פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

תודה.

ידידי היקר
חפש מי יכול לגרום לה לתפח את עצמה ויותר מזה להיות שוב צעירה
בעל ניסיון...

הי אנונימי,

אשתך כנראה מחפשת חידושים, ריגושים. ובגיל הזה כנראה עולה הצורך להרגיש עדיין מושכת, מיוחדת, מעניינת.. אולי אפילו אותך? נסה דווקא לפרגן ולעודד, ואולי לתת תשומת לב מסוג אחר- קצת לשנות את האוירה בבית, את הבילויים, לנסות דברים חדשים (במילים אחרות להמשיך את הקו שלה), ואז אולי היא תנסה דווקא פחות להתבלט מולך, כי היא מקבלת את תשומת הלב שזקוקה.

הרבה פעמים זה רצון ש"תראה אותי" לכן היא בולטת. מעבר לכך ייתכן ויש צורך שלה, אישי, פנימי, להתנסות בדברים חדשים, לקבל פידבק על החזות שלה ולהרגיש מושכת ומעניינת. אם אתה תיתן לה את זה- היא תרגיש טוב. תן לה פידבק על כך ותיזום דברים חדשים איתה, כי נראה לי שזאת השורה התחתונה שלה.

הי לך,

ייתכן ומה שאת חווה קשור דווקא לגיל שלך ולמסגרת בה את חיה היום. אז היית בתיכון או במערכות חברתיות שמבוססות על חוויות לימודים, שזאת מסגרת בפני עצמה. בצבא זאת מסגרת שונה וייתכן ואלו אותם פוגשת הם גם שונים. הן נפשית והן ביולוגית. בגיל הזה עדיין מחפשים מה רוצים, עדיין לא מתיישבים לגמרי- זה גיל של ניסוי וטעיה, ותהייה... כמו כן יש את ה"לא רוצה להראות שאני רודף או רוצה מדי כדי לא להיכוות", בעוד בגיל צעיר יותר יש נטיה ללכת על כל הקופה ו"מה שיהיה יהיה" ולו רק כדי לחוות את ההתאהבות המיוחלת- ולהסתכן.

מעבר לכך, בצבא- יש את ההכרח הזה להישאר עם אותם חבר'ה תקופה ארוכה (כשנמצאים באותו מקום), ואולי אם יצא לך לחוות את התחושות האלו של הדחיה במסגרת הזאת- ייתכן וזה גם קשור.

בגדול, מה שאת מתארת הוא לא מוזר או חריג. דחיות ועוד בבליינדייטים זה דבר שבשיגרה, אי החזרות האלו בטלפונים וכו'- לצערנו זה קורה כל הזמן. והנה, גם את לא תמיד מחזירה טלפונים- כך שזה קורה לך וזה קורה לאחרים..

אם את מרגישה שיש משהו בך שאת רוצה לשפר ואת באמת באמת חושבת שיש משהו שמפריע לך- הייתי ממליצה לנסות לזהות מה זה- האם שאת משדרת חוסר רצון כדי לא להיפגע, האם את משדרת ביטחון מדי, האם את לא מקשיבה לזה מולך (הכל השערות). ואם את אמיצה- אולי פעם אחת שווה להתקשר לאותו בחור שלא חזר, רק לשם המחקר, ולשאול אותו מה הסיבה לאי חזרתו ואם יהיה מספיר כנה- אולי יספר לך משהו חדש.. קשה לעשות את זה אבל זכור לי מעברי ונסיוני שזה יכול לקרות.

אולי כדאי לנתב את ההרגשה הזאת לתחושת אתגר- אולי תהיי את המובילה ואת זאת שתיזמי המשך קשר. היום לא מצפים דווקא מהגבר, בטח שלא בגיל כה צעיר, לחזר.. נסי להיות בצד המחזר היוזם, ואז גם תהיי זאת שמושכת בחוטים ולשלוט יותר על מה שקורה.

