פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך שיר,

בגדול אני רואה 2 אפשרויות:

1. לאור גילך הצעיר, דבר שהחלט מתאים לשלב זה של חייך- את לא ממש בשלה למערכת יחסים רצינית. רוב הצעירים בגילך אוהבים וצריכים להתנסות בכל מיני סוגים של מערכות יחסים, לראות ולהכיר את העולם הזה מקרוב עד שמתגבשת לה בשלות רגשית לעמוד בכל הסטרסורים של מערכת יחסים "רצינית". יתכן וזה מה שעובר עלייך- שאת מבינה, מנסה, ורוצה להמשיך הלאה.

2. אפשרות אחרת והיא קצת יותר מורכבת, היא מאפיין אישיותי שיש לך ויש לברר מה הגורם שלו - מה פשר העינין שאינך מרגישה שאת יכולה לשהות ולהיות נאמנה למערכת יחסים יציבה אחת, והאם את מכירה את הסימפטום הזה (של נטישת קשר ורצון עז למשהו אחר) בעוד תחומים בחייך.
אם האפשרות השניה נראית לך סבירה יותר, ואם כבר הגעת הנה ואת מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו "דפוק", אולי כן כדאי שתנסי ללכת לטיפול פרטני של כמה פגישות, לברר בכלל האם זה הכיוון.

היי

אם את מרגישה ש"פתחי היציאה" שלו רבים מידיי ובאים על חשבון הזוגיות שלכם תזמיני אותו לפגישה באווירה נעימה ונינוחה ותדברי על הקושי שלך - על ההפסד האישי שלך - על ההפסד שלכם כזוג!
דברי בשפת ה"אני" והשתדלי להימנע עד כמה שאת מסוגלת...מלומר לו מה עליו לעשות או לא לעשות - פשוט תציגי לו את הדברים מהמקום שבו את נמצאת.

אם הוא יטען > אז מה את רוצה שאני לא ייצא ויאבד את התחביבים שלי - או את רוצה שאני יהיה רק בבית כל היום - לחנוק אותי וכו' -
תאמרי לו את המשפט הבא שוב ושוב > אני שמחה שיש לך לאן לצאת - שמחה שאתה מוצא תחביבים ועניין - זה כייף לי שאתה מתמלא ממקורות נוספים אבל...אנחנו צריכים לחשוב ביחד ולתכנן את זה נכון כך שזה לא יבוא על חשבון הזוגיות שלנו!
משפט קצת ארוך אבל אמור לעשות את העבודה - בהצלחה

שלום לך אני,

אני מסכימה עם המילים של בני. אני חושבת שיהיה נכון למצוא את הנוסחה והתוכנית המתאימה לכך שכן יהיה לו זמן לבלות (שזה חשוב) ועם זאת שזה לא ינגוס בזוגיות שלכם.

מה שחשוב הוא שהנושא הזה יהיה מדובר ויהיה על השולחן. אם את שמה לב שהוא נפגע או שנוצר ויכוח- יש לבדוק איך לפנות אליו, אולי לשנות ניסוח, אולי לפנות אליו בזמן מסוים (למשל כשהוא רגוע, אחרי מקלחת ואחרי ארוחה טובה), לשים את מוקד ההרגשה אצלך ולא אצלו. למשל -איך את מרגישה ומה לך קשה ולא "אתה ככה וככה"...

אני רוצה להאיר נקודה נוספת- ללא קשר אליו כדאי שגם את תטפחי תחביבים כאלו ואחרים, על מנת שתחושי שגם את מתפתחת בזכות עצמך.

בהצלחה רבה

סמדר היקרה, האמת היא שכל מה שאת מתארת הוא לגמרי שכיח ולקאסי בזוגיות בשלב שאת נמצאת בו, ואכן את צדוקת שעליכם לפנות לייעוץ זוגי.
מאוד צחקתי לקרוא את התגובה של בעלך - -ללכת לזונה ולא ליועץ זוגי שיבלבל לו את המוח...
בעצם התשובה שלו מעידה עד כמה הוא מתוסכל מבחינה מינית,וחושב על הצרכים שלו ולא רואה את התמונה הכללית.

אין לי ספק שאם תגיעו לייעוץ זוגי ותלמדו לשתף פעולה, להתייחס בנדיבות ובתמיכה אחד כלפי השני, ועוד דברים חשובים לזוגיות - סביר מאוד שגם הבעיות באינטימיות ייפתרו במהרה, כי ברור שיש קשר חזק בין התחושות המרירות שלך כלפיו לבין חוסר הרצון להתקרב אליו.

אלא שהבעייה היא שהוא לא רוצה ולא מאמין בתהליך כזה.
יכול להיות שאם הוא יצליח להבין את הקשר בין רגשותיך לבין חוסר החשק שלך - הוא יתקרב לאפשרות הזאת.

אם לא תצליחי לשכנעו, נסי להפעיל מישהו בסביבה שלו שיש לו השפעה עליו. רצוי גבר. לדעתי הוא מרגיש מריר ומתוסכל כי הרבה גברים משוחחים ביניהם ומקטרים על נשותיהם שאחרי החתונה איבדו את החשק המיני. מה שהם לא מבינים זה שחשק מיני לא עומד בפני עצמו והוא קשור להמון היבטים אחרים של הזוגיות.

