פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הבחור נמצא כרגע בתקופת ביניים. הוא נהנה מתחושת החופש בין מערכת יחסים רצינית קודמת לזו שעתידה לבוא. יש להניח (ואני רק מניחה) שהוא לא משקיע את כל משאביו הרגשיים בך כי הוא פשוט נח...
הגישה שלו יכולה להשתנות עם הזמן או שלא. אין לדעת...
לא הייתי פוסלת על הסף אבל כן הייתי לוקחת בערבון מוגבל ומורידה ציפיות.
ובשום פנים ואופן לא לקחת אותו לשיחת "יחסינו לאן?..." (-:
בהצלחה!

זה באמת מה שאני עושה לא לוקחת לשיחות וסבבה עם "היציאות " האלה . למרות שמאוד רוצה מעבר.
תודה שוב

אני לא מומחית בנושא, אבל מניסיון אישי, הפרטים שנקלטים בתחילת מערכת היחסים(וחודש זה מספיק זמן לטעמי), ושהינם מפריעים , לא משתנים, אלא רק הולכים ומחריפים.ככל שעובר הזמן אדם נוטה להיקשר לבן הזוג, עובדה המקשה על פרידה מאוחר יותר וזה רק מסתבך, עד שמגיעה הכרעה כלשהי. אני חושבת, שכדאי לך לבחון את העניין עוד שבוע-שבועיים ומעבר לכך לקבל החלטות האם זה מה שאת רוצה ממערכת זוגית. במידה ולא- רצוי לחתוך מוקדם מאשר מאוחר.
זאת דעתי לפחות..
בהצלחה..

ורוצה להוסיף. השאלה שצריכה להישאל היא לא האם הוא רציני אלא האם ההתנהלות הזו מתאימה לך ועונה על ציפיותייך ,צרכייך ומטרותייך בחיים.

אני אתחיל מהסוף- האם כדאי לו לעזוב את העבודה.. זאת שאלה שלך. גם אם מאוד כדאי שיעזוב את העבודה זה לא בהכרח יעיד שפתאום הוא יהפוך לאיש משפחה ולבעל למופת. הרי בעל שבאמת חשובה לו משפחתו והוא טיפוס של בית- מראש לא היה עובד 15 שעות ביום ורואה את משפחתו רק בסופ"ש ובחגים.. את יודעת, כשקראתי את זה בפעם הראשונה זה נשמע לי כמו סוג של משמורת ולא באמת נישואים של "אבא ואמא" ביחד באותו בית.

את מתארת לאורך ההודעה שלך חיים מאוד חד סטריים וכמעט כפויי טובה, מהעיניים שלך. את מתארת שגם כשהוא בבית הוא במחשב, ז"א, במילים אחרות- בזמן היחידי הפנוי לו הוא לא איתכם. אז מתי הוא כן איתכם? אף פעם למעשה. לפי מה שאת כותבת.

ייתכן ואם נשאל אותו כמה הוא נמצא עם המשפחה התשובה שלו תהיה שונה.

ולכן, אני מציעה שתשבו ותדברו על זה על איזה קפה בחוץ רק שניכם, ותבררי איפה עומדת המשפחה שלו, באיזה מקום בסדר העדיפויות. לא כי את לא יודעת כבר את התשובה מהעיניים שלך, אלא כדי לשמוע את התשובה כראות עיניו ולפי התפיסה שלו. מה קורה בסדר העדיפויות שלו ולכמה זמן זה הולך להיות ככה. האם זה היה תמיד? האם פתאום קרה משהו והוא זקוק לספייס? ממה שתארת מדובר במשהו ארוך טווח. ובכל זאת, כדי לא להגיע לעימותים שיובילו לאי נעימויות רציניות יותר, אני חושבת שמגיעה לכם פה שיחה אמיתית בארבע עיניים.

היה והוא רוצה לשנות את איזון הדברים ואתם חשובים לו, את והילדים- צריך לחשוב על דרך נכונה לטפל במצב. הוא יצטרך לוותר על שעות עבודה לטובתכם.. ועוד.

בנוסף, תחשבי טוב על מערך המשפחה שלך וכדאי שתבהירי עמדותייך לגבי איך את רואה את הדברים ומהו סדר העדיפויות שלך. בקיצור- תיאום ציפיות. דבר שצריך לרענן כל כמה זמן כי אנשים משתנים והחיים דינאמיים. כדאי שתחשבי גם עם עצמך מהם רגשותייך אליו ומה הוא משדר אלייך בפרט ואל ילדיו ולהחליט מה את מקבלת ומה את מעניקה.. ואיפה הגבול.

