פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יסמין שלום,

כניסה של תינוק למקום הזוגי משנה את סדר העדיפויות ואת הזוגיות ומצריך גמישות, חשיבה משותפת והתארגנות מחדש בהרבה אספקטים הכוללים את צרכיה של ביתכם אך כוללים גם לא "לנטוש" את המקום הזוגי, על מנת שתצליחו גם לקיים קשר טוב לצד גידול ביתכם בצורה טובה.

כניסה של ילד לוקח משאבים (זמן וכן משאבים רגשיים - פניות) ויתכן ובן זוגך מגיב מהמקום הזה.

איך שומרים על הקשר ומשוחחים לצד קשיי היומיום וההתמודדויות שהחיים מזמינים?

הייתי מציעה לך לשוחח עם בן זוגך אך חשוב לבחור את העיתוי. בזמן ששניכם רגועים, יכולים להיות קשובים ואומרת לו שאת יוזמת את השיחה כי את מרגישה שאת רוצה שיהיה לשניכם יותר טוב בקשר ואת מאמינה שזה אפשרי.
הייתי מפרגנת לו על המקומות החזקים שלו והייתי אומרת לו למה את זקוקה יותר
ומשתמשת יותר בשפה של "אני מרגישה ש".. "חסר לי ש..." שהיא מזמינה יותר הקשבה אקטיבית מאשר האשמות "אתה...".. וכו'...

ולנסות גם לשמוע אותו, מה חשוב לו, מה הוא היה רוצה ומנסה לבנות ביחד משהו חדש שחשוב לשניכם שיתקיים בתוך הקשר.

חשוב לדבר על הדברים ואם תוכלו לעשות זאת מידי פעם, זוהי קרקע מאד חשובה לזוגיות (תקשורת).

התחושה שאפשר לדבר, שמקשיבים, שאכפת אחד מהשני, שאפשר לחשוב ביחד, עשויה מאד להצמיח.

במידה ולא תצליחו לעשות זאת לבד, ניתן להיעזר גם ביעוץ זוגי.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

ר שלום,

מערכת היחסים ביניכם מאד לא בריאה.
קשר שיש בו אלימות (יש כל מיני סוגים של אלימות, לאו דווקא פיזית, ואלימות מילולית כגון קללות, קריזות, עצבים ומה שאת מתארת גם נכלל כאן).

הוא בעייתי.

ממה שאת מעלה את נשארת בקשר מחשש לא למצוא גבר אחר, חשוב כאן לבחון מדוע? מה גורם לך להישאר בקשר כזה?

האם היו לך קשרים בעבר?
האם קרה שהיה לך דפוס דומה בקשר?
יש כאן מקום לעבוד על הנושא של הביטחון העצמי שלך.

אני מבינה שגם אדם שמתנהג את ההתנהגויות שלו, יכול להחזיק גם בחלקים האחרים שאת מתארת כמו: להיות לארג' ועוד, אולם בפועל, להישאר בקשר זוגי עם ריבוי מריבות, קללות, אינך צריכה להיות זמינה 24 שעות ביממה וכל מה שאת מתארת, זה לא מקום שמכבד אותך ולא מגיע לך יחס כזה.

הייתי שוקלת את המשך הקשר לאור מה שאת מתארת וחושבת איך את יכולה לחזק את הפנימיות שלך (ביטחון עצמי, אמונה, עבודה על דפוסים) על מנת כן להכיר בן הזוג שתהיה לך מערכת יחסים בריאה.

כמובן גם שבן הזוג צריך לעבור תהליך אם ירצה להסתדר במערכות יחסים וזו עבודה על חלקים של שליטה בכלל ובכעסים בפרט...


בברכה,

כפי שאת מתארת, לאיש שאתך יש בעיית התמכרות ושליטה. מניסיוני המקצועי, המצב לא רק שלא השתפר אלא רק יחמיר. מדובר באדם שזקוק לטיפול בהתמכרות ובתיעול כעסים. אני ממליצה לך לבחון לעומק האם את באמת רוצה לחיות בפחד ?
מדוע בחרת בבן זוג זה ? ואיך את יכולה לשפר את מצבך ? ממליצה לך/לכם לפנות לטיפול .

