פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי אילנה,

קשה לדעת על מה בדיק הדברים יושבים בבחינת הסיבה להחלטתו של בעלך לפרק את הקשר ביניכם. אני מניחה שלא סתם הוא משתמש במילים כמו "אזיקים", ו"לשחרר". מאוד יתכן שבחוויה שלך את חשה מאוד משחררת ומרפה, לא דביקה. ואילו הוא, אולי, מרגיש דווקא אחרת במצבים ספציפיים שמפריעים לו. כמובן תוכן מסוג זה דווקא אמור לעלות או היה אמור לעלות במפגשים בטיפול הזוגי שעברתם.

ייתכן ובקשת המרחב שלו דווקא מתייחסת להיבטים אחרים, ואולי העבודה על הקשר או שימת הדברים הקשים האלה (עבורו) על השולחן היא מורכבת ולכן קל יותר לזנוח וללכת מאשר לעבוד מאוד קשה.

בכל אופן מאוד בולט הפער בין איך שאת חווה את הקשר ואת הטוב שבו, לבין איך שהוא חווה את הקשר. ייתכן והציפיות במהלך השנים השתנו וכיום הוא חש שכדאי לעשות תיאום חדש ביניכם. סה"כ הזוגיות דינאמית, החיים מתעצבים יחד איתה ולפעמים האדם שהיה צריך X אז צריך היום Y ועד שזה לא מושם על השולחן התקשורת נפגמת.

אני מאמינה שדורית עוד תוכל להוסיף ולסייע כאן עקב נסיונה מול זוגות.

אילנה היקרה,
אני מתרשמת שבעלך נמצא במקום אחר לגמרי ממך. הוא "מתבשל" כבר המון זמן עם הרצון שלו לחופש של ממש, ולא מצליח לוותר על המחשבה הזאת.
מה יקרה אם תשחררי אותו?
לפעמים החופש שגבר מקבל - פתאום הוא אדון לעצמו ולא חייב להיענות לדרישות שלך ולציפיות שלך - לפעמים זה משהו שהגבר ממצה אותו לאורך תקופה מסויימת ורק אז מתחילה להיות חסרה לו תחושת הבית, המסגרת, הקשר איתך.
יש מצב שאם הוא יטעם את טעם החופש לאורך חצי שנה או שנה - זה יספיק לו.
אני מודעת לכך שזה צעד דראסטי, ויש צורך להסבירו למשפחה ולחברים, וזה לא פשוט, אבל לפעמים אין מנוס מלשחרר.
נכון שאי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של החופש הזה. יתכן שהוא דווקא יהיה מאושר בחופש הזה ולא ירצה לחזור. יתכן שהוא יכיר מישהי וירצה להיות איתה. יתכן שאת פתאום תראי כמה טוב לך לבד ולא תרצי שיחזור, או שאת תכירי מישהו חדש...
אני הגעתי לתסריט הדראסטי הזה משום שכתבת שכבר הייתם בייעוץ ושהדברים כה השתפרו.
יחד עם זה, יתכן שבייעוץ לא נגעתם בצורה משמעותית בנושא הצורך שלו בחופש. מכיוון שזה עולה מכל דבריו לאורך השנים, יתכן שיש משהו בסגנון הדיבור שלך שמפריע לו, אולי התחושה שלו שעליו להתנהג בצורה מסויימת בגלל שלך יש ציפיות ו דרישות מסויימות ממנו וזה נמאס לו. את כל זה - אם לא בחנתם בייעוץ הזוגי - אז אולי כדאי להגיע שוב.
אבל אני נוטה להאמין שהוא לא ירצה בכך שוב, וכי הוא עכשו חייב את החופש שלו, וכנראה שאין לך ברירה אלא לאפשר לו את זה.

דורית שלום,
תודה על תגובתך.
התסריט שכתבת לי , אכן עלה במחשבות שלי. אני חושבת עם עצמי ואומרת איך אנהל את החיים בלעדיו. מה עם הילדים איך יקבלו את הרצון שלו לחופש ואפילו במחיר של ניפוץ כל התא המשפחתי. איך נעבור ליל שישי בלי קידוש ערבים בלי לדבר, לשבת בגינה המדהימה שהוא יצר בלעדיו
בלי סקס איתו.
הוא יעבור לבית אחר . אבל כן, במקביל אולי הוא חייב לעצמו התנסות אחרת בחיים בלי לחיות עם התסכול שאולי אני מפספס משהו בחיים. אבל אני לא יכולה לחשוב שלא נהייה ביחד והוא יהיה עם אחרות. בעלי הוא גבר מאד נאה ומחוזר מאד כל הזמן (בן 55 ואני 52)
יש משהו ביחסים שלנו שהוא נראה לי לא נורמלי. בכל הפעמים שהיינו במשברים וגם היום, כי אז המשיכה שלנו אחד לשני מאד חזקה ובאה לידי מימוש. דווקא בימים אלו שהוא מדבר על לעזוב, הוא מתקשר אלי לפחות כמה פעמים ביום סתם לדעת מה קורה ומתי אני חוזרת הביתה מהעבודה.
אישתי היקרה, כך הוא מתחיל את השיחה. את מבינה זה מטריף אותי . כאילו מה .?