בהצלחה רבה.

דנה היקרה, אני מאוד מאמינה בהתגברות על בעיות ובשינויים שאנשים עוברים. העובדה שהוא מתמסר לטיפול ולומד ומשנה את התהנהגותו - היא אינדיקציה טובה ליכולת ולרצון שלו להשתנות.

ההסברים שלו למה שקרה הינם הגיוניים.

חסר לי במכתבך - מה את רואה בו, עד כמה הוא עצמו, כבן אדם, כגבר - מושך אותך, מרתק אותך, האם את מעריכה אותו? נמשכת אליו, נהנית להיות בחברתו וכמהה להיות איתו? מאוהבת? כי מן המכתב שלך התרשמתי שאת מאוד שקולה ומחושבת, שזה בסדר גמור, אלא שלא יכולתי לעמוד על רגשותייך כלפיו, רק על מחשבותייך.
לגבי שינוי הגישה הטיפולית - אני בעד שינויים גם בנושא זה, על מנת להרוויח נקודת מבט שונה, כלים חדשים - תמיד יש מה ללמוד עוד, ואני ממליצה על הגישה ההתנהגותית - קוגניטיבית.

יש פגישות עיוורות שעוברות בסדר גם אם לא נראה שיש פוטנציאל להמשך.
במקרה שאתה ציינת זה נשמע שאם היית יושב איתה היית גורם לעצמך סבל ועגמת נפש ולכן חושבת שנהגת נכון ,כי היית נאמן לעצמך. אני רק מקווה שהיית מכבד ונעים כלפי הדייט שלך.

חמודה, זה לעולם לא יגמר למרות החתונה.
תחשבי טוב טוב אם את רוצה להתחתן עם מישהו כזה.
מה שהיו ילדים כל הבעיות יפלו עליך. זה מה שאת רוצה?????????????

יוסי, אני יודעת שבקצב הזה, העניינים לא ייגמרו טוב. אומנם לא הזכרתי חתונה, אבל הבנתי את כוונתך. אני פשוט מעט מתלבטת, האם לחתוך לחלוטין את הקשר או ללכת לייעוץ, למרות העייפות הנפשית שיש בי כבר. כי דיי נמאס לי ליזום כל הזמן תקשורת בינינו, או לפחות להיות היחידה שמנסה ברצינות.

תזרקי אותו לכל הרוחות.
שיתרפס על מישהי אחרת
איש חכם אמר פעם: "עץ עקום לא מתיישר" יש דברים שלא ניתן לשנות אתצל אנשים וצריך להחליט אם רןצים לחיות עם ה או לא.
אני לא חושבת ששווה לסבול כל החיים עם אחד כזה
תחשבי על זה טוב טוב אחרת תהיה מתוסכלת כל חייך

ענת יקרה, סליחה על העיכוב. על פניו נראה שיש ביניכם פער בתחום התקשורת והאינטליגנציה הרגשית, ואם לא מנסים לעבוד על כך - זה לא משהו שייעלם מעצמו. אני חושבת שהוא גם מרגיש נחות לעומתך בתחום התקשורת ועל כן מתחמק משיחות רציניות ואף מתחמק מייעוץ כי אינו מרגיש במקומות הללו במיטבו. חשבי האם את מוכנה להיות במערכת יחסים כזאת בטווח הרחוק? הא יש בו דברים אחרים שאת מעריכה ואוהבת או שנוח לך עם הקשר ואת חוששת להתחיל לחפש מישהו אחר. אבל את בשלב בחיים שאת עלולה לקבל החלטות מאוד גורליות לכל המשך החיים שלך, ולהביא איתו אחר כך ילדים ולכבול עצמך אליו לכל החיים. אני לא חושבת שזה נכון, לאור הפער ביניכם.

ראשית, תודה רבה על תגובתך..
אכן יש לי אהבה אליו עדיין ויש בו תכונות שאני מעריכה,
אך אין ספק שמאוד קשה לי לחיות עם אדם שאינו יודע מה קשר דורש .., שאלתי היא- האם אפשרי "לתקן" דברים כאלה בייעוץ זוגי?, האם יוכלו ללמד אותו כיצד להיות קשוב, לתת מעצמו נפשית יותר ולהבין שקשר זוגי משמעותו גם השקעה והתמודדות עם המכשולים הניצבים בדרך?(בהנחה שנפנה לייעוץ.. ). אני פשוט רוצה לדעת אם אני הולכת להוציא את האנרגיות שלי לחינם......

