פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

האם אשתך נעלבת ונפגעת גם משאר האנשים בחייה? חברים , משפחה וכו'
או שהיא נעלבת רק ממך?

יעלה יקר, אף אני הייתי שמחה לקבל תשובה על השאלה - איך אשתך עם אנשים אחרים בחייה.

מעבר לכך, מה שאתה מספר אינו פשוט לפתרון. כאשר אחד מבני הזוג פגיע מאוד הנטייה האוטומטית של השני היא להימנע מלפגוע בו, ואז הוא מתחיל להרגיש שהוא מהלך על קליפות ביצים ולא יכול הלרשות לעצמו להתנהג טבעי, אלא לעצור את התגובות הספונטניות שלו ולשקול מה אפשר להגיד ומה לא. התוצאה היא שדי מהר נפגמת האינטימיות הרגשית של בני הזוג, אותה תחושה ש"אני יכול להגיד לה כל דבר מבלי לחשוש". מתחילים לצוץ נושאים "רגישים" עליהם אתה מעדיף לא לספר לה כי למדת בדרך הקשה שהם פוגעים בה. אולי אתה גם מתחיל "לרפד אותה בצמר גפן", ונמנע מלדרוש ממנה דרישות שדורשים מאדם בוגר.
הסכנה היא שבמקום להיות זוג מאוזן מבחינה פסיכולוגית - מערכת יחסים של שני בוגרים - תהפכו להיות סוג של אבא/בת, והשלב הבא, לצערי הוא פגיעה קשה בתחום התשוקה המינית, ברגע שהאיזון מופר.
מסקנה - להגיע מהר לייעוץ זוגי או שהיא תסכים ללכת לייעוץ פרטני. אני ממליצה להתחיל מייעוץ זוגי כדי לעבוד בכל מקרה על התקשורת שלכם, ויתכן שאחת ההתפתחויות תהיה שהיא תרצה ללכת לייעוץ פרטני לאחר מכן.

על אף שאינני מרגיש שאני יכול לייעץ למישהו בעניינים של הלב, אני יתן לך את הדעה שלי בכל זאת..
תראי, אם תתני לו לגיטימציה ותבליגי על כל קטע שעובר את הגבולות שלך זה ממש לא יעזור..
אם הוא מקטר שאת כובלת אותו את כנראה לו נותנת לו זמן ומרחב בשביל עצמו..מניסיון אני יכול להגיד לך שזה רק יכול להרוס..יש קרבה ויש קרבה שהיא כבר חנק..
צריך לפתור את היחס הזה רק בדיבורים ותקשורת...אין דרך אחרת..רק לעשות את זה ובטוב..לשים לב טוב טוב שהצד השני מקשיב..שניכם עדיין ילדים ואם זה קשר ראשון זה לא בא בקלות..רק מטעויות אפשר ללמוד.
מקווה שעזרתי לך..

אני כל הזמן הייתי אומרת לו על דברים שמפריעים לי וזה היה המון דברים כי בתכלס הוא לא מודע למה שהוא עושה הוא מודע אבל לא יודע שככה לא מיתנהגים ..
אז אם הייתי אומרת לו על הדברים הוא היה רב איתי מלא והיה אומר שאני עושה סרטים ושהוא לא רוצה את זה יותר.... ושאם אני לא ישתנה ויפסיק אם זה הוא לא יוכל להמשיך להיות איתי..
הישתנתי ..

אני מאוד ישמח אם עוד אנשים יענו לי. .

אם את כל כך עצובה ולא טוב לך כנראה שהקשר הזה לא נועד להיות.
בקשר שבנוי על אהבה בריאה וחברות אין את הסבל שאת מתארת.
שחררי אותו, עם כל האהבה שלך , מתוך הבנה בוגרת שזה לא מתאים.
את עוד צעירה ותכירי מישהו אחר שיגרום לך להרגיש טוב,מוערכת ואהובה.

אין שם יקרה, כאשר קשר גורם לכל כך הרבה אומללות - זה בדיוק הסימן - לעזוב. זה אחד השיעורים שלומדים בחיים - לקחת אחריות על החיים שלך, לא לצפות שמישהו אחר יעשה בשבילך צעדים ואת רק תתאימי עצמך אליו. הרי בגיל הזה איש אינו הולך לייעוץ זוגי וברור שאינני מייעצת לך לעשות זאת. יש זוגות בגילאים שלכם שלומדים להתגבר על בעיות ולצאת מחוזקים ממשברים. ויש זוגות בגילאים שלכם שלא מצליחים לצאת מן הבאסה הזוגית, וזה הסימן להרפות ולשחרר. אם את כותבת שאת היית יותר זמחה ומאושרת כאשר לא היית בזוגיות איתו - את חייבת לעצמך להתנתק ממנו. משהו לא עובד נכון בתצקשורת שלכם או שפשוט אינכם מתאימים כזוג, עם כל המעלות שלו בתור בן אדם. קורה שבזוגיות דורכים אחד לשני על הכפתורים הכי רגישים ולא מצליחים להימנע מכך, ואז זה נעשה יותר ויותר גרוע.
לדעתי העובדה שאת מתחרטת על הדברים שקרו ביניכם בתחום הסקס מעידה שגופך לא שלם עם הקשר הזה והוא הראשון שמאותת לך לעזוב. אני חושבת שאנחנו צריכים להקשיב לגופנו.

