פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הוא מתנהג לפעמים כמו פרנואיד, חושב שמשקרים אותו (לפעמים גם אני), אנחנו רבים המון ועל שטויות ולפעמים כשאני מנסה לדבר איתו תוך כדי ריב כדי להסביר לו משהו הוא נהיה ציני ולפעמים מגעיל, לעומת זאת כשהוא נעלב אז הוא נסגר בתוך עצמו כמו תינוק ומרחם על עצמו וזה מאייש אותי. במהלך כל הקשר שלנו אני מנסה להניע אותו מהתנהגות הזו. כשהכרתי אותו הכרתי בחור חזק החלטי שנתן לי הגנה, והוא באמת עד היום מגן עליי מול משפחתו ומול כולם (אחרי שהוא כמובן בא ומספר לי מה הם אמרו אולי בתקווה שאקבל את זה או כי הוא מבקש תמיכה, רק שאני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו מולם). אני כלפניי שלוש שנים הגעתי למצב של דיכאון וחרדות ומאז אני על כדורים למרות שהמצב שלי השתפר בהרבה אבל עכשיו המצב שלי הורע שוב, אני שוב התחלתי ללכת לפסיכולוגית. עד היום למרות הקושי היה בי הרבה כוח להתמודד עם המשפחה שלו אבל אני מרגישה שנגמר לי האויר אני כל הזמן בוכה בגללם, המשפחה שלי כבר לא מסוגלים לדבר איתם. הבעיה הכי גדולה היא שאני לא מסוגלת להחליט מה לעשות. להישאר או לעזוב?
הוא מתחנן שאתן לו הזדמנות שהוא ישתנה ולא יקנא, ושלא נגור עם המשפחה שלו והוא לא יתן להם להתערב. הוא דואג לי כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי, עושה למעני מחוות רומנטיות, מוכן לעזור כשצריך...
הגעתי למסקנה שחתונה צריך לדחות חתונה
אבל מה הלאה? הוא מבקש צ'אנס לשנות הכל...

ההחלטה הזאת עושה לי לא קל. אני מתעוררת בבוקר עם חרדות. הכל רועד. מפחדת להחליט משהו. ... במהלך היום אני נרגעת אבל בבוקר זה הכי קשה. .. לפעמים אני לא מצליחה להבין אם אני ככה בגלל שיש החלטה שצריך לקבל או כי זה נהיה המצב הנפשי שלי אחרי כל מה שאני עברתי ( עלבונות כעסים עצבים וכו ). אני כבר מנסה לדמיין שהכל טוב ואני לא נפרדת רק כדי לא להשתגע ככה אבל כנראה שאני לא מצליחה לשקר את עצמי... וקשה לי להירגע.
מה לעשות?

אנונימית שלום,

אני מגיבה לך לאחר קריאת כל מה שכתבת.

תראי, את מתארת מצב של מערכת יחסים מאד מורכבת שאין ספק שדרוש שם שינוי.

על מנת ליצור מצב של שינוי בכל כך הרבה פרמטרים צריך להיעזר בטיפול.

מצוין שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי, מאד טבעי שהחרדות והדיכאון יועצמו יותר בתקופה שלקראת שינוי, בפרט שבתוך השינוי הזה יש מרכיבים של כל מה שאת מתארת, שמוסיפים קושי להתמודדות וללחץ לקראת חתונה.

הייתי עובדת בטיפול האם זו ההחלטה שאת רוצה לקבל? מה נכון לך כרגע?
האם זה לדחות את החתונה בינתיים? האם זה להמשיך לעבוד בעבודה זוגית?

להינשא כשאתם רבים כל הזמן, ויש קשיים שאתם לא מצליחים לתקשר ביניכם ויש האשמות וכל מה שתיארת - הוא מאד בעייתי ועלול להחריף.

לחכות שאדם ישתנה - גם בעייתי, כיוון שאם אדם רוצה להתחיל בתהליכי שינוי, זה דרך טיפול מקצועי, דרך בחינת דפוסים, דרך בנית "עצמי" חזק יותר ומתמודד יותר עם קשיים, עם מערכות יחסים ועם האדם עצמו (אני עם עצמי, אדם צריך גם לחיות בשלום עם עצמו קודם כל, לפני שהוא יוצא אל העולם הגדול).

כמה זמן אתם ביחד?
בוודאי שלא כדאי לכם להתגורר בבית הוריו, לזוג תמיד טוב שיש את הפינה שלהם ואם יש קשיים עם המשפחה, זה עלול להחריף מאד את המצב.

אם אסכם, אני ממליצה לעבור תהליך של בדיקת האפשרויות וטיפול, לפני שמתחתנים
כי לנישואין, חשוב מאד להיכנס במקום של הדדיות ובזוגיות טובה (לא מושלמת, אך טובה) והייתי בהחלט מתייעצת עם הפסיכולוגית שלך שמכירה אותך טוב ומקווה כי היא יכולה להיות ניטרלית ולבחון איך כדאי להמשיך. היבט נוסף - שאת תהי במצב יותר טוב רגשית (שמין הסתם, כל האירועים שאת מתארת, משפיעים עליך)..

מאחלת לך הרבה הצלחה,

תודה על המענה. החלטתי שצריך לדחות את החתונה. להתחתן עם ספק זו טעות. אני לא מצליחה להבין את עצמי. מה אני רוצה מה נכון לי. יש רגעים שבהם אני מרגישה שלהיות איתו זה הפתרון ולקבל אותו אבל זה קשה.. רציתי משהו אחר וקשה לי איתו לא פעם. לעומת זאת להיפרד.. קשה לי.. אני התרגלתי אליו , לנוכחות שלו. כשהוא רחוק אני מתגעגעת וכשהוא קרוב קשה לי. לפעמים לנשק אותו זה משימה קשה. אני משתגעת כבר. אולי יש פה מישהי שעברה מצב דומה ויכולה לתת לי המלצה או לפחות להרגיע אותי?

אשמח עם מישהו יתן לי עצה או לפחות מישהו שהיה לו סיפור דומה או שיש לו ניסיון יכתוב לי

אליה שלום,

אתייחס למספר נקודות ומספר מערכות יחסים שמתקיימות בתוך כל מה שאת מעלה.

מערכת היחסים של אחותך עם עצמה ועם העולם.

