פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

גם לי זה קרה
ואני בדיוק כמוך ,לא מבינה למה צריך פסקי זמן
אצלי תמיד זה מוביל לפרידה
אני מקווה ששלך יוביל למשהו טוב!!!
קחי את הזמן לעצמך גם,יכול להיות שאת תגלי שזה בכלל טוב לך

יובל היקרה, את נשמעת לי מאוד צעירה. מדבריך אני לומדת שהוא מרגיש שאת לוחצת עליו. אני מנחשת שהוא מרגיש מחנק ביחסים, בייחוד לאור השיחה האחרונה שלכם. זה נשמע כאילו את לא מסוגלת לדמיין את חייך בלעדיו וזה מה שהוא מרגיש ממך - שאין לו מפלט, שהוא חייב לך, שאין לו זכות קיום בעינייך ללא היחסים איתך. כדאי שתדעי - ככל שתלחצי יותר כך הוא ירצה יותר להשתחרר וישקיע בכך אנרגיות, ובכל ריב שלכם זה מה שיקרה - שהוא יבקש לעזוב ואת תיכנסי לפאניקה, ועצם כניסתך לפאניקה תגרום לו לרצות לעזוב עוד יותר, מין מעגל קסמים כזה.
ולכן - גם עבור עצמך וגם עבור הקשר הלא בריא שלכם - את חייבת למצוא דרך לעמוד על שתי הרגליים שלך ולהפסיק להישען עליו רגשית. זה לא בריא לאישיות שלך וזה לא מתאים לבן זוג שלך.
עלייך לחפש מה מרגיע אותך, לחפש עיסוקים עצמאיים שאינם קשורים אליו, לפתח חברויות משלך שיתמכו בך. חזקי ואימצי, ואם זאת אהבה נכונה וחזקה - הוא יחזור אליך דווקא כאשר את תפסיקי לנדנד לו ולהתעלק עליו. ואם זאת לא אהבה כה חזקה ונכונה לשניכם - אז מוטב לדעת זאת מוקדם ככל האפשר, לא?

סיוון היקרה, ברוכה הבאה לעולם האינטרנט... אני לא הייתי נבהלת או נפגעת או מודאגת במקומך. לרוב האנשים יש צורך בקצת יציאה מן השיגרה, גיוון, ריגוש, כניסה לפנטזיות, ועולם האינטרנט מספק זאת ברמות שונות. ראי בכך קצת העשרה. האם היית מודאגת אילו היה שוכר סרט כחול על מנת להתגרות קצת? אני חושבת שבזוגיות זה חשוב שיהיה עולם פרטי במקצת כל אחד מבני הזוג. רשות הפרט. מקום בו כל אחד יכול קצת לפנטז, להרהר, לא הכל חייבים לחלוק עם בן הזוג. הזמינות של הגלישה באתרים אלו היא קלה, מיידית, וזה מושך להישאר בהם ולגלוש עוד ועוד. אני במקומך לא הייתי מודאגת, זו תופעה טבעית והמון גברים ולא מעט נשים עושים זאת.
בזמן גלישה באתרי פורנו הוא נמצא בפרטיות שלו, ללא חברתך, קולט גירויים שונים, גולש הלאה, זורם, מגיב בתגובותיו הראשוניות ביותר, נותן חופש לייצריות שלו ללא הצורך להביא בחשבון את נוכחות בת הזוג...
הרי כך המיניות של כולנו פחות או יותר מתחילה בגיל ההתבגרות - בחווייה העצמית הזאת, שבה אנחנו מגלים את הייצריות והמיניות שלנו ללא בן או בת זוג, והכל מותר והכל כשר.
נראה לי שבזמן גלישה כזאת יש המון חופש, כמו להתחבר למסע קסום פנימי אל תוך העצמי נטול העכבות ללא כל מגבלה חיצונית שמישהו אחר עלול להפיל עלי, לבקר אותי, להסתייג ממני, מן הטעם שלי, ממה שמעניין אותי, ממה שמתחשק לי לעשות.
אז אם בעבר, לפני שהיתה גלישה באינטרנט, רבים היו מאוננים עם חוברות פורנו, היום זה מה שהחליף את החוברות.
הבעל שלך הוא אדם ייצרי, ויתכן, רק יתכן, אני מדגישה, שהוא חווה בנוכחותך קצת ביקורת, וזקוק ל"מרחב מוגן", כדי להתחבר מחדש למיניות הבסיסית הפרועה והחופשית שלו. תקני אותי אם אני טועה - אני תמיד שמחה להבין את התופעה הזאת יותר לעומק.
אולי תשוחחי איתו על נושא הפנטזיות, (בלי לחשוף מה שא יודעת על הגלישה שלו) שתפי בשלך ושאלי אותו אם יש לו גם כן. תראו אם אתם יכולים להעשיר את חיי המין שלכם בעזרת הנושא הזה.
נסי להיכנס לעורו וחשבי על החווייה שהוא עובר:

להימצא בקשר עם תשוקה, התרגשויות, אהבה
או שאת מוכנה להסתפק ביחסי חברות וכייף נעים?
את צריכה לשאול את עצמך מה את מחפשת בקשר.
מה חשוב לך.
רק אל תשארי בקשר מהחשש שלא תכירי משהו אחר, מחוסר ברירה.

י תודה לך...אני בת 26..קשר הכי רציני שלי...רוצה אהבה והתרגשות...אולי לי חשוב פרח או משהו והוא אומר שנתן לי את הלב שלו ..אולי אני מנסה להיות רומנטית ?אולי לא להסתכל על מה לא טוב בו ולהתעלם?אפשר?כי יש גם דברים טובים!השאלה עד כמה צריך להתפשר?

אדווה, רוב הגברים לא יודעים לתת פרח,
לא מכוונה רעה, הם פשוט לא נשים...
ראשית אל תמהרי להחליט, תני לעצמך זמן- את בטוח תדעי מה לעשות.
שנית, אפשר ללמד גברים להיות רומנטים.
אגב, גם אם תכירי מישהו רומנטי, יתכן כי אחרי החתונה יתברר שהוא לא!
בקיצור, תני לעצמך זמן.
נ.ב,
את בעלי הכרתי בגיל 27, אחרי שנה התחתנו
כל החברות שלי נישאו בגיל 22-25- כך שאני מבינה את הלחץ וההתלבטות.
קחי את הזמן שלא תעשי טעות!
בהצלחה.

