פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני ובעלי בני 28,התחתנו לפני שנתיים ואנחנו ביחד 10 שנים,רק לאחר שהתחתנו עברנו לגור ביחד ומאז התחילו בעיות.אלו בעיות שבעיקר נוגעות לדברים הקטנים כמו ניקיון/שטיפת כלים וכד'.אבל הדבר הכי משמעותי והכי מאכזב קרה אתמול,בעלי הוא בן אדם שעד שהוא עושה דברים לוקח לו המון זמן ואני כל הזמן צריכה להזכיר לו וללחוץ אליו שלא ישכח לעשות.לפני שנה היינו מעורבים בתאונת דרכים קטנה,ואז הגיע הדרישה לתשלום עבור אמבולנס וכדי שלא נשלם הוא היה צריך להביא אישור ממשטרה לאחר תקופה מסוימת התחילו כבר להגיע מכתבים מעו"ד,אני מאוד הייתי לחוצה וכל הזמן ביקשתי שישלם,לפני חודש הוא אמר לי שהוא דאג לזה שהמשטרה פיקססה לעו"ד את הדוח.אך פתאום אתמול חזרתי הביתה וגילתי קבלה מתאם עו"ד שהוא שילם להם סכום מסוים אני מאוד התעצבנתי וישר אמרתי לו מה זה צריך להיות עם הוא אמר שהוא טיפל בזה...הוא אמר שזה עבור טיפול אבל לא נשמע לי הגיוני וגם עם זה נכון אני עדיין לא מבינה למה היה צריך להסתיר ממני כזה דבר,לא פעם ראשונה שהוא עושה עסקה ולא אומר לי ולא עדכן אותי.
אני מרגישה שאני לא יכולה כל כך לסמוך עליו,אני גם מרגישה שאני כל הזמן זאת שצריכה לגרום לדברים לקרות ......

מה לעשות ? אך לפעול ?

אני נכה קל ברגל בן 44 נשוי פלוס 2 ולא מוצא עבודה ובא לי להתאבד כול רגע אמיתי מה לא עשיתי פניתי לכול כח אדם באזור חיפה יש לצין שלפני תאונת העבודה עבדתי כולהזמן ןאכשו אני ריקני גם משעמום וגם מבחינה כלכלית וזה אחוזי הנכות שמגיע לי מביטוח לאומי מצבי בכי רע אני מפחד לעשות משהו שאני אצטער אלו אנה עיזרו לי בכול דרך אני מתחנן בתודה מראש 0506397661

לא מזמן שיתפתי אתכם בבעיה קטנטנה שהיתה לי, ענתה לי דורית וכשכתבתי תגובה לא פרסמתם אותה? למה? כי כתבתי את האמת שזה היה משבר פצפון שעבר בזכות האהבה הענקית וההערצה שיש לנו האחד עם השניה?
זו ממש חוצפה שאני שולחת תגובה על התשובה ואתם לא מפרסמים אותה, כי טענתי שלפי דעתי אנחנו לא צריכים ייעוץ!!!!!!!!!!!!
אנחנו נשואים סה"כ 6 חודשים נהדרים והתשובה היתה "ישר ייעוץ"......... למה ומדוע? זו בעיה כזו קטנטונת, במקום שתגידו שזה משהו קטן שעובר תוך יום(כמו שבאמת קרה) אתם מנסים להלחיץ, מזל שאני יודעת מה יש לי בידיים ולא ממהרת להקשיב ל"עצות"....
הלואי על כולן בעל כמו שלי, כולם פה כותבים על בגידות ודברים נוראים ואני סך הכל רציתי טיפה הכוונה לגבי ההתנהגות ש ל י שא נ י יודעת שהיא לא בסדר ופוגעת, ואת כתבת לי "קחי א ו ת ו לייעוץ" מה הקשר ? ככה אתם עוזרים? אז לכל הנשואים הטריים אני אתן לכם עצה- אם אתם אוהבים ונאמנים אחד לשני ולא אכפת לכם מאף אחד אחר חוץ מבן/בת הזוג שלכם, אז תדעו שבכל תחילת נישואים חדשים יש טיפה ויכוחים וזה נורמלי!!!!!! תסמכו על האהבה הענקית ש ל כ ם ותסמכו על ע צ מ כ ם !!!!!
מזל טוב ובהצלחה.. ותזכרו כל מה שנראה גרוע, בבוקר מקבל פרופורציות......

