פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ברגע שמתגברים על הדחף לחטט, זה עובר... ברגע שמחטטים ומגלים משו אפילו הכי תמים , זה גדל כמו כדור שלג.....מניסיון

שלום לך מעיין,

בד"כ המצב הוא הפוך- הבעל צופה בחומר פורנוגרפי והאשה מתעצבנת.. כאן, את הצופה אבל הוא לא יודע את זה. מאידך - לך קשה עם העובדה שהוא מסתכל על בנות בפייסבוק. אני מניחה שאת רואה לבד את האבסורד, ואני אנסה לפרש -

בתוכך את מתביישת מהפטיש שלך ומסתירה אותו מבן זוגך, דבר שבכללי כדאי שבן הזוג ידע בקשר זוגי. את חוששת ולמעשה מקיימת את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל", רק נודע לך שהוא צופה במישהי (שהיא לא שחקנית בסרט..) ואת כבר מתערערת מזה. זה בעצם יושב לך על נקודה רגישה- אצלך. הצורך הגדול בלצפות בתכנים האלה.

בד"כ קשה לנו עם אנשים שמשקפים לנו משהו על עצמנו. לא סתם בני זוג הם בד"כ משלימים ומתאימים- אחד מאזן את השני, אבל לפעמים כשמגיעים עימותים- הם יבואו בד"כ על הרקע של "הנקודות הרגישות" אצל כל אחד. למשל, האשה לא סובלת פזרנות והיא מאוד מסודרת וכל פעם שהיא מתפזרת היא חיבת להיות בשליטה, ואילו הגבר מפוזר ושכחן. במקרה הזה על האשה לעבוד על הנקודה הרגישה, הצורך בסדר מופתי ואי סבילות אם היא עצמה מתפזרת, ועל הגבר לעבוד על מה שרגיש אצלו.

ולכן, בן זוגך למעשה משקף לך נקודה רגישה ביותר, שאינך יכולה לשלוט בה- המציצנות אם נקרא לזה כך, והצורך לצפות בתכנים פורנוגרפיים (וכל הקשור).

למעשה ה"קנאה" שלך אינה מגיעה מהמקום הטבעי של "קנאה בין בני זוג", אלא המעשים שלו מציקים לך עוד מעבר לזה , כי אלו הם גם המעשים שלך- רק בעוצמה שונה.. רבה יותר.

לגבי השאלה הראשונה שלך- הוא מתנהל ועוד בעדינות יחסית, לגברים אחרים. יש גברים שיסתכלו גם ברחוב ויבדקו האם "יש להם את זה" ע"י מבט או פלירטוט קל. אז כן, זה לגיטימי - במידה ובגבול סביר (=בזמנים קצרים, ללא "צביעה" של כל סדר היום שלו, ללא התעסקות יתר עם זה).

לגבי שאלתך השניה- בשלב מסוים כשתגורו יחד הוא יקלוט את זה, או שאת כבר לא תוכלי לשאת את זה. חלק מהתפקיד הקריטי שלנו מול בן הזוג הוא להיות כנים ופתוחים גם אם מדובר ב"תיבות פנדורה". יתכן ותופתעי מתגובתו, וזה ישרת גם אצלו איזשהו צורך יצרי. הכל אפשרי. אבל גם אם היית שואלת על כל תחביב או פטיש אחר שלך- הייתי ממליצה שכן תשתפי אותו, זה חלק ממך ולהרבה אחרים ואחרות יש פטישים לכל מיני דברים.

דבר אחרון שאני רוצה להאיר הוא שכפי שאת רוצה שהוא יקבל אותך עם הפטיש שלך, את צריכה לעשות מאמץ גדול לקבל אותו עם התנהלותו (שאינה בגידה כמובן). אם את בוחרת בו לבעלך, כדאי שתעבדו על זה כבר מעכשיו.. אני בטוחה שזה ישתלם.

בהצלחה רבה,

אני אוהבת אותו וזה באמת מתגמד לעומת כל הדברים הטובים בו.
וכנראה שאני אספר לו על ה״תחביב״ שלי שאני אהיה מוכנה והוא לא יבהל ויברח...
עזרת לי מאוד :)

שלום דידי,

נשמע שחלק שמאוד חשוב לך במערכת יחסים הוא הביטחון הכלכלי. כמובן שמצב כלכלי הוא דבר דינאמי שיכול גם להשתנות במהלך השנים ולא תמיד אפשר לסמוך על זה.

מעבר לכך, להערכתי אותו בחור שהתחיל איתך שם עבורך זרקור גדול על מערכת היחסים העכשווית שלך. נניח והבחור לא היה מתחיל איתך, איך היית מגדירה את מערכת היחסים? האם היית רוצה לשנות בה משהו, האם ניתן וניסית לשנות בה משהו? סביר שאחרי תקופה של שנה וחצי לפתע תרצי גיוון וריגוש, אך האם השקעת מספיק בלנסות בתוך המערכת (לדבר איתו, לשנות, לבקש) ולכן את חושבת לצאת ממנה?

אני מודעת לכך שעכשיו יש משהו שנוצץ לך מהצד, וברור שכשתכירי אותו אולי תיווכחי לדעת שיש לו מגרעות מסוימות לצד היתרונות. למשל, איש קבע לא נמצא הרבה בבית, בהתחלה זה לא מאוד מהותי, אך כשיש ילדים זה מאוד כן.

ההמלצה שלי היא לבדוק טוב את הקשר הנוכחי ולהתרכז בו- האם אכן את מרגישה שמיצית את הקשר הזה לחלוטין? האם פרט לעינין הכלכלי בכל מקרה את מרגישה שזה לא מתאים- רגשית, מבחינת השקפה וכו'? נסי לנפות את הסיבות..

לאחר שתגיעי להחלטה ממשית לגבי המשך הקשר, תוכלי לפנות למחוזות אחרים ולהכיר גם אחרים. בשלב זה הייתי נמנעת מלהמליץ לך להיפגש עם הבחור החדש, כיוון שכל מה שהוא ינסה בשלב הזה הוא להרשים אותך.. ואת תפעלי מתוך המקום הזה ולא מתוך חשבון נפש האם אכן את נמצאת בזוגיות שמתאימה לך. הטייס יכול לחכות בינתיים..

