליכם לעשות זה לשחזר את הזמנים הטובים ולשכפל אותם,
-
להתגרש עד כמה שזה נשמע רע, זה פתרון יחסית קל במצבך, ולפני שאת שוקלת ברצינות את הצעד לפרידה, את חייבת למצוא את הכוחות שיעזרו לך לראות גם ובעיקר את הדברים הטובים שיש לך בקשר הנוכחי,
אז בואי נעשה סדר:
הימורים:
לא כתבת מה המצב כרגע, אבל יש לזה טיפול גמילה ואם רצון שלו ותמיכה שלך אתם יכולים לצלוח את הנגע הזה,
-
זילזול בהורייך ובמשפחתך:
אני מניח שיש לכם רב שמקובל עליכם שיוכל לשבת איתו לכמה שיחות מוטיבציה ויראה לו מה דעת התורה וההלכה בעניין כיבוד הורי האשה ומשפחתה, אולי הוא לא מודע כ"כ לחומרת העניין, אני מלמד עליו זכות בשלב הזה, אם המצב לא כמו שכתבתי אז נצטרך לחשוב הלאה מה עושים,
-
שיחות הטלפון עם אשה נשואה:
מבלי לשפוט או להצדיק אותו כלל וכלל, מאוד ייתכן שלאור מצבו הנפשי המעורער בעקבות הפסדים כספיים, וכן העובדה שאינו מצליח להביא ילד לעולם כשאר האדם, ובמיוחד העובדה שציינת שהיית חוקרת אותו ומלחיצה, כל אלו ועוד איפשרו לו לחפש אוזן קשבת במקום אחר, לא יודע אם זאת הסיבה , אבל שוב בואי נלמד עליו זכות כדי לראות אם אפשר לצאת ולהשתקם מכל הבעיות שציינת,
-
כללו של דבר: אם את מוכנה לנסות ולעבוד קצת קשה בכדי להכניס את הקשר שלכם למצב של יציבות ואז לגשת ולבחון מחדש את כל המעלות והחסרונות שלו,,, אז יש לך סיכוי טוב להצליח במשימה ולהינות ממנה,
-
> הדרך לשם עוברת בהדרכה אישית של כל אחד לחוד, ורק אח"כ לשלב טיפול זוגי ביחד,
-
הוא חייב לטפל ולהיגמל מההימורים שלו,
חייב לקבל זבנג על הראש כיצד מכבדים כל אדם באשר הוא בכלל ואת משפחתך בפרט,
-
את צריכה ללמוד ולקבל כלים כיצד לתת אהבה מבלי להרגיש מרוקנת,
כיצד להחזיק במידת הקנאות אבל לא יותר מידיי שלא תגרום את ההיפך,
כיצד לתת אימון מלא בגבר שלך ולהוסיף לו ביטחון ועוצמה
ובכך להרוויח את הערכתו אלייך ובהמשך גם את הערכתו למשפחתך,
המשך בהודעה הבאה

בכל הימים הללו אני מציע שתעשו כל יום משהו משותף ביחד, זה יכול להיות הליכה רגלית סביב הבית, או כל דבר אחר, ובזמן הזה אתם מדברים ומשתפים אחד את השני עד שתרגישי שיש בניכם תקשורת נכונה שמאפשרת הקשבה והכלה ונותנת הרגשה שאני ואתה חשובים ומעורכים זה לזו,
-
כן אני יודע, מילים בומבסטיות, הביצוע לוקח זמן, וסבלנות, אבל אני מאמין בך שאת מסוגלת שלמה המלך כבר כתב עלייך "חכמת נשים בנתה ביתה"
תאמיני,תתפללי, ובעזרת השם תצליחי,
לילה טוב
אני כאן כמה שתרצו.
או במייל [email protected]

תודה רבה על התיחסותך מחזק מאד!!

ובכל זאת זה 7 שנים!!!
אני מרגישה לבד עצובה ובודדה קשה לי מאד אני בוכה המון המון
מתפללת ומתחננת בלי סוף ומצפה לישועה
גם הנושא הזה שהוא מסתכל על כל אישה במבט מעמיק מפחידה אותי ומרתיעה אתי מאד
היום אני צעירה ויפה אך מה יהיה כשאתבגר,??
נושא נוסף זה ענין הילדים,,,בכל יום אני משתדלת לבשל לקבל אותו בפנים שמחות וכמעט ואיני מזכירה את הנושא כי אני יודעת שהוא שבור מזה מאד ומתוסכל...
אך קשה לי הבית שומם רייק ועצוב ואינני יודעת מה לעשות בכדי למלא את החסר כל חברוי מסביבי מגדלות ילדים ורק אני לבד ועוד מתמודדת עם הרבה בעיות בתוך הבית

אשמח לעידודך,,,,

חן חן לך על התודות!

כמה זמן אתם בטיפול ?
אני מניח שגם ניסתם תרופות וסגולות,

כמעט ואין גבר שלא מסתכל ושוטף את העיניים ברחוב, וככל שתתייחסי לזה כך יהיה לו יותר דחף להסתכל, אל תעשי מזה עניין, ולאט לאט תראי שזו סתם הסתכלות מתוך סקרנות ולא מעבר,
אל תשכחי שאת לא משגיחת הכשרות של בעלך זה בינו לבין קונו, לשם כך המלצתי לך ללכת ליעוץ אישי כדי להעצים את האישיות שבתוכך ולעלות את המודעות העצמית שלך, ממילא כבר לא יזיז לך לאן הוא מסתכל,
כל הכבוד לך על הדרך שבו את מקבלת אותו ולא מלחיצה בעניין הילדים, אני בטוח שיש פתרון, ואת יודעת שזה לא בידיים שלך,
התקשורת כבר כן בידיים שלכם, ועל זה אתם חייבים לעבוד בכל הכוח,
אני אעיז ואומר לך, שככל שיהיה בניכם תקשורת יותר טובה כך יגדלו גם הסיכויים לפרי בטן, היום כולם יודעים שגוף ונפש צועדים במשותף, ויש לכך השלכות בכל תחום ועניין ובפרט בנושא הפוריות,


בהצלחה

שלום חן,

לא נותר לי להוסיף הרבה על דבריו היסודיים של חברנו הקבוע (תופים)- בני.


בתוך כל המכלול הזה אני רוצה להתייחס לנקודה אחת- אני לא אקרא לה "מסתכל על אחרות", אלא - מחפש אהדה נשית ואישורים לגבריותו.

אדם שנמצא במצב כמו שלו חווה מספר חוויות בו זמנית:
1. אני לא גבר כי הזרע שלי לא מייצר המשכיות.
2. הזרע הוא כוח הגברא- אין לי אותו, על כן אני גבר חלש.
3. אשתי סובלת מהמצב שלי ובכל זאת נשארת איתי, האם היא מרחמת עליי? או לא נעים לה ללכת? אולי כדאי שאתן לה סיבות ללכת? (לפעמים קל יותר להתנהג בקצת חוצפה או חוסר טאקט מאשר להגיד לך "אני לא שווה אותך").
4. יש לי בעיית התמכרות= גם בלי זרע בעייתי אני בעייתי בעצמי. (ההשלכה על אחותך רק הוכחה לכמה הוא מרגיש נחות).
ועוד ועוד.

את כל זה תכפילי ב7 שנים, או מהרגע שגיליתם על בעיית האי פיריון. לזה תוסיפי משברי אמונה ודת, מצב נפשי לא קל, קשיים בלשאת ולתת אמון (שיחות הטלפון ושקרים) וכו'.

לכן העובדה שהוא מסתכל על אחרות מלמדת על קודם כל- בריאות מינית. מעבר לזה- זאת בעיה מאוד מאוד קטנה בתוך כל המצב. אל תשימי עליה פרוז'קטור כרגע.