עדי תודה רבה. אשמח לקבל תגובה גם מדורית

אל תהיי בטוחה שאין לו מישהי אבל יכול להיות שאני טועה וזה בכל זאת זו לא רק הסיבה היחידה מה שקובע זה הרצון שלו וכניראה שזה רצון חזק זה כואב ועצוב ואת נישמעת מאוד מסתפקת במה שיש לך והוא רוצה אחרת.
אין לי מספיק נסיון אני צעירה יותר ופחות שנים נשואה אבל מתוך אינטואיצייה שבי איתו לשיחה אולי תעשו איזה פסק זמן שיברר מה הוא באמת רוצה .
הרי את לא רוצה להחזיק אדם שלא רוצה עד הסוף מגיע לך הרבה יותר לדעתי את נשמעת אישה מצדהימה ואת יודעת מה אולי זה פתח למשהו יותר טוב.
סתם נגע לי בלב אז עניתי

דנה שלום,
כן אני יודעת , איך תמיד אומרים כולם יודעים... אבל קיימנו שיחה מאד רצינית והיה חשוב לי לראות את הבעת פניו כשהוא עונה לי ואת שפת הגוף . בכל זאת אנחנו יחד 38 שנים אני קצת מכירה. בכל זאת הרגשתי שתשובתו כנה.
את יודעת, אני מתייעצת עם עצמי שואלת שאלות עונה תשובות וכשאני מוציאה את זה החוצה כמו לפורום , אני מבינה שחשבתי ופעלתי נכון. כן קיימנו שיחה והחלטנו שהוא יעבור לחצי שנה מחוץ לבית ויברר עם עצמו את כל הסוגיות. מהלך כזה כמו שדורית כותבת יכול לשנות לשני הכיוונים. מעבר לכך ישנו ההיבט הכלכלי שיהיו הוצאות שכ"ד וכל מה שכרוך בכל ההוצאות הנוספות ונצטרך להתמודד עם זה ביחד, מכיוון שאני זו שאשאר בבית.
בינתיים הוא לא מחפש דירה והחיים כאילו מתנהלים בסדר. אבל זה מרגיש לי על פני השטח ולא באמת.
תודה על התמיכה

אילנה היקרה,
הדברים האמיצים שאת כותבת נשמעים כמו התקדמות לעומת מכתבך הראשון.
זו תופעה ידועה שכאשר רמת הסיכון ואי הבטחון של זוג גדלים, דווקא כאשר הקשר יוצא מן המקום השגרתי והמובן מאליו ויש ספקות וחוסר וודאות - פתאום הסקס נעשה הרבה יותר טוב. כי לפעמים צריך לתפוס קצת מרחק בין אישי כדי שהמשיכה והארוטיקה יחזרו, כאילו אתה פוגש מישהו חדש, שבו לא הכל ידוע ומוכר.
אני חושבת שבני זוג צריכים - כמו אקורדיון - להתרחק ושוב להתקרב - כדי לצאת מן השיגרה המשמימה. יש בני זוג שרבים המון ודווקא הסקס שלהם מוצלח יותר מסני זוג שאף פעם אינם רבים. אני חושבת שזה בגלל המרחק שהריב יוצר ביניהם כל פעם מחדש.
את העובדה שהוא אינו מחפש דירה מעידה על הצורך שלו בתחושה שהוא יכול, שיש לו את האופציה הזאת, ואז אולי הוא לא יצטרך יותר.
איך מרגיש לך החופש הזה?

דורית היי
אני לא ממש מרגישה בחופש. אני מרגישה שאני כל הזמן רוצה להיות בקרבתו כמו נערה בת 17.
כשמספר הטלפון שלו על הצג אני מרגישה פרפרים , ממש לא נורמלית....
כשהיינו בייעוץ הזוגי לפני 3 שנים בשיחה שהתקיימה רק איתי , היא שאלה אותי למה אני נלחמת בזוגיות הזאת אם היא בעייתית לאורך שנים בעליות וירידות ואני לא משחררת את עצמי ממנה.
עניתי לה , מבחנתי זה הרס גדול יותר ,זה ניפוץ חלום ,הרגשת כשלון ובסך הכל ישנם גם תקופות יפות שכיף לנו איתם. איני יודעת אם זו חשיבה נכונה. כנראה שאני לא מספיק אמיצה לעשות שינוי , כנראה שאיני מספיק חזקה ואיני מעריכה מספיק את עצמי שאוכל להתמודד עם הלבד לפחות לתקופה מסויימת.