הי...טוב זה לא רלבנטי..הוא החליט לעזוב...הוא הרגיש שאני מרוחקת ומצלבטת והחליט לקחת החלטה.עכשיו אני מבינה כמה מטומטמת הייתי.הוא נתן לי את ליבו ולי הפריעו דברים חיצונים ומזעריים,גם אם יגידו שזה חשוב לי ולא מטומטמים כרגע זה משאיר אותי איתם בודדה ,כואבת ופגעתי במישהו שרק עכשיו אני מבינה כמה אוהבת.ולא הוא לא חושב שכדאי לחזור ואני רוצה:(

אל תרדי על עצמך, הדברים שהפריעו לך אינם מזערים,
אנשים עושים הרבה דברים מטופשים כדי להרגיש כמו שרצית להרגיש איתו.

אל תהיה עצובה, גם אם לא נראה לך כרגע- הכל לטובה.
תביני את זה כשתכירי את האחד האמיתי.

הוא לפחות דיבר איתי והתנצלתי שפגעתי בו בלי כוונה ...קשה וכואב ואולי אפילו מושלית שמשהו ישתנה ..אני אשתדל לו להתייסר למרות שאני הבאתי את המצב למה שהוא.
תודה רבה לך בכל מקרה:)

אני מעריצה את זה שאת יודעת להגיד בדיוק מה את מחפשת את בחור, ולא מתפשרת על פחות מזה
מגיע לך הטוב ביותר ואת היחס שאת דורשת ומייחלת לעצמך.
אם לא הצלחת להרגיש כלפיו דברים כנראה שזה פשוט לא היה זה.
מאוד חשוב שבחור יחזר אחרי אישה, זה בדיוק מה שאמור לגרום לך להרגיש מיוחדת.
אם הוא לא עשה את זה, ונפרד ממך, כנראה שהוא פשוט לא ידע איך להתחבר אליך, כי דברים כאלו אמורים לבוא באופן טבעי.
אז פשוט לא הייתם מתאימים, קחי את זה בהבנה, בסופו של דבר זה קרה לטובתך ולטובתו.

מאחלת לך למצוא את האחד,
אל תפסיקי לעמוד על העקרונות שלך- שהם בכלל לא מזעריים לדעתי.
זו זכותך המלאה לדרוש אותם. כשיגיע הבחור הנכון אפילו לא תרגישי שאת דורשת אותם הם פשוט יקרו באופן טבעי- ואז תדעי שזה זה.

קודם כל המון תודה על התייחסותך!
בנוגע ליחס:הוא הציחס אליי מעולה!בכבוד,בהערצה,באהבה והתחשבות ענקית בכל מה שהיה קשה ולא מוכר לי.
בנוגע לחיזור -הוא חיזר בדרך שלו ..טלפונים,סמסים,השקעה בפגישה...אני כנראה ראיתי הרבה סרטים..וחיכיתי גם לפרח/שוקולד או פתקוני אהבה...ועל זה אני קצת מתייסרת שנתפסתי על זה מצד אחד ומצד שני תוהה אולי זה לא כזה מזערי והרבה בנות רוצות קיטשי ורומנטיקה שכזו....לא יודעת...
הוא פשוט יתחבר ואהב מהלב ולא מהחומר....

דעתי את לא צריכה כל כך לאכול את עצמך.
כמו שאמרו כאן, הכל לטובה. עכשיו יש לך אפשרות לעבר על כל מה שחווית, ואת יודעת מה לעשות\לא לעשות.
אני גם חושבת שגברים הם לא נשים, הם לא יודעים (לא כולם) שנשים אוהבות פרחים.
כשהתחלתי לצאת עם בעלי, זה גם היה מפריע לי שהוא לא מביא לי פרחים, לא כותב לי מה שהוא חמוד, הוא היה ביישן ולא דיבר יותר מידי.
אז הכל התחיל בזה שאני ראשונה כתבתי לו SMS חמוד, עם כל מיני מילים רומנטיות, ואז הוא המשיך עם זה וגם שלח לי כל מיני דברים חמודים אחר כך. לאחר מכן, אחרי שכבר ממש רציתי שיביא לי פרח, והוא לא היה מביא, אמרתי לו שאני מאוד אוהבת פרחים.
אני חושבת שלפעמים צריך להראות\להסביר בעדינות\ללמד את הגבר מה את רוצה בידיוק ממנו, כי הם לפעמים לא מבינים רמזים. אפילו רמזים ממש גלויים. אני חושבת שצריך לקחת בחשבון, שלרוב הגברים הם ישרים, ולא כמו נשים שמסתכלות מה ומי אמר, איך אמר, עם איזה אינטונציה וכו'.

המון בהצלחה במציאת אותו אחד ויחידי!

זה בכלל לא האישיו פה. מדובר באדם שאת לא יכולה לבטוח בו ולסמוך עליו. האם זה בן הזוג שאת רואה בדמיונך עבורך?
לא רצית להלאות בפרטים אך ניתן להבין שלא ליקקת דבש איתו . ולכן טוב עשית שהתנתקת ממנו. אין מה לעשות...במצבים כאלה צריך לחתוך בבשר החי. וזה כואב...וזה מדמם...
אני יכולה להבטיח לך, מנסיון אישי, שהזמן עושה את שלו ולאט לאט הכאב קטן עד שבסוף הוא חולף.
בעוד זמן מה תסתכלי לאחור ותראי כמה חכמה היית שניתקת את הקשר הזה.
תזכרי, אישה שרוצה את הכי טוב עבורה ושומרת על עצמה מפני כל רע היא אישה שאוהבת את עצמה (-:
תהיי חזקה, שירית.

הי שירית, תודה על התגובה. את צודקת במיליון אחוז הנושא לא חשוב. אני לא יכולה להיות עם מישהו שאני לא מאמינה בו. סביר להניח שאם פנה לקבל נחמה אצל מישהי אחרת אז הוא לא יכול להתמודד עם דברים ואני עלולה לסבול מכך כל החיים. הכל לטובה אבל מה לעשות שהלב פצוע ומדמם והכאב קשה מנשוא?