כך או כך -זה ניסיון חשוב עבורך, להתנסות ולחוות עוד דברים, כן להיות בטוחה בעצמך שמי שיתאים הוא זה שישאר ויראה רצון. אין לי ספק שכל ההתנסויות האלו מביאות אותך למקום חשוב.

קודם כל תודה רבה לך.... וחג שמח
האמת שכבר ניסיתי בעבר ליזום ולשאול... למה לא חזרת אליי? וכו'...
הבנאדם אמר שלא התגבר על החברה שלדעתי זה שטויות ורוצה שנישאר ידידים.. ובכלל לא מתכתב איתי....חירטוטים.. לכן אני מפחדת לנסות שוב.. אני לעשות בדק בית אצל עצמי כל הזמן כי חשוב לי הביטחון העצמי. ..אז אולי אני יותר מתעסקת בזה יותר מידי? ואז רואים את זה? ...לא יודעת...אני מקווה שכמו שאמרת זה באמת טבעי אבל בשבילי לחוות דחייה... לוקח אותי הרבה צעדים אחורה.... אם אני מתקדמת ואז חווה דחייה זה הרגשה נוראית.. ובכלל דחייה במובן הזוגי...

הי אלינור,
מתנצלת על העיכוב.

זה קורה להרבה, קשר מרגש מהעבר פתאום חוזר, ואיתו כל הזכרונות והריגושים. כאן את מוסיפה מימד נוסף- ההתאהבות שלא כ"כ קרתה לך עם בעלך וזה לדעתי מה שקשה- התחושה שזה התפספס או לא קרה עם הבעל אבל קרה בגדול עם האקס.

אני מציעה לחשוב טוב על ההשלכות- לכל קשר יש את סוף ההתאהבות ותחילת האהבה, לחלק מהזוגות זה קורה מיד ולחלק אח"כ, אבל זה בטוח קורה. אני לא יודעת מה היה קורה אם התחתנת עם האקס ולא עם זה הנוכחי, סביר להניח שגם שם, כמו בכל זוגיות- היו קשיים.

עם בעלך את תארת לדעתי משהו יציב יותר, שנבנה לאיטו אבל ללא זיקוקי דינור, ועם האקס- היו הרבה מתחים- פרידה, חזרה, חו"ל, מרחק, מיסתורין.. השאלה במה את בוחרת: לעשות סטופ לחייך היציבים והידועים וללכת על המסתורין והאקשן? או להישאר כפי שאת ורק "להתרפק" על זכרון העבר אבל לא מעבר לזה.

תודה על התשובה. אני יודעת שאת צודקת, הבעיה שעם בעלי החיים יציבים אבל לא ממש, כי יש הרבה מריבות וחוסר הבנות, עם הקשיים אנחנו בונים את היחסים. גם אני לא יודעת מה היה קורה אילו.... אבל לא מסוגלת כרגע להרפות. אני לא מעוניינת להכנס למערכת רומנטית איתו בגלל שאני נשואה, והוא לא שוכח את זה, כאילו התחלנו קשר ידידותי כרגע, אבל מפחיד אותי בו זמנית.....

הי אלינור,

זה בסדר שזאת החלטתך, אבל זה קצת להתקרב לאש יותר מדי. כי כשיש מול האקס אינטראקציה שמפצה איפשהו על היחסים מול הבעל- זה יכול בסופו של דבר להפוך לרומן אסור.. גם אם זה לא בפועל - אלא בתחושה- לדעתי זה לא נכון.

את באמת צריכה לבחון את הקשר עם בעלך לעומק, ולחשוב טוב איך את רואה איתו את הקשר גם בשנים הקרובות. יתכן והאקס הוא רק פרוז'קטור על היחסם עם הבעל שבא לאותת שלא כ"כ טוב לך, ואיך לפתור את זה. אפשר ללכת לטיפול ולעבוד חזק על הקשר, ואפשר לוותר מראש .. קחי את הזמן לחשוב ואם את צריכה להתייעץ מקצועית עם מישהו- עשי זאת, גם ברמה הפרטנית (ז"א שרק את תלכי). אולי זה ישפוך אור.