רונית היקרה, ראשית את צודקת בחששות שלך ומחובתך להיזהר ולשמור על האינטרסים שלך ושל ילדייך.

לדעתי זה ממש מוקדם לדבר על מגורים משותפים, כתבת שאתם יחד רק חודשיים?!
שני אנשים בוגרים, עם ילדים, כל אחד עם ההרגלים שלו של ניהול בית. לדעתי ככל שאנשים מבוגרים יותר - כך צריך לחכות יותר זמן של היכרות לפני שעוברים לגור יחד, כי המגורים המשותפים יוצרים המון חיכוכים פוטנציאליים שיפריעו לזוגיות ולאהבה להתקיים!!!

את יכולה להגיד לו שבשבילך זה מוקדם מדי, גם כי יש לך שני ילדים בבית, ואת רוצה להרגיש שהקשר נעשה יציב וקבוע ובטוח לפני שאת מכניסה הביתה גבר חדש. ילדים נקשרים מאוד ואת צריכה להיות מאוד בטוחה שזה לא יזיק להם. וזה עוד לפני ההיבט הכלכלי.
חוסר הבטחון שלך מדאיג אותי. זה הכי בסיסי בעיני - כאשר מדובר על מגורים משותפים - לדבר על ההיבטים הכספיים. לא להתחמק מכך. אולי לך זה לא נוח ומביך, אבל אני מאמינה שהוא בוודאי ער לכך וחושב על כך.
את יכולה לנהל איתו שיחה ולשאול אותו מה הוא חשב או חושב על ההיבטים הכספיים במקרה של מעבר לגור איתך.
מציעה לך להתייעץ עם חברה טובה שאת סומכת עליה, ולהתחיל להתעניין מה מקובל, איך מתנהלים מבחינת הכספים. יש הרבה פתרונות, וזה משהו שחייבים לשוחח עליו, להחליט על סידור מסויים, ואז גם לעצור מידי פעם ולבדוק האם הסידור עונה על כל הבעיות שמתעוררות או שצריך לעדכן אותו ולשפר אותו.

יעל היקרה, אני מבינה את התיסכול שלך, ואת הציפייה המובנת שבעלך יהיה גם ידיד נפש שאיתו תוכלי לחלוך חוויות ומחשבות מכל הסוגים.

אלא שבעצם הוא אומר לך, ורק לך - איתך אני מרגיש מספיק חופשי להגיד לך מתי אני כבר לא פנוי להקשבה. הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיד זאת לאחרים, כי אינו רוצה לפגוע בהם או להעליב אותם. אבל בעצם הוא אומר לך שהוא גם לא קשוב לאחרים בשמחה וברצון, וכאן הוא שונה ממך. את מטבעך קשובה לאחרים ומתעניינת, ואילו הוא לא כזה.
לידיעתך, רוב הגברים דומים לו. לא כולם, כמובן, אבל רובם...
קשה להם כאשר מרבים בדיבורים. גברים הם "אנשי מעשים" ולא דיבורים. לכן זה הכי טבעי
להיפגש עם חברה טבוה ולהיכנס לשיחה מרתקת ואינטימית, אבל לגברים לא נוח בשיחה כזאת.

אני חושבת שכדאי לך להוריד ציפיות ממנו. הוא לא עושה לך דווקא, ואין בכוונתו לפגוע בך, אלא פשוט להקטין את המינון של השיחות ה"חופרות" שמעיקות עליו. אז הוא בעצם מסמן לך גבולות גיזרה ואומר לך שהקשב שלו מוגבל ואינו רוצה לדבר על כל נושא שמעניין אותך אלא בעיקר על נושאים שהוא עצמו יש לו עניין בהם.

כל עוד את מצפה ממנו ציפיות גבוהות - את תמשיכי להתאכזב. מה דעתך לחפש חברה טובה שהיא תהווה ידידת נפש עבורך. זה תפקיד הרבה יותר מתאים לאישה מאשר לגבר אחר... כפי שכתבת במכתבך, שאולי תלכי לחפש גבר אחר. זו טעות. חשבת על כך מתוך האכזבה ומתוך רצון לנקמה, אבל השכל הישר לא יכול לקבל פתרון כזה.

אני חושבת שיש לנו ציפיות מוגזמות מבן הזוג. הוא צריך לחבוש כל כך הרבה כובעים:
מפרנס, מאהב, שיפוצניק ומתקן קילקולים, פסיכולוג, בדרן...אדם אחד לא יכול לספק את הכל. תרדי ממנו...

