פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

על היקרה, ראשית, סליחה על העיכוב בתשובתי.
שנית, מה שאת מבקשת ממני הוא לא פשוט. את מבקשת מענה מעשי להצקות שאת חוטפת במפגשים עם בני משפחה וסביבת העבודה שלך שמעלים מולך את השאלה הנצחית - "מה יהיה איתך" או במשתמע - "מתי תתחתני כבר ויהיו לך ילדים?"
ראשית אגיד לך שאין לי ספק שהאנשים אומרים לך זאת מתוך אהבה ודאגה לשלומך ורצון שיהיה לך טוב. הבעייה היא שזה הופך להיות אישיו מעצבן: את כבר מעדיפה להימנע מלהיפגש עם הסביבות האלו כדי לא להיכנס לנושא הרגיש. העלאת הנושא הזה חוסמת יחסים של קירבה, כי את מרגישה שעלייך להתגונן ולהצדיק את עצמך.
אני חושבת שכאשר אנשים קרובים לך מביעים את דאגתם אלייך - יש בכך מסר של החלשה כלפייך, כאילו הם משדרים לך שהם לא באמת סומכים עלייך שתצליחי להגיע למקומות האלו, והמסר הסמוי הזה מחליש אותך ומקומם.

מכיוון שאי אפשר לשנות אחרים, כל מה שאת יכולה הוא לשנות את תגובתך הרגשית לדברים מסוג זה. האם את יכולה לראות את הדאגה שלהם בתור משהו חיובי? איכפתיות? רצון שתהיי מאושרת? אם תצליחי לשים פרשנות חיובית על המסרים הללו - תצליחי גם לענות על כך ממקום אחר, כמו - תודה על האיכפתיות, אני עובדת על כך. שזאת האמת, לא? ואם מתעקשים לקבל פרטים - זכותך להגיד - "זה בתהליך, זה בעיבוד, ואני מעדיפה לא לפרט, תודה על ההתעניינות".

אין לי משהו יותר חכם להציע...אולי נקבל הצעות גם מאחרים? עדי, מה את אומרת?

הי אבי,

נשמע שעבור הידידה שלך מה שטוב הוא להשאיר את הידידות הזאת כפי שהיא- ידידות נטו. היא כנראה מרגישה את הצורך שלך בזוגיות, ואולי אף את החשיבה של זוגיות איתה.. אולי זאת אחת הסיבות לאי המוכנות להגיע אליך ולמבוכה שלה.

הייתי מציעה לא לסכן את הקשר הזה. אם אתה רואה שיש באפשרותך להמשיך לקיים את הידידות כפי שהיא ללא הכנסת גורמים מאיימים כמו הזמנה הביתה, תוך לקיחת צעד אחורה- אנחנו רק ידידים- עשה זאת. אם אתה מרגיש שיש לך רגש חזק אליה ואתה רוצה בה הרבה יותר מידידה- שקול שנית את המשך הקשר, כי נשמע שלה עדיף ידידות בלבד. כנראה זה לא מתאים לה או שלא רואה אתכם יחד.

אני משוכנעת שתקבל החלטה טובה עבורך.

שלום,

כמובן שהיה עדיף לומר את כל האמת.. אבל זה להבא. חשבי על כך שמי שרואה שיש לך ילד ולא רוצה- טוב מאוד שלא רוצה עכשיו ולא אחרי שנקשרים.. את מגיעה עם הילד, הוא חלק מחייך, חלק בלתי נפרד ומי שלא מקבל אותו גם לא מקבל אותך.

עכישו לשאלתך, ספרי לו כמה שיותר מהר, תוך כך שאת מתנצלת ומבינה שעשית טעות. אמרי לו למה חששת מראש לכתוב שיש לך ילד והאם הוא חושב שלמרות המעידה הזאת ובשל כך שנהנתם יחד עד עכשיו- הוא מוכן להמשיך את הקשר, וזה בתנאי שאת לא מסתירה יותר פרטים. זה מאוד חשוב- אמון, אמינות, כנות.

מקסימום- לא ירצה, לא ירצה. ככה או ככה אין טעם לצאת עם מי שלא מקבל או רוצה את הילד בסביבתו.. חשוב שלהבא באמת תכתבי את כל האמת. אולי תכירי גרוש אחר עם ילד באותו גיל של הילד/ה שלך וזה יוביל למשפחה חדשה?

