פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי מליסה,

חסרים לי מעט פרטים כדי להבין יותר לעומק- בני כמה אתם, כמה זמן אתם נשואים, האם יש ילדים? האם בעלך או אתם מתמודדים עם קשיים מסוימים, מהם? מה טיב הקשר עד כה? מתי התנהגותו החלה להפריע לך? האם הוא חשדן באופן כללי וזה נראה לך מוקצן מאוד לפעמים?

אשמח לענות לאחר שתוכלי לפרט קצת יותר אודות היחסים איתו.

היי טלי,

אני חצי מסכימה עם דברייך. אם מדברים על התפתחות - אני מרגישה שאני כן מתפתחת למקומות חדשים, שלאו דווקא מקובלים על בן הזוג שלי. והוא די תקוע באותו מקום כבר כמה זמן. העבודה והתחביב שלו הם אותו נושא ואין לו עניין בדברים אחרים חוץ מהנושא הספציפי הזה. רק על זה הוא מדבר ולא על שום דבר אחר.
אני מרגישה שאני מוצאת הרבה יותר עניין באנשים אחרים מאשר בו, כי הוא תקוע במקום.
הצעת לי להכיר צדדים חדשים של בן הזוג שלי - אבל אני באמת חושבת שאין כאלה. הוא אדם מאד מאד פשוט והוא לא מחפש דברים חדשים וריגושים.
הצעת לי לגלות צדדים חדשים בעצמי - אני חושבת שאני מוצאת כאלה, אבל הם בעיקר מקרבים אותי לאדם "האסור" ולא לבן הזוג שלי.

אני די קרועה פה.

שלום שלומית,

קראתי את שכתבת וניכר שאת שרויה בדילמה, אפילו ברמת המחשבה אם לא ברמת המעשה. כל האותות מהבהבים לך- משהו קורה במערכת היחסים ה"מושלמת" ההיא. איך יתכן שאותה מערכת כיפית ומושלמת בעיני מי שנמצא מהצד, היא כיום משעממת וחסרת ריגושים?

משהו קרה באמצע.

חשוב להעלות בפניו את העובדות, את העובדה שהתרחקתם, את העובדה שכל אחד שקוע בעולמו, שהוא אולי "תקוע" וחסר רצון לריגושים ואילו את כל הזמן זקוקה להנעה וללהט מסוים. כאשר יש איזו "תשובה" אסורה מבחוץ- קל מאוד להישאב לה...

חשבי על הדברים. דברי איתו. שימי אותם בכנות מולו, וחשבו יחד מה עושים. לא מן הנמנע להתייעץ יחד מול איש מקצוע, או אפילו עבור עצמך. ככל שתמשיכי עם המחשבות כך תיכלאי בתוך עולם של יסורי מצפון. אם תשתפי במחשבות- אותו, את איש המקצוע, יהיה לך הרבה יותר קל: ברמה הזוגית, וברמה האישית בהתמודדות היומיומית עם מה שאת מתארת פה.

שלום קארין,

אני נוטה להסכים עם הדברים שטלי כתבה לך. סביר להניח שהיא לא תשתנה, וככל שתתעצבני- כך את מזינה אותה בעוד נטיות שלה- להתנהג כך מולך.

הייתי שמה דגש על העובדה ששנה אחת הכל היה בסדר, ולפתע גילית אותה מחדש. הייתי שואלת- מה קרה שם, אולי מצד שתיכן..?

מעבר לכך, אם את חשה שזה מביא אותך לכזה מירמור ולכזאת רתיעה ממנה, יש לשאול- האם את מוכנה להמשיך בקשר הזוגי לאור העובדות הבאות? 1. היא אמא שלו. 2. ישנה התנהגות חוצה גבולות, כפי שתיארת. 3. הוא כנראה לא יצליח לעשות הפרדה ברורה עבורך. 4. את כנראה תמיד תחושי שיש צורך לפקוח עיניים מולה ולחשוש שהיא תהרוס לך מערכות יחסים. כל זה בהתאמה למה שתיארת.

ולכן, זכרי שגם לך יש בחירה- להישאר במערכת יחסים כזאת, כאשר המערכת כוללת בתוכה גם את הקשר עם אמו, שהוא בלתי נמנע.

שלום אלה,

ראשית כל הכבוד וישר כוח לך.

