פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ד היקרה, ראשית, אינך לבד...לדעתי המון אנשים חוששים ואפילו חרדים לקראת דייטים, ולדעתי גברים חוששים אפילו יותר מנשים...
הבעייה המרכזית היא שאת מאוד מרוכזת בעצמך,ומרגישה לא טוב עם המקום שלך בחיים שלך עכשו, שאין לך עבודה, שאין לך תחומי עניין רבים. הפוקוס שלך הוא על עצמך.

אבל חישבי לרגע, מה המטרה שלך בדייט? אחת המטרות המרכזיות היא לברר האם הבחור הזה מתאים לך ועשוי להיות בן זוג טוב.
השאירי לו את הבירור על עצמך. זאת כבר המטרה שלו והוא צריך לעשות את העבודה הזאת עבור עצמו.
אז את יכולה להתרכז במשימה שלך: לגלות אודותיו, להכיר אותו, להתעניין בו. הקשיבי היטב לדברים שלו. כאשר הוא יגיד משהו - נסי לשאול שאלה סביב הנושא שהוא יעלה. למשל אם הוא מספר על עצמו שהוא עושה עושה ספורט, את יכולה לשאול - איזה ספורט? כמה זמן אתה כבר עושה זאת? פשוט להרחיב סביב הנושאים שהוא עצמו מעלה. בדרך כלל אנשים אוהבים לספר על עצמם ונעים להם שמתעניינים בהם.
כמובן שלא צריך להגזים בכך והשיחה צריכה להיות מאוזנת, כלומר גם את צריכה לנדב מידע על עצמך - בתקווה שהוא יתעניין בך - וכאן, ככל שתהיי יותר אותנטית, כך ייטב.
לכל אחד יש תקופות פחות טובות בחיים, אבל דברים משתנים כל הזמן, וזה לגיטימי. פשוט ספרי על עצמך, ונסחי את משפטיך בנוסח חיובי! לא שלילי!

למשל, אתן לך כאן פידבק קטן: את מציגה כאן, בשאלה שלך, את עצמך בצורה שלילית מדי!
את כותבת שהיו לך יחסים רציניים אבל הם לא נמשכו יותר מ 8 חודשים. זה בסדר לכתוב זאת כאן בתור מידע עבורנו, אבל כאשר את מספרת זאת לבחור בדייט - עלייך להדגיש את החלקים החיוביים. אם אינך עובדת כרגע, הדגישי את הפעולות שאת עושה כיום לחיפוש עבודה. את מתעניינת "רק" בסנוקר ובשירה - אל תעשי מזה "רק"!!!
אלו תחומים מעניינים ומיוחדים בעיני. הפכי זאת ליתרון ולייחוד!!!
בכל מקרה, זה עדיף שהוא ייחשף לדברים האמיתיים אצלך מאשר לאיזו מסיכה שאת עלולה להסתבך בגללה בהמשך...

לסיכום - פוקוס עליו במקום על עצמך, וניסוחים חיוביים של עצמך האמיתית.

בהצלחה!!!

בהחלט אקח בחשבון את כל הדברים שרשמת לי :)
מחר הדייט, אעדכן איך היה :)
תודה.

רציתי לעדכן שיצאנו והכל זרם והיה כיף :) אני בלי חששות כבר
תודה לך!!!

תומר היקר, נוצר אצלך כנראה איזה קיבעון חזק שרק הולך ומתחזק סביב דמותה של החותנת, וזה הפך להיות כמו "מים גנובים ימתקו" - כלומר בגלל שזה אסור - זה הופך להיות עוד יותר מושך ומגרה.
ידוע שתשוקה מינית מתגברת סביב אובייקט שהוא לא מובן מאליו, שצריך להתגבר על מכשולים כדי לקבל אותו, או שהוא אובייקט אסור וסודי. ככל שאתה מתחלחל ונבהל מן החלומות והפנטזיות האלו - כך הם מקבלים יותר נפח במוחך, מסלולי הנוירונים (תאי העצב) שמובילים לתאי הזכרון הללו מסתעפים ומתרחבים מעוד ועוד כיוונים, וזה מעגל קסמים שהולך ומתגבר.

לדעתי זה החל באופן מקרי, כמו למשל - ראית אותה בפוזה מסויימת או עם מחשוף וזה עורר אותך לתגובה מינית, ואז נבהלת מעצם העובדה שזה עורר אותך והרגשת לא בסדר עם זה, וככל שהתווספו על הפנטזיה הזאת תחושות של אי נוחות ואשמה רבות יותר - כך זה מתחזק עוד יותר בתור מסלול נוירונלי במוח, ועל כן זה גם חוזר בחלומות שלך שוב ושוב, בגלל הנוכחות הכבדה של המחשבות על כך.

אני יכולה להציע לך הצעה מסויימת, ואם זה לא יעבוד - רצוי לחפש טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה קוגניטיבית התנהגותית, שהינה מאוד אפקטיבית במקרים של מחשבות אובססיביות כפי שיש לך.

ההצעה שלי היא לבנות לעצמך פנטזיה אלטרנטיבית - לא מינית - של החותנת, פנטזיה מפורטת שבה אתה מדמיין אותה למשל מטפלת בילד שלכם (אם יש לכם ילד) או מבשלת תבשיל מסובך במטבח שלה. עליך לבנות מסלול נוירונלי אלטרנטיבי שיהיה מורכב מהרבה פרטים, ולהגות בו מספר פעמים ביום, וכל פעם להוסיף עליו עוד פרט.

אם ליצור פנטזיה מסוג זה קשה לך, אתה יכול לעשות משהו אחר: תוך כדי הפנטזיה על החותנת, הוסף למה שעולה לך באופן טבעי - פרטים חדשים בכיוון של מה שציינתי קודם, וגם שיטה זו יכולה לעבוד טוב.

כי להגיד לעצמך "אסור לך לחשוב על החותנת!!!" זה לא עובד...ואני מניחה שאתה אומר זאת לעצמך הרבה פעמים ביום. זוהי שיטה לא אפקטיבית. צריך "לשתול" סיפור חדש במוח במקום הסיפור הקיים, וזה צריך להיות סיפור ללא הקשר מיני.

בהצלחה!!!

מיואש יקר, על פי תיאורך הגעתם לריב (אופייני, עלי להוסיף) שבו כנראה נאמרו דברים קשים זה לזו - ולא בפעם הראשונה - ולא הצלחתם להתגבר עליו בכוחות עצמכם, וכרגע אתם תקועים בלי אפשרות לצאת ממנו.
אשתך מרגישה ככל הנראה שזה חוזר על עצמו מידי פעם וקשה לה עם המחשבה שכך זה הולך להיות תמיד, כל ריב כזה גובה מחיר גבוה יותר ומדלדל עוד יותר את מאגר האהבה, ועל כן היא כבר הגיעה למסקנות הקשות שלה.

במצב כזה הרבה זוגות מגיעים לייעוץ זוגי וחלקם מצליחים להתגבר על המשבר שאתה מתאר ולעבור תהליך שבו לומדים תקשורת יותר טובה ומתקנים דברים שלא עובדים היטב, כמו "טיפול עשרת אלפים" למכונית...