העובדה שהלכתם לטיפול ומשהו קרה מעודדת מאוד! מאוד! יש על מה לעבוד ויש בעיות, כן, אולי בהרבה מוקדים, אבל בכל זאת יש משהו שמשאיר אתכם יחד לעבוד על הקשר. וחשוב שתזכרי את זה ברגעים קשים.

השאר- אני מותירה לבני, אני שמה לב שהוא מעודד אותך מאוד.

עדי עם כל הכבוד לבני ויש כבוד! (חצוצרות...)
את נוגעת במקומות הנכונים הרבה יותר ממני, ממש התחלתם טיפול,
אני מקווה שהיא תיקח לתשומת ליבה את מה שכתבנו לה ותלך בראש ובראשונה לטיפול או אפי' לסדנת מודעות עצמית וכו',
יש לי כמה רעיונות בשבילה, אם היא תיצור איתי קשר במיל שנתתי לה,
אז אוכל לתמוך בה מרחוק,
המשך יום נעים לכולם

שבמהלך החודשים הראשונים של הקשר הוא ביקש ממני ספייס ונתתי לו.. לא עשיתי לו סרטים.. אני אף פעם לא עושה סרטים.. אולי גם זה העניין? הוא ביקש, אמרתי אוקיי ונתתי לו.. גם כשהוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה לא הראיתי לו שאני ממש מתרגשת מזה.. (הוא יודע שכן וידע שאני אוהבת אותו) אני פשוט לא אוהבת לעשות דרמות. רק כשהוא החליט כבר על הפסקה אז עשיתי "סרט" ואמרתי לו שאין דבר כזה. או שביחד או שנפרדים.

שלום עינב,

מספר נקודות:
1. יש איזו מן אוירה של השוואה תחרותיות מהדברים שאת כותבת, נסי לברר האם באמת את לא שמה דגש על הפערים ביניכם (השכלה, קשרים, עבודה) ,או מנסה להכניס אותם בכוח למשוואה שלו- למה הוא כרגע מעוניין להפסיק את הקשר.
2. העובדה שעזרת לו למצוא עבודה היא מצוינת ונראה כי את תומכת בו, אולי על הרקע הזה, של המחויבות הכלכלית לצד הקשר, הוא זקוק לזמן נוסף כדי לחשוב מה הכיוון האמיתי שלו.
3. אין לי ספק שהוא צודק ובלעדייך יהיה לו קשה. אך נשמע שהוא בכיוון של לקחת פסק זמן ולחשוב שוב על הכל, ולעשות סדר. וחשוב שהוא יעשה את זה עכשיו ולא, נגיד, אחרי חתונה.
4. עשית נכון וטוב שנסעת לכמה ימים, טוב שהתנתקת ממנו כי זה מה שהוא ביקש. לא הייתי מקטינה את החוויה שלו ואומרת "שהוא הכניס לעצמו שטות לראש". נסי לחשוב ברצינות על מה שהוא אומר- הוא מספר לך שהוא חווה כרגע חוויה רצינית של בלבול ותהיות מחודשות על החיים שלו. זה לא עינין של מה בכך. נכון שאת יוצאת נפגעת, אך שימי לב שזוהי לא שטות בכלל מה שהוא אומר לך. במיוחד כשהשטות הזאת נוגעת גם בקשר שלכם וברגשות שלך.
5. אני לא חושבת שאת צריכה להוכיח לו כמה את טובה, הוא יודע את זה. אפשרי לו את הזמן ויש סיכוי שהוא יחבר את כל מה שחסר לו ויגיע למסקנה שאת אכן האחת שלו וירצה לחזור. רק צריך לתת את הזמן.
6. מניסיון אישי- גם אני הייתי במצב בו בן הזוג לא אקדמאי, לא פסיכומטרי ולא בגרות. וכל אלו בהחלט יכולים להשתנות. אלו לא תכונות שבן הזוג מגיע איתן, אלו פרמטרים שיכולים להעלות את הדימוי שלו בעינינו, תלוי מהו דימוי טוב בעינינו. גם אני הגעתי לקשר עם כמעט 2 תארים ולא תאמיני כמה אני לא יודעת שהוא יודע. זוגיות טובה לא באמת מדברת על זה, השאלה עם מי את קמה בבוקר חשובה יותר. אני מסכימה שעם השכלה גבוהה אפשר יותר להתקדם בחיים, במיוחד היום, אבל לא הייתי מגדירה את זה כעדיפות עליונה בזוגיות.
7. דבר אחרון- העובדה שמאחר לעבודה, שהתקשה במציאת עבודה ובהתחייבות לה- שוב מחזירה אתונו לנקודה שלו- הוא כרגע צריך לחשוב מה הוא באמת רוצה. אם תתני לו את זה, הסיכויים שיבין מה הוא רוצה טובים יותר. עשית טוב ובתבונה שהתנתקת לכמה ימים. בהמשך תוכלי לדון איתו שוב על ה"ממצאים" שמצא.

טיפול? לא כ"כ הבנתי כוונתך. הוא סה"כ נשמע אדם שצריך לסדר את המחשבות. אם תחליטו לחזור, ותרגישי צורך בתמיכת גורם שלישי, כמובן יש לזה תמיד מקום.

לגבי ההוספה שלך- מסכימה איתך שאין מה לעשות דרמות. כמובן להגיד ולבטא את חשיבות הקשר בעינייך, אבל אם הוא הגיע להחלטה כזאת- נאפשר לו אותה.

1. אני בוודאי שלא שמה דגש על הפערים.. אני אוהבת אותו באמת כמו שהוא ולא מלחיץ אותי שהוא כזה.
2. הוא אמר שאם ניפרד הוא יודע שהוא יעזוב את העבודה כי כל הביטחון שלא יירד והוא לא יצליח לעמוד מול הבוסים שלו. הוא אמר שאני זו שנותנת לו את הביטחון..
3. אם יהיה לו קשה בלעדיי אז מה יש לסדר? אני ממש מבובלת מהעניין הזה..למה להקשות על עצמך? :)
4. הוא חווה חוויה רצינית של בלבול, אני יודעת את זה. השאלה היא- האם אני לא צריכה להיות שם ושננסה להתמודד עם זה ביחד?.
5. כמה זמן צריך לתת לזה? כמה שבועות? שנה? בכלל קורים הדברים האלה שבחורים להיפרד בגלל דבר כזה ואז רוצים לחזור? אני יודעת שהוא לא נפרד כי הוא לא אוהב אז אולי זה עוד אפשרי? או שתמיד עדיף שלא לחיות בתקוות שווא. אחותו דיברה איתי ואמרה שהוא ממש נכנס לדיכאון בכמה ימים האלה.. שהוא לא יוצא וגם אם הוא יושב עם חברים "רואים שהוא לא שם".
6. זה ממש לא הדבר הכי חשוב בזוגיות מבחינתי.. אני אוהבת אותו וכל פעם שהוא היה חוזר מהעבודה הייתי קופצת עליו מרוב שמחה שהוא חזר.. ההשכלה לא פקטור מבחינתי.
7. מתי זה בהמשך? אני כרגע מנתקת איתו את הקשר עד שהוא יחליט לתת לי תשובה.. גם, כששאלתי מה הסיבה, מה קורה, הוא בכלל לא ידע לענות לי.. אין לו תשובה אז איך הוא ידע על מה לחשוב?
הוא אמר שהוא "שלם עם ההחלטה להיפרד" כי הוא רוצה לראות איך זה בלעדיי. אני פשוט מבולבלת כבר. מצד אחד הוא אומר כמה שהוא אוהב. כמה שהוא רוצה. ומהצד השני- רוצה לראות איך זה בלעדיי. להמשיך בנתק הזה? כרגע כשהוא מתקשר אנחנו מדברים אבל זה סתם מקשה עליי כי אני לא מקבלת ממנו תשובות.
כמה זמן אני צריכה לחכות?? או שפשוט אמשיך הלאה בחיי ואולי יום אחד הוא יחזור אלי עם "ממצאים"... הרי אמרתי לו שגם מבחינתי זו לא הפסקה, זה פרידה לכל דבר וכבר שבוע שלא יצרנו קשר.
אני פשוט רוצה לדעת מנסיונך או מה"סטטיסטיקה".. תוך כמה זמן, אם בכלל ואיזו תשובה מקבלים.. אני לא רוצה מישהו שלא בטוח שהוא רוצה אותי. אוף כבר! :)

