פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני נשואה כבר 15 שנים שהתחילו במשיכה גדולה ואהבה עוד יותר גדולה, אבל איכשהוא הילדים הגיעו, והשגרה הקשה, והרומנטיקה כבר לא מאפיינת את המערכת יחסים שלנו.
אני מנסה להחזיר אותנו לימים שהיינו צעירים, שהיינו הכל אחד בשביל השני.
חשבתי אולי שנסע לסופ"ש רומנטי באיזה מלון בצפון הארץ, נטייל קצת רק שנינו, נתפנק בספא מרגיע. מה אתם חושבים? זה יכול לעזור?
אתם מכירים אולי מלון טוב בצפון שעזר לכם גם כן להחזיר קצת את הגלגל לאחור?

תודה

אני בת 21, יוצאת עם בחור מדהים כבר כמעט שנה וחצי, גבר מהחלומות שממש מפנק ומקסים אליי. הכל בינינו ממש מושלם, אנחנו לא רבים על כלום כמעט ומבלים מלא זמן ביחד.
הבעיה היא שמאז שהכרתי את ההורים שלו אמא שלו משגעת אותי! תמיד יש לה אמירות עוקצניות על מה שאני לובשת ואומרת, היא ממעטת לדבר איתי כשרק שתינו ביחד וכמה פעמים היא אפילו צחקה עליי בפני שאר המשפחה מולי. ממש נמאס לי מהיחס שלי אליי, אבל חבר שלי מאוד קרוב למשפחה שלו ואליה ולכן אנחנו מבלים איתם המון.
אני מרגישה טיפה מושפלת ודי סובלת ממנה, לפעמים אפילו בוכה בגלל זה, אבל ממש לא בא לי לפתוח את זה מולו כי נראה לי שאז נצטרך לסגור את הבאסטה, וזה הדבר האחרון שאני רוצה...
אני ממש מתלבטת ואובדת עצות בנושא, וגם קראתי בכמה אתרים וסקרים כל מיני עצות ודעות שאומרות שלא לעזוב אותו בגלל זה , אבל אם אני רוצה להמשיך להיות איתו אני חייבת שהסבל הזה יפסק.
מה אתם אומרים??

חייל בן 21 יוצא עם מישהי במשך חודש בחורה בגילי יש לי שתי שאלות: האם עלי לעשות איתה שיחה שהקשר נהיה רציני או פשוט לתת לזה לזרום ואם כן אז איך. ושאלה שנייה אני מטבעי לא בליין גדול נפגש עם לברים פעם בשבוע שבועיים הם זה יכול להרוס לי את הקשר?

אני כותבת כאן כי אני מרגישה אבודה.
אני בת 29, עם בן זוג כ-4.5+ שנים. הוא אוהב אותי ואני אותו ולכאורה הכל בסדר, אבל זה לא באמת כך.
לפני כשנה וחצי הייתי בטוחה שהוא יציע ושבקיץ הקודם נתחתן. פתאום אחיו הצעיר הציע נישואין לחברה שלו. שוחחנו על זה והבן זוג שלי טען שאנחנו לא יכולים לעשות את הצעד הזה כי הוא ייקח לאחיו את אור הזרקורים. היה לי קשה עם זה אבל בסוף ניסיתי להבין והשלמתי עם המצב.
הייתי בטוחה שהוא יציע לקראת החתונה של אחיו או אחריה. חיכיתי. זה לא קרה.
דיברתי עם חברים, חשבתי עם עצמי הרבה... והחלטתי לשים לעצמי "דד ליין" שאומר שאם הוא לא יציע עד אז, אשקול ברצינות פרידה. ה"דד ליין" עבר (ינואר האחרון) והעלתי בפני בן הזוג שוב את הנושא והמחשבות בעניין. הוא אמר משהו שהשורה התחתונה הייתה שהוא לא מרגיש מספיק טוב בקשר עכשיו בשביל לעשות את הצעד, הוא כביכול מחכה שירגיש שהכל טוב ב-99% בקשר. הוא ביקש ממני לא לסיים את הקשר, טען שהוא לא מתכוון להיות רווק בטיול הגדול שאנחנו מתכננים יחד (בסביבות נובמבר שיגיע) ונשארתי. חשבתי שההצעה תבוא ושהקיץ תהיה חתונה. חיכיתי וחיכיתי.
אני חייבת לציין שעד אז באמת רציתי להתחתן איתו וככל שעבר הזמן גם בי עלו שאלות ותהיות ואני יכולה להגיד שיש בי משהו שרוצה את זה, אבל עכשיו יש בי גם צד שלא.
בכלל, יש בי קושי עם הצעד הזה, קושי להתבגר, קושי לחשוב על עצמי כנשואה ומאוחר יותר כאמא... אני עדיין מרגישה ילדה. אבל גם יש בי צד שרוצה יותר ויותר ככל שעובר הזמן וככל שכל הסביבה שלי כבר בשלב של ילדים...