אני בטוחה שאם בעלך היה נוהג להגיד לך מדי פעם מילה טובה והערכה- היית הרבה פחות כועסת. במילים אחרות- לא מדובר בכמות העזרה אלא באיכות ההערכה אליו כלפייך ובביטוי שלה כלפי חוץ.

הוא החלק המפרנס בבית למיטב הבנתי ועל כך את לבטח מעריכה אותו מאוד. יהיה שווה ורצוי לשוחח איתו על כך. שאינך מבקשת עזרה קונקרטית כמו שאת זקוקה למילים הטובות שלו ולהערכה שלו.

מאידך, אפשר לשים מולו רשימה של עזרות שאת זקוקה להם ולבקש שיבחר רק אחת- ויעשה אותה לפי התנאים שלו ומתי שנוח לו. עצם כך שיעשה, זה כבר צעד משמעותי לקראתך. לפני שאת מבקשת ממנו- אמרי לו עד כמה את מעריכה אותו (יתכן וזה "ידבק" והוא יחזיר פידבק גם אלייך).

מדהים איך שזוגות רבים כל כך על אותם דברים
אני לגמרי מרגישה כמוך. בעלי לפעמים מודה בכך שהוא מעריך את מה שאני עושה
אבל בפועל רב הזמן עסוק בתחביביו (מילה יפה ל-מחשב) בזמן שאני המטפלת העיקרית של הילדים וגם לי בא קצת זמן לעצמי.
זה מעורר מתח וגם כתבתי בפורום בנושא הריבים..
הוא מבחינתו מרגיש שהוא עושה הרבה ובטוח שבעלים אחרים לא תורמים כלל.
פעם זוגות רבו ונשארו יחד ובאיזשהו שלב ,לפחות אצל חלקם,הזמנים הקשים והלחוצים עברו והם שרדו אותם והגיעו אל הנחלה
היום,כל זוג שלישי מתגרש וכל אחד שואל את עצמו אם "שווה לו" להישאר במערכת יחסים ש"כזו" כי כל אחד בטוח שהוא נותן הרבה ומקבל מעט.
בינתיים אני חוששת שאין לי פתרונות למצב אבל אכן צרת רבים חצי נחמה. מחזק לדעת שאני לא לבד והבעיות ביחסים לא נובעות רק ממי שאנחנו (כלומר שאני לא בסדר או הוא לא בסדר- כאדם) אלא הן מצב כללי ונפוץ אצל רבים.

גם אצלי אותה הבעיה. אני עושה את רוב עבודות הניקיון בבית ומשקיעה הרבה יותר אנרגיה בבית, בעלי לעומת זאת לא עובד כל יום ולא מתקרב למה שאני משקיעה בבית.
התובנה שלי - גברים הם עם עצלן. ונצלן.
אין מה לעשות. כלומר - יש מה לעשות - חינוך,תרבות, זה כנראה ייקח עוד זמן עד יבינו שהם לא התחתנו עם שפחות, זה ייכנס להם מתישהו לDNA. תבינו אלפי שנות אבולוציה הם ניצלו אותנו בכח הזרוע. קשה להם לעזוב את הנבוט ו - לעבור למגב/סמרטוט/שואב אבק. מאוד קשה. אבל בסוף זה יקרה. צריך להיות אופטימיים...

שלום גבע,

נראה שלאשתך יש התנגדות מסוימת לעזרה כרגע. היא פוסלת כל סיוע, אמנם הלכה, אך בסוף החזירה את הגלגל למקום שבו שוב- האחרים טועים והיא צודקת.

אני מסכימה איתך שזה בעייתי, ואני גם מסכימה שאין כרגע מקום לפנות ליועץ רביעי. ניכר כי: או שאינה מוכנה לתהליך של שינוי בזוגיות, או שאינה רוצה באמת את השינוי הזה.

הייתי רוצה להאמין שהיא מעדיפה לנקז את השינוי- אליה, כלומר, ללכת נניח לטיפול אישי ושם לטפל בהתנגדויות שלה, בדפוסים העקשניים, וכו'. אך אני לא משוכנעת שהיא באמת תודה בכך או שהיא תתמיד גם אצל מטפל אישי שישקף לה מעט מהדפוסים הבעייתיים (שיש כמו אצל כולנו). במילים אחרות- אם אתה לא רוצה לעזור לעצמך, אף מטפל דגול לא יעזור לך.