הוא אמר גם שהוא מרגיש שהוא לא התנסה מספיק ושהוא רוצה "להתפרפר". זה לא סימן מובהק לזה שאולי הוא לא אוהב יותר? ולא רוצה את הקשר יותר אלא רוצה להיות עם אחרות?
אני פשוט צריכה איזה כיוון מחשבה לדעת אם להמשיך בשלב ה"אבל" ולהפסיק לחיות באשלייה שנחזור.
הוא בפירוש אמר שחלק מהעניין זה חוסר הניסיון שלו עם אחרות. למרות שהוא ואמר שהוא יודע מה הוא יפסיד ויאבד ושזה כל כך יחסר לו ויקשה עליו. ובכל מקרה הוא יבחר באופציה הסופית של פרידה ואני בטוחה בזה. .

השאלה היא אם יש דרך להניע אותו מזה או באמת כמו שאמרת, Let it be..
שיתנסה, שיחווה ואם האהבה חזקה מספיק הוא עוד ייצור קשר.

אני יודעת שיש עוד חיים אחריו ואני לא מפסיקה את שגרת חיי בגלל זה. אבל זה חשוב לי לנסות לפחות לקבל כיוון. אני רוצה שהשיחה הראשונה תבוא ממנו. מפגר, אני יודעת, אבל זה מה שאני חושבת שיהיה הכי נכון.

הי שוב,

אני מבינה אותך לגמרי. את רוצה כיוון מחשבה כדי לעשות גם לעצמך סדר.

ראשית אני אומרת- יש סדר שזוגיות יכולה לארגן, זה לגבי שאלתך- אז למה לא לעבוד ביחד על הקושי.. ויש סדר שקשור אלינו כיחידים. והזוגיות במקרה הזה מלכלכת מאוד את התמונה, מפריעה לחשיבה ומהווה מכשול. ושם הוא נמצא.

כדי שלא תתעסקי יותר מידי ב"איזה כיוון" ללכת- העובדה שרוצה להתנסות ולהתפרפר אולי לא מלמדת בהכרח על חוסר אהבה, אולי יש עוד אהבה ורגש, אבל הצורך שלו להיות חופשי גובר על הצורך שלו בקשר. וזה לדעתי יכול להגיד לך הרבה. אין לך מה להמתין יותר מדי, אני מניחה שתוך כמה ימים אחד מכם יזום שיחה, כדאי מאוד שאם תהיה פרידה- היא תהיה סגורה ומוצהרת ולא להשאיר קצוות פתוחים. וכן, LET IT BE משם והלאה. זה כבר לא תלוי בך. בגלל שהיה פה קשר משמעותי הוא רואי להיסגר באופן מכבד. ולכן חכי עוד כמה ימים, קיימו שיחה על מה שהוא החליט, ומשם תמשיכי הלאה. גם לך לא יהיה מאוד קל, כי בכל זאת את חווה פרידה ואת נפגעת, וגם את כמובן תצטרכי את הזמן שלך.

עדי כתבה לך מילים מאלפות > אבל הצורך שלו להיות חופשי גובר על הצורך שלו בקשר. וזה לדעתי יכול להגיד לך הרבה. אין לך מה להמתין יותר מדי, אני מניחה שתוך כמה ימים אחד מכם יזום שיחה, כדאי מאוד שאם תהיה פרידה- היא תהיה סגורה ומוצהרת ולא להשאיר קצוות פתוחים. וכן, LET IT BE משם והלאה. זה כבר לא תלוי בך.
-
אם אפשר להאיר את תשומת ליבך לגביי מה שכתבת >
אני לא רוצה מישהו שלא בטוח שהוא רוצה אותי. אוף כבר! :)
זאת הנקודה המרכזית כי מצד אחד הוא רוצה אותך רק שהוא מבקש ממך להשאר שם בשבילו מה שנקרא ללכת בלי ולהרגיש עם, תשאלי את עצמך את את מוכנה לתת לו את המתנה הזו,
ולקינוח את כותבת >
ובכל מקרה הוא יבחר באופציה הסופית של פרידה ואני בטוחה בזה .
זה בעצם כל ההבדל בניכם, את חוששת בכל זאת להינטש על ידו, בעוד הוא בטוח שתהיי שם ותחכי לו, למה הוא חושב כך ? לא יודע, כנראה שהוא כבר בדק את זה ולכן הוא מרשה לעצמו להחמיא ולהרעיף עלייך את כל השבחים שבעולם ובאותה נשימה לבקש להתפרפר, שזה חרב פיפיות ותכסיס ידוע...
מאחר וכרגע ממש אין לך שליטה על מה שהוא ייעשה, כי לרוץ אחריו את לא רוצה וזה גם פתרון גרוע, לא נותר לך אלא להפוך את הקערה על פיה, הווי אומר לפתוח דף חדש ומייד, ורצוי שישמע על כך מאחותו וכו', כדי לעזור לו להבין שאם הוא מתפרפר אז הוא מפסיד אותך, לצערי אין דרך אחרת להעביר לגברים את המסר,
אז מצד אחד את כאילו נותנת לו ספייס, אבל מצד שני מראה אסרטביות של אחת שיודעת לעמוד על הכבוד שלה, אם הוא לא חוזר, סימן שהוא לא היה שלך מלכתחילה, והרווחת את חייך מחדש,
בהצלחה

תודה רבה על התגובה... וכשאחותו דיברה איתי, אמרתי לה שאני לא מתכוונת לחכות לו. שכואב לי לדעת שהוא מדוכא כרגע אבל שאני כבר לא הכתובת לזה. כשיחליט, הוא יודע איך למצוא אותי.. לא יודעת אם היא העבירה לו את זה או לא אבל בכל מקרה אני הגעתי להחלטה שאני לא צריכה מישהו שמתלבט לגביי. מותר להתלבט כן? כל קשר גם הכי טוב יש התלבטויות השאלה היא מה יותר חזק.. ואצלו כנראה הצורך להיות לבד הוא חזק יותר לצערי ואין שום סיבה שארצה להמשיך להיות עם מישהו כזה. בן אדם טוב ככל שיהיה. הלב צורח להישאר אבל במקרה שלי השכל חזק יותר ואומר לי שאני צריכה טו לט גו וכך גם אעשה.

נשיקות לכולם!

זהו את לא בכיינית יותר?
יש דברים שלעולם לא יהיה לנו מושג למה קרו ואיך קרו, קחי בחשבון את כל האופציות, את יכולה להתנחם בכך שבכל מה שקשור אלייך עשית ופעלת נכון,
הבחירה של החיים שלך נתונה בידייך, עשי מה שאת מרגישה ואל תסתכלי אחורה, מי שרוצה אותך באמת יודע איפה את...
בהצלחה

חח אני עדיין בכיינית כי אני מתגעגעת אליו.. כבר שבוע בלי לדבר אפילו מילה.

