פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מתוסכלת יקרה, צר לי על מה שאת עוברת, ובעצם גם עליו, כי הוא בטוח לא מאושר מן המצב.
שניכם הסתגלתם זמן רב לסטטוס קוו שתיארת, והוא מצא את הפתרון שלו לסיפוק מיני. לפעמים יותר קל לאונן מאשר להסתכן בחיזור וביוזמה לסקס הנתקלת בדחייה מצד בת הזוג. יש להניח שבעבר הרחוק הוא כן ניסה ליזום סקס, לא כן?
יש גברים שחוויית הדחייה כל כך קשה להם שהם מעדיפים להפסיק לנסות.
ויש גברים ונשים שלא מסוגלים להתקרב גופנית לבן או בת הזוג לאחר שהיה ריב. ואת כותבת שהיו הרבה ריבים ביניכם. אז אולי הוא כזה שאינו מסוגל להתקרב רגשית וגופנית לאחר ריב.
לי זה ברור שעליכם להגיע לייעוץ ותוכלו להפיק מכך הרבה תועלת. יתכן והסרוב שלו הוא זמני, ואם יראה שאת רצינית הוא ישתף עם זה פעולה. עלייך להיות נחושה ולהבהיר לו שאינך מוכנה לנישואים ללא אינטימיות. זה יהיה תהליך לא קל של עימותים, אבל עלייך להתמיד בכך. לא בצעקות אלא בנחישות וברצינות.

ענבל היקרה, תתפלאי כמה זוגות נמצאים בדיוק במצב אותו את מתארת.
הבעייה היא שלא עשיתם את השינויים הנדרשים כדי לבנות ביניכם מערכת יחסים שמספקת לכל אחד מכם את הצרכים הבסיסיים שלו. במקום לעצור ולהתמודד עם הבעיות - המשכתם הלאה ועכשו כאשר את עוצרת ומסתכלת על מה יש לכם - את ממש מאוכזבת. זה לא מפתיע, כי עברו כמה וכמה שנים של אכזבות - ואני בטוחה שגם אצלו יש אכזבות מן היחס שלך אליו - וקרה בינתיים משהו לאהבה ולחום ולתשוקה, אני מניחה.
לצערי זוגות לא יודעים לזהות שהם נמצאים במצב הדורש ייעוץ, היערכות חדשה, בנייה מחדש, וכאשר ממשיכים יותר מדי זמן ככה -האהבה עלולה להינזק ללא אפשרות חזרה.
אז, ענבל, חשוב להכיר במשבר ולראות האם ניתן עדיין להציל את המצב. יש דברים שניתן לעשות עם כל מה שאת מתארת, ורק אחרי שתתנסו ותלמדו עקרונות חדשים בתקשורת ובניהול היחסים - רק אז אם זה לא יצליח - תוכלי להתחיל לשקול פרידה.

שולי היקרה, אני מתרשמת שאת אישה עצמאית, מובילה, מנהיגה ורגילה שעושים את מה שאת אומרת.
תני לי להזהיר אותך - מנסיוני זה ממש לא טוב לזוגיות כאשר בני הזוג עובדים באותו עסק! מספיק יש להם את "העסק של המשפחה והבית המשותף ומטלות הבית" - שלרוב פוגע ברומנטיקה ובתשוקה המינית אצל כל זוג - ואת רוצה להוסיף גם עסק כלכלי משותף - בטווח הארוך יש כאן פוטנציאל ממש הרסני לקשר הזוגי שלכם! ויכוחים מרים שנולדים בתוך היום יום של העסק זולגים כמובן הביתה ופוגעים קשות באהבה. אתם עלולים למצאו את עצמכם שותפים לעסק אבל שונאים זה את זו בבית, ומצש שני תלויים מאוד זה בזו כלכלית כי אתם בתוך אותו עסק...בזוגיות מאוד חשוב לשמור על "נפרדות", על עצמאות, על תחומים שאינם משיקים ומשותפים לבן הזוג, ואילו את לוחצת עליו לעזוב את הדרך העצמאית שלו - שהוא מצא בלעדייך - ולחזור לעסק שאת מובילה אותו. מערכת היחסים שלכם תהיה עד מהרה - אם היא לא שם זה מכבר - של בוסית וכפוף, וזה ממש לא תומך בזוגיות שלכם!

אילו ניתן היה שיפתח עסק משלו, עצמאי, ושניכם תוכלו נניח להתייעץ זה עם זו אבל לא לעבוד ממש יחד - זה היה עדיף בהרבה. אבל האם זה מה שמתאים לו? אולי מה שמתאים לו זה דווקא להיות שכיר? לא כל אחד מתאים להיות עצמאי! לא טוב שהוא יעשה דברים המנוגדים לאופיו ולצרכיו רק על מנת לרצות אותך - עלייך להכיר אותו באמת כמו שהוא, במקום לנסות כל המזן לעצב אותו בדמותך ובצלמך...ואם הוא כל כך שונה מן החלום שלך - עלייך לבדוק את עצמך היטב לפני שאת ממשיכה איתו.

נדמה לי שלקחת מישהו שקל להשפיע עליו ולעצב אותו, אבל טיפוס כזה לא ממש מאתגר אותך מבחינה זוגית.

בנית לעצמך חלום מסודר וברור איך את רוצה לחיות את חייך, אבל לדעתי עלייך לבחון אותו מול מציאות ומול ההיתכנות לאור מה שכתבתי לך.

