פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי דנה,

נראה שהאסטרטגיה שלך בסה"כ נכונה לו. את מאוד מודעת לקשר, ליתרונות שלך, לשלו. את מבינה טוב מאיפה הוא פועל ומה מניע את ההתנהגויות השליליות שלו, ונשמע אי שם שאת אוהבת אותו. מעריכה בו הרבה דברים, למרות ההתנהגות הבלתי נסבלת הזאת.

הוא דווקא כן הגיב לך ואמר שאתם זקוקים לטיפול. בסוף הגיע הטיול שכמובן הרבה יותר כיף מכל טיפול אחר.. אבל- אל תוותרי. לדעתי את בדרך הנכונה.

שלום לך, ראשית, מזל טוב על הולדת הילד!
את מתארת יפה את הנתק שנוצר ביניכם, ואני חוששת שבלי ייעוץ זוגי יהיה ממש קשה להבריא את היחסים, כי יש לכם גם בעיית תקשורת, וגם בעיית תשוקה ופער בצרכים בסקס. אמנם אלו בעיות נפוצות , אבל די קשה לתקן אותן לבדכם, ואני מבינה שיש לכם קושי כלכלי.
לפעמים אפילו פגישה אחת ארוכה של ייעוץ זוגי יכולה להתניע תהליך של שינוי וכבר לתת לכם כמה כלים אם לשניכם יש רצון חזק שזה יצליח. אז כדאי לחשוב על האפשרות הזאת, שתתחילו משהו וזה ימנף אתכם למקום חדש ואז תמשיכו בעצמכם.
אם בכל זאת זה לא אפשרי כלכלית - קחי את הזמן ותשתמשי באינטרנט - קראי מאמרים בתחום הזוגיות, את מוזמנת להיכנס לאתר שלי שבו יש הרבה מאמרים גם בתחום הפערים בתשוקה ובסקס והקשר בין זה לבין עזרה במטלות הבית...
אולי תראי גם לבעלך את המאמרים ותיזמי איתו שיחה על אחד מהם? אולי זו תהיה פתיחה לשיחות מסוג אחר ביניכם?

אשמח לשמוע אם זה מועיל.

אני אנסה את המאמרים ואשמח להיות בקשר באם זה מצליח או לאו
תודה שוב,

ורד היקרה, כל מה שאת מתארת נשמע כמו הקשיים של זוג לאחר החתונה, כאשר הפרוייקט הגדול של החתונה נגמר, ובמקום שהחיים יהיו "דבש" על פי הציפייה - כי הכל התגשם - פתאום מתברר שיש חילוקי דעות, ופחות סלחנות על ציפיות שלא מתגשמות. אני מתרשמת שלבעלך יש ציפייה מסויימת איך צריכה הזוגיות שלכם להיראות מבחינת הביתיות שלך ואילו לך יש תפיסה אחרת. הפער הזה בציפיות יוצר תסכול וכעס ודאגה לגבי העתיד - וכל הרגשות האלו מתיישבים להם על כל שיחה שיש לכם ולכן השיחות הופכות להיות מעצבנות.

אני מציעה שלפני שייגרם נזק לאהבה ואפילו לסקס הנהדר - תשקיעו קצת זמן וכסף בהליכה לייעוץ זוגי על מנת שלתמדו תקשורת זוגית יותר טובה ויש סיכוי שתפיקו מכך הרבה תועלת. המון זוגות מגיעים למשבר כזה לאחר החתונה, וזה מאוד מועיל לקחת ייעוץ, יותר נכון - קורס בזוגיות, כי אם תחשבי על כך - לא לומדים זוגיות בשום בית ספר. כל אחד מגיע עם הדברים שהוא ספג בבית - לטוב או לרע - וזו "תכנית הלימודים" אותה עברנו, כל אחד בביתו שלו. אז ברור שכל אחד מגיע עם תפיסה שונה של מה צריך להיות.
אלו דברים שחייבים לעבוד עליהם כדי שלא יהרסו לכם את האהבה, כי כבר את יכולה לראות כמה בקלות זה עלול לקרות...

שלום יפית,

אני שמחה שאת נעזרת כאן. זה חשוב.
קודם כל אני מציינת שאת נשמעת לי מאוד אינטליגנטית ובחורה שיודעת לשמור על עצמה ולזהות מצבים חריגים. וזה מצב חריג אכן.

אני רוצה רגע להתעכב על ההתנהגויות של בן זוגך: נזהה כאן עוצמה מאוד גדולה-בשתי סקאלות:
1. אהבה עד תלות (שזה מצב לא בריא, הכולל מה שתיארת- אובססיביות, כפייתיות, אל תעזבי אותי לבד.. לא יכול בלעדייך)
2. אהבה עד תוקפנות (כשאת מבקשת רגע להשתחרר מהתלות, ולצאת לעשן או להרגע- הכלי היחיד שעומד לרשותו היא התוקפנות. אז היא יכולה לבוא בצעקות, וגם בהרמת ידיים ובאלימות.) נציין שזה שהוא לא מרים עלייך יד לא בהכרח אומר שלא מסוגל. כרגע הוא מעתיק את התוקפנות שלו לדומם- חול, שולחן, כלים. שימי לב שהכל מול קהל- זה גם חשוב.

העוצמה הנוספת שקיימת כאן היא היותך מלכה בעיניו והאדרה קצת חסרת פרופורציות , אל מול המקום שמתקיף אותך- אבל הרגע הייתי מלכה, לא? וזאת הנקודה שהעלת כאן שמאוד מבלבלת אותך.

אז כדי לעשות לך קצת סדר- אני מחדדת- כשאין אותך בנמצא, כשאת כועסת, עוזבת, עלולה לנטוש- התלות מקבלת פנים אחרות: במקום להיות התלות העוטפת.. המחבקת, זאת שמאדירה אותך- התלות עכשיו כועסת ותוקפנית- כי אולי זה מה שיחזיר אותך, אולי זה יזעזע מספיק ותחזרי ממקום פוחד- העיקר שתחזרי- הוא אינו שולט בצורה בה מתנהג, לא כרגע לפחות ולא מולך. זה ההסבר לגבי 2 הצורות שהוא לובש בכל אחד מהמצבים.

אין לי ספק שהוא אוהב אותך יפית.. אבל לצערי לא מדובר באהבה אדפטיבית ובריאה. מדובר באהבה של גבר לא בריא, שרוצה אותך שם, האדם להיתלות בו, לסגוד לו (ולא סתם את משתמשת במטאפורה מלכה, כי יש פה גם עבד- מרצונו בלבד). אמרת נכון- הוא טיפוס לא רגיל. ולא ניכנס למקומות כמו באיזה בית גדל ובאיזה מודל, כי המטרה היא לא לטפל בו אלא להיות בת זוג שלו- וחשוב להפריד. כן הייתי נכנסת לזה אם היה מדובר במשהו שניתן לשנות, שהוא הפיך ונורמטיבי. ואצלו אולי ניתן לשנות- אבל לא ברמה כזאת שהקשר יהפוך תוך זמן נתון לקשר בריא והדדי ושוויוני. בעיה כזאת מצריכה טיפול, ואולי גם תרופתי- לא יודעת. אבל טיפול אישי, קליני בהכרח.

העיניים של האחרים שיקפו לך משהו נכון לצערי. אבל זה בהחלט מה שיוכל להביא אותך לזוגיות בריאה יותר בעתיד. אדם שאוהב באופן בריא הוא בהכרח אדם שיודע לשחרר, שכשאת כועסת או נוטשת- הוא יודע להבין, לכבד ולהכיל. לקום וללכת זאת אופציה, לכעוס זאת אופציה, לצעוק גם. להפוך שולחנות? זאת לא הכלה אמיתית. להיות רגיש ולהכיל במצבים קשים *רק* לך, זה טוב מאוד. זה יפה. אבל כל החוכמה בהכלה זוגית היא להכיל את הקוש הזוגי- שנוצר זה עתה כאן בינינו. ואם אין ויסות לעוצמות של הרגש, ואם אין בקרה פנימית, הרי שיש בעיה רצינית.

אני יודעת שקשה בטח לקרוא את כל זה, אבל את יודעת להבחין טוב, יש לך חברים טובים, ובעיקר אינטליגנציה וחוכמה לדעת מה לקחת לך הלאה- זוגיות בריאה יותר. בהצלחה רבה.

אני מודה לך עד מאוד על התגובה.
מה שקרה בשבוע האחרון הוא שניסיתי לפתוח דף חדש ולהאמין לו ופשוט להתעלם מכל מה שקרה.שלשום אחרי שהכל היה בסדר הוא כותב לי בפיסבוק שהוא לא יכול יותר הוא מרגיש שאני לא מאמינה לו ונפרד ממני.ויש לציין שזאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה.
אז נעניתי לתשובתו ואמרתי אוקי אז שיהיה בהצלחה.
ואז הוא כותב לי אם הוא יכול להתקשר להגיד שלום ואחרי כמה דק הוא כותב לי שזאת אני שהחלטתי לנתק אותו ולמחוק אותו מכל מקום אפשרי.