בהצלחה רבה

שלום,

בעלך באיזשהו שלב לא מבין מה את רוצה ממנו ושואל אותך מה את רוצה שיעשה- ז"א מבקש ממך הוראות להתנהגות? אם כן- אני חושבת שזה צעד חשוב. יש גברים שאכן התקשורת הרגשית קשה להם, תהיי בטוחה שהוא רואה אותך מצוברחת אבל לפעמים ה"לשאול" הזה והלהתקרב ולהחשף לקושי שלך ולכאב שלך הוא לא פחות קשה עבורם- זה קורה וזה לא נדיר כ"כ, בטח שלא אחרי הולדת ילד ראשון- הכל משתנה. אם פעם הוא היה היחיד בחייך ובבית במשותף, עכשיו יש עוד מישהו שזקוק לכל תשומת הלב שלך..

לגבי יעוץ- לא תמיד חובה שהוא יצטרף. את בהחלט יכולה לנסות ללכת כמה מפגשים לבד ואז לנסות להזמין אותו להצטרף, המטפל גם בד"כ ירצה שתהיה חשיבה ביחד. אצל זוגות רבים זה עובד כך.

אני הרגשתי אמנם אדישות בהתנהגות שלו שתארת, אבל אולי גם כניעות מסוימת למצב ורצון שאת תמשכי בחוטים. אם כן, ואם את מזהה דפוס כזה בעוד מקומות אצלו (יותר פסיביות ורצון שמישהו אחר יוביל אותו)- היי המובילה של השינוי ויזמי את שיחה שבועית, יומית, זמן איכות יחד , כמו תוכנית של לו"ז של מה שאת צריכה. ייתכן והוא יזרום עם זה ומשם יגיע סוג של שינוי.

חשוב- בעיית תקשורת- אני לא משוכנעת שהדרך הנכונה היא לומר או לשדר שיש לו בעיה והוא מוקד הטיפול. אם תנסחי מולו את הדברים ש*אתם* זקוקים לעזרה ואתם צריכים הכוונה וזאת זוגיות של שניכם ואת איתו באותה סירה- אולי ההתנגדות תפחת. לך, כרעיה, יש הרבה משקל על האוירה הזאת ביניכם. חשבי על ניסוח שיתאים למצב זוגי, מצב של "ביחד בבעיה וביחד פותרים".

מוטרדת היקרה, צר לי על מה אתם עוברים מול המשפחה שלו. אני בטוחה שעשית את כל המאמצים על מנת לא להגיב מהמותן, אבל יש להביא בחשבון שכמו שאצלך התטברו תחושות וחוויות לא טובות מן התקשורת עם האחות הבכורה של בעלך ואחיו הצעיר, כך הצטברו גם אצלם - באותה מידה לפחות, וההצטברויות הללו הן לא בריאות לתקשורת, כי כל "קש" קטנטן עלול להדליק את האש העצורה.
כאשר מישהו מרגיז אותנו, הנטייה הטבעית היא להתרגז עליו בחזרה ולחפש בו פגמים וליקויים.
הדרך היותר קשה היא להמשיך עוד ועוד לחפש ביריב דברים טובים, חיוביים, ו לשים את המחשבות החיוביות הללו בפרונט שלך כאשר את נפגשת עם האנשים האלו. זה לא דבר קל, כמובן, אבל זו גישה רוחנית, בוגרת, מקבלת ומכילה את האחר, אפילו אם הוא לא מקבל אותך.
מאחר וזו משפחתו של בעלך, חישבי מה יעשה אותו מאושר, ונסי לפעול בכיוון הזה. אני מאמינה שקרע ארוך שנים עם אחותו ואחיו וקור מול הוריו - לא יעשה אותו מאושר.
נסי ללמוד מן האירוע: האם בכל זאת היה משהו בהתנהגות שלך, בתקשורת שלך, שיכול היה להרגיז את האחות? האם זה קרה לך עם אחרים? בדרך כלל אנחנו עוורים לעצמנו במצבים טעונים כאלו, ולא שמים לב שגם לנו היתה תרומה להסלמת האירוע. האם יש לך האומץ להתבונן על עצמך ועל התנהגותך ולתת לעצמך דין וחשבון האם התקשורת שלך היתה מכבדת, אוהבת, מקשיבה?
סביר להניח שהיית מראש כבר בהתגוננות בגלל ההיסטוריה הטעונה שלכן, ואולי שידרת משהו לא נעים בתגובה שלך, אפילו מבלי לרצות.
אינני באה לחנך. אני רק יודעת מנסיוני האישי והמקצועי שככל שסוחבים קרע כזה עם קרובי משפחה חשובים - יותר זמן - זה מזיק לבריאות של עצמך ושלהם, ושל כל המשפחה מסביב. מישהו חכם אמר פעם - טינה זה כמו רעל שאתה מוזג לעצמך...
אני מציעה לחשוב בכיוון של בירור ויצירת הבנות וסליחות, כמה שיותר מהר. אולי ניתן לבקש זאת ממישהו במשפחה שכולם סומכים עליו, בתקווה שיש אחד כזה.
מאחלת לך הצלחה, ושיהיה חג שמח!!!