האם מתוך 24 שעות ביממה קשה להקשיב לאישה שמדברת איתו 10 דקות? זה נחשב להרבה??? מדוע כשהוא מדבר איתי אני לעולם אבל לעולם לא אסגור לו את הפה גם אם זה יהיה מעניין אותי וגם אם לא, כי אני רוצה לספק את הצורך שלו, הוא רוצה להתרוקן, או לשמוע את דעתי, אז מדוע לא?? אדם שחשוב רק על עצמו רק מה עושה לו טוב ולא מתעלה על עצמו למען הבן זוג שלו- לדעתי זה סוג של סוציומטיות, אגוהיסטיות. אותי לא קונה: מתנות או פאר, אותי קונה: הקשבה, שיתוף בדיבור. זה הצורך בסיסי והחשוב שיש לי ואולי לכל אישה יש. בעל לדעתי אמור להיות החבר הכי טוב ולא רק בשביל לעזור לעשות ילדים. לי כואב עד מאד, ממש נשפך לי הדם, כשאני רואה כשהוא מסוגל לשוחח לפחות חצי שעה עם איזה אישה או גבר בשעה שמספר משפטים ודווקא באמת חשובים (עובדה ששיתפתי אחרים היו מרותקים..) כבר שבוע ולא מסוגל לשמוע??? לאן הגענו.??. אם אני "סובלת" עבורו למרות שלי זה לא עושה טוב - זה נקרא שאני אוהבת אותו, אז מדוע שזה לא יהיה הדדי?? מדוע חד כוון. להשקיע בזוגיות זה לא רק להשקיע : במתנות, בחומריות, זה להקשיב לצרכים של אחרים. לי יש צורך בלשתף בשיחה וכולו זה כמה משפטים וצורך עז בהקשבה כמו שאני מתנהגת איתו . זה צריך להיות הדדי. לא כל דבר אני מעוניינת לשתף שכינה, כנראה היתה לי סיבה טובה לשתף דווקא את הבעל. חברה זה חברה בעל זה בעל. בעלי לדעתי אמור להיות חבר-נפש. אם אני חברת נפש שלו- מדוע הוא לא יכול להיות חבר נפש,? כי הוא קצר רוח??? יש לו בעייה. ולי יש בעייה איך להתמודד עם קצר רוח. לדעתי, 10 דקות ביממה זה לא נחשב שאני מעיקה עבורו מתוך 24 שעות ביממה. זה אפילו מעט מאד. אני לעולם לא יסתום לבעלי ולאחרים את הפה כשיש להם צורך עז לשתף אותי , ולשמוע את דעתי, צריכים גם להקריב למען הזולת לא רק לעשות מה טוב לנו - בגלל זה אנו ניראים כך. היום אנשים יותר מידי אוהבים את עצמם ולא "יסבלו" למען האחר. זה אגוהיסטיות ממדרגה ראשונה.שאלתי אותו: איך אתה היית מרגיש אם יש לך צורך עז לשתף אותי במשהו - ואני לא מעוניינת להקשיב. האם היית מרגיש נעים?? - הוא שתק. לא ידע מה לומר. תודה על עזרתך..

מסתבר שאת אדם מיוחד טובה יותר מהממוצע וגם מבעלך...
אדרבה >>> תשמחי ותעשי עם זה דברים טובים לאנושות!

דורית ענתה לך תשובה מדויקת שאמורה לספק אותך אבל כנראה שבכל זאת את רוצה להכריח אותו להיות משהו שהוא לא...
אני דווקא מזדהה עם הקושי שלך וחושב בדיוק כמוך - אני חושב שהוא יכול להתאמץ קצת יותר ולהקשיב לאישה שאיתו כלומר לו הוא היה שואל אותי...את מבינה?
מאחר וזה מה יש תצטרכי להמשיך ולהתמודד עם הקושי הזה ולנסות באמת למצוא חברה טובה שתסכים להיות שותפה לסיפורים שהיית שמחה ורוצה לספר לבעלך.

ייתכן ויש לכם בעיות נוספות ונוח לכם לתפוס את הנושא הזה ולהציגו כמשבר בנישואין שלכם?

לא. חס וחלילה. אין שום בעיות נוספות. רק בחוסר הקשבה, לא מצידי בכל אופן. אבל החלטתי להתנהג בהתאם ולא להקריב יותר מידי בכדי שיהיה מאוזן. ואז הוא יפנים וירגיש היטב מה מהצד השני מה אני מרגישה. אין בעייה אתחיל לחשוב פעמיים לפני שאני מוציאה מהפה מילים, אין חופש דיבור. החופש הדיבור כנראה אמצע מחוץ לבית מי יאזין למספר המשפטים שעלי להוציא מהפה. אין בעייה. יש הרבה דגים בים.

יואב היקר, הבעייה שאתה מתאר - ראוי לגשת עם זה לפסיכולוג.
מה שקורה אצל פסיכולוג הוא שאתה מספר לו על עצמך, בתחומים שונים של החיים שלך, ובמיוחד נכנסים לדברים שקרו בעבר וכנראה השפיעו עליך לפתח זהירות יתר וחשדנות יתר שיושבים על חוסר בטחון בעצמך, על דימוי אישי נמוך מדי.

דבר מאוד חשוב זה להכיר את עצמך ולהבין מה משפיע עליך ומה עיצב אותך בלשבים קריטיים של החיים שלך.
מה שקורה לנו זה שכאשר אנו נתקלים בבעייה רצינית בילדותנו - אנחנו מוצאים "שיטה" מסויימת שמתאימה לאותו זמן, וקצת מקלה עלינו את הבעייה וקצת פותרת אותה. ואז - בגלל שהצלחנו לפתור בדרך זו - אנחנו בלי לדעת מאמצים את השיטה ומשכללים אותה והופכים אותה לחלק מן האישיות שלנו. אלא שהבעייה היא שזוהי שיטה שהתאימה במידה מסויימת פעם, כאשר היינו ילדים, ואיננה מתאימה לכל המצבים, ועכשו היא גם מזיקה לנו ואנחנו לא יכולים להיפטר ממנה, כי היא הפכה להיות חלק מאיתנו...

