פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי שלומי,

אכן עדיף להיפרד מאשר להיפרד כשיש ילדים. אני מבינה שאינך שלם כלל עם ההחלטה להינשא. גם גירושין של מספר חודשים אחרי החתונה הם לא "נוראיים" או יגזרו את דינך בעתיד.

יהיה כדאי לברר מהם הנושאים שיש לעבוד עליהם ושיתנו לך שקט או רוגע מסוים, ותשובות לשאלות שלך. יתכן ובטיפול זוגי תוכלו לעלות את דברים אלו. זה הפיתרון שאני ממליצה עליו לפני המחשבות על פירוק, אם אתה עדיין סובר שיש בסיס מסוים שבגינו החלטת להינשא, והבסיס הזה לא מורכב רק מלחץ.

בהצלחה,

עייפה שלום,

יתכן ואת כיום יותר "רואה" את מה שמתקיים בהיבט של התקשורת שאת מציינת וזה פעמים רבות קורה כאשר הילדים גדלים ובזמן שהיו קטנים, הרבה מהמשאבים היו לכיוון שלהם .

עתה כשהם גדלו, את מוצאת יותר את המקום של החיבור הזוגי ושואלת שאלות על חלקים בה. למול האדישות שלו, שווה לראות מה מאזן הכוחות ביניכם. האם יש תפקידים שאת לוקחת ומתקשה "לשחרר" (רק נקודה למחשבה, לא קביעה) וניתן לתת לבעלך תפקידים שהוא יהיה אחראי עליהם.
חשוב לבחון את הדפוסים של שניכם בקשר.

לגבי תקשורת - תמיד מומלץ לשוחח כאשר בן הזוג פתוח וקשוב. בנימה לא שיפוטית, כששניכם רגועים, לנסות לדבר אתו בלשון "אני" "חשוב לי" "אני מרגישה" "אני מאמינה שיהיה טוב אם..." וכו'.. (זה לא פשוט, אנחנו לא רובוטים, אך זו תקשורת בונה).

זה מזמין תקשורת אקטיבית יותר.

למעשה צריך להביא אל תוך הזוגיות את הקושי בתקשורת שלכם ולראות איך ניתן לפתור זאת.

בשיחה זו אפשר לבחון מה חשוב לכם? מה חסר לכם? איפה טוב לכם? מה מסקרן אתכם? לאן עוד הייתם רוצים להגיע בזוגיות?

אם את מרגישה שלא ניתן לעשות זאת ביניכם, המלצתי לפנות לטיפול זוגי ולהעלות את השינויים, הדילמות והתקשורת - שהינה הבסיס לזוגיות גם.

מאחלת לכם הרבה הצלחה ואם יש פרמטרים טובים בבן הזוג, שווה לנסות לעבוד על הדברים הפחות פשוטים בתקוה שזה יצליח.

בברכה,

מיכל שלום,

שינויים בחיים תלויים במידה רבה ברצון של האדם לעשות שינוי.

לגבי שאלתך הספציפית נשאלת שאלה האם לבחור דפוסים מסוימים מול הוריו שקשה לו להשתחרר מהם (לדוגמה: דפוסי תלות, סימביוזה - שזה תלות הדדית, כמו חבל טבור שעדיין מחבר את שני הצדדים ומשרת משהו בקשר, אך בוודאי לא בונה אף צד למקום נכון ולהתפתחות או שינוי ועוד...)

אם הבחור מזהה מה מקשה עליו והוא מוכן לטפל בזה, יש בהחלט סיכוי לעשות שינוי.

אך חשוב מאד שיהיה מודע למה משאיר אותו שם ולעבוד על הנפרדות שלו מהוריו.
לעיתים עזרה מקצועית יכולה להועיל במצב כזה, להעלות את הדפוסים ולעזור להשתחרר מהם, לבצע תהליכי נפרדות ועצמאות ולנסות לבדוק מה קורה אצלו בקשר הזה.

בברכה,

כשחזרנו הוא ציין בהתחלה שהוא כבר הרבה זמן רצה לייצור איתי קשר ולנסות אבל הוא מרגיש שהוא בתקופה לא טובה לנסות ופוחד להרוס שוב (מה זה אומר?) לא ניסיתי לחפור לו בעניין ולא שאלתי בנושא ואז בעוד אחת מהשיחות הוא זרק שאני מקסימה אבל הוא בעייתי קצת.... שוב מה רצה להגיד בזה) . במהלך הקשר הוא היה מתקשר כל יום וניפגשנו לפחות פעם בשבוע כל הפגישות והשיחות ביוזמתו ואני בעיקר סימסתי ו הייתי חוזרת לשיחות שלא נענו ממנו. כשניסיתי להבין מה הבעיה בשיחה ומה חסר לו הוא לא ידע להגיד. אבל זה מרגיש לי שזה קשור אליי שאולי אני לא נשית מספיק או בגלל שלא יוזמת מספיק או לא יוןדעת מה עוד.

כשהיינו יחד בהתחלה היה קטע אינטימי והוא אמר לי שאנחנו נהיה זוג מדהים! מה שאומר שכן רצה ושיש לו כוונות ונכונות לקשר רציני הוא גם ממשיך להיכנס לאתר הכרויות. יש לי הרבה שאלות וחוסר הבנה מוחלטת של המצב ...

הי דנית,

"רב הנסתר על הגלוי", הבחור כנראה באמת "בעייתי" מבחינה מסוימת, וגם אם זה רק בעיני עצמו- הייתי מעדיפה להמליץ שלא להיכנס לקשרים עם אנשים המגדירים את עצמם קודם כל כבעייתיים. זה מעיד על דימוי עצמי נמוך, וכשהוא מנסה להסביר לך מה הוא כן רוצה ומה לא, הוא מסכם זאת ב"בעייתי", ולא מאפשר שיח ממש. את מבולבלת כי כנראה דרך התקשורת שלו היא מתעתעת ולא מאפשרת להבין הרבה. הוא אכן כנראה לא מעוניין, אך לא בטוח שזה לא קרה לו בעוד קשרים, כאשר הוא נקשר למישהי ומשם קשה לו להמשיך.