מכיוון שהיא כרגע לא מוכנה - עליך לעשות מעשה באופן עצמאי, בלי להתחשבן על כבוד או על אגו, ולפנות בעצמך ליועץ זוגי, ויש סיכוי שתוכל לקבל "עזרה ראשונה" והכוונה מה לעשות במצב הנתון.
אני מתארת לעצמי שבמצב משברי כזה זה בעייתי להתייעץ עם חברים או בני משפחה כי אתה "מוציא את הכביסה המלוכלכת" וזה יכול לסבך את העניינים עוד יותר.
לכן הדבר הנכון הוא לפנות בעצמך ליועץ, כי אלו דברים שכמעט לא אפשרי לפתור לבד, משום שאפילו אנשים עם היכולות הבינאישיות המעולות ביותר מתקשים לחשוב ולתפקד באווירה קרה ועוינת כפי שאתה מתאר שיש בביתכם עכשו.

שלום יקרה, לא אוכל לתת לך ניבוי ספציפי מה יקרה בהיכרות עם הבחור הנוכחי, אבל הביאי בחשבון שכל עוד התקשורת היא בצורה האינטרנטית, נשארים המון דברים בלתי ידועים ויש רובדים שאנם נחשפים בשלב כזה.

לפעמים - מה שאת רואה ושומעת - זה מה שיש, ולפעמים יש המון שכבות מוסתרות.

יתכן שזה אפילו הפוך על הפוך. שהוא כל כך מדגיש את הנקודה הזאת משום שהוא רוצה להיות בטוח שאת דווקא לא כזאת?? (הלוואי...מקווה בשבילך...)

וכמובן יתכן שהוא פשוט רוצה להיות פתוח וכנה איתך ולהנמיך ציפיות על מנת שלא תפתחי ציפיות שאינן מתאימות לתכניות שלו.

שורה תחתונה - את אחראית על עצמך! אם מה שאת באמת רוצה זוהי מערכת יחסים רצינית שכוללת הכל - קחי את הזמן שלך איתו ועשי מאמצים להיפגש איתו ולהכירו לפני שאת מתמסרת.

אבל אולי גם את, כמוהו, יכולה ליהנות גם מסטוץ? לפעמים זה מתאים לשני הצדדים, ובגלל זה חשוב לתאם ציפיות. אם זה מתאים לך - לכי לשם. אם אינך אוהבת את עצמך לאחר פרשיית סטוץ כזאת - הקפידי להאט את ההיכרות ולהעמיקה.

יתכן שמה שיתפתח ביניכם בזכות ובאמצעות ההתעקשות שלך על מה שחשוב לך - יהווה את היוצא מן הכלל ויגרום לו לשנות את דעתו.

בכל אופן - בשלב הזה נראה לי שהכל פתוח ותסמכי על עצמך.

הי ובוקר טוב,

נתחיל מהדברים הטובים - נפלא שהתקדמתם ביחסים, כאן אולי טעמתם את הטעם הטוב של ההמתנה הדרוכה והציפיה הזאת למפגש אינטימי, כמה זה יכול להיות משמעותי במערכת יחסים.

לגבי ההיסוס שלו- קודם כל, ההיסוס הזה, איך שלא נסתכל עליו, הוא מוצדק. מדובר בבחור צעיר, שמסיים את עבודתו בהמשך, לא ברור לו מה תהיה ההכנסה שלו והאם הוא יוכל לנהל בית לאחר שעבר מבית אמו. מעבר לכך, הוא נכנס לתוך בית שכבר קיים, הרי אינכם מגיעים מאותו שלב- הוא יודע שאת "מעליו" בעינין הזה, את אמא לילד, מתוקף כך את נאלצת להתמודד ביומיום עם הרבה אלמנטים וחוויות שהוא לא חווה, ולא תיאר לעצמו שיחווה בשלב כזה של חייו. האגו איפשהו לא בדיוק מקבל מחמאה בעינין הזה, ויש כמובן את החשש שמא יכשל, שמא הוא לא ידע להתמודד כלכלית או רגשית עם המהלך הזה. הוא מתייעץ כדי לקבל איזו תשובה שתיגע בו ולפיה הוא יוכל ללכת. הוא מתייעץ כי כנראה אין לו תשובה חד משמעית. נשמע שהוא מפוצל בין הרצון והצורך האדיר לחום, לאהבה, להיות איתך, להתקדם כי הוא יודע שאת האחת.. לבין החשש מהתחייבות (ראינו את זה גם קודם), החשש מהתחייבות גם כלפי הילדה (עם הרגשות של הילדים האלה אסור לשחק.. גם ככה היא חיה ללא אבא כרגע, חשבי כמה זה מבהיל), חשש מהתחייבות כלכלית, רגשית, חשש שהקשר לא יצלח וכל החששות הלגיטימיים במערכת יחסים נורמלית אחרת, ככל שתהיה.

מעבר לכך יש את ה"מסביב", העובדה כי הקשר הזה מאוד מאוד צעיר, ולמרות זאת מתקדם בצעדי ענק אפשר לומר. העובדה כי אתם עוברים שינוי משמעותי ברמת הקירבה הגאוגרפית שלכם במהלך היום- את עוזבת את העבודה. העובדה כי עוד אין לו כיוון חד משמעי, מקצוע, או משהו שאפשר להיאחז בו ולומר "יהיה בסדר", העובדה שאינו יהודי ואיך היא תשפיע בעתיד על הקשר. מה אנשים יגידו, מה ה"יועצים" יגידו, איך יהיה תגובות ההורים בהמשך?

פה אני מנסה להכניס אותך עמוק יותר לחוויה שלו. זה לא רק "היסוס", זה הרבה מעבר לזה. הוא גבר, שנכנס לתוך דבר מאוד לא פשוט, מעבר להיותך "ג+1", את מכניסה אותו לתוך מקום אחר, לתוך מקום של "תתבגר", "תתחייב", "תשלם", "תפרנס", "תנהל בית", "תחנך". ולא כי את מצווה עליו, כי ככה זה- אלו החיים ואלו העובדות. אז למה שיגיד לך "כן" כ"כ מהר? :) אני אומרת בחיוך, רק כי הוא צודק איפשהו- ואנחנו יודעות לאורך כל הדרך כמה זה לא מובן מאליו שהוא נכנס למערכת הזאת, בכזה אומץ ובכזאת מסירות (רק כי את שווה את זה, אבל אני נותנת לו כאן את הקרדיט).

אז מה עושים עכשיו, בגיזרה שלך? קודם כל- לעזוב את זה. לא לדבר על זה בכלל, לפחות את החודש שאת יכולה לא לדבר על זה. את מבחינתך משדרת עסקים כרגיל, את תמיד יכולה להאריך חוזה (אין אפשרות שהוא יצטרף אח"כ? הבית קטן מדי לשלושתכם?), פשוט לא להעלות את הנושא הזה עד שתהיה לו תשובה. את מבחינתך- תהיי אותה אחת אוהבת ומעניקה ומשדרת שגם אם תחליט שלא וגם אם תחליט שכן- יהיה טוב והכל לטובה. באמת הכל לטובה.