אני מודה לך מאוד על העזרה.. אכן יש לי מה לקחת בחשבון..

בוקר טוב ענת, אני רואה שאת מדירה שינה מעינייך לפי השעה בה כתבת את ההודעה שלך...
אם את בהתלבטות לגבי ייעוץ - לכי על זה וזה יאפשר לך לראות מה קורה ביניכם דרך עין מקצועית אובייקטיבית, וכמובן לראות האם הוא יכול ומוכן ליישם כלים בתקשורת ובבניית היחסים, האם יש בו פוטנציאל לשינוי. אולי את מגזימה בחומרה בה את רואה אותו.

:) נכון, אני חושבת על זה הרבה.. פשוט קשה לחיות בלי לדעת מה קורה, לכאן או לכאן..
אני אחשוב עוד קצת על נושא הייעוץ, כי כרגע אני במקום בו אני מנסה להכניס יותר אנרגיות בעצמי,
אבל אין לי ספק שלא אתחתן איתו ללא ייעוץ, ורצוי מבחינתי לבחון את הנושא כמה שיותר מהר.. כל מה שאני יודעת, הוא שאני לא אכבול עצמי למישהו לכל או רוב חיי, ללא אינטימיות בריאה בזוגיות.
אגב, מעולם לא חשבתי על כך שיתכן כי הוא מרגיש נחות ממני בתחום התקשורת.., במידה וזה המצב, הוא בטח לא הכי נעים עבורו, וגם אני לא רוצה שכך הוא ירגיש.
בנוגע להשערה כי יתכן ואני מגזימה, הכל אפשרי אבל אני בכל אופן כן מרגישה בעיה מצידו, ואני הכי חושבת שהבעיה היא ביצירת אינטימיות, בלדעת להתקרב יותר נפשית, רגשית. וחבל לי, כי גם אני וגם הוא מפספסים האחד את השנייה..
בכל אופן, אני מקווה שהדברים יסתדרו בייעוץ אם אמצא בתוכי את הכוח,
ואני מודה לך מאוד על עצותייך:),
שבת שלום:)

" אבודה" יקרה, ראשית - מה עניין הכינוי המיואש שבחרת לך? נישואין מאושרים של 29 שנים זה לא הולך ברגל...
שנית, בתור מי שעברה ניתוח כזה לפני כשנתיים, עלי לספר לך שחשוב שתתכונני לטראומה - לא מבחינת הכאבים (לא היו לי כאבים, רק אי נוחות), אלא מבחינה נפשית בעיקר, כי בשבוע הראשון את תיראי נורא, בגלל הנפיחות ושטפי הדם, והזמן אז עובר ממש לאט, כי מאוד קשה לישון עם התפרים. אני כותבת זאת כדי שתדעי שאת זקוקה להמון תמיכה פיזית ונפשית מבעלך.
אני מציעה שתשתפי אותו כמה שיותר מהר, כיוון שהחלטת, כי כמו שאצלך זה לקח ודאי זמן של התלבטות עד שהחלטת - גם אצלו זה ייקח זמן.
לדעתי חשוב לפגוש פנים אל פנים נשים שעברו את הניתוח לאחרונה אצל הרופא שאת חושבת לבחור. אני ביקשתי לעשות זאת ולאחר שראיתי שתי נשים פסלתי את הרופא הראשון וביטלתי תאריך ניתוח שכבר נקבע! את הרופא בסופו של דבר בחרתי לאחר שראיתי שלוש מנותחות שלו ומאד מצאה חן בעיני התוצאה. אם בעלך יסכים לפגוש אותן איתך ובכלל ללכת איתך לפגישות עם הרופא - זה יכול להכניס אותו לעניין. הכרתי כמה בעלים שמאוד תמכו בנשותיהם והיו ממש גאים בהן לאחר מכן. אני מאחלת לך שתצליחי לרתום אותו - יתכן שזה ייקח יותר זמן ועליו להשתכנע שאת רצינית וכי עשית שיעורי בית.
בהצלחה!!!