לפני כחודש וחצי העלתי שוב את הנושא מכיוון שהקיץ כבר היה בפתח. מסתבר שבאף שלב לא הייתה שום טבעת ושום תכנון להצעה. הוא טען שזה לא הגיוני מבחינתו לעשות את הצעד הזה עכשיו. הכוונה היא ששוב, הקשר לא במצב מספיק טוב בשבילו בכדי שהוא יציע. אמרתי לו שהוא מחכה שהכל יהיה ורוד אבל זה אף פעם לא יהיה ככה וחשבתי לסיים את הקשר. הרי, אם עד עכשיו לא מספיק טוב לו בשביל לעשות את הצעד, אף פעם לא יהיה לו מספיק טוב בשביל זה. ואם לא טוב לו, אז מה בכלל אנחנו עושים יחד.
הצעתי שאסע להורים שלי לחשוב קצת אבל הוא ביקש שלא אעשה זאת ושלא אפרד ממנו.
אתמול העלתי את הנושא שוב- את האכזבה שיש לי, את ההבנה שהקיץ זה כבר לא יקרה (ואני בקיץ הבא כבר בת 30 ולמרות שקשה להודות בכך, הגיל כן משחק תפקיד)...

אני מרגישה שאני לבד בנושא הזה... הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ואני גם מרגישה את זה... אבל הוא כנראה מחכה למשהו שלא יקרה, לשינוי שלא יתרחש וכנראה שהוא פשוט לא אוהב מספיק בשביל להחליט שאני האחת.
אבל כ"כ קשה לי לעשות את ההחלטה לסיים את הקשר ואני 'חיה בסרטים' במשך שנה וחצי אחרונות שאוטוטו הוא מציע... וזה לא קורה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות...
האם לסיים קשר שאני לא באמת רוצה לסיים אותו...
האם לשבת ולחכות עד שהוא יחליט לעשות את הצעד...
אני מרגישה לבד בנושא הזה.