היי דורית,
אני מסיימת כעת את התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה ומאוד מאמינה בייעוץ ועל כן פניתי אלייך.
מצד אחד, התשובות שנתת לי נראו לי כתשובות ממשהי שמכירה אותי כי תארת אותי מדוייק מה שגרם לי לבטוח בעצות שלך.
אך מצד שני היית נחרצת בנושא הנזק של עבודה משותפת- האם זוהי אינה אלא הכללה גסה?(זוהי חלילה לא ביקורת אלא נסיון להחליט)
האם כאשר את פוגשת בבחורה שאוהבת את בן זוגה ואת התא המשפחתי שבנתה אך אכן מוצאת עצמה הרחק מהחלום שבנתה(אכן אני מתוכננת כמה שניתן ומציק לי שהוא זז מהתוכניות שעשינו יחד)
אני נורא מבולבלת נסי לתת לי עוד קצת כיוון בבקשה.
אודה לך מראש על תחושת המקצועיות והבטחון שהעברת לי!

שולי יקרה, תודה על הכנות!
אני יכולה לכתוב לך כאן רק על פי נסיוני והאינטואיציות שלי. את נמצאת עכשו בתחילת הקשר שלך עם בן זוגך - יחסית, כמובן למשך חיים שלמים של זוגיות. כאשר נמצאים בנקודה זו מאוד קשה לדמיין קשיים ומשברים והתרחקות, אבל לדעתי, ככל שיש יותר "אזורי חיכוך" בין שני אנשים, יש סיכוי גדול יותר שתהיה "זליגה" של כעסים וטענות בין תחומי החיכוך השונים. להתאהבות עצמה יש משך חיים יחסית קצר - בין מספר חודשים לארבע שנים, כך אומרים המחקרים. וכאשר שלב זה נגמר, מתחילים לראות את המציאות כמו שהיא, ללא הסינוור וההטייה של הרגשות החזקים כלפיו שצובעים באור מאוד וורוד את בן הזוג בתחילת הקשר.
אני חוזרת על אזהרתי, ומחזקת אותה אפילו, משום שבמקרה שלכם את מעידה על עצמך שאת היא המובילה. מערך יחסים כזה יחליש אותו עוד יותר. לבסוף הוא יהיה תלוי בך, ושניכם עלולים לאבד את האהבה ואת המשיכה. הוא בגלל שיראה בך דמות הורית, ואת משום שתראי אותו כמו ילד התלוי בך וזקוק לך.
אני מעריכה שקשה לך לקרוא את תשובתי, כי היא מנפצת לך את החלום ה"מתוקתק" והמובנה שרקמת לך במשך שנים. עלייך לעמוד מול הקושי הזה ולחשוב היטב על דברי ולבחון האם יש בהם אמת לגבייך.
אני מקווה שתוכלי לעכל זאת ולהתחיל תהליך של חשיבה מחדש על מטרותייך בחיים, ואולי תשתפי גם את בן זוגך ברקימת המטרות הללו.

הצעה מעולה הייתי צריכה שמישהו יזכיר לי שמותר לשכתב חלומות:-) ולא לדבוק בכל מחיר
תודה רבה ושנה מקסימה!

יוני היקר, תצטרך לקבל את עובדות החיים: כנראה שהבחורה לא נדלקה מספיק כאשר היתה איתך. כדי שמישהי תידלק עליך ותרצה להיות איתך - צריך שיקרה משהו, איזו כימייה, איזו התלהבות, איזה פרפרים...עליך לקבל שיהיו נשים שיימשכו אליך, ויהיו כאלה שלא יימשכו. בדוק את עצמך: האם אתה מסוגל להיות עם כל אחת? האם כל אישה מושכת אותך באותה מידה? בדיוק כך הן הנשים, גם הן בררניות ומחפשות את מי שמדליק אותן, וכנראה יהה משהו בבחור ה"חנון" שמצא חן בעיניה, התאים לטעם ולצרכים שלה.
נקודה נוספת: אל "תקנה" כל מילה שאומרים לך. אם היא אומרת לך שהיא לא מעוניינת בקשר עם אף אחד - לפעמים זו דרך של אישה לרמוז לך - תוך נסיון לא לפגוע בך אישית - שהיא לא מעוניינת בזוגיות איתך. האם עדיף היה שהיא תגיד לך: "תראה, אני מחפשת קשר, אבל לא נראה לי שאתה מתאים לי"
יש נשים שלא רוצות לפגוע, או לא רוצות להבריח אותך לגמרי, אז הן שומרות אותך על "אש קטנה" - וזה מסביר את הגעתה לשיחות איתך ביוזמתה, עד שהיא מצאה מישהו שבאמת הדליק אותה...אל תיקח זאת קשה, אלו הם החיים בשלב ההכרויות בו אתה נמצא.
מאחלת לך שתמצא קשר הדדי במהרה!

אורנה היקרה, נשמע לי - גם בלי קשר לכדורים - שאתם בשלבים שונים של החיים, ואם את מתלוננת על עייפות וחוסר חשק מיני - והוא מוטרד - יש כאן איזה כובד ואיזה שק של בעיות שנראה לי קצת גדול עלייך.
הכדורים הללו יכולים לפגוע בחשק המיני. העובדה שהוא לוקח אותם בגיל 19, ועוד 3 פעמים ביום - נשמע לי מוגזם. יהיה לך מאוד קשה לחיות עם אדם כזה שזקוק לסימטריה, וכל דבר קטן מעצבן אותו.
מציעה לך אם עוד לא התאהבת קשות - להניח לו ולמצאו מישהו מתאים יותר.

מה זה תעזבי אותו?!
למה שלא תנסה לקבלו איך שהוא?
מה,כל בני האדם מושלמים??
אני בטוחה שגם את לא מושלמת...
איכסה.