בהצלחה רבה,

שלום עדן,

אני שמחה לשמוע את הבשורות ושטוב לכם יחד. הילדה שלך לבטח משקפת את ההתנהלות בכך שהיא מאושרת ומקבלת חום ואהבה.. אין ספק שמגיע לך לאחר כל מה שעברת.

לגבי ההורים- כמובן שצפינו מראש שיהיו תגובות כאלה ואחרות, אמא שלך לבטח בינה לבינה מבינה שבשלב מסוים תרצו להתמסד. הקושי שהיא מעלה, בין אם נושא הלאום ובין אם העינין הכלכלי, הוא מובן ולגיטימי לכל הורה - אין מה לעשות, חלק מתפקיד ההורה הוא בדיוק זה- לדאוג. לגבי העוצמות ואיך שהיא מבטאת זאת מולך- אני מסכימה איתך שהיה ניתן אחרת.. אבל היחסים ביניכן לפי מה שהבנתי עוד לפני היו מורכבים, ולכן לא נצפה ממנה שהיא תשנה כיוון כרגע.

להערכתי יהיה כדאי להמשיך באותה דרך - להראות את הרצינות שלך במעשים ופחות בהסברים, כיוון שההסברים מביאים אותה לעימות מולך. את יכולה להגיע אליה עם הבשורה as is ואולי להוסיף "אני מקוה שאת שמחה בשבילי, חשובה לי השמחה שלך", כדי שבכל זאת יהיה ערוץ למשהו חיובי במהלך השיחה הזאת. אני חושבת שאם היא רואה שאת "רואה" אותה, שבכל זאת משהו בתגובה שלה "מזיז", "מדגדג" לך, אולי היא תתמתן ופחות תתלונן על הקשר. זאת אפשרות אחת. אם את חושבת שאין סיכוי כזה- יהיה נכון לבשר לה עניינית, לכבד אותה, ולא לפתוח בדיון אם את חשה שזה מיותר.

כך או כך מתוך כבוד ושמירה על יחסים סבירים יהיה כדאי ליידע אותה בהקדם. כשתהיי מאחורי זה תחושי הקלה גדולה.

הילדה פורחת וזה אכן משקף - גם עלי כולם אומרים שאני נראית זוהרת ומאושרת. והאמת - כן!!! כמו שאמרת מהתחלה - דברים טובים קורים!
אמא שלי - זה בדיוק מה שחשבתי - פשוט לבוא ולהגיד לה שעלו דיבורי חתונה ולראות איך היא מגיבה לזה. ובכל מקרה לעמוד על שלי - זה מה שהחלטתי, זה מה שאני רוצה. אני מרגישה יותר ויותר שאני לא תלויה בה. נכון - היא עוזרת, ועושה, אבל זה לא שווה את המחיר של לחיות לפי הרצונות שלה וההשקפות שלה. כי ככה היא. כשהיא עושה יש לזה מחיר, גם אם היא עושה משהו הכי בסיסי שכל אמא צריכה לעשות מתוקף תפקידה כאמא.
אני רק מקווה שזה יעבור בשלום, מתה כבר להיות מאוחרי.
מבחינתי אני מיידעת אותה וזהו. נקודה. אין פה מקום לשיחות, חפירות ושאר ירקות...

הי עדן,

רק מוסיפה שמבחינת מה שהיא עוזרת ומעניקה כסבתא וכאמא, אפשר להעריך בנפרד- להראות לה שאת מפרידה בין חילוקי הדעות לבין השוטף ושאת מעריכה את העזרה שלה. ככל שאת תצטיירי מולה כמישהי שמכבדת אותה על הטוב, ומפרידה את השאר ממערכת היחסים- היא תתמתן.

אני כמובן תמיד מעריכה ומנסה להראות לה שאני מעריכה (היא כמובן טוענת שאני לא מעריכה כלום, באמת שעדין לא מצאתי את הנוסחה שבאמת תבהיר לה שאני מעריכה)
סיפרתי לה אתמול בטלפון שאנחנו מדברים על מיסוד הקשר. היא כמובן לא מבינה מה החיפזון, ומה קרה לדיבורי הגיור וכו'... היום בבוקר אמרתי לאבא שלי שיצפה לטלפון ממנה בעניין. הוא בכלל דואג לזכויות שלי ואם בכלל מכירים בישראל נישואין אזרחיים. האמת שבמקרה שלנו - אין לנו ברירה אלא להתחתן בנישואין כאלו.
הוא עדין לא סיפר בצד שלו להורים, רק לאחים... אף אחד כאילו לא מבין את החיפזון. אני מקווה שההורים שלו יקבלו את העניין של הנישואין עם היהודייה...
אני רק מקווה שכל זה לא ישפיע עלינו, על הזוגיות שלנו. אני בטוחה שלא האמת, כי אנחנו מדברים על זה לא מהיום, על כל הבעיות מסביב, על התמודדויות ועל ההורים...

eden שלום,

עדי טיפלה בפנייתך, תוכל להמשיך כאשר תחזור. בימים אלו בחופש ותחזור בימים הקרובים.

בברכה,

הי עדן,

תודה לך על ההרחבה בנושא.

אני בטוחה שעם הזמן הדברים יתקבלו "כי זה המצב". לפעמים הסביבה תקבל בצורה הזאת את הדברים לאחר של הצליחה לשנות, לא בטוב ולא "ברע".

עדכני אותנו בהמשך ובהצלחה רבה.

חן שלום,

אתה מתאר יחסים שהם סה"כ טובים בינך לבין חברתך, בתוך היחסים יש לך חלקים שונים שאתה עוסק בהם - בחלק אחד שאתה מציין שטוב לך בזוגיות, יש לך חברה עם איכויות בתוך הקשר, ואתה מציין איכויות שהן חשובות גם בקשר זוגי (כנות, יכולת תקשורת, יכולת לחזק אחד את השני) ישנו חלק נוסף שאתה שואל את עצמך עד כמה אתה נמשך? האם אתה מקריב בשביל הקשר? מרגיש קצת חנוק אך מציין לצד כל אילו שבת זוגתך אוהבת וגם מעניקה.

