פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך!
רק על סמך מה שכתבת - לא ניתן להגיד עליו כלום בכיוון של בעייתיות או סטייה.
הוא בסך הכל היה פתוח איתך ושיתף אותך בפנטזיה מינית שיש לו.

פנטזיות מיניות של אנשים יכולות להיות מגוונות ופרועות עד מאד, זה טיבן של פנטזיות...הרבה אנשים חוסמים פנטזיות פרועות מדי (של עצמם!) כי הן מבהילות אותם...אז מה שמאפיין אותו זה שהוא פתוח כלפי עצמו, קודם כל, וגם פתוח כלפייך. זה משהו חיובי, הייתי אומרת.

אלא אם כן יש בחשיפה הזאת משהו שנעשה מוקדם מדי ביחסים שלכם. אינני יודעת באיזה שלב היחסים שלכם. האם כבר נעשיתם זוג? כבר יש ביניכם סקס? או שזה עדיין בשלב של גישושי היכרות ודייטים ראשונים.

אם זה בשלב ראשוני, אזי יתכן שמה שהוא מספר לך זהו גישוש מכוון כדי לבחון את תגובתך ולראות אם את פרטנרית נועזת ומוכנה ללכת רחוק עם משחקי מין שונים.
שימי לב - אלו רק השערות שלי, כמובן שקשה באמת לדעת מה כוונותיו.

בשורה התחתונה, מה ששמעת ממנו יכול להיות רק פנטזיה, ואין בכך שום דבר בעייתי, ויכול להיות גם ביטוי של העדפה אמיתית שלו שהוא יחפש את הגשמתה במציאות.

אנשים עושים דברים שונים ומגוונים בקונטקסט של סקס, ובהחלט יש אנשים שמחפשים חוויות מוזרות כגון זו שהוא מדבר עליה. בתקופה שלנו הרבה מאוד דברים שנחשבו פעם לסטייה מינית - הפכו כיום לרפרטואר נורמלי, מתוך ההבנה שכדי ליהנות מסקס בן אדם צריך להרגיש חופשי ומשוחרר וללכת עם היצריות שלו לאן שהיא לוקחת אותו.

נשאלת השאלה איך את מרגישה עם זה במידה וזה יהיה צורך שלו ורצון שלו לחוות זאת במציאות. יתכן שהפער ביניכם הוא מאוד גדול, ולקחת חלק במימוש פנטזיה כזאת יהיה עבורך קשה מדי.

אני יודעת על זוגות שבהם אחד מבני הזוג לא מסוגל לבטא את הפנטזיות הכמוסות שלו מחשש שבת זוגו תשפוט אותו ותפסול אותו, והמצב הזה חוסם אותו מולה והסקס שלהם מאוד נפגע מן המצב הכרוני הזה.

מאוד חשוב ליצור אווירה שאינה שיפוטית בסקס, ואז כל אחד מרגיש שהוא יכול לבטא את רצונותיו הכמוסים בלי חשש. מקסימום - את תמיד יכולה להגיד שלא מתאים לך, מבלי להיות שיפוטית כלפיו. אני יודעת שזה לא קל, כי כולנו מקבלים חינוך מסויים וקשה לנו להיתקל במשהו פרוע כגון מה שכתבת, אבל בעיני זוהי הגישה העדיפה - לא להיות שיפוטי וליצור ביניכם את החופש לפנטז ולהביע את הרצונות האמיתיים.

הי מיכל,

ראשית יהיה עדיף תמיד לשרשר תגובותייך להודעה המקורית. לא תמיד קל לנו לעקוב מי זאת "מיכל", וצריך להתחיל לדפדף אחורה. מעבר לזה לפעמים ניקים (כינויים) משתנים ובכלל זה הופך לפרויקט.

זהו. לגבי מה שכתבת-

כל הכבוד על האיפוק. כל הכבוד לך על כך שלא ענית לחלק מהודעותיו וראי איזה פלא- הוא ממשיך וכותב לך. כבר לפני שקראתי את סוף הודעתך הבנתי כי הוא מעוניין בהמשך הקשר, והוא פשוט נסער. זה בסדר שהוא נסער, גם את נסערת. אמרתם דברים שבהחלט יש להביע חרטה עליהם (כמו למשל העוקץ שלך בדבר מיניותו/ גבריותו). הוא אומר במפורש שביומיים האלה הוא יפעיל שיקול דעת. את כתבת שמבחינתך ניתן לגשר- יופי. עכשיו הוא מבין שיש סיכוי ונקווה כי ביומיים האלו הוא יחליט נכון.

אני שמה לב שהאגו והגאווה שלך (כמו אצל כולנו) לא מאפשרים לך לתת סיכוי לצד השני תמיד. זה בהחלט לא פשוט אחרי שחווית מערכות יחסים שמוטטו אותך כפי שציינת.

אבל פה, בכל זאת. התאהבתם, יש פה קשר טוב, מיהרתם וזה נכון, וכרגע הפזיזות הזאת משלמת את המחיר. אבל זה לא שלא ניתן לחזור רגע אחרונית ולנשום שוב, מהתחלה. בני כתב לך- זה בסדר שאת טועה. צריך לזכור שיש שחור לבן- נקודות קיצון- אבל רוב המשברים נעים על השטחים האפורים.. ואפשר וניתן לגשר.

חשבי טוב עם עצמך- את אוהבת אותו? את רוצה בו? את מוכנה לחכות מעט כדי שירגיש בטוח? חשבי כמה הוא יעריך אותך אם פשוט תאפשרי לו קצת זמן להתרגל לרעיון, להתרגל גם למשבר, להתרגל גם לפיוס. אל תהיי "רובוט", שאם קבעתם חתונה היא חייבת לקרות. היא תקרה, גם אם לא תקראי לה בכוח להגיע אל חייך. הוא כבר יציע לך, ברגע שתרפי. פשוט לשחרר. אם תצטרכי תמיכה נוספת בתקופה שבה תחכי להצעה, או תמיכה כי לקבל כלים איך להתמודד עם משברים, חילוקי דעות, וכו', ובכלל- איך להתמודד עם התחושה הזאת שהשעון שלך עושה "טיק טק" עצבני, ואת מאוד מוצפת ונשאבת לזה.. צרי קשר עם מטפל/ת, נסי לעבוד על זה. חבל שמערכת יחסים כ"כ טובה תהרס בגלל רגעים של חוסר שליטה ואיפוק. כשהתאפקת- הוא חיזר אחרייך.
אני שמה לב שגם בתגובותייך את מאוד פזיזה, ואח"כ מתבוננת ומתחרטת. בואי נעשה הפוך- קודם תתבונני ואח"כ תגיבי.

לגבי מה לכתוב לו חזרה- את יכולה לכתוב לו (אם את מרגישה כך) שאת מבינה אותו,שגם לך קשה מאוד, ואת מוכנה לאפשר ל וזמן לחשוב על הכל, ששניכם תחשבו על הכל עד סופ"ש ותגיעו עם החלטה משותפת מה הלאה. וזהו. פשוט לשדר אמפתיה למצבו, בכל זאת- אם יהיה בעלך את תצטרכי ללמוד להשקיע בו הרבה סובלנות והבנה, ותמיכה, גם כשהדברים קשורים ישירות בך, על אף הקושי שבזה.