"גבר לב שבור" יקר, צר לי על מה שאתה עובר. אתם שניכם נשמעים לי מאוד צעירים, אני צודקת? מה שאתה מתאר אלו ההתלבטויות סביב מהי חברות, מהי מחוייבות, כאשר לומדים בדרך הקשה מה צעדים מסויימים גורמים לשני להרגיש, מבלי שנדע מראש מה יהיה ומה צפוי. אתה למדת בדרך הקשה מה עלול לקרות כאשר אתה עדיין קשור רגשית לחברה - עם כל הריבים שהיו לכם - ומקיים יחסים עם מישהי אחרת.
לא הייתי קוראת לכך בגידה ממש, משום שהסכמתם על חברות ללא מחוייבות - אמנם בלי להתייחס מפורשות לקיום יחסים עם פרטנר אחר. בדיעבד - חשוב לברר את הנושא הזה במיוחד, כי יש בו פוטנציאל לפגיעה מאוד קשה. לפעמים עצם המחשבה על כך שאתה קיימת יחסי מין עם מישהי אחרת - ממש מקלקלת את היכולת להיות איתך. יכול להיות שזה מה שקרה אצלה, שזה לא יוצא לה מן הראש, לדמיין אותך עם מישהי אחרת ולהרגיש רע עם זה. זו תופעה מאוד נפוצה שקורית תמיד כאשר יש בגידה או קיום יחסי מים עם פרטנר אחר גם בהסכמה מראש.
אז אולי זו לא בגידה ממש, אבל נזק זה כן עשה, בעיקר רגשי, אצלה.
תביא בחשבון שאלו דברים שעד שלא מתנסים בהם - לא יודעים איך זה ישפיע על כל אחד, ותחשוב מה היה קורה אילו זה היה מצב הפוך ואתה היית יודע שהיא קיימה יחסי מין עם גבר?
אני מאמינה שצריך לתת לכך זמן. אם יש כאן אהבה אמיתית - היא תחזור ותופיע בשלב מסויים. יכול להיות שהיא רוצה עכשו להרגיש חופשייה לעשות אותו דבר ולהתנסות אף היא.
אולי צריך לאפשר לה.
אני מציעה לא להציף אותה בחיזור ובתחנונים, אלא לנסות פעם ב..
ואם אתה בטוח שאתה רוצה אותה - אל תצא בינתיים עם אחרות, אלא אחרי שהרמת ידיים לגביה.

תודה רבה על תגובתך, אכן למדתי על בשרי את כל העניין.
וכן אנחנו קטנטנים (אני 22 היא 20), בכל מקרה לא הייתי חכם להניח לה. אולי בכך עשיתי עוד יותר נזק.
היא רק רוצה זמן ואני מתקשה להניח לה לנפשה.
הקשר שלנו היה הכי מושלם בזכות האינטימיות האין סופית שלו. אין דבר שהיא לא ידעה עליי וכמובן באינטימיות פיזית היא תמיד תהיה מס' 1 בשבילי, הגענו לרמות שאולי רק זוג נשוי הרבה זמן מגיע, אם בכלל.
אני מקווה שנחזור כי מאוד קשה לי בלעדיה במיוחד לחשוב שאצטרך לצאת עם אחרות שכבר לא תהיה ברירה, אין מנוס מזה.

אני והאקסית מדברים פה ושם..על רגש עמוק..היא באמת יודעת כמה שאני רציני ומטורף כלפיה..
1.האם אני צריך להניח לה לנפשה לגמרי ואפילו להיעלם עד שהיא תבחר ליצור איתי קשר?
2.היא בסך הכל מבולבלת, וטוענת שהיא אוהבת..וצריכה זמן, השאלה: כמה זמן אני צריך לתת לה מבלי סתם להשלות את עצמי שהיא תענה בחיוב? מה בערך הפרק זמן שאני צריך לתת לה כדי שהיא תגיע למסקנה מוחלטת ?? כי כרגע היא טוענת שהיא רוצה אבל מפחדת להתחרט על צעד לא נכון!..
תודה ושבוע טוב.
גל"ש

אני מבינה שהיא עברה טראומה רגשית מן האירוע שתארת קודם, ועליה להתאושש מכך, ולבחון מחדש האם היא מסוגלת לקחת את הסיכון שזה יקרה עוד פעם. בגלל שזה קרה פעם אחת - היא עכשו צריכה להיערך נפשית ורגשית לאפשרות שזה יקרה עוד פעם. זה לא שאני חושבת שאתה תעשה זאת שוב, אבל כאשר מישהו נפגע קשות - כך הוא מתחיל להתייחס לעולם שהוא מכיר - בתור עולם מסוכן, בגלל שעובדה שהיא נפגעה. ככה זה עובד עם טראומה.
אינני יכולה לתת לך חיווי של פרק זמן מתאים. זה אישי.
אם אתה רואה שיש ביניכם דיבור - אז אולי העצה הקוסמת שנתתי לך לא מתאימה עכשו. היא התאימה, אני חושבת, למצב בו אין דיבור ביניכם.
עליך להראות לה שאתה מבין מה עבר עליה. אפילו אם אינך חושב שפשעת אז, הכר בכך שגרמת אצלה לפגיעה באמון. אם היא תראה שאתה בדיוק מבין מה עבר עליה - יש מצב שהיא תקלוט שההבנה הזאת למה גרמת אצלה - שינתה אותך, והיא תוכל לבנות על כך בעתיד, ולהיות פחות בחשש שמא זה יקרה שנית.