ראשית, חשוב לי לציין שזה בסדר להרגיש הכל! אין משהו בעולם הרגשי שלא בסדר להרגיש אותו. אני רוצה לעזור לך לבחון את הדברים דרך מספר נקודות להתבוננות:

1. האם בתוך הזוגיות אתם מאפשרים לעצמכם את הזמן שלכם גם בנפרד? כל אחד/ת מכם עם תחביביו, חבריו, ההתפתחות שלו/ה? זוגיות טובה היא כזו הבנויה על היכולת להיות יחד ולפתח את המקום הזוגי ועל היכולת גם להיות בנפרד ולפתח את האני העצמי. יש אפשרות שאתה מרגיש שאין מספיק מקום לחלק הזה.

2. שחיקה שעשויה בהחלט לקרות לאחר תקופה במערכת זוגית, הצורך לרענן, למצוא דברים חדשים, גם בתחום המיני, אתם יכולים לדבר על מה שחשוב לכם, נעים לכם ועוד...שיפור תקשורת כוללת אינטימיות מינית גם.

3.הפנטזיה בלרצות להתנסות עם עוד... היא לא מקום של "לחפש את הבעיה".. היא אנושית...ולעיתים זה עולה, בעיקר בגיל צעיר ומסקרן להתנסות במשהו נוסף. אך אם הקשר חשוב לך, אפשר להשקיע את הרצון הזה בזוגיות ובמיניות שלכם. אפשר גם לגוון, יש היום מספיק מידע/אפשרויות/חנויות שונות.

4. נראה שיש תקשורת טובה ביניכם. אם אתה מרגיש שיש נושאים שיותר קשה לדבר עליהם, (עד כמה לתת חופש במרחב הזוגי להתפתחות, תחביבים, חברים כפי שציינתי) בהחלט מומלץ לשוחח עליהם באווירה פתוחה ובעיתוי ששניכם מרגישים נינוחים.

האם אתם מתגוררים ביחד?


השאלה הגדולה הנשאלת היא לא עצם קיום הרגשות שעולים אצלך שהם בסדר גמור...
(אם אין רגשות אין קשר, אם אין כעס אין קשר...אם אדם לא מחובר למרחב הפנימי שלו, קשה לעיתים לעבור תהליך התפתחותי....)

אלא מה לעשות איתם? האם אתה מעוניין בהמשך הזוגיות הזאת ולהשקיע בה את מה שחשוב על מנת לטפח אותה?

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

הוא מקלל אותי חופשי- תיקון

הי ורדית,

ראשית כדאי תמיד לשרשר את תגובותייך או הודעות חדשות לתוך השרשור הקיים, כדי שנוכל לעקוב אחרי הדברים ברציפות. אם יש בעיה טכנית נשמח שתיידעי אותנו כדי שנוכל לתקן.

לגבי מה שתיארת-
אני מצטערת שאין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שהמלצתי לך. הבחירה היא שלך אם להישאר במעגל האלימות, הבחירה היא שלך אם להאמין לטיפוס כזה, אם לבטוח בו- רק את יודעת מה באמת מתחולל במערכת היחסים ורק את יודעת עד כמה היא הרסנית ופוגעת. אני מבינה את הצורך שלך בליווי ובאישור לפעולותייך ואף רצוי שתפני לגורם כזה כפי שהמלצתי לך לראשונה.

מעבר לזה, אולי דרך פורום של אלימות במשפחה יוכלו לעזור לך יותר, הרי שם יש יותר כלים ואולי אפשרויות לפנות לאנשי מקצוע שיוכלו ללוות אותך ולעזור לך. חשוב לי לחדד בפנייך שיש בידייך בחירה. כפי שבחרת לחיות איתו, בחרת לחיות עם ההשלכות של אישיותו והתנהלותו מולך. משראית שהדפוסים רק מחמירים, שהאלימות מחמירה והוא ממשיך בשלו ועושה מעשים שלא מקובלים עלייך ופוגעים בך- הרי שאת צריכה לפעול למען עצמך, ואני מדגישה- תוך יעוץ וליווי של גורם מתאים על מנת שלא תיפגעי יותר.

מאחלת לך בהצלחה רבה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_אלימות_במשפחה' id=link]אלימות במשפחה[/a].

אנונימי שלום,

אני לא יודעת אילו אירועים עברת בחיים, אני מבינה ממה שאתה כותב שאילו חוויות לא פשוטות כלל.

מס' נקודות למחשבה:
האם יש לך כיום סביבה תומכת? האם היו לך בנות זוג בעבר? האם אתה משתף חברים במה שחווית?

יש כאן ראיה מאד נכונה שלך של לא לרצות לחיות בסוד מחד ומאידך, לא בהכרח לשתף או לפרט כל פרט.
כאן עולה השאלה עד כמה אירועי העבר משפיעים עליך כיום? האם הם רלוונטיים אליך היום? האם הם בגדר חלק ממכלול חוויות חיים שאתה נושא אתך (ניתן לומר שתמיד למכלול חוויות שאדם חווה במהלך חייו, ישנה השפעה עליו, אך לא בהכרח לוקח חלק מהחיים או מנהל את החיים....) וכאן עולה השאלה בדבר השיתוף את בת הזוג הפוטנציאלית. מה מעסיק אותך היום? האם המקום הרגשי בו הנך נמצא היום יאפשר לך לשהות, לחוות את הקשר עם בת זוג ללא חוויה של "סוד" מבחינתך.
אתה מציין שאתה חי היום חיים חדשים. אולם מציין חשש שעלול לעלות בתוך קשר
יש אפשרות לציין שחווית חוויות וכמובן כאשר קשר מתפתח לראות אם נוח לך במרחב הזוגי להיכנס יותר לעומק של חוויות אלו. לא תמיד יש צורך בכך... במיוחד אם תהליכים עובדו בטיפול ובמיוחד אם אין להן השפעות היום עליך בהווה. שאלה שאני מעלה אליך, שאתה יכול לקחת לחשיבה, האם אתה נמנע מקשר זוגי כי בשל החוויות שעברת אתה מרגיש "פחות ראוי" לקשר זוגי? (יתכן כמובן ואני טועה...) האם אתה מכיר באיכויות שלך כאדם, למרות החוויות הלא פשוטות שעברת (שחוויות כאילו עלולות לפגוע בביטחון העצמי). ?