היום אני חוזרת הביתה ומקבלת ממנו 4 הודעות בפיסבוק שבשתיים הוא כותב כמה הוא אוהב ומתגעגע וקשה לו,ואז עוד שתיים שבהם הוא אומר שזה לא בסדר שאני אומרת לכל העולם שהוא אלים ואובססיבי ושהוא כמה שהוא נלחם על הקשר מלכתחילה,אולי הוא לא היה צריך.ואכן זה נכון,הוא נלחם כמו שור על הקשר,כשאני לא רציתי או שהכנסתי את העבר שלי מאחר ועברתי התעללות מינית מצד אחד אנשי המשפחה שלי,ובנוסף כמו שציינתי,היתי מבקרת אותו המון.אבל לא סיפרתי לאף אחד מהחברים שלי כמעט חוץ משניים שנפרדנו,ויש לי הרגשה שהוא עשה משהו במחשב שלי בשביל לעקוב אחריי.

הוא גרם לי להרגיש שהקשר שהיה לנו היה לא נורמלי ושהוא דיבר עם אקסיות שלו והיה להן קשר מדהים איתו,ונורמלי ולמעשה הוא תמיד ניסה לקבל אותי איך שאני,ולנסות להראות לי שהוא לא האויב שלי וכו,ושזה נכון לגמרי ובגלל זה היתי בכל כך הרבה התלבטויות,ובסהכ הוא גרם לי להרגיש עם המכתב הזה שאני לא בסדר לגמרי בקשר,אמנם הוא באמת הכיל אותי,היה רגיש איתי ברמות,כמו שאמרתי,אבל מצד שני היו את שני המקרים האלה ועוד דברים כמו כל החוסר אמון כי הרגשתי שהוא מיפיף את כל המציאות שלו....
אז זה בלבל אותי לגמרי ואני כבר לא יודעת מה לחשוב.
מה אתם היתם מציעים?

האם אני טועה לגביו?ממה שסיפרתי פה באופן הכי אוביקטיבי?

תודה על הכל

תקשיבי אני באמת לא מעוניין להעביר את המצב לכיוון אחר , אבל אני רוצה שאם כבר את מתייעצת עם אנשים תציגי את המצב בצורה הראלית ולא מההשקפה שלך , את טוענת לאובססיביות שלי ולמצב שאני אלים , גם אם בחרת לשתף את כולם , שלפי דעתי זה דברים שאמורים להשאר בנינו תציגי את המצב בצורה הראלית ולא בשום צורה אחרת , כי אם תציגי את הדברים אחרת תקבלי את התשובות שאת רוצה לקבל , אם תציגי אותי כבחור אובססיבי תקבלי תשובה של בחורה אובססיבי , אם תציגי אותי כבחור אלים , תקבלי תגובה לבחור אלים , במציאות הנכונה ,אם כבר את מבקשת עצות תבקשי מהיועץ לשמוע את 2 הצדדים , אחרת כל תשובה שתקבלי תיהיה שגויה , תחשבי על זה , עובדה כאשר אסתר(החברה של אבא שלי) שמעה גם את הצד שלי היא נתנה תשובה הוגנת , את מציגה אותי בתור גבר לא בריא שאין לי איך לומר את זה חוץ מאשר.. יפית כל הקשרים הקודמים שלי לא התנהלו ככה , מעולם לא הייתי במצבים האלו אז.. כנראה שאני לא הגבר שמוצג לך , יותר מזה החוסר אמון הזה שלך בי יצר עבורך שדים שרק הציגו אותי לאט לאט כמפלצת , אתמול הייתי ביעוץ מול פסיכולוג , הצגתי לו את המצב , הוא הסביר לי שלצערי אני רדפתי במשך שנה עבור משהו שלא קיים וכל עוד את חיפשת לראות אותי בצורה מעווטת כך גם הצגת אותי לאחרים והאמנת במציאות לא נכונה ,לפיכך גם קיבלת תשובות לא נכונות או יותר נכון מותאומות למצב שהצגת , אם הצגת אותי כבחור אלים\אובססבי קיבלת תשובה של תזהרי תתרחקי ,אם הצגת אותי כתוקפני ,קיבלת את אותה תשובה , לצערי נשאבתי בשנה האחרונה למצב שבאמת הרס לי את האמון בעצמי והוריד אותי להאמין שמשהו לא בריא בי , ואני מצטער על כך , את בחרת לחשוב שאם את לא רואה לנכון מציאות ראלית לבקש עצה מאחרים אך מעולם לא הצגת את המציאות הנכונה אלא אך ורק את המציאות מהצד שלך וקיבלת תשובות בהתאם ,לאחר שפתחתי את הדברים אתמול מול 3 אקסיות שלי שהייתי איתם בקשר ארוך יחסית הבנתי שאני לא הבחור האובססבי ,האלים התוקפני או כל סוג אחר של אדם שהצגת אותי בראש שלך או לאחרים , אני בחור נורמלי שנכנס למצב לא נורמלי ולצערי יקח לי חודש או חודשים לחזור לעצמי ולהאמין בעצמי אבל אני אצליח ובגדול , אפילו המצב הפטתי שחשבת שאני רוצה אותך בגלל שאת רופאה .. מסביר לי בדיוק כמה נסחפתי למצב של רצון מתמיד להוכיח שאני פשוט אוהב אותך מצב שסחף אותי למצב שמוגדר כאובססיבי אני פותח את העיניים ואומר לך , אני בהחלט בסדר , לצערי נכנסתי למצב לא בסדר , באמת הבנתי שלא מגיע לי היחס שקיבלתי ממך ,אחרי שהייעצתי מול איש מקצוע הוא הסביר לי שאני פשוט עשיתי טעות שלא הפסקתי להלחם מלחתחילה , הצגת אותי בתור בחור אלים שהופך שולחנות מקלל מעיף חולות , להזכיר לך מעולם לא הפכתי שולחן , פשוט קמתי והלכתי ,אחרי שאת עשית את אותו הדבר , הסכומים העצומים ואלפי השקלים שביזבזתי על טלפונים , זמן עבודה , זמן לימודים וטיסותהיו לשווה לצערי שפשוט נכנסתי למאבק החל מהיום הראשון מול החל מהיום הראשון

ואת הכנסת אותי למוצג של אדם שמעולם לא הייתי ומעולם לא ארצה להיות , ניסיתי באמת לבנות איתך סיפור אהבה והוצגתי כמפלצת , כאדם שאני לא , גם מול החברים שלך גם מול אנשים התייעצת איתם והכי עצוב לי שמול עצמך .

לא חשוב מול איזה חבר או פורום באינטרנט תתייעצי כמו שאז עשית את התשובות האמיתיות תקבלי רק כאשר תציגי את המציאות הנכונה , פגעת מספר בילתי נתפס של פעמים בחרתי להיות חזק , להלחם , לנסות כל הזמן לפתור דברים , להוציא ממך את הילדה שפוחדת שלא רוצה להרגיש חייבת , אבל נלחמתי במלחמה שמראש הפסדתי בה ,עוד לפני שנפגשנו הפסדתי

לצערי אני לא חושב שזה יהיה נכון שאני אפילו יראה אותך בפייסבוק אני לא רוצה להיות בקשר עם בנאדם שמציג אותי כמישהו שאני לא ודואג לספר לכל העולם את זה , היו לי מספיק קשרים בריאים מושלמים ויהיו לי מספיק קשרים כאילו בעתיד להוכיח לעצמי שאני באמת לא הבנאדם שאת חשבת שראית בי

כמו שאתם רואים אשמח לדעתכם,הוא מביע פה את הצד שלו,אמנם כל הדברים שהוא מכחיש אכן קרו אבל אנא תנו לי את נקודת מבטכם זה יהיה לי מאוד חשוב
תודה רבה

הי שוב יפית,

בהחלט תמונה יותרמ מפורטת ורחבה.. בהחלא הבאת את הצד שלו וקודם כל- תודה שחשפת את זה ברמה כ"כ אינטימית. גם את הדברים שבטח קשה לך לקרוא.

תראי, הבחור הזה אינטליגנט, נשמע שאוהב אותך, מלא ברגש על כל המשתמע. הוא אמר נכון- יש מה שנקרא סובייקט ויש אובייקט. מה שקרה באופן אובייקטיבי- כמו למשל, זריקת חול כפי שתארת, קללות, הרמת שולחן- בקיצור- דברים שלא כוללים התנהגות מקובלת, ואני לא מדברת על מעידה חד פעמית אלא על דפוס חוזר - אלו דברים שלא יוכלו להיות מוגדרים אחרת. ז"א- אם הם קרו- הם קרו. ואם הם קרו- זאת התנהגות אלימה, נקודה. זאת התנהגות ללא ויסות רגשי וללא בקרה פנימית.. בין אם הקשר בגדול נהדר או לא- במצבים אותם תארת, הספציפיים- של הקללות, העוצמות הגבוהות- זה לא מקובל ולא נורמטיבי. אם אכן ככה קרו, ואני מתמקדת באיך שאת מתארת את החוויה שלך מהקשר, שוב- מה שאת הבאת כאן.

אלמנט חשוב שהועלה כאן- איך את משפיעה עליו ואיך הוא עלייך. אני לא בטוחה שאתם טובים זה לזה, באמת שלא. נשמע שהוא מוציא ממך חלקים שקשה לך איתם, ואת מוציאה ממנו את החלקים הפחות טובים שלו- ולא הכוונה שאת אשמה, אלא שהאינטראקציה ביניכם והחיבור הזה- בעייתי. יש הרבה זוגות שיכולים להיות אנשים פרטיים נהדרים ומקסימים.. וכשיתחברו לבן זוג שאינו מתאים הם- האחרון יוציא מהם הרבה תסכול וישב להם על נקודות כואבות. זה נשמע לי הכיוון. כל אחד פה מאמלל את השני. הוא טוען שאת אותו, ואת טוענת שהוא אותך.