אלין היקרה, אני יוצאת מתוך ההנחה שאת צעירה, כנראה מתחת לגיל 25. האם אני טועה?
אם כתבת על עצמך שעם הבחור הקודם היית עצובה, בכית הרבה ולא נהנית מן החיים - אז מה שווה שהוא כל כך אוהב אותך אם את אינך אוהבת מספיק אותו? זה נשמע לי כאילו איתו את כיבית את עצמך והבחור החדש הדליק אותך מחדש, ואת מרגישה שוב "בחיים".
ברור שחלק מן ההידלקות שלך הוא כל המיסתורין, אי הוודאות, ההסתרה, השקרים מן הסתם לחבר הוותיק - כל הדברים הללו גורמים לריגוש רב ועלולים לבלבל אותך ולגרום לך לחשוב שהתאהבת בבחור החדש. אבל עלייך לבחון היטב את החדש - את תכונותיו כבן אדם, האם את חושבת שיש בו את התכונות שחשובות לך? שאת יכולה להעריך ולאהוב לאורך זמן רב? לסמוך עליו? אם כן - אולי בשבילו שווה לקחת את הסיכון ולהשקיע ביחסים החדשים ולהפסיק עם הקודם. עד כמה את זקוקה שיעריצו אותך? שישאו אותך על כפיים? לפעמים מאוד קשה לנו להתאהב דווקא בזה שמעריץ אותנו ולאורך זמן נחפש דווקא את זה שקשה יותר להשיג אותו...

השאלה היא אם את מוכנה לקחת סיכונים מסויימים בחיים. נכון, כלל לא בטוח שהחדש אוהב אותך, ואולי זה מוקדם לצפות לוודאות. ובכלל כל מערכת יחסים מאוד שונה מקודמתה, ושווה להתנסות קצת לפי שמתמסדים.

שלום.
זה נשמע מצב ממש גרוע, ואני מצטערת מאוד בשבילך שזה קרה לך, כבר התרגלת אליו ו4 שנים זה המון. מה שאני חושבת שאת צריכה לעשות בכוח כי זה יהיה ממש קשה, זה להמשיך בחיים שלך, להכיר מישהו חדש במיידי לאו דווקא למשהו רומנטי אבל לבילויים וליציאות ולמצוא עבודה חדשה והכל. את חייבת!!! מי יודע אם בסוף תחזרו או לא, את לא צריכה לשים את חייך על hold עד שהוא יחליט. שיהיה המון בהצלחה.

בברכה אלין.

הי ט., מתנצלת על האיחור..

קודם כל לשאלה הפשוטה יותר שהעלת- כן, זה נורמלי לחלוטין! הבחור שהכיר רק אותך ורק מולך היו לו התנסויות, מרגיש לא בשל מספיק להיות בנוי לקשר רציני וארוך טווח ומרגיש שפיספס משהו בחוץ. זה נורמלי ותקין. ארבע שנים (ואני מניחה שאתם צעירים) הן תקופה מאוד ארוכה לקשר ראשון.

כרגע הפגיעה היא קודם כל באמון, באגו, בהדדיות שחשבת שנוצרה, ואני משוכנעת שנוצרה למרות הכל. הוא החליט להיות ישר, כן וחד ולומר לך בבירור שהוא אוהב אותך, אבל כל העת מנקר בו "מה פיספסתי". לך יש את יכולת הבחירה- או לבלוע את רוק הפגיעה, ולהגיד- אוקיי, נפגעתי ואני "מפרגנת" לו את את הזמן שהוא צריך (אבל לשדר שאת ממשיכה הלאה), ובמקביל לבדוק עם עצמך מה את מרגישה, ואם ינסה לחזור- לבדוק האם את מסוגלת רגשית לחזור לקשר איתו.

או- להיפגע ממש, ולא לשכוח- ז"א, זהו. זה נגמר.

בגדול, אני חושבת שהכי "דיפלומטי" ושלם גם מול עצמך יהיה להגיד לו שיקח את הזמן שלו, שאת כמובן לא תרצי לחיות לצד מי שלא בטוח כי חווה מספיק (זה גרוע ביותר לדעתי- לחיות לצד מישהו שלא לגמרי בטוח שנמצא במקום הנכון), ושאת מפרגנת לו את היציאה לעולם הגדול. אבל- את במקביל ממשיכה בחייך. אם ירצה בעתיד לדון על חזרה לקשר רציני- את תבדקי האם גם לך המהלך הזה יתאים, בזמן ובמקום שתהיי בו. אני יכולה (כמעט כמעט) לחתום לך שיש סיברות גבוהה שהוא , אחרי תקופה קצרה, עושה פניית פרסה וחוזר אלייך עם זנב בין הרגליים (יש לזה המון תשובות בפסיכולוגיה, אבל הברורה היא שכשנותנים חופש- לא ממש זקוקים לו פתאום, רק ה"אישור" עושה את שלו).

אז כך או כך-כמובן שלעזוב להורים, כמובן לא להישאר בכוח, כמובן לשחרר. מה שיהיה בעתיד- לא תלוי בך. גם את זה את צריכה להבהיר: מפרגנת לך, אבל גם לעצמי. :)

יהיה בסדר... מצב די שכיח אצל זוגות שהקשר הראשון שלהם הוא ארוך, ובאמת שיש סיכוי שהוא יתפוס את הראש ויכה על חטא..