אני יודעת שפעלתי נכון כי תמיד ידעתי מה אני שווה. אבל זה מה שעושה את זה ככ קשה.. איך בכז אנשים בוחרים לוותר על קשר שטוב להם בו. באמת שהיה לנו טוב. מה, בגלל שיכול להיות משו יותרטוב? הרי כשנפרדנו הוא בפירוש אמר שלא נגמרה המשיכה או האהבה. גם שבועיים שלושה אחרי זה הוא המשיך להגיד כמה שהוא אוהב מתגעגע ושאני חסרה לו. ואמר כמה שהוא חסר ביטחון בלעדיי.
ובכל זאת משהו שם, משהו שהוא לא יודע להסביר, גרם לו פשוט לקום וללכת. וזה כל כך מעציב אותי כי אני כל כך יודעת כמה טוב היה והייתי בהרבה קשרים ואני יודעת כבר לזהות קשר טוב שאני רואה אותו וזה כל כך מתסכל שהוא בחר ללכת.
למרות שהיה לו מאוד קשה, זו הבחירה שהוא עשה ואני לא יודעת אם עוד שווה לי (חודשיים אחרי הפרידה ושבוע בלי לדבר בכלל) לא לוותר, לקחת אותו לשיחה ולהגיד לו שאני רוצה.
או פשוט לתת לזמן לעבור ואז או שהוא באמת יחשוב על הדברים וירצה לחזור
או שהוא לא יחזור אבל בגלל שעבר הזמן אני גם לא כל כך ארצה שהוא יחזור..

להתגעגע זה טבעי, לבכות ג"כ. אבל לקרוא לעצמך בכיינית???

עלה לי רעיון,
הבנתי שיש לך קשר עם אחותו, תאמרי לה ש כדי לא לאבד משהו שבעצם שניכם רוצים, ויש לך חשש שבגלל רוח השטות שנכנסה בו אתם עלולים להפסיד קשר בריא ונהדר, שתציע לו מיוזמתה כאילו... לפנות לייעוץ הכוונה (עדיף איתך בייחד), אבל גם לבד זה בסדר, תקווי ששם הוא יפתח ויגלה בעצמו מה עובר עליו באמת, ייתכן ויפול לו האסימון והוא יצליח להתגבר על הדחף המפוקפק הזה להכיר עוד ועוד, וייתכן שהוא ימשיך בשלו, אולם מה שלא יהיה זה יקדם אותו ויעזור לו לקבל החלטה, שתעזור לך לצאת מחוסר הוודאות שפוקד אותך כרגע,
לילה טוב ובהצלחה

זה נגמר סופית... ואחותו יודעת והיא הכי מבואסת בעולם שזה נגמר בינינו. היא אמרה שכל המשפחה הייתה בטוחה שנתחתן בסוף וראו כמה טוב לנו ביחד (ואנשים מבחוץ יודעים לזהות דברים כאלה אני מניחה יותר מהאנשים שבתוך הקשר). היא אמרה שכל פעם איך שהייתי באה היו שמים לב איך הוא נהיה מאושר ושאף פעם הם לא ראו אותו ככה מאוהב. (אני הקשר הכי ארוך שהיה לו).. ועכשיו אחרי שהוא בחר לסיים את זה דיברתי איתה והיא אמרה לי שהוא ממש בדיכאון ושכבר נורא דואגים לו. כל מיני בני משפחה שלו התקשרו אלי אחרי זה חח כל פעם מישהו אחר להגיד שהוא עושה טעות ושאני אחסר להם ושהם מקווים שהוא יתעשת ושאני בן אדם מדהים ושהבאתי להם אור למשפחה :) אבל אני יודעת שזה לא יקרה. יש לי מן הרגשה כזו שהוא עומד שלם מאחורי הבחירה שלו, לא משנה כמה הוא בכה בטלפון ואמר שהוא אוהב אותי ומתגעגע ורוצה לחבק אותי. אם זה היה נכון- הוא היה עושה את זה, לא? הוא היה כבר בא אליי ומתחרט על השניה שהוא אמר שהוא לא רוצה להיות איתי. אבל בטלפון נורא קל לו להגיד "קשה לי" ונורא קל לו להגיד כמה שהוא מתגעגע ואוהב. אז למה הוא לא איתי?? אני משתגעת!!:(

תראי אני מבינה מאוד את המצוקה שלך.. את אוהבת אותו ורוצה להיות איתו וכמובן את רוצה לדעת שהוא גם רוצה אותך, בלי לרצות "להתפרפר" זה הגיוני כל כך... ונכון שכשגבר אומר לך ככה אז המחשבה שלך לגבי כמה הוא באמת אוהב אותך מתערערת.. את כמו כולנו רוצה גבר שיאהב אותך ויהיה בטוח שזה הכי טוב לו ושחוץ ממך הוא לא צריך אף אחת... ואני מבינה שקשה לך עכשיו מאוד הרי זה כל כף שקוף שאת אוהבת אותו... אל תשברי את הראש שלך במחשבה של "למה הוא לא עושה משהו אם הוא אוהב אותי.. למה הוא לא איתי?" פשוט תתמקדי בעצמך ותביני שמה שאת רוצה מקשר וגבר זה לא יותר מידי.. זה לגיטימי וזה מגיע לך...ולמרות שמאוד קשה לך תסתכלי על התמונה כך ש-לך מגיע יותר.. מגיע לך גבר שירצה רק אותך... מגיע לך גבר שלא יתלבט ויבכה לך בטלפון ותוך כדי גם לא יקום ויבוא אלייך ויגיד שהכאב שלו על אובדנך גדול מידי והוא החליט לחזור.. היום אני מבינה שמילים זה כלום! לא משנה כמה יגידו לך שאוהבים אותך.. ולא משנה כמה יבכו לך או ו יגידו שרע לההם.. משנה כמה יהיו שם לידך וכמה יחפשו את קרבתך וכמה באמת יוכיחו שאת חשובה... לא חשובה במילים, חשובה במעשים.. פשוט תביני מגיע לך יותר.. ויהיה לך הרבה יותר קל... אם הוא בוכה ורע לו זה כי הוא הבין מה הוא איבד, הגיוני מאוד עשית בשבילו המון ואולי בחיים הוא לא יכיר מישהי שתעשה בשבילו כל כך הרבה.. עכשיו תחשבי מה לך מגיע.. ולמרות שאני לא מכירה אותך אישית ממה שאני מתרשמת מגיע לך הרבה יותר מגבר שרוצה "להתפרפר".

איזה נשמה טובה את..:) ממש עודדת אותי...

אני יודעת שמגיע לי יותר. עכשיו הבעיה היא אחרת- אני כל כך מקווה שהוא לא יתקשר אי פעם, בחיים, לעולםםםם להגיד לי "התחרטתי". אני כל כך לא רוצה לדעת מקיומו יותר.
אחרי שנתתי מעצמי כל כך הרבה, ואחרי שהוא השלה אותי אלוהים יודע כמה זמן לא מגיעה לו הפריווילגיה בכלל להרים את הטלפון ולחייג את המספר שלי. אני מקווה שהוא לא יהיה טיפש וינסה להתקשר. אני כועסת.. לא כועסת כי הוא נפרד. כי מותר להיפרד. גם אני נפרדתי מאנשים בעבר. אבל מעולם לא השארתי אותם עם השאלה "למה". הייתי כנה. ידעתי שאני פוגעת אבל ידעתי שהכנות הפוגענית הזו תעזור להם בהמשך. גם טרחתי להדגיש ש-לי- מפריע ש..." ולא לגרום לבנאדם להאמין שיש משהו שלא טוב אצלו. האמנתי שגם לי מגיע שיתייחסו אליי ככה אבל אני זו אני. והוא השאיר אותי "תלוייה באוויר" ללא שום סיבה. גם לא הכי פוגעת.

ולכן הוא באמת לא שווה מישהי כמוני ומקווה שיום יבוא ואני לא אמצא את עצמי כותבת טורים בוואי-נט על מר גורלי אלא שבאמת יגיע האחד שיידע להעריך טוב לב ולא לפרשו כחולשה.

תודה לכולם.