המשך בפוסט הבא...

את צודקת בהכל וזה ברור לי – אני משתפת אותך כי אני חייבת להיות אמיתית וכנה עם עצמי מולך כי את עוזרת לי ומכוונת אותי. החיזוקים שלך מדהימים. אין לי ספק שאם זה לא בא ממנו – אז ממש לא. וגם אמרתי לו את זה אתמול – אני יכולה לרצות עד מחרתיים – אם אתה לא שם אז ממש אין טעם. זה יבוא, וכשזה יבוא זה יהיה הכי נכון והכי כיף. פרט טכני – כן, הדירה שלי קטנה. אני אישית מתה כבר לעוף משם כי אני חייבת להחליף למשל ארון אצלה בחדר ואני לא אעשה את זה פה. חבל לי על הכסף. ונכון, אפשר לשבור חוזה באמצע, אבל איפה שאני גרה קצת בעייתי למצוא דיירים באמצע השנה בלי לשלם את חודשי ההפרש. אני מאמינה באמת באמת שכלום לא קורה סתם, כל דבר והזמן שלו – אם אפילו מסתכלים על עניין האינטימיות... אני חייבת לציין שעם הגרוש חיכיתי 7 חודשים – מרצוני. וזה לא היה מדהים ומקרב כמו שאיתו. כי אותו אני אוהבת באמת, הוא לא מפסיק לרגש אותי כל פעם מחדש – באמת. מליל הסדר אני כולי דמעות של שמחה. מאותו ערב שכתבתי לו ברכה מרגשת והוא בא ואמר שאני האחת. כל הזמן שאני מבלה במחיצתו אני פשוט מתרגשת ומאושרת – וגם הוא. וכן – מגיע לו את כל הקרדיט שבעולם!!! במיוחד אחרי הסופש האחרון שהיה קצת בלגן עם הגרוש ועם הילדה, ואמרתי לו – יש לך כרטיס יציאה, יש לך ברירה – והוא מתעקש שלא, אין לו ברירה, זו המחוייבות שלו. וזה שווה הכל! ואני יודעת שהוא נכנס מכלום להכל – ואין לי ספק שזה מפחיד. וזה שהוא חושב על זה, מתייעץ, מברר, בודק – זה רק מראה לי עד כמה שהוא רציני ואחראי – ושוב, זה שווה הכל כי זה הביטחון שלי לעתיד, השקט הנפשי... בקיצור – אני חייבת לשחרר בחודש הקרוב ולהחכים בו. אגב – רק החלטתי לא לדבר – היום אחד החברים שלו לעבודה (שהוא התייעץ גם איתו) צייר עם הגוזל ציור של בית וכתב – הבית של – והשמות שלנו. וכמובן שהוא ראה את הציור... אז... גם אם אני לא מדברת – זה משהו שיבוא מהסביבה, מהילדה, לא יודעת... אבל אני מבחינתי – שקט בגיזרה.
אגב – סיפרתי לאבא שלי על הדת שלו. איכשהו זה עבר ממש בסדר, הרבה יותר טוב מהמצופה. סיפרתי גם לאחותי עליו (לא על הדת, אלא עליו) כך שיש לאבא שלי עם מי לדבר... מסתבר שהוא די מתרגש מזה שיש מישהו – לא משנה כרגע מה מי מו, אלא עצם העובדה שיש מישהו שאוהב ומעריך. אני לא יודעת אם סיפרתי לך, אבל לילדה היה יומולדת לא מזמן – והוא אפילו התייחס לזה, בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות.
אז כן – לשחרר. הנה – אפילו עכשיו בארוחת צהריים התנצלתי שוב על שיבוש התוכניות בסופש הודות לדביל... והוא אמר – וכשנגור ביחד? אין על מה להתנצל!

אמרתי לו אתמול שאני לא מצפה ממנו ולא רוצה שהוא יעשה שום דבר שקשור לילדה שלי. זאת אומרת - הוא לא צריך לחנך, להתמודד, להיבא, לאסוף וכו'... אם הוא יחליט לעשות משהו זה כי הוא רוצה. לו מאוד ברור שהוא עושה הכל, כולל כמו שרשמתי - מתחלק איתי חצי חצי בהוצאות - ואני לא מסכימה לזה! הוא ממש לא צריך לשלם עליה. אני לא יודעת בדיוק איך נחלק את זה - אבל כשנגיע לזה...
וזה בדיוק מה שבטוח גורם לו לחשוב פעמיים - הוא חושב שבאיזשהו מקום הוא נכנס על תקן בן זוג ועל תקן אבא - למרות שאני באמת לא מצפה ממנו להיות אבא. כשתהיה אבא דברים ישתנו - באופן טבעי הוא ירגיש אחרת כלפי הילדה שלי, כלפי, כלפי כולנו. עד אז - שיהנה עד כמה שניתן מהמקום שלו כמישהו שחי בזוגיות בלי ילדים.
אני יודעת שזה קצת סותר והרבה מסובך. אני מקווה שהוא מבין את זה.
ובכל מקרה - מה שהוא יחליט - רק שיהיה שלם עם ההחלטה. עדיף שלא יעבור עכשיו, שיעבור כשנוח לו, מאשר שיעבור, יתחרט וכולנו נצטער על כך.
מקווה שאצליח לעמוד בזה...

כפי שסיפרתי לך - החוזה שלי מסתיים בקיץ. אתמול בעל הדירה שאל אם אני רוצה להאריך באותם תנאים. ברגע שאאריך כבר לא יהיה דד ליין לתשובה כלשהי מהבחור. ואני תוהה מה לעשות.
זה ישממע מניפולטיבי או מה שזה לא יהיה, אבל זה מה שעובר לי בראש - אם הוא ידע שאני יכולה להאריך אולי לא יחשוב אם לעבור כי ידע שיש זמן. ומצד שני - כל דבר בזמנו, ותחת לחץ כלום לא עוזר. אבל כן בא לי לקבל תשובה.
נראה לי שבינתיים לא אגיד כלום - לא לבחור ולא לבעל הדירה. אנסה למשוך את החודש הקרוב. ובכל מקרה אם אאריך אבקש סעיף יציאה על מנת שאוכל לצאת בלי לשבור חוזה ברגע שהבחור שלי יחליט שזה מתאים לו.

מה נראה לך?

הי עדן,

מצטערת שלא הספקתי להגיב לפוסטים הקודמים שלך.

בגדול, הרעיון שלך נשמע לי טוב. תנסי למשוך את הזמן או שתגידי לבעל הדירה שאת תתני לו תשובה עד החודש הבא (אם אני לא טועה צריך להודיע 60 יום מראש, תלוי בחוזה).

בינתיים אל תגידי כלום לבן זוגך- זה עלול להלחיץ אותו ולתת לו תחושה שאת מכניסה אותו לפינות. כדאי יהיה להתמודד עם הדילמה כרגע מול עצמך (וכאן כמובן..:)).

