פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נשואה שלום,

אני קוראת שאת צוברת תסכול על דברים שעולים בהתנהלות של הבית ובקשר שלכם.

שאלת האם מותר לך לומר "עד כאן" בהחלט כן, מותר ורצוי לדבר על מה שקשה, כי אם לא, התסכולים יצטברו יותר וזה בוודאי לא בריא לא לך, לא לקשר הזוגי, לא לילדים ולא להתנהלות הטובה של הבית.

מתיאורך, את עובדת לא מעט שעות ומתניידת בחוץ הרבה זמן.
לבעלך כנראה פנאי וגמישות מבחינת העסק שלו להתנהלות בתוך הבית, בין אם זה עבודות בתוך הבית ובין אם זה עם הילדים או צרכים שלו (נסיעות וכו'..)
האן מפריע לך באופן כללי סוג העבודה שלו?

אני חושבת שכדאי לכם לשוחח על הדברים ולעשות מעין "סדר" חדש במערכת, חלוקת תפקידים.

נסי לשוחח אתו, אבל לא בזמן שאינו פנוי להקשיב, המטרה כאן היא לא להשיג ממנו תשובה לאקונית, כפי שאת מתארת. אלא באמת לתאר את מה שחשוב לך ומה שאת מרגישה וכן לשאול אותו מה חשוב לו ומה הוא מרגיש (שיחה שיש בה הדדיות היא יותר מזמינה להקשבה)

אמרי לו שאת מבינה שיש לו את העסק ומכורח הנסיבות הוא יותר בבית, נוצר מצב כזה וכזה, חשוב לך ואת מאמינה שבאיזשהו מקום גם לו, שהמצב בבית יהיה יותר מאורגן.

תנסו לחשוב ביחד על כמה מוקדים:

האם אתם זקוקים לעזרה בניהול משק הבית? (=.עזרה בניקיון)

האם יש דברים שבעלך מוכן לבחור ולקחת על עצמו את האחריות מתוך בחירה

האם יש קשיים ששניכם יכולים לשוחח עליהם ולחשוב איך ניתן לפתור אותם.

איך אתם בכלל מתקשרים ביניכם? מפגינים רגשות? משתים אחד את השני?
לעיתים עם השנים הדברים המובנים כביכול, יכולים ללכת לאיבוד...

האם יש לכם זמן איכות זוגי בכל מה שאת מתארת? הם קורה שאתם יוצאים? רק
שניכם לאיזה בית קפה או סרט או כל דבר שחשוב לכם? זה גם חשוב לשמור על הקשר שלכם.

חשבי על כל הדברים ואני מקווה שתצליחו בהמשך

בברכה,

מילי שלום,

אני מבינה את הרגשתך ואת לבטייך.

אכן מקום רגיש.

נראה שאת מאד מעריכה את המשפחה, את כלתך וחמתה. עם זאת, את נזהרת ולא רוצה להתערב.

ביחסים בין בני זוג זה נכון לא להתערב. הם ילדים גדולים וצריכים ללמוד להסתדר.
תפקידך אינו לשנות את האופי או דפוסי ההתנהגות של אף אחד.

לגבי אימה של כלתך, אולי מתוך נימוס הייתי חוזרת אליה אך שמה גבול שחשוב לך יחסים נעימים ובזה את מאמינה, אך היחסים בין הילדים הוא משהו שאת לא רוצה להתערב בו וזה לא נכון.

את מעריכה אותה, מבינה שיש כמה קשיים וחושבת שהתערבות עלולה להחריף את המתיחות וצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

שאלה, איך היחסים שלך עם בנך? אם בנך משתף אותך בדברים, את יכולה להביע דעה כללית שלא נובעת ממקום "מחטט", שאת חושבת שטוב לשמור על קשרים חיובים וטובים עם המשפחה ושניתוק עלול להיות צעד קיצוני, אך הוא יעשה כהבנתו.
יש סיכוי רב שדברים יסתדרו עם הזמן, כמו בלא מעט קשרים משפחתיים.

פעמים רבות קשה לדעת באמת מה קורה בין בני זוג , אך באופן כללי מעבר לזה, לא כדאי להתערב.

את יכולה להציע עזרה במה שקשור אליך ואל בני הזוג .....יש תפקידים שאת לא צריכה לקחת.

בברכה,

אז איך מתגברים על אי סבלנות . לפעמים.כשממש בא לי שיהיה הנכד שלי ולא הילד שלי בא קצת עושה למענו והוא חוזר להוריו. אני מוכנה להיות קצת סבתא אבל הרבה חופשיה.יש לציין שאני אמא הכי טובה להם.

שלום ישראלית,

את מתארת מצב של שחיקה כתוצאה מהאימהות וכל מה שכרוך בה. אכן משרה לא קלה וטומנת בחובה, לצד רגשי האושר, גם רגעים מאוד לא קלים בהם את צריכה לשים לפני הצרכים של עצמך- את הצרכים של ילדייך.

אני מניחה שלפער הגילאים של הילדים יש משמעות. כלומר יש לך כבר ילדים שהם בגירים לכל דבר, ילדים שבמונחים של פעם, או אפילו של היום- יכולים כבר בעצמם לנהל בית ואולי אף להקים משפחה משל עצמם. אני מניחה שלגיל שלהם, ואולי גם לגיל שלך, יש כבר משמעויות כאלו ואחרות בעינייך, שיכולות להשפיע על התחושות שתיארת.

