פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

פעם הוא אפילו אמר לי שאני יותר מדי לוחצת. זאת אולי הייתה הפעם היחידה שהאמנתי לו. שאני כאילו כ"כ רוצה ומצפה שזה מוריד לו לגמרי. חשבתי, וואלה אולי הוא צודק. אולי באמת הפכתי את זה לכבד מדי. אז הפסקתי. הפסקתי לדבר על זה ולבכות על זה, הפסקתי לחפש את המבט שלו כשהייתי מתפשטת. פשוט הורדתי רגל מהגז. ועברו כבר כמעט חודשיים. אבל גם זה לא עובד. שום דבר לא השתנה. עכשיו פשוט הפסקנו להזכיר את זה. עכשיו זה כבר כאילו "לא קיים". זה הפיל הזה בחדר שלא מדברים עליו.

ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה להמשיך להיות עם מישהו שאני לא יכולה להיות איתו. קשה לי ממש. עד כדי שאני שוכבת לידו במיטה ואני נחנקת. אבל אני אוהבת אותו. כ"כ כ"כ. הוא מקסים אליי. מחבק אותי בבוקר ואומר לי שאני מדהימה ויפה והכי מיוחדת שיש. ובא לי למות כשהוא אומר את המילים האלה. אם אני כזאת מיוחדת ויפה, למה אתה לא רוצה אותי?
אנחנו גרים כרגע אצל ההורים. שנינו לומדים ועוד אין לנו את האמצעים לגור לבד. אבל זה יקרה בקרוב. ואני נורא מפחדת. כל החברות שלי כבר עשו את הצעד הזה עם בני הזוג שלהן ואני רועדת מפחד. מה יקרה אם נגור יחד והמצב הזה ימשיך? ומה אם נתחתן וזה ימשיך? לא יהיה לי סקס כל חיי?

אני אבודה. יושבת פה על הרצפה וכותבת עם דמעות כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. כי זה משפיל. ואני לא יכולה לדבר על זה איתו. כי זה תמיד מוביל לאותן תגובות סתומות ומבט ריק. מה אני עושה? איך פותרים את הפלונטר הנורא הזה? מה הפתרון? להיפרד? לגמור את זה? המחשבה הזאת מעבירה בי צמרמורת. אני לא רוצה להיפרד ממנו. אני אוהבת אותו. והוא אותי. אני יודעת את זה. אבל איך יוצאים מהלופ הבלתי אפשרי? היינו כבר כמה וכמה פעמים קרובים לפרידה. בגלל זה. רק בגלל זה. כל שאר הפערים בינינו, הכל ניתן לגישור. רק זה לא. כל פעם שזה הגיע לכדי זה, הוא פשוט היה אומר, "אז תעזבי אותי. באמת מגיע לך יותר". והוא אמר את זה בהרבה כאב ואהבה. אבל אני לא מסוגלת.
מה עושים?

צעירה יקרה, את כותבת כל כך יפה וברור!!!
לצערי הרב, לא ניתן לעזור לך - לכם דרך הפורום. קרה משהו שכיבה אותו מולך, עדיין יש לו דרייב מיני שבא לידי ביטוי כאשר הוא מאונן.

לא בטוח שניתן לשנות זאת, ואינני חושבת שפניתם לאשת המקצוע הנכון. פניתם למטפלת מינית, אבל אינני חושבת שזאת בעייה בתפקוד המיני הטכני, אלא בעייה רגשית - איזו חסימה שנוצרה אצלו. זה קורה המון אצל זוגות - ברוב המקרים בכיוון ההפוך,חסימה אצל נשים. אבל כמובן שיש גם מקרים הפוכים, וזה יותר קשה כי אישה יכולה לקיים יחסי מין גם כאשר היא לא מעררת מינית, ואילו גבר חייב שתהיה לו זיקפה.

אז אם אתם רוצים להציל את האהבה היפה הזאת שלכם, עליכם להגיע לבירור מעמיק כדי לאתר את החסימה הזאת ולהבין אותה ואז לראות אם ניתן לשנות זאת.לדעתי זה צריך להיות עם יועץ זוגי שבמוצהר נכנס גם לתחום המיני וזאת יש לברר כאשר יוצרים איתו את הקשר הראשוני.

אם לא זה - אז אולי טיפול פסיכולוגי אישי של בן זוגך, אבל זה עלול לקחת הרבה זמן, ולדעתי זה יהיה פחות יעיל כאשר לא פוגשים את הפרטנרית בטיפול.

בכל מקרה - חשוב שבטיפול הזוגי יהיו גם פגישות אישיות של כל אחד מכם עם המטפל.

אם לא - אם לא יחול שינוי - וזה לא יקרה מעצמו - לדעתי אין טעם להישאר בזוגיות כזאת, ללא יחסי מין. "הפיל" הזה ילך ויגדל בתוך הזוגיות שלכם, ולא יהיה ניתן להתעלם ממנו.

שלום ליאת,

מה שאת מתארת טבעי מאוד לשינוי שאתם עוברים. לא פשוט לחיות לבד עם עצמך, אפילו בזוגיות, והכל מתוקתק ובשליטה. כשאת גרה איתו, פתאום שומדבר לא בשליטה כיוון שהשליטה מתחלקת לשניים- חמישים אחוז שלך וחמישים שלו. הפעם הדברים לא יכולים להיות בסדר שלך, וגם לא בסדר שלו. הדינמיקה הזוגית תביא לדפוס אחר וחדש ששניכם יצרתם.

בד"כ עבור גבר קשה יותר לבצע הרבה ביחד, גם אם תגידי לו לא לשכוח ללכת לבנק ולא לשכוח לשטוף כלים- משהו מזה, יתכן וישכח. ולא כי הוא לא רוצה או כי הוא ראש קטן. הוא כמוך לא רגיל למעבר משותף ומעבר לזה למטלות כאלה שהן לפעמים בלי סוף. יתכן וכפי שאת צריכה סדר, גם הוא. נסי לארגן אותו כך שיזכור את הדברים- קני לוח מחיק על המקרר, כתבי שם את הדברים רק לאותו שבוע במסודר- מה עושים כל יום. סמסי לו לפני שאתם צריכים להיפגש או "אתה זוכר ללכת לסופר מאמי?" וכו', לא ממקום של פקודה אלא תזכורת.

נכון, את באמת המזכירה שלו. :) אין מה לעשות, זה חלק מההבדלים המגדריים בינינו לבין הגברים.

מה שיכול לעודד זה שקודם כל מה שאת מתארת הוא טבעי לגמרי, והדבר השני הוא שזה באמת לא בכוונה מצידו. גם הוא צריך להסתגל למשהו חדש לגמרי.

בהצלחה.

קרן היקרה, היטבת לתאר את שני הצדדים של הזוגיות: מצד אחד הבטחון והנינוחות שזה מקנה, ומצד שני הכניסה לשיגרה חסרת התרגשות.
אבל בסוף דברייך הוספת משהו חשוב: כתבת שאת נוטה להתפשר ולבחור מראש בני זוג שהינם פחות ראויים לך. ואז חלק מן ההישאבות שלך החוצה זה בגלל המחשבות שאולי תמצאי בחוץ מישהו ראוי יותר. כלומר את יוצרת מצב "מוחי" שבו לא רק הריגוש החדש מושך אותך, אלא גם הראש וההגיון תומך בחיפוש חדש...