חכי לסופ"ש, תקבעו שעה ספציפית להיפגש, במקום שקט ונייטרלי, ועשי עבודה עד אז של רגיעה עצמית.. אם את רוצה שהרגע לו חיכית יגיע כבר- את מוכרחה לשחרר ולאפשר לרגשות שליליים לצוף.. הם יתפוגגו לאט לאט לאחר המשבר.

אני בטוחה וסומכת עלייך שאת מסוגלת לכך.

תודה על התגובה המהירה, בהחלט מכוונת ומחזקת
אני אעדכן מהשטח..
האם זה שהוא רצה להביא לי את הדברים הבוקר התכוון לכך?
אני לא רוצה להגיע לסיטואציה שניפגש ביום שישי וזה יהיה רק בשביל להביא לי את הדברים עבור פרידה סופית, לא אעמוד בזה.. מעדיפה שישלח לי אותם..

דבר נוסף שכעסתי עליו מאוד שהוא שיתף את אימו בסיפור, אישה יחסית מבוגרת בת 75 שלא יודעת לחשוב מחוץ לקופסא ...וחושבת שבגיל 39 מפסיקים ללדת לפי התגובות שלו.. הוא אמר שהיא לקחה זאת קשה.. האם זה לא ילדותי מצידו ?

תודה

הי מיכל,

אם הפגישה מוגדרת "שנדבר", כך היא תהיה. זה גם מה שהוא רוצה וכדאי שתסמכי עליו. אל תתני לחששות שלך מפני נטישה להתערבב גם כאן. כי יש סיכוי בהחלט סביר שאתם עוברים את המשבר הזה. שניכם "מתקררים" בימים האלה.

מעבר לזה - אמו היא אשה מבוגרת וחיה את "הדורות הקודמים". כמובן שבדורה היה מאוד קשה להביא ילדים לקראת גיל 40 ובדורה התחתנו מאוד מהר ועשו ילדים מאוד מהר. הרפואה היא לא מה שהיתה אז ולא היתה כ"כ משוכללת כמו שיש היום- הקפאת ביציות, תרומות זרע, מה לא. אז כן, היא לא מעודכנת לחלוטין וכדאי יהיה לדבר על זה עם בן זוגך, בעתיד, ולגרום לו להבין שיש עוד דברים חוץ ממה שהסביבה חושבת, ויש לחזק אותו במה שבניתם יחד ובהחלטות המשותפות שלכם, עם כמה שפחות השפעה.

העינין אבל הוא לא זה. העינין הוא שההערות האלה שמופנות אלייך כמו בדבר הבאת ילדים, גילך, נשיותך וכו'- נוגעות בך בנקודה הכי רגישה. מכה חזקה בבטן. כי אילו היית בטוחה בעצמך ומאמינה שבאמת הכל יסתדר לטובתך והכל יהיה בדיוק כפי שצריך להיות- את היית מגיבה, גם אליה, אחרת. כן, בן זוגך צריך לנכס לעצמו תפיסה אחרת, אבל כרגע הייתי מתייחסת דווקא למשבר הנוכחי. צריך לדבר, לדון על הדברים, לקחת את הזמן ולהגיע להחלטה מתאימה.

בוקר טוב עדי

ראשית רציתי להודות לך על התמיכה והייעוץ שקיבלתי ממך עד כה את באמת מדהימה!
שנית, רציתי קצת לעדכן מהנעשה..

נכון לאתמול בצהריים לאחר שקיבלתי הודעה על כך שהבחור חצוי לשניים..

לא שמעתי ממנו עד השעה 22:30 בלילה , השתדלתי ליישם את בקשתך ולא כתבתי, הצלחתי אך בכל שעות היום הרגשתי שבר כלי, פגועה, בוכה פה ושם..ממש על סף יאוש שהזכיר לי תחילה של התפרקות כמו בפרידות הקודמות

בלילה כתב לי מתי את רוצה להיפגש ? בלי לשאול איך המרגש ..

לאחר דקה הודעה נוספת של אני מבין שהחלטת לא לענות לי אז אם כך אני מנתק את הקשר ולא יענה לך יותר..

עניתי לו אחרי כרבע שעה ..ניפגש בסופש..למה אתה מאיים ? לא עניתי כמה דקות כי איני מרגישה טוב..

כתב בחזרה : מדוע אינך מרגישה טוב ? כתבתי : עובר עליי מספיק..

כתב לי בחזרה : אם היית מגלה בגילוי נאות את גילך לא היינו עוברים את הסבל..

לילה טוב תרגישי טוב ..אני יודע שמאוד אהבת אותי וגם אני אותך אהבה מטורפת ..

כמו מה זה נראה ?

היי עדי

כרגע קיבלתי הודעה בנוסח : צהריים טובים . מה שלומך ?

מיום שני שחל הנתק ביננו לא שמעתי ממנו טלפונית אפילו פעם אחת ..

הכל באסמסים..

האם לענות? מדוע אינו משמיע את קולו ? זה מרגיש לי הכי לא מדובר לנהל 3 ימים קשר בהודעות במיוחד על נושאים כל כך מהותיים..

אפילו אתמול הוא ביקש לנתק את הקשר בסמס.. האם זה שפוי מצידו ? מזלזל?

קשה לי לחשוב ואילו לרגע שזה הגבר שעד שלשלום היה "מחובר" לי לורידים ואני לא..

האם כל הצהרות האהבה נעלמו בן רגע ?

זוהי אהבה אמיתית שנגמרת ברגע כאילו היה זה משחק ילדים ?

רק שלשום היינו דקה לפני ק והגמר..ובום טראח הכל מתהפך ב180 מעלות?

אני עובדת מהבוקר אך איני נמצאת באמת במחשבותיי..כל רגע ורגע זה מעסיק אותי..

הי מיכל וערב טוב,

קודם כל אני מרגישה ממך לאורך כל הודעותייך כי את מאוד חוששת לחוות מה שחווית בעבר. דווקא פה ההרגשה שלי היא שמדובר במישהו שמאוד התאהב בך. גם הוא חושש. את צריכה להכניס לעצמך את המשוואה הזו לראש- שכל מה שאת חווה, החרדות, החששות, הפחד מנטישה, מאבקי האגו, גם הוא חווה. גם הוא לא רוצה להצטייר כאיזה "פרש" שמאפשר לך לשחק עם הלב שלו.. בדיוק כמוך. גם הוא כואב, בדיוק כמוך. וגם הוא רוצה לשקם את הקשר- בזה אין לי ספק.

הוא כתב לך שהוא מבין שאת לא עונה ובכך חושב לסיים את הקשר, לא כי הוא באמת רוצה בזה, אלא מתוקף כך שלא ענית לו. במצב כזה הוא מתגונן ו"ידו על העליונה", ואומר- הנה, את זורקת אותי, לא אני אותך. את לא מוכנה לעבוד על הקשר. זה אקט פסיכולוגי שאנחנו משתמשים בו לא תמיד במודע, כדי לבדוק מה קורה עם בן הזוג מנגד. הוא רוצה לבדוק האם את תילחמי, כשהוא נסוג אחורה.