הילד הקטן כמובן לא צריך "לסבול" כתוצאה ממה שאת מרגישה, רצוי שתמשיכי להיות סבלנית ותתני לו לחיות בקצב שלו, על אף רצונותייך העזים שיגדל כבר ויפוך לעצמאי בפני עצמו.. זה יקרה מתישהו. אני כן יכולה לנסות להציע לך לחשוב על פתרונות אחרים, כמו למשל- לקחת בייביסיטר, נערה, שתיקח אותו לפעילויות, חוגים, משחקים, לפעמיים-שלוש בשבוע, בעוד לך יהיה את הזמן שלך לעצמך. כמובן לשדך אותו לחברים ולפעילויות חברתיות.

במקביל, חשבי על דרכים להתקרב אליו ולנסות למצוא עניינים משותפים לכם. ילד בגיל זה הוא כבר מבין וניתן לעשות איתו הרבה דברים- יצירה, סרט ביחד, חוף ים, פיקניק.. כל מיני חוויות שיכולות לעשות גם לך טוב. כמובן אם תצרפי חברה זה יכול לעזור אף יותר.

מקוה שעזרתי ובהצלחה,

אלה שלום,

סביב אילו נושאים את מזהה שיש סכסוכים/אי הבנות בקשר עם גיסתך?

מספר נקודות:

פעמים רבות, אנו כבני אדם (ואני קצת מכלילה) רגישים לפעמים לתגובת הזולת ומשייכים פרצופים, התנהגויות, תגובות מסוימות מיד אלינו, כאשר יתכן שבכלל האדם השני הגיב בכלל מהמקום שלו בכלל (=מכל מיני סיבות - היה מתוסכל, עבר עליו יום לא משהו והרשימה עוד ארוכה...)

השאלה אם את מוצאת את עצמך רגישה לפעמים לדברים שהם לא בהכרח שייכים אליך, שאולי הם בכלל של גיסתך, אך את מייחסת אותם מיד אליך ואז בונה איזה תסריט שרץ לך בראש ונפגעת, האם זה יכול להיות?

מעבר לכך- הייתי מנסה, אני מתארת לעצמי שזה מאד לא פשוט, לא לערב את בעלך בכל ריב שהיה ביניכן אלא לשמור את הקשר הזוגי עם בעלך.

בנוסף, אם את מרגישה שש מתח בינך לבין גיסתך המקום של או להיות צמודה אליה יותר מידי או לברוח - הן פתרונות קיצון ואני מחפשים את טווח הביניים.

את כמובן לא צריכה להיות חברתה הטובה ביותר ואשת סודה, אולם בהחלט יש מקום ליזום אתה שיחה, לשתף אותה שחשוב לך שהקשר ביניכם יהיה טוב, אתן משפחה, לבדוק מולה מה קורה בקשר ביניכם ומה שנקרא "לישר הדורים" להמשך טוב יותר ביניכם.
במקום לחכות לטלפון - דברו על זה...

במידה ויעלו אי הבנות, כאן המקום לדבר עליהן. לא ליד הילדים, לא ליד הבעלים או ליד ארוחה משפחתית. רק שתיכן.

יש סיכוי רב שהיא מאד תעריך יוזמה כזאת שלך וזה יכול לעשות לכן טוב ותוכלו לפתוח דברים ולנסות לראות מה קורה לכן בקשר ואיך אתן יכולות לשפר אותו.

כי כיום אתן מתקשרות דרך הבעות פנים, כעס מתחת לפני השטח ועוד, מה שלא מקדם את האינטרסים שלך וסביר להניח גם לא את שלה ומשפיע בעקיפין על המשפחה והזוגיות.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

אני מרגישה בעיקר שבמשפחה של בעלי אינני מתנהגת לרוב בטבעיות- תמיד צריכה לעזור, להיות נחמדה, להתנהג כפי שמצופה וכו'... הנושא הטעון בעיקר זה הילדים , וגם אני חושבת שחמותי מן הסתם תמיד תקשיב ותבין אותה בכל סיטואציה ולא אותי, תצדיק אותה....ניתן לציין שיש לי עוד גיסים ולידם אינני מרגישה כך, רק בנוחכותה אני כאילו חסרת בטחון , מרגישה שכל צעד שלי נשפט ...

אלה שלום,

יתכן ובגלל הרגישות מול גיסה זו, את רגישה, ואני מבינה זאת, גם להתנהלות סביבה וסביבך למול שאר בני המשפחה (כניסה להשוואתיות ועוד דברים שאני מבינה אותם אך בסופו של דבר, אינם תורמים לשלוותך או למערכת היחסים ביניכם).

אני ממשיכה באותה עצה שנתתי לך. בהחלט הייתי משוחחת עם אותה גיסה בנימה לא שיפוטית, אלא בוחנת את הקשר, את מה שקורה ביניכם ואת החשיבות שיש במסגרת המפגשים המשפחתיים ומה יכול לעזור לכן.

כמובן אפשר לשתף את הבעל אך לא הייתי "שופכת שמן למדורה" שם במובן של הצתת אש, אלא שיתוף מתוך רצון להדדיות ושיפור יחסים.

ממקום טוב יכול לצמוח טוב.

אפילו אם יחסים עם גיסות אחרות תהיינה יותר קרובות, אך שיהיו לך יחסים טובים דיים גם אתה.

