פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אלה שלום,

ממה שאת מעלה לא ברור האם בעלך פותר תשבצים משחק במשחקים או שיש גם עניין של הימורי משחקים? בכל אופן, את מציינת שאת מרגישה בצד.

תראי, בכל מערכת זוגית חשוב שיהיה מרחב לזוג להיות ביחד, בכל דבר שהם אוהבים לעשות ביחד: לצאת, לשהות בבית ביחד וכו'...

וכן לכל אדם בתוך הזוגיות מרחב משל עצמו: לתחביבים, התפתחות, יצירתיות (כל אדם עפ"י רצונותיו).

ואז נוצר קשר שמכיל גם את המרחב הזוגי וגם את המרחב של כל אחד מכם.

כמובן המינון משתנה בין זוג אחד לשני וכל עוד זה מקובל ומתאים לשני בני הזוג - זה בסדר.

כאן את מתארת משהו שמעיב על מערכת היחסים, שאת מרגישה שאת רוצה יותר זמן עם בעלך ונראה שכאשר ניסית למצוא את הזמן לעיסוקייך (ריקודי העם, פאבים) אכן נהנית, אך לא קיבלת מענה מבחינת המרחב הזוגי ולבעלך הפריע שמצאת את סוגי הבילוי המועדפים עליך. למעשה, כל המרחבים הללו לא עונים על הציפיות שלכם או שלך וזה משהו שצריך לדבר עליו.

מה כדאי לעשות?

אני מציעה לשניכם לשוחח על כל הקשר הזוגי שלכם (הייתי ממש קובעת לזה "דייט"). מה אתם אוהבים אחד אצל השנייה? מה חשוב לכם ביחד? האם משהו חסר לכם? תנסי להתעניין בתחביבים של בעלך, תנסי לדבר אתו מה את מרגישה ושאת היית רוצה זמן איכות זוגי וחשוב לך לשוחח אתו כדי שתהיה לכם זוגיות טובה ושכן תכבדו גם את ה"לבד" אחד של השנייה.

שיחת עומק כזאת שמכבדת אחד את השנייה ומזמינה אחד את השנייה לדבר מה חשוב, מה חסר, מה עוד היה רוצה להתפתח בו - בתוך הזוגיות, מחוץ לזוגיות ועוד...

תראי לאן שיחה זו מובילה..

הייתי נמנעת להשתמש מולו במילה "כרוני", "מחלה" וכו'.. אלא במילים שיותר מזמינות הקשבה אקטיבית ושיותר יביאו לפעולה ושינוי ("אני מרגישה", "חשוב לי" "מה דעתך על..")

במידה ואת רואה שאתם מתקשים לעשות זאת ביניכם, אפשר גם לגשת לאיש מקצוע ולהיעזר.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

גאיה שלום,

צר לי לקרוא את כל מה שאת חווה.

ממה שאת מעלה נראה שהיית בקשר זוגי שהסתיים בצורה פתאומית ללא שום הכנה ונשארו שם "עניינים לא סגורים" ולמעשה את לא עיבדת את האבל של הפרידה הזו. ארבעה חודשים זו גם תקופה קצרה. אך במקרה שלכם אני חושבת שצורת סיום הקשר ומה שקרה בקשר השפיעו עלייך יותר.

את נותרת עם הרבה שאלות פתוחות, ללא מענה, אינך יודעת מה קורה אתו היום וזה מביא לחוסר וודאות וחוסר אונים מאד גדול באשר למה שקרה בקשר ולעיבוד של סיומו.

את מפנה אשמה רבה אל עצמך. ממה שאת מציינת את ניסית לעזור ולתמוך בו בתקופת הזוגיות וזה לא פשוט וזה ראוי להערכה רבה.. בפרט בתקופה האחרונה, השנה האחרונה שתיארת, בו הוא הפסיק את הטיפול התרופתי ונחשפת להתנהגויות ולמעשה לשינוי מאד מהותי אצל בן זוגך, משהו לא פשוט להכיל וזה כנראה "לקח" אותך לכל מיני מקומות. את בן אדם עם רגשות, בין הרגשות שלנו כבני אדם יש גם כעסים ועוד.. אנחנו לא "כל יכול", אנחנו סה"כ בני אדם וכנראה את מאשימה את עצמך על האירועים שקראו לו וכן על מצבים שגם את אולי "טעית" (כי כולם טועים בקשרים ואי אפשר לא לטעות בזוגיות ובכל דרך בחיים)....

בפועל, אין לך יכולת לקחת אחריות על טיפול של אדם אחר.
זה מאד קשה להיות בעמדה של לקחת אחריות על בריאות (נפשית/פיזית) של אדם אחר, גם אם הוא בן/בת זוג).

והתחושה שעולה ממה שאת כותבת שאת מרגישה שהיה לך תפקיד ולא הצלחת בו.
חשוב להתייחס גם למה שאת עברת שם ואליך כאדם.

הסיפור באמת לא פשוט והייתה לכם תקופה יפה, לא ברור מה יש לבחור מבחינה נפשית אך כנראה הוא מתמודד עם קושי יותר גדול מכפי שחשבת בהתחלה ונקווה שהוא ירגיש טוב.