זה קר הסבר אחד למה שקורה ולמה שאתה יכול הלגיע אליו בעזרת טיפול פסיכולוגי.
לצערי הרב, קשה לעשות שינויים בבעיות מסוג זה לבד, ללא עזרה מקצועית.

הגישה הפסיכולוגית שיותר מתאימה במקרים של מחשבות מטרידות כמו שיש לך היא גישה הנקראת cbt (טיפול קוגניטיבי התנהגותי).
מקווה שעזרתי. בהצלחה!!!

שלום דניאל,

אני לא רואה דרך להחזיר את המצב לקדמותו ללא התעכבות על הבעיות שמביאות אותכם לריבים אינסופיים כפי שתיארת. כיוון שאם במהלך ארבעה חודשים יש איזה נושא או נושאים שמביאים אתכם לריבים, יש לבדוק מהם.

מעבר לזה, איבוד שליטה וקללות אינם "סימפטומים של סוף קשר", הם סימפטומים של המון לחץ שמצטבר אצלך וחוסר יכולת לשלוט על דחפים ויצרים בשעת הריב. זה קורה, לא לכולם אבל זה קורה, ויש דרכים לתקן את זה - אתה מול עצמך דבר ראשון. גם קשר קשה הוא לא סיבה להתפוצץ ולאבד שליטה, והחשש הוא שבמשברים גדולים יותר בחייך אתה תנהג באופן דומה רק שההשלכות יהיו קשות, וחבל. לכן יש להבין איך פותרים את הנקודה הזאת.

לגבי שיפור היחסים- אני מציעה שתדבר איתה שיחה רצינית, תשאל אותה מה היא מרגישה בקשר, איפה היא חושבת שיש לעבוד, למה היא זקוקה ממך שהיא לא מקבלת ולהיות פתוח לביקורות שלה.. אם היא תחוש בטוחה ופתוחה איתך יתכן ותעלו על בעיה שיש בקשר ותוכלו לפתור אותה ובכך להחזיר את האהבה לרמה שהיתה קודם.

זכור כי לא מדובר בקשר רגיל, שבוע שבוע זאת מסגרת לא פשוטה עבור קשר בין צעירים בגילכם. ולכן בקשר מסוג כזה הדברים צריכים להיות שרופים, פתוחים, כנים, ולנסות להגיע לשורש הבעיות.

בהצלחה רבה.

אך יש כמה קשיים בנושא ההסברה:
חברתי עומדת להשתחרר ועוברת סוג של ל״ראש יותר בוגר״ וכול ריב טוענת שאני ילד, בעוד שאני מתחיל לחשוב יוצר ויותר שאיבדתי עיניין אצלה כביכול כיאילו אני פחות אטקראיבי ועם נפרד אז לא אכפת היא תמצא מישו יותר גדול, היא תמיד באה בטענות שאני מתחיל כול ריב אבל בעצם לא מבינה שכול זה נובע מחוסר התייחסות.
הסברתי והברהרתי לה מה לא בסדר אמרתי שאני ויבחן את עצמי וישנה מה שלא בסדר אך בכול זאת השיחה לא עזרה וכול זה מתחיל לגרום לי סיבות לריב ואני מגיע למצב שאני לא יודע מה לעשות ועולות לי מחשבות שאולי יהיה יותר קל עם ניהיה פרודים ורחוקים מיכול הבעיות והריבים...

דניאל היקר,

מאוד סביר שיש משהו בדברים כיוון שבד"כ בגיל הזה ההתבגרות היא שונה מאחד לאחד. אתם נמצאים בגיל קריטי, שפתאום ניסיון החיים משתנה, החוויות כבר לא דומות (נניח בינך לבינה, בינה לבין חברות שלה), לא מדובר בתסריט צפוי של גן-יסודי-חטיבה-תיכון וצבא. מדובר פתאום בחיים האמיתיים.. ההתבגרות מאוד סובייקטיבית ושונה מאחד לאחר, ואולי היא מוצאת שהיא רואה פתאום את החיים כבוגרת יותר בעוד אתה, כך היא חשה, פחות בוגר ממנה.

זה הגיוני ואולי טבעי שהיא תחוש כך, כי בתקופה הזאת החיים מביאים לנו סיטואציות מאוד לא פשוטות שעד כה לא חווינו ב"חממה" של הלימודים והעולם המוכר.

אני יכולה להציע לך משהו אחר- אולי כדאי מעט לשחרר אותה כרגע, ובימים הקרובים פחות ליצור קשר, פחות להתקרב, ופחות ליזום. יתכן וכך תוכל להחזיר אליה את התחושה שאתה כן אטרקטיבי ולאו דווקא רודף אחריה, מנסה להסביר ולמצוא סיבות לכך שהקשר השתנה. פשוט לתת לדברים לזרום, לענות לה כשהיא מתקשרת כמובן אבל לא ליזום משהו מעבר. חכה ליוזמה שלה וכך תבדוק עד כמה היא באמת מעוניינת בקשר. להרבה בנות ונשים "יורד החשק" כאשר הן מחוזרות מדי, או רבים עליהן מדי, או מסבירים מדי - זה גם יכול לקרות.