לדעתי עלייך לנסות פעם אחת לכוון גבוה! אם הבן זוג הנוכחי אינו מספיק טוב בשבילך, ורק מהווה משהו נוח ומפיג בדידות - אל תישארי שם. עם הזמן זה רק יהיה יותר גרוע, ואת מזיקה לשניכם.

צאי ממעגל הקסמים שאת מכניסה את עצמך אליו! מעניין מה זה יוציא ממך כאשר תבחרי מישהו שאת מרגישה שהוא באמת שווה? יתכן שתגלי בתוך עצמך דברים שלא היכרת, שיצליחו להעמיק את האינטימיות הרגשית שלכם, וליצור קירבה מסוג אחר,לא רק נינוחות ובטחון. יתכן ותגלי שהוא מעשיר את עולמך, שאת מלאת התפעלות ממנו יותר ויותר ככל שתכירי אותו יותר, כך זה אמור להיות, לא ההיפך...

?המקרה ברור שאת צריכה לעזוב. גייסי כסף ולכי לפסיכולוג, הוא יכול לעזור בלעבד את המצב ולאט לאט גם יוציא לך אותו מהראש.בהצלחה

רעות היקרה, יש לי הסבר לא רע מה קורה לך:
הבחור ההוא גורם לך המון עונג ועומק רב של רגשות. כמו "פיצוץ" חווייתי. כאשר מופיע "כוכב" כזה בחיינו, הוא משמש לנו אובייקט/עוגן - כמו משוואה פנימית כזאת במוחנו, האומרת לנו - אני רוצה עכשו להיות איתו כי זה נותן לי המון תענוג וריגוש, וממלא אותי אהבה ושמחה להיות במחיצתו.
העובדה שהוא לא ממשיך ולא עושה את שאר הדברים המתבקשים בזוגיות - לא מבטלת את העונג שאת חשה.
את חווה גם את החלק החיובי בעוצמה וגם את הצד השלילי שבו בעוצמה.

מאוד קשה לעקור ממוחנו אובייקט כזה. קשה לקבל החלטה מושכלת והגיונית שתצליח להשתלט על הצד הרגשי והפרימיטיבי יותר שבמוחנו - על מרכז העונג (שמצוי בחלק מאוד פרימיטיבי של המוח - האמיגדלה).

אבל כאן צריכה לבוא החלטה מלמעלה, מן השכל וההגיון, ועלייך לשאול את עצמך לאן את רוצה להגיע בחיים. שימי לעצמך מטרה ותוכלי לראות שאינך יכולה להשיג את המטרה של זוגיות בטוחה עם בחור מסוג זה. הוא אכן לא בנוי - לפחות בתקופה זו של חייו - לקשר זוגי מחוייב.
על כן עלייך - כמו שהגר כתבה לך בקיצור - לקבל החלטה מלמעלה, ממרומי המוח החושב שלך - הקורטקס - ולדעת שהוא יצטרך להיאבק בתשוקות הפרימיטיביות יותר של האמיגדלה שתמשיך לרצות את העונג שלה...
ככל שיעבור יותר זמן - הצורך בו יתעמעם ויפחת, זה ממש כמו התמכרות לסמים. אהבה זה כמו סם שאתה זקוק לו והוא חסר לך כאשר הוא נלקח ממך ואתה חווה "קריז" בתקופה הראשונה. אם תהיי מוכנה לכך נפשית - ותיעזרי בחברים ואפילו בטיפול פסיכולוגי תומך - זה יהיה לך קצת יותר קל.
בכל מקרה - אל תתפתי לחזור אליו שוב ושוב, כי את רואה עד כמה זה מעכב אותך מלמצוא בן זוג אחר. כי הזכרון התוסס שלו צריך לדעוך ולהתעמעם כדי שתוכלי להכניס מישהו אחר שיתפוס את המקום זה באמיגדלה שלך...

רציתי להודות לך על תגובתך החמה. אני מרגישה שסופסוף מישהי הצליחה לשים את האצבע בדיוק על הנקודות שאני מנסה כבר חודשים ושנים למצוא את המילים לבטא וללא הצלחה. את צודקת בכל מיהל וזה באמת כמו התמכרות לסמים. אני מתכוונת לקבל את עצתך ושוב, מודה לך מאוד על ההתנסחות המחבקת והתומכת.

הלא יאומן קרה והוא שלח לי הודעה, דיברנו והאו אמר שמעולם לא ראה אותי כמשהו רציני. ואז התעצבן, ניתקנו והתחילו תחלופי עלבונות שלא מהעולם הזה. אני לא מאמינה על עצמי שירדתי לתחתית ככה, ולא הפסקתי את זה כבר מההתחלה. אולי זה ההלם, אולי זה העצב, אולי זו ההתלהמות. אני באמת בשוק. כתבתי לו לסיום שלעולם ירשם בספר השחור שלי. מסקנה? לא תמיד כדאי לתלות הכל בי , לא כל הרעות החולות באות ממני. יש אנשים מוזרים בעולם הזה והשאלה היחידה שיש לשאול פה היא למה אני מושכת את הבחורים האלה לחיכי. אשמח לתגובות

הגר היקרה, קראתי את שתי ההודעות שלך, ושמתי לב שהיה לך חשוב שיהיה ביניכם קלוז'ר - שיחת סיום והבהרות, על מנת שלא יישאר איזה קצה חוט שיציק לך הרבה זמן.
ואכן על פי ההודעה השנייה שלך - הוא חזר אליך והבהיר לך שהוא מעולם לא לקח את הקשר הזה ברצינות.
במקרה פשוט נתקלת בגבר שיודע לחזר - וזה גרם לך לחשוב שהוא כן רציני. אני מודה שיש בכך משהו מטעה, כאשר מישהו מחזר היטב - זה מעביר מסר שהוא להוט ומאוד רוצה. אבל יתכן שאצלו זה "פק"ל" וכזה הוא, וזה לא מעיד על עומק כוונותיו...הרי אנשים הינם שונים זה מזה, וגם בהיבט הזה של היכולת לחזר.

לדעתי היו לך כאן ציפיות גבוהות, וכאשר זה לא קרה - הבעת את האכזבה שלך בצורה כזאת שלחצה לו על הכפתורים הרגישים שלו, וזה הבריח אותו.

אבל אני חושבת שגילית עד מהרה את החלקים הגרועים שבו, ולמה הוא מסוגל כאשר הוא כועס. הקליפה הדקה של החיזור הנעים נסדקה מהר מאוד, ואת יכולה לשמוח שגילית את פרצופו האמיתי מבלי שהתאהבת ממש ולבך על כן לא נשבר.