ברלי שלום,

אני מציעה לך לדבר אתו את מה שהעלית כאן בפורום.

נסי ליזום אתו שיחה, בעיתוי מתאים ששניכם יכולים להיות קשובים ותפתחי אתו את הנושא.

נסי לברר מה עולה שם, תשתפי אותו במה את מרגישה, אילו דברים אתם מרגישים שנוח לכם להתייעץ אחד עם השני, אילו דברים לעיתים נוח להתייעץ עם אחרים (שזה גם בסדר).

אמרי לו מה מרגיש לך אם הגעתם להחלטה ופתאום זה משתנה.

נסו לדבר ביחד על כל מה שקורה באשר למה שהעלית.


יכול להיות שהוא אדם שזקוק להרבה חיזוקים מהסביבה והוא לא בטוח בהחלטות שלו
וזה לא בא דווקא ממקום שהוא לא סומך עליך, אך ברגע שאתם יכולים לדבר על עצם הנושא הזה בתוך הזוגיות, זה טוב וחשוב.

ותנסו לבדוק מה עוזר לו/לך/לכם כזוג להגיע להחלטות ותנסו ליצור משהו משותף.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

בנוגע לקשיים שאת מעלה בתקשורת , ניתן ללמוד כלים של הקשבה והעברת מסר אני
לדוגמה : את יכולה לשבת עם בעלך בזמן נוח לשניכם ולבקש ממנו זמן לביחד.
בזמן הזה את יכולה להעביר לו את מסר : " אני רוצה לדבר איתך בנוגע לנושאים הקשורים להחלטות משותפות .... כאשר אתה פונה לאחרים לקבלת עיצה ואינך מתחשב בדעתי .... אני מרגישה כעס/עלבון וכו'.
בהצלחה

שלום מאיר,

חסרים לי מספר פרטים-
בני כמה אתם, כמה זמן אתם נשואים, והאם יש ילדים.

אענה לגבי מה שציינת:
אולי בעיני אחרים זוהי צרה של עשירים אבל אני מזהה שאצלך הדבר מחסיר מתחושת החופשיות שלך ואתה חש מצפון מסוים עקב התנהגותה.

ראשית, יתכן ויש בה מידת תלות כלפיך. יתכן ואיתך היא חשה הכי בטוחה וכשהיא לבד היא יותר בחרדה. צריך לבדוק את זה גם מול דמויות אחרות משמעותיות כמו אחות, חברה קרובה או אמא. יתכן ואם מדובר בשנה ראשונה לנישואין- היא מנסה לבדוק עד כמה אתה מגוייס לה, ולפיכך גם נבנה האמון שלה כלפיך. כלומר היא מאתרת רמזים שאתה שלה, ולאט לאט בונה אמון- זאת גם אופציה.

לגבי אומן- אני יכולה להבין אשה שבראש השנה לא חוגגת עם בעלה והיא חשה כך. כך שזה לא מקרה קיצון בעיניי. המילואים למשל- זה כן מקרה שהייתי שמה עליו דגש. פה מדובר במשהו שנראה מעט תלותי מדי.

יהיה אפשר לנסות לבדוק איתה זמן מסוים במהלך היום או השבוע שהיא מוכנה "לשחרר" אותך מעט. יש לציין בפניה שעם הזמן ההתנהגות הזאת עלולה לגרום לך לחוש לחוץ מדי, חנוק מדי, וכשיש ב"ה ילדים, זה אפילו מעיק יותר, כיוון שהיא תזדקק לעזרתך גם בנושא הזה.

לסיכום, חשוב על הדברים ונסה להעביר לה את התחושות שלך.

אנו נשואים 9 שנים ויש ילדים. לגבי דמויות אחרות אני לא ראיתי אותה בחרדה. זה קורה רק כלפי ולעיתים רחוקות כלי הילדים כשהיא לא נמצאת איתם יום שלם וכו...
היא מוכנה לשחרר לכשעה שעתיים אם יש אירוע או מסיבה...

הי לימור,

להערכתי ה"תחמונים" האלו הם סימפטום למשהו אחר. כלומר, לפעמים לא קל לנו להגיד משהו ביקורתי לבן הזוג ופשוט מתנהגים זאת באופן אחר.