אני מצטרף לדעתם של עדי ודורית,
רציתי להדגיש את עניין המשיכה דווקא בשעת משבר וריחוק,
ורציתי לספר לך על כת עתיקה מאוד, שיש לה מנהג מוזר לפרוש מהאשה כשבועיים בכל חודש,
הם קוראים לזה ימי ליבון, עד שהרחם מתנקה וכו', הם טוענים שעצם ההרחקה בלבד גורמת להם לגעגוע מטורף,
תשקלי את העניין בכובד ראש, תציעי לבעלך לאמץ את המנהג העתיק הזה. ותראו לאן זה מוביל,
האמת שזו הצעה פרקטית וקלה לביצוע, גם חוסכת לכם את השכ"ד לדירה נוספת, ---
בהצלחה

מאוד עזרת לי ואני אשקול את עניין הטיפול .

הי שוב,

אני שמחה שקראת בדקות הספורות את ההודעה שלי שפורסמה כאן וכנראה עקב טעות טכנית נמחקה. אם יש צורך אחזור על עיקרי דבריי עבורך.

עדי

דניאלה היקרה,
במידה ומה שאת מתארת הוא מדוייק - כלומר הבעייה מתבטאת בעיקר בחיק משפחתו המקורית ובהיותו בלחץ כמו בראיון עבודה - אז לא נראה לי שאימון אישי הוא הפתרון. כנראה שבשעת לחץ יש ירידה בתפקוד הרגיל שלו, וזה דבר שניתן לטפל בו בטיפול פסיכולוגי קלאסי, וכאן יש המון גישות שונות. אני יכולה להפנות אותך לפירוט על כך בתשובתה של עדי בעמוד זה. (טיפול בהתפרצויות כעס)

בדוי יקר,
ראשית, צר לי על הסחרחורת בה אתה מצוי. לדעתי מה שקרה הוא שהאהבה האחרונה שלך, שממנה נפרדת לפני שמונה חודשים - השאירה את חותמה בליבך, כלומר אולי עכשו אתה הרבה יותר שומר על עצמך לא ליפול שוב לתוך קשר עמוק שיש בו מעבר לאהבה המרגשת גם המון פוטנציאל לכאב לב. ואגב - ככה זה באהבה, וכבר נאמר "אהבה זה כואב"...

יש בך כנראה משהו ששומר על עצמך הרבה יותר מאשר בעבר, בגלל העובדה שנפגעת. אז אתה עושה מבחן לבחורות, והמבחן הראשי שלך עבורן הוא המהירות בה הן נכנסות למיטתך. ואתה אומר שמי שממהרת להיכנס למיטתך - אתה מאבד את ההערכה כלפיה.

אינני רוצה להתווכח איתך אלא רק להציע לך זווית אחרת בנושא הסקס: היום נשים הרבה יותר חופשיות בתחום הסקס, וכמו שלך חשוב שתהיה התאמה מינית ותהיה משיכה מינית - כך זה חשוב גם לבחורה. אז אחד מכם ייזום יותר מהר כניסה למיטה כאשר אחת המטרות היא להכיר אותך במובן הזה, בנוסף למובנים המקובלים.
יש בכך גם משהו ענייני ותכליתי: אם אין חיבור פיזי, אז אולי לא כדאי להמשיך ביחסים?
אני חושבת שאמור להיות כאן "משחק" עדין בנוגע להתקרבות הנפשית, הרגשית והגופנית, ובכל פגישה בין שני אנשים קורה משהו ייחודי, שיזרז או יאט את השלב הגופני, וזה לא בהכרח אומר על שני בני הזוג משהו. זה יותר אומר על האינטראקצייה הייחודית ביניהם.

אני דווקא הייתי מציעה לך לא לצאת לכל כך הרבה דייטים במטרה "למצוא את האחת בכל מחיר". כי הפעולות האלו מאוד שוחקות מבחינה רגשית, ועלולות להביא אותך לייאוש.
אני חושבת שדווקא עדיף לצמצם את הדייטים לאחד בשבוע לכל היותר, ולפני המפגש הראשון לשוחח איתה בטלפון, להתכתב באינטרנט, לאסוף יותר מידע עליה "תוך כדי תנועה".
עליך גם להביא בחשבון שבדייט הראשון לא מתנהגים טבעי, ורצוי להגיע תמיד לדייט שני, אלא אם ממש אין כימייה. בנושא יופי חיצוני - הפרמטר הזה ממש משתנה ככל שאת המכיר את הבן אדם ומחבב אותו, יותר נכון אותה. מי שבמבט ראשון אינך רואה את יופייה, לאחר כמה פגישות טובות תיראה לך ממש יפה, רצוי להביא זאת בחשבון...
מאחלת לך הצלחה ומקווה שקצת עזרתי.

הי לירון,

אני לא יודעת לגבי הבחור הספציפי שאת מתארת, אם הוא מתאים לך או לא. מה שכן מאוד ברור שאת לא שבעת רצון ומחפשת מישהו שיתאים לך בדיוק.