רעיון הפרידה תמיד יהיה בתוקף, תמיד אפשר להיפרד וגם זו דרך להתרחק מהריבים. אבל לא פעם הריבים מביאים דווקא לימוד עצמי וחשיבה אחרת על עצמנו. ולכן, לפני שמפרקים, כך אני מאמינה, צריך לנסות. אולי מדובר בתקופה שתחלוף לה, אולי היא עסוקה מדי בשחרור ובחיים האמיתיים שמחוץ לצבא ופחות זמינה כרגע לקשר רציני - כל האפשרויות סבירות. בוא נחכה ונבחן את הדברים עוד קצת.

עדכן אותנו בהמשך..

שלום לך דידי,

אני בהחלט מבינה אותך. חלק מהדברים שמגלים עם הזמן בזוגיות הם הפערים. בהתחלה הכל נראה מאוד בסדר, אופורי ורומנטי. עם הזמן כשנכנסים עוד גורמים למשוואה, מגלים פתאום שזה לא כ"כ פשוט להיות ביחד. דוגמה לגורמים כאלה יכולים להיות לימודים, שינוי עבודה, שינוי מגורים, או- כלב. למשל. הכלב הוא עוד דמות שמצטרפת ישירות למערכת הזוגית שלכם ואי אפשר להסתכל על זה אחרת. נהפכתם לסטטוס אחר כרגע.

מה עושים? קודם כל, אם את אכן אוהבת אותו ורוצה אותו לזוגיות ארוכת טווח, יהיה כדאי שתחשבי עם עצמך באיזה מצבים ומתי את כן יכולה להתמודד עם הכלב הזה. איך את יכולה להראות לבן זוגך שאת כן הולכת לקראתו למרות סלידתך הידועה מכלבים. כשאדם נקשר מאוד לכלב, הוא מאוד יפגע אם בן הזוג שלו או בת הזוג שלו יסלדו ממנו. חשוב שלא תפגיני סלידה נוראית בפומבי, זה יכול לפגוע.

בגלל שבן זוגך כבר הודיע לך על פגיעה ביחסים, יהיה רצוי לערוך איתו הסכם לגבי הכלב, וכמובן להסביר לו שמטרת העינין היא כן להסתדר עם המצב החדש ולהראות לו שזה אפשרי.

מצבים בהן את יכולה לבוא לקראתו למשל, יכול להיות טיול משותף עם הכלב בערבים, כאשר שלושתכם יוצאים איתו. אך לשים גבול שאת לא יכולה ליסוע איתו לים למשל - כאן הוא יצטרך למצוא מישהו אחר שילווה אותו. עוד גבול שאפשר לקבוע הוא שאתם תבלו בלעדיו ובמקביל תבלו איתו בזמנים קבועים מראש ולמקומות ידועים מראש. כך תרגישי יותר בשליטה על המצב אבל גם תתני לבן זוגך הרגשה שאת כן מנסה ומשתדלת. דוגמה נוספת היא ללכת איתו לחסן אותו, לשלם את החיסון בדואר ואיכשהו להראות שאת כן חלק מהתמונה.

אני הולכת קצת קדימה וכבר מהזהירה שכלב בתוך הבית זה דבר קשה מאוד למי שלא רגיל. ולכן אם בשלב מסוים אתם תעברו לגור יחד, יהיה כדאי לגור בבית עם תנאים שמאפשרים זאת, כמו חצר או מרפסת, כדי שיהיה לך קל יותר.

בנוגע לבית, כבר אמרתי לו את התנאי הזה.. שאם לא תהיה אפשרות למרפסת אז אני לא אוכל להתמודד עם זה. ובסופו של דבר מי שינקה זו אני ....... בכל אופן, אני כן באה איתו לטיולים ואני כן מסכימה שהוא ישן איתנו בלילה אבל כשהוא מלקק אותי זה מגעיל אותי מה אני יכולה לעשות... האם לדעתך זה פער שיש דרך להתגבר עליו או שעדיף כבר מעכשיו לוותר? :/ קשה לי עם כלבים. קטנים מילא אבל לא ענקייםכמו שהוא רוצה. אוף.

הי דידי,

אני מבינה שאת רואה את החשיבות שבלהגיע לקראתו ולהראות לו שאת כן מקבלת את האהבה שלו לכלבים. אני גם יכולה להעריך את המאמצים האלה כיוון שמי שלא מתחבר לכלבים, ועושה זאת "בכוח" כדי לרצות את בן הזוג, מגיע למצבים לא קלים וזה בהחלט ראוי לשבח.

יהיה כדאי אולי להראות לו את התכתובת בינינו או לפחות לשתף אותו בכך שהוא צריך לראות את המגמה שלך לקבל את הכלב ולקבל את האהבה של בן זוגך.. ולהסביר לו עד כמה זה קשה שבעצם אתם "שלישיה" ומתוך זוגיות פשוטה הפכתם למשהו מורכב יותר.

אני חושבת שעוד מוקדם להספיד את הזוגיות. כל עוד את מחוברת לבן זוגך ואוהבת אותו, יתכן ועם הזמן אתם תמצאו את דרך המלך להתמודד עם זה. אני חושבת כך- כל עוד הכלב שייך "לו" הוא צריך לדאוג לטיפולו השוטף, לרבות לדאוג שיהיה נקי. אולי זה משהו שאת יכולה להגיד לו וזה יקל עלייך לדעת שהוא לקח על עצמו את המחויבות הזאת, כי לפי מה שאני מבינה יש בך גם חשש שהוא יפול עלייך כמו תינוק קטן שיש לטפל בו ולנקות אחריו וזה לא עול שבא לך כרגע לשאת עלייך בלבד.