האם לא קרה לך פעם שהיית עצבנית עד כדי הרצון להוציא את זה בדרך פיסית????
חס וחלילה אני לא אומרת שאם אי פעם גבר ירים יד על אשתו זה יהיה מוצדק אבל אל תסיקי מסקנות על גבי המקרה הזה. אני מציעה שלא תעזבי ישר., קשה לך לדבר בצורה אובייקטיבית אתו על הנושאים הבעייתיים ביניכם, אבל אם היית יכולה זה היה מצוין, אם היית מדברת אתו אילו היית מתבוננת מהצד אני בטוחה שזה היה מביא לתוצאות, כלומר למתן את התגובות שלך ולדבר בלי טון מרמז, אני בטוחה שזה יהיה לך קשה, אבל זה לא יהיה הפתרון הנכון לעזוב.
בגלל משפחה?? לא נראה לי. כשיהיו לכם חלדים המשפחה שלך תקבל אותך כי יש להם נכדים שהם הילדים שלך (אלא אם כן הם ממש מפלצות), בכל אופן תחשבי בזהירות מה את צריכה לעשות, כי זה קשה להימצא במצב ולחשוב בצורה הגיונית הכל פועל פה לפי רגש וזה מוביל רק לצרות במקרים האלה.....


שיהיה בהצלחה אלין.

בבקשה שיר.
שגם לך יהיה שבת שלום חג שמח.

בברכה אלין.

תודה רבה לך אלין אנסה לדבר איתו יותר ברוגע ולנסות לפתור דברים ממש עזרת לי שתהיה לך שבת שלום וחג שמח ואתם עושים עבודת קודש.
שיר

ט יקרה, עם כל הכאב ואי הוודאות והבלגן שזה דורש ממך, אני חושבת שמה שהוא עושה הוא צעד חשוב, אמיץ. הוא מקשיב עכשו לעצמו, לצרכים שלו, למאוויים שלו, וטוב שהוא לא שם אותם בצד ומדחיק אותם, כי מאוויים כאלה טיבם שהם צצים במועד מאוחר יותר וגורמים להמון תיסכול וכעס על בת הזוג, ועלולים להוביל גם לחיפוש חוויות מחוץ לזוגיות ולבגידות.

אתם צעירים, וזה בדיוק השלב בחיים שבו יש להתנסות במערכות יחסים נוספות, להכיר עוד פרטנרים פוטנציאליים, להשוות, לבחון מה הכי נכון עבור כל אחד מכם. הרי מדובר בבחירה הכי חשובה בחיים!

עד עכשו נסמכת עליו. נדמה לי שלא עמדת על שתי רגלייך שלך, אלא היית חלק מזוג. יש לך עכשו הזדמנות להיעשות בלתי תלוייה, עצמאית, בעצמך להתנסות בעוד חוויות עם אחרים, לבחון בעצמך את עומק רגשותייך אליו.
אם אהבתכם חזקה ונכונה - אתם תמצאו את הדרך לחזור לאחר זמן מסויים. ואם זה לא יקרה - אולי זה מלכתחילה לא היה צריך ליהפך ליחסים קבועים וסופיים
את כרגע בעיצומה של ההפתעה, ואת מרגישה פגועה שבורה וכועסת, כפי שכתבת לנו. תני לרגשות הללו להיות, זה הכי טבעי שכך תרגישי. לצידם - ברגע שתוכלי - הפעילי גם את החשיבה ותראי מה עולה לך מבחינת המחשבות, ההגיון. לפעמים הרגש אומר לנו משהו אחד וההגיון משהו אחר, ולא תמיד ניתן ליישב ולאחד את שני ההיבטים הללו. עם הזמן יש להם נטייה להסתדר ולהשתלב.

אני מאחלת לך ט שתעברי את המשבר הזה ותצאי מחוזקת ועצמאית יותר ממנו.

שלום חיים,

אין ספק שאתה מבין שגם לך יש חלק במה שקורה כרגע בקשר בינך לבין ההורים שלה ובינך לבין החברה, שהתאכזבה לא פעם אחת.

כתבת שיש גם סיבות "זוגיות" לאי הגעתך לטיול, ואולי שוה להתמקד בזה. אולי אי הגעתך ובהמשך מה שקורה כרגע הם משקפים משהו בנוגע למערכת היחסים שלכם, לחוסר הוודאות שלך או לספקות שיש בך לגבי הקשר? ביטול הגעה לטיול יום קודם בהחלט יכול להאיר נקודה מסוימת- מה יש בקשר שאתה הססני לגביו. זה דבר ראשון.

דבר שני, אם אתה מעוניין בהמשך הקשר ורואה אותך ואת חברתך יחד גם בהמשך, כדאי רצוי ומומלץ לפתור את היחסים עם ההורים. במשך השנים אתה תצטרך לפגוש אותם לא רק בטיולים אלא גם בחגים, וכשיהיו ילדים- עוד יותר יעלה הצורך הזה. לכן חשוב למען הסדר הטוב, ואם כבוד מדבר אליהם, כדאי שתשתמש בזה ותיזום שיחה משותפת, שלך, של החברה ואיתם יחד. נסה להסביר את הסיבות לאי הגעתך בשתי הפעמים (אגב אולי בעיניהם אתה זה שצריך לתת הסבר ולא הפוך, הרי הם כבר תכננו, שילמו וכו'). חשוב שתסביר גם איך אתה רואה את הקשר בינך לבין הבת שלהם ולפתוח דף חדש- כל זה בתנאי שאתה רואה את המשך הקשר עם החברה שלך. אם לא- זה מיותר.

לגבי החברה והתגובות שלה- לא הייתי שופטת אותה הפעם. היא בכל זאת אמרה משהו להגנתך, אמנם לא יצאה למלחמה, אבל תחשוב כמה זה קשה לצאת נגד האבא, שמחפש כבוד, ליד בן הזוג, ליד האמא, ואם יש עוד בני משפחה קל וחומר. לבן הזוג קשה לא פעם להיקרע בין שני מקומות- בעבר שלו- ההורים, לבין ההווה והעתיד- בן הזוג. כן כדאי לשתף אותה כפי שעשית, ולספר כמה היה לך לא פשוט, אבל לא להתעכב שם, אלא לנסות ליזום שיחה משותפת ובכך תשיג שני דברים שאין כרגע:

1. הערכה ותשומת לב מיוחדת מבת הזוג.
2. דף חדש עם ההורים שלה, והערכה גם מצידם.