בקשר לנחירות, אין פתרון לזה
אם תמשיכי להציק לבעלך הוא יום אחד יתפוצץ ולא יהיה טוב.
תנסי למצוא עבודה כמה שיותר מהר כך את פחות תתרכזי בדברים הקטנים

ברור שזו התשובה שיתן גבר. למה לפתור בעיות כשאפשר פשוט להתעלם.
למה אתה מצפה מבת זוגתך שתראה במיטבה? שתתקלח? תריח מדהים? מאופרת מסודרת והכל ולגבר זה בסדר להסתובב כמו אחרון השלוכים, להשמין, ולהזניח את עצמו!

קודם כל אל יאוש!
אני נוטה להסכים עם יוסי. לא בגלל שאני מזלזלת בטענות שלך כלפי בעלך. להיפך, אני חושבת שגם לי היה מאוד מפריע מה שאת מספרת.
מה שנראה לי הוא שאת מפנה את כל הפוקוס שלך בחיים אליו. וכך יוצא שכל הבעיות הללו תופסות את מרכז עולמך.
אני מציעה לך להסיט את תשומת הלב שלך מבעלך ולהעביר אותה אלייך. עיסוקים, תחביבים ואולי גם עבודה.
כשתהיי עסוקה בדברים אחרים בעלך לא יציק לך כל כך.
ואולי כשתרפי ממנו הוא ירתם לעשות שינוי עם עצמו...
בהצלחה,שירית.

הוא לוקח אותך כמובן מאליו. עלייך לומר לו שכך זה לא יכול להמשך כי זה מפריע לך. ואם זה לא ישתנה בימים הקרובים את מתכוונת לחתוך. לפעמים רק כשמבינים שעלולים לאבד משהו בגלל התנהגות מסויימת , מתרחש השינוי. אם אכן את חשובה לו הוא יעשה את השינוי ואם לא ,תדעי שלא הפסדת...

אולטימטום הוא סוג של איום זו גישה לוחמנית שעלולה לעורר רגשות של אנטי בצד השני

תקשורת פתוחה מהלב ונסיון להגיע להבנות היא דרך יותר שלווה
לא כל האנשים נבראו אותו דבר יתכן שזה האופי שלו ואת מנסה לשנות אותו לאופי שלך
צריך למצוא את הפשרה באמצע

לשירית
אני מציעה שתמצאי דרך להרגיע את עצמך
יש בך הרבה כעסים שלא תורמים לדיון כאן
זה מזכיר את הילדים שצועקים "יאללה מכות" בבית ספר

"הפורום נועד להחלפת דיעות שונות. כולן לגיטימיות"
זהו דיון פתוח ויש מקום גם לדיעות שמקורן ברגשות כעס. זאת הכוונה במילה לגיטימי.
את יכולה להסכים איתי או לא להסכים ...לא יותר מזה.
תודה,שירית.

אולטימטום הוא סוג של איום זו גישה לוחמנית שעלולה לעורר רגשות של אנטי בצד השני

תקשורת פתוחה מהלב ונסיון להגיע להבנות היא דרך יותר שלווה
לא כל האנשים נבראו אותו דבר יתכן שזה האופי שלו ואת מנסה לשנות אותו לאופי שלך
צריך למצוא את הפשרה באמצע

לשירית
אני מציעה שתמצאי דרך להרגיע את עצמך
יש בך הרבה כעסים שלא תורמים לדיון כאן
זה מזכיר את הילדים שצועקים "יאללה מכות" בבית ספר

שאולטימטום יעזור, אבל זה באמת אחד הדברים שאנשים לא אוהבים שמציבים להם, לא רק גברים, אבל הוא בהחלט צריך להבין שאני לא מובנת מאליו.

תודה בכל אופן, עכשיו נותר לחכות ולראות מתי יתקשר, ואם גם זה לא, אני יעשה את הצעד הזה.

הצדק בהחלט איתך!

האישה שלך לא מכבדת את עצמה איך אתה מצפה שהיא תכבד אותך???

לדעתי היא עברה את גבול הטעם הטוב, אני אישית ממליצה לך לחשוב פעמיים האם את מוכן חיות בצלה של אישה כזאת...מאיפה אתה כל-כך בטוח שהיא נאמנה לך?? אם לידך היא מתנהגת בצורה כזאת.

יקירי ,כדאי שתתעורר לא מדובר בקנאה!!! החברה שלך נהנת משתי העולמות על חשבונך!!!(תסלח לי על הישירות)

בהצלחה,

קראתי פעמיים את מה שכתבת.. בעיקר בגלל שקנאה תמיד יכולה לבוא בכמה אופנים ובכמה מידות, ולפעמים היא מאוד מעוררת את הקשר ונותנת לו זמן מחיה, כמה שזה מצחיק.