לגבייך- יתכן וכמובן יש גם דברים אצלך שאולי שווה לעבוד עליהם, אבל זה נכון לגבי כל קשר שתהיי בו. אם את נוכחת להבין שזה קורה בכל קשר, ואת מתקשה לשמר קשרים או ליצור התחייבויות הדדיות, אמון וביטחון בקשרים- אז הייתי מציעה כן לנסות לחשוב האם יש אצלך תכונות או אלמנטים שיכולים להעיב או להרחיק ממך אנשים המעוניינים בך. בד"כ המחשבות הפנימיות שלנו (למשל, לא נשית מספיק, לא יוזמת) מספרות על מה שמפריע לנו- בנו. ובלי קשר אליו, אם באמת כך את חשה כלפי עצמך- נסי, בקשר הבא, לעבוד על כך, מבלי שהצד השני יראה שזה מפריע לו. אולי כך תחושי טוב יותר עם עצמך. סביר להניח שאם את מחוזרת את גם נשית מספיק. אך מה שחשוב הוא מה שאת חשה כלפי עצמך, ואיך את מרגישה "איתך".

בהצלחה רבה,

יכול להיות שהבעייתי שהוא התכוון אליו זה בגלל שהוא לא ידע איך להבהיר לי שהוא לא מעוניין בי. וזה לא בהכרח קשור בדימוי עצמי נמוך. אבל עדיין בסיטואציה הזאת וגם בסיטואציות דומות שחוזרות על עצמן אני כן הרגשתי שהוא היה מעוניין בהתחלה וגם אמר לי שהוא עצמו לא הבין למה זה נגמר בפעם הראשונה והוא כן הרגיש פספוס איתי והיה רוצה לנסות שוב.אבל איך שחזרנו הוא לא הצליח להחזיק אפילו חודש ומשהו גרם לו לוותר ולא לרצות להמשיך. חשוב לי להבין מה זה כי אני רוצה ללמוד מזה ולדעת על מה לעבוד. חוצמזה אני גם לא יודעת איך להמשיך את ההתנהלות כי הוא כבר התקשר פעם אחת אחרי שזה נגמר יומיים אחרי התקשר לשאול לשלומי ולדבר אני זרמתי והמשכתי להיות נחמדה אבל מכאן אני לא יודעת איך להמשיך באם יצלצל שוב. כי אני מבחינתי עדיין מאוד רוצה אותו ויש בו הרבה תכונות שאני אוהבת ומעריכה(לא אמרתי לו את זה אף פעם) הוא חכם, מצחיק, מייעץ ,איש שיחה, מושך אותי ומוצא חן בעיני במראה, משפחתי, משרה רוגע ושלווה ואני יכולה להמשיך.. מה עושים במצב כזה שאני ככ התאהבתי בבן אדם ולא מצליחה להשתחרר ואני גם לא יודעת כמה הוא מודע למצב כי יחד עם זה שאמרתי שאני רוצה לנסות שוב ואני חושבת שיודע שאני בעניין ורוצה אותו אבל לא יודע באיזה רמה וכמה הוא עושה לי את זה.
אני לא יודעת איך להתמודד ואיך להתנהל במקרה ושוב ינסה לייצור קשר ויתקשר והאם אני יכולה לייצור קשר?

הי שוב,

יתכן והוא לא ידע להגיד שהוא לא רוצה. אני כלל לא בטוחה שזה משהו שקשור אלייך. יתכנו הרבה אנשים עם תכונות נהדרות כמו שהיטבת לתאר, אך הם לא יכולים רגשית להיות מחויבים לקשר ארוך טווח. מכל מיני סיבות. התאהבת כנראה בדבר הראשוני שראית, אולי אם באמת היה מפרט יותר את הסיבות ולא היה משאיר את הדברים עמומים היה לנו יותר "עם מה לעבוד".. היינו יכולות יותר לנתח ביחד האם באמת יש דברים שאת עצמך יכולה לעבוד עליהם.

אם הוא מתקשר שוב ואת חשה שזה "פתוח" מדי ולא נסגר על הסוף, שווה כן להיפגש איתו ולעשות לפחות "סגירה" - לשמוע ממנו מה הוא ראה בקשר ואולי לבדוק איתו יותר מה הסיבות. את בפירוש יכולה להגיד לו מה את מרגישה ומהן העוצמות שאת חשה- אין לך מה להפסיד חוץ ממעט אגו. וזה שווה את זה לדעתי.

במקביל, שוב, אם זה דבר שחוזר על עצמו בעוד קשרים שהיו לך- שהקשר מתחיל בהתלהבות ובסוף נקטע ע"י הצד השני למרות התאהבות או התחלה מספיק טובה- שווה לבדוק מה קורה בקשרים שגורם לכך לא להמשיך. למשל- האם את משדרת לחץ, האם את מתחייבת מהר ובכך "מבריחה" את בן הזוג, האם את מאוד רוצה וזה מלחיץ את הצד השני, האם את לא "משחקת את המשחק" של הקשה להשגה (יש גברים שזה בהחלט חשוב להם), ועוד ועוד- אלו דברים שקשורים יותר אלייך ויכולים להרתיע את הצד השני.

כל הדברים שתיארת נראים לי נכונים אני אכן ממהרת להתחייב ואולי גם משדרת לחץ ולא יודעת לשחק את המשחק וגם לא קשה להשגה.. וכנראה שגם אלו הדברים שהורידו לו... השאלה אם יש מה לעשות עם זה והאן ניתן לתקן את המצב?... ושוב באם מצלצל שוב אז עליי לייזום ולבקש ממנו להיפגש או איך לעשות ולגרום לו שניפגש..אלו דברים להגיד ואיך לומר בצורה נכונה ולא מוגזמת לעניין הרגשות שלי? והשאלה אם זה א יעשה נזק

הי ומתנצלת על העיכוב,

כמה שתראי לו כרגע שיש לך "חיים" פרט אליו, כן יש סיכוי שיחזר אחרייך יותר. יש גברים, רבים אפילו, שזקוקים לתחושה שהם "השיגו" אותך אחרי מאמצים רבים. אז אנחנו פשוט נותנות להם להתאמץ.