לגבייך גאיה,
את מציינת שאת בוכה הרבה, חוששת לשתף את הסביבה מחשש לא לקבל תגובות אמפטיות, מבינות ושיכולות להיות אתך.

אני ממליצה לך לא להישאר לבד עם כל מה שאת מתארת.
ממליצה מאד לפנות לגורם מקצועי שילווה אותך בתקופה הזו, אני חושבת שאת יכולה להעניק לעצמך משהו מאד משמעותי דרך שיחות עם מטפל/ת.
זה יכול לעזור לך גם להתמודד עם כל מה שאת מתארת כאן וגם לארגן את מה שאת מרגישה היום וכן להתמודד בכלל עם תכנים בחיים וחשוב לעבוד על המקום של האשמה שאת מרגישה.

לגבי דיכאון (התפרצויות בכי), מחשבות אובדניות - כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר או רופא משפחה לגבי אפשרות להיעזר תרופתית.

היום רבים הם האנשים שנעזרים בטיפול כזה וזה בסדר גמור ואין סיבה לסבול
אך שוב - רק בהתייעצות מומחה.

אנא פני לטיפול ותתחילי לדאוג לעצמך כי מגיע לך להכניס מרחב של נשימה ולהרגיש טוב יותר עם חייך.

לגבי הסביבה, אני ממליצה לך לחשוב טוב, אם אין חברות טובות שעשויות (אף שכרגע לא נראה לך) להפתיע ולהבין את מה שאת חווה? (פעמים רבות שאדם ששרוי ברגשות אשמה מאמין שאיש לא יבין אותו.. אך בפועל, פעמים רבות יש אנשים שכן יכולים להיות שם..)

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

הי דנה,

צר לי על מה שאת עוברת.

אני מציעה שבאמת תתחילי את הטיפול, תעלי שם את מה שאת מרגישה וראי בטיפול כמקום בטוח וסודי שהוא רק שלך, כדי לחשו בטוחה בתהליך. יתכן וזה תהליך ארוך ממה שאת מצפה, אל תהססי להמשיך בן עד שתמצאי איזה תשובות למצב הזה.

במקביל את יכולה לעדכן אותו שהתחלת טיפול, שאת מקוה שזה יעזור לך, ואולי בהמשך לזוגיות, אם תחליטו לתת לזה הזדמנות נוספת. כדאי שתחדדי מולו את התכונה המבורכת הזאת של מודעות עצמית, שקיימת בך, ואת העובדה שאת מסוגלת להתבונן בעצמך ולשנות דפוסים לא מיטיבים.

אני בטוחה שהוא יעריך את זה. תני לטיפול הזדמנות אמיתית כי זוהי מתנה רצינית עבורך. אני בטוחה שזה יועיל ברמה האישית ובהמשך בזוגית.

בהצלחה,

שלום עומר,

ראשית צריך לזכור שלא משנים אדם כ"כ מהר, בטח לא כשמדובר בהרגלים ובהתמכרות לסיגריות. יהיה כדאי לבדוק עם עצמך האם אתה מצליח בכל זאת לתעל את הקשר למקומות חיוביים ולבדוק, האם אופיה של הבחורה ממשיך להקסים אותך על אף החסרונות.

בהנחה והדברים שתיארת ימשיכו להסיח את דעתך ולהציק לך, לרבות משיכה אליה, יהיה כדאי לרמוז בעדינות שאסתטיקה חשובה לך אצל בחורה. על מנת לא לפגוע בה לא הייתי הולכת רחוק יותר.

אם הקשר יצבור פז"מ, ואתה תכיר חברות ומשפחה, אפשר אולי להתייעץ איך לגשת לנושא האסתטיקה. לגבי עישון שהוא נושא פחות רגיש- אפשר בהחלט להגיד לה שבמיוחד אחרי שהפסקת לעשן, הריח מאוד מפריע לך, ואולי אפשר לחשוב ביחד על פתרונות (מסטיק, סוכריית מנטה, לנסות להפסיק לעשן).

בהצלחה רבה

הי לילי,

ישנם מספר כיוונים:
1. האחד, האם את אכן בדיכאון? את מתארת מצב בו את יותר מסוגרת ופחות מוכנה להיות סבלנית לקשר, זה יכול להיות איזשהו תסמין לדיכאון, ויכול להיות שממש לא. כלומר, תסמין זה הוא לא מספיק בכלל כדי להגיד שאת בדיכאון "על אמת".

2. השני, הבעיה הפיזית- הדלקת. אני לא יודעת בדיוק ממה סבלת, איך טופלת, והאם יש לכך השפעות על החשק המיני. על פניו נראה שלא היתה סיבה מיוחדת שגרמה לך פחות ליזום פרט לזמן שאתם יחד (ולפעמים יש מצבים כאלו של שיגרה בקשר ופחות משקיעים בו). האם יתכן שהדלקת עדיין קיימת, או שלא טופלה היטב? היבט נוסף הוא- האם את נוטלת גלולות ויתכן וזה חלק מתופעות הלוואי שלהן..? הייתי מבררת את שני הדברים האלה.

