פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

באמת נשמע מוזר שהוא לוקח 2 ידידות שלו מהעבודה ולא רוצה לבוא איתך. וזה שהוא אומר לך שהוא לוקח אותם רק כי אין להן איך להגיע- זה תירוץ מגוחך בהחלט, בעיקר לאור העובדה שבזמן האחרון הוא מבקש להתרחק ממך.
נראה כי הוא רוצה לשמור אותך ב"סטנד-ביי", כלומר שתשארי זמינה בשבילו תמיד ומתי שהוא ירצה או מתי שהוא יהיה צריך...
לי נראה שכבר הוא מיצה את הקשר הזה ודיי נמאס לו. שניכם צעירים מאוד והייתם יחד 3 שנים- אולי הוא פשוט רוצה לנסות עוד דברים, אולי הוא מרגיש שהוא מחמיץ משהו, (אולי הוא רואה את החברים שלו שאין להם מחוייבות כזו- ובא לו גם קצת...) נראה לי שהוא חש צעיר מכדי לבסס את הקשר...
אל תפגעי, אבל זה מה שנשמע מתוך דבריך. וכמו שאמרתי, נראה לי שהוא יודע שאת בחורה טובה והוא רוצה לשמור אותך באיזשהוא מקום. עובדה שהוא אמר לך שתעשו הפסקה לשבועיים, (שבטח בזמן הזה הוא יצא לבלות עם חברים ומי יודע מה עוד...) אני אומרת את זה כדי שתהיה מוכנה לכל, כי כמו שאמרתי- אתם עוד צעירים והכל יכול לקרות. (זה אומר גם שיכול להיות שאחרי שהוא יהיה שבועיים בלעדייך ויבלה בכל מיני מקומות- הוא ירגיש שזה לא בשבילו והוא ירצה לחזור ולבסס את הקשר. אבל האמת היא שלפי מה שאת מספרת- זה לא נראה כך.
וחוץ מזה, אולי הפסקה של שבועיים, תעשה גם לך סדר בראש, ואולי חשיבתך תשתנה...

אם הוא יחזור או לא- את זה הזמן יגיד. אבל את תהיה מוכנה לכל, וזכרי שבעצם החיים עוד לפניך. את כולה בת 22 ואין שום סיבה שלא תיהי מאושרת עם מי שזה לא יהיה...
מקווה שעזרתי ולו במקצת : )
בהצלחה!!!!

אנחנו בהפסקה ...מה להגיד לו שזה נגמר מבחינתי ? או לחכות שבועיים שהוא יתקשר

הי יובל,

לא בטוח שאינו מעונין בך. מה שבטוח ששמת לב שאם את לא מתרחקת הוא מסיים את הקשר.

תודיעי לו שמבחינתך נפרדתם, ואם יהיה מצב מבחינתו ליישר את ההדורים בהמשך (ורק אם את באמת מוכנה להשתנות וקצת לתת לו מרחב)- שיפנה אלייך ואולי יהיה קאמבק.

כרגע- פשוט להתנתק. המרחק לפעמים יודע לעשות נפלאות- הגעגועים חוזרים והדברים נראים אחרת. תני לזה זמן ותעמידי למבחן את האיפוק שלך- כמו אתגר.

יש את האופציה שכמו שכתבו לך פה - הוא רוצה להמשיך הלאהו לנסות בעוד דברים, בסדר, מצד שני לא היה שלם עם הפרידה ויום אח"כ רצה לדבר, אולי מה שרצה לשמוע זה שאת מוכנה שרק הוא יזום פגישות ושיחות, שאת מוכנה לתת לו באמת זמן ולא ל"הידחף" איתו, בקיצור להיות פאסיבית יותר. יתכן וזה מה שהיה זקוק לך ומשלא קיבל החליט לסיים את הקשר.

היי.
השאלה ששאלת הרגע, "האם לחכות שבועיים או להפרד?" רק מעידה עליך שגם את בספק מהקשר הזה... (כך לפחות זה נשמע...)
בכל מקרה, אני לא זו שיכולה לתת לך את התשובה לשאלה הזו, אלא רק את בעצמך יכולה לענות עליה.
חשבי רגע עם עצמך: האם את רואה את עצמך ממשיכה איתו לקשר ארוך טווח? (ולא להמשיך עוד איזה חודש ואז הוא שוב יגיד לך שהוא רוצה מרחב...)
חשבי, האם את מוכנה לחכות לו עד שיחליט מה הוא רוצה? האם את מוכנה שיתנהג אליך ככה וישאיר אותך ב"סטנד-ביי" ואת תצטרכי רק ללכת לפי מה שנוח לו???
אולי פשוט שניכם מיציתם את הקשר הזה, ורק ההרגל הוא שמחזיר אתכם ביחד?
איני יכולה לענות לך על התשובות האלה. רק את יכולה לענות עליהם בעצמך, כי רק את נמצאת בסיטואציה הזו ורק את מכירה הכי טוב את שניכם.
אני ממליצה לך עצה ידידותית: שבי עם עצמך בבית ובראש שקט חשבי על על כך, ותעני לעצמך על כל השאלות.
רק כך תוכלי לעשות את הבחירה הנכונה והטובה ביותר עבורך.
בהצלחה!!!

אני אוהבת אותו וקשב לי לסמוך עליו
התקשרתי אליו אמרתי לו אני לא מוכנה לפסק זמן הזה בוא נדבר
הוא אמר אני לא מדבר איתך על כלום תחכי ליום ראשון שתיגמר ההפסקה
במכתב הקודם אמרתי שהוא יצא עם ידידות לימולדת של חבר והוא לא רצה לקחת אותי איתו ולקח ידידות מהעבודה וכשלא הסכמתי הוא טען " שאין להם איך להגיע "
בכל אופן חברה שלי היא גם חברה של אחת הידידות
ואחת הידידות אומרת שהוא בן אדם חרמן בעבודה ...והוא כל פעם העיר לה " איזה טוסיק יש לך "
וניראה לי שהוא כבר הספיק לבגוד בי אבל אני לא בטוחה
אני לא רוצה לעשות טעויות בגלל שאני אוהבת אותו
לחזור אליו אחרי ההפסקה ? אם הוא ירצה בכלל
או שפשוט לחתוך ..? וזה יגרום לו לרצות אותי יותר ?
כי הוא רגיל שאני לא עומדת על המילים שלי וכל דבק שהוא עושה אני מוותרת

היי יובל.
אני מבינה שאין לך אמון בבן-זוגך וזה רק מעיד שמשהו פה לא בסדר.
אני עדיין חושבת שמה שאמרתי לך בהתחלה זה נכון- כלומר שהוא מיצה את היחסים בניכם וככל הנראה דיי נמאס לו.כפי שכבר אמרתי, הוא צעיר והוא לא רוצה לכבול את עצמו.- הוא רוצה לצאת, לבלות, להיות עם עוד בנות ולא להיות מחויב כרגע לאף-אחת!
אני חושבת שעכשיו, במצב הנתון שלך, כדאי לך לחשוב רק על עצמך, כי הוא כרגע חושב רק על עצמו! לא נראה לי שהפסק-זמן יועיל לו במשהו, לפי מה שסיפרת שהוא חרמן, וזה דיי ברור שהוא אינו רוצה קשר מחייב כרגע. זה לא היה כ"כ פוגע אם הוא היה פשוט חותר. אבל זה יותר פוגע בגלל שהוא העליב אותך,אמר לך שאת חונקת, שיקר לך וכו'. אני עדיין חושבת שהוא קצת נזהר בלהגיד לך שהקשר הסתיים סופית- כי הוא רוצה שתיהי שם בשבילו- אולי בגלל ההרגל (אתם 3 שנים יחד, זה זמן לא מבוטל!)
אני גם חושבת שקשה לך להתנתק ממנו מאותה סיבה- בגלל ההרגל- ויכול להיות שאת פשוט חרדה לראות את עצמך לבד פתאום לאחר 3 שנים בהם היית רק עם אדם אחד. את צעירה מאוד ואני תוהה לעצמי האם זהו החבר הראשון שלך? או לפחות הקשר הרציני הראשון שלך? אני שואלת משום שיש לכך משמעות מאוד גדולה באיך שאת רואה את היחסים בניכם. אשמח אם תעני לי על שאלה זו ואולי מתשובתך אוכל להבין מדוע קשה לך מאוד להתנתק ממנו.
בכל-אופן, אל תכפי את עצמך עליו ובשום-אופן אל תחנני אליו!!! הוא ביקש פסק זמן- תני לו. וזכרי שאם בא לך ואת רוצה- גם את יכולה לעשות מה שבא לך בזמן הזה משום שאתם לא ביחד כרגע (כפי שהוא ביקש), וכמו שהוא עושה מה שבא לו עכשיו- גם את יכולה. אז אם בא לך ואם נפתחות בפניך דלתות- אל תסגרי אותן בגללו. (כך אני הייתי עושה). לפי מה שאת מספרת, אי-אפשר לסמוך עליו, ולכן לא הייתי מחכה בעצב וכיסופים שיחזור. אמרתי מקודם ואומר שוב- תיהי מוכנה להכל ואל תפתחי ציפיות, כי עם בנאדם כזה- הכל צפוי והכל יכול לקרות...
אחד הדברים ששמתי לב שכתבת הוא שאת לא סומכת עליו יותר. והאמת היא שאם את לא מאמינה בו כבר וחושדת בו- זה מראה שהיחסים באמת מעורערים. אמון זהו הדבר הבסיסי ביחסים. אם אין לך אמון בו יותר- תשקלי ברצינות אם את רוצה בכלל להמשיך את הקשר הזה...
אה, ועד משהו חשוב שרציתי להגיד לך: יש עוד הרבה דגים בים, ואמרתי את זה ואחזור על זה שוב- את צעירה וכל החיים לפניך! את לא צריכה להיות תלויה בו. בכלל לא! אם הוא בחר להמשיך בלעדיך- סבבה, שיבושם לו! רק תשתדלו להפרד בטוב כדי שיהיה נעים לשניכם. (אני מבינה שהוא זה ששינה מהתנגותו, אבל את תתעקשי לסיים את בטוב עד כמה שאפשר). החיים שלך יהיו יפים גם בלעדיו! את בת 22, אין לך מה להפסיד. תחכימי מהעניין הזה, הפיקי לקחים ובקשר הבא- יהיה טוב יותר!!!
בהצלחה! ואני מחכה לתגובה...