רק את יודעת עם מי יש לך קשר רומנטי- עם אדם שסה"כ הוצג כאדם אלים ובעייתי, או, יפית, עם אדם שאכן בעייתי.

והאם זה משנה? פרידה כך או כך חייבת להיות במצב של משבר אמון כזה כפי שמתואר כאן, חוסר אמון בקשר, אחד בשני, ותחושה שכל אחד לא עושה טוב לאחר. מה הביא לשם? את זה אפשר לפתוח לדיון ארוך.. מי אשם, כמה, מי בריא, מי לא. אם את שואלת אם כדאי להיפרד- מעבר לכך שעשה זאת רשמית- התשובה היא כן. עבורך. ועבורו. הקשר הזה בעייתי עבורכם כזוג ועבורכל אחד מכם בנפרד.

אין מה לנסות להוכיח את אי שפיותו כשאת יודעת בוודאות שאינו מתאים לך בהתנהגות, בהתנהלות או בתקשורת שלו מולך. את הבעיות שלו- הוא יפתור לבד. אני מציעה שתניחי לקשר הזה, אין מה לענות לו על המכתב, תשאירי את זה לנוח.. לשקוט בהמשך.. להרגיע את הגלים הגבוהים. לאחר תקופה, את כבר תהיי "נקיה" יותר מכל מה שהיה, ויהיה בסדר. את תגדלי לקשר אחר וטוב יותר-עבורך.

ואם הוא כבר הזכיר סובייקטיביות- תמיד מה שתתארי לעולם הוא ההשקפה שלך. אך פעם אין "דעה אובייקטיבית". כל אחד מדבר מעולמו הפנימי, אף פעם התמונה לא נקיה ותמיד יהיה "לכלוך". אנחנו לא טבולה רסה,, לוח חלק. גם הוא במכתבו- מציד את ההשקפה שלו בלבד. מה נכון באמת? מה היה שם באמת? רק אתם יודעים. אבל אם אתם יודעים שזה מספיק רע- אל תהיו שם.

תודה רבה על התגובה המפורטת!
תראי,לצערי רוב מה שהוא אומר שם אלו שקרים,והוא נפגש אחרי כל התקרית של מה שהיה עם הקללות והאלימות,עם אבא שלי וחברה שלו,שחברה שלו בהחלט אדם שיודע להבחין.אבא שלי מהרגע הראשון שראה אותו עוד לפני המון חודשים, הזהיר אותי לגבי מי שהוא,כל מי שפוגש אותו אומר לי את אותו הדבר אך לצערי אני בחרתי להתעלם ולהמשיך הלאה איתו.

הוא טוען דברים במכתב שלא נבראו,אני אף פעם לא הוצאתי את הסיפור שלנו לחברים ההפך,החברים שלי גם מישראל, וגם מפה ברגע שראו אותו,אמרו לי את אותו הדבר אז באיזשהו מקום זה היה לי קצת קשה.אבל המשכתי הלאה איתו.אחרי מה שקרה בפגישות האחרונות,כל הרגשות בטן שהיו לי צפו ועלו,ולכן היתי צריכה להתיעץ.הוא תמיד משום מה בוחר להתעלם ממה שהיה ואיך שהוא התנהג,שלא נדבר שלי הוא תמיד היה אומר דברים ואז היו מתגלים דברים אחרים,ולצערי הוא נתפס בעיני כל מי שהכיר אותו כאדם לא אמין,שמיפיף את המציאות,וכמה שלא רציתי להאמין בזה,זה בא לי מול העינים,גם בנוסף עם המכתב הזה ועוד דברים... החוסר יציבות שלו ותקני אותי אם אני טועה,יכול להיות שאני לא רואה את הדברים כמו שהם צריכים להיות,אבל זה מתבטא בכל דבר.

היו תקופות שכל שבוע הוא היה אומר לי שהוא נפרד בהודעות ואחכ מתחרט ומתקשר כל דקה.וגם ככה היתה הפעם האחרונה,רק שהפעם אני עשיתי את ההפך ואמרתי לו בסדר שיהיה בהצלחה.
הוא אדם מאוד מיוחד,לטוב או לרע,ולי אישית כנראה היה קשה להכיל אותו,אבל מבחינת איך שהוא הכיל אותי והיה רגיש לכל הדברים וההרגשות שהיו לי,זה היה בהחלט ראוי להערצה,למרות שאני לא מאמינה שמהרגע הראשון שנפגשנו הוא היה כל כך אובססיבי להמשיך ולהיות איתי בקשר כאילו אין מחר וזה הדליק לי המון נורות אדומות.
הטעות שלי היתה לבקר אותו כל כך הרבה שהוא פה אצלי כי ראיתי דברים שאני אישית,לא מבינה כמו שצינתי כבר קודם,ההתנהגות האינפטילית שלו.סהכ שהינו לבד בחדר היה מדהים,הינו יוצאים מתחומי החדר,הכל היה מתהפך כי ראיתי דברים שלא יכולתי להבין.

אני בגלל עברי בטיפול פסיכולוגי מזה המון שנים,ובנוסף סגרתי גם את המעגל עם משפט במחוזי שנערך לפני 4 שנים.אבל הוא,שעבר דברים כאלה בבית,ואני בוחרת להאמין למה שהוא סיפר,לא הלך אף פעם לטיפול,ואמר שהוא פשוט לא צריך כי הוא בסדר,וזה לא מצא חן בעיני.

סהכ באתי פה בשביל לשאול האם מה שאני רואה זה אכן נכון או לא.מה שבטוח שיש לו חוש ביטוי מאוד גבוה,והוא יודע לפעמים להתבטאות ולהראות לעולם את ההפך ממה שהוא.
אני כן עניתי לו למכתב, מאחר ורוב הדברים שהוא כתב היו שקריים,וכמו שצפיתי,הוא שינה פאזה ושוב נהיה נחמד ומדהים כאילו הכל בסדר,וזה כל כך מבלבל.
אני פשוט צריכה להבין האם הדברים שקורים הם נורמלים,האם ככה בני זוג אמורים להתנהל? אני חיבת רק לציין דבר אחרון,עד לפני 2 התקריות האלה,היה לי מאוד אבל מאוד טוב איתו למרות שתמיד היתי ביקורתית כי שזה הגיע אפילו לאיך לאכול מול שולחן,מאוד עיצבן אותי והרגשתי תמיד

כאילו אני אמא שלו וזאת הפעם הראשונה שהוא שומע על איך אוכלים,או איך מנקים,או איך מתנהלים בחיי היום יום שלמעשה,אני רציתי גבר!! ואכן זאת היתה הטעות שלי,ואני מצרה על כך מאוד!

לחזור אליו או כל דבר אחר,אני לא יעשה כי ההרגשה בבטן לא עוזבת אותי,אבל לדעת ולסגור מעגל שמה שראיתי והרגשתי זה לא נורמלי,אני צריכה תשובות כי לצערי בגלל עברי,שנמשך לאורך המון שנים,אני נוטה להמשך לאנשים מהסוג הזה של הלא נורמלי ולחשוב שזאת המציאות הנכונה....

תודה רבה ואשמח לתשובה

ולגבי "מה שהוצגתי" שהוא תאר ומה שהוא חווה- הקשר שלכם הוא קשר עם הרבה סטרס, המרחק הגאוגרפי והפערים ביניכם לא תורמים. העובדה שיש נטיה קצת "לכבס" בחוץ ולהפוך את הריב שלכם לפומבי- גם לא מוסיפה. כי הכל יוצא החוצה ואז יש רצון להחזיר זה לזה מעל במת האינטרנט. כל ההחצנה הזאת והעוצמות האלו- רק מנפחות את החוויה הקשה שלך ובטח גם שלו.

הקשר הזה, עם הסטרס שמביא- יכול להוות משבר רציני לאנשים שבעבר התנהגו "רגיל".. אבל הקשר מהווה עבורם טריגר- להתנהגות לא מקובלת כמו אלימות או חוסר גבולות. ואולי זה גם כיוון שצריך לחשוב עליו- ייתכן והאקסיות עם הקשר המדהים שהיה לו איתן- לא היו איתו באותו סוג של קשר (פערים, מרחק), וזה לא יצא שם (וגם את זה צריך לקחת בערבון מוגבל, אנחנו אף פעם לא יודעים מה היה ומה לא.).. וייתכן וקשר שמהווה ומביא איתו גרומי סטרס- כן יוציא את התוקפנות. כדי להוציא תוקפנות ותסכול חייבים טריגר. וכשאת, אהובתו, מתרחקת- זה משבר וזה טריגר. וזה יוצא. זה לא חייב לצאת מוך כל אחת ועל כן ההשוואה לקשרים אחרים פחות רלוונטית עבורך. תתמקדי בקשר שלך איתו, בחוויה שלך מולו, בביטחון שלך מולו. לא נשמע שטוב לך שם.

להצדיק או לנסות להבין את זה כטריגר?
אני לא יודעת אם יכולה,לאור העובדה שבעברי היה לי כבר טיפוס אלים,אני לא ממש יודעת איך לאכול את זה עכשיו,אבל אני לא יודעת אם כאלה דברים למעשה יכולים להוות טריגר למי שהוא,כי סהכ אדם בוגר,לא היה פוחד להשאר לבד,הוא פחד במסעדה שאני אלך לעשן סיגריה ל5 דק,שלמעשה ההסבר שלו היה הפחד שאני יעזוב אותו והוא יהיה לבד בחול,שהבר היה 5 דק מהבית שלי.... וכנל לגבי החוף ים....
האם יש דרך להצדיק את מה שהוא עשה?