מערכת היחסים שלך ושל אחותך

מערכת היחסים הזוגית שלך ושל בעלך

מערכת היחסים בתוך המשפחה הבולטת כאן היא המשולש - בעלך - את - אחותך...

מאד יתכן שבעלך "התהפך" כדברייך ואחותך היא אובייקט "נוח" יותר לכעוס עליו..
בפועל, בוודאי שאחותך לא פועלת מתוך ניצול ושהיא זקוקה לעזרה (ארחיב בהמשך התשובה).

יש כאן מספר היבטים שמומלץ לבחון אותם.

נקודה אחת היא הקשר שלך עם אחותך, את לוקחת הרבה מאד תפקידם בחיים שלה עוד מילדות, כמובן אינני אומרת שצריך להתנתק מאחותך... אך כדאי לבחון האם אין קשר של תלות - האם הקשר משרת אצל אחותך משהו ואצלך משהו.
עם הקרבה שלכם, בהחלט כדאי לשוחח אתה על קבלת טיפול ולבחון בדיוק מה קורה אתה, על מנת לשפר את איכות חייה (לא יוצאת מהבית שנים, האם מתמודדת עם חרדות? איך מתפקדת עם הילדים? איש מקצוע צריך לראות אותה וזה כדאי לה).

הקשר שלך עם בעלך, כדאי לשוחח אתו ולבחון מה קרה שהוא השתנה, האם זה קרה סביב אירוע מסוים (האם היה טריגר). השינוי הזה למעשה "זרק" אותך לקוטב השני - להיפגש במסתור, לא להיפגש ומה נכון - הוא מקום טוב באמצע, בו יש לכם זמן איכות זוגי, יש לך את הקשר עם אחותך ויש לך עוד דברים משל עצמך.

למעשה מתיאורך נוצרה מעין "קואליציה" את ואחותך - בעלך וחשוב מאד לבחון מה קורה שם ולפרום א הקואליציה הזו על מנת שיהיו יחסים טובים דיו במשפחה.

לסיכום - הייתי משוחחת עם הבעל ורואה מה קורה במישור הזוגי, לא ממקום של האשמות, אולי בעלך מאותת איזו מצוקה. כמובן שחברות זה דבר חשוב לשמור, זה לא במקום נישואין, זה לצד נישואין.

אחותך - זקוקה לתהליך שיעזור לה להתגבר עם מה שהיא מתמודדת. כי להיות בבית ולא לצאת שנים, זה בוודאי לא דפוס מומלץ וזה נובע ממקומות שכדאי מאד כבר לעבוד עליהם ולבחון מה קורה שם. אחרת היא ממשיכה בדפוס ואת הופכת למעין "מטפלת" שלה. זה יפה שיש לכם יחסים טובים, אולם חשוב לבדוק שהם לא הורסים לך (ולה) יחסים אחרים במשפחה/בחיים או מקבעים את מצבה.. ומצבה לא טוב כרגע והוא יכול להיות יותר טוב אם תפעל. האם בעלה מודע ומוכן לעזור בכיוון זה?

מאחלת לך הרבה הצלחה,

את נמצאת עם תינוק מגודל ודפוק.לכן את צריכה לזרוק-או לעזוב אותו כמה שיותר מהר!!!!!
אלא אם כן את רוצה להפגע עוד יותר בעתיד.,גם נפשית וגם פיזית.
בהצלחה!!

שלום אנונימית,

אין מה להתלבט. בפירוש, בפירוש - להיפרד.

אני בד"כ לא חורצת גורלות אך כאן כל פעמוני האזהרה מדברים בעד עצמם, את נתונה לקשר עם אדם שהוא עצמו במצוקה, וכנראה מתקשה להבין מהי משמעות של קשר זוגי. לאורך כל מה שתיארת, כל סיטואציה, נראית כמעט כדמיונית וחסרת קשר לאהבה, להערכה או לכבוד.

מגיע לך הרבה יותר מזה.

עשי מה שצריך. בהצלחה,

שכחתי לציין,
שיש לנו חשבונות בנק נפרדים, הכל אצלנו לרוב זה חצי חצי בכל ההוצאות (הוא מרוויח יותר כמובן)
אני מרגישה ממש כמו שותף לדירה, וכל הזמן אני חיה בסרט שאולי ילד ישפר את המצב שלנו.. אני מאוד רוצה ילדים אבל לא בכל מחיר לדעתי אם נביא ילד זה רק יחמיר בנינו
כי בסך הכל הוא ישאר אותו בן אדם ואני עדין יחוש בדידות אולי רק הילד ימלא לי את המקום בלב.

מה לעשות??

הי,בודאות ילד יחמיר את המצב.אני נשואה+ ומתפקדת כחד-הורית.ה-כ-ל עליי.
בלי תמיכה ובלי פרגון וכלום.זה קשה ומתסכל.
רוב הסיכוי שבאמת בעלך לא ישתנה אם לא ירצה.לפי מה שסיפרת-רוב הסיכוי שלא ירצה להשתנות...
וגם לא כתבת אם הוא אמר לך מתישהו שהוא אוהב אותך-אם לא-אז הכוון הוא ברור-גירושין וכמה שיותר מהר...
בכל מקרה בהצלחה.

לא הוא גם לא אומר אוהב אותך.. למרות שאני יודעת שהוא אוהב יותר ממה שאני אוהבת אותו, אבל פשוט בגלל כל המריבות כבר אין חשק להגיד.
תשמעי אני לא מדברת על עזרה בבית הוא כן נותן יד והוא מת על ילדים אני יודעת שאם היה לנו ילד הוא היה עוזר לי המון. אני יודעת שבתור אבא הוא יהיה מדהים!
אבל לא בתור בעל. הוא לא נותן לי את היחס הדרוש וכל הברוגזים האלה שהוא עושה לא מתאים לי בכלל אני מרגישה בודדה שאין עם מי לדבר.

תראי,גם אני חשבתי שבעלי יהיה מדהים בתור אבא.הוא מלומד וכאלה,קרא ספרים על חינוך ילדים..בפועל,אין הרבה עזרה ממנו,וגם לא מעניין אותו כ"כ ילדים כבר..והוא מאוד רצה!!והתחתן איתי גם בגלל שרצה כבר ילדים.מבינה?אז אחרי 11 שנה זה לא בדיוק להיט-לא בעל ולא אבא....חח...וכממממההה שדיברתי איתו-קיר הקירות....
אז כמובן לשיקולך..להיות אמא חד-הורית-זה גם לא להיט...
תראי תגובות אחרות,תקראי בפורומים,אולי זה גם יעזור לך...
בכל מקרה-בהצלחה!!!