כתבת שהיו לך קשרים לא בריאים, והזכרת כי את בעייתית ומורכבת בנוגע למסגרות, אני מניחה שהתכוונת למסגרת ולמחויבות זוגית? אני מציעה ששם תשימי את הדגש כרגע- איפה בדיוק הבעיה ואיך פותרים אותה. כי ככל שתמשיכי להעמיק בקשרייך, כך את שוב ושוב תפגשי בחלק הזה שלך, המורכב, הבעייתי. האנשים איתם אנו חיים ואיתם אנו מתקשרים לא פעם משקפים לנו מה לא בסדר אצלנו ומפגישים אותנו עם החלקים הפחות פוטוגניים, אלו שממש צריך לעבוד עליהם.

לכן, כל עוד זיהית שישנה בעייתיות בהתנהלות שלך- וטוב שכך כי לא כולם מצליחים לזהות- כדאי שתבדקי עם עצמך מה בדיוק מפריע ואולי בהמשך לשקול יעוץ של מספר פגישות, אולי קואוצ'ינג, על מנת לקבל כלים איך להתמודד טוב יותר במערכת זוגית.

ספציפית לבחור שלך, תבדקי עם עצמך האם את מסוגלת לקבל אותו כפי שהוא, אבל באמת. בלי שתרצי לשנות אותו חיצונית. רק אם התשובה שלך היא מוחלטת וחיובית, המשיכי איתו את הקשר. כי אם את תהיי בספק, את תרגישי החמצה ואי נעימות והוא לבטח ירגיש שאת לא נמשכת אליו.

אגב משיכה, משיכה צריכה להיות גם ברגעים אחרים, פרט ליחסים אינטימיים.היא צריכה להיות שם באויר באופן כללי, כי יהיו פעמים שבהם רק תצטרכי עידוד, תמיכה, החזקת יד או חיבוק - ופתאום יהיה לך קשה לגשת אליו.. נסי לחשוב גם על זה.

בהצלחה

הי דני,

ראשית כל הכבוד על הרצון לטפל במצב הזה של התפרצויות כעס. אכן זה סבל לא רק לזה הנמצא/ת מולך אלא לך בעיקר, ולא סתם כתבת שאתה סובל מהמצב הזה.

אז בהחלט אפשר לטפל ולסייע, בעיקר עקב המוטיבציה והרצון שלך. אני חושבת שיש שני כיוונים אפשריים לטיפול במצב הזה: הראשון הוא טיפול פרטני דינאמי, קליני, זהו טיפול שבד"כ ארוך יותר וממוקד בגורמים ובשורשי הבעיה. ז"א, הרבה מקום ניתן לסיבות מאיפה נוצרה הבעיה, שם בתוך הטיפול מתקיימת איזושהי חוויה מתקנת, במילים אחרות- טיפול שורש. טיפול כזה יכול לקחת כמה חודשים, אבל לרוב לוקח יותר, דווקא בגלל ההתעמקות. אבל, לא מן הנמנע שאת השינוי תוכל כבר לחוש מוקדם יותר.

טיפול אחר ושונה ממנו הוא הטיפול ההתנהגותי, או בשמו המקצועי -

CBT - Cognitive Behavioral Therapy

זהו טיפול שמתמקד בהתנהגויות של המטופל ובהיבט הקוגניטיבי שלו, ז"א, בטיפול לומדים שיטות ספציפיות איך להיגמל מהתנהגות זו או אחרת שהאדם סובל ממנה ומקשה על תפקודו. טיפול כזה הוא בד"כ קצר יותר מטיפול דינאמי, אבל לא בהכרח- יש אנשים שלוקחים טיפול כזה על בסיס קבוע של "תחזוקה שוטפת" כי מרגישים מאוד בטוחים איתו לאורך השנים. בד"כ טיפול כזה נחשב למאוד יעיל גם במצבים כפי שאתה מתאר.

אציין כי הרבה פעמים טיפולים כאלו -משני הסוגים-מסייעים באופן משמעותי ללא טיפול תרופתי.

אתה יכול לפנות לקופ"ח, שם יש מטפלים שעלות הטיפול אצלם קטנה יותר מטיפול פרטי, והם מטפלים מקצועיים וטובים כמו "בחוץ". אפשרות נוספת היא לברר על עובד סוציאלי קליני/ פסיכולוג קליני או התנהגותי (ע"פ הטיפול שנראה לך מתאים) באיזור מגוריך, כאן לא נוכל להמליץ על מטפל ספיציפי (דרך המייל כן). בכל מקרה מטפלים יש היום בכל רחבי הארץ, ואם אתה מכיר דרך חבר או קיבלת המלצה ממש טובה על מטפל - לך על זה. בהחלט אפשר לצאת ממצבים כאלה ולהתמודד איתם.