יש הרבה בעלי כלבים שדואגים בכל מיני דרכים לטיפוח החיה שלהם, מקלחים, מנקים, שואבים את האוטו, בקיצור מבינים את החשיבות שבהיגיינה. נסי להסביר לו את זה במילים עדינות, נסי להסביר לו שבהתחלה לא חשבת שתצטרכי להתמודד עם זה, ועכשיו כשהגורם הזה במשוואה, את רוצה לעשות הכל כדי שהזוגיות תעבוד- והוא גם צריך להגיד לך, במקביל, מה הוא מוכן לעשות עבורך כדי שתרגישי נוח עם ה"תוסף" הזה ועל מנת שהזוגיות תמשיך להיות יציבה.

יתכן ועם הזמן לא תסתדרו עם הרעיון ויתכן והזוגיות תיפגע מכך, אבל אני לא חושבת שיש להספיד אותה כבר מעכשיו. בואי תיתני לזה צ'אנס, תשני חשיבה, תסבירי לו את הדברים באופן הגיוני, תראי לו נכונות ורצון להישאר איתו, ותראי מה קורה הלאה. אם תחושי ששום דבר לא משתנה והוא לא מגיע להבנה איתך והוא "בוחר" בכלב שלו - את כבר תסיקי את המסקנות. אבל כרגע להסיק אותן, זה מוקדם מדי. אשמח לעדכונים בהמשך..

הגר היקרה, כאשר מתחילים להשוות, אין לכך סוף.
תחשבי על כך שהכל יחסי: גם נשים מאוד מאוד יפות - תמיד ימצאו מישהי שתהיה יותר יפה מהן וירגישו עם זה רע, מן הסתם. וכך לגבי כל תכונה או דבר אחר שיש או שאין לנו...שכל, קריירה, כסף, זוגיות...
אתה תמיד משווה עצמך לאחרים. לדעתי יצורי אנוש בנויים ככה. זה חלק מן העיצוב האנושי.

השאלה היא כמה הולכים עם זה רחוק ונותנים להשוואההזאת להשפיע על מצב הרוח שלנו ועל הדימוי העצמי.

גם אני מרגישה שבאופן אוטומטי עולה אצלי השוואה מול אחרים ואחרות - בכל מיני תחומים, אבל מה שקורה הוא שאני למדתי להבחין באוטומט הזה של ההשוואה, ולהבין שזה רק אוטומט, משהו אנושי שטבוע בכולנו, וברגע שאני מבחינה בו בתור מחשבה שלי - אני גם יכולה לתפוס ממנו מרחק ולזנוח אותו.

כלומר הפטנט שלי הוא לעצור את עצמי מלהיסחף אחרי ההשוואה. במקום להישאב פנימה ולסבול, אני שמה לב שזה קורה לי ומחליפה את המחשבה ההשוואתית במחשבה אחרת.

בנוסף, וזה כיוון אחר של התשובה שלי, זה שככל שתרגישי יותר טוב עם מי שאת ותקבלי את עצמך ותחבבי את עצמך, הנטייה להשוואות תפחת.

בתוך תוכך רצית שיגיד לא
אז זהו אם אתה לא רוצה מה זה משנהמה הוא רוצה?
וגם עניין המשיכה בגלל שאני במצב כמו שלך תלוי אילו יתרונות אחרים יש בבחור
אבל עדיין זה דבר מאוד בעייתי יכןל להיות

ס היקרה, לדעתי את נמצאת בקשר שאינו מתאים.
הגבר הזה לא מושך אותך, וזאת כבר התחלה רעועה לזוגיות מתמשכת. חישבי על הטווח הרחוק. התחלה ברמה כזאת של משיכה מינית עלולה להידרדר מאוד עם הזמן, ועד מהרה אתם עלולים למצוא עצמכם ללא מיניות כלל. או עם מיניות לא מספקת שתגרום לכם לחפש חוויות בחוץ, ותסבך לכם את החיים.

אני חושבת שאת נשארת ביחסים איתו מסיבות של נוחיות ו/או של אגו, ומוותרת לעצמך על דברים שהם חשובים לך כמו אהבה ומשיכה ומחוייבות.

אלו לא סיבות נכונות להישאר בקשר. עלייך לחפש מישהו שתאהבי ותימשכי אליו ושיש לו גם תכונות אישיות שהינן חשובות בעינייך - חישבי לטווח רחוק, לא רק על "להצליח להתמסד"...כי מה יהיה הלאה? אחרי שתסמני "v" על התמסדות? אחר כך את תקועה עם בן זוג לא מספיק טוב לך לכל החיים?

לצערי הרבה אנשים מקבלים החלטות בצורה כזאת, כאשר מה שחשוב להם זה הטווח הקצר- להצליח להתחתן. והרצון הזה מסנוור אותם וגורם להם לקבל החלטות שאינן חכמות.