את עושה מה שאת יכולה. וזה נכון לכל קשר שלנו עם הסביבה. יש אי הבנות? לא ברור מה קורה? מתח? שווה לדבר על זה. להבין. לא תמיד מה שחשובים הוא באמת מה שקורה ואם כן? אפשר פעמים רבות לעבוד על יחסים.

בברכה,

תודה מראש :)

ליאת שלום,

תראי, אני הייתי לוקחת את שאלתך יותר לכיוון כללי ולא ספציפית לכיוון הנסיעה הנוכחית.

האם את מרגישה בקשר שאת ובעלך מבלים זמן איכות ביחד? האם אתם יוצאים? האם אתם משתפים אחד את השנייה בדברים? האם את מרגישה שהוא חבר ועומד לצדך? האם יש הדדיות?

אם יש התקיימות כזו בקשר, אז הנסיעה לא מעידה על משהו חסר בזוגיות וזה בסדר לפרגן לו.

בקשר זוגי, יש את ההתקיימות של המרחב הזוגי (אתם) ואת ההתקיימות של כל אחד מבני הזוג (מה שכולל את המרחב של השהות של כל אחד עם תחביביו, חבריו וכו'..) מה שמאד חשוב להתפתחות כל אחד, שמשם אפשר גם להביא חוויות אל תוך הזוגיות מבלי לפגוע במרחב הזוגי.

אם את מרגישה שהמרחבים הללו קיימים זה בסדר.

אם חשוב לך לנסוע אתו גם, אפשרי ורצוי לשוחח אתו שגם את היית רוצה לנסוע אתו לחו"ל.

לגבי נושאים כמו ילדים, חסכונות ועוד.. גם להם יש מקום בתקשורת הזוגית שלכם, מה אתם מרגישים, מה שניכם חווים, זה חלק ממכלול הזוגיות שלכם והאפשרות שלכם לשוחח על דברים ולעיתים כל צד מבשיל בזמנו. השאלה כמובן עד כמה יש פערים ועד כמה ניתן ללכת האחד לקראת השני.

אני ממליצה לשוחח גלויות על הכל ואם את מרגישה שסה"כ יש הדדיות בקשר, לפרגן לבן זוגך את הנסיעה.

מאחלת לכם הרבה הצלחה המשך הדרך,

קודם כל תודה על התייחסותך,
הקלת עליי שאמת לפרגן לו לנסוע כי גם הוא מפרגן..
אני הייתי איתו בחול כבר מספר פעמים אבל מתחשק
לו לנסוע לבד.. עם חבר...
אנחנו מכירים מגיל קטן ויצאנו תקופה ארוכה לפני שהתחתנו
אנחנו נשואים כבר 3 שנים אבל מכירים כבר 10 שנים.
אז כן אנחנו מספרים אחד לשני על מה שקורה בנינו ביום יום
אבל לפעמים הוא לא דואג לספר הכל ( פרטים קטנים)
כמו למשל היום הייתי בעבודה אז התקשרתי אליו וגליתי שהלך לים עם אחד
החברים שלו.. והוא לא אמר לי לפני שהוא הולך..
בכל אופן זה מרגיע אותי לשמוע מימך שזה בסדר שהוא
נוסע.. כי זה פעם ראשונה שהוא הולך בלעדיי לחול מספר ימים
ועם חבר.. אני פשוט לא רוצה שזה יהפוך להרגל ויתחיל
לנסוע כל פעם כי למרות שאנחנו מכירים הרבה זמן וכן חברים טובים
עדיין מפריע לי שהוא נוסע ומשאיר אותי כאן לבד..
תודה בכל אופן :)

ליאת שלום,

זכרי שכל דבר יכול להיות מדובר בקשר אם הוא מציק.

זה עדיין לא הפך להרגל ולא בטוח שזה הכיוון.... את יכולה גם למצוא לעצמך את הזמן, התחביבים החברות שלך, בוודאי בלי שיפגע גם במקום הזוגי שלכם.

זה "גם וגם".

ואם בקשר אתם באופן הדדי תשמרו את זה ותדברו על הצרכים שלכם בזוגיות, על מה שחשוב לכם שיהיה בה ומחוץ אליה, מבחינת שמירת קשר עם חברים, אולי לצאת לפעמים עם זוגות, תחביבים ועיסוקים של כל אחד/אחת, אשריכם.

ליאת שלום,

תראי, אני הייתי לוקחת את שאלתך יותר לכיוון כללי ולא ספציפית לכיוון הנסיעה הנוכחית.

האם את מרגישה בקשר שאת ובעלך מבלים זמן איכות ביחד? האם אתם יוצאים? האם אתם משתפים אחד את השנייה בדברים? האם את מרגישה שהוא חבר ועומד לצדך? האם יש הדדיות?

אם יש התקיימות כזו בקשר, אז הנסיעה לא מעידה על משהו חסר בזוגיות וזה בסדר לפרגן לו.

בקשר זוגי, יש את ההתקיימות של המרחב הזוגי (אתם) ואת ההתקיימות של כל אחד מבני הזוג (מה שכולל את המרחב של השהות של כל אחד עם תחביביו, חבריו וכו'..) מה שמאד חשוב להתפתחות כל אחד, שמשם אפשר גם להביא חוויות אל תוך הזוגיות מבלי לפגוע במרחב הזוגי.

אם את מרגישה שהמרחבים הללו קיימים זה בסדר.

אם חשוב לך לנסוע אתו גם, אפשרי ורצוי לשוחח אתו שגם את היית רוצה לנסוע אתו לחו"ל.