רונה יקירה,
אני מאוד מבינה את מה שאת עוברת. את יודעת שעשית את הדבר הנכון ועכשיו את מתמודדת עם כאב הפרידה.
מה שאני יכולה להציע לך זה לא להלחם בכאב הזה. פשוט לתת לו להיות. לחוות אותו בעוצמה שהוא נמצא ולא להדחיק. אל תגידי לעצמך :נו כבר...שיעבור לי...
הכאב הזה מראהלך שאת בריאה מבחינה ריגשית. כי את מרגישה אותו. ומי שאינו חש כאב הוא נכה ריגשית. את יכולה להוקיר את עצמך על הכאב הזה . כמו כן תתייחסי אל עצמך בחמלה. כמו שהיית מתייחסת לחברה טובה שלך שחווה כאב או אבל.
עם הזמן תיראי שזה נחלש. ובסוף זה יעלם.
אני הייתי במקום הזה לפני כמה חודשים ואת הדברים הנ"ל כתבה לי דורית ממש פה ומאוד עזרה לי.
מקווה שעזרתי לך גם.
חיבוק חם, שירית.

כבר שבוע עבר והלב עדיין מדמם. לא מפסיקה לחשוב על ההודעות שהוא שלח אליה "אני אוהב אותך
הוא אמר לה, לא מבינה איך גבר שאהב אותי כו לפחות כך חשבתי וגם אחרי שנתפס המשיך לתצהיר באהבתו אלי. שירית, איך אני מוציאה את המחשבות מהראש היום אני מרגישה שאולי היה מוטב שלא הייתי רואה את ההודעות האלה שמייסרות אותי. במה להאמין? במי להאמין? אני נואשת כמו על סף תהום. לא מליחה לישון, לא מצליחה לאכול, לא מצליחה להתרכז בכלום. הכאב קשה מנשוא. לו ל בגד בי היה לי יותר קל להתגבר? תודה

עצוב לי לשמוע את מה שאת עוברת.
שבוע זה מעט מאוד זמן בשביל להתאושש מהמהלומה שקיבלת. תני לעצמך זמן... אל תילחמי במחשבות. הן צריכות להיות שם . זה חלק מתהליך ההשלמה.
מתוקה, אל תזניחי את עצמך ותידאגי לרווחתך. אוכל ושינה הם הבסיס לקיומינו .
אם את מרגישה שאת מתדרדרת לכי לקבל עזרה מקצועית. זו לא בושה.

הי שירית, את מדהימה
תודה!

היום את יוצרת את העתיד שלך,
הוא יכול להיות רצוף קשיים או מהנה מאוד,
למרות שמאוד קשה לך, תהיה חזקה!!
חשוב מאוד להינשא לאדם אמין שיכבד אותך ויהיה שותף אמיתי בחיים -שגם ככה לא תמיד קלים.
תחשבי על זה בצורה כזו:
למרות שאת עדיין לא מכירה את ילדייך, אני בטוחה שהם יהיו חשובים לך מאוד- תמצאי להם אבא שיהיה ראוי להם,
ביידיך לחבור לאב טוב ליצורים הכי חשובים בחייך והכי חשוב- גם את ראויה לטוב- ויש גברים טובים
מהם תוכלי לבחור את האחד שיעשה אותך מאושרת באמת.

אני יודעת שזה מאוד מאוד קשה, לעבור פרידה מאדם שאת אוהבת ושחשבת שאוהב באותה מידה. כנראה שיש לו רגשות אליך, אבל לא כמו שלך, והוא גם לא בשל כמוך למערכת יחסים רציניים.. אז אין טעם מצידך לנסות ולשכנע אותו....עם כל הכאב הגדול..
פרידות הן חלק מהחיים, ומרות שכרגע קשה לך לראות את זה, הפרידה הזאת רק תחשוף אותך לאדם המקסים הבא שתכירי, שאלמלא אותה פרידה, לעולם לא היית מכירה..
וזה לא שאי אפשר להאמין באף אחד.. יש כל מיני סוגים ורמות של אהבה.. כל אהבה שונה מאחת לשנייה, וביום שתהיה לך מערכת יחסים אוהבת וגם רצינית, הבחור שלך לא ינטוש אותך, אלא ישאר שם , והאהבה שלו תהיה יציבה. חפשי אדם , שבנוסף לעובדה שתאהבי אותו והוא אותך, יהיה גם בשל לקשר רציני..
תנסי גם למנות את התכונות השליליות באדם הנוכחי, דברים שהפריעו לך בו- זה יעזור לך לצאת מתמונת ה"מושלם" שבדרך כלל אנחנו נוטות לצייר כשאנחנו מאוהבות, ותצליחי לאט לאט אולי להבין, שמלכתחילה הוא לא היה בשבילך ומגיע לך טוב יותר..
אני מקווה שהשמחה תחזור אליך בקרוב ושתמצאי אהבה חדשה וטובה בקרוב, אחרי שתפני מקום בלב..
בהצלחה..

הצלחת לעודד אותי
אני יודעת שאת צודקת
פשוט לפעמים שאת לא יודעת מאיפה זה מגיע ושזה מכה בהפתעה,זה מאד כואב ופוגע
במיוחד שכל הזמן הוא היה אומר לי אני אוהב אותך
אני מרגישה טיפשה ופרייארית ולחשוב שאולי תקופה ארוכה בכלל חייתי בשקר זה נורא

