פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי אילנית,

אני נוטה להסכים עם התגובות לפוסט הזה שבאו בהמשך. קודם כל לא כל הגברים שי גברים שדווקא צמאים לטוטאליות ולמחויבות, לבית, לקשר חם ולביטחון. לגבי ההכללה שגברים מפחדים ממחויבות- אם נסתכל על הצד הביולוגי, ניזכר שגבר תפקידו לכבוש, כמו כל זכר. אם הוא כובש יעד אחד וזהו- הוא לא מרגיש שהוא עשה עבודה. אם הוא יכבוש כמה, הרי שהביטחון רק ילך ויעלה.

אז אולי זה קצת יותר מורכב, אבל ראשית יש להבין את ההבדלים המהותיים בין בני הזוג, אח"כ, למצוא את הגבר שנראה לך באמת רציני ולא לבזבז זמן על אלו שמחפשים דברים אחרים. בהמשך, חשוב שתבררי מה יש בך, שאולי, מושך אותם ללא להיות מחויבים? האם את יודעת להיות "קשה להשגה", האם את מוכנה לחכות עם יחסים אינטימיים, האם את מזהה אצלך משהו שהיה יכול לגרום לך לא להתחייב- אילו היית הגבר? אם תזהי משהו כזה- הרי שעלית על הגל ומשם אפשר לתקן ולהיות מודעת לזה.

אז לגבי שאלתך- יש גברים שמפחדים ממחויבות, כמו נשים שמפחדות (גברים אולי יותר), אבל ממה שאני יודעת, גבר רציני הוא רציני כבר מהתחלה, אשה לא תישאר בקשר כזה אם היא קולטת שהוא לא רציני וזה לא מה שהיא מחפשת. לכן חשוב שתשדרי את זה גם, ולחתוך קשר שאת מרגישה שמשהו לא מתאים, מצד שני להיות סבלנית ולתת לזה כמה פגישות.

תתיעצי עם צדדים ניטרליים כמו ההורים, שהם מכירים אותך הכי טוב. האם שמו לב לשינוי בך או שאת פחות עם שמחת חיים וכו'...אפשר לשאול גם חברות, אבל לפעמים אפילו שהן אוהבות אותך,הן מקנות לכן לא כל אחת יכולה באמת לתת לך תשובה כנה.
הכי חשוב שתקשיבי ללב שלך, אם יש ספק,אז אין ספק!!! כמה זמן את מכירה אותו? מהמפריע לך בדיוק? אני די מבינה אותך, הייתי במערכת יחסים כזאת 4 שנים, עד שבאיזשהו שלב נמאס לי...אמא שלי כל הזמן אמרה שהוא עם האהבה הזאת שלו לא נותן לי לחיות, כל הזמן מגביל אותי ומקנא וכו'... תבדקי מה חושבים מהצד, הרי תמיד יותר אובייקטיביים האנשים מסביב.

היי,
אני הרגשתי בדיוק כמוך... לפני החתונה מבולבלת עצובה מפחדת....
את מאוהבת בו? אוהבת אותו מכל הלב והנשמה?
כי אם לא, אז אל תעשי את הטעות שאני עשיתי! התחתנתי ופחדתי לפני החתונה שאולי זה לא זה... והיום אני נשואה לו שנתיים ומתה מפחד להיכנס להריון... כי אולי זה לא זה אל תעשי את הטעות שלי (אם את לא מאוהבת בו ללא גבולות).
תחשבי על זה זה לכל החיים... ואם היום את לא שלמה 100% אז אחרי החתונה(כמוני) לא תהיה שלמה ומאושרת.

תחשבי על מה את מרגישה ואל תפעלי מתוך לחצים מהסביבה לכי לפי הלב שלך...
קשה להתגרש אחרי שמתחתנים.....
הינה אני מעכבת את חיי....בשביל מה? תהיה מאושרת!

הי א',

כתבו לך כאם שתי מגיבות ואני מאמינה שהדברים נגעו לך.

אני מרגישה שיש בך משהו לא שלם עם הקשר הזה, ולאו דווקא משהו שיוביל ללחתוך אותו. אלא, משהו שיש לדון עליו ולדבר עליו לפני שמתחתנים, ולסגור קצוות. משהו שנשאר לך פתוח ומאוד מטריד אותך. במקום להתרגש את דואגת, וחבל.

מה שאותי הדאיג במה שכתבת הוא המשפט הבא: "אני היתי אדם מלא שמחה שתמיד חייך ומאז שהיכרתי אותו תמיד אני חרדה ולחוצה וגם מכל תגובה שהוא אומר אני תמיד יודעת איך זה יסתיים". זה לא מבשר טובות. האם אינך מאושרת איתו? האם הוא לא מקבל אותך כפי שאת? האם אינך בטוחה בעצמך לידו? האם את חשה שהוא מוריד לך את הביטחון במקום להעלות אותו? אם אכן זה כך- חשוב שתקראי שוב את התגובה של ליאל, שהיום יודעת שעשתה טעות והיא תקועה בקשר שלא מניב פרט להרבה תסכול (ואני מאחלת לה בהצלחה במציאת הדרך הנכונה להתמודד עם זה). חשוב מאוד- תזכרי שגם אם מבטלים, זה לא נורא, בדיעבד, לאחר זמן מה- כמו שתהיי מתוסכלת וממורמרת בתוך זוגיות שלא מאפשרת לך להיות את.

אם יש עם מי לדבר- ואת יכולה לפתוח את זה מולו ולנסות לפתור את זה- זה כמובן עדיף. אבל אם את חרדה לידו, לא מרגישה "את" וחוששת מאוד מהתגובות- אנא חשבי שוב על המשך הקשר.

יש משהו בלב שלי שאינו שלם לחלוטין בכלל.. אך אני לא יודעת בדיוק איך עושים את הצעד, אני מפחדת לאכזב את המשפחה שמחכה לזה כל כך... איך בכלל עושים את הצעד מול הבן זוג .. זה כל כך קשההההה!!!! אני יודעת שאני במקום לא כל כך טוב כי אני כל הזמן מקנאה בזוגות אחרים ואני תמיד חולמת שאולי היה לי טוב עם מישהו אחר.. אני יודעת שזה נשמע על הפנים!
בכל מקה הבעיות שאני רואה זה שתמיד אנחנו מתווכחים לדוג על: איך אני מתלבשת ויוצאת עם החולצה הזו, למה השיער נראה ככה, מתי את הולכת לחדר כושר, למה את אוכלת את זה זה משמין מאוד, אנחנו יוצאים למסעדה וכמעט לא אוכלים קינוחים שלא נחשוב על קטע שללכת לאכול בגלידרייה!!!!!!!!! דיברתי איתו על זה ואמרתי לו מה הקטע ההז אז הוא אומר לי שזה בגלל שאני אוהב אותך ואני דואג לך אני רוצה שתיהיה מטופחת ויפה אני רוצה לשמור עלייך ואז אומר לי מה את רוצה אם אני לא אשמור עליך עדיף לך שאני אסתכל על אחרות???
אז מצד אחד זה מחמיא שהוא באמת אוהב ובגלל זה לפעמים קשה לי לעשות את הצעד כי אני יודעת שהוא אוהב אותי והכל.. אבל ממצד שני זה ממש חונק שאני משתגעתת ומתעצבנת זה הורס לי את כל הכייף בזוגיות.
ותמיד הוא נראה עצבני הוא רב עם חברים עם המשפחה ותמיד כאילו הוא כשהוא עצבני הוא אומר דברים ממש מעליבים ופוגעים אפילו פעם אמרתי לו שהוא פשוט יורק אשששש וקשה לי עם זה אומנם הוא לא מקלקל, אך לפעמים יש לי הרגשה שהוא פשוט עושה לי התעללות מילולית שזה ממש כואב לי.
ואני כבר כמעט בת שלושים אם אני אפרד איך אני אכיר מישהו חדש? קשה לי להיות לבדדד אני מםחדת מזה כי עכשיו להכיר מישהו עד שאני הכיר עד שאני אצא ועד שאני אתחתן בכלל יקח מלא זמן, אז בגלל זה אני אורמת שאולי עדיף לי כבר להישאר במערכת היחסים הזו לדעת שהוא אוהב אותי וזהו..

א. הפחד ממסגרת צובר תאוצה לקראת החתונה, זה טבעי ואפי הגיוני, ובלבד שאינו גורם לשיתוק,
ב. עדי קלעה בול בהבחנה שלה לגביי ה"דימוי העצמי שלך מולו", עד שאת לא מטפלת בזה אל תתחתני, נקודה.
ג. תבדקי עם עצמך בכנות האם זה רק הוא שגורם לך כך להרגיש , או שאת נוטה להיות במצב הזה בכל קשר חברתי ואפי' עם חברות,
ד. חשוב שתתחתני מבחירה עם אדם שאיתו את מרגישה נוח ושיש לכם מסוגלות לעבוד בייחד על הזוגיות שלכם, למרות חילוקי הדיעות, כי בדיוק בשביל זה נאמר "לא טוב היות האדם לבדו", התפיסה צריכה להיות, שעבודה על המידות וצמיחה אישית, ועוד הרבה דברים טובים ונפלאים מגיעים דווקא ע"י עבודה זוגית של שני אנשים שונים עם חסרונות ומעלות, וכל אחד משלים את השני,
ה. תעשי רשימה של כל הדברים הטובים שיש לך בקשר הזה, בצד אחד. ובצד השני תרשמי את המגרעות כפי שאת רואה אותם, אח"כ תעשי מאזן מה גובר על מה, קח תוכלי לקבל החלטה נקייה כיצד להמשיך, ברור לך שיהיו חסרונות, השאלה האם את מוכנה ומסוגלת להתמודד עם החסרונות הללו ?
טיפ קטן > קחו בעיה אחת ותנסו לעבוד עליה, לבד או בעזרת אנשי מקצוע, אם הצלחתם במשימה, סימן שאת בקשר בריא שניתן לצמוח ממנו,
בהצלחה