כל הכבוד על הגישה שלך, ברגע שאת כותבת שאת לא רוצה שהוא יתקשר אלייך למרות הרגשות שלך, למרות כל מה שנתת ועשית עבורו את מוכיחה עד כמה את אמיצה וחזקה.. כל הכבוד לך!!
עצה שלי מכל הלב- תתנתקי ממנו, אל תתני להתקרב אלייך ולפגוע בך.. תחיי את החיים היפים, הרי יש כל כך הרבה דברים שאנחנו מונעות מעצמנו ברגע שאנחנו נמצאות בקשר, תחייכי ותגידי לעצמך שאת בחורנ אמיצה, ותאמיני לי שחסר היום בחורה חזקות ואמיצות שיכולות לקום ולהמשיך הלאה גם אם יש צער בלב. תתגאי בעצמך...

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!!

שלום אנונימי,

את מתארת מצב שהרבה זוגות חווים. זה לגמרי בסדר שאת לא בטוחה שזה הקשר הנכון. את צודקת גם שיש את התופעה הזאת של להתאהב בביחד ובאינטימיות אבל לא באמת באדם עצמו. העובדה שנעים לנו איתו לא מלמדת תמיד על העובדה שאנחנו מאוהבים בו.

את מרגישה שחיקה וצורך להתנסות בעוד קשרים. אני חושבת שאין מה להתבייש בזה. הוא כנראה מרעיף עלייך אהבה, אולי זה עוד אלמנט שגורם לך פחות להתרגש ממנו ולהרגיש שהקשר בר סיכון, ובמקום זה הקשר הוא מקום נורא בטוח להיאחז בו, ואז הוא יותר משעמם. אין מה לעשות. אנחנו רוצים מקום בטוח אבל בו זמנית שיהיה בו גם ריגוש ואקשן וחוסר ביטחון קטנטן, שיהיה מה שיניע אותנו להמשיך אותו ולבדוק מה יש בו.

העובדה שהמצב הזה נמשך כבר 3 חודשים מלמדת שזה לא משהו זמני, זה עינין שאת, על אף גילך, מאוד מודעת אליו, וזקוקה לספק את צרכייך השונים, ודווקא חשוב כי שאמרת שתעשי את זה בשנים האלו עד שתדעי מה את באמת מחפשת. אין טעם להישאר בקשר שאת נמצאת בו רק כי נחמד ונעים. כן, לא יהיה נחמד להיפרד, אבל לפחות את תחושי חופשיה באמת לעשות מה שאת רוצה. כי כרגע נראה שלצרכייך יש מקום חשוב בעינייך, וזה עליון יותר מלהיות בקשר מחייב. אני מרגישה שאת באמת זקוקה לזמן הזה.

אז בזמן שלך, אבל בקרוב, קבלי החלטה מעשית לגבי המשך הקשר, כאשר תשימי אותך בראש סדר העדיפויות: מה אני רוצה, מה אני צריכה, האם אני משלה אותו כשאני איתו, למה אני בקשר הזה? אם עדיין תגיעי לאותן תשובות שהבאת כאן, סביר להניח שאת זקוקה לחופש פנימי להתנסות בעוד חוויות. ומותר לך. כמובן לקחת בחשבון שלא בטוח שבן הזוג הבא יהיה מרעיף אהבה, תומך וכו' וכו'... בכל ויתור יש סיכון קטן. אבל נסי לעשות חושבים על כפות המאזניים בבחינת "רוח והפסד" עבורך. מה אני מרוויחה מפרידה ומה אני מפסידה.

שלום חברה אנונימית,

כן, חוויית הנטישה והבגידה קשורה למה שקורה איתו כיום, אבל- מדובר בבן אדם (נשים רגע הכל על השולחן) שלא יודע לבלום את עצמו, לא מילולית ואולי בהמשך פיזית. הקללות, האיומים, הסירוס מאפיינים אדם שחייב להיות בשליטה, גם אם השליטה תגבה מכולם מחיר יקר.

האם הוא הזיווג- זה בטח לא אדע, אבל אני חושבת שצריך לחשוב מחדש על כל הקשר.

העובדה שהוא "הצליח" לקיים קשרים יותר ארוכים מארבעה חודשים לא מלמדת כלום במקרה הזה ואין מקום לתחרות על הרקע הזה של "מי שרד יותר". יתכן והוא תמיד מצא לעצמו בנות זוג ששרדו את התוקפנות שלו כי האמינו באמת ובתמים שהוא שומר עליהן, יש נשים שזה נורא מחמיא להן עד שמגיעה הסטירה הראשונה, וגם אז הן לא תמיד עוזבות. לכן בבקשה לא להתייחס לכמות החודשים שכל אחד שרד בקשר.

כן, גם לבחורה שבקשר אולי קשה להמשיך קשרים, אך אלו סיבות אחרות ואני מניחה שלא קשורות לאלימות ותוקפנות ושליטה. אולי ההפך. אולי הסיבות קשורות לחוסר ביטחון, רגשי נחיתות וכד'.

יש נטיה לכל אחד מאיתנו למצוא את המשלים שלנו. אבל לא בכל מחיר. מבחינתי, מבחינת הפרטים שקיבלתי בהודעה זו- הנכון יהיה לא להמשיך את הקשר ולחפש את הסיבות ללמה קשה לי ליצור קשר לטווח ארוך, ולמה התחברתי דווקא לאדם שתלטן, שלקח ממני את הבילויים, היכולת לבחור באופן חופשי וכו'. עכשיו זה אולי נסבל, בהמשך, בזוגיות ובנישואין- הפרמטרים האלו של רצון לשליטה באופן כה קיצוני, לא רק בעייתיים אלא מסכנים הן את האשה והן את הילדים שיהיו בהמשך. אז נא לחשוב פעמיים עם מי לבנות בית.

הי שלומית,

אני רוצה להעלות מספר נקודות
1. מה את בדיוק מרגישה אליו? את מרגישה שלמרות הער יש סיכוי לזוגיות טובה ובהמשך לנישואין? למרות שבגילאים אלו מדובר בפער שיכול להיות משמעותי, אך לא בהכרח.
2. האם העובדה שהוא דתי ומעוניין להינשא בקרוב- מרתיעה אותך?
3. האם הפער הדתי משחק תפקיד בעינייך, שכן זה פער רציני להמשך החיים ביחד.
4. הרבה זמן לא חשת אהבה כזתא מגבר- אבל מהי האהבה שלך אליו?

חשוב שתשימי דגש על הרגשות שלך, ולא על מה אחרים חושבים. כל עוד את חושבת מה הסביבה חושבת- אולי את לא בטוחה ברגשותייך. חשוב לשים עליהם דגש. כי בלי רגשות אמיתיים ורציניים שלך- זאת סתם עוגמת נפש לשניכם להישאר בקשר. אני בטוחה שגברים נוספים יודעים לתת את תחושת האהבה הנהדרת הזאת, השאלה היא האם את מעוניינת שזה יהיה הגבר שיתן לך אותה? עם כל מה שהוא בא איתו.

וואו את מדהימה תודה על היתייחסותך........

בשמחה, אנחנו פה לעדכונים.

הי מירב,

אענה הקצרה וכמובן אתן לשאר החברים לחוות דעתם..

בגדול נקשר מאוד צעיר ועוד מוקדם לדעת גם מה את מרגישה, לא רק מה הוא מרגיש. את עוד לא מאוהבת, את רק רוצה את הביטחון הזה שאת משקיעה השקעה לאורך טווח.

אני חושבת שאחרי תקופה של חודש וחצי חודשיים כן אפשר לנסות להבין מה הכיוון שלו, לשאול אם נהנה איתך, אם טוב לו בקשר כפי שהוא מנוהל כרגע. להתעניין. אני מניחה שהוא יכול להחזיר את השאלה אלייך ובכך יכול להתפתח דיון מסוים על איך את מרגישה- שהוא לא מתקשר מספיק והיית שחמה ליותר תשומת לב. כמובן גם לדאוג לספר לו על החום שלו ועל כך שסה"כ את נהנית איתו.