וזה מאוד קשה, אבל את עוד תעמדי על הרגליים שוב,
אני יכולה לספר לך שגם לי זה קרה, עברו כבר שבע שנים בערך מאז.. אבל גם כן.. אדם שאמר שלי שאני אהבת חייו כל הזמן, ולבסוף הוא "נטש" אותי, זאת היתה התחושה..יותר מזה, הוא התחתן אחרי פחות משנה עם מישהי אחרת.. אז תחשבי כמה קשה זה יכול להיות.., וזה לא מפחית בטיפה את הכאב שלך עכשיו, אני יודעת.. , אבל פשוט.. תנסי.. טיפה לחשוב על זה שזה קרה לטובתך, ויהיה לך יותר קל עם הפרידה, תנסי לקחת שליטה על החיים שלך במקום להיות מובלת על ידו, או על ידי המעשה שלו, אני בטוחה שאת בחורה חזקה, תחמיאי לעצמך, תחזקי את עצמך ותפחיתי מהמשמעות שלו בחיים שלך.. אל תתני לו כל כך הרבה כוח....
החיים שלך הרבה יותר גדולים ממנו.. צרי לעצמך את הזוגיות שאת רוצה בה ואל תבכי כל כך הרבה עליו. תבכי, כן.. זה חשוב.., אבל במקביל, גם תעצרי בשלב מסוים את הבכי והאבל ואל תאריכי בו יותר מדי.. כי את עלולה להיסחף בתוך הכאב של זה ולשכוח, שיש לך אותך ועולם שלם שמחכה!
שמחה שהתעודדת:). עכשיו תורך להיות שם למען עצמך!!! ואת יכולה!.

אני מנסה להבין אם יש משהו שאני עושה לא בסדר
לפעמים אני נעשית רומנטית ומדברת על זוגיות יותר ממוסדת
הפחד שלי הוא שאני מכוונת לסוף הזה

כלומר האם הוא סתם שיקר,האם הוא חטף רגליים קרות בגלל משהו שאמרתי
המצב הזה קרה מיד אחרי שדיברנו וצחקנו על משהו שקשור בחתונה
אולי הבהלתי אותו,למרות שמצד שני אני לא רוצה גבר שיפחד מזה
מי הבעיה?הוא ,אני ,שנינו??

החבר הראשון שלי היה בערך הבנאדם שגרם לי הכי הרבה סבל בחיים
כמה שבועות אחרי שהחלטתי סופית לברוח ממנו הוא מצא מישהי והתחתן איתה תוך כמה חודשים
זה כאילו שאני מכינה אותם...אבל לחתונה עם מישהי אחרת
אני לא רוצה להיות בתפקיד הזה ..אני רוצה לצאת מזה .רוצה להיות זו שתהפוך מישהו למאושר

היי,
אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למה שכתבת על האקס.. כתבת שסבלת איתו.. ושאת עזבת אותו,
יכול להיות מאוד שהוא וגם הנוכחי, פשוט לא התאימו לך, אבל את לא מסוגלת לקבל, שאת מחליטה להיפרד ולכן הופכת את הדברים ומרגישה שוב ושוב זאת שעזבו אותה..
יכול להיות שפשוט קשה לך להיפרד, וזה טבעי, אבל כשאת מגיעה לשלב בו נמאס לך ואת עוזבת,
את לא משלימה עם כך. לכן אמרתי לך, קחי את הכוח לידיים שלך. מותר לך,גם להרגיש בסדר עם
פרידה. האם גם עם הבחור האחרון לא היה לך כל כך טוב וחשבת על פרידה ממנו, עוד לפני שהוא
עזב אותך? תחשבי על זה.., מהו חלקך בחוסר הרצון את אותם הקשרים. ואני לא מדברת על אהבה,
אלא האם הם באמת היו מה שחיפשת?, האם הם התאימו לפרופיל של האדם איתו תרצי להתחתן ?
יכול להיות שאת מרגישה ש"הכנת אותם לחתונה", משום שנשארת שם מעבר לזמן שהרגשת שאת
צריכה או מעוניינת באמת ומכל הלב להישאר, ומה שקרה הוא שבאמת השקעת, "לשווא".
לכאורה לשווא, משום שבכל דבר יש גם טוב.
אולי תנסי לחדד יותר לעצמך, אילו תכונות את מחפשת בגבר איתו תרצי להיות ותתכוונני לאדם
כזה. אגב, יכול להיות שגם את לא היית בשלה לחתונה ולכן מראש בחרת אנשים שאינם מתאימים לך

פשוט מדהים איך את קוראת אותי
האמת שאני לא בנאדם שנפרד
אני פשוט לא מסוגלת
ואת צודקת בהמון דברים שכתבת
לפעמים אני מחכה שהם יעזבו
אני מאד רגישה ,רחמנית אני פשוט לא מסוגלת לפגוע בבנאדם בטח לא בכזה שאני אוהבת
היו לי 3 חברים וכולם כביכול נפרדו ממני בסיבה יחסית דומה
יש פה ושם שינויים כמובן
האחרון היה היחיד שבאמת מצא חן בעיני מהמון בחינות,כמו שלפעמים יש לך בראש תבנית כזאת שאת חולמת עליה ,אז זה היה הוא
אבל בפעם הראשונה שהחליט להפרד משטות ,מבחינתי..לא מצא חן בעיני
חשוב לי הביטחון ,חשוב לי לדבר לפני ,שלא אני אמצא את עצמי גרושה אחרי חודש כי פתאום לא היה לו חשק
הפחד שלי הוא שאני נמשכת לבחורים האלה שפוחדים להתחייב ,קודם כל כי האם אני פוחדת להתחייב??ואם לא אני כנראה נמשכת אליהם כי אני מרחמת עליהם ומטבעי אני בנאדם מגן ועוזר
אני חושבת שאם אני לא אגיע למסקנות ,כל הקשרים שלי יסתיימו כך
כבר לא בא לי אפילו לחשוב על קשר חדש אפילו מאוחר יותר.
הרי מה הטעם?להתאהב ולשבור את הלב כל פעם מחדש מאותה הסיבה

אני חושבת שאת תמצאי את האדם המתאים ברגע שאת תהיי בשלה בעצמך..
ואין לך ממה להילחץ, פשוט תתחילי לצאת עם בחורים מתוך מטרה להבין איזה טיפוס את מחפשת ולא בכדי להתחייב עדיין.. לאט לאט תגבשי לך דיעה יותר החלטית.
ואל תיכנסי יותר מדי לכל העניין של "מה עשיתי לא נכון", זה לא מה שעשית או לא עשית, זאת הבחירה שלא היתה נכונה ושרבים מאיתנו שוגים בכך. אבל שוב, לדעתי, מה שאצלך, בחיים האישיים שלך, דורש תיקון, את בטח יודעת.. תתמקדי בלחיות את חייך באופן שלם יותר, גם ללא גבר לצידך. ואת היציאות , תערכי במקביל לעבודה העצמית שלך, וללא ציפיות, אלא רק ממקום של לבחון מה יותר עושה לך את זה בבחור. ואם הבחור לא מתאים, אל תתביישי להגיד את זה כבר בהתחלה, שלא תיתקעי איתו:)

הי חמודה.