מבינה את מצבך, ממש קשה. אני יודעת שהגיל מלחיץ. רוב החברות שלך בטח כבר נשואות... מה שאת מתארת, לפי דעתי קשה לקרוא לזה אהבה, זה סוג של רכושנות ורצון לשלוט לך בחיים. את לא חיית מחמד שהוא מחליט בשבילה מה לאכול??? את אדם בוגר שיודע מה טוב לו. הטענה שלו שלא תשמיני כדי שהוא לא יסתכל על אחרות ממש לא נכונה, לא משנה איך תראי, גם אם תהיי בר רפאלי, הוא יסתכל, ככה טבעם של הגברים, וזה בכלל לא נורא, לכולם יש עיניים...כל רק מסתכלים.
נראה כאילו זה גורם לו הנאה לשלוט בך ככה. כמה זמן אתם ביחד?
את צריכה להבין, האם את אוהבת אותו באמת או שאת מתפשרת בגלל הגיל והפחד שלא תפגשי עוד מישהו פוטנציאלי להקמת משפחה.
אם את באמת אוהבת אותו אז אולי תשקלו טיפול עוד לפני החתונה? תדחו את החתונה ותלכו לטיפול, הבעיה היא שלפי דברייך לא נראה לי שהוא מודע עד כמה זה מפריע לך, אין לך מספיק אומץ בשביל לעמוד מולו על שלך,את צריכה להבהיר לו מה מפריע לך ולא לשתוק. בגלל בחור כזה, איבדתי את החברה הכי טובה שלי מכיל 10. בגיל 25 התחילה לצאת עם בחור כזה, במשך שנה ראשונה כל כך השתנת שפשוט שום דבר ממנה לא נשאר, הוא התנהג כמו שאת מתארת ,שום דבר לא סיפק אותו, החברים שלה היו לא מספיק טובים בשבילו, היא היתה צריכה להרזות ומה שהוא רצה היא עשתה ובמה שהוא היה לא בסדר היא שתקה כי לטענתה סוף סוף יש לה גבר שבאמת דואג לה ואכפת לו ממנה, אלה גם המילים שלו. כשאני ניסיתי לדבר איתה היא לא הקשיבה,אמרה שלא רוצה לקלקל למרות שהסכימה איתי שיש דברים בהם הוא לא בסדר. וככה פשוט מאוד התרחקנו ולא מצאתי יותר עניין להיות איתה בקשר והיינו החברות הכי טובות ואני יודעת שבשבילה החברות הזאת היתה מאוד חשובה, הייתי במשפחה שלה כמו בת בית וגם היא, אחרי 16 שנות חברות היא וויתרה עלי בגלל בחור,לא היה אכפת לי שהוא לא אהב אותי,נפגעתי מהכניעות שלה אליו ושלא איפסה אותו על ההתחלה.ההבדל בינך לבינה שאת מבינה שמשהו לא בסדר ואת לא עיוורת, אחרת לא היית מהססת, אם פנית לפה ואת מתלבטת סימן שלא טוב לך ואת מודעת לבעיה. השאלה, אולי יותר למנהלי הפורום, האם ניתן לשנות אדם בוגר בגישתו, שיפסיק להיות שטלתן ומניפולטיבי בזוגיות... הבעיה השניה, זה לדבר איתו ולתת לו להבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות שלו,האם באמת יבין..., הבעיה השלישית זה לדחות את החתונה וללכת לטיפול.
מצד שני, יש לי גם חברה שהיתה במערכת יחסים כזאת, נתנה לו להשפיל אותה מילולית וגם מה שאת מתארת, היתה עם הבחור 9 שנים, בגיל 28 כשהוא ממש התחיל ללחוץ עליה להיתחתן, היא ארזה אומץ וכבר לא יכלה לסבול, גם היא היא בחורה מאוד מוצלחת,מהנדסת והוא כל מה שהתחיל נכשל בו, זה היה כנראה נורא מדכא אותו וסוג של כנאה ורגשות נחיתות היו לו כלפיה וכנראה בגלל זה היה מניפולטיבי ושטלתן ונהנה מלהשפיל אותה כי בעצמו הרגיש מושפל... בקיצור אחרי הרבה מאוד סבל, היא אזרה אומץ ונפרדה ממנו, היה קשה מבחינת לוגיסטיקה... היתה צריכה לבד לשלם חשבונות, ללמוד

ללמוד לחות לבד, לישון לבד והכל. אימצה כלבה, מבחינה רגשית התגברה עליו יחסית מהר. גם פחדה וחששה שלא תפגוש מישהו אחר בגלל הגיל... אבל כעבור חצי שנה פגשה בחור, עכשיו הם ביחד כבר שנה, מאורסים...והיא מאוד מאושרת.
תעשי חשבון נפש עם עצמיך, לפני שאת מחליטה החלטה גורלית... אולי עדיף להיות אומללה מבדידות מאשר אומללה מבן זוג לא מתאים...
זה החיים שלך ואת אחראית על האושר שלך.
מאחלת לך מכל הלב, שכל החלטה שתקחי תהיי מאושרת.

דנה שלום.. תדעי לך שאחרי החתונה הכל משתנה והכל גובר מנסיון...הוא ישגע אותך ככה בכל דבר ותחשבי אללה על החיים... תנסי לרצות את עצמך ולא את המשפחה שלך בסך הכל את תחיי איתו יום יום ותאמיני לי שהם יעדיפו שזה ידחה קצת החתונה ותהיי עם מישהו שאת אוהבת ואל תדאגי יש עוד הרבה דגים ביד!! אם את באמת אוהבת אותו אז תתחתני איתו.. אבל אל תפחדי אם את לא שלמה אז לא עושים צעד כזה גדול!!! זאת דעתי בכל אופן

שלום שוב דנה,

תודה על הפירוט המאוד חשוב הזה. תראי, יקירה, יש כמה דברים שאני רוצה לכתוב לך ומקוה שאת קוראת אותם ברוגע. חשוב רגע שתהיי רציונלית והגיונית ופחות רגשית. חשוב שנסתכל יחד על הדברים מזווית רחוקה יותר, ופחות מעורבת רגשית בתוך כל הלחץ. כאן בפורום את יכולה דווקא לקבל הרבה זוויות כאלה כפי ששמת לב, נגעת לאנשים והגיבו לך ולא סתם. לכן, אני רוצה לחדד מספר דברים שאת עצמך כתבת כאן ואנסה בהמשך לפתח אותם:
1. התחלת בכך שאת לא שלמה עם החתונה, בליבך את כבר יודעת- החתונה הזאת היא טעות. נשאר כל ה"לא נעים", שהוא אכן לא נעים, אבל כפי שכתבתי, הלא נעים האמיתי יהיה כשתהיי נשואה לאדם לא מתאים לך, ועל זה אני גם אפרט.
2. את מקנאה בזוגות אחרים, הנורה שנדלקת היא- לא טוב לי בקשר, אני נאלצת להשוות לאחרים ולבדוק מה יש להם שאין לי, ולהתאכזב מאוד. את חולמת להיות עם מישהו אחר.
3. לגבי הבחור: אני לא קוראת לזה "בעיות", אני קוראת לזה בעיה, והוא עצמו הבעיה. הוא רוצה אותך לפי ההגדרות שלו. שיער, חולצה, מאכלים, זה לא באמת משנה מה, משנה התוכן, והתוכן ברור- הוא מגמד אותך למצב כזה שבו יוכל לשלוט עלייך מבלי שתהיה לך בחירה חופשית או דעה משלך. התירוץ הלא מספק "בגלל שאני אוהב אותך" הוא לא אמיתי, בגלל סיבה פשוטה- כשאתה אוהב מישהו, אתה תאפשר ל ולהיות "הוא". כשאתה רוצה שהוא יהיה נשלט על ידך, אתה תעשה הכל לשנות אותו.
4. את צודקת,הוא אוהב אותך אמנם, אבל זאת לא אהבה בריאה. הוא אוהב אותך כשאת מתאימה עצמך להגדרות שלו. תארי לעצמך בחור אחר, שיזמין אותך לגלידה, ויגדיל בשקל תשעים.... איך תרגישי? לא תרגישי מוזר אם נניח הוא גם יחמיא לך על התלבושת? לא תרגישי פתאום נאהבת, נחשקת, ושלמה עם מי שאת? עם הבחור הנוכחי את לא מרגישה אהבה בריאה, את מרגישה, בדיוק כמו שכתבת- אהבה חונקת.
5. את מרגישה שהוא מבצע התעללות מילולית, לא רק איתך, אבל עלייך אנחנו שמות את הדגש- אדם שמתנהג כך לא ישתנה אחרי החתונה.
6. החתונה היא החותמת הסופית לכך שהוא "יכול" וירשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה בך. הוא יעצב אותך ויתסכל אותך לפי שרירות ליבו, הוא לצערי לא יכול לראות אותך, לראות מי את, לראות את הצרכים שלך, אחרי החתונה תהיה לו יותר לגיטימציה להישאר במקום הזה. אחרי החתונה, את כבר שלו.
7. לגבי מה שכתבת, המשפטים האחרונים- כן, את בת 30, אבל אולי בגלל הזוגיות הזאת את גם לא חושבת שתמצאי מישהו אחר (כי זה מה שנכנס לך רגשית עם האהבה החונקת שהוא הפגין), והדימוי שלך כיום מאוד נמוך, זה המחסום העיקרי כרגע שנמצא לפנייך- את לא בטוחה שאת שווה. אני לא אתפלא אם הוא הביא אותך לשם. ואם להיות פרקטיים - אם תצליחי להבין שאת מישהי ששווה יחס אחר, אם תצליחי להביא את כל הרציונל שלך- שזה לא מתאים- לידי צעד משמעותי, לחתוך את הקשר, זה עוד לא מאוחר, ואת פשוט תצילי את עצמך מנישואים מאמללים. גם הוא יהיה אומלל, כי את לא מה שהוא מחפש, את אדם שרוצה לבחור לבד את רצונותיו

ואת אדם שבא לו לאכול גלידה. הוא רוצה אותך שונה, ולכן הריבים ימשיכו ויתעצמו, את תחושי יותר ויותר כלואה, רק שהפעם תהיה לך גם כתובה וטבעת. ועל מה? לשם מה? את צעירה, את יכולה למצוא מישהו אחר שיהיה לך טוב איתו, את רק צריכה לשים על כפות המאזניים שני דברים, ואני יודעת שזה קשה, אבל את צריכה לנסות:
1. הקושי להיפרד והפחד להיות לבד
2. מול להיות כלואה בנישואים מאמללים עם בחור בעל כל התכונות שהזכרת למעלה, ולדעת כל יום שאתה קמה, שעשית טעות.