הי לך,

אתם בגיל כזה שאמת רוצים להתנסות בהכל, לאו דווקא משהו שמעיד על הטעם שלו- אבל יש בו את הצורך- כמו להרבה בני ובנות נוער- להתנסות בהכל. ולא תמיד הצורך הזה מתאים גם לצורך של אהבה ומחויבות למישהי אחת. נסי להבין שכרגע הוא כנראה בשלב כזה שרוצה לבדוק עם עצמו מה עושה לו טוב וההתנסויות המיניות חשובות לו.

הוא בסופו של דבר פתח את זה וזה מה שחשוב. השאלה היא האם את מוכנה להישאר במערכת כזאת, שדי מכאיבה לך כרגע, אבל זאת אכן המציאות- הבחור הזה רוצה לרכוש עוד התנסויות.. או שאת מחליטה לעזוב את הקשר הזה ולמצוא משהו יותר מיושב ויותר רציני.

חשוב שתדעי שעד כמה שזה כואב, זה בדיוק הגיל שמתחילים לחפש עוד דברים. יש כאלה שידלגו על זה, יש כאלה שירצו לחוות.. וכנראה ללא קשר לאהבתו, הוא באמת צריך את זה ולכן זה גם נפתח מולך. אני בטוחה שתקבלי החלטה שמתאימה לך, לא כדאי להישאר איפה שלא טוב ולא יגרום לך להרגיש ביטחון. את צעירה מאוד, ויהיו הרבה הזדמנויות לאהבות חדשות...

את צודקת לגבי כל זה ואני מבינה....
ואני מאוד מבולבלת..
ישבנו דיברנו על זה רבנו.. והוא אמר לי ככה.. :
" אני לא חושב שללכת לנערת ליווי זה בגידה אנשים נשואים גם עושים את זה וזה לא רע.. זה דבר חד פעמי.. ואם אני ירצה ללכת אני ילך ואני יסתיר את זה ממך ולא תדעי לעולם...! "
אמרתי לו... אבל תבין שאני לא יכולה להיות עם מישהו שאני שוכבת איתו ועושה הכל איתו ובסופו של דבר אני מחכה לו בבית שהוא בנתיים אצל נערת ליווי.. נוגע בה עושה איתה ועוד דברים.. אז הוא אמר צודקת...
אז מה הוא רוצה להגיד לי בכל זה?!
איפה ההיגיון פה? אנשים נשואים עושים את זה? נכון.. בסתר.. ואז שזה מתגלה מתגרשים!לעיתים קרובות ...
אבל זה לא הגיוני ביכלל אני לא מבינה מה ההיגיון פה... שהוא אמר לי את כל זה הייתי בהלם לא היה לי מה לענות פשוט ניחנקתי..
אז מזה אומר? שהוא רומז שהוא הולך ללכת לזה? או שהוא היה בזה? או שמה?!
הוא בנאדם שהוא כניראה עוד לא גדל... הוא מאמין לכל דבר שרשום וכל דבר בתמונה.. פשוט ילד.. לא מאשימה הורמונים והכל ואני יכולה להבין אבל אני נותנת מעצמי .. לא מחסירה לו כלום.. אז המ העיניין? למה כל זה? אשמח אם תעני לי שוב...

הי שוב,

אני מבינה את הבלבול ותחושת האכזבה שיש לך כרגע.. זה באמת לא פשוט. החבר שלך לדעתי די חד משמעי לגבי הרצון שלו לפגוש נערות ליווי. האם זאת בגידה או לא- כל זוג יגדיר את זה אחרת, אבל בגדול אחוז ניכר מבנות הזוג לא היו רואות בזה משהו לגיטימי. צריך ששני בני הזוג יהיו פתוחים לסוג כזה של מערכת חברות או נישואין. אצל נשואים כפי שאמרתי- אפשר למצוא זוגות שבבחינת שניהם זה לגיטימי. אחרת זה ייחשב לבגידה וכפי שאמרת גם למשבר נישואים אח"כ.