זה החבר הראשון שלי בקשר כזה ארוך אני לא יודעת מה לעשות
הוא יודע שאני תמיד שם בשבילו כמו שאמרת
אני רוצה שהוא יבין את הטעות ויבין מה הוא הפסיד
אני לא יודעת אם לחזור אליו או לא אני מבולבלת
מה אני צריכה לעשות

קשה לי איתו ....אבל עוד יותר קשה לי בלעדיו

הי.
אני מבינה שכרגע את מפחדת ממה יהיה ואיך תחיי לבד משום שאת מכירה רק אותו וזה הקשר הרציני הראשון שלך. (כך תארתי לעצמי...) בכל-אופן, את צריכה לסמוך על עצמך שאת מסוגלת לאהוב גבר אחר, שאת מסוגלת לחיות גם בלעדיו, ושיהיה לך טוב גם עם גבר אחר. אומנם כרגע זה נראה לך קשה כי את לא יודעת איך להמשיך בלעדיו. בעצם, את בכלל לא מכירה מציאות כזו, ולכן זה מפחיד אותך. זה מאוד הגיוני ולגיטימי שתחששי לאחר 3 שנים יפות שבהם חוית זוגיות טובה וראשונה להתחיל משהו חדש. אבל את תפתחי בחיים חדשים- בלעדיו- ותראי שהחיים יפים ואפילו יפים מאוד גם בלעדיו. וכמו שאמרתי קודם- יש עוד הרבה דגים בים. את צעירה מאוד וכל הדלתות פתוחות בפניך- את רק צריכה להאמין בעצמך שמגיע לך מישהו טוב שמוכן להיות נאמן רק לך!!!
ואל תדאגי- עם הזמן הבחור יבין גם יבין שהוא הפסיד אותך- בחורה טובה, נאמנה, אוהבת... (אבל אולי זה לא ישנה לא לך ולא לו- אולי הוא פשוט יזכור אותך בתור חויה נעימה שעבר במשך 3 שנים וכך גם את, וכל אחד מכם יהיה כבר בכיוון אחר עם בן זוג אחר...)
מה שנותר לך הוא כרגע- להרפות! לתת לזמן לעשות את שלו. ועד אז תאמיני בעצמך שאת יכולה לאהוב ולהיות נאהבת ע"י גבר אחר... ולא תאמיני אלו נפלאות עושה הזמן...
בהצלחה! : )

אני מקפיצה כי אני באמת רוצה לשמוע תגובות של אנשים
מה אני יכולה לעשות עם ההרגשה השלילית לגבי כל הסיפור הזה?
תודה.

חן היקרה, שחררי לו קצת חבל...את לא יכולה לצפות שהוא יימנע ממשהו שכל חבריו לוקחים בו חלק, ואני בטוחה שחלק מבנות הזוג של החברים מגיבות ואפילו מרגישות פחות גרוע ממך לגבי העניין. התגובה שלך והמחשבות שלך למנוע זאת ממנו משפילות אותו...וכמו כן החווייה שלו במסיבה ממש מתקלקלת כי את לא מפרגנת לו ולא סומכת עליו. במקום שייצא וייהנה כמו רוב החברים, הוא יוצא לבילוי הזה ויש עליו עננה של איסורים ושל רגשות אשמה מה הוא מעולל לך.
הצעד הבא יהיה שהוא יתחיל להסתיר מפנייך פרטים מביכים והוא עלול להמשיך ולהסתיר ממך כל דבר הקשור לנושא זה שעלול לגרום לתגובה לא מפרגנת וקנאית מצידך.
לדעתי אין שום סכנה בבילוי הזה. מה את חושבת שהוא יתאהב בבחורה הזו? אז מה אם הוא קצת יתחרמן וישתטה וישלח ידיים כמו כל החברים שלו? אם תחזיקי אותו קצר מדי - הוא יתמרד בשלב מסויים וירשה לעצמו דברים יותר גרועים.
קחי זאת בקלות, פרגני לו, עדיף סוג השחרור הזה מאשר דברים אחרים שיקרצו לו יותר ככל שתחזיקי אותו קצר יותר.

הי שוב דפנה,

את כנראה תתחרטי על זה אם לא תעשי ילד- את צעירה מאוד ומשתוקקת לילד נוסף ואילו הוא בכלל לא בכיוון.

קבלת ההחלטה היא קשה, ברור לי, לא רק עקב הפער ביניכם. את כנראה תאלצי לקבל החלטה ואולי גם להסביר לו שאת לפני קבלת החלטה גורלית לגבי הקשר, כי את רוצה באמת באמת עוד ילד ואינך רואה את עצמך ממשיכה עם ילד אחד, ואפשר לחיות בנפרד ובכל זאת להיות ביחסים טובים. אין ממש פתרונות קסם- עשי רק מה שטוב לך ואם את רואה שהמשקל של הבאת ילד רב מהמשקל של הזוגיות איתו- אז ההחלטה ברורה.

היי עדי את צודקת בהחלט ואני יודעת בתוך תוכי שזה כבר לא זה ואני מפחדת "לצאת החוצה" אני טיפוס מאוד חברותי אבל מה שקשור לגברים אני מאוד מופנמת בהתחלות מאוד קשה לי אני מאמינה שעכשיו יותר כי אני כבר לא בת 25 שיכולה להשתטות יותר מידי אני לא יודעת אם זה נכון ל"שכוח"גלולה כעת ופשוטו כמשמעו אני יודעת שזה מנוגד אבל לא מצליחה להחליט אם זה נכון ויהיה לי 2 ילדים מאותו אב ,אם זה טוב לילדי ו.....שאני בטח לא אהיה עם האב יותר כי תאמת אני כבר לא יודעת אם אני רוצה או להמשיך את חיי בידיעה שזה לא מחייב שיהיה לי ילד נוסף ב3 שנים הקרובות ואם בכלל כי את יודעת מה זה בחוץ היום פשוט על הפנים זיווג כקריעת ים סוף אז.....עזרי לי

ברור שההחלטה שלך להביא ילד גדולה יותר מהישארות בזגויות איתו. לגבי לשכוח גלולה בכוונה- אל תעשי את זה. המצפון יכרסם בסופו של דבר ונראה כי להכריח אותו להיות אבא זה לא יעזור- אם הוא לא במקום הזה, הוא לא שם- פשוט לא לעשות את זה.

לגבי קשר חדש- אני לא בטוחה שהפעם הזאת תהיה כמו הקודמות. את עדיין צעירה, ונכון, לפעמים קשה להיכנס שוב למערכת יחסים אבל היום יש אתרי היכרויות וכל מיני דרכים ליצור קשר "רחוק" יותר ואח"כ להתקרב לאט, לא הייתי מוחקת את האפשרות הזאת רק בגלל מבוכה או מופנמות. אולי תמצאי מישהו שיוציא ממך "אותך" בקלות? נשמע לי שאת מסוגלת בהחלט לקבל את ההחלטה להתחיל דף חדש בעיקר עם עצמך.
לא הייתי ממליצה שתהרי לאדם שלא מוכן ולא מעוניין לגדל עוד ילד. הילד פשוט יסבול וירגיש את זה ולא עשינו כלום. מותר לך לקחת צעד אחורה, למתוח קו אדום ולהגיד- אני מתחילה מחדש ועושה מה שטוב לי.

אהיה בחופשה עד מוצ"ש, מקוה שעזרתי גם הפעם ואני מודה לך על הפידבק- שמחה לעזור. הרבה הצלחה.

תודה עדי על הכל ,אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה פעם חשבתי שאני אוהבת אותו אהבה אין סופית עכשיו אני לא יודעת אם יש עוד הרבה בקשר הזה המחשבות שלנו שונות הרצונות שלנו הוא כבר בנה בית אני בתחילת דרכי הכל הכל שונה אני כ"כ רגילה אליו אבל בתוך תוכי אני יודעת שכמה שבאמת אני אוהבת אותו זה לא זה פשוט לא זה איך עושים את זה? איך נפרדים מקשר שאפשר להגיד שהוא כמו בעלי אב ילדי רק המחשבה הזאת מקשה עלי ואני מנסה וקשה איך אומרים שלום....ואיך מתמודדים עם פרידה של הרגל של שנים ואהבה ורצונות שונים

הי שוב,

אני מאמינה שאת זקוקה לתמיכה רציפה במהלך הפרידה ממנו, שאם תוכלי לקבל באיזה מקום אוזן קשבת ומשענת תומכת- יהיה יותר קל להיפרד ממנו.

כי נראה לי שאת ההחלטה כבר קיבלת, ואולי מזמן. יש חשש לעשות אותה והתלבטות באיזו דרך לעשות אותה- לשם כך כדאי להיות יותר מוחזקת ע"י איש מקצוע או תמיכה (ונשמע שאת מאמינה בסוג הזה של סיוע) ומשם להתקדם, חבל לעצור אחרי שכבר קיבלת את ההחלטהו למעשה כל דקה שאת שם היא דקה שאת יכולה להיות במקום שלם יותר.