עשי את החשבון הזה, ושימי פס על כל מה שמסביב, כי אלו החיים שלך! ורק את מחליטה מה יהיה בהם. אם את רוצה שיהיה בהם אומללות ושתלטנות ואהבה חונקת, תתחתני איתו. אם את רוצה להציל את עצמך חושבת שמגיע לך מישהו שיראה אותך באמת- יפה שעה אחת קודם, ותחתכי את העינין בהרבה אומץ וכוח. את מסוגלת לזה, למרות הקשיים. זה בעצם יהיה שווה את כל החופש שלך אח"כ, אז כמה שבועות קשים, ואח"כ את שייכת רק לעצמך, ולא לגחמות של מישהו שקורא ליחס הזה "אהבה".

אני מתנצלת על הנוקשות -אבל זוהי המציאות ואת צריכה להסתכל לה בעיניים, חשוב לי להתריע ולהזהיר אותך, כי זו טעות להתחתן איתו.

שלום אורנה,

את מתארת מצב שהוא בעייתי פעמיים- המצב הרגיל של ריבים, ויכוחים והאשמות. ומצב נוסף- את בהיריון ראשון וזקוקה לתמיכה רבה מאוד, בעיקר ממנו.

בגלל שהמצב כ"כ רגיש, חשוב שתבררי קודם כל עם עצמך איך את רוצה לגשת ולטפל בעינין. להרגשתי יש כאן מעבר לאיזה ויכוח, יש משהו בדפוס שלכם, כמערכת זוגית, שמתווכח, מוצא סיבות לריב (לא משנה אם זו את או הוא, נסתכל עליכם רגע כעל מערכת אחת). משהו לא מסופק. את נמצאת בתסכול שלך ואילו הוא בשלו, הוא מוציא עלייך, את נפגעת, הוא לא מבין למה.. יש איזו בעיה בדינמיקה ובתקשורת.

כדי לנסות לגשר על הפער הזה, ראשית את צריכה להבהיר לו גם בהתנהגות וגם במעשים שההתנהלות הזאת פוגעת בך. את צריכה לשדר לו כמה את עצובה, מתוסכלת ונפגעת ממה שקורה. את צריכה לשדר שהעסקים ממש לא כרגיל, עד שהוא יאלץ לשאול אותך- מה קרה. כשתהיה שיחה על "מה קרה", אבל לא שיחת מסדרון אלא שיחה אמיתית ורצינית, אני חושבת שאת צריכה להציע לו כך- או שחושבים יחד ומעלים פתרונות איך אנחנו לא רבים בסוף היום, או שנלך ליעוץ. או הוא לא מעוניין - תודיעי לו שאת הולכת ליעוץ לבד. זה יוכל לשכנע אותו בהמשך, בתנאי שבאמת תיגשי לשיחה עם יועץ זוגי שיוכל גם לתמוך בך ברגעים האלו וגם לנסות להציע פתרונות מעשיים ופרקטיים בתוך הקשר. לפחות בשבילך- חשוב שתגשי לקבל תמיכה מגורם מקצועי.

מקוה שהצלחתי לסייע.

אכן כפי שעדי כתבה לך , דינמיקה של תקשורת,

אני והוא ומוישלה קנגרו,,,

לאורך כל מכתבך כתבת אין ספור פעמים אני , הוא, אני , הוא, אני, הוא, ורק פעם אחת השתמשת במילת הקסם "אנחנו",
תפיסת הזוגיות שלכם שגויה, ומכיוון שאת זו שפנית, אני ממליץ לך להתחיל לשנן משפטים בכל יום ויום עד שזה ייטמע אצלכם כשפה שנייה,
מעתה את מדברת בשפת ה"אנחנו" הזוגיות שלכם נמצאת בבעיה, לא את, ולא הוא,
אנחנו לא מתראים מספיק,
אין לנו זמן איכות בשביל עצמנו,
אנחנו עובדים קשה מידיי,
אנחנו לא עוברים את ההריון הזה בייחד,
אנחנו בצד אחד, והבעיה בצד השני מעבר לשולחן,
-
דברי על הצרכים שלך,
דברי בשפה של "אני רוצה" "אני מבקשת" "אני צריכה"
-
שתפי אותו במה שעובר עלייך ביום יום, בעיקר על הדברים הטובים, עד שהוא יוכל גם להכיל את הפחות טובים,
תאמרי לו שהעובר משותף לשניכם, ואת זו שקיבלת את הזכות להחזיק אותו בבטן עד ליציאתו לעולם, ולכן חשוב לעובר שתהיו מאוחדים וקרובים זה לזו,
היום כבר ידוע ממחקרים שונים, שאופי הילד תלוי במידה רבה בזמן היותו ברחם, הוא שומע ומרגיש, ואין דבר יותר בריא לילד מאשר אבא ואמא שאוהבים ומחזקים אחד את השני,

כשראיתי את ההודעה לפני כמה ימים, רציתי לכתוב רק משפט אחד והוא > איך בעלך הולך לעבודה...!

ליאת יקרה,

מאחר וכפי שכתבת, אינך מסוגלת להמשיך בחייך כרגיל, כאילו כלום לא קרה, אני חושבת שכדאי לפתוח את הנושא מולו, בוודאי עבורך. גם אם תשובתו הראשונה תהייה שזה סתם משחק, תוכלי לחקור עוד קצת ולבדוק במה דברים אמורים.
תוכלי לומר את אשר על ליבך, לשאול אותו כיצד הוא היה חש ומגיב אם המצב היה הפוך והוא היה מגלה את התמונות אצלך, תוכלי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי כל זה ולנסות לגרום לו להבין איך את חשה.

האם לאורך היכרותכם היו סיטואציות נוספות בהן חשת "נבגדת"?

אשמח באם תבחרי לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום וכמובן אשמח לסייע ככל שאוכל.

שלום לידייה,

אני חושבת שהיטבת לתאר את מה שהרבה אנשים עוברים- להשיג את הבלתי מושג ולדעת שאם נשיג - נתחרט בגדול. זה מה שנפלא בפנטזיות, שכשהן מתגשמות הן הופכות לסיוט מתמשך ולרגשות אשם נוראיים.

קודם כל אני חייבת לציין אותך לשבח גדול- עזבת מקום עבודה ועברת את זה לבד. החלטת שאת לא מתפתה ועשית את זה וישר כוח ענק ועצום על שלום הבית שבאותו רגע הרווחת. לעיקר דברייך- הבחור הזה לא באמת מה שאת עושה ממנו, הפאסון שאת מקבלת ממנו ודווקא בגלל שהוא ההפך, משדר לך חוסר מחויבות לחיים, נחמד אלייך, מתחמק מאחרות- כנראה בו את קיבלת משהו שנורא חסר לך במקום אחר, אולי בחיים האישיים שלך, אולי מהבעל, לא יודעת. אבל משהו באיש הזה עשה לך את זה ובגדול. עכשיו- אם תנסי לבדוק האם באמת יש שם ממה שאת חווית, כנראה את תחווי משהו אחר לחלוטין. כי הפנטזיה כ"כ מתעתעת, אנחנו רואים ושומעים את מה שאנחנו רוצים לשמוע ולראות. וכל חיוך וכל נימה רכה וכל מבט מתפרש כחלום רטוב. בפועל- זה לא ככה. זה בדיוק להפך. זאת מלכודת דבש נוראית. זוגות שבגדו וחוו את מה שאת מתארת לא הצליחו להחזיר את האמון ואת הגלגל אחורה במלואו. יש יחידי סגולה, אבל יש הרבה מחיר וכאב.

כתבת משפט על בעלך- "בעלי מצידו הרגיש כמה פעמים שיש לי איזה משהו אליו, ושאל אותי מה יש לי ממנו. כמובן שאמרתי שהכל בסדר ואין לי שום דבר איתו. את בעלי קל מאוד לשכנע. הוא חושב שאני תמיד נאמנה, והוא כל כך עסוק בעבודה שלו שאין לו פנאי לראות מה אני עוברת מתחת לאף". את בעלך מאוד קל לשכנע, אפשר "לעבוד" עליו למרות התחושות שלו והוא כ"כ עסוק שאין סיכוי שיקלוט מה קורה לך. זאת טעות לחשוב כך- בעלך קולט ולכן הוא גם שואל... אולי בגלל שאת תופסת כך את בעלך וקצת ממעיטה מהיכולת להסיק דבר מתוך דבר (רק את מכירה אותו מבין שתינו, ובכל זאת)- התפיסה הזאת יכולה חלילה להביא אותך למעשה האסור. חשבי על כך שאם בעלך היה חשדן, רכושן, מברר איפה את, חופר על היחסים שלך עם הבחור ההוא, לא בטוח שהיית רוקמת לך חלומות ללא חשש, או שוקלת לבצע משהו מהם.

לסיכום- מיותר לציין משהו שאת יודעת אותו טוב, אבל בכל זאת: אל תעשי את זה. החרטה ורגשות האשם לא שווים את הרגע המתוק הזה של הקירבה. עזבת, חתכת, עשית מעשה חשוב ואמיץ- העסיקי את עצמך בכל המסביב, קחי פרויקטים עלייך בעבודה, צאי לנופש עם המשפחה, עשי משהו פחות שגרתי והחזירי לחייך את הטעם הטוב לא מגורם חיצוני, אלא מעצמך, מתוך הבית, מתוך המשפחה. נתבי את האנרגיות לתוך הגרעין שלך ולא למישהו שאת לא באמת מכירה אותו כבן זוג, מדובר בחלום, בפנטזיה, שנועדה להישאר ככזאת. המשיכי להיות נאמנה לעצמך, והשאירי את הכל כריגוש וכשעשוע אצל עצמך בלבד.. אין לי ספק שתצליחי, את חזקה מספיק. ולא, את לא אובססיבית, במקרה הגרוע את נורמלית. :)

נ.ב. עשי שיעורי בית עם עצמך, ושאלי האם חסר לך משהו בזוגיות הנוכחית? אם כן, אל תהססי לעבוד על זה.