בעלי אמר לי שלעיתים הוא נמשך מינית לנשים אחרות, ידידות או מכרות, או סתם כאלו שיוצא לו לפגוש.
הוא לא עושה עם זה שום דבר, אך עדיין נמשך מינית. מוזר לו שנאי לא נמשכת מינית לגברים אחרים. האם זה באמת מוזר? האם זה כל כך ברור שגברים ימשכו מינית לנשים אחרות?
לפני שנ חווינו בגידה. אני אומרת חוינו למרות שהוא זה שבגד בי לאחר סך הכל שנתיים ביחד. הוא היה בחו"ל הרגיש שהוא רוצה "לחגוג" ושזה מה שנכון לו באותו הרגע וכך גם פעל.
השבוע, בעקבות איזה מפגש עם מישהו, עלתה בי שוב התחושה הזו של חוסר בטחון.
מאז הבגידה, טיפלנו בעצמנו. לא הלכנו לטיפול זוגי כי הוא לא ראה בכך צורך ממשי. אני הלכתי פעמיים למטפלת, לעשות עבודה עם עצמי ולשחרר.
השבוע עלה בי שוב המקום הזה והתחלתי על כך שיחה והוא ממש התפוצץ. לא נעים לו לשמוע שלא טוב לי עם זה, שאני מבקשת שיקח אחריות על המקום המגעיל הזה שאני חשה בתוכי. הוא אמר לי שאם הייתי מפוצצת אז את הקשר אז זה היה נגמר - כלומר הוא אפילו לא היה נלחם עלי. במערכות קודמות הוא כבר בגד וגם נבגד ואני מאוד רוצה לסגור את המעגל הזה של הבגידות בחיי. אני לא רוצה להיות חסרת בטחון שהוא שוב יטוס ויתחשק לו לחגוג, או שפתאום משהו ירגיש לו מתאים....
למרות שהוא אומר שהוא אוהב אותי ורוצה רק אותי, הוא גם אומר שאם הוא יבטיח לי שהוא לא ירצה לחגוג פעם זה יהיה לשקר לי ושגם אני לא יכולה להבטיח לו שאני לעולם לא ילך עם מישהו אחר כי הוא כבר ראה הכל.
אני ממש אובדת עצות. אני אוהבת אותו מאוד ורוצה לחיות את חיי איתו. לפני כמה זמן עלה עניין חתונה והוא ביקש הסכם ממון ונישואים ואני מסיכמה לכך כי זה יתן לו בטחון שהוא זקוק לו. אני זקוקה להתחייבות שאומרת- אני איתך ולא אלך לחגוג גם אם יבוא לי. כי אני מתחייב לך. על זה אי אפשר לחתום אצל עו"ד... מה אני עושה? איך לגשת אליו?

בקשר לתינוקת הוא נותן לה לעשות דברים ממש מסוכנים לשלמותה הגופנית ומתפאר ביכולותיה המוטוריות . כל מיני להטוטים בגן שעשועים או בבית שממש מצמררים אותי. הוא עצמו ספורטאי כפייתי והכל נובע מילדותיות בלהוכיח שהיא פנומן ספורטיבית.
בקשר לביתי הוא מתיחס אליה לעיתים קרובות בטרור סמוי כגון: כעסים ומצבי רוח על שלא קראה את מחשבותיו ועשתה דברים אחרת משציפה. לא זורם אלא משבית שמחה כי התאכזב. והכל על שטויות לכאורה. ביתי מאד קשובה ומתרשמת בהכנעה ונכנסת למגננה בלנסות לרצות אותו ולהבין אותו.
תמיד יוצא שהוא הכועס והיא מתנצלת.
במקור זה היה אחרת אבל אחרי התינוקת הוא נתן דרור לתכונות אלה.
הוא גם מאד רכושני כלפי התינוקת.
אני פוחדת שזה יחמיר עם הזמן ועם התינוקות הבאים.
יש לי דוגמה דומה במשפחה שגורמת לבעיות גדולות מאד בזוגיות.
מה ליעץ לביתי כדי לשפר את מעמדה בבית מולו בעת טרור כדי שזה לא ידרדר. ומה עושים שלא יסכן את התינוקת?