הי צילה,

בכותרת של הודעתך כתבת "פרידה של זוג לא נשוי", האם את בטוחה שאתם נפרדים או שמדובר במשבר שלדעתך אפשר יהיה לגשר עליו בעזרת תמיכה מקצועית מסודרת?

אם כוונתך לעזרה משפטית, כיוון שאתם זוג ידוע בציבור ולא נשוי, אני מניחה ששאלתך אמורה להיות מופנת לפורום מתאים, [a href='Forums/פורום_פרידות_גירושין_בגידות' id='link']אולי פורום פרידות וגירושין [/a]בפורטל זה?

מומלץ לעשות הכל על מנת לגשר על הפערים לפני שמחליטים על פרידה סופית, בכל זאת, אולי שווה לנסות עוד פעם.

בהצלחה רבה

נטלי, ערב טוב!
היטבת לתאר את הדילמה בה את נמצאת. מצד אחד אהבה, ומצד שני - עיניים פקוחות לראות את התחום הבעייתי אצל החבר שלך, לפחות עד כה.
אני חושבת ששניכם בגיל בו לומדים המון מטעויות, וכבר פגשתי הרבה צעירים שנפלו כלכלית ונעמדו בחזרה על הרגליים משום שהפיקו את הלקחים מטעויותיהם.
את כותבת שבחודשים האחרונים אתם מצליחים לחסוך. אלו 3 חודשים מתוך שנה שאתם יחד. כלל לא רע!
מכיוון שאת צעירה מאוד, לדעתי שווה לקחת את הזמן איתו ומכיוון שאת אוהבת אותו - תני לכך צ'אנס. הביאי בחשבון שזה נכון שבתקופת לימודים כמעט לא ניתן להרוויח כסף, אבל המון זוגות נמצאים בסטטוס הזה ומתגברים על כך ע"י תמיכה של בת הזוג או ההורים. זה שלב הכרחי בחיים אם רוצים לרכוש מקצוע. ומה לעשות שאת פגשת אותו בדיוק בשלב הזה של החיים שלו...קחי שנימה ארוכה יותר והאמיני בו. כל דרך אחרת, שיש בה ספקות וביקורת - עלולה להכשיל אותו, והוא יכול להפיק הרבה יותר תועלת מ"רוח גבית" ומפרגון שלך.
חשוב שכל הנושא של כסף יישאר נושא ששניכם פתוחים לשוחח עליו. אם הוא ייעשה רגיש לביקורת שלך, את עלולה למצוא עצמך מחוץ לתמונה והוא לא ישתף אותך בתחום הזה. אם תוכלי להראות לו שאת מבינה את השלב בו הוא נמצא - את יכולה מאוד להקל עליו. הביאי בחשבון שבודאי הנפילות שלו מדאיגות אותו לפחות כמו שאותך, מה גם שהוא מגיע ממשפחה שאין בה כסף והוא מבין הרבה יותר ממך את משמעות הבעייה.

הי אורלי,

הרבה פרטים עליכם חסרים בהודעתך (כמה זמן נשואים, בני כמה אתם, מה טיב הקשר). בכל אופן נגעת בכמה תחומים שונים: היבדלותך מחברות ע"י בעלך, חוסר שימת לב לקשר, אלייך, שלב שונה ברצונות להביא ילדים ועוד.

לכן כדאי שתקיפו את כל הנושאים החשובים האלו ביעוץ זוגי. אני חשבת שלתת כאן תשובה יהיה כללי מדי ולא מספיק מקצועי. לכן ההצעה שלי אלייך היא לפנות בהקדם האפשרי ליעוץ זוגי כי אם לא, זה ילך ויתערם לכדור שלג.. וחבל. כל עוד אפשר ורוצים- שווה לנסות לגשר על הפערים בתמיכה מקצועית.

בברכה

הי לימור,

ראשית, אף אחד מאיתנו לא דוקטורית, אבל ממש תודה על התואר שלא שילמתי עליו.. :)

ולענייננו,

אני מבינה את הבושה ואת הדילמה שלך, דווקא כי אני מכירה מקרוב את העולם השמרני יותר.
קודם כל טוב ששיתפת את אחותך, טוב שיש אוזן קשבת ותמיכה.

לא הזכרת האם את רוצה את הילד? האם את מוכנה להיות אמא? והאם את מרגישה שאתם מוכנים להיות הורים כרגע? אני חושבת שזה חשוב גם להסתכל על הזווית הזאת.

שאלה נוספת, האם את בטוחה ששבועיים יתפיחו לך את הבטן באופן כזה שלא ישתמע לשני פנים וכולם יבינו שזה הריון? את יודעת ששבועות ההריון לא תמיד מדויקים ובסופו של דבר אף אחד לא זוכר אם ילדת בשבוע 39, 40 או 41.. אז אם קשה מדי לחשוב על אופציה לספר להם, אולי שווה לשקול את האופציה של להשאיר את זה ביניכם כרגע, עד שיראו ויאחלו מזל טוב?