אני יודעת שאת צודקת לגמרי...אבל למרות כל ההיגיון הזה שבורכתי בו מאוד קשה לי להמשיך הלאה. כל כך הרבה ניסיתי למחוק אותו המזיכרון שלי, אבל זה דבר שעולה וצף במהלך היום ובכל דבר שאני עושה- הוא פשוט שם: כשאני נוהגת, כשאני מטפלת בילדים, בזמן העבודה כשאני בכלל אמורה להתרכז בעבודה, כשאני סתם יושבת עם עצמי כמה דקות...והתחושה הכי חזקה שלי היא של מעין החמצה - איך נתתי לו להתחמק כך, איך הרשיתי לעצמי לעזוב את הכל ולא להיות מסוגלת לראות אותו יותר. המחשבות הללו עושות אותי אומללה ומדוכאת- קשה להבין עד כמה, ופתאום החיים ממש לא מעניינים... הם סתם אוסף של ימים מעצבנים שאני מחכה שיעברו.
אני חושבת שמה שהקסים אותי בו הוא דווקא היכולת שלו להיות "פרפר" כזה- אחד שנאמן רק לעצמו ועושה מה שבא לו מתי שבא לו, בחור שלא חי לפי חוקים כמו של האנשים הנורמטיבים. בנוסף הוא דמות מאוד סקס אפילית, מרשים לכל הדעות, ויודע להתייחס יפה ובג'נטלמניות מושלמת לכל בחורה...ממש נותן לה את התחושה המדהימה שהיא מלכה והוא יעשה הכל בשבילה... זו לא רק אני שמזילה ריר ממנו- אלא כולן מנהלות מלחמה עליו (יש גם כאלו שממש הטרידו אותו, אפילו מינית- עד כדי כך). הוא נתן לי שוב את ההזדמנות להרגיש חופשייה מכל סוג של אחראיות יפה וצעירה וגם קצת מחוזרת וכל זאת אפילו מבלי לבגוד ממש...מה שמצליח להדהים אותי כל פעם מחדש זו היכולת שלו למרות כל הפיתויים מסביב להישאר נאמן לאותה צעירונת שהוא חי איתה- זה אפילו עוד יותר מושך אותי..
אני מוצאת את עצמי מקנאה בחברה שלו קינאה חולנית שהיא זו ששוכבת איתו ולא אני. אני חושבת מה הוא עושה עכשיו? עם מי הוא נמצא? איך אפשר ליצור איתו קשר מחודש בלי להיראות טיפשית וחשופת כוונות בעיניו.....
בקשר לבעלי- אני אוהבת את בעלי מאוד למרות כל מה שאני כותבת. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום גבר שבעולם. יש לנו את הבעיות והויכוחים שלנו כמו לכל זוג אבל תמיד יהיה איכפת לי ממנו ולא ארצה לפגוע בו בשום צורה- יכול להיות שמכיוון שבעלי בחור מאוד עסוק - עובד ולומד ומגיע מאוחר הביתה ובקושי יש לו זמן איתי ועם הילדים אני מרגישה באיזשהו חסך. ניסיתי לדבר על זה מזמן עם בעלי אבל שום דבר לא משתנה. הוא מאוד אוהב אותנו ומנסה לפרנס בכבוד- לצערי הוא שכח להינות קצת מהחיים , להיות קליל וזורם ועכשיו הוא כל הזמן טרוד ועסוק בעינייניו ומתנהל בכבדות מחשבתית שלי אישית די נמאס ממנה. אני רוצה להשתחרר - לצאת מהשיגרה המשעממת הצפוייה הזו רק לכמה שעות ( זו שיגרה טובה ומבורכת אבל אני ממש צריכה קצת בלעדיה) יכול להיות שכאן הבעייה אבל אין לי דרך לפתור אותה. באמת שניסיתי לגרום לו לבלות איתי קצת יותר וגם עם הילדים- זה פשוט לא הולך. אין רצון...
עכשיו השאלה היא האם לדבר עם בעלי גלויות על מה שקרה עם הבחור הזה? על הסיבה בגללה אני מתנהגת כך? האם זה נכון ויכול לפתור בעיות (או ליצור חדשות?)

שלום שוב לידיה,

ברור לי שהקראש שלך עליו הוא רציני, אך גם ברור שאת מבינה, רציונלית שזה לא "אמיתי", זוהי דמות שאת יצרת לעצמך בראש. אספת כמה עובדות לגבי ההתנהגות שלו- הבריחה מאחריות, למשל- ומבלי להיות מודעת הוא הפך אצלך לבלתי מושג הכריזמטי. אמת שכולם רוצות בו- בדיוק מאותה סיבה. מה שהוא משדר זה אני לא רוצה אתכן= אני לא רוצה מחויבות ואחריות, השם השני שלו זה חופש.. מה שאגב, היה עושה לך מאוד רע במצב של נישואין או קשר כמובן.. וגם את זה את יודעת רציונלית. "מים גנובים ימתקו". המוח שלנו והדימיון כ"כ מפותחים, שהצלחת בהחלט להישבות בקסמיו של אדם שאת לא באמת מכירה "טוב".

מה שאני חושבת שחשוב שתשימי לב שבעלך, הוא ההפך הגמור - הוא רציני, דואג לבית, עובד קשה, אוהב אותך מאוד, חושב קדימה, ולא מצליח למצוא רגע של הנאה.. בעצם מה שחסר לך בו זה שרגע אחד יהיה כמו המאצ'ו מהעבודה- שלא יהיה כ"כ אכפת לו, שיזרום רגע עם החיים ויקח סיכון. כתבת שבעבר דיברת איתו, אבל זה לא מספיק. אני חושבת שאת זאת שצריכה ליזום איזה בילוי לא שגרתי או להחליט על ערב קבוע שלא משנה מה- אתם עושים משהו, כדי לנסות להפיח יותר חיים בזוגיות. הזוגיות שלך כרגע משעממת לך מדי, את מחפשת ריגושים, ואת מוצאת אותם בלי בעיה, כי הם קיימים ללא סוף. אבל זה מסוכן בסופו של דבר. אני מציעה שתשבי איתו ברצינות ותסבירי לו כמה זה מפריע לך ומה זה דורש ממך- לחשוב עליו כעל "כבד", לא לראות אותו הרבה איתך ועם הילדים. אם תבחיני שהתשובות אותן תשובות, אז תלכי לשלב הבא ותנסי להיות מאוד עדינה ולזרוק לו שאת מקנאה באחרים כשאת רואה אותם נהנים וקלילים, וכשאת רואה, למשל, גבר כזה בסביבתך- את מאוד היית רוצה שגם בעלך יוכל להיות כזה מדי פעם. לא להגיד, "הייתי מתה לשכב איתו". כמובן שלא.

אבל- את צריכה לזכור שני דברים- לא להגיד בשום אופן שזה הבחור שבעלך שאל אותך עליו (מה שכתבת בפוסט הראשון), זה יכול לפתוח עימות לא נעים ועל כלום- כי לא היה כלום. הוא יכול להתחיל לחשוד וזה יתגלגל משיחה למשבר. דבר שני, את צריכה לדבר איתו רק אחרי שאת תגידי לו מה שכתבת לי כאן: "בקשר לבעלי- אני אוהבת את בעלי מאוד למרות כל מה שאני כותבת. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום גבר שבעולם. יש לנו את הבעיות והויכוחים שלנו כמו לכל זוג אבל תמיד יהיה איכפת לי ממנו ולא ארצה לפגוע בו בשום צורה". ולהגיד לו- דווקא כי אתה מאוד עסוק וטרוד - אני מרגישה שאני חייבת לרענן את האוירה, אני מרגישה צורך גדול מאוד להגיד לך כמה זה מפריע לי.

בשיחה הזאת את צריכה להתעקש על הנקודה, להסביר לו שזה מאוד קריטי מבחינתך בחיי נישואין, אפשר לת לזה כותרת כמו "משהו חסר לי אצלנו, ואני יודעת מה זה". אם הוא יבין שזאת כמו שיחת יחסנו לאן (באותה מידת דרמטיות ורצינות), אולי הוא יקח את זה ביותר רצינות. את צריכה להראות לו כמה את רצינית, אחרת זה לא ילך. הוא אוהב אותך, למה שלא יתרצה, בסופו של דבר, וינסה לבוא לקראתך? את מאידך צריכה להבין ששינוי כזה יקח זמן וסבלנות.

מקוה שעזרתי, וזכרי- את חשובה בזוגיות הזאת, ומה שחשוב לך- חשוב! עמדי על כך.

שלום שני
מעוניינת ליצור איתך קשר בפרטי.
אשמח לקבל את המייל שלך
[email protected]

הי שני,

לבן הזוג כנראה יש בעיה של ביטחון- הוא מדבר על הבעיות עם הרבה אנשים, לא תמיד מוכן להיות בסביבת המשפחה שלך, יתכן והוא חש מאוד מאוד לא בטוח בקשר. יש משהו שהוא מעדיף להימנע ממנו והוא "לחיות את הקשר" שלכם, אם זה ע"י הימנעות מהורייך, אם זה ע"י מפגש עם רווקים. משהו בו מתקשה לחוות את הקשר הזה.

לגבי המשיכה שלו אלייך- אני דווקא חושבת שכאן בא לידי ביטוי חוסר הביטחון שלך. אנחנו בנויים כך שכשאין לנו כימיה או כשיש קצרים בתקשורת עם בן הזוג- אנחנו אוטומטית לא יכולים להתקרב אליו פיזית. אם תשימי לב, גם לך זה קורה. לכן תני לו קרדיט, נסי להתעלות מעל בעיית האמון, ונסי לחשוב עלייך כעל רעיה שרוצה בהחלט לשפר ולתקן את המעוות בקשר.

אם תיגשו לאיש מקצוע כפי שייעצו לכם (לצערי אף חבר לא יוכל להיכנס לכם לתוך הקשר ולתוך האינטימיות ולעשות קסמים, זה עושים רק מול איש מקצוע ועם הרבה סבלנות) - לא תתחרטי. את כרגע צריכה להציל את מה שיש, ויש הרבה טוב אני מניחה. אפשר להציל ואפשר לתקן, הפניה לאיש מקצוע היא לא מפחידה ולא מאיימת, ויש מטפלים מצוינים לזוגיות, ויש זוגות שעשו לעצמם פלאים ע"י טיפול זוגי משותף. הלמידה הא רבה ורק לטובתכם. אז חשבי על זה ברצינות כי לפעמים השד לא כ"כ גדול.. כשמסתכלים לו בעיניים.