שלום שרית,

את מתארת מצב מאוד מאוד קשה, וכל הכבוד לך על הרצון שלך כן לשפר ואף להביא, בתקופה מסוימת, לרגיעה.

עיניין המחלה מאוד משמעותי כאן. כפי שאמרת הסביבה תלויה בעוצמות מצב הרוח של בעלך. אם הוא במצב רוח מאני- זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות גם חסר שליטה, ואני בטח לא צריכה להוסיף- את מכירה מקרוב טוב ממני. ואם במצב רוח דיפרסיבי- זה יכול להיות "שקט", וזה יכול לבשר על המכה הבאה...

אני לא הייתי מצפה לשינוי גדול, ולא כי אני לא מאמינה בשיקום- אני מכירה את תחום בריאות הנפדשמקרוב ומאמינה רבות בנושא הזה. אבל- כשמדובר באדם לא מאוזן, באדם שכדי לעשות תהליך אמיתי ומקדם- צריך קודם כל לגשת לטיפול אישי (ורק אח"כ זוגי אם יש לזה מקום), הקללות ומצבי הרוח רק משקפים את התסכול שלו. התחלת את ההודעה בחוסר החשק שלו ליחסי מין- גם זה קשור ומשקף את מה שקורה בתוך הנפש- חוסר החשק האמיתי בפנים, חוסר האיזון. נסי לחשוב כי יחסים אינטימיים יכולים לחשוף אותנו הן פיזית והן נפשית, את הפנטזיות והמאוויים שלנו.. הוא לא רוצה להיות במקום הזה- זה קשה לו מדי. ולכן חתך. זאת דעתי.

לסיכום, חשבי עד כמה את מוכנה לקבל אותו פשוט כפי שהוא, לתמוך בתהליך אישי ולחזק את הכיוון הזה. זאת מחלה שאפשר לאזן תרופתית בעיקר, תוך מתן תמיכה ע"י שיחות עם מטפל מקצועי. אבל את צריכה להיות מאוד סבלנית כדי לראות תוצאות, בעתיד.

אם יש לך קשר עם הבנות שלו, הייתי גם מאפשרת גם להן, את המקום להוציא ולפרוק, אולי ע"י מתן מידע ואינפורמציה על המחלה ועל מה שהוא עובר, ממקום של כעס כלפיו, אם יש כזה, יוכלו לנתב עצמן למקום של אמפתיה כלפיו, ז"א לחבר אותן למקום הכואב- כמה זה כואב להתנדנד בכזאת עוצמה בין מאניות- חוסר שליטה מוחלט, לדיכוטומיה השניה ללא בקרה- דיכאון קשה מאוד ומחשבות קשות. נסי לחדד מולן את חוסר השליטה שלו כאשר מקלל, ולהראות גם כלפיהן אמפתיה למה שחשות.
מאוד חשוב להעביר מסר זה לבנות שלו.

בהצלחה רבה

שלום לך.
אתם שלושה חודשים לפני החתונה ואת מעלה הרהורים ושאלות על אמון הדדי, צורך של בן הזוג ב"ידידות חדשות/ישנות", וכיצד התנהגותו משפיע עליך. עכשיו, כשאתם לפני החתונה, ניצב בפניכם אתגר חשוב ובסיסי לזוגיות טובה. והוא, היכולת לשוחח על הנושא בפתיחות, כנות, וללא דרמות.
דברי איתו בכנות, על איך שאת מרגישה ומה זה עושה לך, כשהוא מנסה לחדש קשרים מהעבר.
אל תאשימי אותו, אל תתקפי. הביעי את רגשותייך בעניין, ואפשרי לו להסביר את עצמו.
באמצעות דו שיח נכון תוכלי לברר את טיב היחסים ביניכם. בהצלחה!
דפנה ולדמן