אם השיחה הזאת לא תעזור, זאת כבר בעיה אחרת אבל די לצרה בשעתה, ואני די משוכנעת שזה יוכל לעזור. היה אתה זה שמוביל את השינוי.

הי שרית,

זה טבעי שבעייה כמו בעיית פריון תאיר נקודות חשוכות (עד כה) בזוגיות.. פתאום הקשיים מתגלים, פתאום מה שהודחק עד עכשיו יוצא החוצה.

השאלה שלי היא האם כדי לברוח מהבעיה העכשווית- התירוץ הוא פרידה? או שמאז ומעולם חשבת על פרידה ולא ראית סיבה להישאר בקשר הזה?

בעיית הפיריון נועדה לעשות משהו נוסף- לגרום לכם אחד משני דברים: להיפרד, או להילחם חזק על הזוגיות..

הי שירה,

אני חושבת שהמכנה המשותף למה שאת מעלה הוא בפירוש- עבודה עצמית עם עצמך. כשכתבת שראית שיש מקום לעבוד איתו על מה שקשה לך- ואני מדגישה "איתו", על מה שקשה "לך"- כשקשה לנו כדאי קודם כל לבדוק מה יש בנו שקשה לנו- ז"א- איפה זה קשה לנו, למה זה קשה לנו, ולמה זה פוגש אותנו בעוד ועוד קשרים. כי זיהית נכון- יש אצלך דפוס שאחרי מס' חודשים של חוסר התמודדות יעילה עם הקשיים- את לא יכולה יותר, מאבדת עיניין ואילו הצד השני משתומם ולא מבין למה- הרי היה כ"כ כיף. אנחנו יכולות לזהות פה איזשהו פער בתפיסה של הדברים, שלו ושלך. וגם את נשארת עם סימני שאלה- אם הוא כזה מתוק איך אני עוזבת כל פעם?

אלו דברים שכדאי להעלות מול עצמך, לבדוק מה בדיוק קשה לך במערכות יחסים, האם זה הריבים, הקונלפיקטים, הגבולות, הלבד והביחד, הקנאות, החופשיות, המחויבות? יכולים להיות הרבה דברים. חשוב שתזכרי שזה מאוד טבעי לחוות את אותו קושי בכמה מערכות יחסים, וזה שם את הפוקוס עלייך- וזה מצוין, כי זה אומר שיש משהו שאת יכוהל לעשות כדי שהמערכת הבאה תהיה טובה יותר. אם אנחנו יודעים שזה משהו בנו- אז אנחנו יכולים גם לשלוט בו ולנהל אותו. אם לא תזהי לבד, את בהחלט יכולה ורצוי שתיוועצי עם גורם מקצועי, זה יכול להאיץ את הפתרון.

תודה על התגובה זה בהחלט נגע בי..
האמת שאני כבר שנה בטיפול שהתחיל בקשר הקודם שלי שניגמר גם עם סימני שאלה.
אך כמו שאת יודעת טיפול זה תהליך ארוך וקשה לעבוד על הכל
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם הקשר הזה, הבחור ממש לא מקבל את ה-לא שלי ולי גם ממש קשה לדחות אנשים וקשה לי עם ההרגשה שאני לא רוצה משהוא ועד שהצלחתי להגיד לו הוא מנסה כל פעם לשכנע אותי שאני יתן לזה צ'אנס ושאני ממש חשובה לו ואיך אני מוותרת על כך והיה לנו טוב ביחד וגם עם אני לא מרגישה עכשיו אז אולי בהמשך ארגיש..
ובעיקר הוא אומר שהוא בשוק והוא מרגיש אידיוט ושהוא שיחק איתי פוקר כל הקשר הזה ושלא בא לו להיכנס לקשרים אחרי זה.

מה את מציעה?

שלום שוב,

אני שמחה שאת בטיפול, את מספיק מודעת לעצמך כנראה ויודעת שזה יכול להועיל, נכון שתהליך טיפולי הוא ארוך ולא פשוט להתעמת עם הדברים פנים מול פנים- אבל לטווח ארוך זה מציל אותנו ממהמורות רבות שהיו יכולות להפיל אותנו. אז חזקי ואמצי.

לגבי שאלתך- מה לעשות- לי נדמה שאת סגורה עם עצמך גם על הפרידה הזאת וקצת נסחפת או כלואה ברגשות מעורבים מולו- לא להיות הרעה שנוטשת, לא לאכזב, לא לפגוע. השאלה שלי היא האם את יכולה לשים על כפות המאזניים מצד אחד את השלווה הנפשית שלך- ע"י פרידה, והפסקה מקשרים לגמרי- תקופה בה את רק בשביל עצמך ולא מעניקה לאחר, מתוך המקום של "תאהב וקבל עצמך ואז תוכל לאהוב ולקבל אחרים".. אל מול הישארות איתו, בזה את "מרוויחה" את הסיפוק שלו ולא מרגישה רע עם עצמך, השאלה היא עד כמה את במקביל תוכלי לתחזק את עצמך בטיפול.. והאם לא חזרנו לאותה נקודה- ז"א- ממש כמו היום- להישאר איתו למרות ההרגשה שזה לא מה שאני צריכה.. ולמה שוב זה חוזר על עצמו בכל קשר רציני.