לגבי מה יש בך שמוצא דווקא גברים כאלה - על כך אינני יכולה לענות לך.
זוהי שאלה שראוי לשאול אותה במסגרת מעמיקה יותר, להכיר אותך, את שורשייך כילדה, את אופי הקשרים שהיו לך, ואז - איש מקצוע טיפולי יכול לעזור לך לראות דפוסים הרסניים שקיימים אצלך ולבחון דרכים שונות - גם איך לבחור בני זוג וגם איך לנהל את התקשורת איתם.

מה שכבר בולט לי ממה שכתבת - זה שאת רגישה ופגיעה ומגיבה מן המותן ולא שוקלת את דברייך. אימפולסיבית - לטוב ולרע. כי בתחילת קשר חדש - צריך לדעת להיות קצת זהירים ולא להגיד כל דבר שעולה לך. משום שאת לא יודעת עדיין למה הוא רגיש ומה מקפיץ אותו.
אנשים בדרך כלל צוברים רגישויות ככל שהם מתבגרים, וככל שהיו ביחסים משמעותיים שפגעו בהם. כל מערכת יחסים שהסתיימה לא טוב משאירה צלקות רגישות, ואז - בקשר חדש - אם מישהי לוחצת על נקודה רגישה שמזכירה לו התחלות של ריבים שהיו לו עם אקסיות - הוא מגיב כבר ממקום מאוד חשדני. זה ישר מקפיץ לו את הדמות של האקסית וזה מוריד לו - גם מבלי שהוא יהיה מודע לכך...

לסיכום, אולי שווה לך ללכת למספר פגישות אצל פסיכולוג/ית כדי להיות יותר מודעת לעצמך ולצאת מדפוסים קבועים שמזיקים לך אפילו בלי שאת ערה להם.

הי שירי,

צר לי לשמוע.

מה עומד מאחורי המשפט הזה? באיזשהו אופן הוא מנסה כנראה להעביר לך את המסר שאין לו טענות כלפייך וזהו תהליך אישי שהוא עובר והוא זקוק לזמן הזה, לעצמו, ולפרידה הזאת. בד"כ עדיף לסיים קשרים כאלה בהם בן הזוג לא בשל, פתאום לא מרגיש שמוכן, שגדול עליו, שזאת מחויבות גדולה עבורו.

כמובן לא ניתן לאבחן מעבר לכך כיוון שלא נתת פרטים אודות הקשר, פרט לכך שלדעתך היתה זוגיות מושלמת- אולי לדעתו לא. או אולי דווקא כן, ושוב, הסיבות לפרידה הן קשורות אליו ברובד הפנימי.

כך או כך, לאחר 3 שנים של זוגיות אני חושבת שמגיע לך הסבר יותר מפורט חוץ מ"זה לא את, זה אני". זוהי סיסמה ויש להבין מה עומד מאחוריה.. רצוי שיהיה לו הסבר עמוק יותר וכך גם יהיה לך קל יותר להבין מה קרה שם.

נמאס לי שמאבדים צלם אנוש בכל ריב ורומסים שאין תקשורת בריאה וטובה חבל לי לפרק את הנישואין כי במהות הוא לא רע איך מתגברים איך מתמודדים? כל פעם הוא מבין וכל פעם חוזר חלילה הוא מבין אבל לא מתמודד עם זה ברגע האמת מה עושים איך גורמים לו להבין אחת ולתמיד בבקשה עזרי לי!!!!! אני ממש עצובה ואיבדתי טעם לחיים במצב המתסכל הזה אין לי חשק לכלום. טיפול זוגי ניסינו בעבר הרגשנו שלא קיבלנו כלים ובסוף תקופה התעלינו והסתדרנו אבל עכשיו שובב קטסטרופה בגלל הדפוסים המכוערים שאליהם התרגלנו איך יוצאים מזה בבקשה תעזרי לי??

אלה היקרה, מערכת היחסים שאת מתארת היא מאוד לא בריאה, ואינך חייבת להשלים עם זה. מכיוון שכבר ניסיתם טיפול זוגי וזה עזר רק לזמן קצר - אני חושבת שהבעייה היא שכל אחד מכם מקפיץ את הפיוזים של האחר ושניכם מאבדים שליטה עצמית ממש מהר, ויוצא מכם החלק הכי גרוע ומתקיף את בן הזוג. ובמלחמה כמו במלחמה - משתמשים בכל הכוח.

ניתן ללמוד יותר שליטה עצמית.

אבל עליכם לעזור כאן אחד לשנייה, לשתף פעולה. ולי נראה כאילו אתם ממהרים להיכנס למלחמות, וברור שאחרי שאת נפגעת -מאוד קשה להירגע מזה ולחזור להראות אהבה. וזה מה שגורם לכך שהאהבה נפגעת לאורך זמן, ככל שמצטברים יותר ריבים ופגיעות. אתם עסוקים בללקק את הפצעים ולהיזהר זה מפני זו.

אפשר להגיע לסיבוב נוסף של ייעוץ זוגי, מסוג אחר, אבל להבין שעליכם להתמיד בייעוץ לאורך זמן כדי שהכלים שתלמדו יחלחלו ויישארו בשימוש.

האפשרות השנייה היא להרים ידיים, ולחפש בני זוג חדשים.

אבל עלי לציין משהו חשוב: כל אחד מכם עלול לגרור איתו את התגובות המלחמתיות אל הקשרים הבאים.
אני מציעה על כן, שבקשר הבא - כבר על ההתחלה כאשר יופיעו קשיים - לכו לייעוץ ותלמדו ותעשו שינויים, לפני שמצטברות כל הפגיעות הקשות.

שלום מאיר, תודה לך על הפירוט.

אני שמה לב שיש כותרת לכל מה שאתה כותב- החשש שלך מתחילתו של קשר- הטעויות, הספקות, יצירת אמון ועוד. אתה נוגע בנקודות מרכזיות של כל מערכת יחסים, וחשוב שתשאל את השאלות האלה. אך לצערי אין עליהן תשובה חד משמעית. לכל קשר הדינמיקה שלו וכל קשר זקוק להשקעה אחרת.

העובדה שאין לה ותק בקשר רציני לא מספרת הרבה בגיל הזה, סה"כ זה בדיוק הגיל שמתחילים לרקום מערכות יחסים יותר רציניות, לאט לאט. זה גיל שמתנסים בו, חווים חוויות, מחליפים בני זוג- זה קורה גם.. מתוך מקום של לנסות ולבחון.

אם לא תיתן אמון בקשר הזה ותחפש אותה- הקשר לא יצליח. אם לא תאמין שיהיה בו טוב ושתלמד ותצמח מהקשר הזה- הוא יאכזב אותך. חשוב מאוד לתת תחושה של חופש בקשר ולא של חקירה "עם מי היית ומי ידיד שלך ומי חבר שלך".. אלא פשוט לזרום עם הלך הדברים. כמובן צחוקים זה דבר חשוב, זה קליל ומכניס כיף למערכת היחסים. כשאתם נפגשים אפשר לנסות להעמיק את הקשר, להתעניין בעולמה ולשאול על תחביבים, איך היא רואה את עצמה בעתיד ועוד, כל מה שמעניין אותך ויכול לספר לך עליה, כמובן בטאקט ובעדינות.