שלום חיים,

כואב ומצער לשמוע.. אני מקוה שאתה אוסף כוחות להמשיך הלאה, וכן מאמין שזוגיות מתאימה תגיע. לצערנו לא כולם יודעים להתמודד עם זוגיות, ולפעמים כאשר יש מצוקה נפשית קשה או זוגיות עם אדם שיש לו בעיות ואינו יודע גבולות, כמובן הפגיעה היא גדולה.

ממליצה לך להתייעץ עם אנשים שעברו דבר דומה וכמובן להיעזר בעורך דין וכל מה שצריך כדי להגן על עצמך.

בברכת הצלחה,

תודה נאמר לי שאני צריך לחכות לאישור של המשטרה מה ההחלטה שלה ועם זה לגשת לעורך הדין לטיפול

שלום iti,

אני משוכנעת שבהחלט ניתן לשנות את המצב. אם את מזהה את המכנה המשותף של הריבים החוזרים, הרי שעלית על שורש הבעיה.

כתבת שאינך עובדת, אני חושבת שברגע ששני בני הזוג לא מגיעים מאותו שלב ומאותו מקום (של זמן פנוי, לו"ז, אורח חיים) קשה מאוד להגיע לאיזון. כלומר, כשאת לא עובדת הדבר שנותר לך לעשות זה למצוא הרבה תחביבים שימלאו את זמנך, וכמובן לחכות לבעלך. כשהוא עובד, הוא רוצה להגיע למנוחה אחרי יום עבודה, לקבל ארוחה חמה או כוס קפה ולנקות את הראש- בעוד את חיכית רק לרגע שהוא יחזור. לא פשוט.. נוצר מעין פער שאתם חייבים לסגור. את לא מרוצה ואת באה אליו בטענות- והוא מייחס זאת לחוסר תחומי עינין משותפים. אבל הוא כן מוכן להתגייס למשהו משותף אם את תיזמי אותו- וזה חשוב שתזכרי. פחות חשוב האגו- מי יוזם מה.. יותר חשוב הזמן ביחד בעיקר בשנה הראשונה לנישואין, שהיא שנה מהותית- בה נקבעים "חוקי המשחק", וכשממשיכים נניח לא לפתור בעיות ולתת לדפוסים להתנהל לא טוב מעצמם, קשה לשנות את טיב היחסים במרחק של שנים. ולכן טוב שאת כבר בודקת היום איך שניכם יכולים כן לצאת מרוצים ממערכת היחסים שלכם.

מעניין מדוע הוא חש שהרסת לו את הערב כשאת למעשה מעלה בעיה זוגית. אני מניחה שיש קשר לאופן בו את מעלה את הדברים. נסי להבין, שמראש אנחנו מאוד שונות מהגברים שלנו, אנחנו כמעט הפוכים, ולכן לא סתם משלימים. אנחנו לא יכולים להרגיש מותקפים ולא להתגונן. ויתכן, והוא חש מעט מותקף כשאת באה אליו בכל מיני טענות על סדר היום שלו ומה הוא מעדיף ואיפה הוא שם אותך בתוך כל ההעדפות שלו. בשלב ראשון הייתי הופכת את הויכוח- לדיון, לשיחה בה אפשר לחשוב יחד - למשל, מה היה רוצה שתזמי ואז הוא יצטרף, למשל- יום אחד קבוע בשבוע שהוא רק שלכם ואתם יוצאים בו, למשל - יום נוסף בו אתם אוכלים יחד ארוחת ערב ומדברים. נסי לחלק את השבוע כך שגם הוא יקבל את הזמן שלו לתחביבים וגם את תוכלי להרגיש אותו יותר.

אני חוזרת למה שכתבתי לך בהתחלה- עבודה היא בריאות, ועבודה היא משמעותית. פחות חשוב כרגע במה תעבדי, חשוב שיהיה לך עיסוק ותראי עוד אנשים ותפחיתי את התלות בו, זאת אינה תלות חולנית כמובן, אבל זה עלול להתפתח למצב בו לא תוכלי לעשות דבר מלבד לחכות לו, ולא תמיד הוא יהיה פנוי עבורך. מעבר לזה, הפרנסה של הבית טוב שתתחלק אחרת, כך הוא יחוש שאת שותפה לו ויתכן וזה קצת יוריד את המתח. אבל הכי חשוב- שתעבדי, אפילו מס' שעות ביום ולא כל היום, שתראי אנשים, שתצאי מהבית ותעשי דברים שטוב לך.. הוא גם יחוש את זה ואוטומטית את תראי שיהיה לו גם יותר רצון לבדוק מה איתך ולשמוע מה עבר עלייך במהלך היום.

בהצלחה.

הי שרית,

כמובן שהרגלים כאלה קשה לשנות, ממה שאני מבינה זה הוא לחלוטין ואמו אפילו מוכיחה זאת במה שאמרה לך. הטיפוס הוא כזה ומאוד קשה לשנות אותו.

בד"כ מטלות עבור גברים, בעיקר מטלות בתוך הבית הן פרויקט ואני לא צוחקת, אני מכירה מישהו שזה פשוט מכניס אותו לדיכאון. הוא מסוגל להתנתק מהכל ולהיסגר בתוכו אחרי שאשתו מטילה עליו כמה מטלות פשוטות. כשהוא עושה אותן אחרי שיכנועים וצעקות, הוא מתלונן תוך כדי כמה זה קשה...