אני חושבת שאת מאוד יודעת מה קורה.. את כותבת בפירוש שהתרגלת לקשר הזה, שנוח לך איתו כי הכל מוכר וידוע לך, ושאת לא מתביישת איתו כי שוב- את רגילה. אז קודם כל אחת הסיבות להישארות שלך איתו זאת העובדה שהתרגלת. וכולנו , כשאנחנו מתרגלים, קשה לנו לעזוב משהו, אפילו שיש יותר טוב ואפילו שהמצב לא מספק- התרגלנו לדבר המוכר הזה ואין לנו צורך להתרגל למשהו חדש שאולי לא יצליח ולכן אנחנו לא לוקחים סיכונים ונשארים עם הישן..

דיברת בהודעתך על זלזול ועל בידול מהידידים שלך, אלו שני דברים שהדליקו אצלי נורות אדומות.

מעבר לסיפור הזה עם התמונה, שזה עוד משהו שאפשר להחליק אותו או לדבר עליו ולהתרגל, יותר מפריע לי העובדה שאת נורא צעירה, שניסית לחוות משהו אחר- הקירבה מהאדם הצדדי ההוא- שאהבת את זה והרגשת כמה זה שונה ממה שיש לך כעת, ובכל זאת את מנסה איכשהו לשכנע שכן טוב לך עכשיו. טוב לך כי התרגלת ואת חושבת שזה מה שמגיע לך ונוח לך להישאר, כי זה לא חדש ומסוכן.. זה ידוע מראש.

לפעמים הגיע הזמן להרפות את הלחץ ולחשוב מנקודת מבט בוגרת על החיים שלך כרגע.. כשניסית משהו אחר והמשהו הזה סיפק לך חום ואהבה אמיתית, כשהבנת שזה לא קיים כרגע בחיים שלך הנוכחיים, וכשהרשת לעצמך להרגיש אחרת, עשית חצי צעד לטובת עצמך. ככה אני רואה את זה. והעובדה שאת איתו שנים לא אומרת הרבה על הטוב.. היא אומרת שאתם ביחד שנים כי אז, כשהיית צעירה יותר- זה התאים ונראה לך נכון והיתה שם אהבה והיה לך מתאים. אבל אנשים משתנים וככה גם החיים, ולא תמיד מנקודת מבט של היום, עדיין מתאים לך להישאר באותה מסגרת. בעיקר בגיל כ"כ צעיר שהצרכים משתנים, שהאישיות מתגבשת, וכל המסביב.

לכולנו יש בחירה. האם להישאר בחיים הנוכחיים או לעשות צעד ולשפר את איכות החיים שלנו וזה תמיד כרוך בוויתור או בסיכון מסויים.

בגלל שאתם לא נשואים, בגלל שאת כ"כ צעירה ויש מגוון אנשים בחוץ, בגלל שאת לא חייבת ולא מגיע לך לחוש ככה, לי זה נשמע כמו משהו שצריך לאט להרפות ממנו, להתרחק ממנו, ולהחליט לחיות חיים טובים יותר עבורך. זכרי שלפעמים כשאנחנו חושבים שאנחנו אוהבים מישהו, זה יותר שאנחנו מתאהבים במצב הזה של הזוגיות והביחד לעומת חיים לבד בבדידות.. מתאהבים בהרגל הנוח הזה של הביחד, ולא תמיד זה הבנאדם שבאמת עושה לך את ההבדל. אני מרגישה שיש בך אהבה אליו מדברים שנשארו בעבר, מההרגל והנוחות של להישאר יחד בתוך זוגיות, אבל אני לא כ"כ חושבת שאת גם מאוהבת בזלזול ובבידול מחברייך (שזאת נורה מאוד אדומה).

בהצלחה רבה

טל יקרה, ראשית, אם הוא מאוד מוצא חן בעינייך - המשיכי לתת לו צ'אנס. חשיבה כפייתית אינה בהכרח תופעה חמורה. זהו מצב בו אדם מתקשה לזרום כרגיל עם מחשבותיו, והוא נתקע עם מחשבות מסויימות, קבועות, שחוזרות ומציפות אותו מבלי שהוא יצליח להימנע מכך, ובדרך כלל מבזבז הרבה אנרגיה בנסיון לעצור את המחשבות, לברוח מהן. לפעמים החשיבה הכפייתית מלווה בהתנהגויות קבועות המיועדות להקטין את החרדה המציפה אותו כאשר הוא מנסה להימנע מן המחשבות. בסך הכל זו תופעה שניתן לטפל בה בשיטות שונות, חלקן דרך שיחות וחלקן בתרופות משככות חרדה, שחלק לא מבוטל של האוכלוסייה משתמש בהן.
בפסיכולוגיה מבחינים בגדול בין פסיכוזה לנוירוזה:

פסיכוזה היא מצב נפשי- שכלי -רגשי בו החולה מנותק במידה רבה מן המציאות ומתקשה לתפקד במצבים רבים, עד כדי צורך לאשפז אותו כדי שלא יגרום נזק לעצמו או לסביבה. כמובן יש דרגות חומרה שונות וגם אותו אדם יכול להיות בדרגות שונות של נתק מן המציאות בזמנים שונים.

נוירוזה היא מצב קל יותר ושכיח יותר, שבו תחום מסויים בהתנהגות הוא בעייתי, והאדם מפתח התנהגויות שמפחיתות את החרדה המציפה אותו מידי פעם, וההתנהגויות האלו נראות לפעמים קצת מוזרות או לא במקום, או לא בשליטה. אבל הנוירוטים מחוברים היטב למציאות, הם בדרך כלל רגישים מאוד, אינטליגנטים, ומתפקדים היטב ברוב התחומים. נדמה לי על פי תיאורך שחברך הוא כנראה קצת נוירוטי, וזה לא מצב חמור ובהחלט ניתן לטיפול ולהפחתה בסימפטומים.