ציינת הרגשה של הבושה. לא קל להביא לקשר חדש את ה"פצעים" ועשויות לעלות שאלות: "האם אדם יוכל להכיל את מה שאני מעלה"? "את מה שעברתי"? אך אם מביאים את הקשיים מול אדם אוהב, בצורה הדרגתית ובעיקר אם אתה מאמין שזה בסדר, אתה לא אשם באותם אירועים ואתה עשית הליך אמיץ בטיפול... שזה חשוב לזכור. ולהכיר בך כאדם שלם, אדם שיש לו פצע, אך גם כנות ובוודאי תכונות נוספות...

חשוב על הדברים. ואם תרגיש שאתה זקוק לחזוק נוסף בהקשר של כניסה לקשר זוגי, אפשרי גם ללכת למספר מפגשים סביב נושא זה.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה!

שלום לך מאוכזבת,

שמחתי לקרוא שהזוגיות שלכם מבוססת על היכרות ארוכה ואף הרחבת המשפחה.

את מתארת למעשה שינוי בהתנהגותו של בעלך כלפייך - אני עוצרת כאן ושואלת למה. מה השתנה אצלו, ממה הוא התאכזב, מה היו התכנים של חילוקי הדעות ביניכם והאם היו להם השפעות על טיב הקשר. מה בעצם לדעתך עשה את התפנית הזאת?

מעבר לכך, אני רוצה להתייחס לעיניין ה"נשים האחרות": נכון שכל אחד ואחד מאיתנו מגדיר אחרת את המושג בגידה. בעוד שלאשה אחרת בגידה היא מעשה פיזי נטו, עבורך היא מתחילה כבר מהמחשבה או מההסתכלות הראשונה על מישהי, אפילו תוך גלישה בכתבה על בגדי ים. את יודעת טוב מאוד בעצמך- גברים הרי מסתכלים על נשים כל היום, כל הזמן, בכל מקום, זה לא תלוי איפה ועל מי. ברגע שיש אשה מצודדת שמוצאת חן, גבר (בריא) עם יצרים וחשקים, כמו אצל כולם- יסתכל ויבחן אותה. גם מבחינה ראשונית ו"חייתית" הזכר מחזר אחרי הנקבה, הזכר צריך לכבוש אותה ולהוכיח לה שהוא שווה מענה שלה אליו. גם לנשואים וגם לרווקים- הדבר הזה עדיין חי ובועט, תמיד. גברים בנויים כך, וגם אם לא נראה לך שזוהי היתה המציאות בחמש שנים שאתם נשואים - המציאות הזאת היתה קיימת, אך בעלך היה מספיק בטוח בקשר ולכן לא הרגיש צורך לבטא זאת כלפי חוץ, או שלא ביטא כי ידע שזה יפגע בך והיה לו חשוב לכבד אותך (לעומת היום שמרשה לעצמו יותר לזלזל בך כדברייך).

עכשיו, בשנה האחרונה, המצב השתנה. הוא מתחיל לבטא משהו ושוב אני שואלת- מה קרה.

אבל אם נחזור אלייך, לפי התפיסה שלך, כל הגברים אשר מעלים לך את הביטחון ומחמיאים לך, כל המחזרים, המתחילים, המביטים, המפלרטטים, המסתכלים- כולם בוגדים. ובעלך ביניהם. האם זוהי גישה שתוכלי לחיות איתה לאורך זמן, והאם, נניח, יש לנשים הרווקות שבנינו איזשהו סיכוי למצוא גבר "נאמן" לאור התפיסה הזאת? אני לא בטוחה.. אם תצליחי להבין שכך גבר בנוי, יהיה לך צ'אנס להסתכל אחרת על הדברים. את כתבת שהסתכלת עד כה על הקשר בעיניים תמימות, ואני חושבת שדייקת - אכן האהבה נראתה לך נאיבית והרמונית.. לא תמיד זה כך, וקשר זוגי, כמו כל קשר- חווה גם עליות וירידות.

החשש שלי הוא, שאם זוהי תפיסתך, לא יהיה מקום לשינוי חיובי בקשר, ואת לאט לאט תגיעי למצב בו הקשר "מת" בגלל חוסר האמון שלך בו. מעבר לכך, אני משערת שההסתכלות שלו על אחרות הן פועל יוצא של אי שביעות רצון מהקשר, ולא הפוך- ויש לשאול למה ומה קרה.

לסיכום, 2 דברים שיש לבחון:

1. האחד ברמה הזוגית - לבדוק מולו מה קרה שהיחס השתנה, מה הפריע לו, ממה חושש או ממה התאכזב, ואת מבחינתך צריכה לדעת לקבל את הביקורת שלו ולא להגיע שיפוטית או מאשימה לשיחה איתו- אלא באמת לדבר.. לדון ולהקשיב.

2. ברמה האישית - לקרוא, לקבל מידע ועוד אינפורמציה על איך גבר בנוי, ולמה לגברים יש את הנטיה הטבעית הזאת להתבונן ולחזר אחר המין השני. לבדוק האם את יכולה להוריד את המילה "בגידה" מהלקסיקון שלך, כיוון שהוא לא באמת בוגד בך לפי מה שתיארת. להערכתי יש לך צורך חזק להרגיש נאהבת, רצויה, אחת ויחידה- וברגע שזה מתערער מעט, את אוטומטית מפרשת זאת כבגידה וחורבן הקשר (לכולנו יש את הצורך הזה בעוצמות כאלו ואחרות, העינין הוא לא לתת לזה לערער אלא לבחון ולדבר על כל מה שמפריע לך, כי כל זוגיות טובה מתחילה קודם כל מתקשורת. כרגע התקשורת שהוא מבטא אינה טובה ומועילה, ויש לבדוק למה).