אם תצליחי להכניס לחוזה שבירת חוזה ללא חיוב זה יהיה מצוין.. כדאי כמובן לדאוג גם לזה כדי שתהיי שקטה. אפרופו, אם הבחור יחליט לעבור אלייך יותר מאוחר, נניח עוד חצי שנה, את מאוד תשמחי שהוא עשה את זה מבחירתו ובקצב שלו. הוא מצידו מאוד יעריך אותך על זה.

בדיוק עכשיו חזרתי מהפסקת צהריים איתו והעניין עלה. הוא אמר שבגדול הוא בטוח בצעד הזה, פשוט לא בטוח אם עכשיו, למרות ששוב היה נראה שהוא לא מהסס לגבי הקיץ הקרוב. שאל אם אני יכולה להאריך את החוזה – עניתי שטרם דיברתי עם בעל הדירה בעניין. ושוב שאל – איפה אני רוצה לגור, ואיפה אני רואה את הילדה ממשיכה מבחינת מסגרות חינוך וכו'. אז באמת – מה שיהיה יהיה, הכי נכון מבחירה ולא מלחץ. זה החיים האמיתיים אז כדאי שזה יהיה הכי אמיתי שיש ולא כתוצאה מאולטימטום כזה או אחר. אמרתי לו שגם אם הדירה שלי היתה יכולה להכיל אותו מבחינה פיזית לא הייתי רוצה בכך – גם ככה הוא נכנס כבר לתוך סוג של משפחה, אז אני רוצה שהוא ירגיש שהבית גם שלו – שהוא בחר, בדק, עיצב, מדד, התלבט וכו'. אמרתי לו שוב שאני עוד יותר בעד חופש במיוחד כשגרים ביחד. ככל שלכל אחד תהיה הפינה שלו הזוגיות שלנו תהיה טובה יותר – לדעתי (תקני אותי אם אני טועה – הפינה שלו עד גבול מסויים, לא ממש חיים נפרדים). ואני כן רוצה שהוא ירגיש הכי חופשי בעולם להזמין חברים, משפחה, סרט, כדורגל – שיעשה הכל בבית כי זה הבית שלו – לא שלי והוא אורח...
חוץ מזה כיף לנו מאוד. אחותו ואני ממש חברות והוא נהנה מזה שאנחנו מתקרבות. הוא מצד שני ממש מתחיל להתנהג כמוני מול הילדה – להיות החלטי, מילה זו מילה, גבולות – וזה ככ כיף לראות את זה... הוא שיתף על שיחה עם אבא שלו בעניין שלי שזה היה ממש וואו מבחינתי – אבא שלו מאוד מבוגר, ואני בקושי שומעת עליו סיפורים בקטע ממש אישי ביניהם כמו שיחת אב ובן.
בקיצור – לשמור על מה שיש ולשמור על הפה לזמן הקרוב, לפחות מהצד שלי.

הי עדן,

אני שמחה לשמוע על ההתפתחויות, נשמע מצוין. העובדה שמתחיל להיות אבהי כלפי הבת שלך מעידה על כך שיש בו מוכנות לקחת חלק הורי, וזה מקביל לתהליך שלו מול הבית המשותף.

מסכימה איתך גם לגבי הפינה שלו בבית, לחלוטין. כמובן שכשגרים ביחד טשטוש הגבולות בין האינדיבידואל שלו לשלך- מצטמצם והולך, וכאן תפקידנו לשמור על הזהות הפרטית, לצד הזהות הזוגית שאתם יצרתם ויוצרים יחד.

חשוב לתת מקום לדיון על מגורים יחד, אך מקום באותו סדר גודל שאת מעניקה למרכיבים אחרים בקשר. כמו כל דיון אחר, שיכול להסתיים בסימן שאלה, קריאה או שלוש נקודות. ככל שתתני לו את ההרגשה הזאת- הוא ידע לשים את הנושא הזה, מבחירתו, במקום שנוח לו. במילים אחרות- את תדעי לבטח שהחלטתו על מגורים יחד היא נטו שלו (בפיסקה זו השלמתי את דברייך למעשה- מסכימה איתך).

בד בבד כמובן להמשיך לתהות על קנקנו, להעמיק את השיחה על היחסים עם אביו, לשמוע ממנו כמה שיותר- זה ללא קשר לבטח קורה, וזה חשוב לחיזוק הקשר ביניכם.

שיהיה שבוע מצוין,

האמת שהשיחות בינינו מאוד עמוקות ואנחנו מדברים ממש על הכל. הבוקר אמרתי לו שאני ממש שמחה שאני מרגישה שאני יכולה להגיד לו הכל מהכל – בכל הנושאים והתחומים (כולל בדברים האינטימיים), חלומות, פנטזיות, שאיפות, דברים מביכים, דברים שאני אולי מתביישת בהם קצת – ואני מרגישה הכי בנוח לשתף אותו – והוא אמר שגם הוא מרגיש כך.
אתמול הוא סיפר לי על חבר שלו שגם הוא נוצרי שיוצא עם יהודייה – אומנם שניהם מאותה עדה, אבל לא מאותה הדת. הוא יצטרך לעבור גיור על מנת להתחתן איתה – היא בכלל באה ממשפחה דתית, אז בכלל (פגשתי אותם ואני שומעת עליהם הרבה יחסית גם לא בהקשר הזה). יצא להם לדבר בסופש, לשני הגברים. החבר היה בהלם שזה לא מפריע לי ולהיפך אני שמחה על כך. עוד יותר היה בהלם שאני בכלל לא חושבת ורוצה גיור, וממש לא מעניין אותי מה יהיה עם הילדים – מעניין אותי מאוד כמובן, אבל אני לא יודעת כמה זה עקרוני לי מי אבא שלהם מהבחינה הזו. מסתבר שהוא גם לא ידע שאני ג+1 ושאל אותו אם זה לא מפריע לו, והוא כמובן אמר שלא. אני מאוד אוהבת לשמוע את הסיפורים האלו כי זה משקף לי אותו – איך הוא מציג אותי, אותנו, מתייחס לילדה בסיפורים לאחרים, איך הוא רואה את העתיד, מה חשוב לו וכו'...
בעניין המגורים – בסופו של דבר יצא לי לספר לו על ההצעה של בעל הדירה – יצא לי לדבר עלם בעל הדירה ביום שישי וקצת התעצבנתי אז הוצאתי קיטור... ומצד שני אני שמחה כי ככה אני לא מסתירה כלום – וחזרתי ואמרתי כמה פעמים – אני לא אומרת את זה כדי ללחוץ עליך. בעל הדירה שלי לא מסכים לסעיף יציאה, מה שאומר שמתי שאני שוברת חוזה אני צריכה לדאוג לדיירים (קצת בעייתי מבחינת הדירה שלי למצוא מישהו – זו לא דירה שיקפצו עליה למרות שאני באמת מאוהבת בה). ושוב – חשוב לי לבחור איתו מכל הסיבות שכבר אמרתי לך. ושוב – יריתי באוויר ונותנת לזה חודש. מה שיהיה יהיה. רק שיהיה מבחירה אמיתית ונכונה שלו.
בסופש יצא לנו לדבר קצת על הנישואים, על הרצון להיות שייך לשני מהבחינה הכי רוחנית ומקרבת שיכולה להיות. יצא לנו לדבר על זה כבר כמה פעמים וזה פשוט כיף שהוא לא נלחץ (בהמשך ל-אני יכולה להגיד לו הכל).
שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה במקום חדש... עוד נ.צ. ליחסים בינינו. אני בטוחה שזה רק יעלה מדרגה ומשם – מתחילים חיי זוגיות ללא קשר לכלום!