שלום אני פרודה כמה חודשים והכרתי בחור בעבודה שאמר שמאוד מצאתי חן בעיניו
הסברתי לו שאני בתהליכי גירושין הוא אמר שהוא מוכן לחכות לי ושהוא בחור רציני ומחפש מישהי למטרת נישואין הוא גרוש עם שני ילדים ואני גרושה עם ילד.
מפה לשם באחת השיחות הוא אמר שאם נתחתן בעתיד אז הוא לא רוצה ברבנות אפשר להתחתן עם כתובה ואפשר לעשות הסכם (אולי ממון לא שאלתי) שאלתי למה לא ברבנות מה ההבדל הוא אמר זה אותו דבר.
זה הדליק לי נורא אדומה זה ברור שזה לא אותו דבר אחרת לא היה אומר לא ברבנות.
גם הבנתי שכשהיה נשוי היה לו עסק ואת העסק הוא רשם על שם אחיו וכך שהתגרש לא היה צריך לשלם לגרושתו דבר ואיך שהוא הוציא תלוש בקומבינה שהוא מרוויח 5000 ש"ח כדי לא לשלם הרבה מזונות.
גם יש לו דירה שלו ויש לו עוד אחת שאותה הוא סיפר שלקח במשכנתא ומשלם 2500 ש"ח.
לאחר מס ימים שדיברנו על הדירה הוא אמר שהדירה חצי של אחיו שאלתי כמה כסף הוא נותן לך למשכנתא כל חודש ואמר הוא נתן את החצי שלא בדירה במזומן .
נראה לי לפי מה שהכרתי שהוא מתוחכם לא קטן והדירה שייכת רק לו ולקח משכנתא אבל הוא אומר לעצמו אם אני יתחתן חצי אני רושם על אחי וכך אם מתגרשים אני משלם רק חצי מהחצי של הדיה כייוון ששילם משכנתא מכספנו שאנו נשואים.
אני יסביר: זה לא שאני מחפשת שמה שלא שייך לי שירשום עלי ואני לא מחפשת לעשות קופות או כדומה ... פשוט אני אוהבת הגינות לא יתכן שאשה תתחתן עם גבר הוא ישלם בעודם נשואים משכנתא על הדירה וירשום חצי על אחיו אבל בעצם רק הוא משלם והדירה שייכת רק לו. בקיצור לא יודעת מה לעשות?
לרדת מהבחור הזה?מה? הוא רוצה הכל אותי ,להתחתן אומר שאני בחורה כזו טובה אבל בעיניינים האלה אני לא סומכת עליו.
הוא פותח חנויות לפעמים אז מה אם הוא ירוויח דוגמא 30000 ש"ח הוא יגיד שמרוויח 15000 ש"ח ואת השאר יפקיד אצל אמא שלו או אחיו הרי זה נעשה בנישואים ושייך לשני בני הזוג.
הוא בחור טוב וחמוד מאוד ומאוד רוצה אותי אני בת 40 הוא בן 38 אבל יותר מידי מתוחכם ולא הוגן לדעתי בקטעים האלה.
אז נכון אם יש לך דירה מלפני הנישואין אוקיי אבל .............לא יודעת מה לעשות ????
לדבר בשלב זה על כל זה זה לא נעים..

שלום רב,
אני בת 31 ובעלי גדול ממני ב9 שנים.
אנחנו נשואים 4 שנים כאשר יש לנו ילד בן 3 וחצי וילדה בת שנה ו10 חודשים ורק למען ההבהבר לא התחתנו בגלל ההריון גילינו אותו חודש לאחר הצעת הנישואין.
בגדול בעלי הוא מדהים הוא יעשה הכל כדי שיהיה לי טוב,לוקח את הילדים לגן בבוקר ניקיון בבית אינה מילה גסה עוזר ממש בהכל .והוא אבא מדהים......
אני פשוט מרגישה שבגלל ששנינו היינו כל כך מוכנים להורות זה כל מה שנשאר מאיתנו זוג אנשים שגרים בבית משותף ומגדליםשני ילדים בהמון אהבהולא נשאר מקום לזוגיות . עצוב להגיד אבל כל השיחות שלנו הן על הילדים שכחנו לדבר אחד עם השני ולהתענין אחד בשני .אני כן יכולה להגיד שהיתה לנו שיחה החודש לענין האהבה הזוגית והוא אמר שהוא לחלוטין אוהב אותי אהבה שהינה זוגית אני ואני גם אוהבת אותו מאוד. בצורה שאינה מובנת לא קיימנו יחסים לפחות 4 חודשים אני יודעת שההצלחה בזוגיית שלנו תלויה רק בי בכל מה שקשור לזוגיות ורומנטיקה הוא מאוד פסיבי ולא בגלל שהוא לא רוצה הוא פשוט לא יודע איך לעשות זאת ממש בורותץ אודה לעצות כיצד ניתן לשפר את הזוגיות והאם יש מקום ללכת לטיפול זוגי

בעלי רכש לאחרונה טלויזיה בתלת מימד. כשאנחנו יושבים וצופים בטלויזיה יחד, אני מגיעה למצב שחלק מהסרטים ממש לא נוח לי לראות, ובפרט מפריע לי שהוא רואה. בחורות עירומות, או חצי עירומות, שתודות לתלת המימד, נמצאות ממש קרוב מתמיד, ובגודל אמיתי.
האם אני טועה בהרגשתי, והאם נכון שטבעי שזה עשוי להרוס את הזוגיות וההנאה מצפיה בסרטים שגם ללא תלת המימד בחלקם לא נעים לי לצפות?! מחכה לתשובה מהירה...
תודה.
דקלה.