במילים אחרות- כשאת בקשר, במקביל לתהליך טיפולי- את מחלקת את תשומת הלב שלך לכמה מקומות בו זמנית ולא בטוח שתישארי (מחוייבת רגשית) באף אחד מהם.. כי הם מעט מנוגדים (העבודה העצמית מול הזוגית) הכל תלוי בך. את באמת צריכה לבנות איזוהי משוואה, האם המשך הטיפול יכול להוביל אות לזוגיות טובה יותר עם הנוכחי, בעתיד הקרוב? או האם זה תהליך ארוך ולא יהיה הוגן (כלפי עצמך וכלפיו) להישאר בזוגיות ולהפסיד בסופו של דבר. מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מדי.

לעדי,
תודה על התגובות ועל המענה , את לא מבינה כמה זה עוזר.
עוד לפני שקראתי את מה שענית סיימתי איתו וזה היה כ"כ קשה שהוא עדיין הרגשתי לא משחרר ואני צריכה להיות מאוד תקיפה ולהגיד לו - לא בא לי עליך! כי הוא לא הבין זאת בדרך אחרת. העניין הוא שככל שהוא הראה לי יותר שהוא רוצה אותי זה גרם לי לסגת אחורה ולפחד שמא לא אוכל לצאת מהקשר הזה לעולם. ואז בעצם חששתי מה הסיבות שאני ניפרדת ממנו? בגלל הפחד שלא אוכל להעיף אותו או בגלל שאני לא רוצה אותו.
אני לא הבנתי אותך עד הסוף אבל בטיפול היא מדברת איתי על החלקים השונים וכי קשה לי להיות במגע עם כל החלקים שיש בי ואז זה יוצר בלבול ושאלה של מה אני מרגישה.
בשיחתי האחרונה איתו הוא ממש ביקש שאחזור אליו עם תשובה של למה אני לא רוצה אותו. ואמרתי לו שאשתדל לחזור עם תשובות יותר מפורטות אבל ממש אין לי תשובות כרגע.
אני האמת שואלת את עצמי גם למה הרגשתי שאני לא רוצה, והאם בטוח אני לא רוצה? ואני די כועסת על עצמי. כי אני יודעת כמה כאב גרמתי לו וגם כי היה כיף ביחד אז אני לא מבינה מה נידפק איתי.
סליחה על המגילה. מקווה שיהיה לך מה להוסיף לי
עם יש לך איזה הצעה בשבילי או משהוא שיכול לעזור לי כי אני מרגישה חרא !
סליחה ותודה

שכחתי לציין שגם קלטתי שכאשר הוא הביע כ"כ הרבה רצון לקשר הרגשתי סוג של מחנק ופחד ויש לי פחד שהרצון שלי לא ישמע וייבלע מול הבן אדם השני בקשר.
האם זה אומר שאני לא רוצה?

הי שירה,

אני גם רואה את הקשר בין מה שאת כותבת- אדם ממולך לוחץ ורוצה לסחוף אותך לרצונות שלו, ואילו את דוקא חוששת מהצעד הזה (הרי שלהחלטה שלך יש פחות מקום) ומנסה להימלט.

בטיפול אנחנו באמת מתעמתים עם כמה חלקים שלנו, ולא עם כולם זה אפשרי בו זמנית. לפעמים זה כ"כ מפחיד עד כדי התעלמות, וזה טבעי מאוד.

אני לא חושבת שאינך רוצה בקשר, אלא אני חושבת שאת מאוד רוצה- אבל לא לגמרי מוכנה לדעת מה את רוצה ואיזה סוג של אדם את רוצה שיחיה לצידך. אני די קוראת כאן שאת לא מוכנה שילחצו עלייך, ולא מוכנה להיות ללא אמירה מול סיטואציה של אובר אסרטיביות מהצד השני. זה אך טבעי שתרגישי שאין לך מילה כאשר אדם ממול בעצם חושב על הרצון שלו ורואה אותו בתוך הקשר: אני רוצה שתחזרי אליי ואני רוצה תשובות" ופחות "אני רואה את המצוקה שלך ואתן לך את הזמן להתרחק". זה בהחלט לא נעים.

בטיפול הייתי גם מתמקדת בבחירות שלך, הזכרת שזהו דפוס וכאן בהחלט התחדד לי שיש לך בחירה להיות דווקא עם אנשים כאלו- אולי מלחיצים מדי, בהולים מדי לקשר, תלותיים במידת מה (הכל השערות- רק את יודעת), ואילו את מרגיש שם קצת נבלעת- הייתי בודקת את זה גם בטיפול- זה יכול להוביל למחוזות חדשים.


קבלי את הרצון שלך כפי שהוא, אני שמחה שעשית לזה סוף כי נשמע שבאמת לא בא לך עליו, ולא בא לך על קשר כרגע- וזה יאפשר לך זמינות עם עצמך ומרחב לבדוק מול עצמך מה הסיבות להתחבר לאנשים מסוימים, מה הסיבות להתרחק מהם אח"כ, מה בעצם הרווח שלך מלהיות עם X כמה חודשים ואח"כ להימלט- יש שם משהו באמצע שבכל זאת גורם לך להרגיש טוב, זה משרת איזשהו צורך, ועל זה הייתי רוצה שתתמקדי, אם את יכולה, ואני משוכנעת שכן- יש בך את האומץ והמודעות העצמית לכך.