עדי תודה על העידוד והתמיכה את פשוט נהדרת הלוואי שהיה קל לדבר עם איש מקצוע כמו שאנחנו מדברות כאן והלוואי שזה היה קל כמו נשמע בוא נגיד שהוא המשפחה שלי כבר המון זמן אין לי משפחה וזה מאוד קשה ואולי זה גם מה שגורם לי פשוט לא לקום וללכת הוא נותן לי ביטחון בכל אבל לא רגשי כמו שאני רוצה רגשי חסר שם אבל חם שם יש לך אולי טלפון שלך שאני יכולה ליצור עימך קשר ובאיזה איזור משרדך נמצא וכמה עלות טיפול תודה מראש

את יכולה ליצור עמי קשר. הפרטים שלי בפיסקה למעלה כאן.

אני מאמינה שהיא תיתן מענה הולם יותר בזכות נסיונה המקצועי הרב.

שלום לך ארו היקרה.
המצב שאת מתארת הוא מוכר וידוע מחייהם של זוגות רבים, לצערי.
נוצרו אצלך המון כעסים כלפיו, משום שהוא לא מספק לך את הצרכים שחשובים לך, כמו שיחות נפש, שותפות במטלות הבית, בילויים משותפים, התחשבות ועוד. כל הכעס הזה והאכזבה הזאת זה מקשים עלייך להגיע לאינטימיות איתו. אלא מה - ככל שאת לא "נותנת" לו מתי שהוא רוצה - כך הוא מתחיל לכעוס עלייך ולצבור תיסכול.
מצד אחד גברים מאוד אוהבים להרגיע את עצמם באמצעות סקס - זה פטנט בדוק להרגעה. ככל שמונעים זאת מהם הם נעשים עצבניים ומפסיקים לשתף פעולה. הם גם לא מבינים שאצל האישה סקס לאו דווקא הוא רק מרגיע. אין להם מושג שלפעמים התחושה הפיזית שאת חייבת להעניק את הגוף שלך לצורך סיפוקו של האחר, מבלי שלך זה מתאים ומבלי שאת מרגישה מעוררת - זאת תחושה מאוד לא טובה, שנשארת בלב ובגוף הרבה זמן אחרי שהוא כבר רגוע לצידך ורדום.
הוא גם לא מכון לבוא לקראתך כאשר את מסבירה לו שמשהו אצלך בגוף, בהורמונים השתנה לעומת השנים הצעירות יותר.
אם את רוצה שיחול אצלכם שינוי - ניתן לעבוד על התופעות שסיפרת, אבל הוא צריך לשתף פעולה ולהסכים ללכת לייעוץ זוגי. קשה לי להאמין שאחרי כל כך הרבה שנים של חוסר תקשורת ועקשנות - אתם תצליחו לעלות על דרך המלך לבדכם, ללא עזרה מקצועית.
אז כמו שמחליפים מכונת כביסה כאשר היא מתקלקלת - לפעמים צריך לבוא למומחה לזוגיות ולהיעזר בו, אחרת הזוגיות תישאר מקולקלת, וזה צובע את החיים של שניכם בצבע עכור, ממלא את שניכם כעס ותיסכול ומביא למחלות גופניות בסופו של דבר, שלא לדבר על חוסר אושר מתמשך.

אני לא יודעת מהו הדבר שגרם לבעלי להתנהג כך פתאום...
אני רוצה לדעת איך אוכל לשקם את נישאנו? איך אפשר להחזיר את הזוגיות היפה שהיתה בנינו- למה שהיתה קודם, רק בתוספת ילד מקסים?
ומה זה אומר שפעמים רבות כשיש משבר רציני בנינו ואין בנינו מגע- מחשבותיי נושאות אותי דווקא לאותו בחור שסיפרתי עליו קודם? (אני חושבת שזה בגלל שהסיפור הזה לא בדיוק הסתיים בצורה ברורה. אבל בכל זאת, הייתי רוצה להתגבר עליו ולא לחשוב עליו בכלל (גם לא כשאני במשבר עם בעלי)... חוץ מזה, שכל אחד מאיתנו התקדם בחיים ועשה את הבחירות שלו, וכיום שנינו נשואים עם ילדים, אז מדוע זה ככה?
בתודה מראש על תשובתיכן.

דפנה היקרה, תוספת ילד לתא הזוגי כמעט תמיד מטלטלת את הזוגיות. זה מצב לחץ - בגלל תוספת האחריות, נדודי השינה, תוספת המטלות, ויכוחים לגבי איך מטפלים בילד, קנאה באהבה שהילד מקבל (קנאה מצד הגבר ו/או האישה...). מצב הלחץ המתמשך הזה "מקלף" את מעטפת ההתנהגות המוכרת, המתורבתת, ומוציא החוצה "שדים" ישנים וגם חדשים... לפעמים אם הגבר נוכח בשעת הלידה - זוהי טראומה לראות את אישתו במצב הזה ויש גברים שמתקשים להתגבר על כך והמראה הזה מוציא להם את החשק. כאילו המחשבה מה עוללתי לאישתי האהובה, והמראה של התינוק יוצא מן הנרתיק - משבש את האסוציאציות המיניות המתקשרות למקום הזה...
לגבי מחשבותייך על אותו גבר ועל גברים בכלל, בתור אישה יפה ומחוזרת, את מחפשת את המקור לקבלת חיזוקים, זוהי הנחמה שלך, וזה אך טבעי שתחפשי מקור להתנחם במצב בו יש לך כזה חסר בתשומת לב ובאהבה. יש המחפשים נחמה במזון ומשמינים, ויש המחפשים נחמה בתשומת לב גברית. אין טעם להילחם במחשבות הללו ולגרש אותן, קבלי אותן בתור חלק ממך, חלק שרוצה להגן עלייך ולהחזיר אותך לאיזון שאת רגילה אליו. נדמה לי שאת צודקת שהמחשבות דווקא על אותו גבר מקורן בכך שהיחסים איתו הסתיימו בצורה לא שלמה.
השאלה היא מה עושים?
לאחר שקראת על התופעות וההסברים להתרחקות, את יכולה למשל להראות לבעלך את התשובה ולפתח שיחה איתו על כך. נכון שאנחנו לא מצפים לכזה מהפך לאחר הלידה, אבל זה קורה לרוב הזוגות - שמערכת היחסים משתנה ונוספים הרבה לחצים. אגב, האם שמת לב לפני הלידה עד כמה בעלך עומד היטב בלחצים? זה יכול להיות רמז בשבילך, אם ראית בעבר שהוא לא מתמודד טוב מול לחצים שזהו ההסבר המרכזי להתנהגותו.
עליכם לשתף זה את זו ברגשות ובמחשבות ולהקשיב היטב, ופשוט לקבל - לא להתנגד לרגשות או להיבהל מהם. השלב בו אתם נמצאים מעורר המון רגשות, וזה בסדר גמור.
אם זה לא יעזור - השיחה - כדאי ללכת לייעוץ זוגי קצר מועד על מנת לא למשוך את הבעייתיות זמן רב מדי, כי יש סכנה לאהבה לאורך זמן אם לא מטפלים בכך.

היי דורית.
ראשית ברצוני להודות לך על התשובה המקיפה. טוב לדעת שהתופעה מוכרת ואינני היחידה.
אמרת שאחרי לידה ראשונה זה הגיוני מאוד שיהיו משברים מעין אלו משום שהזוג מתמודד עם משהו חדש שעד כה לא הכיר. רציתי לדעת האם (בהנחה שנלך ליעוץ והדברים יסתדרו), האם מצב דומה עשוי לקרות גם בלידות הבאות? או שאז יהיה קל יותר כי אז אנו יודעים מה זה ילד, ואנו מתמודדים עם משהו שהוא מוכר?
לגבי שאלתך על בעלי בנוגע למצבי לחץ- אז כשאני חושבת על זה, אני נזכרת שהיו קשיים בהתמודדות במצבי לחץ, אבל כנראה שזה לא בלט כמו עכשיו. בעלי כן טיפוס לחוץ יחסית ודואג מאוד בגלל בעיות כלכלה בעיקר. הוא גם טיפוס מאוד מתחשב (בעיני יתר על המידה) במשפחה המורחבת. כלומר, מאוד חשוב לו לרצות את כולם ולהיות בסדר עם כולם על-אף שלעיתים זה עלול לפגוע בנו כמשפחה. בעיקר משפחתו-שלו, שהם משפחה מאוד תובענית, הבן שלנו הוא הנכד הראשון (כאמור, לאחר 5.5 שנים), והם כל הזמן מבקשים שנבוא. ולצערי גם על כך יש לנו ויכוחים. לאחרונה, בעלי הסכים איתי ואמר לי שמעתה עלינו לעשות מה שטוב לנו, וקודם-כל לראות את טובתינו כזוג וכמשפחה. הוא הגיע למסקנה הזו לבדו, (אומנם לאחר שדברתי איתו רבות על כך), אך הוא כבר הבין לבד שהוריו מגזימים בהרבה דברים. סיפרתי כאן על קצה המזלג רק כדי שתביני עם איזה לחץ הוא מתמודד מצד משפחתו. אבל לא חשבתי שיש לכך קשר לשינוי בהתנהגות לאחר הלידה. לא קישרתי בין הדברים. לדעתך, הדברים פשוט פרצו החוצה עכשיו, לאחר הלידה, אבל זה היה יכול לקרות בכל שלב בחיים? יכול להיות שהבאת ילד לעולם, (למרות שהוא הדבר הכי טוב בשבילינו ושנינו אוהבים אותו ומשקיעים בו), זה הדבר שהוסיף לחץ על בעלי בנוסף ללחץ שהיה לו? וזה מה שגרם לו להשתנות עד כדי כך???
אני ממש רוצה ללכת עם בעלי ליעוץ, אך בעלי מתעקש שאין צורך בכך. בזמן האחרון, הוא מבין שהוא לא בסדר ומבקש ממני להגיד לו במה. הוא בטוח שאנו יכולים לפתור זאת בעצמינו. הוא מאוד מתבייש מהתדמית/ הסטיגמה שנדבקת לאלו שהולכים ליעוץ כלשהוא. הוא רואה בכך חולשה שלו, על שאינו מסתדר איתי, והוא חושש ממה שאגיד או אספר. בנוסף, הוא אינו מוכן לפתוח את ליבו בפני אדם זר. והאמת-היא, שאני לא חושבת שאם אלך לבדי זה יעזור במשהו...
לגבי המראות בלידה- שמעתי פעם על מה שכתבת ובדיוק מאותן סיבות, לא התכוונתי שבעלי יהיה נוכח בלידה. בסופו של דבר ילדתי בקייסרי- אז הוא בכל מקרה לא נכח.
כאמור, תשובתך עודדה אותי עד מאוד. ראשית שמחתי לדעת שאני לא מקרה בודד ושזוהי תופעה נורמלית ושכיחה. ושנית, שמחתי על שהבנת שהמחשבות באות ללא שליטה ומתוך חסר גדול. אני שמחה לדעת גם שזה נורמלי, כי הרגשתי ממש רע עם עצמי...
תודה לך על התשובות המעודדות! ואודה לך אם תשיבי לי גם על השאלות ששאלתי כאן.
בתודה מראש, דפי.