זו הפעם הראשונה שאני יושבת מתוך ייאוש ונכנסת לפורום מקצועי בניסיון למצוא עזרה.
אני נמצאת בזוגיות עם בעלי מזה 7 שנים, לפני כשנתיים התחתנו ומייד ילדתי את בני המקסים בלידה מוקדמת בחו"ל (חודש שישי) חוויה שהיתה דיי טראומתית והכניסה את החיים שלנו לדרייב מטורף. עד לאותו יום הייתי האישה ה"חזקה" שמובילה את הזוגיות ומחזיקה אותה. בעלי היה שרוי בעצמו - מתלבט אם הוא רוצה אותי או לא ואני "נלחמתי" על האהבה שלו בכל הכוח.
ביום שילדתי, לנוכח הטראומה שעברתי ולאור העובדה שרציתי לזכות באהבה ודאגה מבעלי (ולא רק כי נלחמתי על זה) הרשיתי לעצמי להישבר ולהיות חלשה יותר- הרשיתי לעצמי לומר שקשה לי ורציתי לקבל ממנו תשומת לב, רציתי שהוא יכיל את הכאב שלי וייתן לזה מקום...וזה לא קרה. הוא מצידו כעס עליי ואמר שאני קרציה ושנמאס לו מהקטרנות שלי.
בלת ברירה המשכתי הלאה עם התחושות המתסכלות שאני לבד ומידי פעם שאני נשברת ומלינה שקשה לי - מייד אני נתקלת באותם תגובות.

אנחנו נמצאים במצב של תסכול ומטענים רבים אחד כלפי השני, חוסר הערכה וחוסר כבוד...

לפני כחמישה חודשים החלטנו ללכת לטיפול זוגי אצל פסיכולוגית. מאז ההרגשה טובה יותר ברמה שלי עם עצמי- אני מרגישה שאני עושה עבודה, נוגעת בדברי כואבים ומנסה ורוצה להשתנות ולתקן.
הוא מצידו משתף פעולה ואין לי ספק שהוא רוצה את הקשר הזה ורוצה בשינוי. אבל הבעייה שמתגלה אצלו טמונה בחוסר היכולת שלו להתקרב- הוא חושש מתלות וחושש להיפגע.
חוסר היכולת שלו להכיל את הכאב והקושי שלי נובעת מהפחד שלו שברגע שאני חלשה זה מחליש אותו...ואני לא יכולה להמשיך להיות העמוד שדרה של הקשר הזה ושל הבית הזה...
לעיתים הוא מחליט שהוא לא מגיע לטיפול...החלטות שמתקבלות שם נשארות מחוץ לחומת הרגש שהוא יצר ואני לא יודעת אם אצליח לעבור אותה.

אני מרגישה לבד, מרגישה שאני שקוקה לאהבה בתוך כל תהליך השינוי שאני עוברת בטיפול ובכלל בחיים.

אני חושבת שאם אני יחליט להיות חזקה באמת ולטפח את עצמי אני יצליח אולי להרים את הקשר - אבל משהו בי לא מוכן לעשות את זה - כי שוב אני יייקח על עצמי וזה לא פייר...

מתי אני יקבל את מה שמגיע לי?

אני מפחדת שהטיפול הזה ייקח נצח - אני כמהה לאהבה וזוגיות ורוצה עוד ילדים...כל המצב הזה מעכב אותנו מתלהתקדם בעבודה- לקנות בית וכו'. כי אנחנו עסוקים כל הזמן בקשר הרקוב הזה.

כמה זמן עוד אני אמורה לתת לזה?....אני לא רוצה לפרוש אבל משהו בי ממש לא מאמין שאני יכולה לקבל ממנו את האהבה שאני באמת רוצה- הוא אף פעם לא ידע לתת לי אותה....