אני נשואה שניים וקצת... פלוס שני ילדים... עוד מתחילת הקשר אני ובעלי כל פעם רבים, כל פעם הוא מקלל ומתעצבן. חשבתי שעם ילדים זה השתפר , טעיתי הריבים ממשיכים ועוד יותר מסובכים... רב איתי על כל שטות שיש...שום דרך לא עוזרת הוא גם בעצמו אמר שמה שמעניין אותו זה חשיש וסקס.. בחיים לא יצאנו לנופש, לא לטיול . כל היום בבית קללות וריבים. הוא פשוט לקח לי את הביטחון שלי ואת שמחת חיים. איך אפשר לסלוח למשהו שרב איתך אומר עליך כלבה וזונה... למילים יש כל כך הרבה משמעות וזה פשוט שובר אותי

אני נשואה שניים וקצת... פלוס שני ילדים... עוד מתחילת הקשר אני ובעלי כל פעם רבים, כל פעם הוא מקלל ומתעצבן. חשבתי שעם ילדים זה השתפר , טעיתי הריבים ממשיכים ועוד יותר מסובכים... רב איתי על כל שטות שיש...שום דרך לא עוזרת הוא גם בעצמו אמר שמה שמעניין אותו זה חשיש וסקס.. בחיים לא יצאנו לנופש, לא לטיול . כל היום בבית קללות וריבים. הוא פשוט לקח לי את הביטחון שלי ואת שמחת חיים. איך אפשר לסלוח למשהו שרב איתך אומר עליך כלבה וזונה... למילים יש כל כך הרבה משמעות וזה פשוט שובר אותי

שלום דנית,

את מתארת אכן מצב מאוד לא פשוט בו מראש הגעת לא שלמה לנישואין. היתרון כרגע במצבך הוא שאכן אין לכם ילדים משותפים, שהיו נולדים לתוך מערכת בין אבא לאמא שלא מסתדרים. את עושה נכון שאת חושבת על המשך הקשר.

אני לא אוכל להחליט עבורך לכאן או לכאן, אך בוודאות מה שהעלית מצביע על כך שהמשך הקשר צריך להינתן בסימן שאלה מסוים. האם בכלל כדאי להישאר במערכת יחסים בה את חשה כפי שאת חשה, ואת לא מתכוונת ללכת ליעוץ זוגי.

אם אינך שלמה עם החלטה על פרידה, אפשר גם להתיעץ פרטנית עם איש מקצוע שיכול לסייע לך להרגיש שלמה עם ההחלטה שתגיעי אליה. בלי קשר לטיפול זוגי, זה יכול לתת לך תמיכה והחזקה רגשית, מה שבטח את זקוקה לו כרגע בתקופה כ"כ לא פשוטה.

היי קראתי את מה שנכתב פה.. את אומרת שהוא לא אומר לך שהוא אוהב אותך.. השאלה היא עד כמה זה משנה. מילים זה אויר. מעשים זה מה שחשוב. הארוס שלי אומר לי ביום אלף פעם שהוא אוהב אותי אבל במשך כל התקופה ביחד אנחנו רבים בלי הפסקה ואני לא מאושרת.. אז מה זה משנה המילים הללו?
נ.ב
אשמח שמישהי תגיב לי בהודעה שלי לפורום אולי תהיה לכן עצה

אני אתחיל בשורה התחתנה: תתגרשי.
אני אין לי שום ניסיון בזה ושום בטיח.
אני ילד בן 20 שגדל במציאות שאת מדברת עליה... הורי תמיד רבו אבי אדם מאד מוערך אך בבית זהו משהו אחר ללגמרי.. כשקראתי את מה שכתבת ישר אמרתי לעצמי שאני חייב להגיב לך אז ככה: אבא שלי מעולם לא דיבר איתי חוץ מדברים טכניים וכו' שום שיחה של ממש בן אב לבנו וזה הכי קשה.
אם בעלך בקושי מתייחס אלייך איך הוא יתיחס לילדים?
הוא יהיה מאד אגואיסט בבית וגם העזרה שהוא נותן בבית האם זה רק כדי לצאת ידי חובה? או הרמת מתולתל עזרה הדדית? אל תשכחי שאתם רק בהצלחה מה יהיה עוד 15 שנה? זה רק יחמיר וכל פעם שבעלך יכנס לחניה את תתבאסי כי רצית להיות לבד... במציאות הזאת תהיה לך מאד קשה וחבל לבזבז את השנים האלהה...
אז עצה ממי שגדל בבית כזה תלכי ותשאירי את העבר מאחור.

שני שלום,

הפכתם מזוג למשפחה. מיחידה זוגית להורים לילדה.

זה שינוי משמעותי בחיים של אדם, של זוג ובכל המערכת שלכם.

את מתארת שינוי בהומאוסתאזיס (=איזון) שהיה ביניכם טרם ההיריון וטרם הלידה.

כעת חשוב להחזיר את המקום הזה לבית, עד כמה שאפשר, על מנת שתוכלו לחיות כזוג וכהורים בצורה הטובה ביותר ושתחזירו לעצמכם את הזוגיות וכן את המעורבות של בעלך בחיי הילדה.

אני קרואת מבין דברייך את המצוקה שלך, עזבת מקום עבודה, החלטת על לימודים ואינך יכולה להגשים זאת כרגע, בעלך מתפתח מבחינה עסקית וזה טוב מבחינת ההכנסה, אך "נוגע" אצלכם במקומות רגישים אחרים (=מה קורה אתך, למה את לא עובדת ואיפה הצמיחה שלך.. כי את נותרת בבית בתפקיד שהוא לא פשוט כלל וזה לטפל בילדה).


האם אתם יכולים/מצליחים לשוחח על כל הדברים האלו בצורה רגועה וטובה?
חשוב מאד שתעלי אתו את מה שאת מרגישה בצורה לא מאשימה, מה שקשה לך, מה שחשוב לך וגם תשמעי אותו. אפשר להתחיל מכך שאת מעריכה ומעודדת את ההתפתחות שלו ולדבר על הצרכים שלך ושתשמחי לבחון אתו ביחד, איך אפשר יהיה לפנות את הזמן על מנת שאת תוכלי גם ללמוד - כי לטווח הארוך זה יכול להועיל לך למציאת עבודה שהיא אינה זמנית.