3. השלישי, בכל זאת- תהליך נורמלי שהזוגיות שלכם עוברת. בעוד צד אחד ממשיך להשקיע ממש כמו בהתחלה, הצד השני מתרגל, לוקח כמובן מאליו, ופחות סבלני ומשקיע זמן. מאוד יכול להיות שאת זה את עוברת כרגע. במצב כזה צריך "להמציא" את הקשר מחדש. לעשות יחד דברים מרגשים, להיות יצירתיים ולהכניס יותר עינין בקשר. יתכן ולא במודע את בעצם מחפשת ריגושים אחרים, אולי כבר פחות מעניין לך, אולי כי זה קשר ראשון בא לך לחוות יותר, אך ההיגיון אומר לך שהאהבה הזאת היא חד פעמית. חשבי על הדברים.

בהצלחה רבה

טלי שלום,

פעמים רבות דברים שמחברים בין זוגות בתחילת קשר, או תכונות שמושכות את בן הזוג האחד לשניה, עלולות לצוץ בהמשך ולהפריע בכיוון השני ולהרחיק.

יתכן ובתחילת הקשר שלכם וכן בנישואין, תכנים אחרים העסיקו אתכם ועם הדינמיקה של החיים ואנו מתבוניים כעת על- 15 שנים שזוהי תקופה ארוכה, אנשים משתנים, צרכים של אנשים משתנים וכן צרכים בזוגיות עשויים להשתנות.

בני זוג יכולים להתחבר גם אם אחד משכיל והשני לא, יש אנשים עם חוכמת חיים, אינטליגנציה רגשית ועוד.. אולם את מתארת שנושא זה מפריע לך ביחסים.

בנוסף, את מתארת שאת מרגישה שחוקה מן הצורך לפרנס ואת שואלת האם בעלך מעריך זאת.

הוצאות גדולות, עייפות רבה ושחיקה, מאד משפיעים על הקשר הזוגי, גם על איך רואים אותו וחווים אותו וזה באמת לא פשוט ומביא לשחיקה ועייפות וקושי להשקיע לאורך זמן בקשר וליהנות ממנו.

יש לי הצעה עבורך.

בלא מעט מרכזים לשירותים חברתיים בארץ (צריך לברר במקום מגוריכם) יש מרכז לטיפול זוגי ומשפחתי אשר הטיפול בו מסובסד.

איך זה עשוי לעזור?

אם רוצים לבדוק את האפשרות לבחון דברים בזוגיות, טיפול זוגי יכול "לשפוך אור" מה קורה ביניכם היום והאם יש לכם אפשרות ודרכים ללמוד היום את הדינמיקה ביניכם מחדש ולשפר את הקשר, על אף הקשיים שעולים, לא בטוח שאין מה לעשות ואין איפה לשפר, לעיתים בפניה לטיפול, מגלים דברים, מזהים דברים ועובדים על דברים.

במידה ולא, טיפול זוגי יכול גם לעזור להיפרד יפה ולהשאיר משפחה עם מערכת יחסים מטיבה כולל הילדים שלכם.

אך אם יש מחשבה לכיוון, כן הייתי מציעה לגשת ליעוץ לבחון את הדברים, זה בהחלט עשוי לעזור לך/לכם לעשות "סדר" במחשות/תחושות/רגשות וצרכים.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

הי ויקי,

מצטערת לשמוע מה שעובר עלייך. את מתארת שני דברים עיקריים-
1. הבעיה עצמה איתה את מתמודדת
2. משבר אי האמון מול בעלך

אני מניחה שאם היית פותחת את זה מראש, אולי באמת זה היום לא היה צובר תאוצה כזאת וכאלה כעסים מצידו. מצד שני, אי אפשר לדעת ולא נבכה על חלב שנשפך.

הדבר היחיד שאני חושבת שיכול לעזור הוא באמת כן להמשיך יעוץ מיני או זוגי. צריך שיהיה ביניכם איזשהו הסכם מסוים על תדירות היחסים (זה אמנם טכני אך לצערנו אולי זה יכול להביא לשינוי ברמת הקשר שלכם- והעובדה שהוא מאוד יעריך אותך על כך. אולי זה יפצה על חוסר האמון?), ובכלל אודות היחסים האינטימיים.

יש אנשים, הרבה, כמוך, שיחסי המין לא מקבלים משמעות של ממש בחיים ויכולים לחיות מצוין גם ללא מגע מיני או לאל מגע כלל. זה יכול להיות פונקציה של חוסר מגע וחום בילדות או בשנים מוקדמות, וזה יכול להיות עינין כימי וביולוגי לחלוטין ללא קשר לחינוך מוקדם.

החשוב הוא להשקיע בו כרגע. אם אכן הוא בעל תומך, שאת אוהבת, ויש ביניכם יחסים טובים פרט לנושא הזה (שהוא משמעותי וחשוב לו), יש להשקיע בפיתרון המצב, ובקירבה לבעלך. הוא צריך לחוש שאת איתו, שאת מבינה את המצוקה, מתחרטת על הסתרת המידע ההוא אז, ומוכנה לעשות הרבה מאוד כדי לשקם את המצב. החליטי לגשת ליעוץ, קבעי פגישה, וגייסי אותו לתהליך.