שלום לך,
חיי מין טובים, אשר בהם שני בני הזוג נהנים ומסופקים, הינה בהחלט אחד הפרמטרים החשובים להצלחה של חיי נישואין וזוגיות טובה לאורך זמן.
ניתן להבין ממכתבך שבשנתיים הראשונות היו חיי המין שלכם טובים יותר, והשיבוש חל בשנתיים האחרונות. לכן כדאי להבין מה השתנה. ייתכן שההורמונים של ההתאהבות שהיו קיימים בשנתיים הראשונות בינכם פשוט התפוגגו עם הזמן (כפי שבדרך כלל קורה)? ואתם צריכים ללמוד ביחד כיצד לעורר, להחיות ולשמח את הזוגיות שלכם לאורך זמן? ייתכנו סיבות נוספות, אישיות מצד בת הזוג, או שקשורות לשניכם.
כמו כן אתה מציין שניסיתם טיפול זוגי וזה לא עזר.
ראשית, ייתכן שטיפול זוגי אחד לא יצליח ואחר כן.
שנית, כדאי הפעם לשקול מטפל זוגי שמומחה גם בטיפול מיני.
בהצלחה!
דפנה ולדמן

יחסי המין הם ה"דבק" של הזוגיות וכמו רהית או כל דבר ש"דבק" מחזיק או מחזק אותו בלי זה זה יגמר מהר אם זה לא נגמר כבר.....
נשים (ואני אישה) לרוב לוקחות את הגבר כמובן מעליו וחושבות שחתונה או ילד יעשה שהגבר ישאר לנצח. טעות טעות טעות...שום דבר לא מובן מעליו ועם כבר רק כחברים אחרי רק 2-3-4- שנים כבר אין מין....אז מה יהיה אחרי ילד 2-3-? הסיבה היא לא בעזרה שלך בבית או בזר הפרחים הסגול עם פסים ובדיוק אתה תקנה ביבוא מחו"ל במיחד לזוגתך אלה ביחסים שלכם וברצון של "הגברת" להיות להמשיך להיות "שלך". המלצה? לא למהר לרב...אפילו שהשעון דופק. אין למהר לכלום כי אחרכך...הכאב והכסף והפצעים שום זמן ושום שעון לא ירפא. :-)

שירלי יקרה, לפני שעניתי לך קראתי שוב את הודעתך הראשונה - חבל שלא שירשרת את ההודעה השנייה, זה עוזר גם לקוראים שלנו.
מנקודת המבט שלי - כמובן מבלי שיהיה בידי מספיק מידע (ואין לי כלום מן הצד שלו, כי הוא לא כתב כאן כלום) - אין כאן מספיק אהבה מצידו והוא כבר נע הלאה ולא רואה בקשר ביניכם אהבה אלא ידידות. יש בו כנראה משהו חם ומעניק כלפי כל העולם, כמו כלפי הוריו שחשוב לו לרצות אותם. מן המקום הזה הוא ממשיך להעניק לך - סמסים לפני השינה ועוד...ואת ממש ניזונה מן הנתינה הרגשית שלו וקשה לך להתנתק מכך.
אם חשוב לך למצוא זוגיות חדשה - עליך להתנתק וללכת הלאה, ולא להשלות את עצמך שמשהו כאן ישתנה.

הי א,

אני מבינה מה את עוברת. נשמע שבאמת עשית הכל- ניסית, עודדת, הכלת ותמכת. אין לי פתרון קסם עבורך, אלא לחזק אותך שבאמת עשית כל מה שאפשר.

כנראה שבקשר הקודם שלכם, הוא הרגיש מאוד מוגן ובטוח, ייתכן שאף ראה אותך כדמות המובילה בעולמו, ואולי הפרידה הקשה היתה כ"כ מפתיעה, עד כי לא מוכן אפילו לחשוב על אפשרות לחוות את אותו כאב שוב- במילים אחרות: לבטוח שוב, להתמסר שוב.

אני חושבת שכדאי שתיקחי צעד אחורה. תאפשרי לו זמן.. פשוט תתרחקי עד כמעט ניתוק קשר. תני לו את האפשרות לחשוב שוב, הפעם לבד ללא שיכנועים מצידך. במקביל חישבי את עד כמה את מוכנה (תהיי מוכנה) לחיות עם אדם שלא בטוח בקשר איתך, וכל פעם חושש שתלכי לו, שתנטשי אותו? בכך גם גורם לך, לא במתכוון כמובן, להמשיך את מעגל הבושה, האשמה, והרי שעשית את חשבון הנפש שלך הלוך ושוב.. וחוזר חלילה..