האופציה השניה היא, פשוט לספר. את זה אני מבינה שמאוד קשה לך לעשות, אבל זכרי שאלו הם חייך, ו"טעויות" כאלה סופן להיות ילדים מקסימים ונכדים להורייך. אולי המתנה הזאת קצת תפחית מהם את הכעס אחרי כמה ימים וישמחו בשמחתך?

כך או כך, אם את רוצה את הילד, אל תעשי הפלה רק בגלל בושה. במצב כזה עדיף לדחות את הבשורה על ההיריון עד אחרי החתונה ואז לספר.

אז רק בשמחות ובשעה טובה.

הי ענבל,

אני מרגישה שאת יודעת את התשובה. ידעת אותה גם אז כשהרגשת ב-200% שזה חייב להיפסק.


"נכנס יין יצא סוד", וכשהיה שיכור התוקפנות שעד אז היתה מגולמת ברצון שלו לסגור אותך ולהצר את עולמך החברתי, הרגשי, הפיזי, יצאה גם בצורות אחרות של אלימות וקללות. האלכוהול איפשר לו, והוא לא היה בשליטה באותו רגע, וזכית להבין מה היה קורה אילו היית נשארת איתו.

בשום אופן לא לחזור אליו. הגעגוע לביחד ולאינטימיות הוא מובן ולגיטימי, אבל לא עם בן זוג אלים עם פוטנציאל להיות בעל מסרס ומכה בהמשך. ממש לא. ואני משוכנעת שאת מסוגלת להבין שזה מאוד אפשרי התסריט הזה.

בהצלחה ותהיי חזקה להיות נאמנה רק לעצמך.

הי חגית,

ראשית אני חייבת לציין שהתרגשתי ממה שכתבת. כשכותבים כאן על בגידות בד"כ הריפלקס הוא של האשמה ותחושה קשה של עלבון ואמפתיה לבן זוג הנבגד.

כאן את מתארת תהליך מאוד ארוך, עם המון כוחות, שכנראה אם לא היו לך לא היית כאן כותבת לנו. כתבת "המחשבה הזאת שהוא בקשר עם מישהי אחרת עוררה בי רצון אדיר לשמור עליו ולטפח את הקשר ביננו (עם כל הקושי שבעניין)."

אני חושבת שלהגיע לרמה כזאת של תובנה, של קבלת החלטה, ז"א, במקום להטיח בו האשמות ולהוכיח אותו, דווקא התקרבת אליו, היית במקום שלו (וזה מבלי להצדיק את התנהגותו), להקשיב, לטפח - זה מעיד הרבה עלייך כאשה, כרעיה ועל האהבה שלך אליו.

ייתכן ובין שאר הגורמים גם הפחד מגירושין הניע אותך לפעול דוקא כך. אבל השאלה היא האם זה משנה? האם זה רלוונטי מה הניע אותך להתקרב ובכך להביא לתוצאות מאוד חיוביות של אותם ימים בהם היתה הקשבה והכלה רגשית?

אני מאמינה שכל עוד שני הצדדים רוצים לשמור על הקשר ומוכנים להוציא דם יזע ודמעות (ואני חושבת שאת הוצאת אותם כאן), אז אף פעם לא מאוחר לעוד ניסיון.

התובנות שלך להבין מאיפה בעלך פועל, ולראות את אותו קושי רגשי שלו להתמודד עם הקשיים ולא לברוח, פשוט מעלות אותך דרגה אחת למעלה והוא צריך להודות ולהוקיר את האשה שאיתו.

לגבי האם להוכיח אותו על האס.אמ.אס או לא, אני חושבת שבשלב זה כדאי שתתמידי בדרך שלך, דרך ההקשבה וההכלה, ומאוד יכול להיות שהוא לא רחוק מלנתב את הצורך בתשומת לב אלייך ולא למישהי אחרת. במילים אחרות, ייתכן ואת זו שתקצור את הפירות ותזכה בבן זוג שלא בוגד לא מתוך פחד או חשש לאבד את הקשר, אלא מתוך ידיעה ברורה עם מי הוא חי ומתוך רצון פנימי להתמודד עם הקשיים עם האשה הראויה לכך, אשתו.

כל הכבוד לך.

יש לי בעיה דומה למצבה של חגית, ההבדל בנינו הוא שאני נשואה 3 שנים עם תינוקת.
לפני שהתחתנו גרנו יחד. יום אחד גיליתי שבן זוגי גולש באתרי סקס, היה לי נורא קשה לדעת וישר יזמתי שיחה על כך. הוא הסביר שזה סתם והוא מכיר הרבה אנשים שגולשים באתרים כאלו, אבל אם זה מפריע לי הוא יפסיק לגלוש.
לאחר תקופה גיליתי שהוא נכנס שוב. עלתה שיחה בעניין והוא אמר שזה לא יכול להיות, אבל אולי קפצה פרסומת לאתר, היה לי קשה להתעמת איתו וכנראה שגם רציתי להאמין לו.
באותה תקופה הוא ניהל יחסי ידידות עם בנות שונות מהעבודה, הן היו מתקשרות, מבקשות טובות (התקנות שונות לרכב...), זה הציק לי נורא, אחרי שיחה הוא שוב הביע הבנה והתחשבות ואמר כמה שהקשר חשוב לו ואין לו שום רצון לפגוע בי... ושהוא ינתק קשרים עם הידידות.