שלום שמי אתי ,
יש לי חבר כבר שנה וקצת ..
כבר כמה חודשים שאני מדברת איתו והוא עוצר אותי באמצע ואומר שזה לא מעניין או שאני חופרת ..
או שביכלל הוא עונה לי פיתאום נושא אחר ..
והוא אפילו עשה לי את זה ליד אנשים וזה הרגיש השפלה ..
ניסיתי לדבר איתו על זה אבל שוב הוא ענה לי על נושא אחר ..
למה הוא עושה לי ככה ?..
מה ביגלל שאני לא מיתעניינת בדברים שהוא אוהב ?.. כמו , דגים , מכוניות , צמחים ..
אני גם מיתעניינת בצמחים וניסיתי בדגים אקווריום וכל זה ושניסיתי אז ראיתי שהוא כן מוכן לעזור
אבל אם אני מיתעצניינת בבגדים שיער או שאני מספרת לו משהו שקרה לי הוא מעביר נושא או משפיל אותי ליד אנשים ..
אבל אם אני מספרת לו משהו עליו אז הוא עוצר הכל
זה די מעליב
הוא אפילו פעם אחת קרא לי אפס ..
אטמנם אין לי ידע רחב בדברים שהוא מיתעניין ואני לא חושבת שזה גם פייר מה שהוא עושה
ניסיתי לעשות לו את זה גם הוא היתעצבן ובא במשפט " מה את לא מקשיבה לי?! "
וגם אני שאלתי אותו אבל זה לא עיניין אותו כלל .. הוא המשיך בשלו ..
וזה די נימאס
מה אני עושה עכשיו?

אשמח לתשובה ..
להתראות

אני גרה אצל חמתי והתרגלתי למצב בעלי עובד ולומד יש ל עוד ללמוד עוד שנתים....
אנחנו חיים ביחידת דיור ושם אין אפשרות לגדל ילד
אני ממש לא רוצה לדחות את זה אבל גם לחסוך לוקח זמן עצוב לי
אני לא יודעת איך להתמודד במצב שכזה....
בנוסף לכול מאז שהתחתנו אני פשוט לא מפסיקה לבקש צומת לב ...פשוט התהפך הגלגל ומעצבן אותי להיות כדבר מובן מה אני עושה?

שלום,
אני בת 36 ואם חד הורית לילד מקסים בן 3.5.
עד לפני ההריון עוד הייתי בעלת קריירה משגשגת באילת וביחסים עם גבר שאהבתי גרוש ואב לשניים לאחר שנה וחצי ניפרדנו וזה חזר לגור עם גרושתו בטענה שאין לו לאן ללכת ומפה הגיעה עוד ילדה.
וברוב טיפשותי ומבלי לדעת שזו בהריון שכבנו ואני גם ניכנסתי להריון(ממש טלנובלה).
הרבה תהפוכות ואהבה שלא ניגמרת עזבתי עם בני לצפון מה שהקשה את חיי מבחינת הפרנסה אבל עדיין אותו גבר אב ילדי המשיך להגיע ובעצם מנהל שתי מערכות ואני כאילו אטומה לעיניין.
מה עושים ?אני לא מצליחה להוציא אותו מחיי ואני נחשבת לבחורה לא טיפשה וחזקה וכל הקשור אליו פשוט ממוטט אותי.
אני מיואשת,מרגישה חסרת אונים לנוכח הרבה דברים שקורים בחיי.
אני עובדת חצי משרה,יש לי מחלת פרקים לא קלה ואני בחורה יפה ומטופחת
ומרגישה זקנה ונבולה
לפעמיםלא בא לי פשוט לקום מהמיטה ולהמשיך עם חיי.הילד שלי הוא הכח שלי ,בשבילו אני עוד זזה.