הייתי מנסה סיוע מסוג אחר- לשנות כיוון וללכת לסדנה של זוגיות, הרצאות או משהו חווייתי אחר. הייתי מנסה להכניס אתכם דווקא לכיוון של קבוצת זוגיות, שהיא תיווכח שיש עוד אנשים שעוברים משברים דומים, ולמעשה זוהי "קבוצה לעזרה עצמית" עבורה. כלומר, אחד משתף את השני ובכך היא יכולה למצוא כלי להתמודדות. להערכתי זה יכול להקל מעט.

מעבר לכך, שווה לשקף לה פעם, בעדינות, שכדאי שהיא תשים לב לבחירות שלה להפסיק כל פעם תהליך- ושתהליך הוא בעצם שינוי, ואולי היא מתנגדת לשינוי כזה. כלומר, כשאת כל פעם מפסיקה טיפול מכל מיני סיבות (לא משנה מהן)- את למעשה לא מאפשרת לשינוי חיובי לצמוח, כי את קוטעת את התהליך באיבו. את "מייאשת" את המצב מראש. ומשם, להמשיך להשלכות של הבחירות שלה- והיא בפירוש צריכה להבין שבחוסר מוכנותה לשינוי- היא מביאה את הזוגיות לתסכול מתמשך ואולי גם מעבר לכך. מותר לך להגיד לה מה אתה מרגיש, ואיך אתה רואה את הדברים.

הי נירית, מתנצלת על העיכוב במענה,

את לדעתי עולה על כמה נקודות משמעותיות בקשר, ואני חייבת לציין שאת יודעת "לחשוב אותן" באופן מאוד בוגר עם ראיה של כל התמונה- מערכתית. כל הכבוד לך.

החבר שלך אכן מתאפיין בחשיבה טוטאלית, קיצונית, לא פרופורציונלית ופאסימית. למרות כל התכונות המאוד טובות שבו, ולבטח יש הרבה כאלה, את מעלה תפיסות עולם מנוגדות יחסית בינך לבינו. בעוד את מנסה לראות את הטוב שבחיים, לנתב את המחשבות לדברים חיוביים, לאתגר את עצמך (לימודים רחוק מהבית) ולהעצים את בן זוגך- הוא נבצר בעמדתו.

אני לחלוטין לא מסכימה עם האמירה שלא ניתן לשנות בן זוג, מאידך. בהחלט, בתוך זוגיות ובפרט בנישואין- בני הזוג מתעצבים אחרת, מתגמשים, ולכן גם משתנים. יהיו דפוסי התנהגות שישתנו לחלוטין, יכחדו ממש, או יצוצו אחרים. אבל, כל זה תלוי בדבר אחד פשוט- הרצון להשתנות. המודעות שאתה חווה את העולם באופן פוגעני בך ובסביבה. ולהערכתי, ממה שתיארת, לא נראה כי קיימת בו כרגע הסתכלות כזאת. זאת ועוד, כדי לעשות שינוי תפיסתי שכזה, בת זוג לא תמיד מספיקה. היא תספיק כאשר בן הזוג תלותי, סומך מאוד, זקוק ויודע שהוא זקוק להכוונה וישען עלייך ועל עמדתך לחלוטין. פה זה לא המצב. פה מדובר בבחור די עקשן בדעתו, שלא מוכן לראות את האפור- בין השחור ללבן. הוא דיכוטומי בראייתו. ולכן במצב כזה טיפול אישי, יכול להפחית מעט את "מינון" העוצמות. כלומר הוא עדיין ישאר מעט קיצוני, אבל פחות, או בפחות פעמים, או בפחות עוצמות. הוא יוכל אולי להסתכל בעוד עיניים ומזוויות שונות, על החיים שלו. זה תהליך שדורש, שוב, רצון, יכולת להתבוננות פנימית ויכולת לשינוי.

ממה שקראתי, אין בו את הרצון הנוכחי. מעבר לכך, הוא מנוגד לך לחלוטין בתפיסתו זו. בחיים ה"אמיתיים", בשנות הנישואים, יהיו הרבה משברים (לצד אירועים משמחים) וקונפליקטים. בשלבים האלו בחיים, תפיסת העולם והסיפור שלנו (הסיפור שכל אחד מספר לעצמו: איזה עולם זה, מה אני רואה בעולם שלי, איך אני מפרש אותו) הוא בהחלט קריטי לטיב הקשר ביניכם וגם למשפחה העתידית שתגיע בע"ה.