שלום עדי .
מאחר והייתי שותף לפנייתה של אשתי ויקי אליך אני מבקש לענות לתשובתך הכנה .
ראשית תודה .
הבעיה הקשה היא שאשתי לא הציפה ביוזמתה את הנושא כאשר אני הרגשתי זאת ואמרתי לה לא פעם , היא הכחישה וטענה שזה לא נכון , כל השנים הכחישה ותחמנה אותי , באם הייתה באה עם הסיפור לפני כמה שנים טובות הייתי רץ איתה ומנסה אז לפתור את הבעיה אבל היא מכירה את עצמה והחליטה להמשיך ולשקר , שקר זה היום תופח לה על הפנים וגורם לי להתרחק ממנה , אני חיי בתחושה שהיא שיקרה אותי כל השנים , חייתי בשקר אחד גדול , אני בזמנו אילצתי אותה ללכת ליעוץ .מיני ששם בהתחלה היא שיקרה ותחמנה את המציאות ולבסוף נשברה והודתה שאין לה חשק ומבחינתה פעם בשבוע לקיים יחסי מין זה בסדר .
המצב היום הוא שאני מקבל ממנה מין ללא תשלום , איך זה נראה לך וכמה זמן זה יכול להחזיק מים , אני מסתובב מתוסכל , לא מאושר , לא מסופק , מרומה כאשר אינני מסוגל להתקרב אליה , יש לי מחסום שאני לא מסוגל לחבק אותה וליזום מין אתה , המין נוצר רק באם היא מתקרבת ויוזמת וזה נעשה באופן מכאני לחלוטין , תעלה , תגמור כמה שיותר מהר וזהו . בקיצור זה המצב , אינני חושב שיעוץ מיני נוסף יכול לעזור לה /לי /לנו כי היא לא צריכה , לא זקוקה למין , הגוף שלה לא צריך מין היא כן צריכה ורוצה להיות נשואה עם ילדים זה על בטוח אבל מין רחוק ממנה , להגיע לסיפוק מיני (לאורגזמה) היא לא מגיעה לא זכור לי שהיא אי עם הגיעה .
לסיכום אכלתי אותה בגדול שהתחתנתי איתה ואני עומד בפני פרשת דרכים , מה עושים :
1. להמשיך לחיות איתה כאשר היא "נותנת " לי מין על מנת לא להתגרש? השאלה עד מתי .היא תיתן לי מין , בשלב מסוים היא תתייאש ואז זה יהיה מאוחר בשבילי להתגרש ממנה .
2. לבגוד בה מדי פעם על מנת להשלים את החסר ? (בהסכמתה או לא בהסכמתה )
3. להתגרש ממנה ?
. 4. איך אפשר להמשיך לחיות ככה שאני יודע שאשתי לא רוצה , לא צריכה , שיקרה אותי בגדול , יכולה לחיות בלי זה והיא נותנת לי מין באופן מכאני על מנת שאשתוק ,
מה המלצתך ??????????,
תודה

שלום שוב דדי,

אני מודה שאין לי ממש תשובות אחרות לתת. אני יודעת שטיפול זוגי ומיני בהחלט יכול לעזור, אך דרושים לזה כמה דברים והחשוב הוא- אמון.
מה שבלט לי מבין שורותיך היא העובדה שפשוט נמאס לך. נראה שאין לך כרגע את הכוחות להכיל את המצב, שצריך לחשוב שוב על הכל ולא מן הנמנע- גם להתייעץ פרטנית אם אתה זקוק ליותר הכוונה.

הפרטים אותם היא הסתירה ממך בזמנו לא מרפים ממך, ולהערכתי הדבר הזה מעורר מחדש את השאלה- האם אתה מאמין בה, מאמין בקשר, רואה בה אדם שיש להשקיע במערכת יחסים איתו, לתת לו צ'אנס אמיתי לשינוי וכו'- אלו תשובות שקיימות רק אצלך. יתכן וגם המשבר הזה "יושב" על עוד משברים קטנים אחרים, מתחומים אחרים בחיי הזוגיות שלכם, שגם הם עוסקים ביחסי אמון. במילים אחרות, נראה שהמשבר הוא גדול והוא עוסק באמון לאורך השנים.

אני בטח לא בעד שתבגוד בה, וגם לא בעד שתתגרש ממנה. אני בעד שתחשוב טוב עד כמה יש בך אורך רוח וסבלנות של ממש לתהליך של בניית אמון מחדש- זה תהליך ארוך שידרוש ממך לשים הרבה מאוד בצד ולנסות לראות בה צדדים אחרים שקיימים בה. לגבי תדירות של אחת לשבוע- זה לא אומר שאין לה חשק מיני, יש הרבה אנשים מיניים אך שיסתפקו במעט, כי אינם זקוקים למעבר מכך. יתכן והיא באמת עושה זאת עבורך, מה שמחדד יותר את התחושה של "היא עושה לי טובה".