שלום ani,

אתה מתאר מספר נושאים חשובים מאוד שחוזרים על עצמם, ואני אתייחס לכל אחד-
1. כשכתבת על הפורנו, עוד יכולתי לזהות את זה כמשהו מוכר, אכן יש נשים שלא מקבלות את הגבר שלהם צופה בסרטים מהסוג הזה, והן מאוד מאוימות ממי שנמצאת במסך, אמיתית או לא ככל שתהיה. כשדיברת על בנות ברחוב, כאן נדלקת נורה. לקרוא לזה בגידה זה כמו להגיד שהדבר הכי טבעי בעולם, משיכה לבן המין השני, הוא אסור מהיסוד וצריך לכלות אותו עד הסוף. היא, למשל, לא מוצאת עצמה נמשכת לגברים אחרים? (ללא קשר אם היא מסתכלת עליהם או לא). הנקודה הזאת מספרת לנו על רמת ביטחון מאוד נמוכה שיש לה, ועל היכולת שלה להגבל ולחסום אותך במרכיבים שהם אם לא עכשיו, אז בהמשך, ילכו ויתעצמו אצלך. כי כשמגבילים בדבר כ"כ בסיסי, קשה מאוד להסתדר אח"כ והצורך בדבר הזה הולך וגדל. היא בתגובה משנה את טיב יחסי המין- מה שמספר שאכן הדבר מפריע לה, אבל היא לא פתוחה לעוד אפשרויות.
2. היא מגיעה ממשפחה קטנה וכנראה אין לה דמות או תבנית שמשפחה זה מקום מכיל וחם, כפי שאצלך. המושגים כנראה שונים אצלה. היא נמנעת חברתית, וכשם שהיתה רוצה להעלים את בנות ישראל מעל פני האדמה, היא היתה רוצה לבודד אותך משאר חבריך ומשפחתך ובכך "כולך תהיה שלה". זה מדאיג. היא לא מאפשרת מו"מ על עינין החברים, ואתה, שדווקא צריך לעמוד על מה שטוב לך- בא לקראתה וככל שאתה בא לקראתה, היא רוצה יותר.
3. יוזמה- קצת קשה ליזום כאשר אדם כה קרוב אליך מגביל אותך וחוסם אותך מהעולם, אני לא רואה בזה משהו חריג לנוכח הנסיבות. אני משוכנעת שהיה לך יותר מרץ וחשק אם הקשר היה בריא ומתפתח. הנקודה הזאת היא הפחות מדאיגה מבין השלוש, כי זו נקודה שהשינוי הוא יותר מושג, בהשוואה לאחרות. יוזמה זה מרכיב שאפשר לעבוד עליו, אבל המוקד צריך להיות על המכנה המשותף של שתי הנקודות הראשונות:
היא חוסמת אותך מהעולם, ולא משנה איך נהפוך את זה. היא רוצה אותך מבודד, מסורס, רק בשבילה. שלא תסתכל על אף אחת, שלא יהיו לך חברים, ולא משפחה, ושתהיה רק איתה. אני רוצה לחדד את זה- זה מדאיג וזה בעייתי מאוד. אתה מאוד היית רוצה, ואני מבינה את זה, שהשינוי יהיה בידיים שלך.. הרי זה קל יותר כשהדברים בשליטתנו. אבל לצערי, זה לא בידיים שלך. רק היא, עם מודעות גבוהה למצב שלה, ועם הרבה רצון- יכולה לטפל בזה, ואני לא חושבת שזה בלתי אפשרי.
אני מציעה דבר כזה - אם אתה אוהב אותה, ולמרות כל מה שנכתב כאן, אתה רוצה לתת לה צ'אנס, בשלב ראשון אל תעשה משהו דרסטי כמו להתמסד. זה חשוב כי זה גורם סטרס לא קטן, לא שהזכרת את זה כאן, אבל אני מקדימה תרופה. דבר שני, יש מטפלים שיכולים לסייע, ואולי דרך הכותרת "טיפול זוגי" היא תתרצה ותוכל להיכנס ולשבת מול איש מקצוע. הכוונה שלי היא שזה פחות יאיים עליה ואם תצטרף אליה היא תשתף יותר פעולה. ולגבי בקשתך- אני יכולה לכוון אותך למטפל במרכז, אתה יכול לשלוח לי אימייל בעינין. [email protected], אשמח לסייע.

פורנו או להסתכל על מישהי ולחשוב שהיא נראית טוב זו לא בגידה. מותר לך- אתה בנאדם וזה טבעי וזה מותר. אפילו אני לא מצפה מבעלי שיוריד א העיניים כל פע שהוא רואה מישהי יפה- להיפך שיהנה!!! ( מותר להסתכל - אסור לגעת! זה הכלל)
בכל מקרה היא נשמעת לי קנאית בצורה חולנית. זו הסיבה שהיא לא מוכנה להתחלק בך עם אף אחת אחרת (פורנו+ להסתכל על בנות) או עם חברים או עם משפחה. היא רוצה אותך תמיד זמין בשבילה.... נשמעת לי כמו בעייה רצינית.

שלום מאור,

תודה על השיתוף שלך.
אני רוצה לחדד מספר משפטים שכתבת כאן-
1. בן הזוג אליו אתה מאורס מתפרץ מעל לגבולות הנורמה, מקלל, מגדף. לאחר מכן לא תמיד זוכר מה אמר.
2. יש בהתנהגותו משהו שמפחיד אותך, אתה מרגיש מאויים ממנו.
3. אלים מילולית ולוקח את החופש שלך ע"י רצון לסלק אותך מהבית.
4. יתכן ואתה צודק ואכן חוויות קודמות מעברו גורמות לו להתנהג כך, אך לצערי זה לא הסבר מספיק טוב ל-למה אתה צריך להיות שק החבטות שלו במקרה הזה.
5. את הכעס והשנאה שמצא בגרעין הפנימי שלו, לצערי, מנתב אותו עכשיו אליך, שאתה מהווה הגרעין הבא שלו, והעתיד שלו. יש מונח שנקרא "השלכה", זה משהו בסגנון.
6. אינו מודע לדפוסי ההתנהגות שלו, למרות שמדובר באדם מקסים כשהוא רגוע, עדיין לא מצליח להתבונן פנימה ולהבין איפה הוא לא היה בסדר.
7. מתנער מאחריות ורואה רק בך את האשם למצב.
8. לא מצליח להשתלט על ההתנהגות גם מול גורמים חיצוניים יותר כמו עבודה וחברים.
9. אתה חש בלבול ותסכול נוראי, אני מניחה שהאירוסין רק גורמים ליותר מתח ולחץ, שכן יש איזה "דדליין" מסוים לקבל החלטה.

מכל הנקודות האלו שעלו מדבריך הקשים, אני רוצה לשים דגש בעיקר על כך שזוגיות כוללת, בין כה, הרבה משברים, ללא קשר לאישיות הבסיסית שכל אחד בא איתה. יגיעו 2 פרטנרים מקסימים וסבלניים לקשר- גם להם יהיו ריבים ומחלוקות. מה שאתה מתאר, לצערי, לא מתיישב עם זוגיות. אתה לא זקוק לטיפול, אתה הצד שרוצה לסייע ולהתגבר על המכשול- הוא לא נמצא שם בהתנהגות (אולי בהצהרות), והוא זה שזקוק לסיוע ולתמיכה הטיפולית. לצערי, עד שהוא לא יבין מה הוא עושה, הוא לא יגש לטיפול. הוא צריך לגשת מתוך המקום של מודעות עצמית למה שהוא מעולל, ולא מתוך מקום לרצות אותך או להחזיק את הקשר. הוא חייב את זה לעצמו גם מול המעסיקים, גם בכביש וגם מול החברים. כפי שכתבת- המוקד הוא מול כולם, ולא רק מולך וזה לא מפתיע.

לא משנה מהן הסיבות להתנהגותו, זה בהחלט גורם לך להיות אמפתי וזו תכונה נהדרת שיש לך אותה בגדול, אבל זכור דבר פשוט- אתה הולך לחיות איתו, כבן זוג לכל דבר. אתם מן הסתם מתכננים עתיד יחד. אני באמת לא חושבת שזה יהיה צעד נכון כרגע לממש את הנישואין בהמשך או כל מיסוד אחר. אני חושבת שיהיה נכון לשים גבולות, באסרטיביות, ולצפות לכל תגובה אפשרית, גם אם תהיה לא נעימה ורצופת קללות. לשים גבול פירושו- או שאתה עושה עבודה ומתחיל טיפול,אפשר ורצוי שתצטרף אם הוא ירצה, או שהכל מתבטל. במילים האלו. אין לך כ"כ ברירה, שכן אחרת תמצא את עצמך מוותר, ומתמסד לאדם שלא מסוגל להחזיק את עצמו רגשית במצבי לחץ, שמתפרץ, שמקלל, ומכאן ועד לאלימות פיזית המרחק לא מאוד גדול. אדם אלים הוא לא אדם שאפשר להחזיק איתו זוגיות בריאה. ואני חושבת שאתה צריך להציל את עצמך מחוויות קשות יותר שיהיה קשה לצאת מהן בעתיד, מאשר עכשיו.

אני מתנצלת על הנוקשות- אבל אני מאמינה שאם לא תשים לו את הגבול ו"תקבל את זה אז איז" הבעיות רק ילכו ויגברו.

היי מאור,
אתה נשמע בחור אינטלגנטי ורגיש ולכן אולי תוכל להעזר בעיצה הבאה. אתה מדבר על התסכול והבלבול בעקבות התקפות הזעם של בן זוגך ומתאר התנהגות מכילה כלפיו. האם אתה יכול להגיע ולחוש גם כעס? לא בהכרח כעס כלפיו אך בשבריר מהעוצמה שהוא מפגין. זו לא משימה פשוטה מכיוון שכעס לעתים קרובות מחפה על כאב ולהפתח לכעס נותן גם לכאב דריסת רגל. אני לא יודע אם זה יעזור לשפר את הזוגיות שלכם - אבל זה בהחלט יכול לתת לך כלים להתמודדות אקטיבית עם כעס של אחרים במקום (או בנוסף) לתגובה הפסיבית שלך היום.
בהצלחה!