לגבי נושאים כמו ילדים, חסכונות ועוד.. גם להם יש מקום בתקשורת הזוגית שלכם, מה אתם מרגישים, מה שניכם חווים, זה חלק ממכלול הזוגיות שלכם והאפשרות שלכם לשוחח על דברים ולעיתים כל צד מבשיל בזמנו. השאלה כמובן עד כמה יש פערים ועד כמה ניתן ללכת האחד לקראת השני.

אני ממליצה לשוחח גלויות על הכל ואם את מרגישה שסה"כ יש הדדיות בקשר, לפרגן לבן זוגך את הנסיעה.

מאחלת לכם הרבה הצלחה המשך הדרך,

מיכל שלום,

את מזהה דפוסים בעייתיים בקשר.

מחד, את מציגה דברים יפים שיש בקשר מאידך, את מציינת דיבור לא יפה ולא מכבד שלו אליך, מול אנשים ועוד תכונות אשר עלולות להקצין עם הזמן והן בעייתיות בקשר זוגי.

את לא אמורה לחוות בקשר אמירות כמו שהוא מכנה אותך, אלא קשר שיש בו כבוד, הערכה האחד כלפי השנייה (הדדיות).

ונראה שאת נפגעת שם וזה לא פשוט ואת מזהה את זה.

אתם הולכים לקראת נישואין, אח"כ יכולים להגיע ילדים, מה שעשוי ליצור מתיחויות, חילוקי דעות, להחריף את המצב שאת מתארת כאן, במקרה הטוב גירושין, במקרה הפחות טוב, נישואין לא קשים כשכבר יהיה קשה לפרקם.

בהחלט הייתי מציעה לך לשקול את הדברים לפני קבלת החלטות גורליות.

ראשית, הייתי בודקת עם עצמך מה משאיר אותך בקשר עם גבר ש"יורד" עליך ומכנה אותך בשמות לא נעימים? האם זו אמונה שהוא ישתנה? האם את מנסה להיאחז בטוב? משהו אחר?

הייתי מציעה לך להיפגש עם איש מקצוע ולבחון מה באמת חשוב לך בקשר ובנישואין לפני שאת נכנסת להתחייבות כזו עם כל מה שאת מתארת כאן בפורום.
האם היו לך בני זוג קודמים ואיך זה היה איתם?

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

אני לא יכולה להגיד שהוא מתעלל בי או מקלל אותי בקטע מגעיל. לפעמים יצא לו להגיד לי טיפשה מול המשפחה שלי או אמא שלו ותמיד כביכול בצחוק. עשיתי לו על זה שיחה ואמרתי לו מה אני מרגישה. הוא הבטיח לא לעשות את זה יותר. וטוען שהוא ממש לא חושב ככה והכל בצחוק וללא כוונה. בגדול הוא מרעיף עליי המון אהבה מול כולם וכשאנחנו לבד. מכבד אותי עוזר לי בהכל... הבעיה הכי גדולה זה שיש לו פליטות פה לא במקום לפעמים. לא עליי אלא בכללי. למשל הוא חייב להגיד אם מישהו לא מוצא חן בעיניו מול אמא שלי גם כשמדובר בקרוב משפחה. גם על זה דיברנו... וגם על זה קיבלתי הבטחה שלא יקרה. אני איתו כי אני אוהבת אותו כי הוא נותן לי הרבה ביטחון רגשי ופיזי. הוא מוכיח לי את אהבתו. תמיד מגן עליי תומך בי. מקשיב לי. הוא נתן לי הבטחה שזה לא יחזור על עצמו. בתקופה האחרונה יש בלאגאנים בין המשפחות בגלל עינייני חתונה וזה גם השפיע עליו... פעם אם הייתי בוכה הוא היה משתגע ועכשיו נהיה קצת אדיש ואומר שנמאס לו שכולם נעלבים. מצד אחד אמא שלו מצד שני אמא שלי וגם אני.

מיכל,

תראי, הוא כן יצטרך לקחת אחריות גם החלקים שלו בקשר, זה חלק מתהליך של התבגרות.

אם זה משהו שחשוב לך, זה חשוב שהוא יעבוד על זה ולא יתנהג ככה.

ה"צחוק" יכול להצחיק אותו, אבל אני קוראת שהוא לא מצחיק אותך... אלא מציק לך.

חשוב שהוא ידע את זה ושזה גבול ביחסים ביניכם.

הוא חייב ללמוד את המקום של התקשורת ביניכם כזוג ואת התקשורת כשאתם נפגשים עם המשפחה.

על מנת שלא תהייה הישנות ואז תחזרי להיפגע שוב ושוב., כי בסוף, יש לכך השפעה על הקשר הזוגי בכל מיני פרמטרים.

חיי נישואין מזמינים לא מעט אתגרים, מתיחויות ואם נוסיף על זה התפתחויות נוספות, אנחנו מעצימים את ה"חבילה".

אני חלילה לא עושה "השחרה" לבן אדם, אלא מסבה תשומת לב למשהו שהוא מאד חשוב בקשר ביניכם שלא יקרה.

שלום לך,

אני מבינה את דאגתך אך לצערי כל עוד הבת שלך לא תרצה באמת לשנות את המצב, ולקחת בעצמה אחריות על המצב הזוגי, המצב יתכן וישאר כך.

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה להפנות אותה מדי פעם לסדנאות, תוכניות (סופר נני), מאמרים וכתבות על הורות, זוגיות וכד'. יתכן וזה "יעורר" משהו והיא תרצה לפעול. בסופו של דבר אלו חייה ואלו הן הבחירות שלה.