הכעס שלך בולט ואולי אפילו מוצדק. אך החשוב הוא להסתכל אחורה- על מה שבניתם בכל זאת עד כה, וקדימה- האם הבנין הזה יכול להיבנות מיסודות חדשים, חזקים ,שמושתתים על פתיחות וכנות, או שהוא מט ליפול ואין סיכוי יותר? אין לזה תשובה אחת חד משמעית, זה תהליך שאתה אמור לעבור אותו בעיקר מול עצמך. אני כן ממליצה ללכת לכמה פגישות עם איש מקצוע, לחדד שם יותר את הדילמות שלך בתוך המערכת וליצור לך תגובה נכונה מולה שתהיה מתאימה לך באמת. מאוד יכול להיות שהתהליך האישי שתעבור מול המטפל- יתן לך פניות ומקום רגשי לעבד את המשבר הנוכחי- ואז גם להגיע לתשובה לשאלה האם להישאר או לעזוב.

תודה על כל מה שכתב לי.
איך ניתן לתת לה צאנס מה היא עברה באדום , מה מחר היא תולד מחדש עם חשק , לא היה לה חשק ולא יהיה לה ועם הגיל זה רק יחמיר .
איך אני יכול להאמין לה ? במה להאמין לה ? הרי היא חייה בשקר שנים והכחישה זאת עד שעליתי על זה והיא בצורה עקיפה הודתה .
נכון צריך להסתכל אחורנית על מה שבנינו אבל להמשיך ולאמלל אותי עד מתי ?
הרי אני יודע שהיא משחקת אותה והיא באמת לא רוצה , לא צריכה אז למה לאמלל אותי , למה ? שתאמלל משהו אחר שלא צריך לקיים יחסים ויש כאלה .
איך ניתן להאמין לה , איך ?
אני לא רואה איך יעוץ יכול לעזור לי , זה דפק לי את הראש , אני לא מסוכל להתקרב אליה , אני לא מסוכל להתנשק אתה , אני לא מסוגל לקיים יחסים אתה , היא בשלב מסוים התחילה לדחות אותי בגלל השקר הזה לאורך השנים .
השקר הזה היום טופח לי בפנים ובחוזקה טופח גם לה , באם היא הייתה מציפה את הבעיה שלה ולא משחקת ומשקרת אני מאמין שזה היה אחרת , למה זה דומה למשהיא שנודע לה שהיא חולה ולא מודה בזה ולא נותנת לעזור לה , לא יודע יתכן וכשהיתה יותר צעירה היינו מצליחים לשפר במקצת את הבעיה אבל להכחיש כל כך הרבה שנים והיום לבוא ולתת לי בתדירות גבוהה על מנת שאשתוק , נו באמת איך אפשר .אני לא מסוגל לחיות בשקר איתה ואני לא מאמין שיעוץ יכול לפתור לי את הבעיה ולה את הבעיה ולנו יחד את הבעיה .מה ימחקו לי את הזיכרון , ישכנעו אותי שמה שאני מרגיש שונה במציאות , נו באמת ? הסיפור שלי עבוד ואני חייב למצוא דרך אחרת להיות מאושר ומסופק.
אני לא מאמין שיש גברים שמסוגלים לחיות בשקר כאשר הם יודעים שהנשים שלהם לא אוהבות מין והם "נותנות " מין על מנת שיישארו נשואות .
אני מרגיש פגוע עד כדי כך שלא הייתי נפגע כך באם הייתה בוגדת בי .
נראה לי שהפתרון הטוב ביותר הוא להישאר נשוי אתה ולנהל יחסים מחוץ לבית

תודה

הי דדי,

מצטערת לקרא את מה שאתה כותב. בהחלט נשמע קשה. מהדברים שאתה מעלה עולה שלא מדובר במשבר אמון, אלא במצב בו אין כבר אמון ואולי מאוחר מדי לתקן אותו. אתה סולד ממנה בכל רמה, ולכן אתה צודק- גם יעוץ במצב כזה, לא בטוח שיעזור.

האלטרנטיבה שהעלת, "לגיטימית" בעיני גברים, נשים, ככל שתהיה- בעיניי פסולה ביותר. אם אין אמון ואין רצון, ואתה רוצה להשתחרר מהכבילות אליה, אין מה להישאר נשוי לה. שהרי להפך, ככל שתקיים קשרים מחוץ לנישואים- יתרבו רגשות האשם, תאלץ לחיות בסתר, סביר להניח שתקיים קשרים עם נשואות אחרות שלא מרוצות, מה שכנראה יפחית את הסיכויים לחיות איתן חיים של ממש (הרי גם הן יצטרכו להתגרש מתישהו) וזה לופ שעלול לעשות רע בהרבה היבטים. עוד לא ציינתי את ההשפעה על הילדים.. לא חשוב באיזה גיל הם. הם יכולים לקבל את ההוכחה והרושם שנישואים זה פשוט טרגדיה, ומודל הבגידה ישמש להם פיתרון של ממש בהמשך חייהם. זה נשמע קיצוני, אבל אני מזמינה אותך לדבר עם ילדים להורים גרושים שבגדו זה בזה, והילדים גילו את זה.