לגבי לחשוף את הזוגיות שלנו לאחרים,אני לרגע לא עשיתי את זה,ההפך אלו החברים שבאו אלי כל פעם ואמרו לי שממה שהם התרשמו הם לא מבינים מה אני עושה איתו.לא הוצאתי לרגע את "הכביסה המלוכלכת" ואני לרגע לא שקלתי את מה שאמרו לי החברים שלי,ובנוסף גם עכשיו שנפרדנו,אף אחד חוץ מ2 יודעים על כך וגם הם לא יודעים את כל הסיפור כי סהכ אני חושבת שכאלה דברים נשארים בינינו ולכן אין לי מושג על מה הוא דיבר..... אולי באיזשהו מקום הוא פחד להחשף,אין לי מושג!

הי יפית, אני אנסה להסביר יותר טוב-

אני לא מצדיקה אף פעם התנהגויות- אני מנסה להביא אותך לתוך מקום של הסבר לוגי ומקובל על הדעת, ברמה הפסיכולוגית- רק עבור עצמך. אני מנסה להבין מהי החוויה שלך לנוכח ההתנהלות שלו שאת מתארת.

אז להצדיק- לא. להסביר, להביא אותך למקום הפסיכולוגי- כן. וזה לא כדי לפטור אותו מאשמה או מדעתי שהתנהגות כזאת מצריכה טיפול. אני עדיין חושבת כך. יש פה מצב בעייתי.

המורכבות שגם את חווית אלימות מביאה נופך אחר לכל הסיפור הזה, וזה משהו רגשי סוער שאת עוברת כרגע עם עצמך, בנוסף לחוויה הזוגית. ייתכן וזה משהו שמאוד מכביד עלייך גם, ובצדק. זה לא פשוט להיזכר, לשחזר, להתקרב לאדם אלים או לחוות אדם ככזה, בעיקר בן זוג. אני כן הייתי מזמינה אותך לברר מה בדיוק קורה אצלך כרגע ואיך אפשר להתמודד עם הקומפלקס הזה שאת כרגע עוברת. כי יש לדון בזה, כשתרגישי שאת יכולה. ז"א להפריד בין החוויה בעבר למה שקורה כרגע.

לגבי הסיפור בים- התנהגות לא מקובלת כפי שציינתי.

לגבי חשיפה- יש פה חשיפה של הקשר לאחרים, בין אם זה האחרים שפנו אליךך או הפוך, לא לזה כיוונתי. אלא לכך שהסיפור הזה מושמע בעיני אחרים, והם חווים דעתם, וזה גם עלול להביא לתחושה של בלבול עבור שניכם ובעיקר עבורך.

זה לא קשר נכון עבורך, זאת דעתי. את כל מה שאת חווה כדאי יהיה בהמשך להשמיע מול גורם מסייע, מקצועי, כי יש פה חוויה לא פשוטה מהעבר, והקשר הזה מעט מתנגש בה.

אני מודה לך מאוד על הזמן,אני יודעת שזה לא קל להביע דעה בסיפור הזה,במיוחד אני מאמינה שיש שני צדדים לסיפור הזה ולא רק אחד.

השאלה הגדולה שלי היא,האם קשר אמור להתנהל ככה שהרגשתי בחוסר אמון הזה מההתחלה שאם אני לוקחת את הקשרים בעבר שלי,מעולם לא חויתי חוסר אמון ולא היו בעיות מהסוג הזה?

לחשוף את הזוגיות,אני בהחלט לא בעד והחברים שלי באו במטרה לעזור כנראה שהם ראו את המצב מנקודת מבטם,זה לא השפיע עלי כי אני נוטלת לקחת את המסקנות ואת החשיבה לעצמי כי סהכ זאת אני שנמצאת בקשר הזה ולא אף אחד אחר.

האם כל מה שכתבת בתגובה הראשונה שלך עדיין תקף? האם זה הטיפוס שמבחינת ההסמכה המקצועית שלך את רואה כדבר נורמלי?

אני פשוט רוצה לדעת מה נכון ומה לא נכון לעשות.אם יותר נכון,איפה היתי בסדר ואיפה אני לא היתי בסדר,והאם הדברים שראיתי נכנסים בגדר הנורמלי או לא? וזה רק בשביל סגירת המעגל האישית שלי,מאחר ובכל זאת,הדבר האחרון שהיתי רוצה זה לעסוק בדברים תפלים,חודשיים לפני קבלת תואר ברפואה,שאכן מצריך את כל האנרגיות שאני יכולה לתת,אני בטוחה שאת מבינה אותי!

שלום שוב.

אני מרגישה שאת מאוד רוצה תשובות לעצמך, את באמת מנסה לפתור את הדברים באופן הכי הכי טוב ושלם עבור עצמך. כל החיים אנחנו בתהליך של התקדמות, עשיה, מודעות, חשבון נפש, מו"מ עם עצמנו. עד לקבלת התואר הנחשק (וכל הכבוד לך!) אני לא בטוחה שתקבלי את כל התשובות שאת רוצה לקבל כרגע, עם כל מה שאת חווה, הבלבול, חוסר האמון, חוסר האונים..

יהיה לא מקצועי מצידי להכריע ולגזור את הדין באופן אבסולוטי לגבי בן זוגך. מהדברים שתארת בהודעתך הראשונה, כפי שהזכרתי בתגובותיי אלייך: קללות, זריקת חול, הרמת שולחן- אלו מדברים על בעיה של גבולות, של ויסות רגשות ,של ויסות עוצמות. מדובר בתסכול, שמביא לתוקפנות. "נורמטיבי"- רק אנחנו הגדרנו את זה לפי אמות המידה שלנו. זאת התנהגות לא מקובלת, ואני לא חוזרת בי- מה שתארת מעיד על אדם שחייב לעזור לעצמו. לא בשבילנו כחברה-בשביל עצמו. שידע לקחת דברים נכון, שידע להתמודד נכון, להכיל נכון. עבור עצמו.

אם את מודעת לעצמך מספיק, וידעת מראש להפריד בין מה שחווית בעבר לבין החוויות הנוכחיות- זה דבר אחד. אבל, אני יכולה להגיד לך מנסיוני בשטח, שכשאדם חווה כזאת טראומה, לא תמיד בכלל ניתן, אובייקטיבית, להפריד בין חוויות. בד"כ עושים זאת נכון בטיפול דינאמי ארוך טווח, שם מבררים איפה מה שאנחנו חווים במציאות הוא דומה או מזכיר את הרגשות כאשר חווינו אותן אז. אני מאמינה לך שהקשר בעייתי בין אם היית נפגעת התעללות ובין אם לא. הקשר לא טוב לך יקירה. הקשר הזה בפירוש לוקח ממך יותר ממה שהוא מעניק לך, ואת גם יודעת את זה.

חוסר האמון שחווית איתו ושלא חווית עם אחרים משמעותיים גם יכול לחזק את ההשערה שיש בעיה ספציפית בקשר הזה מולו.

אז מאוד קשה להכניס מישהו לגדר הנורמה או לא, בעיקר מתוך הודעות פורום מתומצתות (וגם כאן זה היה מתומצת לעומת כל התמונה כולה). אבל אני חוזרת- ההתנהגויות שקרו, התוקפנות, האלימות, הקללות- בעייתיות ומצריכות טיפול פרטני עבורו. כי הוא במצוקה.. הקשר הזה פשוט "גירה" את ההתנהגות והיא יצאה. אם זה דפוס, הרי שזה משהו אישיותי.

אם את צריכה עוד הכוונה, או כל דבר שנכנס לתחום האישי שלך, תוכלי לשלוח לי מייל. מופיע בפסקה למעלה.

בהצלחה רבה, וכל הכבוד על סיום הלימודים, בהחלט יכולה להבין את הלחץ שלך.

לאור הנסיון שלי עם פסיכולוגים אני יכולה להוריד בפניך את הכובע ולהודות לך מקרב לב על כל העזרה שנתת לי ובכלל באתר הזה,תודה על המוכנות ומה שמתלווה לכך. את עושה מצווה.

שנדע רק טוב, מאחלת לך המון כל טוב

תודה רבה. זה מחמם את הלב.

אני מאמינה שתמשיכי במסע שאת עושה, הן בהתקדמותך המקצועית והן האישית. אני בשבילך גם במייל לכל התייעצות.

הצלחה רבה וכל טוב.

היי,
לי נשמע שמאוד לא קל לך עם הפרידה הזאת ושאת לא לגמריי שלמה איתה.
את עדיין לא בטוחה האם גם לך יש חלק בכך שהקשר לא מצליח, או שהוא זה שיותר גורם לך.
הייתי מייעצת לכם ללכת לייעוץ זוגי - כדי לעשות את ההשלמות הללו, אבל אתם גרים רחוק אחד מהשני ,
מה שכן.. אני חושבת שזה יעשה לך טוב וקצת סדר, אם תלכי לייעוץ אישי, רק לעצמך- ושם תשאלי את כל מה שבוער בך ותוכלי להגיע להבנות הללו, שאת עדיין מרגישה שלא הגעת אליהן.
כמו שאמרת, את רוצה סגירת מעגל, אבל לא מרגישה שאת מקבלת אותך. כלומר, את לא שלמה עם ההחלטה(כך לי לפחות זה נשמע).
יועץ טוב יוכל לעזור לך להבין יותר על עצמך ועל הקשר.
בהצלחה..