את לא יכולה לשלוט בהורמונים שלו או ברצונות שלו, אין כ"כ מה לשנות פה- הוא עצמו מסביר את הצורך שלו ואילו לך קשה, באופן מאוד טבעי, לקבל את השינוי שחל בו. הוא צודק שכאשר ה"אשה לא נותנת רשות" הרבה פעמים בן הזוג עושה זאת בחשאי.. וכמובן עדיף לקבל אחת משתי בחירות: או להחליט שאת מאפשרת את זה (לפי מה שקראתי מאוד קשה לך עם זה ולא בטוח שזאת אופציה טובה לך), או להיפרד, לתת לו את הזמן, ואם בהמשך יהיה רצון לחזור- תשקלי את זה שוב, מחדש. בכל אופן, אין כ"כ קשר אלייך לדעתי, במקרה הזה- הוא מתאר צורך פיזי , מיני, שכנראה גורם לו להרגיש ביטחון ו"גבר". נסי להבין שאין פה מה להאשים את עצמך- איפה לא הייתי בסדר. אני הייתי משחררת אותו להתנסויות האלו ומנסה להמשיך הלאה. אם ירצה לחזור בהמשך וזה יתאים לך- שווה לנסות, כי בכל זאת יש לך רגש אליו. אבל כרגע, נשמע לי שכל עוד את איתו והוא הולך לנערות ליווי- זה בעייתי מבחינתך וספק אם תוכלי להאמין בו במהלך הקשר.

הוא בא וטוען שהוא רק מסביר לי גם אם יקרה דבר כזה אני לא ידע.. כי הוא כל יכול להסתיר את זה...
והוא אומר אני מסביר לך את כל זה שתביני שאין מה לריב על זה ושזה חסר טעם....
אז מה אני אמורה להבין בכל זה??? שאת צודקת?.. אני בטוחה...
אבל גם את הצד שלו.... ברור שיהיה קשה לי לסמוך עליו.....
אבל זה מאוד מציק לי עכשיו ואני לא יודעת מה לעשות!
בשביל מה הוא מסביר לי את זה?...
כי הוא טוען שהוא רק מסביר הוא לא יעשה את זה...!
אז משהו כאן לא בסדר...

הי שוב וחג שמח,

אני מצטערת, אבל אני באמת חושבת שהוא מנסה קצת להנות מכל העולמות- להגיד לך שהוא "לא יעשה את זה אבל רק שתדעי לכל מקרה", ובינתיים להקדים תרופה למכה ולהגיד לך שזה חסר טעם לריב על זה.. ז"א כבר מראש לנטרל עימות בנושא. בינתיים את במשבר אמון מסוים- קשה לסמוך עליו ולא יודעת מתי יקרה ומה יקרה, רצון לעקוב אחריו, בשביל מה?

אני באמת חושבת שכדאי לקחת פסק זמן ולאפשר לו להתהולל.. ואח"כ לבדוק אם יש מצב לחזור לקשר רציני.. אחרת זה יפגע בך יותר.

הי ליאת,

כמו שהאשה חווה הרבה שינויים במהלך הריון ולאחריו- שינויים בחשק, הורמונליים ועוד, כך גם הגבר. קשה לו להתרגל למה שנוסף למשפחה, לתשומת הלב שצריך להעניק פתאום, ואולי גם קשה לו לראות איך החיים חוזרים למה שהיו בבחינת יחסים אינטימיים ביניכם.

גם הגבר מתקשה להתרגל, גם הוא חושש לחזור למה שהיה ידוע ומוכר פעם, וחשוב לתת לו את הזמן הזה. זכרי שגבר לא נושא את הילד 9 חודשים, מתחבר אליו ביולוגית, מרגיש אותו זז ומתרגש כל פעם, עובר בדיקות ועובר ייסורים בלידה - רק האמא. אין מה לעשות- זה בטבע. גבר- גם הוא שותף, כמוך, אבל צופה מהצד בכל המתרחש- בבטן שלך חי היצור שהוא עזר ליצור אותו- את מוציאה אותו ממך- והוא, מעודד ומקווה שהכל יהיה בסדר, וגם הוא עובר חוויות מטלטלות רגשית לא פחות. כל אחד בעוצמותיו ובחוויות שלו. תאפשרי לו את זה, זה מאוד חשוב. קחי לך את הזמן ואל תילחצי על יחסים כרגע- תני לזה לבוא ממנו. אני בטוחה שלאט לאט הדברים יחזרו להיות בסדר עבורכם.

לגבי הגיל שלו- לא בטוחה ששם טמון הסיבה לשינוי, אם כי הפער בניכם גדול. האמיני לו שהוא חושב שזה מוזר לו- זה באמת מוזר! :)

נירא לי שאולי קיים בה החשש שללא חתונה שום דבר לא שלם - והיא לא רוצה כלכך להתחייב בכזה סכום על משהו שהוא לא משותף?
סתם דעה שלי

מבחינת שנינו.
והנושא שהועלה הוא נושא נכון ככלל, אבל צריך לעבור אותו....

הי אלי,

אני מבינה את הדילמה שלך. מצד אחד אני אומרת כמוך- ביחד אז ביחד, וצריך להתחלק במה שנשאר לקנות. מצד שני- זאת באמת לא התמסדות אלא עדיין חברות תחת קורת גג משותפת, וכל אחד מביא את הדברים שלו. חלילה במקרה של פרידה- כל אחד גם יקח אותם. אולי לשם גם צריך להסתכל- הרי סביר שלא תמכרו אותם ותתחלקו בכסף.. אולי החברה מעוניינת שיהיו דברים "שלי" ו"שלך" כי גם ככה יש חרדה סביב שינוי מגורים ויש צורך שהדברים יהיו יותר ברורים.