הי עדן,

אני שמחה לשמוע על התהליך הזוגי שלכם.

אני תקוה כי אכן יקבל החלטה מתוך מקום של בחירה, עדיין דוגלת בעמדתי לא לפתוח את זה. אני משוכנעת אמנם שעשית זאת ברגישות ובאופן המתאים.

השיתוף שלכם מאוד משמעותי להמשך, המשיכי כך. אכן, אוטוטו אתם נכנסים לזוגיות של ממש ללא אלמנטים להיתלות בהם כמו מקום עבודה. את לבטח תחושי בהבדל החיובי מהר.

הי דנית,

בהחלט יש קשר ישיר בין מה שבעלך גדל עליו בבית לבין התנהגותו כיום. החדשות הטובות הן שהוא לא מדבר איתך באותה שפה שדיברו איתו, בבחינת "למה לא מאה?" אלא אוהב אותך כפי שאת, איך שאת. שזה הישג גדול ומשמעותי.

אבל, לשנות דפוס כמו זה, זה לא דבר קל. השפה היחידה שהוא שמע היא שפה מסוימת, יהיה קשה לבוא בדרישה שישנה אותה, ולכן את מוצאת עצמך שבה ומזכירה לו ושואלת- האם את מספיק טובה, יפה, וכו'. ב"מחשב" הזה שבראשו לא מקודדת שפה כזו, של פירגון טבעי, פידבק אוטומטי. את למשל, לבטח גדלת עם שפה אחרת ועם מודל אחר, ולשם כך השפה מוכרת לך ואת יודעת להשתמש בה כל הזמן. אצלו הדבר שונה.

אז קודם כל טוב שעלית על שורש העינין, את יכולה עכשיו יותר לסלוח ולהיות פייסנית כשלא נותן לך קרדיט אוטומטי. מעבר לכך יהיה חשוב לספר לו כמה לך חשוב לדעת מה את בשבילו, ולקבל ממנו קצת יותר מחמאות או חיזורים לאורך הדרך. בכל זאת, אתם מכירים ונשואים תקופה לא מבוטלת וחשוב לשמר את התחושה הטובה בקשר. אם תנסי להזמין אותו לחזר יותר, להחמיא יותר, לספר לו מה זה עושה לך ולמה כ"כ חשוב לך שיחמיא לך - אולי הוא יתחבר יותר לחוויה שלך וישתף פעולה. זה לבטח טוב יותר מאשר דרישה או מצב שבו תתעצבני למה הוא לא מחמיא. נסי לדבר איתו על כך, מתוך המקום שלך, מתוך הצורך שלך, שאלי אותו אם היה יכול יותר לשים דגש על הדברים האלו.

דבר אחרון, חשוב לחדד- הוא לא "לא מפרגן", אלא הוא באמת אוהב אותך ואת מרגישה את זה מהרבה כיוונים- זה סוג של פידבק.. שהרבה לא מקבלות ברמה הזו אגב. הוא מפרגן" בדרכו", אך לא מבטא את זה כפי שאת היית רוצה כנראה. לכן חשוב לספר לו- איך היית רוצה שיבטא זאת מולך.

הי מישל,

העובדה כי בן זוגך קצין בקבע לא "תורמת" לקנאה שיש בך בטבעיות, אגב- כמו לכולנו ברמה זו או אחרת. הוא בכל זאת בדרגה מסוימת של סמכות, כפופות לו חיילות ובכלל מערכת צבאית היא מערכת סגורה. לכן כל החששות שלך כביכול יכולים לקבל פה "חיות".

הגדולה היא פשוט (ולא ממש פשוט) לדבר על זה. לדבר על זה, לדבר עלייך ועל תחושותייך בלבד- ולא על מה שהוא עושה בפועל. ז"א, אין מה להאשים אותו שיש לו קשרים ידידותיים, הרי במצב כזה את תכלאי את החופש שלו וסביר להניח שיהיה לו מאוד לא נעים מזה, ויפחד לדבר על הקשרים האלו. יהיה חשוב לבטא את החשש שלך, וגם לבטא את המודעות שיש בך- שזה חשש שהוא שלך, שהוא לא מתבסס על משהו מוצדק אבל את מרגישה צורך לשתף. אני חושבת שככל שתתייעצי עם גורמים חיצוניים, במקרה הזה, את עדיין לא תחושי את הביטחון שאת רוצה לחוש. אם תשוחחי איתו ותשמעי יותר פידבק על מערכת היחסים ועלייך בעיניו, אולי זאת התחלה טובה.

בד"כ קנאה נובעת מחוסר ביטחון שלנו בעצמנו או עקב דימוי עצמי נמוך - אלו דברים שאת יכולה לעבוד עליהם ללא קשר לשיחה איתו. הרי גם אם היה אזרח רגיל, שעובד במקום עם נשים- היית יכולה לחשוש. זה יכול לתפוס אותנו בכל מקום, והמטרה היא להתגבר על זה בכל צורה שיתבטא, ע"י כך ש"תטפלי בשורש", השורש הוא ביטחונך בך, ביתרונות שלך, באהבה שלכם, ולדעת לשחרר ולתת אמון בסופו של דבר, לא רק בו, אלא גם ובעיקר בך עצמך.

שלום אסף,

ראשית אני שמחה לשמוע שאתה בזוגיות שטוב לך בה. אתה צודק, שכן אם יש משהו שמכביד עליך בקשר ואתה רוצה לשתף אותו - כדאי שתעשה זאת.

אני לא בטוחה שהיא תמהר להיפרד ממך, גם אם מדובר בסכום כזה. היא שואלת ואולי לא לחינם, כדי להתקרב, כדי אולי לברר. זה בסדר ולגיטימי.

אני חושבת שבמודע או לא, יש איזו נטיה להשוות את עצמך אליה- מבחינת השלב בחיים, הנכסים, וכו'. לגיטימי ששניכם דווקא לא תהיו עם אותם "הישגים", ויש הישגים שלך בטח יש כבר ביד בעוד שהיא עדיין לא השיגה, והפוך. לכן אין טעם להשוות. קורה שאחד מבני הזוג דווקא בא ללא ממון או רכוש (ולפעמים זה הגבר, לפעמים זאת האשה ולפעמים שניהם) אך היופי שבזוגיות הוא לעבור את הדברים יחד, גם כאלה. אתם רק חודש וחצי יחד ולכן זה בסדר גמור לבדוק כבר מעכשיו איך היא מגיבה למצב הזה.