אני באיזשהו מקום שלמה עם זה,ממש ירדה לי אבן מהלב,אני סומכת על האינטואיציות שהיו לי ועובדה שברגע שסימנו אני יותר שלווה. אני כן שואלת מה היה חלקי בהתקפי זעם שלו,והאם זאת אני, וכמובן תמיד חשוב ללמוד מטעויות להמשך שיהיה יותר בריא.

תודה רבה לכולכם אתם נהדרים פה!

הי שרה,

לעתים קרובות דווקא הצד החילוני עושה הרבה פשרות בזוגיות כזאת, כיוון שהצד הדתי, כביכול, יותר מוגבל ובעל עקרונות מוסריים ודתיים קשים יותר.

כאן את מתארת מצב שבו את הצד המתפשר יותר. חסר הפרט בני כמה אתם וכמה זמן נשואים והאם יש ילדים.

בכל אופן, בזוגיות הזאת יש קושי כפול- גם כל קשיי הזוגיות הקלאסיים והשכיחים וגם קושי של פער בשאיפות, באורח חיים ובגבולות. לכן- המיקוד של תשומת הלב ביחסים כאלה צריך שיהיה קודם כל בפער הדתי וכל היתר יבוא אחר כך.

אם את באמת מוכנה לנסות ולעבוד קשה בשביל הקשר (במילים אחרות- האם יש אהבה שמספיקה לגשר על הפער, לדעתך ולדעתו)- אתם מוכרחים לקחת סיוע של איש מקצוע שיהווה גשר ביניכם. כי כרגע, אתם בשלב כזה , מעט מסוכן- שניה לפני הרמת ידיים ויאוש.

התחתנתם, מתוך כוונה כנראה להישאר יחד ולהקים משפחה. אם הרצון הזה עדיין קיים בשניכם, עשי מאמץ וגייסי את בן זוגך מתוך מקום אוהב ומזמין- לטיפול זוגי שיתמקד על התחום הדתי. אם אינו מעוניין- גשי את לבד.. יתכן ויצטרף אלייך. בכל אופן לא להרים ידיים עד שלא ניסית הכל. מניסיון, פערים כאלה יכולים להצטמצם ולהביא למצב של כבוד הדדי בזוגיות. אבל יש לזה תנאי- והתנאי הוא אהבה שמספיקה לשאת את הפער הזה.

שלום רונה,

נשמע שמצד אחד נוח לך עם העובדה שה"אמהות שלך" חברות וזה משרת איזה צורך אצלך. מצד שני, מפריע לך מאוד ומביא אותך אף לתחושות קיצוניות של שנאה. זה מעיד על הטלטלה הרגשית שאת חווה ועל העוצמות שאת חווה את הדברים.

כתבת הרבה על העזרה הרבה- קניות, נקיונות, שמירה על הילדה.. אני חושבת ותוהה האם תוכלי לקחת חלק מהתפקידים האלו דווקא עלייך, ז"א שהשליטה והאחריות תהיה עלייך. ככה את תוכלי להבין מהי באמת התרומה ומה המידה שבה את מעוניינת שהדמויות החשובות האלו יכנסו לחייך. כי כל עוד הן עושות עבורך ומקיימות בשבילך את המטלות השונות ו"טרדות היומיום", ככה את תמשיכי להיות תלויה בחסדיהן ובעזרה שלהן ותמשיכי להסס- האם זה טוב שהן כ"כ קרובות גם זו לזו וגם אליי, או שלא?

בכל אופן, רונה, המצב שאת מתארת מורכב, לא בריא וחסר גבולות- פשוט כך. את צריכה לעשות סדר, קודם כל- להוריד מחמתך את ה"עול" שאת זאת שאמורה לשאת ולא היא, ולא כי היא לא טובה, אלא כדי לאפשר לך לקחת שליטה וסדר על חייך. אחר כך- את תוכלי לזהות כמה את באמת צריכה אותן קרובות ומה את מסוגלת לעשות לבד. כשתרגישי שהכוח שלך בידייך- את כבר תהיי במקום טוב יותר.

לגבי החברות של שתיהן והאם את צריכה להרחיק את אמך מחמתך- לא הייתי מתערבת שם. זאת חברות בפני עצמה ואם החברות כ"כ טובה וקרובה, הרי שאמך בטח יודעת "עם מי יש לה עסק" והיא תחליט את ההחלטות שלה מי תהיה חברה שלה ומי לא.

הי א',

כנראה שההתנהגות הזאת של הביטול מצד בעלך מביאה אותך לרגשות מאוד קשים, ובצדק. את לא מקבלת ממנו תמיכה, העצמה וחיזוק. אני לא חושבת שאת צריכה להרפות מחלומותייך- אני חושבת שאת צריכה לעשות מעשה ולהראות שאת אינך זקוקה לאישורים חיצוניים, גם לא שלו, על מנת לצאת ללמוד ולעבוד ובעצם לעשות כל מה שיגשים אותך בתוך הזוגיות. לראות אותו מהצד ומתפתח יכול להוות לך גאווה ועונג, אם את תהיי שלמה במקום שלך ותרגישי חזקה על צעדים שאת עושה לקראת מימוש עצמי, הגשמה עצמית ועוד. בשיר של אריק ברמן על הגשמה עצמית הוא שר ככה: "איזו אשה אחת פעם אמרה לי שבכלל זה לא כדאי לי, אבל מה היא מבינה, אני עוד שניה נוגע.. "תשמור את החלומות לעצמך וללילות שתוכל להתעורר- אחרת תשתגע". אנשים אחרים יכולים להוריד אותנו מהחלומות שלנו, מהשאיפות שלנו, גם אנשים מאוד קרובים שאולי לא תמיד מאמינים ביכולות שלנו.

אני לא חושבת שאת צריכה להיתלות שם. אני באמת מאמינה שאם יש משהו שאת רוצה, עבור עצמך, והגיע הזמן לצאת מדמות הסמרטוט- קדימה. עם תמיכתו ובלעדיה. ייתכן ואם יצפה בך מהצד עושה את השינוי הזה- עמדת הכוח שלו תרד בהדרגה ויבין, סופסוף, שיש פה אשה חזקה אל מול הדמות שתארת בהודעתך.

באשר לאהבתו.. הייתי בוחנת את זה בתקופה בה את כבר בתהליך של לימודים או עבודה או מה שיעשה לך טוב. תצפי בהתנהגות, אם יש מילת עידוד, פירגון, שתיקה, התנגדות. זה עדיין לא מעיד על חוסר אהבה.. לאחר שתעשי את המהלך ותרגישי כבר יותר בטוחה בזכות עצמך- קחי אותו לשיחה ודברי איתו על מה זה עושה לך, המימוש הזה, וכמה חסרה לך התמיכה שלו. כרגע לא הייתי נכנסת לעוד עימות מולו.. לא לפני צעד אמיתי להגשמה שלך.

אני מעוררת אותך לזה ומחזקת אותך- במקום לבכות- כנסי לאינטרנט ובדקי עלויות של מה שאת מעוניינת ללמוד. במקום להיות מולו האדם שמחפש תמיכה ורחמים- תתלבשי יפה, תתאפרי ותצאי לסיבוב קניות (שמלה נוספת אף פעם לא הזיקה לאף אחד.. כנ"ל סומק, כנ"ל מניקור, כנ"ל פן בשיער ועוד ועוד....), הרגישי טוב עם עצמך. שאת שווה את עצמך ואת היחס המעודד שלך כלפי עצמך- ואז תוכיחי- רק לעצמך- כמה את כן יכולה. את לא באמת מתכוונת להמשיך לנסות לקבל יחס ותמיכה ובינתיים להתפורר.. את פשוט תעשי את המעשה הזה, ומשם תראי לאן הזוגיות הזאת מתקדמת.

אז, אחרי החגים? קבענו?

הי אורית,

באופן מפתיע גם הודעתה של ורד "בעלי מכון לאייפון ולאינטרנט" דיברה על אותו נושא. רק שכאן את
הכנסת גם את אלמנט הילדים, שכמובן גם משמעותי.

הייתי מציעה שתקראי את תגובתי לורד. המטרה היא שהשליטה תהיה בידי בעלך ושהוא לא ירגיש שנלקח לו החופש שלו שעוזר לו לפרוק את המתחים. אני מכירה מקרוב את נושא משחקי המחשב האידיוטיים (סליחה על השיפוטיות) ואני הרבה פעמים תוהה למה דווקא המשחק הזה? מה כיף בלירות על יצורים? מה כיף בלהמר על "כאילו" כסף עם אנשים אונליין? למי זה עוזר?

כנראה שזה עוזר. פעם זה היה לגו, הרכבת מטוסי נייר, פירוק והרכבה של מכשירי חשמל.. היום זה אייפון ואפליקציות טכנולוגיות.
אם לנו טובה שיחה עם חברה, קריאת ספר, שמיעת מוזיקה או סיבוב שופינג. כנראה שלהם יש את התחביבים שלהם.. היי בטוחה שגם הם בוהים בנו מהצד ולא מבינים מה עוד שמלה עשתה לנו חוץ מצפיפות בארון וקנייה של עוד סט קולבים (וארון נוסף..)