דנה יקרה, מה שקורה לך הוא סוג של בריחה לעולם של פנטזיה, שבה הכל טוב ומושלם, אלא שהוא מתבסס על יציר דמיונך לחלוטין. הרי לא היה לך כלל קשר אל אותו אהוב ועל כן אין לך מושג איך הוא במציאות. הוא קיים כאהוב רק בדמיונך, כמעט כמו חבר דמיוני...אין בכך כל רע, אלא שחשוב שתביני שזאת בריחה שלך מן המציאות, כל פעם שיש לך מריבה עם בעלך החמוד האינטליגנטי והמוכשר.
לדעתי כדאי לך להישאר במציאות ולעבוד ולשפר את איכות המריבות שלכם, כדי שלא תרגישי כל כך חסרת אונים כאשר זה קורה.
עלייך לקבל שהמציאות כרוכה גם בחיכוכים ובויכוחים, אין כל רע במריבות, אלו הן הזדמנויות שבהן כל אחד עומד על שלו ומבטא מה חשוב לו. אלא שחשוב ללמוד לריב בצורה אפקטיבית, לסיים את הריב מהר ולחזור לביטויים של אהבה, כדי שהאהבה ביניכם תישאר.
חשוב לא לתת לכעס ולאכזבה ולפגיעות להשתלט, ולהמשיך להביא אהבה כל הזמן, לבטא אהבה, וליזום דברים נעימים ביניכם, לצד המריבות.

נטלי יקרה, על פי התיאור שלך יש מקום לחשש שבן זוגך חוגג שם ולא מספר לך. האם את מסוגלת להרשות לו לחגוג כאשר הוא בחו"ל? או לפחות לשחרר לו חבל ולא לתחקר אותו על מה שהיה שם? יש נשים שמסוגלות לכך ומוכנות לקבל את הצורך של בני זוגן בהתפרקות מסוג אחר, כל עוד זה נעשה רחוק ולא מסכן את היחסים, ויש נשים שאינן מוכנות לכך ורואות בכך בגידה. אינני יודעת מה את חושבת על כך, אבל לפעמים זה טוב לשחרר קצת את הרצועה, כי אחד הדברים שגברים רבים מרגישים סביב נישואין הוא שהם איבדו את החופש, ואם הם מסתובבים עם התחושה הזאת חזק מדי - הם מתחילים לחפש איפה לקחת לעצמם חוויות של חופש בסתר, מאחורי הגב.
אינני יכולה להגיד לך מה נכון ומה עדיף. חשבי קצת על הצורך שלו, לעומת הצרכים שלך בבטחון ובאמון, וחשבי על הטווח הרחוק. נקודה נוספת היא מה החברים שלו נוהגים לעשות בנושאים האלו, כי זוהי הנורמה שעל פיה הוא משווה את עצמו ואת היחסים שלו איתך. אם הוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק חופש ממך יחסית לחבריו, ושאת מחזיקה אותו קצר - הוא יסתיר מפנייך דברים שהוא עושה ויתמרד.

שלום לך
תודה על התשובה המהירה

אני בכלל לא תופסת אותו קצר מתי שהוא רוצה לצאת הוא יוצא או שרוצה לנסוע הוא נוסע .ביחס לחברים שלו יש לו את החופשיות שלו כמה שירצה .הוא יום יום עם החברים שלו לאחרי חצות לפעמים נשארים עד הבוקר הם די יוצאים ביחד ואני לא אומרת כלום כי אני יודעת איפה הוא נמצא ויש לי בטחון ואמון (או היה לי)זה בכלל לא התפרקות של לחץ או משהו כזה (מה שעשה שם)כי זה קרה לפני שנתיים אחרי שהכרנו בחודשיים שלושה .
ואני לא מחסירה ממנו משהו כל מה שרוצה הוא מקבל.
וכמה שנסביר מה שעשה ומה הסיבות וכאלה היא תשאר בגידה מבחינתי.

אמנם אני מגיבה מאוחר, אבל מכל הסיפורים פה זה הכי כאב לי.

לא מאוד הבנתי מתשובתך לדורית איך את רואה בגידה בנישואין, אם את מקבלת ואוספת את זה לתוך המכלול וממשיכה הלאה ביחד או שאת לא מסוגלת לעמוד במשברי האמון האלה ובחיים בצל החשד התמידי שהוא הולך וחוגג לו.