את כל המילים הקשות שנאמרות בתוך המשבר הזה, לרבות חוסר תקשורת בטלפון- לא הייתי משליכה על אופיו של הבחור או על מידת אהבתו. לא הייתי מסיקה שהוא בעייתי, ממש לא. כפי שהוא לא מתקשר, גם את לא מתקשרת. וכשהוא רואה שאת לא עונה- הוא חושש. הוא חושש בדיוק כמוך. הנחתי אותך לא לענות בדיוק כדי לבדוק האם הוא מחזר אחרייך. ושנשמע שכן. הוא חיכה וחיכה ובסוף שאל מתי אתם נפגשים. הוא כן דרש בשלומך. הוא כן כתב "אנחנו סובלים", הוא מודע לכך שגם את סובלת, ואמנם עדיין פגוע לגבי נושא הגיל - זה יעבור ברגע שתיישרו את ההדורים.

האהבה לא נעלמה פתאום, היא שם, אבל כל אחד ספג מכה קשה וכל אחד צריך לעבד את מה שהיה שם, את מצידך והוא מצידו. ככל שהקשר התקדם במהרה ככה המכה כואבת יותר, ודווקא כי הכל קורה בבום.

נסי להוריד את מחסומי הגאווה ואת חוויות העבר- נסי לחשוב נטו על הקשר- את הרי אוהבת אותו, את הרי כן רוצה בו בתוך תוכך, וכן חושבת על חתונה איתו. כדאי יהיה להיפגש מתוך מקום של פיוס וחרטה על הפגיעות, הוא בך ואת בו. כדאי יהיה לבוא מתוך מקום של הבנה- שחילוקי דעות קורים ועוד יקרו ביניכם הרבה, כמו בכל זוגיות. כדאי יהיה לעבוד על כך שלא תשליכי עליו דפוסים של אקסים שפגעו בך. שפטי אותו כאדם, מותר לו לטעות, מותר לו לסעור ולחשוב על הקשר, ומכל מה שאני רואה פה- הוא מאוד אוהב אותך. והוא בן אדם סה"כ.

הי מיכל,

אני חושבת שכל התהליך הזוגי ביניכם קופץ וקפץ כמה שלבים קדימה, ולפני הזמן. מה שקורה הוא שאת מאוד לחוצה מבחינת הגיל שלך, את רוצה להספיק וכמה שיותר, וכשהקשר התקדם כ"כ מהר איפשהו זה התאים לצרכייך.

יתכן מאוד ובן זוגך רוצה להתחתן, אבל גם הוא חש שזה מוקדם, פזיז, לא בזמן. לפי התגובות שלו הוא לא ממש שלם עם ההחלטה, אולי הוא עוד רוצה לבחון את הקשר, והמלצתי היא בהחלט לחכות. נכון שאת לחוצה, ונכון שזהו גיל שכבר יש להזדרז, אבל עדיין- על טעויות בסוף משלמים. ואם תחכי מעט, תבחני את הקשר, תבחני את הסיבות להשתהות שלו - אולי תגלי שדווקא טוב שתחכו מעט.לגבי הריון בגילך- הרי זה קיים, ויש אפשרויות היום, וסה"כ גם בן זוגך מעוניין. לכן אני חושבת שאם תחכי נניח עוד מס' חודשים ותרפי ממנו לחלוטין את הנושא- פשוט המשיכי להעמיק בקשר מבלי לדבר או ללחוץ עליו על חתונה- מאוד יתכן שזה יבוא ממנו. אנחנו פועלים על פסיכולוגיה ברורה- כשמישהו מפסיק לרדוף- אנחנו מתחילים לחוש כי אנחנו מאבדים אותו. תאפשרי לו קצת חופש- מאוד יכול להיות שהוא ירצה "להחזיק" אותך חזרה, ויציע לך נישואים.

בהצלחה רבה.

הי שוב,

תודה על התגובה

עד שקראתי את תגובתך התחוללו תוך כמה שעות סערות ביננו,

בשיחת טלפון תמימה הגענו לרמת ויכוחים שבנזוגי הודיע לי שהוא לא מוכן להציע לי נישואין אלא רק אחרי שנגור מינימום של חודש ואני צריכה להאמין לו ובו
ואני מנגד הייתי נסערת ואמרתי לו שאני לא עוזבת את האיזור שלי בלי לדעת שהוא מתחייב לי כי אני בת 39 ואין לי זמן.. ופה התפוצץ הסיפור ששאל מה זאת אומרת 39 ?
חשבתי שאת בת 36.5 כמו שהיה רשום בכרטיס ההיכרויות ( הכרנו באתר )
אמרתי לו שהכרטיס לא עדכני ואמרתי לו בהתחלה
הוא טען שזה לא נכון , והוא מרגיש פגוע ובגדתי באמונו , לא הסכים לדבר איתי וביקש
כמה ימים להירגע ולהחליט ( הסבירות שהחליט לנתק את הקשר )
אני ניסיתי להסביר לו שאמרתי והוא טען שלא, וכך נוצר נתק עד עכשיו
אני מרגישה שהכל התפוצץ לי בפנים
למרות שלא פעם דיברנו על הגילאים באופן עקיף
ההבדל ביני ובינו סה"כ שנתיים
זה כאילו התבשר לו שאני חולה במחלה חשוכה
מה עליי לעשות? אם וכאשר...

האם מפוצצים קשר שדקה קודם הוא דיבר איתי על חתונה..
הטענה שלו שאם הייתי אומרת לו בפירוש ולא בעקיפין במפגשים הראשונים הוא היה בוחר להחליט אם להמשיך..
לטענתו הוא התאהב בי קשות וקיבל את סטירת הלחי החזקה ביותר

הי מיכל,

אני חושבת שגם המכשול הזה שניצב כרגע בפניכם מעיד על פזיזות הקשר. "כן אמרת, לא אמרת", נשמע קצת אבסורדי לחשוב כי דיברתם על חתונה ופרט כזה לא ממש נתפס אצלו, הוא איכשהו לא קלט אותו.

אז נכון, במצב רגיל זה לא היה פרט שאמור להעיב על הקשר, בטח שלא בגילאים קרובים כ"כ. מצד שני, זה לא קשר רגיל. איך שלא תהפכי את זה- מיהרת מאוד. מיהרת מתוך הלחץ שלך, וזה מובן, אבל כרגע זה לא לטובתך.

הוא בשורה התחתונה מבשר לך את אותו דבר- הוא רוצה עוד קצת זמן להכיר, לחוות מגורים יחד, לא לעשות טעויות. הוא מבין שהרגש קצת השיג את הרציונל, הוא בכל זאת כנראה בחור מיושב, וטוב שכך- וסה"כ מבקש עוד קצת זמן. אם הוא האחד שלך, ואת שלו- למה לא לאפשר את זה? יש לך הזדמנות פז להכירו יותר לעומק. חתונה היא החלטה, בפירוש, הרת גורל. את הולכת לבחור איזו אישיות תהיה צמודה אלייך ותשפיע עלייך, ויצוצו גם הצדדים הפחות טובים שלה. מי יהיה אב ילדייך. אז עוד חודש? בשמחה!