לפני הכל אצפה שלא ישפטו אותי כאן. עובר עליי הדבר הנורא ביותר אך בעקבותיו גילתי את בעלי מחדש. אתחיל מהסוף להתחלה. השבוע גילתי שאני בהריון. יש לי בבית שני ילדים שבאו לאחר טיפולי הפריה קשים.
הנישואין עם בעלי לאחרונה היו מלאי מריבות והרגשתי שאין מי שמבין אותי והיה לי רע ממש רע הסקס בשנים האחרונות היה יותר אין מאשר יש היו חודשים שלמים שלא שכבנו. לא יודעת איך ולמה היתה לי מעידה עם גבר אחר. אך שכבנו אנאלית . באותו הלילה שכבתי גם עם בעלי בדרך טבעית וזאת היתה הפעם האחרונה ששכבנו עד המחזור שהיה אמור להגיע ולא הגיע ובעקובתיו גילתי שאני בהריון. לא חלמתי שככה החיים שלי יראו. לא חלמתי לבגוד ולא חלמתי להיות עצובה מהריון.
באותו אקט עם הבחור השני אני זוכרת שלא ממש כאב לי ואחכ חשבתי שאולי זה לא היה באמת אנאלית.
קיבלתי את העונש וגילתי על ההריון. עוד באותו היום אספתי את עצמי וסיפרתי לבעלי על הבגידה ועל ההריון . קודם סיפרתי על ההריון וביקשתי שנעשה הפלה והתירוץ היה כלכלי. בעלי התנגד והתחנן שאשאיר את ההריון. לאחר השעות אמר גם אם היתי יודע שזה מגבר אחר לא היתי נותן לך להפיל.
ואז נשברתי וסיפרתי שמעדתי . ושאני חושבת שאולי באמת ההריון הוא לא ממנו.
כבר כמה ימים שאני מתלבטת. קבעתי תור הלועדה וביטלתי. בעלי המיוחד והיחודי שהיום למדתי להכיר אותו באמת. רוצה שנשאיר את ההריון אפילו במחיר שיראו שהילד לא שלנו. מוכן לשקר שיש לו ביעית זרע ועשינו תרומת זרע. )אנחנו אשכנזים והבחור היה שחום עור(.
אני יודעת שבגידה זה הכי רע שאפשר. והנה קיבלתי את העונש שמגיע לי. אבל עכשיו אני לא יודעת מה להחליט. בעלי רוצה את ההריון הזה . הוא רואה זאת כהזדמנות וכמתנה אפילו בדרך שזה בא. הוא מקוה שזה יגמר בסוף טוב. אני מנסה להגיד לו שאני מפחדת שאם יראה ילד שחום ישנה דעתו. והוא חוזר ואומר שהילד הזה יהיה בדיוק כמו הילד שלו. כבר כמה ימים ולילות שאני לא מתפקדת ולא מוצאת מנוחה.
חייבת להתייעץ