השיחות לא כולן חייבות לזרום, יש ויש, סה"כ אנחנו אנשים, אנחנו בני אדם, לכולנו יש ימים טובים וימים פחות טובים.. מה שחשוב הוא שהס"כ של הפגישות שלכם (לאו דווקא השיחות הטלפוניות הקצרות) יהיו טובות, שתרגיש ששם הדברים כן זורמים ואין תחושת מועקה לאורך הפגישות - אלא שאתם מוצאים מכנים משותפים. לכן אין מה להיכנס לדאון, אתה כנראה חש כך כי אתה מאוד רוצה בקשר, לכן תשקיע בכיוון הזה- מתנה קטנה, פתק נחמד, אס.אמ.אס, הפתעה (למשל קח אותה לפיקניק במקום שהיא לא מכירה, ליד פארק יפה או בים) - נסה להביא את החוויה של הקשר למקום שיעורר השראה להעמיק את מערכת היחסים ביניכם ולגרום לה להבין שיש לך מה להציע.

דניאל היקר, לצערי בני אדם, ונשים באופן מיוחד, נוהגים להסוות את רצונותיהם האמיתיים, ולשחק על פי כל מיני קודים שכביכול שומרים עליהם. כביכול בהתנהגויות האלו הן מכריזות על עצמן - אני לא מעוניינת/ אני שווה יותר ממך / וכו'...אלו התנהגויות שנותנות להן אשליה של כוחניות ויכולת לשחק עם גברים ממקם של שליטה עליהם.

אני מציעה לך לא לקחת זאת ללב.

דמיין לעצמך שכל אדם בסביבה שלך - סביבת הלימודים החדשה - קצת חושש איך יראו אותו ואיך יקבלו אותו ולא מתנהג בטבעיות בשלב זה. לאחר זמן אנשים יתחילו להשיל את התחפושות הראשוניות שלהם ככל שהיה יותר חיכוך ויותר היכרות.

לדעתי אתה הזמנת את הבחורה לצאת איתך מוקדם מדי. זה כן מתאים לעשות בהקשר של היכרות חד פעמית בבר, למשל. כלומר כאשר אתה יודע שיש רק הזדמנות אחת להיפגש ולא יותר.
לעומת זאת, כאשר אתה לומד עם מישהי, והיא מוצאת חן בעיניך, עליך לחפש הזדמנויות ליצור איתה מפגשים "אקראיים". כי כאן אין את הסכנה שיותר לא תפגוש אותה ותפספס אותה. בנוסף, אתה יכול לנצל את העובדה שאתם נפגשים הרבה, וללמוד עליה יותר. אולי תגלה שהיא לא כך כך שווה כמו שהיא נראתה בעיניך לראשונה.
אני מציעה לך להיות נאמן לעצמך, לעשות מה שנראה לך נכון, ולא לקחת ללב התנהגויות ילדותיות. עשה דברים שאתה מרגיש נכון איתם, ותחליט בעצמך מה נכון ומה לא, תוך הקשבה לאנשים שאתה מעריך אותם.

שני היקרה, הפוסט שלך הוא מדהים! התרשמתי מאוד מן היכולת שלך לתאר בצורה כה חיה את הריבים שלכן ובעיקר את החלק שלך, מה שמעיד על יכולת התבוננות מצויינת.
ברור שעכשו, מרחוק, לאחר מעשה, את מבינה שההתנהגויות הללו היו טעויות...אחת אחרי השנייה...
הפעלת כוחניות, איומים, הגזמת בתגובותיך, החזקת אותה קצר, לא היית מוכנה להקשיב לדעתה ו"סתמת לה את הפה",לא באת לקראת הצרכים והבקשות שלה,ואפילו שיקרת לה...אלו המון התנהגויות ש"הורגות" ומחסלות כל אהבה!!!

נשמע לי שאת רגילה או חייבת שתמיד יעשו כל מה שאת רוצה, ונוכח ההתנגדות הכי קטנה את מתחילה להפעיל טרור...
קשר של אהבה חייבת להיות בו התחשבות בקיומו וברצונותיו של האחר, בדיוק באותה מידה שאת מצפה שיתחשבו בך. אחרת היחסים עוברים ל"מוד" של הירארכיה במקום שוויון. קשה להחזיק מעמד בקשר כזה.
בנוסף, כאשר את היא המאיימת לסיים את הקשר - השליטה היא בידיים שלך. היא מרגישה חסרת אונים כל פעם שאת מאיימת בפרידה, והיא נתונה בידיים שלך. זהו איבוד כוח ואיבוד תחושה שאתה משפיע ושולט בחיים של עצמך! אנשים לא רוצים להישאר במצב כזה לאורך זמן.
כל ההתנהגויות הללו גובות את המחיר ב"מטבע" האהבה...כלומר, במקום לקבל ממך חיבוק ותמיכה, וכיף - דברים שבונים אהבה - היא מקבלת ממך כעסים, ביקורת, איומים - דברים שהורסים כל אהבה.
איך שולטים על הכעס? את צריכה לשנות את כל ההבנה שלך מהם יחסים של אהבה. את מאוד מרוכזת בעצמך, דואגת לעצמך, לא חושבת על הזולת. עלייך לשנות את הפוקוס מעצמך כלפי בת הזוג. לשאול את עצמך מה יעשה לה טוב? איך את יכולה לגרום לה שמחה ואושר? מה חשוב לה? מה מפריע לה? על פי איך שתיארת אותה - היא במילא כבר עושה את כל הדברים הטובים הללו כלפייך, כך שאין סכנה שלא תקבלי ממנה בחזרה אם תתחילי להשקיע בה. (בתקווה שתמצאי דרך להחזיר אותה...).

ואם יש דברים שמפריעים לך - יש דרכים להביע זאת בתוך שיחה נינוחה, לנהל משא ומתן, לא צריך לאבד את העשתונות כאשר מישהו לא מסכים איתך!!!
תגידי לעצמך שאם מישהו לא מסכים איתך - זה לא סוף העולם, ותחפשי דרכים חדשות. תתבונני על אחרים - מה הם עושים כאשר מתפתח ויכוח, ותחפשי שיטות חיוביות.

חפשי מידע על המושג "אסרטיביות": היכולת לשמור על הצרכים שלך תוך כיבוד הזולת (מבלי לרמוס אותו ולבטל אותו בדרך להשגת הצרכים שלך).

ואם בכל זאת יש ריב - משום שאיבדת שליטה על עצמך - כמה שיותר מהר לבוא ולהביע צער ולהתנצל על ההתנהגות שלך שפגעה בה. אבל נראה לי שאצלך זה לא עניין של איבוד שליטה אלא של שמירה על האינטרסים שלך ונסיון לכופף אותה ולחנך אותה. ואת הגישה הזאת עלייך לשנות לגמרי...

מצטערת ש"ירדתי" עליך, אבל עלייך להתחיל לעשות תיקון רציני אם את רוצה לשמור על קשר זוגי בריא ואוהב.