אני לא כ"כ בטוחה שפה מדובר בקנאה שלך וזה כביכול האישיו. הקנאה שלך היא סה"כ תוצאה ברורה וידועה מראש מההתנהגות של בת זוגך. ז"א, כל אחד כנראה, היה מתקומם מהתנהגות כזאת, ואחד מהרגשות שיצופו היא הקנאה, אבל העיקרי ביניהם לדעתי, הם ההשפלה, העלבון, התסכול וכמובן חוסר האמון שזה מעורר עם הזמן.

בת הזוג הזאת כנראה מאוד אוהבת לטרוף את העולם ולהנות מכל חיזור ותשומת לב אפשרית (יש לזה סיבות שהיא סוחבת אותן כנראה עוד מלפני שפגשה אותך, אבל זה לא העיניין). וזה פשוט בא על חשבון בן הזוג. נשמע שהיא חייבת את המגע ואת הלינק הזה לאחרים, ובד בבד זה נשמע שהיא לא יכולה להתחייב לבן זוג אחד.

העובדה שהיא עושה זאת מולך, מבטלת את התחושה שלך (אתה סתם חופר ואין לך ביטחון עצמי), העובדה שהיא הכניסה את אותו בחור לפייסבוק וציפצפה עליך, לא משאירה בכלל מקום לתהיות ולספקות. זה הזמן שלך למצוא פרטנרית שהשקפת עולמה מאשר לזוגיות ולמחויבות היא כשלך (רובנו אגב כאלה, אל דגאה). שכבוד בקשר הוא נושא רחב בשבילה, שהיא לא מגייסת את כל העולם שישק לרגליה ומשאירה את כל האופציות פתוחות (גם אם היא לעולם לא תבגוד, יש משהו לא נאמן בהתנהגות הזאת). אני מרגישה ממה שכתבת שהיא רוצה את הכל לידה, הכל בשבילה, מגייסת את הסביבה לצרכים שלה (כמו שאמרתי- תשומת לב וחיזור, לאו דווקא בגידה בפועל).

מה שחשוב לי לציין, שדווקא זה שכן "סבלת" את זה בתוך מערכת היחסים שלכם, ולא חתכת על הפעם הראשונה- אומרת- שיש לך את הביטחון ואת "ההחזקה" הרגשית הזאת להתמודד עם משברים ולחץ. אז במקרה הזה היא זאת שחפרה פה :)

בהצלחה רבה.

שלום לכולם, בן זוגי שכח לציין מספר דברים
אותו בחור שבו מדובר הוא אח של גיסתי לעתיד ולא הרגשתי שהוא מתחיל איתי,
היינו בחתונה של אחיו , אני ואחי היינו ביחד ואחי הוא זה שנתן לי לשתות, הוא היה נחמד אלי כחלק מהמשפחה,
לאחר החתונה שאלתי את אחי האם הוא שמע שאותו בחור הציע לי לקחת אותי הביתה, דבר שגם אני לא שמעתי והוא אמר לי שהכול בראש שלי, לא סיפרתי לו שבן זוגי שמע, בנוסף אחי אמר שבעקבות הכרות איתו גם במידה והוא היה מציע זה רק מתוך דאגה ולא מתוך שום דבר אחר
בתחילת החתונה איך שהגענו, בן זוגי שכח לספר שכאשר הצלם צילם אותי הוא גם טען שהוא מתחיל איתי....
לאחר החתונה בעקבות מצב זה, הצעתי לבן זוגי שבכול פעם שמשהו מתחיל איתי אני אחבק ואנשק אותו והראה קרבה פיזית אליו.
הוספת אותו בחור לפייסבוק, גיסתי דיברה איתי בטלפון ואמרה שאחיה הוסיף אותי ושאני אאשר אותו זה הכול.
בנוסף לחוסר בטחון, בכול מפגש עם חברי או עם משפחתי בן זוגי ממלא את פיו מים, הוא מעולם לא משתתף בשיחה או יוצר שיחה, ותמיד יש לו טיעון למה באותו מפגש הוא לא דיבר היות והוא כעס,
הבעיה היא שהוא תמיד כועס ותמיד מקטר
מאוד קל לשפוט אותי לפי מה שהוא כתב, אבל יש לכם על קצה המזלג את הצד השני
אם לא הייתי אוהבת אותו לא הייתי יכולה להיות איתו ברמת הריבים והרגישות הגבוהה שלו לכול דבר
אוהבת אותך אנונימי

חבל שאתם מנהלים את התקשורת שלכם פה.

התמונה אכן נראית שונה, ובכל זאת- נראה שלכל אחד הצדדים שלו והחלקים שצריך לעבוד עליהם כדי לפתח מערכת יחסים בוגרת.

לא תוכלו לעשות את זה פה. אם אתם אוהבים, גשו לייעוץ.