תודה על התגובה, בהחלט נתת לי חומר למחשבה

אני חושבת שתוך כדי שאני יוצאת אז אני יבין יותר מה אני מחפשת, אוהבת ,צריכה ומתאים לי ואילו עם אשב בבית ואחשוב לא אתקדם.
לגבי הדפוס שכתבת שאני בוחרת בגברים מסוימים אז לא עולה לי משהוא ממש ספציפי אבל כן יש את הפחד להיבלע וזה בכלל גם מול חברים לא רק בני זוג, הפחד שהרצון שלך לא יתקבל או לא ישמע.
אותי מטרידים מספר דברים:
1. האם אני יכולה לדעת בוודדאות שזה לא הבן אדם או האם זאת אני.
לא ברור לי עם במקרה הזה שאני יודעת שלי יש דברים לעבוד עם עצמי אבל כניראה שזה גם לא הבן אדם המתאים לא? כי בסוף לא רציתי אותו.
2. עם כל אחד יהיו לי מיליון דברים שיפריעו לי ואני יודעת שזה יעלה לי גם בקשרים הבאים ומתישהוא פשוט צריך לוותר לא?
3. איך ודעים אם זה הבעיה שלך או שלא פגשת את האחד?

יש רגעים בהם אני מפחדת כי עשיתי טעות ואולי לא בדקתי מספיק אבל שהייתי בתוך הקשר הרגשתי מועקה ואני לא יודעת האם זה כי משהוא ספציפי הפריע לי או כי לא רציתי אותו והמשכתי כי רציתי שילך.
וואי איך אני לא מצליחה לענות לעצמי?

תודה עדי.

הי שירה,

תמיד יש את המשקל בבחינת שני הצדדים של הקשר- אותך ואותו.. הרבה פעמים יש המון סיבות וצירופי נסיבות למה זה לא התאים דווקא עכשיו ודווקא איתו. אצלך כן זיהיתי דפוס שגם את זיהית- הרצון לברוח מהקשר אחרי שאולי הרגשת שאין לך שם מספיק מקום או הובלה. הוא גם רדף אחרייך מה שגרם ללחץ נוסף.

בד"כ, כשמשהו קשה לנו בקשר אנחנו צריכים להפריד בין המניעים שלנו- ז"א למה קשה לי ואיזו תכונה אצלו קשה לי ולמה, האם אני מזהה את זה בעוד מקומות- וזיהית- למשל מול חברים . ז"א שהפוקוס הוא יותר עלייך ועל משהו שאת צריכה לנסות לבדוק ולעבוד עליו. אולי המקום שבו את יותר משמיעה את עצמך, נחושה ועומדת על שלך. אולי כל הקשר את מעניקה ומאפשרת הרבה מקום לבן הזוג או מקריבה למענו קשרים אחרים ואז את במצב שאת חייבת להחזיר אותם, וזה או הכל או כלום- ואת נפרדת. עוד השערה.

אני מאמינה שבמקרה הזה את מנהלת את המהלכים האלה, וכמו שאמרת שזה יקרה עם עוד הרבה שתצאי איתם- לכן אני מאמינה שהדפוס שקיים בך הוא רק בשליטתך ועם עבודה טובה תוכלי בהחלט להגיע למקום שלם יותר.

לגבי האם הוא האדם הנכון או לא- קשה לנו לענות על זה מכיוון שכל עוד יש משהו אצלך שמעכב את המשך הקשר ומאוד מפריע לך וזה חוזר על עצמו בכל קשר- יהיה קשה להפריד "מה שלו" - ומה הסיבות האישיות שלך לפרידה. כמובן שיש משקל גם להתנהגות שלו- הרי זה מה שמציף אצלך את הדילמה, אבל המקום של עיבוד הדילמה ולעבוד על הקושי- זה המקום שיש לדעתי לשים עליו דגש, ללא הצורך בלסיים את הקשר. לעבוד תוך כדי הקושי. על זה ניתן בהחלט לעבוד בטיפול- איך אנחנו מביאים את עצמנו לידי עיבוד בזמן הנכון וכמה שיותר מוקדם לפני שלא נוכל יותר, נרגיש מוצפים ונסיים את הקשר. לטפל תוך כדי על הקשיים.

ממש תודה שענית לי ממש עזרת לי

לעדי,

לאחר פרידה של שבוע חזרנו שוב להיות בקשר אני ובן זוגי ביוזמתו ועל ידי שכנועיו כאשר אמרתי לו שאני לא יודעת אם אני יכולה לתת לזה צ'אנס כי לא הרגשתי שאני רוצה אבל משהוא סחף אותי שוב לתוך הקשר.

העניין הוא שיש הרבה דברים שמפריעים לי ולא יודעת עם מתאים לי לחיות איתם ויש גם דברים מאוד מיוחדים בו שאני לא יודעת עם אמצא במשהוא אחר- אולי כן אולי לא?
ואולי אמצא משהוא עם דברים אחרים שאוהב,

אני ממש נמשכת לדברים מסוימים בו ולכן ממש קשה לי לסיים את זה אבל מצד שני משהוא יושב עלי.
וגם אינני רוצה לבזבז לא את זמני ולא את זמנו

השאלה היא איך אני מחליטה מה חשוב לי יותר מה פחות על מה אני יכולה לוותר ועל מה לא?
אני לא מצליחה להחליט ואין לי תשובות כרגע.

האם שווה להחבט בתוך הקשר בשאלות אלו? שכן גם המטרה היא חתונה ולא סתם להעביר את הזמן וצד שני אני אומרת שאולי שווה כן לשחרר את עניין החתונה מהראש ולצאת לכיף ולראות מה המתפתח ואם בכלל

שירה

אני גם יודעת שכל בחור יהיו לי דברים שיעצבנו אותי ויחרפנו אותי ויהיו דברים שאהב
מתי מוותרים ומתי עוצרים עם החיפוש הזה?
אני בן אדם מאוד מתלבט עם קשיים בקבלת החלטות

אני חושבת שהמשפט האחרון שלך הוא זה שאומר הכל- אני בן אדם מאוד מתלבט עם קשיים בקבלת החלטות.