אני מציעה, שאם כלכלית זה כבד עליך אולי גם אתה צריך לברר עם בני משפחה- אולי מישהו מוסר משהו, באתרי יד2, וכד'- על רהיטים. גם רהיטים מתצוגה הם זולים יותר.

מעבר לזה, אני הייתי רוצה לשאול האם אתה מרגיש שיש משהו מעבר ל"מי קונה מה", האם יש בך חשש אחר סביב ההתנהגות הזאת? או שמדובר בשאלה שהיא נטו קונקרטית לעיניין הריהוט.

ואגב, 20,000 ש"ח זה סכום מאוד נכבד לרהט בית (בגודל סביר). אני משוכנעת (גם מתוך ניסיון), כי זה לא חתנוה עדיין ובכל זאת, זאת לא דירה קנויה (לפי הבנתי) - ולא חייבים שהכל יהיה חדש ומהניילון. כך אתה חוסך הרבה. יש אנשים שמוכרים תכולת דירה במחירים ממש מצחיקים, ושוב, אם באמת זה העיניין- אולי כדאי לחשוב על מהלך חסכוני יותר. כן ממליצה לחשוב האם יש מתחת לפני השטח ואתה מזהה עוד משהו שמטריד אותך.

בהצלחה!

דליה היקרה, אנא הפני את השאלות שלך לפורום בנושאי גיניקולוגיה ויחסי מין, אנחנו כאן ממש לא מומחיות בעינייני גלולות.

הי לך,

קודם כל תתפלאי לשמוע שגם אנשים בעלי משפחה וחברים רבים לא מתלהבים מהעובדה שהאירוע שלהם יהיה כ"כ עמוס באנשים, רובם חברים של ההורים, בני דודים של בני דודים של הסבתא ואת מוצאת עצמך מחלקת נשיקות לאנשים שלא ראית לעולם... ככה שזה לא תמיד כיף. ואגב אם יש למשל 400 אורחים זה 800 נשיקות- אחת לכל לחי, ובסוף האירוע אותו דבר. 1600 נשיקות?!


אם בכל זאת חלמת על משהו גדול יותר, אז אולי כדאי דרך הצד של בעלך להזמין יותר חברים מהעבודה, מהלימודים, מהצבא, וגם יותר חברים של ההורים. לגבי "כמה יעשו שמח", לא יודעת, גם בחתונות גדולות לא תמיד רוקדים כולם. מה שאת יכולה לעשות זה ללכת הפוך- לנסות לאתר איזה קהל יגיע- מזרחי, מבוגר, צעיר, או אולי הכל מהכל ואז גם סוג המוזיקה יהיה בהתאם- ז"א גם מוזיקה עכשווית, גם להיטים ישנים, עברי, לועזי, רוק, וכד'.. ככה את מסתכלת על האירוע מכל הזוויות ויותר סיכוי שיותר אנשים יהנו וירקדו, בשאיפה.

אם את מזמינה חברות, אפילו מעט - יכולות לעשות שמח. תלוי במצברוח ובאוירה. תוכלי גם לבקש מהן שירקדו איתך הרבה במהלך הערב.

אצל דתיים למשל, יש מה שנקרא "משמחים"- אלו אנשים שלא מוזמנים רשמית לחתונה, כחלק מאנשים שמביאים מתנה ויושבים לאכול (במילים אחרות את לא משלמת עליהם), הם רק נועדו לעשות שמח: לבוא, לרקוד, ללכת. כך יוצא שהאורחים לא תמיד יודעים שהם באו רק בשביל זה, ובכל זאת מאוד שמח וכיף בחתונה. אם זה נשמע לך תעשי גוגול על "משמחים" ותנסי למצוא שם איש קשר לפרטים.

כמה דברים אחרונים על חתונה:
1. היא באמת ההקדמה של ההקדמה של ההקדמה של התחלת החיים יחד. אין לה באמת משמעות או השפעה על הזוגיות לטווח ארוך. היא כמה שעות של כיף והתרגשות לפני שמתחילים באמת.
2. נועדה לעשות לך טוב. אם לא טוב לך ואת חולמת על משהו אחר- נסי להתקרב כמה שיותר לחלום הזה, מאוד חשוב שתרגישי טוב בחתונה שלך.
3. חתונות קטנות ואינטימיות- יש בהן משהו כ"כ מיוחד, חשבי על זה ככה.
4. 1600 נשיקות? את בטוחה? :)

מזל טוב :)

תחשבי פעמיים לפני שאת רצה לחופה. זה לא יגמר בטוב
מי שלא מעריך אותך ומקלל אותך בנוכחות משפחתיך אינו ראוי להיות בעלך וולהצטרף למשפחה החמה שלך.