אתה לא חייב להעמיק בהסברים ולהציג את המצב הזה ככישלון- זה לא כישלון. היה ניסיון מסוים, הוא לא צלח, לומדים לקחים וממשיכים הלאה. יש סיכונים לפעמים שאנחנו לוקחים, גם כלכליים, ובסוף אנחנו מבינים איפה טעינו. כבחורה שבעצמה משלמת על דירה, אני בטוחה שיהא תוכל להבין. לכן, אתה יכול לספר לה בכלליות כי אתה מחזיר חוב מסוים ואתה עומד בתשלומים שלו, וצפויה לך תקופה יותר לחוצה כלכלית, ואם תרצה תשתף אותה קצת יותר.

הרצינות שלך לא נמדדת רק במצב הכלכלי וכמה יש לך בחשבון, היא נמדדת בעוד תחומים. אם היא תחליט לעזוב אותך על הרקע הזה, כנראה שאת זה היא שמה בראש סדר העדיפויות. אני בספק שהיא תחליט לעשות צעד כזה, בגלל סיבה כזו, בתחילתו של קשר. ישנם חובות גדולים בהרבה מזה, וממה שאני מתרשמת אתה בחור עם ראש על הכתפיים, כזה שיודע ללמוד מהניסיון ומציב לעצמו מטרות. היא לבטח מרגישה זאת גם. לכן לא להסס והחשוב- לא להציג את זה ככישלון, אלא כניסיון.

שלום שירן,

דורית יצאה לחופשה של מס' ימים, היא תשמח להשיב לך כשתחזור בשבוע הבא.

שלום לך פגועה,

ראשית חשוב לי לציין כי בשל כך שביקשת את דעות הגברים או בחורות מנוסות בסיטואציה הזאת - חיכיתי עם תגובתי אלייך.

לגבי תוכן דברייך - אני לא חושבת שיש דבר כזה "איך גברים מתמודדים עם פרידות", יש כאן גבר, אחד, שמתמודד באופן מסוים עם מערכת היחסים הזאת. חשוב שלא תעתיקי את התגובות שלו ותכלילי גם אחרים, כי ברור שלא כולם וגם לא רובם ינהגו כמוהו. כמו גברים שמתנהגים כך, יש גם נשים שמתנהגות כך, עד כמה שזה אבסורדי אולי בעינייך.

נראה בבירור כי הוא לא לגמרי בשל למערכת יחסים כפי שאת היית רוצה. הוא סימס לך באותו רגע, ומשלא ענית הוא אולי ויתר, וכן - כנראה הוא לא לגמרי מוכן להיות רציני אם לא חזר אלייך שוב מאז. זה לא מעיד על רגשותיו אלייך במהלך הקשר ואני אסביר-

כשמתקיימת מערכת יחסים רומנטית, בהחלט ישנם רגשות, רציניים, רגשות ברורים של אהבה. ככל שיותר צעירים, יהיה קל יותר לצאת ממערכת יחסים לאחרת, כיוון שיש גם את הצורך הגדול להתנסות ולחוות. אין לי ספק שבחוויה שלו הוא הרגיש אלייך רגש רומנטי, אהב אותך, ולא סתם ביטא זאת. יש מצבים שבהם הקשר הופך להיות נוח וזמין, ונוצר הרגל- גם זה נכון. זה עדיין לא מבטל את האהבה שלו. דווקא כי אין לו ניסיון עם בנות, הוא אולי סימס לך כצעד אחרון - מאז לא חש בטוח להמשיך- אולי כי לא ענית לו. יתכן וזה מעט הוריד לו את הרוח מהמפרשים והוא "פרש".

העובדה שהוא חסר ביטחון וניסיון עם בנות יכולה להסתדר עם מה שעשה. וכן, יתכן גם שהספיק לו, שהוא רוצה משהו אחר- אנחנו לוקחים את זה בחשבון עם כל מערכת יחסים שאנחנו נכנסים אליה. זה הסיכון באהבה- שמישהו בסוף יחתוך. זה חלק מ"המשחק".
מה שאת חווה כרגע הוא כאב ה"נטישה" ,העובדה שויתר עלייך. זאת תחושה מאוד קשה, לדעת שמישהו ויתר, ועוד לא לצפות לכך בכלל. טוב לנו לחשוב ולהגיד לעצמנו שאחרים לא יוותרו עלינו, בטח באהבה. אבל לצערנו- אהבה יכולה להיות גם אינטרסנטית, וכל אדם שנכנס אליה, יש לו סיבות. ויש לו גם סיבות לצאת ממנה. אז נכון שעכשיו את חשה כי את לא מסוגלת להמשיך הלאה, אבל את תיווכחי לדעת שלא לעוד הרבה זמן. ככל שתמשיכי ותמצאי לך פרטנרים נוספים שיעריכו אותך בזכות מי שאת ובכך יעלו את ביטחונך- את תשכחי ממנו מהר ממה שחשבת. כפי שכתבת- מגיע לך טוב יותר.

תודה לך עדי את מדהימה עם התגובות שלך
אני חייבת להתוודות שהיום שלחתי לו הודעה כי כבר לא יכלתי להחזיק את עצמי וזה אחרי התייעצויות מרובות עם משפחה וחברים שאמרו בדיוק כמוך שכנראה ברגע שהוא שלח הודעה ולא עניתי לו הוא עשה צעד אחורה וניסה להמשיך הלאה ולא ללחוץ יותר מדי אז אני מבחינתי עשיתי את הצעד שלי היום ושלחתי לו הודעה דיברנו קצת באסמסים ואמרתי לו בכנות שהיתי שמחה שניפגש כי יש חורים לא סגורים ביננו והוא אמר שגם הוא ישמח אבל רק עוד שבועיים כנראה יהיה לו זמן כי הוא כרגע סוגר במילואים ולאחר מכן נוסע לסופשבוע עם חברים.. זה קצת ביאס אותי לחשוב שהוא לא מוכן לעשות מאמצים לפנות אפילו שעה שעתיים בשבילי בכל השבועיים האלו אבל לא התווכחתי.
אני מרגישה שאני צריכה את זה בשבילי עצמי- להפגש איתו ולדבר על הכל ולסגור את כל החורים הפתוחים גם אם לא נחליט להשאר ביחד לפחות שאני אדע שאת שלי עשיתי. אני באמת לא מתחרטת על שום דבר כמעט שעשיתי כי באמת לא עשיתי שום דבר נורא אבל עצוב לי שהוא לא מנסה להלחם מספיק בשביל להחזיק את הקשר ועם כל הכבוד אני יודעת שהוא לא ימצא אחת כמוני, אני פשוט יודעת. חבל לי שהוא לא רואה את זה והוא כבר בן 26 וכל החברים שלו אוטוטו מתחתנים. אבל אין מה לעשות אני לא יכולה להלחם... אני מנסה בנתיים להמשיך הלאה.

שלום לך פגועה,

אני מבינה את התסכול שלך. מאוד קשה לחיות ולא לשאול את עצמך מה היה שם ולתת לעצמך תשובות. זה בסדר שפנית אליו, רק חשוב שלא תיתלי בתקוה שהוא יגיב בדיוק כפי שאת רוצה. חשוב שבאמת תלכי לפגישה הזו מתוך מקום של סגירה והמשך הלאה, בדגש על להמשיך באמת הלאה..