בהצלחה

חן היקרה, בעלך כנראה גדל בסביבה שמאוד דיכאה את היוזמה האישית, את יציאת הדופן, לחימה על הדעות שלך. לכן הוא כיום נמנע מעימותים בכל סביבה שהיא, כולל בעבודתו. לא אוהב "לעשות גלים". שיניחו לו להישאר בריבוע שלו.
אני מאמינה שאת לא יכולה לשנות אותו ע"י ניעור או תלונה כל פעם שאת רואה זאת. אני יודעת שמאוד קשה לקבל זאת, במיוחד שאת מאוד שונה, ואת רואה בהתנהגות כזאת משהו לא ראוי, לא מוערך, ראוי לגנאי אפילו. יחד עם זאת, יש מצב אולי שהדבר הזה מסנוור אותך, ואת עכשו רואה רק את זה, רק את מה שמפריע לך כל כך. יתכן שהבעל הזה "בא" עם תכונות חיוביות בתחומים אחרים? אף אחד אינו מושלם - סליחה על הבנאליות - ואת לא תוכלי לשנות אותו. אם תוכלי לראות בו בעיקר את הדברים החיוביים, ולקבל אותו כמו שהוא דווקא בנקודות שמפריעות לך (נדרשת כאן עבודה עצמית רצינית!) - דווקא, בהפוך על הפוך - יש אז סיכוי שהוא ישתנה לאט לאט, מבפנים, ולא בגלל הלחץ שלך אלא מכיוון שירכוש יותר בטחון עצמי, יותר נסיון בחיים, ואפילו יראה אותך עם האסרטיביות שלך בתור מודל חיובי. אבל זה יכול לקרות רק בטווח הרחוק, הלא מיידי, ורק אם את תפסיקי לבקר אותו ותחפשי בו את הדברים החיוביים!!!
מה דעתך? זה לא פשוט, אני יודעת...

שירה היקרה, את צודקת בתחושתך שההיאחזות בבעלך והלחץ עליו להישאר ולא לצאת לדברים שחשובים לו כל כך - הינם גורם לא בריא בזוגיות.
בדקי עם עצמך מה מפחיד אותך כל כך בלהישאר לבד? יכול להיות שזה כל כך מפחיד אותך שאת לא מוכנה לחשוב על הפרטים הטכניים כי את מבוהלת מכל יותר מדי. נסי להסתכל על הפרטים הטכניים בקור רוח ולראות מה נדרש ממך, איך אפשר להקל עלייך כמה שיותר , לאיזו עזרה וממי תוכלי לקבל אותה, ונסי גם לראות אם בתקופה שהוא לא יהיה את יכולה ליהנות ממשוה בלעדיו. לעשת דברים אחרים, חדשים, למצוא דרך לבטא את עצמך.
אני חושבת שאם לא תוכלי לעבוד על עצמך בכיוון הזה - יהיה לכך נזק מתמשך ביחסים שלכם. אף אחד לא מוכן להישאר בקשר שחונק/כובל אותו ולא מאפשר לו ביטוי עצמי. הוא כנראה יישאר, אבל יהיה לכך מחיר באהבה ביניכם, בתשוקה המינית. איפהשהו יהיה לכך ביטוי.

ששש היקרה, את מתארת מצב בו בעלך מנהל ביד רמה את חיי המשפחה, ונראה כי על כל דבר צריך לנהל איתו מלחמה. ברור שישנן דרכים נעימות יותר לנהל אי הסכמות. כל זוג נתקל בפערים ובאי הסכמות והשאלה הגדולה היא איך יוצרים תקשורת אפקטיבית, לא מאיימת, לא כוחנית - סביב אי ההסכמות ואיך פותרים אותן. ניתן ללמוד את צורת התקשורת הזאת, ולעבוד עליה ולהתאמן בה, כדי לשנות את הסגנון שלכם.
אינני מכירה דרך אחרת שמאפשרת שינוי, כי באימומים ובאולטימטומים זה לא עוזר בטווח הרחוק. מה שעוזר זו ההבנה למה גורמת ההתנהגות של כל אחד כיום, והרצון שזה ישתנה, וההזדמנות ללמוד ולהתאמן בדרכי תקשורת אחרות. את זה, כמו שאת כבר מנחשת - ניתן ללמוד בייעוץ זוגי.

אני חושבת שכדאי לך לחפש דרכים למציאת הריגוש בזוגיות שלך עם אשתך והילדה. עצם העובדה שיש לך את שתיהן, היא כבר נתון מאוד מרגש, אך אתה הוא זה שבוחר ממה להתרגש ולצערי אתה בוחר בגורם שהוא מחוץ לחיי המשפחה שלך.
אם תמשיך כך ואשתך תגלה, אני בספק אם היא תוכל לסלוח לך ולאחותה.. אי פעם. זאת פגיעה מאוד מאוד קשה. וזו בגידה קשה כבר עכשיו, כבר בשלב של הנשיקות.
כל סוד סופו להתגלות..
תחשוב טוב מה אתה רוצה בחייך ואת מי. וכמו כן, כיצד אתה רוצה שייראו חייך. בקצב הזה, ואני לא מאחלת לך, אבל נראה שתמצא את עצמך גרוש..
בכל קשר אסור ישנו ריגוש.. שוב, השאלה היא מה אתה מחפש..
אם היית עם אחותה בקשר ארוך טווח, גם אז החיים היו הופכים ליותר שגרתיים.. ואם היו צצות בעיות?
גם בה היית בוגד?
קצת חומר למחשבה..
מקווה שתמצא את הדרך הנכונה והטובה עבור כולם.