לגבי הנתק הנוכחי- פשוט אל תצרי קשר. שוב, אני עומדת על המלצתי - תהיי מעט קשה להשגה, תני לו "להתקרר" מהכעס, בסופו של דבר זה לא פרט שעליו יחרב הקשר. הוא כנראה לקח את זה למקום של אי אמון כי היה כבר מראש ריב שביסס לכם הקדמה לפיצוץ. אני רואה את המשבר הזה כמתנה- כדאי שתדעו להתמודד עם ריבים ומשברים, טוב שזה קורה לפני חתונה. המתיני מעט.. נשים רבות, יפות וטובות התחתנו מאוחר והביאו ילדים מאוחר. ההחלטה הזאת כ"כ משמעותית שאת תודי לעצמך, בדיעבד, שחיכית את הזמן הזה. עוד חודש פחות חודש.. זה לא באמת עקרוני. תאפשרי לו זמן להתקרר, אל תצרי קשר, ותהיי רגועה.

ערב טוב עדי.

תודה על התגובה.אני נהנית לקרוא את המלצותיך..

עד שקראתי כהרגלי עשיתי שטויות...שאלה בהודעה איך המרגש?

ולאחר מכן נולדן 20 סמסים שחצו כל קווים אדומים מבחינתו.. רימיתי אותו...ואם אני לא אכנס להריון ועוד דברים פוגעים...לא ניראה לי שנמשיך את הקשר ובואי נסיים אותו
וכל ההתכתבויות בסמסים ולא בחצי שיחה מבחינתו טלפונית.
וברגע שעוקצים אותי... החזיר כנגד, בפעמים האחרונות נתקלתי ביחסי המין ביננו סוג של שפיכה מוקדמת מספר פעמים..הוא טען שזה מהתרגשות
אז הייתי חייבת להחזיר לו בהודעה שהוא אולי בעצם לא דובר אמת ויש לו בעיה..

ואז הוא ביקש שלא אחצה קווים ואדומים ואני אעשה שיעורי בית אם הוא מתאים לי...
ואולי יש לו בעיה במיניות איתי...וזה רק נהיה יותר מסובך ולא מכובד

אני מרגישה אשמה שיצרתי בכלל קשר לפני שקראתי את תגובתך..אבל מרוב שהאהבה שלי חזקה ממני...עשיתי מעשה בלתי חכם בעליל...


בין האסמסים הוא ביקש להיפגש מחר בכדי לשוחח ולהחליט ביחד האם להמשיך את הקשר..אחרי שכבר סיים אותו כמה שעות קודם בהודעה..

סרבתי ואמרתי לו רק אם ארגיש טוב כי אני שבורה מהסיפור...

והוא המשיך בכך שחלום חיי התנפץ והראש גובר על הלב...

הצילו.אני מרגישה מותשת, מאוכזבת..שוב בגיל 39 וחצי חשבתי שהגעתי למנוחה והנחלה ..ובום טראח הכל התפוצץ

אני אקשיב לעצתך ולא אכתוב יותר...חבל שזה מאוחר מידי..כי דברים לא נעימים יצאו ממני שאולי הזיקו ואם לא היו נאמרים היו מצליחים להציל משהו...

תודה וערב טוב

מיכל

היי

מי שלא עושה לא טועה! מותר לך לטעות זאת הדרך שבו את לומדת ומתקדמת בחיים.

הערה קטנה...
אין לנו זכות לשפוט אותו אבל אולי הוא פשוט לא בשל לחתונה בלי כל קשר אלייך, בכל זאת בחור בן 37 רווק אומר משהו עליו לא ככה?
אני מצטרף להמלצותיה החכמות של עדי - בכלל תמיד טוב לישון לילה לפני שמגיבים אז הנה למדת משהו גם אם נכשלת במערכה אל תפסידי את הלקח!!!
בהצלחה

דני היקר, הבעייה שלך מכורת ומשותפת להמון בני זוג, על פי נסיוני - זה קורה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
ראשית, אני מזמינה אותך להיכנס לאתר שלי ולקרוא כמה מאמרים שכתבתי בדיוק על הפער ברצון לסקס, מה מקורו ולמה זה גורם ומה לעשות.

בגדול, תמיד יש פער מסויים בין שני בני זוג בנושא התשוקה המינית, גם בגלל שגברים נדלקים מינית יותר בקלות מנשים (בין היתר בגלל חינוך חופשי יותר שגברים מקבלים בקשר למיניות שלהם, ומחסומים שיש אצל נשים בנושא הסקס).

ואז קורה מצב שבו האישה מרגישה שכל הזמן מנדנדים לה ותובעים את הגוף שלה. זה מצטרף לתחשוה של הרבה אמהות לילדים שכל הזמן תובעים מהן להיענות לבקשות של הילדים והן רוצות להרגיש חופשיות מתביעה כזאת, ואז כל פעם שאתה יוזם סקס זה מופיע לה כמו "שוב פעם מישהו רוצה ממני משהו?!!!" רוצה את הזמן הפרטי שלי!!!

כמו כן לפעמים אישה מרגישה שיש עליה עול מוגזם של ניהול הבית, הילדים והמטלות השונות ומתוסכלת שבעלה אינו שותף מספיק בתחומים הללו.
בדוק את עצמך האם אתה שומע ממנה תלונות על כך. זה מאוד נפוץ.

הרבה בעלים נכנסים לתוך מעגל קסמים שלילי: אין מספיק סקס, ואז הם ממורמרים ולא מתחשק להם לעזור לאישה בתחומי הבית והילדים, ואז האישה מרגישה ממורמרת ולא בא לה להתקרב לגבר בצורה מינית, והוא נהיה עוד יותר מתוסכל ועוד פחות עוזר לה...וחוזר חלילה...

ואז, כאשר הסקס נראה כמו "לסמן וי" מבחינתה, ולגמור עם זה כמה שיותר מהר, אז כבר כל היחס לסקס נעשה שלילי ונרתע, וכל התופעה הזאת מתעצמת, עד שזה מגיע למה שאתה מתאר.

לסיכום, מנסיוני סקס אינו עומד בפני עצמו. הוא תמיד מתקשר לעוד תחומים בזוגיות, ואפשר להגיע לכמה שיחות של ייעוץ זוגי ולבחון כמה תחומים בזוגיות שלכם על מנת לראות עד כמה שניכם מתוסכלים מדברים שונים ומה ניתן לעשות על מנת לשנות זאת.

שלום ׳ בקשר לעזרה בבית אני עוזר לאישתי כמעט כל הזמן אם זה בהכנת אוכל או עזרה במה שקשור לילדים ולפעמים אני מכין לה ארוחת בוקר ומעיר אותה שנאכל ביחד;
אבל היא לא מעניין אותה סקס בכלל לא משנה עוזר או לא עוזר לה .

יורם/ דני היקר, קיימת כמובן האפשרות שהאיכות של הסקס ביניכם אינה טובה לה, שהיא הפסיקה להימשך אליך, או שהיא לא אוהבת את הגוף שלה ואינה מרגישה בנוח בעירום או שרואים אותה.
חשוב לדעת שיש טיפוסים שונים בתחום הסקס. יש כאלה שמחפשים דרך הסקס להרגיש המוןרגשוחיבור ורומנטיקה, ואז אם חסרה הרומנטיקה והסקס ביניכם הוא יותר טכני וענייני - החוויה שלה אינה מספקת והיא לא מצליחה להתחבר לסקס שלכם.
ויכול להיות גם ההיפך - שאתה יותר מדי רגשני ורומנטי והיא דווקא אוהבת סקס ישר ולעניין, ויש עוד ניואנסים של שוני בהעדפות המיניות, אשר בשורה התחתונה אם יש ביניכם פערים בציפיות ובהעדפות - היא או אתה לא באים על סיפוקכם וזה הופך את הציפייה לסקס הבא למעטה יותר ויותר.