ביקשת תגובה מקצועית ואני אינני כזאת...ובכל זאת ח י י ב ת להגיב.
התנהגותו של "חברך" כל כך ניבזית, בלתי הוגנת, שיפוטית ופוגעת.
שילך לחפש לו חברה בתולה ושילך לחפש ת'חברים שלו...
ואת, אל תצטערי. לא הפסדת כלום. בטח שלא הפסדת חבר.
המשיכי הלאה בראש מורם!
בהצלחה!

תקשיבי תנסי להבין שכולנו שונים ואהבה קשה למצוא ברחוב סתם ככה..
תני לו את הזמן שלו אולי תופתעי.. את לא יודעת מה הרקע שלו ואולי הוא היה סתול כל חייו ובשבילו 10/11 נחשב הרבה מאוד.... תחשבי איך את היית מגיבה אם גבר היה אומר לך שהוא שכב עם 50 נשים או יותר... גם את לא היית מגיבה טוב..
כל אחד והתגובות שלו , הרקע שלו וחייו..
אם ההרגשה שלך אומרת לחכות אז תחכי.. אולי כשהוא יקלוט ויבין מה הוא מפסיד הוא יחזור..
אם זה זה , אז שם דבר לא יפריע לכם...

אך אני עדיין חושבת שזאת התנהגות לא הוגנת. אם אני שואלת שאלה אישית וישירה כל כך אני צריכה להיות מוכנה גם לתשובה שאולי לא תמצא חן בעיניי ולא לשבור את הכלים כי קיבלתי תשובה שלא אהבתי...
אין כמו כוחה של אהבה ואם נועדתם להיות ביחד זה מה שיהיה, אבל תני לו את הזמן כפי שאני מאמינה שאת בטח עושה .
ושוב בהצלחה (-:

הוא ממש התחנן שאני אקבל אותו, הוא אמר שהוא מבין את מה שעשה ומצטער ממש על הכל.
הוא רוצה שאני אתן לו עוד ניסיון, ותחושת הבטן כמו שכבר כתבתי אומרת ללכת על זה...
אבל ההיגיון שלי פגוע, הוא אומר לחכות... לקחת את העניינים לאט ולהבין אם זה באמת מה שאני רוצה,
הוא פגע בי, אבל אני עדיין רוצה אותו- בכל זאת חשוב לי שיבין, למרות שהוא אמר לי שהוא מבין וחזר על זה אפילו, שהוא מבין שההתנהגות שלו הייתה חריפה. וקיצונית.
הוא לא מצטער שהוא שאל אותי את השאלה הזו, למרות שאמרתי לו בדיוק את מה ששירית כתבה פה, שההחלטה לענות לו על השאלה הייתה החלטה שלי, אבל הוא היה צריך להיות מספיק אחראי בכדי להבין שיש שתי אפשרויות לתשובה- או שהוא יאהב אותה או שלא. הוא לא הסכים עם זה. אבל הוא גם גבר עם אגו.
אני רוצה לקבל אותו בחזרה, אבל חשוב לי עכשיו שיוכיח לי שהוא ראוי לי, בגלל שלא דיברנו כמה ימים התרחקתי ממנו, וההתרגשות שהייתה לי קטנה, אני צריכה שיתאמץ להרטיט את עולמי שוב.
חשוב לי שהוא יבין את זה.
וחשוב לי גם שיבין שזה שאני מקבלת אותו לא אומר שהוא יכול לעשות את מה שעשה שוב. הוא לא יכול לקבל החלטות פזיזות שכאלו שוב! בלי לחשוב בכלל על איך זה ישפיע עלי. כי אני לא מוכנה שוב לתת את כל כולי וליפול.

התחושות שלך בריאות, לכי איתן. את ראויה לטוב ביותר!

מערכת יחסים מורכבת מהמון פרמטרים , אחד מהם ואני בטוח שלא החשוב ביותר הוא היחס שלו לנושא הזה.
אם הבחור עונה על הדרישות שלך משאר הבחינות החשובות באמת : תמיכה וצמיחה הדדית , אוירה טובה , עניין ואתגר במערכת היחסים , הורות טובה וזוגיות טובה.
במקרה הזה שווה לך להשקיע בו - לא שווה לנזוף בו אלא לבוא ממקום של חיבה והסתכלות קדימה.
אין חם כבעל ניסיון - בתור נשוי ותיק ומאושר מאוד - גם לי היה קושי בנושא הזה ובת זוגי בסבלנות ובאהבה ועזרה לי להבין שהיא אוהבת אותי ומה שהיה בעבר לא רלוונטי לנו ולעתיד שלנו - וזכינו באמת זכינו לזוגיות מעולה למרות זאת.
בגילוי לב אני חייב לומר לך שיש לגברים (לפחות לחלקנו) בג בנושא משהו פרימיטיבי שחזק מאיתנו שטבוע בגנטיקה שלנו - אך כאמור אם את רואה שיש לבחור פוטנציאל והוא לא קיצוני לכי על זה (יתכן שזה יצוץ מידי פעם ואז תטפלי בזה באהבה).
בהצלחה וחג שמח

אנחנו ביחד, וטוב לנו
אנחנו גרים בחול שנינו, כל אחד במקום אחר, וסוף השבוע הזה הוא בא אלי :)
אני מאמינה באהבה, בפתיחות, ובכנות
ואני מאמינה שאם נמשיך לנהוג ככה אחד עם השניה אין סיבה שמערכת היחסים הזו לא תצליח
למרות שהיא די מנוהלת בשלט רחוק.

שוב תודה רבה לכולם :)

יהל יקרה, לא כתבת בת כמה את.
בכל מקרה, נראה לי שאי אפשר להתקדם למיסוד הקשר מבלי לבחון היטב מה קורה בתחום הרגש והמשיכה. חלילה לך להיכנס איתו לנישואין מבלי לשנות את המצב, כי עובדה שהרגשת צורך להיות עם מישהו אחר - לבגוד - וככל הנראה יחסי מין הם כן תחום חשוב לך.
הכרתי הרבה זוגות שהתעלמו מבעיית המשיכה המינית והחליטו להתחתן והביאו ילדים ורק לאחר כמה שנים הגיעו מיואשים וסיפרו שאותה בעייה היתה קיימת גם לפני החתונה!!! לפעמים אנשים כל כך רוצים כבר להתחתן ולהתמסד ולהביא ילדים שהם מוכנים להתעלם מן המציאות ולסבך לעצמם את החיים - רק מתוך חשש להיפרד, להישאר לבד, לאכזב את ההורים, לפגוע בבן הזוג...תדאגי לעצמך ולאושרך ואל תסתבכי!!!