בהצלחה רבה,

זה בדיוק מה שאני יעשה.

שלום לך ע.מ.


ראשית אני פחות אתייחס קונקרטית ונקודתית לעינין מברשת השיניים. את מעלה סוגיה רחבה יותר והיא ההדדיות בהענקה זה לזו בתוך מערכת יחסים. דווקא נשמע שאתם מאוד מכווננים למטרה הזאת- להעניק זה לזו. כלל ראשון בנתינה הדדית היא לא לרשום כל "מתנה" או "הטבה" בפנקס. הפנקסנות הזאת מביאה בסופו של דבר להתחשבן אחד עם השניה וזה עלול ליצור בדיוק את המצב הנוכחי- עימות, ולפעמים גם עימות מביך.

אם התחושה הכללית שלך היא שהוא לא מעניק מספיק, בניגוד לתחילת הקשר, יש לכך 2 אפשרויות- או שבתחילת הקשר הוא העניק מתוך תחושת החיזור (והאמת, כך זה קורה אצל רוב הזוגות וזה לגמרי נורמלי.. זה בהחלט אמור להתמתן תוך הכניסה לשיגרת היחסים) וזאת האפשרות הסבירה. האפשרות השניה היא החשד שלך כי הוא לאט לאט מפחית את היותך "מספר אחד" ומשקיע יותר בתחומים אחרים בחייו. כאן יש לבדוק, מה קרה? האם זאת שיגרת היחסים? האם מוטרד ממשהו? האם לוקח אותך כמובנת מאליה?

אלו שאלות לגיטימיות בכל מערכת יחסים ויש לדון עליהן. פחות לשאול למה היתה כוונת "המשורר" - הראש החדש או הישן של המברשת? אלא לדון בשאלה הגדולה יותר- מהי מידת הנתינה שלנו זה לזו בקשר, מה עושה לנו טוב ומה פחות, ומתי חשוב לנו לקבל מילה טובה, חיזוק או מתנה. והכי חשוב- למה זה חשוב. מה זה נותן לך ולמה את זקוקה לזה ממנו.

נכון שבת זוג קלאסית היתה מצפה שהגבר יתן לה את המברשת החדשה, ואני מבינה את ההחמצה שאת בוודאי חשה, אבל שוב, כדאי להסתכל ברמת המאקרו, הכללית, ולהבין מה בדיוק את מצפה ממנו- וכן לנסות לזהות, האם הוא יכול לספק לך זאת.

בהצלחה רבה

שלום אלה,

למרות שלא העלית דילמה לגבי זוגיות, אשמח לענות לך-

ראשית כדאי יהיה ליצור קשר עם חברות הילדות שלך, אם זה בסקייפ או בכל דרך אחרת -והיום האפשרויות רבות. גם דרך הסמארטפון את יכולה ליצור עימן שיחות וידאו וכו'. הקשר דרך השפה הוא משמעותי ושפת האם שלך בהחלט מהווה איזשהו מכנה משותף, גם תרבותי, עם אותן חברות.

דבר נוסף שחשוב שתעשי הוא לנסות ליצור קשר עם "קבוצת שווים" כלומר אנשים שהם באותה התרבות שאת חיה בה, עם מכנים משותפים, תחומי עניין משותפים וכו'- כך הסיכוי לצבור קשר לאורך זמן ולשמר אותו הוא גבוה יותר. ניתן גם דרך הפייסבוק ליצור חברויות, דרך סדנאות, לימודים, חוגים, כל מה שמעשיר אותך בחיי היומיום.

ניתן לבחון את מה שהעלית גם מזווית אחרת- יצירת קשר ושמירה על הקשר- בעינייך. כלומר, אולי לך יש אמות מידה וקריטריונים מסוימים לקשר, בעוד שלאחרים דווקא קשר מתנהל אחרת. למשל, לך חשובים מפגשים רצופים (או לא) ותקשורת יומיומית ולהן פחות. או שעבורך קשר חייב להיות רגשי בתוך תקופה קצרה ואת מחפשת מעין "אחות" ולאנשים אחרים לוקח זמן רב יותר להיקשר.. ובכך את מפרשת את הקשר ככזה ש"לא זז".

פרשנות נוספת היא לבחון את נושא הבדידות יותר לעומק- כמו למשל בטיפול או אימון רגשי, ולהבין מה בדיוק מסתתר מאחורי התחושות ומהו קשר אמיתי עבורך. מהם הדברים החשובים לך במערכת יחסים ומה מונע ממך לקדם את זה עם אותם אנשים. זה כבר עמוק יותר ומתמקד יותר בך ובאישיות שאת מגיעה איתה.

מאחלת לך בהצלחה רבה,

שלום ליהי,

לדעתי לא ניתן לדעת בוודאות מה האינטרס של אותו קשר, אבל כמובן שלום בית וזוגיות אלו דברים עדינים ביותר ויש לשמור עליהם מכל משמר.

גבולות הם אישיו גדול ורציני בזוגיות ולכל זוגיות הגבולות שלה. יתכן והגבול שלך הוא לא הגבול שלה וכו'. יתכן ומה שמפריע לך לא יפריע לה וכו' וכו'.

את כחברה יכולה להזהיר אותה, לשקף לה את מה שעלול לקרות ולהזהיר אותה מההשלכות הצפויות. מעבר לזה, הבחירה היא שלה.