היי דפי, משמח אותי לשמוע ממך שהצלחתי לעודד אותך.

שאלת על הלידות הבאות - במידה וההחלטה להביא את הילד היא משותפת - לא צפוי כזה טלטול, בדיוק מפני מה שכבר כתבת - שנים כבר יודעים במה זה כרוך.

לגבי מצבי הלחץ: מאיך שאת מתארת את בעלך, אני קולטת שיש כאן גבר פרפקציוניסט, שמאוד חשוב לו איך הוא מופיע מול אחרים ומה חושבים עליו ועד כמה מעריכים אותו, ועל מנת לקבל כל הזמן הערכה, הוא לוקח על עצמו הרבה מטלות, ומראה נכונות לעזור למשפחה המורחבת, ונקרע בין הנפשות הפועלות מתוך נסיון לרצות את כולם. זה מצב לחץ מתמשך, כמובן וזה לא בריא לחיות כך. עליו להיות קשוב גם לעצמו ולאפשר לעצמו זמן איכות, וללמוד להגיד לא במצבים שונים על מנת לשמור על עצמו.

אם כל כך קשה לו להגיע לייעוץ, אל תלחצי עליו וחפשי דרכים לפתור זאת ביניכם לבד.
עצם ההבנה אצלך שהמצב לא כל כך גרוע - כבר עוזרת לך לגשת אליו, כי אני מאמינה שאם בעינייך המצב הוא "קטסטרופה" - זה כשלעצמו מבהיל אותו כי זה מתפרש בעיניו ככשלון, וכבר הבנו שמאוד קשה לו עם כל רמז לכשלון...

את יכולה להתייחס לכך כאל אתגר לזוגיות שלכם: איך שניכם נערכים לשנות דברים בהתנהלות שלכם, בתקשורת שלכם ובהתנהגות כך שהצרכים הרגשיים שלכם יתממשו זה בעזרת זו. ואכן יש זוגות שמתגברים על השלב הזה ומתחזקים ממנו. ברור שלא כולם פונים לעזרה מקצועית ובכל זאת רבים מצליחים ליצור ביניהם משהו חדש. הרי כל פעם שיש משבר - הוא קורה משום שמשהו שתפקד עד אותו רגע כבר מפסיק להיות אפקטיבי ונדרשת אסטרטגיה או גישה חדשה. זה נכון בזוגיות, בחינוך הילדים, במקום העבודה, בחברות עיסקיות...

אל תשכחי שהוא זקוק להמון ה ע ר כ ה . נסי לספק לו זאת בעצמך. כל דבר שאת מעריכה אצלו - חשוב שהוא ישמע זאת ממך בקול רם. למשל שבזמן האחרון הוא מבקש לשמוע ממך מה מפריע לך. זה כלל לא מובן מאליו! או העובדה שהוא הבין שהוא צריך לשנות את סדרי העדיפויות בינך לבין המשפחה שלו. הביעי את הערכתך לכך. הביאי בחשבון שזה לא פשוט עבורו.
המון הצלחה!!!

היי דורית.
רציתי להגיד לך שאת פשוט מדהימה! כ"כ עוזר לי מה שאת כותבת, כי זה כ"כ נכון.
אני באמת אאמץ את ההצעה שלך ואראה לו את הערכה שלי כלפיו. אני אגיד לו את זה. את פשוט צודקת, כי הוא באמת כזה, כמו שתיארת- פרפקציוניסט- ובאמת מאוד חשוב לו שהכל יהיה טוב.
תודה לך על הכל, ממש נתת לי חיזוקים וכיווני חשיבה (ועשיה...) שבהם אפעל כדי לשפר את הזוגיות בינינו.
תודה ענקית!!!!!

הי דורית.
חלפו מס' ימים מאז כתבתי לך בפעם האחרונה ואני חשה צורך לספר לך עוד.
בפעם האחרונה שהתכתבנו אמרת לי שבעלי זקוק לתמיכה רבה מצידי ואין לי עם זה שום בעיה, להיפך.
אבל רציתי להבין- איפה אני בכל הסיפור? האם בעלי לא צריך מצידו גם להבין אותי ולתמוך בי?
אני מרגישה שאני לא יכולה לסבול אותו יותר! הוא מתנהג בצורה כ"כ מגעילה, למשל: מקלל, מדבר בגסות, (גם כלפי וגם באופן כללי), אינו נעים לי לשמוע אותו מדבר כך והוא יודע זאת היטב, הבעיה היא שהוא עושה זאת בכוונה תחילה כדי לעצבן אותי. (הוא ממש מחכה לראות איך אני מתעצבנת מזה).
מה שהכי מפריע לי בזה זה שזה בא על חשבון הילד שלנו! בגלל שאני בדכאון ממנו ומהמשפחה שלו- אני נוחה לכעוס, צועקת עליו גם כשאינו אשם. אבל זה לא בשליטתי. לעיתים אני אפילו לא שמה לב כי אני בכלל עסוקה במחשבות: למה בעלי עושה לי ככה, ומה יהיה איתי בסוף...
אני ממש מרגישה שהוא לא מכבד אותי ולא אוהב אותי כבר (כי ככה לא מתנהגים כשאוהבים), והוא מצידו בטוח שהוא הבעל הכי טוב עליי אדמות והוא עוד אומר את זה. הוא עוד אומר שהלוואי שכל הבעלים יהיו כמוהו- הוא פשוט משוכנע שהוא בסדר גמור ואני זו שלא בסדר...
בנוסף לכל זה, יש לי על הראש את המשפחה שלו שלא קלה בכלל, בעיקר אימו: היא מרבה להתקשר לשאול לשלום נכדה, (2-3 פעמים ביום), היא שואלת שאלות מציקות ואני חשה כאילו היא כל הזמן בודקת אותי ועוקבת אחרי. היא "הגדילה" לעשות לאחר שהשבוע היה לנו תור במרפאת מעקב (בני סובל מבעיות עיכול) והיא שאלה אותי (פעמיים) אם לבוא או לא ואמרתי לה- גם פעמיים- שאין צורך שהיא תבוא לשם. שניה אחרי שהגעתי למרפאה- היא הופיעה שם עם בעלה, למרות שביקשתי שלא תבוא... נמאס לי ממנה ונמאס לי מהדאגה המוגזמת לנכד שלה (הבן שלי, שאני דואגת לו טוב יותר מכל אחד אחר!!!) היא מתייחסת לבן שלי כאילו הוא הבן שלה, וזה כבר ממש לא נורמלי. היא לא נורמלית!!!
בקיצור, נפגעתי ממנה על שהגיעה למרות שביקשתי שלא, ונמאס לי ממנה כבר! נמאס לי גם מהבן שלה (בעלי) שמתנהג בצורה גסה שכזו! אני מרגישה רע עם זה ופשוט בא לי לפרק את הנישואים האלה, ויחד עם זה להפטר מחמה נודניקית שכזו!!!
מיואשת לגמרי- מה לעשות???????

אני מרגישה שהפכתי מאישה אהודה, אהובה, יפה, אחת שמחליטה בשביל עצמה- פתאום הפכתי לאישה תלותית (מבחינת יציאות ובילויים - לא יצאנו למעלה משנה וחצי!!!) עצובה הרבה, מתחשבת באחרים (בעלי ומשפחתו) ושאינם מתחשבים בי, (לפחות לא באותו אופן)...
אני מוכנה לתמוך בבעלי ולסייע לו להתמודד עם זה שהוא פרפקציוניסט, אבל אני לא מוכנה שזה יבוא על חשבוני בשום אופן!!!
אני לא רואה איך אני חיה בלעדיו, בגלל בני ובגלל המשפחות, ונראה לי שהוא פשוט יודע שאני לעולם לא יעזוב אותו.
אני חושבת שהוא יודע שאני אהיה איתו לנצח, ואני פשוט כ"" מובנת מאילו בשבילו...
אני עצבה ממש מכל זה, אני מיואשת ומלאת מחשבות. אני רוצה להיותשמחה, רגועה ועם ראש נקי ולו בכדי לגדל את ילדי בנחת...
מחכה ממש לתשובתך. תודה, דפנה.

דפנה יקרה, לאור כל מה שכתבת - עלי לייעץ לך להגיע מהר לייעוץ זוגי, כי עושה רושם ששניכם צברתם תרעומת ותסכול רב וכל אחד מרגיש שהצדק איתו - זה מצב שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו ללא עזרה מקצועית.
חבל להתעכב עם זה כי אחת הסכנות היא שרגש האהבה שנותר עדיין, וכן המשיכה הגופנית - ייעלמו ויתנדפו. רגשות אלו מושפעים כמובן מהתנהגויות בלתי נעימות, וככל שאלו גוברות - נעלמות האהבה והמשיכה. גלי אחריות ודברי על כך עם בעלך.