מרכיב נוסף הוא המגע. חשוב מאוד לתת תחושה שאת מכבדת את גופך ואת עצמך, ולא למהר ליחסים אינטימיים. זה דבר נוסף שעלול להרחיק אנשים רציניים מהקשר.

לגבי היחסים האינטימיים כשיצאנו בפעם הראשונה מעל 10 פגישות ולא שכבנו. רק עכשיו כשחזרנו אחרי שלא היינו בקשר כחצי שנה אז בפגישה השניה הסכמתי להצעתו לבוא אליו הביתה ושכבנו.. האם זה נחשב שאני מיהרתי ביחסים אינטימיים?
והוא לא יצר יותר קשר מאז.. יכול להיות שלא יידבר איתי יותר וככה יעלם? אז נשאלת השאלה למה בכלל הסכים לתת לזה עוד הזדמנות וגם לא ממש נתן כי רק התחלנו ויצאנו 3 פעמים וכבר החליט להיפרד...
והתקשר אחרי זה שוב רק פעם אחת כדי לבדוק מה שלומי.. ושוב נעלם .לא ככ מבינה את ההתנהלות שלו..
לגבי זה שרשמת שיש לי עוד חיים זה הוא בטוח ראה... כי אני באמת מאוד עמוסה ועסוקה ולא תמיד הייתי זמינה בשבילו כשהתקשר ההפך והייתי חוזרת אליו אחרי כמה זמן אבל הוא ידע שיש לי עוד חיים חוץ ממנו אני אפילו חושבת שאולי זה היה מוגזם שאני כל הזמן בעיסוקים וכו...אבל יחד עם זה אני לא חושבת שנתתי לו הרגשה שאני לא פנויה ולא יכולה להיפגש איתו...
את חושבת שהוא עוד יתקשר ?
אני באמת דיי בטוחה שגבר בן 40 כבר רוצה להתקדם ולמצוא זוגיות וכו.. ואני גם מאוד רצינית אבל אני מרגישה שזה דפוס שנורא חוזר אצלי שברגע שאני מרגישה משהו כלפי הבחור אני עושה שטויות ואולי באמת עשיתי כמה דברים לא כמו שצריך אבל אני רוצה ללמוד איך להתנהל נכון בזוגיות ואיך לייצור בכלל זוגיות וגם להביא לתקשורת טובה ובריאה בזוגיות וכו.. איפה אפשר ללמוד את זה?

שוב תודה!

שלום שולי,

קודם כל אני מבינה שאת עוברת תקופה מאוד לא פשוטה.
חשבי על כמה נקודות:

1. בהנחה ואת תגלי לה ואת תהיי אחראית על כך שהיא יודעת, חשבי מה זה יעשה להמשך הקשרים במשפחה. יש מקום לתת לה לגלות את זה לבד.
2. העובדה שהיא תקפה אותך כבר מספיקה כדי לדעת שעכשיו זה "מתגלגל" בראשה והיא לבטח, כמו כל אשה, תהיה עירנית יותר. אם היא תגלה משהו חשוד- היא תפעל בכוחות עצמה.
3. כדאי להניח לה לקיים את הזוגיות והמשפחה שלה כמו שהיא יודעת. אנחנו לא יודעים, וטוב שכך, מה קורה בחדרי החדרים ומה השיח בינם לבין עצמם כזוג.

לסיכום, עשית מספיק כשעוררת את תשומת ליבה, את יכולה להיות בטוחה שהדברים חילחלו, בכל זאת לא מדובר בבשורה שגרתית, ומכאן והלאה לתת לה לחיות את חיי הזוגיות שלה כפי שהם.

בהצלחה רבה,

אבי שלום,

תקופת משבר בזוגיות אינה מעידה בהכרח על סיום הזוגיות.
בזוגיות יש תקופות של משבר, קטנות כגדולות, עליות ומורדות.

חשוב לבחון כאן בעיני האם מה שהיא חושדת בו הוא מעין "פנס" אשר מאיר אל תוך מערכת היחסים שלכם. למה אני מתכוונת?

מה איכות הקשר שלכם? איך התקשורת שלכם? האינטימיות? מיניות? זמן איכות זוגי? התמודדות עם מטלות בית, ילדים, עבודה? האם מה שהיא מעלה הוא בעקבות משהו שחסר לה במערכת היחסים?

הייתי לוקחת את זה לגמרי למקום של התבוננות על קשר ולא למקום של אישוש או הפרכה של טענה כנגד מה שהיא מעלה. כי היא יכולה לקבל תשובה קונקרטית שאתה לא בוגד וכו'.. אך השאלה האם זה באמת ייתן את המענה הנכון בתוך הזוגיות שלכם להמשך? או שמא זה "ישים פלסטר" והשאלה והחשד יתעוררו שוב.. ואז לא טיפלנו ב"מוגלה"...

אם נחשוב מה כן יכול לתת את המענה הנכון לקשר הוא ליזום תקשורת משותפת שבוחנת את הצרכים בקשר, מה חשוב לכם? לך? לה? מה חסר לכם בקשר? מה הייתם רוצים עוד שיהיה בקשר? מה מסקרן אתכם?

יתכן שמשבר האמון הוא לא קונקרטי לבגידה אלא משהו רחב יותר שאם תעשו שם "עבודה" תעברו אותו...וקיים סיכוי שתצמחו ממנו...

תנסה לחשוב על הנקודות שהעליתי לגבי הזוגיות ואם זה מתקיים.
לאפשר לכם לשוחח על דברים שחשוב לכם ביניכם.