מה שצריך לעשות זה להגיע לייעוץ מקצועי, כפי שהצעתי לך, כדי להבין יותר לעומק מה בדיוק חסר לה או מפריע לה, ולראותאם יש משהו שניתן לשנות.

ואם לא - אז או שמשלימים עם המצב, או שבונים ביניכם מודל פתוח יותר של זוגיות שבה ניתן לחבור לפרטנרים אחרים בהסכמה, לא בגידה - או שנפרדים, אם אינך מוכן להשלים עם המצב.

היי

מעבר לדברים שדורית כתבה לך אין הרבה מה להוסיף נראה לי שהיא עלתה על הנקודה המרכזית ושם כדאי לך להתמקד ולחפש את הפתרון,
טוב שאתה לא מתייאש ועצם זה שפנית לעזרה כבר מניע את התהליך למציאת הפתרון, לדעתי אתה צריך לשנות את הגישה ואת החשיבה הזוגית ולדבר בשפה אחרת, אמור מעתה "הבעיה היא שלנו" ולא שלי או אצלי...
ביום שתצליח להביא אותה למודעות שהבעיה היא בזוגיות שלכם ולא בעיה אישית שלך (רוצה יותר) או שלה(רוצה פחות -אם בכלל...)אז יפול לה האסימון ש"אתם" חייבים למצוא ביחד את הפתרון, משם אתם רק תצמחו - באחריות!
בהצלחה

הי קרינה,

התסכול שלך ללא ספק מוצדק. את חשה כי חסרים לך פירגון ואהבה, ואת מרגישה את החוסר הזה לא מעט זמן.

כתבת כי בתהליך היעוץ הזוגי שעברתם היתה הטבה. ישנם זוגות שזקוקים לאיזשהו שימור של הקשר לאורך טווח. יעוץ יכול להיות קצר, יכול להיות לפרקים ויכול להיות ארוך למשך תקופה, לפעמים גם שנים. השאלה היא האם ההטבה הזאת היתה יכולה להימשך אילו הייתם ממשיכים ללכת ליעוץ.

אני בעד לא לפרק כלום עד שלא ממצים את כל האפשרויות. אם הילדים יבחינו שאתם מנסים להתמודד ולמצוא פיתרון, יהיה עבורם גם מודל של התמודדות עם משברים ולא "לשבור את הכלים" ולפרק. לפרק תמיד אפשר. הילדים גדולים יחסית ולכן אפשר בהחלט לגייס אותם ולתת להם להבין שיש באפשרותכם לנסות עוד פתרונות מלבד גירושין.

לכן הייתי מציעה לתת הזדמנות נוספת ליעוץ, אבל הפעם כזה שילווה אתכם לאורך תקופה ולא משהו רגעי.

רחלי היקרה, יש כאן שתי אפשרויות: או שבאמת יש אצלו דברים שמפריעים לך, ואז צריך למצוא את הדרך איך להגיד לו, איך לתת לו פידבק - לא בצורה של ביקורת כפי שאת עושה זאת אלא בדרך שונה שצריך וניתן ללמוד אותה בייעוץ זוגי.
האפשרות השנייה היא שעובר עלייך משהו פנימי שלך, שלא טוב לך עכשו בחיים שלך, ואת מוציאה עליו את התיסכולים שלך, במקום לבחון מה קורה לך ולטפל בעצמך.
לפעמים כאשר מגיעים לטיפול פסיכולוגי שבו את שמה פוקוס על החיים שלך ומתמודדת עם נושאים שמטרידים אותך לגבי עצמך - את נעשית מאושרת יותר ושלמה יותר עם כל מה שסובב אותך, וזה יכלול גם את הדרך בה את רואה אותו.

כולל טיפול אישי וזוגי איתו אבל כשהטיפול נגמר אני חוזרת לאותם הדפוסים

היי

סליחה שאני מתערב...
אבל זה מה שהבנתי מהדברים שכתבת -
אחד מהשניים או שאת לא רוצה לעשות את השינוי בתוכך...או שהתייעצת עם האנשים הלא נכונים...
לדעתי יש לך ייתרון גדול בכך שאת יודעת בדיוק מה הבעיה שלך ולכן חבל שלא תשני לפחות את אחד מדפוסי ההתנהגות שגורם לך להתנהל לא נכון.

- עם הרבה רצון וסבלנות אפשר לעשות זאת לבד!!Q!

קחי אחריות על החיים שלך ותעבדי על זה, קודם כל בעבור השקט הנפשי שלך! ואח"כ תתאימי בהדרגה את ההתייחסות לבן זוגך,
זה לא כזה מסובך ותלוי מאוד בכוח הרצון ובמידת הסבלנות כפי שהזכרתי.
אז קדימה לעבודה ויפה שעה אחת קודם.
בהצלחה

שלום לך,

אין לנו אפשרות להמליץ כאן, וכל המלצה תימחק לצערי.

מאחלת לך זוגיות טובה, נשמע שאת "יודעת מה את עושה".

קודם כל אני חושבת שזה כן יכול לעזור, שינוי אווירה וקצת שבירת שיגרה יכולים להועיל. תשבו בשקט תדברו על הדברים ומקווה בשבילכם שתצליחו להגיע להבנה הדדית.
לגבי מקום, אני הייתי בטיפול אצל פזית בכפר בלום, עסוי שבדי והיה מעולה. מציעה לך לברר לגביה

מציעה שתתייעץ גם באחד הפורומים העוסקים בסקס, כי אין לי פתרון טוב למצב הזה, צריך להביא בחשבון שעל פי איך שאתה מרגיש עלולותלהיות לכך השלכות על החשק שלך. כי יותר מדי ועודף לחץ לספק אותה עלולים לבנות אצלך תופעות כמו ירידה בתשוקה, בעיות של זיקפה, חרדת ביצוע ועוד...אני חושבת שעליה למצוא תחליף כמו אוננות מידי פעם - זה בהחלט מומלץ במצב כזה. השאלה היא אם אתה יכול להגיד לה דבר כזה...

שלום לך מנסה לנשום,

תודה על סבלנותך.

דורית תשמח לענות לך בקרוב, לאור נסיונה הרב אני בטוחה שהיא תוכל לכוון אותך.

שלום לך. קראתי את דברייך והייתי ממש מרותקת - כתבת בהמון רגישות ופתיחות, ואני מודה לך.

פתיחת הזוגיות במובן המיני היא נושא סבוך, רגיש ומורכב, ולדעתי כל זוג צריך לחפש את הדרך הייחודית המתאימה לו - תוך כדי תנועה - לחוות חוויות מסוג זה ולדסקס זאת בפתיחות וברגישות ולתקן ולשנות תוך התחשבות בשניכם.