בהצלחה רבה,

רוצה להוסיף ולשאול האם במידה ובעלי שוב פעם לא למד מהטעות ושוב פעם נטש אותנו בפארק האם עלי לתת לו צ' אנס או שעלי לחתוך כבר? תכלס אין לי ממה לחיות וטוען שאם טתבע אותו מזונות אז הוא יתן לי גט וזה יגמר בינינו.רוצה לומר שבעצמו דיבר איתי על שלום בית ולא מבינה למה התהפך.האם עלי להפגש איתו או שאמנע מכך? מאוד מבולבלת הבאתי לו המון צאנסים בחיים וכלום לא עזר איך אדע שהוא אכן השתנה? מרגישה שמנצל את טוב ליבי,חוששת שמכך שסובל מפיצול אישיות.סליחה על האורך ותודה מראש.

שלום ורדית,

אין ספק שהסיפור שלך לא פשוט ותודה לך על הכנות בכתיבתך.

יש כאן מספר היבטים, כשהעיקרי מכולם היא כמובן האלימות המשפחתית וחוסר היכולת שלו להתמודד עם מצבים מסוימים, ולכן למשל הוא בורח ועוזב באמצע הרחוב.

אין לי ספק שהוא שרוי במצוקה, אם נפשית ואם הלחץ מצד אמו, לבטח גם משפיע. חשוב שתנסי להפריד בין המקום המשפחתי שלו והתלות באמא, לבין המקום הזוגי שלכם. לפי מה שאני מבינה מדובר בבחור לא יציב שאין לו עבודה קבועה ויש לו גם בעיה להתחייב לעבודה כזאת. אני לא יכולה לנבא מעכשיו מה יהיה הלאה, אבל צריך למנות את העובדות באופן "קר" ולבדוק מול עצמך ולטובת ילדך, האם באמת שווה לך להשקיע מעצמך כ"כ הרבה תקוות, למשהו שאולי לא יקרה. אני מניחה שלא סתם הוא יושב ומרצה עונש.

במקרה הזה הייתי מציעה שתפני לאיזשהו גורם שיוכל ללוות אותך לקבל את ההחלטה המתאימה והנכונה לך ולילדך. אני לא בטוחה שכאן מעל דפי הפורום זה יהיה מקצועי ומקיף להגיד לך "מה לעשות", כיוון שבד"כ בסיפורים כאלה, שבהם מעורבים גם ילדים וכאן מעורבת גם תלונה במשטרה ואלימות - יש תמונה רחבה ויש כל מיני שיקולים (שנועדו להגן עלייך) שיש לנקוט. לכן, יש לפנות למישהו שיוכל קצת יותר לכוון אותך, אני מאמינה שדרך המרכז למניעת אלימות במשפחה תוכלי להגיע למישהו מתאים.

לגבי פיצול אישיות - על פניו לא נשמע שזה המקרה, אם כי אינני פסיכיאטרית. כן נראה שהוא קרוע בין אמא שלו והלחץ מצידה לבינך (פלוס הילד).. ויש לקחת בחשבון שאולי דווקא גט וגירושין, יוכלו לקחת אותך לנתיב נכון ובריא יותר עבורך, לפתוח דף חדש ולהעניק לילדך ביטחון שעד כה אולי לא חווה. אך כאמור כל החלטה שתקבלי - צריכה להיות מגובה ומלווה בתמיכה סביבך , כיוון שבאמת המצב אינו פשוט לאף אחד מהצדדים.

מאחלת לך הצלחה רבה, ואני מצטערת שלא יכולתי לכוון אותך מעבר לזה.

שלום לך סטפני,

את מסתכלת נכון על התמונה, מצד אחד מדובר בבן זוג שהוא מסור, מחבק, תומך, ומצד שני כשאת רוצה לפתח זהות משלך ואינדיבידואל - הוא לא מאפשר זאת. סוג של "חיבוק דב".

אחד הדברים החשובים בזוגיות ובמיוחד בהמשך שלה, מגורים יחד ובהמשך מיסוד הקשר- הוא לאפשר לבן הזוג להיות מי שהוא, לפתח את הפוטנציאל החברתי, התעסוקתי, והאישי שלו. כשבן הזוג לא מאפשר זאת ו"מנכס" (מלשון נכס) אותך אליו כרכושו- יש בהחלט לתת על כך את הדעת.

ממה שאני מבינה הוא מבין מצוין שהוא לא פועל איתך כשורה, הוא יודע שהוא שתלטן וקנאי לך, הוא מבין שיש בעיה. אבל הוא לא שולט בה, ברגעי המבחן- הוא לא יודע לנהל את המצב מתוך ההבנה השכלתנית, והוא פועל מתוך האימפולס, הדחף.

אתם חמישה חודשים יחד, זאת זוגיות טריה. אני לא רוצה להיות שופטת ולומר לך- עצרי את זה כאן כל עוד זה "קטן" והמשיכי הלאה, כיוון שאת מתארת שאת מאוד אוהבת אותו והוא כן מבין שיש משהו. עשית נכון שלקחת פסק זמן ואני הייתי ממליצה לקחת אפילו עוד כמה ימים מבלי להענות לו לתחנוניו. חשוב שאת תחשבי טוב עם עצמך על השלכות עתידיות של קשר כזה. אני הולכת על המקרה הטוב, ובהנחה והוא ילך לטפל בזה, ויבין על מה יושב הדחף שלו - זה לא עינין של כמה שבועות או חודשים עד שהמצב ישתנה ותחושי בשיפור. יתכן ותצטרכי להיאזר בעוד הרבה סבלנות.