ממה שאני הרגשתי בשתי ההודעות שלך פה הוא רצון מאוד גדול להיות נאהבת על ידי אדם באמת מסור ובאמת נאמן.. הרגשתי המון לחץ בהודעה הראשונה שלך, לא היו בה סימני פיסוק, כאילו אמרת הכל בנשימה אחת. ואולי אכן אמרת זאת כך. אולי אכן את מרגישה מחנק, ולא סתם.. בצדק..

אני יודעת מה הייתי עושה במקומך, כי זאת אני עם סטנדרטים שלי, ואני יודעת מה חשוב לי וכמה אמון משחק תפקיד רציני בחיים הזוגיים שלי. אבל את זו את. ואני חושבת שאת צריכה לחשוב לבד, ועם עצמך בלבד, אם את מוכנה לקבל את הטיפוס הזה שיהיה בעלך, עם כל היתרונות, החסרונות והחגיגות מהצד, או שאת מחפשת משהו אחר לגמרי. זאת לא החלטה קלה, היא למעשה הפוכה מהחלטה של "ביחד לנצח נצחים".. בעצם יש סימן שאלה על היחסים שלך איתו.. ובכל זאת, עדיף לקבל החלטה עכשיו מאשר אחרי שתהיה לך טבעת, אז הכל נפשית ורגשית- מסובך בהרבה.

אני מקווה שמאז שכתבת פה ועד היום את פחות מבולבלת ויודעת לאן דברים הולכים.
מחזיקה לך אצבעות.. ותזכרי.. לא מתחתנים עם מישהו שהוא "ליד" או ,ממש קרוב" למה שחיפשנו. בטח שלא בגיל צעיר. כי תחושת ההחמצה לא תאחר לבוא..

בטיפונת הזדהית יעם מה שכתבת גם אני הייתי שם:))
אך לא בעוצמות ובתדירות שלך לכן יפה שאת מודעת שיש לך בעיה וחשוב באמת שתיעזרי באיש מקצוע שיעזור לך לטפל בזה, כי באמת חבל זה הרסני לקשרים שלך ופוגע גם בך אישית.
אני גם בקשר פרק ב' ועשיתי ועושה עדיין עבודה עם עצמי , לדעתי מה שיש לך נובע מהערכה עצמית יש לך פצע אפילו מהילדות שאת גוררת אותו איתך ובתוך מערכת יחסים שזו ההשתקפות שלנו בעצם, שם זה מתפוצץ לך, מאחלת לך שהמודעות העצמית הגבוהה שלך אכן תוביל אותך לפנות לטיפול מקצועי אגב אני מאד מאמניה היום בקוצ'רים\ בהצלחה!

במבי יקרה, ראשית תודה על המכתב שניסחת כל כך יפה ועם מודעות כה גבוהה.
אני רוצה לספק לך הסבר (אופציונלי, כמובן) על מה שקורה לך:
נתחיל בכך שיש לך חרדת נטישה גבוהה, כתוצאה מאירוע ראשוני אחד בעבר שהשאיר אותך מאוד פגועה רגשית. אני מניחה שהיית מאוד צעירה, וכאשר זה קרה - כל הגוף שלך הגיב, ולכן כל הגוף "זוכר" את הטראומה.
לאחר מכן, כל גירוי קטן שקורה בחוץ, אם זה במילה מסויימת או התנהגות מסויימת - שמזכיר לך אפילו באופן מזערי דברים שקרו אז, בפעם הראשונה ההיא - "מתיישב/ נקלט" אצלך במוח על אותו אזור הטראומה, ומכיוון שהגוף זוכר - גופך מגיב את אותן תגובות קשות של מתח, חרדה. ואז נכנס מנגנון מאוד מיוחד לפעולה: קוראים לו "דיסוננס קוגניטיבי". (אי הלימה הכרתית) המוח שלך מזהה תגובה חריפה בגופך ולוקח על עצמו "לספק" לך הסבר מתקבל על הדעת לעוצמת התגובה. ההסבר שאת מספקת לעצמך הוא שהמצב חמור. התנהגות פעוטה של בן זוגך תתפרש על ידי המוח שלך (בגלל מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי) - כמוגזמת, כי רק פרשנות חמורה כזאת תהיה בהלימה עם עוצמת התגובה הגופנית המציפה אותך. את מבינה - קורה כאן משהו הפוך!!! קודם הגוף שלך מגיב ואז המוח שלך מפרש לעצמך את תגובת הגוף ע"י הגזמה ועיוות המציאות.
הבעייה היא שאת מאמינה בפרשנות הזאת שהמוח המתעתע שלך מנפיק לך, ופועלת עם בן הזוג בהתאם. ואז הוא נבהל מעוצמת תגובותיך ועד מהרה עלול לתפוס מרחק ממך כי זה מעיק וכובל, כמו שאת כותבת.
אם מה שכתבתי לך הוא הגיוני בעינייך - אני מציעה לך לחפש טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית, שיעזור לך לזהות את תגובותייך הגופניות, לא להיבהל מהן, ולא לאפשר למוח שלך לשים את הפרשנויות המוגזמות הללו.