הסיפור שלי הוא ארוך. השורה התחתחונה היא שאשתי בעקבות משבר גדול שעברה הפכה ל"רוחנית" ונוצרו ביננו פערים גדולים מידי כדי שנוכל להמשיך ביחד.
פרידה מהילדים ומהבית קשים לי מנשוא ואני נמצא במצב נפשי לא פשוט. חוסר אונים מוחלט.
אשתי מוכנה להמשיך לחיות כך (משיקולי נוחות ורצון לא לפגוע בילדים) אולם אינני יכול לחיות ללא זוגיות בכלל.
שתבינו לאן זה הגיע. מבחינתה שאקיים סקס בחוץ. זה לא מפריע לה והיא די מעודדת את זה. אני כל כך לא כזה ... לא מסוגל.
לא מסוגל להמשיך לחיות ככה ולא מסוגל לאבד את המשפחה שלי שכל כך , אבל כל כך חשובה לי.

חשבתי בעבר שיש לי פתרונות לכלךבעייה. היום אני על שפת תהום.
מה עושים ?

היי!
יש לי חבר כבר 5.5 שנים (מגיל 15)
אנחנו ממש אוהבים והוא בן אדם שאני יכולה לסמוך ולהשען עליו בכל דבר....העיניין הוא שכבר בערך שנתיים אנחנו בשגרה ,מתנהלים כמו זוג נשוי ,,הוא מגיע אליי מדליק טלויזיה או ניגש ישר למחשב ואני פשוט נחשבת לפסל מבחינתו ...אני שם בשביל לעשות לו קולות רקע...אני לא מריגשה עם זה בסדר ואפילו דיברתי איתו על זה כמה פעמים כמובן שהעדינות כדי לא להשמע קטרנית מדי...אבל אז הוא נכנס למעין עמדת תקיפה ואומר שזה מה שהוא אוהב לעשות ושהוא אצלי אז מה אני מתלוננת....אז הסברתי לו שמבחינתי להיות יחד זה לא לשבת יום שלם באותו החדר כל אחד בעסק אחר בלי לשים לב שהשני נמצא שם....
זה מציק לי כי לא חשבתי שבגיל 21 אני יהיה בבעיה כזאת ,הוא לא מחמיא לי ,אני יכולה להתלבש ליידו והוא אפילו אל ישים לב שאני ערומה כי הוא שקוע במחשב או טלויזיה
אתמול יצאתי עם חברה שלי לרקוד והכרתי מישהו בן 26 שפשוט עשה לי משהו,מה שחבר שלי היה גורם לי להרגיש פעם,דגדוג בבטן כמו חשמלשעובר בגוף כשהוא התקרב אליי...רקדנו כל הלילה יחד ולא אמרתי לו שיש לי חבר,הוא לקח אותי הביתה ,ביקש את המספר שלי ונתתי לו ...אני מרגישה עם זה רע אבל מצד שני המערכת יחסים הזאת לא טובה לי ,אני לא מאושרת ככה.
אני לא יודעת מה לעשות כי פשוט אני לא מכירה את החיים בלעדיו ואני מפחדת שאני לא ימצא מישהו שישתווה אליו

אנחנו נשואים טריים,אין לנו עדיין שנה וגילינו שאנחנו בהריון....ואני בפחדים נוראיים.

הזוגיות שלנו מאז ומעולם לא הייתה קלה,אף פעם לא היה ירח דבש,תמיד ישנם צרות ובעיות שלא חולפות.
אני אוהבת את בעלי זה הדבר היחיד שאני בטוחה בו,אבל בכל השאר ממש לא, קשה לנו...
קשה לנו מבחינה כלכלית( גרים אצל ההורים), קשה לנו להסכים על דברים, בעלי נוטה יותר לדת ממני,זה היה שם מאז ומעולם, תמיד רבנו על זה ותמיד זה היה מתפוצץ ואז הוא היה מבין שהזוגיות שלנו חשובה יותר מהכל ומתמתן, אבל הנה שוב הריבים האלו חוזרים, ושוב הוא מגזים ונסחף,אני חושבת שזו בריחה שלו לדת אבל אני לא מבינה למה זה תמיד חוזר על עצמו, אני כבר עייפה.
במקום לתעל את המשאבים שלו ואנרגיה לדאוג שיהיה לנו יותר קל מבחינה כלכלית, להשקיע יותר בלימודים האקדמיים שלו, הוא בורח לדת ומוסיף עוד נדבח ועוד נדבח, ההתחרדות שלו מביכה אותי מאוד ליד החברים וליד המשפחה שלי,אני לא יודעת איך לעצור את זה, ולא בטוחה שכבר בא לי.
אבל שוב עכשיו אנחנו כבר מצפים לילד וזה פחד אלוהים!
בנוסף לכל זה, יש לנו את הבעיות הרגילות של זה שהוא לא מסודר ולא עושה מספיק בבית ומתעצל, וזה מה שאני לא מבינה, למה לא להסתפק בבעיות זוגיות הרגילות, למה להוסיף עוד
אני מרגישה בזוגיות הזו ממש לא בטוחה, עומדת ומחכה למכה הבאה שאני לא יודעת מאיפה תגיע, פעם רבים על זה ופעם על זה, וכל זה תחת קורת הגג של הורי, שזה תסכול גדול בפניי עצמו.
הפחד שלי הוא גם שנעבור לגור יחד לבד , אז כל מפלצת הדת עוד יותר תגדל, כי אין לי ספק שבבית הוריי הוא עוד ממתן את עצמו.