אם נכון לך רגשית ואת רואה אותו כבן זוג עתידי, השקיעי בו את הסבלנות הזאת אבל חשוב שתתני את המשך הקשר בטיפול אישי בבעיה- ממש, "לך לטיפול". כי החשש שלי הוא בעיקר מה יהיה הלאה, מה יקרה אם תפתחי קריירה משלך, מה יקרה אם יהיה לך תחביב משלך (חוג, לימודים) וזה יבוא ע"ח הזמן יחד (שגם ככה יש לכם יחסית הרבה זמן להיות יחד). בהמשך כשמתמסדים ויש ילדים, הסיפור הזה יכול להפוך למשהו גדול בהרבה ומסובך יותר. ולכן, בשלב זה:

פתרונות להמשך:
1. לא הייתי מחליטה החלטות הרות גורל כמו לגור יחד איתו.. אלא להמשיך ככה.
2. להתנות את המשך הקשר בטיפול ספציפי בבעיה (אפשר גם להתחיל יחד אצל מטפל שהוא גם זוגי וגם פרטני) ובהמשך שהוא ימשיך לבד. אם יש שינוי- מה טוב.

פתרון זמני עד שהמצב ישתפר:
3. עד אז, כדאי שתשבו ביחד על לו"ז שבועי- תנסי לתת לו "לשחרר" אותך בערבים שנוחים לו - 2 ערבים בשבוע. ובתנאי שלא יעיר ולא יעניש אותך. בהנחה וזה לא עובד- הייתי חושבת ברצינות אם להמשיך איתו הלאה.

בד"כ עם אנשים מסוגו מדובר במשהו שורשי, בבעיה שהיא "יושבת" על מודלים שרכש וכו', ולכן חשוב מאוד לשמור עלייך.. לא לתת לזה להמשיך באופן הזה, וכשזה מגיע לחוסר שליטה מוחלט כמו גידופים (חזרת מסריחה) - את צודקת, הגיע הזמן לעצור, ולחשוב טוב.

מאחלת לך הרבה בהצלחה,

מאחלת לך הנאה וסיפוק מהפורום שלנו.

אני סמוכה ובטוחה כי הגולשים יפיקו תועלת ותובנות מתשובותייך.

בהצלחה רבה ועבודה משותפת ונעימה,

איילת שלום,

הדילמה שלך מובנת. על מנת לתת לך תשובה יותר מקיפה, הבוחנת את כל הצדדים, אודה לך אם תוכלי להשלים מספר פרטים:

כמה זמן את ובן זוגך ביחד ומה טיב היחסים ביניכם? האם יש ילדים לכל אחד מכם?
האם גרים אתכם במשק הבית המשותף?

האם בתמונה יש גם בני/ות זוג מנישואים ראשונים?

האם מצב ההכנסה שלך הוא זמני אך יהיה פתיר בהמשך? (כוונתי לאפשרות לעזור בתשלום שכ"ד)?

תשובות אלו יכולות לסייע להבין יותר את המרחב שלך בקשר וכיצד כדאי להציג את הדברים.

בברכה,

אנחנו כשנתיים ביחד. ילדינו בוגרים ואינם גרים עימנו. בני הזוג הקודמים אינם בתמונה, אני עצמאית ועובדת בעבודות מזדמנות שאינן מכניסות הרבה, ולא יכולה לדעת כמה ארוויח ומתי. יש לציין שאת הדירה הראשונה רכשו לי הורי ועם גירושי נאלצתי לתת חצי משוויה לבעלי, ויש לי ממש טרואומה מזה.

איילת שלום,

ממשיכה לאחר תשובותייך,

מבינה שאתם כיום משק בית זוגי, ללא ילדים בבית.

ממה שעולה אני אנסה לשים כאן מספר מוקדים שנראה לי שכדאי לשים להם דגש ולהעלותם בהקשר הזוגי ביניכם.

1.לבחון האם את ובן זוגך מרגישים שיש הדדיות בקשר הזוגי, מעבר לנושאים הטכניים שאת מעלה (מכירת דירתך, חלוקת משאבים בכלל בקשר).

2. במידה ומרגישים שיש מוקדים שרוצים לחזק בקשר (וזה יכול להיות בכל נושא, כולל החשש שלך לאבד את הנכס שלך שהוא משהו שהוא יקר לך לא רק בשל שוויו הפיננסי, אלא ברמת הביטחון שהוא מעניק לך וכמובן נושאים אחרים, ככל שיהיו).

3.חשוב בקשר זוגי לקיים אווירה שניתן לשוחח על דברים שמפריעים. חשוב גם העיתוי. ששניכם רגועים, בשפה שמשתמשת במושגי "אני" ומה זה עושה "לי" בקשר ולא "אתה" או "שלך". אלא יותר על רגשותייך. כמובן בהדדיות גם לגביו.

4.מבחינת הדירה אפשר לעשות חשיבה "מחוץ לקופסה" - כגון מעבר לגור בדירתך - אך אז מאזן הכנסותייך ישתנה וזה דורש חשיבה מחדש. דבר נוסף,, מה שלא תחליטו על שינוי כזה או אחר באם יוחלט, מומלץ מאד להתייעץ עם עו"ד בדבר צורך בהסכם ממון שכן גם זוג שאינו נשוי הוא ידוע בציבור ויש לכך השלכות גם בנכסים.

במידה ואינך מעוניינת במכירה, חשוב לקיים ביניכם שיח פתוח ולשתף אותו בדברים, ברגשותייך ולנסות לארגן כיצד בכל זאת אפשר לשפר את מאזן היחסים והמשאבים בבית

אני מאחלת לך הרבה הצלחה!

שלום ושבוע טוב,

להערכתי המידע שסיפקת כאן לא שלם.. למשל לא כתבת בני כמה אתם וכמה זמן אתם יחד, מה טיב הקשר עד כה ומהן הסיטואציות הנוספות שגורמות לך לחוש כך. אני אתייחס לדברים שהעלית-

1. לגבי הבת שלו- אכן יש סיכוי שהיא מבצעת את המניפולציה של הבכי כשאת איתו מתוך קנאה או תקוה שאת לא תהיי איתו כשהיא איתו - והיא משיגה את זה. הדבר הברור הוא שאת צריכה לדבר איתו על זה ולהראות לו את התמונה- עובדות בלבד- מה קורה בפועל כשאתם מנסים להיות יחד. ילדה בת 10 היא ילדה גדולה מספיק, ואפשר לרתום אותה לתוך מערכת יחסים בכל מיני דרכים. אם ההשקעה נראית לך מתאימה אפשר להתייעץ גם עם מטפלים משפחתיים שמנוסים בפרקי ב'.