יתכן ויש דברים על ליבו במערכת הנישואין וזוהי דרכו לעורר את תשומת ליבך. לא במודע כמובן, מבחינתו. ברגע ש"תעלי" עליו יהיה דיבור ושיח והוא יהיה במרכז העניינים ולא הילד/ים. לפעמים האב הטרי עלול להרגיש מאוד נזנח וננטש במערכת היחסים וכשאת בהריון נוסף אני מניחה שאצלו זה מועצם אף יותר.

אולי שווה לדבר דווקא על זה. מתי הוא עצמו יכול להיות במרכז העניינים אצלך, ולמה הוא מרגיש צורך לשקר כך. הרי ברור שתגלי אותו. בשתי הדוג' שהבאת מדובר בשקרים לא מתוחכמים אלא במשהו שאת מגלה תוך כמה דקות.. ולכן להערכתי מדובר בהתנהגות שבאה לבקש ממך משהו. עלייך לחפש את המשהו הזה, ולדבר איתו על כך. אני לא בטוחה שזה לא מבחן לזוגיות שלכם, ואין לי ספק שזה סוג של משבר שיכול להצמיח אתכם בדיוק לפני הלידה השניה.. בשעה טובה ובהצלחה.

שקרן כרוני. ניראה לי בעיה נפשית.

היי יגאל.

הבחירה בבן זוג אינה חד פעמית, אלא > יום יומית,

אתה צריך לשאוף להגיע לרמת קשר גבוהה של >
אני כאן כי אני רוצה להיות כאן,
כי טוב לי,
כי אני רוצה שיהיה לי טוב,
כי אני מוכן להשקיע שיהיה לי טוב!!!

החברים שאתה מכיר לקחו את הזוגיות שלהם כמובנת מאליה, ולכן הפסידו אותה, לאחר שנה של קשר אינטנסיבי שבו הם חיפשו רק פרפרים וריגושים...ואולי גם מצאו...אז כנראה - שבשלב כזה או אחר הפרפרים נעלמו ופתאום הם מצאו את עצמם זה מול זה למול הבעיות האמתיות שיש בין כל בני זוג,

אף אחד לא הכין אותם לרגע הזה,
אף אחד לא טרח להזהיר וללמד אותם שכריתת ברית מחייבת "השקעה" על בסיס יום יומי כולל שבתות וחגים.

כן ידידי, אין ארוחות חינם!

בשיחה הבאה שלכם תעשו "תיאום ציפיות"
איך אתם מתכוונים לחיות את חייכם?
מה אתה מחפש בקשר?
מה אתה רוצה ממנה?
מה אתה מצפה ממנה?
מהזוגיות שלכם?
מה היא מצפה ממך?
דברו על הדברים האמתיים והחשובים לך ולה.


ערב טוב - ובהצלחה

יגאל שלום,

נכון שיש זוגות שמתגרשים וזה מהווה חשש (לאו דווקא אנשים שנישאו צעירים, אינני יודעת סטטיסטיקות מדויקות מבחינת גילאים, אך יש לא מעט גירושין.

עם זאת, יש לא מעט נישואין מוצלחים וגם כאילו שנישאו בגיל צעיר.

יתכן ואתה הרגשת צורך בתקופות מסוימות בחייך לחוות ריגושים, סטוצים וכו' וזה בסדר גמור. חשוב לדעת שלא בטוח שזה מה שבת הזוג שלך זקוקה לו.

יתכן מאד שהיא זקוקה לדברים אחרים כגון מה שאתה מרגיש כלפיה, ביטחון, אהבה וכו'..

יש נשים שנישאות לגבר הראשון או השני שלהן.

יתכן ואתה חושש מהמקום שלך, שאתה מרגיש שחשוב לעבור את שלב ה"הרפתקאות"

חשוב לדעת שאנו אנשים שונים.

אפשר ורצוי לשוחח ביניכם בתוך הזוגיות על מה שאתם מרגישים בתוך הקשר ואם הוא טוב ומתקדם - אשרייך.

תבלו, תשוחחו על דברים, תפתחו תחומי עניין משותפים (ביחד וכל אחד משלו)

אני מאחלת לשניכם הרבה הצלחה בהמשך,

מאי שלום,

מכל מה שאת מעלה כאן, נראה שאתם מתמודדים בזוגיות עם לא מעט דברים...