ולכן. אני מזמינה אותך להמשיך לבשל את המחשבות שלך, אכן להתרחק, אכן למצוא פינה שלווה לחשוב טוב על הדברים. והחשוב- להמשיך להתייעץ. לשמוע דעות, לנסות להתחבר למה שאת חשה שנגע בך, להמשיך להתאמן במחשבות על הקשר הזה, ולנסות להגיע להחלטה (כמובן לשוחח איתו שוב על כך ולהסביר לו בפירוש לאן המחשבות על הקשר לוקחות אותך , לא לחסוך את האמת), אבל החלטה מושכלת.

אין לי ספק שבסוף תגיעי למקום שאת שלמה איתו, ותחליטי את הדבר הנכון לך.

שלום ציון,

כשאתה מציג כך את הדברים- לכאורה אתה לא פוגע בקשר ביניהם, אלא מאפשר לשני קווים מקבילים להמשיך להתקיים- האחד, אתה לא נמנע לחלוטין וממשיך קשר קורקטי עם האח, והשני- מאפשר מערכת יחסים קרובה של אשתך ואחיה, דבר שהוא חשוב עבורה.

היא כנראה חשה נפגעת כתוצאה מחוסר החיבור שלך לאח שלה. רצוי יהיה לשבת ולהסביר לה למה אינך מתחבר אליו, ומגד- כל הזמן לעודד את הקשר ביניהם ולא להפסיק לפרגן לקשר הזה, כדי שהיא "תרד מהעינין" שאתה פוגע בהם. יתכן והראיה שלה היא שכשאתה מחובר לסביבה שלה, אתה גם מפרגן ולא פוגע. וכשאתה פאסיבי יותר יתכן והיא חווה זאת כפגיעה או כחוסר פירגון. נסה לשבור את האקסיומה הזאת ולהראות לה דרך אחרת.

תודה .
אני מבקש את הצעתך , לא ברור לי מה לעשות , האם לצאת לבלויים יחד איתם ? ברגע שלא אצא זה יפגע בדרך עקיפה ביחסים ביניהם ?
באם אצא לבלות איתם יחד ז"א גם משפחתו וגם משפחתי ואמצא במצב שבו אהיה שוב במצב לא נעים ולא נוח מה עלי לעשות ? לדוגמא יצאנו בעבר לבלויים יחד ואחיה קנה במהלך הטיול נשנושים רק לילדיו והתעלם מילדיי , היינו במסעדה וכשהיה צריך לשלם את חלקו בארוחה (מדובר כאן במשפחה לא קטנה ובהוצאה לא קטנה) היד שמשלמת נהיתה כבדה והוא התעלם מהתשלום של החלק שלו ושל משפחתו בארוחה , איך אני נמנע ממצבים כאלה ? אני לא רוצה שוב להיות באותם מצבים לא נעימים ואני חושב שאני לא צריך לשלם עבורו ועבור משפחתו במסעדות , אני חושב ומכובד שכל אחד ישלם את חלקו .
לכן בגלל חוסר נעימות שלי וכמובן אשתי היקרה שנמנעת מלהגיד לאחיה דבר כי לא נעים לה אני נאלץ להמנע מלהיות במצבים כאלה ולכן אני בורח מהמצבים האלה .
אשתי רואה את ההתנהגות הזו של אחיה לא פעם שוחחנו על הנושא אבל מילה היא לא אומרת יתכן מפחד יתכן מחוסר נעימות ומי יודע למה , לי זה מפריע ההתנהגות הנצלנית והאגואיסטית הזו .
מה דעתך עלי לעשות ואיך לפעול .
תודה

הי ציון,

יש להסביר לאשתך את שני הקצוות- מצד אחד אתה רוצה לרצות אותה ולהיות בסדר עם כולם. מצד שני אתה לא סובל ניצול והתנהגות אגואיסטית ונתת דוגמאות טובות לכך. היא צריכה לבחור- או שהיא משוחחת איתו ומסתכנת בחוסר נעימות מסוים, או שהיא יורדת ממך לחלוטין ומפסיקה לעשות לך רגשות אשם בנושא. הבחירה אצלה.