אני מאחלת לך בהצלחה ואנא המשיכי לעדכן..

שלום יהל,

אכן בעייתי בעיקר עינין המגורים המשותפים. נראה כי התערבבתם יתר על המידה עם המשפחה של בעלך. יש לכך יתרונות רבים וחסרונות רבים. כמובן היתרון הגדול הוא כלכלי ובעזרה שהם יכולים להעניק. עם הגיס יש בעיה כפולה- גם הקירבה שלו פיזית וגם העובדה שהוא קשור עוד קשר אליכם ע"י העסק המשותף.

הבעיה היא לא אצל הגיס שלך. הבעיה היא אצל בעלך- הוא לא עשה הפרדה בין הקן המשפחתי שיצר לבין הקן המשפחתי הגרעיני שלו. האמת, גם לא היתה לו סיבה מספיק טובה- הוא מוקף במשפחתו הן בעבודה והן בחיים האישיים ובשעות הפנאי. הוא לא לגמרי הפנים את העובדה שהוא מחויב אליכם באופן טוטאלי ואתם קודמים לכל. הוא נשען על העזרהו על הנוחיות. מה יקרה כשזה כבר לא יהיה? מידת העצמאות שלו להערכתי לא בשלה דיה.

יהיה כדאי לנסות לעשות הפרדות. אולי לעבור ולהשכיר דירה קרובה אך לא קרובה מדי ולא באותו בנין. זה שווה את המאמצים- זה יתן לך עצמאות בביתך ונפרדות מסוימת מהמשפחה שלו. מעבר לכך יהיה חשוב לעמוד על שלך ולחדד מול בעלך את הצרכים שלך בקשר, ולא להסתפק במילים, אלא להבהיר לו שאת לא מעוניינת להמשיך לחיות כך בצורה הזאת ומבקשת שתטקסו ביחד עצה איך לפתור את הבעיה.

ואם את שואלת מה בעלי אומר על כל זה - אז בעלי אומר שהוא רגיל לפרצופים ולהערות הפולניות והוא לא מתרגש מזה, והבעיה לדעתו היא שאני כן מתרגשת מזה.... (אני לא מכירה את זה מהבית..)

הי חלי,

אני מבינה את הקושי שלך, הרגשות אשם שהיא נוטעת בך אינם מתוך מקום וסיבות "אמיתיות" שיש בהן ממש. היא מבטאת בצורה מאוד מיוחדת כנראה, את חוסר שביעות הרצון שלה.. היא גם קולטת שאת מתרגשת וזה "מדגדג" לך, ואולי לכן גם ממשיכה.

בעלך, מה לעשות, מכיר את אמא שלו לעומק. הוא עצמו רגיל להערות האלו, רגיל ל"פולניות" שבה ומבחינתו זה עובר לידו. כשאנחנו מאוד מאוד מתרכזים בהערות שלאחרים (ואחרים שהם קרובים לנו) יהיה לנו קשה מאוד למצוא מקום של שקט ושלווה בחיים שלנו- ולא להתנצל על זה. מה שקורה כרגע שאת חשה צורך מסוים להתנצל על איך את בוחרת לחיות את חייך ועם מי להעביר את הזמן.

אז נכון שיש חוסר איזון בין ההורים, אך מה שאת מתארת הוא סביר. סביר שתחושי נוח אצל אמך ופחות אצל חמתך. מצד שני- היא גם רוצה לקשור קשר עם נכדה, יותר מפעם בשבוע. במצב כזה הייתי מציעה לה, לשמור עליו באופן קבוע באמצע שבוע- כשאת בסידורים (בגדים, קפה עם חברה). אולי זאת הצעה שהיא תקבל אותה בברכה. אם היא שוב לא תהיה מרוצה- לפחות הצעת לה להעמיק את השעות עם הנכד, ואין לך סיבה להתנצל או להסביר מעבר לכך.

העובדה כי בעלך רגוע היא מעודדת. כיוון שהוא לא דואג והוא תורם לכך שאין עימות בין שתיכן. בד"כ כשבעל באמצע- ורוצה לרצות את שתי הנשים בחייו- אז גם הזוגיות נפגעת. וכאן בתגובתו הוא למעשה משאיר את הנושא הזה מחוץ למימד הזוגי, לא נותן לזה לאיים ומרגיע אותך. חשוב מאוד ללמוד ממנו דרכים איך להצליח להתעלם מההערות ואיך להתרכז באימהות שלך, ומצד שני לכבד את חמתך ולהציע לה אחת ל.. לעשות משהו יחד או לקבל זמן איכות עם הנכד שלה. נסי קצת "לשחרר" בעינין הזה.

שלום קרן,

כפי שכבר ייעצתי לך בעבר, כשתעשי את ההפרדות מבחינת הרגש בין חברות וזמן פנוי שלך לעצמך, לבין זוגיות- יהיה לך קל יותר.

את נוטה לערבב ולתלות את הקשר בכל מיני גורמים שלמעשה אינם קשורים אליו ברמה הגבוהה הזו. חברויות הן משמעותיות, אך אינן אמורות להשפיע על קיום או אי קיום קשר רומנטי. כמובן משפיעות מבחינת זמן, אנרגיות וכו'- סדר עדיפויות.

כשתדעי מה נכון ומה חשוב לך, ופחות מה אחרים אומרים- יהיה לך קל יותר.

שני היקרה, חשוב שציינת את ההפרש בגילאים, כי הוא באמת מאוד משמעותי.
אלמנט נוסף הוא שככל שבן אדם מתרגל לחיות לבדו - כך יותר קשה לו להסתגל לנוכחותו של אדם נוסף ועל אחת כמה וכמה עם ילד - בתוך מרחב המגורים שלו.

אני חושבת שאם את לגמרי שלמה עם הקשר איתו, הביאי בחשבון את הקושי הזה בהתחלת מגורים ביחד, והקשיבי לדבריו. האם הוא רוצה ילדים איתך? אני מניחה שאין לו ילדים משלו אחרת היית כותבת זאת.

השאלה היא האם אפשר לעשות זאת בהדרגה? להגיע אליו בסופי השבוע ולראות איך זה ולדבר על הקשיים שמתעוררים, לעשותהפקת לקחים.

בגיל צעיר יותר אדם יכול יותר בקלות להתגמש ולשנות הרגלים. עלייך להבין את הקושי שלו ולהכין את עצמך לקראתו.

אני חושבת שבמקרה שלכם לא חייבים ללכת על המודל הטבעי של מגורים משותפים בתור משאת נפש ומטרה מסומנת מראש. אני מציעה ש"תתפרו לכם חליפה" שמתאימה למידות שלכם, ותיקחו את הזמן לבצע "מדידות והתאמות" מידי פעם.

מאוד חשוב שתוכלו לייצר תקשורת פתוחה ולא להסס להגיד מה מפריע ומה חסר לכל אחד מכם, אחרת - אם צוברים דברים כאלו בבטן - זה מתפוצץ בריבים קשים.

שיהיה בהצלחה!