שלום מאור. אני כותבת משום שכשקראתי את שכתבת, הרגשתי כאילו אני קוראת דברים שנכתבו עלי. היה לי בן זוג שהתנהג בדיוק כמו שבן הזוג שלך מתנהג. אחד לאחד. גם לבן זוגי היו התפרצויות מילוליות חסרות פרופורציה, שכללו אמירות פוגעניות. ובדיוק כפי שאתה כותב, בחלוף ההתפרצות, הוא לא זכר את שאמר (או שאמר שלא זוכר. אני לא יודעת). זו תעלומה בעיני, איך אדם כ'כ חכם, מוכשר, בעל זיכרון מופלא, לא זוכר דברים שאמר. אבל הנה, מסתבר שהוא לא לבד. ואם הוא זכר, הוא נכנס למגננה, הצדיק את עצמו והעביר את האשמה עלי (שוב, בדיוק כפי שאתה מתאר). חשתי בדיוק את אותן התחושות שלך; תסכול, בלבול וחוסר אונים. התסכול והקושי נבעו מכך שבדומה למקרה שלך, היתה בינינו אהבה גדולה, ולא הבנתי איך אפשר להתנהג כך לבן זוג אהוב (או לכל אדם אחר). בנוסף, גם במקרה שלי מדובר באדם טוב לב, נדיב, חכם ומוכשר, ולא ברור איך יוצאים מאדם כזה כאלה שדים, אבל כנראה שההתנהגות הזו נובעת ממקום אחר לגמרי. והבלבול וחוסר האונים נבעו מכך שלא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי ממה עלי להימנע כדי שלא יתרגז. אצלי התחושה הזו הוליכה לפחד, כי ידעתי שיש סיכוי שמשהו תמים שאומר, יגרום לו להתפרץ. הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות עם כל התחושות האלו, ובפרט עם הפחד. החלטתי שאני לא נשארת.
חשוב לי לומר לך כמה דברים שאני חוזרת ואומרת לעצמי; ההתפרצויות של בן הזוג שלך לא קשורות בכלל לתגובות שלך. תסיר מעצמך כל אשמה. זה לא אתה, זה הוא. למרות שבאינסטינקט הבנתי את זה כבר בהתפרצות הראשונה, המשכתי הלאה וניסיתי כל תגובה אפשרית; כעסתי, הגבתי, נעלבתי, נאלמתי דום, ניסיתי לדבר, אמרתי שאני אוהבת וכו'. שום דבר לא עבד. לכן, אני גם מרשה לעצמי לומר לך, שבין אם תביע אמפתיה, ובין אם תכעס, זה כנראה לא יעזור, כי זו בעיה שלו עם עצמו, שלא קשורה אליך. בזמנו, ניסיתי למצוא חוקיות בהתפרצויות, אם יש משהו מסוים שאני אומרת/ עושה שגורם לו להגיב כך. אך אין חוקיות כזו. כל פעם היה משהו אחר שהקפיץ אותו. הרגשתי שאני נרמסת תחת ההתפרצויות האלה, שלא משנה מה אומר- אחטוף. ולא הייתי מסוגלת לזה. אם בן הזוג שלי היה מוכן ללכת איתי לטיפול, אם היה אומר שיודע שיש משהו לא נכון בהתנהגות שלו, הייתי נשארת איתו בשמחה. אבל אצלו הכל בסדר, וכל האשמה הועברה אלי (גם כשדיברנו אחרי שנפרדנו, הוא המשיך לומר שאני זו שהעלבתי אותו וגרמתי לו להתנהג כך). אתה כותב שאתה חושב שהמקור להתנהגות היא גרושי הוריו. יכול להיות. גם אני חושבת שאני יודעת מה מקורות הבעיה אצל בן זוגי, אבל אם הוא לא מבין שיש בעיה ולא מוכן לדבר עליה, במה מועילה ההבנה הזו? האמפתיה שלי נגמרת ברגע שפוגעים בי. המסקנה המצערת שלי היא, שגם על דברים שקשורים אלינו לא תמיד יש לנו שליטה, ושאי אפשר לעזור למי שלא מודע לכך שיש לו בעיה ולא רוצה לעזור לעצמו. עזבתי, למרות שמאוד אהבתי, כי חשבתי שלא מגיע לי יחס כזה. אני מקווה שבן זוגך יהיה קשוב אליך, ואם לא, שתדע מה לעשות. בהצלחה.

היי,
התרגשתי לקרוא את התגובה שלך, מאחר ואת מתארת אחד-לאחד את מה שאני מרגיש וחווה מול ההתנהגות של בן הזוג שלי ומאוד מצער אותי לשמוע שככה זה נגמר בינכם, אני מקווה בשבילך שתמצאי את הבנאדם שיסב לך אושר, את נשמעת בחורה רגישה ומקסימה!
בכל אופן אנחנו בדרך לטיפול זוגי, בתקווה שזה יניב תוצאות חיוביות, אז תחזיקו לי אצבעות!

תודה רבה על התגובות של כולכן :-)

אני כן הייתי סולח על מה שעשית, למדת והפקת לקחים שזה הדבר החשוב ביותר,
מבלי לשפוט את ההתנהלות שלו אז בחייו הקודמים,
אפשר להבין מה עובר עליו היום לאחר הגילוי,
אין לך ברירה אלא להתחיל בטיפול לבדך, ולראות לאן זה מוביל, יש סיכוי טוב מאוד שהוא יצטרף בהמשך, ואז תוכלי לומר שעשית את ההשתדלות המקסימלית מבחינתך,
לגביי התפיסה המעוותת (של הרבה גברים דרך אגב,,,) שמה שעשית יותר גרוע מסטוץ וכו', תגידי לו שלכל אדם יש את הבחירות שלו, ובכלל אני ממליץ לכם לעשות תיאום ציפיות בנשוא הזה, תגדירו מה מותר ומה אסור כדי שלא תצטרכו לשקר ולהסתיר מאחורי הגב, זכותך המלאה כבת בריתו של בן זוגך לבקש ממנו לא לנהל אפי' סטוצים חפוזים,
ראיתי פעם סטיקר בתל אביב > החיים קשים ליתושים ! כנראה שלא רק,
-
לכי לבדך לאנשי מקצוע שם תקבלי כלים כיצד להתמודד עם הריחוק בבוקר, וללמוד לבנות את הזוגיות שלכם על בסיס איתן ויציב שיחזיק אתכם לפחות עד לאחר המשבר,
בהצלחה

בני, תודה. אשמח לשמוע מה יש למנהלות הפורום לומר.

שלום לימור,

בנוסף למה שבני כתב לך, אני רוצה להעלות עוד כמה נקודות.
דווקא בגלל שהוא הגיע ממקום כזה, של "הייתי בסרט הזה" גם אני משוכנעת שהוא אכן מסוגל ויכול ואף רוצה לסלוח לך. העובדה שאת הכרת אותו בתקופה לא פשוטה, העובדה שהיה גלוי וסיפר לך הכל.. ולהוסיף את הסטוץ שהיה לו במהלך הקשר ביניכם- יכולה לספר על אמנם בעיות מסוימות, אבל אם רגע נשים את הפרוז'קטור על פינה אחרת- את תגלי שמה שאת עשית, הוא משהו שבן זוגך מכיר אותו מאוד מאוד מקרוב.

כפי שלאותו סטוץ כנראה לא היתה שום משמעות בעיניו אז- גם למה שאת עשית אין משמעות היום והחרטה היא רבה. מצבי הרוח שלו לדעתי מגיעים גם מהמקום הזה, שיש להעלות את הקשר לרמה כזאת של אמון, לרמת ביטחון וללא תחושות איום (מי יעשה את הצעד הבא). את צודקת שבטיפול אפשר להשיג את זה. הוא מאוד פגוע, האגו בעיקר- ולכן הוא גם אומר שאלמלא הילדים הוא לא היה נשאר. אני לא בטוחה שזאת אמירה שהוא היה עומד מאחוריה, כי משהו בהרגשה גורם לי לכתוב לך שיש כאן קשר טוב בבסיסו שאפשר לעבוד עליו.. ורצוי. ואני מאמינה שבתוך תוכו הוא גם רוצה.

האחריות, אף פעם, גם בויכוח על סוכריה- היא אף פעם לא על צד אחד. האחריות גם למעשייך- היא גם עליו. הטנגו שיצרתם הוא אמנם בעייתי בבחינת אמון, בבחינת הביטחון של כל אחד בקשר אבל זה פיפטי-פיפטי. הוא יבין את זה עם הזמן. ההתנהלות שלו בחיי הנישואים שלכם גם היתה בעייתית לא פעם, ולא יהיה נכון להאשים רק אותך. הבגידה שלך, הבגידה שלו, הן משותפות לשניכם. צד אחד בגד, צד שני נבגד לחילופין. זה בא ביחד, אין כאן קורבן ותוקפן. יש כאן 2 אנשים בוגרים שפגעו אחד בשני, אבל עם אהבה ורצון טוב- אפשר להתעלות ומשם לצמוח. יש הרבה זוגות שעשו את המהלך הזה, והצליחו.

אני מציעה שתראי לו מה שכתבת, ואם תרצי תראי לו את התשובות שכתבנו כאן, ותנסי בכל זאת לגייס אותו לטיפול זוגי. אם תרצי הכוונה אני אסייע.
אם את תראי שאין סיכוי (אבל אני מתכוונת להתנגדות נחרצת ולא להתחמקויות), אני חושבת שכטקטיקה לשימור מערכת היחסים, ונטו את יכולה להסתכל על זה כטקטיקה- לכי את לבד ליעוץ זוגי, עבור עצמך, תוך ידיעה שלו שאת הולכת למסע משלך כדי להבין ולעשות סדר בראש ולדעת מה את רוצה. בשאלות נפוצות כאן בפורום את מוזמנת לקרוא תשובה לשאלה 1- מה היתרונות שרק בן זוג אחד הולך לטיפול בעוד השני מתבוסס בסקרנותו. אם לקצר לך, יתכן מאוד שמתישהו יפריע לו ו"יגרד" לו מאוד שאת הולכת לטיפול משלך, ומדברת שם עליו-ועוד משלמת על זה!, והוא יתגייס לשם כדי להגן על חפותו. לך, זה לא משנה לשם מה הוא הגיע ובאיזו מטרה. כי בטיפול עצמו הכל יוצא (עם מטפל מתאים), ומטרות האגו השונות מקבלות תפנית- לדבר על מה שבאמת חשוב. אז אל תתייאשי, כי יש דברים שאת בהחלט יכולה לעשות, ושוב, לא יודעת לשים את האצבע, אבל משהו אומר לי שהוא רוצה בך מאוד, למרות הכל.

תודה רבה עדי. עזרת לי מאוד להתפקס.