מאידך- אתה לא אמור ליפול במלכודת הרגשית הזאת- נסה להעביר את האחריות לרמת הזוגיות ולא להשאירה ברמה האישית. כלומר, יש פה מצב זוגי ולא יחידני, וצריך להתמודד איתו- ולכן, כל בחירה שתהיה- תהיה בחירה זוגית. גם עכשיו הבחירה היא זוגית, אך לא מיטיבה מספיק. כלומר- בחרת לא ללכת, היא בחרה שכן, וזה יוצר קונפליקט. דברו על הקונפליקט וכדאי לשקף גם לה שבעצם הבחירה שלה לראות כך את הדברים, ולשים אצלך את האחריות- היא למעשה "מתעלמת" שלא בכוונה, מהמקום הזוגי.

לסיכום, ניתן לצאת איתם בהנחה ואתה חש בנוח ושהדברים הם נעימים ברמת הסביר. לא כדאי לדעתי לגרום לבן זוג להיות דווקא במקום שלא טוב לו (הרי אתה לא מונע ממנה מפגשים איתו). אם היא מוכנה לדבר איתו, מה טוב. ניתן גם לתת לה מספר דוגמאות- מתי אתה כן מוכן לצאת איתם ובאילו תנאים.

עדי שלום.
תודה לתשובתך המלאה .

ראי את תשובתה של אשתי לתשובתך (הייתה צפויה ).
מה דעתך ?

"רמתי ידיים

כרגיל אני זו שלא בסדר

קיבלתי את כל התשובות ואין לי יותר טענות אליך בנושא"

תודה

שלום ציון,

צר לי על תשובתה.

נראה שאין לה את האנרגיות להתפנות שוב לנושא הזה. נסה לקחת קצת מרחק וזמן, ולהעלות את הקושי הזה מולה יותר מאוחר, נניח- עוד חודש. עד אז שמור על היחסים "באש קטנה", כלומר- לא להתעמת איתה בנושא ולהשתדל לבוא לקראתה ולעודד את הקשר מהצד.

אשמח אם תמשיך לעדכן בנושא.

הי שרית,

כנראה שכל עוד הוא יקבל בית מצוחצח ומנה חמה כל ערב- הוא ימשיך בעצלנותו. למה שישתלם לו לסייע, אם את עושה כבר במילא את הכל?

יש פעמים שצריך לשים גובל ברור יותר, ואם לא תראי לו שאת קורסת מעצלנותו- הוא כנראה ימשיך בה.

לא, הוא לא יהיה חרוץ היסטרי כנראה, אבל בהחלט ניתן ללמד אותו כמה תובנות על עזרה הדדית ועל תרומה מסוימת לבית. אם זה פרנסה, לקחת את הילדים למסגרות, כלים וניקיון, כביסות- מה שהוא יחליט, אפשרי לו להחליט מה הוא עושה מתוך הרשימה שלך- משהו אחד. לא מעבר. על כל מה שעושה - חזקי ועודדי אותו (כאן אפשר ארוחה חמה וקינוח למשל). נסי לדבר אליו בשפה שלו.

בהצלחה

שלום דנה,

נשמע שאת מאוד כועסת עליו, אך מפנה את הכעס דווקא אליה. אני משוכנעת שהיא אשה טובה, אולי בודדה באמת, אך לא שונאת אותך או חושבת שאת לא מספיק טובה. כשיש בעיה עם בן הזוג נשתדל לפתור אותה מול בן הזוג עצמו ופחות נשליך על השאר. אני בטוחה שיש אי אילו דברים שמציקים לך בה, אך עדיין רוב אי השביעות רצון שלך היא ממנו.

לגבי ההתנהלות שלו- קודם כל כדאי להבין את המצב שלו- אמא בודדה, הוא מרגיש אחריות עליה, היא עברה חיים לא קלים. זה לא אומר שהנושא הזה אמור לצבוע לך את כל חיי הזוגיות, אך חשוב אולי לקבוע יום אחד בשבוע שאת מצטרפת אליו, ובשאר הימים שיקבע יום נוסף (או שניים, בתיאום מולך) שהוא מגיע אליה. מבחינת מתנות לא הייתי נכנסת לזה- שיקנה לה, זה לא אמור לפגוע בך. אך כן חשוב לשים לו גבולות מבחינת מה שאת מוכנה לבוא ולקראתו ומה את לא מוכנה.

לסיכום- אתם זוג צעיר, ועוד תתנסו בויתור, בהגעה זה לקראת זו, כדי לשמר את מה שבניתם. זוגיות היא לגמרי "לראות את האחר" ולקבל את העולם שלו יחד עם הכל, ועם זאת לשים גבולות. אך חשוב לזכור- ככל שתגיעי לקראתו, הוא יעריך אותך יותר ויותר.