חמוד החיים הם גלגל יש קווים שלא חוצים ואתה הלכת צעד אחד יותר מדיי זה יגמר רע ותשאר לבסוף מחוץ למסגרת הנישואים בלי אישתך והילדה תפעיל את הראש ולא הבולבול אל תתבלבל

ואני חייבת להגיד, שמסכנה אשתך.. שיש לה גם אחות כזאת, חסרת גבולות לחלוטין. למרות שאני רואה את האחריות של שניכם שווה, אבל היא אחותה.. אני לא מבינה איך היא עושה לה כזה דבר..??..
או שהיא מאוד מקנאת באשתך או שהיא פשוט חסרת גבולות ומוסר.
כשאשתך תגלה, היא לא תרצה לראות אותך או את אחותה.. לפחות אני מאמינה שכך יקרה.
ואחותה נראית לי אכזרית שזה מה שהיא עושה עם הבעל של אחותה..
עצוב.
עצוב לי על אשתך. זאת האמת. היא מגדלת לכם את הילדה, חושבת שהכל בסדר אולי, ובוגדים בה מאחורי הגב..
טוב..
כבר עדיף שתתגרש ממנה מאשר תתנהג אליה כך. וסליחה שאני נחרצת. זאת דעתי פשוט...

נתנאל היקר, תודה על גילוי הלב. ברור שאתה נמצא בסכנה שאשתך תבין מה קורה מסביבה וזאת תהיה פגיעה שמאוד קשה להתאושש ממנה.
עליך להבין שכל מה שזה זאת משיכה מינית. היא כל כך חזקה דווקא בגלל אלמנט האיסור הכפול והסכנה הגדולה.
מסתבר שיש מתאם בין גודל הסכנה ועוצמת הארוטיקה והתשוקה! ברגע שתבין זאת, אולי תדע לנהל את עצמך מול עוצמת התשוקה הזאת ולהגיד לעצמך שזוהי אכן תשוקה...

"תסתכל לתשוקה הזאת בעיניים" ותקרא לה בשמה - תשוקה - וזהו!

הכר בכך שאתה נמשך, זה חלק ממך, אבל האם אתה מוכן שהחלק הזה ינהל את חייך?

תנהל אתה אותו!

מה דעתך?

תראי, היה משהו בהודעה שלך שקצת כאב לי, כתבת שאת חסומה רגשית.

ראשית אני אזכיר שלכולם יש בעיות ולכל זוג יש צרות, עליות, ירידות וכו'. אבל- כשאת מצהירה על עצמך שאת חסומה רגשית, שלמדת הישרדות בחייך ועצמאות, בעוד הוא- גדל יותר "מפונק" והוא מחפש יותר ביטוי של רגשות- כנראה שאתם מאוד שונים, ועם זאת- לא סתם ביחד. וזה למה? כי אתם נשמעים לי מאותם זוגות שמאוד משלימים זה את זה, במקומות שכל אחד צריך להשתפר בהם. אם הוא פחות חסום רגשית, יותר מחפש תשומת לב ועם זאת- יותר גדל בתוך צמר גפן, ואילו את- יודעת מהי עצמאות ואיך שורדים בזכות עצמך ועם זאת- חסומה רגשית- אזיי הוא ילמד ממך ואת ממנו.

נכון שטבעי יהיה שיהיו חילוקי דעות עקב החיים של כל אחד בנפרד, כשהחיים נפגשים תחת קורת גג אחת- הכל יוצא החוצה. ההרגלים, הערכים, וכו'.

אני רוצה להציע לך משהו, ולא לכם, אלא רק לך. בדקי עם עצמך את עיניין החסימה הרגשית הזאת, כי סביר להניח שאת פוגשת אותה בעוד מקומות מלבד הזוגיות. אם זה בעבודה, מול עצמך, מול אחרים.. בדקי האם את חשה שאת רוצה לבטא יותר רגש אבל לא מצליחה. לכולנו יש "פאקים", שבדרך כלל יצאו מול מישהו מאוד קרוב..

זוגיות, בין היתר ואולי בעיקר- בנויה על רגשות.ולכן את חשה את החסימה הזאת דווקא במערכת יחסים. כי שם הכל אמור לצאת.

אני לא מאמינה שאם תיפרדי מהנוכחי יהיה לך מושלם עם הבא בתור (וכך גם לגבי בן זוגך). אלא הפוך, אני מאמינה שדווקא כי אתם מכירים זמן יקר, והרבה זמן, ומכירים את החסרונות והחולשות, זה בדיוק הזמן לעבוד על הקשר. זה בדיוק הזמן לתמוך אחד בשני ולחשוב יחד מה ולמה הגיע המשבר הספציפי הזה אליכם ומה כל אחד, לחוד, יכול ללמוד ממנו.

קיבלתי את הרושם שאתם כן מחוברים וכן אוהבים.. והזמן שאתם יחד ובעיקר המגורים יחד יצרו את השקיפות הזאת ואת חשיפת הפערים והבעיות בקשר. כמו שכתבתי- בכל קשר תיתקלי בבעיות שונות. והמעלה הגדולה היא לעבוד על הדברים יחד, אם זה בטיפול זוגי (גם זוגות לא נשואים משתמשים בזה וזה מבורך, זאת באמת מתנה), אם זה לחשוב קורקטי לרגע ולהבין איפה החולשות נמצאות ועל מה הן יושבות אצל כל אחד. אין לי ספק שאת משמשת לו מראה על החולשות שלו, ולהפך. ולכן-- זה קשר שיכול להצליח מאוד לדעתי.