אמון, הערכה, אינטימיות, תקשורת ועוד..

חלק מהם הם בסיס מאד חשוב בכל ליצירה של זוגיות ולקיום שלה.

ציינת שהיית ביעוץ זוגי לבד. זה גם בסדר לעשות אולם מן התמונה שאת מעלה כאן, נראה שכדאי ששניכם ביחד תיגשו לטיפול זוגי להעלות שם את כל הדילמות ולבחון את מה שניתן לעשות על מנת לשפר את הזוגיות בכל מה שתיארת כאן.

בברכה,

הי אור,

לא ברור לי האם זהו בן זוג פוטנציאלי שטרם נפגשת עמו או ממש חבר?

בכל אופן לשאלתך- זיהית נכון ובוודאי שיש פה טון של שליטה/ כפייה את רצונו כלפייך.

כדאי לבדוק את הקשר ולהתקדם לאט אם כך בחרת.

בברכה,

קרן שלום,

מה לחפש בבן זוג?

מאד אינדיבידואלי - אישי

אחת יכולה לחפש דברים מסוימים ואחרת תחפש דברים אחרים..

תנסי לחשוב מה חשוב לך?

האם חשוב לך איש שיחה? חבר? אילו תכונות חשובות לך שיהיו נוכחות אצלו?

מה כן מתקיים אצל בן זוגך והאם זה עונה על צרכייך? (כאן חשוב לציין שאין שלמות באף קשר זוגי).

גם אם יש תחומי עניין אחרים זה לא סותר שאפשר למצוא מס' דברים משותפים וכן שלכל צד יהיו גם תחביבים/תחומי עניין משלו (מומלץ אפילו).

השהות גם במרחב הזוגי (הביחד) וגם שלכל אחד יהיה מרחב של עצמו.

מה עוד היית רוצה שיהיה בקשר?

בברכה,

שרון שלום,

בזוגיות, גם אם היא טובה ונכנסת אליה ממקום טוב, נכון ובשל, כפי שאת מציינת, ישנן עליות ומורדות בקשר וזוגיות היא משהו שחשוב לתחזק.
יש תקופות שהן יותר קשות ואחד הצדדים זקוק ליותר תמיכה ויש תקופות יותר טובות.

אני קוראת מבין שורותייך שאותו גבר שבחרת בתחילת הקשר, בעל האמביציה, עם הרצונות, עם ההצלחה, עם פוטנציאל ההשתכרות, פתאום נראה בענייך פחות אטרקטיבי בגלל המצב אליו נקלע היום.

אין לי ספק שכל מה שאת חווה משפיע גם על בעלך והוא גם היה רוצה להיות במקום אחר. פיטורין יכולים מאד לפגוע בביטחון העצמי.

חשוב לזכור שבחרת ת בעלך ממקום של אהבה, מה שהיום, בגלל רגשותייך, את מתחילה לשאול האם בחרת לא בסדר? לא, את בחרת בסדר, פשוט בחיים קורים דברים.

בן זוג יכול להיות מפוטר, חלילה עם מחלה ועוד.. וזה לא פשוט.

חשוב לזכור שזוגיות כל הזמן מתפתחת ומשנה פניה, לאורך כל מעגל החיים.

מה הייתי מציעה לך לעשות?

הייתי שומרת על פגישות שבועיות משותפות רק אתם ביחד.
תתני לו לשוחח על מה עובר עליו, האם הוא מחפש עבודה במקצועו?
תנסי למצוא בו את הדברים שאת כן אוהבת ומעריכה בהם (וציינת כמה כאילו פה בפורום)...

חשיבה שאף שהמצב מס' שנים, מדובר בתקופה זמנית, הוא בחור צעיר ויכול למצוא עבודה במקצוע.

אין שלמות באף קשר אך חשוב ליצור תקשורת ביניכם שתוכלו לשוחח ביניכם על הקשר שהוא הבסיס בכל זוגיות.

אני לא חושבת שאת לא שלמה בזוגיות, אלא שזוהי תקופה משברית זמנית.