סליחה על הארוך...
הייתי חייבת לשפוך את שעל ליבי, חיי נישואין לא קלים!
אובדת עצות!

היי אני נשואה קרוב לשנה כרגע אני אחרי לידה יש לי תינוק בן שלושה חודשים.
מה שקורה שעוד בהיריון אני ובעלי היינו מקיימים יחסי מין אבל לא כמו לפני ההריון,נכון לעכשיו מאז שילדתי הסקס עם בעלי קר ואני מרגישה חוסר ביטחון מצידו ומיצדי זה לא כמו שהיה לפני ההריון הסקס אולי בין 10 לחמש דקות אותה תנוחה ואני עוצמת עיניים לא כיף וגם הסקס הוא פחות .לפני ההריון ההינו מקיימים הרבה יחסי מין, היום בקושי ,אני מדברת איתו על זה והוא אומר בסדר זה יסתדר אני מאמינה שאם אני לא נהנת אז גם הוא לא ,אני לא מבינה למה זה קרה בכלל הקרירות הזאת הרי אנחנו מאוד אוהבים אבל שזה מגיע לקטע של מיטה אז זה אחרת ,זה מציק לי ,זה לא שהשתניתי חיצונית אחרי לידה ,חזרתי לגוף שלי אז אני לא מבינה למה זה ככה ,מקווה שתיתני לי תשובה שתספק אותי ותעודדי אותי קצת .תודה רבה.

הי , אני נשואה + 4 ילדים , סדר היום שלי ושל בעלי מאוד עמוס , אני קמה בחמש וחצי , מארגנת את הילדים והולכת לעבודה , בסוף יום העבודה מוציאה את הילדים - משמרת שנייה , בעלי מצטרף ב7-8 בערב לאחר שהילדים מקולחים ואכלו .
אין לנו זמן איכות לעצמינו , בעלי גם לומד (תואר שני ) אנחנו לא יוצאים , ביחד , השבוע בעלי ביקש לצאת עם חבר לשחק כדורסל ,
אני מבינה אותו , אבל מאוד נפגעתי כי אין לנו זמן לבלות ביחד , אבל בשביל החבר הוא יכול לפנות זמן
מה עליי לעשות ?

יש לי חבר.. ולאחרונה שהוא מיתעצבן הרבה ביגלל דברים אין לו חשק אלי , אין לו סבלנות אלי , והוא קר אלי .. ( והדברים שהוא מיתעצבן מהם זה נגיד מאמא שלו או דברים אחרים לא שאני עיצבנתי אותו .. )
אבל אם החברים שלו ידברו איתו .. אז הוא יחייך והכל יהיה בסדר כאילו לא קרה כלום אם אני יגי לו סתם מילה שקשורה לאיזשהו נושא הוא ישר פיתאום הופך את הפרצוף וניהיה קשוח ועצבני
למה?!
כאילו אני צריכה לספוג את העצבים שהוא מקבל מאמא שלו... אבל החברים שלו מספר אחת אצלו! ככה זה ניראה .. מה אני בובה???