שלום

ההודעה שלך מעט מבולבלת אבל אני אנסה בכל זאת:

להתנהגות שלו ולאורח חיים שלו יש המון השפעה עלייך! תחשבי עליכם כזוג עם ילדים- ההשפעה היא מאה אחוז, אין דבר כזה "כל אחד חי את החיים שלו" - הזוגיות היא הביחד והביחד הזה מורכב משניכם.

אם את רואה איתך איתו ומעוניינת לעשות איזושהי נפרדות, הסוד הוא לחיות את חייך ולאתגר את עצמך כמה שניתן- בלעדיו וללא קשר אליו. אז יהיה לך קל יותר לעשות את מה שאת מבקשת. אבל זכרי שההשפעה קורת כך או כך.

שלום וסליחה על העיכוב, אנחנו משתדלות לענות על כל הפניות כמו שצריך ולפעמים זה יקח קצת זמן.

לגבי "הבסיס" או הנוסחה לקשר טוב- תחביבים ויחסי מין- לא הייתי חותמת על זה שזה כ"כ קונקרטי ופשוט. כמובן שני התחומים האלה חשובים אבל לדעתי הם נמצאים בתוך מכלול של כמה מרכיבים ונסיבות שיוצרים את החיבור בין בני הזוג, אבל זה כבר פילוסופי מדי..

בכל אופן, אני רואה קשר בין הניגודיות שתארת בתחומי העיניין לבין הצורך שלך לחשוב על מצבים אינטימיים עם גברים אחרים,, בכל זאת איפשהו יורד לך ממנו וכנראה יש את הצורך להרגיש נחשקת, מחוזרת, ונמשכת. נסי לחשוב מה היה קורה לו הוא היה ממש את- אוהב חיות, סרטים, מוזיקה- האם היית נמשכת יותר, רוצה בקרבתו יותר?

לגבי מכנה משותף- אכן חשוב שתמצאו אחד כזה, משהו שלשניכם עושה טוב. זוג לא חייב להיות דומה , אבל צריך להיות סוג של כבוד הדדי זה לרצון זה ומעט גם להקריב את עצמנו עבור השני, וזה לא תמיד פשוט.

השאלה הנשאלת למה הגיעו האירוסים למרות הדילמות שאת מעלה, כי הן דילמות גורליות מבחינתך. האם תוכלי להקפיא את המצב או לפחות לחשוב עם עצמך תקופה, לבד, האם את מרגישה שאפשר לשוחח איתו על העיניין ולחשוב יחד על מכנים משותפים.

בשורה התחתונה- אם את לא נהנת איתו, לא נמשכת איתו- צריך לחשוב האם באמת יש כאן בסיס מספיק חזק לזוגיות. בקיצור- האם האהבה תגבור על המכשולים?

הי אורלי,

לגרום לבעלך לרדוף אחרייך- אני מבינה את הצורך הזה אבל דעי שגם אדם שרודף אחרי מישהו עושה זאת כי יש סיכוי שהמישהו ה"נרדף" אולי לא יהיה שלו לעולם, ובד"כ החיזור מגיע כשאתה לא בטוח במקום שלך, בזוגיות שלך, אתה מרגיש שאתה חייב להוכיח לאחר שאתה שווה את ההתייחסות שלו.

אני חושבת שזה מקרה קלאסי שמצריך ייעוץ יותר עמוק מיעוץ של פורום. ניכר יש יש פער ביניכם, וכנראה ככל שתרדפי ככה הוא יעשה אנטי ויתרחק. ההערות, ההתנהגות וכד'- מראות על משהו שמצריך סיוע בתקשורת ביניכם. אני חושבת שביעוץ זוגי קצר מועד אפשר להביא את זה לידי ביצוע, ואפילו לקבל תוצאות טובות בהמשך. יש סיבה לכל הריחוק הזה וחשוב לעלות עליה לפני שזה ממשיך כמו כדור שלג.

חיים היקר, אני מציעה לך לכתבו את שאלתך בפורום של יחסי מין, נשמע לי שדווקא היחסים שלכם טובים ומתחשבים, והבעייה היא יותר טכנית, צריך לפתור את בעיית הכאבים, ולשם כך אולי צריך ללמוד כמה דברים. אגב, יש המון חומר באינטרנט לגבי כאבים בחדירה שחשוב שתלמדו שניכם ותיישמו את העצות המצויינות.

קיבלתי את תשובתכם ותודה על כך האם אתם יכולים להמליץ לי על פורום טוב ענייני ואיכותי מכוון שיש הרבה פורומים על יחסי מין ברמה ירודה וזולה

בתודה מראש חיים

אני יכולה להמליץ על [a href='http://www.beok.co.il/Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id='link']פורום מין וסקסולוגיה כאן.[/a]

מורן יקרה,
לאור מה שאת מספרת, הגוף שלך מאותת חזק לסיום היחסים.
אומרים שהריגוש וה"פרפרים" נמשכים עד (ולרוב פחות מכך...) ארבע שנים. לאחר מכן במקרה הטוב מתפתחת אהבה במקום ההתאהבות והריגוש ובמקרה הגרוע מתברר שאין מספיק הערכה הדדית ושפה משותפת והצרכים הרגשיים שלך לא מסופקים איתו, ואז לא נכון להישאר יחד
אבל הגדרת ש"טוב לי איתו" - והשאלה היא האם יחד עם הטוב הזה יש גם דברים שמכבים את את האישיות שלך בקשר הזוגי שלכם. אני חושבת שמכיוון שאתם כבר נשואים, ומושקעים - עלייך לברר האם יש משהו ששווה לשנות במערכת היחסים שלכם ולהילחם עליו, או לוותר לגמרי.
העניין הוא שאת עלולה להגיע לאותו מצב גם עם גבר אחר, וזה אולי בגלל חוסר ידיעה איך מתחזקים מערכת יחסים כך שתישאר אהבה. לכן עלייך להגיע לייעוץ זוגי - אולי לבדך בשלב ראשון - על מנת לבחון את המחשבה הזאת, שמא משהו אצלך ביכולת שלך לאהבה ואינטימיות רצוי לפתח ולשנות, ואולי יתברר שאת צודקת וכי לא מתאים שתישארו יחד, וזה הזמן, לפני שיש ילדים, לגלות זאת.
.

איך מתחילים בכלל להניע פרידה עם החשש גובר על הרצון?

וואו!!!
ראשית תודה על השיתוף הכנה.
יש להניח שאתה ממש במסלול לאבד אותה. כי ככל שהיא תרגיש את הפחד שלך ואת חוסר הבטחון שלך מולה - זה יהווה turn-off (כלומר כיבוי) עבורה. רוב הנשים מחפשות גבר שבטוח בעצמו והולך בדרך שלו ויודע מה הוא שווה.
אתה מאוד נאחז ביופי החיצוני שלה (ושלך) אבל חשוב שתדע שכאשר מערכת יחסים מתפתחת - היופי החיצוני הופך להיות משני! תכונות האופי והאישיות קובעים הרבה יותר. היכולת שלך לתת לה את הצרכים הרגשיים שלה - זה הדבר שהכי יקבע אם היא תרצה להישאר איתך או לא. עליך גם לבדוק עד כמה היא מספקת לך את הצרכים הרגשיים שלך.
כדי לבדוק האם אתה נותן לה - עליך לקרוא אותה נכון ולדעת למה היא זקוקה. לא כל אישה מסוגלת להגיד מה היא צריכה, וצריך להיות רגיש ולקרוא אותה נכון. הרבה נשים זקוקות לשמוע שהן אהובות וחשובות לגבר שלהן. שהוא נמשך מינית וחושב שהן יפות.
קח לך פרוייקט עכשו - לגלות מהם הצרכים הרגשיים שלה ממך ותתמקד בזה.
אגב, זאת עצה טובה לכל גבר ולכל אישה, לא רק ליפים וליפות...
רעיון נוסף - בגלל שאיבדת את תחושת הערך העצמי - אני מציעה לך לקבל פידבק מחברים - לשאול אנשים שקרובים אליך מה דעתם עליך, מה טוב אצלך ומה חלש יותר, וכך אולי תוכל להיעזר בפידבק שלהם על מנת לשנות את עצמך במקומות שייראו לך שאתה רוצה לשפר אותם.

קודם כל תודה רבה אני מאוד מעריך את התגובה שלך.
דבר שני מאוד קשה לי לקרוא אותה... אני לא יודע מה היא מצפה ממני ומה היא
רוצה ממני...
איך אני יכול להוציא ממנה בשאלות עקיפות מה שהיא רוצה ממני באמת?

אני לא רוצה לאבד אותה זה חשוב לי...

ושוב תודה

21 יקר (האם זהו הגיל שלך?)אתה צעיר...
לקרוא אותה נכון...זו מיומנות נרכשת לאורך שנים. זה ללמוד להעביר את הפוקוס מעצמך אל האחר.
אני משערת שאתה כל כך לחוץ בחברתה שאתה כל המזן רק חושב - מה היא חושבת עלי, עד כמה אני שווה בעיניה, האם עשיתי עכשו טעות??? מתי היא תעזוב אותי? וכו' וכו' - כל המחשבות האלו הן עם פוקוס על עצמך!
אם תוריד את הפוקוס מעצמך ותתעניין בה: תשאל אותה איך עבר היום שלה? תסתכל עליה ותחמיא לה מחמאה ספציפית כמו "החולצה הזאת מבליטה את צבע העיניים שלך", או "אני אוהב כמה שהשפתיים שלך חושניות" ותראה איך היא מגיבה לכך.
הקשה לתלונות שלה. אל תהדוף אותן מיידית כדי שהן יחדלו מלהתקיים. התלונות של בני זוג שלנו הינן חלון לצרכים שלהם. נכון שלא נעים להקשיב לתלונות - אנחנו חווים זאת כביקורת על עצמנו - אבל יש כאן המון מידע על מה חשוב לבת/בן הזוג.
בהצלחה!!!