תנסו לשוחח על הדברים.

זה קשה לחיות תחת האשמות וחשוב במקרה כזה להחזיר את התקשורת הזוגית לתקשורת בונה ולא לתקשורת דרך האשמות/כעסים (שגם קיימים בזוגיות, אך תלוי עד כמה הם תופסים מקום ופוגעים בקשר).

תנסי לשקף לו שמשהו השתנה אחרי הלידה.
האם יש לו קושי מעבר לשעות העבודה להתחבר לילדה? תנסי גם להקשיב לו. שניכם סה"כ בני אדם שעברו שינוי משמעותי. יתכן והוא מרגיש שהכוח שלו הוא דרך הפיתוח העסקי וזה "מחפה" מעט על קשיים אחרים והוא מרגיש אשמה שהוא לא מחצין...

דברו על הצרכים של כל אחד.

תנסו לראות האם אפשר לקבל עזרה (אולי מטפלת? פעוטון? גן? עפ"י גיל הילדה..) על מנת שתוכלי לקחת לך זמן גם וללמוד, לעבוד, מה שאת רוצה...

הנקודות היקרות הם:

לפרגן מצד אחד, מאידך לדבר על מה שחסר וחשוב ועל הרצון שבקשר תהיה הדדיות ותמיכה של שניכם ושאת רוצה שתצליחו לעבור את זה ביחד... ואם תהיה הדדיות - אתם תצליחו

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

אנונימית שלום,

אנחנו לא באמת יודעים מה קרה לו בקשר הקודם מבחינת היכולת של חברתו להגיע לסיפוק...

נעבור לקשר שלכם, ראשית, נשים וגברים בנויים אחרת מבחינה אנטומית.
כאשר אצל הגבר האורגזמה היא די אוטומטית ואישה צריכה יותר להכיר את עצמה על מנת להגיע לכך. אשרייך שאת יודעת וזה נכון שזה יכול לקחת יותר זמן לאישה.

הייתי בוחנת מספר דברים:

כמה פעמים אתם כן מקיימים יחסים? מהו הפער בין מה שאת היית רוצה לבין מה שבן זוגך והאם הפער הוא משמעותי?

האם יתכן ומתערבבים ביחסי המין תכנים אחרים שקשורים לזוגיות (כעס, מתח, כל דבר אחר שיכול להגיע גם לחדר המיטות....)?

האם אתם משוחחים ביניכם על דברים בזוגיות, על החיים שלכם, על מה שמפריע לכם, האם יש תקשורת בונה בקשר שלכם?

לנסות למצוא זמן שאתם לא עייפים ואתם כן יכולים להשקיע את הזמן הזה ליחסי מין מספקים עבור שניכם...

לא להיות במרוץ אחר אורגזמה, ליהנות מזמן איכות אינטימי ביחד...

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

נבי שלום,

אתה שואל את עצמך עכשיו האם אתה נמצא בקשר שיש בו הערכה ואולי גם אלמנטים נוספים, לבד מהנושא החומרי..

ראשית אשאל מספר שאלות לחידוד:

כמה זמן אתם יוצאים?

איך היית מאפיין את הקשר? האם יש הדדיות בקשר? האם אתם יכולים לשתף אחד את השנייה בדברים? האם אתם מרגישים אכפתיות ודאגה האחד כלפי השנייה?

האם יש ביניכם חברות יפה? אהבה?

אינטימיות?


לגבי הנושא החומרי, זה לא שחור-לבן.

זה נכון שמחווה - מתנה הוא משהו שמראה שחשבת על בן הזוג, אך הדרך והביטוי ברמה של הכסף, לא חייב להיות יקר או לעלות אלפי או עשרות אלפי שקלים..


עצם המחשבה לקנות לה משהו נחמד, שהיא אוהבת וכו'.. היא הייחודיות, גם אם זה לא יהלום או זהב.

בתחושה שלי נבהלת מהמקום הזה שהיא רצתה ואז אמרת "אין בכלל מתנות".....

אז יש את האמצע.. מחוות קטנות שלא יגמרו לך לנזק כספי גדול או כזה שאתה לא יכול להרשות לעצמך.

נסה לחשוב על הנקודות שהעליתי, האם יש דברים שמחזיקים את הזוגיות ולנסות לשוחח אתה על רגשותיך... ושחשוב לך שהאהבה לא תהיה בגלל דברים גשמיים (זהב, יהלומים וכו'..) כי היא מורכבת מעבר... מהרבה מאד פרמטרים מאד חשובים...


מאחלת לכם הרבה הצלחה

שלום,

אני מניחה שאם קיים הסכם כזה בין בני הזוג, הרי שקיים הסכם ויש לכבדו. אם יש רצון של אחד הצדדים לפרוש או לשנות את ההסכם- אחד הצדדים מוזמן.

אם לה לא נראה משהו ולא חשה נוח והיתה רוצה מעבר לכך, יש להבהיר זאת לצד השני. אם בכל זאת הרווח גדול על ההפסד וחבל להפסיד את מה שיש, חשוב להוקיר את מה שטוב.

כמובן מה שתיארת אינה זוגיות קלאסית. אבל יש שחיים כך ואם זה "טוב" לשני הצדדים, מה טוב. כנראה בשני הצדדים יש כל מיני ויתורים ופשרות לצד אינטרסים, וכך נוצר ההסכם הזה.

כך או כך, אם היא אינה מרוצה, היא בהחלט צריכה להעביר את המסר ולבקש לשנות את הכללים..

שקלת לקחת לך מאהב ?
כי את מציינת שאת חיה עם גבר שאת לא נמשכת אליו כלל
ואם זה כך כל המלל האחר ממש מיותר
מזכיר את שכתבת שאת מקבלת מיניימום ממקסימום
אולי אין בך אומץ לצעוק את זה מולו
אז פשוט תחטפי לך הנאות
יש מספיק חתיכים עבורך בחוץ שיקפצו על המציאה

אנונימית שלום,

ראשית, יש תחושה שקורים דברים בקשר ביניכם אשר לא מדוברים ביניכם שלא שמתם "על שולחן".
וחשוב מאד כן להביא אותם, אחרת הצד השני לא ידע מה הראשון מרגיש/חושב וכו'.. ואילו דברים שכן חשובים בקשר של זוגיות.