לסיכום, אני מבינה את הכאב שלך. אני מבינה שהפגיעה היא קשה. אם לא להתייעץ ולהתגייס יחד, כדאי יהיה להיפרד, בפסק זמן לפחות, לחיות בנפרד. ולנסות לבדוק בהמשך אם להתגרש או לנסות בכל זאת לחשוב על פיתרון לגיטימי.

תודה ענקית
אחשוב על כל מה שכתב .
תודה

שלום יפעת,

תיארת יפה מצב די שכיח בקרב גברים. גברים רבים לא מצליחים להמשיך את המערכת האינטימית, בתקופות של הריון ולידה, ולפעמים גם לאחר מכן, כאשר התינוק תופס את מקומו (שבד"כ צמוד לחזה של האם לצורך הנקה ומגע). הרבה מאוד גברים לא מצליחים להבין איך מתוך המקום הזה יוצא תינוק כזה, ואיך פתאום חוזרים למצב של אינטימיות. אצל חלק מהגברים זה נובע גם כתוצאה מהמראה עצמו של האשה כשהיא יולדת, יש פעמים שזה כמעט טראומתי עבורם.

כאן יש לדעתי עוד נדבך, והוא העובדה שמאז ומעולם בעלך לא היה אדם מיני במיוחד. דיווחת כי הוא שמרן מטבעו. ולכן, הסיפור של ההריון והלידה "יושבים לו טוב" במקום שהוא כבר מוכר לו- השמרנות. הוא לא מקשר בין הנשיות שבך אחרי הלידה, השינויים הגופניים שיכולים להראות מאוד יפה דווקא, יחד עם אינטימיות ומיניות בתוך המערכת הזוגית. הוא חווה את התינוק כאלמנט חשוב- אך זה שכרגע לוקח את מגע האם- לעצמו.

מעבר לכך שאתם די שונים מבחינה מינית, יתכן וגם הגישה ללידה ולהריון ולכל מה שאחרי- גם די שונים. על זה יש לדבר. בוודאי זו לא סיבה לפרק זוגיות, אלא להפך- סיבה לאחד אותה סביב הדברים שבניתם עד כה. אני מניחה שתוכלי לבוא מעט לקראתו, לתת לתקופה לעבור, ולבדוק גם אח"כ מה קורה בגיזרה שלו. מתי זה באמת יבוא ממנו ולא ממך. אם תיווכחי לראות שאין שום שינוי, גם נניח בעוד תקופה של מס' חודשים (אז אולי יהיה גם מקום יותר לזוגיות, כי כרגע הרבה זמן מוקדש לתינוק) - אולי יהיה כדאי להמשיך ולהתייעץ אצל יועץ זוגי שיעלה יחד איתכם את הנושא ואת הגישה השונה של כל אחד לאירוע הלידה.

חשוב לי לציין בפנייך כי מה שתיארת- בהחלט שכיח, קורה, ולאו דווקא אצל גברים פחות מיניים. זה קורה גם אצל גברים שממש היו פעילים מינית לפני ההריון, אבל פשוט לא מצליחים להתנתק מהידיעה שבאותו מקום- נוצר גם ילד..

שלום רותם,

מצד אחד תיארת במפורט מצב בו את לגמרי תלויה בבן הזוג, וממעטת להתעסק במסביב, אלא רק בקשר- שזה לדעתי פחות בריא.
מצד שני- את תיארת צורך טבעי של לתת ולקבל במידה יחסית שווה, מה שאין להערכתך בקשר הנוכחי, והיטבת לשים לב לצרכים שלך- להיות עם מישהו שהוא תקשורתי וטוטאלי יותר במערכת יחסים, וזה דווקא דבר חשוב ובריא בקשר.

לכן אחלק את התשובה שלי לשני חלקים:
1. יהיה כדאי לבחון מול עצמך מאיפה הצורך החזק הזה מגיע, ולמה הוא גורם לכזה תסכול כאשר הוא לא ממומש? הרי עדיין הבחור רוצה בך ואת אותו, ויש תשומת לב מסוימת, יש מפגשים וכו'. בגלל שזה חוזר על עצמו ביותר מקשר אחד, סביר להניח שהדפוס שלך גם משפיע על מידת האושר שלך, ולא רק הדפוס של הצד השני, הפחות תקשורתי נניח. ולכן יהיה חשוב לשאול את עצמך כמה שאלות- האם אולי העבר ממנו הגעת (ילדות, אמא, אבא) היה כזה שהחסיר ממך תשומת לב? אולי חשת הרבה שנים פגועה, "נטושה", "בשוליים", מכל מיני סיבות? אולי בכלל חברתיות? או, לחילופין, קיבלת תמיד הרבה תשומת לב, כזאת שלא משאירה אותך רגע לבד, ותמיד הרגשת במרכז, בשליטה ואהובה (באופן מעט רב מדי)?