כל זה התחיל כשהיינו חברים, לא ראיתי במקרים האלו כרציניים אבל הם הציקו לי. היום אנחנו נשואים וכנאמר יש לנו ילדה.

לפני שנה (בעודנו נשואים) גרנו בקיבוץ, בן זוגי מאוד חברותי.
מיד אחרי שילדתי התקיים ערב זוגות בקיבוץ, במקרה אמא שלי באה לבקר והחלטנו להצטרף. לפני שיצאנו מהבית הוא קיבל מאחת הבחורות בקיבוץ sms שבו הוא נשאל אם הוא מגיע או לא?
כשראיתי את ההודעות שוחחתי איתו על כמה שזה לא בסדר, וכמה שזה לא מקובל עליי ובמיוחד זה אמור להיות ערב זוגות!! , שוב הוא הביע הבנה וגילה רגישות...

היום גילית פתק מהעבודה ובו רשימה באנגלית של שמות נשים, שציינתי שמצאתי פתק ואין לי מושג על מהו רק ששמרתי אותו בצד, הוא אמר שזה של חבר מהעבודה. כשהראיתי לו את הפתק, ציינתי שיש בו שמות של נשם והתירוץ שהפתק שייך לחבר קצת צולע, הסברתי לו שכל המקרים האלו גורמים לי לחוסר ביטחון בקשר איתו. הוא אמר שהוא מבין ואילו היה במקומי גם הוא היה מרגיש כך והדבר האחרון שהיה רוצה זה לתת לי להרגיש בחוסר ביטחון, שאני יקרה לו ... וכו'...
אלו דוגמאות ממצבים לא נוחים בזוגיות שלנו.
אני רוצה להאמין לו, אבל אני כל כך פוחדת להיות נבגדת, אני לא מרגישה בנוח עם תחושת החוסר ביטחון הזו, אני מרגישה שהוא מקלקל את האמון שלי בו וקשה לי להיות בזוגיות כזו.

הי חיפאית,

אני מרגישה שאת ובן הזוג קצת בשלבים שונים כרגע. בעוד הוא מתכונן לחדש חוזה לשנה עם אחותו, את מאוד מוכנה למגורים אינטימיים יחד, נושא שהוא לא מעלה.

מה שמאוד בולט הוא שאת מרגישה את הנושא הזה חזק ואת רוצה לדעת איפה הקשר עומד מבחינתו. זכרי ש-8 חודשים הן לא 8 שנים.. אולי עבור בן זוגך זה כלל לא עובר בראש, מאידך, אולי אם תיצרי שיחה ותציעי לו, הוא דווקא ישמח לנוכח הרעיון? כתבת שצריך לעורר אותו לפעמים ולכן אולי ה"מוכר והבטוח" שלו הוא לגור עם אחותו אלא אם כן את מציעה אחרת.

אם תפתחי את זה בשיחה מולו, שיחה נעימה וללא האשמות, ותשאלי מתי לדעתו השלב לגור יחד.. ראשית הקשיבי לדעתו. אם יציע שתגורי עם שניהם, אולי כדאי שבשלב זה תעמדי על רצונך לגור רק איתו וזה מאוד מקובל ומובן. כמובן שמשולש כזה הוא לא מומלץ. כך או כך את צריכה לפתוח את אשר על ליבך באופן מזמין ורגוע, ולבדוק בכלל מה העמדה שלו. ייתכן ותופתעי לטובה, אבל עד שלא תנסי לא באמת תדעי איפה הקשר הזה עומד.

בהצלחה רבה

הי שירי,

קודם כל, אם זה נותן משהו, אתם לא נדירים עם הסוגיה הזאת. בכללי לא אתפלא לשמוע אם הרבה זוגות או נשים חוות את זה, ואף מנסות להתסיר את עברן. מעניין שאצל גברים אתה נחשב כלי וגבר גבר אם היו לך הרבה חוויות מיניות, בעוד אצל אשה ההמלצה היא תמיד לחלק במספר הפרטנרים...