מתיאורך, אכן התחלתם באינטנסיביות גבוהה ומכל מיני סיבות שציינת כטכניות, ההילוך בקשר ירד...

משהו בולט ממה שהעלית שחשוב כן לחשוב עליו, הוא שציינת "אני לא יכולה לעבור יום בלעדיו" "אני רוצה שהוא יתלהב מכל דקה איתי"..
אם ניקח איזה ציר ונשים בצד אחד את "כל הזמן ביחד, לא יכולים לבד וכו'... ובציר השני "רחוקים, מפסיקים לגמרי לישון ביחד ועוד..."

אתם צריכים איזה מקום טוב באמצע....כי אף קוטב אינו יכול להתקיים במציאות.

למה כוונתי? כוונתי שאין טוטאליות בשום תחום כי לכל אדם, גם בתוך זוגיות, יש גם את חייו מאידך, בהחלט יש מקום לבן/בת הזוג בתוך החיים האילו וממה שאת מעלה נראה שעברתם קצת מקצה אחד של ציר מעט לקראת קצה אחר וכרגע כדאי לבדוק איך אפשר להחזיר את המצב לשביעות הרצון של שניכם.

הייתי יוזמת עם בן זוגך שיחה. (מומלץ בפגישה, לא בטלפון).
ומעלה את מה שאת מרגישה, את השינוי שאת מרגישה, הייתי משדרת אמפטיה כלפיו בתקופת מבחנים, מקשיבה גם לו ולמה שהוא מרגיש ומנסה לפתח דיאלוג מה חשוב לכם היום ואיך אתם יכולים להחזיר דברים שהיו ואהבתם בקשר.

אני נגד משחקים של "לשחק אותה קשה להשגה". אני בעד אמת.

"הניחי את הדברים על השולחן", בצורה מכבדת, לא מלחיצה, אשר גם מזמינה אותו
ותראי מה קורה שם. הם יש צד שנפגע ממשהו? תתחילו לדבר על הדברים....

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שלום קרן,

אם הבנתי נכון כיום את נמצאת בזוגיות יציבה אך אינך מאוהבת. אכן את צודקת ויש קשרים סוערים מאוד מלאי ריגושים וריבים, ונתאהב דווקא בבני הזוג בקשרים האלו. ויש דפוסי זוגיות יציבים, "משעממים" יותר, אך בטוחים יותר- ואיתם דווקא נרגיש פחות התאהבות.

התאהבות כשלעצמה קשורה באדרנלין, בסיכונים, בחוסר וודאות וזה מה שהופך אותה לכזאת. בהתאהבות אנחנו הולכים בד"כ על חבל דק וכשיש משברים, ריבים, קונפליקטים - אלו דווקא נותנים חיות לקשר.

אולי, את מסוג האנשים שצריכים לחוות את הקשר "בדם", כלומר דפוסי זוגיות יציבים מדי עלולים להבריח אותך מזוגיות. נסי למנות ברשימה את התכונות של אותו אקס שעשו לך ממש טוב, ולנסות להבין מה בדיוק חסר לך בזוגיות הנוכחית, ומה היית רוצה שיהיה בה. אולי כך תדעי האם את "שוברת לבבות" מסיבה מוצדקת או שיש פה משהו מעבר.

אברהם שלום,

משאלתך אני משערת שאתה מתכוון למשיכה מינית, אתה מציין גם האם יש את החלק של ההתאהבות בקשר והאם הוא הכרחי על מנת להינשא ולבנות קשר עתידי?


תראה, קשרים זוגיים יכולים להתחיל בהתאהבות, אולם הם לא ממשיכים בהתאהבות לאורך כל הקשר. בהתאהבות יש משהו של לעשות "אידיאל" לאדם שמולך.
בפועל, כולנו אנשים שמורכבים מ"גם וגם" קרי, יש לכולנו גם תכונות טובות ואיכויות לצד דברים יותר פגיעים. איש אינו מושלם.

אהבה, היא היכולת להכיל את ה"גם וגם" הזה ולחיות עם בת זוג שהיא טובה לך, אך לא מושלמת ואין צורך בשלמות.

כך שאם אסכם את נקודת ההתאהבות והאהבה. זה נחמד מאד להתאהב, אך לא הכרחי שקשר ללא ההתאהבות לא יכול להצליח וההיפך...
יש הרבה מרכיבים שחשובים בקשר זוגי - תקשורת, עניין, הבנה, משיכה ואפשר לומר שזה מאד סובייקטיבי - מה כל אח מחפש בבן/בת זוגו.
ציינת מס' דברים שכן מצויים בקשר שלכם. כבוד, הערכה, הבנה.

לגבי משיכה מינית, לא הייתם במצבים אינטימיים (אני מייחסת לכאן גם שיחות לבד ועוד כפי שציינת..) ויתכן מאד שכל מה שאתה מתאר יכול להתפתח עם הזמן
לעיתים כשזוג מתנסה וממש מרגיש שאין שום משיכה מינית, זה באמת בעייתי,
אולם אם אין ניסיון קיים סיכוי שכאשר תתקרבו, מבחינת אינטימיות כללית בכלל ומינית בפרט, כן תוכלו לבנות עולם אינטימי ומיני משלכם ולא להיבהל אם זה לא קורה מיד.. זה תהליך.

מיניות קשורה גם למידה של אינטימיות בין שניכם (עוד לפני מין) שכרגע מכיוון שזה לא נהוג במגזר שלכם, עפ"י מה שאתה מתאר, עוד לא התקיים למעשה...

יתכן והמקום של המיניות מעורר חשש וזה בהחלט מובן.

לגבי העתיד - בכל נישואין - חשוב תמיד לעבוד על הקשר ולא להזניח אוות באף אספקט, כולל תחומי האינטימיות, המיניות, ה"ביחד" הזוגי שלכם.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

תודה רבה לך טלי על המענה האיכותי והמפורט .

את נגעת בנקודות החשובות בתהיותיי , חשוב לציין שהמשיכה הזאת אני חושב שהיא הדבר היחיד שאני חושש / עלול להיות חסר בזוגיות שלנו כי כפי שתיארת עדיין אין אפשרות לממש יחסים כאלה לפני חתונה רשמית , אבל הנקודה הכי מפריעה לי אצלי שאני לא מוצא בה המשיכה המידית שבחורות אחרות יכולות להעביר , אבל אני יודע שזה אולי מחשבה של בחורים בגיל ההתבגרות , אבל אני יודע מאיפה זה נובע אצלי .. מהעובדה שאנו אנשים שמרניים ושלא חווינו יחסים כאלה בזמן שרוב הנערים עוברים אותם כבר בגילאי 16 ואף לפני , איך את ממליצה לי לפעול בהמשך ואיך אפשר להגדיל את המשיכה כלפיה למרות שהיא נראת בסדר גמור ובשאר הדברים היא באמת מספר אחת בשבילי .