זו שהבעל מפלרטט!
יש לה אינטרס ברור, לאישה שהבעל של חברתך מפלרטט איתה. פויה

יוני שלום,

טוב היה לשרשר את שאלתך אל פנייתך הקודמת, כך נדע מי נתנה לך מענה בפורום וכן אפשר יהיה לקרוא את השתלשלות הדברים שהבאת מההתחלה ולחברם להודעה הנוכחית שלך.

לדעתי הגבת אליו מאד יפה וממקום מאד מכבד.

אדם הולך עם רפרטואר של רגשות וזיכרונות בחייו. חלק ממכלול זה הם גם אובדניים שאדם חווה בחייו.

לעיתים גם יש בחירה של בני זוג דומים לבני זוג קודמים.

בין אם במודע ובין אם לא במודע.

אם זה משהו שמאד נוכח בקשר שלכם ומפריע לזוגיות שלכם, אפשר בהחלט לשוחח על זה בצורה מכבדת. יתכן וזה היה תאריך אשר העלה זיכרונות כואבים והוא משתף.

אם זה היה שיתוף בכאב מהעבר, לא בטוח שהוא משווה ביניכם.

חשוב כמובן שתרגיש בקשר אמון, ביטחון ושיש לך מקום שלך.

ואתה אכן לא מחליף אף אחד. כל אדם הוא מפני עצמו כך שהתמודדת עם הסיטואציה מאד יפה.

ממליצה לשוחח על זה בתוך הזוגיות, כל דבר שאפשר לדבר עליו ביניכם, מאפשר למעשה תקשורת ואינטימיות וזה חלק בלתי נפרד מקשר, ממה שקורה לכם בהווה וממה שיהיה בעתיד.

האם אתה מרגיש לאורך הקשר שהאבל לא עובד?

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שלום רב
ותודה רבה על תגובתך
לא הבנתי את השאלה,התכוונת לעובר אני מניח
אני מאמין שכן כי היתה הפסקה שהוא לא הזכיר אותו
בגדול מאד מעריך שהוא זוכר אותו ואוהב אותו מתגעגע
זה מראה לי עליו.אודתיו.

יוני שלום,

אכן כוונתי הייתה לאבל שלא עובר. (טעות הקלדה)

חוזרת על כך שאם בקשר ביניכם יש הערכה, כבוד, אמון, הדדיות וניתן לשוחח בו על דברים ואתם אוהבים, אתם תוכלו להכיל בתוכו גם את האובדן הלא פשוט שהוא עבר.

כמובן שחשוב שזה לא יפגע בקשר ביניכם ואף אם הוא לא היה בקשר זוגי, אבל שנמשך יותר מידי זמן, עלול לפגוע בבן אדם, זה לא גורע מכך שאנשים יקירים שאיבדנו בדרך בחיים, נשארים באיזה אופן ברפרטואר הרגשי וזה מאד טבעי.

כל טוב

שלום קרן,

תיארת שני מצבים-
האחד, קשר עם בחור "מיתולוגי", קשר עם ריגושים והרפתקאות (גם ריבים וסערות גורמים לריגושים ולחוסר שיגרה במערכת יחסים, ויכולים "להצית" את האהבה כל פעם מחדש). קשר בו לא באמת מצאת את עצמך, אך נשארת לאור העינין הרב שהיה לך בבחור ובקשר. בסופו של דבר החלטת לעשות מעשה חכם ולא להמשיך את הקשר, ולו רק מהסיבה ש"רע לי איתו" כפי שכתבת. זה מספיק טוב וחזק כדי לעזוב קשר.

השני, קשר עם בחור משעמם יותר, שגרתי, אך שרואה אותך ורק אותך בראש סדר העדיפויות שלו. אין לכם הרבה תחומי עינין משותפים והוא מכניס אותך כנראה לשיגרה שאינה מעניינת אותך מספיק, מה שגורם לך לחשוב על הקיצוניות השניה- איך זה היה לחיות עם האקס וכל פעם להתרגש ולסעור שוב ושוב.

הרבה פעמים מה שעושה לנו ריגוש הוא המשהו הפחות טוב עבורנו.. כפי שלמדת מהאקס. הרבה פעמים תשוקה ועינין לא מספיקים כדי להחזיק מערכת יחסים, למרות שקיימת גם אהבה. בזוגיות חשוב האיזון בין שני בני הזוג, ורצוי שהאחד יאזן את השני. עם זאת, גם קשר משעמם וחסר עינין הוא לא אידיאלי כנראה.

1. יהיה כדאי לבדוק האם אפשר להכניס עינין לקשר הנוכחי, להיפגש יותר, לבלות יותר, להציע מפגשים פחות שגרתיים, לנסות להיפגש בקבוצה של אנשים ובכך לאתגר את עצמך בעוד מערכות יחסים. בלי קשר לפתח חברויות מחוץ לזוגיות ולצאת עם חברות.

2. וכמובן- לדבר איתו על מה שאת מרגישה. הוא צריך לדעת מה עובר עלייך ואם את מאוד חשובה לו, וכך זה נראה, יש גם סיכוי שהוא ישתדל ויבוא לקראתך.

3. לנסות לזכור את הקיצוניות השניה, עם האקס, ולנסות להזכיר לעצמך מה היה שם כ"כ לא טוב, שברחת ממנו.