ואכן קבעתי כבר תור לטיפול אצל מטפלת מקצועית ומוסמכת ואביא את הגישה הטיפולית שאת מציעה בפניה כדי שתראה אם היא יכולה לטפל בי באמצעותה.

ושוב תודה

אתם מכירים רק חדשיים, לאן את רצה?
אל תתני לשעון הביולוגי שלך לשלוט על שיקול הדעת שלך. להזמין גבר לסקס בגלל ביוץ זה להרוס את הריגוש במקום.
בלי לחץ ובהצלחה!

זהגם מה שעשיתי בסופו של דבר:))

ב יקרה, אני חושבת שמה שקרה לך הוא התקף של "מחלת ההתאהבות". זו מחלה שתוקפת אחוז מסויים של האוכלוסייה. אחוז זה מתאפיין בנטייה לרומנטיקה, לריגושים, לדפיקות לב ולפרפרים בבטן, וכאשר מערכת היחסים בבית היא על מי מנוחות, ונכנסה לשיגרה מבחינה רגשית - פתאום מופיע האביר על הסוס הלבן ומפתחים לכפיו רגשות חזקים, דמותו מזינה את הפנטזיות שלך, וקשה לך לוותר על נוכחותו בחיים שלך בגלל הריגוש הרב שהוא מעורר בך.
בדרך כלל אני מציעה לאנשים במצב הזה להכיר את הנטייה שלהם להתמכרות הרגושית הזאת, ולקבל אותה כחלק מעצמם. יש אנשים שזקוקים לכך בחיים שלהם - זה בדרך כלל מתגלה מוקדם בחיים - ויש כאלה שנוח להם בבטחון ובשיגרה. כנראה שגם אותו גבר בעבודה שייך לאחוז הזה עליו כתבתי קודם, ומצאתם זה את זו. הרבה פעמים - אחרי זמן מה ביחד, או אם יהיו ביניכם יחסים מיניים - לאט לאט הריגוש נעלם והופך לשיגרה, ואז מפסיקים את הבגידה.
מה דעתך לקבל זאת בעצמך, שיש לך נטייה לריגושים, ולהחליט שאת יכולה פשוט ליהנות מהם כל עוד הם מרגשים אותך, ויחד עם זה לפתח לעצמך גבולות של מותר ואסור.
אולי את חושבת שזה לא כל כך נורא שיש קצת התאהבות, אבל כבר כאן מאוד יתכן שאילו בעלך היה יודע על כך הוא היה מאוד נפגע - גם מבלי שאתם נוגעים זה בזו, ואת לוקחת כאן סיכון מאוד גדול על חיי המשפחה שלך (וגם של החבר).
אני מציעה לך לבחון את יכולותייך, את החוזק הנפשי שלך. התנתקי ממנו, וראי עד כמה ניתן להכניס יותר רומנטיקה לחיים שלך עם בעלך. נסי לקיים איתו שיחה בנושא ולהגיד לו את צרכייך הרגשיים.
לפעמים ההתאהבות הזאת משמשת כגורם ניעור רציני לזוגיות שהפכה להיות שגרתית מדי.