כן חשוב לשים את הדברים על השולחן, כי ככל שהקשר ישאר כך ובמקביל הזמן יעבור- השאלות שלך ילכו ויהדהדו. אז אולי כרגע קצת מוקדם, אבל אל תחכי יותר מדי. את צריכה לדעת מה קורה, לכן חכי עוד כמה פגישות והעלי את זה- כשאת בעצם שואלת אותו מה הוא חושב ואיך נראה לו עד כה, כי חשוב לך שיחוש בטוב איתך. אם הקשר הדדי בעיניו- הוא ישאל אותך אותו דבר. אם לא ישאל, כנראה הוא מתחמק משיחה כזאת, ואז תשקלי שוב את הלך הדברים.

אבל בשלב ראשון- להעלות בעדינות, לא בשיחה כבדה מדי אבל כן לגעת בנושא.

האמת שעכשיו חזרתי מעוד פגישה איתו, בה הוא אמר לי שהו ארציני לגבי ואפילו שאל "מה אנחנו?" והביע משמ רצינות ושהסברתי לו שאני מעדיפםה לקחת את זה לאט יותר, הוא לא נבהל ואמר שזהב רור לו ומובן לו .(נפרדתי מהאקס שלי לפני חודשיים)
אני מקווה שהיחס שלו ישאר חם גם אם לא נפגשים.
תודה רבה רבה לך!!!

נשמע מצוין. גם השאלה שלו "מה אנחנו", ז"א הוא מוכן להגדיר את הקשר.

טוב שהיית כנה איתו שאת זקוקה לזמן.. לכי לך בקצב שלך ואל תשכחי לבטא רגשות חיוביים :) זה תמיד יעשה טוב ויקדם אותך.. עם ובלי קשר למערכת זוגית. חשוב רק לא ליצור מ ר ו ו ח י ם ג ד ו ל י ם בין פגישות. תמשיכי לשמור על הקשר, נשמע שהוא בכיוון מתאים.

בהצלחה רבה

צימר זה הפיתרון הכי טוב
הכי קרוב יותר זול

הי ליאור,

נראה כי היומולדת של אשתך מסמל עבורה הרבה, בין היתר גם את מידת החשיבות שלה בעיניך.אין לי ספק בכלל שהיא מעריכה אותך (ואם לא אז כדאי..) אתה מאוד מתחשב בה וזה ראוי להערכה רבה. אפשר אכן ליסוע בספטמבר, אני מאמינה שהתאריך לא באמת משנה (אולי מבחינת הקטנה שתגדל קצת ויהיה קל יותר), מה שמשנה לאשתך היא ההשקעה והיחס המיוחד ביומולדת.

אם זה מה שהיא אוהבת, אני מציעה לזרום עם הראש, ולקחת את זה כקטע חווייתי נטו וגם פינוק בשבילך- אין כלים לשטוף...

בין השורות אני מבינה שמאוד קשה לך לתפקד בכל המישורים ולהתחלק לכ"כ הרבה חלקים בבית.. אני מניחה שאשתך רואה את זה ורואה את המאמצים שלך, בכל זאת שווה כן לדבר איתה על זה וכן לשתף אותה שכמובן הכל מדאגה ואהבה, אבל לפעמים אתה חש בתשישות מוחלטת ופחות פנוי רגשית לבילויים ולכיף. האם יש משהו שהיא יכולה לבוא לקראתך? האם היא יכולה לקחת משהו שאתה עושה עד כה- ולסייע לך? לא בושה לבקש... האחריות צריכה להיות מוטלת כמובן על שניכם.

מתלבטת יקרה, את נמצאת במצב טוב יחסית, משום שיש בך את הרצון לעשות את השינוי יחד עם בעלך, ולא עם מישהו אחר.
אבל ממה שאת מתארת - הוא התרגל לשיגרה מסויימת ואינו רוצה להפר אותה, אבל כנראה הוא לא מוצא מספיק עניין בחברתך בלבד ולכן מעדיף לצאת לבילויים בנוכחות חברים נוספים. בעובדה שישנתם בנפרד בחופשה מעידה על בעייה רצינית ביכולת שלכם להיות יחד, באינטימיות.
יש שני דברים שאת יכולה לעשות - לפני שאת מחליטה להתגרש:
לבקש ממנו ללכת יחד לייעוץ זוגי או לסדנאות זוגיות מסוגים שונים (יש סדנאות מגע, טנטרה, אימאגו ועוד).סדנאות אלו יתנו לכם רעיונות וכלים ויספקו לכם חוויות מרגשות ביחד.
שנית - את יכולה בעצשמך לפנות לתחומים שמעניינים אותך ולפגוש אנשים חדשים, אלא שזה פותח פתח לעשייה לא משותפת. החשש שלי הוא שעד מהרה תמצאי מישהו שיתן לך אפילו קצת תשומת לב ואת תתאהבי כי זה כל כך חסר לו. חבל שהוא לא מבין זאת. (אולי תראי לו את התשובה שלי).
סכנה אחרת יכולה להיות שהוא יפגוש מישהי שפתאום תרגש אותו וזה ינער אותו להבין שמשהו לא בסדר ביחסים שלכם.
בקיצור - עליו להבין - לפני שזה יהיהמאוחר מדי ויהיה קשה לתקן את הנזקים - שחייבם לעשות משהו עם מה שאת מתארת.

הי עדן,

תודה שאת שבה לעדכן אותנו.

אני מסכימה עם הדרך שלך. אני באותה גישה שאם זה לא "מתניע" אז אין מה להשקיע יותר מדי מאמצים. את שם, את זמינה והוא יודע איך להשיג אותך. כתבת לי אס.אמ.אס, רמזת שאת מעוניינת ומעבר לכך אין מה לעשות.

סיכוי סביר שהוא מחכה לגירושין, ואולי כלל לא לא מעוניין. אין לדעת. אבל החשוב הוא שאת במקביל תמשיכי עם חייך, אל תחכי כל יום לתשובות או תגובות ממנו, אפילו תנסי לצאת עם אחרים.. פשוט להמשיך הלאה. אם הוא ירצה הוא ידע לאן לפנות, ויבדוק האם את עוד מעוניינת. עד אז לכי תדעי - אולי כבר תקיימי קשר נהדר אחר?

בקיצור- מסכימה איתך, לקראת החגים אין בעיה שתפרסמי חג שמח, בלי יותר מדי רגש (אם אין התפתחות עד אז). לא ניתן לשאוב ממנו יחס, זה לצערנו תלוי רק בו. אבל לפחות את יודעת- שאם זה לא מגיע מהכיוון שלו ואין אומץ או יוזמה ממנו, אז את משוחררת למצוא קשר מתאים, בידיעה שניסית.

דבר נוסף- אני חושבת שהזמן שעבר עדיין קצר לעכל עבורו את כל מה שקרה.. לא מן הנמנע שבעתיד יהיה בשל יותר לפנות אלייך בהצעה רצינית.. אבל תאפשרי את הזמן. ובמקביל- חשבי רק עלייך.

בהצלחה רבה

אני כל כך אוהבת את התגובות שלך-זה מחדד כל כך הרבה ונותן עוד יותר הרבה!