זוגיות וכן כל פרט בזוגיות הם דבר מאד דינאמי בחיים ואפשר ורצוי לעשות "פאוז" לעיתים ולבחון מה קורה..

במידת הצורך, אפשר כמובן להיעזר בטיפול זוגי.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה.

שני שלום,

אני מבינה ממה שאת כותבת שאינכם גרים ביחד.

תראי, ממה שאת מעלה נראה שיש פער בין הצרכים שלך ושל בן זוגך.
את זקוקה לבן זוג מכיל, מחבק ובעל יכולות שכנראה לבן זוגך הנוכחי יותר קשה בהם, מה שמביא לשאלה האם זה הבחור שאת באמת רוצה לבחור בו כפרטנר לחיים?

אני מעלה נקדוה נוספת, האם יכול להיות שההתגיירות שלו מקשה על קבלת ההחלטות ואיך זה משפיע עליך? (המרת דת אינו הליך של מה בכך).
עם זאת, אם לא מסתדרים, לא חייבים להמשיך, זה לא כנון לזוגיות.

ציינת שיש לך כעסים ושאת "משתגעת" ומתפרצת לפעמים.
האם זה קורה לך מולו? האם זה מוכר לך במקומות נוספים בחיים?

שווה לבחון זאת, כי השאלה האם יש כאן אלמנט של "ביצה ותרנגולת", מה בא קודם?
למה כוונתי, כוונתי לכך שיתכן והרגישות שלך (ללא שיפוטיות) והקושי שלו בהכלה מפגיש כל אחד מכם בדיוק בתכונות האלו שאת מתארת ומעצימים את התכונות.

הייתי בוחנת עם עצמך האם זה דפוס שבא מולו או שהוא מוכר לך בקשרים בכלל (ללא שיפוטיות, אלא כמקום בוחן ובודק).

כמובן שאפשר ואף רצוי להתייעץ מקצועית (בעיקר בצומת בחיים וציינת שאת מרגישה שנכנסת לדיכאון) אך אם יש הרבה חסרים בקשר והוא מסב לך קשיים רבים, כדאי לשקול את המשכו בידיעה שנתת שם את ההזדמנות.
ואתם יכולים לשוחח על זה...

אני מאחלת לך הרבה הצלחה

היי טלי,

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה.
בעניין הגיור, כל מי שאני מכירה ומכיר גם אותו אמר לי שאני לא חייבת להישאר איתו רק בגלל הסיבה המצפונית שהוא עבר בשבילי גיור. בהתחלה אני מודה, היה לי את המצפון הזה כי הרגשתי "לא נעים" אבל אחרי שהבנתי זאת, עשיתי את הצעד ונפרדנו. לא נתתי לזה להפריע לי מצפונית. יצא שחזרנו שוב ושמתי לב שכל העצבים, המתחים וההתפרצויות שלי יוצאים בגללו. כשהוא כבר מגיע לנקודת השבירה שלי, שאין לי כוח לצעוק יותר, אין לי כוח לויכוחים. השיחה תמיד מתחילה בצורה רגועה ותוך דקה שתיים זה הופך למלחמה של ממש. כמו שרשמתי, אני בן אדם מאוד רגוע ומאוד מאוד סבלני, קשרים קודמים לא התנהגתי ככה ובגלל זה רשמתי במכתב הקודם שאני מפחדת שהוא מצליח לגרום לי להגיע למצבים כאלה כמו שאף פעם לא יצא לי להכיר את עצמי ככה. הבעיה היא שהוא לא מתלהם, הוא לא צועק, הוא שליו ורגוע, אני זאת שיוצאת מהכלים ואני פשוט הופכת למשהו שאני בחיים לא הכרתי אצלי. זה מכניס אותי לדיכאון וחרדות ופחדים. השאלה של האם להישאר איתו או לא? כבר כמה פעמים עלתה לי. זה לא קל לי הנושא, אני יכולה להגיד בפה מלא שאני כן אוהבת אותו. בתקופה של הפרידה הוא מאוד היה חסר לי, יצא לי לצאת עם מישהו וזה לא היה אותו הדבר בכלל. זה היה נראה שאני מחפשת את הבן זוג שלי במישהו אחר, הכימיה לא הייתה אותו הדבר, יש לנו צחוקים משלנו, שרק שנינו מבינים. יש לנו גם דברים טובים בקשר ולא רק רעים ,אם בטעות יצא לי להסביר את זה לא נכון. עשיתי את השיטה של "הרשימת קניות" שפעם מישהי המליצה לי. תכונות טובות שלו לעומת תכונות רעות. שמתי לב שיש דברים שאני יכולה ומסוגלת להבליג עליהם, הבעיה היחידה שלי איתו זה שכשמסבירים לו משהו, איפה הוא טעה, למה הוא פגע, מנסים להראות לו ממש כמו ילד קטן איפה הוא טעה ולמה, אין עם מי לדבר. הוא תמיד צודק, כולם טועים- ממש ככה. באיזשהו שלב כשאני מגיעה למצב שאני מרגישה שאני מדברת לאוויר, זה מכניס לדיכאון, התגובות שלי נהיות יותר קיצוניות כי התשובות שלו יכולות לשגע פילים, אני מנסה כמה שיותר להסביר בצורה הכי פשוטה כדי שהוא יבין ובסופו של דבר זה לא שווה כלום ומכאן לפי דעתי התגובות הקיצוניות שלי באות לידי ביטוי. אני מודעת לקשר ואני מודעת למצב. כואב לי פשוט לחשוב על הסיטואציה שאני זורקת שוב פעם הכל לפח, אני כן אוהבת אותו אבל אני מפחדת להגיע למצב שאני אפסיק לאהוב אותו והרגשות יתחילו לדהות רק בגלל ההתנהגות שלו,
שגם אמרתי לו את זה דרך אגב. כל מה שאני חושבת ומרגישה אני אומרת לו, אני לא מסתירה כלום. אבל הבעיה היא שוב, לפעמים אין למי לדבר.