בהצלחה,

שלום מעיין,

קודם כל תודה לך על השיתוף הכנה. נשמע שאת עוברת דבר מאוד מאוד לא פשוט. אני מבינה שאמא שלך מגוננת עלייך עד כדי פגיעה בפרטיותך, וביכולת הבחירה שלך. מצד שני, אם תבצעי בחירה מתוך עצמך ורצונותייך החופשיים- את חוששת שזה עלול לפגוע בבריאותה ובטח לא תרצי זאת על מצפונך.

אני מבינה ששוחחת איתה לא פעם אחת. כך שאני לא בטוחה שזה הפיתרון. יש לי 2 רעיונות ואולי אחד מהם, או שניהם, יראו לך מתאימים ותוכלי לפעול:

1. הראשון והפשוט יותר- ליצור קשר עם מישהו שמשפיע עליה השפעה גבוהה. זה יכול להיות אבא שלך או בן זוג שלה, אחותה, חברה קרובה או כל דמות שאת יודעת שאיתה יש לה דיבור "טוב" וזה יכול לחלחל. אני לא בטוחה שזה ישחרר לגמרי את התלות שלה בך, אבל זה יכול לעזור.

2. השני, לגשת למטפלת (עדיף אשה במקרה הזה) שהיא גם פרטנית וגם משפחתית. להתחיל כמה שיחות לבד, לספר את הסיפור ולתת מידע, ובשלב השני לנסות לגייס את אמא לתוך הטיפול, שיהפוך לטיפול מערכתי יותר. נכון שהיא שמרנית יחסית, אבל אם היא תראה שאת מתמידה בטיפול היא לבטח תרצה להיות חלק בלתי נפרד, כפי שהיא כרגע- בכל תחומי חייך. כלומר, להערכתי, היא לא תתאפק וברגע שהיא תראה שאת רצינית ועקשנית על המפגשים ה"מסתוריים" האלה, היא תסכים בסופו של דבר להגיע ולשמוע את המטפלת. ואז, אולי אפשר יהיה להתחיל תהליך אישי מחד ומערכתי מאידך, ואולי היא תבין את ההשלכות של ההתנהגויות האלו מולך.

מציינת כי אין לי ספק שהיא עושה זאת מכוונה טובה ומגוננות אמיתית כלפייך. אולי י לה סיבות שלה, דברים שהיא עברה וחוששת שגם את תעברי. הסיכון הגדול הוא שאת תמשיכי את התלות הזאת כיוון שהיא לא תשחרר אותה, ובכך תמנעי מעצמך זוגיות, או כל התקדמות אחרת בחייך. ניקח את זה עוד קצת הלאה, ובהנחה וכן תתעקשי על זוגיות למורת רוחה- הדפוס הזה ימשיך ולא בטוח שיתאים לא לך ולא לבן זוגך להיקלע למערכת של שלושה אנשים- אתם והיא.

מאחלת לך להחזיק מעמד ולנסות לשקול את הפתרונות שהצעתי,
בברכה,

תודה עדי, זה נשמע לי כמו הדבר הנכון לעשות, שני הרעיונות טובים. אני אתחיל עם לדבר על זה עם מישהו קרוב לה שהיא תקשיב ואם זה לא יעזור אגש ליועצת. אפילו לרופאה שלה היא לא מקשיבה. תודה.

שלום
אתה מתאר מצב קשה עם אשתך
למרות ניסיונותך לפתור זאת
מה לגבי שניכם הזוגיות הביחד
לדבר להתעניין להיות זוג
איך היו ביניכם היחסים בעבר?

גיא שלום,

נשמע שאתה מתמודד עם דברים מאד לא פשוטים.

בחיים זוגיים אינך אמור לחוות השפלות כמו שאתה מתאר או יחס של זלזול ונראה שפרמטרים רבים בנישואין אינם מקבלים מענה ממה שאתה מעלה (חברות, אינטימיות, הדדיות, תקשורת טובה ועוד..) וזה אכן בעייתי להמשיך ככה.

אני קוראת שאתה במצוקה וחשוב מאד שלא תהיה לבד במקום הזה.

אני מבינה שזה לא פשוט לקום ולעזוב משפחה מחד, מאידך, לא ברור מה עתידו של קשר כזה, כמו שאתה מתאר, במיוחד לאור הסירוב של אשתך לגשת ליעוץ זוגי, לטפל בעצמה בריאותית וכו' ונשאלת שאלה לגבי טובת הילדים ועד כמה הם חשופים למה שקורה ביניכם.

אני מציעה לך לגשת ליעוץ וזה בהחלט אפשרי גם לבד.

יש אפשרויות שונות.

בלשכות השונות לשירותים חברתיים (תבדוק באזור מגוריך) יש את המרכז ליעוץ זוגי ומשפחתי וניתן לגשת אפילו לבד למטפל/ת שהוא גם מטפל/ת זוגי/ת ומשפחתי/ת.

הטיפול מסובסד עפ"י הכנסות שהם משקללים.

בנוסף, יש אפשרות בהתאם לביטוח קופת חולים לגשת לטיפול ויעוץ דרך הקופה אצל פסיכולוג/פסיכותרפיסט/מטפל זוגי/משפחתי.

לגבי מחשבות אובדניות, חשוב שלא תישאר איתם לבד, אלא לשוחח עליהם, לאוורר את מה שאתה מרגיש ולא לקחת אל עצמך מקומות של האשמה עצמית.
ניתן להתייעץ עם רופא משפחה האם יש צורך בתמיכה תרופתית בתק' זו (לעיתים אנשים נעזרים בתקופות שונות וזה בסדר - אך להתייעץ עם איש מקצוע רפואי כמובן)
לצד הייעוץ בשיחות שיכול לעזור לך בארגון הדברים, להבין מה קרה בקשר, מה הדפוס שמשאיר אותך בקשר, חיזוק הביטחון העצמי, תהליך קבלת החלטות ועוד..