2. לגבי נשים אחרות- הוא, כמו רוב הגברים, מסתכל על אחרות. אני חושבת שאם הקשר שלכם היה היום במקום בטוח מבחינתך, והיית מרגישה שאת היא "האחת" שלו - הסיפור הזה היה פחות מפריע לך, פחות נוגע. זה מתחבר לי לסעיף הראשון שהעלית, שאת לא מרגישה יחידה עבורו. אמנם זוהי ביתו אבל היא בהחלט במקום אחר ממך, כך את חשה, והיא "תופסת" את המקום הראשון לא פעם מולך, מביסה אותך ואת חשה לא בטוחה. העינין שהוא מתבונן באחרות רק מגדיל ומגביר יותר את חוסר הביטחון שלך בקשר.

לכן, אני חושבת שיש לחשוב על 2 דברים לפני שאת ממשיכה הלאה: האחד, האם את חשה שבשיחה ניתן יהיה לפתור את העינין, אפילו כמה שיחות, ולהסביר לו מה את מרגישה לנוכח המצב (שוב- לתאר עובדות ולאחר מכן מה את מרגישה, מבלי להאשים אותו). והדבר השני הוא לחשוב עם עצמך האם את מוכנה להשקיע בקשר הזה ולגייס את בן זוגך ליעוץ משפחתי ו/או זוגי, ולבדוק מה אפשר לעשות ברמה המערכתית- את, הוא, והילדים של כל אחד מכם.

דבר אחרון שנראה לי הפחות "דחוף" מבין כולם הוא הנושא הכלכלי. אני חושבת שאם תבדקי את 2 הסעיפים לעיל אולי הפרט הזה יתפוס פחות מקום, או שתוכלי לטפל בו כשאת נינוחה יותר רגשית. אני לא חלילה ממעיטה- כסף זה דבר חשוב והכרחי לבניית בית ולביטחון, אבל בכל זאת זה נושא שהוא פתיר יותר, בקלות יותר, ביחס לשאר הדברים שהעלית. לא מן הנמנע שתעלי את זה מולו, לאחר שתרגישי בטוחה יותר בתוך הקשר.

אני חושבת שאם תנסי לפעול בנתיבים האלו יהיו לך תשובות.. וקצת יותר "תמונה".

בברכת שבוע טוב ובהצלחה.

אכן זו המילה חוסר ביטחון בקשר. אני גם יודעת מאיפה זה נובע ... אבל אין לי מושג מה עושים. הוא חא מוכן ללכת לייעוץ ושאני מדברת הוא טוען שאני מתעסקת בשטויות .

שלום שוב,

אני מבינה שהוא לא מוכן או בשל ליעוץ זוגי, אך החשוב הוא שאת תקבלי את הכלים ומיומנויות מסוימות לדעת איך לפעול בשלב הזה.

לכן אולי שווה כן לגשת למטפל זוגי או לפרטני שיש לו גם הכשרה זוגית- ולנסות להבין מה את יכולה לקבל שם, כדי להביא את השינוי לתוך הבית.. בהדרגה התקוה היא שגם הוא יפעל במובייל שאת תיצרי, מחדש. ושוב כל זה בהנחה ואת רוצה ומוכנה להשקיע בו בתור בן זוג ועוד לא התייאשת..

החשוב הוא- לנסות.

שלום שרונה,

2 דברים:
1. נוצר הרושם, אולי אני טועה, כי אין שקיפות לגבי ההוצאות וההכנסות שלכם. אולי מדובר בחשבונות נפרדים מבחירה או שמדובר בחשבון משותף שרק לו יש את הגישה אליו (?), בכל אופן נראה שהדבר הזה מעיב על המצב הנוכחי ונשאלת השאלה האם ניתן לעשות משהו בנושא. אולי אם תציעי לו שתנסו ביחד למצוא פתרונות, בתנאי שישתף אותך ויהיה שקוף איתך, זה יוכל לחדד גם את התקשורת המשותפת.

2. הדבר השני שאולי הוא משקף את "הביצה והתרנגולת" של הסעיף הקודם- מה קדם למה: האם המצב הכלכלי הוא רק סימפטום לתקשורת לא מספקת של שניכם..? חוסר השקיפות הזאת אולי נוסע מכך שמראש הייתם פחות כנים או גלויים זה עם זו. נסי לחשוב האם היו מצבים קודמים כאלו בהם חשת דומה או שהתקשורת פשוט לא עבדה כמו שצריך..? (השערה בלבד).

מעבר לזה, יתכן והוא חש שעול הפרנסה רק עליו למרות שאת די חסכונית יחסית לנשים אחרות. יתכן והוא אומר לעצמו- אם היא היתה עובדת עכשיו היה חסר פחות, או לא היה חסר בכלל. עבור הרבה גברים העובדה כי הם לא מביאים "תפוקה" כספית הביתה, מביאה לירידה משמעותית בדימוי הגברי והעצמי שלהם. ובכך שאינך שותפה כביכול כלכלית- הוא חש זאת יותר. האם תוכלי לדבר איתו על מה הוא חש בנוגע לנושא הזה? האם הוא רוצה ומצפה ממך בתוך תוכו שכן תצאי לעבודה?

כמובן אלו תהיות, ובכוונה אני שמה אותן בסימן שאלה... אשמח אם תחשבי על הדברים.

שלום אליעד,

אני כותבת לך כאן ומסכמת גם את חוות דעתה של דורית, אשר התייעצתי גם איתה לגבי המענה אליך-

כנראה ישנה אכזבה רבה שלכם- זה את זו,היו מראש ציפיות הדדיות אשר לא עמדתם בהן, וזה כירסם באהבה, עד שאשתך פנתה החוצה והיא כבר לגמרי בהתלהבויות של שלב ההיכרויות המרגש. טועמת כל הזמן את מה שהיה חסר לה כבר שנים...

עד כה לא ניגשתם ליעוץ שבו ניתן ללמוד איך מתחזקים זוגיות טובה ומקבלים כלים. וכאשר מתחילים להשתמש בכלים יש סיכוי שתחזור האהבה. אמנם זה כלל לא בטוח, כי יש מצבים שאצל אחד מבני הזוג - נסתם הגולל ויתכן וגם כאן זה המקרה.