כל העיניין של ההססנות, לחזור או לא, להישאר או לא,טוב לי או לא- כל אלו נובעים משורש הבעיה שהגעת אליה לבד.

במצב כזה, את מאפשרת לבעיה לנהל אותך, כשאת הססנית היא פועלת ומחזירה אותך חזרה למקום שכבר היית בו ועזבת. התחושה הזאת יכולה ליצור הרבה בלבול ובעיקר חוסר ביטחון בהחלטות אחרות או גורליות יותר בחיים. כדי לעצור את הגלגל הזה (הוא לא יעצור לבד) אני חושבת שכדאי לפנות לסיוע, כמו למשל קואוצ'ר, או מטפל קוגניטיבי- אלו יכולים לסייע בדרכים כיצד לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורנו, תוך דגש על העלאת ביטחון עצמי ודבקות במטרה. ההתפזרות הזאת מקצה לקצה מוציאה הרבה אנרגיות מאיתנו, ואם תודרכי נכון על ידי איש מקצוע את תרגישי בטוחה יותר.. בהמשך- את תוכלי להשתמש ולנצל את הידע שרכשת בטיפול הזה גם הלאה, בהחלטות אחרות על חתונה למשל, מעבר דירה, באיזה גן לשים את הילד, באיזו קריירה לבחור וכו'- החלטות שיש להן משמעות.

את הרוב את יודעת טוב ועשית לבד- את מודעת לדפוס הזה (כל קשר נמשך מספר חודשים ואת משנה כיוון) ומודעת לקשיים. עכשיו רק נותר לאסוף את החוויות ולמצוא פיתרון שימנע ממך לחזור שוב ושוב על הדילמות שלא מקדמות אותך בעצם לשומקום- רק משחזרות את ההססנות שוב ושוב וכביכול (בלבד) אין מוצא. הכל תלוי בך.

שלום,

אני לא חושבת שיש פה דילמה יקירתי. אני אחזור על עיקרי הדברים שכתבת:

1. בידוד מהמשפחה
2. בידוד מהחברים
3. בידוד חברתי מאתרי אינטרנט
4. גידוף, קללות, עצבים
5. עישון ואלכוהול
6. לא מסוגל להחזיק במקום עבודה
7. לפיכך מצב כלכלי גרוע
8. לא מוכן לשמוע על סיוע
9. לא מוכן שתשתפי אף אחד במצוקותייך
10. רוצה אותך כתלויה -רק- בו

ה"מיוחד" שבו הוא שהוא לא מסתכל על אחרות- את צודקת שיש גברים אחרים שכן, אבל זאת לא סיבה להישאר איתו, את מכירה ורגילה להיות איתו ולכן את חושבת שהוא היחיד שיתנהג כך (ז"א "מכבד" את האשה שאתו), אבל צר לי- כשתצאי מהמעגל הזה את תביני כמה הסיבה הזאת פשוט לא סיבה טובה מספיק.

את חייבת להתנתק ממנו, לתמיד. אין פה מה לחשוב. אם את רוצה את חייך חזרה, את החברה, המשפחה, העצמאות (לא מתאים לו שאת עצמאית) - מהר לברוח. לא לחשוב.

שלום,

חסרים קצת פרטים. בכל זאת- אם מדובר במשהו של הזמן האחרון כדאי לבדוק האם יש גורמים מסביב שמלחיצים אותו- פרנסה, אירוע שקרה לאחרונה, משהו בבית. כמובן את לא אמורה לסבול ביטויים פוגעים, אבל לפני שנטרקת הדלת חשוב להבין מה קורה ומה יש בתקשורת שלכם שיכול היה להשפיע.

(בכל אופן את יכולה להחליט שאת לא נשארת בסיטואציה כשהוא מקלל- להודיע לו את זה- וכשיירגע- תדברו. זה דורש אומץ, אבל אם פעם אחר פעם כשהוא מקלל- את יוצאת מהחדר, או יוצאת מהבית, ייתכן וזה ישפיע.)

הי שיר,

שנתיים היא תקופה ארוכה מאוד.

הרגשות המעורבים לגבי הולדת הילד הם מאוד מאוד טבעיים- מה היה קורה אילו, אין לזה קשר לאהבתך אל הילד- וזה חשוב שתביני. במצבים של מצוקה אנחנו בורחים באופן טבעי לכל מיני פתרונות, אפילו לא ריאליים, על מנת להביא איזו רגיעה, ולו רגעית.

לגבי מה שתארת- אני רואה קשר הדוק בין מגורים ליד ההורים לבין מה שאתם חווים כרגע- אני מציעה לעשות מעשה ולהתרחק, לא נשמע שזאת סביבה בריאה עבורכם.. אולי תמצאי גם קשר בסמיכות הזמנים- המעבר להורים וההדרדרות ביחסים.

הורות, אף היא, לא פשוטה ולא תמיד מובן מאליו איך מתנהגים. במצב כזה אני מציעה כן ל]נות לייעוץ לטיפול זוגי בתחילה ואח"כ לטיפול בהורות- יש קבוצות, ייעוץ פרטני ועוד. כתבת שניסית טיפול זוגי- אם את רואה עוד סיכוי לקשר ביניכם ורצון מצד שניכם- שווה לנסות אצל מטפל אחר.

ואם את עדיין משוכנעת שזה לא זה, אז לא נשארים יחד בשביל הילד, הילד גם הוא סובל מהזוגיות שהוא חי עליה, וילד יאהב יותר לראות אבא שמח לחוד ואמא שמחה לחוד מאשר שניים ביחד ולא מתקשרים. חשבי עם עצמך, קבלי החלטה, לפני זה תני לזה עוד ניסיון- זאת דעתי.