שלום לך "אני" יקרה. ממה שאת כותבת, קשה לדעת עד כמה מגיעה השפעת ההורים עליו. יש לי ניחוש שבסיבוב הקודם שלו -כתבת שהוא גרוש ללא ילדים - זה גם הסתבך עם ההורים שלו ולאחר מכן הוא ראה עד כמה חשובה התמיכה של ההורים.
יחד עם זאת, כבר ראיתי מצבים בהם היתה התגברות על ההתנגדות הראשונה, והתפתחו יחסים יפים עם משפחת הבעל. זה מאוד תלוי באופי של כל הנפשות הפועלות. יחסים ניתן לבנות.
אבל במקרה שלך, אם הוא יחליט לחזור אליך כבן זוג - תצטרכי לעשות מאמצים בלתי רגילים כדי להתגבר על ההתנגדות שלהם ועל הכעס שלהם כלפייך, כי זה לא מה שהם מאחלים לבן שלהם, ואפשר להבין זאת לכאורה. כמובן שהחיים שלו ושלהם היו הרבה יותר פשוטים אם הוא היה מוצא רווקה, או גרושה ללא ילדים, כי הרבה יותר קשה להתקשר רגשית אל נכדים שהם לא שלך, ולדעת שיש ברקע "סבא וסבתא ביולוגים". ברור שזה הרבה יותר מורכב, וההורים שלו מנסים עכשו להשפיע, לפני שהקשר מתחזק ומתמסד.
אני מאמינה שאם האהבה היא חזקה ואמיתית - היא תשרוד את ההתנגדות הזאת, אבל כמובן שאין לי דרך לנבא. מציעה לך לא להילחם בהם. הם עושים זאת מדאגה ואהבה לבן שלהם ולעצמם. היי נאמנה לעצמך אך אל תלחצי עליו. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות, ללא לחץ מצידך. מספיק הלחץ שהם לוחצים אותו. רק אחר כך תדעי אם יהיה עלייך להשקיע ולבנות את היחסים איתם.

שלום לך "אני"
שמי לילך ואני נשואה 3 שנים + 1 , אני ובעלי נמצאים במשבר אין סופי בגלל ההורים שלו
כשאומרים שלא מתחתנים עם ההורים טועים את קודם כל מתחתנת איתם ואחר כך עם הבעל...
ההורים של בעלי לא קיבלו אותי עד כדי כך שהם לא הגיעו לחתונה שלנו זרקו את בעלי מחייהם
לפני 3 חודשים אמא של בעלי החליטה שפתאום בא לה לחזור איתו לקשר ... והוא, תנחשי מה? כלבלב קטן עם זנב בין הרגליים רץ אליה כמו מי שמתחנן לקשר אחרי כל מה שהם עשו לו הם מעולם לא ראו את הילד שלנו שאגב כמעט בן שנתיים לא עניין אותם בכלל שילדתי
המשבר נוצר בגללם רק מרחיק אותנו אפילו שוקלת להתגרש
חשוב לציין שכמו אצליך גם ההורים שלו לא מכירים אותי הם הכירו אותי בחצי שנה הראשונה שהתחלנו לצאת (אז הייתי חיילת כל שהם בקושי ראו אותי ובקושי הספיקו להכיר אותי) אחרי החצי שנה הזאת הם החליטו שהם לא רוצים שאני אכנס לביתם יותר אני ובעלי כבר 7 וחצי שנים ביחד
אגב הסיבה שהם לא רוצים אותי היא כי אני לא בת עדתם (טוניזאית) עצוב אני יודעת
עצתי לך גם אם הוא יבחר בך ביום מין הימים את תשלמי מחיר כבד מידי...
את יכולה למצוא אהבה אמיתי עם משפחה שתקבל אותך ותאהב אותך ואת ילדייך...
ובשביל התמריץ הקטן אחותי נשואה לגרוש +ילדה שחייה איתו והורי מעולם לא עמדו להם בדרך ואת הילדה שלו את מקבלים כנכדה שלהם כמו כל הנכדים...
בהצלחה

רונית יקרה, צר לי על המצב כפי שאת מתארת אותו, אבל מאחר וכבר הייתם בייעוץ, והדברים לא השתנו, ושניכם סובלים בזוגיות הזאת - נראה לי שאת כבר בשלה לעשות את הצעד הבוגר, לקחת אחריות על האושר שלך בהמשך חייך, ולהתנתק ממנו. זאת היתה טעות מן ההתחלה, ועל טעויות משלמים...ככה זה. אבל אין צורך שתשלמי כל החיים - ותיתקעי איתו כי הוא לא מתאים לך. נאי יודעת שזה נשמע פסקני, אבל יש מצבים בהם פשוט צריל לאסוף את האנרגיות שנותרו לך ולעשות את החיתוך בזמן. מעניין מה בני משפחתך אומרים לך לגביו ולגבי הצעד הזה.