2. החלק השני עוסק יותר בזוגיות העכשווית שלך- לצד זה שצריך לבדוק מול עצמך מה את יכולה לעשות כדי שהצורך שלך לא יפגע עד כדי כך במערכת היחסים, צריך להמשיך להשקיע בה. אם זה יותר שיחות (כשאתם יחד) עלייך, על מה שאת עוברת, עליו ובכלל- שיחות שיחדדו את האמון והקשר ביניכם. מעבר לזה, אולי לקבוע מפגשים תכופים יותר, אפילו קצרים, כדי להרגיש יותר את הקשר? אולי יותר SMSים במהלך היום?

לא הייתי רוצה שתוותרי על קשר שסה"כ הוא טוב לך, לפני שתנסי לברר האם את יכולה לעבוד על עצמך כדי שתתרמי להצלחת הקשר.

תומר
נראה לי שברגע שתכיר בחורה שתעשה לך ״ חיים קשים״ הכל ישתנה לך

תומר היקר,

כאשר אתה ניגש לעצמך ומברר מהי המטרה שלשמה אתה צריך את הקשר, מה התשובה..... כי לכולם יש קשר? שמישהי תשלים אותי? להקים משפחה?......

כניסה למערכת זוגית כוללת אחריות הדדית, ללא קשר לחסרונות שלי, וללא תלות בקשר הסביבתי עם המשפחה והחברים. כדי להיכנס למקום שאתה רוצה בו, ומנסה באמצעים טכניים להגיע אליו, צריך לשנות את המחשבה בנוגע לזוגיות.

בכל אופן, עצה לי אלייך,
תחפש בתוך הנשמה שלך מה גורם לך לשמחה, איזה סוג מוזיקה באמת אתה אוהב? מה ההשקפה שלך לחיים? מה גורם לך להתרגש, ולבכות? מה מכעיס אותך? וכו'..... וכשאתה מגיע לקשר תדבר על הנושאים האלה... תפתח את עצמך לתוך הזוגיות ואז... כשהלב באמת פתוח, מישהי תצליח להיכנס!

בהצלחה!!

תומר שלום,

אתה בחור צעיר, יתכן ומה שאתה מתאר קשור לגיל, בו אתה רוצה יותר לחוות ריגושים ועוד לא להתחייב, אפשרות אחרת היא הרצון להיות בעמדת ה"כובש" וההתרגשות שזה מסב לך ולאחר שאתה "כובש" והפרפרים מעט יורדים, אתה רוצה לכבוש את המושא הבא. מה שמניע אותך הוא עצם ההתרגשות, אלמנט הלכבוש, הפרפרים, המסתורין הראשוני וכשזה נכנס לשגרה או הושג, אתה מאבד עניין ואז נכנס "לופ" חדש של רצון לחוות זאת שוב..


אתה גם מציין "אני רוצה להרגיש" ושאתה מרגיש בשלב מסוים שזה מובן מאליו.
אני נוטה ללכת לכיוון הזה.

ראשית כל, המודעות שלך היא כבר דרך ניכרת להצלחה.

אתה רוצה להרגיש, אתה מדבר על רצון לשינוי.
ניתן לעשות זאת.

בטיפול אישי ניתן לבדוק על מה "מתיישבים" דפוסים אלו, האם יש חשש מהתחייבות/אינטימיות (מעבר למיניות) ועוד.

בהחלט שווה בדיקה מקצועית - זה לא שאתה לא בסדר, אך שווה לראות מה קורה לך מבחינת הקשרים לך ודפוסם ולעבוד על מה היית רוצה להמשך החיים.

זה לא חייב להיות משהו ארוך טווח.

מאחלת הרבה הצלחה,

מיכל שלום,

ממה שאת מתארת, אין צורך למהר ולפרק את החבילה. אפשר ורצוי ללמוד ולעבוד על הזוגיות: על התקשורת ביניכם, על הדפוסים שיש בתוך הקשר, על מה מחזיק אתכם ואתם אוהבים בקשר, מה קשה לכם בקשר, מה חשוב לכם שיהיה בקשר.

ממה שאת מעלה כאן יש דפוסים שלא תורמים לזוגיות לדוגמה: לעיתים אתם מתנהגים את הכעס ולא מדברים אותו (שתיקה ארוכה ואח"כ ממשיכים כרגיל כאילו לא קרה כלום, אך בפועל, כן קרה משהו אשר לא מדובר בקשר ביניכם)

ריבים, פערים ושונות אילו דברים שאם סה"כ את מתארת שיש דברים שאת אוהבת אצל בן זוגך, ניתן ללמוד איך להתמודד איתם בקשר הזוגי.

אני הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי על מנת "לעשות סדר" ולשפוך מעט אור על כל מה שחשוב לכם, ללמוד לתקשר האחד עם השנייה, ללמוד ולהתפתח אל תוך זוגיות שהיא עם תקשורת בונה, טובה (בסיס לכל זוגיות) וכן לחזק את המקומות שחשוב לכם לחזק, איפה שאתם מרגישים שקשה לכם ולעבוד על הדפוסים השונים בקשר.

מאחלת לכם הרבה הצלחה

חגית שלום,

את מתארת בנישואין שינויים חיצוניים של בעלך וסירוב שלו להקשיב לדברים שחשובים לך.