שני שלום,

תראי, אם יש סיכוי לדעתך לעבוד על הקשר בטיפול זוגי ואתם יכולים לעבור שם תהליך ואת הקשר שלכם מחזיקים גם דברים טובים, אפשרי לנסות.

אולם להישאר כך בקשר, לא הייתי ממליצה, ריבוי ריבים, התנצחויות, כעסים שקשה לתעל אותם, לא טובים בקשר זוגי, לאף צד וגם אם הוא משרת מטרות כלשהן, הוא לא משרת מטרות טובות ובונות.

השאלה המכרעת כאן בעיני היא האם שניכם מוכנים להתגייס לתהליך ולבחון מה מפגיש אתכם אחד עם השני ברמת התקשורת ואם יש סיכוי לקשר בריא ביניכם.

לחפש בבן זוג הבא מה שהיה בבן זוג הקודם הוא לא כך רצוי. כל אדם עומד בפני עצמו. עם זאת, פעמים רבות יש תכונות שחשובות בבחירה זוגית והיא יכולה להתקיים גם בבן זוג אחר ולעיתים קורה ההיפך - אנשים שמשחזרים באופן לא מודע דפוסים לא בריאים שהם מכירים מקשרים קודמים.

בהצלחה,

רונית שלום,

עיבוד אובדן של פרידה, של נישואין ומערכת משפחתית, הוא תהליך.
התהליך הינו אינדיבידואלי בין אדם אחד לאחר ומאד יכול להיות שלכל אחד דרכי ההתמודדות שלו עם אובדן כזה, שהוא לא פשוט.
חשוב מאד שלא תשפטי את עצמך על הכאב שאת חווה, הוא מאד טבעי והוא תהליך שאני מאמינה שאם תגייסי אליו את העזרה הנכונה, את תצליחי לעבור דרכו וגם להמשיך הלאה.

אתייחס למספר נקודות שהעלית.

ראשית כל: הילדים, חשוב מאד לא לערב אותם בתוך הכעסים של הגרושים. גם אם עולה כעס מול הבעל שבגד ובחר משהו אחר, לנטרל את המקום של הילדים ולהסביר להם שלפעמים ההורים לא מסתדרים ונפרדים, אך אימא ממשיכה להיות אימא שלהם, אבא ממשיך להיות אבא שלהם ואתם אוהבים אותם ודואגים להם.

לנטרל אותם מהכעס שאת מרגישה כלפי הגרוש שלך (וכמובן שכך יתנהג הגרוש).

שנית, האישה שהגרוש שלך חי אתה אינה מושלמת ואין מערכת יחסים מושלמת.
יתכן ומהמקום של האבל והכעס את עושה מעין "אידיאליזציה" (הכל טוב שם, מושלם, ורוד הוא מצא מעין "ברבי") וזה לא ככה במציאות ויתכן שהוא בתקופת "היי".. אבל זה לא נמשך כך לתמיד. בכל זוגיות יש עלויות ומורדות והתמודדות.

אני לא יודעת מה היה אופי הנישואין שלכם, האם הבגידה קרתה פתאום, האם היו טריגרים ומתיחויות בקשר..(סתם מקום להדהוד)

מה הייתי מציעה לך לעשות?

אני הייתי מציעה לך לגייס את הגרוש שלך לשיחה סביב נושא הילדים.
אני יכולה להניח שזה לא פשוט ושאת נושאת בתוכך כעסים אבל זה יכול גם לשחרר אותך מכמה דברים. הייתי מתחילה מלדבר אתו שאת מאמינה שחשוב לשניכם שלילדים יהיה טוב, תתארי לו מה קורה בבית, תנסו חשוב איך אפשר לפעול במקביל על מנת לעזור לילדים. במיוחד את מתארת את הבן., שווה לחשוב על טיפול רגשי עבורו ולהתייעץ. לחשוב על דרכים שאת להתקרב לבנך ומה אתם יכולים לעשות במשותף שהוא אוהב?

יתכן והילדים בתקופת בלבול והם רוצים לבדוק אם יש להם ביטחון ואהבה בשני המקומות (בית הגרוש ובת זוגו וביתך) מה שמחזק את עצתי ליזום שיחה עם הגרוש.

לך הייתי מציעה לעבור תהליך רגשי בשיחות על מנת לעזור לך להשלים מה שקרה, ללא האשמות, ללא שיפוטיות ולהיפגש עם איש מקצוע שיעזור לך לבנות כוחות להתמודדות, לבנות ביטחון עצמי בכל מיני פרמטרים בחיים, כולל האימהות ועוד..
אני חושבת שזו מתנה נפלאה שאת יכולה להעניק לעצמך ולהתפתח דרכו וזה יכול לפתוח לך דלתות בהמשך הדרך...

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,


,

שלום רחל,

ממה שהעלית הבנתי כי יש לך איזו שאיפה שהוא ישתנה, ויבוא לקראתך בכל מיני פרמטרים בהתנהגות שלו. בד"כ יהיה מאוד קשה לעמוד בדרישות גבוהות מעין אלו. עבור כל בן זוג שתמצאי.

את כותבת שבזכותך הקשר ניצל, בהמשך את מתארת את החסרונות שלו ואת היתרונות שלך מולו. הייתי מציעה לך בכל זאת לחשוב (כפי שקורה כרגע אצלך) על המקום הטוב שהוא העניק לך, ועל כך שכל ה"חבילה" היא מי שהוא. כלומר- הוא מגיע כפי שהוא, ללא יכולת להגמיש או לשנות אותו (חשבי על זה כך). בהנחה וכזה הוא נשאר, ולא ישתנה- האם את מוכנה להרפות מעט מהדרישות, ולהיות בקשר בנחת? נסי להיות בצד שלו- האם היית עומדת בהערות, בדרישות, בציפיות?

כמובן איני מבטלת את תרומתך להצלחת הקשר ואין לי ספק שגם בזכותך בקשר ראה תקופות טובות.