חיים היקר, הדברים הינם ברורים לגמרי: אין מצב להמשיך בזוגיות הזאת, יש לה פוטנציאל לסבך לשניכם את החיים אם תישארו יחד, ובעצם מדבריה הבנתי שהיא כבר לא רואה אתכם יחד, אלא שטרם עשתה את הצעד האקטיבי של עזיבה, ואולי מעדיפה שאתה הוא זה שיעשה את הצעד הגורלי.
רצית שנספר על מקרים דומים.
היה אצלי זוג שדווקא היתה אצלם אהבה חזקה כל השנים, ותחומי עניין דומים. הם התחתנו והביאו שני ילדים. לאחר עשר שנים היא לא יכלה יותר לשאת את מגעו בה והתוודתה בפניו שמעולם לא נמשכה כלפיו, אלא שאהבה אותו ורצתה לחיות איתו, וחשבה שעם הסקס היא כבר תסתדר, כמו שהרבה נשים נוהגות לבלוע את הצפרדע ולקיים יחסים ללא תשוקה. (גברים לא יכולים לעשות זאת כי פשוט אצלם לא תהיה זיקפה...).
היא לא היתה מסוגלת לשאת את מגעו בה והודיעה לו שמעכשו לא יהיה ביניהם סקס.
הוא עמד בפני שוקת שבורה: כבר הקים משפחה, לא יכול להתקרב לאישה שהוא אוהב, לא רוצה להתגרש אבל לא מסוגל לחיות ללא סקס, לא רוצה לבגוד - בקיצור - מצב בלתי אפשרי. לא פלא שנכנס לדכאון נפשי וגם עבודתו נפגעה קשות. לצערי לא ניתן היה לעזור להם לשקם את הזוגיות.
אני מציעה שתגיד תודה לחברתך על גילוי הלב. אותו גבר כעס ובצדק על אישתו. אילו היית אומרת לי לפני שהתחתנו שאינך נמשכת אלי - לא הייתי מתחתן איתך הוא אמר עכשו.
עליך ללכת הלאה, עם כל הכאב והפגיעה. לא נכון להישאר יחד.
עניין המשיכה הפיזית אינו פשוט. מאוד קשה לשנות כאן את הנתונים הפיזיולוגיים הבסיסיים, הנקבעים ע"י מראה חיצוני, ריח, אנרגיה, צורת מגע. עליך לחפש היטב, ולהביא גם את הגורם הזה בחשבון כחלק מבחירת בת הזוג המתאימה לך.

אמא יקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובתי, קורה שמדלגים בטעות על הודעה מסויימת וזה מה שקרה, לצערי.
את מתארת מצב בלתי נסבל, שחייבים לעצור אותו. אם עדיין לא ניסיתם ייעוץ זוגי - אולי כדאי לבחון זאת, אבל עלי לומר לך מראש שהסיכוי לשנות משהו הוא לא גדול, מכיוון שהפגיעה היא כבר בדברים הכי יסודיים של הזוגיות. אם אינו מסוגל לשכב איתך כאשר הוא "בהכרה", פוגע בך ומשפיל אותך - ואתם רק רבים ביניכם, וזה התחיל עוד לפני הנישואין ולפני הגעת הילדה - זה מצב שקשה מאוד להבריאו.
מעניין מדוע החלטתם להתחתן?האם על מנת להביא ילד לעולם? לי זה נראה שעבר עליו משהו אחרי הלידה כי את כותבת שמאז שנולדה הילדה אין ביניכם סקס ואין אפילו מגע גופני. אז אולי הוא באיזו טראומה? איך היה לפני הלידה? האם גם אז היו בעיות בסקס? חוסר חשק אצלו? צריך לשאול כאן המון שאלות ובהתאם לכך לתת לכם ייעוץ, ועל כן - עלייך לפנות לייעוץ איתו או בלעדיו על מנת לקבל הכוונה ולעזור לך בקבלת ההחלטות בחיים, כי כך, כמו שזה, אל תמשיכי - זה מתכון לאומללות ולמחלות גופניות, חס וחלילה.
עם כל המצב הכלכלי שאת מתארת - קחי אחריות על החיים שלך ושל הבת שלך - היא זקוקה - כמו כל אחד - לאמא מאושרת ובריאה - וצאי מן המקום הזה. אחרי שתעשי את הצעד - דברים יתחילו להסתדר עבורך, ואני מאחלת לך שנה של לקיחת אחריות על החיים שלך, אמא יקרה!