בוא נעשה סדר בדברים:

בחורה טובה מספיק בשבילך היא מישהי שאוהבת אותך בשביל מי שאתה ואתה אותה בשביל מי שהיא.

האם זה נכון לגבי חברה שלך?

אם כן, אז מאיפה הרגש הזה של חוסר הביטחון?

אולי אתה מרגיש חוסר ביטחון בכך שהיא טובה מספיק בשבילך?

יש מצב סביר שהיא חווה את חוסר הביטחון שלך בעצמך כחוסר ביטחון שלך בה.
וזו הסיבה ה א מ י ת י ת שאנשים אוהבים פרטנרים מלאי ביטחון.

כשיש לך ביטחון ואהבה אתה יכול להעניק, כשלא - אז אתה לא בשל לקיים מערכת זוגית עם עוד פרטנרית.

אם אתה חווה רגש של נחיתות כלפי מישהי שיש לך משיכה ואהבה אליה אולי כדאי שתדבר על זה עם איש או אשת מקצוע שיוכלו לתת לך עצה איך להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי באופן כללי ועם הבחורה הספציפית בפרט.

חבל שתסבול - אתה נמצא בעמדה של נאהב ע"י מישהי שאתה אוהב ואתה חי בסבל - באמת חבל - אתה יכול להנות עכשיו מכל רגע בזוגיות המאושרת שלכם

עינת, תודה לך על המכתב המעניין והבלתי שגרתי הזה!
ראשית, יש משהו שלא תוכלי לשנות ולא נכון יהיה לשנות אותו - העובדה שלכל אחד יש את עולמו הפרטי. אליך זה לא ממש מדבר כי את מעידה על עצמך שאת שקופה ולא מסתירה, ועל כן את מצפה שהוא ינהג באותה מידה בנושא זה. אבל, עינת יקרה, אתם לא "תאומים סיאמיים". נהפוך הוא. אתם שני בני אדם מאוד שונים זה מזו, והשוני ביניכם לגבי נושא הפתיחות הוא מאוד בולט. בעלך היה אדם סגור מאז ומתמיד.
ואילו עכשו, בעידן האינטרנט, נפתח לו פתח להיות פתוח בצורה מוגבלת מול מישהו שאיתו הוא מצא שפה משותפת. וזו פתיחות מוגבלת כי יש להניח שהם לא נפגשים, והפרטיות של בעלך לא מופרת בצורה מובהקת. אולי בגלל המרחק האינטרנטי הוא מרשה לעצמו להיפתח מול הפילוסוף הזה.
אני חושבת שעשית טעות בפלישה שלך לפרטיות שלו. יש דברים שאנחנו לא בוחרים לשתף דווקא את בן הזוג, מכל מיני סיבות. חלקן - בגלל שאיננו רוצים להדאיג אותו, או בגלל שיש דברים שמביכים אותנו.
מצד שני, זוהי טעות שלא כל כך קשה לתקן אותה.
אני חושבת שהמעשה הזה הציף ביניכם שוני בעמדות לגבי מהי זוגיות טובה, ואולי זו הזדמנות לרענן את ההבנות שלכם אחד את השנייה ואת ההסכמות שלכם לגבי נושא הפתיחות.
אולי תצליחו לעשות זאת ללא עזרה, ובמקרה כזה חשוב מאוד לנהל שיחה כאשר שניכם רגועים. רצוי לקבוע מראש זמן לשיחה, ולהתפנות אליה. בשיחה חשוב מאוד להקשיב אחד לשניה ולהבין את נקודת המבט ואת התחושות זה שלו זו, לפני שמעלים רעיונות לפתרון. אם תרגישו שאינכם יכולים להגיע להסכמות או לשיחה טובה בנושא - כדאי לשקול עזרה של ייעוץ זוגי, אפילו שבעלך נגד זה. לפעמים נוצר "מספיק" כאב וייאוש שגורמים לשנות את העמדה הראשונית שהיא נגד הייעוץ.

הי רחלי,

אני מבינה אותך. אבל האמת היא שככל שתנסי יותר כך הסיכוי שיתרחק וירצה ספייס יגבר. וחבל.

אם תצליחי להתאפק ולתת לו מרחב- בו יבין מה היה, מה מפסיד, ומה היתרונות ומה החסרונות של המצב החדש, ואולי גם יברר עם עצמו מה מרגיש אלייך, יתכן ויהיה קל יותר בהמשך לחשוב על חזרה זה לזו. כרגע לתת לו חופש וזמן, הוא זקוק לזה ממך.

אבל מה יהיה אם הוא ישכח אותי ? איך אני אחיה?
אני מרגישה אליו כל כך הרבה ומתגעגעת כל כך...

אם את חשובה לו ואם ראה בקשר שלכם "כי טוב"- הזמן יעשה את שלו והוא לא ישכח אותך.

ותאמיני לי שאת לא רוצה לחיות עם אדם שלא מרגיש כמוך. זאת תחושה מאוד קשה. נסי להתאפק, אזרי כוח, העסיקי את עצמך ופשוט תני לזה להיות. הזמן הוא תרופה מצוינת.. השתמשי בה. צאי, תבלי עם חברות, תעשי דברים, פשוט תעסיקי את עצמך כמה שאפשר, תני לו מה שביקש. ככה הסיכוי שלא ישכח את הקשר ואולי ירצה לחזור יגבר.

החלטתי לפני שענית לי שמה שאת כותבת - אני עושה. ההחלטה הזו היתה הדבר הכי טוב שיכלתי לעשות.
שבוע אחרי התשובה שלך באירוע משפחתי הכרתי אהבה חדשה שממלא אותי אושר בכל יום מחדש !
תודה !

רחלי יקרה,

אני כ"כ שמחה בשבילך. התחלתי את הסוף שבוע בלקרוא את תגובתך בפורום שלנו ומילאת אותי בהערכה אלייך ובשמחה שטוב לך, והנה, עשית מעשה אמיץ, עשית את הנכון לך והיית פנויה למשהו חדש, מרענן, מרגש.

מאחלת שתמשיכי להקשיב לעצמך- התשובות נמצאות שם, לפעמים רק צריך להאיר אותן בפנס.. בהצלחה באהבה החדשה ותמשיכי לבקר (רק כדי לספר חוויות טובות).

שבת שלום

אני חושבת שאם מההתחלה קשה לך להימשך אליו, זה לא יבוא בהמשך. ולמה לך להתעקש להיות איתו? רק בגלל שהסביבה מפחידה ומלחיצה אותך שלא תמצאי מישהו יותר טוב? - את תמצאי מישהו שיתאים לך יותר ושגם תרצי להיות איתו. קצת סבלנות. נכון, לא תמיד מוצאים מיד, אבל עם קצת חיפוש ואמונה, זה יגיע! הוא יגיע- הבחור שלך. תמשיכי להאמין ואל תתפשרי , כי לדעתי את פשוט תחיי בתוך "כלוב של זהב" אם תמשיכי להיות איתו. מצד אחד, הוא בחור טוב, מצד שני, את לא אוהבת אותו. חבל על הסבל המיותר. תמשיכי הלאה, תשדרי שהבחור שאת רוצה יגיע, והוא יגיע.

בהצלחה.

תשובה מעולה,,,
הגוף מאותת לך שזה לא זה, תקשיבי לקול הפנימי שלך שבדרך כלל לא מאכזב,
שבת שלום

אתם צודקים... אבל.. אומרים במשפחה.., בחורים טובים לא שוכבים על הרצפה וזה אכן נכון... ועובדה שיצאתי לדייטים שגרמו לי להרגיש.. שאני לא בסדר... שלמעשה זה הגברים הטובים שאין אותם הרבה... ולי אישית מאוד חשוב שלגבר יהיה אכפת ממני שויהיה חבר .... אני לא צריכה אהבה גדולה.. פישוט גבר טוב לצידי אבל במקרה שלי... זה בעיה... כל השנה שיגעו אותי שנפרדתי ממנו... וכשיצאתי איתו עכשיו שוב.. אני מרגישה אותו דבר....הוא נוגע בי.. וקשה לי להיפתח בלי קשר שקשה לי להיפתח עם גברים בכללי.... אבל כשזה איפשהוא בכפייה... זה בעיה... אולי הזמן יגיד... אני לא יודעת... אני פשוט לא רוצה להתחרט... לא רוצה...

הי, אני מסכימה עם מה שכתבו לך כאן.

לצערנו "בחור טוב" ותכונות באמת טובות שתארת- לא מספיקות לקיים קשר רגשי אמיתי. את חייבת להימשך אליו. אם היית כותבת שאתם יוצאים כמה שבועות הייתי נותנת לזה זמן.. אבל עבר באמת הרבה זמן, ואם את מעוניינת בקשר ארוך טווח עם סיפוק וללא רצון כל הזמן לחפש ריגושים ומה כן מושך אותך- את חייבת לשחרר את המקום הזה של "מה יגידו", כי את חשובה כאן ולא הם חיים איתו. אין מה לעשות. זאת את ואלו הצרכים שלך, ויש כאן צורך אמיתי שלא ממומש. והצורך הזה חייב להיות מסופק במערכת רצינית ארוכה.

אז צריך לפעמים להיות אסרטיביים ולהסביר שיש שם משהו רציני שחסר לך , ואפילו שחזרתם- זה לא השתנה, וצריך להמשיך לחפש.

לא נכון שאין הרבה בחורים טובים- הרבה טובים, לא כולם תמיד מתאימים לנו.. וצריך לחפש את האחר, זה נכון. אבל למה להתייאש? הרי ברור שהוא קיים.