הייתי מעודדת אותו לשתף אותך מה הוא מרגיש, מה את מרגישה, מה חשוב לשניכם, תוך הדדיות, הקשבה ולא האשמה.

תראי מה קורה שם, מה הוא מתכנן, מה הוא רוצה, האם זקוק לתמיכה?
הייתי משתפת אותו בתוכניות שלך, מתייעצת אתו (=גם לו יש מה להציע..), משלבת אותו בחייך ותוך כדי מפרגנת לו על יכולותיו ומתעניינת במה הוא זקוק, מה יכול לעזור לו, לגמרי ממקום אכפתי.

מתוך הקשר הזה ביניכם, יכולה להתפתח הדדיות, שיתוף ומשהו שיכול מאד לעזור לשניכם בקשר.

מעבר לכך, לבעלך - ניתן להתייעץ היום עם אנשי מקצוע לגבי חיפוש עבודה בתחום ספציפי שלו (בדיקת קורות חיים ועוד..) כל מה שקשור ספציפית לתחום שלו (בין אם יש צורך בהשלמת קורס, התעדכנות מקצועית, השתלמות וכו'.. כל דבר שיעזור לו...)

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שוחחתי איתו לפני זמן מה על האפשרות שלאחר שאסיים את לימודי הוא יפנה ללימודי תואר שני וינסה להתאים את עצמו לתחום שלו במידה שתאפשר לו חזרה קלה ככל האפשר לתחום המקורי שלו. הוא לא דחה את הרעיון, וזה שימח אותי, אבל פתאום הוא התחיל להתלהם (כמו תמיד כשמציעים לו עצות מקצועיות, אפילו ההורים שלנו) ולומר שרק בגללי הוא "תקוע" במצב הזה ובלעדי הצרכים המיוחדים שלי - להיות זמין לבת שלנו בזמן הלימודים שלי - הוא היה יכול להשתלב בתחום שלו והכל היה אחרת.
זה, כמובן, לא נכון. עוד לפני שסיימתי תואר ראשון ועוד גרנו במרכז הוא הסתפק בפחות והתעצבן כל פעם ששאלתי מה אפשר לעשות כדי שהוא יוכל לעבוד במקום קשור יותר לתואר שלו ומכניס יותר. הוא משתמש בלימודים שלי כתירוץ לבינוניות שלו (מצטערת, אבל צריך לקרוא לילד בשמו) ואני חוששת מאוד שעם סיום לימודי אני אגלה שלמרות ההקלה הכלכלית תהיה בעיה של מרמור מצידו על שהתקדמתי כביכול על חשבונו.

אני איישם את עצותייך בנוגע לשימור החברות והצעת עזרה ממקום חברי ולא שיפוטי, ואני כנראה אחכה "עד יעבור זעם" מבחינה כלכלית, כי תמיד הכל קשה יותר כשחסר, גם הזוגיות.
אני מקווה שהוא ייפתח אלי ולא יפנה אלי טענות שהוא אמור להפנות לעצמו.
העצה הכי חשובה שנתת לי, מבחינתי, היא ייעוץ מקצועי עבורו בבוא הזמן. הוא יסכים להקשיב ליועץ שייעץ לו איך להתאים את עצמו לשוק העבודה מחדש.

תודה רבה!

עינב שלום,

מבינה אותך שלא פשוט לנסוע שעתיים לכל כיוון למקום עבודה.

אני חושבת שיש כאן מספר משתנים שנכנסים למערכת השיקולים שלכם ושכדאי לך ולבעלך לשוחח עליהם.

דירה ומיקומה היא משהו חשוב, חשוב שיהיה לכם נוח, קרוב ומקום שאתם אוהבים להיות בו.

האם תזדקקו לעזרה עם הולדת הילד השני שלכם? האם יש כדאיות בכך שתישארו בדירה הזאת מבחינת הקרבה להוריו? (הורייך?)

שיקול נוסף חשוב: האם יש אופציות תעסוקתיות מבחינת המקצוע והתפקיד שלך ושל בעלך במקום המגורים שלכם.

כפי שאת מבינה יש כאן מכלול שלם של שיקולים אשר לוקחים בחשבון את העבודה של שניכם, את גידול הילדים, הקרבה להורים, נוחות בדירה ובמקום המגורים בכלל.