בהצלחה!!!

אבל לפעמים כמו שאומרים המילים הן יפות, וליישם זה הקושי העיקרי.
קשה לי ממש לייישם את הדברים הללו, בעבר גם יחסי זוגיות נהרסו לי בגלל הדברים האלה.
את חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור? איך אני יכולה לעשות שיחה נינוחה ורכה ברגע שמישהו מעלה את הטונים שלו?
אפשר אולי לעשות הסכם עם עצמי שברגע שהצד השני מעלה את הטונים שלו להגיד לו שלא בא לי לדבר כרגע וכשרגע נדבר? לקחת שעתיים להרגע ואז להגיד בצורה נינוחה מה לא היה בסדר בהתנהגות שלו? להסביר לה במקום לאיים עלייה שניפרד.
כשהיא לא הסכימה איתי פתאום לרגע זה הציק לי כי אמרתי .. מה אני כבר לא שולטת מספיק? אולי היא מכבדת אותי פחות? או אוהבת אותי פחות? וזו הייתה הדרך שלי לחנך.
:\
אולי אפשר לעשות אפילו תזכורת באייפון כל בוקר שברגע שאני מתעצבנת לא להיגרר לריב ולקחת שעתיים מרחק להרגע?
אם משקיעים בי ומגיעים אליי תמיד אני יכולה לנסוע ולתת בחזרה? אני יכולה גם לומר פעמיים בשבוע אני אוהבת אותך ושזה לא יבוא רק מהצד השני?
נחמד ללמוד לקח... אבל עם הזמן נוטים לשכוח אותו והפחד שלי שזה יחזור שוב.
ממש קשה לחיות עם לב שבור, במיוחד שאתה יודע שהייתה לך מתנה כה נפלאה ושאתה הבעייה, קשה לי ללמוד ובכלל לחשוב על להתחיל מחדש.. היינו ממש כמו משפחה...
את האמת שגם הייתי מושפעת מהספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" אולי יישמתי את זה יותר מידיי... ונתתי לה להתאמץ ולעשות הכל. גם הייתה לי חברה הכי טובה שהתנהגה בצורה דומה ואמרה לי שברגע שמישהי ממש תאהב אותי היא לעולם לא תעזוב אותי, לא משנה מה יקרה. חשבתי שאם אשלוט בה בדרך של ריבים, צעקות ואיומים אני אצטייר כממש חזקה וכך היא לא תעזוב אותי אף פעם, כי הכח ביידים שלי.

שני היקרה, כל הכובד על היכולת שלך להבין ולראות את עצמך בפעולה.
כמו כן כתבת כאן כמה רעיונות טובים. אחד הדברים שכולנו עושים וזה כל כך מזיק - זה להיכנס לויכוחים וריבים תוך כדי תחושה שאנחנו מאבדים את השחיטה העצמית יותר ויותר. משהו בנו יודע שזה רק ידרדר, ובכל זאת לא מצליחים להפסיק, כאילו מי שייסוג ראשון מן הויכוח - יוכרז כמפסיד.
לדעתי מי שמסוגל להגיד לבן זוגו: "אני מרגישה שאני מתחילה לאבד שליטה אז אני מפסיקה ברגע זה את השיחה" - זה פתרון בוגר ומועיל.
ואחרי שנרגעים - כל אחד צריך לפתח בעצמו שיטות להרגעה עצמית - אפשר לחזור שוב לשיחה.

את שואלת אם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? מאוד יתכן שכן. אבל אני תוהה למה את מחפשת עצות מאחרים. למשל מאותה חברה טובה שלך. או מיישמת את הדברים שקראת בספר על ה"ביצ'יות". חסר כאן משהו - למצוא את האמת שלך, את הגרעין העמוק יותר שלך. להתחיל לסמוך על בני אדם ולראות בהם טוב, במקום כל הזמן רק להישמר ולהיזהר ולחפש איך יישאר לך יתרון על פני מישהו אחר.
לכן הייתי מציעה לך יותר בכיוון של לימוד בודהיזם, למשל, או סדנת הפורום של חברת לנדמרק. אלה לא טיפולים נפשיים, אלא שינוי העמדה שלך כלפי העולם וכלפי האחרים.
חישבי על כך.

חשבתי יותר על טיפול פסיכולוגי פרטני כדי שיהיה לי מדריך לבעיה שלי ספציפית ויוכל להדריך אותי בזוגיות לאורך כל הדרך - אם בכלל תיהיה לי חדה כזאת...
כל ההתנהגות הייתה מהסיבה שסמכתי על כך שמי שצועק ורב ומאיים להיפרד, ולא נסוג מריבים ולא מבקש סליחה ומחכה שהצד השני יבוא לבקש - הוא הצד החזק יותר. זו טעות? זה לא עושה אותנו לחזקים יותר רק בעיני הצד השני?
התחלתי לראות ששזה דווקא מחליש אותי.. כי לצד השני נמאס
אם אני מסבירה לצד השני מה הוא לא עשה בססדר , במקום לצעוק עליו, זה לא הופך אותי לחלשה?

יש לי אחות קטנה ממני ב - 6 שנים והיא ממש לא מתנהגת ככה ומנהלת יחסי זוגיות טובים ותקינים, למה דווקא אני כזאת, אוף. =\ מייאש...

היא יזמה פגישה ונפגשנו השבוע, היה כיך

נפגשנו במסעדה, אחריי 5 חודשים שאנחנו פרודות. היא יזמה, היה כיף אפילו היא אמרה את זה... היא ציינה את כל הסיבות שבגללן הלכה משם - חוסר אכפתיות שלי- חחוסר התעניינות לגבי אם נפגש באמצע השבוע או לא, חוסר באכפתיות לעבור למגורים משותפים, שקרים במשך כל הקשר לגבי בחורה אחרת מהעבודה, צעקות על כלום, ריבים , איומים בפרידה כל שבוע ממני....... שלא ראיתי את החברים שלה אפילו פעם אחת בקשר, לא הגעתי לעבודה שלה אפילו פעם אחת, היינו יושבות רק איפה שאני רוצה מתי שאני רוצה.....
אמרתי שהייתי מושפעת ממה שכולם אומרים שהביצ' אף - פעם לא נפגע כי האחר תלוי בו.
היא אמרה שאומנם אולי בהתחלה זה קצת מדליק , אבל מתישהו שזה הופך לשיגרה זה מייאש, פוגע.. שהיא לא סמכה עליי בקשר.
לבסוף היא אמרה לי " שאפו, כל הכבוד, אני מורידה בפנייך את הכובע, את הבחורה היחידה בחיים שלי שהצליחה לשרוט לי את הקופסא בצורה כזו, ואת הלב ברמה שבו שרטת לי אותו. אין לי רגש להתקדם הלאה... הפכת את הלב שלי לעלה נידף ברוח.. כמו כלום.. אין לו כח.. כמו זרדים ... עדייןן לא התרפאתי כדי להמשיך הלאה וזה לא עבר לי . בחחיים מישהי לא פצעה לי את הלב ברמה שאת פצעת... " בסוף השיחה חיבקתי אותה חזק וקצת בכיתי..... היא שאלה איך אחרי כל זה את מצפה שאתייחס אלייך יפה ? איך ציפית שהייתי נשארת איתך ?