תודה רבה לך....
את מחזקת את הרגשות שלי..אבל הרבה אומרים שמשיכה לא חשוב...
במשפחה אומרים לי.. הוא מתייחס אלייך טוב, מכבד אותך, עושה הכל למעני וזה מה שאמור כביכול למצוא חן בעיניי עם הזמן.... והמשיכה זה משני... בדר,כ אין לי בעיה להתנשק עם בחורים והכל.. אבל איתו.. ואיי משום מה... קשה לי... ואמרתי את זה למשפחה הם אמרו.. את צריכה לנסות.. אבל אני לא מרגישה פשוט נכון... ואני בכל זאת בקשר איתו בכל ממשיכה בתקווה... שאולי יעבוד.. אבל לא יודעת.. לא רוצה להיות אומללה

זה פשוט מכפי שנראה. את צריכה להחליט למי את מקשיבה:

1. לסביבה
2. לעצמך

האומללות לא תהיה אופציה אם את בוחרת נכון. שוב אני חוזרת- לא הם אלו שיחיו איתו, שיצטרכו לקיים איתו יחסים או כל דבר אחר שמצריך קירבה. זאת רק את! לא לספק צרכים ולחץ של אחרים, לספק צרכים שלך בלבד!

סליחה על תחושת האנוכיות הזאת, אבל כשמדובר בבן זוג לכל החיים- אנחנו ממש ממש לא צריכים לקבל החלטות עבור אנשים אחרים, גם לא משפחה. תהיי נחושה ואסרטיבית ואל תעבדי לא על עצמך ובטח ובטח שלא עליו, הוא גם ככה יצא פגוע מהפינג פונג.. אז תחליטי, ותביני דבר חשוב (סליחה על הניעור): אם את רוצה להיות מאושרת, את חייבת להתחבר אל הבחור במישור הפיזי, את חייבת למצוא את המשיכה איתו, עבר מספיק זמן וזה לא קרה. לעבור הלאה, יהיה בסדר, באמת שיהיה.

המשך קצר....
במהלך הטיול שלנו היא לא הפסיקה לחייך ובאמת הייתה מאושרת ובתקופה מצויינת. מאז שחזרה היא הולכת הרבה לטיולים לבדה וכאילו שהשמחה ברחה ממנה. אני הייתי עימה בחמש מדינות דומות ואני חייב לציין שבמהלך הטיול איתי למרות שנהננו ועשינו חיים. היא אף פעם לא נסחפה בצורה כזאת. היא עשתה קעקוע והתנסתה בסמים קלים ואם לא הייתי יודע טוב יותר הייתי אומר שהיא עכשיו במעין תקופת מרידה.. ולצערי, המרידה היא בנו במובן מסויים.. אני כל כך אוהב אותה והורג אותי לקחת צעד אחורה ולא ליצור איתה קשר אבל אני יודע שאם אני אתקשר היא רק תרוץ יותר לכיוון הנגדי . אחרי שש שנים מדהימות ביחד ובזמן שאני מחכה לה להתחיל את חיינו פתאום אני לא יודע איפה אני נמצא... אני ממשיך את חיי אבל אני מרגיש שמשהו עובר עליה ושכדאי לי להיות סבלני עד כמה שניתן כי יש ביננו משהו מדהים וכשהיא "תנחת" היא שוב תראה את זה .. בשיחה האחרונה היא אמרה שהיא אוהבת אותי ושאני הבן הטוב ביותר שהיא מכירה ומאז היא יצרה קשר פעם או פעמיים אבל כרגע כל מה שאני מקבל ממנה זאת אנוכיות וריכוז סביב עצמה(גם בתחומים שקשורים לאנשים אחרים) שלא מאפיינת את האופי שלה. אני אשמח לכל עצה ומודה לכולכם מראש. אולי אני נאיבי אבל אהבה כמו שלנו תצלוח גם את המכשול הזה, לא?

שלום רון,

הסיפור הזה מורכב וקצת עצוב. יש פער על גבול הלא הגיוני בין ההתנהגות שלה לפני הנסיעה להודו עם החברות לבין מה שקרה אחריה. החוליה שחסרה לי זה- מה בדיוק קרה שם, בזמן שלא היית איתה והיא היתה עם החברות. אני מוצאת כמה השערות (רק השערות)- שהובילו להתנהגות חריגה כפי שאמרת, גם לא מאפיינת אותה בכלל. זה יכול להיות שימוש בסמים שיש להם השפעה על האפקט, ז"א, סמים קשים. (אגב, סמים קלים יכולים גם הם להשפיע על התנהגויות, בעיקר אם ממשיכים להשתמש בהם וגורמים לגוף להתמכר אליהם). דבר שני- איזושהי טראומה שהיא חוותה שם, מול החברות או לבד, או מול גורם אחר. אני לא באה להפחיד אותך חלילה, אלא מנסה לפתוח את כל האופציות. יש גם את האפשרות שהיא החליטה להתנהג ככה רק מולך, מה שפחות סביר עקב כך שהעדת שהיא מתנהגת ככה גם מול אחרים.

האפיונים הבאים שהזכרת כאן, יכולים להעיד על הדברים שהעלתי כאן-
הסתגרות
נטיה לדכדוך ולבכי כביכול ללא סיבה הנראית לעין
ירידה או עליה דרסטית במשקל
שינוי אפקטיבי בהתנהגות, כלומר- דרך שימוש בחומרים פסיכואפקטיביים (כמו אלכוהול, סמים)
תגובות לא הגיוניות למציאות (צחוק לא במקום למשל)
דיסוציאציה: ניתוק של הרגש מהסיטואציה במציאות

אם אתה מוצא שיש את רוב המאפיינים האלו בה, וזיהית אותם, אני חושבת שיהיה הכי נכון לתת לה עוד קצת זמן, ועוד כמה ימים לפנות אליה בבקשה לנסות לשתף אם קרה משהו בהודו, אם היא זוכרת אירועים לפרטים, אם בכל זאת היא רוצה לספר על משהו קשה שקרה או משהו שראתה ולא התמודדה איתו.

בנוסף, אפשר ליצור קשר עם החברות שלה, אפילו אם זה כרוך במאמצים לאתר אותן- אולי הן יכולות לספר על משהו שקרה או שאמרה תוך כדי.

אז אלו הדברים שעלו לי.. להגיד לך שהאהבה תגבור על הכל- הלוואי. אבל קודם ננסה להחזיר לבת הזוג שלך את עצמה, כי נראה שקרה משהו (אני נוטה לכיוון העישון יותר ועל ההשפעות שלו עליה, מוחית, התנהגותית), אז לאפשר לה עוד כמה ימים לבד, ולנסות גרום לה לדבר קצת. אפשר להציע לה עזרה מקצועית (לספר לאיש מקצוע לבד) ולתמוך כמה שאפשר. ואתה עושה זאת טוב.

אני רוצה לציין שההתנהגות שלך בוגרת ואוהבת מאוד- ניכר כי היא מאוד חשובה לך ואתה יודע לתת לה מרחב על אף הדברים הקשים שאתה חווה מולה. אני מקווה שמה שכתבתי יעזור קצת.. בהצלחה ואתה מוזמן להמשיך לעדכן..

באמת תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולענות לפנייתי. בפעם האחרונה שדיברנו לפני כחמישה ימים היא התקשרה בצהריי היום ואני לא הייתי עם הפלאפון. לאחר מכן בערב היא שלחה לי הודעה בה היא כתבה שהיא רוצה לדעת אם שיניתי את דעתי בנוגע לתקשורת ביננו. לא ידעתי כיצד לנהוג ולכן פניתי לאשתו של אחי שאולי תעזור לי בנושא בזמן שאני מדבר איתה היא התקשרה אליי בממתינה. ישר ניתקתי את השיחה וחזרתי אליה ואמרתי שאני בדיוק התכוונתי לחזור אליה. שאני אוהב אותה ושאני פה בשבילה ומבין מאיפה היא באה ונותן לה את הספייס שהיא ביקשה. כסיימתי היא ענתה "אבל..." אמרתי לה שאין פה שום אבל.. כשאמרתי לה שאצלי הכל בסדר ואני מתקדם היא אמרה שהיא לא מבינה למה אני אומר שאני נותן לה ספייס כי הריי "גם אתה אמרת שאתה רוצה" אמרתי שאני לא מתכוון להכנס לזה ושרק תדע שאני פה. היה לי קשה והייתי מרוחק והשיחה הסתיימה במהירות. היא כן ציינה שהיא לא ישנה מאז החזרה יותר משעתיים בלילה ושלא קל לה. לאחר שעתיים החלטתי שלמרות שעליי לתת לה ספייס עליי לדבר איתה ולהבהיר לה שאני לא שלם עם הפרידה בצורה הכי ברורה שאני יכול. היא פשוט הכניסה לה את זה לראש כדרך שלא להתמודד עם המצב. אני בטוח בכך. התקשרתי ואמרתי "מה נשמע? אני לא מלחיץ אותך ונותן לך כמה זמן שאת רק רוצה אבל חשוב לי להבהיר לך שאני לא שלם עם הפרידה" "אני פשוט לא שלם עם זה" היא אמרה "אוקיי" מבולבל משהו ואז אמרתי שיהיה לילה טוב וניתקנו. מאז מעל חמישה ימים היא לא יצרה איתי קשר וזה מבלבל אותי מאוד. אם מצד אחד היא כל כך שלמה עם זה לא הייתה לה שום בעיה ליצור איתי קשר כי הריי אחרי שש שנים אנחנו אוהבים מאוד ודואגים אחד לשניה. מצד שני, אולי זה מעין משחק כוח של מי מתקשר ראשון? (כי היא התקשרה בפעם האחרונה למרות שחזרתי אליה שעתיים אחרי).. את לגמרי צודקת בדברייך, אני אוהב אותה ודואג לה כל כך.. אני לא יודע כיצד לנהוג ואם אני אצור קשר עם חברותיה הן יעבירו לה את זה וזה רק יגרום לה לחשוב שהיא צריכה להתמרד בי עוד יותר. שאלתי על הודו - ואני יודע שהיא התנסתה בסמים. היא הייתה נאמנה לי וסיפרה כל דבר ולכן ייתכן והסמים באמת עשו את שלהם.. מה עליי לעשות עכשיו? אני ממשיך קדימה אבל אני מכיר אותה ויודע שאם נוותר עלינו היא לא תסלח לעצמה לעולם... אני דואג לה ומרגיש חסר אונים(מצב קצת חדש לי..)... שוב תודה, רון.