הייתי מציעה לשניכם לשוחח על הדברים כשיש לכם פנאי לכך, להבין מה הצרכים שעולים, לבחון יחדיו ובצורה הדדית את כל השקולים של בעד ונגד ומה חשוב למשפחה, לזוגיות ולילדים בכל המישורים.

אולי יעלו לכם רעיונות נוספים "מחוץ לקופסה" שלא חשבת עליהם עד כה...

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

עינב שלום,

אם תוכלי לפרט יותר מהם הסיטואציות שאתם נכנסים בהם לאי הבנות ול "פיצוץ" שאת מציינת, יהיה קל יותר לתת מענה.

במה את רואה שהוא לא אחראי כלפי הילדה?

האם בני הזוג (ביתך והתתן) משוחחים על הדברים ביניהם?

האם ביתך היא שמשתפת אותך בדברים או שאת נמצאת בביתם ורואה?

כיצד את מעירה לו?

אם תוכלי להשיב לי עם יותר מידע, אוכל לתת לך מענה רחב יותר.

בדרך כלל לא נכון להתערב בין בני זוג לגבי גידול ילדים אבל שוב, חשוב לשמוע מה קורה ומה מפריע לך ואיך הדברים נעשים כי ללמוד איך להתמודד כסבתא.

בברכה,

שלום לך,

אני מציעה לחכות לעזיבה שלך- קודם כל אולי האירוע הזה יהווה טריגר והוא יחליט לעשות צעד.

ואם לא, אפשר אחרי העזיבה ליזום אס.אמ.אס מצידך, ולשאול בשלומו עם קריצה, או להגיד שאת באיזור העבודה ואולי בא לו קפה.

זה הכל. זה לא מסוכן וחושף מדי אותך, ומצד שני זה כן יכול להסביר לו שאת מעוניינת בקשר שגם לא קשור לעבודה. חכי לאות ממנו. אם האות לא יגיע לאחר ההודעה, סביר להניח שהוא פחות מעוניין. ואם כן - מה טוב ומה נעים.

בהצלחה רבה

היי עדי, תודה על התגובה, הבעיה היא שלבחור אין את הפלאפון שלי, אז הוא לא יכול אחרי העזיבה שלי ליזום משהו. לי כן יש את הפאלפון שלו אבל אני מפחדת להתחיל איתו בשיחה או אס.אמ.אס כי לדעתי זה ישיר מדי, ובחורים לא אוהבים את זה, ושלא יחשוב שאני קלילה בלשון המעטה. אולי כשאני אעזוב ביום האחרון אולי אפשר להגיד לו משהו כמו: " נישאר בקשר בפייסבוק? איך אתה מופיע? " ואז תהיה לו גישה אליי ואם יזום אז הוא מעוניין. אפשר? מה דעתך? או משהו אחר שחשבת עליו. אל אין לי אומץ להזמין אותו לקפה ... תודה ויום מקסים.

הי.אני תמיד בחרתי את הבחורים שלי.ולבעלי-הכנסתי מס' שלי תוך כדי משחק בפלא שלו...אז קדימה.לא יחשוב שאת קלילה מידי,לא.להיפך,יעריך את האומץ!!!
בהצלחה!!!

היי...נתת לי רעיון...אם רק היה לי אומץ...הפחד הוא מהתגובה שלו...

להיפך!!לפי תגובתו תראי אם מתאים לו או לא.אני תמיד בגישה ישירה-מאוד עוזר!!
רוצה-נמשיך,לא רוצה-לא צריך,ביי!!הבנת??למה לך לסבול ולחפור בעצמך??

בסמס ראשון תכתבי:"היי,מה נשמע?"
יענה"מי זה?"
אז תגידי ש"שמה,כבר לא זוכר אותי??לא טוב!!אני--....."
הבנת??לא מחייב אפילו דיבור ראשון.אם יתקשר-אל תעני.רק סמסים.ומשם תתקדמי לפי אינטואיציה..
בהצלחה.אם יש עוד שאלות-אשמח לענות.
ותעדכני כמובן!!

השאלה שלי למה לא לענות אם יתקשר? הרי זה מה שאני רוצה -שיתקשר! אני לא רוצה לשחק משחקים איתו. אני אעדכן...חחח...תודה.