אני נשואה 6 שנים ויש לנו ילדה בת 4 ואני בהריון בחודש חמישי אני לא יודעת אם זה ההורמנים שגורמים לי לכעס ושנאה או שאהבה כבר לא שם.
אני אתחיל עם זה שאף פעם לא קיבלתי את העובדה שבעלי עצלן ולא מוכן לעזור תמיד רדפתי אחריו ותמיד הוא התלונן שאני קרציה ולא עוזבת אותו לנפשו.ומה שקורה אם הייתי עוזבת בחיים לא היינו יוצאים הבית לא היה נקי פעם בהמון זמן שתבינן הוא עובד ואני מבינה איך לפעמים עזרה בסיסית עוזרת המון ולא רק לשבת מול הטלויזיה רגל על רגל ולאכול גלידה יזיז דברים.הוא מסוגל כל היום לצפות בטלויזיה במחשב ולא להיות עם הילדה עד שכמובן אני מתלוננת או שהילדה מתעקשת שיקום,
בדרך כלל הבת שלי מאוד אוהבת להיות איתו כי כשהוא איתה הוא ממש איתה ורק איתה.וכשמופיע שכן או משהו אחר ישר הצומת לב שלו נעלמת וכמובן הבת מנדנדת ואני מרגישה שזה לא פאר בשבילה
דיברתי איתו על הכל מיליון פעמים הוא הבטחל לשנות ולהשתנות איך זה חוזר על עצמו.
העניין הוא כזה שכרגע אני מאוד כועסת ומרגישה שאין לי אנרגיות וכוח להתמודד איתו שוב הוא כזה עצלן ורוצה שנעשה הכל בשבילו אם לדוגמא הוא בבית למשך יומיים שלמים אין מצב שהוא יזיז את עצמו ויעזור וישחק עם הילדה
אני כבר מיואשת ומרגישה שעם זאת האהבה שלי ירדה אליו שיש לי עוד ילד לטפל.אני בטוחה שהמצב רק עוד ילך ויחמיר שהתינוק החדש יולד אני כל כך מפחדת שביתי זאת שרואה את הריבים צריכה להתמודד עם משהו בכלל לא מביא.וזה לרוב קורה שהיא מבקשת שאבא יצחצח את השינים או שאבא ילביש אותה ולא אמא
היא בוכה ומתעקשת והוא אפילו לא זז לעזור ופה כבר מתחיל ויכוח שהילדה רואה
מיואשת ולא יודעת אם יש מצב לשנות או פשוט להחליט שזה הזמן שאין לי יותר כוחות לשטויות שלו זה יותר מידי כי אני יכולה לעשות הכל לבד ובלעדיו
כי בעצם הוא פסל בבית מצער איך לא יודעת כבר מה לעשות

בעלי ואני נשואים 7 שנים, יש לנו 3 ילדים קטנים (6,2,0.5) , שנינו עובדים במשרות מלאות.
בעלי לא עושה בבית כמעט כלום. משאיר כלים, נעליים, גרביים, כבר שנים שאני רצה אחריו כאילו הוא ילד נוסף.
הדברים החשובים ביותר בחייו זה העבודה, אמא שלו ואחותו. אחרי העבודה הוא כמעט ולא מגיע הביתה לעזור עם הילדים תמיד יש לו משהו: חוג, חייב לראות את אמא, עוזר לאחותו.
כשהו מגיע הביתה הוא לוקח לעצמו אוכל ויושב כמו בול עץ מול הטלויזה עד למחרת בבוקר. מדי פעם מספר סיפור על העבודה.
אפילו בימי שישי -שזה היום החופשי שלנו עם ההכנות לשבת והכל: או שהוא נוסע לאחותו - אוכל איתה צהרים יוצא לקניות, מבלה. או שהוא נוסע עם אמא שלו לטיולים ואם הוא כבר איתי אז הוא יושב כשאני מפרפרת בין ניקיונות, לשים בגנים את כולם, לבשל לשבת - ופשוט לא עושה כלום.
פעם חשבתי שהוא סתם עצלן אבל כשאמא שלו נכנסת לבית שלנו הוא שוטף כלים, קם ומזיז את עצמו.
כשאני לבד איתו הוא ממש "מסנג'ר אותי" בדברים בסיסיים שהוא יכול לעשות - תביאי לי את הנעל, אולי קפה, תוציאי שקית זבל..
כשהתחנו ידעתי שהוא בן יחיד ומפונק, אבל היום זה פשוט עולה על כל דימיון.
מיותר לציין שהוא אוהב לשיון בסלון ושעושה כך שנים. הוא לא בוגד כי הוא פשוט אוהב אותנו ונראה לי שאין לו כח שעוד מישהו יבקש ממנו עזרה בכל מיני דברים.
כל מה שאני מבקשת פשוט נמוג.. אבל אם המשפחה שלו מבקשת ... רץ כפנתר.
אני עושה המון דברים עם הילדים בלעדיו כי הוא פשוט לא מעוניין, הוא מעדיף לישון על הספה של אמא שלו ולהגיע אחרינו לכל מיני אטרקציות, לא מסדר, אורז, מבשל .. אני ממש אובדת עצות.
מה הוא כן? זו שאלה שהיום קשה לי לענות עליה - מצחיק, חברותי, אוהב את הילדים שלו במילים.
אני מרגישה שאני מגיעה למצב שקל לי לעשות את הדברים בלעדיו והוא רק מכביד עליי. אנ י לא רוצה להיות שם. ניהלתי איתו הרבה שיחות "ניעור" התעוררות, אמפתיה במהלך השנים - אין חדש תחת השמש.
למה הוא לא רוצה להיות איתנו כמו שהוא עם אמא שלו ואחיותיו?