לדעתי הדבר הנכון יהיה שתמצאו מתכון שבא קצת לקראת כל אחד מכם,וזאת משום שכפי שתיארת - אתם מגיעים מרקע והרגלים וערכים מאוד שונים. הוא לא יכול להיות מאושר בזוגיות מונוגמית בה הוא ירגיש שהוא מוגבל ולא חופשי, ואילו את מרגישה שהחווייה הזאת מאוד זרה לך ואת מתקשה להתחבר אליה. יש לך הרבה מחסומים שלא מאפשרים לך ליהנות.

מה שאני יכולה להציע לכם הוא לעשות זאת בהדרגה, ולשקול לפנות לייעוץ זוגי/מיני על מנת לבנות בזהירות צעדים הדרגתיים בכיוון הזה, וגם להיעזר כאשר אינכם מצליחים לשוחח בצורה מספיק פתוחה על החוויות שלכם.

איך שאני רואה זאת - מדובר כאן בתהליך של שינוי. לרוב האנשים יש מחסומים בתחום המיני, שחלקם נובע מחינוך מסויים, וחלקם מחוויות שחוו בעבר שעיצבו בדרך מסויימת את המיניות שלהם.

מנסיוני - מיניות היא התפתחותית. חוויות שונות יכולות לשחרר מחסומים. למשל סדנת טנטרה יכולה לעזור במידה רבה, אבל גם כאן - יש היצע רב וצריך לבחור בקפידה את הסדנה הנכונה עם המנחים הנכונים.

לדעתי העובדה שאת איתו מזמנת לך אפשרות מיוחדת ונדירה לחקור את המיניות שלך ולהתפתח בה, (יותר מאשר עם בני זוג רגילים...) אבל עלייך להיות מאוד קשובה לעצמך ולעשות זאת בקצב שמתאים לך. אני מקווה שהוא יהיה מספיק סבלני ויבין שכמו שעבורך זהו מאמץ והשתדלות - להיכנס לעולם שלו - כך גם עליו לבוא לקראתך מבחינת הקצב והתכיפות וגם מבחינת רמת השחרור המיני.

כרגע כל הנושא הפך להיות טראומטי עבורך בגלל האיום שעומד כמו עננה - שאם לא תצטרפי אליו - הוא יתנהל לבדו. זה יוצר אצלךהתנגדות וחששות כלפי כל הנושא הזה.

לדעתי עליו לשנות את הגישה שלו ולהפסיק לנפנף באיום הזה. להבין שזה עבורך מופיע בתור איום.

אני מבינה גם את הצד שלו. הוא רואה את התגובות החזקות והנבהלות שלך וחושב על הקושי הרב שכרוך בלשכנע אותך - ומחפש את הדרך היותר קלה - לעשות זאת לבד. וגם כנראה קשה לו לראות עצמו "הולך אחורנית" מבחינת המיניות שלו, לא יכול לחיות עם כך בשלום.

מכיוון שאתם כל כך אוהבים, וטוב לכם בהמון מובנים - צריך לחפש את דרך הביניים וחבל לא להשקיע בכך ולשקול פרידה. זאת תמיד אפשרות אם אתם תסבלו יותר מדי, אבל לפני כן חשוב לחפש את הדרך ולהבין שמדובר בדרך, בתהליך...

דורית,

תודה שכתבת לי. אני מעריכה זאת מאוד.
ניסיתי כבר את עניין הסדנאות. באחת היה לנו ממש נוראי. לא בררנו טוב לפני ולפני האחרת עשיתי מחקר והייתה סדנא פשוט מעולה.
הרגשתי מאוד בטוח. לעומתי, בן זוגי - השתעממם. הרגיש שזה נחמד אבל הוא מבקש יותר במפגשים. הסדנא היתה מאוד תבניתית ומוגנת . בכל אופן, זה לא משהו שאפשר ללכת כל פעם.

יש לי קושי בכלל עם כל מה שמסביב זה.
אני מבינה את העניין של מיניות בחברה שאנו חיים בה. מבינה שככל הנראה יש לי שם מחסום, או משהו שאני באה איתו מהבית. העניין שזה פשוט עדין בראש ופחות בגוף.
איך משחררים את זה?

ובנוגע למפגשים - איך אני יכולה להציב לו גבולות? כל פעם שאני מנסה זה עובר בכעס מבחינתו.

אני ממש מנסה כמו שאת אומרת לא לפרק עדין כי יש כימיה ואהבה ונושאים משותפים.

אשמח לשמוע עוד ממך על המונוגמיה הזו שאת מדברת עליה.
אני חונכתי על זוגיות של גבר ואישה בלי עניינים. הוריי כאלו עד היום. אני מדברת איתם על זה. כלומר יש בהם פתיחות לשיחה.

תמיד נראה לי שפתיחות מינית / לבוא לקראת מיניות אחרת הרבה יותר קשה מאשר ללכת קצת אחרונית כמו שהוא עושה או בכלל - זה נושא שיותר קשה להתנהל בו מאשר נושאים אחרים בחיים.

שוב שלום לך,
לדעתי עצם העובדה שאת איתו, מעידה שבאיזשהו מקום החלטת לאתגר את עצמך בנושא המיני. אולי גילית על עצמך שאת ייצרית ומינית וכי יש לך עכבות ומחסומים, ולבחור בבן זוג כזה, שמן הרגע הראשון היה לך ברור שהוא גבר מאוד חופשי ופתוח במיניות שלו - זה ישחרר אותך מן המעצורים שלך.
אבל גילית שהדרך אינה כה חלקה ואת לא יכולה לשלוט בקצב ויש כאן עוד כוח רצון - זה שלו...

מיניות איכותית (וכמובן גם אהבה אמתית) יכולה להתקיים רק בתוך תחושת חופש.

אני מאמינה שאדם צריך להרגיש שיש לו את חופש הבחירה בכל רגע ורגע, שיש לו את האוטונומיה להיות "בעל הבית" של עצמו ושל גופו. אין פירוש הדבר שאי אפשר לבקש בקשות או להגיד כאשר משהו מפריע, אבל להשאיר זאת לבחירה של בן/בת הזוג, על מנת להשאיר את תחושת חופש הבחירה. זאת בניגוד לכפייה ואיסורים וציוויים ודרישות שבני זוג נוהגים להשית זה על זו...

אני מקווה שבן הזוג שלך יהיה מספיק קשוב וסבלני. אני בהחלט מסכימה איתך שזה שיש לו מחסומים - הרבה יותר קשה לו להתקדם בתהליך מאשר לזה המשוחרר לחכות או ללכת קצת אחורנית בחוויות שלו.

לגבי שאלתך על מונוגמיה, חפשי באינטרנט מאמר באנגלית הנקרא "המונוגמיה החדשה" מאת ד"ר תמי נלסון, וקראי אותו בתשומת לב, ותראי אם מתאים לך לקרוא אותו יחד עם בן זוגך.