אני בהחלט לא מחכה לו. אני חושבת שהמפגש ההוא היה כל כך טוב, ועשה לי כל כך קל בלב, שאני ממש לא יושבת וכמהה ולא יודעת מה.
כבר הספקתי להרגיש דברים כלפי מישהו אחר (לא שקרה משהו והוא אפילו לא מודע לכך), אבל אני בהחלט לא יושבת ומחכה.
ולא רק שזה זמן קצר בשבילו לעכל דברים, אלא גם לי. עוד לא קיבלתי חותמת סופית, אני מרגישה שעדין לא התחלתי לחיות באמת עם עצמי ולעצמי (כולל הילד כמובן, אבל אני מדברת ברמה האישית שלי).
ואם יהיה, יהיה, אם לא - אז לא.
אבל אין ספק שאני אשמח לתת צ'אנס אמיתי לשנינו.
ואולי גם הוא עדין לא התגבר על האהבה הגדולה שלו, וזה הכי אסון בעולם להיכנס לקשר כשהקשר הקודם מהדהד איפשהו - גם במקרה שלי. אפילו שאני לא אוהבת אותו וכבר מזמן ברור לי שזה נגמר, זה עדין שם.
יהיה טוב וכיף!
אמשיך לעדכן, כרגיל!
ותודה לך על הכל ובמיוחד שאת זוכרת אותי מפעם לפעם :)

אני חושבת שכל הזמן הזה שלא היינו בקשר בכלל, רק האדיר דברים. האדיר את הרגשות והמחשבות של מה יקרה אם - אם אתקל בו, במשפחה שלו, בחברים. כל הזמן הייתי בודקת את השטח, מפחדת להיתקל במישהו ולא לדעת מה לעשות, מה להגיד, איך להתנהג.
כל הזמן הזה שזה ליווה אותי, ליווי אותי מחשבות עליו.
עכשיו, שהמפגש הגדול מאחורי, שכל הקלפים על השולחן (בגדול) המתח הזה לא קיים. אין מה שיזין אותו יותר ויגדיל אותו למימדים אחרים.
אז יש פחות מחשבות ואם יש אז הן בעוצמה אחרת, ועל זה אני מברכת!
יש שקט נפשי!

עדן יקרה,

ראשית תודה על ההערכה, בהחלט חשוב לי להתעדכן.

נשמע שעברת ועודך עוברת תהליך כ"כ משמעותי. נשמע שעשית את הצעד ההוא- המפגש - לא בהכרח כדי שתחזרו, אלא שפרק חשוב בחייך יהיה מאחורייך. והרי את בדרך לשם.

השלווה שלך, ההתבוננות הפנימית שלך ומהודעות הגבוהה יעזרו לך גם בהמשך. אין לי ספק שעלית על דרך מתאימה ונכונה לך! עשית טוב שהורדת את העול מליבך, היית זקוקה לזה והיית קשובה לצרכייך.

העובדה שהצלחת לגלות רגשות לאחר מלמדת על התהליך החשוב שלך ועל יכולת ההתגברות שלך על מכשולים. אני מאוד מעריכה אותך! המשיכי כך ואני כמובן פה לאוזן קשבת לכל עינין.

מבטיחה להמשיך לעדכן :)

יומקסים!

שי היקר, ראשית,תודה על הכנות - זה לא מובן מאליו לכתוב בצורה כל כך פתוחה על פער מסוג זה.
אתה צודק בכך שהבעייה הכלכלית תמשיך להוות פער לאורך כל הדרך, אבל זה קורה אצל הרבה משפחות שישנם פערים, ושצד אחד אין ביכולתו לעזור כלל. מצד שני אתה כותב שהיא עצמה יש לה פוטנציאל מקצועי מצויין - אז אתה יכול לעשות את החשבון מה עדיף: להתחתן עם מישהי בינונית ללא פוטנציאל גבוה אבל מבית מבוסס, או להתחתן עם מישהי כמו בת זוגך.
פערים כאלו ניתן לפתור ע"י הסכם ממון. ניתן לבנות ביניכם הסכם ייחודי, לא סטנדרטי, שייתן מענה לאפשרות בעלותה על דירה בעתיד. כי אם היא למשל תחתום על הסכם שהדירה היא על שמך בלבד - אז כעבור כמה שנים היא עלולה למצוא את עצמה במצב שעדיף היה לה להתחתן עם דלפון כי אז הייתם שניכם משקיעים מאמצים באותה מידה וקונים דירה השייכת לשניכם בכוחות משותפים. כלומר היא אמנם תיהנה ממגורים בדירה עליה היא לא משלמת, אבל בעתיד תהיה חסרת רכוש. אז צריך למצוא לכך מענה.
אבל כתבת גם שנדהמת מן האווירה הקשה בבית.
יתכן שאתה צודק. אבל הבא בחשבון שאולי הרושם הראשון שלך הושפע מן הבהלה שאחזה בך למראה הבית הדל? ובהמשך "קלטת" בעיקר "רעשים" שליליים לגבי האווירה בבית. יתכן שאם תפתח עצמך לבני הבית שלה תגלה גם בהם - כמו שגילית בה - דברים יפים שאינם בולטים על הרקע הדל שלהם.
מכיוון שתיארת אותה בצורה כל כך חיובית - לא הייתי ממהרת לוותר עליה!

מעבר לתשובה הרצינית והמקצועית שקיבלת מדורית, אני רוצה לומר לך שהזכרת לי את סיפור רחל ורבי עקיבא, הוויכוח בין רחל לאביה כלבא שבוע שהיה גדול העשירים בדור ההוא, היה האם צריך לשפוט אדם כפי שהוא דהיינו על פי מצבו הנוכחי, או שמסתכלים על הפונטציאל העתידי שהוא יכול להגיע אליו...
רחל הצעירה האמינה בפונטציאל האדיר של רבי עקיבא בזכות מעשה שהיה ומובא במדרשי חז"ל על כנופיית שודדים שניסתה לקחת מהאוצר של אביה, ורבי עקיבא שהיה רועה את צאן כלבא שבוע הצליח להניס אותם דבר שהמיס את לבבה של הנערה,
את הסוף כולם יודעים, ר' עקיבא נהפך לגדול הדור והעמיד 24.000 תלמידים שהקטן שבהם היה ר' שמעון בר יוחאי,
בהקשר הזה נאמר "איזו אשה כשירה העושה את רצון בעלה" העולם מפרש זאת כאילו האשה חייבת להיות כנועה ולעשות את כל רצון בעלה, זו טיפשות ועיוות של המאמר, וכך הם הדברים: איזו אישה כשירה ? העושה רצון לבעלה... כלומר הבונה את הרצונות שלו ואת השאיפות שלו, שעוזרת לו לחיות על פי אמות המידה שהם התוו כדי שיהיה להם חיים טובים בייחד,
וכלשון הפוליטקאי הפורש מן העשייה הציבורית, ואומר, "אני הולך לעשות לביתי"
יש לך ביד יהלום מלוטש תעזרו זה לזו ותאירו בשביל כל המשפחה,
מזל טוב מכל הלב ובהצלחה

רציתי להוסיף כמה דברים לדבריה הנכונים של דורית

תנסה לחשוב איך היית מרגיש לו היית במצב הפוך והבת זוג שלך הייתה אומרת לך שבגלל שהמשפחה שלך חסרת אמצעים היא מחליטה לחתוך, סביר להניח שהיית מסתכל עליה כבחורה קרה שרק כסף חשוב לה.

אני מסכים שהמצב האידאלי זה שלא יהיו פערי מעמדות, אבל אם אתה רואה בה פוטנציאל לחתונה וציינת כמה היא מוכשרת ומיוחדת, זאת לא צריכה להיות הסיבה כדי לחתוך את הקשר.
אל תשכח שהיא הגיעה מהמקום החשוך הזה שאתה מתאר וכמו שאני מבין הבחורה הזאת מיוחדת, אז כנראה שלא הכל שחור שם, פשוט צריך לדעת להסתכל מעבר. מעבר הכוונה, זה מעבר לריהוט הדל, מעבר לבית הקטן. אם היא חשובה לך תתאמץ בשבילה ותנסה להתחבר למשפחה שלה, תנסה לראות את הייחוד שלהם, תנסה לראות איך מארחים אותך, איך אתה משתלב בתא המשפחתי שלהם. ויכול להיות שלאחר כמה מפגשים אתה תתחיל להרגיש בנוח וכבר לא תראה את השחור שראית.