תודה על התשובה
אבל אני לא יכולה להיות צבועה וממש לא בא לי לבקר אותה פעם בשבוע מעדיפה לראות את המשפחה שלי.

דבר שני למה זה בסדר שהוא לא מראה דאגה להורים שלי ואף פעם לא מציע שנבקר אותם.. למה תמיד אמא שלו צריכה להיות במקום הראשון.??

הי,

זה לא עינין של צביעות. זה עינין של זוגיות- אתם זוג- ואת צריכה לבוא לקראתו ולקראת העולם שלו. לכן התחתנתם.

תמצאו את עמק השווה, תתפשרו, תתגמשו, תכינו חוזה מרא- מתי מבקרים את מי, נסי לעשות את זה כמה שיותר שווה. זוהי זוגיות.

שלום אלה,

בכל משפחה של הצד השני נמצא הרבה מאוד פערים ממה שאנחנו מכירים ויודעים. נמצא גם שזה דברים שמנוגדים אולי לערכים שלנו, ופתאום נכעס על התנהלויות ודפוסים שאנחנו לא היינו מרשים בבית הפרטי ובגרעין האישי שלנו. מבינה את המצוקה שלך.

מצד שני - הבית הזה הוא הבית בו בעלך גדל, והחינוך הזה הוא החינוך שבעלך קיבל ובכל זאת בחרת בו לבעל ולאב לילדייך. האם אכן הדברים כה חמורים?

יש לחשוב על כך לעומק- שבכל זאת, מתוך המקום הזה בעלך צמח להיות "בעלך שלך" ולא של מישהי אחרת. במילים אחרות, כנראה בבית בו גדל יש מספיק טוב ומספיק חיובי כדי שתבחרי דווקא בו לבעל. מעבר לזה, זוג ההורים איתם גדל הם בוודאי השפיעו על ההורות והאבהות שלו וזה עוד נקודה לזכותם.

אני מציעה שלפני שאת מגיעה אליהם, נסי לעשות עבודה עם עצמך, להגיד לעצמך- אני בטח אתעצבן, אני בטח לא אסכים עם חלק ממה שאראה, מובן יהיה לי קשה. אך עד כמה שליטה יש לי בזה? הרי בסופו של דבר אני יוצאת עצבנית ולא ממש ניתן לשנות את המצב. אז איך אני יכולה בכל זאת להסתכל בזווית כזאת על הדברים, שאעבור את הביקור הזה בטוב ולא בכעס?
תלוי בך.

שלום קרן,

קודם כל הזוגיות שלכם עברה שלב וזה מבורך.

לדעתי יש לתת לכל הספקות האלה קצת זמן כדי לקבל תשובות חד משמעיות. קודם כל בן הזוג צריך להיות מעט שונה מאיתנו כדי שבאמת תהיה הפריה הדדית כפי שאת אומרת. ככל שהשוני הזה יהיה- תוכלו לנתב אותו זה עבור זו.

אדם מציג את עצמו כפי שהוא חושב שהוא נראה כלפי חוץ, זה לאו דווקא נכון ברבות הזמן. יתכן ואת מעט מאוכזבת כיוון שיש פער מסוים בין מה שחשבת שהוא לבין מה הוא באמת. זה עדיין לא אומר דבר לגבי הזוגיות שלכם.

ככל שתדברי איתו על הפער הזה, כך תוכלי לקבל תשובות לשאלות שלך. כרגע לא הייתי ממהרת - אלא פשוט נותנת לזוגיות הזאת לקרות ולהיות, ולאט לאט לבחון את הדברים. אם תבחיני בעוד נניח 3 חודשים, שהתחושות שלך לא משתנות, ואת לא מצליחה לעבוד איתו על כך, חשבי על המשך הקשר. אך כל עוד הסה"כ הכללי טוב- שווה לשמר את זה. לא פשוט למצוא זוגיות טובה היום.. חשבי על כך.

תודה לשתיכן ותגובה לטלי
הכלי שלך מאןד עוזר!!!!
עם בן זוגי נעים לי מאוד אפילו 9 וחצי
וטוב לי לראות עתיד בפרקי הזמן שכתבת
וגם אם ואני לא רוצה שישתנה טוב לי איתו
הוא טוב לי ואני אוהבת אותו
כל אלה בניגוד לאקס שהיה לי 5 6 איתו
והרגשתי מועקה בלדמיין את העתיד

תודה :)

שלום אורית,

נשמע שאת מנסה לטפל בבעיה מלמעלה אך לא מהשורש. בעלך מאותת לך מספר פעמים מאוד בולטות כי יחסי מין אינם מחליפים שיחה. הוא צודק. לא ניתן לקיים מערכת יחסים עמוקה, תוך ויתור והבנה הדדית אחד של השני ללא קונפליקטים, אך גם לא ניתן לקיים מערכת כזאת ללא שיח ותובנות של מה שקרה.