שלום יעל יקרה,

ראשית אני מציינת שהיטבת לתאר בדיוק מה את חווה, את אינטליגנטית מספיק גם לתאר את מה שהוא חווה וכמה הדבר קשה גם לו, וזה לא מובן מאליו שכך תעשי כבר לאחר שבוע. אני מבינה שמאוד מאוד קשה לך, ואת מייסרת את עצמך בהרבה מחשבות מכאיבות, ולא, את לא אובססיבית ואני אגיע לזה בהמשך.
אני שואלת את עצמי מה פשר הפרידה המפתיעה, הרי אם תיכננתם טיול, שם הוא היה אמור להציע לך נישואין, מה בדיוק קרה באותו ריב "טיפשי" או "חסר משמעות" שגרם לו לסגת כך, מאז? יתכן ובכל זאת, אם תצליחי להיזכר בפרטים, אולי תעלי על סיבה מוצדקת יותר לתחושות שלו ולריחוק שלו? האם הוא נתן לך דוגמאות או סיבה מספיק "מוצדקת" לריחוק מצידו? הרי לא יתכן שיום בהיר אחד , אחרי שחודש קודם הכל היה נהדר והיו תיכנונים על עתיד ביחד- פתאום, כך, לעזוב? מה קרה באמצע?.. הייתי מבררת את זה איתו, לאו דווקא מתוך מטרה לחזור, אלא מתוך רצון להבין מה באמת פגע בו?

עשית נכון שלא שיחקת משחקים, במצב כזה את הבנת את מצבו, ושוב, כל הכבוד לך- ושיחררת. לגבי מה שעוברל ך בראש- זה מאוד מאוד ברור ומובן שכך תחשבי- מי תהיה איתו, איך היא תשתווה למה שהיה לי איתו או אליי, כמה הוא יאהב אותה, איך הוא מסוגל לתת לה את מה שנתן לי, איך אתמודד עם זה, הרבה תחושות של קנאה (טבעית), של תסכול ובלבול לאחר שנתיים וחצי טובות יחד. את רק שבוע אחרי הפרידה, אם היית מגיעה לכא אחרי תקופה ארוכה ועדיין עסוקה במחשבות, התשובה שלי היתה אחרת. אבל כיוון שאת עדיין בתוך הפרידה, עדיין יש מה לעבד, את מאוד מופתעת וכואבת- אין ספק שגם מחשבות כאלו יחדרו לך לראש וינסו לחבל בתוכניות שלך להתגבר על כל מה שהיה.
אני גם מאמינה, כמוך, שאת תצליחי להתגבר, שזאת תקופה לא קלה, אבל את תעברי אותה עם כוחות וחשיבה טובה על ההמשך- באמת למצוא בן זוג שיהיה איתך, שיעריך וגם יממש עתיד משותף ביחד. האהבה אל האקס תישאר תקופה מסוימת, מהולה בהרבה רגשות מעורבים כמו געגוע, כעס, תסכול, פחד. וכל זה- חשוב שתדעי- לגמרי בסדר! את צריכה לעבור את זה כדי לחוש חזקה יותר. צריך לעבור בעמק כדי להגיע להר...

אני בטוחה שאת תהיי בסדר, ותמצאי מישהו ראוי לך. טוב שאדם שלא היה בשל להתמודד- לא נשאר בקשר איתך, ויש מצבים כאלו, אגב, שדווקא מתוך המשבר- את תצמחי (וגם הוא) למקומות בריאים יותר. בד"כ זה ככה.. בד"כ קשה לנו לצמוח בלי להרגיש את הכאב לפני.

תודה רבה אני מקווה שיהיה בסדר..ניתן לזמן לעשות את שלו.

ואנחנו פה אם תרצי להמשיך לשתף.

רותם יקרה, אני קוראת את הכותרת שנתת ונדהמת עד כמה היא מדוייקת, את מצליחה לשים את האצבע על הנקודה המרכזית! איכשהו נראה לי שהמושג "אהבה" מופיע אצלך כעומד בפני עצמו. אסביר למה אני מתכוונת. את כותבת שהורייך חונקים מרוב אהבה ובמקביל עושים איתך טעויות קשות, לרבות אלימות פיזית.
את כותבת שיש לך המון אהבה לבחור אבל אינך מעריכה אותו ואינך מסתדרת איתו ברמה היומיומית כי יש לך המון ביקורת כלפי צורת ההתנהלות שלו בחייו.
כלומר יש כאן - גם מול הורייך וגם מול הבחור אהבה שאינה מתורגמת לביטוי יומיומי ונעים של מחוות פשוטות המבטאות אהבה. כמו - לפרגן,להציע עזרה, להחמיא, לחייך, לחבק, לשתף, להתפעל, להיות שלווים ביחד, וכו'...במקום זה מופיעים בפועל, במציאות היומיומית של חייך - מתח, ביקורתיות, עצבים, כעסים.
אהבה היא זכות גדולה שאנחנו מקבלים - כמו לזכות בפייס - אבל ההתנהגות היומיומית הנ"ל מבזבזת אותה וגומרת אותה.
אז כאשר מדובר בהורים שלך - זהו קשר עמוק מאוד והוא שורד הרבה תהפוכות. אבל כאשר מדובר בבן זוג - הפערים הללו לא יחזיקו מעמד לאורך זמןו אתם תגרמו זה לזו סבל ואכזבה עד שהאהבה תיגמר, להערכתי.
נדמה לי שהוא מתלהב ממך דווקא בגלל שהוא בונה עלייך שתדחפי אותו. אבל זה לא חייב להתאים לך! האם את חושבת שתמשיכי להעריך אותו ולהימשך אליו אם תתפסי עליו חסות והוא יהפוך ל"ילד הרגשי" שלך?
יש כאן יחסים אשר מראש אינם בריאים!
יש זוגות שלוקח להם המון זמן לגלות את אי השוויון הזה והוא הולך ומתעצם עם השנים. אצלכם זה בולט מן הרגע הראשון. זה מתכון בדוק לאיבוד המשיכה והאהבה.\
אל תסתנוורי מכפית הכסף ומהצעת הנישואין.

תודה רבה.
כל מילה נכונה.
אני בחורה מאוד ממוקדת ואיפשהו איתו איבדתי את המיקוד ברצון עז למצוא מישהו ולומר "זה זה". הבעיה שאיתו "זה זה" הוא מתכון לגירושים.
תודה רבה על המיקוד. אין ספק שטיפול זה דבר שגורם לי להבין מהיכן מגיעים הדברים.

ובקשר למושג האהבה-ההורים דרשו ממני ביטויי אהבה, קרבה ונאמנות והם מעולם לא העניקו זאת באמת. הייתה נצלנות רגשית עצומה אצלנו בבית וכעת אנו לקראת שינוי לא קל בכלל.

שוב תודה רבה. אני לוקחת כל מילה איתי.
רותם.

אחי 'מה שכתוב על המצח העין לא רואה'. אתה חייב להיפרד ממנה. אתה חייב את זה לעצמך. היא לא בשבילך. אתה חייב להבין שאתה במקום אחר. יש לה משקעים שלא תוכל למלא עבורה. ולך יש מעלות שהיא בהכרח תשכיח ממך. היא אגואיסטית, ילדותית, כפויית טובה, ואם אתה לא מאמין- לצערי ימים יגידו.

שלום שלומי מרכז,

קודם כל תודה על השיתוף הגלוי, ונשמע שאתה מאוד דואג לבת הזוג, על אף חוסר ההבנה וחילוקי הדעות. כפי שכתבת- אהבה לחוד.

ממה שאתה מתאר, אכן מדובר בילדותיות אך מעבר לזה, נראה שבת הזוג עדיין לא מכירה את העולם האמיתי. היא עדיין אי שם ברצון עז לפצות את עצמה על ילדות קשה עם אמא, ואולי לכן חוזרת לילדותיות ומצפה שאתה דווקא תפצה אותה, אם זה ע"י אוכל, חוסר תשלום שכר דירה ועוד תפקידים הוריים שאם תחפש אולי תמצא, במערכת היחסים. גם העינין התמוה- הקשר עם הבחור השני, נראה לי כמו רצון לפיצוי, ואני מניחה שהרגשת לא נוח בלהעמיד לה גבולות בנושא, או שאולי ניסית וזה לא התקבל טוב? הסיפור איתו נשמע לי לא טוב ומריח לא טוב, לא במובן שהיא בוגדת בך, אלא ששומדבר לא ממש מספיק לה- היא רוצה הכל מהכל- היא רוצה לאכול בחוץ, אבל שישאר לה כסף, היא לא רוצה לעבוד, היא רוצה את הבחור שהיה לה איתו קשר מיני- לידה, במונית, במיטה, מצפה שאתה תשים אותו לפניך, כאילו להגיד- בוא תעזור לי להיות איתו בקשר קרוב. היא לא מקבלת אותך ואת לוח הזמנים שלך, לא "רואה" גם את הצרכים שלך, וכל אלו גם גרמו לך להיפרד ממנה פעם אחת.

למרות האהבה והרגשות, שטוב שהם שם, וזו הסיבה שאתה מצליח להיות כ"כ סבלני אליה, היא לא מתנהגת כבת זוג, היא באמת מצפה שיפנקו אותה. על אף הידיעה שלה שככה היא בגלל כל מיני גורמים, בין היתר- יחסים עכורים עם אמא, וילדות נוקשה, היא לא מודעת להתנהגות שלה לאורך זמן ומתקשה להבין את ההשלכות, למרות שכבר נפרדת ממנה פעם אחת.

לסיכום, העינין עם החבר נשמע בעייתי מאוד (ואני עדינה), זה לא אמור להיות ככה בקשר תקין. זה משהו שאני לא הייתי מתפשרת או מקבלת אותו, או חצי ממנו.
כל היתר, שקשור לאישיות שלה, זה דבר שאתה צריך לשקול בכובד ראש. אתה נשמע בחור עם ראש על הכתפיים, בחור מאוד אוהב ואכפתי במערכת יחסים. אם היא לא תתנהג בהתאם, אתה תלך ותתבלבל יותר ויותר, ותהיה בצומת דרכים. היא חייבת להבין, דרכך, שאם היא לא תראה שינוי אמיתי, אתם שוב תיפרדו ולא בטוח שתחזרו. אם היא היתה מוכנה ללכת לאיש מקצוע, אם זה מטפל קליני, או קואוצ'ר- מה שמתאים לה, יש סיכוי טוב שהיא תצליח להשתנות לטובת הקשר.

אבל לא מגיעה לך מערכת יחסים עם מישהי שרואה בעיקר את עצמה ואת הפיצויים הרבים שמגיעים לה. אתה, בוודאי, לא אמור להיות זה שמספק לה אותם פעם אחרי פעם ונשלח לקידמת המונית כדי שהיא והאקס (הוא בגדר כזה, נגיד) יוכלו להתרווח מאחורה. זה לא לעינין. אה, והיא אמורה להשתתף בשכר דירה, אם לא ממש בסכום, לפחות להשתתף בקניות, בתשלומים וכו'. זוגיות היא זוגיות לכל דבר. אתה לא אמור להיות שם לבד.