השכנוע מעייף. תני לזה זמן. עשית את שלך וכדאי שעכשיו תהיי הצופה מהצד, לבדוק עד כמה דברים באמת יכולים להתיישב עם המציאות שאת רוצה לבנות לך בעתיד- קשר בריא, עם ביטחון ואמון. בלי שני המרכיבים אלו את תחיי חיים קשים מאוד של זוגיות- חיים של תלות, של צורך להתנצל תמידית, לתת דין וחשבון, ואפילו להרגיש אשמה כשזה לא אמור לקרות. אנא חשבי גם על ההשלכות האלו.

בהצלחה רבה

הי ...
תודה רבה רבה על העצה !!!!!!!!
אני חייבת לציין שעצתך דומה לבני משפחתי, חבריי ובני משפחתו של החבר ..אך רציתי להיוועץ עם גורם מוסמך ....
השאלה היא האם לפרק בינתיים את הדירה שלנו ??? אנ מפחדת לעשות צעד גדול ודרסטי כדי שלא יחשוב שאני מוותרת ושוב עוזבת ואז הרי הפחד שלו יתממש ...
הסיבה היחידה לכך שאני מוכנה לסבול שוב ושוב את ההמתנה מורטת עצבים הזו כדי להוכיח לו שאני לא אעזוב אותו לעולם ...
אני מקוווה מאד שהאהבה שלו תגבר על הפחד התהומי הזה למרות שאני כבר פיסימית ..

אני אשמע לעצתך, ואתרחק ....תודה רבה !!!

דניאל יקרה, התאהבות כזאת היא קודם כל משהו מאד מסעיר וכייפי, ואני מאחלת לכל אחד לחוש רגשות בעוצמה כזאת. וכמו שהרבה פעמים כתבתי כאן בפורום, "אהבה זה כואב", כלומר כאשר אוהבים במלוא העוצמה - תמיד מתלווה לכך כאב כאשר נפרדים, או כאשר יש ספק בהמשך היחסים. בעצם מי שמכניס עצמו לאהבה חזקה - חייב להיות מוכן גם לכאב, ואי אפשר לקבל את הטוב בלי הרע.
יחד עם זאת, הייתי מצביעה על נקודה מסויימת בקשר לבחור הזה:
התאהבת במישהו שלא ממש ניתן לממש איתו את הקשר ולבחון אותו בצורה מציאותית. זה תמיד יהיה דרמטי, רחוק מהישג יד, בשונה מקשר עם מישהו מקומי, קרוב, שאחרי ההתאהבות הראשונית מתחילה ההיכרות האמיתית, וכל אחד מגלה את פרצופו האמיתי של האחר. בשלב השני הזה, או שאת אוהבת את מה שמתגלה לך יותר ויותר ואז זה נפלא, או שהמציאות טופחת על פרצופנו ונחשף בן אדם שאיננו אוהבים בכלל. זה שלב הכרחי בכל מערכת יחסים, ובמקרה של הבחור מחו"ל - אין לך הזדמנות לעבור לשלב הזה. שניכם נשארים תקועים בשלב ההתאהבות, שהוא מאוד מרגש ונעים ויש בו גם אותו כאב וגעגוע, אבל הוא לא המציאות.
בידקי עם עצמך אולי יש לך משום מה צורך להתאהב "אהבה בלתי אפשרית". האם זה קרה לך בעבר? אולי שלב ב' כמו שתיארתי אותו גרם לך אכזבות עם גברים אחרים?
ואם זה לא המצב, נסי לבנות איתו קשר משמעותי, שהולך ומעמיק. את יכולה להיעזר בסקייפ המופלא, שזוגות אוהבים רבים משתמשים בו כיום ממרחקים.
בהצלחה רבה, בכל מקרה !!!