היי,

יש לי בעיה שאני לא יודעת איך לפתור או להתמודד איתה ואשמח לעצה.
אני יוצאת עם מישהו כבר כמעט קרוב לשנה. הקשר בינינו מצוין, ואפילו יש דיבור על עתיד בהקשר של חתונה, ילדים וכו'.
אני שוקלת יותר ממה שאני צריכה ואני בתהליך של הרזיה, כ-10 ק"ג ממשקל היעד שלי. אני עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ואנשים סביבי מאוד מחמיאים לי על איך שאני נראית, אני מודעת לזה שאני נראית בריאה (ולא מלאה או שמנה). בתחילת הקשר שלי איתו הוא זרק כמה הערות על כך שהוא חושש שאחזור להיות מה שהייתי (20 קילו יותר, גם אני מפחדת מזה אגב. הייתי כך לתקופה של שנה, פעם ראשונה בחיי וירדתי מאז). לאחרונה היה לנו קטע לא נעים בו היינו בבילוי והוא השתכר ואמר לי דברים שמאוד פגעו בי בנוגע למשקל. למחרת הוא מאוד הצטער כמובן, אמר שהוא לא התכוון לזה כך , ניסה לפצות אותי בכל דרך אפשרית. רציתי קצת הפסקה כי זה ממש פגע והוא אמר שהוא לא רוצה, שהוא מרגיש שהוא קיבל משהו כל כך טוב והוא פוגע בו, והוא ישתלט על עצמו. אני חייבת לציין שמעבר לזה הקשר שלנו מושלם. אני לא מרגישה שהוא לא נמשך אליי, יש לנו יחסים אינטימיים מעולים, הוא דואג לי, אנחנו באותו ראש, באמת- אין לי מילה רעה לומר. אני פשוט יודעת מה הוא חושב, ואני יודעת שמודל היופי שהוא מאמין בו הוא בחורה ששוקלת 50 ק"ג ונראית כמו דוגמנית. הייתה לי חברה מאוד טובה שהייתה אנורקטית והחשיבה שלהם פשוט אותו דבר.הוא כאילו חושב בדיוק כמו אדם עם הפרעת אכילה רק אין לו את הסימפטומים הגופניים (הוא סולד מאנשים שמנים, רואה בזה כישלון ותכונות אופי רעות, רואה באנשים רזים כאנשים בעלי שליטה). ברור לי שזה משהו לא תקין בחשיבה שלו, סוג של פתולוגיה, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם זה שאני לא בדיוק הטייפ שלו....מצד שני, חבל לסיים קשר כזה טוב בגלל משהו שבעיניי נראה פעוט וטיפשי.
תודה,