שלום לך מתלבטת וסליחה על האיחור בתשובתי,

בזוגיות כמו בזוגיות, לא תמיד זוכרים לקחת בחשבון שעם החיים, גם התפיסות משתנות, ההיבט על החיים ולפעמים אנחנו דורשים מעצמנו שינוי. השינוי האישי בהכרח יערער את הדינמיקה הזוגית. על בן הזוג מנגד לעמוד באתגר לא פשוט- פתאום לחוות בת זוג אחרת, עם תפיסות אחרות, מצב רוח אחר, אורח חיים אחר- את שונה לו, בתכלית. את דורשת לנוכח השינוי הזה שגם הזוגיות תושפע ממנו לטובה, אך בן זוגך לא נמצא שם, הוא לא במקום הזה והוא גם מתאר לך את הקשיים שלו- קושי בתקשורת וכו'.

הוא כנראה מרגיש מותקף מידי, ואז אומר שהדבר יכול להוות ניתוק היחסים. כיוון, שבעיניו כנראה- את מכוונת גבוה מדי, גבוה מדי ליכולות ואולי אף לצרכים הזוגיים שלו. הוא פותר את העניינים שקשים לו בינו לבין עצמו.. הוא לא באמת חש צורך לעשות זאת מולך- וכאן בא לידי ביטוי הצד הפחות משתף שלו, זה שמתמודד עם עצמו.

חוסר התשוקה שאת חשה לבטח קשור גם לציפיה שלא ממומשת - הוא לא עומד ברצונות שלך ולבטח גם הוא חש מעט נכשל מולך. צריך לזכור ששינוי כה מהותי (וחיובי) בבן זוג לא תמיד "מתאים" כמו כפפה ליד לצד השני. הרבה פעמים יש לנו רצון וצורך גדול להישאר בבטוח ובמוכר לנו, כי שם הכל צפוי. וכשאת משתנה לו כך, ממש שינוי שגם מצריך ממנו כוחות לשנות- פה הוא שם גבול. זה לא מוכר יותר, זה חדש מדי, זה "משנה" מדי את חייו.

אם תחשבי על כך מההיבט הזה, יהיה לך קל יותר גם לתעל את השינוי הזה בתפיסתך למרכיבים אחרים בחייך, ובהחלט לעשות בו שימוש חיובי בעוד מקומות.

שלום חיים וסליחה על העיכוב במענה,

אני מבינה את היאוש שלך. לפי דבריך אתה נשוי לאשה למעלה מ-15 שנה, אבא לשלושה ילדים. הבעיה המרכזית של הקשר היא הקנאה הקשה של אשתך אליך. משניסית גישור, אני מניחה שבזמנו היא הבינה שיש איזו בעיה בהתנהלות הקשר, היא גם מבקשת סליחה.

כמובן שבקשת סליחה אינה פיתרון. אני מציעה לנסות לגייס אותה בשנית לתהליך זוגי. דווקא כי בחרת להישאר איתה למען הילדים, לפחות לנסות למזער אי אילו נזקים שיכולים להיגרם לך. לאסור עליה לענות לך לשיחות יכול רק להרע את המצב- היא באמת תרגיש שיש לך מה להסתיר. מצד שני, אתה צודק, משהו חייב להשתנות. ולכן, אם אתה מעוניין להמשיך להיות בקשר הזה- אתה צריך לגייס אותה לתהליך, ולקבוע לה עובדתית שרק כך אתה מוכן להמשיך. אחרת, היא כנראה תמשיך בהתנהגות הזאת.

צריך לזכור, במקביל, כי שינוי דפוס כמו קנאה הרסנית, אינו פשוט. ויתכן והיא תצליח או לא תצליח, תצליח חלקית או אחרי שנים. צריך לקחת הכל בחשבון. אך אני יכולה להבטיח לך כי אם היא תתחיל בטיפול או תהליך של איפוק וסבלנות כלפיך, של מודעות לתכונות שבה שהורסות עבורה את הקשר ואת האמון בך- אתה תחוש בהבדל כבר בהתחלה. אבל צריך שתהיה סבלני כלפיה, כמו גם כלפי התהליך הזוגי.

שלום עמיאל וסליחה על העיכוב במענה,

אתה מתאר קשר כמעט לא אפשרי, שנכנס כביכול לקטגוריה של "אהבה וזוגיות". אתם אמנם חיים בשותפות, אך כבר כשהזכרת את הסיבה לנישואים-אילוצים- נראה שהדבר כבר מאז היווה אתגר- איך בכל זאת חיים זה עם זו כשאין את כל המרכיבים לכך?

אתה בטח מכיר את ה"אתם צעירים, בלי ילדים, פרקו את החבילה והמשיכו הלאה", ויתכן גם שזו התשובה, לאור מה שאתה מתאר. אני חושבת, מנגד, בעקבות התיאורים ומה שציינת- שהיה מקום בזמנו לנסות להעמיק את היעוץ ולהפוך אותו לטיפול זוגי של ממש. אם הגעת למצב בו אתה מצליח לראות את אשתך גם מבעד משקפיים טובות יותר, אולי היה אפשר גם מעבר.

היום, לא בטוח שזה הכיוון המתאים- לאף אחד באמת אין תשובה. לפרק בית זה לא דבר פשוט, זה הליך רציני עם הרבה כאב. עם זאת, לפעמים זה יביא למקומות טובים יותר, בעיקר כשאתם צעירים, והפז"מ שלכם אינו גבוה.

יהיה כדאי בשלב ראשון לגייס אותה לשיחה- שבה תקבעו מה אתם עושים. הרי לשניכם לא טוב, שניכם סובלים. אם היא רואה את הסיפור הזוגי שלכם כפי שאתה רואה- יהיה בהחלט מקום לקבוע, להיות יותר אסרטיבי ולהגיד- יש לנו בעיה רצינית, לאן אנחנו הולכים איתה? לטובת שניכם, לטובת הרווחה של כל אחד מכם כזהות בפני עצמה, ולכל אחד מכם- כמרכיב זוגיות שכיום אינכם נהנים ממנה.

אולי, אם תדע שהיא שותפה לכך כמוך, אתה תרגיש דווקא שיש לך איזו פרטנרית, אם לא להמשך הקשר- גם לסיומו. החשוב הוא לעשות את הכל ברוח טובה, מתוך מקום של רוגע והשלמה.

שחר היקרה, אם רוצים לדעת בצורה אמיתית יותר עד כמה אתם מסתדרים בתור זוג - מעבר לפגישות יחסית ספורות של 3 פעמים בשבוע - לדעתי מאוד חשוב לגור יחד.

נכון שמגורים יחד שוברים משהו ברומנטיקה ובהתרגשות ובריגוש ובהתלהבות לפגוש זה את זו. כלומר המינוס הוא ירידה בהתלהבות ובתשוקה.
אבל אין ספק שזו הזדמנותלדעת עם מי יש לך עסק.
משום שכאשר גרים יחד מתבררים המון דברים שממש לא ניתן לדעת בלי זה.
כמו הרגלים אישיים, סדר ונקיון, שיתוף פעולה, התחשבות, לקיחת אחריות, בגרות, תחומי עניין משותפים, גמישות לקראת האחר וצרכיו.

כך שלדעתי זוג ששוקל להתמסד בסופו של דבר ולא רואה ביחסים משהו חולף וזמני - רצוי מאוד שיגורו יחד.

רותי היקרה, לצערי לא אוכל להשיב לך על סמך המידע שכתבת, כי צריך לעגן את התשובה בעוד עובדות ופרטים.