שנה טובה,
ושכל מה שאיחלת לנו, ייתגשם גם אצלך לטובה תמיד- ויותר מזה:)
שתהיה לך ולבני משפחתך שנה טובה ומתוקה :)

מה שלומך ?
תמיד אמר ולנו, תחשוב טוה יהיה טוב,
נו את מקיימת ?

:-) אני מאוד משתדלת לקיים ומזכירה לעצמי שהכל לטובה ושהגדול מכולם תמיד שומר :))

שירלי היקרה, ראשית מאד חסר לי מידע אודות הגילאים של שניכם, זה היה עוזר לי להתייחס.את אכן נשמעת מאוד מבולבלת עכשו, לא יודעת מה את באמת רוצה. אולי כדאי לך להתייעץ על כך עם חברה טובה שאת סומכת עליה.
אבל בסך הכל נראה לי כאן שבעיקר קשה לך לנוע הלאה. כי בעצמך כתבת שמעולם לא היתה התאהבות גדולה וכי הוא איבד את אמונך ואת אמון חברייך. בנוסף על כך - כל הסימנים מראים שאצלו אין אהבה מספקת, כי את משדרת מספיק רמזים שיש לך עניין בו והוא לא לוקח את הרמזים שלך. אולי הוא באמת רוצה אותך בתור ידידה טובה, וכך הוא מעדיף.
אני מאמינה שלהתאהבות יש "חלון הזדמנויות" אשר אם הוא קורה בכלל, הוא קורה כמעט תמיד בתחילת קשר, כאשר פנטזיה ומציאות מתערבבים ומעצימים זה את זה. ככל השמציאות מתבררת, ומכירים טוב יותר את הפרטנר, אז או שההתאהבות משתנה והופכת לאהבה יציבה, כאשר ההיכרות עם בן הזוג מגלה לך יותר ויותר דברים טובים אודותיו, ולא יותר מדי דברים גרועים...או שכל ההתאהבות הראשונית "מתאדה", ויש בעיקר התרגלות ונוחיות, וסתם נשארים יחד...
את דווקא מתארת תהליך אחר - שדווקא כאשר נפרדתם גילית שאת מאוהבת. חישבי על כך שאולי את מאוהבת לא דווקא בו אלא במה שהוא העניק לך בזמנו, תחושה של פרגון, נתינה, אולי את מתגעגעת אל המצב הרגשי שהיה לך כאשר היית איתו, להרגיש נאהבת וחשובה למישהו.

שימי היקר,
השתמשת במונח "הטרדה מינית" אבל כאשר מדובר בילדים המונח היותר מדוייק הינו "התעללות מינית". כאשר אירוע כזה קורה, בייחוד בילדות, הוא נחשב כטראומה רגשית, ובתור שכזאת משאיר צלקות וסימנים העלולים לקבל ביטוי עכשווי גם בהיקשרות הרגשית של חברתך לדמויות גבריות (בהנחה שההתעללות היתה מצד גבר), וגם באינטימיות המינית - גופנית.

כלומר י ת כ ן שיהיה לה קושי לתת אמון, שתופיע חשדנות, שתהיה אצלה היפגעות מוגזמת מתגובות שלך אליה (שצעירות אחרות היו נפגעות מהם פחות). ייתכנו גם ביטויים של רתיעה מדברים מסויימים בתחום המיני. יחד עם זאת, טראומה מטבעה נחווית באופן שונה ומוצאת את הביטוי באופן שונה בכל אדם. זכרונות ממאורעות מכאיבים עלולים לצוף בשלבים שונים בחיים ולהשפיע על ההתנהלות ומצב הרוח בכל מיני צורות. יש גם תגובות הפוכות למה שתיארתי קודם. זה יכול להתבטא בשמירת מרחק אבל אצל מישהי אחרת - בצורך לתלות מוגזמת ואי מוכנות להישאר לבד ולשמור על עצמאות.