נעמה

בעלי נכנס מאוחד מעבודה , ובזמן אנחנו יושבים לאכול הגדול מתקשר 10 פעם ,ואין לי רגע איתו בשקט , וכמובן שהחודש רק דיבורים מה לעשות עם הילדים הם במצב כזה , ואני מסבירה מחדש כל עוד הוא עם גרושתו במלחמה ונראה לה שהוא מסיט את הגדול נגדה זה לא ייגמר והמצב רק יתרדר , ושהם צריכים לדבר ברגוע , הוא אומר שלא מסוגל .ואני כבר נהייתי משוגעת בבוקר אני קמה בדיבור מה לעשות עם הילדים ובלילה עם אותה שיחה אנחנו הולכים לישון .חשוב לי לציין שגם ככה יש לנו המון בעיות בתקשורת ,וחוץ מזה אני כרגע מובטלת עם מינוס ענקי בבנק , ויש חשבונות לשלם ,ורק עברנו לגור ביחד זה משהו חדש ,אז גם ככה יש לחצים ובגלל כל מה שקורה מסביב קשה לי לחשוב על עצמי מאיפה אני מתחילה לחזור לעצמי .
אני מבינה הכל , ובאמת שלא בישביל לתת קרטיד לעצמי , אבל לדעתי אני הכי בסדר בקשר לילדים שלו , אני מנסה להקשיב ולייעץ וברור שאני לא אומרת להשאיר את הילדים במצב כזה ולהמשיך בחייו הפרטיים , אבל נורא נורא קשה לי , אני בעצמי עוד ילדה .והשבוע אני ובעלי בקושי מדברים כי אמרתי לו שאני מוכנה שהילדים שלו יהיו אצלינו פעמיים בחודש בסופ"ש ,שבוע כן שבוע לא.והוא ענה לי מה ? מה את רוצה שאני יגיד להם , הם קבעו כבר תכניות לשבוע הזה ולשבוע הבא ולאחריו לאן אנחנו נלך .עם כל הכבוד אני נורא התעייפתי בשבועיים האלה ,אני כבר לא מדבתר על רגע אינטימיות בינינו , האם אני לא צודקת במה שאמרתי לו ?מה שבנתיים שהמצב יירגע שיבואו כל שבוע ?אבל אז זה יהפוך להרגל ושם באמת עם אני כבר יוציא מילה כבר יתחילו יותר עלבונות ..וגם יש להם אמא???
זה מגיע למצב שלבעלי יש יום הולדת בסוף החודש ורציתי להזמין לו מתנה חופשה בים המלח , אבל ייש החשיבה הילדים ייעלבו ומה להגיד להם ?
יש הצעות ??? איך אני פותרת את כל זה?
חבל מאוד על הילדים , ואני בעצמי אמא לילד אז אני מבינה הכל , וחס וחלילה שלא ידרדרו למקומות הלא נכונים.
אשמח לתגובות , הצעות ,פתרונות.

שלום רב ,

זקוקה להצעה שלכן , אשמח גם לדעות וצעות ממשתתפי הפורום .

אני נמצאת במצב מאוד מסובך מבחינתי .
אני בת 25 , נשואה + תינוק בן 8 חודשים , בעלי גדול ממני ב 10 שנים , יש לו ילדים מנישואים הקודמים ,בן 13 ובן 11
אני מסתדרת עם ילדיו בסדר גמור , ודי בראש שלהם , מכייון שאני בחורה צעירה עם ומעניין להם איתי .
עד עכשיו היינו לוקחים את הילדים מדי פעם בימי שבת עושים להם ימי כיף או נוסעים לסופ"ש לאנשיהו .
הילד הגדול מאוד קשור לאבא , זוהי אהבה בלי מוסברת , בוא נגיד שזה מאוד מאוד נדיר שככה הילד אוהב את אבא .
המצב הוא כזה הגדול בן 13 היה חיי אצל ההורים של בעלי (שאני לא בקשר איתם)ובעלי היה נוסע יחסית הרבה לשם לבקר , טבחגים קבוע היה שם , מכיוון שהיינו חיים עם אמא שלי ובעלה , אז הוא היה מרשה לעצמו להשאיר אותי שם עם תינוק ולנסוע לשם , עכשיו המצב השתנה ועברנו דירה בנפרד והוא כבר לא יכול להשאיר אותי לבד בבית עם תינוק לכן הוא לא נוסע (זה מרחק נסיעה של שעתיים מהעיר שלנו)
אז התחילו בעיות שהילד התחיל להתעצבן . אבל הבעיה העיקרית שגרושתו של בעלי התחתנה גם לפני חודשיים והילד הגדול לקח את זה מאוד מאוד קשה , הוא לא מוכן לקבל את אמא שלו , ולא לראות אותה ,ומין הסתם שנהיו לו הרבה בעיות .גם הקטן לקח את זה קשה אבל הוא חיי עם אמא , והוא פחות מראה .מאז החלטנו שנקח את הילדים לסופ"ש כדאי שהתאוורו , שם היה פשוט סיוט האחים כל הזמו רבים בים שניהם , הגדול מקנה לקטן שהוא חי עם אמא וסותם לו את הפה כל שניה ,ומן הסתם שזה דורש המון סבלנות להיות בין שניהם , ועוד תינוק קטן שדורש תשומת לב , שבוע לאחר מכן שישי שבת לקחנו אותם גם אלינו וזה היה סיוט , הם רבים בלי סוף הקטן שלי בוכה אני מתרוצצת מפה לשם . הילד בן 11 רוצה שאני ישחק איתו וצריך תשומת לב , הגדול הולך כל הזמן אחרי אבא , עד מצב כזה שבעלי יושב בשירותים והוא מועק אבא איפה אתה ,(אני מעשנת , אבל לא לידים )ועם אני בורחת לרגע לעשן הם הולכים אחרי .שבת הזה הזמנו גם אורחים ולגדול יישר נהרס מצב רוח והוא התחיל לבכות מצב שהכניס את כולנו לאי נעימות , ואנשים מהצד מתערבים .
אני ניסיתי לדבר עם הגדול להסביר שהוא צריך להבין את אמא (לא אפרט את השיחות)אך לא עוזר .הבעיה הכי גדולה שבעלי וגרושתו לא מדברים בכלל ,ונהיו אוייבים חשוב לי לציין שהם היו בקשר טוב מאוד,וגם שיילדתי דיברו 10 פעמים ביום ולמרות שזה הפריע לי שטקתי בישביל הילדים , אני לא יודעת מה הולך פה , אבל הוא טוען שבעלה החדש לא מרשה להם לדבר ,ולדעתי הפתרון הכי טוב שהם יחזרו לדבר כי יש פה ילדים באמצע ,אבל הם לא מוכנים או שכבר אין לי מושג מה הולך פה ,הגדול זקוק לדבר עם פסיכולוג כי המצב פה מסובך מאוד , והקטן צריך ללכת לחוג או משהו לא יודעת הם צריכים לפתור את זה ביניהם .כבר עבר חודש והם רק נלחמים ונלחמים לי כבר אין כוח לזה , הגדול מתקשר לבעלי 50 פעם ביום , בעלי נכנס מאוחד מעבודה