נטלי היקרה, הדברים שתיארת במכתבך מעידים על אופיו ואישיותו של חברך, ובהחלט יש כאן כמה בעיות. עושה רושם שהוא לא באמת קשוב אלייך ואל הצרכים שלך או הדעות שלך, ונראה שדברים שמנוגדים לדעותיו - הוא נוטה לפסול ולנפנף כלא חושבים או לא נכונים. גם נושא הכבוד הוא בעייתי. מאד קשה לנהל תקשורת טובה עם מישהו שכל כך רגיש לכבוד שלו ובעצם מאוד פגיע ועל כן מהר מאוד תוקף את האחרים כאילו על מנת לשמור על כבודו.
יתכן שבבסיס יש בו הרבה דברים חיוביים אחרים עליהם לא סיפרת לנו, ויתכן שבעתיד הוא יוכל לעבוד על תחומים אלו באישיותו (אולי ע"י טיפול פסיכולוגי שהוא כל כך ממליץ לך לעשות...) ולעדן את צורת התקשורת וההקשבה שלו לאנשים, במיוחד אלייך. אבל יש להניח שאם עכשו זה יוצא ממנו בצורה פוגענית, כאשר הוא מאוד אוהב אותך, אזי בשנים הקרובות זה עלול להיעשות יותר גרוע, כי אם הוא לא יעבוד ויטפל בנטיות האלו שלו, מתוך הכרה בבעייתיות שלהן, הן עלולות להיעשות קשות יותר עם השנים, כאשר צרות היום יום ולחצים שוטפים יתקילו את האהבה שלכם ברמה יומיומית.

אם את חושבת שהוא יהיה מוכן להכיר בבעיות האלו שלו וללכת לסדנאות תקשורת או לטיפול פסיכולוגי, שווה אולי להישאר איתו, בתנאי שאכן יש בו הרבה דברים טובים אחרים, אבל אם את מוצאת עכשו שפשוט התאהבת במישהו וככל שאת מכירה אותו טוב יותר (וזה נמדד בעיקר בעיתות לחץ!) - מתגלה לך פרצופו האמיתי הפחות מוצלח - אל תמשיכי את הקשר הזה.

היי דורית, קודם כל תודה .
חשוב לי באמת להדגיש שיש בו הרבה דברים חיוביים, חוץ מזה שאני בטוחה שהוא אוהב אותי בלי סוף,הוא מצחיק אותי,יש לו לב ענק! ,ואני יודעת שהוא יעבוד גם שעות נוספות בלי סוף ובלי להתלונן כדי לספק לי את הדברים החומריים כמו לחסוך לבית וכדומה.. אבל האבסורד הוא שהוא לא חושב שיש לו בעיה, הוא חושב שהבעיה נעוצה בי,וכשאני עושה דברים שמעצבנים אותו אני בעצם מוציאה ממנו את הדברים השליליים.
ולמרות ששום דבר שמעצבן אותו כביכול אני לא עושה בכוונה הוא כל הזמן אומר לי שאני עושה לו את זה דווקא.לפסיכולוג/טיפול זוגי אני לא חושבת שהוא יסכים ללכת כי הוא אומר ש"את יודעת לדבר איתם ואת תעבדי עליהם לטובתך" (???????) או " אני לא מאמין בפסיכולוגים" . דורית, מה לעשות?

נטלי היקרה, אולי באמת תיקחי את "עצתו" ותיגשי לייעוץ פסיכולוגי בעצמך, על מנת ללמוד איך לחיות איתו ואיך לא להמעיט ולמחוק את עצמך מולו, ולמצוא דרכים חכמות וידידותיות להגיע אליו ולהקשיב לצרכים שלו. ללכת לטיפול פסיכולוגי - אין בכך בושה ולא מתוך המקום שאת לוקחת על עצמך להיות ה"לא בסדר", כאילו את מודה בכך שהוא "בסדר" ואת לא...הוציאי את עצמך מן המשוואה הזאת ותראי האם את יכולה להפיק מכך תועלת, ללמוד דרכים חדשות ואפקטיביות להסתדר איתו. אולי ברבות הזמן אם הוא ירגיש טוב יותר - הוא ירצה להגיע בעצמו? אני מקווה שתצליחי ותקבלי את ההחלטות הנכונות.