בסוף השיחה התחבקנו הרבה זמן .. והבאתי לה את הספר "ללכת אחריי הלב "- של אמה ג'ונס בהקדשה ממני .
יצאנו והיא שאלה אם נהנתי אחריי הכל - אמרתי שכן .. היה נחמד להתראות מאד. תמיד כייף לנו ביחד, גם אם נריב, יש כימיה ממש טובה, ממש כיף לדבר, תמיד יש על מה ויותר מידיי. אנחנו מרגישות בנוח , ואני עדיין אוהבת אותה. היא מדהימה בעייני, והיא הדבר הכי טוב שקרה לי עד עכשיו... אדם כל כך טוב..
השאלה שלי - מה זו אמורה להביעה הפגישה הזו אחרי 5 חודש? זה המוןןןןןן זמןןן!!!!!! לא אמורים כבר להיות במקום אחר? חשבתי שרק אני מתעסקת בפרידדה הזו ומרגישה החמצה ענקית. בשביל מה היא צריכה לראות אותי ולשפוך את כל הסיבות לפרידה שעברה ממזמן כל כך?
מה את חושבת? לא שאלתי אם היא רוצה שנחזור כי אני חושבת שאחרי פעם אחת שנפגשנו בה זה קצת נורא, עדיין היא לא יכולה שהשתנתי והבנתי והפנמתי איך מתנהגים ואיך לא כמו שציינתי במהלך השיחה שלנו...
את חושבת שיש דרך חזרה? שאם נפגש הרבה ונבלה יחד ואראה שהשתנתי , שלמדתי, שהפנמתי , שיש בי יוזמה ונתניה גדולה מעצמי משהו יוכל להשתנות ואולי אקבל הזדנות שניה?
מדובר באהבה ענקית, מכתבים אין ספור , כולם היו מבטים בנו מהצד ומקנאים לו... ומחמיאים... זו באמת הייתה אהבת עולם - כייף עולמי בכל יום מחדש!
אפילו הגעתי לשלב שאני חושבת שהייתי רוצה שהיא תהיה החלק השני שלי לאורך כל הדרך ולמקום של בשלות למסד את הקשר.........

שני היקרה, זה כל כך חשוב שאת מעדכנת אותנו על ההמשך!
לדעתי הפגישה שהיתה יכולה להיות מאוד משמעותית מבחינת פוטנציאל המשך.מאסביר למה:
סוף סוף היא יכלה להעיז ןלהגיד לך בפרצוף את כל מה שהיא סבלה ממך, ולא עצרת זאת ולא איימת להיפרד (טוב, ברור שלא, כי אתן כבר נפרדתן...) אבל עצם היכולת שלה להגיד לך את הדברים היתה חשובה.
דבר שני - היא שמעה ממך הסברים למה היית כפי שהיית.

שיחה כזאת יכולה להיות תשתית להתחלה חדשה המבוססת על הבנות חדשות ואחרות לעומת הקשר הקודם. כאילו ניקיתן את השולחן ועכשו קיימת אופציה לחידוש קשר, החברה שלך צריכה להרגיש בטוחה בך, בטוחה שיותר לא תעשי את הדברים הפוגעים הללו.

חישבי מה את יכולה לעשות - אין לך מה להפסיד, לא? האם את יכולה ליזום שיחה בה את בודקת איתה אפשרות לחידוש הקשר? האם את מסוגלת להגיד לה על מה את מתכונת לעבוד מבחינת ההתייחסות שלך? לאור הפידבק שקיבלת ממנה?

אני חושבת שאילולא היתה לה שום כוונה לחידוש קשר - היא לא היתה יוזמת כזאת שיחה.

זהו צעד ראשון, והוא לדעתי יותר אופציה להמשך.

בהצלחה!!!

חשבתי שאם נפגש וניצור שוב חוויות חיביות היא תוכל לראות שהשתנתי .... ואולי הכל יחזור לקדמותו. אך לצערי, זה התפוצץ, השבוע שלחתי לה הודעה שאני רוצה שנפגש לדבר, וכל היום היא חפרה ושאלה על מה , למה , כמה , תגידי בטלפון , שהיא כן אמרה על מה... בסופו של יום היא אמרה לה שהיא לא רוצה להיפגש, (ניפגשנו רק פעמיים מאז הפרידה) היא טענה שהמפגשים איתי לא עושים לה טוב, שהם מציפים בה כל פעם את הכעס מחדש, שזה מחזיר אותה אחורה והיא ככה בחיים לא תוכל להתקדם ולהשתחרר ממני ואם יש לי מה להגיד או לחדש אני מוזמנת בטלפון.
היא אמרה לי שבנוגע לזה היא מחקה אותי מהטלפון, כל זיכרון כל זכר ממני. מה נסגר???????????????
בחיים לא חשבתי שאנשים אוהבים כ"כ יגיעו לשלב כזה!!מזעזע!! אמרתי לה שחשבתי שאהבה שלנו גדולה מעל הכל ואנחנו חזקות ויוכלות להתגבר על הכל-
היא אמרה שגם אותה זיעזעו דברים לגביי שהיא גילתה,היא רשמה לי - "אני בחרתי לעצור את זה בגלל הדבר הזה! אי אפשר להיות בשום קשר עם מישהי ששיקרה לי מהיום הראשון שפגשתי אותה עד ליום האחרון שבו עזבתי אותה!! שיקרה לי בעיניים!! אי אפשרר!!! שני כלום לא חזק בפני שקר או בגידה!! את שיקרת ,את בגדת! קיבלת את מה שבישלת לעצמך!! תכבדי את זה שאני לא רוצה להפגש! הכעס הזה מציף אותי כל פעם מחדש , לא עושה לי טוב המפגשים האלו איתך!!בחורה אחרת הייתה בועטת אותך ולא זוכרת אותך מהרגע גילתה מה שגיליתי... גם אל וסתיו (2 חברות שלי) היו בטוחות שאני האחרונה שיהיה לה את האומץ לקום ולעזוב..ותראי מה קרה?"

אמרתי לה בגתובה שבסדר , אני מבינה שזה לא אידאלי , שאני מבינה אותה, ושאם זה ככה אכתוב לה על דף את כל מה שרציתי - והיא אמרה - תעשי מה שבא לך....