זאת הסיבה, ששווה אפילו לתת לעצמך את המתנה הזאת ולבדוק מאיפה באה החסימה הרגשית ועל מה היא יושבת, תתפלאי לדעת כמה דברים את לא יודעת על עצמך וכמה עוד יש להכיר. עם הזמן, את תביני שהמשבר הזה הוא מתנה גדולה עבורך, להכיר את עצמך טוב יותר.

מקווה שעזרתי.

אני וחבר שלי בדיוק אותו הדבר, רק הפוך- הוא זה שחסום רגשית ואני יותר תשומית.
ולאחרונה התחלתי להבין, למרות הקושי העצום, היכן אני יכולה לצמוח מכאן וגם הוא.
מאוד התחברתי למה שכתבת.
העניין אצלי הוא, שאני חוששת "ליפול" על מטפל זוגי שלא יהיה מספיק רגיש, קשוב ובאמת מלמד,
משום שמטפל כזה, בקלות יכול להמריד את אחד הצדדים על השני, ובעיקר זה תקף לגבי בן זוגי, שהינו מרדן מטבעו ומאוד מגונן על הצד שלו. לכן, אם המטפל יצדיק אותו, במקום ללמד אותו, הכל יכול ליפול.

אבל אין לי ספק, שניתן לצמוח מאוד מזוגיות כזאת. כל אחד יצטרך למצוא את האיזון הפנימי שלו וכך בעצם הזוגיות תרפא גם היא..
אם זה ללמוד להיות פחות תלותי או ללמוד להיות יותר תקשורתי ומסוגל לאינטימיות אמיתית וחמה.

בהצלחה.....

שמחתי שאת חושבת כמוני.

לגבי מטפל שעלול לא להיות רגיש מספיק- את תדעי את זה עוד משיחת הטלפון הראשונה שבה תרצי לקבוע פגישה, תדעי את זה מאיך שהחדר בנוי, מאיך שהוא ניגש אלייך ולא פחות- מאיך שהוא ינהל מולך את השיחה.

דרך קופ"ח אפשר לקבל טיפול כזה, בכללית זה עולה 160-200 ש"ח למפגש של כמעט שעה, מה שבשוק הפרטי יעלה לך בכ-100 ש"ח יותר, לפעמים אפילו יותר מזה.

אל תחסכי מעצמך טיפול שלדעתי הוא בגדר מתנה אמיתית, לך ולבן זוג, לחיים שלכם באופן כללי מול הסביבה, רק כי את חוששת שהוא ימריד מי מהצדדים (=זה אגב, לא מטפל מקצועי, ואם יש כאלה, זה נורא) או שלא יהיה רגיש. הרי מטפל, חלק ממה שהוא צריך להביא לטיפול- היא הרגישות והאמפתיה. אל תהססי בכלל.

מורן היקרה, תודה על הפירוט הרב. אני חושבת שיהיה נכון מאוד מצידך לחזור לבחון את מערכת היחסים שנית, ולתת לה צ'אנס מחודש. ראשית - כי את בעצמך אומרת שחל בך שינוי וכבר אינך לחוצה להתחתן מייד. בעיני זה חשוב שזה קורה לך (בסך הכל את עדיין מאד צעירה, קחי את הזמן שלך! המון נשים מעירות מתחתנות בעיקר כי הן רוצות להיות כלות - מלכה ליום אחד, והרצון הזה מסנוור אותן), וזה יאפשר לכם להתחיל את היחסים מחדש בצורה יותר מאוזנת, כאשר אצלך העניין פחות בוער, ואילו אצלו הוא הבין כבר שאת מאוד רצינית וסביר שזה עשה אצלו איזה סוויץ' לכיוון התמסדות מסויימת.
אני חושבת שאם לא תחזרו להיות זוג, בגלל שאת חוששת שזה לא יצליח ויגרום לך שוב שברון לב (אני מזכירה לך - "אהבה זה כואב...") - את עלולה למצוא את עצמך בעוד כמה שנים נניח נשואה עם מישהו אחר ותוהה איך זה יכול היה להיות עם אהובך המיתולוגי. כדי שזה לא יחזור לנהל את מחשבותייך ואת החלומות שלך - ומכיוון שאינך מפסיקה לחשוב על כך - לכי על זה, ואני מאחלת לכם שזה יצליח הפעם. אנא הביני את החשש הלגיטימי שלו מלקחת אחריות על כלכלה, על להיות הורים לילדים - קחו את הזמן שלכם, תנו לעצמכם להתבגר ולפני כן ליהנות מן החיים.

היי דורית,

שוב זקוקה לעצתך.

בהמשך למייל הקודם שכתבתי לפני כ- חצי שנה בערך.
חזרנו ולצערי הדברים לא נפתרו ויש לי תחושה שרק התדרדרו.
אנחנו מתווכחים הרבה, אין לנו נושא שיחה משותף, הסקס פשוט זועתי (מקיימם אחת לשבועיים ולפעמים יותר) וגם אז הסקס מאוד מהיר טכני ולא מהנה , מאז הפרידה הוא בקושי נכנס אליי הביתה בגלל שהוא כועס על המשפחה שלי (בגלל הפרידה)
אני לעומת זאת הנחתי את כל הכעסים על המשפחה שלו בצד ואני ממש משתדלת איתם.
הוא כל הזמן מאשים אותי ומדבר על תקופת הפרידה ומה שעברנו במשך 8 חודשים וגרמתי לו להשתנות לרעה
כל הדברים שהוא "הבטיח להשנות והשתפר נשארו כמו שהם ואף יותר גרוע.