אברהם שלום,

לא פשוט לתת עצה כרגע, טרם התקרבתם וטרם היו יחסים אינטימיים.

בהחלט כשיחסים מתקיימים לאחר החתונה, הלמידה מתקיימת לאחר מכן, מאידך, ניתן לומר זאת על כל מערכת יחסים, שלומדים ומתפתחים כל הזמן ביחד.
מראה יפה אינו אינדיקציה יחידה למשיכה. משיכה מורכבת מהרבה מאד פרמטרים והיא מאד סובייקטיבית.

בגדול, מה שתורם לאינטימיות ולזוגיות היא תקשורת טובה, זמן איכות ביחד, זמן איכות של כל צד עם תחביביו וכו'.. (המרחב הזוגי והמרחב של האני עם עצמי)

כי גם בזוגיות, לכל צד העולם שלו שהוא יכול גם להביא אל המערכת הזוגיות.

לרגש אחד את השנייה עם מחוות ועוד דברים שעוזרים לשמור על הריגוש.
חשוב לציין שכמו בכל תחום בחיים, גם במיניות, האדם לומד על עצמו ועל המיניות בזוגיות ולחץ וחרדה (=להצליח, מה יקרה אם לא אמשך, אם לא יהיה טוב וכו'...) - רק מעיקים על למידה זו (אף שהיא טבעית).....

אני אפנה אותך גם לפורום נוסף שיוכל לשפוך אור על שאלתך.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

שלום לך
אפשר לפרש כל התנהגות באופנים שונים.
מה שצריך לעשות בטווח הקצר ובודאי - לטווח הארוך הוא להימנע מהתלות הגדולה בחבר. מציעה שתמצאי לך עיסוק אישי ושתהיי פחות פנוייה - ולא ממקום של משחק אלא באמת.
בנוסף, כדאי לקיים שיחה עם החבר, ממוקדת בתקופת המבחנים - מתי יכולים להיפגש והיכן (אצלך אין מקום?) ובתום התקופה- לשוחח על ההמשך .
גם בחדר קטן מאד אפשר להתנהל ביחד.
בהצלחה
שרית פרידמן

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום מיה,

מצד אחד את אומרת שאתם לא ממש יוצאים, נפרדתם, ולא ברור מהי הגדת הקשר מדברייך. מצד שני, את נפגעת כאשר יש מישהי שהוא אולי בקשר איתה וכנראה חשש שתיפגעי ולכן לא אמר.

אני חושבת שכדי לבדוק אמון צריכים לקרות כמה דברים. החשוב בהם הוא שבאמת תרצי בו. אני לא משוכנעת שאת אכן רוצה בו; אינך נמשכת אליו כלל, את מעוניינת בו יותר בתור ידיד כנראה, את לא בוטחת בו ואף נפרדת ממנו בעבר. ולכן אני לא חושבת שאפשר "להכריח" את עצמנו לאהוב מישהו.

במקביל תמיד טוב לעבוד על עצמנו ועל התכונות שמעכבות אותנו מלהיקשר למישהו. רק שאני לא בטוחה שזה ה"מישהו" שלך, כיוון שבלי אמון ובלי משיכה יהיה מאוד קשה ליצור קשר רומנטי.

המצב מורכב ובעייתי ויש עוד דברים שלא העליתי כאן בדף זה כדי לא להאריך עוד.

אבל אני באמת לא מבין מה היא רוצה?? – למדתי משגיאות עבר, אני משתדל מנסה ונותן מעצמי שאני בא הביתה, אך לדוגמא ימים שאני קם ב 6:30 ו"מתפנה" רק ב 7+ בערב אחרי שהחזרתי את הילדה לאמא שלה.
ואז אמבטיה לקטן ואוכל ולישון וקצת לשחק אם הוא ערני ולישון. ארוחת ערב שלנו שטיפת כלים מקלחת ומה נשאר???
בקושי זמן לראות קצת תוכניות ערב ואז הופס עשר אחד עשרה בלילה ומה איתי??? מה עם הזוגיות??
אני הרבה פעמים עייף נרדם בעבודה – אמרתי לה זאת וקבלתי תגובה שוב מה אתה רוצה שאעשה שאני איתי כל היום? שאקום גם בלילה – אני מבין אותה ומנסה.

לי אסור להרים קצת קול ולה מותר לצעוק עליי ברמה כזו שכל השכונה תשמע..
היא ברוגז כבר כמה ימים ולא יוצאת מזה..יוצאת עליי בכל מיני יציאות. שלא אפרט כאן לא יודע אם זה רלוונטי בכלל.

מתחיל להיות מיואש – וממש לא בא לי להגיע לפרק ג...

איתי שלום,

אני מסכימה עם דברים שכתבה לך רונית וארחיב.

ראשית, יש מקום לבדוק אם אשתך במצב של דיכאון לאחר לידה, הסטטיסטיקות מדברות על 1 לכל 6 נשים. (לרוב חולף וניתן לטיפול) גם אם אין לה דיכאון אחרי לידה, לוקח זמן להתרגל למצב החדש של להיות אימא, להפוך מזוג להורים. לעיתים אימא יכולה לחשוב שאם היא עושה טעות או היא לא 100% היא עלולה "להלקות" את עצמה וזה כשלעצמו עלול לגרות לדכדוך, חרדה, כעסים, האשמות ועוד..

בעוד שהיום מדובר על "אם טובה דיה". אין מושלמות וזה בסדר.
מה שעולה מדברייך, הם ההתרגלות לשינוי הזה מההיבט שלך והתסכול שאתה צובר ונראה שאתה שואל איך אתה יכול "להגיע" להידברות עם אשתך ללא זעם/צעקות וכו'.
שלא מטיבים לזוגיות ולא לתינוק. לא ניתן לתקשר דרך צעקות, אין כאן הקשבה, זה רק מזיק לזוגיות.