והסיבה שאני אומר לך את זה כי אולי יום אחד אתה תצטער שהפסדת או יותר נכון וויתרת על בחורה מיוחדת שאהבת בגלל סיבות שיטחיות (אני מתכוון לכסף ולא לקשר המשפחתי איתם שזה מאוד חשוב)

תחשוב על זה

תודה על התייחסותכם.
אני חייב להבהיר שלו ולרגע אחד חשבתי על פרידה, פשוט ס"ה העליתי חשש מסוים. לא הפער הכלכלי אגב הוא שהפריע לי, ממש לא, אלא הכבדות שהבית שידר. בס"ה לקחתי דברים בפרופורציות, שוחחנו על כך מספר פעמים וביחד אנו מאמין שנצלח קשיים גם יותר קשים..

היי

לדעתי לקחת את הפנטזיה שלך צעד אחד יותר מדי. כיוון שאת אוהבת את בעלך ואת לא מעוניינת לבגוד בו, לעת עתה שימי את הפנטזיה שלך בצד.
הירידה בחשק המיני יכולה נבוע מסיבות הורמונליות, מסיבות פסיכולוגיות של דימוי גוף וכן ליחסים בין בני הזוג יכולה להיות השפעה על החשק המיני.
לעיתים הירידה בחשק המיני יכולה להתרחש לאחר לידה, הן בשל סיבות גופניות והן מסיבות נפשיות.

בתקופה הקרובה תנסי להתרכז בכם ואיך לשפר את הזוגיות שלכם, תנסי לחשוב על פנטזיות שאת רוצה להגשים עם בעלך. נסי לקבוע יום בשבוע שהוא פסק זמן מכל העומס של היום יום, תיצרי אוירה רומנטית בבית, תיצרי סוג של קירבה בינכם. תקבעו לעשות בילוי לילי ביחד שהוא שונה מהרגיל.
חופשה בבית מלון או צימר יכולה להועיל ולהוריד את הלחצים.

תנסי להעיר את הזוגיות שלכם באופן כזה שהיא תעורר בך את המיניות
בכל אופן מומלץ להתייעץ עם סקסולוגית

מירי היקרה,
כמו שכתב לך אלדר, את נמצאת במקום מסוכן! את ממש קרובה לכך שבפעם הבאה תרצי בכל זאת לממש את ההיכרות הוירטואלית, ולא תצליחי לעמוד בפיתוי. מספיק שהגבר בצד השני יהיה מקסים מדי ונחוש מדי, או שיהיה ריב בינך ובין בעלך - שזה יהפוך למשהו אמיתי.
הרושם שלי הוא שהצרכים הרגשיים והמיניים שלך לא מסופקים, כאשר חלק מן הצרכים הללו כרוך בהתרגשות ממשהו חדש, ריגושי, לא מוכר, שונה ממה שאת רגילה אליו.
לדעתי אתם שניכם צריכים לקחת עצמכם בידיים ולטפל בבעיית המשקל וההופעה החיצונית והבריאות. אם שניכם תרגישו יותר טוב עם עצמכם - זה מאוד יתרום לאיכות הזוגיות והמיניות שלכם. כרגע - במקום לעשות זאת ולהרגיש יותר טוב עם עצמך - את נקטת בשיטה שלא דורשת ממך מאמץ - נכנסת לעולם הפנטזיות. אבל ההישארות בעולם הזה קצת מרגיעה אותך ונותנת לך התעסקות עם חידושים וריגושים ברמה מסויימת, במקום שתעשי את הדבר היותר נכון שהוא - להתחיל לטפל בזוגיות שלכם ובעצמכם. נכון שהפתרון שאני מציעה הוא יותר תובעני, אבל שתינו יודעות שהוא היותר נכון ובריא לכם ולילדיכם. קחי אחרית על חייך ועל ילדייך ואל תיגררי למקומות ההרסניים האלו כי קל מאוד להיכנס לשם אבל קשה מאוד לצאת!

שלי יקרה, אין לי מספיק נתונים כדי לכתוב לך מענה יותר מבוסס.
אבל יש משהו שבולט לי: את מאוד מדגישה את היחס שלו כלפייך, ואינך כותבת עליו מבחינת מהן התכונות שלו כבן אדם. תכונות שאת מחשיבה בגבר. זה מאוד חשוב!

כמו כן - עד כמה הוא מוצא חן בעינייך? נניח שהוא היה אדיש אלייך - האם היית רוצה אותו בתור בן זוג? כלומר האם יש בו משהו שאת אוהבת ומעריכה מעבר לאהבה שהוא מרעיף עלייך?
כמו כן - משיכה מינית? הוא מרגש אותך? את רק מחכה שהוא יגיע כבר? כיף לך לשוחח איתו?
אני יכולה להציע לך ניסוי. דמייני לך שהוא לא יהיה בחיים שלך וכי לא תפגשי אותו יותר. האם עצוב לך? מזיז לך? הוקל לך? לדעתי לא נכון להשתית יחסים כאשר האהבה מגיעה רק מצד אחד. זה לא כיף לאף אחד. בשלב הזה הוא נהנה יותר כי הוא מאוהב בך וחייב להיות על ידך. אבל בהמשך אף אחד לא עומד בכך כאשר בת הזוג לא מחזירה אהבה לאורך זמן. זה שובר את הלב. וגם את - עלולה להיות צמאה לתחושות הריגוש וההתאהבות ופשוט להתאהב במישהו אחר.
לסיוכם, נדמה לי שבשלב הזה של החיים שלך - עלייך לחפש מישהו אחר שתוכלי להתאהב בו.

יש בו את כל התכונות שהייתי רוצה בגבר שלי.
הוא אחראי, מסודר (כלכלית ואישית), הוא הכי מתחשב, אנחנו חברים טובים, אם היינו מתחתנים הוא היה דואג לי ולילדים בראש ובראשונה.

אני חשבתי שההדלקות והרצון שלי להיות איתו יגברו, אבל אני יכולה להעביר ימים בלעדיו ואני מרגישה שאני לא חייבת שהוא יהיה סביבי יום ולילה.

מצד שני שאני חושבת על לעזוב אותו קשה לי מאוד. אולי כי אני חושבת שהוא ישבר מזה.
אם הוא היה עוזב אותי היה לי הרבה יותר קל.

אשמח לדעת אם עדיין עלי לעזוב אותו או לא.
תודה מראש

שלי היקרה, תודה על גילוי הלב.
נדמה לי שהתשובה היא כבר ב"שאלה" כלומר - למרות כל מעלותיו, לא התפתח אצלך הרגש המתאים כלפיו.
עד כמה חשוב לך להיות מאוהבת?
אם זה חשוב לך, את עלולה להרגיש כל החיים החמצה אם את נשארת איתו.
ולתחושת ההחמצה יש השלכות: ראשית את עלולה לחפש אהבה במקום אחר, עם גבר אחר שכן ידליק אותך,וזה כמובן יפגע בו קשות. שנית, קשה לחיות כך את כל החיים. וברור שזה לא מגיע לו כי בשלב מסויים הוא ממש יסבול מכך שאינך אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותך.
נדמה לי שכבר כתבתי לך את הדברים הללו.
לכן, כל מה שאת מתארת עכשו מעיד על כך שלא התאהבת. חסר הרגש ההוא החשוב כל כך...
אגב, זה לא יוצא דופן. קורים המון מקרים שאנחנו פוגשים את גבר החלומות או אשת החלומות לכאורה אבל לא מצליחים להתאהב בהם. יש גם תהליכים לגמרי לא מודעים שמשפיעים על היכולת שלנו להתאהב, והם כוללים גם את האלמנטים של המשיכה הגופנית והמראה החיצוני אליהם כלל לא התייחסת בשלב זה.