הי ט., אני שמחה שאני יכולה לעזור,

את קיבלת החלטה מאוד אמיצה ובוגרת. אני רוצה שנפריד בין יצר הנקמנות שיש בכל אחד ואחד מאיתנו- עכשיו אני אראה לו מה זה, אני אתן לו להרגיש את הטעם המר של הנטישה שלו- אל מול לנטרל את ז מעט ולהגיב ממקום בוגר ואמיץ- על מנת להמשיך לפתוח את הדלת של החזרה שלו לקשר. כי בכל מקרה כנראה בתוך תוכך את ידעת וזיהית שאם את תפעלי באמוציות גבוהות מולו, הטראומה של הפרידה הזאת והטעם המר שהיא תשאיר לא בטוח שישאירו גם את האופציה לחזרה בעינה, ואולי לא במודע את בהחלט אמרת לעצמך- אפעל בהיגיון וכראוי, אפילו דיפלומטי משהו, על מנת לא לגמרי לבטל או לאבד את האהבה הנדירה הזאת-כך את הגדרת אותה כאן.

מעבר לזה, כנראה שסוג הקשר המיוחד שיש לכם,גם איפשר לך לסיים את הקשר, נכון לעכשיו, באופן מאוד בוגר, ולא ראית באמת, בינך לבינך, אופציה כזאת לעשות סנסציה. וטוב שכך, כי כשעשית זאת הגדלת את סיכויי החזרה.

שבועיים- לא בטוחה שזה זמן מספיק,אבל זה מה שראית לך לנכון וזה בסדר. היי מוכנה לאופציה שזה יהיה גם יותר, והייתי מאפשרת לזה להיות, באותו קו שבו נקטת עד כה.

לא סתם היה לו קשה לקבל את הניתוק הזה (שהוא עצמו יצר), וכפי שכתבתי לך- האסימון עוד יפול-וזה יהיה המבחן האמיתי, עד כמה הוא בשל "אלייך" או לא. כי כרגע הוא בהלם של הפרידה ויותר מזה- בהלם של משקל ההחלטה שלו עצמו. כשיבין ויפנים מה קורה, שם יפול האסימון, זאולי אחרי זמן מה, ואז השאלה היא האם הוא תופס את עצמו ומבקש לחזור, או לא. ניתן לזמן לעשות את זה.

מנגנון הגנה- אפשר לקרוא לזה ככה, אפשר גם להבין שכל אדם בוגר וחוזה כמה צעדים קדימה היה נוהג כמוך. בלי מנגנוני הגנה לא היינו יכולים להתמודד עם הטראומות והקשיים שהחיים מציבים לנו, להפך, המנגנונים האלו מאפשרים לנו לדעת איך להתמודד ומתי.. ככה שגם אם את מרגישה שזאת מגננה- תני לה לשמור עלייך, זה תפקידה.

הי,

ראשית - אנחנו משתדלות לענות כמה שיותר מהר, וזה בדרך כלל לא יקרה ביום שאת כתבת, אלא אם כן כך יצא, אבל בד"כ תשובה תיקח יום יומיים אז אנא- האזרי בסבלנות. יש הרבה פניות ואנחנו עושות את המיטב.

לגבי מה שהעלת כאן- , הייתי דווקא ממליצה שאת עצמך תפני לייעוץ, כדי לקבל איזשוהי תמיכה למה שקורה כרגע, וגם לתת מענה לתחושת הבלבול שאת חווה מולו. כמובן יש בו משהו שהייתי קוראת לו "פריק קונטרול", והשינוי כרוך גם בו. בך דווקא יש משהו שמאוד רוצה לרצות אותו ולתקן, ולכן אולי זה איכשהו כן עבד בתקופות טובות.

בגלל שזה דפוס של שנים וקשה לשבור אותו בזמן כה קצר- אני מציעה שתפני לייעוץ.. את תוכלי להרוויח מזה גם את יצר הסקרנות שלו, ואולי הוא יחשוב לעצמו- הנה היא הולכת להשתנות, פסיכולוגית- ייתכן וזה יפעיל אצלו איזה כפתור של שינוי, אולי הוא יראה איזה שינוי בך ויזרום איתך. הסיכוי שזה יתהפך 180 מעלות הוא אפסי, אבל אם את תתמידי בקבלת סיוע והוא יתמיד בלראות ולחוות שאת בייעוץ - בלעדיו - ייתכן והוא יצטרך רק כדי "לראות מה לעזאזל קורה שם". זה קורה לא מעט. אם תראי שאין שינוי וההתנהגות בבית עדיין לא מתקדמת לשום מקום- קבלי החלטה האם את מקבלת אותו כפי שהוא ונאחזת בתקופות הטובות, או שמגיע לך לחיות אחרת.

בהצלחה רבה.