תארת כ"כ יפה את מה שעובר עליך. למרות הפחד הנוראי הזה שאתה מתאר הצלחת להתאהב...וזה מקסים בעיניי.
אני במקומך הייתי רצה לקבל עזרה מקצועית כדי לברר מהו אותו פחד ועל מה הוא בדיוק יושב?
חבל לפספס אהבה טובה בגלל זה... ואם לא תפתור את זה עכשיו זה יתפוס אותך שוב בפעם הבאה.

אסף יקר, יש לי שני הסברים אפשריים לפחדים הללו:
האחד הוא שהגעת לגיל ולשלב בחיים שבו יש בך משהו שהיה רוצה להתמסד, אבל חלק אחר בך מאד חושש מן המשמעות של התמסדות: וזה אכן טבעי להתמלא חששות, כי מערכת יחסים רצינית היא תחילת הדרך לנישואין, להבאת ילדים, ללקיחת אחריות על עצמך ועל נפשות נוספות, כניסה לעבודה מסודרת, התחייבויות למשכנתא וכו' וכו'...זה בעיני הכי טבעי לחשוש מכך, לעומת הסטטוס חסר האחריות בו אתה מצוי היום. פשוט בגילך יש סיכוי שמסביבך כבר יש חברים אחדים שכבר התמסדו, ואתה כבר לא יכול שלא לראות זאת ולחשוב על עצמך במקום הזה. כמו כן - מאוד יתכן שהצעירה בה התאהבת היא בשלה יותר לזוגיות ולהתמסדות מבחינת השלב בו היא נמצאת ומשהו בך מבין זאת וחושש להיכנס איתה למערכת יחסים מחייבת בשל הסיבות שמניתי קודם.

אפשרות אחרת לגמרי היא שבמערכות היחסים הקודמות שלך חווית פגיעה וייסורים, במילים אחרות איזושהי טראומה רגשית סביב הפרידה, ואתה במיגננה כנגד האפשרות שזה יקרה לך שוב. מה שגרם לנו סבל בעבר - אנחנו נשמרים מפניו כפל כפליים, ולפעמים איננו מודעים לתופעה וזה שולט בנו.

אשמח לשמוע מה אתה חושב - מה הכיוון היותר נכון לך? ואולי יש משהו אחר שלא זיהיתי

אני מבינה את התסכול שלך.בעלך מתוסכל מהמצב הקיים בדיוק כמוך אם לא יותר. ההתפרצויות שלו כשאת מעלה את הנושא ,מעידות על כך. יכול להיות שהוא יודע מה הסיבה לחוסר החשק שלו אך אינו מוכן ובשל לשתף אותך כי הוא עוד לא התבשל עם זה בתוך עצמו.
אני מציעה לך להרפות מהנושא כרגע ולהסתפק במעט שיש בימים שמותר על מנת לא להכניס מתיחות ביחסים.
אם תרגישי שאת לא מסוגלת לשאת את המצב יותר ושהדבר גורם לך מפח נפש אמיתי לא יהיה מנוס מלעמת אותו בנושא.
הריון יכול לצאת לפועל גם מיחסי מין כמו שיש לך עם בעלך.
בהצלחה!

אורית היקרה, אהבתי את הגישה של שירית לבעייה שהעלית.
ברצוני להוסיף שני דברים:

1. לפעמים אנחנו שמים משמעות כבדה מדי על דבר שקורה ומתחילים להאמין בכך ולשדר לבן הזוג שיש בעייה, ואז בן הזוג אף הוא מאמין שיש בעייה ולאט לאט הדבר הפשוט לכאורה ממנו הכל התחיל הופך להיות בעייה גדולה שיש עליה מטען רגשי כבד מדי. אני מקווה שבמקרה שלך זה מה שקרה, שבעינייך ולשיפוטך - הוא לא מספיק ייצרי, ואת מעבירה לו את הדעה שלך בכל מיני צורות ומתלוננת ואז זה נעשה נושא רגיש מדי אצל שניכם.

2. בכל זאת קיימת האפשרות שאת צודקת ויש ביניכם פער אמיתי. מאוד יתכן שכדאי לגשת לייעוץ זוגי אשר נכנס גם לתחום המיני (את זה חשוב לברר מראש כאשר אתם מדברים עם היועץ בטלפון) כי יתכן שמשהו בתקשורת המינית שלכם לא עובד טוב ונוצרו רגישויות וקבעונות ועל כן גם הימנעות מקירבה. אולי היית ביקורתית כלפיו בשלב מאוד מוקדם והוא איבד את הבטחון, אולי יש משהו שמפריע לו והוא לא יכול להגיד לך. נדרשת כאן עזרה מקצועית, וחשוב לעשות זאת בהקדם כדי שלא יווצרו משקעים כבדים מדי.