בשיחה שנפגשנו במסעדה היא ציינה בפניי את כל הסיבות לפרידה - ממש כמו רשימת מכולת -
א. כל הקשר בחיים אבל בחיים לא פגשתי את החברים שלה, למרות שהיא היתה מציעה ומבקשת כל הזמן. כל הזמן רק היינו עם החברות שלי, ממש כל שבוע. אני הייתי מסננת ומתרצת ולא נפגשת עם חבריה (זה יצר אנטי אצל החברים שלה נגדי) הייו אפילו פעמים שהברזתי לה מחתונות של חברות שלה.
ב. כשהתחלתי ללמוד הורדתי לנו את המפגש באמצע שבוע - וזה התבסס רק על סופשים - שישי רצוף עד ראשון. וזה הפריע לה ולא כלום בנידון , בטענה שאין לי זמן - עבודה ולימודים+ היינו מבלות רק איפה שאני רוצה ואף פעם לא מה היא רוצה.
ג. לא עשיתי שום דבר בנוגע למעבר למגורים משותפים שלנו- למרות שהיא הציעה תמיד שנעבור - נתניה , ראשון , רמת -גן .. איפפה שאבחר ללמוד כדי שיהיה לי קרוב... סירבתי בטענה ששתי סטודניות לא יכולות להשכיר דירה.
ד. לא נסעתי אליה רק היא אליי
ה. הייתי רבה וצועקת ומאבדת שליטה על דברים ממש קטנים שהיא לא עשתה בסדר- ובסיום מאיימת להיפרד (כל שבוע בערך..)
ו. היא בחיים לא סמכה עלייי בקשר - היא היו לה אוורות אדומים שאני דלוקה גם על מישהי מהעבודה (תמיד שללתי נחרצות) , הייתי מדברת עליה , גרמתי להן קצת להתחבר, היינו יוצאות לפעמים יחד, היא באה איתי לקנות לה מתנה ולהפך, היא גם עזרה לי לעבור לעבוד איתה כי רציתי... (לא התאפשר בסוף) בסיום הקשר שלנו הוא בעצם נגמר כשהודתי שהיו לי רגשות לאותה בחורה ושזה עבר.. היא טענה שזו בגידה ריגשתי, שנתתי לה אפילו לעזור לי בזה!! שאין שום אמונה... שתמיד היא הרגישה ברירת מחדל שלי ..
זהו. מספיק סיבות ?
כל הקשר התנהגתי ככה בשביל לשמור על עצמי לא להפגע..
אני לא יודעת אם לכתוב לה את המכתב או לא.. למרות שאמרתי שאתן לה. אני אוהבת אותה, יש לי רגשות אליה עדין למרות שעברו 5 חודשים, אני רוצה לפצות , אבל קשה.
את חושבת שזו לא נתינה מוגזמת - לראות את החברים של בן\בת זגותך פעם בשבועיים? להזכיר מעצמך פעמיים בשבוע שאני אוהבת אותה? לשאול לאן היא רוצה ללכת ? שאם צצה בעייה לא לעשות לה דווקא ולנקום בה וככה להעמיד אותה במקום - אלא בדרך של לקחת פסק זמן שעה ואז להסביר לה יפה מה הייתה הבעיה ומה פגע בי.. במקום לאיים בפרידה או שלא נסע לאן שתכננו ?
להשקיע תמיד בהופעה יפה על מנת לשמור על תשוקה ? (הייתי מזניחה את עצמי כי ידעתי שהיא לא יכולה ללכת.. )

שלי היקרה, קצת קשה להבין על מה לא היית כנה איתו, ומה עורר את זעמו.
אבל זאת לא הנקודה. עצם העובדה שהוא נוקט ביחס כזה - מגלה את פרצופו האמיתי.

זה נכון שלא בסדר מצידך לשקר או להסתיר, אבל אין ספק שגם מצידו - להשפיל ולקלל אלו לא דברים שאפשר להרשות אותם במערכת יחסים.
אילו זה היה משהו חד פעמי ולא חוזר על עצמו - רק בתגובה למה שהתגלה לו - עוד הייתי עוברת על כך בהבנה. בתנאי שהוא יכיר בטעות ויתנצל.אבל אם את רואה שזה חוזר על עצמו - עלייך לשאול את עצמך אםנכון לך להישאר בקשר איתו.

אגב, קשה לי להאמין שהוא לא קילל ולא השפיל את החברה הקודמת שלו.
תגובות מסוג זה יוצאות לאור בכל קשר עמוק, ועל כן אני מפקפקת במה שהוא אמר לך שזאת הפעם הראשונה שהוא מגיב בצורה כזאת.

שהתגובות האלה נבעו בגללי, באשמתי.
במקרה אחד הוא רצה לדבר איתי כשהיה ממש ממש עצבני, ולא הסכמתי לדבר איתו כי לא רציתי לשמוע צעקות וקללות בטלפון, אז הוא פשוט איים עליי שהוא יפרסם תמונות שלי לאנשים שאני מכירה. ורק כשעניתי לו הוא אמר שהוא לא באמת התכוון לעשות את זה..
האיומים האלה קרו לא פעם אחת.

ובמקרה נוסף, שבו סוף סוף עמדתי על שלי ואמרתי לו כשהוא היה אצלי בבית "או שתדבר אליי יפה או שתלך מפה" הוא קם והלך, ולא הפסיק לנבוח עליי שאני לא בסדר, ולא מתנהגים כמו שהתנהגתי, אף על פי שהוא דיבר אליי בצורה לא יפה (הוא ראה תמונות שלי מחו"ל לפני כשנתיים, כשהייתי רווקה, והצטלמנו בשביל הכיף עם בחורים- למען הסר ספק, לא עשינו שום דבר אינטימי עם הבחורים הללו, הוא פשוט התחיל לגחגך ולומר לי "אתן מתנהגות כמו השרמו*** האלה שמתנהגות שונה בחו"ל" ו "אל תתנהגי כמו סתומה" ו" סתמי את הפה שלך").
כל פעם כשאמרתי לו שהוא לא בסדר ואני רוצה להיפרד הוא ענה ב" מה את מרגישה גיבורה כי את ליד אנשים? למה מי את? חתיכת אפס".


והיו עוד מלא מקרים ..

והקטע המצחיק הוא שעם אנשים אחרים, במיוחד עם בנות, הוא מתנהג אחרת לגמריי.
כולן חושבות שהוא בחור מקסים ונהדר ומדהים שכל בחורה רוצה..

שעם אנשים אחרים, במיוחד עם בנות, הוא מתנהג אחרת לגמריי.
כולן חושבות שהוא בחור מקסים ונהדר ומדהים שכל בחורה רוצה..

עשיתי משהו לא בסדר, לדעתכן? פעלתי לא טוב ולא נכון?


תודה..

מאיר, שיהיה בשעה טובה!! כדי שנוכל לעזור לך - אנא ספר קצת יותר מה אתם כן עושים יחד? יוצאים לבילויים? מטיילים? יושבים זה בביתו של זו? משוחחים? נוגעים? מתנשקים? מאיזה מגזר אתם? חילוניים? דתיים?

מאיר, שיהיה בשעה טובה!! כדי שנוכל לעזור לך - אנא ספר קצת יותר מה אתם כן עושים יחד? יוצאים לבילויים? מטיילים? יושבים זה בביתו של זו? משוחחים? נוגעים? מתנשקים? מאיזה מגזר אתם? חילוניים? דתיים?