מקוה שעזרתי ואני פה אם תרצה לשתף שוב.

הי דן,

ראשית כל הכובד על האומץ. הרבה אנשים נתקעים בשלב המוקדם יותר של איף לספר והאם לספר ומתי לספר.. וזה בלאגן. אתה עברת את זה, וכל הכבוד.

הבכי שלה יתכן ומלמד על רגשות הדדיים אליך כפי שציינת ועל בלבול רב, מה היא עושה כעת. נסה להבין שהמקום הרגשי בו היא נמצאת הוא לא פשוט. אם אכן היא אוהבת אותך, ואם אכן מחויבת לאחר- יהיה לה קל ולא פשוט להחליט.

אני לא יודעת האם גם היא נמצאת באותה מסגרת כמו שלך, אם כן, יהיה קל יותר לשמור על הגחלת שיצרת, ולהמשיך את הקשר על אש קטנה, ומדי פעם לרחרח. אם המצב הוא פחות מאפשר קירבה אוטומטית, כדאי לדעתי שתיתן לה עוד קצת זמן, למשל שבוע, שבועיים, בינתיים להיות איתה בקשר אבל לא להזכיר את מה שהיה (זה יהיה שם באויר בכל מקרה, מישהו מכם ישבור את השתיקה בסוף, רק נסה שזו תהיה היא). אם היא לא תזכיר כלום, כדאי יהיה שוב לדבר איתה ולהסביר שאתה מבין את הקושי שלה (שהעליתי כאן) ואתה תבין אם היא לא מוכנה כרגע לעשות צעד, וחשוב שתחליטו לגבי המשך הקשר ביניכם. זה אולי גם יגרום לה לקבל החלטה מה היא באמת רוצה.

מה שחשוב הוא לא ללחוץ עליה, מצד אחד. מצד שני למצוא את הזמן המתאים (לאחר שאיפשרת זמן מחשבה) ולהעלות שוב את הנושא בעדינות, אבל לא לדרוש תשובה, אלא להסביר לה ולהראות אמפתיה למצב שלה, לקשיים שלה, להיות שם בשבילה, ומצד שני להסביר כי כדאי, לאור גילוי הלב שלך, להחליט על המשך הקשר, כי יהיה מאוד קשה לשניכם להמשיך אותו כפי שהוא.

ואל תמהר להכתיר ולהספיד את האהבה כאהבה נכזבת.. אתה עוד עלול להיות מופתע.

בהצלחה רבה.

ואני רואה אותה כל יום , כל הזמן . וממצב שהיינו תמיד ביחד כרגע התרחקנו יחסית ( מהצד שלי בעיקר ) ואני רואה שהיא די מנסה להתקרב .המצב כרגע בלתי נסבל , ככל שאני רואה אותה יותר ככה אני יותר סובל .חשבתי לדבר איתה בקרוב כדי לסיים עם זה , ולא לתת לעניין זמן להרגע( "עבר זמנו בטל קורבנו") . את חושבת באמת שלא כדאי לדבר איתה בהזדמנות הבאה שתהיה לי ? העניין הזה פשוט משגע אותי !

הי דן,

לאור מה שכתבת- שהיא מתקרבת ואילו אתה הולך וסובל יותר, כדאי שתקשיב ללב שלך. היא עצמה על פי הבנתי יוזמת קירבה אליך, וזה סימן טוב עבורך סה"כ. ואם כ"כ קשה לך ואתה לא מסוגל- גש ודבר איתה דוגרי, במטרה לסגור את העינין לכאן או לכאן, כי אתה מתקשה להמשיך הלאה.

קח בחשבון שיתכן ותצטרך להציע לה זמן לחשוב על זה, ולא להיות בסביבה שלה עד כמה שניתן. זה לא יהיה קל אבל יתכן וישתלם לך אח"כ. חשוב להיות סבלני וללכת על פי מה שהלב שלך מכתיב לך. ואם אתה משתגע, ואם אי אפשר יותר- קבע איתה פגישה בהקדם, ותחוש הקלה מסוימת. בכל מקרה אל תיתן לשיחה לגלוש לנושאים אחרים, כי התכנסת עבור משהו אחר. תהיה מכוון מטרה ושאל אותה דוגרי- מה היא חושבת ומרגישה לגבי מה שסיפרת לה, והאם היא רואה עתיד לקשר ביניכם, למרות הקשר עם החבר. בקיצור- מה הרגשות שלה אליך? כשתשמע את התשובה, לא משנה מה היא תהיה, לפחות לא תשקע בחוסר וודאות ותתחרפן מרוב סימני שאלה.

ממש עזרת לי :)

הי ג'ני,

אני מצטערת על מה שאת חווה, זה לא קל ומאוד מבלבל.
אני חושבת שיש סיכוי טוב שהכל רץ לכם מהר מדי, כאליו העברת קדימה וחווית את מה שהיית אמורה לחוות עוד כמה חודשים. כשהכל מהיר, הכל יכול גם להתהפך במהרה, ולכן לפעמים חשוב להבין מה בדיוק קרה.

את מספרת על קשר טוב, על בחור שנראה מאוד רציני שאף לקח אותך אל ההורים שלו, מה שנראה כצעד בהחלט מחייב. יתכן שבשלב זה גם הוא נבהל מעט מעצמו וביקש קצת ספייס. לא הייתי תולה את זה בעבודה שלו- לאור מה שתיארת לאחר מכן. אני מאמינה שהוא אכן חש לחוץ, אולי מעצם המהירות, אולי פתאום קלט שהוא צריך לקחת הכל לאט יותר. ה"מדהים" קצת הבהיל אותו , יתכן. לגבי ההתכתבות עם הידיד- יתכן ולכל בן זוג זה היה מפריע, יתכן וכל חבר היה שואל, כועס, נעלב ופגוע. בעיקר שהכל קרה באותו ערב. יתכן ובשל הלחץ שלך החלטת לדבר עם מישהו שהוא מספיק רחוק, כמו הידיד הזה, וזה לגמרי בסדר. אבל בפייסבוק כמו בפייסבוק- יש דברים שלגמרי יכולים לצאת מהקשרם.. ויחד עם הצירוף של הספייס שביקש, ההרגשה הרעה שלך, והידיד- נראה כי לחבר בהחלט היתה הזדמנות שוב לדרוש את מה שזקוק לו- מרחב. לאחר מכן הוא כבר היה יותר דוגרי- אל תחכי לי.

אני חושבת דבר כזה- אל תחכי לו. ולמה? אין לך מה להישאר בקשר כזה, כשהכתובת כמעט על הקיר- או שהוא לא בשל, או שהוא נבהל, או שאת צריכה לשחק אותה קצת יותר קשה להשגה.. ולבדוק מה קורה. בכל אופן, ראש קטן: אל תחכי לו. זה מה שהוא ביקש. רק ככה, את תוכלי לבדוק מה באמת קורה. האם הוא מחזר אחרייך לאחר תקופה קצרה או שאת לא שומעת ממנו ובזה את יכולה להסיק שהוא פשוט לא היה מוכן לקשר, או לא היה מעוניין.

לטובתך, כדאי שתדעי איפה את עומדת. אני משוכנעת שהוא מאוד נהנה איתך, אני מאמינה שהכל היה אמיתי מבחינתו, ונראה לי גם שכל מה שחוויתם בחודש וחצי, היה לו מהר מדי. לא לשכוח, שעל אף בגרותו, הבחור רק בן 23. בעיקר לגברים- זה עדיין גיל ש"מותר" לא לדעת מה רוצים.. ויתכן והוא בשלב הזה.

חשוב שתתני לו ולעצמך את הזמן, ורק ככה לבחון מה באמת קורה- האם הוא חוזר אלייך עם זנב בין הרגליים או שהוא התכוון לזה, והוא לא רוצה בקשר.

שלום אורית,

קודם כל- כל הכבוד שעזבת קשר הרסני. גבר נשוי אף פעם לא פנוי, על אף הצהרותיו.
לגבי מה שתארת מאוד בקצרה- את כרגע נמצאת בתהליך של עיבוד האובדן, עיבוד האבל על הקשר שהלך. לא משנה האם הוא היה קשר טוב לך או לא, עדיין- איבדת משהו חשוב שהיית בו תקופה ארוכה.

קשה להמשיך הלאה, זה נכון, את זקוקה לזמן לעכל והרבה אומץ לא להישבר ולחזור לקשר איתו (בשום צורה). אולי, אם תנסי לגלם אותו כבעלך, ולחשוב עליו עם אשה אחרת (שזה מה שקרה בפועל בחייו)- זה יעזור לך לשים אותו במשבצת פחות אידיאלית ויותר מציאותית- הוא אדם בוגדני. הוא היה בשני עולמות בו זמנית. אמת שבטח יש בו תכונות שעשו לך טוב, בכל זאת היית איתו, אבל בשורה התחתונה- הוא לא אדם מוסרי שהיית מצליחה להיות איתו במערכת יחסים בריאה לאורך טווח. בניגוד למה שחושבים, אף אשה לא תוכל להחזיק גבר שבאישיותו לא מסוגל להחזיק את עצמו בתוך מערכת יחסים ואת זה חשוב מאוד לזכור. זה גם יעזור לך.

ככה שאם תצליחי לראות גם את החסרונות הרבים שיש בקשר כזה ובגבר כזה, אולי יהיה לך קל יותר לטפוח לעצמך על השכם ולהגיד- עזבתי משהו הרסני, עזבתי מישהו שלא שלם עם חייו, שלא יודע להיות נאמן, ואם הייתי נשארת איתו כנראה הייתי סובלת (לצערי זה מה שקורה בסוף). חשוב שתדעי- לך מגיע אדם שיהיה מחויב אלייך ולקשר, שאת לא תהיי "האשה השניה" בחייו. הכותרת הזאת היא משפילה ולא מתאימה לך, מגיע לך אדם שישים אותך במקום הראשון שלו ולא תחושי כ"כ מתוסכלת.

תני לעצמך זמן לעבד את מה שקורה , הביני שזה טבעי שתיקחי את הזמן הזה, אבל נסי לצאת ולבלות, ולהיות בחברת חברותייך או קרובייך ולשתף- שיתוף הוא תרופה שיכולה להקל מעט על מה שמתחולל בפנים.