אני מעלה שאלה כאן. האם מתחת לאותם שינויים חיצוניים יש ביניכם כרגע תקופה של מתח סביב תכנים פנימיים יותר?

משהו שקשור לילדים? הורים? עבודה? שינויים? האם את מזהה משהו שקורה בתוך הקשר?

בדרך כלל אי הקשבה לצד שני יכול לנבוע מכך שיש קושי בתקשורת, מתחים ועוד..

אם את מזהה שיש כאילו, הייתי מציעה לך לשוחח אתו ללא שיפוטיות ויותר לכוון בשיחה מה זה עושה לך, מה את מרגישה ולתת הזדמנות כאן לשוחח בכלל על הקשר (לא בטוחה שזה רק השינויים בחזות).

ויתכן ויש כאן פתח לזה.

כשמדברים עם בן הזוג את השפה של "אני" תוך קבלת רגשותיו, זוכים ליותר הקשבה ואמפטיה.

ותנסו לברר אם יש כרגע עוד קשיים ששווה לשוחח עליהם וללבן אותם ביניכם.
את יכולה לפרגן לו ולומר שאת נמשכת אליו ואוהבת אותו, ממקום של פרגון אך מה מפריע לך ומה חשוב לך ויעשה טוב ליחסים...

מאחלת לך בהצלחה,

רונית שלום,

מסבירה באופן כללי:
אובססיה היא עיסוק יתר במשהו מסוים (זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מחשבתית או בצורת מעשה וכן גם וגם)

בוודאי שהתאהבות לא בהכרח מעידה על אובססיה, אולם היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה אובססיבית.

מגדירים אובססיה כאשר יש השפעה ניכרת על אורח החיים של האדם ועד כמה העיסוק גוזל מהאדם בחייו (=עיסוק יתר במושא, באובייקט, במחשבה וכו'..)
התאהבות אובססיבית אינה בריאה לקשר לאף צד והיא עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה מן הרצויה.

לא ברור ממה שהעלית האם הבחור יודע מה את מרגישה, כתבת משהו על פחד, שמירה חזקה על רגשות שלך לידו...האם את חוששת לשתף אותו במה שאת מרגישה?

אם יש לך רצון לקשר אתו, אפשרי ליזום ולראות מה קורה.

בהצלחה,

תודה טלי
שנינו לא פנויים זאת הסיבה לכל הבלגן שמסביב
חשבתי שאולי עדיף פשוט להתוודות להסביר שאני עוברת תקופה מוזרה וזהו- להסביר לו אני מתכוונת לאמר לו כך וכך אני מרגישה שרני מפתחת כלפייך רגשות וזה חזק מימני אבל אני חושבת שזה ידעך מעצמו ולא צריך להתרגש מזה

רונית שלום,

אם שניכם לא פנויים, זה מטה את התשובה לכיוון אחר.

האם את שבעת רצון מהקשר הזוגי שלך?

מושא ההתאהבות גם לא פנוי למעשה.

פעמים רבות כאשר מתאהבים מחוץ לקשר, זה יכול "לשפוך אור" על משהו שחסר בקשר ואפשר לעבוד עליו.

אך אם שניכם בקשר לא הייתי ממליצה לפתוח בפניו את רגשותייך ולהיחשף.

בברכה,

ליטל שלום,

אני מבינה את התסכול שאת מביטה על חברות בגילך שיש להן קשר (או מתחילים איתן) ורוצה גם, זה מחמיא.

ראשית כל, את צעירה מאד עדיין וחשוב לי לציין זאת כיוון שמאד מוקדם להרחיק לכת ולומר לעצמך אמירות כלפי העתיד לגבי מציאת זוגיות, חתונה וכו'..

יש לך זמן לכל אילו ואת עוד תלמדי ותכירי את עצמך וגם אנשים עד אז (זה תהליך בחיים וכולם עוברים אותו).

מספר שאלות להתבוננות:

האם את יכולה לזהות מה חשוב לך בחבר? מה חשוב לך בקשר?

האם את מרגישה שזה בסדר לך ליזום אם יש בחור שמוצא חן בעינייך כחבר/ידיד/קשר? (לסרט, לבית קפה)

כתבת שהתחלת לשכוח איך לתקשר עם בנים - למה כוונתך? האם יש חשש כלשהו בתקשורת עם בנים? האם את מרגישה שאת בטוחה יותר עם חברות?
(זה טבעי).

לגבי חזרה לקשר מהעבר, לא הייתי ממליצה לעשות זאת כצעד ממקום של ייאוש, רק אם את מעוניינת בבחור ההוא.. איך הייתה מערכת יחסים זו? מה למדת ממנה? מה אהבת בה ומה פחות?

תנסי לבחון עם עצמך.: האם את מתביישת, מרגישה פחות נוח מול בנים ועוד.. לעיתים אדם משדר גם באופן לא מודע את רגשותיו וחששותיו.

כמובן שמדובר בתהליך טבעי ואני מאמינה שמה שאת מזהה זוהי תחילת הדרך גם להגיע לתובנות ובהמשך לחבר.

את מוזמנת לחזור אלי עם יותר מידע (מה ששאלתי).

כל טוב ובברכה,