חן יקרה, מה שבולט לי ממכתבך הוא שאת לא מרגישה חופשייה לדבר על הצרכים שלך. את כותבת שאתם מגיעים למריבות בנושא הביקורים ואני חושבת שעליכם ללמוד לתקשר את הצרכים שלכם בצורה טובה יותר. אחד הכללים של תקשורת טובה הוא לדבר על עצמך ועל הצרכים שלך ועל הרגשות שלך מבלי לעשות את האחר "לא בסדר", ולהיות מאוד קשוב לצרכים של השני, אפילו אם הם לא זהים לאלו שלך. הרי זאת המציאות שלנו, שאנחנו לא "תאומים זהים", ויהיו הרבה פעמים שנראה דברים בצורה אחרת מבן הזוג שלנו. ובכל זאת צריך להגיע להסכמות, על כן הדרך האפקטיבית שאני מכירה היא לא לדבר על פתרונות אלא על צרכים ורק אחרי שהצרכים של שני הצדדים נעשים ברורים - מתחילים לייצר פתרונות. כי אחרת זה הופך לויכוח על "של מי הפתרון היותר נכון"

לדעתי, אם תשבי קודם כל עם בעלך ותעלי בפניו את תחושותייך ואת צרכייך - מבלי לעשות אותו או את הוריו "לא בסדר" אלא עם דגש על מה חשוב לך ולמה את זקוקה בסופי השבוע - זה יכול להיות הצעד הראשון לסידור העניין. אם הוא יבין היטב את הצרכים שלך, ואת תקדישי מאמץ להבין מה חשוב לו בנושא הזה - עליכם קודם כל ליישר קו ביניכם. ברגע ששניכם תחליטו על מדיניות ברורה ומקובלת על שניכם - ניתן יהיה תהעביר זאת ללא קושי כלפי ההורים שלו, שלשמחתך הינם אנשים מאוד אינטליגנטיים. כנראה הם מאוד זקוקים לפגוש את הנכד שלהם, ואולי ניתן ליצור פגישה שבועית קצרה יותר - לאו דווקא בסוף השבוע, כדי שיישאר לכם זמן לעצמכם ולבילויים עם חברים.

פשוט לא מאמינה שהעלת את הנושא הזה, אצלי אותו הדבר!! רק שאנחנו גרים אצל ההורים שלי אז מן הסתם הם כל הזמן בסביבה , למרות שהם ממש לא נדחפים, ותוסיפי לזה את העובדה שבעלי כל שישי בצהריים רוצה להיות אצל אבא שלו לארוחה איתי ועם הבן שלנו- בן 3 חודשים, ואז אמא שלו מתקשרת ורוצה שנבוא בשבת!! דייי, גם לי נמאס מזה, אני אחרי לידה והחיים שלי השתנו לחלוטין ואני רוצה קצת שקט, להיות עם בעלי והבן שלי לבד, לטייל , לבלות ואפילו סתם להיות בבית לבד רק אנחנו- וזה פשוט לא קורה, וכשאני מעלה את זה אז אני לא בסדר!! אין לי תשובה בשבילך מן הסתם, אני עוד מחפשת אותה. אם תעלי על משהו, תודיעי לי.

v היקרה, לצערי לא ניתן לתת לך ייעוץ אחראי במסגרת הזאת. לדעתי יש כמה אפשרויות ואינני יכולה להגיד לך איזו מהן היא הנכונה, כי צריך לחקור את החוויות שלך הרבה יותר לעומק לשם כך.
אפשרות אחת היא שאת זקוקה למאהב מסוג אחר- יותר אנרגטי ופראי ותוקפני, ומכיוון שאת עוד מאוד צעירה - לדעתי כדאי להמתין עם ההחלטה להתמסד כי את עלולה למצוא עצמך מאוד לא מסופקת מינית עם בן הזוג הנוכחי.
אפשרות שנייה היא שיש לך נטיות לסביות, או דו מיניות, כלומר שאת נמשכת גם לגברים וגם לנשים.
אפשרות שלישית - את עוד בתחילת ההתפתחות המינית שלך ועלייך להכיר את עצמך, ללמוד לאונן ולהגיע קודם לבד לאורגזמה ואז להדריך את בן זוגך איך לענג אותך.

שלום לך, מכל מה שאת מתארת הכי רצוי זה להתחיל ייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לקבל ולאהוב את עצמך ולהרגיש יותר נוח עם עצמך, או לעבור סדנא לצמיחה כגון הפורום של לנדמרק שאני מאוד ממליצה עליה מכיוון שעברתי אותה בעצמי לפני 11 שנים וזה ממש שינה לי את החיים והצטערתי שלא עשיתי אותה בגיל צעיר הרבה יותר...השקיעי בעצמך והעיזי "לקפוץ" למים ולצאת מן הדברים המוכרים לך - כדי לא להיתקע זמן רב מדי באותו מקום.

דרור היקר, ראשית, זה נהדר שאתה יכול לכתוב אחרי 28 שנים של נישואים - "נשואים באושר"!!!
לגבי סקס - אתם במצב מאוד שכיח, של רוב הזוגות בעולם, שבהם לאחד מבני הזוג יש יותר דחף מיני מאשר לשני, והפער הזה יוצר כל מיני בעיות, לפעמים חמורות יותר ולפעמים לא כל כך חמורות. הדבר הכי טבעי הוא שאתה תתלונן באופן קבוע על החסר, על מיעוט הפעמים, על העובדה שהיא לא יוזמת ועושה לך טובה.
אבל דווקא התגובה הטבעית הזאת יוצרת בעיה נוספת: בגלל שזאת הופכת להיות תלונה קבועה בזוגיות, כל הנושא מקבל "מטען רגשי עודף" אצל שניכם: אצלך תסכול, כעס, חוסר אונים. אצלה - אשמה, תחושה שאולי משהו לקוי אצלה, וצורך לרצות אותך ולפצות אותך.
המטען העודף הזה מסבך את נושא הסקס ומעמיס עליו דברים שלא צריך שיהיו בו, כי הם מקלקלים ומוציאים את הכיף.
מה שאפשר לעשות הוא לקחת ייעוץ קצר מועד ספציפי לנושא התשוקה, ולראות מה ניתן לעשות על מנת "לנקות" את ה"רעלים" שהצטברו, ואולי לרענן כמה דברים בתקשורת המינית שלכם. פגשתי הרבה זוגות שלא ממש יודעים להגיד מה מענג אותם ומה לא נעים להם, ומה היו רוצים. בני זוג לפעמים מאוד חסומים ומקובעים מול בן זוגם, ויש נטייה אצל רוב הזוגות למצוא את "שיגרת" הסקס היעיל והמהיר ביותר שיביא אותם לגמירה ולהסתפק בכך, ולא לחדש ולא לגוון, לפעמים כי יש חשש מה תהיה תגובת הצד השני.
אם תרצה להרחיב על כך תוכל להיכנס לאתר שלי שם כתבתי כמה מאמרים בנושא הפער בתשוקה המינית. מקווה שעזרתי במקצת.