חומר למחשבה..
בהצלחה,

את פגעת בול !! אני לא חושבת שאני מוכנה לקבל אותו כפי שהוא כרגע .זה נכון שיש לי תמיד דרישות אליו בנושאים מסויימים אבל בשאר הזוגות שאני מכירה בת הזוג לא נאלצת לדרוש את הדברים האלה כי הבן זוג מעניק אותם כמובן מאליו ( סתם דוגמא הוא בחיים לא עשה לי מסאז' בטענה שאין לו כוח ואז כשאני נפגעת אז הוא אומר לי נו טוב יאללה אני אעשה לך זריז אבל אז כמובן אני כבר לא רוצה , או שהחיבוק הכי פשוט כשרואים ביחד סרט לא מגיע אני צריכה להגיד לו , או כשמשעמם ואין מה לעשות אני מציעה שנצא לבלות עם כמה חברים אבל הוא ישר מתנגד ומבאס את האווירה ואז כשאני נפגעת הוא כרגיל נכנע אבל אז אנחנו כבר לא יוצאים ולא מבלים כמו שכל זוג צריך לדעתי. )מיותר לציין שאותו העניין של חוסר השקעה מגיע גם לחדר המיטות הוא אף פעם לא יגיע למצב כזה שהוא צריך להזיע קצת יותר תמיד זה משהו בטוח ונוח לו וכמובן שזה משעמם .דיברצי איתו על הכל יש שיפור קטן אבל זה עדיין לא זה. ולמרות כל זה אני עדיין חושבת שזה ישתפר אם אני אעבוד קצת יותר או שאדתוק קצת יותר ואז בא השאלה למה לי ? אולי אמצא מישהו אחר יותר טוב ואז כמובן מגיע הפחד שאולי לא?

הי רחל,

אני חושבת שהמשפט הראשון שלך נותן את התשובה. את כרגע לא רואה את עצמך מקבלת אותו עם החסרונות שציינת- ולכן זה עלול לאמלל גם אותך ובטח שגם אותו, ללכת על דרישות שהן גבוהות בהרבה מהיכולות שלו. חשבי גם על כך שכל עוד את דורשת- את גם שמה את עצמך בעמדה לא נעימה. את יוצאת "הלא מסופקת" , "הביקורתית", ובו זמנית את דורשת מעצמך כן לנסות קשר עם אדם שאינך מרוצה בקשר איתו. לכן להערכתי זה עלול להיות מתכון לתסכול.

מעבר לכך, ללא קשר, אולי החבר הזה שם לך זרקור מסוים ויכולת להתבוננות על התכונות אצלך, שהן מעכבות מעט את הקבלה של מי שעומד מולך. כלומר יתכן מאוד והוא לא מתאים לך, אבל חשוב שתקחי את המתנה שלך מהקשר הזה, ותנסי ללמוד דרכים שבהמשך יקלו עלייך בקשר הבא. קצת על קבלה של האחר, איפה את מוכנה להתפשר ואיפה לא, מהם הדברים שחשובים לך יותר ומה פחות. וכו'.

הי מיכל,

יש לבדוק את הדברים הבאים:

1. האם גם בקשרים אחרים את חשה חוסר אמון? (כל דמות שאת בקשר קרוב איתה)
2. האם יש עוד סיטואציות בהן את חשה כך, או שהכל סביב מבטים לעבר בנות אחרות וכו'? (זה לא תמיד לגיטימי, אבל לרוב קל יותר לפתור)
3. האם מעבר למה שציינת טוב לך איתו, והוא קשוב לצרכייך?

אם הגעת למצב כי את לא מאמינה לו, ולא מאוד משנה מה הוא יסביר, הוא אינו קשוב לך ולא יודע לנהל ויכוחים בצורה מכבדת, ולהערכתך אינו מבין את משמעות הדברים לעומק, מבחינתך- כדאי לחשוב על המשך הקשר ולבדוק עם עצמך- האם באמת טוב לך שם, או אולי מגיע לך מישהו יותר איכותי.

1. בהחלט כן אף פעם אני לא מרגישה מספיק בטוחה להאמין, כל דבר אני חייבת לאמת ולהרגיע את עצמי שהוא דובר אמת. דבר שמאוד מאוד מציק, אולי זה האופי שלי והוא פשוט לא נותן לי מנוחה.

2. טוב לי איתו, הוא בן זוג דואג אוהב יש בן יכולת נתינה עצומה, יש בו הרבה תכונות טובות, אבל להקשיב הוא לא יודע, כשאנחנו מנסים לדבר הוא מיד קוטע אותי בדיבור ואם אני ממשיכה אחרי זה הוא מתחיל בצעקות ומריבות וכבר אין לי כוח.

הוא אומר לי שאני צריכה ללכת לטיפול אמרתי לו שגם הוא צריך.

הי שוב מיכל,

יתכן וטיפול אכן יעזור לשניכם, אך המטרה היא לא להתנצח על טיפול אלא לבדוק מה כל אחד יכול לעשות.

אם את סבורה שבאופייך את אדם שפחות נוטה להאמין לאנשים, גם אנשים קרובים אלייך, ומערכות היחסים שלך אינן בטוחות (מבחינת ביטחון בקשר, באדם שמולך, גם חברה טובה) - אני מציעה כן לברר זאת בטיפול. לפעמים זה יושב על דברים שפשר לפתוח אותם ובכך להקל עלייך מאוד. האמון חשוב בכל מערכת יחסים ובפרט זוגית. בלי אמון "טוב" ומבוסס- יהיה מאוד קשה להתפתח למערכת בריאה. כך שזאת מתנה עבור עצמך עוד לפני שזאת מתנה ענקית לזוגיות. כאמור גם מול קשרים אחרים תוכלי להתפתח יותר בזכות הטיפול.