איך אני יכול לשכנע את בת זוגתי (20) לא להלחץ ממין אנאלי ?
כל פעם שאנחנו רק מדברים על זה , רק מתקרב לאיזור עם היד היא מתעצבנת ומתרגזת ולפעמים גם עוצרת בזמן קיום יחסים...

אשמח לעזרה

אני יוצאת כ3 חודשים עם בחור שרואים עליו שהוא אוהב אותי וגם התנהלות החיים שלנו היא שאנחנו המון ביחד, מבחינתי גם כי אני באזור חדש אז יותר טוב לי להיות בחברתו מאשר לבד.
הוא חמוד מאוד אליי אבל שוב ושוב יש פעמים שאני מרגישה שהוא פשוט לא מבין אותי וגם ההרגשה שאין לנו שיחות עומק ויותר מבלים אחד בחברת השני
באזור מגורינו זה בסדר לי כי אנחנו גרים קרוב אחד לשני ויש פעמים שנעים לא להיות לבד, אבל כשחוזרים להורים כמעט ואין לי סבלנות אליו מרגישה שלא מספיק מעניין לי איתו ויותר רוצה את הזמן לעיסוקים שלי מאשר אליו, אני חוששת שאני איתו בגלל החסרים שיש לי כשאני לא בבית, שהוא לא באמת מתאים לי ויש בינינו יותר מדי שוני, אבל פשוט נוח לי איתו ומפחדת להיות לבד במקום החדש.
איך לשלב בין כל הדברים ואיך להבין למה אני באמת נמצאת בקשר
אציין שבכל קשר מגיע השלב שאני שואלת את עצמי אם יש לי בכלל את היכולת או את הכח לשלב ולהכיל אדם אחר לגמרי בחיים שלי. רק עם האקס הרגשתי שיש דברים דומים למרות שאצלו הזמן שהקדיש לי לא התאים לצרכים שלי בכלל
מציק לי כל מיני תגובות והתייחסויות של הבחור לדברים שאומרת לו שגורמות לי לשאלות אם אין בינינו הבדלים רבים מדי בתפיסה של הביחד
ובכלל לפעמים מוזר לי להיות בקשר ועדיף את הלבד אבל כשלבד אז חסר הקשר