אז על מנת שבעלך לא ירגיש שאת שולטת לו בלו"ז וכן מאפשרת לו מרחב, בקשי ממנו זמן קבוע אלייך ולכל אחד מהילדים- שעה שמפנה לכל ילד וזמן קבוע מראש לזוגיות. כדי לעגן את זה, את יכולה ליצור טבלה שבועית ולתלות על המקרר, ככה גם הילדים יראו, ואז אולי תחושת המחויבות שלו תגדל. חשוב שהוא יקבע ואת תוכלי לקבל את מה שיקבע. כי בתור התחלה, זה יותר טוב ממה שכרגע. אם יהיה זמן מוגדר- הוא ואת והילדים יודעים שכרגע הוא רק שלכם. אח"כ- אח"כ שיעשה כל מה שרוצה ללא הגבלה מצידכם וללא תלונות.

הי ורד,

מעניין מה שאת מתארת. חשבתי שאולי אכן הוא זקוק למרחב ולחופש מחיה מסוים.. ואולי זאת עדיין הסיבה. בכל אופן מה שתיארת נראה כצובע גם את מערכת היחסים שלכם ואת מרגישה מתחרה אמיתית בנפלאות הטכנולוגיה.

אולי כדאי לשבת איתו ולחשוב יחד על לו"ז שמתאים לשניכם. ז"א, לקבוע זמן בשבוע שהוא מוכן להיות ר-ק איתך. זמן אמנם קצוב, אבל שיעמוד בו. למשל- ימי שלישי בערב. זמן שהוא רק שלכם, האם יוכל לעמוד בזה?

יש אנשים שמכורים לקדמה ולטכנולוגיה דווקא כי היא מציעה כ"כ הרבה מגוון וכ"כ הרבה אינפורמציה. היום בקליק אחד את יכולה לעשות משהו שלפני כמה שנים לקח לך חודשים לעשות. למשל- הנפקת רישיון נהיגה. הידעת שבהעברת כרטיס אשראי את יכולה להנפיק לך רישיון נהיגה זמני לאחר שאבד לך הראשון? מאוד יתכן שבעלך דווקא מכור לשינויים ולטכנולוגיות השונות שהמדיה מציעה, מתלהב מזה מאוד וגורם לו לריגוש ולחופש אמיתי. ואין רע בכך. פעם זה היה הטטריס..

אבל המידתיות צריכה להיות ברורה לו. את צריכה להיות ברורה לו.

נסי לחשוב איתו איך הזוגיות שלכם נכנסת לסדר הלו"ז שלו, איך את מקבלת גם את השעות שלך איתו. תני לו להחליט על הזמן שרוצה איתך. וגם אם יקדיש מעט זמן לדעתך- שתפי פעולה ובידקי את רמת הנאמנות שלו אלייך באותו זמן שהוא עצמו הקציב. אל תנסי לשנות או לפתות אותו ליותר זמן. זרמי עם מה שהוא מציע, ומשם תבדקי לאן זה הולך- האם עומד במילה ומסוגל להיות שלך, או שירוץ שוב למחשב לבדוק מייל ומה התחדש בחמש דקות האחרונות. כי אם אינו מסוגל לשלוט בכך, שווה לבדוק את זה לעומק.

אנא קראי את תגובתי גם לאורית.

הפנית את השאלה לדורית ובכל זאת הייתי רוצה ברשותך להגיב לפנייתך.
אני בת 45 ויש לי ילד אחד בן 6. אני רווקה ומגדלת אותו בשותפות הורית בלבד עם אביו שמעולם לא היה בן זוגי.
גם אני התחבטתי בשאלה האם להביא לעולם ילד נוסף לאחר שאביו של ילדי הביע רצון כזה,
מאוד התחברתי לנקודות שהעלית בדבר המשאבים האנושיים המוגבלים שלך עבור 2 ילדייך, כמו גם המשאבים הכלכליים והטכניים.
בסופו של דבר החלטתי שלא לעשות את המהלך הזה. הרגשתי שיותר חשוב לי להישאר נאמנה לעצמי מאשר לרצות את שותפי להורות או את הסביבה שמצפה ממני לילד נוסף.
עד היום מידי פעם אני נתקלת בתגובות כמו: מה רק ילד אחד??
כן...רק ילד אחד... עם אמא מאושרת, שלמה עם עצמה ועם הבחירות שלה והכי חשוב אמא שיש לה את כל האהבה , הסבלנות והנתינה שבעולם לילד שלה!
מקווה שעניתי לך, שירית.

רעות היקרה, אני חושבת שעלייך להקשיב לעצמך. יש שונות גדולה בין אנשים שונים וגם בנושא הזה יש שונות, ואינני חושבת שאיזו נורמה צריכה להכתיב לך את ההחלטה הזאת. יתכן שזה באמת נעשה כבר נורמטיבי להביא 3 ילדים -בארץ שלנו. במדינות רבות אחרות הנורמה היא קטנה יותר ומי אמר שזה יותר טוב כאן? מי שצריך לקבוע זו את ובעלך, וכל השיקולים שהעלית בפנינו - מצבך הבריאותי והתכניות שלך והאנרגיות הנדרשות - נראה לי שללא הלשונות המצקצקות - היית כבר מזמן שלמה עם עצמך ולא מתלבטת כל כך עם הנושא.
ראי את הדיבורים ואת השאלות שאת נשאלת על ילד שלישי - בתור הצדעה של האנשים לנורמה...ככה היא נוצרת וככה היא מתחזקת וככה היא נשמרת... ע"י השאלות והדיבורים הללו!
לפני 35 שנים היתה נורמה להתחתן עד גיל 22, והורים שלי לחצו עלי להתחתן כאשר עברתי את גיל 23 והיו מאוד מודאגים שמא אשאר רווקה זקנה. היום זה נחשב לגיל צעיר מאוד להתחתן ואנשים יותר ויותר מבינים שחשוב קודם להתבגר ולהבין יותר את העולם ולהתנסות עם יותר מחבר אחד ואז לבחור בן זוג לכל החיים. נורמות משתנות בכל מיני תחומים, וחשוב לעשות את ההבחנה בין צו ליבך, האינטואיציות שלך, לבין נורמות חברתיות שרירותיות.

דורית,

תודה רבה עבור התשובה. אני אמנם שלמה עם החלטתי ואני יודעת בליבי שאילו דעתו המנוגדת של בעלי בנושא (הוא מאוד היה רוצה ילד נוסף), אימרות מאין אלו לא היו מזיזות לי כלל.
כפי שכתבתי, בעלי יודע את דעתי בנושא והיה מאוד רוצ שתשתנה. היחסים ביננו טובים, אבל בתקופה האחרונה הוא דיי מציק לי עם הנושא בצורה מאוד "עדינה" כביכול אבל גם מטרידה: כאשר הוא מחבק או מנשק אותי הוא פתאום לוחש לי "אי רוצה עוד ילד..בבקשה.." או כאשר אנו משוחחים על משהו אז הוא אומר: "כל כך היתי רוצה עוד תינוק קטן מאשתי האהובה"...הוא שם לשני היילדים שלנו קליפים עם צחוק של תינוקות ברקע, וכמובן שכאשר הוא רואה את התינוקת החמודה של גיסתו או התינוק השמנמן של השכנים מבטו נמלא רוך וחמלה והוא נראה לפתע כה אומלל שאשתו הרעה לא מגשימה לו את משאלתו...
איך מתמודדים עם התנהגות זו? זה דיי מעיק עלי. אני איני רוצה ילד נוסף והוא יודע זאת, אולם התנהגותו מטרידה את שלוותי ולדעתי הוא מתנהג ך כדי לנסות ולשנות את דעתי עם הזמן, אולי בעתיד. אני מעירה לו על כך...אבל זה לא כל כל עוזר..
איך חיים בשלום עם דיעה כה שונה בנושא...האם להתעלם מההערות שלו? לתת לזמן לעבור...או לעורר מריבה בנושא? אולי אם אגיב פחות ואדבר כמה שפחות על הנושא כך ייטב לשנינו? מה דעתך
תודה
רעות

רעות היקרה, ראשית, תגובתו כרגע היא ברמה סבירה, אפילו "נחמדה". אני מקווה שזה לא יתהפך אצלו ללחץ מסיבי יותר אם תמשיכי לסרב לילד נוסף. אם אני זוכרת נכון - היתה תקופה שהוא לא היה נחמד אלייך בגלל אי ההסכמה שלך.

אני חושבת שהנושא מאוד חשוב לו וכי אין מה לעשות וצריך לאפשר לו לבטא את תשוקתו לתינוק.
את צריכה להבין שכרגע - את קיבלת את מבוקשך ואילו הוא לא קיבל. אז לפחות תאפשרי לו "לקטר" על כך, מה גם שהוא עושה זאת בחינניות...
מה שאת יכולה לעשות הוא לקבל יותר בשלווה את הדיבורים והפעילויות שלו בנושא, להבין מאיזה מקום זה מגיע ולהישאר שלווה ורגועה משום שאת מרגישה שאת שלמה עם עצמך בנושא.
אני קוראת לכך: "יורד שם גשם" אבל את לא חייבת להירטב...
אולי תוכלי להגיב ע"י הומור וקלילות , ממקום אוהב כלפיו אבל יחד עם זה להיות שלמה עם עצמך.

"אגלה לך משהו" :לא על כל דבר בחיים המשותפים ניתן להגיע להסכמות שיהיו מקובלות על שני בני הזוג, ובמקרה הזה כל אחד צריך למצוא דרך להשלים עם המצב ולקבל נפשית שלא הכל מושלם ומתאים בדיוק לכל החלומות שלי. זה סוג של בגרות, קבלה, השלמה עם מציאות במקום להילחם בה ו"לעשות גלים" ולהוסיף על המתחים.

תודה עבור התגובה והעצה.