לגבי ההקשבה שלו- על זה גם ניתן לעבוד בטיפול משותף (יש מטפלים שהם גם פרטניים - לטיפול נניח עבורך, וגם זוגיים, כלומר- בהמשך לשלב אותו בטיפול זוגי), והרבה פעמים חוסר הקשבה נובע מחוסר כבוד/סבלנות וסובלנות/עקשנות, ועל פרמטרים אלו ניתן לעבוד בטיפול. יש להשקיע כאן משאבים קונקרטיים של זמן וכסף, וכמובן משאבים לא פחות יקרים שהם המשאבים הרגשיים. עד כמה את מרגישה שאת מוכנה להשקיע בקשר כזה.

חשבי על כך, בהצלחה,

תודה על התשובות ועל המענה המהיר...
לגבי הטיפול שהמלצת לי האמת שאני לא יודעת ולא מכירה מקומות כאלה, ואין לי מושג
איפה לחפש, אשמח אם תעזרי לי בזה :)

הי מיכל,

אני ממליצה שתפני לטלי, המנהלת שלצידי. תוכלי לעשות זאת ביום ראשון.
היא מטפלת פרטנית וזוגית ואין לי ספק שהיא תוכל לתת לך מענה מקצועי.

בברכת שבת שלום,

הי,מסכימה איתך.רק שאני נשואה כבר 11 שנה..החוכמה באה בדיעבד מסתבר.
גם אם הכל מושלם בהתחלה-אנשים משתנים,בד"כ לרעה עם השנים...
בכל מקרה יש לך עוד זמן לחשוב ולראות מקרים...,בהצלחה!!

מאיה שלום,

אני מבינה את מה שאת מעלה.

חשוב לזכור שאי אפשר להכליל את כל ה"גברים" באותה משבצת.

יש כל מיני גברים עם דפוסי אישיות וכן כל מיני נשים עם דפוסי אישיות.

יש אנשים שבאמת חוו זוגיות פחות מוצלחת בחייהם והתגרשו ופתחו פרק ב' מוצלח מאד.

יש אנשים שחיים בזוגיות טובה אשר מחזיקה שנים רבות.

חשוב לזכור שאף אחד מאתנו אינו מושלם, לא אנחנו ולא האחרים...

ראשית, את בחורה מאד צעירה, יש לך הרבה זמן לחשוב על המקום של הנישואין בחייך ולעסוק כיום בתכנים שמעניינים אותך.

שנית, לא חייבים להינשא אם לא רוצים ויש אכן גם נשים חד הוריות וגם גברים (תופעה קצת פחות מוכרת) חד הוריים.

אך נראה לי שלקפוץ למסקנה כזו כרגע תהיה קצת מהירה בשלב הזה של חייך.

לא הייתי מציעה "להשחיר" את מוסד הנישואין/הזוגיות המחייבת ארוכת הטווח או כל דבר שתבחרי לקרוא לה...

כי בכל בחירה בחיים יש "גם וגם". ויש רווח גם בזוגיות כאשר זו היא טובה והדדית, גם לא מושלמת, כי אין זוגיות מושלמת, גם אם היא נראית ככה אצל אחרים, היא לא.

אני מאחלת לך להתפתח בכל כיוון שרק תרצי בו וכל דבר שתרצי להחליט אותו בעתיד - הוא בסדר ויש לך שפע של זמן לכך.


בברכה,

א.א. שלום,

אני מעלה מספר נקודות/שאלות לחידוד כל מה שהעלית כאן:

ציינת בהתחלה הרבה דברים נפלאים שיש בקשר עם בן זוגך, מתי התחלת להרגיש שזה פוחת? האם את מזהה שיש איזשהו קשר לבחור השני שמושך אותך וזה גורם לך לבלבול ברגשות?

מה גורם לך להתבייש בבן זוגך ומתי זה התחיל?

כי את מתארת כאן שינוי מאד רציני שקרה בקשר מגבר שאת כל כך הערכת עם כל כך הרבה תכונות נפלאות למשהו שהפך לבושה, למריבות ועוד..

סביב מה אתם רבים?

כאשר יש ביניכם יחסים (את ובן זוגך) מי יוזם? עד כמה התדירות ירדה והאם יש הלימה בצרכים או פער?

האם מלבד המשיכה לבחור השני קיימתם איזשהו קשר כלשהו?

תנסי לחזור אלי עם השאלות ששאלתי ואנסה לתת לך מענה רחב יותר.

אני לא הייתי ממהרת לקבל החלטה לפני שבודקים באמת מה קרה לך שם, כי זה יכול לנבוע מהרבה סיבות ששווה לנסות לבחון אותם.


בברכה,

שלום לי,

אני נוטה להסכים שמעבר לדירה משלך הוא בוודאי מבחן לעצמאותך, וליכולת שלך לנהל את עצמך ללא תלות בהורייך. גם אם בתוך בית הורייך את לא תלויה בהם, הרי שזוהי קורת הגג שלהם.

אני מבינה ממנו שזה דבר שחשוב לו. אך האם העצמאות שלך חשובה גם לך? הרבה רווקים ורווקת גרים בבית ההורים מסיבות כלכליות במציאות של היום, ולא תמיד מסיבות אישיות הקשורות לבשלות שלהם לחיות "בחוץ". העובדה שהדרישה שלו "נגעה" בך יכולה אולי לגרום לי לשער, שאת מוטרדת, או תוהה בינך לבין עצמך האם את אכן צריכה לעשות את הצעד הזה, אבל לא עבורו, אלא עבור עצמך.

כלומר לפני שנדבר על מה זה יעשה לזוגיות, ננסה לשאול מה זה עושה לך. ואחרי שתהיה לך את התשובה לשאלה האם את אכן זקוקה לשינוי הזה, עבור עצמך, יהיה קל יותר לחשוב גם ברמה הזוגית.