אציין שלפעמים יש תקופות מצוינות שמזכירות לי למה התאהבתי בו , אבל לצערי התקופות הפחות טובות עולות על הטובות.
אני ממש מרגישה לבד בתוך המערכת יחסים הזאת.
אני מאוד מבולבלת,וקשה לי לי לעשות שוב את הצעד הכואב של פרידה אחרי 9 שנים במיוחד שאני אוהבת אותו ורואה המשך איתו.

האם יש משהו שאני יכולה למען הקשר ?

אודה לעצתך

מורן היקרה, ראשית, אני שמחה על עצם העובדה שחזרת וסיפרת לנו מה קורה ואיך הדברים התפתחו. תמיד יש כזאת סקרנות וצורך במעקב ורוב המשתתפים אינם חוזרים לספר...
מכיוון שעכשו אם הבנתי נכון הנושא המלחיץ של הנישואין אינו עומד על הפרק, ניתן לבחון אתמהות היחסים, את האיכות שלהם.
וכאן - היחסים נכשלים בכמה היבטים חשובים: הסקס לעיתים רחוקות ומאוד טכני, אין שיחות משותפות, היחסים עם המשפחות ברקע התקלקלו, הוא מטיל עליך את האחריות לכל מה שהתקלקל...
מאחר וכבר ניסית לחזור ואת נמצאת עכשו בעיצומה של הבדיקה, חשוב שתדעי שמה שקורה עכשו, יש סיכוי סביר שזה לא יהיה יותר טוב בעתיד, אלא אם תלכו יחד לייעוץ זוגי והמון מטענים שנצברו במשך כל כך הרבה שנים - יתפרקו שם.
כי להמשיך את מה שקורה עכשו - לא הייתי מציעה לך. אני רואה שאת פוחדת לעשות שוב את הצעד הזה של התנתקות, לאחר שנגרמה לשניכם כזאת טראומה מן הפרידה הקודמת עליה התייעצת לפני חצי שנה.
פחד מן הצעד הזה אינו סיבה להישאר בקשר שאינו טוב לך.
אז אני חושבת שעלייך לקחת אחריות לאיכות החיים והזוגיות שלך ולעשות אחד משני דברים - או שתשדרגי את היחסים בעזרת ייעוץ זוגי, או שתאזרי אומץ ותיפרדי ותלכי הלאה.

לא כתבת האם הייתם בטיפול ספציפי או שניסיתם כמה מטפלים או כמה סוגים של טיפול זוגי.

לרוב אנחנו חושבים שיש את הטיפול הקלאסי, אבל במקרה הזה הייתי פותחת את הראש לעוד סוגים של טיפולים זוגיים.

נשמע שאם הלכתם לטיפול וננתם צ'אנס אמיתי לזוגיות בריאה, תוכלו בוודאי לנסות מטפל אחר, בסימן של "משנה מקום משנה מזל". מה אכפת לנסות, אם גם ככה האופציה האחרונה היא פרידה.

אז בהנחה ושניכם באמת רוצים בהתחלה חדשה, נסו מטפל אחר, אולי הגישה שלו תתאים לכם יותר. מעבר לזה, בדקי באינטרנט איזה דברים בסגנון של טיפול או חוויות זוגיות יכולים לעזור לכם. ואל תבדקי לבד, אלא יחד איתו. כבר תרגישו שאת תחילת התהליך עשיתם יחד. מצאי יום שהוא יחסית טוב ביניכם, ותחרשו קצת על הרשת.. אולי תמצאו משהו מעניין ששניכם תוכלו להיות שותפים לו, ומשם להמשיך מחדש.

אני בעד לנסות הכל, כשהברירה האחרונה היא פרידה.

יונית היקרה, זה לא ממש התחום שלי. ככל הידוע לי המחוייבות החוקית לשלם מזונות לילדים מסתיימת בתום הצבא, אבל בפועל כמעט כל ילד (וגם ילדייך יגיעו פעם לגיל הבוגר הזה ותראי שהם יהיו זקוקים עדיין לתמיכתכם הכלכלית) גם אחרי צבא עדיין זקוק לתמיכה. ואלה הבנות שלו, ואני חושבת שרוב האבות הגרושים ממשיכם לתמוך כלכלית גם מעבר למה שהחוק מחייב. זה נורמטיבי. זה אכן אחד הסיבוכים כאשר מקימים משפחה שנייה.

לפחד מאלוהים ולא מאחיך.......אני לא חושבת שזוג נורמלי ייהנה מכך שבן זוגו יזמין אחרות וילטף ויענג אותן.......אם את לא מתביישת להתמזמז עם חבר של בעלך אז למה הפחד מהאח מה ההגיון פה?
הדבר הכי שווה שאנו צריכים לפחד ממנו זה אלוהים ככה חיינו יהיו שלווים ורגועים יותר
אולי יום אחד הוא יתאהב בבחורה שאת הרשית לו להיות איתה ויזרוק אותך? חשבת על זה? חופשיות יתר היא מסוכנת

אם בעלך יודע מכל הודעות הסקס שלכם, ומסכים לכך, למה לפחד מהאח??