אני כרגע הולכת ללמוד ימימה ובעקבות הלימודים יש שינוי שחל בי. אני מודעת יותר לקיום של עצמי ומצליחה לא להיסחט ע"י האיומים. אם הוא אומר לי תפסיקי את הבישול ותצאי מיד לגינה עם הקטנה אני אומרת לו לא תחכה עד שהאוכל יהיה מוכן ואז ארד פעם לא הייתי מוכנה. בעניין המייבש אני מפחדת להפעיל אותו. אמרתי לו שאני זקוקה לייעוץ פסיכולוגי והוא אמר שהוא לא מוכן. האם עלי ללכת מאחרורי הגב. בינתיים אני מתייעצת עם המדריכה שלי בימימה שמחקת אותי, אבל כנראה שזה לא מספיק. כרגע הוא באמת עובר תקופה קשה ואני מכילה ומכילה אבל כבר קשה לי. הרבה זמן הוא לא ממש הראה לי סימנים של אהבה וזה קשה לחיות כך. גם לתת כל כך הרבה וגם לקבל כל כך מעט והכל כדי להיות כמשפחה. וכדי להנות מרגעים של חברות. איך אצליח לשכנע אותו שאני זקוקה לטיפול, או אולי מאחורי הגב. עדיין לא יודעת.

הי תדלה,

כתבת שייעוץ עזר במשך שנה- מה קרה מאז? אולי עזבתם מוקדם מדי. ייעוץ לא פעם נועד גם כדי לשמר ולתחזק את הקשר הזוגי לאורך זמן, בעיקר עם שינוי גדול כמו ילד חדש.

בכל אופן, זה כנראה כבר מאוחר, את מתארת מצב לא טוב- את נגעלת, לא סובלת, לא אוהבת. כמו הרמת ידיים. לגבי התינוקת- כמו בכל משפחה- גם הילד יעדיף אמא ואבא מאושרים ושמחים יחד, אבל כשאין מודל כזה כמובן שיהיה עדיף שהיא תחווה אתכם לבד (פרודים) ושלמים עם ההחלטה מאשר ביחד וסובלים.. היא תסבול באותה מידה.

כלכלית, האופציה הסבירה היא לצאת לעבודה, או לנסות להעזר בהורים וכד'. אין יותר מדי קסמים גם פה.. לאמהות חד הוריות יש הטבות מסוימות גם ברווחה ושווה לבדוק מה בדיוק.

בגדול, לא להישאר איפה שאת לא רואה עתיד. אם את בטוחה שעשית הכל, וניסיתם, ובכל זאת לא עובד, תתחילי פרק חדש בחייך, ואני תקווה כי הוא יוביל אותך למקום שטוב לך בו יותר. יש חיים גם אחרי גירושים, ואפשר להסתדר עם קצת תמיכה מסביב.

הי קייט,

אם שניכם רוצים בפיתרון העיניין זאת התקדמות משמעותית. ייתכן וגילכם הצעיר, בתוספת המעגל החברתי בו כל אחד נמצא, וכן השלב הקריטי של מעבר (כמעט) מצבא לחיים אזרחיים- הם לא פחות משמעותיים.

נסו לזהות מה כן עבד עד היום בבחינת תחומי העיניין שלכם, אפילו כדאי שתערכו, כל אחד עם עצמו, רשימה של תחומי עיניין שיכולים לעניין אותו ולראות אם יש משהו משותף- בעבר ובעתיד, ז"א מה עשה טוב אז ומה יוכל לעשות טוב לזוגיות בהמשך.

הגיוני מאוד כי דווקא בשנים האלה שניכם משתנים, נהפכים ל"אנשים" ופחות בחממה של החטיבה, בה הכל למעשה משותף, והבילוי שלכם הוא על תקן "מה שמוכר ומה שידוע מראש" ללא הרבה הפתעות- זה התיכון, השלב בו כולם עם כולם, שלב קריטי להתפתחות.. שלב שמכין שינוי גדול מאוד- החיים עצמם. לא פעם כשיוצאים מהחממה הזאת הכל מקבל תפנית ופתאום החיים האמיתיים נראים כ"כ שונה ממה שדמיינו אותם. אז יכול להיות שזאת עוד פונקציה- הזוגיות בצל החיים האחרים של שניכם קיבלה צבע אחר קצת.

לא הייתי ממהרת להיבהל מזה, כיוון שכתבת על האהבה הגדולה. אולי באמת צריך "לנער" קצת את הקשר, לרענן, לגוון, לחדש.. בכל דרך שתמצאו לנכון. אני יכולה להעיד שבכל זוגיות יש תקופות משמחות ומרגשות עם אנרגיות, ויש תקופות "רדומות" לשל צבירת כוח וכל אחד יותר עם עצמו. אם את מזהה שזהו "גל" כזה, תני לזה עוד זמן ובדקי בהמשך מה קורה. בהצלחה.