היי

תודה על התשובה והשאלה ששאלת זה כן יש לו ילדים שניים שהם בגילי והוא גם רוצה תינוק אנחנו מדברים על זה אבל הוא מאד חושש שעוד כמה שנים אבין שהוא גדול מידי בשבילי ויהיו לכך השלכות אבל שנינו מאד אוהבים ויודעים שזה מה שאנחנו רוצים בכל זאת יש לי ילד בן שש שצריך אח, ובגלל זה אני ממהרת יותר אבל אמרתי לו קודם טבעת ואחר כך, אבל באמצע יש את הלגור ביחד שזו בעיה

אנ י לא יודעת מה לעשות לרדת מלגור יחד ?ולעשות משפחה ?עד שהוא יהיה שלם לכך.
למרות שאני מאד רוצה את זה.

שירן היקרה, יש כאן לפחות שני קשיים גדולים: האחד הוא ההפרש ביניכם, שעכשו אינו כל כך בולט, אבל בן זוגך צודק שככל שיעברו השנים, הוא ייכנס לתהליך הזדקנות הרבה לפנייך והביאי בחשבון שהאהבה אחרי כמה שנים די מתנדפת ומתפוגגת, ובמקומה צריך לבנות המון התאמות ושילובים על מנת ששני בני הזוג ירגישו נוחיות וסיפוק הצרכים במסגרת הזוגיות. כך שאת עלולה למצוא עצמך בת 50 - במיטב שנותייך - כאשר לצידך אדם מזדקן בן 75.

הקושי השני הוא המוכנות לשנות הרגלים כפי שעלה בשאלתך הראשונה, וההסתגלות של כל הנפשות הפועלות לשינוי. הוא יצטרך לקבל לתוך דירת הרווקים שלו ילד שאינו שלו, ולעבור שנית אבהות אם תביאו יחד תינוק משלכם. כל השינויים הללו יהוו אתגר עצום על האהבה שלכם!!!

מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאהבה אינה מענה על הכל. לפעמים היא קיימת בעוצמה, אבל איננה מספיקה על מנת להתגבר על המון מכשולים אחרים, והביאי בחשבון שכמעט חצי מן הזוגות שמתחילים מאוהבים ואין להם את שני הקשיים שציינו קודם - בסופו של דבר מתגרשים, והאהבה ההתחלתית שלהם לא מחזיקה מעמד מול הקשיים הרגילים שמאתגרים כל זוג...

אז אין ספק שכל מקרה הוא לגופו, אבל נדרשים כישורים מדהימים של שימור אהבה ובניית אהבה וזה לא פשוט וכלל לא מובן מאליו.

היי

תודה על תשובתך אנו מודעים לבעיות שיהיו בהמשך אבל רציתי להגיד לך שהשבוע דיברנו ובמקרה הנושא הזה עלה אחרי שהחלטנו שזה מה שאנחנו רוצים הוא התחרט ואמר שהוא לא רואה את עצמו במתכונת משפחה ולגדל ילד בגיל שלו
אבל אמרתי לו שאני רוצה ושזה לא מפריע לי עכשיו אני בבעיה
את חושבת שהוא לא אוהב אם הוא לא רוצה?
מה לעשות להמשיך או לחתוך למרות שזה מאד קשה הילד שלי קשור אליו וגם אני
אני יודעת שהוא אוהב כי אני רואה אני באמת מבולבלת מאד..

אשמח לתשובתך

תודה
יש דרך נכונה להמשיך זוגיות ללא חתונה וילדים אני לא כל כך בלחץ יש לי כבר ילד

שירן היקרה, אינני חושבת שיש לעמדה שלו קשר לכמה הוא אוהב אותך. אפשר לאהבו מישהי מאוד אבל לא לרצות לעשות ילד נוסף בגיל שכבר השלב הזה הסתיים עבורו.
אני חושבת שיש כיום מודלים שונים של זוגיות, וכי אם זה לא בוער לך לעשות ילד נוסף, ואת יכולה לחיות עם המחשבה שיהיה לך רק ילד אחד משלך, אזי ניתן לבנות מודל של אהבה זוגית אפילו ללא מגורים משותפים קבועים.
יש אוהבים שגרים כל הזמן בדירות נפרדות ונפגשים מספר פעמים בשבוע, ולדעתי אהבה כזאת יכולה להישאר הרבה יותר זמן בתחום הרומנטי מאשר אהבה שהופכת להיות זוגיות מלאה, וזאת בגלל שככל שחיים צמוד יותר יש סיכוי שהחיכוך המתמיד והשוני בהרגלים ובציפיות יגרום ליותר חיכוכים שפוגעים באהבה, ככה זה...

זה רלבנטי בעיקר כאשר מדובר בזוגיות שנייה, ואנשים באופן טבעי מתקשים להתחבר רגשית לילדים של האחר, וזה צורם ומפריע לשני בני הזוג. כמו כן יש נושאים כספיים שהינם בניגוד אינטרסים מול הילדים של כל אחד מכם.

על כן - חפשו בעצמכם או בעזרת ייעוץ זוגי מתאים את המודל הכי נכון עבורכם, ונסו לחיות אותו. הביאי בחשבון שכל מודל כזה יש לו טווח חיים מוגבל, ומידי פעם יש לרענן אותו ולבחון אותו שנית.

היי

לפי איך שאת מציגה את הדברים אז הקשר הזה לא יחזיק ועתידו להתפרק מתי שהוא...
השאלה האם לך כאמא יש ייתרון או חסרון בכך שתתערבי בשיקולים של בתך הגדולה שכנראה רוצה לעשות וללמוד מהטעויות של עצמה.
ילדים בגיל הזה רוצים לקבל את ההחלטות שלם לבד ולפעמים עושים את ההפך ממה שהשכל אומר רק בשביל להראות שהם לא נכנעים ומצייתים לתכתיבים מלמעלה,
דעתי הצנועה - מאחר ונוכחת כבר לדעת שהיא לא מעוניינת להקשיב לך בנושא הזה אז הגיע הזמן "להרפות" לגמרי,
דברי איתה על הכל רק לא על זה, אם היא תרצה לשתף אותך (דבר שאולי יקרה ואולי לא...)תאמרי לה שאת סומכת עליה ועל הבחירות שלה!
שבת שלום

אנחנו (אני ובעלי) משתדלים לא להביע את דעתנו יותר מדי.
אנחנו בהחלט שופכים אחד אצל השני את דעתנו ומוציאים הרבה קיטור.

כל פעם שהם נפגשים ואני רואה את ההתנהלות אני משוכנעת שזהו - לא יכול להיות שזה ימשיך ואז אני מתבדה . היא מדברת עליו בהתלהבות ובאהבה.
ואז מגיע יום שבת ואני רואה שוב את מערכת היחסים ורואה שוב את הויכוחים ואת ההתנהגות התינוקית שלו ושוב אני משוכנעת שזה יגמר בדיוק כמו שכתבת.
בינתיים כבר עברו שנתיים וחצי וזה לא נגמר.

אני כנראה צריכה להחזיק את עצמי ולשתוק.
תודה