ולענייננו..
אם הוא חופר ומאוד רוצה לדעת, את יכולה להזמין אותו לשיחה בנושא ומראש להגיד שאת הולכת לספר כל מה שהוא רוצה לשמוע, בתנאי- שהוא יכול להכיל את מה שישמע. בשיחה הזאת את למעשה פותחת בפניו את הכל, את כנה ואמיתית, ואת יכולה גם לחדד את העובדה שבנישואין (קלאסיים, כאלה עם מחויבות ואמון) את למעשה מנתבת אליו ורק אליו את הדחפים, היצרים, התשוקות ומשאלות הלב שלך בנוגע לנושא האינטימי. הוא יכול אפילו (זה לא יקרה מיד) להודות על כך שיש לו אשה אשה, לא קרה, לא פרידג'. אם יבין שהעבר שלך רק תרם לך ולמעשה בזכותו הבנת מי את ומה את אוהבת, אולי גם יבין שזה מה שעיצב אותך להיות מי שאת היום. כי לעבר יש משמעות רבה. אבל מי אמר שזה רע? לולא חוויות בעברנו לא בטוח שהיום היינו מי שאנחנו...

אני יכולה להבין את הצעד שעשית בלקום וללכת אם לא מתאים לו, ולא סתם הוא עוצר בעדך. כנראה שיש בכל זאת סיבות להישאר איתך.

עובדה נוספת שחשובה כאן- העבר שלו. נראה שהוא מרגיש מאויים מעצם כמות הפרנטרים בעברך לעומת כמות הפרטנרים בעברו. גבר בהחלט יכול לחוש מאויים מ"תחרות" כזאת.. ולכן הוא גם יכול לקחת את זה ולפרש את זהל מקום "מופקר", קל לגנות מאשר להודות או לרצות ללמוד דרכך יותר, מה"מנוסה מבין שנינו". ולא חלילה בנימה שיפוטית אני כותבת, אלא מתוך הרצון שתביני מאיפה הוא אומר את הדברים האלו. הרי אם חשב שאת מופקרת, אכן היה איתך? עוצר בעדך מללכת?

זה קצת חומר למחשבה, חומר גלם, אני בטוחה שתעבדי אותו ותבואי אליו מוכנה יותר, הכי חשוב לחדד את העבר כמעצב אישיות, כמימוש פוטנציאל, כמשהו חיובי. ואם ירצה ללמוד ממך- מה טוב. אבל כרגע הוא עסוק במגננה ואולי בקנאה, איך את חווית כ"כ הרבה בעוד הוא נשאר עם מספר נמוך של פרטנריות.

הי סיון,

ניכר כי את מאוד חוששת ודואגת לאחותך. אחותך אמנם כבר לא "קטנה" כ"כ, היא נשואה חמש שנים ואם לילד בן 4..

את שואלת שאלה או מעלה דילמה שיש להרבה זוגות שמחליטים להתגרש, ובד"כ עול הדילמה הזאת נופל על האשה שפחות מפרנסת את הבית- האם נשארים בכל מחיר רק בגלל הרמה הכלכלית? האם נשארים גם ללא אהבה?
אז אולי קל לומר מהצד, אבל נשמע שאחותך נשארת אמונים לעצמה ולשפיות שלה. להישאר עם אדם שאת לא מסתדרת איתו, שאין לך כבר אהבה אליו, כל שכן אמון ורצון להתקרב- לא עושה רע רק לעצמך אלא את לוקחת כאן אחריות גם על המודל שהילד יקבל. כרגע הילד של אחותך מבין שאמא ואבא רבים, שאמא לא אוהבת את אבא אבל בכל זאת איתו, שלאמא ואבא לא טוב יחד. אם היה נוכח בריבים, בצעקות, בויכוחים או ברגעים לא נעימים בזוגיות שלהם, זה כמובן גם השפיע עליו וזה לא מאוד משנה שהוא בן 4. הוא סופג הכל.

אז אולי לא כדאי לחוות דעה תמיד, ולקחת צד, אבל אני חושבת שאחותך כן החליטה לקבל החלטה, וקיבלה את שקיבלה, הדבר לא רק ישחרר אותה נפשית ורגשית, אלא יוכל בהמשך, אחרי המשבר, לשחרר אותה גם פיזית לצורך נישואין שניים או פרק ב' אם תחליט לבחור כך.

כך או כך, אני לא בעד להישאר במערכת זוגית שלא מאפשרת צמיחה אלא רק דיכאון ותסכול. לבני הזוג זה לא טוב, לילד זה לא טוב כפליים.

באשר לדאגה הכלכלית- אפשר לשקול (אם אין ברירה) לחזור לבית ההורים, אפשר לנסות לעזור לה כלכלית, אפשר לחשוב איתה יחד על תעסוקה או עבודה במשרה חלקית. בכל אופן חשוב לקבל ולכבד את ההחלטה שלה. נסו לתאר איך היא תרגיש אם תישאר איתו ותדע שאין לה עתיד שם והיא נשארת מתוסכלת.. כשאין רצון של שני הצדדים לגשר וצד אחד כבר מצהיר שלא אוהב, אין טעם לסיים ככה את חיי הזוגיות שלה ולקבוע שתישאר איתו. צריך גם לאפשר לה לצמוח מחדר ובהמשך להכיר אדם מתאים יותר.