יתכן ותפסת את זה מעט מאוחר מדי ויתכן ועוד יש מה להציל. מה שחשוב הוא כרגע, לדעתי, לתת לה את הזמן.. גם אם היא פועלת "מחוץ" לנישואים, ולדבר איתה נניח עוד שבוע- כשבשבוע הקרוב פשוט להתרחק ולתת לה חופש פעולה. יותר מאוחר כדאי שתדבר איתה ותגיד לה שאתה מעוניין לגשת ליעוץ זוגי ארוך טווח שילווה אתכם הלאה, ואם היא לא מעוניינת- גש ליעוץ לבד, תקבל כלים להתמודד עם המצב ונסה לגייס אותה תוך כדי. אם גם בשלב הזה היא לא מתפתה לגשת ליעוץ- כנראה זה יגיד לך שהיא ממש לא רוצה להמשיך את הזוגיות.

אבל קודם תנסה.

רוצה להודות לך על התשובה
זה באמת קולע למה שאני חושב ומרגיש לגבי העניין

אני רק רוצה לציין שהסיטואציה כפי שציינת אכן נבעה מציפיות שהיו לנו זה מזו ולא התממשו לשני הכיוונים, אבל את הצעד והפתרון הגרוע אישתי בחרה - אני לא חושב שפתרון הוא בגידה (גם אם היא לא פיזית)
ועל כן אני חש כי היא זו שצריכה לעשות הכל כדי "להתקבל" חזרה למסגרת המשותפת.

אני משקיע כיוון שאני חש שלא נתנו לעצמנו צאנס מעולם ובטוח שאם היינו מדברים ומסבירים - המצב היה אחר לחלוטין. יש בינינו אהבה מאוד גדולה

אם היא אכן תבין ותקח את ההחלטה הנכונה לדעתי לתת צאנס לדבר ששנינו תמיד רצינו אבל לא באמת הצלחנו לתרגם למעשים
איך כדאי להמשיך?
שוב... כרגע אני החזק יותר והיציב (ותמיד אני אהיה יציב באהבה שלי אליה) אבל הדרך בה היא בחרה שגויה מהיסוד, וכדי שיהיה לזה עתיד חשוב שהיא תבין זאת.
(אני את הטעויות שלי, או את רובן הגדול הבנתי ואפילו תיקנתי או בתהליך של תיקון - אלו היו טעויות די טריוואליות... חוסר בתשומת לב, תקשורת לקויה וכו )

אליעד

הי אליעד,

אני מבינה שאתה לא חושב שהיא צריכה לצאת מהמערכת הזוגית ולחפש מזור מחוצה לה, אבל הענין הוא שהיא כבר לא שם- על זה דיברתי שזה אולי מעט מאוחר מדי.. 7 שנים התקשורת לא עבדה כפי שצריך, הציפיות לא התממשו, החזון לא התגשם. שנים של תסכול- אי אפשר לצפות היום שתוך מס' שבועות או חודשים אתם תגיעו לנקודת ההתחלה בלי מירמורים ובלי משקעים.

אם אתה מתכוון להשקיע- יש לגייס אותה. חלק מהגיוס הוא גם לאפשר לה את ימי החופש האלו כדי שהיא תעשה את החשבון לבד- ותבחר את הבחירה הכי אותנטית שיכולה להיות.

אני מבינה שכרגע הפתרונות שהיא משיגה הם שגויים מהיסוד ואתה מאוד צודק. אך אפשר להסתכל על זה גם מהזווית האחרת- שלהנציח תקשורת לקויה של שנים- זוהי גם דרך לא יעילה - ואני לא שופטת אותך או אתכם על הדרך הזאת, כיוון שזה קורה המון ויש לכך סיבות טובות לא פעם. אני רק רוצה לחדד שהפעולות שלה הן בהכרח פועל יוצא של מה שקרה, ומה שלא קרה, בשבע השנים האלו. ולכן לדעתי הדרך הנכונה ביותר זה לאפשר לה להרגע, ולדבר איתה ברצינות עוד שבוע.

שלום מאיר,

אני מציעה לחכות. בהרבה מקרים אנחנו מתכננים תוכניות מבלי לחשוב על מה יקרה אם ניכנס למערכת יחסים רצינית.

כשמתקיימת זוגיות, בעיקר כזאת שהיא טובה ומשביעת רצון לשני הצדדים- אנשים בהחלט נוטים לעשות ויתורים או לדחות תוכניות. בשביל זוגיות טובה עושים בהחלט הרבה. העינין הוא שבגיל שלכם בד"כ לא תמיד הולכים לפי "זוגיות היא מעל הכל", ואולי את זה כדאי שתברא מולה- אבל ממש לא עכשיו. מדובר על תוכנית עתידית שלה, ולכן, אם תראה שעוד חודשיים למשל אתה עדיין מרגיש טוב איתה, והיא תהיה לך יותר ויותר חשובה, חשוב שתדברו על זה. אבל כל עוד הקשר צעיר הוא עשוי להסתיים מכל מיני סיבות ולאו דווקא טכניות כמו נסיעה.. אלא למשל סיבות מהותיות - האופי שלה, האורח חיים שלה וכו'. ולכן.. בסיכומו של דבר- חשוב להכיר אותה לעומק ובכלל לברר האם יש טעם לחשוב כ"כ רחוק- הרי מדובר בקשר מאוד צעיר וחשוב שתתנסה.

דבר נוסף שאני מרגישה מדבריך הוא שאתה מאוד חושש להיפגע ולטעות- לצערנו זה קורה, וכשאנחנו נכנסים לזוגיות אנחנו לוקחים בחשבון שאנחנו ניפגע, מדובר ברגשות אחרי הכל.. וכל עוד אתה תתנסה בקשרים אתה צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי שאתה תיפגע או תיפגע בה, או שמשהו יקרה והמערכת יחסים הזאת תסתיים. "אלו החיים".. אל תחשוש להתנסות ,וגם לטעות- רק משם לומדים בסופו של דבר.

בהצלחה רבה.