יש למשפט הזה משמבועת בעייתית רק אם הוא מצטרף להתנהגויות כמו הימנעות מאינטימיות מצידו, חלוקת תפקידים בזוגיות בה הוא ה"בוגר האחראי" ואת "הילדה הקטנה" שלא באמת לוקחת אחריות על דברים בבית.

אם זה "יושב" על הדברים האלו שתיארתי כאן, אזי המשפט הזה שלו מעיד על בעייתית בקשר שלכם.

הוא טוען שהוא אוהב אותי ונמשך אליי, אבל קשה לו איתי,
הוא אומר שאני לא לוקחת אחריות על הבית ולא יוזמת דברים, מבחינת מין הוא אף פעם לא היה טיפוס מיני תמיד אני זו שיוזמת.
השאלה האם לפעמים שהוא רואה אותי כבת זה סוג של מחשבה אובססית ומה אפשר לעשות על מנת לא יראה בי כך

רותי היקרה, על פי הפרטים שהוספת, זה אכן בכיוון שחששתי מפניו, שבו הוא רואה אותך בתור מישהי שלא לוקחת אחריות ומרגיש שהכל עליו, ומאוד יתכן שזה קשור לחוסר המשיכה המינית מצידו.
מנסיוני - נתקלתי בהרבה זוגות שבהם אין איזון נכון של גבר אישה, ובמקום זה יש חלוקת תפקידים של אמא ובן או אבא ובת, וזה די ברור למה במקרים כאלו המשיכה המינית נפגעת.

יש משיכה מינית כאשר בני זוג תופסים זה את זו כ"גבר ואישה", לא כ"הורים" למישהו ילדותי.

כך שהדרך לתקן את המצב היא "להגדיל ראש" ולקחת על עצמך אחריות לגבי תחומים בבית.
אני יכולה לנחש שמכיוון שהוא יותר מבוגר ממך ויותר מנוסה בחיים - הוא יודע לעשות את הדברים הללו יותר טוב ממך, ויתכן שאת חשופה לביקורתיות שלו כאשר את כן עושה מאמץ ולוקחת על עצמך משהו, ואולי לא עושה זאת באותה רמה כפי שהוא היה עושה... יכול להיות שבתגובות שלו הוא שופך מים קרים על המאמצים שלך?

הוא צריך להיות מודע לכך, אם ההשערה שלי נכונה.

אני חושבת שאם היחסים איתו חשובים לך - לטווח ארוך ואת שוקלת להתחתן איתו - יש כאן כמה נושאים שראוי לקבל עליהם ייעוץ זוגי כדי שדברים ביניכם ישתנו, ואם זה לא יצליח - לשקול ברצינות האם הוא בן הזוג המתאים לך ואת מתאימה לו.

היי דורית
קודם כל תודה על המענה בתשובתך
קראת את המפה בול כפי שהיא, אם כל הדברים שמפריעים לו ניסיתי לשנות אותם ולהגדיל ראש, והוא תמיד מוצא משהו שמפריע לו, ולא בסדר, ביקורתי ושיפוטי. אני באה מבית שלא הייתי הרבה עוזרת בבית ואז כל השינוי הזה לקח לי זמן , הוא כבר שנים גר לבד אז הוא תמיד היה מתפעל את הבית מא עד ת.
השאלה שלי אם נלך לייעוץ זוגי המחשבה הזו יכולה להשתנות בכלל מבחינתו, כי אני כן מנסה אבל תמיד הוא מוצא משהו להעיר גם אם זה בעדינות זה עדיין מפריע.

אשמח להבהרה
תודה

רותי היקרה, אני חושבת שכל עוד יש אהבה והערכה הדדית ביניכם - יש סיכוי שייעוץ זוגי יוכל לעזור. כמו שאני ישר ניחשתי את הדינמיקה הזאת של ביקורתיות ואיך היא עוצרת אותך מלנסות כי את חוששת מן הביקורת שלו - היועץ יוכל לתת לו את הפידבק הזה, ואם היחסים חשובים לו - הוא יעשה מאמץ לשנות את התגובות שלו. סביר להניח שהוא לא מספיק מודע עד כמה זה חוסם אותך ומשתק אותך.
מצד שני - את בעצמך גם תצטרכי להגדיל ראש ולהתחיל לעשות כל מיני דברים, לקחת אחריות על תחומים מסויימים בזוגיות שלכם, ובעצם לצאת ממקום שהוא די נוח - כאשר מטפלים בך ועושים עבורך...

אבל כל השינויים הללו הם לטובה כי אלו הרגלים מאוד לא טובים - גם הביקורתיות שלו וגם הקטנת הראש והתלותיות שלך - וחשוב לשנות אותם כל עוד זה אפשרי.

תודה דורית

כמה זמן להערכתך אצטרך לעבור טיפול זוגי עם בן זוגי

הכוונה כמה מפגשים נצטרך? כמה חודשים?

תודה

זה קשה מאוד להעריך, משום שזה תלוי בסגנון ובגישה הטיפולית מצד אחד וביכולת שלכם ליישם ולהשתמש בכלי שתקבלו, מצד שני.
יש מטפלים שמעדיפים לעבוד בהדרגה, שומרים על פסיביות, מאפשרים לבני הזוג ללכת בקצב שלהם. במקרה כזה ההשינוי הוא איטי אבל יכול להיות עמוק ויסודי, אם עובדים נכון.
יש מטפלים שהרבה יותר מכוונים ומדריכים ומתעמתים וישירים עם בני הזוג כאשר הם לא מיישמים את הכלים. במקרה כזה השינוי יכול להיות מהיר, אבל אם בני הזוג מפסיקים להתאמן וחוזרים להתנהג כמו בעבר - לא יחול שינוי אמיתי, אלא זמני בלבד.

אבל בגדול הייתי אומרת שנדרש כאן תהליך של חצי שנה עד שנה, בחודשיים הראשונים פגישות של פעם בשבוע, ולאחר מכן אפשר לרווח את הפגישות עד פעם בחודש אפילו, כדי לראות שהזוג משתמש בכלים ולא יורס מן המסלול החדש.

מריה היקרה, זה אכן נשמע לא טוב, בייחוד העובדה שהוא לא מוכן לדבר איתך ולשתף אותך במה שקורה.
אני מניחה שהוא עצמו מאוד מוטרד ומודאג, ואחד הדברים שיותר קשה זה להתמודד עם התגובות שלך בתור בת הזוג - כי זה מוסיף בעצם ללחצים שלו.
מצד שני - לא יעלה על הדעת שאת לא תהיי בתמונה.

השאלה היא האם את יכולה לנהל איתו שיחה רגועה, שבה את לא מתנפלת עליו או בוכה. כי כאשר את דורשת לדעת "איפה נעלם כל הכסף? האם אתה הסתבכת במשהו? " זה נשמע לו כמו חקירה שהוא צריך להתגונן בפניה.

לדעתי אם תצליחי לנהל איתו שיחה רגועה שבה את שולטת על עצמך ולא מתקיפה אותו ולא חוקרת אותו כמו חוקר משטרתי - יש סיכוי מסויים שהוא ישתף אותך.

אני מאחלת לך שתצליחי בכך, ומחזקת אותך כי בעיות מן הסוג שאת מתארת הינן אכן אתגר קשה לזוגיות.