עלייך להחליט- או לגעת בחלקים שאת פחות מעוניינת לפתוח, ולקבל אותו חזרה לחייך, לשתף, ולהחליט שאת באמת "בזוגיות" שמקיימת את התנאים שהזכרתי, או שאת לא- וזאת גם בחירה לגיטימית- אבל את את מסתכנת בסיום המערכת. כיוון שהצד השני לא יוכל להמשיך ככה לאורך זמן כפי שאת רואה. יחסי מין אינם תרופה. יכולים אמנם להשכיח את הקונפליקט, אך כפי שהמציאות מראה- הקונפליקט יחזור בענק אחר כך.

נסי לחשוב על הדברים ולקבל החלטה.

שלום לך אני,

צר לי על מה שאת עוברת. נראה שהגעתם למצב בו כל אחד ספון בעמדתו ובוחר להיפגע מזה שהאחר נפגע. אולי עד כה היתה לך את הפינה ההיא, שכשאת נפגעת הוא מגיע ומתנצל והדברים מסדרים. אצלו קרה כנראה תהליך אחר- בו הוא גם בוחר להיפגע ולראות את הדברים קצת אחרת.

ישנם "משחקי אגו" רבים בזוגיות והטנגו הזה הוא חשוב, לדימוי העצמי של כל אחד וגם לתהליך ולדינמיקה של הקשר עצמו. הויכוחים האלו הם חשובים להמשך יצירת הקשר, אך כשזה מגיע למצב כזה של התעלמות או תקופה ארוכה בה את נפגעת, יש לבדוק.

שימי לב שהוא כן שם לב שנפגעת באותה פעם, כן פתח את זה, אך לא במקום הראוי. אח"כ הוא כבר ויתר. הייתי כן נותנת לו קרדיט על כך.. הוא שם לב שנפגעת ושאל מה קרה.

סה"כ תיארת מערכת זוגית טובה, לכן אני חושבת שיש מקום לברר ביעוץ זוגי מה ניתן לעשות. לא הייתי מוותרת על המערכת שבניתם ועל המשפחה בגלל תקופה קשה בה שניכם יוצאים נפגעים. הייתי מנצלת את המקום הזה לצמיחה מהמשבר, לוקחת אחריות ומגייסת אותו לדיון אמיתי על הזוגיות שלכם- בטיפול. תתפלאי עד כמה זה יכול לסייע.

אנו לא מפרסמים או נותנים המלצות בפורום זה. כל המלצה תימחק לצערנו.

אנא הבנתכם.

תודה.

איציק שלום,

אני לא חושבת שאתה צריך להוריד הילוך אלא להיות אמיתי עם הרצונות, הצרכים ומה שחשוב לך בהתפתחות של קשר.

הייתי מציעה לך לשוחח עם הבחורה ולשאול אותה, ללא שיפוטיות, אלא לגמרי בחופשיות האם משהו מציק/מפריע לה.


לשתף אותה במה שאתה מרגיש שקורה בקשר (כן לגבי היוזמות, לא מתוך התחשבנות, אלא מתוך זה שחשוב לך להרגיש גם שהיא מעוניינת ויוזמת)

ולנסות לבחון אתה מה קורה (האם זקוקה למרחב? האם משהו מפריע לה? האם חוששת מהתקדמות הקשר?)

יש שאלות נוספות שעולות - בני כמה אתם? האם הייתה לה זוגיות בעבר? ולך?

איך חוותה זוגיות בעבר? האם אתה מרגיש (והיא מרגישה) שאתם יכולים לנהל תקשורת פתוחה בזוגיות.

לסיכום: לא חושבת שצריך להוריד הילוך ולא "לדרוש" להיפגש יותר אלא יותר לבחון מה קורה שם בקשר...שם לשים את הדגש ומשם לנסות לעשות את השינוי, בתקוה שאתם תוכלו לתקשר ולמנף את הקשר.

מאחלת לך הרבה הצלחה