יחד עם זאת, כמעט כל אדם חווה בחייו ארועים קשים שהשאירו בו את חותמם, וחלקנו חווינו אותם כטראומה. זה יכול להיות בתחומים שונים -כמו לחימה, או להבדיל - חרם חברתי, או פיטורים בלתי צפויים, או כשלון במבחן חשוב. כמעט כל אחד נושא איתו צלקות, וקרוב לוודאי שגם לך יש זכרונות ממאורעות שליליים וגם אתה אחסנת אותם אי שם בתודעה שלך. כל אדם סוחב על גבו מטען. אם אתה רוצה לחלק את החיים שלך עם אדם נוסף כדאי לך להביא בחשבון שיש לה מטען כלשהו על גבה, בדיוק כמו לך.
יחד עם זאת, התעללות מינית משפיעה יותר מדברים אחרים דווקא על הקשר הזוגי, כי מעורבים בה היבטים שהם גם מיניים וגם רגשיים מול בן הזוג.

אם וכאשר יצופו אותם רגשות הקשורים לזכרון הקשה ההוא שלה והיא תבחר לדבר על זה היא תוכל להיעזר באנשים שאוהבים אותה ובכלים ובחוסן הפנימיים שלה על מנת להשלים עם העבר שלה, כפי שעושים בדרך כלל בעת משבר.

עוד נקודה חשובה ששווה לשקול אותה: נוצר אצלי הרושם שאתם בתחילת הקשר. עצם העובדה שהיא בחרה לשתף אותך בפרטים כה אינטימיים וחושפניים מעיד שהיא מוכנה לתת אמון ושהיא רואה את הקשר כחשוב לה. מאד יתכן שהיא בוחנת גם את רצינות ההתייחסות שלך אליה, האם תירתע, עד כמה אתה חסון ומסוגל לעמוד לצידה ולא לנטוש, ולא לפגוע בה.

הי פריצ,

לא שמעתי על זה, האמת. אני מציעה שתפני לגניקולוג או תשלחי שאלתך לפורום "רפואת נשים" - יש בפורטל שלנו פורום כזה.

בברכה,

ע. היקרה, אין לי ספק שיש רבות ואף רבים שמזדהים עם מה שאת כותבת כאן על הצורך הרגשי לחוות שוב התאהבות ופרפרים בבטן, והחשש להתייבש מבחינה רגשית בנישואים מתמשכים.
לדעתי הצורך הזה קיים אצל אחוז מאוד גבוה של הנשואים, גברים ונשים כאחד.

זה הוא המנוע של הבגידות.
בגידות הן לא רק צורך מיני. לרוב זהו צורך לחוות שוב את הריגוש המסעיר הזה שיש מישהו חדש ומלהיב, שרוצה אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל שכבר התחתנתם ויש ילדים משותפים ובית משותף.

הבעייה היא שכאשר נותנים לכך לקרות - זה מסכן את הזוגיות ועלול לתת מכת מוות לכל מה שבנית עד כה. מצד אחד זה מתוק מדבש, כל הריגוש הזה, ומצד שני זה פוגע אנושות בבן הזוג שלך ומערער את האמון הראשוני שהיה עד כה.
את מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי על כך באתר שלי בשם "בגידה: אנטומיה של התאהבות ידועה מראש" על התהליכים הרגשיים והשכליים המלווים התאהבות שכזאת.
מצד שני - עם כל הסיכונים - אנחנו חיים רק פעם אחת...הלוואי ואפשר היה לחוות חוויות שכאלו מבלי להסתיר ומבלי לסכן את הזוגיות שלנו.

אולי צריך לערוך שינוי הדרגתי בציפיות ובנורמות של הנישואין, כך שיכילו ויאפשרו את הגיחות הרגשיות האלו של התאהבויות כאלו מידי פעם, שהינן כמו אוויר לנשימה לחלק מאיתנו, ואם בן הזוג היה מקבל זאת בהבנה - זה היה נפלא, לא כן? האם את מסוגלת לדמיין את בעלך מתאהב התאהבות כזאת במישהי? האם את מפרגנת לו שאף הוא "לא יפסיד" את החווייה המעשירה הזאת?
אם את מסוגלת לפרגן לו, והוא מסוגל לפרגן לך - אולי כדאי להתנסות בכך, לטעום את הטעם.
ישנם זוגות שממציאים מודלים פתוחים יותר של זוגיות - בהסכמה - על מנת לחוות מעט מן הריגושים הללו.