אמנם כמו שאמרת בפעם הקודמת הוא לא היה נחמד אלי בגלל סרובי לילד נוסף. היתה בנינו שיחה מאוד רגועה ומבינה בנושא. השלמנו. הוא שוב ניסה לשכנע אותי והבטיח שיתמוך ויעזור לי בהריון הקשה ויעשה הכל על מנת שיהיה לי קל , והוסיף שהוא יודע כמה שזה קשה לי ועל כן יעריך את זה יותר אם אני אסכים. אני פשוט בהיתי באוויר ולנגד עיני חל תסריט נוראי של הקאות בלתי פוסקות , מחנק, אשפוז בבית חולים חוסר אונים וסבל נוראי. ועוד פעם לחזור לחיתולים והנקה ולטפל בתינוק צורח עם עוד שני ילדים שיש לי... .ואז אמרתי "לא אני לא מוכנה". הוא הבטיח שלא ילחיץ אותי בנושא, ייתן לי את הזמן להתלבט ויתשאל אותי בעוד שנה שוב בנושא...עבור שבוע והכל היה נפלא הוא לא הזכיר את הנושא...ואז לאט לאט הוא עבור להערות ולהטרדות "נחמדות" שכתבתי עליהם קודם... והיום הוא שוב חזר להיות קר ונוקשה ואמר שאם היתי אוהבת אותו מספיק אז היתי מביאה עוד ילד וכנראה שאני לא אוהבת אותו מספיק, ושאם לא יהיה לו עוד ילד הוא לא יהיה פה, כי הוא לא מוכן למשפחה עם שני ילדים, והוא לא מתכוון לוותר לי. אז אמרתי לו בשלווה שאני אוהבת אותו ואילו הוא היה אוהב אותי היה מבין שהסבל שעברתי הוא די והותר והיה מסתפק בשניים. הוספתי בקור רוח שאני לא מתכוונת להביא ילד מתוך איום וסנקציות ושהוא יכול ללכת שיעשה מה שרוצה ואף אחד לא מאיים עלי. לאחר מכן יצאנו לטייל עם הילדים ... דיברנו רגיל אבל יש קרירות ומתח בנינו..אני מרגישה שזה שאני לא אומרת לו "כן" חוסם אותו רגשית כלפי.
הצעתי לו ללכת ליעוץ זוגי אבל הוא לא מוכן הוא טוען שהבעיה היא בי ושאני צריכה להיות קלילה ולזרום עם החיים ולקחת את עצמי בידיים - אני שונאת את הביטוי הזה!
אמרתי לו שבשיחה שהיתה לנו הוא הבטיח לא להלחיץ אותי בנושא ..אז הוא אמר שהוא לא מלחיץ והוא נותן לי את כל הזמן שאני צריכה כדי להיות מוכנה להריון נוסף..עניתי לו בהומור שגם אני לא מלחיצה ונותנת לו את הזמן להתרגל לשני ילדים. מאז הוא מסתובב כמו מלפפון חמוץ...הכל כרגיל בינינו אבל יש מתח באוויר... נראה שהוא לא יורד מהנושא. הוא גם לא מוכן ללכת ליעוץ.. איך אני אמורה לנהוג איתו? לשמור על קור רוח? לא להגרר למריבות? אני מרגישה שאני צריכה להיות מאוד חזקה נפשית ולהכין את עצמי שגם אם הוא יעזוב לא להכנע כי הוא זה שלא בסדר ולא אני. אני פשוט לא רואה את עצמי עם שלושה!
כיצד הכי נכון להתנהג איתו במצב הזה כדי לא להסלים את העניין?
תודה
רעות

שלום מזל,

לא כתבת בני כמה אתם, זה פרט חשוב.

ממה שכתבת ותיארת, התמונה מראה שבן זוגך לא בשלב בו את נמצאת. נשמע שיש בך בכל זאת את הרצון לשנות, לשפר משהו. המצב הגיע לרמה נמוכה, המשפחות מתערבות וזה אכן גורם ללכלוך לא רב במובן המקובל אלא זה ממש "מלכלך" את התמונה ואת הזוגיות שלכם. גבולות מאוד חשובים לבניית קשר נכון.

ההצעה להיפרד לאו דווקא הצעה גרועה. לפעמים, כמו שבן זוגך רמז לך, חוזרים זה לזה. אולי, אם אמר זאת, הוא מתכוון לכך שצריך חופש מהזוגיות, שאולי צריך לנקות את הראש. אין לי ספק שגם להולדת הבת יש משמעות אדירה על מערכת היחסים שלכם, שכנראה מראש ידעה קשיים.

הייתי מציעה כן ללכת בקו הזה של פסק זמן, אם כי לא גירושין, כי בכל זאת, לפי המעט שתיארת, יש שם איזה פוטנציאל. הייתי מציעה שתמשיכי לשהות בבית הורייך, לא ליצור עמו קשר עד שיעבור מספיק זמן ותהיי יותר נקיה ורגועה מכל המחשבות. אני מניחה שמישהו מכם כבר ירים את הכפפה עד אז ויעשה מעשה- או לגשת לטיפול יחד ולנסות לגשר, או להחליט על פרידה סופית.

כך או כך, את תקבלי החלטה מתוך לחץ. תני לעצמך זמן לחשוב על זה, גם לו, ואולי הזמן לבד של כל אחד מכם יעשה משהו טוב.

אורלי היקרה, לדעתי הדרך הטובה ביותר שלא תלחיץ אותו היא ע"י דוגמה אישית. הביאי בחשבון שזה לא ברפרטואר הטבעי שלו להשתמש במילות חיבה, וזה מופיע לו עכשו מוזר ומלאכותי. אל תלחיצי אותו ואל תדרשי ממנו אלא רק עשי זאת בעצמך כלפיו, בנדיבות, בהנאה, ממש כפי שבא לך. אני חושבת שככל שתאהבו יותר - זה יתחיל להופיע גם אצלו עם הזמן...אם יקרה שהוא יפלוט בטעות איזו מילת חיבה - הראי לו כמה זה מענג אותך ( כלומר - חיזוקים חיוביים...). לאט לאט...אתגר!!!

שיר היקרה, נראה לי מן התיאור שלך שאכן מצאת לך בן זוג שתלטן וחסר רגישות, והתאמת את עצמך לכוחניות שלו עד עכשו, וגם הוא התרגל שאת מקשיבה לו ונכנעת לו, ופתאום עכשו, כאשר את מתמרדת ולא מוכנה יותר להשלים עם המצב - הוא שולף נשק עוד יותר קיצוני - אדישות - ויוצא שאת היא זו שמתפתלת ומנסה למצוא פתרונות והוא מושך את ידיו ולא טורח לעשות שינוי.

לפני הכל עלייך לבדוק האם יש בו דברים שאת מעריכה ואוהבת - עם כל ה"מפלצתיות" שבו. כי אם אינך מצליחה לראות בו דברים חיוביים - עלייך לאזור אומץ ולעזוב אותו. לא יהיה נכון להישאר איתו רק על מנת שלבנך יהיה אבא צמוד. אם את תהיי אומללה - חייו של בנך לא יהיו טובים.

אם את רוצה להישאר איתו כי יש בו דברים טובים ואת יכולה לדמיין שאת חוזרת לאהוב אותו - עלייך לחפש בני ברית שיתמכו בך במהלך של השינוי.
עלייך להחליט איך את רוצה את חיי הנישואין שלך ואת הזוגיות איתו ולהתחיל לשנות את יחסיכם בכיוון הזה.
יש לצפות לכך שהוא לא ישתף פעולה, אבל אולי בתהליך איטי וסבלני - זה כן יצליח לך לשנות דברים ביניכם.
הביאי בחשבון שזה עלול גם לא להצליח לך וראי קודם כל האם את מוכנה להישאר לבדך, כלומר להתגרש. אבל מה שחשוב הוא שאת תהיי שלמה עם עצמך ולא תיגררי בגלל הכוחניות שלו לחיי נישואין אומללים. אם הוא לא משתף כלל פעולה ולא מוכן גם ללכת לייעוץ זוגי - היי אמיצה ואל תשארי במערכת כזאת.

היי לך,
אני לא כותבת מתוך בוקורת כלפייך, חשוב שתדעי את זה. אני ובן זוגי בידיוק באותו מצב. אני בת 24 בן זוגי בן 26, עד היום עשה המון שגיאות כספיות ורק עכשיו, ואני חייבת לציין, ללא התנשאות, שזה בזכותי. גרמתי לו להבין מה חשוב בחיים, עכשיו הוא אוטוטו סוגר את המינוס. אותי אישית זה מאוד מטריד שבן אדם שאין לו נכסים (דירה/רכב וכדומה) מצליח להיות במינוס, ואני, כמו חבר שלך, חושבת שזה הזמן שלנו לעשות את הכסף כי עם הזמן החובות שלנו יגדלו (הכוונה היא לנישואין, בהמשך ילדים). אני, לעומת חבר שלך, עודדתי את בן זוגי ללמוד והוא באמת מתחיל. גם אני פינטזתי על לצאת מבית הוריי, אבל הבנתי שזה לא אפשרי. כרגע אנחנו גרים אצל ההורים שלי, מנסים לחסוך כמה שאפשר. את צריכה לנסות להבין מאיפה חבר שלך מגיע אבל גם עליו לנסות ולהבין שאת נמצאת בכיוון הנכון! כן הבנת שעשית טעויות ועובדה שהצלחת להתגבר על החובות! וכל הכבוד לך על זה.
את צריכה לשבת עם החבר שלך ולהסביר לו את המצב, אפילו תוכלו ללכת ליועץ פיננסי, תראי מה כן אפשר לעשות, איפה כן אפשר לחסוך על מנת שכן תוכלי להגשים את עצמך, כי בסופו של דבר, לימודים=כסף בעתיד! חבר שלך צריך להבין את זה. הוא גם צריך להבין שהכל יכול לקרות, חלילה לא יצליח לו בקריירה הצבאית, ולא יצליח למצוא את עצמו באזרחות ותחיו רק מהמשכורת שלך.... צריך לקחת הכל בחשבון, ואני מדברת מניסיוני האישי.
אם יש ביניכם אהבה, אפשר להתגבר.