אני לא משוכנעת שהו מפחד מזוגיות, אתם יחד שנתיים ולפי מה שהבנתי סה"כ טוב לכם יחד. אני לא בטוחה שזהו הקריטריון היחיד למדוד את רמת המחויבות שלו כלפייך, אלא למדוד זאת ע"י פרמטרים מתאימים יותר, כמו הנתינה שלו בקשר, המסירות לקשר, איפה הקשר עומד בסולם העדיפויות שלו, איפה את חשה אותו מחויב לך ואיפה פחות, מהם נושאי השיחה שלכם ומה הוא מעלה פרט למגורים- האם מעלה את האפשרות למיסוד? איך רואה חיי נישואין וכו' וכו'- יש עוד הרבה. בכך כן הייתי מתמקדת..

אם תראי שאכן הוא מחויב כפי שבעינייך צריך בשלב זה של הקשר- הציעי לו את האפשרות של מגורים משותפים.

בהצלחה רבה,

היי מיכל
איני יכול להעיד על אחרים אך אני יודע שאם איני נמשך לאישה איני יכול לקדם יחסים למישור רציני יותר
מבלי להתייפייף- רוב הגברים תמיד ישמחו לשכב עם אישה מושכת
מדוע הם לא רוצים יותר איתך?- הייתי שואל לגילך,כמה מערכות יחסים ארוכות היו לך .....

מיכל שלום,

פרט חשוב מאד, בת כמה את?
איך היית מאפיינת מערכות יחסים שלך בעבר? האם היו מערכות יחסים אשר באו לידי ביטוי במיניות בלבד? (זה גם בסדר).

וכאן נשאלת השאלה מה חשוב לך, את מעלה את השאלה מהמקום שאת כנראה מחפשת מישהו שירצה משהו מעבר...האם גם את רוצה משהו מעבר?

מה חשוב לך בגברים שאת יוצאת איתם? אילו תכונות אופי?

יש גברים (וגם נשים) שבתקופות מסוימות או מול אדם מסוים, מחפשים קשר ספציפי וזה יכול להיות מה שאת מציינת.

הייתי בוחנת עם עצמך מה חשוב לך? מה היית רוצה בקשר? מה את מרגישה כשאת נפגשת עם בחורים? האם היית רוצה להכיר טוב יותר את הבחור שאתך ולאפשר לקשר להתפתח לפני המיניות?


אם את רוצה, את מוזמנת לחזור לכאן עם הדברים שהעליתי.

בברכה

יעל שלום,

עולה שאלה (רק שאלה להדהוד) האם יתכן ובן זוגך חושש מלקיחת הצעד קדימה?
כי בהתחלה תיארת משהו כלכלי, אח"כ הוא דיבר על ביטחון לאחר ריב שהוא רוצה שיחזור לעצמו, משהו נשמע כמו חששות, פחדים כשהרגע האמיתי מתקרב?

יש לי הרגשה שזה לא נושא הכסף ויתכן ויותר קל לו לתלות זאת בכך (לא רק מולך, אפילו לו בעיני עצמו...) כי הרבה יותר קל להתמודד עם חשש ממשהו קונקרטי - מעשי מאשר חשש יותר גדול - השאלה האם אני באמת מוכן לעשות את הצעד?
אני מבינה את החשש שלך, עדיין לא הייתי מרימה ידיים אך כן הייתי בודקת משהו.

ראשית, אפשר לשוחח על זה. זה בסדר. לפעמים אם אדם יודע שזה בסדר להרגיש ככה, הוא יכול יותר להירגע. כי פעמים רבות אנשים נבהלים מהרגשות שלהם שהם לגמרי טבעיים... השאלה עד כמה הם מנהלים את האדם בחיים....

הייתי שואלת אותו מה הוא חווה ומדברת אתו על מה קורה בתקופה האחרונה ומזמינה את זה לגמרי לשיח פתוח.

תנסי לראות לאן כל זה הולך. אם הוא ממשיך לייצר מצבים כדי להרחיק את האירוסין או שהוא כן רוצה לבחון מה קורה לו ולהתקדם. יש אפשרות גם להיעזר בטיפול זוגי (בהחלט גם לפני נישואין זו מתנה נפלאה....) בנוסף, בזוגיות, גם רבים לפעמים. זה בסדר וזה חלק מלהיות בזוג. כמובן שריבוי ריבים הוא לא רצוי וטוב אך זה כן משהו שקורה.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה ואת מוזמנת לעדכן.

בברכה,


,

בהמשך לנושא זה.
אכן לאחר הריב דיברנו על הדברים בשקט וברוגע. אמרתי לו כי אני מקבלת את ההרגשה שלו וכי אני יעשה את החלק שלי על מנת שזה ישתפר.
הוא כמובן אמר כי גם הוא יקח על עצמו את עניין השיפור בקשר.
אני לא בטוחה שאני רוצה לפתוח איתו שוב אתה השיחה. אנחנו השלמנו וכרגע אנחנו מתנהלים כרגיל.
האם אולי כדאי רק לתת לו הרגשה של רוגע. הרגשה שזה בסדר אני מבינה אתה עובר תהליך ומתי שתרגיש מוכן תעשה.
אני עם עצמי מאמינה שברגע שהוא ירגיש את הרוגע זה יעביר לו את הספקות.
את חושבת כמוני?
או שבכל זאת לשבת שוב ולשוחח.

יעל שלום,

את מכירה את בן זוגך כמובן יותר טוב.

תראי, אם שוחחתם על החששות ועל הדברים שהעליתי בתשובתי והדברים "מונחים על השולחן" ביניכם קרי, העליתם את הרגשות, החששות ואת ההתקיימות שלהם, זה טוב.

אפשר לראות מה קורה ולבחון את הדברים שוב, ממה שציינת נראה שאת מכירה את התנהלותו של בן זוגך וסומכת עליו.

הייתי מציעה לכם להמשיך בזוגיות ולנסות לבחון את הנושא שוב בעוד תקופה ואם עולה שוב חשש - לנסות לעשות שם משהו או לקבל החלטה - ואולי זה בכלל לא יקרה והכל יהיה טוב........ולפעמים אנשים גם עושים דרך בחיים עם רגש של חשש, אין זה אומר שהם לא שמחים על ההחלטה. זה בסדר.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,