כי לדבר זה ממש צריך אומץ.ויכול להיות שיגיד לך ישר שלא מתאים לו...
זה לא הדבר הכי נעים לשמוע..נכון?
לפחות אם יגיד נגיד שלא מתאים לו בסמס,זה נראה לי פחות פוגע...

את צודקת...בסמס פחות מעליב. ..מקווה שיגיד לי משהו כמו בואי נדבר על כוס קפה...

לא עזבתי את העבודה בסוף אבל הוא עוזב חחח... ביום חמישי. ..אז אני מחכה כדי לסמס לו...מה לרשום?

שלום אור,

נדמה לי שבעבר קיבלת מענה על השאלה הזאת.. ואחזור על עיקר הדברים:
1. מגיעות לך תשובות מה קורה.
2. יש משהו שקורה בגיזרה שלו לא מאתמול וההתנהגות לא תואמת אדם שמתכוון להתחייב אליך בהמשך.
3. המרחק הוא רב מאוד ועל כן השליטה בקשר ובוודאות שלך היא מינימלית. לכן אמון, במצב כזה של מערכת מעבר לים, הוא קריטי והכרחי ביותר מעבר לכל קשר אחר שמתנהל קרוב. הוא גם צריך להבין את זה.
4. יש להעביר את המסר שההתנהגות הזאת תוביל אותך בסופו של דבר להבין שזה לא מתאים, וכדאי לדבר על כך בהקדם כדי לשחרר אותך מהמועקה הזאת.

בהצלחה

שלום רב,
תודה על התגובה
קיבלתי ממנו הודעה לפני כשעה.
שהוא מתנצל שאין לו לאחרונה זמן בשבילי
שהוא הולך אחרי העבודה לאיזה שהוא מרכז להתנדב
ושהוא יצור איתי קשר בקרוב,ברגע שהוא יצור איתי קשר
אז אגיד לו כמובן שזה לא יכול להמשך ככה ושאם זה ימשך ככה
אז זה יפסק.
תודה רבה על המענה (:

שלום מתוסכלת,

ראשית צר לי על מה שעובר עליכם. לא פשוט.

נקלעתם ללופ של אנרגיות ורגשות שקשה לשלוט בו. מהתחלה הכל התחיל מאוד מאוד מהר ולא לפי "הספר" - 3 חודשי היכרות, מיד חתונה, מיד הריון ולידה ומיד הורות. לא ממש היה לכם זמן להכיר זו את זה. היום, את מכירה אותו יותר טוב והוא אותך ונקלעתם למצב של חוסר תקשורת וחוסר מגע.

אני חושבת שגם ההחלטה לצאת מהבית היא פזיזה מאוד ולא שקולה. יהיה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבחון את האפשרויות העומדות לפניכם. לפני כל פירוק וטלטלה עבור הילדה, חשוב יהיה לבדוק האם בכל זאת ניתן לגשר על הפערים, תוך כדי יעוץ. הילדה חשובה לו וכנראה גם את. נסו לעדן ולמתן את העוצמות ואולי תגלו שבכל זאת משהו מההתאהבות ההיא נשאר. אני מאמינה שעם קצת רגיעה תוכלי להחזיר את הגלגל מעט אחורה ולפחות ללכת יחד ליעוץ מסודר ושם לקבל את ההחלטה.