אני אנסה להציע מספר פתרונות אבל חשוב שתדעי שהם כנראה יעזרו לתקופה, ושוב הוא יצטרך ריענון. ולכן זאת שיחת ריענון שצריכה להגיע ממך אליו כל זמן נתון שאת מרגישה שהוא הרפה מהחבל.

א. כשאתם בזמן טוב, לדבר ולהסביר שוב מה את מרגישה. לא, זה לא בראש שלך ותירוץ כזה הוא מראש לא יתקבל. נסי לבדוק איתו במה כן הוא מוכן לעזור ואילו מטלות יותר נוחות לו.
ב. לשבת יחד ולתכנן לו"ז לכל השבוע, כאשר בכל יום יש מטלה-שתיים שאתם עושים יחד, או כל אחד משהו אחר- הוא מחליט מי עושה מה (הבחירה חייבת להיות שלו כדי לגייס אותו למשימות ולתת לו חופש בחירה).
ג. לתת לו המון המון פירגון ופידבקים כשכן עוזר לך, גם אחרי מריבה. עדיין- הוא עשה. עדיין- הוא הבין שהוא צריך לעזור. כל פעם שעוזר, ואפילו לא עשה את כל המטלה מבחינתך או לא עשה נכון לדעתך- מילה טובה, הערכה, ארוחה ביחד או כל מחווה שתראה לו כמה זה היה לך חשוב. מילים כמו "שמתי לב שהיה לך חשוב לעזור לי היום, אין לך מושג כמה זה הקל עליי..". הוא צריך להרגיש חשוב, עוזר, מועיל.

בכל פעם שהדברים קצת רופפים, לחזור על הלו"ז, על השיחה, לחזור על מה שסיכמתם תוך הדגש שאת יודעת כמה זה קשה לו בטח ולא קל לו לעשות את הדברים האלה..

חשבי על זה כך- בעבודה שלך יש בטח הרבה דברים שאת עובדת וכמה דברים שאת לא סובלת לטפל בהם. את דוחה ודוחה עד שאין ברירה, או שאת עושה הכל מהר כדי לסיים את זה. כל פעם שהמטלה הזאת חוזרת, את תעדיפי להתעלם ממנה או לסיים איתה. זה פחות או יותר אותו דבר אצלו, רק שהוא יודע שזה לכל החיים, וזה משפיע ישירות על מערכת העצבים שלך. לכן הביצוע גם מביא לחרדה :) אם תצליחי לגייס אותו ללו"ז שלכם, ולתת לו בחירה מוחלטת מה הוא עושה (אפילו משהו קטן, למשל, להכניס בגדים למכונה ולהפעיל) - אולי יהיה לך יותר פשוט.

מעניין מאוד..תודה רבה על כך העזרה והטיפים המעולים

שורשי היקר, כדי לתת לך קצת עצות, אתה צריך לתת יותר מידע ודוגמאות של תחושות, מחשבות, התנהגויות - כל מה שיחוצר אצלך את ההרגשה הקשה הזאת.
בנוסף אני רוצה לשאול אותך האם יש לךאת ההרגשה הזאת גם בעוד תחומים של החיים שלך? למשל בעבודה שלך? בלימודים? בצבא?

כי אם התחושה הזאת מופיעה לא רק בנושא הזוגיות שלך, אלא בעוד תחומים בחיים שלך, אז אתה צריך יותר לבדוק בכיוון טיפול נפשי אישי, כי אולי משהו לא מכוון היטב אצלך בנפש, שגורם לדברים להרגיש חסרי טעם וחסרי משמעות וחיות.

דניאל היקר, אני מבינה את הרצון שלך לדלג על השלבים ההתחלתיים, מעוררי החרדה, אבל לדעתי זהו חלק מן המשחק הזה. היכרות למטרת זוגיות היא אכן מאוד קריטית וקובעת ועל כן היא מעוררת בנו חרדה.
אנחנו אמורים להיכנס ל"אלרט" בעת ההיכרות החדשה, משום שזהו בפוטנציאל - כל פעם מחדש - צעד מאוד חשוב עבור החיים שלנו, וראוי להתייחס לכך ברצינות.

לדעתי זה לפחות כמו ראיון לעבודה שאתה הכי רוצה להתקבל,או מבחן קבלה למקצוע שאתה הכי רוצה לעבור אותו...

יתכן שאני מוסיפה לך עוד לחץ, אבל אני מנסה להסביר לך למה כולם נכנסים לרמה מסויימת של חרדה בזמן דייטים ראשונים. כולם באותו משחק קובע...

יתכן שאם תבין מאיפה מגיעה החרדה, ותבין שזה בסך הכל ה"ציוד" שלנו, התכנות הפנימי ההישרדותי שלנו הוא שיוצר את החרדה הזאת, שמלווה כל צעד חשוב בחיינו - אולי זה קצת ירגיע אותך...

אני לא חושבת שאתה יכול לעבוד על המוח שלך ולשכנע אותו שדייט מסוג זה אינו חשוב ולהצליח להרגיע אותו. איננו יכולים לרמות את עצמנו.
כל שנותר לעשות הוא לקבל את המנגנון ההישרדותי הזה ולא להילחם איתו. אפשר אולי קצת לצחוק עליו, מה דעתך?