צ היקר, לדעתי אם היא הבחורה הכי מדהימה שיצא לך להיות איתה - עליך לשמור עליה.
אנשים עם מגבלות מסויימות בדרך כלל מתמודדים עם הרבה יותר בעיות בחייהם ועל כן הרבה מהם מפתחים יכולות יוצאות דופן שמפצות בצורה מדהימה על המגבלות שלהם. כמו למשל שעוורים נעשים מוזיקאים (חוש השמיעה) מעולים, או שחוש המישוש שלהם משתפר ביותר. אנשים עם בעיות שמיעה - מפתחים יכולת לקלוט שפת גוף והבעות ויש להם אינטואיציות חזקות כי הם חייבים להסתמך על משהו שהוא בנוסף לשפה המילולית.

חשוב על כך שאם היית מכיר מישהי ללא מגבלות - במשך הזמן היית מגלה שהיא לא מושלמת באישיות שלה. לכל אחד יש פגמים ומגבלות באישיות, וכאן המגבלה היא ידועה מראש וחיצונית, גלוייה. אתה יודע מול מה אתה עומד.

אם אתה מאוהב, ואתה רואה שאתה מגלה בה יותר ויותר דברים שאתה אוהב - ככל שאתה מכיר אותה טוב יותר - לדעתי עליך לשמור על זוגיות כזאת, וברגע שאתה תהיה שלם איתה - חבריך יקבלו אותה.
מנסיוני, אחרי שמכירים מישהו לעומק ומחבבים אותו - בוודאי אם ממש אוהבים אותו - הפגמים החיצוניים נעשים יותר ויותר קטנים בעיניך, ומפסיקים להפריע עם הזמן.
יש נקודה אחת שצריך להיות מודע אליה:
שמתי לב לכך שכאשר בני הזוג רק עם עצמם - המגבלה כלל לא מפריעה, ואילו כאשר אתה נמצא איתה בחברה - אז פתאום אתה נעשה יותר מודע ורגיש לקיומה של המגבלה, ואתה חושש איך אנשים יקבלו אותה, ואולי גם מה יחשבו עליך שאתה איתה.
אני מציעה- סמוך על אנשים. כמו שאתה לא נרתעת והתקדמת והכרת אותה ואהבת אותה - זה יקרה גם לחברים שלך. צריך רק להתגבר על הרושם הראשון.

זה בידוק ההרגשה הנקודה שציינת כשאני איתה אני מרגיש שהכל רגיל שאין שום מגבלה אבל כשאני יושב בקבוצה כולם ביחד אננ חושש מה יגידו ומצד אחד לא ממש אכפת לי טוב לי טוב לנו אבל עדיין משהו עוצר אותי אבל אני ממש לא רוצה לעצור יצאתי עם הבחורה במשך שנציים וחצי ואיתה רק התחלנו אבל זה זה פשוט זה

אין שום בעיה.
זוגתי כרגע סובלת מבעיה באוזן אחת לא שומעת טוב.

וידידה מהלימודים כבדת שמיעה עם מכשיר שמיעה התחתנה יש לה ילד מקסים ובעלה שומע והוא אדם רב פעלים.

הכל אפשרי.

זה משמח לשמוע שאנשים לא נעצרים מהפחדים וממשיכים הכי טוב באמת לנסות

שלום Y,

יכולה להשתנות כמו כל תשובה אחרת. אבל במצב כזה יש 2 הנחות- האחת שהוא לא מעוניין בקשר רציני ויש להאמין לו לזה ולא לרדוף. השניה שפשוט לעזוב אותו לנפשו ואם ירצה- שהוא יפנה אלייך. כי תשובה כזאת היא בעצם תשובה של "תודה אבל לא תודה."

המשיכי הלאה ומצאי לך מישהו רציני שישמח להשקיע בך, "יגעת ומצאת תאמין."

בהצלחה.

שלום לך Y, לדעתי הוא מאוד מדוייק: לא מחפש משהו רציני "כרגע" - זה בדיוק אומר שהוא משאיר את האופציה לעצמו לשנות את דעתו.
אם למשל היה אומר לך: "תדעי לך שאני לא מחפש קשר רציני" - ניסוח כזה הוא הרבה יותר קיצוני וגורלי. ברגע שהוא הוסיף את המילה "כרגע" - הוא משאיר את הפתח.
אלא מה הבעייה?
שאי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח.

יתכן שאם הוא יתאהב חזק - דעתו תשתנה.
יתכן שהוא פגוע מקשר מתמשך קודם וקיבל החלטה פנימית שעכשו הוא רוצה להתנסות בתקופת רווקות הוללת.

לפעמים זה קשור לכך שבן אדם לומד ורוצה להשקיע עצמו במבחנים ובעבודות ויודע שלהתחיל עכשו קשר חדש פירושו להשקיע המון זמן שאין לו, אז הוא "מחסן" את עצמו מפני טענות עתידיות של הבחורה על אי השקעת זמן.

מקווה שהועלתי בכיוונים שכתבתי לך. בהצלחה!!!

הוא בדיוק סיים קשר כנראה לא בצורה יפה לפני כחודש כי כשהוא סיפר לי על זה הוא היה נשמע קצת בחרטות אבל מצד שני יום אחרי שיצאנו לדייט מדהים יש לציין, הוא לא הפסיק לסמס לי ולהתקשר אליי כל השבוע מאז. זה משגע אותי... אבל בסוף החלטתי להעמיד אותו במקום אחרי שהיינו אמורים לצאת לבילוי ביחד והוא החליט לצרף חבר שלו וידידה בלי לשאול אותי פשוט הציב עובדה ואז הבנתי שכנראה השלתי את עצמי שהוא רוצה להיות איתי לבד. :(

הי רווית,

לפי מה שאת מתארת לא מדובר ביחסים תקינים שלך ושל בעלך. אתם אחרי משבר אמון, מראש לא היו ביניכם יחסים אינטימיים מיוזמתו ועכשיו זה..

אני חושבת שהתחושה שלך לגיטימית. ראשית, גם אם זה מה שעובר לו בראש אני לא בטוחה שהיה נכון לספר לך את זה באופן הזה, זה כמובן עלול להרחיק אותך יותר ויותר. מעבר לזה, אחרי משבר מן הראוי לעבוד על הקשר ופחות לזלוג לצדדים, גם אם הצדדים נראים טוב..

אז התשובה שלי מתחלקת לשניים- אם את שואלת האם זה טבעי שהוא מפנטז- בהחלט, לצערנו או לא, זה קורה, וזה קורה גם בזוגות נאמנים זה לזו. החלק השני של התשובה שלי מתייחס לרקע שאת מביאה- המשבר, היחסים האינטימיים והעובדה שהוא מדבר איתך באופן הזה. לכן כאן לא הייתי עוברת הלאה אלא באמת מנסה לגרום לו להבין מה בדיוק את הרגשת בכל המהלך הזה. אם הוא מעוניין בקשר ובנישואים- הוא חייב להפסיק "להתהולל" הן רגשית והן פיזית. יש לבדוק מה בדיוק הגורמים- האם הוא לא נמשך, האם הקשר לא מספק אותו ומדוע זקוק לפיתויים מהצדדים - הרי יש להשקיע בקשר ולעודד תשוקה מתוך הקשר עצמו.