ממליצה מאד על יעוץ אישי, ליווי, לא להיות לבד בתהליך ולבחון מול איש מקצוע את כל מה שאתה מעלה כאן.


אתה יכול להעניק לך מתנה משמעותית והתפתחות, אפילו שכרגע הדברים נראים קשים...יכול להיות עתיד טוב יותר.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

אוהד שלום,

מספר שאלות להבין את המצב:

איך הוריה ראו אותך? אני מבינה מדברייך שבילית עם חברים כך שלא היית עם חברתך באותו ערב. מתי שתית באותו ערב? לפני הפגישה עם החברים? עם החברים ואח"כ נפגשת עם החברה?


אם אתה יכול לשתף מה אמרת? אלכוהול ברמה מסוימת מוריד את העכבות ואדם יכול לומר דברים שלא היה אומר לולה השתייה.

האם אתה נוהג לשתות לעיתים?


חשוב שננסה להבין מה בדיוק קרה במקרה על מנת שננסה לנתח מה קרה ולחשוב מה ניתן לעשות ולהפיק. מזמינה אותך לחזור אלי עם מה שקרה בדיוק.

בברכה,

תודה רבה על התגובה, חיכיתי להודעה ממך ובדקתי במייל אך זה נכנס לי לדואר ספאם אז רק עכשיו שמתי לב.
קודם כל אבא שלה נהג מונית בעיר אז הוא ראה אותי עם חברים שלי יחסית שיכורים.
אני הייתי שיכור אך לא ברמה מוגזמת. חבר שהיה איתי היה שיכור ברמה מוגזמת, הקיא ואיבד את.ההכרה אפילו.
אבא שלה כמו שטמרתי נהג מונית וראה אותנו דרך המונית. עם המזל שלי דןוקא הוא עבר שם, רציתי לקחת אותו במונית ועצרתי דווקא אותו.
הוא אמר שהוא ישלח לי מונית בשבילו.
הוא התקשר לאמא שלה ואמר שהוא לא האמין שהוא ראה אותי ככה ("אמור לי מי חבריך, אומר לך מי אתה")
אני נוהג לשתות רק באירועים מיוחדים. יציאות ימי חמישי/בילויים במועדונים וזה נןרא מפריע לחברה שלי.
לא אמרתי שום דבר שטותי אני יודע להתנהג כרגיל אני שותה במידה, אך כמו שאמרתי לך החבר היה נראה גמור.
בקשר לשתיה, הבטחתי לה שנצא ב8 וחצי והיא אף הודיעה להורים שאני אהיה איתה ב-8 וחצי. התעכבתי בגלל ששתיתי עם חברים שלי לפני (הןדעתי לה שאני אתעכב והיא התעצבנה יותר) ההורים שלה שאלו למה היא לא איתי והיא אמרה שאני כבר אבוא. בינתיים היא נשארה איתם. לבסוף קרה מה שקרה הגעתי אליה באיחור 45 דקות רק ב-9 ורבע.
באתי אליה ועזבתי אותה על מנת לשתות עוד עם חברים שלי.. וההמשך מה שסיפרתי כבר.
איך אני יכול לנסות להחזיר את המצב למצב תקין עם ההורים שלה? הם לא האמינו שאני ככה.. השארתי אותה לבד בשביל להשתכר עם חברים שלי.
אשמח להודעה ממך, תודה רבה על התגובה.

אהוד שלום,

ראשית, חשוב מאד להבין את מה שקרה באותו ערב ולהבין שהחברה נפגעה מכך, הוריה כנראה נלחצו ולקחת אחריות על מה שהיה.

זה נכון שבני אדם טועים לפעמים, אולם חשוב מאד להפיק מן הטעויות האלו וללמוד מהם.

יש כאן מספר שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך, האם אתה "בורח" לשתייה כאשר אתה כועס? במצבי לחץ? או אם רבת עם החברה וכו'?

אני לא מציינת שאתה אלכוהוליסט, אולם לפעמים כדאי להתבונן בדפוסים מסוימים, כי זה יכול רק לעזור בסיטואציות רבות וחשובות כמו: הקשר של עם החברה ועוד.. ובהחלט כדאי להפיק וללמוד מכך.

מה שכן אפשר לעשות כרגע זה קודם כל ניתוח המצב עם עצמך.
מה קרה שם? מה הביא אותך לשתות אחרי שנפגשת עם החברה? האם זו הייתה אכזבה? כעס? האם נאמרו דברים שהתחרטת עליהם?

להבין שמה שנעשה נעשה ואתה יכול כמובן להתנצל עליהם גם בפניה וגם בפני הוריה.
על כל זה יש לך שליטה.

אתה בהחלט יכול לומר שבאותו ערב התנהגת בצורה לא אחראית ובהנחה שזה לא דפוס התנהגות שלך, לציין את זה ולהתנצל ולומר כמה היא חשובה לך.

הייתי מתחילה לשוחח עם החברה.

במידה ויש דפוס כזה, אפשר גם לטפל בזה (תיעול מצבים של כעס, קושי, אכזבה ועוד דברים שאנו, כבני אדם, חווים אותם במהלך החיים).

מאחלת לך הרבה הצלחה,