היי
דיברתי איתו על המצב....אבל הוא כל כך לחוץ
לדעתי אפשר להתפתח יחד ולחסוך יחד גם אחרי חתונה ואם המצב היה הפוך והוא היה בלי חסכונות,אני הייתי תומכת בו ולא הייתי לוקחת את זה כשיקול להתחתן.
היום התחלתי לחסוך אבל זה אף פעם לא מספיק...הוא מצדו שאני אחסוך גם בקניית בגדים,יציאות...
ואני באמת משתדלת,אבל את יודעת כאישה שאלו דברים שאת צריכה לקנות לעצמך מדי פעם.
אני פוחדת וקשה לי כי אני צריכה לשתף אותו בכל נושא כספי,כל הוצאה הוא בודק...לדעתי הוא לא סומך עלי.זה תקין?

היי מיכל,
תראי, בגלל שאני מכירה את המצב מהצד של בן הזוג שלך, אנסה להסביר לך.
הוא, כמוני, בן אדם רציונאלי, חושב קדימה, שואף להצלחה ולחיות חיים טובים. זה טבעי ולגיטימי שהוא לחוץ לאור העובדההזו וגם לאור העובדה שרק לאחרונה גילה שהיו לך בעיות כספיות... אבל לכל דבר יש מינון... אני כתבתי בפורום לא אחת שקשה לי עם הנושא של בן זוגי ואני לא מבינה איך הוא הגיע למצב שהוא הגיע ואני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה שהכל על הכתפיים שלי, עודדו אותי ואמרו שאנחנו זוג צעיר והחיים עוד לפנינו ואנחנו צריכים לדעת לנהל את חיינו הכלכליים. אז מאז שאני יודעת שבן זוגי במצב כספי שכזה, אנחנו חוסכים יותר, וכן, פחות יוצאים, פחות קונים ומנסיוני - גם שאת קונה לך פה שתייה ושם ארטיק - זה מצטבר לכמויות כסף שאת לא מבינה בכלל! אנחנו זה מספר חודשים כותבים כל הוצאה שהיא ובסוף חודש מחשבים את כל ההוצאות לעומת ההכנסות שלנו ורואים כמה הצלחנו לחסוך, חייבים לנסות לעשות את הדברים על מנת שבאמת תצליחו לחסוך ולחיות יחד, והכי חשוב - זה היחד!

מיכל היקרה, זה שהוא לא סומך עלייך עכשו נובע קודם כל מן העובדה שלא שיתפת אותו בשלב הראשון במינוס שהצטבר אצלך. את מרגישה - ובצדק - שמאוד השתנית ושהתחלת לקחת אחריות על המצב ולחסוך, וזה מעולה. אלא שבגלל ההתחלה ה"צולעת" בהקשר הזה - ייקח לו ממש זמן עד שהוא ירגיש שהוא יכול ממש לסמוך עליך.
אני חושבת שאת צודקת שאת צריכה להשקיע בבניית הקריירה שלך, ולחסוך עבור הלימודים שלך. העניין הוא שאם את רוצה להישאר איתו - עלייך להראות לו שאת ממש רצינית בנושא הזה, שהוא יוכל לראות בך פרטנרית רצינית בתחום הכלכלי. זה ידרוש ממך אולי הקרבה של כל מיני דברים חומריים, פינוקים, כי עכשו "נטל ההוכחה" הוא עלייך, והוא מסתכל על פעולותייך - בתחום הקניות - בחשדנות ובחששות.

דרך אחרת תהיה להתחיל לדאוג לעצמך בצורה עצמאית: ללא תלות בו ובהחלטות שלו: לעבור לגור אצל ההורים שלך על מנת לחסוך יותר כסף ולא לוותר על הלימודים שלך בשום אופן, כי מאוחר יותר, אם תתחתנו, ויהיו ילדים -- זה יהיה עוד יותר קשה לצאת ללימודים, ואת עלולה לסחוב את חוסר ההגשמה העצמית הזאת לאורך כל חייך.

ליאור היקרה, איזה סיפור רומנטי...
יש כאן בעייה: הוא הרי יודע מן הסתם שהקשר שלך עם החבר האחרון נגמר, הוא יודע זאת משום שאתם בקשר ונפגשים כידיים, לא כן? אז נשאלת השאלה - אם הוא יודע זאת - למה הוא לא בודק איתך ביוזמתו האם יש על מה לדבר.
יתכן והוא חושש מתשובה שלילית. חושש לסבך את יחסיכם. אולי הוא חושש שאם יתחיל איתך את תירתעי ואז גם הידידות היפה שלכם תיפסק. אפשרות אחרת היא שהוא "התגבר עליך" ולא רוצה שוב להיכנס למקום הרגשי הזה.
אני חושבת שמה שאת יכולה לעשות הוא או להיות ישירה איתו ופשוט להגיד לו מה קורה אצלך, או לרמוז לו בצורה לא ישירה - ע"י שפת הגוף שלך - שאת מעוניינת בקרבתו.
אם את בוחרת בצורה לא ישירה, אז תלבשי בגדים יותר סקסים, תשאלי אותו מה מתאים לך, שבי קרוב אליו, הביטי בו עמוק בעיניים, שחקי עם שערותייך, לקקי את שפתייך - אומרים שיש כל מיני רמזים מיניים שנשים שולחות לגברים שהן חושקות בהם. הציעי לצאת לבילוי משותף, טיול על שפת הים בלילה. הכניסי קונטקסט יותר רומנטי. ואם כל זה לא עוזר - ספרי לו סיפור על מישהי במזרח שכך וכך קרה לה, כמו שסיפרת לנו...אם כל זה לא יעזור - אז אולי הוא באמת כבר התגבר עליך ולא מעוניין.
מקווה בשבילך שיצליח לכם!!!

תודה על תשובה!
אני באמת מעדיפה חיזור עקיף, כי אני פוחדת, אולי כמוהו, שאם הוא לא ירצה זה יהרוס את הידידות שיש בינינו, שעליה אני ממש לא רוצה לוותר גם אם הוא לא רוצה אותי כבת זוג. נראה לי שהוא לא ניסה לחזור אחרי שנפרדתי מהבחור השני כי אני שידרתי שאין מצב.. ואם הוא היה מנסה אז באמת הייתי נרתעת. לקח לי זמן...אני איטית לפעמים...
ואולי הוא באמת לא מעוניין בתסבוכת הרגשית איתי וכבר יצא מזה.
בכל אופן, אני מאמצת את ההצעות שלך וכבר הזמנתי אותו אליי לסרט רומנטי בדי וי די ואני מתכננת לשכר אותו :)
תודה רבה! זו היתה תשובה מפורטת ולא אוטומטית כמו שרוב האנשים שהתייעצתי איתם נתנו לי.

יקירתי אכן סיפור יפה שחייב להיבדק עד תום
עזבי סרטים , ליקוקי שפתיים וכ"ו
אלוהים נתן לנו פה כדי להשתמש בו. תפתחי בשיחה אמיתית תתגברי על כל המעצורים וכולי תקווה שזה יביא אותכם לזוגיות מושלמת גם בעתיד בה מדברים על הכל בצורה גלויה.
בכל דרך אחרת יש מצב שלעולם לא יקרה כלום וככל שהזמן יעבור כך תתכנסו כל אחד ממכם
תפרשו מעשים ומילים לפי ראות עינכם ותחמיצו הזדמנות גדולה.
בהצלחה מכל הלב

אני מפחדת להרוס את הקשר שלנו בדיבור ישיר מדי. אם אני אראה שהוא לא מבין רמזים, אני איאלץ להגיד לו...
ותודה רבה על העצה ואיחולי ההצלחה!

במחשבה נוספת, ובאותו כיוון כמוך, יעל, אני רוצה להדגיש עוד נקודה:
עם כל השמרנות שתיראה בהצעה שלי, לפעמים זה יותר "בריא" לתת לגבר את ההרגשה שהוא זה שהתחיל, זה שהצליח לכבוש, ושזה לא הלך לו בקלות. שכאשר כבר יהיה ביניכם משהו פיזי - הוא ירגיש שאת פשוט נכבשת בקסמיו ולא יכולת לעמוד בכוח המשיכה שלו.
לכן מצב רומנטי שבו את רק רומזת והוא - יש לקוות - יעשה את המהלך הראשון - יהיה לשניכם מוצלח יותר ונכון יותר. התאזרי בסבלנות ותני לטבע לעשות את שלו, רק תיצרי את המסגרת הרומנטית המתאימה, כמו שתכננת, ואולי יעזור גם אם תעלי זכרונות מן התקופה הראשונה שלכם, מה שיראה לו שאת חושבת עליו ולא על החבר האחרון שלך.
בהצלחה, נשמח אם תשתפי אותנו בהמשך!