ציינת שעוד לפני הנישואין יש לאשתך "פתיל קצר", לדעתי, מה שחשוב היום, הוא לבחון איפה אתם נמצאים בקשר ואיך אתם יכולים להגיע להבנה אחד של השנייה - הדדיות ואיך להכניס עד כמה שאפשר גם זמן איכות זוגי - של שניכם, על מנת שלא תשכחו את החשיבות של הזוגיות.

אני מציעה לכם לקבוע יום שמישהו יכול לטפל בתינוק, ששניכם יכולים להיות משוחררים ממחויבויות ופנויים להקשיב. תקבעו איפה שנוח לכם (אפשרי בחוץ, בית קפה או כל מקום שמתאים לכם)

אל שיחה זו הייתי מאפשרת, ללא שיפוטית, אלא ממקום בונה, בוחן ורוצה להבין, מה חשוב לכם בקשר בכל הרמות-

החל מגידול התינוק, הזוגיות, חלוקת התפקידים, לדבר על הרגשות של כל אחד מכם (מה זה עושה לי... מה אני מרגיש כש... וכו'.. לא בטון מאשים)

ולנסות לסלול דרך של התקשרות ביניכם.
אתה יכול לציין שחשוב לך שתצליחו לתקשר ביניכם ואתה מרגיש שיש דברים שמקשים ואתה מאד רוצה להיות שם למענה, שתהיה הדדיות ושתפתרו עד כמה שאפשר, אי הבנות לא בצורה של צעקות (כמובן שאיננו מושלמים, אבל עד כמה שאפשר).

במידה ואתם מרגישים שאינכם מצליחים לעשות זאת לבד, מומלץ לפנות לטיפול זוגי.

שם אפשר לקבל חיזוק גם במקום של האימהות של אשתך, גם על דרכי התמודדות של שניכם בקשר כהורים/כזוג/אתה מול הבת מנישואים ראשונים, דפוסים שחשוב לכם לעבוד עליהם בקשר ועוד..


מאחלת לכם הרבה הצלחה

לא נראה לי שיש לה דכאון.
כי היא מטפלת בתינוק ונותנת גם לאחרים להחזיק בו.

לגבי לתמוך יותר מה שרונית גם כתבה.
מבחינתה אני מקטר מידיי ולתמוך זה לא לקטר.
נכון שהנתחלה הפריע לי לקום בלילה אבל התרגלתי וגם אם אומר אז מה?
אמרתי לה שמבחינתי היא בהחלט יכולה ורצוי לקטר אם היהלה יום קשה ולא להכניס לי בהפוכה שאני עובד. והיא בבית לבד.

ומה לגבי משפטים פוגעים שלה? זלזול שלה? או משפט כמו היה לך יותר טוב אם הייתי מתה... ( באמת כמעט מתה אחרי הלידה מסיבוך ) וכל המשפחה היתה שם בשבילה.

מה לגביזה שהיא לא רוצה לספר לי דברים שרוראים לה במנלך היום? נניח כמעט תאונה.
ושלי היה מקרה והתחלתי לספר לה לא עניין אותה כלום לא אכפת לה כלום

לי אין רגשות?

לטיפול זוגי היא לא רוצה ללכת

איתי שלום,

בוודאי שיש לך רגשות ובוודאי שיש לה רגשות.

כל המכלול שאתה מתאר, שמותר גם להביע מצבים של תסכול (מה שציינת "לקטר")
ושהיית רוצה אשתך יותר תביע את מה שהיא מרגישה או שעובר עליה - למעשה כל מה שאתה מתאר נכנס לתחום של תקשורת זוגית וחשוב מאד לדבר על זה.

אני חושבת שכדאי שתאמר לה שאם אתם רוצים שיהיה ביניכם קשר טוב, לך אכפת ואתה רוצה שתהיה ביניכם זוגיות ותקשורת יותר טובים.
אתה לא בא להאשים אף צד, אך לטנגו הזוגי הזה צריך שניים.
ומפה חשוב לשוחח על הדברים כפי שהצעתי או ללכת לטיפול זוגי.

אגב, ניתן ללכת לטיפול זוגי גם לבד ולהיעזר, עדיף ביחד.
הדגש כאן הוא לומר שיש כאן חשיבות רבה לטובת הקשר ביניכם ולהמשך טוב שלו ולתיקון דפוסים שאתם לא רוצים להיות שם יותר...


בברכה,

ראיתי את ההודעה שלך והייתי חייבת להתייחס !!!!
קודם כל שווה לבדוק אם אשתך סובלת מסוג של דיכאון לאחר לידה ,לאחר ששללת זאת ראוי שתשבו ותדברו ותגיעו להסכמות כיצד מנהלים ריב אין שום סיבה שבעולם שתספוג צעקות גם אם אשתך צודקת יש דרך להגיד את הדברים שמפריעים לנו .
תשובתי היא חברית לחלוטין ולא מקצועית אני יכולה להגיד לך שגם בעלי בעבר היה כזה ולפעמים גם היום וכשהוא צועק אני פשוט אומרת לו שאני לא מוכנה לנהל שיחה בצורה הזו ושאני הרבה יותר מבינה כשמדברים אליי. לעיתים הוא צריך לצאת החוצה ולהירגע ואז יושבים ומדברים .
בלי קשר זה לא פשוט ליהיות בחופשת לידה ,כל היום ליהיות בבית לבד עם הילד סביר להניח שהחברות שלה עובדות ,כל הטיפול נופל עליה זה ממש ממש לא פשוט וראוי שתגלה אמפתיה לענין