כאן בדיוק הבעיה הוא לא רוצה להתייעץ עם מומחה בנושא הזה מבחינתו זה פשוט יעבור אם נשקיע אבל אני נמצאת במצב שכל כולי שקועה בילדה תמיד רציתי ילדים וידעתי שזה בשבילי עולם ומלואו לא רציתי אף פעם להיות משהו אחר מלבד אמא וזה באמת הכי אוב שהיה לי רציתי תמיד אבל תמיד להיות אמא אני אוהבת את הילדה שלי ובאמת שכל מה שמעניין אותי בחיים זאת היא אני מבינה שצריך לטפח את הזוגיות ולהשקיע גם בזה אבל הבעיה שלי היא שחשבתי שיש אהבה אז הכל מסתדר וכן הבנתי שזה לא אבל שוב אני מנסה להגיד לעצמי שנכון אנחנו באים ממנטליות שונה ממש שונה לגבי איך צריכים להיות ולחיות לדוגמה אני אוהבת פרטיות ואפילו קנאית לפרטיות שלי ואנחנו גרים במשק של ההורים שלו וכל ויכוח אע מריבה תמיד יש אוזניים שמקשיבות ומן הסתם בגלל שזה המשפחה שלו אז אני יוצאת הרעה והלא בסדר וזה הגיוני הוא שלהם אני הזרה פשוט זה לא נעים לי שאני בודדה בעיקרון אני נמצאת בשטח שלהם אני הזרה אני האחרת וזה משפיע עליי כי אצלהם הם יכולים לשבת יחד אחרי ריב משפחתי שלהם ופשוט להמשיך הלאה אבל לי הזרה נשארים משקעים לי זה הגיוני שאני רוצה שוויכוח יהיה פרטי ולא משותף ואם יש לו בעיה שידבר ויפסיק לצעוק ולהאשים אותי בהתפוצצות שלו כי לא נתתי לו יחס אני חושבת שאפשר לפתור דברים בשיחה לאו דווקא בצעקות או בטונים גבוהים אני באה מעיר גרתי בביניין כל חיי ואני יודעת איך זה ששומעים צעקות מדירה סמוכה ולכן צריך לדבר בשקט גם במחלוקת אבל הוא כל כך נלחץ בוויכוחים ומתחיל לצעוק הוא טוען שזה שאני מדברת בשקט לא אומר שהמילים שלי לא כמו צעקה , לעבור מכאן הוא לעולם לא יעבור כי זה מקום העבודה שלו והשטח שיהיה שלו בבוא הזמן אני מבחינתי מוותרת על הנוחיות של דירה ללא שכירות ונוחות מבחינה כלכלית ורוצה לעבור אבל זה לא יקרה אני אוהבת אותו אני בטוחה בזה והוא אותי גם כן הוא בן אדם שרואים ישר שמשהו לא מסתדר לו מה הוא מרגיש כי גם בוויכוח הכי פעוט שיש הוא לא הולך לעבודה ונשאר בבית או שאם הוא כבר הולך הוא לא רגוע ואין לו חשק לעשות כלום הוא עושה את זה כדי לצאת מידי חובה ותו לא , אני רוצה לדעת אם זה אפשרי לוותר על דברים שהם עקרוניים מבחינתי כמו העישון והטיפול לבד בילדה ולא להתמרמר ממנו בדברים האלו באמת מכל הלב ולא לעשות כאילו כי אני לא כזאת אני רוצה ותמיד הייתי כנה עם עצמי האם זה הגיוני??

שלום שוב,

כדאי לעשות כמה דברים:
1. לבסס לעצמך דעה ראשונית- האם את עדיין אוהבת אותו.
2. אם כן, לנסות לחשוב מה את מוכנה לעשות בשביל הקשר הזה. אם לא- להתחיל פרידה רשמית ולבדוק איך את מרגישה בלעדיו לתקופה מספיק ארוכה, לבדוק האם יש געגוע.
3. אכן אהבה לא מספיקה וצריך להשקיע שוב ושוב בעיקר לאחר שמביאים ילדים לעולם. זה חלק טבעי ממה שקורה לזוגיות אחרי הבאת ילד, ולכן זה חשוב שבעתיים.
4. להתחיל להתייעץ באופן אישי אצל מטפל זוגי ולהביא זאת לידיעת הבעל. לאט לאט יתכן והוא ירצה גם ויצטרף, ואולי שם יתחיל תהליך.
5. את בפירוש לא צריכה לוותר על עקרונות חשובים, אך חשוב שיהיה מדובר בעיקרון אחד או שניים ולא בעשרה. כדאי לבוא זה לקראת זה ולבדוק איפה את כן מוכנה להתפשר. לא לצבוע הכל בשחור או לבן. למצוא גם "אפור" ושטחים בהם כן אפשר לבוא זה לקראת זה.

תודה רבה על התשובה המהירה אני בדבר איד בטוחה וזה שאני אוהבת אותו אני באמת צריכה לבחור על מה להילחם כי זה לא הגיוני להמשיך את הלופ הזה שנקלענו תודה רבה לך על הכל .