לצערי זה לא מתכון אפשרי לזוגיות שלנו.
שנינו קנאים אחד לשני ומערכת יחסים פתוחה לא באה בחשבון.
אני גם לא מסוגלת לחשוב על אופציה שהוא יבגוד בי ולכן גם לא בוגדת בו- אני שמה את עצמי במקומו ולא מוכנה להעביר את החיים שלי והמשפחה שלי בדרך הזו.
כנראה שאצטרך לחיות עם ההרגשה. החשש שלי הוא שהיא תביא אותנו בסופו של דבר להתגרש כיוון שהיא תכתיב את היחסים בינינו.
כלומר, בעקבות ההרגשה שלי והפנטזיות אתנהג איתו אחרת: בחוסר חשק, בחוסר סבלנות ...ואגרום לכך שנפרד.

אורית היקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים. לכל אחד מכם עכשו מאוד קשה. אני חושבת שכאשר הוא "מצליח" למצוא בך איזה פגם, כמו להטיח בך את עברך עם החבר הקודם, זה עושה לו קצת טוב כי זה כאילו שם אותו במקום טוב יותר כאשר את היא ה"לא בסדר" (שלא תחשבי שגם אני מצטרפת ל"לא בסדר" הזה - בעיני אין בכך שום רע שהיה לך חבר רציני לפניו. זה אנושי וטבעי...)
לצערי, מי שמתחזק על חשבון האחר - זה מעיד שהוא עצמו במקום מאוד חלש ונזקק לעידוד.
ואכן בעלך עכשו - שפוטר מעבודתו - נמצא במקום מאוד לא טוב והוא בורח מן המציאות בכל מיני צורות.

עלייך לחשוב היטב ולהתייעץ על כך עם אחרים שמכירים אותו ואותך - כי מצד אחד משבר כזה הינו הזדמנות "לטרוף מחדש את הקלפים " ולהגיד שאת כבר לא יכולה להמשיך להיות בת הזוג שלו. היום את כבר מבינה במה זה כרוך: שככל שהוא יהיה חלש יותר - כך יהיה לו יותר הצורך להקטין ולהשפיל אותך. זה מאוד עצוב בעיני.

מצד שני - משבר כזה יכול להיות מדרגה לבנייה של זוגיות כזאת שתעצים את שניכם, שהוא יקבל ממך עידוד והעצמה ותשדרי אמונה ביכולתו לצאת מן המצב התעסוקתי שלו. האם הוא למד מקצוע? אולי זו הזדמנות ללמוד משהו שימנף אותו ויתן לו מקצוע חליפי? או שתמציאו את עצמכם מחדש בתור זוג שמוצא את החיובי אחד בשני, או שזה ייכשל.

הוא זקוק עכשו ממך לכל הדברים שכתבתי קודם - עידוד והעצמה ואמונה. האם את מסוגלת לתת לו את זה? האם הוא מסוגל לקבל ממך את זה? האם הוא מסוגל לשנות את יחסו אלייך?
ברור שזה לא הזמן כלכלית להתחיל טיפול זוגי, כאשר הוא הפסיק לעבוד, אבל בינינו - מאוד קשה לעשות את השינוי הזה ללא ייעוץ מתאים. אז עלייך להבין שאתם נמצאים בתקופה מאוד קריטית, ומה שעשיתם עד כה לא מספיק טוב לכל אחד מכם, צריך להמציא גישה חדשה.

או שתצליחו לעשות זאת בכוחות עצמכם, ע"י כך שתשבו לשיחה ובה תצליחו להגיד אחד לשני מה אתם זקוקים ומה חשוב לכם, ותצליחו להעניק זאת זה לזו בהתמדה, או שתפנו לייעוץ מקצועי שיתמוך בכם בתהליך השינוי הזה.
מאחלת לך המון הצלחה וחג שמח!