היי,
יש משהו בכנות ובפתיחות שלך, שפשוט לא יכולתי לקרוא ולהתעלם והחלטתי להגיב...
מסכימה עם הנאמר לגביי דיכאון לאחר לידה של אישתך. חשוב לברר את זה לפני הכל, כמובן בעדינות רבה כי אתה לא רוצה לפגוע בה בשנית או ליצור פיצוצים נוספים.
מעבר לכך, נראה שאתה מאוד אוהב אותה ואת הילדים (מהנישואים הראשונים והשניים) ומנסה לצאת בסדר עם כולם. אתה מתמודד עם מצב לא פשוט שמצד אחד יש ילדה בת 5 שזקוקה לראות את אבא שלה, ומצד שני יש אישה נוספת עם תינוק שגם הם זקוקים לך. וזה עוד בלי קשר לעבודה ועניינים רפואיים (שמאחלת לך שיסתיימו על הצד הטוב ביותר ובמהרה). בחיים צריך לעשות סדרי עדיפויות ותיאום ציפיות.
אני חושבת שחשוב שתדבר עם אישתך ותעשו שיחה שבה היא תגיד לך מה בדיוק היא מצפה ממך ועם מה היא תרגיש כרגע הכי בנוח, לצד זה תבהיר לה את הצד שלך ומה אתה כרגע מסוגל לתת לה. תנסו להגיע לעמק השווה.
תקופה של ילד ראשון היא תקופה מאוד סטרסוגנית עבור בני הזוג כי פתאום יש תינוק שלוקח מאיתנו את כל המשאבים, אבל אי אפשר לכעוס עליו, אז כועסים על הבן זוג... וזאת עבודה שצריך לעשות אותה. תנסו לעשות את השיח הזה לבד, ואם זה לא הולך והקשר חשוב לך אז תפנו לקבל עזרה מקצועית.
מילה וחצי בקשר לגזים כי עכשיו אני גם כן עברתי את זה, אתה יכול לערסל את הפיצי במנשא, זה מאוד מרגיע אותם הקרבה הזאת, וככה גם תוריד ממנה את הנטל טיפה.. וגם תנסו לתת גרפווטר, שז תכשיר טבעי שיש בו שומר שמקל על הגזים. אני הייתי נותנת לפני כל הנקה וזה הקל עלינו את התקפי הגזים הבלתי נסבלים.

תחזור לעדכן אותנו במה קורה איתכם.
מאחלת בהצלחה.
ובאמת באמת מאמינה שאתה בדרך הנכונה, רוב הגברים היו מתמרמרים אבל לא עושים עם זה כלום. זה מעורר הערכה שהגעת וכתבת ומספיק איכפת לך.

אז ככה:
יפעת לגבי הגזים של הילד החלפנו לו פורמולה ( לא מניקה בגלל תרופות ).
עכשיו קצת יותר טוב. אפילו יש לילות שכמעט לילה שלם הוא ישן.

לגבי השאר, בסופש יצא קצת לדבר והיא עדיין היתה בכעס אז בעיקר אני דברתי היא הקשיבה.
אך גם היא דברה קצת ואמרה על ליבה. אז העניינים נרגעו כמעט לגמרי נכון שיש עדיין קצת מתח באוויר אך אני לא אתן לו להישאר.
הסופש היה אחלה הילדה היתה אצלי היינו אצל ההורים משני הצדדים היה ממש נחמד.
נראה לי השבוע נעשה את שיחת ההמשך לסגור דברים.

תודה לכם על מתן מקום המאפשר לשתף ולפרוק שלעתים לא לכל אחד יש האפשרות / רצון או הרגשה לעשות זאת עם מישהו מקרוביו /מכריו.

הי,

החלטה הרת גורל מעין זו צריכה להיות מקובלת על שניכם. ילדים זה אכן שמחה, וזה אכן אושר, אך זוהי גם אחריות. אם תעשה ילד שלאורך שנותיו תחוש כי הוא עול- עשית נזק אמיתי לעצמך ובעיקר לילד שהבאת.

לכן חשוב, שקול את הדברים, קבל החלטה אמיתית האם הילד הזה יהיה ככל ילדיך ויקבל את כל מה שאתה יכול להעניק לו, כיוון שלשם כך הבאת אותו. אני לא בעד להביא ילד כדי לרצות אף אחד. אני בעד לעשות את זה מתוך החלטה זוגית מושכלת על שניכם. מעבר לכך, אני מאמינה שכשנולד ב"ה ילד, הוא מביא איתו את הברכה שלו ולכך מתווספים הכוחות והיכולות לגדל אותו בנחת.

כמובן יתרונות נוספים לעוד ילד, כמו משפחה גדולה יותר, עזרה רבה יותר בעתיד, בין האחים, קשרי משפחה ענפים יותר, ועוד ועוד.

שבמהלך השנה אני מרגישה שהוא אוהב אותי. אבל קשה לו מאוד להיפתח אליי ולהביע רגשות, אם זה לומר שהוא אוהב אותי, מתגעגע, מילה טובה, כעס, אכזבה וכו. הוא לא משתף אותי ברגשות שלו. הוא בן אדם מאוד סגור ואטום. לפני כחודשיים נושא זה עלה מכיוון שהיה לי קשה להתמודד עם זה ולהמשיך ככה את הקשר, לקחנו הפסקה לחשוב על הדברים והחלטנו לחזור לאחר שאמר שהוא ינסה לשתף יותר ולהביע את רגשותיו. אכן, היה שיפור בנושא הזה והרגשתי שהוא ממש משתדל בשבילי.

שלום לך,

ראשית כל הכבוד על הבגרות והפתיחות המחשבתית שלך.

את בהחלט צודקת שאם אדם, בן זוג, אינו רואה טעם בחתונה, מסיבותיו שלו, ולא משנה מה יהיו- ואילו את כן- יש פה בעיה. יש פה בעיה כי יש את הסיכוי שהקשר הזה ימתח וימתח עד שתהיי מאוד לחוצה, וזה לא ממש כדאי.

אני מבינה שכל סביבתו או שחיה בנפרד, או שחיה לא באושר, או שחיה ביחד ואינה נשואה. זה המודל הכללי שהוא למד וזה הסיפור על מוסד הנישואין שהוא מספר לעצמו.

אפשר להציע ללכת לטיפול זוגי לפני הפרידה. כלומר לא לעשות מעשה כה פזיז, ולחשוב יחד עם מטפל ליברלי ופתוח איך כן אפשר להביא את שניכם למצב אחר. אני מסכימה איתך שאדם שלא מוכן להתחייב לחתונה- יש בכך בעיה. לא רק טכנית או ברמת ההתחייבות אלא דבר נרחב יותר, למשל- איך יפתור קונפליקטים זוגיים בעתיד? האם חוסר ההתחייבות יתן לו מפלט לברוח מהזוגיות, מהר יותר? האם הקונפליקט הרציני הראשון יוכיח לו שהוא צדק ואין טעם להתמסד?

הוא בהחלט מפסיד עקב ראייתו הצרה את התמונה, ואת לא זו שאמורה לחכות שמשהו ישתנה בו. אך אם אתם מאוד אוהבים, הוא יכול להערכתי לעשות מאמץ ולהגיע איתך למטפל שתחברו יחד ולדבר על זה, ואם שם תחליטו להיפרד- זה יהיה מוצדק יותר.