הי שוב רון,

אני לגמרי מבינה מה שאתה מתאר, ואתה מלא ברגש אליה וזה חשוב מאוד.
אני לא בטוחה שמדובר במשחקי אגו, היא בכל זאת התקשרה פעמיים, בכל זאת לא נשמעת לי בטוחה כ"כ בעצמה בסיום הקשר. כל ההתנהגות הזאת היא איזשהו המשך למה שהיה עד כה, ככה זה מצטייר לי.

טיפ קטן ואם תרצה תאמץ אותו- כדאי לקיים כל שיחה , אפילו של כמה משפטים- פנים מול פנים. אני מבינה שאתה רוצה לעמוד במילה שלך שאת נותן לה ספייס, אבל יש משהו באינטראקציה הפרונטאלית בין בני זוג שמשבר שיכולה להוריד כמה מחסומים ולגרום לדברים להיות ברורים יותר. בטלפון זה פשוט מבולבל ולא פעם עמום מאוד. חשוב שתחווה את הבעות הפנים שלה, המבט, הנימה, שפת הגוף מולך. זה יתן עוד קצת אינפורמציה.

נשמע שאכן לא קל לה, שמשהו עובר עליה, לא בטוח שכ"כ מהר היא תתאקלם חזרה, אבל התמיכה שלך וה"אני פה" מאוד חשוב במצבים כאלה. אני לא בטוחה שבכלל ברור לך מה היא מרגישה, או מה אתה מרגיש- ז"א אתה יכול קצת להזדהות עם המקום המבולבל שלך, היא מבולבלת ולא ברורה וכך גם אתה, עם עצמך. וזה לא קל.

אני חושבת שכן כדאי ליזום שיחה משמעותית איתה, פשוט ככה. לשים הכל עד השולחן, עברו כמה ימים ואולי בכל זאת יש מקום לדבר (לא על חזרה, אלא על "אני עכשיו כחבר טוב שלך, רוצה לעזור לך , בואי ננסה יחד לחשוב איך נגרום לך להרגיש טוב יותר, מה את זקוקה"). ז"א בכלל לצאת מהמשוואה שיש ביניכם מחויבות, נסה להיות בעמדה התמיכתית, המכילה, כמו משענת. אולי זה פחות יאיים לעת עתה ויוכל לקרב אותה ולגרום לה לשתף עוד קצת.

אני די משוכנעת שלעישון יש קשר לזה, והדבר שאתה יכול לעשות זה פשוט לתת לה את התחושה הברורה שאתה איתה, כידיד טוב, כחבר, הקשר הרומנטי "בהקפאה" עד שיהיה ברור שהיא מתחילה לחזור לעצמה. תציע לה ללכת יחד לתמיכה, או לכתוב לך מכתב או כל דרך שתוכל לסייע. כל הזמן תשדר לה שלא על חזרה לקשר רומנטי אתה מדבר (אלא אם כן היא יוזמת את זה ואז זה מבחירתה) אלא על "חזרה למוטב". ננסה את זה.. אולי זה יתן עוד קצת לתמונה.

עדי, שוב תודה. למען האמת, בימים האחרונים אני משתדל להתייעץ עם הרבה אנשים שאני מעריך כאנשים חכמים ומלאי ניסיון בזוגיות - את היחידה שמאמינה שטוב אני אעשה אם אנהל איתה שיחה משמעותית. אני נוטה להסכים איתך אבל מכיוון שבשיחה פנים מול פנים אני מרגיש שיהיה לי קשה לדבר איתה כמו שצריך ובאמת לתמוך בה כפי שהייתי רוצה מבלי להכניס את הפן הרומנטי לנושא חשבתי לכתוב לה מכתב - לא אימייל :-) .. לשבת ולכתוב בדיוק את כל ההרגשה ושתדע שאני פה ושהיא יכולה באמת להישען עליי במידת הצורך. מכתב גם יהיה דבר שברגעים קשים היא תוכל לפתוח אותו לקרוא אותו בשנית ולהיזכר בכך שהיא לא לבד.
אני מרגיש בימים האחרונים שהיא במעין מלכוד. היא הריי אמרה שהיא רוצה זמן לבד ואני יודע שכשבן אדם אומר משהו לעיתים הוא מתאמץ לשכנע את עצמו בדבר כי קשה לרדת מהעץ ולחזור בך מדברייך. כן, אני מודע לעניין שייתכן שמדובר במשאלת לב שלי הרבה יותר מאשר בדבר שיש לו תפיסה במציאות. אני באמת מתלבט בין מכתב ובין ליזום פגישה פנים מול פנים. בכל אופן, לדעתך לא כדאי לחכות עוד קצת? עברו רק שבועיים. בתחילה אמרתי לעצמי שכשיעבור חודש אני אשלח לה את המכתב.
לצערי, הגעתי למצב שאני לא יודע כיצד לנהוג איתה וזה מוזר כי מדובר באדם שהכי חשוב וקרוב לי בעולם...

הי רון,

מעניין שהסביבה חושבת שלא כדאי ליזום איתה שיחה. אנחנו לא מנהלים את המחשבות, במצב כזה לפחות, ממקום של אגו- מי נופל ראשון. פה מדובר במצוקה אמיתית, ומכיוון שאתה האדם הכי קרוב אליה, יהיה עדיף לנסות להפריד בין האני הרומנטי הפגוע לבין האני האנושי החבר שמכיר אותה כ"כ טוב, 6 שנים!

אם במכתב אתה תרגיש טוב יותר וקל יותר לפנות אליה, עשה זאת, זאת אופציה שהיא יותר ניטרלית- מצד אחד אין ניתוק תקשורת, מצד שני יש פה משהו אישי ואמפתי אליה. כשאני אומרת לא להכניס את הפן הרומנטי- אני לא מתכוונת להכניס אוירה ידידותית, אלא פשוט לנסות לנסח את כל השיחה בנימה דואגת ואכפתית, כאשר לא משנה מה יקרה עם גורל הקשר הרומנטי. כרגע יש כאן מצוקה לא פשוטה שלה ואתה מרגיש אחריות מסוימת, ובצדק, עם האהבה והדאגה שלך- לבדוק מה קורה ולראות איפה אתה יכול לעזור. את האופציה לחזרה לקשר רומנטי או לא הייתי משאירה נכון לעכשיו רק אצלה.

אני יודעת שקשה לפעמים לא להקשיב למי שמכיר מסביב, אבל אני מרגישה שאתה בפנים באמת יודע מה צריך להעשות ומה טוב יהיה לעשות מולה, רק אתה מכיר אותה כ"כ טוב. ולכן אם הלב שלך אומר לעשות משהו, על אף הדעות הרבות מסביב, פשוט עשה אותו. אם מרגיש לך נכון לדבר איתה או לכתוב לה- תעשה את זה. בשורה התחתונה, בכל דרך תקשורת שתבחר המסר צריך להיות מובן: אני פה בשבילך ואנחנו צריכים למצוא דרך לעזור לך לעבור את התקופה הזאת.

אם נסתכל קדימה, ונראה שאולי יש מצב שתחזרו להיות יחד- התמיכה שלך בתקופה הקשה הזאת שלה, המוכנות להיות שם ופשוט להכיל אותה-תהיה זיכרון מאוד חשוב לקשר ולחיזוק הזוגיות שלכם.

אני יוצאת לחופשה עד מוצ"ש, מקוה שהדברים עד אז יקבלו תפנית טובה. אם תרצה תוכל גם לשלוח מייל ואענה כשאחזור. הרבה הצלחה וישר כוח על המסירות.

עדי שלום שוב,
באמת הקשבתי לעצמי והחלטתי לכתוב לה מכתב. במכתב ציינתי שאני פה ושקשה לי לחשוב שעוברת עלייה תקופה קשה והיא לא יודעת שאני פה בשבילה. הצעתי שאולי היא תכתוב לי מכתב ותרשום שם ת מה שעובר עליה במידה וזה יותר נוח לה ובכלל בגדול ציינתי שאני כותב את המכתב כידיד\חבר טוב שדואג לה. כתבתי גם שהיא נורא חסרה לי ושאני מתגעגע. לא רשמתי שאני אוהב אותה ולא רשמתי כמה שלי קשה למרות שבאמת כך הוא המצב. הבהרתי מעל לכל ספק שאני פה בשבילה ושהיא יכולה להישען עליי במידת הצורך. למרות שאני מאמין שהיא כבר קיבלה את המכתב היא לא יצרה איתי עדיין קשר ואני מודע לאופציה שייתכן והיא לא תיצור איתי בכלל קשר. אני לא מבין מה עובר עליה וקשה לי עם המצב הנוכחי שבו אני עומד באוויר בזמן שהיא מבולבלת וממשיכה הלאה. אני מחכה לשיחה ביננו גם אם זה יסגור את הגולל על מערכת היחסים ביננו. אני מקווה שלא כך יהיו הדברים. כעת, כשאני יודע באופן וודאי שהיא יודעת שאני פה בשבילה ושהיא יכולה לפנות אליי במידה ותרצה כל שנשאר לי זה רק לחכות ולקווה שתחזור לעצמה בקרוב... אני אעדכן בהמשך ובינתיים מנסה להיות אופטימי. שוב, תודה רבה לך עדי.

הי רון,

עשית נכון. אני מקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר ודברים יתבהרו. אנחנו כאן אם תרצה לעדכן.